ראש העין - חשבון נפש באלול

 - - - לא מוגה! - - -  

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח. 

הערב יהיה לעילוי נשמת רחל בת ויקטוריה, מנוחתה עדן, ולעילוי נשמת הוריי, מנוחתם עדן. 

הנביא ישעיהו אומר "שִׁמְעוּ רְחוֹקִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וּדְעוּ קְרוֹבִים גְּבֻרָתִי" (ישעיה לג, יג). מפרש רשי רחוקים המאמינים בי ועושים רצוני מנעוריהם, קרובים בעלי תשובה שנתקרבו אליי מחדש. רשי מחדש. בפשטות היינו מתייחסים למי שעושים את רצון הבורא מנעוריהם. זאת אומרת, נולדו חרדים שהם יותר קרובים לקדוש ברוך הוא. מגלה לנו רשי, אדרבה, העושים את רצוני מנעוריהם זה חיסרון. הם נקראים רחוקים. אחת העבודות המרכזיות בכלם הייתה שהסבא תמיד חינך דברים שלמדנו בילדות, שיש אלוקים שברא שמיים בארץ, משגיח על כל הברואים, סיפור יציאת מצרים, קריעת ים סוף וכדומה. אנחנו לא מתפעלים מזה בכלל. זה כמו ידיעות שחולפות לנו בראש ותו לא. ואומר הסבא מקלם, מפני ששמענו את הדברים האלה בפעם הראשונה כשהיינו ילדים, והשכל היה חלוש, והידיעה וההבנה הייתה בידיעה ודעה קלושה. וזה הופך להיות חלק מאיתנו. ולמדת את זה בגיל חמש, ובגיל שש אתה לא מברר את זה מחדש. זה נשאר אצלך בציור של גיל חמש. לכן יש כאלה שמציירים עד היום את הקדוש ברוך הוא כאילו זה מלך. גדול ויושב על כיסא רם ונישא יש לו ציורים של ילדים בגיל 70 למה? כיוון שהוא קנה אותם בהיותו קטן ולא התבונן בהם יותר מעולם על זה אומר רבנו בחייה מחובת הלבבות בשער הבחינה צאתם אל העולם הזה והתגדלם בטובות האלוהים העוטפות והתגלגלם בהם עד ששבו אצלם רגילות וידועות כאילו הן עצמיות להם, בלתי שרות מאיתם ולא נפרדות מהם כל ימיהם. אדם שגודל בתוך הטובות, בתוך הידיעות האלה שהוא למד אותן בקטנות מבלי לברר, מבלי לחקור, מבלי לעיין. אז אצלו זה טובות עוטפות, הוא מתגלגל בהן תמיד, וזה רגיל וידוע אצלו, ולא נפרד ממנו ולא שר ממנו כל ימי חייו. הוא מביא לזה משל מפורסם, משל לתינוק ואסיר. איש חסד מצא תינוק במדבר, גידל אותו, העניק לו את כל צרכיו, לא חיסר ממנו כלום, והתינוק גדל כמו הבן שלו. לאחר מכן הוא הציל אסיר שסבל רעב, עירום וצער, כמובן שהוא היטיב לאסיר פחות מאשר לתינוק, כי זה פרק זמן קצר, והוא מקטנותו. בכל אופן האסיר מרגיש הכרת הטוב הרבה יותר, מפני שהוא יודע מה היה מצבו הקודם, והוא אומר זאת בלשונו חובת הלבבות. והיה האסיר מכיר בטובת האיש עליו, ומודה עליה יותר מן התינוק שגדל בה, מפני שיצא מעניין העוני והצער אל עניין הטובה והשלווה, בעת שהכרתו בה גמורה. והתינוק לא הבין את מעלת הטובה, הרי אסף אותו מן המדבר. ואפילו שכבר התבגר, והוא גדל אצלו בבית, והתחזקה הוא התיישב בדעתו, לא הבין את מעלת הטובה עליו, מפני שהוא היה רגיל לה כל ימי חייו ונערותו. ככה אנחנו. אנחנו גדלנו לכל הטובות של העולם הזה. כתוב מבשרי אחזי אלוה. זה לא יאומן כי יסופר. אנחנו בכלל לא מתייחסים לכל מה שאנחנו מוקפים בטובות וחסדים לאין שיעור. כשאנחנו עוברים באיזשהו מקום ורואים איזה נמלה עם שש רגליים, או מרבה רגליים, אה הנה מרבה רגליים, תראה, הנה חילזון, עכשיו ירד גשם, הנה חילזון. ספריות על ספריות, רק לכתוב על נמלה עם שש רגליים. איזה מנגנונים פועלים, איפה המוח, איפה השכל, איפה הלב, איפה, איפה, איך, איך, איך זה נכנס בתוך זה והיא יודעת מה לעשות, לאן ללכת, לאכול, ממה להיזהר. מי לימד אותה? באיזה כיתה היא למדה? והבן אדם עובר, הנה נמלים, תביא תביא קיי 900. טו-ס... זהו. אף אחד לא יודע מהטובות שהשם מרעיף עליו שום דבר. רק מתי שיש איזה צרות או משהו, פתאום הוא יודע את הערך של מה שהיה לו בריאות קודם. אבל מי מתבונן? למה? כי הוא גדל ככה. אני חוזר לפסוק של ישעיה עוד פעם. שימעו רחוקים מאלה החרדים. קורא להם רחוקים. שימעו רחוקים. שימעו רחוקים אשר עשיתי. ודעו קרובים גבורתי. אצל החרדים זה שימעו. הם שמעו, כן, שמענו. בטח, מה קריעת ים סוף וזה, בטח, יודעים. אבל קרובים זה הבעלי תשובה שחזרו עכשיו. אלה דעו, דעו, אלה יודעים, מבררים את הדברים עכשיו. פעם ראשונה הם מתבוננים איפה הם היו חילונים ואיפה הם היו דתיים. עכשיו הם רק מבינים. שאלו אחד מההייטק, למה חזרת בתשובה? הוא אמר, עבדתי בהייטק שנים, וכולנו הרווחנו עשרות אלפי שקלים כל חודש. והייתי שואל את החבר שלי, מה נשמע על הפנים? שואל את השני, מה נשמע מאוכזב? שואל את השלישי, אף אחד לא מרוצה. אף אחד לא מרוצה. יום אחד נקלעתי לאיזה בית כנסת, אמרו לי, עשירי, עשירי. נכנסתי. ראיתי את האנשים מסתכל עליהם, זה לא אנשים שמרוויחים עשרות אלפים. שאלתי אחד, מה נשמע? אמר לי, השתבח שמו לעד. הסתכלתי על השני, מה נשמע? אמר לי, הודו לאדוניי כי טוב, כי לעולם חסדו. אמרתי, אני עובר לאלה. ביי, עזב את ההייטק. מרוויח עשרות אלפים, וכולם מאוכזבים. אף אחד לא מרוצה. מאלה אין להם כלום, רק משבחים ומהללים וזה, ומבסוטים. הבן שלי לומד בכולל. אומר לי, יושבים שם אנשים שאין להם קשי יום, אין להם, אין להם, ממש אין להם. אתה רואה שאין להם שום דאגה בראש. שום דאגה בראש. מבסוטים, לומדים. הוא אומר, אנשים חושבים איך יגמרו את החודש, מה יעשו, מה זה, וכל הזמן בור, בור, בור, בור. הוא אומר, איך זה? ישעיה הנביא מגלה לנו, שימעו רחוקים! זה אלה שקרובים לקדוש ברוך הוא כאילו מילדותם. הם נקראים רחוקים. למה השגות שלהם, של ילדים, הם לא התפתחו להתבונן בטובות השם. בעוד שבעלי תשובה יודעים להעריך כל דבר ודבר. הם יודעים איפה היו ואיפה הם היום. אז זאת אומרת, בן אדם צריך להתבונן מחדש. ככה פוסק רבנו בחיה מחובת הלבבות, שאדם צריך לזנוח, נגיד, בגיל 40, את הכרתו של ילד קטן, ולהתבונן על הכל מחדש, כאילו גילה את התורה היום. אז זה לא כמו, זה לא הקריעת ים סוף לפי השכל של הילדים, שפעם סיפרו לך או משהו, זה משהו אחר לגמרי. כל דבר זה משהו אחר לגמרי. השאלה אם אתה יכול להתבונן או לא, אם לא, אתה נקרא רחוק. וזה באמת המצב שהנביא מתלונן, ותהי רעתם או תהי מצוות אנשים מלומדה. עשה רוטינה, חוזר על עצמו, תפילות אותו דבר, אין שום התרגשות, אין התפעלות, אין שום חשק, אין, הכל רגיל, רגיל, רגיל, יום רגיל, יום רגיל. אבל מי שמתבונן, אז כל יום הוא צריך להתפעל מחדש על היום החדש שהוא זכה לקבל מחדש. אין פה אחת בראש העין שהוא לא מיליונר. הצחקתי אותכם, אה? אם היו ממציאים מצלמה שיכולה לצלם בצבעים חדים וברורים, שעובדת שמונה עשרה שעות, תשעים שנה, והיא לא צריכה פילים, והיא אוגרת בתוכה את כל התמונות במשך תשעים שנה. כמה תהיה שווה מצלמה כזאת? היום יש מצלמות בבתים, אז זה אוגר לך לחודש, ואחרי זה זה דורס אותו וממשיך הלאה. אתם מכירים מצלמה שאוגרת תשעים שנה, כל הזמן מצלמת בלי הפסקה, ושומרת הכול, והכל ברור, לא מטושטש, ואין הפסקות, והכל בסדר? וגם אין עליה אבק. אף פעם לא עולה עליה אבק. יש לה מנגנון ששוטף כל הזמן את המצלמה. העיניים שלכם, תשעים שנה, שוטפת, קולטת, אוגרת, כל התמונות. כמה שווה מצלמה כזאת? עיניים. אוזניים. שיניים, אתם יודעים כבר כמה עולה שיניים. החלפתם, עשיתם כל מיני טיפולים, כן? 60, 70,000, 80,000. זה חלק מהשיניים, לא כל השיניים. אם זה כל השיניים, יכול להיות 200,000, 300,000, תלוי איפה אתם מגיעים. אז בן אדם קיבל, כבר בפה יש לו כמה מאות אלפים, והעיניים כמה מיליונים. והאוזניים וזה, וכמה עולה השתלת לב, וכמה עולה השתלת כלייה, וכמה עולה, בקיצור, אתה מיליונר. בראש העין, מיליונר. הידיים שלכם שוות חצי מיליון. איך אני יודע? לפני שנים הגיע אליי אבא ובן, בגיל 17 בערך, ואמר שהם הולכים לניתוח בגרמניה, מבקשים ברכה. מה הניתוח? הוא אומר לבן, תוציא את הידיים. הילד מוציא את הידיים מהכיס, יש לו רק את שתי האצבעות הקיצוניות. זרת ואגודל. שלושת אלה, ושלושת אלה מלידה, אין לו. הוא הגיע לגיל שכל אחד מושיט לו יד, והוא לא יכול להושיט את היד, הוא מתבייש את האצבעות, מה יוציא לו? אז הם החליטו לעשות ניתוח בגרמניה. שאלתי, כמה זה עולה? חצי מיליון דולר. לא יהיה לו אצבעות כמו שלנו, אבל יהיה לו אצבעות. חצי מיליון דולר. לא בטוח שיצליח גם, אבל אצלנו יש בידיים פה 250 אלף ופה 250 אלף. נו, אנחנו יודעים להעריך את זה? אנחנו דתיים מלידה, לא מתבוננים. ממילא, רחוקים נקראים. ולכן הנביא ישעיה מתלונן, ותהי ראתם אותי מצוות הנשים מלומדה, עושים את המצוות בלי חשק, בלי התלהבות, בלי התבוננות. דתיים מלידה, דתיים מלידה. נשמת כל חי. אנחנו אומרים, ואפילו על אחת מאלף אלפי אלפים ברוב רבי רבבות פעמים הטובות שעשית עמנו ועם אבותינו, אנחנו לא יכולים להחזיר לקדוש ברוך הוא על אחת מהטובות. אחת. אחת. יש לנו בבית כנסת יהודי שיש לו ציפורת חודרנית כבר חודש. הוא הולך עם כפכפים כאלה פתוחים והכול בקושי יכול ללכת. הלך לטיפולים, ניסו, לא עזר בינתיים. על אחת. יש לך ציפורן ולא חודרנית ועוד אחת ולא חודרנית ועוד אחת ולא חודרנית וואי וואי וואי אתה יכול עכשיו להודות לקדוש ברוך הוא על זה? וואי וואי וואי וואי וואי אם אדם מתבונן רק לך לבית חולים, אם תסתכל איזה סוגי חולאים ומחלות יש שם. ולכל אחד יש משהו אחר. תאר לך שיש את כל מה שיש לכולם לאחד. ועתה אין לך כלום. אתה בריא, שלם. אתה יודע להעריך את זה? לא. לא. חי רגיל. קם בבוקר, שותה כוס קפה. זה רגיל. מי מתפעל בכלל? הלל הזקן אומר, אם אין אני לי, מי לי? אומר רבנו יונה בשערי תשובה. אם האדם לא יעורר את נפשו, מה יועלוהו המוסרים? כי אף על פי שנכנסים בליבו ביום שומעו, ישכיחם היצר ויעבירם מלבבו. אכן צריך האדם בשומעו מוסר לעורר נפשו ולשום הדברים על ליבו ולחשוב בהם תמיד, ולא יסמוך על תוכחת המוכיח לבדו. עכשיו אני אומר לכם דברים. תוכחת שכתובה פה בספר. מוסיף קצת פה ושם פלפל. אבל אומר רבנו יונה, מה יעזור לך? כל מה שאתה שומע, אם אתה לא מכניס את זה ללב על מנת שמחר כבר אתה מקיים את הכל לפי מה שהבנת. לא יועיל לך כל מה שאתה שומע. למה? יצר הרע יבוא ויעביר לך את זה וישכיח אותך, וגמרנו. אם אתה לא תחליט שאתה לוקח את עצמך בידיים וחי בהתבוננות, מודה ומשבח לקדוש ברוך הוא על כל רגע ורגע ממש. תשמעו מעשה שהיה, אני בדקתי אותו ב-GPT וקיבלתי גם את העיתון. מעשה. בשנת תשמ״ה שני חיילים הלכו בנגב בין באר שבע לדימונה היה להם אימון נווט מומחה הם צריכים להגיע לנקודה מסוימת לבד הנחיתו אותם בשעה מאוחרת במדבר לילה בלי ירח מפות ומצפנים מכשירי קשר והם צריכים להגיע לנקודה מסוימת אבל בתוך פרק זמן מסוים בדרך הם נתקלו בפסי רכבת כמובן ששמחו כי זה יוביל אותם לדימונה אם ילכו לאורך המסילה. אחרי הליכה ממושכת החליטו לנוח בקרבת פסי הרכבת. אחד מהם שמו רונן, בן 19 וחצי, התיישב על הפסים, חברו לידו על סוללת עפר בצד. לא יאומן כי יסופר, נפלה על שניהם תרדמה על הפסים. ברבע לאחת בלילה הגיעה רכבת מסע 32 קרונות עם חומרי בניין. האורך שלה יותר מחצי קילומטר, שוקלת מאות טונות. כשרכבת נוסעת על הפסים במשקל כזה ברדיוס של קילומטר כל האדמה רועדת. אבל רונן ישן שינה עמוקה, לא מרגיש כלום. נהג הקטר מבחין מרחוק באדם שוכב על הפסים, בולם את הרכבת ומפעיל את הצופר וכידוע אחרי שעושים בלימה הרכבת ממשיכה להיגרר. עוד עם כל הצפירות שנשמעות למרחק עשר קילומטר לפחות, רונן ישן שינה עמוקה, לא מרגיש כלום ולא שומע, והרכבת עולה עליו. מעשה שהיה. מה רצה נהג הקטר? בסך הכל תזוז קצת, תזוז קצת מהמסילה. בן אדם, מה לך נרדם? קום קרא. רונן לא התעורר. האדמה רועדת. הצפירות למרחקים. לא שמע. אולי, אולי, אולי הוא כן שמע, אבל הוא אמר עוד חמש דקות, כמו שאתם אומרים בבוקר. עוד חמש דקות. לפעמים חושבים זה חלום. לכן מרשים, עוד חמש דקות. אבל זה כבר היה מאוחר. ואכן הוא נהרג. כן, בשנת תשמ״ה קיבלתי את העיתון של מעריב, בדיוק זה הסיפור. אבל הסיפור הזה בעצם מספר סיפור שלנו. כל אחד מאיתנו שקוע בשינה עמוקה. שלושים יום עכשיו, חודש אלול, יש צופר, השופר. תוקעים. מה המטרה? עורו ישנים. ואנחנו שומעים וממשיכים לשאול. כמה אנשים יכולים להגיד ששנה שעברה הם היו אחרת והיום הם אחרת? לפני שנתיים אחרת והיום אחרת? זאת אומרת, אתם תימנים פה, מכירים אחד את השני, לא? ראיתם איזה שינויים גדולים בין האנשים? לא, זה אותו יהודי, ואותו זה, ואותו זה. מן הו, מן הו, ערבית, ערבית, ומדעה, וזה, וזה, ואותו דבר. רום תאגת, והכל בסדר. מי משתנה באמת? מי לוקח את עצמו ושם לו מטרה? לזה אני חייב להגיע. אתה לא תכיר אותי, שנה הבאה לא תכיר אותי, אני משהו אחר. כמה אנשים לוקחים להם משימה לשים קדימה? אני מספר לכם עכשיו סיפור. קשה להאמין, אבל זה המצב. רב כהנא היה תלמיד חכם עצום, גדול, היה בבבל והוא עלה לארץ ישראל. רבי יוחנן היה ראש הישיבה והיה נותן כל יום לימודים, שיעור. ריש לקיש אומר לו, עלה ארי מבבל. תכין מחר את החומר טוב-טוב, כי ייכנס מחר פה מישהו, כל קושייה פצצה. רב כהנא נולד לו בן. קראו לבן סליק. הבן הגיע לגיל חמש, ואבא שלו לוקח אותו ביד לדלת ומתכוון לצאת. האימא רואה את זה, אומרת לו, לאן אתה לוקח אותו? אמר, ללמוד תורה. אמרה לו, בעולם לא יצא מפה. זה הבן האהוב שלי, הוא לא יוצא מפה. אמר לה, אין בעיה. אני נותן לך עכשיו את הכתובה ומגרש אותך. אמרה, מה מצאת במום? אמר לה, אם את רוצה שהבן שלי לא ילמד תורה, אין מום יותר גרוע מזה. אמרה, רגע, בוא נחשוב מה לעשות. אמר לה, בסדם. ישבו וחשבו, והיא אמרה, אתה יודע מה? תביא מלמד מבחוץ וילמד עם הבן בבית. אמר, בסדר. יצא לשוק, חיפש מישהו, מצא. אמר לו, אני רוצה שתלמד עם הבן שלי 25 שנה רצוף בבית, ואני אתן לך משקל אלף זהב. נסכים. למד עם הבן 25 שנה בתוך הבית, לא יצא החוצה בגיל 30, פעם ראשונה הוא יוצא מחוץ לבית. הולך בשוק, רואה אנשים, היה צמא, רעב, ניגש שם למישהו, ביקש שתייה, ביקש מאכל, אמר לו, תשלם. אמר לו, אתה לא מתבייש? אתה יודע מי אני? מה אני למדתי? מה אני זה? אמר לו, אדוני, אם חכמת, חכמת לך. אני צריך כסף, ביום מאוד תיתן זכורו. הלך לו עוד אחד, ראה שזה ככה, לא מעריכים את התורה שלו בכלל, חזר הביתה, קרע את הבגדים שלו, ואמר לאבא שלו, אני לא רוצה יותר לא תורה ולא כלום, אני הולך לחבוד. אני רואה שצריך כסף, על כל דבר צריך כסף. אבא חכם גדול, לא כעס, לא אמר כלום, אמר לו, תשמע, יש לי למטה במחסן, אבן יקרה, אדומה, קח אותה, לך לשוק, תברר את המחיר שלה, אל תמכור, וחזור אמור לי מה ערכה. חצי לך וחצי לי ולאמא. יצא לשוק. אני אומר בסיפור במילים שלי עכשיו, כן? הלך לאחד, מוכר אבטיחים, אמר לו, יש לי אבן כזאת, מה תיתני עבורה? אומר לו, אבטיח יותר גדול ממנה. אמר, יופי, מקבלים קצת יותר גדול. הלך לאחד, חנות רהיטים, אמר לו, מה תיתן? אומר לו, חמש כורסאות אדומות ושולחן מהגוני. בסוף, הוא הבין שאלה לא מבינים כל כך בה. בתוך בירור אמרו לו, תשמע, תלך פה, יש בורסה, תיכנס בפנים. קומה ראשונה, שואל כמה שווי האבן, כמה תיתן? אמרו לו, מיליון דולר. עולה קומה ב', 10 מיליון. הולך לבן אדם הכי הכי גדול שם, אומר לו, אם אני אתן לך גם את המחיר של התאומים, לא יספיק. חזר הביתה, אמר לאבא שלו, אמרו לי ככה וככה וככה אמר לו אתה רואה לא כל אחד מבין בערכה של אבן יקרה יש תחום של המבינים הם יכולים להגיד לך את הערך זה דיבר איתך על אבטיח או דיבר איתך על כיסאות מה הם מבינים בזה? אתה הולך ומבקש ממנו שתייה ומבקש אוכל ואתה תלמיד חכם עצום הוא לא אכפת לו 15 שקל הוא רוצה לא מעניין אותו מי אתה בכלל הם לא מבינים את הערך של זה אבל מה יש עכשיו כינוס גדול של 4,000 חכמים לך לשם ואז תראה את הערך של מה שלמדת הלך הגיע לשם חכם שהביא בהמה הבהמה הזאת הגוף שלה בהמה והראש שלה של כלב אמר תשחטו אותה ותאכלו אותה מה זה אבל? זה בהמה או שזה כלב? כולם מתחבטים? לא יודעים להגיד תשובה אמר סליק אני אתיר לכם אותה אמר תקשרו אותה לעץ אם היא תעשה קולות של בהמה היא בהמה ואם היא תנבח אז היא כלב אמר הבעלים שלה פעמים היא נובחת פעמים היא גונחת אמר תנו לה לשתות מים אם היא שותה את המים היא בהמה ואם היא לוקקת היא כלב אמר היא פעמים ככה פעמים ככה אמר שימו אותה בתוך עדר אם היא יושבת ביניהם היא בהמה ואם היא בהתחלה או בסוף היא כלב אמר היא פעם ככה פעם ככה בקיצור שבע תירוצים הביא להם שאף אחד לא חשב עליהם בסוף הוא אמר תשחטו אותה תטגנו את הבשר אם הבשר מצטמק זה בהמה אם הוא ייבקע ויהיה רצועה ארוכה זה כלב מה עשו? הביאו בהמה והביאו כלב והבהמה המסופקת הזאת שהיא גם בהמה גם כלב שחטו את שלושתה שמו את הבשר של הבהמה המסופקת ושל הבהמה הרגילה, ושניהם הצטמק הבשר, כמו שהוא אמר. שחטו את הכלב, שמו אותו, נהיה רצועה ארוכה, כמו שהוא אמר, עם בקיעה. כולם נישקו אותו, חיבקו אותו, הללו אותו, ושמו אותו ראש עליהם, בן שלושים, עקף את כל ארבעת אלפים החכמים. זה סיפור מדהים. אבל הוא לא יצא מהבית עשרים וחמש שנה רצוף. תראו לאן אפשר להגיע. רבי עקיבא התחיל בגיל ארבעים. בתוך עשרים וארבע שנה היה לו עשרים וארבע אלף תלמידים. תראו מה אפשר. עמד מולי, אחד מהילדים של החבר'ה שלנו, אחד מהילדים. אמרתי לו, מה אתה אומר? אתה מוכן להיכנס עכשיו לחדר ללמוד עשרים וחמש שנה ואבא יביא לך דירה? תסתכל עליי, חצי מחייך, חצי טמאה. תחשוב, תחשוב, תראה, תראה למה אפשר להגיע, תראה. תסתכל, חושב, חושב. אמרתי לו, אני לא הקשה עליך, בן כמה אתה עכשיו? אחת עשרה וחצי. אמרתי לו, עד גיל שלוש עשרה אתה מוכן להיכנס לחדר, לא לצאת וללמוד תורה בלי הפסקה מהבוקר עד הערב, וכשאתה עייף אתה נרדם ככה על הכיסא, ורק בערב אתה הולך לשכב? אתה מוכן? קוראים לזה ביידיש? מווסווס. אמרתי לו, תישן על זה, תגיד לי תשובה בבוקר. בבוקר הוא אומר לי, אני מוכן. וואי, וואי, וואי. אחד תרם לו ספרים, אחד תרם לו חליפה, אחד תרם לו זה, אני הבאתי לו מזגן, זה, הביא לו ככה. מייד, מייד, כולנו מתגייסים. כל מה שאתה רוצה תקבל. כל מה שאתה רוצה תקבל. שלום. שמנו את השם שלו, לפני שמתחילים תפילה, מברכים אותו, שיצליח וכו' וכו'. כל הציבור מוכנים לממן לפני כל תפילה. והוא גם מתפלל עלינו. עברו. כבר שלושה שבועות, שלושה שבועות. אחרי שבוע וחצי הוא בתענית דיבור, הוא החליט, לא אמרתי לו. אחרי שבוע וחצי הוא כותב לאימא שלו, אימא, אני לא יכול יותר. אז היא כתבה לי. אמרתי, אין בעיה, ניקח את כל מה שנתנו לו, והוא איבד את הזכות שלום, ניתן אותה למישהו אחר. אחרי כמה דקות היא חוזרת לו, לא, הוא חזר בו, הוא ממשיך. הוא ממשיך. עברו עוד שבוע וחצי. היה ראש חודש עכשיו, אמרתי, אני רוצה שהוא יכין דרשה חצי שעה, ויבוא לדרוש לנו בבית כנסת. נראה מה התוצאות. הוא בא, דרש 27 דקות, אמרתי לו, עוד שלוש דקות. הוא הוסיף לנו עוד כמה דקות. משהו! ילד בן 11 וחצי. אם הוא ממשיך ככה, רבותיי, אנחנו גידלנו את אחד מגדולי ישראל, שיהיו. אבל תקשיבו, ילד שכולם משחקים ורצים והכול, הוא כתב לאחרי שבועיים וחצי, הוא כותב לאימא שלו, אימא, אני לא רוצה לצאת מהבית. לא רוצה. הוא כבר לבד, לא רוצה לצאת מהבית. מדהים. מישהו מהמבוגרים פה מסוגל לעשות כזה דבר? אה? מאבש, אה? ואללה ואחד. נו, מה אתם שווים, תגידו? תשמעו דבר מדהים. בעל הטורים פותח את הלקות ראש השנה והימים הנוראים, באור החיים סימן תקפה, בדברי כיבושין. ככה הוא אומר. טניא בפרקי דרבי אליעזר, פרק מ״ו, בראש חודש אלול. אמר הקדוש ברוך הוא למשה, עלה אלי ההרה. שאז הוא עלה לקבל לוחות אחרונות, והעבירו שופר במחנה. משה עלה להר, שלא יטעו עוד אחר עבודת גילולים. הקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר, שנאמר עלה אלוהים בתרועה. לכן התקינו חכמים. אחרונם לברכה, שיהיו תוקעין בראש חודש אלול בכל שנה ושנה וכל החודש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה, שנאמר אם ייתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וכדי לערבב את השטן. למה בחר בעל הטורים לפתוח חלקות ימים נוראים בפרקי דרבי אליעזר? עוד דבר מדהים. למה רבי, רבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, פתח את המשניות, מסכת ברכות, משנה ראשונה, ממתי קוראים את שמה בערבין? משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן, דברי רבי אליעזר. גם הוא מתחיל עם דברי רבי אליעזר. מי זה רבי אליעזר? רבי אליעזר בן הורקנוס. רבי אליעזר בן הורקנוס, לפי אבות דרבי נתן בגיל 22, לפי הפרקי דרבי אליעזר בגיל 28, עד אז הוא היה עם הארץ בור, בור. הוא היה חורש בטרשין וחורשי בית אביו היו חורשים במענה, מקום ישר. אבא שלו ביום אחד ראה אותו בוכה, אמר לו למה אתה בוכה? בגלל שאתה עובד בטרשין, אני אעביר אותך למענה. המענה זה איפה שיש תלמים ישרים מהקום. אמר לו לא אני בוכה כי אני רוצה ללמוד תורה. אמר לו אתה לא יודע ברכת המזון. אתה רוצה ללכת ללמוד תורה? שמע שהאבא לא רוצה. ברח! עלה לירושלים. הגיע אצל רבן יוחנן בן זכאי, שאל אותו מה אתה רוצה? אמר לו אני רוצה ללמוד תורה. אתה יודע משהו? לא יודע כלום. בקיצור, קיבל אותו בנייר ריבי אליעזר בן הור. אורקנוס התלמיד הגדול ביותר של רבן יוחנן בן זכאי שהוא ריבו של רבי עקיבא שרבי עקיבא אמר עם כל גדולתו של רבי עקיבא וידיעתו בתורה אמר שכל ידיעותיו בתורה מריבו רבי אליעזר בן אורקנוס זה ככלב שלוקק מן הים. כל מה שהוא קיבל ממנו זה רק כמו שכלב לוקק מן הים. כמה הוא יכול להוריד מהים? אתם מבינים כמה החוכמה שהייתה של רבי אליעזר בן אורקנוס? מתי הוא התחיל? 22 או 28. תראו לאן אפשר להגיע. מעשה בתנורו של עכנאי האם הוא טהור או לא? רבי אליעזר אומר טהור, חכמים אומרים לא. ומה קורה בסוף? הם לא מקבלים את דעתו. אז הוא אומר חרוב יוכיח, נעקר החרוב במקומו. מופת. לא מקבלים. אין מביאים ראייה מחרוב. הוא אומר, המטה מים תוכיח מה קורה, מים יורדים כלפי מטה. עלו למעלה. אין מביאים ראייה. כותלי בית המדרש יוכיחו. מתים לנפול. משום כבודו הם נופלים, משום כבודו של רבי יהושע הם לא מתמוטטים. יוצאת בת-קול מן השמיים ואומרת להם, לכל החכמים, הלכה כרבי אליעזר בכל מקום. אומרים אין מביאים ראייה מבת-קול. שנאמר לא בשמיים היא, ואחרי רבים להטות, ואנחנו רבים והוא יחיד, הלכה כמותנו. אתם שומעים? מן השמיים מתערבים ואומרים שהוא צודק בהלכה כמותו. הלכה כמותו גם בשמיים! כתוב משה רבנו עלה למרום ושמע את הקדוש ברוך הוא אומר עגלה בת שנתה, פרה בת שתיים. דברי רבי אליעזר. מה? שואל משה רבנו. אמרנו, אתה צריך להגיד תורה מבשר ודם? התורה שלך אומר, עתיד לעמוד צדיק גדול ושמו רבי אליעזר. ופרה אדומה, וואי וואי וואי וואי. זה רבי אליעזר שהתחיל בגילאים האלה מאפס, מאפס. אבל חשקה נפשו בתורה, תראו לאן הוא הגיע. תלמידו, רבי עקיבא, התחיל בגיל 40. תראו לאן הוא הגיע. ואתם לא רוצים להתחיל אפילו. לא חבל? בן אדם יכול להיות גאון, קרוב לקדוש ברוך הוא, כל מוצא פיו, משהו יוצא מהפה שלו, הכל מתקיים. אתם יודעים מה זה אדם שהוא עובד את השם באמת? אני מספר לכם את הסיפור שסיפרתי היום בין מנחה לערבית. מעשה, מעשה אמיתי. המעשה הזה כתוב בספר הזיכרונות של קהילת קרוקה. אברך הגיע לגבי של חברה קדישא ואמר לו שהוא רוצה לקנות את חלקת הקבר ליד המגלה עמוקות. הפציר בו כמה ימים, הוא דחה אותו, אברך רוצה להיות המגלה עמוקות, אחד מגדולי ישראל, לא יאומן כי יסופר. המגלה העמוקות, שתבינו, אנחנו פרסמנו ספר שנקרא כור ההיתוך. חשוב שיהיה לכל אחד בבית וילמד. אני חזרתי בתשובה פעם שנייה מהספר הזה. הלכתי עם אבנים ברגליים במשך כחודש רק ממה שקראתי שם. המגלה העמוקות, יש לו ספר מגלה עמוקות. כל הספר, 252 פירושים על הפסוק ואתחנן אל אדוני בעת ההיא לאמור. כמה אפשר פירושים להגיד? ספר שלם, 252 פירושים, אבל כל פירוש עמוק. עמוק עמוק עמוק אפשר לכתוב עליו ספר. זה המגלה עמוקות. באחד המקומות שהוא כותב שם בספר הוא אומר ועיין בספרי הכת על א' זעירה כשהוא כתב על הא' של ויקרא כתוב שם א' קטנה על הא' הזאת הוא כתב אלף פירושים. זה המגלה עמוקות. ובא אברך אומר אני רוצה את הקבר לידו. מוכן לשלם כמה שתגיד. דחו אותו כמה ימים אבל בסוף הסכים הגבאי. למה? החשבון שלו היה ככה. הקופה כרגע היא ריקה. אני אקח את הכסף ואני לא מתכוון לתת לו את הקבר הזה. אני כבר מבוגר. הוא צעיר. עד שהוא ימות ייקח הרבה זמן. בינתיים אני לא אהיה בעולם ולא ייבדע הדבר ושלום על ישראל. ככה חשב. לקח את הכסף, לא רשם שזה שייך לאברך הזה, וככה זה נשאר. אחרי יום מגיע אליו מעל אכסניה ואומר לו, תשמע, היה אצלי מין אברך כזה שלא רוצה להגיד את השם שלו, והוא נפטר. מה התברר? שזה זה. ועכשיו הוא צריך לתת לו את החלקת קבר שהוא קנה. קבר אותו במקום אחר, בבית הקברות, בקבר אחר. בלילה הוא הגיע בחלום אל הגבאי. אמר לו, אני מזמין אותך לדין תורה בשמיים שלא קיימת את העסקה. ההוא נבהל בהתחלה, אבל אמר, חלומות שוו ידברו. בא אליו פעם שנייה ופעם שלישית, קיבל פחד. הלך לרב הגדול של קרוקה באותה עת, היה הבח, הבית חדש. אחד מגדולי ישראל. סיפר לו את הסיפור. אמר לו, אם הוא יבוא עוד פעם אליך בחלום, תגיד לו... כשאתה רוצה לדון אצלי בבית דין תגיד לו יום ושעה וזהו. בא אליו עוד פעם בחלום, אמר לו לא בשמיימי, אתה רוצה לדון פה בארץ אצל הבח. אמר מסכים באיזה יום, איזה שעה? הכינו מחיצה ובאותה שעה שמעו רחש מעבר למחיצה והראינו שהוא הגיע. הבח פונה אליו ואומר לו, מה שמך? לא רוצה לגלות. מה טענותיך? שילמתי כסף בשביל לקנות את הקבר ליד המגלה העמוקות? הוא לקח את הכסף וקבר אותי במקום אחר. פונה הבח אל הגבאי ואומר לו, מה יש לך להגיד? אמר, תראה, בא בן אדם, לא אומר את השם שלו, אני לא יודע מה הערך שלו, אפשר לקבור אותו ליד צדיק כזה גדול או אי אפשר? לקחתי את הכסף ונתתי לו קבר אחר. פוסק, אבא, חייבים לתת לו את הקבר שהוא קנה במיטב כספו, אבל בגלל שלא יודעים אם הוא ראוי באמת להיקבר ליד הצדיק הגדול מגלה העמוקות, אז אתה תצטרך לקבור את עצמך. לכן, חברה קדישאת, פנו את הקבר ליד המגלה העמוקות, והוא יקבור את עצמו אם הוא ראוי. למחרת מגיעין בית הקברות, לא יאומן כי יסופר. הקבר איפשהו היה קבור, ריק, והקבר ליד המגלה העמוקות, מכוסה בעפר. כתבו על המצבה, פה טמון האברך שלא ידוע שמו ויעיד עליו רעו. זה פסוק באיוב, יעיד עליו רעו, הכוונה צדיק, שלידו מעיד עליו שהוא ראוי להיקבר שמה. אם... לא, הוא היה דוחה אותו. כי יש מעשים כאלה שנדחו, כאלה רשעים, שנקברו ליד צדיקים. זה מעשה שהיה מספר אותו הרב שטיינמן כל הזמן, ואומר מפה ראייה להישארות הנפש וכוחם של הצדיקים האמיתיים. שאלתי את ה-GPT, תגיד לי, היה מעשה כזה? צ'יק צ'אק הביא לי את זה, צ'יק צ'אק! ומה הוא מגלה לי עוד? שיש אומרים שזה היה הבן שלו, רבי יצחק שפירא, שנפטר, הבן של המגיד, של המגלה העמוקות, שזה היה הבן שלו. מאיפה הוא יודע? אני לא יודע, לא תחקרתי עוד, אבל הוא אומר שיש מי שאומרים שזה היה הוא. תראו מה זה כוח של תורה. מי שלומד תורה באמת, אין טבע בשבילו. אין טבע, אין טבע, אין טבע. אז אומר לי אחד מיד אחרי המעשה הזה, זה מסביר את מה שכתוב, ויקבור אותו בגיא. ויקבור אותו בגיא, כתוב שמשה רבנו קבר את עצמו! נו, אם, אם אברך יכול לקבור את עצמו לבד, משה רבנו לא יכול לקבור את עצמו. איי, כפתור בפרח. אז זאת אומרת, זה כוחה של התורה הקדושה, מי שמתחבר לקדוש ברוך הוא, הוא משנה סדרי בראשית. שום דבר, הטבע בשבילו זה אפס אפסים, זה כלום. רבי פרחס בן יאיר, כשהיה צריך לעבור בנהר, מה אמר לו? חלוק מימיך. אמר לו, מה פתאום שאני אחלוק את מימיי? אני ודאי עושה רצון הבורא, זה התפקיד שלי. אתה ספק עושה. אמר לו, אני הולך לפדיון שבויים. הוא אומר לו, מי אמר שתצליח? אתה ספק עושה, אני ודאי עושה. למה שאני אקרע מפניך? אמר לו, אתה יודע מה? לא מתווכח איתך. אם אתה לא חולק, אני מייבש אותך. חלאק. אחר כך היה שם עוד מישהו שהולך לעשות מצוות, אמר לו, נפתח עוד פעם. נפתח עוד פעם! פתח. אחר כך היה שם טייע, ישמעי לי. אמר, אם מישהו הוא בן לוויה, ליווה אותי בדרך. היה לידינו, וזה לא נעים להשאיר אותו ככה. גם כן, חלק! אין טבע אצל הצדיקים הגדולים שמחוברים לקדוש ברוך הוא. השאלה אם אתם רוצים להיות כאלה, או שאתם ממשיכים רגיל כמו הדתיים של פעם, וחיים רגיל ככה ברוטינה, וזהו. אם יש לכם שאיפות, עכשיו חודש אלול זה הרחמים והסליחות, מה שמבקשים מהקדוש ברוך הוא ברוחניות באמת, לכל קוראיו באמת, הוא נותן. נותן. הקדוש ברוך הוא יורד עם פיקס צ'קים, כמו שאומרים, ומחלק מה שאתה רוצה, רק תגיד שאתה רוצה באמת, אני נותן לך. אנשים לא מנצלים את חודש אלול, ולא את ראש השנה, ולא עשרת ימי תשובה, ולא כלום. שום דבר לא מנצלים. שום דבר לא מנצלים. סיפרנו סיפור שהיה אחת, עילוי בישיבה, עילוי ממש ממש, הגיע לגיל שידוכין, כבר חזרו אחריו מכל המקומות ורוצים להתחתן איתו, והיה לו חבר מקולקל, והכניס לו פלאפון וכל מיני דברים, וירד לתרבות רעם, שכר דירה עם חברים בשדרות רוטשילד בתל אביב, וזנח את התורה והתפילין והכול, והלך. אבא שלו בכה, אימא שלו, מתחננים, הכול, ניתן לך מה שאתה רוצה. שום דבר, לא רוצה כלום, שלום, ביי. יום אחד האבא החליט, אין מה לעשות, מסירות נפש. חיפש איפה הוא נמצא, מצא. הגיע אליו, דפק בדלת, התחנן, טרק לו את הדלת. אמר לו, אני נמצא פה בספסל, בשדרה, ואני מחכה עד שתחזור איתי הביתה. יושב מול החלון, מצטנף שם, מניח צפילין, מתפלל, אוכל שם, הכול מולו, מול החלון. מדי פעם הוא מסיט את הווילון ומחזיר. הוא עוד לא הסתלק או כן הסתלק? שבוע. שבוע. נמצא שם, כולל שבת. נמצא שם. והבן לא מעניין אותו בכלל. מה אתם אומרים על בן כזה? אה? גידלו אותך, חינכו אותך, הביאו אותך לשיא, שיא. מפה יכולת רק להמריא ויורד לתהום. יכול להיות דבר כזה, בן כזה אכזר, שאבא שלו הוא נותן לו שיהיה בחורף, בחורף, בכל המצבים, בחוץ על ספסל? זה לא ההוא, זה אנחנו. בעשרת ימי תשובה הקדוש ברוך הוא יורד. דרשו השם בהימצאו קראוהו, בהיותו קראו. הוא אומר, אני פה. אני ממתין לך. אני מחכה. היא מנחה פשוטה לקבל שווים. אני מושיט לך את היד. תן יד. אני מרים אותך הכי גבוה שאפשר. בוא, תן יד. בוא, תחזור בתשובה ממש. תקרב. ניסית וילון, לא נגמר עוד עשרה ימי תשובה? עוד לא הגיע הסוכות? עוד לא. וואי וואי וואי. וואי וואי וואי. כי תצא למלחמה על אויביך. זה יצר הרע. וראית בשביה אשת יפת תואר. זו הנשמה. ובכתה את אביה ותממה ירח ימים. זה חודש אלול. אביה זה הקדוש ברוך הוא ואימה זה כנסת ישראל. אם אנחנו לא נצא למלחמה, נפסיד. חייבים להילחם נגד היצר. אתם יודעים, במלחמת ששת הימים ישראל תקפו ראשונים. תוך שישה ימים נגמר הסיפור. פה הותקפנו כמעט שלוש שנים, זה לא נגמר. זה אפילו לא מתחיל. אם אתה יוצא למלחמה, ונתנו השם בידיך. אם אתה לא יוצא למלחמה, אתה מחכה שיתקפו אותך. להיות בהגנה ולהדוף את האויבים זה הרבה... יותר קשה. כמובן זה הכל הקדוש ברוך הוא נותן בלבם של האנשים, של מנהיגים, של כל מיני דברים. מה כן לעשות, מתי לעשות. מששת הימים השם רצה ומזה יצאה תנועה גדולה של חוזרים בתשובה. אבל אחרי מה שהיה בראש השנה ויום הכיפורים לפני שמחת תורה, זה הביא עלינו את הגזירה, כבר דיברנו בזה, והנה עד היום אנחנו אוכלים את הביאושים, זה לא נגמר. למעלה מאלף חיילים הלכו, וקרוב ל-20 אלף קטועי איברים, ומאות אלפים פוסט-טראומה. זה שנכנס עכשיו והרג שם שני ילדים בבריכה בבית שמש, זה כנראה פגוע. כמה ילדים כבר לא היו נורמלים מזה מכל הפגזים ומכל הזעקות והכול? האנשים לא רואים את ההשלכות, אבל זה מצטבר ומצטבר ומצטבר, וזה לא נגמר. צריך לצאת למלחמה נגד האויב האכזר ביותר, השטן, שהוא עומד נגדנו, קוראים לו במילה מכובסת יצר הרע. אבל הוא מלאך המוות. וצופה רשע לצדיק, הוא מבקש לא פחות, אלא להמיתו. להמיתו. יש מעשה באחד מגדולי ישראל שהחליט לעלות לארץ. לפני שהוא עולה לאונייה הוא פונה לשטן ואומר לו, תשמע, אני עולה לארץ ישראל. או שאני עולה ואתה נשאר, או שאתה נוסע ואני נשאר. אחד משנינו, אתה לא בא איתי. אמר לו, תשמע, ניסיתי פה לפתות אותך ולחטיא אותך, לא הצלחתי. אז בארץ ישראל הקדושה, ודאי שאני לא אוכל. אז אני נשאר, סע, וטר עליך. נסע. זה סיפור אמיתי. הגיע לארץ, הוא רואה את השטן. אומר לו, שקרן, נוכל, אמרת לי שאתה לא תבוא איתי. הוא אומר לי, לא, לא. מי שדיברת איתו שמה זה הסוכן שלי. בחוץ לארץ אני נותן לסוכנים לעשות את העבודה. בארץ ישראל אני מטפל אישית, כי בארץ ישראל זו עבודה יותר קשה. ארץ ישראל, אווירת ארץ ישראל, מחכים. אז אנחנו פה, אל תדאג, אני אלווה אותך, הכל יהיה בסדר. איי, איי, איי, הוא לא עוזב, הוא לא עוזב. אם אתה לא יוצא נגדו למלחמה, הוא כובש חלקים, הוא כובש שטחים. אמר לשמואל הרב יהודה, שייננה, חטוף ואכול, חטוף ואשתין. דעלמא דאזלינן מיניה כהילולה דמא. אין, אין אבדה כאבדת הזמן. העולם הזה זה כמו בית חתנות. חתונה זה פרק זמן קצר, מה שאכלת ושתית זה מה שיש. נגמר, סוגרים, שלום, אתה הולך, נגמר. העולם הזה אותו דבר. זה כמו בהילולה, במה שאתה יכול לקחת, תיקח, מה שלא, תפסיד. החפץ חיים מספר, משל. היה אדם שהציל את המלך, והמלך הרגיש שהוא צריך לתת לו פרס גדול. אז הוא אמר לו, אני אתן לך זמן שאתה תבוא לאוצרות של המלוכה, ומה שתיקח בזמן הזה שלך. שמח שמחה גדולה. ואחרי זה התחרט המלך. יש אומרים ששר האוצר אמר לו, איך נפסיד כל כך הרבה. בינתיים ההוא הצטייד עם סכין בעת חפירה, ומגיע בזמן. בינתיים טיכסו המלך ויועציו עצה, איך להניא אותו מלקחת אוצרות. בדקו מה הוא אוהב, איזה תזמורת, איזה שירים, איזה מאכלים, איזה עוגות, איזה תמונות, איזה נוף. בקיצור, הכינו לו את כל מה שהוא אוהב. איך שהוא הגיע, פצחה, תזמורת. וכל המנגינות שהוא אוהב את זה והוא משתומם ומסתכל וכל הזמרים ועוברים לידו מלצרים ועם העוגות הכי הכי ועם הזה ושפים ועם כובעים ווואי ווואי ווואי ווואי וקיצור חרבשו והזמן עובר פתאום הוא נזכר שבעצם הוא בא בשביל לקחת מפה אוצרות, הוא רץ מהר טופחים לו בגב, נגמר הזמן, מוציאים אותו החוצה, לא הצליח לקחת כלום. אומר את המשל הזה, החפץ חיים, עלינו. אדם בא למשימה לאסוף אוצרות, תורה ומצוות, תורה ומצוות, בשביל שיתפרנס לחיי העולם הבא בזכויות. מה עושה יצר הרע? ישר שהוא קטן, צ'וקולדים, מסתיקים, סוכריות, תאוות, גנים, פארקים, בריכות, מה לא? ומרגילים אותו, ועוד, ועוד, ועוד, ועוד. ולנסוע, ואחר כך קורקינט, ואחר כך אופנוע, ואחר כך מכונית, ואחר כך זה, ואחר כך יכטה, ואחר כך פכתה, ואחר כך... והכל, כל החיים זה רק להשיג עוד גשמיות, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, עוד. פתאום דופקים לו בגב, ביי ביי. עולים בחזרה, ניכנס למעלית, לוחצים, זהו, כף הקלע. זה הפטנט של יצר הרע, להסיח את דעתו של האדם. תראו היום, כולם הולכים ברחוב עם הפלאפון. משפחה שלמה יושבת, אף אחד לא מדבר עם אף אחד, כל אחד בפלאפון שלו. זהו, יצר הצמוד אליך, זהו. צמוד, לא כמו פעם, אם רוצה לעשות עבירה, ילבש חורים וילך, ושום דבר, לא צריך ללכת לכלום. אני פה. אני פה בכיס. פה. יש כאלה, יש להם שניים, לא אחת. אחת כשר ואחת אהה. אז זאת אומרת, יצר הרע, הוא יודע, זה דור אחרון. דור אחרון. זה עוד מעט שוחטים אותו. בסוף שוחטים את יצר הרע. ועתה קודשא בריחו ושחט למלאך המוות. אז הוא מנסה כמה שאפשר עכשיו להחטיא כמה שיותר, אבל לכן... אין גם בדור הזה מי שעושה מצוות. באמת, אבל עם כוונה. עם כוונה, באמת, לא סתם ככה עושה. בשמיים זה עושה רעש עצום, רעש עצום, כי כל האווירה, הכל זה טומאה גדולה מאוד מאוד מאוד. יש לי עוד הרבה מה להגיד לכם. אבל אני מקווה שאתם הבנתם לפחות לאן אני מכוון. אבל אני אגיד לכם עוד משהו קטן, ככה להרשים אתכם. יש לך את התמונה שאני ביקשתי שאתה תוכל להראות? אז תכף, אל תראה עד שאני אגיד. בשעה שאנחנו ישנים, אנחנו חולמים חלומות. בחלום נוצר מצב שאתה מתקוטט עם מישהו בחלום, ואתה בורח, הוא תוקף, ואתה צריך להחזיר. אבל בחלום, כשאתה נמצא, כל האיברים שלך כמו משותקים. את המנגנון הזה הקדוש ברוך הוא יצר, כי אם לא, והאיברים שלך לא יהיו רפואיים, אלא דרוכים, כמו שאתה חרני, אתה תפוצץ את אשתך בשינה. כי אם אתה מתקוטט בחלום, אתה עלול לתת מכות ימינה ושמאלה, אתה יכול גם לקום באמצע, ואתה יכול לעשות כל מיני דברים מתוך חלום. מה עשה הקדוש ברוך הוא? מנגנון שאתה לא יכול לזוז. לפעמים אתה יכול כאילו לקום ככה, להיבהל ככה או משהו זה. אבל, זה חסד שהקדוש ברוך הוא עושה. כשאתה נכנס למצב של חלום, כל האיברים שלך כמו משותקים. ולפעמים גם אדם רוצה לקום בבוקר והוא לא יכול. הוא כבד, לוקח לו איזה כמה שניות עד שהוא יכול להניע את האיברים. תראה להם בבקשה. ביקשתי מה-GPT שיראה לי איך זה עובד. כיצד המוח מרדים את הגוף בזמן חלום? זה לא כל התמונה. כן. יש תיאור איך זה עובד מהמוח למעלה, דרך חוט השדרה, יורד עד לאיברים, עד לשרירים, ומרדים את הבן אדם. פלא פלאות. חסד השם שעושה איתנו. אם לא, בן אדם יכול לקום ותוך כדי החלום להכות, להרוג, לעשות דברים בלי הכרה. זה חסד השם. עכשיו, תקשיבו למעשה שהיה. ילד בירושלים, מערכת ההגנה בגופו הפסיקה לעבוד, זה לא עבד. והייתה סכנה מוחשית שיתעורר באמצע השינה ויעשה דברים מסוכנים. לא הייתה ברירה, אבא שלו היה צריך להישאר ער כל הלילה לשמור שהוא לא יקום מתוך שינה ויעשה דברים איומים. זו המחלה, אין לו את המנגנון. כמובן שהחיים השתבשו, אי אפשר היה לחיות בבית כזה, אבל יום אחד הוא שמע שיש פרופסור בארצות הברית, ממש המלאך רפאל עומד לידו. ועל ידי ניתוח מוח הוא יכול לגעת בעצבים הנכונים ולפתור את הבעיה. אבל עלות הנסיעה והניתוח והאשפוז מרקיעה שחקים. האבא פנה לפרופסור במכתב נרגש. דפי המכתב נרטבו מהדמעות. הוא סיפר את הסבל שעוברת המשפחה שמונה שמונה ילדים. והם נאלצים לחיות בלי אבא. הוא כותב לפרופסור, שמעתי שלב יהודי חם פועם בקרבך. אנא, אין לי כסף. עזור לי. הפרופסור, שהיה טוב לב, שלח מכתב תשובה. התרגשתי לקרוא את מכתבך. אני מוכן בחפץ לב לוותר על חלקי בהוצאות, אבל מה שנוגע לשימוש בחדר ניתוח, לעלות האשפוז במחלקה אחרי הניתוח, אין מה לעשות. צריך לשלם. וזה 100,000 דולר. תודה רבה. ואני מבין שאין לך. אני יכול רק להבטיח לך שבהזדמנות הראשונה שאוכל לעזור לך, אעשה זאת. הגיעה ההזדמנות. הוא הגיע לבית חולים הדסה בירושלים לבצע ניתוח דוגמה, כדי שהרופאים פה בארץ ילמדו ממנו איך מבצעים ניתוח כזה. העלויות נזקפו על בית החולים, אבל הוא התנה אתם תנאי. אני מוכן לבוא לעשות לכם את זה בחינם, בתנאי שאני בוחר את הפציינט שאני אעשה עליו את הניתוח. והוא התכוון לילד. איכשהו דחת, הגיע לשכונת בית ישראל בירושלים, דפק בדלת, ילדה קטנה פתחה אותה, איפה אבא? ישן. תעירי אותו. הוא היה ער כל הלילה. הוא יהיה גם ער בלילה הבא, הוא חייב לישון ביום, והוא ביקש ממני לא להעיר אותו בשום אופן. איפה אמא? מה מספר הטלפון שלה? אמא הלכה, אני לא יודעת לאן ואין לה טלפון נייד. תני לי להיכנס, אני אעיר את אבא. ההורים לא מרשים להכניס אדם זר הביתה. לפני שהיא סוגרת את הדלת, הוא מושיט לה דף, רשם את השם שלו, את מספר הטלפון ואמר, תשמעי היטב, ברגע שאבא יתעורר, תמסרי לו את הדף הזה, אני מקווה שלא יהיה מאוחר מדי. האבא, שלא ישן כל הלילה, צריך היה לצבור כוחות לעוד לילה, התעורר אחרי ארבע שעות. הבאתר, רטל לו את הדף, כמעט התעלף. התקשר מהר לפרופסור, וזה אמר לו, צר לי מאוד, עתה סיימתי את הניתוח בפציינט אחר ששכב בבית החולים והמתין לניתוח דומה, ובעוד... עוד זמן קצר אני כבר טס בחזרה לארצות הברית. מעשה אמיתי שהיה. עכשיו הוא נאלץ להיות עוד כמה שנים עם הילד הזה לא ישן בלילות. אין חיים. למה? כי דפקו אצלו בדלת. רצו להעיר אותו. אבל הוא המשיך לישון. קום! הזדמנות של החיים! לישון אחר כך! אבל הוא לא יכול, הוא ישן. זה המצב שלנו. עורו ישנים. יושן על תר אודם. ועזוב את להליה החום. שום דבר. לא משתנים. לא משתפרים. השופר קורא לנו עורו ישנים משינתכם ונרדמים הקיץ ומתרדמתכם. חפשו! חפשו במעשיכם וחזרו בתשובה. אבל אנחנו ישנים. אנחנו ישנים. אני מסיים בדבר אחד מהרב שטיינמן, זכר צדיק וברכה, שהיה יהודי יקר וחשוב, קדוש ופרוש, ותלמיד חכם עצום. הוא הגיע לחיזוק בחוץ לארץ, ארצות הברית. הגיעו לקבל את פניו תלמידים מכל תלמודי התורה ובתי הספר, עמדו שורות עם דגלים בידיים ופצחו בשירה אדירה יומים על ימי מלך תוסיף. תזמורות, קהל עצום, מחיאות כפיים, התרגשות בשיא, קבלת עול מלכות שמיים. מעמד אדיר לכבודה של תורה. כשהוא עוזב את ארצות הברית, עוצר אותו פקיד במעבר הגבול ושואל אותו, מה אתה עושה? אמר לו, אני יושב ולומד. איזה מקצוע אתה לומד? תורה. מה אתה עושה עם מה שאתה לומד? אני רק לומד. אתה כבר אדם זקן כזה ועוד לא התחלת לעשות. שום דבר עם מה שאתה לומד? אומר לו אני לומד מקטנות כל הזמן. הסתיימה השיחה והרע פרץ בבכי והסביר לסובבים אתם מבינים מה הולך פה? יש כאן תזמורת יש כאן דגלים מאות ילדים שרים יומים אלפי אנשים מוחאים כפיים מחכה לי בטוס פרטי יושבים בכיסא של אח'מים אנשים חשובים מאוד כבוד מלכים אבל השאלה שנשאלת בארבע עיניים מה אתה עושה עם כל מה שאתה לומד? אתה כבר אדם זקן ולא התחלת לעשות שום דבר עם מה שאתה לומד? ככה שואל אותו הפקיד הגוי איי איי רבו ייסאי רבו ייסאי יגיע יום הקדוש ברוך הוא יגיד לכל אחד מאיתנו בוא שב לידי בוא עזוב הכל בצד בארבע עיניים שאלה מה אתה עושה? מה עשית? שלחתי אותך לעולם, מה עשית? אתה יכול להראות לי מה עשית? כל אחד יעמוד בשאלה הזאת וצריכים להכין תשובה עם ראיות להראות מה עשית לכבודו של הקדוש ברוך הוא. נו, אז אני מקווה שאחרי זה תהיה לכם תשובה טובה לקדוש ברוך הוא. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה, אמן. 

[חלק שו"ת שאלות ותשובות]

אם יש שאלה בבקשה, יש לו שאלה שמה? עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, את השם בשמחה, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו. תן לו, תן לו. שומעים? שומעים? כן. ערב טוב רבי, אני מאוד מתרגש, אז אני אשתדל להיות רפוי. נשתדל להיות רפוי, מה שנקרא. לפני חודש וחצי חזרתי לאבא שבשמיים, ברוך השם. עכשיו יש לי איזה משהו קטן. יש לי בעיה עם אמא, עם אזעקן. היא גוערת בי, היא עצובה, היא סובלת, אבל אני ממשיך עם זה. היא אמרה לי לשאול את הרב עכשיו. הבעיה שלי היא בעצם, היא, כי לא מעניינת לי דעה של אף אחד. באמת לא מעניין אותי אף אחד, שום דבר לא מעניין אותי. עכשיו, ברגע שהיא אמרה לי שהיא סובלת עכשיו, כשאני נכנס הביתה אני באמת רואה את התגובות ואת העצב על הפנים שלה, איך שאני נראה, כאילו זה נראה מוזנח וזה, אבל אני יודע מה זה. אני שומע אותך מספיק, ברוך הוא, ברוך שמו. מה לעשות? באמת, מה לעשות? עכשיו, היא תקבל את זה. היא תקבל את זה. לא משנה כמה היא תתעצבן, כמה היא תגר בי. אני אעריך את זה על זקן כמה שיותר. אני אגיד לך למה זה לא מוצא חן בעיניה. כי עם חולצה כזאת ומכנסיים כאלה זה לא מתאים. כן. אתה צריך חולצה לבנה, חליפה ומגבעת, ואז זה יהיה מתאים. ככה אני עשיתי לאשתי. כששמתי כיפה גדולה, היא התרעמה. אמרתי לה, אם תמשיכי ככה, אני אעשה מגבעת. היא לא נרגעה. אנטנה. אני לא אלך איתך ברחוב. תדע לך. אמרתי לה, אם תמשיכי ככה, נלבש חליפה. זה ככה בדיוק. וכשהגעתי לזה, אז היא כבר פחדה לדבר, כי היא לא ידעה מה יהיה השלב הבא. אז כדאי שתלך ישר על כל הקופה, אתה מבין? אל תפחד, אתה עושה דבר טוב. הקדוש ברוך הוא שמח בך. זה רחמים. אני יודע. וזה משפיע עליך טובה. בסוף מתרגלים. מתרגלים. ואתה תפייס אותה בדברים, בהתנהגות טובה. וזה עובר. יש הברכה שהיא תהיה רפואה קצת? כן. מה השם שלה? דבורה, בת צמח ודליה, ואבא שלי... לא צריך. דבורה בת? בת דליה. דליה. השם ייתן בליבה לאהוב אותך כמו שאתה, ויותר. אמן. ברוך השם. שאלה נוספת, פה, פה, צורה שנייה. שלום, כבוד הרב. אבא שלי שומע אותך הרבה, וסובל הרבה, הוא חולה בפרקינסון. כמה שנים. עכשיו גם הקול שלו, הוא ניסה, עשה ניתוח, עשה הרבה, ניסה לעשות הרבה דברים, והוא ממש ב... אמר לי לבוא אליך, לשאול מה, מה הוא יכול לעשות עוד. לדבר הוא יכול? קשה לו, קשה מאוד. בכלל לא? ממש בקושי. בקושי. הוא מבין עדיין מה שהוא מדבר? כן. זוכר אנשים? כן, כן. אתה שמעת את השיר הזה? לא, לא שמתי. עבדו, עבדו, עבדו. למנת ברננה. עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה. עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה. אתה צריך להגיד לו שישמע את זה, אם הוא לא יכול לבטא בשפתיים, שישיר בפנימיות להפך את מידת הדין למידת רחמים. כשאדם מודה לקדוש ברוך הוא על המצב שבו הוא נמצא, למרות שהמצב הזה הוא כמו שאתה מתאר, והוא שמח בזה, שמח בזה, הוא מהפך את מידת הדין לרחמים. אז... נגיד לו את זה. כן. ככה שיעשה, הוא ייתן לך את הלינק שאתה תוכל להשמיע לו בבית, תשים לו באיזשהו מקום, הוא יוכל לשמוע את זה. זהו. במצב הזה, כל השתדלות שלו, בגלל המצב הפיזי, כל השתדלות שלו היא פי מאה, פעם שנייה זה פי עשרת אלפים, ופעם שנייה זה פי מיליון, כפונצה רא אגרא. במצב כזה, לקיים תורה ומצוות, להאמין בשם, לסמוך במצב שבו הוא נמצא, שממרקים אותו לפני העלייה למעלה, אין לך דבר שמנקה אותו ומכין אותו הכי טוב לעולם הבא. ברכה, נראה. שמו בישראל. אהרון בן ציפורה. אהרון בן ציפורה, השם ירפא אותו ברפואת הנפש והגוף. אמן. ויעתיק ממנו את החוליים ויעביר אותם לארדואן. אמן. תראה לו את הקטע הזה אחר כך בשידור חוזר. נראה לו. כן, הנה שמה יש שיעורים. שלום, כבוד הרב. שלום, ערב טוב. באתי לפה עם שני חברים מאשקלון, עוד אחד לא הגיע. אם הרב יכול להביא אותם לזיווג הגון, בעזרת השם, את שניהם ועוד אחד שלא יגיע. שילמדו שעתיים בתחנית דיבור 90 יום רצוף ויזכו לזיווג הגון. מה שמותם? אופיר. אופיר בן? דקלה? דקלה ו... עמית בין תמר. איך? עמית בין תמר. עמית? עמית. עמית בין תמר. עמית בן תמר. ונריה בן לאה. ו? נריה בן לאה. אחר כך נראה את השידור. נריה בן לאה. יזכו לסיווגים הגונים, הרע. אמן. וישר ברכה בשבילי? ותזכה לכל מיני דמיתיו. אמן. וימלא השם משארות ליבך לטובה. אמן, טוב. שם הבנשים קשים בשמחה עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו נועם למעלה למעלה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בואו לפניו א' אני מאוד אוהבת את הרב לשמוע אותו באמת הוא ממש מחזק אותי כן אפשר ברכה לאימא שלי לרפואה שלמה? כן שמע מירית בת מזל מירית בת מזל בת מזל רפואה שלמה בתוך שאר חולה עמו ישראל מהרה אמן תני לגברת לפנייך כן ערב טוב כבוד הרב יש לי אבא שיהיה בריא צדיק כל היום בבית מדרש לעילוי נשמת אמא שלי ובבוקר לומד בערב לומד בן אדם בן קרוב ל-80 והוא ממש צדיק כל היום שאני אומרת לו אבא אני צריכה משהו הוא אומר לי יש את הקדוש ברוך הוא הבעיה היא שהאבא הזה אני לא מבינה דבר אחד הוא מתפלל כל היום ובגלל המצב שלו הוא עבר אירוע מוחי וכל היום יש לו רוק מהפה כל הזמן יוצא לו רוק מהפה והוא גם לא מריח כשאנחנו עושים הבדלה הוא לא מריח ואני אומרת לו אבא תריח השם יעזור ואני כבוד הרב ואני מתפללת בכותל מתפללת בכל מקום לא הולך לא הולך הוא צדיק הוא צדיק הוא כל היום בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ולא הולך אני רוצה לפחות שהוא יריח כל היום החולצה שלו ככה והוא בן אדם מכובד ומה הרופאים אומרים על זה אני לא יודעת אני לא יודעת אני רוצה שהרב יגיד לי מה לעשות שמעתי אבל לא לקחתם אותו אף פעם לרופא שיבחן ממה נובע שהוא כל הזמן מוציא נוזלים אני לא יודעת אחותי מבני ברק מטפלת בו לא שמעתי משהו אבל אני כל הזמן כבוד הרב אני הולכת לכותל בשבילו לוקחת כורת את כל ספר תהילים, אני מתפללת מנחה, בוכה לקדוש ברוך הוא באבנים וכלום. הבן אדם כל הזמן יש לו רוק, והאחים שלי מזמינים אותו לשבת ומתביישים שהחולצה שלו כבר צהובה והוא כבר אין לו סבלנות והוא מתעצבן להחליף חולצה וזה קשה. מה שמו? אברהם בן סעידה. אברהם בן סעידה, יהי רצון שבזכות מילות הקודש הוא מוציא מפיו בלימוד, יפסיק ארוך לצאת, אמן, כמו שאת מבקשת, ובזכות התפילות שלך בכותל המערבי, יתמלא השם ברחמים עליו ועלייך, אמן, ושתזכו לראות אותו בריא ושלם. אמן, תודה רבה כבוד הרב. שאלה אחרונה, הנה שמה. בואו לפניו, בפניו בירננה, בואו לפניו, בבנן, כן. ערב טוב, כבוד הרב. רציתי לשמועים תוכל לברך אותי ואת חברות שלי בזיווג הגון. כן, מה השמות? גלי בת טלי מטילדה, מעיין בת טלי מטילדה, וטליה בת אמל שושנה, שביט בת איריס ואמילי בת אלה. תזכו כולכם, זיווג הגון מהירה. השנה הקרובה, אמן. אמן. תודה רבה לכם. שיהיה לכם כתיבה וחתימה טובה. תודה. עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה. עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה. בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו, בירננה. בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו ביר נאנה. עיבדו, עיבדו, עיבדו את השם בשמחה. עיבדו, עיבדו, עיבדו את השם בשמחה. בואו לפניו, לפניו ביר נאנה. בואו לפניו ביר נאנה. בואו לפניו, לפניו ביר נאנה. בואו לפניו ביר נאנה. עיבדו, עיבדו, עיבדו את השם בשמחה. עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה