זכרון יעקב - זכרון יעקב

זכרון יעקב 12-6-12 ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח אנחנו נלמד היום מהי מנהיגות אמיתית, מה נדרש מכל אחד מאיתנו. משה רבינו אומר, "האנכי הריתי את כל העם הזה כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק"? ורש"י שואל והיכן אמר לו כך? לך מחה את העם. ידוע כי יסוד וככלל ודאי שכל מה שנמצא בכל המציאות לצורך נמצא, וכל שכן כל האורגניזם של האדם, מהצפרניים עד שערות ראשו, הכל לצורך ותכלית נברא. צפרניים לכאורה מיותרות, אבל אם יסיר אותם האדם יווכח תיכף כי אי אפשר לו להתקיים בלעדיהם. הידיים ממשמשות הן, ולמחסה הן צריכות ודאי. הבשר העצמות והמיתרים והעור והשיער והצפרניים, כולם מגינים להגן על האדם מן התנאים. איש אחד שנפלו ממנו כל שערותיו, סיפר כמה יסוריו היו גדולים מזה. ובחובת הלבבות של רבינו בחיי ביאר את התועלת של כל איברי האדם וכל חלקיהם לקיום גופו ולצורך תכליתו, כי אין שום דבר בכל האורגניזם ללא תכלית. והרמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו זצ"ל בספרו מסילת ישרים, בפרק א' כשהוא מסביר את ביאור חובת האדם בעולמו, הוא מביא שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, כי זה העידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. וכי האמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה הם המצוות אשר ציונו השי"ת. אז למה נבראנו בעולם? המטרה היא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו. מה האמצעים שיביאו אותנו לזאת? קיום התורה והמצוות. ובכן, אם תכלית בריאת האדם זה לצורך העולם הזה, אז לא היה צריך שתנופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מהמלאכים. מעצם מציאותו רואה הוא את האדם את תכליתו, עצם המציאות שלו מחייבת אותו לתפקידו, לעובדה ולשמרה ולקיימה, את התורה והמצוות. אם נופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה שהיא גדולה מן המלאכים, זה לעצמו הצו הכי גדול על האדם על מילוי התכלית שלו. בהמה שאין לה תכלית למחשבות אז לא נברא לה מחשבה, ואם תכלית האדם היה רק לאכילה ושתיה, אז למה לו נפש עם מעלות בלתי סופיות? ואין מותרות באורגניזם כלל. אם יש באדם מעלה הרי נברא בעבורה, ומה תקות הנברא אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו בדברים שנברא בעבורם? בקצרה אומר הרמח"ל, אדם נברא לתכלית, מעלתו למעלה מן המלאכים, אם הוא היה בא לאכילה ושתיה כבהמות לא היה צריך מחשבה ולא היה צריך נשמה גדולה שהיא למעלה מהמלאכים. אבל אם ניתן לו כזאת נשמה, אז היא ודאי לא בשביל העולם הזה, כי בעולם הזה מה יש לו? אכילה ושתיה ולינה ועבודה, מה הוא עושה? אלא פה מכינים ע"י התורה והמצוות את התכלית שאליה מגיעים זה להתענג על ה' ולזכות להיות בצל שכינתו בעולם הבא, אבל האמצעים שיביאו את האדם לזה זה קיום התורה והמצוות בשלמות. אבל אדם שנברא והוא מבין את התכלית הזאת, האדם הזה צריך לנצל את כל כוחותיו לתכלית שבשבילה הוא נברא. מובא בגמרא בקידושין ל"ב, מעשה ברבי אליעזר, ברבי יהושע, ברבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה של בנו של רבן גמליאל. אז התנאים הקדושים האלה, רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק היו בבית המשתה של בנו של רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל עומד עליהם ומשקה אותם. נתן את הכוס לרבי אליעזר ולא הסכים לקבל, נטל מרבי יהושע וקיבל ממנו. אמר רבי אליעזר, מה זה יהושע, אנו יושבים ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו? רבן גמליאל תלמיד חכם עצום גאון הדור עומד ומשקה אותם רבי אליעזר לא הסכים לקחת ממנו, רבי יהושע כן לקח ממנו. אז שואל אותו רבי אליעזר את רבי יהושע, אומר לו, אנו יושבים ורבן גמליאל עומד עלינו ומשקה אותנו? מה עונה לו רבי יהושע? מצינו גדול ממנו ששימש, יש יותר גדול ממנו ששימש - אברהם אבינו שהוא היה גדול הדור, כתוב "והוא עומד עליהם". ושמא תאמר כמלאכי השרת נדמו לו? אם תאמר שהוא עמד ושימש אותם זה בגלל שהוא ראה אותם מלאכי השרת לכן הוא אמר, הם מלאכים ואני אדם אז אני אשמש אותם? לא. הם נדמו לו כמו ערביים. אז אם אברהם עומד ומשמש ערביים שהם עובדי עבודה זרה, ואנו לא יהיה רבן גמליאל עומד ומשקה עלינו? ככה אומר רבי יהושע תשובה לרבי אליעזר. אמר רבי צדוק, עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות. מה אתם מתעסקים עכשיו בכבוד הבריות, ומניחים את כבודו של הקב"ה, שהרי הקב"ה משיב רוחות, מעלה נשיאים - זה עננים, מוריד מטר, מצמיח אדמה עורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואנו אל יהיה רבן גמליאל ורבי עומד ומשקה עלינו? ז"א הוא אומר בכלל אני לא מבין מה הדיון רבי צדוק, אתם מדברים לי על כבוד הבריות? הקב"ה בכבודו ובעצמו עומד ומשמש את כל הברואים, ומשיב רוחות, מעלה נשיאים, מוריד מטר, מצמיח אדמה, עורך שולחן לפני כל אחד ואחד, אז איך אנו לא יהיה רבן גמליאל עומד ומשמש לפנינו? ולכאורה יש פה כמה תמיהות. וכי מפני שמצינו שאברהם אבינו שימש לערביים, איך זה מתרץ שרבן גמליאל צריך לעמוד ולשמש את רבי אליעזר רבי יהושע ורבי צדוק? וכי מפני שמצינו עובדה כדומה אז זה יכשיר את הקטנים לבוא לגדול ולבקש ממנו שישמש אותו? תלמיד ישיבה יכול לבוא לראש הישיבה ולהגיד לו - תשמש אותי? מה, בגלל שאברהם עשה את זה לערביים אז אפשר לבוא ולתבוע דבר כזה? יותר תמוה, מה הראיה של רבי צדוק שהוא מביא מכבודו של מקום מהקב"ה, שהקב"ה משיב רוחות ועורך שולחן, אצל הקב"ה אפשר אחרת? הרי הקב"ה הוא שעושה את הכל. אלא כאן גילו לנו חכמים ז"ל ידיעה גדולה, שאם ניתנה לאדם נפש גדולה, שאם חונן האדם בכוחות גדולים וביכולות כבירים, לא לעצמו ולהנאתו ניתנו, הכוחות והיכולת ניתנו לו לצורך ולתכלית, למילוי תפקידם ומצווה ודאי, כי לכך הם נבראו, כל הכוחות והיכולות שלו. לגדול יש את היכולת לעזור לקטנים, וכי מה יכולת לקטן לעזור לגדולים? כוחותיו קטנים ומוגבלים, אבל אתה אם גדול אתה ולך יש כוחות גדולים, הצו של זו הגדלות הוא להעניק לקטנים, להעניק לנעדרי כוחות וכשרון, וממי תלמד? מהבורא שלך. כי אילו תאמר מה עושה הקב"ה בעולמו, הלא הוא בעל היכולת, ובעל הכוחות כולם, ורצונו מהו? לחונן את יכולתו לנעדרי יכולת, רוצה הקב"ה לשמש ולהעניק לכל נצרך. וזוהי גדולתו וזוהי תהילתו. ואם לא תניח לגדול לשמש את הקטן, אם לא תתן לו להוציא את כוחותיו, הרי אתה נוטל ממנו את כל מציאותו. אם אדם נגיד הוא עילוי, אדם גאון, ונגיד שהוא יודע להמציא פניצלין, אז מה, הוא ימציא כדור בשבילו? אם הוא יכול עם הכח שלו לסייע לכל העולם כולו? אז אתה מבטל את מציאותו. ז"א, אם עושים כך לאדם גדול, אז למה כל האנוכיות שלו? ומה תקות הנברא אם לא ישים עמל נפשו בעבור הדברים שהוא נברא עבורם. כי על כן ודאי רבי יהושע ורבי צדוק קיבלו והניחו עצמם להשתמש ע"י רבן גמליאל. כי הם אמרו "גדול משמש קטן כי זו מהותו של גדול. הבורא יתברך עשה למשה רבינו, ולמה עשה את משה רבינו משה רבינו? אין שעשועים בבריאה, הכל נברא לצורך, ואחרי כי לשאת את כלל ישראל צריכים לאומן גדול ועצום מאד, ומי כמשה ביכולתו לשאת את המשא הכבד הזה, על כן ודאי לשמש את הכלל ישראל זה כל הבריאה של משה רבינו, כי משה רבינו ניתן לו הכח להיות כמו אומן שנושא את היונק, רק אומן נושא תינוק אחד ומשה קיבל כח לשאת את כל עם ישראל. ואם עם ישראל מבקש ממנו ביום בהיר בשר, "תנה לנו בשר" ויש מיליונים יהודים במדבר, הוא צריך לספק להם בשר, כי הוא האומן של כל היונק. ולא נתנו לו כח סתם, אלא זו מציאותו, זו תכליתו. ודאי שישמש את כלל ישראל כל בריאתו של משה רבינו. ואם מבקשים ממנו בשר לאכול הם יודעים שביכלתו לתת להם. כל משה רבינו ניתן לעם ישראל לפרנס אותם במים, במן, בשר, כל דבר. מוכרח הוא לתת להם כי הוא המנהיג, הוא המשפיע לכל העם, כי אם לא יתן להם אז על מה הוא קיבל את כל יכלתו? אין מותרות בעולם, ואם לא לעת כזאת הגעתיך אז למה? ז"א מחוייב משה רבינו לספק את צרכם של כל עם ישראל, הן בגשמיות והן ברוחניות, כי אין מותרות ואין שעשועים בעולם, הכל הולך עם חשבון מדוקדק. כל כח שה' נטע באדם הוא צריך לנצל את זה לטובת הכלל. לא אגואיסט לטובתו, אלא לטובת הכלל. אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, רק לעצמך, כי לשם כך נוצרת - לתת לכל כלל ישראל. זה מה שאמר משה רבינו ע"ה, כי תאמר אלי שאהו בחיקך, היכן אמר לו כך? כי אין צד יותר גדול מאשר עצמיות המציאות, אם יכולת לך - הינך מוכרח על ידה. לא צריך להגיד לך שום ציוי, אם יש לך את היכולת אתה מצווה לנצל את כל היכולת, ואתה מוכרח לשאת. היכולת שחננו אותך בה זהו המאמר הברור ביותר שאתה מחוייב ודר. אלא משה חשב וטען, לא אוכל לבדי לשאת אתכם, ז"א הוא סבר שישראל למעלה מהיכולת שלו. ואז היה לו מו"מ איך להנהיג את עם ישראל, משה חשב שכוחותיו לא יספיקו לו, ולרוחניות של עם ישראל צריכים כוחות נוספים, דהיינו - עוד אנשים שיצטרפו איתו. ובמקום להתחזק ולהתאמץ, לנצל את כל הכוחות הגדולים שניתנו לו, שבהם היה יכול לשאת את כל ישראל לבדו, הוא ביקש עוד סיוע ועזרה. והקב"ה אמר אין בעיה, "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ואצלתי מרוחך עליהם", אני לא אתן להם כח אחר, לך יש את הכח גם מה שאני אתן להם זה ממך. משמע, שאם לא היית מבקש אותם אתה בעצמך יכולת לעשות את כל המלאכה. אתם מבינים כמה פונציאל יש בבן אדם? משה רבינו - כל עם ישראל מיליונים, וזה לא עם קל בכלל, זה עם קשה עורף, הוא עושה להם אותות ומופתים ועשר מכות במצרים, קורע את הים, מביא להם מן, מביא להם מים, הכל אתה מביא ועוד טרוניות. ועוד טרוניות. זה לא קל. אבל אומר לו הקב"ה יש לך כח. אני נתתי לך כח שאתה יכול לכלכל את כולם ומה שיקש תוכל לתת, אתה. אבל משה הגיע למצב שהטענה שלו - אני לא יכול לשאת אותם בגלל שאני לא באמת האומן של היונק, כי הוא אומר "האנכי הריתי את העם הזה" אם אני הייתי ההורה שלו והוא היה הבן שלי הייתי יכול, אבל הם לא מאמינים בי שאני יכול, הם מנסים אותי רק, "תנה לנו בשר" נראה אם אתה יכול לתת. לא מאמינים בבטחון שאני אתן, אז איך יש לי כח? כשנותנים לאדם אמונה ובטחון שהוא מסוגל, אפילו שהוא לא מסוגל, העידוד שהוא מקבל, האמונה שבו נוטעת בו את הכוחות שחסרים לו כביכול. כשאומרים לאחד אתה יכול, תרים תרים תרים, הוא מצליח להרים, אבל אם יסתכלו עליו הוא ינסה להתייאש ולא יעשה, אומר אני לא יכול. אבל אם כולם יעודדו אותו הי הופ הי הופ הוא ירים. ז"א יש לאדם כח, רק הוא מגביל את עצמו. אבל אין בן אדם שנברא סתם. אדם יש לו כוחות אדירים, אדירים! אבל הוא מראש מחליט אני זה יכול זה לא יכול, הוא לא אומר זה אני עצלן וזה אני זריז, אומר זה אני לא יכול. מה אתה לא יכול? מה אתה לא יכול? אתם יודעים כמה אדם עצלן? אתם לא תאמינו. שלש דקות, ארבע דקות אדם לא יכול לכוון בתפילה. נו, תסבירו לי עכשיו את ההגיון. ארבע דקות בסך הכל אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים, מה שתבקש ברצינות ובכוונה תקבל, אבל תשקיע את כל כולך בתוך התפילה, בתוך הכוונה, ותקבל. אין לו סבלנות להתאפק ולכוון בברכה. כמה זה ברכה? שתיים וחצי שורות, לא יכול. נו תגידו לי, זה בן אדם? כמה זה? אם היו אומרים לך שיש לך פגישה עם ראש העיר, אתה יכול לבקש דונם, שתי דונם, הרחבת דירה, מרפסות, פטור מארנונה, כל מיני דברים טובים, אתה תכין רשימה מסודרת, אתה תחזור על הדברים, אתה תגיד מה יהיו דברי הפתיחה שאתה תגיד, מה יהיו דברי הסיום, איך אתה תגיש לו את זה ואיך תסביר לו, באיזה סבר פנים, ותעמוד מול המראה ותעשה נסיונות, אתה תנסה את זה על אשתך ועל עוד מישהו, אתה תשאל אותם - זה שכנע או לא שכנע, אם יגידו זה לא משכנע אז תעשה עוד פעם חזרות, כי פגישה אחת תקבל, אם הצלחת הצלחת ואם לא - יצאת כאשר נכנסת. ומי זה ראש העיר? ופה אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכל העולם שלו, ורק לו יש את היכולת, ורק הוא רוצה לתת, אבל תבקש רציני, בחיאת. אתה עומד לפניו ואתה כך אומר, אתה חונן ..... חונן הדעת.... רפאנו. .... . רופא חולים. ... אתה בעצמך לא מבין מה אתה מדבר. תאר לך אתה בא לראש העיר ואומר לו בלבלבל בלל.... מה אתה רוצה, תגיד מה אתה רוצה? נו, הוא זורק אותו ישר מהלשכה. ופה עומד בן אדם שלש תפילות ביום, שלש תפילות ביום, נותנים לו עוד צ'אנס ועוד צ'אנס, ושנה ושנתיים ועשר ועשרים ועוד לא עשה תפילה אחת של ארבע חמש שש דקות כמו שצריך. נו, תסבירו לי עכשיו, מי זה הבן אדם? יש לו שכל? יש לו שכל? נישט שייכל. לכן, כל בן אדם מאיתנו צריך לראות איך לנצל את כוחותיו. תשמעו, תשמעו עכשיו סיפור יפה, משהו מדהים, תגידו לי אם אתם מוצאים את עצמכם בענין הזה. על משלט בלב הישימון בנקודת גבול נדחת, שמרה פלוגת חיילים נבערים מדעת. לא ידעו קרוא וכתוב, משבטי הילידים עזי הנפש. הגיעה אליהם ידיעה שהנסיך יורש העצר עורך מסע במחוזות הספר ויעבור דרכם היום בשעות הצהרים. השעה היעודה חלפה ולשיירה אין זכר. והנה המפקד חד העין הבחין בעננת אבק רחוקה. סקר את האופק במשקפתו ונחרד. מאבק ניטש שם במרחק, שיירת הנסיך נקלעה למארב, מיד הזעיק את חיילי הפלוגה, עלו על סוסיהם ופתחו בדהרה והגיעו ברגע המכריע, הפיצו את האורבים לכל עבר, והצילו את הנסיך מחרפת שבי יסורים ועינויים. הנסיך המשיך במסעו והפלוגה שבה למשלט. כעבור שבועיים באה פלוגה אחרת להחליפם, והודיעום שהמלך מזמנם לעיר הבירה ומבקש להודות להם אישית על הצלת בנו. עתה החל תהליך מייגע ומייסר. לימדו אותם איך נכנסים לטרקלין של מלך, איך מתייצבים לפניו, איך קדים קידה, ומה עונים על שאלותיו, כיצד מודים על התשורה הצפויה וכיצד יוצאים מלפניו. גם זה עבר, והרגע המיוחל הגיע, נכנסו בסך הדורי מדיהם, נזהרים שלא לפעור פה למראה ההדר, ולא להביט בהשתאות לצדדים. המלך לחץ את ידיהם בזה אחר זה, והושיט את תשורתו, קדו והודו למלך כפי שלימדום, פנו לאחוריהם ונשמו לרווחה. עתה כשהיו לבדם בחוץ, פתחו בלהיטות את המעטפות שקיבלו מן המלך, והחיילים פרצו בקול תרועה. הודו למלך בכל ליבם, והוציאו מהמעטפות חפיסת שטרות נכבדה, וכל אחד הכריז בקול מה יעשה בתשורה. אחד אמר שיבזבז את כספו בערב משתה והוללות. אחד אמר שישלח למשפחה. שלישי אמר שיפתח חשבון חסכון, רביעי אמר שיקנה בכסף בגדים הדורים, רק אחד לא השתתף בשיחה, המפקד עמד בפנים חמצמצות המסגירות את מפח נפשו. דווקא הוא מכולם, הוא שהבחין בסכנה, הוא שגייס את הפלוגה, הוא ששעט ראשון והבקיע את מערך האויב והטיל בו מבוכה, הוא שהציל את הנסיך, הוא לא קיבל אפילו שטר אחד. הוא לא יוכל להתהולל, לא יוכל לחסוך, ולא לקנות מאומה. במעטפה שקיבל לא היה אלא דף אחד, נייר משורבט, קימט אותו באכזבה והטיחו ברצפה. מדוע? כיון שהוא לא ידע לקרוא. ומה היה כתוב בצעטלה שהיה שם, בפתק? שהמלך ממנה אותו לשר ומעניק לו תואר אצולה אחוזה רחבת ידיים ומשכורת עתק. מאוכזב פנה וחזר בראש חייליו אל המשלט השומם במדבר הישימון. משל זה נוקב וחודר חדרי בטן. אתם יודעים כמה יש כאלה? שבגלל שלא למדו לקרוא השליכו את כל עתידם. מישהו מזהה את עצמו לפי הסיפור הזה כאן? מה אתם אומרים, מישהו מפה מזהה את עצמו בסיפור הזה כאן? מי מזהה? אתה. איך אתה מזהה, תן לו בבקשה מיקרופון. כן. פה, היהודי עם הכיפה הצבעונית. אני סיפרתי את הסיפור, ושאלתי אם מישהו מכם מזהה את עצמו לפי הסיפור. ש. אני כן, הרב: מה אתה בסיפור? ש. זה שלא יודע לקרוא בסוף לא יודע לקרוא הרב: הוא לא ידע בסוף לקרוא, הוא זרק את הפתק כי הוא לא ידע לקרוא והוא הפסיד, שר, תואר אצולה, אחוזה ומשכורת עתק, כל זה הוא הפסיד. ש. הוא הציל את הנסיך הרב: אתה הנסיך או זה שלא יודע לקרוא? ש. גם וגם. הרב: איך אתה הנסיך בדיוק? ש. תשאל את אבא הרב: אבא שלך? אז אבא שלך המלך ש. ברור. הרב: יופי. אז אתה זיהית את עצמך גם נסיך וגם זה שלא יודע לקרוא. כן, מישהו מזהה את עצמו פה? מישהו מזהה את עצמו פה? אז בואו אני אגיד לכם, לפי מה שאני מבין רוב הציבור היושב כאן הם זה שזרק את הפתק והפסיד את הכל. ולמה אני מתכוון? מי מכל האנשים היושבים כאן סיים ללמוד את כל התלמוד בבלי, את כל הש"ס? אף אחד. אז מה זה אומר? זה אומר שבש"ס יש שמה הבטחה איך מקבלים את כל העולם הזה, איך מקבלים את העולם הבא, איך מגיעים למדרגה הכי גבוהה בעולם העליון לשבת ליד הקב"ה, איך יכולים להיות רגל במרכבה כמו האבות הקדושים, כל האוצרות וההבטחות והברכות הכל נמצא שם. ובן אדם יש כאלה שאין להם אפילו ש"ס בבית ויש כאלה שיש להם רק בגלל שהם קנו או קיבלו מתנה, אבל אף פעם לא התכוונו ללמוד אותו, שיהיה. זה לידך בטווח הגשת היד, כל העולם הבא נמצא ואתה מקמט את הדף ואתה לא יודע לקרוא וזורק אותו לפח. ואתה המפסיד של כל העול הבא. שמעתם? עכשיו יאמר אדם, אני לא יכול ללמוד, אני לא יכול ללמוד, אני לא גדלתי בישיבה, אני ההורים שלי לא חרדים, גם אבא שלי לא סיים את הש"ס, אז מה אתה רוצה ממני? אז אני פטור. אין דבר כזה, התורה אומרת "והגית בו יומם ולילה", "ושננתם לבניך", שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלו אותך שאלה מיד תענה אל תגמגם. אדם צריך להמצא בתורה, זה שלו התורה, זה מכתב מהמלך שהמלך מבטיח לך את כל העולמות. אז איך בן אדם משליך את זה, בגלל שהוא לא יודע לקרוא, הוא פותח את הש"ס והוא לא מבין, והוא לא מבין, אז הוא סוגר זה כאילו הוא זורק לפח. שמעתם? אז אני אסביר לכם, יהודים יקרים, אני הולך עכשיו להציל אתכם, להציל לכם את העולם הזה, ולהעניק לכם את העולם הבא. יש חפץ חיים, שהחפץ חיים אומר, שאם בן אדם מגיע לעולם האמת ובעולם האמת שואלים אותו, איזה מסכת למדת, והוא אומר אני למדתי מסכת ברכות, נגיד, אומרים לו טוב, אנחנו נלמד אותך מסכת ברכות. אומר כן, אבל אני רוצה ללמוד עוד, רוצה גם שבת, רוצה גם עירובין, רוצה מגילה, אני רוצה כל מיני, אומרים לו לא, אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו - עם מה שבאת זה מה שמלמדים אותך, לא למדת אתה שאר רק מה שלמדת מלמדים אותך את כל הסודות כל הענינים הגבוהים, הכל ילמדו אותך, אבל רק מה שלמדת, מה שלא למדת לא ילמדו אותך. עכשיו אם בא מלך המשיח, אומר החפץ חיים, אם הוא בא מלך המשיח עכשיו ואתה עוד לא הספקת ללמוד אין מה ללמד אותך, לא ילמדו אותך כי לא למדת. אם למדת ולא הבנת ילמדו אותך, אבל למדת. לא רק אם למדת, אם קראת ולא ידעת ללמוד, רק קראת - ילמדו אותך. אז אני החלטתי שאני עושה מבצע גדול לעם ישראל, וקיבלתי הסכמה של הגדולים. קיבלתי הסכמה של הגדולים. אני אקריא לכם כמה דברים. אני אמרתי שעכשיו כל יהודי, אם יעשה מה שאני אומר לו בשם החפץ חיים וגדולי ישראל, הוא יזכה ללמוד את כל התורה כולה בעולם הבא, ואפשר שיספיק עוד בעולם הזה ללמוד את כולה. מה עליו לעשות? ללמוד בכל יום שבעה דפים גמרא בגרסה - לגרוס את זה רק, לגרוס, אפילו אם הוא לא מבין, אם הוא מבין טוב מאד, אפילו אם הוא לא מבין, כל יום שבעה דפים הוא מסיים את הש"ס בשנה. בעוד שנה אם הוא נפטר עולה למעלה את כל התורה ילמדו אותו. שווה הפרויקט או לא שוה? כמה זמן זה לוקח? שעה - שעה וחצי. שווה להשקיע שעה-שעה וחצי כל יום במשך שנה בשביל להיות בטוח שבעולם הבא ילמדו אותך את כל התורה כולה, שווה או לא שווה? אם לא - גם אם תהיה בגן עדן יהיה לך עונש, כי אתה תשב כמו אהבל לא יודע כלום. לא יהיה מה ללמד אותך. עכשיו תקשיבו. הגמרא בעבודה זרה דף י"ט, אמר רבא, לעולם ליגרס אינש ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, שנאמר "גרסה נפשי לתאוה" גרסה כתיב ללא כתיב תחנה. אומרת הגמרא, לעולם יגרוס אדם, יגרוס מה זה לגרוס? גירסה אומר רש"י - לשון גרס וכרמל, שלא טוחנים את זה הדק אלא כמו ריחיים של גרוסות שמחלק את החיטה לשתיים או לארבע לצורך מאכל. גריסה זה שבירה שלה חיטים, טחינה זה דק דק, כשגורסים זה קורעים, כשטוחנים זה לומדים בעיון. גאון מוילנא אמר אם אין קמח אין תורה, אם אתה לא טוחן את התורה כמו קמח, שהכל יהיה דק דק בלי שום קושיה זה לא תורה. על מה הוא מדבר- על המדרגה הגבוהה ביותר הנדרשת. אבל בדרגה ההתחלתית זה מתחיל עם גריסה. מי שלקח פעם פלפלים והיה צריך לשים אותם בהוון לפני כן נותנים כמה מכות ככה לכתוש את זה, זנגביל וכל הדברים האלה ואח"כ מכניסים את זה למיקסר קטן ופררררר טוחים את זה עד שנהיה לך חוואיג', אז בהתחלה גורסים, ליגרס אינש אומר רבא, בהתחלה אדם יגרוס, ואפילו שהוא שוכח מה שהוא גורס, אומר החפץ חיים על זה משל, מלך שלח את עבדו עם כד, נתן לו כד אמר לו רוצה שתמלא לי את זה מים ותביא לי, ועוד פעם תמלא ותביא לי, הלך לנהר למלא, והוא חוזר בדרך והיה חור בכד והיה נשפך עד שהיה מגיע למלך כמעט לא נשאר שום דבר. אז היה חוזר עוד פעם למלא, ועוד פעם עד שהוא אמר לאחד השרים, איך יכול להיות שהמלך נתן לי למלא לו כד והביא לי כד עם חור. אומר מה אכפת לך, הוא אמר לך למלא - תמלא, הוא רוצה לתת לך שכר לפי מספר הפעמים שאתה ממלא. הוא לא צריך שתביא לו את המים, הוא רוצה לראות כמה פעמים תמלא. יש אחד יש לו ראש כד, והוא ממלא אותו מים, אין מים אלא תורה, אבל יש לו חור אין לו זכרון, אז כל מה שהוא לומד הוא שוכח, אז מה אומר, בשביל מה אני אמלא אם אני שוכח? אומר לו חכם, הבורא רוצה לראות כמה פעמים תמלא אפילו שנשפך. הוא שלח אותך למלא, תמלא. תגרוס, תגרוס, ואף על גב דמשכח, ואפילו שאתה שוכח אבל הוא רוצה שאתה תגרוס את התורה, תלמד תורה אפילו שאתה שוכח. ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, ואפילו שאתה לא יודע מה אתה אומר, אומר רבא תגרוס. ומביא ראיה מדוד המלך, שנאמר "גרסה נפשי לתאוה", אומר רש"י, דוד המלך אומר, מרוב תאותי לתורה הייתי שובר לפי היכולת, אע"פ שאיני טוחנה הדק להכנס בעומקה. אפילו שאני לא יכול להכנס לעומק של העומק כל הזמן, אבל מרוב התאוה שיש לי לתורה הייתי גורס וגורס אפילו שאני לא טוחן הדק הדק. אתם שומעים? זה פתח לישועה לכל אלה שלא יודעים לקרוא, אלה שלא למדו ואלה שלא מבינים. עכשיו אני רוצה להגיד לכם מה אומר על זה רבינו בחיי בכד הקמח, בערך תורה א', אומר כך: שכר תורה, אף על פי שאין עיקר השכר אלא לעולם הבא מכל מקום הוא אוכל פירות בעולם הזה, ומהם הפירות - הכנעת האויבים שנופלים תחתיו. אם עם ישראל ילמדו תורה, כל האויבים שלנו יפלו תחתינו, בלי לעשות שום דבר, וזה רק מהפירות, זה לא השכר מה שמגיע לנו, כי השכר זה לעולם הבא, זה רק מהפירות. עכשיו, והוא אומר ככה, כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלים תחתיו, שנאמר "ושמתי מקום לעמי ישראל". ועוד כתוב בתהילים, דום לה' בהתחולל לו, דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים, השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלים מאליהם. עצם זה שעם ישראל הולכים לבית המדרש בוקר וערב, זה מכלה את האויבים בלי מלחמה, בלי טנקים, בלי מטוסים בלי כלום. ממשיך, וכבר ידוע כי קריאת התורה מצוה גדולה היא, שימו לב, אף על פי שלא יבין מה שקורא, כי פעמים שיקרא אדם פרשה אחת מן התורה ולא יתבונן בעצמו שקרא כלל, מתוך שהוא מחשב בדברים אחרים, ז"א הוא קורא בלי שימת לב ולא מבין אפילו מה הוא אומר. והוא אומר, קריאת התורה מצוה גדולה אף על פי שהוא קורא ולא מבין ומסיח דעתו, מצוה גדולה. ולכך קריאת התורה כשיודע שהוא קורא, מצוה גדולה היא ושכר גדול יש לו בזה. אז אם הוא יודע גם מה הוא קורא, כמה שכר יש לו בזה. וזה מה שדרשו בגמרא בעבודה זרה י"ט מה שאמרנו, לעולם ליגרס אינש אע"פ שלא ידע מאי קאמר, שנאמר "גרסה נפשי לתאוה" וקריאה זו קראו לה חכמים ז"ל מצות קריאה ואף על פי שאינו מבין כל מה שהוא קורא. וכאשר הוא מבין הענין ומכוון לפירוש הדברים הרי זה מצוה, ויקראו לה רבותינו ז"ל מצות כונה, אז אם הוא גם מתכוון בקריאה אז זה כבר רמה יותר גבוהה, זה נקרא מצות כונה. ובפרשת קריאת שמע יש לכוון שלש כוונות, האחת מצות קריאה, השניה מצות הכוונה, והשלישית שיצא ידי חובתו באותה קריאה. ואחר שהוא מכוון לצאת ידי חובה הרי שכרו גדול מן הקורא בתורה. ז"א מי שמתכוון לצאת ידי חובה שכרו יותר גדול ממי שרק קורא את התורה. ומזה אמרו בברכות דף י"ב, "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך", עד כאן מצות קריאה וכוונה, מכאן ואילך קריאה בלא כוונה. אז במצות קריאת שמע צריך גם כוונה וכוונה לצאת ידי חובה. אבל יש גם מצות קריאה והיא מצוה גדולה, אפילו שלא מבין ואפילו שמסיח את דעתו. זה רבינו בחיי. דבר שני. אומר החיד"א הקדוש, ומורה באצבע, אומר - לימוד המשנה בקול רם, זה בסימן ב' בסעיף מ"ב ומ"ג, לימוד המשנה בקול רם ובנחת רוח בשפה ברורה אין ערוך אליו, ואמרו ז"ל, שאשר הבן של יעקב אבינו ע"ה עומד בפתח גיהינום ולכל הלומד משנה מצילו, כל מי שלמד משנה הוא מציל אותו מגיהינום, זה מה שכתוב "מאשר שמנה לחמך" שמנה אותיות משנה, אשר ומציל את אלה שלמדו משנה. אח"כ הוא אומר, לפחות בקריאת המשנה ישתדל להבין פירוש התיבות, ישתדל להבין את הפירוש של המילים, ישתדל להבין, לא מבין - לא נורא, תלמד מה שאתה מבין. אף שלא יבין פירוש הענין באמת, אפילו שהוא לא מבין את הענין, אבל לפחות את התיבות, את המלים שיבין, שישתדל, יש דברים שהוא לא מבין לא מבין. למה שישתדל? שאם לא יבין אפילו את התיבות, לא את הענין, אם לא יבין גם את המילים יש מי שכתב שזה לא נחשב לימוד כלל. אבל לפי מרן החיד"א, זה נחשב. אם הוא משתדל, עוד פעם אני חוזר, לפחות בקריאת המשנה ישתדל להבין פירוש התיבות, התיבות לא הענין, אפילו שלא הבין פירוש הענין. אז זה נחשב שכר גדול ואפשר להציל אותו מגיהינום. שלישי, הבן איש חי. בספר בניהו אומר, לעולם יגרס אינש ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, אז הוא אומר ככה, נראה לי בס"ד חלוקה שניה כחלוקה ראשונה, כמו גוונא דמשכח ולאונסו שאין בידו לתקן, כן חלוקה שניה דלא ידע מאי קאמר. איירי בכאיה גבר, כגון דאין לו השגה להבין מה שאמר. הוא אומר, כמו שאומר ליגרס איניש אף על גב שהוא שוכח, ומי ששוכח הוא לא רוצה לכוח, זה לאונסו, אותו דבר גם מי שלא יודע מה שאמר, הוא אומר דינו אותו דבר, שאין לו השגה להבין מה שהוא אומר. אז גם כן יגרוס, אבל אם יש לו יכולת להבין והוא רק מתעצל ולא רוצה להטריח עצמו להבין את הדברים, אחד כזה שיכול לא יוצא ידי חובה בזה. דרך משל, אם הוא לומד משניות ויש לו שכל להבין את דברי רבינו עובדיה ותוס' יום טוב, להבין בהם את דברי המשנה, אבל הוא מתעצל ולא רוצה להעביר זמן בזה, כי אם לומד פרקי משנה במרוצה כדי לגמור שיעור לימודו בחצי שעה, אינו יוצא ידי חובה בלימוד זה, כי הוא יכול ללמוד כראוי. אבל אדם פשוט שלא למד בקטנותו בבית הספר אלא רק מקרא ותרגום שלו בלשון המדינה, הוא אפילו לא יודע לשון הקודש, ואינו יכול להבין דברי המשנה ופירוש רבינו עובדיה, הרי זה מקיים מצות לימוד בגירסתו במשניות, אפילו שהוא לא יודע מה הוא אומר, ועושה תיקון למעלה בלימודו, ואינו נחשב לימודו לבטלה חס ושלום, כיון שהוא אנוס מצד הבנת הדברים, שאינו מבין אותם, וזה ההפרש בין הלשון גריסה לבין הלשון טחינה, כי התבואה הנאתה כשאוכלים לחם, ואי אפשר שיהיה לחם אפוי אא"כ יטחנו את הקמח, אך אם אין טוחנים אותה אלא מחלקים את החיטה לשלש וארבעה חלקים, היא אינה נאפית, ואין נעשית לחם, שהלחם הוא גמר האכילה וההנאה, והיא רק נאכלת החיטה הגרוסה ע"י הדחק, לכן, כך הלומד ויודע מה שהוא אומר יש לו הנאה ותועלת שלמה בלימוד, כי הוא יודע מהלימוד את הדרך שילך בה ואת המעשה שיעשה, ויודע מה אסור ומה מותר, מה כשר ומה פסול, מה רע ומה טוב. וזה דומה למי שטוחן את התבואה והיא נעשית לחם, והוא נהנה ממנה הנאה שלמה. אך מי שגורס ואינו יודע מה שאומר, אין בלימודו הנאה ותועלת למטה לדעת מה לעשות, כי הוא לא מבין, ורק פועל תיקון למעלה, אבל תיקון הוא עושה למעלה מצד קדושת הדברים שהוא מוציא מפיו, וזה דומה לאוכל תבואה גרוסות שנהנה ממנה ע"י הדחק. ואומר החפץ חיים בקצרה, מי שלומד את כל הש"ס בדרך זו בגריסה, שיצא מזה העולם ילמדו אותו את כל התורה כולה. ואם הוא החסיר פרק או מסכת או ש"ס, לא ילמדו אותו את מה שהוא לא למד, וזה נקרא לימוד. אז אמרתי לציבור לקבל על עצמם שבעה דפים גמרא בגריסה בקריאה אפילו לא יודע מה מדבר ואפילו אם הוא לא יודע לפסק, כמו שכתוב "ודגלו עלי אהבה" אל תקרי ודגלו עלי אהבה אלא ודילוגו עלי אהבה, הקב"ה אומר מי שלא יודע אפילו להתפלל ובא להתפלל, בעל תשובה חדש, והוא אומר כל מה שכתוב בסידור, חורף וקיץ והכל, גם ההוראות גם ההלכות, הכל הוא קורא בתוך התפילה, אומר הקב"ה, הדילוג שלו עלי אהבה, למה? כשילד קטן מתחיל לדבר ונותנים לו לשתות, אז לאט לאט הוא לומד ואומר אבא לתות, אז אבא נהנה אומר לו תגיד עוד פעם, אז הוא אומר אבא לתות, הוא נותן לו את זה ואומר תגיד עוד פעם, וכולם מתאספים לשמוע עוד פעם, למה? הם נהנים מזה שהוא מבטא את זה כך, המאמץ שלו להגיד נכון והוא אומר לא נכון זה עושה את החשק, את ההנאה, יושבים לידו ורוצים לשמוע את הגמגומים האלה מה זה מבסוטים מזה. אבל אם יהיה ילד בן תשע ויגיד אבא לתות, הוא יתן לו סטירה, עלי אתה בא? אז אם בן אדם הוא בהתחלה והוא גורס אפילו שלא מבין כלום, מצוין, "ודילוגו עלי אהבה", אני אוהב אותו, רק תמשיך ככה, אני נהנה מכל גמגום, מכל בלבול, הכל אני אוהב, תקרא אבל, תוך שעה שעה וחצי אתה גומר שבעה דפים, הקב"ה מאושר אתה מאושר והתנאים הקדושים יחזירו לך טובה, כי הזכרת שמותם של התנאים והאמוראים, שפתותיהם דובבות בקבר והם יחזירו לך טובה על זה. ז"א אדם תוך שנה גומר ש"ס אח"כ בנגלה הבאה יכול להתחיל לחזור ללמוד כמו שצריך, אבל יש לו מושגים רבים, הוא כבר עבר את הכל, לשמים הוא כבר רגוע, אם יהיה עכשיו ימות משיח הוא לא מתבייש מהמשיח, אני את הש"ס גמרתי, אמנם לא ידעתי כל מה שקראתי אבל עשיתי את מה שציוו אותי חכמים וזהו. בשביל לא להסתפק הלכתי לרב קנייבסקי לשאול אותו מה הוא אומר על העצה הזאת שאני מייעץ לציבור בשביל שהם ילמדו בצורה הזאת. בואו תראו מה אמר לי הרב קניבסקי. אמנון יצחק מארגון של שופר. הרב קנייבסקי: מה שלומכם? הרב אמנון: ב"ה הרב. אני עושה עכשיו מבצע לכל הבעלי תשובה, ללמוד שבעה דפים גמרא כל יום בגירסא, בשביל לגמור את הש"ס במשך שנה. כי יש אנשים שמפחדים לפתוח בכלל אפילו גמרא, והחפץ חיים אמר שמי שלא למד מלמדים אותו רק מה שהוא קרא מה שהוא למד, אבל אם יהיה חסר לו לא ילמדו אותו. לכן הוא ממליץ שללמוד בגרסא לפחות, נ כון? פעם אחת לפחות בחיים את הש"ס הרב קניבסקי: נכון הרב: ואח"כ לחזור וללמוד בעיון. אז אני רציתי ברכה, ושהרב ימליץ על זה. הרב קניבסקי: ברכה והצלחה בכל טוב, הרב אמנון: אמן הרב קניבסקי: דבר טוב, החפץ חיים אמר כך. הרב אמנון: נכון, אז אפשר לפרסם את זה ברבים הרב קניבסקי: כן כן. הרב אמנון: יופי, יישר כח הרב. כל טוב הרב, הרב קניבסקי: שיהיה והצלחה הרב אמנון: יש כבר יותר ממאה איש שקיבלו על עצמם תוך יומיים שלשה הרב קניבסקי: טוב מאד הרב אמנון: ב"ה הרב. כל טוב. הרב: תודה. זה הרב קניבסקי, ושאלתי גם את הרב שטינמן, וביקשתי מהרב שניידר שישאל אותו שתי שאלות, שאלה אחת, מה הרב אומר על שבעה דפים ליום בגירסא לבעלי תשובה, ומה הרב אומר שבעה דפים ליום בגירסא לאברכים, אחרי שעות הכולל, שיש להם פנאי. אז הרב שטינמן אמר בחיוך רחב שמח ומאושר, זייער גוט - טוב מאד. ומה עם האברכים שילמדו שבעה דפים ביום? אמר זייער גוט - טוב מאד. ז"א שני גדולי דור אומרים שללמוד שבעה דפים ביום, שבעה דפים ביום בגירסא ולסיים את הש"ס בשנה, זייער גוט - טוב מאד. ואם שני גדולי דור אומרים ככה, על פי שני עדים יקום דבר, ומה שהקראנו לכם מרבינו בחיי, מהחיד"א והבן איש חי, ויש עוד ספרים החפץ חיים ועוד, אז זה רבותי דבר חשוב מאד. עכשיו, כשסיפרנו את הסיפור על אותו קצין שלא ידע לקרוא, ובזה שהוא השליך את הפתק הפסיד את האחוזה ואת אות האצולה והפסיד את האחוזה והפסיד את המשכורת עתק, הפסיד את הדרגה להיות שר, הכל הפסיד, למה? כי הוא לא ידע לקרוא, והוא ראה נייר ולא שטר. מה היום אנשים מבינים? כסף, כסף, מוכנים לבזבז זמן בשביל כסף, אבל לבזבז זמן בשביל דף, דף גמרא, בשביל ללמוד, זה לא מוכנים. זה כמו הקצין הזה, שמפסידים את כל העולם הזה והעולם הבא בגלל שלא יודעים לקרוא, או לא רוצים לקרוא, או מתעצלים לקרוא או מבינים קר בכסף. אז אני אספר לכם מעשה שהיה. היה בוקסר יהודי בארה"ב, מתאגרף. היה לו בן, והבן הגיע לגיל חינוך, במקום שהוא דר לא היה בית ספר יהודי, היה רק בית ספר כללי של גויים, פאבליק סקול, הוא לא רצה שהוא ילמד שם, אבל להביא אותו עד לבית ספר יהודי צריך לעבור לעיר אחרת והוא לא היה יכול, בלית ברירה הוא מצא תלמוד תורה של חרדים, והוא החליט שהוא שם את הילד שם. שם את הילד שם והילד אחרי כמה ימים חזר לו עם ציצית. הוא התרגז, וכדרכו בקודש שחרר לו אגרוף קטן. הילד נפל בכה, למחרת הגיע לתלמוד תורה, סיפר את זה למלמד, המלמד הרגיע אותו, אמר אבא הופתע, הוא לא היה מוכן לזה, אבא שלך הוא עם הארץ מדאורייתא ומדרבנן, הוא לא מבין בזה אבל זה יקח טיפה זמן והוא יבין. אז מה העצה הוא שואל אותו, הוא אומר תלך גם היום עם ציצית, תדפוק בדלת ותיסוג שני מטר, אם הוא יפתח את הדלת ויתרגז תגיד סליחה ותוריד, אם הוא ימחל ויוותר תמשיך. זה מה שהוא עשה. מה עשה? הלך, עמד שני מטר, ראה אותו האבא ריחם עליו אמר לו כנס. נכנס. הילד גמר תלמוד תורה, גמר ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, עלה לארץ ישראל, נהיה אברך כולל, אבא שלו נשאר בגולה עם הארץ, והבן לא שכח את אביו והיה שולח לו כל חודש קובץ של עלונים של דברי תורה בשבת. שיעיין, פה משפט שם משפט אולי יתפוס משה. ואבא שלו פעם אחת מצא פסקה קטנה שהחפץ חיים הקדוש אמר, 'איני יכול להאמין שיהודי יעזוב את העולם הזה מבלי ללמוד דף אחד גמרא. אז הוא אמר מה הבעיה, ללמוד דף אחד מה הבעיה, אני מוכן. אבל מה זה גמרא הוא לא יודע, אז איפה הוא ישאל? הוא אלך לתלמוד תורה, סיפר להם את הסיפור אמר שהוא רוצה ללמוד, אמרו תראה זה לא פשוט, גמרא זה ארמית, זה בלי ניקוד, זה בלי פיסוק, אתה לא תוכל להבין מילה, זה לא פשוט. אמר אני רוצה לקיים את הבקשה של החפץ חיים, אני לא רוצה להפטר מן העולם בלי דף אחד גמרא. תלמדו אותי. אמרו לו אין אפשרות, אין לנו אמצעים, אנחנו מלמדים תינוקות של בית רבן, אמר להם אני מוכן ללמוד כמו התינוקות. אמרו לו איך אפשר להכניס אדם גדול כמוך ככה עם תינוקות? אמר תגידו שאני מפקח מטעם משרד החינוך. ראו שהוא נחוש, הסכימו. הבן אדם היה בא כמו הילדים ולומד איתם מה שהם לומדים עד שהתחיל להבין, בקיצור - שלש שנים לקח לו עד שהוא למד את הדף גמרא כמו שצריך. אחרי הוא סיים אמר להם זהו? אמרו לו כן. אמר מה עושים כשמסיימים? אמרו לו כשמסיימים דף מתחילים דף חדש. אמר לא, אני התחייבתי רק על דף אחד. אמרו לו אם היית מסיים מסכת עושים סיום מסכת, סעודה מזמינים רבנים, ומדברים כמה דברים מתוך המסכת שלומדים, זה דבר גדול, סעודת מצוה. אמר אם ככה אני רוצה לעשות סיום הדף. אמרו לו מה זה סיום הדף, מי יבוא? אנשים יחשבו שאתה צוחק עליהם, אבל אתם יודעים, בוקסר זה בן אדם רציני, כשהוא מתחיל להרביץ מכות הוא עושה וכשהוא מתחיל לקבל מכות הוא גם מוכן, וכשהוא אומר שהוא מוכן אז הוא מוכן. שאל מי זה רבנים? תגידו לי מי זה הרבנים הכי חשובים. אמרו לו. הבן אדם בלי בושה מרים טלפון לגדול הדור, הרב משה פיינשטיין זצ"ל, אומר לו כבוד הרב, אני מזמין אותך לסיום הדף. הרב צוחק, מה זה פורים? אומר לו לא, אניא ספר לך את הסיפור. אני עם הארץ לא למדתי בחיים שלי, היה לי בן גידלתי אותו ככה, שלח לי, קראתי חפץ חיים, התפעלתי, אמרתי, אני לא אפטר מן העולם בלי ללמוד דף. והלכתי והשקעתי שלש שנים למדתי עד שהיום אני מבין את הדף על בוריו. אמר לו הרב משה פיינשטיין זצ"ל, לסיום כזה אני בא. הוא נסע שש שעות להגיע לסיום, ואם הרב מגיע מי לא מגיע? ראשי כוללים, ראשי ישיבות, נהיה סיפור באמריקה. הוא לא עשה קטן בבית כנסת, הוא לקח אולם ענק והזמין את כל המי ומי, והוא סיים שמה את הדף, וכולם דיברו דברי תורה והיה ערב עד שתיים בלילה. עוד שש שעות חזר הרב פיינשטין בחזרה. הבוקסר הלך מאושר, יותר מאם היה מקבל את הגביע העולמי באגרוף. בבוקר הוא לא קם. בשבעה שבאו לשמה המספידים והרבנים, אמרו הוא היה צריך למות לפני כן, אבל כיון שהוא אמר שהוא לא רוצה להפטר מן העולם בלי דף אחד גמרא המתינו לו מן השמים, שנאמר "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים", והמתינו והמתינו לו עד שיגמור את הדף, אחרי שעשה סיום לקחו את נשמתו. ואמרו עליו, יש קונה עולמו בשעה אחת, יש קונה עולמו בשנים הרבה ויש קונה עולמו בדף אחד. אז אני מציע לכם אריכות ימים, יהודים יקרים, לפחות עוד שנה. סיום הש"ס בשנה שבעה דפים ליום, זייער גוט, זה טוב מאד אומר הרב שטינמן גדול הדור. והרב קניבסקי אומר, זה טוב מאד. עכשיו נשאר לכם אם אתם רוצים להיות הקצין שחזר למשלט בישימון וזרק את הדף ולא יודע מה הפסיד ממה שכתוב בפנים, או אתם רוצים להיות אלה שזוכים בכל מה שכתוב בתורה, בגמרא, עם כל ההבטחות של הקב"ה. אז מי שמוכן בעזהי"ת ללמוד שבעה דפים ביום בגירסא בקריאה אפילו שלא מבין, שירים את היד ואני אברך אותו בברכה גדולה ונמרצת. הנה הראשון אשריך, גבוה תרימו את היד, גבוה, גבוה למעלה אני רוצה לצלם. כמה יש לנו בינתיים? רגע, יש לנו כבר עשרה. עשר פעמים ש"ס. הנה עוד אחד אשריך, 11, 12, 13, יפה. 14, 15, יפה מאד, אשריכם לחיי עולם הבא. אשריכם. אתם רואים את זה, זה נהג משאית, לומד שבע דפים ביום. אתם רואים את זה, זה צלם וידאו שבע דפים ביום. אתם רואים את זה שם, על הסאונד, שבע דפים ביום. אתם רואים את זה, שבע דפים ב יום. כל אחד יכול כי זה לקרוא, אם תבין אשריך, אם לא תבין אשריך ואשריך. כי מי שלא מבין ומוכן לקרוא את תורת ה', אשריו ואשריו. יש לי פה צוות של אברכים חשוב, שמי שרוצה ללמוד וגם רוצה ללמוד עם חברותא שיעזור לו, הם יסדרו לו בחינם. הם יחלקו לכם טפסים עכשיו, תמלאו את הפרטים, מה אתם רוצים ללמוד, כמה אתם רוצים ללמוד, איך אתם רוצים ללמוד, ואנחנו נשתדל לעזור לכם שיהיה לכם גם עולם הזה, גם עולם הבא, גם גן עדן וגם תחיית המתים. כי בלי תורה לא קמים בתחיית המתים. אפילו אם יהיה אדם צדיק, לא יקום בתחיית המתים אם אין לו תורה. מי שגמר את הש"ס קם בתחיית המתים, רק בשביל זה היה כדאי. אז בבקשה לעבור בקהל שתי דקות שלש דקות תמלאו את ה טפסים ואנחנו מיד ממשיכים, אני אראה לכם נס תחיית המתים, מה אפשר לעשות עם אמונה ותורה ומצוות, אפשר להחיות מתים. תרימו את היד אלה שהצביעו, תן להם מהר, תחלק מהר דפים. מהר מהר. מהר, זה לאט, מהר. לא לשים בכיס, למלא ולהעביר, זה לא לכיס. למלא ולהעביר. כבוד הרב יאדלר, עטים, אין פה עטים. איזה קצב איטי, היו יכולים לגמור שבעה דפים כבר. תעבירו דפים עטים, עטים. כל מי שצופה בנו בארץ ובחו"ל ורוצה גם להצטרף יכול לצלצל למספרי הטלפון שיופיעו על המסך כרגע, 050-6500666, 0506500666. 050-5256070. 050-5256070, כל מי שרוצה יצלצל ויגיד שהוא מעוניין וישתדלו לסדר לו חברותא גם. זה אושר שאין כדוגמתו, רבותי. זה עול מלכות שמים. כן, ועכשיו עד שאתם ממלאים בינתיים, למה אתה לא ממלא, אתה לא יודע לכתוב? אה, אתה רושם. למלא ולהחזיר, חבר'ה, צ'יק צ'ק. הרב יאדלר לאסוף מהר. נשים שרוצות שיעורים תן להן טפסים ועטים, תן להם את החבילה הם יעבירו ביניהם, תן להם את החבילה, תן להם את העטים והם יעבירו ביניהם. נשים, מי מהנשים מוכנה ללמוד כל יום שתי הלכות לשון הרע? תרימו את היד גבוה, גבוה, שתי הלכות לשון הרע, אשריכן. ה' יברך אתכן בכל מילי דמיטב, תצליחו בכל מכל כל, נפלא מאד. רגע, ועכשיו, תמלאו טפסים, הרב יאדלר אתם אוספים? הנה יש לו פה עוד. עכשיו אני רוצה להראות לכם סרט שיראה לכם מה זה בטחון בקב"ה, ושאף פעם לא לומר נואש, ורק מי שמאמין בה' ובתורתו יכול לסמוך על הקב"ה גם לאחר שאדם נפטר. שימו לב היטב מה אתם הולכים לראות. מיכאל: שמי מיכאל, מיכאל אליה, זאת אשתי שני, אנחנו בני 27 התחלנו להתחזק לפני בערך כשלש שנים בזכות הדיסקים של הרב אמנון וההרצאות שלו, הרב אמנון יצחק, אנחנו רוצים לספר לכם על הנס שקרה לנו הבוקר, נס שאין כמוהו, תחיית המתים ממש. הלידה התקדמה מאד יפה, מרגע שנכנסנו לחדר לידה. שני: באמת הכל התחיל כמו שצריך והיינו מרוצים מהכל מההתקדמות, מיכאל: היה אמור להיות לידה רגילה, פשוטה כמה שאפשר, עד שזה התחיל להסתבך עם זה שהיו מים מקוניאלים בבטן, במי שפיר היו מים מקוניאלים שזה נכנס לראות של התינוק וזה הקשה עליו לנשום, וממש לקראת הסוף כבר הוא היה צריך לצאת והנשימות שלו, הדופק היה נעלם מידי פעם. שני: זה היה בלחץ והרבה עזרה מהרופאים ואני התאמצתי כמה שיכולתי התחילו לעשות מיכאל: התחילו לעשות לידה כמה שיותר מהר, ולדחוף כמה שיותר מהר שהתינוק יצא, שהוא לא יפסיק, שזה לא יפגע לו בדופק, ואז בשלב מסויים נעלם הדופק והוא הפסיק לנשום והלידה נתקעה, הוא לא הפסיקו, לא היה כבר צירים שיכולים לעזור לדחוף רק כח מה שאשתי היתה יכולה לעשות, בגלל שהזמן היה מאד קצר כי הילד כבר לא נשם אז הביאו דחוף וואקום בשביל לשאוב אותו משם כמה שיותר מהר. הרב בהרצאה: התינוק הנולד שני בן בת שבע, ה' יציל אותו שיחיה בעזרת ה'. אמן. מיכאל: כל התהליך הזה בערך רבע שעה, עשרים דקות, עד שהתינוק יצא, ובאו עוד רופאים ועל הלידה הזאת היו בערך ארבעה רופאים ועוד מיילדות מסביב, הרב: עוד פעם אני מבקש, התינוק הנולד בן בת שבע, ה' יציל אותו שיחיה בעזרת ה' אמן מיכאל: ברגע שהתינוק יצא אני עמדתי בכניסה לחדר ואני שומע שמברכים את אשתי כל הכבוד, זהו, לחצת טוב הוא יצא, אחרי ש חתכו אותה ושאבו את התינוק עם וואקום וזה ובסופו של דבר התינוק יצא ומברכים אותה על זה, אבל אני לא שמעתי בכי של תינוק, הבנתי משהו לא בסדר, לא הבנתי מה בדיוק קורה שם. שני: בזריזות קרעו את חבל הטבור והניחו אותו שם ואני רואה כמה רופאים בלחץ מטפלים בו ופתאום כל החדר נהיה כמרקחה ולחץ מטורף היה שם ואני פתאום מבינה שמשהו לא בסדר עם התינוק, אז אני שואלת את הרופאים אם הכל בסדר ואף אחד לא עונה לי. ואני מחבקת את הרבנית ואני מסתכלת עליה והיא מרגיעה אותי ואומרת לי הכל יהיה בסדר בעזרת ה', ואני שואלת את הרופאים עוד פעם, הכל בסדר? הוא חי? אף אחד לא עונה לי, ככה במשך כל הזמן שהם טיפלו בו אף אחד לא נתן לנו תקוה שהכל בסדר. הם כן אמרו מידי פעם הרופאים בודקים אותו וכבר יודיעו לכם, אף מילה מעבר לזה, אני ממש ראיתי כאילו הולכים להודיע לי שזהו, חמודה, ניסינו הכל. התחלתי לבכות ואני רואה גם את בעלי חסר אונים שם בחוץ, מיכאל: אבל עמדתי בכניסה וראיתי פתאום מניחים מולי תינוק בצבע סגול כהה, חום כהה כזה שהוא לא זז, אני ברגע הזה אומר הוא לא נושם ואני מבין שמשהו, באותה שניה חשבתי חרב עולמי, אני עשיתי שני צעדים מחוץ לחדר ופתאום הרגשתי, התחלתי לא להרגיש את הגוף מרוב, כי לא ידעתי מה קרה. והבנתי באותו רגע שני: אמרתי לרבנית זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות, אני כל כך השתדלתי כל ההריון לשמור על עצמי ולא לשמוע שירים ולא להסתכל בדברים שלא צריך כדי שהילד הזה יצא צדיק כמו שצריך, זה לא יכול להיות שזה ככה, שיהיה ילד צדיק, והייתי קמה בבוקר עם בעלי לשמוע את ההרצאות של הרב שישמע דברים טובים מיכאל: באותו זמן כבר בערך רבע שעה הוא היה בלי דופק, פשוט התחלתי ממש, ממש היה קשה לי להאמין למקרה, לא האמנתי שזה יכול לקרות, הריון תשעה חדשים וכל כך אתה מחכה לזה וזה ילד ראשון ואתה מחכה כל כך, ופתאום מוציאים לך פשוט גוש בשר כזה שלא זז ואתה לא יודע איך לקבל את זה. שני: התינוק ממש יצא מהבטן לא תינוק חי. מיכאל: והרופאים גם לא דיברו עם אף אחד, התחילו לעבוד מהר על התינוק ולנסות לעשות לו החייאה והנשמה, ואחד מנקה לו את הריאות, אחד לוחץ לו במקומות, אחד מכניס לו מחט עם אדרנלין ללב. כמה דקות אני לא מצליח להרגע, פשוט אחרי כמה דקות התאוששתי, אמרתי לעצמי, אין, לא יכול להיות שזה קורה לנו, לא יכול להיות שזה קורה לנו. התחלתי לבטוח בה', אמרתי אין, הקב"ה אני יודע שהכל יהיה בסדר, אין דבר כזה, זה רק מהרב מהשיעורים בבוקר של אמונה ובטחון שפעמיים למדנו את השער הזה עם הרב וזה חיזק אותי וזה נתן לי כח, לא רק בזה בדברים אחרים גם הרבה, אני ראיתי הרבה ניסים ונפלאות, זה שינה לי את החיים האמונה הזאת ושער הבטחון הזה זה שינה לי את החיים מא' ועד ת' ופה זה היה נסיון הכי גדול שלי, ואני לא אשקר, לא עמדתי פה במיליון אחוז, אבל כשאמרתי את זה וכשהאמנתי את זה וכשאני הולך במסדרון אחורה קדימה אחורה ואני אומר, הקב"ה אני מאמין בך, אני יודע שהכל יהיה בסדר, לא יכול לקרות דבר אחר, הכל יהיה בסדר הכל יהיה בסדר, זה בא נטו מהלב, נכנסתי לחדר אשתי וצעקתי לה, אל תדאגי הכל יהיה בסדר, הוא מחיה מתים, הוא מחיה מתים אמרתי לה, הכל יהיה בסדר שני: אמרתי לעצמי, אני אקבל כיסוי ראש ובעלי בא לידי ואומר לי אני מקבל על עצמי גם ללמוד שש שעות ואני מבקשת מהרבנית שתתקשר לרב ותגיד לו, אולי הרב יכול לברך אותנו, הברכה שלו תמיד עוזרת. הרב אמנון יצחק: אילו אחיה אלף שנים לא אוכל לשלם תודות לו, אם ישלחני למרחקים בחצי הלילה, רק שניה זה דחוף בית חולים. כן. כן. טוב מה קורה שם? וכרגע מה מנסים לעשות? בסדר, אני לוקח בעזרת ה' תענית ארבעים יום להצלתו בעזרת ה' יתברך. בסדר. מי שרוצה, הילד יצא בלי דופק, תינוק שנולד, מי שרוצה לקחת עליו לרפואה בבקשה. אשריך לחיי העולם הבא. מיכאל: אשתו של הרב היתה ליד אשתי, היתה עוזרת לה ואשתי ביקשה ממנה לדבר עם הרב, הרב עוד כשהתינוק היה בבטן וככה היה, שהיא שלחה לו הודעה והרב קיבל על עצמו באותו רגע ארבעים יום תענית, ועוד שני אנשים קיבלו את זה על עצמם שם לידו, ואני אמרתי לה', ה' אני מקבל על עצמי שש שעות ביום לימוד תורה ועוד ארבעים יום תענית גם אחרי שהרב קיבל גם אני ארבעים יום קיבלתי. שני: אשתו של הרב, הרבנית שתהיה בריאה, צדיקה מדהימה, כמה היא חיזקה אותי וכמה היא חיזקה אותי וכמה היא עזרה לי, בלי התמיכה שלה אני לא יודעת אם היה לי כוחות לעמוד בזה, אחרי כל הקושי של הלידה, הלידה היתה מספיק קשה והיא עוד היה לה את הכח לחזק אותי ולהיגד לי שהכל יהיה בסדר ושהאלקים יעזור ולקרוא תהילים, והיא בעצם נתנה לי גם את הדוגמא כמה אני צריכה להיות חזקה. אמרתי זהו, רק שהרב יברך ולפחות אנחנו אין לנו מספיק זכויות שאלקים יעשה לנו כאלה ניסים, אולי בזכות הרב אלקים יעשה לנו פה איזה נס. מיכאל: והוא החיה את המת, הוא החיה, הוא החיה את הבן שלנו והרופאים הצליחו להחזיר את הדופק שלו, אחרי בערך עשרים דקות אני שמעתי ככה מוניטור פתאום מתחיל לצפצף לענין ולא צפצוף אחד שלם. שני: אח"כ מעלי בא ואומר לי מאמי, בסדר, הכל בסדר, יש לו דופק הוא נושם, הכל בסדר, תרגעי, שמעתי אותו בוכה. ואז אנחנו התחלנו כמובן לבכות ולהודות לאלקים כי היה לנו פה נס גלוי, זה לא היה, היה לנו פה נס גלוי, התינוק ממש היה יצא מהבטן לא תינוק חי. מיכאל: גם עוד יותר פלא, שאחרי כל כך הרבה זמן שהוא לא נשם, אחרי שעשו לו בדיקות ולקחו אותו לטיפול נמרץ של תינוקות אז אחרי יעוץ בין הרופאים ראו שהוא לא צריך טיפול מיוחד, שהוא הכל בסדר, רק צריך השגחה קצת יותר רצינית אבל הוא יהיה בסדר ואין לו שום פגיעה, לא במח, שבמצבים כאלה יש הרבה סיכוי לפגיעה חס ושלום, אבל אצלו הכל ב"ה כאילו בגלל שלא מגיע החמצן למח אז יכול לפגוע, במיוחד אצל תינוק. וב"ה לא נפגע לו שום דבר והוא זז והוא בוכה כמו שצריך וב"ה, אין שבח לאל, שבח לאל, הקב"ה הכין אותנו הרבה הרבה זמן למקרה הזה, לנסיון הזה, זה היה צריך לקרות לנו, ואם לא ההתקרבות שלנו לצדיק, כמו שגם למדנו בשיעורים בבוקר גם לרב להתקרב לצדיק שני: הרב לא מדבר על עצמו מיכאל: הרב לא מדבר על עצמו אבל אני אומר לכם שהוא צדיק והוא אחד הצדיקים הגדולים בדור הזה ומי שיכול להתקרב אליו זה רק לטובתו יהיה, זה רק יהיה ל טובתו. שני: נס גלוי, הרופאים עצמם היו המומים, הרופאים עצמם לא יכלו להרגע אחרי זה. והיו שמה מלא הרבה רופאים בחדר וכולם ראו את הנס הגלוי הזה. מי שרוצה לוודא את הסיפור, לאשש אותו יכול לגשת לבלינסון למחלקת יולדות, את הלידה שלי בטוח לא ישכחו הרבה זמן שמה. מיכאל: אני לא יודע איך להודות לרב, עוד לא הספקתי עוד להודות לו על החיים שהוא נתן לי ולאשתי שחזרנו בתשובה, אני כבר צריך להודות לו על החיים של תינוק שנולד שהוא קיבל על עצמו ארבעים יום לזכות שהוא יחיה, אז ככה שכל המשפחה שלנו חייבים לו את החיים שלנו, ובעזרת ה' יהיה סנדק, בעזרת ה', ה' יזכה אותנו שהרב יהיה סנדק ושהרב יבחר לו שם בעזרת ה', השם שהוא יחליט זה מה שיהיה, אנחנו לא אכפת לנו, שהרב יחליט, מתבטלים לגמרי בענין הזה, שהוא יחליט איזה שם שהוא רוצה זה מה שיהיה, כי זה יש לו חלק גדול בילד הזה, זה הילד שלו בדיוק כמו שלנו, ושל הרבנית גם, ותודה רבה לכם ותתחזקו ותקחו את זה כי לא מובן מאליו כל הדברים האלה, כי כל יום ויום הוא יום מתנה מהקב"ה. כעבור שמונה ימים: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" "אנא ה' הושיעה נא" "אנא ה' הצליחה נא" אני ממנה אותך שליח למול את בני. "ברוך... וציוונו על המילה" "להכניס בריתו של אברהם אבינו" "ברוך... שהחיינו"... ויקרא שמו בישראל אמנון יצחק בן מיכאל אליה, ישמח האב ביוצאי חלציו... מיכאל: זה היום הכי מאושר בחיים שלי. שני: אני רוצה להגיד תודה לרב אמנון יצחק ולכל האנשים שהתפללו ולקחו על עצמם כדי שהילד הזה יהיה בריא, חוץ מהרב יש עוד צדיק אחד בשיעור שאני יודעת שלקח על עצמו גם ארבעים יום אנחנו גם מודים לו מאד! והכי חשוב אנחנו מודים לבורא עולם על הנס הזה שעשה לנו. הרב: תודה. קיבלתם שקיות בכניסה? בשקית יש סרט כזה בחינם. חיה יחיה, תסתכלו אם אני צודק. איפה? לא חיה יחיה, המלחמה על תל אביב. איפה חיה יחיה, יש? כן. רבותי אתם רואים את הילד הקטן, זה אמנון יצחק בן חודש וחצי קורא קריאת שמע. כן. עכשיו לשבת, אנחנו החלטנו בעזרת ה' לזכות את עם ישראל בסרט הזה שהוא מחזק מאד, והדפסנו כבר מאה אלף עותקים ואנחנו מחלקים אותם ברחבי הארץ, אנחנו מתכוונים עוד להוציא כמויות גדולות ונכבדות בארץ ובעולם, תרגמנו לארבע שפות והסרט הזה יעשה התעוררותו גדולה, הרבה חילונים שרואים את זה מקבלים עליהם שבת, תפילין, וכו', מתרגשים מאד, רואים בחוש שניתן להציל אפילו ממוות כשעושים רצון הבורא ומאמינים בו. אז אנחנו עשינו מבצע שכל אחד יוכל להיות שותף גם כן בזיכוי הרבים הזה למי שרוצה, מכספי מעשר במאה שקלים בלבד לחודש, עשרה תשלומים, הוא יכול להיות שותף בהפצה של 500 דיסקים כאלה. הוא יכול לקבל אותם, לחלקם, או שאנחנו נחלק אותו בשבילו כפי שהוא ירצה. אבל כל מי שזוכה בזה זוכה בזיכוי הרבים שאין כדוגמתו, בחזרה בתשובה של עם ישראל, בשני שקלים אפשר להציל משפחות שלמות. אז כל מי שירצה בעזהי"ת הפעילים יעברו, יקח הו"ק או באשראי, יעשה הו"ק ירשום שם ושם האמא נברך אותו גם פה ברבים. בינתיים למי שיש שאלות בבקשה. ש. רציתי להודות לרב על עצם החידוש הזה של ללמוד שבעה דפים ביום, הרב: אתה לקחת על עצמך אני מבין ש. בעזרת ה' יתברך, תודה רבה. הרב: אשריך, אשריך. אשריך. ש. למרות שבטבעי אני אוהב להבין כל דבר בעיון, אבל קיבלתי על עצמי, רק יש לי איזה שאלה, החפץ חיים בעצמו אומר שטוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה. הרב: נכון, במקום שאפשר. ודבר שני, ש. ודבר שיי, הרי למעשה כל התורה, כל הבבלי הירושלמי הזוהר, הכל רמוז בתוך החמשה חומשי תורה, אז מי שלומד חמישה חומשי תורה הוא גם אפשר לומר שהוא גם למד את כל התורה כולה. הרב: לא, לא דומה, הכל רמוז גם בב' של בראשית, אומר הגאון מוילנא, אז תגיד ב' ותגמור את הסיפור. אבל זה לא הולך ככה, צריך ללמוד את התורה שבעל פה, תורה שבכתב אתה בלאו הכי לומד, שניים מקרא ואחד תרגום, תורה שבעל פה צריך שזה הש"ס משנה והגמרא, שהכל נמצא ביחד. זה נאמר ודברת ב"ם מה זה בם? מה זה בם אתה יודע? ב"ם זה ב' של בראשית ומ' זה מאימתי שמתחיל מסכת ברכות של תורה שבע"פ, אז בם זה תורה שבכתב ותורה שבעל פה. כן, שאלה נוספת, תן לבחור שם. ש. ערב טוב כבוד הרב הרב: ערב טוב ש. בעקרון אני הייתי בנתניה אם אתה זוכר לפני שבועיים, ברכתי אותך אמרתי לך שתזכה ותעשה ותצליח, אני מברך אותך שוב לפניה קהל הזה הרב: בזכות זה אני עושה את כל המבצעים ש. אשריך, רציתי לשאול אותך משהו קטן, כשנוטלים ידים אז צריך לעשות שלש פעמים בכל יד, מה הענין ליטול דווקא בנטלה, למה אי אפשר לשטוף את הידיים רגיל ככה מתחת הכיור. הרב: צריך שזה יהיה מכח גברא, דהיינו שאדם יעשה את הפעולה בעצמו ושזה לא יהיה מצד עצמו. ש. ומדוע דווקא שלש ושלש? הרב: זה סגולה שמסירה את הטומאה. ש. אוקי, ואם עושה ארבע טוב או לא? הרב: אם מוסיף אין בזה בעיה ש. אין בעיה אוקי, הרב: זה אנחנו מדברים בבקר כן? ש. לא, אני מדבר לאכילה הרב: לאכילה לא צריך דווקא שלש, אפשר רביעית ורביעית, אבל אם אתה עושה שלש פעמים אין שום בעיה, העיקר שזה יכסה ברביעית את כל כף היד. ש. אוקי, סגולה של מקוה, ספציפי דוקא כאילו אם ילך למקוה סתם לדוגמא יש לו צמיד על הרגל זה כאילו הרב: צריך שלא יהיה חוצץ ש. ומה המעלה בזה, למה זה תורם הרב: ספר שלם יש על המקוה, תקרא אותו. מעלות רבות יש לזה. טהרה, קדושה וכו'. ש. אם בן אדם מתקלח ושופך על עצמו כמות מספקת של מים, אבל זה יכול באיזשהו מקום הרב: יש גם אפשרות כזאת ש. אוקי תודה, והדבר הכי חשוב ששכחתי בנתניה, התרגשתי אני רוצה לבקש ברכה אם אפשר הרב: או סוף סוף אני מברך מה השם שלך? ש. לי קוראים שי בן גיטה הרב: ה' יזכה אותך להתעלות בתורה וביראת שמים והצלחה במעשי ידיך ש. תודה רבה, הייתי רוצה לבקש גם בשביל חבר, אברהם בן ורד, הרב: אברהם בן ורד יחזור בתשובה שלמה בריאות והצלחה ש. אמן אירן בן ירדנה הרב: גם ש. אמן, ועדי בת חוה הרב: כנ"ל ש. תודה רבה. תהיה בריא. הרב: תן לו בסוף. ש. ערב טוב כבוד הרב, הבאתי עגל לשבור אותו, אם הרב יסכים שאני אביא את זה לבמה הרב: מה הבאת טמבלויזיה? ש. כן הרב הרב: יש לך פטיש? ש. כן הרב: בכבוד, תביא. איפה הפטיש? כשאתה הולך לתת את המכה, לא לתת חזק מידי שזה לא יעיף ודבר שני, תתרחק עם הזה שלא תנשום את העשן שיוצא. תעמוד מאחורה, של מי זה הטמבלויזיה? איפה הוא? בסדר. תעמוד מפה, הריני מכוון לבער את הרע. כן, לא חזק מידי. יופי די. אורן בן אילנה יזכה לבנים זכרים בזכות שבירת הטמבלויזיה. תן לו שמה. ש. ערב טוב הרב, לפני שנתיים וחצי הרב המסע שלנו התחיל ביחד עוד בחולון כשהתבקשתי לבקש מהרב ברכה בשביל ילדים, והרב ברך, תרמנו גם את התרומה נכבדת בכדי להפיץ את הדיסקים על מנת שנזכה בעזרת ה' לילדים, כפי שהרב הוציא מפי קדשו שאם נזכה את הרבים ועי"כ הקב"ה מידה כנגד מידה אנחנו נזכה בעזרת ה' וזה לא קרה. חלפו כמעט שנתיים ימים ולפני שנה וחצי בערך, אם הרב זוכר, בפרדס חנה סיפרתי לרב את הנס שקרה שאשתי נפקדה ממש עם סיכויים של אפס אחוז מה שהרופאים אמרו שהיא לא תכנס להריון, ואז זה קרה, והרב ברך שלא יסתיים בהפלה, אני ביקשתי מהרב אם הרב זוכר בפרדס חנה הרב ברך שזה לא הסתיים בהפלה, ובסופו של דבר זה כן הסתיים בהפלה, ומאז הרב ברך אותנו שוב פעם עוד מספר פעמים, והנה חלפו עוד שנה וחצי מאז ושום דבר והמצב עומד כיום על אפס אחוזים להכנס להריון לאשה, ואני הייתי רוצה שיהיה סרט מספר שניים של תחיית המתים ,לא מספר אחד אלא שזה ימשיך הלאה ש. בגלל הגיל והביציות אומרים שהן לא איכותיות בגיל כזה הרב: בת כמה היא? ש. ארבעים פלוס הרב: והיא ילדה כבר? ש. לא, היא נקלטה שלש פעמים להריון בין הטיפולים, ניסינו גם כן טיפולי הפריות ושלשה ההריונות האלה הסתיימו בנפל, כך שמאז הרב: עשיתם הרצאה לרפואתה? ש. לא, הרצאה לא, תרמנו בחולון, הרב ביקש הרב: טוב, תשתדלו לעשות הרצאה לרפואתה ואני אברך, מה השם שלה? ש. לאה בת שרה הרב: ה' יזכה אותה בהריון תקין מהרה. בהצלחה רבה. תן לו שמה מאחורה. ש. הרב, סבתא שלי בבית חולים, אתה יכל לברך אותה? הרב: מה שמה? ש. דבר מנשה בת אוסטוניש הרב: רפואה שלמה מהרה. כן, שאלה נוספת, תן לרב פה. ש. אני רוצה לבקש ברכה של רפואה שלמה לאשתי שנמצאת בחלק של הנשים הרב: מה השם שלה? ש. אסתר חיה בת אליביה שמחה, היא קיבלה ארוע מוחי הרב: ה' ירפא אותה ברפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה אמן. הרב: שאלה נוספת. ש. ערב טוב כבוד הרב, אני הגעתי הנה הערב לאחר הסרט שראיתי באמת על התינוק הזה שהרב ברך הוא קם לתחיה וזה ככה העלה בי המון, רציתי לבקש ברכה בשביל התינוקת שלי, ולפני זה אני אספר לרב בכמה משפטים מה קרה. לפני ששה חדשים ילדתי את הבת הראשונה שלי, ו(אני קצת מתרגשת) ב"ה הכל היה בסדר, השתחררנו הביתה והיתה שמחה גדולה, לאחר שבוע הגענו לבית חולים עם פרכוסים ועם צהבת מאד מאד גדולה, 27 שהיא עלתה גם ל-30. הילדה נכנסה ישר לטיפול נמרץ, היינו בפגיה במשך שבועיים, הרופאים אמרו לנו דברים לא קלים בקשר לתוצאות של מה שזה, הם אמרו דברים בקשר להתפתחות המוטורית של הילדה ובקשר לשמיעה היא גם עברה בדיקת ברע בבית חולים, היא לא יצאה תקינה, מה שלפני זה היה תקין, השתחררנו הביתה מאז אנחנו במעקבים של פיזיותרפיה, מה שאני רואה עכשיו, קודם כל היינו אצל רב דוד אבוחצירה, הוא ברך את הילדה, הוא ברך אותנו לאורך כל הדרך והוא ברך אותה ואמר שהילדה בריאה ושלמה, אבל מה שאנחנו בינתיים רואים זה טונוס שרירים גבוה אצל הילדה שמשפיע על הרוגע שלה, היא בוכה המון המון, בדיקות שמיעה עשינו מאז פעמיים, בדיקות ברע גם הן לא יצאו טובות, יצאו בתגובות התנהגותיות תגובה חלקית, אנחנו לא שמים מכשירי שמיעה, אנחנו עדיין מחכים כי גם רבי דוד אמר לנו לחכות ובעזרת ה' שנראה ישועות, אבל הגעתי הנה, אני מרגישה שצריך מעבר ל לחכות עולי לעשות משהו, אולי ברכה של הרב ואמן של כולם, ואולי קבלה שאני צריכה לקבל על עצמי ואם עוד מוכנים לקבל, ושיהיה לנו בעזרת ה' ישועות. הרב: תלמדי חצי שעה ספר שערי תשובה של רבינו יונה שלשה חדשים רצוף ובעלך ילמד שעתיים בתענית דיבור כל יום תורה שלשה חדשים רצוף. מה שם הבת? ש. הדסה בת רחל, היא נמצאת כאן, אני אשמח להגיש אותה אפילו לרב לברך הרב: אין צורך, הדסה בת רחל, ה' ישלח לה רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה. ש. אמן, תודה רבה. הרב: שיהיה לכם בשורות טובות. ש. אמן תודה. ש. כבוד הרב, רציתי לספר על הישועה שקרה לי בזמן שהייתי בכלא שש, בגלל שלא רציתי להתגייס, הרב ברך אותי שיצאתי מכלא שש ביקשתי מהרב ברכה שבעזרת ה' אני, הצבא יעזבו אותי כבר ובעזרת ה' אני אכנס לישיבה, וב"ה שהגעתי בפעם השניה לואקום אז הופניתי לאנשים שהם בעצם, מה שנקרא כתובת האחרונה מחוץ לצבא, וב"ה קיבלתי תעודות פטור, רציתי ככה לעשות קידוש ה' ושכולם יראו מה זה כוחו של צדיק הרב: היום אתה לומד כל היום אני מבין ש. נמצא בישיבה, כן. הרב: אשריך ואשרי חלקך, תזכה להתמיד בתורה וביראת שמים. ש. אמן. הרב: כן, תן פה לבחור. תסתכל מה אני מצביע כאן. ש. שלום לך כבוד הרב, אני הגעתי במיוחד מרמת גן, רציתי להגיד שאני סובל ממחלה קשה, אני לא יכול לדבר עליה, ואני באתי לקבל ברכה מהרב שיעזור לי הרב: אתה מוכן לחזור בתשובה שלמה גמורה? ש. אני קשה לי להתחייב הרב: אם אתה רוצה ישועה צריך שיהיה תשובה גמורה. ש. אני יכול לקחת על עצמי משהו הרב: לא לא, אי אפשר לקחת רק חלק מהתרופות צריך את כל התרופות, צריך את כל הטיפולים מה שאומרים, הרופא לא יכול לתת לך חלקית, זה לא מועיל. התרופה זה אם אדם מקבל עליו תשובה שלא יהיה מקטרג יותר. אם אתה מוכן אתה יכול להושיע את עצמך. אין לך אופציות יותר טובות. אתה רוצה לחשוב? תחשוב. ש. אני אחשוב. הרב: תן לו בבקשה בפינה. ש. כבוד הרב שלום, קוראים לי מאור, אני רוצה בבקשה ברכה בשביל סבתא שלי שבזמן האחרון באמת קצת מתקשה ללכת וכל מיני בעיות, האם תוכל לתת לה ברכה בבקשה. הרב: מה שמה? ש. רבקה בת דדה הרב: ה' ירפא אותה ברפואה שלמה מהרה. ש. תודה רבה. הרב: עוד לא שמעתי אחד שעשה הו"ק פה לדיסקים חיה יחיה, אין אפשרות מאה שקלים לחוד שלזכות את הרבים שיהיו לכם זכויות? חבל. כן, עוד שאלה, תן לו. ש. אה, שלום הרב, יש לי חבר שביום שבת החליט לנסוע לרבי שמעון ולחזור בתשובה, הוא היה חילוני, אתה יודע. הרב: החלק הראשון לא, החלק השני כן. ש. טוב, יש לי עוד שאלה, באמת אמיתית, לפני ש נתיים משיח היה צריך לבוא, למה הרב קוק והרב ברלנד עקבו אותו, אתה יכול לענות לי על זה? הרב: צריך לשאול אותם אם אתה חושב כך ש. לא חושב כך, צדיקים גדולים אומרים את זה הרב: אז למה אתה שואל אם אתה יודע ש. יש לי עוד שאלה יותר קשה קצת. הקב"ה אחד נכון? הרב: בינתיים ש. יש ל"ו צדיקים, נכון? הרב: כן. ש. למה יש דעות שונות ולא כולם ביחד? הרב: למה יש מה? ש. למה יש דעות שונות בל"ו ויש קב"ה אחד ולא הרב: מה יש? ש. יש ה' אחד, נכון? הרב: נכון. ש. למה מחשבה אחת של הקב"ה לא יורדת על 36 צדיקים שיהיו אותו דבר, למה זה צריך להתחלק הרב: מאיפה אתה יודע מה יש להם בראש? ש. כי אני יודע מה שאתה אומר ומה שאחרים אומרים הרב: זה הכל? ש. לא, זה לא הכל. ולמה שמו את הקב"ה בצד הרב: רגע, ולמה אתה חושב שהקב"ה לא נותן לכל אחד להגיד את מה שהוא רוצה שיגיד ש. אני בטוח בזה ככה הרב: אם אתה בטוח בכל למה אתה שואל? ש. לא, אני בטוח בזה למה זה צריך להיות במצב כזה שלך יהיה מחשבה אחרת, אוקי, ודעות אחרות והלכות אחרות ודברים אחרים, ולצדיק אחר יהיה אחרת שעל זה יש שנאה בעולם. הרב: השאלות שלך זה על הקב"ה? ש. לא, לא על הצדיקים, הקב"ה אין מחלוקת הרב: אבל אתה אומר שהוא נותן את המחלוקת ש. נכון, כביכול הרב: אז זה הוא נותן אז מה ש. אם הוא נותן אז למה זה ככה, למה אתם לא עושים את זה להיות אחד הרב: אם הוא נותן לנו ש. לא, אבל יש החלטה שכל אחד יש לו החלטה פנימית שיש לו את הרצון הפנימי הרב: מה לעשות? מה לעשות ש. לא יודע, להקבץ כולם ביחד, למה לא עושים את זה הרב: מי אמר לך שלא עושים את זה? ש. אני בטוח בכך, אם כך משיח היה בא הרב: למה לא התקבצו כולם פה ש. לא, עזוב את היהודים, אם הצדיקים הגדולים יחזרו בתשובה הקטנים כבר יגאלו הרב: אה, אז צריך איזה מחזיר בתשובה שיחזיר את כולם בתשובה ש. כן, כביכול אתם מחזירים ואת לא רואים את הטעויות שלכם הרב: הבנתי, אז אתה תחזור ואנחנו נגמור את הכל והכל יהיה בסדר ש. אני אחזיר אתכם בדרך שאני יכול להחזיר אתכם הרב: יאלה על העיני. עכשיו תרוץ לרב ברלנד תגיד לו את זה גם ש. לא, אני אלך לרבי שמעון, זה אבא שלי, הרב: זה אתה שנסעת אליו בשבת? ש. לא זה לא יקרה, זה יש לי חבר, אם זה היה קורה הייתי אומר לך שזה אני, אני לא מפחד מכלום הרב: הבנתי. ש. גם ממנו אני לא מפחד, כי מי שמפחד ממנו לא אוהב אותו הרב: יפה, איזה מילים. כן, שאלה? תן לה שאלה. תן לה. ש. סבתא שלי וסבא שלי שניהם חולים במחלה כבר כמה זמן וכל הרבנים מברכים אותם ומקבלים דברים וכלום לא עוזר, הם נשארים כמו שהם הרב: טוב, קורה לפעמים שזה לא עוזר, מה לעשות. לפעמים גם רופאים מנסים לעשות משהו וזה לא עוזר, מה לעשות. ש. לא, אני רוצה שתברך אותם הרב: לברך אין בעיה, אם את מאיימת עלי אני תמיד מברך. מה השם שלה? ש. השם של סבתא שלי זה מרים בת נג'יה וסבא שלי זה חביב בן ברכה הרב: ה' יזכה אותם לרפואה בריאות והצלחה. כן. אין הו"ק, הא, אי אפשר להוציא מזכרון יעקב שום דבר. תן לו. הא הנה יש יהודי אחד, יש צדיק בזכרון. תודה רבה. כל הכבוד. אנחנו נשים את זה במסגרת בארגון שופר. ש. ערב טוב הרב: ערב טוב ש. השאלה שלי היא למה גרושה חייבת בכיסוי ראש הרב: מרגע שאשה נישאה והתחייבה זה כבר לא יורד מעליה ש. אבל איך היא אמורה להכיר, איך יודעים שהיא פנויה להכיר הרב: בלי שום בעיה, מכירים והכל בסדר, אומרים שזה גרושה בלאו הכי צריכים להודיע שהיא גרושה. אי אפשר להתחתן ולקשר, צריך להגיד שזה גרושה. ש. אבל כל הרעיון של השיער זה בשביל בעלה, לא? הרב: הפוך, אם יראו שהיא בלי כיסוי ראש יגידו איך את גרושה, אם את גרושה בלי כיסוי ראש זה לא יכול להיות, כי גרושה צריכה להיות עם כיסוי ראש ש. אבל יש הקלות לפאה לגרושה? הרב: מה פתאום?! מה קרה? ש. טוב בסדר תודה. הרב: בהצלחה. כן, שאלה נוספת. תן לה שאלה שם בפנים. ש. שלום הרב, יש לי פה חברה שרוצה למחוק את הפייסבוק, קוראים לה אוריה בת שרה הרב: יפה מאד אשריו ואשרי חלקו ש. והיא רוצה בזכות זה שיהיה רפואה שלמה לאבא שלה, ציון בן ז'ורז'ט הרב: רפואה שלמה בזכות מחיקת הפייסבוק. אמן. כן, תן לו לבחור פה. ש. כבוד הרב, אבא שלי רוצה לקבל הו"ק לרפואה שלמה, אמא שלי שכבודו בירך אותה שרפואה שלמה שלה שהיא בכסא גלגלים אחרי ארוע מוחי וסובלת מכאבים נוראים, אם אפשר הרב: מה השם? ש. אסתר חי בת לביאה שמחה הרב: תזכה לרפואה שלמה מהרה. אמן. הרב: אשריך, יש צדיק שני בזכרון, עוד ה"ק. ש. כמה זה ההו"ק? הרב: מאה שקל לחודש עשר פעמים בסה"F, מכספי מעשר זה שלשה שקלים ביום. ש. כבוד הרב, יש לי שתי, בן ובת די גדולים ולא הולך לי לחתן אותם. הרב: מה שמותם? ש. פרץ בן רבקה ולירז בת רבקה, היא גרושה הרב: יזכו שניהם לזיווג הגון מהרה. ש. אמן. הרב: כן, תן ליהודי שם שתרם הראשון. ש. ערב טוב הרב הרב: גם לך ש. אני רוצה לברך את אשתי שתזכה לבן זכר עוד השנה הרב: מה שמה? ש. הדס אלבז שנשואים שלשה חדשים, הדס אלבז ואת אבא שלי דוד נשמצא פה איתי הרב: רגע רגע, בת מי היא? ש. בת רחל הרב: ואתה, ש. אני בן זהבה הרב: שמך ש. אלי הרב: ה' יזכה אתכם לזרע חי וקיים מהרה ש. אמן, ועליזה בת רבקה הרב: תזכה ל? ש. לרפואה שלמה הרב: רפואה שלמה מהרה. ש. אמן. הרב: הנה יש עוד יהודי צדיק פה נכון? שלשה צדיקים יש. כן, תן ליהודי שם. ש. ערב טוב הרב הרב: ערב טוב ש. רציתי אם אפשר לקבל ברכה לאמא שלי הרב: מה שמה? ש. לאה בת חנה ז'נט הרב: תזכה לרפואה שלמה מהרה. עוד מישהו? בבקשה. ש. רציתי לבקש ברכה לסבא שלי שהוא חולה ב מחלה כבר חצי שנה הרב: שמו ש. רוני בן מרי הרב: רפואה שלמה מהרה ויעתיק את המחלה ממנו לאסאד נשיא סוריה. ש. רפואה שלמה לסבתא שלי דינה בת רחל הרב: תזכה לרפואה שלמה מהרה אמן. כן, שמה. בינתיים מי רוצה ציצית? מי מהנשים רוצה כיסוי ראש? אני מודה לכם על הערב הנפלא, תהיו בריאים, הצלחה בכל.