קרית ביאליק - קרית ביאליק

ערב טוב!

בהנ"ו והעב"י

הערב לרפואת וכו' רפוא"ש חזרה בתשובה שלימה וכו' לע"נ וכו' מנ"ע, רפוא"ש וכו', בחסות 'אחדות ישראל' ע"ש האר"י הקדוש קרית ים לרפאו"ש וכו' וזיוג מהרה ולע"נ וכו' מנ"ע 2 שתרמו מניה וכו' זרע חי וקיים ופרנסה טובה וכו' בית נאמן בישראל כו' רפוא"ש וזיוג הגון וכו' זיוג הגון

כן, יהודים יקרים! היום אנחנו נלמד כמה דברים שהם חשובים להנהגתנו:

בתורה כתוב: "הטור הרביעי תרשיש ושוהם וישפה משובצים זהב יהיו במלואותם"

"אבן השוהם, היה כתוב עליה 'יוסף', סגולת האבן הזו: לתת חן לאדם בעיני כל רואיו".

יש סגולות לכל האבנים שהיו 'אבני החושן' והסגולה של האבן הזו: לתת חן לאדם בעיני כל רואיו!

"והיא נקראת "שהם" ויש בה אותיות "השם" על שם: "ויהי השם את יוסף ויהי איש מצליח", וכתוב: "ויתן חינו בעיני שר בית הסוהר".

אז רואים שיוסף הצדיק זכה לחן מיוחד מאת השם!

"וצריך להבין: מה התגמול, תגמול החן לבעלי הענוה דוקא? למה בעלי ענוה זוכים לחן? למה לא למצטיינים בשאר מידות ומעשים טובים? ובודאי שבכל שכר וגמול על כל מידה ומעשים טובים שהקב"ה גומל לעושיהם - יש בו בגמול מעין אותם הנימוקים שבגוף המצוה או המידה, לפי מה שהוא עושה - מגיע לו! צריך לבדוק: מה זה מתאים?

בשעה שעושיהם דבקו בם בעת עשותם לכבודו של הקב"ה אז בודאי שהקב"ה יגמול להם בדומה למה שהם עשו.

והנה כשמגיע תור הענוים לקבל את שכרם, השם משפיע עליהם מטוב הטעם של החן והחסד - היות ואותו העניו בשעת התמסרותו על התורה וכבודו יתברך סיכן את כבודו וחינו בעיני בני אדם, החליט: להפסיד את חינו בעיני הברואים, ולא להיות מכוער בעיני המקום! לכן באה עליו ה'מידה כנגד מידה' רגשות חן בלבבות בני אדם".

זאת אומרת העניו הזה שהוא ירא השם, הקב"ה משפיע עליו חן וחסד, כיון שהעניו הזה, בשעה שהוא מתמסר על קדושת התורה ועל כבוד השם יתברך, אז באותה שעה הוא מסכן את הכבוד שלו, כי לפעמים כשאדם מוסר את נפשו בשביל כבוד השם יתברך זה לכאורה על חשבון הסובבים, כי הוא לפעמים צריך להוכיח אותם, לומר להם דברים שלא נעים לשמוע, או שהוא מקפיד בדברים מסויימים שאנשים מרגישים שהוא כאילו יותר מידאי והם פחות מידאי, אז האדם הזה מסכן באותה שעה את כבודו ואת חינו בעיני האדם ומחליט: להפסיד! כן, הוא מוכן להפסיד את חינו בעיני הברואים, אבל לא להיות מכוער לפני הקב"ה - אפילו שעה קלה!

מה עושה הקב"ה?

משלם לו 'מידה כנגד מידה'; היית מוכן להפסיד את חינך בעיני הבריות?

אז אני אתן לך 'מידה כנגד מידה' רגשות חן בלבבות בני אדם.

"הענוה של הצדיק נותנת מקום לבני אדם שיזלזלו בו ויתנהגו עמו בעזות"

איך קוראים אצלינו היום? 'פראייר' אדם עניו, כזה, שקט, לא מתקוטט על כל דבר וזה, אז אדם כזה רומסים אותו!

"מזלזלים, מתנהגים איתו בעזות! ובטוחים מראש שהוא לא ינזוף בהם, יוותר על קיפוחו ועלבונו, כדרך המוסר והפרישות, כמו שמתבקש ממנו.

לכן מחזק אותו הקב"ה ומשלם לו על פניו כפי יראתו וענותנותו: ומותח עליו הקב"ה חוט של חן וחסד! ובני אדם מתחילים פתאום לחבב אותו, ולבקש את קרבתו, וזה מה שאומר הפסוק: "ולענוים יתן חן".

הקב"ה נותן לענוים, מישהו שיש לו מידת הענוה, נותן להם מתנה! חן.

אל תאמר: 'אשלמה רע' קוה אל השם ויושע לך - ביאור הגאון מוילנא

"כתב הגאון מוילנא זצ"ל על הפסוק במשלי בפרק כ' פסוק כב',

הפסוק אומר: "אל תאמר: 'אשלמה רע' קוה אל השם ויושע לך"

מה הלשון שמסביר הגאון על זה?

בעת שאחד רוצה להרע לך, ויש לאל ידך לשלם רע לו" יש לך את האפשרות והכוח והיכולת לשלם לו רע תחת מה שעשה לך, אל תאמר: 'אשלמה רע', באשר אתה ירא שעשה איתך רע עכשיו, וגם אחר כך.

אל תירא! כי קוה שלא יעשה לך מאומה! שיגרע יכולתו מהרע לך.

על זה אומר הפסוק: "אל תאמר: 'אשלמה רע' קוה אל השם ויושע לך" לא צריך! אל תסגור חשבון, הקב"ה יסדר את הכל! ימעיט כוחו, ויסדר את החשבון, אל תדאג!

"הרי שיש מקום לחשוב שבענותנותו ובוותרנותו הוא יגרום לעצמו רע ולהבא גם, ובכל זאת הוא ממשיך בקו הענוה. ולכן מי שממשיך בקו הענוה - הקב"ה משלם לו כגמולו! ובמקום חשש הביטול והשנאה שבני אדם יקיפוהו בהם, הריהו משרה עליו הקב"ה: רוח של חן וחסד, ובני אדם מוקירים אותו!"

ההפך מהתפיסה של בני אדם!!

הנה דוגמא מדהימה! בלתי מובנת בלתי נתפסת אבל הפסוקים מעידים עליה שככה זה עובד!

"ויתן השם את חן העם בעיני מצרים" הקב"ה נתן את חן העם - בני ישראל, בעיני מצרים "גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצרים בעיני פרעה ובעיני העם"

"זה פסוק מדהים! מדרך הטבע, המצרים הרי שנאו את בני ישראל! שהם נעשו להם לסיבה של עינויים וסבל אין מספר!"

הרי הם קיבלו 10 מכות, בגלל בני ישראל, אז הם צריכים לאהוב את היהודים או לשנוא אותם?

"והם היו הסיבה לכל העינויים שסבלו ולסבל אין מספר! והנה משה מופיע מידי פעם לפני פרעה ודורש את הגאולה שלהם: "שלח את עמי ויעבדוני"

מליונים הוא רוצה לשחרר ושמצרים תפסיד את כח העבודה החינמי! מי שת לשמוע דברים כאלה? הרי היה צריך להוציא אותו לתליה על המקום!

"והדרישות האלה היו מלווים בעונשים כבדים וקשים!" זאת אומרת כשמשה היה מבקש, פרעה היה מסרב - וכשפרעה היה מסרב הוא היה מקבל מכות! וכל העם שלו היו מקבלים מכות… "וזה היה מחריב את הגוף והורס את כל קיומה של מצרים, אז מן הראוי שמשה יהיה שנאוי ובזוי עליהם!

אלא, שבגלל מסירותו ונאמנותו של משה בקיום שליחותו ומשימתו שהשם יתברך הטיל עליו ואשר בגלל זה הוא סיכן את עמדתו וחינו בעיני מצרים"

הרי, כשהוא לקח את התפקיד הוא ידע שכולם ישנאו אותו, "מה גמל אותו השם?

"ויתן השם את חן העם בעיני מצרים!"

בדיוק הפוך! נגד הטבע: איך יכול להיות מי שמקבל מכות ממך - מצדיק אותך! אוהב אותך?

"והרמב"ן אומר: "מה טעם "ויתן השם את חן העם בעיני מצרים?" "שלא יהיו אנשי מצרים שונאים על המכות" הם לא היו שונאים את עם ישראל על המכות! למה? "אבל היו מוסיפים בהם אהבה! ונושאים חן בעיניהם לאמר: "אנחנו הרשעים, גם עושים חמס, וראוי שיחונן אותכם האלקים!

"וגם האיש משה" שהיה מביא עליהם מכות "גדול מאוד בכל ארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני ישראל" וכל זה אחרי שאמרו לו",

מי?

השוטרים!

"ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר: "לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו"

מאז שבא משה אל פרעה וביקש לשחרר את העם, פרעה הכביד את המלאכה על היהודים! ושוטרי בני ישראל ראו שנהיה להם רע!!

ואומרים להם עכשיו: "אתם לא תגרעו" לא תפחתו
"מלבניכם" מהלבנים שאתם עושים "דבר יום ביומו, ויפגעו את משה ואהרון" פגשו אותם "נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה

ויאמרו אליהם: "ירא השם עליכם וישפוט! אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו!"

אז היתה טענה על משה ואהרן, ופתאום! מה אנחנו רואים?

שבסוף משה ואהרון נתגדלו ונתיקרו בעיני כל ישראל!

מתי?

כשראו שהוא נאמן להשם יתברך ונביא של הקב"ה!

"הרי מבואר, שהחן וההוקרה המיוחדת שגם השונאים נאלצים להרגיש לשלוחי השם זוהי מתנה מיוחדת שהקב"ה מעניק לאלה שמוכנים לסכן את עצמם ולהקריב את נפשם לקדושת שמו יתברך!"

אז רואים שלא מפסידים מזה! שאתה הולך עם הקב"ה יד ביד אפילו שאתה נראה 'קיצוני' וזר מאחרים… אבל כל זמן שאתה דבק באמת בתורה הקדושה - הקב"ה יחזיר לך מה שאתה חושב שתפסיד!

"והנה רואים עוד דוגמא: זה מה שנאמר לעיל על יוסף הצדיק, שהאבן שלו זה אבן שוהם שיש בהם את שם השם, שהיא רומזת על החן:

כי מי כיוסף הצדיק שהשתקע בעיני הגוים ועמד בצדקו למרות זוהמת מצרים וקסמי אהבה גשמית ופיתויי טומאה של אשת פוטיפר עמד בנסיונות הקריב את נפשו ובגלל זה הוא הושלך לבור האסורים 10 שנים! ולא זע ולא נע מקדושת נפשו התגבר על יצרו למרות כל גינוני החן והיופי שנתברך בהם!"

הוא היה יפה תואר לאין שיעור!

"ויתר וזלזל בחינו" בחן הטבעי שהשם ברא אותו "ולכן ברכו השם יתברך! ונעשה לסמל של החן והיופי הרוחני שלא שלטה בו עין רעה!

אמרו חז"ל: "שאשת פוטיפר היתה מאיימת עליו בכמה מיני פחדים כדי לפתותו;"

היתה אומרת לו: "חותכת אני פרנסה שלך!"

והיה אומר לה: "השם נותן לחם לרעבים!"

אין בעיה! את לא תתני פרנסה? הקב"ה נותן לחם לרעבים!

היא היתה אומרת לו: "כובלת אני אותך!"

והיה אומר לה: "השם מתיר אסורים!"

היתה אומרת לו: "אני כופפת את קומתך!"

והיה אומר לה: "השם זוקף כפופים!"

היתה אומרת לו: "אני אסמא את עיניך!"

היה אומר לה: "השם פוקח עורים"

על כל איום שאיימה מצא תחבולה להתחזק ולא ליפול בפח!

מה היו תוצאות הגמול?

שרשרת ארוכה של חן וחסד!

כמו שכתוב בפסוק: "ויתן השם את חינו בעיני שר בית הסוהר!"

זאת אומרת השם נתן לו חן שהוא מצא חן בעיני כל באי בית הסוהר!

"והאבן שהוקבעה בחושן המשפט היתה אבן 'השוהם' כי שם השם נקרא עליו תמיד!

מה הלימוד מהמאמר הזה שלמדנו עכשיו?

זה שאדם המוסרי הנאחז לפעמים באיזה מאבק עקרוני בעניני מוסר ודעת וכדומה, אמנם צריך הוא להתהלך בענוה ולכוין את יחסיו עם בני האדם שיהיו בנעימים, אך מהשקפתו הברורה אל יזוז!"

אין 'פשרה' במקום שהתורה אומרת משהו, תתנהג בענוה מה שאתה יכול דרך ארץ הכל יפה!

אבל תעמוד בתוקף הדעת על מה שההלכה מחייבת.

"יוותר על כבודו, יוותר על רכושו, בשביל כבוד השם! וקידוש שמו, ויאמין באמונה שלימה: שהשם אשר לו הגדולה הגבורה והתפארת - ישלם לו! וימציא לו כמידתו 'מידה כנגד מידה' שלא יפסיד, ויעטרהו בעטרת חן, וכל אויביו ומתנגדיו ישלימו איתו"

ויש מעשה שמובא במשנה: ב'עקביא בן מהללאל' שהעיד 4 דברים אומרת המשנה, הפך ממה שאמרו חכמים - חלק עליהם.

אמרו לו: "עקביא! חזור בך ב-4 דברים שהיית אומר, ונעשך 'אב בית דין' לישראל!"

מה יותר טוב? להיות עקרוני על 4 דברים, או להיות 'אב בית דין' לישראל! ולזכות את כל ישראל, להוציא את משפטם לאור!

אמר להם: "מוטב לי להקרא 'שוטה!' כל ימי, ולא להעשות שעה אחת 'רשע' לפני המקום!"

למה? כי אני אשקר! זו האמת לאמתה שלי, זו הבנתי ואין פה מה להתפשר. זו דעתי, ואני לא זז ממנה.

אמרו לו: "עקביא! חזור בך ב-4 דברים שהיית אומר, ונעשך 'אב בית דין' לישראל!"

אמר להם: "מוטב לי להקרא 'שוטה!' כל ימי, ולא להעשות שעה אחת 'רשע' לפני המקום!

"שלא יהיו אומרים: "בשביל שררה חזר בו!"

וככה נשאר עקביא בן מהללאל!!

והמשנה אומרת שנידהו - ולא היה אכפת לו!

דבק באמת ולא זז ממנה.

עכשיו בואו נראה, כמה דוגמאות שיסבירו לנו דברים דומים:

בספר חסידים סימן מו' כתוב: "כל מעשיך יהיו לשם שמים לא יהיה אדם הולך לאכול או לישון וכוונתו שיהיה בריא ושמן לעסוק בדברי העולם הזה ולהיות רודף אחרי הממון,

אלא יאמר: 'אישן ואוכל כדי שאוכל לעמוד ביראת בוראי!'

אני אוכל ונח כדי שיהיה לי כח לעבוד את הבורא!

"ולעסוק בתורתו ובמצוותיו",

"וכשהוא נוטל ידיו ומברך, או כשהוא מברך על הפירות, או על המצוות השגורות בפי כל אדם, יכוין ליבו לברך לשם בוראו אשר הפליא חסדו ונתן לו את הפירות או הלחם להינות בהם וציווהו את המצוות"

לא כמו מי שכאילו נפטר, יש איזה חוב להגיד איזה ברכה - אז הוא אומר את הברכה, והופ… בולע את המאכל! או מי שנוטל ידיים וממהר לשלחן…

אלא צריך להתכוין "לשם בוראו אשר הפליא חסדו ונתן לו את הפירות או הלחם להינות בהם וציווהו את המצוות,

ולא יעשה דבר כאדם העושה 'מנהג' ומוציא דברים בלי הגיון הלב" בלי שום מחשבה…

"ועל זה חרה אף השם בעמו! ושלח לנו את עבדו ישעיה הנביא

ואמר כך: "יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני וליבו רחק ממני!"

באמת בפה אני שומע אותם: "ישתבח שמו לעד! ברוך הוא וברוך שמו! תודה לאל!" מברכים ברכות, הכל טוב ויפה… אני שומע… "בפיו ובשפתיו כיבדוני" אבל כשאני מסתכל על הלב אני רואה ש"ליבו רחק ממני!" הלב בכלל מנותק מהפה!

"ותהי יראתם אותי 'מצוות אנשים מלומדה!'"

זאת אומרת יש להם 'יראה' אבל זה כהרגל 'מלומדה' כאילו ככה רגילים לעשות, יש טקסט שצריכים להגיד אותו, אומרים אותו ונגמר… עומדים בתפילה, מתנדנדים כמה שצריך וגומרים הולכים הביתה…

"אמר הקב"ה לישעיה: "ישעיה! ראה מעשה בני, כי אינו אלא לפנים!" הם רק עושים את זה כלפי חוץ! "ומחזיקים בי כאדם שמחזיק ונוהג מנהג אבותיו בידו, באים לביתי ומתפללים לפני תפילות קבועות כמנהג אבותם בלא לב שלם… הם מנקים את ידיהם ומברכים 'על נטילת ידים' ובוצעים 'ברכת המוציא' שותים ומברכים כמו שהדבר שגור בפיהם… אך בעת שהם מברכים - אינם מתכונים לברכני!

לכן: על כן חרה אפו בו ונשבע בשמו הגדול לאבד חכמת חכמיו היודעים אותו ומברכים אותו 'כמנהג' ולא בכונה!

כמו שכתוב מיד: "לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר"

אז רואים שהקב"ה אומר שעל זה יעניש עונש גדול ביותר!

לפיכך הזהירו חכמים על הדבר ואמרו: "ועשה דברים לשם פעולם" כי כל אשר ברא הקב"ה בעולמו לכבודו בראו, ואל תעשם עטרה להתעטר בו בעשותך המצוות בעיני הבריות להתהלל בהם, כי לא נגיע אל רצון בוראנו; לפי שאנו עובדים למצוא חן בעיני בני אדם, ויצא שכרנו לאשר נתכונו לו חינם! שלא נקבל שכר בכך!"

למה?

כי השכר שלך זה מה שקיבלת חן בעיני העם - אז תקח מהם! אבל מהקב"ה - לא תקבל!

ולא עוד, אלא שהוא יפליא הפלא מכות כנגד ההרגלים האלה.

"על זה אמרו חכמים: זה כמו ציפור שמצייץ ואינו מבין מה מצייץ".

עוד דבר, "כל מי שעושה בסתר דברים - זוכה ליותר שכר!" היות ואנשים אוהבים לעשות 'לפנים' כמו שראינו, אז צריך לדעת: ש"מי שעושה בסתר - זוכה ליותר שכר! ולבסוף מתגלים עניניו ומתעלה!".

כתוב בפסוק בקהלת: "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם" התרגום הירושלמי אומר: "כל מה שנעשה בעולם הזה - עתיד להתפרסם לכל בני אדם!"

כל מעשה ומעשה שאנחנו עושים!

תדעו לכם: את כל המעשים שלנו - יראו לנו אחרי 120 שנה! - לפני כל בני האדם!

אתם יודעים איזה בושות?

תתחילו לחשוב: אתם 'מצולמים ומוקלטים' ואת הכל בכל מכל יראו לכם - לא לבד, לפני כל בני אדם!

"מעשה באדם אחד שמת לפני זמנו כמה שנים, לאחר 12 חודש הרבה, עבר זמן, נתגלה בחלום לאחד מקרוביו, שאל לו: "איך אתה נוהג בעולם שאתה שם?"

אמר לו: "בכל יום דנים אותי; שלא הייתי מדקדק לברך ברכת 'המוציא' וברכת 'הפירות' וברכת 'המזון' - בכוונת הלב" הוא היה מברך, אבל לא 'בכוונת הלב' קורא טקסט מה שכתוב… וזהו.

"ואומרים לי" מה אמרו לו למעלה? "להנאתך נתכוונת! לא לברך את הבורא" זאת אומרת אדם משמיע את שם השם - סתם!

אז הוא שאל אותו החבר הזה שהוא בא לו בחלום: "הרי אין משפט לרשעים אלא 12 חודש בלבד! ועברו כבר עליך יותר מ-12 ועדיין דנים אותך!?"

אמר לו: "אין דנים אותי פורענויות חזקים כמו ב-12 הראשונים…!" עכשיו הורידו לי קצת את הטמרפטורות…

בספר חסידים סימן נג' כתוב: "בכל המעלות - זוהי המשובחת: הענוה!

וכן הפסוק אומר: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה"

אז מה זה אומר ענוה? שימו לב!

"לא ילך אדם בקומה זקופה" אתם יודעים שיש אנשים שהולכים עם 'חזה מתוח וצואר ככה למעלה' - כמו טווס! אלה עוברים על איסור של הליכה,

ה'שלחן ערוך' אומר: "אסור לילך בקומה זקופה!"

למה?

זה כדוחק רגלי השכינה זה כאילו גוזל למקום ודוחק רגליו, ומראה שאין לו מורא, אדם שיש לו יראה, הוא לא הולך ככה, הוא מוריד, הוא כופף את עצמו! ולא ילך בעינים רמות - מפני מורא השכינה אשר היא נוכח פניו!

וקח משל: משומרי מלך בשר ודם או אחד ממשרתיו, אינו מגביה עיניו מפני מורא המלך או המשרת שהוא כנגדו, ואנחנו עומדים לפני השכינה והוא תמיד לנוכח עינינו! אז לא כל שן שלא נגביה את עינינו!?

אלא כך היא המנהג: להשפיל כיסוי עיניו עד שלא יראה הבא כנגד גלגלי עיניו" זאת אומרת אדם לא ילך עם הראש למעלה, אלא כתוב בהלכה: שגובה העינים יהיה כזה, כשכשהוא פושט את רגלו קדימה אז הוא רואה את רגלו.

זאת אומרת הוא לא צריך לכופף את ראשו לגמרי… אבל בשעה שהוא הולך ישר, כשהוא הולך והרגל ועוברת קדימה - הוא צריך שגובה העינים שלו יוכלו להביט ברגל. זה נקרא שהוא לא הולך עם עינים רמות, או בקומה זקופה.

"והענוה נותנת חן ומורא, בזה שמשפיל אדם עיניו וקומתו.

"ולא ילך בגילוי ראש" בלי כיפה חלילה! "מפני מורא השכינה ועל כן יזכור תמיד בוראו כאילו הוא נוכח פניו"

הרי גם חילונים שמגיעים ללויה שמים כיפה! או נכנסים לבית כנסת שמים כיפה, - אבל מה, הקב"ה נמצא רק בבית כנסת? הוא נמצא בכל מקום! "מלא כל הארץ כבודו" אז איך אתה אין לך יראה ממנו ואתה הולך גלוי ראש?

ולא עוד, אלא בזה שאתה שם את הכיסוי ראש, אתה מראה: אני שייך למאמינים בהשם יתברך! אני מחילו של הקב"ה! אתה לא מתבייש בזה שאתה מחילו של הקב"ה, ואתה בן של הקב"ה! בן של המלך צריך להתבייש שהוא בן של המלך?!? אז הוא שם כיסוי ראש.

אבל יש בעיה!

למה אנשים לא יכולים לעמוד על מידת הענוה?

בגלל שהם לוקים במידת החנופה!

יש "4 כיתות שאינם מקבלות פני שכינה", הקב"ה לא מוכן לקבל אותם כשהם יגיעו למעלה: "כת חנפים כת שקרים כת מספרי לשון הרע וכת ליצנים!" אלה - חבל על הזמן!

"כת החנפים נחלקים על 3 כיתות:

הכת הראשונה הם החנפים שמחניפים לבני אדם כדי שימצאו חן בעיניהם" הכל 'כן כן כן, בטח בטח' ככה מחליקים את הכל… "ואינם מוכיחים אותם על מעשיהם הרעים! אלא אומרים: "בדין אתם עושים" לא רק שהם לא מוכיחים, עוד מצדיקים אותם… זה נקרא 'חנף!' וכתוב: "לא יבוא לפניו חנף!"

"הכת השניה יותר מגונה מהראשונה, אלה שמחניפים לאלימים… לחזקים, ולעשירים ומשעבדים להם נפשם!" הכל הם בשבילהם מוכנים להגיד מה שהם אומרים הם עושים מה שזה הם רוצים 'הכל בסדר'…

למה?

"לאלמים - כדי שיעשו ראש על הציבור" כי הגיבור הזה יכול מחר לקבוע שהוא יהיה כאן והוא יהיה כאן ויהיה לו משרה כזאת ויהיה לו תפקיד כזה…

"ולעשירים - הם משתדלים כדי שיגזלו ממונם ובשביל שיהנו ממנו, ויסירו כיסלם מהקב"ה וישימו שיברם ותוחלתם בבני אדם, כסבורים שממונם אינו כלה לעולם ולא יאבד מידם!"

אז אם העשירים הם מחניפים להם כדי שהם יוכלו לגזול מהם ממון, ככה להוציא מהם ממון ולהוציא מהם כל מיני דברים, ויהנו מהם ומסירים את בטחונם מהקב"ה, ושמים את בטחונם והתוחלת והיחול שלהם - בבני אדם, כאילו כספם לא יכלה לעולם, ולא יאבד מהם…

"ובזה תועים!

ועליהם נאמר: "ארור הגבר אשר יבטח באדם!"

"הכת השלישית - יותר מגונה!

והם, המחניפים בדת, ומראים עצמם שהם צדיקים, ושוקדים על בתי כנסיות, וכוונתם הוא: לעלות לגדולה, כדי שיתמנו פרנסים על הציבור, ולסלק נפשם מן המס" כי היו ימים שהיו פטורים מן המס "ומראים החסידות על פניהם - אבל ליבם מלא תוך ומרמה"

עד כאן לשון ה'שערי תשובה' רבינו יונה.

אז יש מזוייפים - צבועים כאלה, החנפים הם נקראים, כת שלישית יותר גרועה מהשתים הקודמות! שהם מתחזים בכלל! והם הכל עושים הכל כמובן, וזה וזה וזה… ואתה רואה אותו בן אדם שאתה יכול להגיד עליו: "צדיק!" אבל כל כוונתו זה רק כבוד ושררה, ותוכו און ומרמה! - אלה גרועים ביותר!!

את מי הקב"ה אוהב באמת?

את המוכיח ואת המקבל תוכחת!

מה השכרו של המוכיח? ומה שכרו של המקבל תוכחת?

אמרו זכרונם לברכה במסכת תמיד על הפסוק במשלי: "ולמוכיחים - ינעם, ועליהם - תבוא ברכת טוב" אז כתוב פה למוכיחים ינעם אלה שמוכיחים את הבני אדם ינעם להם, ועליהם - על אלה שהם מקבלים את התוכחת תבוא ברכת טוב.

"תניא" באבות כתוב: רבי אומר: "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? אוהב את התוכחת"

מי זה האדם שהוא חכם וברר לו את הדרך הטובה ביותר בחייו?

זה שמוכן לקבל תוכחת! מוכן ללמוד ולקבל מכל אחד תוכחת.

"שכל זמן שהתוכחת בעולם - נחת רוח בעולם, טובה וברכה בעולם! ורע מסתלק מן העולם! שנאמר: "ולמוכיחים ינעם".

ויש אומרים: יחזיק באמונה יתירה! שנאמר: "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי"

הקב"ה אומר: אני מסתכל באלה שהם נאמנים פה, והם ישבו עמדי!

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: "כל המוכיח את חבירו לשם שמים - זוכה לפילגו של הקב"ה"

זאת אומרת זוכה למקומו של הקב"ה.

שנאמר: "מוכיח אדם אחרי חן ימצא" מי שמוכיח אדם - אחרי, הוא יהיה קרוב לקב"ה וישב לצידו!

"ולא עוד, אלא שמושכין עליו חוט של חסד! שנאמר: "חן ימצא"

אז הקב"ה מושך חוט של חסד!

הרי לכאורה מי שמוכיח - הוא בלתי נסבל! "מה אתה בא להגיד לי מה לעשות?" לכאורה לא היו צריכים לאהוב אותו, היו צריכים לסלוד ולשנוא…

והקב"ה מבטיחו: שחן ימצא!

"וב'אלה דברים רבה' אומר:

"הקב"ה אמר למשה: "הואיל וקיבלו עליהם תוכחתך - צריך אתה לברכם!" כשמקבלים ממך את התוכחת אתה צריך לברך אותם שקיבלו את התוכחת

מנין? שנאמר: "השם אלקיכם הרבה אתכם"

"ומנין שהמקבל תוכחת זוכה לברכה?

שכן שלמה מפרש: "ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב".

אז רואים מפה שלא מפסידים שהולכים בדרך השם ועושים את רצון השם ואדרבה! הקב"ה מושך חן וחסד על האדם

ואתם יודעים מה?

אין מתנה יותר גדולה לאדם מאשר חוט של חסד שמשוך עליו!

אתה יכול להיות לא חכם לא עשיר לא נחמד כלום! אבל יש אנשים שיש להם חן והם שובים את ליבותיהם של האנשים!

אז מי שזוכה לקבל את זה מהקב"ה מתנה "ולענוים יתן חן" זו מתנה גדולה שאין כדוגמתה!

איך משיגים את זה?

ועם זה אפשר להשיג מה שלא משיגים עם עושר ועם יופי ועם כל שאר הדברים שאדם חושב שאיתם הוא יסתדר… לא משיגים כמו בן אדם שיש לו חן!

תראו לפעמים יש תור, ובא בן אדם ככה והוא משחק אותה אחד שיש לו כסף ואפשרויות ופה ושם

ואומרים לו: "אדוני! אדוני תעמוד בתור, תעמוד בתור…"

ופתאום רואים איזה אחד נחמד כזה עובר שם

אומר: "בוא בוא בוא כנס לפה כנס אתה בוא לכאן"

 - מה יש לו זה?

שום דבר! יש לו חן.

הוא מצא חן פשוט בעיני זה שעומד שמה ואותו הוא הכניס, את ההוא - אמר לו: "תעמוד!"

חן - זה מתנה גדולה!

יש דרך להשיג את זה; אבן השהם בחושן, סגולתה: חן! מה עושים? ענוה! לעבוד על מידת הענוה - וזוכים.

לא קל, אבל משתלם.

עד כאן הפתיחה, למי שיש שאלות - בבקשה!