רמלה - רמלה

רמלה 12-5-11

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

היום אנחנו עושים דבר חדש, אנחנו מתחילים ללמוד ספר מסילת ישרים, ואנחנו בעזרת ה' נבין סוף סוף למה באנו לעולם, ומה עלינו לעשות.

ספר זה הוא ספר חובה, כתב אותו הרמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו, מקובל אלקי, לפני כמאתיים שנה, ובעזרת ה' יתברך אנחנו נראה פה דברים שהם יסודות של היהדות. וכך הוא מתחיל:

כלל חובת האדם בעולמו. יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו  ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. אני אקרא קטע ואבאר: היסוד של החסידות, כל דבר כשמעמידים אותו מעמידים אותו על יסוד, כדי להגיע לבנין מפואר צריך יסודות טובים, אם רוצים להגיע לחסידות צריך שיהיה יסוד. יסוד החסידות ועל אותו משקל, שורש העבודה התמימה, עבודת האלקים השלמה, זה שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, מה זה יתברר? דהיינו לברור בין העיקר לטפל, בין הדברים שנראים לו ולא נראים לו, בין הנכון ללא נכון, צריך שיתברר ויתאמת, שיתברר ויתאמת אצל האדם, אז לא מספיק שיתברר, צריך גם שיתאמת - שזה יהיה מאומת לאדם באמת ברורה ומוחלטת, מה חובתו בעולמו. אחרי שאדם יודע מה הוא חייב ומה החובות המוטלות עליו בעולמו, צריך לראות שישים את מבטו ומגמתו וכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. ז"א מעתה, אחרי שהוא יודע מה חובתו בעולמו הוא צריך לשים את כל מבטו ומגמתו בכל מה שהוא עמל כל ימי חייו לאותה מטרה ותכלית שהתבררה לו והתאמתה לו, שזו חובתו בעולמו. וזהו היסוד של החסידות והשורש של העבודה התמימה.

במילים פשוטות, חייב אדם לדעת מה חובתו ואחרי שהוא יודע מה חובתו כל מה שהוא עמל בחייו  צריך למלא את חובתו זו ולא לסור ממנה. ז"א אם בן אדם החליט לדוגמא, להגיע למקום מסוים, והוא החליט להגיע לשם בפרק זמן מסוים, אז הוא צריך פשוט מאד לא להסית את עצמו למקומות אחרים, אחרת הוא לא יגיע לאותו מ קום וודאי שלא באותו זמן שהוא הציב לעצמו. אז לכן אנחנו כל ימי חיינו צריכים להתבונן מה חובתנו, ומכאן להתקדם אל המטרה.

והנה הורנו חכמים ז"ל, עשו לנו טובה, חכמים כבר אמרו לנו מראש, עד שאתה תחפש ויתברר לך ויתאמת לך מה החובות שלך, בא בא אני אסביר לך עכשיו ישר בדיוק מה המטרה שהושמת בעולם. אז מה שהם הורנו, שאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ז"א חכמים אמרו לנו, האדם נברא רק למטרה אחת, וזה התכלית שה' מצפה שאדם יגיע אליה, שיתענג העל ה' ויהנה מזיו שכינתו. היות והקב"ה הוא מקור הטוב, והיותר והקב"ה הוא המקור של החיות של כל העולמות, והיות שכל מה שאצלנו נקרא הנאה ועידון וכל הדברים שאנחנו מצפים להם ומייחלים, היות וזה כך, הקב"ה הוא המקור לכל, אז מי שזוכה להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו לא משכינתו ממש, מזיו שכינתו, זהו כבר תענוג אמיתי ועידון גדול מכל העידונים שיכולים להמצא. מה זה האמיתי? האמיתי זה דבר קיים ונצחי, כל דבר אחר הוא לפרק זמן שאול, והוא נדמה, והוא מדומה, הוא חולף, הוא לא קיים, הוא מקרי, כל עידון, עובדה - התעדנו עד היום בכמה דברים או בכמה מאכלים או בכמה חויות, איפה הם? אין להם קיום. הקיום האמיתי היחידי זה מה שאדם יכול לזכות להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא.

הלא חכמים ז"ל כבר אמרו לנו, שיפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא, והם אמרו לנו שיפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הזה מכל חיי העולם הזה, ז"א אם נקח את התענוגים והעידונים של כל בני האדם מאדם הראשון עד עכשיו, 5700 שנים ויותר, נאסוף את כל הביליונים ביליונים ביליונים של אנשים שהיו בעולם, נאסוף מכל אחד רק את ההנאות והעידונים והתענוגים שהיו לו, נרכז את הכל, נקח את כל העידונים והתענוגים של כל הברואים ונכניס לאדם אחד את כל ההנאות האלו בבת אחת, זה אפילו לא מגיע לקורת רוח של שעה אחת בעולם הבא. זה לא תענוג, זה רק קורת רוח. לדוגמא, אדם הולך לאיזה מקום ויש משתה גדול וסעודה נפלאה עם מלכים והכל, והוא רק עובר ליד והוא מריח רק את המאפה או את הבישולים, אז יש לו קורת רוח ממה שהוא הריח, הוא לא היה שותף אפילו, רק קורת רוח יש לו, שעה של קורת רוח, לא תענוג, בעולם הבא יותר מכל ההנאות של חיי העולם הזה. ושעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה זה יותר מכל חיי העולם הבא שזה נצח נצחים. אז תארו לכם מה אנחנו יכולים פה לזכות בתוך שעה, מה שאנחנו נשב פה ונלמד תורה עכשיו שעה פה, זה יותר שווה מכל חיי העולם הבא, כי רק פה אתה קונה את זה. רק פה זה נשאר לנצח נצחים, את העולם הבא אי אפשר להשיג בלי שאדם עמל להשיגו. ותיכף נראה איך עושים זאת.

ומקום העידון הזה הוא באמת העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה, ז"א העולם הבא זה המקום שבו נזכה לעידון האמיתי הזה שהוא גדול מכל העידונים וזהו התענוג האמיתי שאליו אנחנו אמורים להגיע, כי הוא נברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה, יש את העולם הבא ויש לו הכנה שמצטרכת להגיענו אליו. איך מגיעים אליו? אך הדרך כדי להגיע למחוז חפצנו זה, לעולם הבא, זה העולם הזה. איך משיגים את העולם הבא? רק דרך העולם הזה. זה מה שאמרו זכרונם לברכה, העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. כל העולם הזה זה בסה"כ מעבר, זה כמו ההול לסלון, זה מקום שלא מתעכבים בו, רק עוברים דרכו אל העולם הבא, אז כל בן אדם שמשקיע בעולם הזה, הוא משקיע במקום שהוא מניח לאחרים. זה רק מקום לעבור, העיקר העיקרים זה להגיע לעולם הבא, אבל איך להגיע, רק או מלא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, איך נשיג את התענוג האמיתי ואת העידון מכל העידונים, איך נשיג את זה? כדי להגיע לתכלית הזה יש אמצעים שהם מביאים אותנו לזה, הם המצוות אשר ציוונו עליהם האל יתברך שמו. יש לנו רמ"ח מצוות עשה, שס"ה מצוות לא תעשה, 248 מצוות לעשות, 365 מצוות לא לעשות - להמנע, להמנע זה לא בעיה, לעשות זה גם לא קשה, וגם אין את כל אלה, שזה ביחד תרי"ג, כי למעלה מ-300 מצוות זה רק כשבית המקדש קיים, ועוד מצוות שלא שייכות בנו בכלל, כגון אם אתה לא כהן ואתה לא לוי וכו', אז ז"א אין הרבה מצוות שצריך לעשות בפועל או להמנע, אבל עם המצוות האלה, אם אנחנו עושים אותם כמו שה' ציוה, אנחנו זוכים לתענוג האמיתי הזה, ליהנות מזיו השכינה בעולם הבא ולעידון הגדול מכל העידונים. ואיפה המקום של עשיית המצוות? רק בעולם הזה.

על כן הושם האדם בזה העולם בתחילה כדי שע"י האמצעים האלה המזדמנים לו כאן, יוכל להגיע למקום אשר הוכן לו. אז ז"א יש מקום שמוכן לנו שם, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כדי להגיע לחלק שמגיע לך בעולם הבא, את צריך להשתמש באמצעים האלה שמזדמנים לך שהם המצוות, ואם אתה עושה אותם אתה תגיע למקום המוכן לך.

ובכן, לאן תגיע? לעולם הבא כמו שאמרנו, לרוות שם בטוב אשר קנה לו ע"י האמצעים האלה. ז"א כמו שאם אתה נכנס לסופר ואתה קונה מצרכים ושם בעגלה, כשתצא משם אם שילמת אז כל זה יהיה שלך. מה שלא קנית, לא יצאת איתו ולא יהיה לך. העולם הזה יש דברים הרבה שמזדמנים, הרבה מצוות שמזדמנות לאדם בכל רגע, כל מה שהוא העמיס על העגלה שלו, והוא קנה את זה על ידי עשיית המצוה, זה הקנין שלו, ועשה את זה כמו שצריך, עם זה הוא יוצא לחיי העולם הבא. וזהו מה שאמרו ז"ל, היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. היום לעשותם, זה את כל המצוות החוקים והמשפטים, ומחר לקבל שכרם זה העולם הבא שאנחנו יוצאים אליו. וזה כהרף עין, כהרף עין אנחנו יוצאים מפה. השנים עפות מהר מאד.

וכשתסתכל עוד בדבר תראה, כי השלמות האמיתי הוא רק הדבקות בו יתברך. עכשיו מה השלמות שאדם יכול להשיג פה בעולם הזה? השלמות שהוא יכול להשיג זה להיות דבק בה' יתברך, זה מה שאמר דוד המלך ע"ה, "ואני קרבת אלקים לי טוב" מה אמר דוד המלך שהיה מלך, שולט בכיפת העולם, ולא חסר לו כל, מה הוא אמר שהוא שואף? דבר אחד אני שואף, קרבת אלקים לי טוב. מה, אתה לא רוצה להיות עם כל המלכים, אתה לא רוצה להיות מפורסם בכל העולם, אתה, לא לא לא, הוא אומר לא לא לא, מה שאני צריך זה קרבת אלקים, אם אני משיג קרבת אלקים - לי טוב, זה הדבר הטוב ביותר שאני יכול להשיג. ועוד הוא אמר, "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזור בנועם ה' ולבקר בהיכלו". מה הוא ביקש? דבר אחד אני מבקש, שואלים אותו מה הבקשה, אם היו שואלים אותנו איזה בקשה אנחנו מבקשים, היה לנו בקשות, אבל הבקשות היו בעולם הזה. הוא לא מבקש עולם הזה, הוא מבקש "שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". שואלים חכמים, אם אתה רוצה לשבת בבית ה', "שבתי בבית ה' כל ימי חיי" פירושו של דבר שאתה רוצה לשון קביעות להיות שם, ואם כן, מה זה שאתה אומר לבקר, או שבתי או לבקר. אומר כן, אבל לפעמים כשאדם כבר נמצא קבוע במקום מסוים, אז כבר אצלו זה נדוש הדבר. הוא רצה כל הזמן את התחושה כאילו הוא מבקר מפעם לפעם שהכל יהיה חדש בעיניו עם אותה הרגשה בדיוק כמו בפעם הראשונה. כי רק זה הוא הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נטעה. שמעתם? כל מה שאנחנו חושבים שזה טוב, חוץ ממה שלמדנו עכשיו, זה הבל. מה זה הבל? מה, במציאות יש לבן אדם בתים, יש לו נכסים, יש לו רכבים, יש לו כסף, יש לו, מה, לא טוב, קרקעות זה הבל? כן זה הבל. כמו שהבל יוצא מן הפה ואינו חוזר, ככה זה כמו הבל, זה נראה שזה קיים אצלך, זה רק ברשותך עד זמן שתסולק מכאן, ואחרי זה מה? נשאר לך מזה משהו? הבל ושוא נטעה, אתה חי בדמיון, זה שוא. זה כמו לראות הרבה דברים אבל הם לא שלך, גם מה ששלך בקנין זה לא שלך. הראיה שאתה לא לוקח את זה איתך. אז אתה רק שומר על זה, אבל זה לא שלך. אז בשביל מה צריך כל מה שאוספים כל בני האדם? תיכף נראה.

אז כל זולת זה יחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נטעה. אמנם לכשיזכה האדם לטובה הזאת, ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, כדי שאדם יזכה לטובה הזאת להיות קרוב אל ה', דבוק אל ה', כמו שאמר דוד המלך, אז צריך שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, צריך להתייגע בכדי לקנות את המעלה הזאת שתביא אותנו להדבק בה'. והיינו איך זה נקרא? איך זה יהיה? שישתדל להדבק בו יתברך בכח מעשים שתולדותם זה הענין, והם הם המצות. בשעה שאתה עושה את מצוות ה' ככתבם וכלשונם, ומדקדק לעשותם כפי שה' ציוה, כח המעשים האלה התולדות שהם יביאו לך זה את ההדבקות בהשי"ת, ועל ידי זה קרבת אלקים ואין תענוג יותר גדול מזה.

עכשיו, אם זה ככה, למה היינו צריכים לרדת לפה? הרי היינו שם, והנשמה שלנו חלק אלקה ממעל, אז יכולנו להשאר שם? אומר הרמח"ל, והנה שמו הקב"ה לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך. הקב"ה שם אותנו בעולם הזה, באיזה מקום? במקום שיש כל כך הרבה מרחיקים את האדם מהשם יתברך, ומה מרחיק הכי הרבה? הם הם התאוות החמריות, הגאוה, הכבוד, התאווה לאכילה, לעריות, חימוד, חמדנות וכו', כל התאוות החמריות האלה, אם אדם ימשך אחריהם - הרי הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי. ז"א היות וכל התאוות האלה הם מצד החומר - מהגוף, אדם נמשך לעפרוריותו ולא נמשך אחר נשמתו ושכלו, כי השכל והנשמה רוצים להדבק באלקים כי הם חלק אלוקה ממעל, אז הם רוצים לחזור למעלה, השאיפה שלהם זה שם, הגוף מקומו כאן, הגוף מושך ע"י התאוות לחומר, לאכול, לשתות, לנוח, להתעצל, לבלות, הגוף מושך כל הזמן למטה. הנשמה רוצה רוחניות, אבל היא כלואה בתוך הבית הזה. דוד המלך אומר "הוציאה ממסגר נפשי" ז"א אנחנו סגורים בתוך החומר, רק אם נגביר את השכל ואת הנשמה על התאווה, אז אנחנו נמשול בה ונוכל להיות אלה ששולטים על הגוף כמו הצדיקים. אז אם הוא נמשך אחרי החומר, הוא מתרחק והולך מהטוב האמיתי.

נחזור, הנה שמו הקב"ה לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החומריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי. ונמצא, שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, מה שאתם מתאוננים כל הזמן שקשה, יש לכם יצר הרע, קשה לכם, אתם רוצים אבל זה קשה, אומר הרמח"ל נכון, זה המטרה, שמו אותנו פה בתוך מלחמה, מלחמה חזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין לרע, הנה הם נסיונות לאדם. אז לפני שאני ממשיך אני מסביר, הקב"ה ברא אותנו בשונה מכל הבריאה, ורק אנחנו זכינו להיות בעלי בחירה, אפילו המלאכים לא זכו להיות בעלי בחירה, במה זה טוב? אנחנו הברואים היחידים שדומים לקב"ה. כמו שהוא בעל בחירה, הוא יכול לבחור מה שהוא רוצה לעשות, ככה אנחנו יכולים לבחור מה שאנחנו רוצים לעשות. לא כמו בעל חי, בעל חי הוא נברא עם טבעים שלו, עם אינסטינקטים שלו וזהו, אין שינוי, לא תמצא ברדלס דומה לפיל, לא רק בצורה, בהתנהגות, לא תמצא ציפור שהפכה להיות חתול ולא תמצא בעל חי אחר שמשתנה, עוף לא יהיה דג ודג לא יהיה בעל חי וכו' וכו', כולם נבראו למה שהם, והאדם יכול לעשות עםע צמו כמעט כל דבר, ואפילו לחקות את כל הבהמות ואפילו לרדת מתחתם.

ז"א לאדם יש בחירה לבחור אם הוא מקבל את דברי ה', הוא לא מקבל, הוא מסכים לא מסכים, הוא יכול לכפור הוא יכול להאמין, נתן לו הקב"ה כח לעשות כל מה שהוא רוצה. כיון שניתן לו הבחירה, אז צריך להגיד לו מה טוב לו לבחור ומה לא טוב לו לבחור, כי אם הוא ינטה אחרי החומר שלו אז הוא יהיה כמו בהמה. הקב"ה ברא אותנו עם קצת מוסר, עם קצת דרך ארץ, עם כמה דברים התחלתיים שכל בני האדם משותפים בהם, יש להם מכנה משותף, שבזה אנחנו נראים יותר בני אדם מאשר בעלי חיים. אבל עדיין אנשים יכולים להיות חיות  טורפות, חיות רעות, כמו שראינו מדינות שלמות ועמים שלמים. אז ז"א מי יעשה אותנו בני אדם בדרגה שה' רוצה בצלמו כדמותו? הקב"ה נתן את התורה מהצוות ואמר אם זה תעשו וזה תמנעו, אז אתם תהיו לא רק בצלם אלקים שזה מעלה גדולה, אלא אתם תהיו למעלה מכל הברואים כולל בני האדם, ואתם תהיו למעלה מהמלאכים גם. אבל זה אם אנחנו עושים את רצון הבורא, כמו שהוא כתב והכין לנו תכנית מפורטת כל יום מה לעשות, מהבקר עד הערב כל השנה, כל החיים, בכל העניינים ובכל התחומים, מה נכון ומה לא, מה מותר מה אסור, מה טמא מה טהור, מה קדוש וכו', כל דבר הקב"ה כתב לנו וסידר לנו עד סוף הדורות. ז"א אין מקום להתבלבל, אם אתה רוצה להיות כמו שהוא ביקש, ולזכות לתענוג האמיתי וליהנות מזיו השכינה, וגם בעולם הזה תרויח כבר את כל מה שה' מבטיח בתורה, ותהיה קרוב אליו, ממילא מה שתבקש הוא יענה לך, אז תשמע לתכנית שהקב"ה הכין וייעד לך. אז הוא שם אותנו פה במלחמה, בשביל שנעבור נסיונות, מה עושים הנסיונות? הנסיונות בעצם גורמים שאתה עולה מדרגות. כל נסיון - מעלה אותך דרגה. כשאתה מצליח להתמודד, אז אתה קונה מדרגה ומעלה. כמו בן אדם שמכניסים אותו למכון כושר, והואנכנס רזה והוא רוצה להיות חזק, הוא רוצה להיות שרירי, אז נותנים לו נסיונות. מה זה נסיונות? נותנים להתחיל 2 קילו, אח"כ 5 קילו, אח"כ 10 קילו, אחרי תקופה פתאום הבן אדם מתחיל להתפתח, נהיה עגול. מי גרם לו? הוא התנסה בעוד יותר משקל, בעוד יותר משקל עד שהוא נהיה כמו שהוא נהיה. בכל דבר זה ככה, אתה רוצה להתקדם בצבא? יש נסיונות, שמים לך מבחנים, אתה צריך לעבור אותם ואז אתה עולה דרגה. בכל תחום זה ככה. אתה רוצה להגיע לתואר מסוים, יש מבחנים, יש נסיונות, בא נראה אם אתה יודע לענות על השאלות, וכן הלאה ועוד מבחן ועוד מבחן יותר קשה ויותר קשה, וככה אתה עולה ומשתכלל.

אז הקב"ה שם אותנו במקום שיש בו נסיונות. ומהם? לדוגמא, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד, כמו שאמר שלמה המלך, פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי ה' ופן איוורש וגנבתי. אומר שלמה המלך, אם אני אשבע יותר מידי, אני עלול להכחיש את הקב"ה, כמו שכתוב "וישמן ישורון ויבעט", שמנת עבית כסית, ותשכח אל מחוללך. ז"א אדם בגלל שיש לו עושר, אומר לא צריך אף אחד, לא צריך להתפלל לא צריך כלום, לא צריך כסף, הכל מה שאני צריך אני משיג עם הכסף. והוא לא מבין, שברגע אחד הקב"ה יכול לעשות לו משבר קטנצ'יק קטנצ'יק והכל אבוד. ה' ירחם היום, נסיעה מאילת, משפחה שלמה, שלש דורות מתו ביחד. טעות אחת. סטיה מן הדרך, זהו, סטיה אחת מן הדרך הלכה משפחה. אדם סוטה מן הדרך בחיים האלה, איבד את הכל. סטיה אחת.

לכן, אומר שלמה המלך, "פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי ה' ופן איוורש וגנבתי" מצד שני יכול להיות נסיון לא של עושר, של עוני, ואדם עני יכול להגיע לכלל גניבה. והוא אומר יש לו הצדקה, אין  לו מה לאכול, אז הוא הולך וגונב ושודד ועושה כל מיני דברים, זה גם  נסיון. השלווה מצד אחד והיסורים מצד אחד. יש אחד יש לו שלוה, יש לו מנוחה, יש לו רגיעה, לא חסר לו כלום, שוב פעם חזרנו על אותו מצב, בגלל השלוה אז הוא לא מתקרב לקב"ה, רוב האנשים שמתקרבים לה' זה אלה שיש להם יסורים צרות מחלות הכל, שהם רואים שהם נואשים מכל נסיון כלשהו טבעי, בסוף בלית ברירה פונים לקב"ה כעזרה אחרונה. קודם הם פונים לעזרה ראשונה, מגן דוד אדום, לא מצליחים פונים לעזרה אחרונה. אם היה להם שכל אז היו מקדימים לקרוא מה שכתוב בתורה, הבטחה אלקית איך לא תהיה חולה אף פעם. איך? "ויאמר, אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך". אומר ה' אני רופא פרטי שלך, אומר לך לפני שתסתבך עם מחלות, תשמור את המצוות שלי תאזין  להם ותעשה מה שצריך, לא יהיה לך כלום כי אני, אני לא אשים עליך, מי ששם את המחלות, את הבעיות זה אני, אז אני אומר לך בתור רופא, שאני לא אשים שמע לי, לא תשמע - אני אשים.

ואם אחרי זה כבר הוא שם, ואתה רוצה להסיר את זה, אפשר להסיר את זה? אומר כן, שוב פעם אם תשמע לי ותחזור בתשובה, "והסיר ה' כל חולי וכל מדוה מצרים הרעים ונתנם באויבך" אין לו בעיה, הוא יקח מהם ויעביר לאויבים. אז למה לא לשמוע לקב"ה ואפשר להרויח פה כבר את כל העולם הזה וגם את חיי העולם הבא? אנחנו נמצאים במלחמה. עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור, מכל כיוון, ואם יהיה לבן חיל וינצח מלחמה מכל הצדדים, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה להדבק בבוראו, ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להצליח לעמוד בנסיונות, להכיר אותם, לדעת איך נלחמים בהם, ועל ידי זה אנחנו זוכים להדבק בבורא עולם ויוצאים מהפרוזדור הזה נכנסים ישר לטרקלין, בלי להגיע לכף הקלע, גיהינום בטיח וכל הצרות המזומנות אם לא הולכים בדרך הישר.

וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ואת תאוותיו, ונתרחקמן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל להדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו. אז מה כתוב פה, שמה, כל אחד יגיע למעלה אז הוא יכנס לאותו מקום כמו חבירו? לא הוא אומר, לא, לא, לא. כפי השיעור אשר כבש את יצרו, לכל אחד יש יצר הרע, כל אחד לפי מדרגתו יש לו יצר הרע, אף פעם לא מביאים לבן אדם יצר הרע גדול יותר ממה שהוא, כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, ז"א כפי מה שאתה ככה נותנים לך יצר הרע, באותו משקל. אז כפי השיעור אשר כבש את יצרו ואת תאוותיו, והתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב שלמדנו, וישתדל להדבק בה', כל ההשתדלות שלו היתה באמת להדבק רק בה', ככה הוא ישיג את ה' למעלה וככה ישמח בו. אז שלא יהיה לנו תלונות על אף אחד רק על עצמנו, כי מי שטרח יאכל. מה יאכל? מה שטרח בדיוק. מה שהכנסת לעגלה, זה מה שיהיה לך. ואם תעמיק עוד בענין תראה, כי העולם נברא לשימוש האדם, אז למה צריך עולם כזה כל כך גדול עם כל כך אפשרויות, למה צריך את כל זה? אומר לנו הרמח"ל, אם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אתם רואים, אני משתמש בכל אמצעי הטכנולוגיה הכי מתקדמים, לאיזה מטרה? לתכלית שה' ביקש. מה הוא ביקש? שנקיים את התורה והמצוות. ולא רק נקיים, גם נפיץ אותם. ולא רק נכיר את ה', אלא נכיר אותו לכולם. ולא נאהב אותו לבד, אלא נאהיב את כל הבריות. אז איך עושים את זה? אם הייתי מדבר בלי המכשירים שיש פה, הייתי גומר את ההרצאה, אתם הייתם שוכחים בעוד שבועיים, ואני לא הייתי זוכר מה אמרתי ושלום. אז מה היה הופעה. לא, זה לא הופעה, עכשיו זה עובר בשידור ישיר לכל העולם וצופים בנו עשרות אלפים, אח"כ יש שידור חוזר, אח"כ זה הופך לדיסקים, ואח"כ זה MP3, וככה זה נשאר לנצח נצחים. מי עשה את זה? כל הגויים. בשביל מה צריך אותם? שיעבדו. שימציאו. שיתכננו. שנקח מוכן. אז לקחנו מצלמות משלהם, לקחנו תאורה משלהם, לקחנו את כל הדברים, עשינו אתר ואנחנו משחררים אתה חומר החוצה. נמצא, שכל העולם  נברא לשימוש האדם, חכם לוקח את העולם ומשתמש איתו למטרה שה' רוצה, לא לתאוות שלו, לא לטובת החומר, לא להיות זמר, להופיע בהופעות, לא, להפיץ תורה בעם ישראל.

אמנם הנה זה עומד בשיקול גדול, כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל ומקלקל את העולם עימו. עכשיו אבל תבינו, כיון שלאדם יש בחירה הוא עלול לבחור כך או אחרת, אם הוא כשיו מתקלקל ע"י זה שהוא נמשך אחרי העולם ותאוותיו, אז הוא לא רק מתקלקל, הוא גם מקלקל את העולם כולו, אתם שומעים, יש השפעה של אדם, חושבים שהשפעה של אדם בעבירה זה כלום, אדם אחד בעבירה אחת מקלקל את כל העולם. מי לנו דוגמא יותר טובה מאדם הראשון. הוא חטא חטא אחד והוא גרם מיתה לכל העולם כולו, כולנו מתים בזכות אדם הראשון. חטא אחד. חטא אחד.

אדם הראשון הוא היה יסוד של כל הברואים, השפעתו על כל כולם, אנחנו לא רק משפיעים, תדעו לכם, על החיים גם על המתים. וכל בן אדם בעשיית מצוה הוא מתקדש ומקדש את העולם כולו, אם הוא עושה עבירה מתקלקל ומקלקל את כל העולם כולו. אבל אם הוא שולט בעחצמו הוא נדבק בבורא ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבוד את בוראו. אז הוא מתעלה והעולם מתעלה עמו. אתם שומעים? אם אדם שולט בעצמו ונדבק בבורא ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, כל מה שיש לו בעולם לא משנה מה, נכסים כסף רכוש קנינים קרקעות מכוניות בתים, כל מה שיש לו, אם הכל משמש סיוע רק לעבודת הבורא, הרי שהאדם הזה מתעלה והעולם מתעלה עמו.

רבי - רבינו הקדוש, היה עשיר אדיר, לפני שהוא נפטר זקף עשר אצבעותיו ואמר, רבונו של עולם אתה יודע שלא נהניתי אפילו באצבע קטנה. ז"א כל קניניו ונכסיו הכל היו למטרה של להגדיל תורה והלאדירה.

אז בדרך הזאת הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. שימו לב מה כתוב עכשיו, כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך. אין עילוי יותר גדול לבריות כולם, זה לא רק בני האדם, גם בעלי חיים, גם מלאכים, גם דומם, גם צומח, העילוי הגדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך. כמו שהזוהר הקדוש אומר שצריכים לחפש את האדם שהוא ירא שמים ויש לו ס"ד להדבק בו כי הוא מקורב לשכינה, וכל הנדבק בו או העוזר לו או הנסמך אליו או הנטפל אליו, הרי שהאדם הזה זוכה כמו שמי שנסמך אל השמן נשמן. עד כדי כך שכתוב כאן בענין האור שגנזו הקב"ה לצדיקים, וז"ל: כיון שראה אור שגנזו הקב"ה לצדיקים שמח שנאמצר "אור צדיקים שימח. הקב"ה גנז את האור של שבעת הימים לצדיקים, והיכן הוא גנז אותו? בתורה. והאירה עינינו בתורתך, איפה האור גנוז? בתוך התורה, והצדיקים שואבים את האור הזה משם. ולקב"ה יש שמחה מזה. וכמו ענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו, אמרו אמר רבי יצחק, מלמד שנתקבצו כולם למקום אחד, והיתה כל אחת אומרת עלי יניח צדיק ראשו. ז"א גם אבני המקום, אבנים פשוטות לכאורה, הם מבינות שהעילוי הכי גדול לכל הברואים זה לשמש את האדם השלם בקדושתו יתברך, יעקב אבינו, והם כל אחת רוצה את הזכות שהצדיק יניח את ראשו עליה. אז אם תשאלו, וכי אבן הלא היא דומם? לא. אחד משערי בינה יש גם באבנים, ויש להם השגה. חוץ ממה שיש להם מלאך שממונה עליהם. אז מכל מקום, אומרות האבנים, יניח עלי הצדיק את ראשו. עכשיו תארו לכם אם אבנים מבינות את זה, איך בני אדם לא מבינים, להתחבר אל מי שיותר שלם בעבודת ה' וזה עילוי גדול לכולם ולכל העולם כולו.

הרמב"ם מסביר את זה בביאור למשניות, במשניות הוא מסביר, שכל העולם עומד על צדיק אחד יסוד עולם, בכל דור יש צדיק יסוד עולם שכל העולם בעצם הם משמשיו ומשרתיו בין בישיר בין בעקיפין, עד כדי כך שאומר הרמב"ם, שיכול אדם לזכות לעושר אדיר ויהיה לו ארמון ויהיו לו עצים שנופיהם  נוטים החוצה, כדי שפעם אחת יעבור צדיק במקום הזה ויוכל לנוח בצל האילנות. אז לכן הקב"ה לפי חשבון הידוע לו יעשיר אותו שבמקום הזה לכשיגיע יוכל לנוח שם. אתם מבינים? ז"א כל התכלית היא להגיע למה שהקב"ה רוצה, עילוי גדול זה להיות משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו  יתברך.

ועל ה האירו לנו במדרש קוהלת שאמרו ז"ל, ראה את מעשי האלהים, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו, אז הקב"ה לקח את אדם הראשון, אחרי שברא אותו אמר לו בא, נסתובב עכשיו בגן עדן, הראה לו ואמר לו, ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם, יש איזה דופי, משהו לא יפה? משהו לא משובח? אתה רואה מעשי איך  נאים ומשובחים, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. כל העולמות, כל הגלקסיות, הכל בראתי רק בשבילך, לאדם אחד. לאדם אחד! כל אחד מאיתנו צריך להגיד, שכל העולם  נברא בשבילו, כי הקב"ה לא ברא את כל העולם למיליון, למיליארד, הוא היה יכול להתחיל עם מיליארד, הוא התחיל עם אחד, למה? שכל אחד מאיתנו יאמר, כל העולם כולו נברא בשבילי. אז ה' אומר לו, כל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. איך העולם נפלא. מה חסר בו, הכל יש בו. חמצן בשפע, מים מה שצריך, מאכלים, פירות, ירקות, חיטה, מה אתה רוצה? ציפורים מציצות לך, תאורה, מה עוד אתה רוצה? נהרות? נהרות. מה עוד אתה רוצה? נופים? נופים. מה עוד אתה רוצה? הכל בראתי בשבילך, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. במה מתעסקים רוב בני העולם? לעזור לעולם להתקיים או להרוס אותו? רוב העולם עוסק בהריסת העולם לטובת החשבון האישי שלהם. וזה לא האדם הפרטי רק, זה ממשלות וזה עמים וזה אומות. כל אחת רוצה בעצם לחיות על חשבון אחרים, היא רק אומרת חיה ותן לחיות אבל אתה תחיה בשבילי. כל השיקולים הם אנוכיים של בני האדם, לטובת עצמם. כמובן שרוב בני האדם חכמים להסתיר את מעשיהם, ולספר סיפורים כאלה ואחרים. לדוגמא אמריקה, מדברת על דמוקרטיה וחופש וכו', והיא מתערב בסכסוכים שלא נוגעים לה כביכול בכל מקום. נכנסים לעירק ואפגניסטן ופקיסטן ותימן וכל מקום שהם רק יכולים ובלוב ופה ושם, והם אומרים לכולם חינוך, מה צריך לעשות ומה לא צריך לעשות. יש לך רמאות יותר גדולה מזאת? אנחנו פוגעים מידי פעם במזלטים בכמה מחבלים בכירים של חמאס וכאלה, ואומרים לנו נו נו נו, נו נו נו ועושים לנו דוח גולדסטון. מי עשה דוח גולדסטון על אמריקה שכבר הרגה במזלטים באפגניסטן 1200 איש? מישהו עשה דו"ח? שום דבר. למה הם שותקים בסוריה עכשיו? הורגים רוצחים טובחים, שקט, כי האינטרסים אומרים להוריד פרופיל. יש גם רוסיה אל תשכחו, לא רק ארה"ב, אז יש חלוקה בעולם מי מטפל במי. עולם של שקר. אומר הקב"ה בראתי עולם, תן דעתך אל תקלקל ותחריב את עולמי.

ובכן, אנחנו רואים מזה כללו של דבר, האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה, אלא בעבור מצבו בעולם הבא, אלא שמצבו בעולם הזה הוא האמצעי למצבו בעולם הבא, שזה התכלית. על כן נמצא את מאמרי חז"ל כולם בסגנון אחד, שהם מדמים את העולם הזה למקום וזמן ההכנה, והעולם הבא למקום המנוחה ואכילת המוכן כבר. הוא שאמרו חז"ל, העולם הזה דומה לפרוזדור והעולם הבא לטרקלין, התקן עצמך בפרוזדור על מנת שתכנס לטרקלין.

כשנכנסים לאולם חתונות שזה עולים במדרגות אם שמתם לב ברוב המקומות שים מראות, כל המדרגות מראות, "התקן עצמך בפרוזדור" סדר סדר את העניבה, סדר את השמלה את החולצה, סדר סדרו, גמרת? עכשיו אתה נכנס לטרקלין, איפה תסדר? בדרך ל, שמה אתה צריך להכנס מסודר. כל העולם הזה זה רק לסדר, איך אתה תיראה שם. וכן אמרו חכמים, היום לעשותם ומחר לקבל שכרם, וכן אמרו חכמים, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. כמו בערב שבת אתה  טורח ומכין לסעודה, ובשבל מה יש לך על השולחן? מה שטרחת, בשבת כבר אי אפשר להשיג יותר. כשתגיע לשם זה בחינת שבת, שמה כבר לא תוכל להוסיף יותר.

העולם הזה דומה ליבשה והעולם הבא לים. איפה מצטיידים? ביבשה, מי שיוצא לים. כשאתה נמצא בלב ים אין יותר מאיפה להביא עוד אוכל ועוד דברים. מי שיוצא מהעולם הזה ולא יצטייד, הוא לא בים שאפשר תוך כמה ימים להגיע לחוף הכי רחוק או קרוב, שמה נצח נצחים, ויש אנשים שיוצאים מפה, אין להם אפילו שקית אוכל, אז איך יספיק להם לנצח נצחים, אתם יודעים כמה צריך להכין? וכאלה רבים מה שתארו לנו חכמים להסבירנו.

ותראה באמת שכבר לא יוכל, שימו לב עכשיו את הצד השני להסביר, ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה. אם יש מישהו שחושב שהוא בא לעולם הזה בשביל העולם הזה ואח"כ למות ואין המשך, זה אדם חסר שכל, ואין לו דעת כלל וכלל. למה? כי מהם חיי האדם בעולם הזה, או מיהו ששמח ושלו ממש בעולם הזה, אם תקבצו את רגעי השמחה שהיו לכם היום, שמחה אמיתית, תראו שזה שואף לאפס. רוב היום במה הייתם עסוקים? בהכנות, בטרדות, בחובות, בבעיות, בכל מיני דברים, הכל בכיוון לכיוון שיהיה פעם איזה שמחה או איזה משהו, אבל איפה זה? וכל יום מה? וכל החיים מה? אז כמה יש לנו הנאות? בשביל זה באנו? שבעים שמונים תעשים שנה בשביל שיהיה בר מצוה פעם וחתונה פעם ומסיבה אחת פעם ויום הולדת פעם ומה מה עוד יש, איזה הנאות? "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואוון", מה נשאר מכל העמל? אוון. כלום. יש אחד עכשיו בארה"ב, שנפטר לפני 100 שנה, והוא כל כך שנא את המשפחה שלו בגלל מה שעשו לו, שהוא הוריש להם מאה מיליון דולר, אבל הוא תכנן ותקע את זה שיהיה להם משפטים שלא יוכלו ליהנות מהכסף. היום אחרי 92 שנה של משפטים כבר מתו כל השופטים של פעם והכל, ושלש דורות מתו גם הנכדים, עכשיו זכו הנינים במאה מיליון דולר. הא, איזה נקמה זאת, הא? אבל בני אדם זכו מאה מיליון דולר, הוא אומר אני אדאג לכם, אתם תהיו במשפטים כל החיים. אתם יודעים מה זה אדם המאה מיליון דולר מחכה לו בפינה והוא לא יכול לקחת אותו, איזה עונש. בן אדם עשה מאה מיליון דולר, מאה מיליארד, הוא לוקח אותו? הוא לא לוקח אותו. נו אז מה, מה, עמל ואוון. כל ימי חיינו, כל שנותינו, הכל מה זה? עמל ואוון. ואנחנו כל הזמן מתפללים שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה, ובסוף מה? יגעים לריק.

ועוד דבר, כמה מיני צער וחולאים ומכאובים וטרדות יש לאדם כל יום, ואחרי כל זאת המוות. אחד מיני אלף לא ימצא שירבה לו העולם הנאות ושלוה אמיתית. אמיתית. וגם הוא, אילו יגיע למאה שנה, כבר עבר ובטל מן העולם. אז מה התכלית, אפשר להגיד שהתכלית זה שאדם בא לעולם ומצבו כאן? שטויות והבלים, זה חסר שכל מי שחושב כך. ולא עוד, תשמעו דבר נפלא, אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה, לא היה צריך מפני זה שתופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מהמלאכים עצמם. אם אנחנו באנו לעולם הזה בשביל מה צריך נשמה? כל הברואים בעולם אין להם נשמה, חסר להם משהו? לא חסר להם כלום. תקחו את האריות, תקחו את הברדלסים, תקחו את הפילים, תקחו את מי שאתם רוצים, הם חיים בשלוה יותר מאיתנו. רוב הסרטים שאנחנו רואים עליהם, זה שהם יושבים, שוכבים, מתנמנמים, מלטפים את הגורים שלהם, רוב הזמן, פעם בכמה ימים הם קצת רעבים, אז הם עושים ריצה קלה אחרי צבי או אייל,  טרח תופסים אותו ועושים אחלה ארוחה. מה קשה? למה צריך נשמה בשביל זה? צריך נשמה בשביל זה? להבין וזה ובלגן וסברות וכל מיני ענינים, בשביל מה צריך את זה? צב חי מאתיים שנה, שלש מאות שנה, הולך לאט, מה בוער לו? אנחנו כל הזמן עומדים בתור נו תזדרז נו נו תתקדם, למה? מה בוער לך גם? עוד מעט אני מת, הלו, סע זוז כבר. מה אתה לא מבין שאני עומד סתם הולך לי החיים? כולם בלחץ. מאיפה בא הלחץ? בתת מודע, אתה הולך, עוד מעט אתה עף. צב גודל עם הבית שלו ביחד, אין בעיות של דיור, לא צריך את אטיאס, הכל בסדר, והקב"ה לא נותן לו לטפס על עצים, שם לו ירק מוציא רק את הראש, טוז לוקח את הירק מחזיר את הראש בפנים בתוך הקופסא. נחמד, ואנחנו נוסעים ועולים וזה ופה ושם וכרטיס אשראי ופה.... כמה עבודה בשביל לקנות פיתה. וגם זה בצק. בשביל מה נופחה בנו נשמה עליונה יותר מהמלאכים אם נבראנו למצבנו כאן ואנחנו פחותים ונחותים מבעלי חיים שאין להם נשמה, שהם נהנים ומתענגים ולא חסר להם כלום וחלקם מאריכים ימים  יותר מאיתנו. אם בסוף אנחנו מתים כמותם, ואין אחרית ואין המשך, בשביל מה צריך נשמה? ולא עוד, אלא שהנשמה עצמה לא מוצאת שום נחת רוח בכל עינוגי העולם הזה. וזה מה שלימדו אותנו חכמים ז"ל, וגם הנפש לא תמלא" כמה שתתן לנפש היא לא מלאה, כמה שתתן לגוף הוא צ'יק צ'ק מתמלא, דבש מצאת אכול דייך פן תשבע והקאותו, גם דבש שאתה מאד משתוקק לאכול, כמו בן לאדן שהיה אוכל כל הזמן דבש, נו, עכשיו אכלו אותו הדגים עם הדבש. אז מה קורה? אז דבש מצאת אכול דייך, כמה אתה יכול לאכול, אתה תקיא, תאכל הרבה אתה תקיא, עוגות תאכל הרבה - תקיא, כל דבר שיכנס לגופך יותר מידי תקיא, תחלה, אבל הנפש לא תמלא. כמה שתוסיף לנפש, יחביבי, כמה שתוסיף לנפש, אתם רואים אותו צולל את בן לאדן? כן? מכל מקום, כמה שאתה תוסיף לגוף נגוף. אבל הנפש לא תמלא.

משל למה הדבר דומה, לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם אינם חשובים לה כלום שהיא בת מלך. בא אחד עירוני רוצה להביא מתנה לבת של המלך, בת המלך כל המדינות שלה, כל האוצרות שלה, הכל שלה, איזה מתנה אתה יכול להביא לה? מה תביא לה, פרחים? יש לה פרדסים וכרמים וערוגות פרחים מכל הסוגים בכניסה לבית, מה תביא לה זר פרחים, מה תביא לה? אוכל? אתה יודע איזה מעדנים היא אוכלת? מה תביא לה? יהלום? בכתר שלה אתה יודע מה יש? מה אתה יכול להביא לה? כלום אתה לא יכול להביא. אותו דבר הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם אינם כלום בשבילה. הנפש היא כמו הבת של אלקים, הנשמה שלנו היא חלק אלקה ממעל, היא אלקית רוחנית, מה אתה מביא לה, חומוס, פיתה, טחינה, צ'יפס, מה תביא לה? הנשמה יש לה ענין מזה, היא מוצאת מזה תענוג? יש לה הנאה מזה? אין לה שום הנאה מזה.

וכן אמרו רבותינו ז"ל, על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד, למה על כרחך? כי אין הנשמה אוהבת את העולם הזה כלל, אלא אדרבא מואסת בו.הנשמה שואפת לדברים רוחניים, אבל הגוף מדכא, לוקח, מושך עם היצר הרע. אם כן, ודאי לא היה בורא הבורא בריאה לתכלית שהוא נגד חוקיו ונמאס ממנה. אז מה, לפי זה יצא שאם ה' נטע באדם את הנשמה אז כאילו הוא ברא אותה נגד חוקה ונגד טבעה כי היא מואסת בעולם הזה, נכון? זה לא יתכן שהוא יעשה דבר כזה נגד  טבעה ונגד חוקה, אלא בריאתו של האדם, מפה הוכחה למצבו בעולם הבא, כי הנשמה באה נכנסת לגוף, עומדת בנסיונות, לוקחת עם כל האמצעים של העולם הזה צידה לדרך וחוזרת לשם כשהיא מכותרת בכתר ועטרה של תורה ומצוות ומעשים טובים, לכן היא ירדה לכאן. אלה שצוללים לתוך הים, בשביל מה הם צוללים? לדלות משם פנינים. הנשמה צללה לפה, נכנסה והיא מעלה מפה איתה את כל המצוות שהיא זוכה לעשות כאן תחת כל הנסיונות של יצר הרע, ואז היא ראויה לרדת לכאן והיא תזכה לקבל את השכר במקומו ובזמנו. שלא יהיה דבר נמאס אל נשמתו כעולם הזה, אלא אדרבה נאהב ונחמד ממנה. ז"א אדם יזכה אדרבא, כשהיא ירדה לפה היא ירדה ריקה בלא נעש, קדושה וטהורה, אבל כשהיא מעלה מפה מהעולם הזה איתה אוצרות, היא לוקחת את החומר והופכת את החומר לאור גדול, זה דבר שאין עילוי יותר גדול ממנו. זה להעלות את כל חומריות העולם הזה ולהפוך את זה לאור אלקי. לקדש שם שמים, מה שנקרא.

אחרי שידענו את כל מה שהסברנו עד עתה נבין מיד מה חומר המצוות אשר עלינו, וייקר העבודה אשר בידינו. אז עכשיו נראה, הכל מה שאמרנו תלוי אם נעשה את המצוות או לא, ומפה נבין כמה יקרה העבודה, עבודת האלקים שאנחנו צריכים לעשות, כי זה בנין נשמתנו לחיי העולם הבא.

כי הנה אלה האמצעים המביאים אותנו לשלמות האמיתי אשר בלעדם לא יושג כלל. אי אפשר להשיג, רבותי, את העולם הבא, אי אפשר להגיע לשלמות שם בלי האמצעים האלה שהם המצוות שאדם צריך לקיימם.

ואולם ידוע כי אין התכלית מגיע אלא מכח קיבוץ כל האמצעים אשר נמצאו ואשר שמשו להגיעו, וכפי כח האמצעים ושימושם כן יהיה תכלית הנולד מהם. ז"א זה תלוי כמה נשתמש בעולם הזה, כמה נקבץ אפשרויות ויכולות כדי להשיג את זה, כפי זה נזכה, ככה נשיג, ונדע שכל הפרש קטן שימצא באמצעים תבחן תולדתו בבירור ודאי בהגיע זמן התכלית הנולד מקיבוץ כולם כמו שכתבתי. אז כל הפרש, כל מה שנפחית, נשיג פחות שם ונפסיד לנצח נצחים. וזה דבר ברור.

מעתה, ודאי הוא שהדקדוק שידוקדק על ענין המצוות ועבודה - עבודת ה', מוכרח שיהיה בתכלית הדקדוק, כאשר ידקדקו שוקלי הזהב והפנינים לרוב יקרם. כששוקלים יהלומים לא שוקלים במשקל של שוק הכרמל, אלא במאזני רוח. למה? כי ההפרש של כל גרם הוא משמעותי. אז במצוות עוד יותר, לכן צריך לדעת שמוכרח שלעשות את המצוות בתכלית הדקדוק, כי התולדה הנולדת בשלמות האמיתי והיקר הנצחי היא תוצאה של זה ואין יקר למעלה מזה.

למסקנה, נמצאנו למדים כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים את מצוות ה' ולעבוד אותו ולעמוד בנסיון.

אבל נשאלת שאלה, אז מה עם כל ה נאות העולם הזה, אז בשביל מה הקב"ה עשה הרבה הנאות בעולם הזה? אומר הרמח"ל, והנאות העולם אין ראוי שיהיו לו אלא לעזר ולסיוע בלבד. לשיהיה לו נחת רוח ויישוב הדעת למען יוכל לפנות ליבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו. נכון, יש הנאות, הרבה מאד, מותרות, לא אסורות, כל זה צריך שיהיה לך לעזר ולסיוע בלבד, לא הנאה לשם הנאה, אלא הנאה כדי שיהיה לך נחת רוח, ושיהיה לך יישוב הדעת שתוכל לפנות את עצמך לעבודת הבורא, אז צריך לנוח, צריך לטייל לפעמים, צריך לרקוד, צריך לשמוח, צריך הרבה דברים בשביל לשחרר את עצמך כדי שתהיה פנוי לעבודת הבורא, אבל כל זה מכוון רק למטרה אחת - לעבודת הבורא ולהשיג את התכלית שבשבילה נבראת.

ואמנם ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך, ושלא יהיה לו שום תכלית אחר אם קטן ואם גדול, אלא להתקרב אליו יתברך ולשבור את כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו. מה מפסיק בינינו לבין ה', אתם יודעים? הן הנה כל עניני החומריות והתלוי בהם, כל העניינים החומריים והתאוות הם מפרידים בינינו לבין ה', עד שימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר אבן השואבת. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו כמו ברזל שנמשך למגנט, שאנחנו פשוט מתמגנטים לקב"ה כל הזמן, וכל מה שיוכל לחשוב שהוא אמצעי לקרבה הזאת, ירדוף אחריו ויאחז בו ולא ירפהו. ז"א כל דבר שיביא אותו לתכלית אנחנו צריכים להשתדל בו ולא להרפות, ומה שיוכל לחשוב שהוא מניעה לזה, כל דבר שיכול לגרום לנו ריחוק מה' צריך לברוח ממנו כבורח מן האש, כמו שנאמר "דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך" כיון שביאתו לעולם אינה אלא לתכלית הזה, דהיינו להשיג את הקרבה הזו ולמלט את נפשו מכל המונעים והמפסידים.

ועכשיו בסיום הסיומים של הפתיחה, הנה אחר שידענו והתברר אצלנו אמיתת הכלל הזה, שזה הדבר האמיתי, יש לחקור על פרטיו לפי מדרגותיהם מתחילת הדבר ועד סופו, כמו שסידר את זה רבי פנחס בן יאיר, ואמר, מהם הכללים שיביאו אותנו לידי השלמות בהשי"ת, הזהירות, הזריזות, הנקיות, הפרישות, הטהרה, החסידות, הענווה, יראת החטא והקדושה. ומכאן נסוב כל הספר, "מסילת ישרים" הדרך הסלולה לישרים להוביל אותנו לקב"ה כפי שהוא רצה, ולהשיג את העונג והתענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים בעולם הבא, כאן סידר לנו רבי פנחס בן יאיר והמחבר הרמח"ל בספר מסילת ישרים את כל השערים הבאים כמו שאמרנו אותם, וזה צריך ללמוד שער אחר שער איך להזהר, איך להיות זריז, איך להיות נקי וכו' וכו' וכו', ועל ידי זה זוכים להגיע לחיי העולם הבא, ויש פה הבטחה, מי שמקיים את כל מה שכתוב בספר הזה, זוכה לרוח הקודש בעולם הזה. אתם שומעים? ספר שמבטיח לך, למד אותי, קיים מה שאני אומר ואתה תזכה לרוח הקודש לגילוי אליהו הנביא, להיות דבוק בקב"ה הן בעולם הזה והן בעולם הבא. ספר כזה עולה שקלים בודדים ותראו מה אפשר לזכות. ואדם שלא עושה זאת, אין טיפש גדול ממנו. כי אם נותנים לך את כל הדברים האלה ווי ווי ווי. אם היו מלמדים אתכם להיות קוסם שעושה כל מיני דברים ועל כל הופעה הוא מקבל עשרת אלפים דולר, ודאי שהייתם קוראים את הספר עשר פעמים, וגם אם זה לא היה ספר אלא היה אנציקלופדיה. ובשביל להשיג את העולם הבא ולהגיע בעולם הזה לדרגות של מלאך, לא כדאי לקחת את הספר וללמוד אותו ברצינות, כדאי או לא כדאי? בלאו הכי אנחנו עובדים ועמלים ויגעים, בשביל מה להשיג? מה שנשאיר לאחרים, אז לא כדאי שניגע ונלמד ונקיים את מה שישאר לנו וגם לאחרים?

למי שיש שאלות בבקשה. תן לבחור שמה באמצע.

ש. ערב טוב

הרב: ערב טוב

ש. תודה רבה

הרב: גם לך

ש. יש לי שתי שאלות, שאלה ראשונה, הגעתי לא מזמן מארה"ב, עשיתי עליה אם הרב זוכר דיברתי איתו בשידור חי, הרב אמר אריאל מאריזונה, ובעקבות הרב עלינו ב"ה לארץ, ולא ציפיתי להפתעה שגיליתי שהרבה אנשים, במיוחד במגזר החרדי כשאני מדבר איתם על הנושא של הזמרים הפסולים, פשוט לא רוצים להקשיב, זה פשוט לא מובן לי למה. ואני אישית לפני שהרב הוציא את האיסור, לא הרב הוציא, שהרבנים הוציאו את האיסור לשמוע את הזמרים, אני מזמן מזמן לא שמעתי אותם, ועוד היה לי ויכוחים עם אשתי להוציא את הדיסקים, וב"ה כל המשפחה שברנו את הדיסקים כבר שם באריזונה וזרקנו אותם לפח, וב"ה התפטרנו. ודבר הוא פשוט, זה פשוט שזה דבר שהוא אסור על פי ההלכה, ופשוט הוא שבן אדם שיש לו, אני חושב, טיפה של שכל ולהבין שזה דברים שלא, כי בן אדם שמחפש יראת שמים בתוך הבית שלו הוא לא יכניס את מייקל ג'קסון לתוך הסלון שלו, או לתוך הדיסקים לשמיעה, כי אין הבדל, תשימו לב שבאמת אין הבדל, אין הבדל בין הזמרים הפסולים לבין הזמרים ששרים ברחובות, אין שום הבדל, לדעתי, וזה פשוט מאד. ואני לא מבין למה אני לא יכול לשכנע או לדבר עם אנשים כשאני מדבר במיוחד עם אנשים שהם חרדים, ואני גר באלעד, ואני מדבר עם אנשים על דברים פשוטים פשוט אומרים לי ממש תשובות זה חוכא ואיטלולא.

הרב: בא אני אגיד לך איפה הטעות שלך, אלה שאתה רואה עם בגדי חרדים אבל הם לא חרדים. אתה חרדי, אתה חרד על דבר ה', ולכן אתה מבין את זה. הם לא חרדים על דבר ה', הם חרדים להפסיד את המוזיקה. הבנת מה ההבדל בינך לבינם? אתה בדרגה יותר גבוהה מהם.

ש. שאלה שניה שהרב דיבר בשי