מושב ישעי - מושב ישעי

מושב ישעי 21-5-14

ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח

"אם בחוקותי תמאסו ואם במשפטי תמאס נפשכם לבלתי עשות את מצוותי להפרכם את בריתי", אמרו חכמים ז"ל וזה מובא ברש"י, שאם לא תשמעו לי להיות עמלים בתורה ואם בחוקותי תמאסו ואת משפטי תגעל נפשכם דהיינו, מואס באחרים העושים ושונא החכמים וכו'. אז מונים פה חכמים שבע עבירות, שכל אחת גוררת את חברתה. וכך עד השביעית, ואלו הן: לא למד, בהתחלה אדם לא לומד, מתחיל בעבירה לא לומד, השניה לא עשה, אז אם כן הוא לא עושה את המצוות, השלישית - הוא כבר הופך להיות מואס באחרים העושים, הרביעית - שונא את החכמים, כי הם לא אומרים כמוהו. החמישית - מונע את האחרים מלעשות מצוות. השישית - כופר במצוות. והשביעית - כופר בעיקר, בקב"ה. ממה זה התחיל? מלא למד. באיזה מסלול? לא למד, לא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את האחרים, כופר במצוות וכופר בעיקר.

ההתחלה היתה בקלות, הוא לא שמע לתורה שאמרה "אם בחוקותי תלכו" שתהיו עמלים בתורה, ואיך הוא בא מזה להיות מואס באחרים העושים וגם לשנוא את החכמים, איך זה? אלא זה הסוד של מוסיפים לו טומאה, כשאדם מטמא את עצמו מעט מוסיפים לו טומאה. תיכף עם ה"לא תשמעו לי" כשהוא כבר בבחינת לא שומע לקב"ה, כבר באה אליו תוספת טומאה. מה זה התוספת של הטומאה? שזה הופך להיות בדווקא כבר לא לשמוע, קודם לא שומע, לא שומע, אתה בא לשיעור? לא, אני עייף אני זה זה, ברגע שהוא אומר אני זה וזה מתוספת לו טומאה שהוא הופך את זה לדוקא שהוא לא בא, תבוא ואני זה ואני אקח לך ואני אתן לך, לא, עזוב אותי, לא רוצה, לא רוצה, שמעת? לא רוצה. הטומאה כבר נכנסה והוא כבר לא רוצה בדווקא. עד שהוא מטיל קומקום של חמין על אחרים העושים, ואז הוא כבר הופך להיות מנוע שמניע אחרים ומניא אותם מללכת לשמוע. ועל החכמים שמורים אחרת מרצונו אז ודאי שאח"כ הוא שונא את החכמים. את מה הוא נחל? את הטומאה הראשונה ברגע שהוא החליט שהוא לא שומע ומראשית החטא מתגלגל עד התהום למטה. וזה דבר מבהיל, עד שאפילו באופן שיעשה המעשה בהתחלה ללא כל רצון אלא בהכרח, היה לו איזה הכרח למה הוא לא יכול לבוא לשיעור, לא בא לשמוע, ואפילו אם זה גם היה אונס, יכול להיות שהוא רצה אפילו והיה אונס ולא יכול היה לבוא, אבל סוף כל סוף כשזה נגע לחטא, כבר יגבר בו הרצון אם לא ימהר להמלט ממנו, אם הוא לא יתקן את זה באופן מיידי זה יהפוך לקביעות והוא יתדרדר כמו שאמרנו.

את הענין הזה מצינו במקום שזה מתמיה כל שומע. דינה הבת של יעקב, תפס אותה שכם בן חמור, גוי ערל, ועשה מה שעשה, ואחרי המעשה היא היתה צריכה לברוח משמה כל עוד רוחה בה, נכון? מה כתוב "ויקח את דינה" לוקחים את דינה שמעון ולוי להוציא אותה משכם, רבי יודן אמר גוררים בה ויוצאים, היא לא רוצה לצאת. כבר לא רוצה לצאת. מי יוכל להתבונן עד כמה זר עד כדי בחילה היה ביתו של שכם לבתו של יעקב אבינו ע"ה. ואיך יתכן שאחר מעשה כזה היו צריכים להוציאה בעל כרחם? אלא זה הדבר אשר דיברנו, זהו סוד שנקרא תוספת טומאה שהיא באה כאחת עם מעשה הטומאה. מעשה הטומאה נעשה באונס, היא לא רצתה בו חס ושלום, אבל במעשה הטומאה כבר באה תוספת טומאה, ככה זה תמיד. וממילא זה הופך להיות רצון וחפץ בטומאה הזאת שכבר רוצים דוקא ככה ולא אחרת. אז זה מפחיד, אם אדם מתדרדר לאיזה חטא או לאיזה עוון או לאיזה מעשה שלא יעשה, אפילו לא ברצון, אפילו בהכרח, אם הוא לא יברח מהמעשה שהוא עשה שלא לשנות, לא להתקרב אליו, למאוס בו, לצאת כנגדו וכו', הוא עלול להמשך אליו והנעימות שהיתה לו מאותו מקרה אותו ענין ואותו זה תגרור אותו עד תהום תחתית.

כל החדשות היום שאתם שומעים במקראים כאלה שונים ומשונים שלא אפרטם, כל אלה מתוספת הטומאה של ההתחלה הקטנה שהיתה מינורית בלתי נרגשת. עד שיושבים בכלא שבע שנים, חמש, חמש עשרה, שבעים, שמונה מאות, בלי סוף,

הנה במדרש, כך פרעה הרשע, כיון ששיגר הקב"ה לחמש פעמים את משה רבינו אליו ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה, אתה הקשית את ערפך והכבדת את ליבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך. זה מה שכתוב "כי אני הכבדתי את לבו". אתה קודם טמאת את עצמך שלא שמעת בקולי, כמו שכתוב "ואם לא שמעו לי", אתה לא שמעת, אמר לך משה שלח את עמי ויעבדוני, אתה לא שמעת, חמש פעמים טמאת את עצמך בטומאה זו שלא שמעת, אני אוסיף לך, אומר ה', טומאה על טומאתך. רצה לומר, אחרי שפרעה בעצמו הקשה ערפו, כמו שנאמר "כי הקשה פרעה לשלחנו" וגם בעצמו הכביד את לבו ככתוב "ויכבד פרעה את לבו", אז הוסיף לו הקב"ה כבדות על כבדות וטומאה על טומאה.

מסיים שם, מהו הכבדתי - שעשה ה' את הלב שלו כמו כבד הזה שהיא מתבשלת שניה וארטסים נכנס בתוכה. כשמבשלים כבד פעם ראשונה הוא רך, כשמבשלים אותו פעם שניה אז הוא מתקשה, נהיה קשה, זה נקרא ארטסים, נהיה לו קישוי, כך נעשה לבו של פרעה כמו כבד ולא היה מקבל את דבריו של הקב"ה, כי אני הכבדתי את לבו, מה זה הכבדתי? עשיתי את הלב שלו כמו כבד, שהוספתי טומאה על טומאתו וכבדות על כבדות. מבואר כאן הענין שלמוסיפים טומאה על טומאה, ענין שהלב משתנה כבר למציאות אחר לגמרי, למציאות של כבד שכבר נכנס בתוכו ארטיסים, מציאות קשה כזאת שכבר לא מקבל את דברי הקב"ה. אפילו אם מקבל מכות - סתום, אטום, לא שומע, לא מבין, לא קולט. נו, המתבונן יתפלא, היודע אתה כמה אדם מתפעל ומושפע ע"י אטיגציה, תעמולה, שיש תעמולה או יחצנים או משרדי פרסום או פרסומות, כל תעמולה עובדת, אז מי שיודע כמה אנשים מתפעלים מתעמולה ומכל שכן אם התעמולן הוא איש נכבד ביותר וגם משכיל גדול, הלא ודאי שיתעורר ויהיה משוכנע ממש לשמוע כל אשר יאמר לו.

והנה משה ואהרן בעצמם מדברים ומתעסקים בתעמולה כה גדולה עם פרעה להסביר לו את מצבו ומה הולך להיות, ואל תשכחו, משה ואהרן גבהם למעלה מחמש מטר, פרעה הגובה שלו אמה, קינלי פלוס, אז רק מזה כשמדברים איתו אנשים כאלה הוא צריך להיות מושפע, ועוד שהם היו חכמים עצומים ונביאים גדולים ובעלי אותות ומופתים, והכתוב מעיד בפירוש גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים, ופרעה היה חכם גדול וידע היטב עם מי הוא מדבר, אז איך הוא לא שומע? איך יכול להיות שהוא לא שומע? מדברים ל טובתו, הרי אם לא אני אתן לך מכות שימותו אנשים שלך, יהיה נזק, יהיה מכות קשות, למה אתה צריך את זה? יהיו לך בזיונות, יראו שאתה לא מסוגל נגדנו, אנחנו נערער לך את השלטון, לא כדאי, והוא לא יכול לעשות להם כלום, איך הוא לא שומע? מה הרווח שבן אדם אומרים לו שמע, אל תעבור ברחוב הזה כי ירביצו לך מכות לפני כולם, הוא יעבור עוד פעם אחרי שהרביצו לו פעם שניה? עובר עוד פעם מחלעים אותו חלעי על חלעי וכולם עומדים וצוחקים, הוא יעבור פעם שלישית? מה זה הדבר הזה, אז מה, פרעה כזה סתום? הוא היה חכם גדול מאד, איך יכול להיות? אלא ה' הכביד את לבו, עשה את הלב שלו כמו כבד, הקשה אותו עד שהוא נהיה סתום לגמרי, לא קולט, לא שומע.

כך אמרו חכמים ז"ל, למטה ירקה ירקה שכול, איפה תלך למכור ירק? במקום שמבינים בירקות, כלומר לאן אני אקח את הסחורה אם לא אצלכם? מי כמוכם המצרים מבינים טיב סחורה, אדרבא, דוקא אצלכם אני מראה את אותותי ונפלאותי כי אתם תבחרו ותבינו היטב את החילוקים בין מעשה כשפים למעשה ה' הגדול והנורא.

איפה אפשר להרשים במעשים אלקיים? במצרים, למה? מצרים זאת היתה מדינה שכולה כשפים, מומחים הכי גדולים בכשפים, נו, אז אם אתה בא לשמה ומנצח אותם, שהם אלופי הכשפים, אז שמה זה המקום, איפה אני הולך להוכיח את אותותי ומופתי? דוקא במקום שמבינים. והרי אמנם ראו במו עיניהם, ועל גבם עשר מכות, ואת היד החזקה של הקב"ה, ואיך לא ירא ולא פחד ולא נע ולא זע אפילו כחוט השערה, ועומד כמקודם אחרי כל מכה. איך זה יכול להיות?

אלא זה הדבר שאמרנו, הוספת הטומאה על טומאתו הארטיסים הזה נכנס לתוך ליבו, ומהפך את ליבו ממש למציאות אחרת של כבד קשה, ומה הפלא שלא יכולים לדבר עם פרעה.

אם נשאל את פי הרופאים, והם יבארו לנו מה זה מום בלב, כל השיטות והדעות השונות שמתרבות בעולם ואשר בעליהם חושבים כי משכלם וחכמתם באים כולם, אבל אינם יודעים שכולם תוצאות המגרעת שבליבם, ונטמאתם בם, הטומאה טמטמה את עצם ליבם. זוהי המוגלה שסותמת את ליבם ולא מצליחה לקבל כל דבר, אפילו לא את דברי ה' יתברך, ואיך איתו תתווכח? וכבר שוב לא ישוב, כי השמן ליבו ואזניו הכבד ואיך ישמע ויבין לו? אם הקב"ה כבר יוסיף טומאה על טומאתו של אדם כבר לא יהיה עם מי לדבר. אז ז"א אתה  תפסיד כל כך בגדול שיגרם לך נזק בלתי הפיך.

אבל לעומת זאת, אנחנו נעמוד בפליאה גדולה מאד, ונראה אצל הראשונים ז"ל בזמן התנאים והאמוראים, שאפילו במצבים היותר שפלים התשובה היתה אצלם קלה. בהתעוררות של דברים פשוטים תיכף חזרו ועשו תשובה.

מצינו מעשה ברבי אלעזר בן דורדיא שהלך את כל הנשים המקולקלות עד שאחת בשעת מעשה הפיחה ואמרה לו, כמו שפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלים אותו בתשובה. מדבר כזה הוא התעורר עד שהוא הניח את ראשו בין ברכיו, געה בבכיה עד שיצתה נשמתו, ויצתה בת קול ואמרה, רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. איך יכול להיות דבר כזה? פ]רעה באים נותנים לו דרשות, נותנים לו מכות, מסבירים לו הכל, לא שומע, לא קולט לא כלום, איך זה? ופה בן אדם שהיה בעל  תאוה הכי נמבזה במשך עשרות שנים, ובסוף אחת אמרה לו איזה מילה כך וכך ועשה תשובה כזאת שלא יכול לסבול את חייו מרוב הבושה על מעשיו וההבנה שהוא מפסיד את העולם הבא וחזר בתשובה אמיתית, ויצאה בת קול ואמרה, רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.

יקום איש צרורות היה בן אחותו של יוסי בן יועזר איש צרידה, מסופר במדרש שהיה יקום רוכב על סוס בשבת והיו מוליכין לפניו קורה לתליה כדי לתלות את דודו יוסי בן יועזר, אז יקום אומר ליוסי, ראה הסוס שהרכבני עליו אדוני, תראה את הגויים הושיבו אותי על סוס, זה האדונים שלי, ראה סוסך שהרכיב אותך עליו אדונך, כאילו הקב"ה תראה הולכים לתלות אותך על הקורה עוד מעט, נו, אז האדונים של מי יותר טוב, שלי או שלך? ככה הוא מסתלבט עליו בשעה קשה שהדוד שלו יוצא להריגה. זה רשע מרושע או לא? אמר לו רבי יוסי, אם כך למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו. אמר לו יקום, עשה אדם רצונו יותר ממך? אמר לו ואם כך לעושי רצונו, אם ככה ה' עושה לי ואני עושה רצונו, קל וחומר למכעיסיו מה שהוא יעשה לך. נכנס בו הדבר כארס של עכנאי, הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין סקילה שריפה הרג וחנק ונתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה וראה מיטתו של יקום פורחת באויר, אמר בשעה קלה קדמני זה לגן עדן. נו, איך יכול להיות שמאמירה כזאת צ'יק צ'ק, מזלזול כזה בדוד שלו, בהרגשת גאוה סרוחה שהוא על הסוס בשבת ואת הדוד לוקחים למיתה, והוא אומר האדונים שלי יותר מהקב"ה שלך, איך מאמירה כזאת תיק תק הוא חזר בתשובה? ופרעה מקבל חלעה חלעה ולא. איך זה?

אלא זה סוד הדבר, כי החטא ויהיה הכי גדול, אינו עיקר לגבי תוספת טומאה המתגברת מחמת החטא, ז"א החטא אם נקח אותו הכי גדול, אז מה היה עיקרו? החטא עצמו,  טוב, זה עיקרו של חטא, עליו יש תוספת של טומאה שמקבלים. אז מסבירים לנו, שימו לב, שהחטא ואפילו שיהיה הכי גדול, אינו עיקר לגבי תוספת טומאה המתגברת מחמת החטא, כי התוספת טומאה שמתגברת היא נכנסת בתוכיות הלב, היא מטמטמת וסותמת את כל הלב, אין יוצא ואין בא, לא דברי תוכחות ולא התעוררות, כל הפתחים נסגרים קליל ע"י תוספת הטומאה, כי על כן ודאי אין תקוה לכל תשובה, ואצל הראשונים האלה שהזכרנו עכשיו, הנה זאת היתה גדולתם כי ליבם נשאר פתוח ובריא לגמרי, כמו שהגידו עליהם חכמים ז"ל בלשונם הקדוש, כי נכנס בו הדבר כארס של עכנאי, כמו שהארס של הנחש מגיע לכל אבריו צ'יק צ'ק, ככה הדברים שהוא שמע נכנסו בו וחדרו פנימה.

הרי כי בעצם הלב לא היתה כל מגרעת, היה מקום פנוי להכנס בו דברים, וכל החטאים שלהם היו רק בחינת מקרה, גם מי שחטא פעמים רבות יתכן שבאו כולם על ידי התקפת היצר לפי שעתו, ולא שחפצו ורצונו לעשות עוון, הסימן לזה הוא עצם העובדה שברגע האחרון תיכף הם חזרו בתשובה, הרי שהלב שלהם היה בריא, וכשיש לב מקבל גם התעוררות קלה, גם דבר קטן נכנס ועושה תיכף מהפיכה גדולה גמורה. אבל גם להיפך, מזה עצמו שלא יכולים לדבר עם בן אדם והוא לא מקשיב זה סימן הכי מובהק כי יש לו מגרעת בלב, טמא הוא, מום בו, וכשאין לב מקבל מובן ופשוט, לא יכולים לדבר איתו. זה המצב שלנו, שאנחנו רחוקים כל כך כל כך מתשובה וה' ירחם עלינו.

הנה מרובה מידה טובה ממידת פורענויות, כשרואים את גודל הריבוי שמתווסף מחטא קל, מחטא של אי שימת לב, כמה צמיחה מרובה של טומאה וטמטום, איך משורש קל פורה ושוגה ראש ולענה, איך עשבים  מרים ממיתים את לבו של האדם כולו עד שאין כבר עם מי לדבר, אז אם אנחנו רואים את זה במידת פורענות כך, במידה טובה שהיא מרובה בהרבה, הרי כתוב "הבא ליטהר מסייעין אותו", אז מוסיפים לו טהרה על טהרתו, אם הוא רק בא ליטהר, עוד לא נטהר, בא להטהר כבר מוסיפים לו טהרה על טהרתו אבל בכפלי כפליים לאין שיעור ממה שמוסיפים טומאה על טומאתו, כי מידה טובה מרובה יותר. כי לענוים יתן חן, וה' נותן בעין יפה, והצמיחה היא כל כך רבה ועצומה היוצאת ממצוה אחת, עד לאין שיעור וסוף. זה כמו גרעין אחד ששמים באדמה ויוצא עץ עם פירות וממנו אפשר כבר לזרוע כרם ופרדס והכל ויהיה פה ג'ונגל, ממה התחיל? מגרעין קטן. מזריעה אחת אפילו של מצוה. עד שאומר הכתוב בשיר השירים, "משכני אחריך נרוצה", משכני, מה זה משכני? בהתחלה מבקשים מהקב"ה תעשה טובה רבונו של עולם, קשה לי במקום שבו אני נמצא, משכני, תעזור לי, אז צריך למשוך אותו בחזקה בהתחלה, ואחרי זה מה יקרה - אחריך נרוצה, רק תן את המשיכה ואחרי זה אחריך  נרוצה, אחרי זה כבר לא בעיה. כמו אוטו דוחפים בהתחלה קשה ואח"כ לך תעצור אותו. ארוץ אדלג שור, צמאה נפשי כמה לך בשרי, צמאה לך נפשי כמה לך בשרי, אלה הן פירות וגידולים שבאים מכח המצוה הראשונה, עד שאדם זוכה להגיע למצב שנאמר עליו "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", כל זה ממה מתחיל? ממצוה.

בפרשת יתרו כתוב "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי", רש"י אומר, אם עתה תקבלו עליכם ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ועתה אם עתה תקבלו עליכם, יערב לכם מכאן ואילך, שכל ההתחלות קשות. לכאורה צריך להיות ההיפך, כי בכל הדברים שבעולם אנחנו רואים, כל מה שאדם מרבה לעשות יותר הוא מתייגע יותר, נהיה לו קושי להמשיך לעבוד, ואיך זה כאן כתוב, מכאן ואילך יערב לכם, ורק בהתחלה הן קשות, כל ההתחלות קשות רק בהתחלה למה? אלא יש פה סוד, מה הסוד? סוד גדול, הבא ליטהר מסייעין אותו, הטהרה מהמעשה הטוב שעשה מסייעת אותו להוסיף בטהרה, וטהרה מצד עצמה מתגברת ומתרבה לאין שיעור ותכלית, אפילו אם ההתחלה היתה קשה, אבל הצמיחה היא רבה, ופרי מעשיו יגיע ל"יערב לכם" מכאן ואילך. מקודם היה צריך משכני, אבל באחרית - "אחריך נרוצה, נגילה ונשמחה בך מישרים אהבוך".

אז רואים מפה סוד גדול, שאם מתחילים במצוות הטהרה שמתלווה היא תגרום שאפילו שההתחלה היתה קשה, מכאן ואילך יערב לכם.

הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק מביא בשם הספרי, מה שאמר הכתוב "והיה אם שמוע תשמעו למצוותי לאהבה את ה'", שהמכוון מכל המצוות הוא אהבת ה'. ככה אומר הרמב"ם. מה מכוון? כל המצוות למה צריכים להוביל אותנו? לאהבת ה'. ולפי דברינו זה מובן ביתר ביאור, שאף שאהבת ה' זה באמת מצות עשה מיוחדת, "ואהבת את ה' אלקיך", אבל הענין הוא על דרך גידול וצמיחה, שאהבת ה' היא הפרי והתכלית שנצמח מכל מצוה ומצוה. הבורא יתברך הודיע לנו סגולות של המצוות כי בהן ומהן תיוולד ותבוא אהבת ה'. הבורא הודיע לנו סגולות של המצוות, מה הסגולות? שבהן במצוות ומהן תיוולד ותבוא אהבת ה'. מתוך שאדם עסוק וטרוד במצוות הוא יבוא לידי אהבת ה'.

אבל בצד הרע זה בדיוק ההיפך, חס ושלום. התולדה של עבירות מצמיחה קשיות עורף שאדם לא יהיה מוכן לשמוע. כשמוסיפים טומאה על טומאתו הוא יגיע למצב של קשיות עורף, ובכל החטא הגדול של העגל על מה הם נתבעו, לא על המעשה של העגל, אלא על קשיות העורף שבהם, שזה הראש והלענה מכל העבירה.

לפי זה יוצא לנו מוסר גדול והתעוררות רבה, כי אדם שמקשה ערפו הנה הוא הקולט וסופג בעצמו את המיץ והעסיס של העבירות הגדולות, עבודת האדם אם כך צריכה להיות בזריזות גדולה וזהירות רבה לרכך את קשיות העורף שבקרבו ועל זה נאמר במשלי, "שומע תוכחת קונה לב", ברגע שאתה שומע תוכחת אתה מחזיר לך את הלב שהיה סתום ואטום, אתה קונה לב מחדש. אז הפטנט הוא להכניע את עצמך נגד רצונך ולהיות שומע תוכחת, מבטל את עצמך, מכניע את עצמך מפני המוכיחים, ואז תבקע את הלב שלך מחדש, תתחיל במצוה ומכאן והלאה כבר "אחריך נרוצה", ודרך חיים תוכחות מוסר.

אז למדנו מהם הסיבות וההבדלים בין רשע לצדיק, ולמה אדם מתעקש ומעקש את דרכיו? זה מסיבת הטומאה שנתוספה לו מכל עבירה ועבירה, עד שנסתם ליבו, הוא כבר לא ברשותו, הוא פרעה, הוא יקבל עשר מכות לעיני כל העולם והוא ימשיך, הוא פרעה. איך התימנים אומרים, מה זה פרעה, או פרעוש, תלוי, אם הוא קטן או גדול. מכל מקום, זה נקרא פרעה, סתום וחתום ואטום. אבל אפשר לבקוע את הלב, אם שומעים תוכחת, מבטלים את עצמך, מכניעים, מתבטלים, הדברים יחדרו אפילו אם אתה לא מסכים. אתה אומר אני עושה, ויוצא לדרך ומתחיל לעשות מצוו, זה כבר יגרום שאתה תוסיף טהרה על טהרה על טהרה מעצם המצוות ואפילו הכי קלות, וממילא זה יסייע לך לשוב בתשובה אמיתית ולהיות קרוב לבוא עד כדי אהבתו ממש. הבנתיוכם?

אז זה מסוכן, אם בן אדם לא למד רק אח"כ לא עשה אח"כ לא רוצה לשמוע אח"כ שונא את החכמים אח"כ כופר אח"כ כופר בעיקר, כל זה מתחיל מלא למד, אדם שאין לו קביעות של תורה, לא לומד כל יום תורה, כל יום אין לו קביעות של  תורה זה נקרא לא למד, אחר כך זה ברור לא עשה, ואח"כ מואס במצוות מואס בחכמים מואס מואס מואס עד בכל. אז לא לתת ליצר הרע שיתן לאדם לא ללמוד כדי שיוסיף לו טומאה על טומאתו. וראינו שאפילו אם זה מתחיל באונס, והיום אני לא יכול חזרתי עיף ומחר סיפור חדש, והערב יש לנו חתונה ומחר אני חייב להיות ער, מחרתיים דרימה, עבר שבוע ואחרי זה כבר פסקי פסקי, פעם כן פעם לא, הוא כבר לא מתבייש וכבר לא שואלים אותו ולא כלום והוא כבר לא בא ולהתראות. ומזה שלא למד גם אח"כ לא עשה וזה ממשיך.

אז החכמה זה קביעות, שעבוד, שעבוד, תמשוך אתה את היצר איתך לשיעור במקום שהוא ישלח לך לאל חרית, וככה תוכל להוסיף טהרה במקום טומאה, כדאי אני חושב, לא? אתם יודעים שאנחנו פה רק גרים בארץ, הקביעות שלנו זה בעולם הבא, אז לכן כדאי להכין צידה לדרך כי הדרך מאד מאד ארוכה. היא גם רחוקה, ואי אפשר להגיע לשם עם שקית אוכל, צריך לבוא מצויד, לעולם הבא צריך הרבה. מה תאכל שם? מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שקנה לשבת רק חבילה גרעינים אז הוא יגרען כל השבת וזהו. אבל לא יהיה לו שוויה ולא יהיה לו חמין ולא כלום, שום דבר. מי שיסתפק בקצת פה שם שיעור ככה ככה, מה יהיה לו, לוגמה, יגיע לשמה אין שום דבר. אח"כ יסתכל כולם אוכלים שותים מבינים שמחים הכל, הוא יבלדד עליהם יסתכל ככה, הבנתם? אני שמח.

למי שיש שאלות בבקשה. תן לה בבקשה.

ש. אני אומרת דבר כזה, כמו שהרב עכשיו דיבר ואמר שיורדים יורדים יורדים יורדים אבל אני מכירה את האמת שפתאום בום חזק, וברוך ה' יש כמה כאלה

הרב: אמרתי, אמרתי איך זה נגרם

ש. זהו, עכשיו זה לא שאלה בדיוק, זה

הרב: ציון עובדה

ש. כן, אני רוצה שכולנו נלמד מזה מה שרואים רחוק

הרב: מה נלמד?

ש. נלמד כאילו איך להתנהג

הרב: אה, שיעור עכשיו בהתנהגות.

ש. כן. אני עוברת עם חברה בירושלים, ואני אמרתי לה בעזרת ה' אם ירצה ה', פתאום ניגש אלי  מישהו ואומר לי, את מאמינה שיש ה'? אמרתי לו איך אתה מדבר עכשיו?

הרב: זה יפה, יצא לך חרוז יפה

ש. אבל מה, הקודם תמיד אני אומרת לבורא עולם, הקב"ה אתה תשים לי את המילים בפה, זה מה שאני אומרת, ואז הוא מתחיל להתווכח אומר איפה ה' שלך היה בשואה? אמרתי לו מה עשית של אתהיה שואה? מה עשית שלא תהיה שואה, מה ההתבוללות מה הכל, אז הוא קילל אותי,

הרב: אוהו

ש. כן, קילל

הרב: חצוף

ש. כן, אבל אני יותר מה שמגיע ברוך ה' ה' נתן לי מלא, ראיתי שזה ככה, אני אומרת לו תגיד לי יש לך שכל? הוא אומר לי בטח, אמרתי לו אתה לא רואה את הקב"ה אני לא רואה את השכל שלך, לא רואים לך את השכל, אז הוא קילל, ושוב אני אומרת תודה לבורא עולם שנותן לי את המילים בפה, אמרתי לו אמרתי לו אמן, הוא מסתכל עלי, מה ההבלה הזאת אומרת אמן, אמרתי לו אבל בא אני אסביר לך מה זה אמן, זה נכנס לי בשניה, בשניה, בואי אני אגיד לך מה זה אמן, ארור מקלל נפשי, הבן אדם תפס את הרגליים וברח. עכשיו, אני לא רוצה לעכב אתכם אבל זה דבר שלי כואב אז אמרתי שלכל הפחות שנשמע ונתקן את עצמנו. הסיפר הזה נגמר, אני שוב הייתי עובדת בירושלים, אני עומדת ככה ורואה אשה, מה, כל החרדים האלה, היו קבוצה של חרדים, מה הם עושים פה, אמרתי מה אני אשתוק לאבוה, לא, אמרתי לה סליחה גברת, מה עשו לך עכשיו? מה השנאת חינם הזאת? על מה ולמה? עכשיו ברוך ה' אם הייתי אומרת לה אני אשה חרדית עשיתי רק משהו, אמרתי לא, הפכתי את הגלגל, ואמרתי לה תגידי את חילונית? אומרת לי בטח, אוה באיזה תאוה, אמרתי לה את עשית לי משהו רע, בכוונה הפכתי את זה, עשית לי משהו רע? היא אומרת מה פתאום, אז אמרתי לה את רואה אותי, אני חרדית, עשיתי לך משהו רע? לא כזה לא מאיט, לא, אז מה ששמחתי ושמחתי שבעלה עומד ככה ואז הוא עושה לה, היא  צודקת, הי א צודקת, כאילו

הרב: כבר שגעה אותו

ש. כן, אבל זה היה יפה שהבעל אמר שיש. עכשיו אני

הרב: סיפר שלישי

ש. כן, סיפור שלישי אבל אלו דברים שבאמת שצריך ללמוד, אתם רוצםי לשמוע? רוצים? טוב, הסיפור השלישי, הבעל היקר מאד שבעלי הרב של הישוב, עכשיו בשיעור אז, בקיצור אני עולה לאוטובוס, אני יושבת ברוך ה' אני קוראת תהילים ושתי נערות ישבו אחת לידי אחת ככה ולצערנו, לצערנו, זה כבר שמעתי פעם שעברה שהפריצות תקעקע, אני הייתי בשוק, הן פתאום מוציאות ספר תהילים וקוראות, עכשיו אם אני פונה אליהם, מה, איך אתן קוראות ככה ושיא הפריצות, אמרתי לא שוב, אבא בשמים תן את המילים, התחלתי לבכות מרוב התרגשות, ואמרתי אבא, תסתכל את העם שלך, תדחף אותנו, תן לנו ככה לחזור בתשובה, התחלתי לבכות אז היא מסתכלת עלי, אני אומרת לה את רוצה לדעת למה אני בוכה? היא אומרת לי כן, אמרתי ריגשתן אותי, היא מסתכלת מה, אמרתי לה כל הכבוד לכן, אתן צדיקות, אבל מה יש לי רעיון, כשאתן יודעות שיש לכן ספר תהילים בתיק תקנו לכן של ותשימו לכן ככה בצוואר, תודה גברת, תודה, הן ירדו מהאוטובוס, באמת זה היה מרגש, ירדו מהאוטובוס גברת תודה רבה לך. עכשיו אמרתי אם הייתי פונה אליהם בצורה פראית, אתן אל תגעו בתהילים, אתם לא זה לא זה, אמרתי לא, ברוך ה' צריך באמת באמת אני אומרת, לעבוד על המידות שלנו ושלא נעשה מעצמנו אין דבר, אתם מרשים לי נכון? יש עוד דבר שהקפידה, הקפידה, וזה אני אשמה וזה קרה אצלי אבל תראו מה היה. הבן שלי נפגש עם בחורה ואאאא בסוף אחרי שבע פגישות היא אומרת שלא, אני אכלתי את הלב, כאב לי הלב, ואז טוב, זהו שתקתי. הבן התחתן ברוך ה', ילד ילדים ברוך ה', ויום אחד אני בדרך לעבודה אני משתגעת, איך הבחורה הזאת נכנסה לי לראש, לא יודעת מה כלום, לא יודעת, אני מתקשרת לחברה שלי, היא אומרת שמעי, היא נשואה כבר שש שנים ואין לה ילדים, אמרתי אם זה בגללי, תני לי את הטלפון שלה, אני לקחתי את הטלפון שלה, ואני אומרת לה את יודעת מי מדברת, היא אומרת לי לא, אמרתי לה תקשיבי טוב, מדברת אסתר אמא של איתן, ועכשיו שתינו התחלנו לבכות, אמרתי לה אני התקשרתי בכדי להתנצל לבקש סליחה ממך, לבקש סליחה שאני הקפדתי, היא אומרת כן אמא שלי כבר אמרה שאני אבוא ואני אבקש סליחה, אמרתי לה הנה, איך הקב"ה נתן לי לזכור אותך היום, הנה, בעזרת ה' יהי רצון אמרתי לה שאת תוך עשרה חדשים יהיה לך זרע של קיימא. תשע וחצי חדשים היא ילדה בת, ואני אומרת תראו מה זה חמור הקפידא.

עוד סיפור קטן וזהו

הרב: אין בעיה, אני מצידי כל הערב פה.

ש. אני אומרת כל זה כאילו מה שאני חווה בחוץ, כל שבת היו נוסעים אצלנו פה חילונים בשיא הרעש, טוב, אני שואלת את בעלי היקר, כן, שיאריך ימים בעזרת ה' בטוב וכל עם ישראל בעזרת ה'.

הרב: אמן אמן אמן

ש. אני אומרת מותר לי להעיר להם, הוא אומר בכדי שלא יסעו בשבת אפשר, טוב, וולאק נ הייתי שוטר עם בגדי שבת ברוך ה', אני הם ככה עוברים ואני באמצע אני עושה ככה ואני עושה ככה, כאילו, כן אמרתי שבת שלום יהודים יקרים, ככה, שבת שלום, אומר לי מה, אמרתי לו תקשיב טוב, אצלנו בשבת לא זה

הרב: נהוג לשמור שבת

ש. מושב שומר שבת, וגם אם אתה נוסע בכזאת פראות אתה לא תדע מאיפה יצא לך ילד וחלילה וחס יקרה אסון, קחו ללבכם. והיום ברוך ה' מי ששם לב במושב שלנו כבר שנה ו אין, אני אומרת בעזרת ה' בעזרת ה' שכולנו נחזור בתשובה, כי באמת הגיע הזמן, הגיע הזמן, ושהשנאת חינם תיעצר ושרק הקב"ה כבר יגיד לנו זהו.

הייתי במירון, רואים את כל החסידים, את כל החסידים איך הם רוקדים זה פשוט לבכות, אני ביקשתי מרבון העולמים, יאלה, תבנה לנו בית מקדש שנלך שמה גם כן לשמוח, בעזרת ה' בעזרת ה', כולנו תפילה שבורא עולם יתן לנו רק טוב.

הרב: אמן, יישר כח.

כן, תן לבחור פה.

ש. שלום עליכם הרב, ערב טוב

הרב: ערב טוב

ש. קודם כל בהזדמנות הזאת אני רוצה ל ומר תודה רבה לרב על הרצאות רבות של שיעורים והרצאות, אני חזרתי בתשובה לפני בערך חמש שש שנים והרבה זה בזכות הרב, אז זה הזדמנות לומר תודה רבה.

הרב: ברוך תהיה.

ש. ובנוסף לזה הגענו אני ואבא שלי מירושלים, המצב הבריאותי שלו לא כל כך טוב, תיכף הרב ידבר איתו והרבה אחרי הרבה מאד מאד שכנועים בסופו של דבר הגענו לכאן וההמשך הוא ידבר.

הרב: תודה.

ש. אני שמי מרדכי, אני חולה סכרת וחולה דיאליזה, ורציתי לשאול את הרב אם יש תקנה, מה הרב אומר?

הרב: לעולם יש תקנה, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. אבל דבר ראשון שאתה צריך לעשות זה לחזור בתשובה שלמה גמורה ממש ממש. דבר שאני אתה צריך להשתדל לא להזיק לעצמך בידיים ולשמור על הוראות הרופאים לגבי הסכרת, דהיינו להוריד במשקל, לאכול רק מה שמותר ולעשות ספורט. לגבי הדיאליזה צריך נס בשביל שזה יהיה הפיך כי בד"כ זה לא הפיך אבל כבר זכינו לעשות נס בנושא הזה, אבל לא אני עשיתי את הנס, ה' עשה אותו, רק האשה שמעה בקולי, אבל אם אתה בעזרת ה' יתברך תעשה תשובה אמיתית שתרשים את הקב"ה שבאמת היה פה שינוי גמור ואף אחד לא יכיר אותך כבר כי מעשיך ודיבוריך והבנתך יהיו שונים לחלוטין, מן הסתם יכול להקרע גזר הדין לטובה. תכין לי נס באילת, נראה לו את זה בעזרת ה'. אז אם תחליט שאתה חוזר בתשובה שלמה ותקפיד על מה שאמרתי, בעזרת ה' מצבך ישתפר לאין ערוך. מה אתה אומר? שזה קשה אני יודע אבל סכרת ודיאליזה יותר קשה. זהו. אז סכרת ודיאליזה אתה יודע, הכיוון הוא לא טוב בסוף, וחבל לקצר את הדרך ולהגיע מהר לקב"ה ואח"כ להצטער למה לא עשיתי מה שאפשר עוד היה לעשות, אז כדאי לוותר על כמה קשקושים של העולם הזה כי עוד מעט אנחנו כבר אתה יודע בדרך החוצה, אז כדאי שנהיה ילדים טובים שנבוא לפני הקב"ה כמו שצריך ובינתיים יאריך לנו את החיים, ותספיק לעשות הרבה מצוות, מה אתה אומר?

ש. בעזרת ה'.

הרב: או, אז אני אתן לך כבר ציצית שתצא לדרך, כמו שלמדנו שמתחילים מצוה מוסיפים לך מיד טהרה ואז, בבקשה הנה תקח, תברך שהחיינו על הבגד הטלית, שהחיינו וקיימנו והגיענו... אמן, יפה מאד, ואתה עכשיו מוטל עליך להדריך את אבא בדרך

ש. בסיעתא דשמיא

הרב: אבל לא לוותר לו על כלום, אני רוצה שהוא יהיה בעל תשובה אמיתי כי זה יועיל, אם זה אמיתי זה יועיל, בסדר? הנה עכשיו הוא יראה את הסרט נס מצולם

ש. אני לא יודע אם אני אצליח

הרב: אתה תצליח, אתה תצליח, הנה יש לך אבא טוב. בכבוד, שב שב שב אל תפחד, לא להוריד.

הרב: תודה רבה. כן, אז עכשיו זה כבר תלוי בך כמו שאמרנו, אם תקפיד על מה שאמרנו בעזרת ה' אולי נעשה עליך סרט גם.

כן, שאלה אחרונה. הנה לבחור שורה ראשונה. ואלה שירצו ציציות בסוף וכיסויי ראש לרפואתו, אני ברכתי אותך? איך לא, מה השם?

ש. מרדכי בן רחל

הרב: רפואה שלמה מהרה!

ש. אמן

הרב: תגיד אמן

ש. אמן

הרב: יופי. כן.

ש. כבוד הרב, רציתי לשאול את הרב, גם פרעה ברוך ה' זכה פעמיים לחזור בתשובה, אחד בננוה ואחד בקריעת ים סוף, מה זכה רשע זה לחזור פעמיים בתשובה?

הרב: איך אתה למד שהו אחזר בתשובה בקריעת ים סוף?

ש. אומרים שהוא לא מת

הרב: הוא לא מת אבל הוא לא חזר בתשובה

ש. משה אמת ותורתו אמת הוא אמר

הרב: בקריעת ים סוף?

ש. לפי מה שאני זוכר כן

הרב: אני לא ראיתי את זה אבל יכול להיות שיש דב רכזה, אבל בכל מקרה בננוה הוא חזר בתשובה הוא כבר לא רצה הסדרה הראשונה שהוא קיבל כבר הספיקה לו, אבל זה גם לא החזיק מעמד, ויש מאן דאמר שאחרי ארבעים יום ויש אומרים שאחרי ארבעים שנה ננוה נהפכה בסוף, אבל סופו של דבר אדם שקיבל את כל זה ה' השאיר אותו רק לראות שכל מה שהוא אמר אמת. אתה רואה, אז אם פרעה מסוגל גם אצלנו בסוף יהיו מסוגלים, נכון? אז פרעה מחייב את כולם עכשיו, וכתוב ופרעה הקריב - שקרב את ישראל לאביהם שבשמים ע"י החלעות שהוא נתן להם אז הם חזרו בתשובה, לא צריך לחכות עד לפחדים, אפשר לחזור בתשובה מהרצאה כזאת גם כן, לא צריך אתה מבין פג'יעה. אז אני מאחל לכולם תשובה שלמה כמו שהרבנית אמרה, וכמו שאתם ודאי רוצים, אל תתנו ליצר הרע לתעתע בכם כי הוא מכוון לכיוון למטה שתהיו בסוף, ואני  מכוון שאתם תהיו למעלה, אז כדאי שתשמעו לי ולא לו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.