תל אביב - דיסק 31-32 - האמת עומדת במבחן

   31 - האמת עומדת במבחן חלק א'

(06:01) מי מוסמך לפרש התורה מקטע 1 :

 קודם כל נבין האדם מהו, עפ"י התורה הקדושה האדם מורכב מגוף ומנשמה, כמו שכתוב בתורה פרשת בראשית "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו" "נשמת חיים" זאת אומרת האדם הוא גוף מן העפר ובתוכו נפחו נשמת חיים. שלושה שותפים באדם הקב"ה האבא והאמא כל אחד נותן את חלקו, הקב"ה נותן את הנשמה, האבא והאמא נותנים בשר עצמות וגידים – שותפים. יום אחד מחליט הקב"ה לפרק את השותפות - הוא לוקח את חלקו, זו הנשמה וחלקם של ההורים מוטל לפניהם זו הגופה, ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך, אין מי יגיד לו מה תעשה ואין מי יאמר לו מה תפעל, כי הכל מעשה ידיו. ואם תגיד לו גם אותך יקח. זאת אומרת האדם מורכב משניים: נשאלת השאלה - מי זה האדם? האם האדם זה הגופה או אדם זה הנשמה, כן? שואל: לפי התנ"ך כמו שאני יודע אדם הוא רק עפר, בשר ודם, לא מוזכר בתנ"ך כולו שלאדם יש נשמה. הרב: כתוב "ויפח באפיו נשמת חיים" שואל: ויהי האדם לנפש חיה הרב: נכון, מה זה נפש חיה? שואל: לפני שאדם היה הוא גוף מת, הרב: גוף הוא תמיד מת, תיכף תבין שואל: ורוח זה נפש חיה הרב: לא שואל: ככה כתוב הרב: ככה צריך להבין אבל שואל: ככה כתוב הרב: ככה כתוב אתה צודק. אני עכשיו מחזיק ביד שלי ילד קטן בן שנה ואתה בדיוק נכנס, ובדיוק הוא ראה אותך אומר "אבא, תות" אז אתה אומר איזה חמוד איך הוא יודע שאני דוד? אמרתי הוא לא אומר שאתה דוד, הוא ביקש ממני לשתות "אבא לשתות" אתה אומר מה פתאום אני שמעתי שהוא אומר אבא תות, אתה צודק אבל אם אני אתן לו עשרה דודים כמוך הוא ימות בצמא, הוא צמא עכשיו מי מבין יותר מה הילד אמר? אתה שמעת דוד כמו שאני שמעתי אבל מי מבין מה הוא אמר? שואל: אתה אמרת שעפ"י התורה... הרב: שאלתי מי מבין? שואל: לא, זה משהו אחר. הרב: לא זהו זה, מי מבין מי מבין? שואל: אמרת שעפ"י התורה... הרב: מי מבין? שואל: לא שייך לעניין. הרב: מי מבין? שואל: אמרת שעפ"י התורה .. הרב: שמעתי מי מבין אבל האבא או תות? מי מבין? שואל: עזוב את הבדיחות. הרב: לא רוצה לעזוב מי מבין? אתה מתחמק שואל: לא באנו לבדיחות, עפ"י התורה לאדם אין נשמה לא מוזכר בתנ"ך כולו הרב: כן אז מה זה נשמת חיים? מה זה נשמת חיים? שמעתי מה זה נשמת חיים? שואל: נשמת חיים - אויר הרב: שמעתי, גמרנו? שואל: הוא היה נפש.. הרב: גמרנו? שואל: נפש חיה... הרב: שמעתי. עכשיו אני אגיד לך מה זה, " וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה" "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" אומר התרגום לרוח ממללה, נפש חיה זה רוח ממללה, כח הדיבור ניתן באדם מה שלא ניתן בבהמוות, זה נקרא נפש חיה. הנשמה מחולקת לכמה חלקים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, זה נמצא באדם בלבד. שואל: אתה אומר שנפש זה דבר רוחני? הרב: נפש זה דבר רוחני בדרגה הנמוכה ביותר. שואל: למה כתוב בתנ"ך שהנפש החוטאת היא תמות אם זה רוח, איך נפש יכולה למות? הרב: אז אני אגיד לך מי שנעקרת משורשה נקראת מתה, בשביל זה אתה צריך ללמוד קצת יותר מהרמה של כיתה א' שקוראים פסוקים לפי הבנה פישטית. התורה נדרשת בארבע דרכים: פשט, רמז, דרש, סוד. והתורה הזאת נמסרה בהר סיני והיא ובאוריה, הואיל משה ביאר  את התורה והתורה צריכה ביאור, מי שלא למד לא מבין. בפיזיקה ובכימיה יש מושגים שמנוסחים באותיות לטיניות: A פלוס B שווה C, אז אתה אומר A פלוס B שווהC אבל A זה מגדיר משהו, B מגדיר משהו, והתוצאה מגדירה משהו. אתה אומר לא, כתוב A פלוס B שווה C, אבל אלה שעוסקים בתחום הזה מבינים שזה רק הגדרות מקוצרות, אצלנו ביהדות בלי מסורת אי אפשר להבין את הלשון העברית גם, לכן צריך הקדמות לכל דבר, אתה צריך לדעת שמה שאתה טוען זה טענה שאפשר לטעון על כל תחום שהוא ולהבין מה שרוצים. לתורה יש מסורה שנמסרה במשך 3300 שנה ולא יבוא בן אדם אחרי 3300 שנה ויגיד לכולם: חבר'ה, תהיו רציניים מה אתם לא מבינים מה כתוב פה? פה כתוב מה שאני אומר. זאת אומרת משה רבנו לא הבין, יהושוע לא הבין, כל הנביאים לא הבינו, התנאים הקדושים בכלל על הפנים לא יודעים כלום, הרמב"ם בכלל דילג על הפסוק, רש"י לא עבר את הבגרות, וכן הלאה עד עכשיו, תודה רבה לך שהגעת הערב להציל את היהדות משיגיונות.

(06:00)  היכן מוזכרת הנשמה בתנ"ך? מקטע 2 :

 שואל: הרב, הרב לא באתי לחינם. הרב: כן. שואל: לא באתי לחינם. הרב: אתה באת ללמוד או ללמד? רק שאני אבין. שואל: לא באתי לחינם, אני יודע שמה שאתה מלמד הוא לא רק מן התורה אלא מיתר הספרים ולא תוכל לענות ולהשיב לי מהתנ"ך מה כתוב בתנ"ך. הרב: מאה אחוז. שואל: בגלל שהתנ"ך אומר שנפש יכולה למות כי נפש שהיא בסך הכל דם, לא תאכל את הדם כי הדם הוא הנפש. הרב: כן. שואל: כי נפש כל בשר דמו היא. הרב: גמרת? שואל: נפש היא. הרב: גם זה אני אסביר לך. שואל: נפש היא דם לא רוח. הרב: גם זה אני אגיד לך. שואל: תגיד לי איפה מוזכר בתנ"ך שלאדם יש נשמה. הרב: אמרתי לך פסוק מפורש ואתה רוצה להסביר אותו הפוך. שואל: איפה מוזכר בתנ"ך שלאדם יש נשמה. הרב: "ויפח באפיו נשמת חיים" שואל: לא גמרתי לא גמרתי, איפה כתוב בתנ"ך כולו שלאדם יש נשמה שהולכת לגן עדן או לגיהנום בשמים? הרב: גמר, זהו. שואל: תענה לי על זה. הרב: גמרנו, אומר הקב"ה "ונשמות אני עשיתי" מה תעשה עם פסוק כזה? שואל: נשמות זה בני אדם. הרב: הא, נשמות זה בני אדם? שואל: הנשמות יכולות למות. הרב: נשמה אם רוצים נשימה, נפש דם, נשמות יכול להיות בני אדם, איך נשמה זה בן אדם? כתוב בתורה בן אדם, בן אדם. כתוב בתורה בן אדם למה צריך לכתוב גם נשמה? שואל: נשמות זה הדברים שנושמים הם גם בני אדם. הרב: שנושמים. שואל: בספר יהושע כתוב שיהושע הרג את הנשמות לפי חרב, לא נותר בהם שריד. הרב: מאה אחוז. שואל: זה לא היה רוחות, זה היה פיזי. הרב: הבנתי, טוב, הבנתי טוב ב"ה, עכשיו אני אסביר לך דבר אחד כי הדם הוא הנפש, משכן הנפש הוא בדם זאת אומרת, שואל: אני רוצה מהתנ"ך. הרב: אני עונה לך מהתנ"ך. תגיד לי בתנ"ך, בתנ"ך יש מצווה להניח תפילין? שואל: לא. הרב: לא, זאת אומרת כולם סתם מניחים תפילין, יש מצווה לעשות ברית? שואל אותך שאלה, יש מצווה לעשות ברית מילה? שואל: כן. הרב: איפה כתוב? שואל: כתוב. הרב: תגיד לי איפה כתוב? שואל: בן שמונת ימים הימול לך כל זכר. הרב: כן, מה לימול? שואל: יפה אמרת. הרב: מה לימול? שואל: יפה אמרת. הרב: תענה מה לימול? שואל: יש מצוות שכתב משה ולא פירט. הרב: שמעתי אתה תגיד התנ"ך שאמר תימול מה לימול? שואל: רק רגע יש יש מצוות שכתובות בתורה. הרב: שמעתי, ענה. שואל: וזה עבר מדור לדור בע"פ. הרב: שואל לפי התנ"ך מה לימול בהבנתך? שואל: לפי התנ"ך כתוב רק לימול. הרב: מה לימול ? שואל: את בשר ערלתו. הרב: איזה ערלה? שואל: אנחנו יודעים איזה ערלה. הרב: לא יודעים, אתה יודע אני לא, כתוב ערלת לבבכם, לא ראיתי בברית מילה מוציאים את הלב וחותכים את הערלה של הלב. שואל: אתה לא ענית לי על השאלה. הרב: אתה תענה לי אתה אני לא יודע עכשיו אתה יודע עכשיו אני שואל מה לימול? שואל: לא ענית לי על השאלה הקודמת ואתה מביא אותי לדבר אחר. הרב: ערלת לבבכם. שואל: לא ענית על השאלה. הרב: ערלת לבבכם. שואל: לא ענית על השאלה שלי. הרב: כי הדם הוא הנפש, תחליט, הפסוק אומר רק מה שכתוב או שיש מעבר לכתוב? שואל: לא ענית על השאלה הקודמת שלי איפה זה כתוב בתנ"ך הרב: שמעתי, שמעתי, קודם כל אני מוכיח לך שמה שאתה אומר זה בלי הבנה יסודית של כתה א'. שואל: תענה לי. הרב: עכשיו לכן אני שאלתי אותך את השאלות להוכיח לך שמדבריך ברית מילה כל מי שעושה ואתה מבין מה מלים, לא כתוב בתנ"ך כזה דבר, ואתה אף על פי כן עושה ברית מילה, למה? בגלל שאמרת שהיתה מסורת שהעבירו, למה מסורת בברית מילה טוב ומסורת בהבנת הפסוק נשמות לא טוב? ולמה ביום כיפור כן טוב ובזה לא טוב? שואל: אתה רוצה תשובה? הרב: כן. שואל: אני אגיד לך תשובה, למרות שלא ענית לי על השאלה הקודמת. הרב: נכון, אי אפשר לענות, לך אי אפשר לענות, שואל: כי המצווה היא של ברית מילה מוזכרת בתנ"ך. האמונה הרב: מה זה לימול ערלה? שואל: רק רגע, האמונה בגן עדן וגיהנום בשמיים אין לה שום זכר בתנ"ך. הרב: שמעתי, גמרת? שואל: תענה לי על השאלה. הרב: רק זה גמרת? שואל: כן. הרב: פירושו של דבר שלמעשה אתה מבין שאין לך הבנה בפסוקים שבתורה. שואל: לא ענית לי על השאלה. הרב: מאה אחוז, אני אענה, תיכף לאט לאט אנחנו נגיע. שואל: או.קיי. הרב: עכשיו לפי מה שאנחנו אומרים אנחנו צריכים להבין דבר אחד: אם התורה אומרת שאדם מורכב מגוף ונשמה אז אם כן אומר הזוהר הקדוש ויפח באפיו נשמת חיים, אומר הזוה"ק "מאן דנפח מדיליה נפח", מי שנופח מתוכו הוא נופח, אם אני לוקח בלון ונופח בו פפפ... נופח, מה יש בפנים? חלק ממני נמצא בפנים, אם ה' נפח בי נשמת חיים פירושו של דבר שיש בי חלק גבוה ממעל, פירושו חלק אלוקי, נצחי, רוחני, כמו שהוא רוחני נצחי אף החלק הזה שנמצא בי נצחי והוא רוחני, החלק הזה נמצא בתוך העפר הזה שגובל ועתיד להתפורר, מעפר באת ולעפר תשוב, והרוח אל האלוקים אשר נתנה. זאת אומרת הקב"ה מפריד בין הדבקים האלה, שני הכוחות האלה הפועלים באדם.

(07:39)  האם האדם גוף או נשמה ?מקטע 3 :

 נשאלת השאלה מי זה האדם, האם אדם זה הגוף או אדם זה הנשמה? זאת אומרת אם אנחנו שואלים אדם במה אתה רואה אותי, האם אתה רואה אותי בנשמה או בעיניים? רוב בני האדם עונים אני רואה אותך בעיניים, נו, ואם אדם שוכב מת על הרצפה ואנחנו נפקח לו את העיניים הוא לא רואה, מה חסר לו כרגע? עיניים יש, נשמה יצאה, כשהיתה נשמה הוא ראה, כשהיא יצאה הוא לא רואה, אם כן מי רואה? הנשמה, החלק הרוחני. אדם מת יש לו אוזניים, כשהוא מת תצעק לו באוזן הוא לא שומע, כשהיתה נשמה הוא שמע, כשיצאה הנשמה הוא לא שומע, אם כן מי שומע? הנשמה לא האוזן, וזה דבר פשוט. בשר לא שומע, בשר לא רואה, בשר לא חושב, מח זה גם בשר, זאת אומרת אני רואה אני שומע אני מבין אני חושב אני אוהב - זה דברים רוחניים, לא גשמיים, לא פיזיים, זאת אומרת כשאני אומר ראיתי אותך פירושו אני הנשמה ראיתי אותך. יום אחד נפרדים הדבקים האלה, הנשמה יוצאת והיא נשארת בדיוק כמו שהיתה לפני כן רק בלי הגוף. אנחנו נסביר את זה, לדוגמא כרגע אני מזיז את היד שלי ואני רוצה לדעת את דעתכם כרגע האם היד שלי חיה או מתה? חיה מתה מתה חיה? אולי זאת? זאת חיה או מתה? הקהל: חיה, הנשמה חיה. הרב: או, אלה ששמעו את הקלטות יודעים, הידיים האלה מתות כל הגוף הזה מת, מדוע? מסיבה אחת פשוטה: גוף האדם יסודו עפר, יום אחד לוקחים את הגוף הזה שמים אותו בקבר, הגוף הזה מתפורר ליסוד שלו: עפר, מעפר באת ולעפר תשוב, עפר זה דומם או חי? דומם זה חי או מת? מת, אם כן הגוף הזה מת, אבל יש תנועה, למה זה זז? למה זה לא זז? למה זה לא זז? יש דם? בואי נשים דם לבד ובשר לבד הם יזוזו? ואם נחבר אותם הם כן יזוזו? למה? נכניס דם לכוס הזאת היא תלך לטייל? לא. למה לא? זה דומם דם זה דומם ובשר זה דומם, דומם לא מזיז דומם, מי יזיז את הדומם הראשון? אלא מה? יש בדם נפש, כשיש נפש שהיא רוחנית אז יש דם זורם, יש חיות, יש הרגש, יש הכל, אבל אם היא יוצאת אפילו שיש עדיין כמה ליטרים דם לא מרגיש לא זז לא יודע לא מבין לא כלום. זאת אומרת שלמעשה האדם זה נשמה שנמצאת בתוך גופה, הנשמה חיה לכן היא מזיזה את הגוף, כמו שהנשמה עכשיו מזיזה את הכוס היא גם מזיזה את הגוף. ברגע שהיא תצא הגוף הזה יפול דומם, בדיוק כמו הבגד היד, כאבים אני לא מרגיש ביד, כאבים אני מרגיש בנשמה. אם היא תצא תתנו מכה עם פטיש חמש קילו אני לא מרגיש, למה אני לא מרגיש? זה אותו יד. אלא אין חיות כרגע הנשמה נסתלקה ממילא אין הרגש. שואל: אז מה קורה עם אחד שהוא עיוור? הרב: אדם עור לדוגמא הוא שואל שאלה טובה, שואל: הנשמה נפגעה לו? הרב: הנשמה לא נפגעה, הנשמה נשארה בשלמותה, רק המקור שדרכו רואים נפגע, כמו חלון. שואל: אז זה העין זה לא.. הרב: אני אסביר, חלון. יש לך חלונות בבית? נגיד שאתה כולך נשמה וכל הבית שלך חדר זה הגוף, אז אתה נשמה בתוך גופה ושני חלונות שיש לפניך זה העיניים שלך, כן? עכשיו אם החלונות פתוחים אתה תראה דרך החלונות נכון? אם החלונות סגורים אתה הנשמה לא תוכל לראות כי סגור, כמו שעכשיו אם תעצום את העיניים לא תראה נכון? לא שברחה לך הנשמה, היא נמצאת, רק אתה חסמת את אפשרות הראיה, אם החלונות יהיו מטושטשים אז אתה תראה מטושטש, מי רואה אם כן? הנשמה רואה דרך החלונות, אבל אף אחד לא אומר שהחלונות רואים, דרך החלונות רואים זה חלונות. עיוור או שנפגעה לו הראיה מתחילה או לאחר מכן, יש גם אפשרות לפעמים להסיר את התקלה המעכבת והוא שוב יכול לראות, השואל: אומרים שבן אדם מת לא יכול לראות ולא לנשום. הרב: נכון, הגוף, נכון, גם עכשיו לא, לא רק כשמת, גם עכשיו הגוף לא רואה מת, עכשיו מת, כל הגופה הזאת עכשיו מתה. שואל: בעיניים או בגוף? הרב: נכון, זה המקום היחידי שנתנו לנשמה לראות. שואל: בסדר. הרב: לכן הגוף למעשה מת ודרכו מסתכלים כמו שחלון מת ואני החי רואה דרך החלון. שואל: בן אדם מת אמרת לא שומע, דבר איתו לא ישמע? הרב: הגוף. שואל: הגוף הרב: גם עכשיו שואל: אז אם יוצא ממנו הנשמה הרב: נשארת רואה שומעת שואל: כן אבל אין לה את המכשיר עכשיו הרב: היא לא צריכה את המכשיר היא רואה דרך, דרך החלון, אם אני יצאתי מהחדר והלכתי ברחוב אני צריך לקחת את החלונות איתי לכל מקום? לא צריך נכון? שואל: לא... בסדר. הרב: כי אני הנשמה רואה. אם אני יוצא עכשיו מהגוף אני רואה מי זה אני? הנשמה שואל: אם מוציאים את הנשמה מהגוף? הרב: אז היא ממשיכה לראות. שואל: אז איך היא תראה אז בשביל מה בשביל מה בראו לנו עיניים? הרב: כרגע הגבילו אותנו לראות דרך החלקים האלה כמו שיש לך דלת שמו לך שמה אשנב קטן שתוכל להסתכל דרכו, נכון? זה כל הראיה שלך? לא, כרגע אפשרו לך להסתכל דרך הדלת כך, היום אתה נמצא בתוך הגוף ומוגבל לראות כך, אם ה' היה רוצה.. שואל: אז בשביל מה עשו לנו עיניים? הרב: עיניים? שואל: כן. הרב: בשביל שתראה דרכם. שואל: אז אתה אומר שאפשר לראות עם הנשמה בלי העיניים. הרב: נכון אבל אתה כרגע מוגבל בגוף אם תצא החוצה תראה גם בלי העיניים, כי העיניים לא רואות רק דרכם רואים. פירושו של דבר אני נשמה שנמצאת כרגע בתוך גופה, זה כמו אני אדם נמצא בתוך חדר, לכן אני מבין מה זה ביהדות מת ונפטר. יש הבדל, אתה שומע שתי מילים שמדברות על אותו דבר, בעצם זה לא אותו דבר, נפטר זה לא מת. אחד היה עובד בבנק לאומי פטרו אותו עבר לבנק דיסקונט, הוא מת? הוא רק נפטר מהבנק הזה הלך לבנק ההוא, פוטר, התפוטר, פיטורין, זה עזיבה, היה פה עזב לשם, הנשמה נפטרה מן הגופה, מה פירוש? עזבה את הגופה. אבל היא נמצאת קיימת שומעת רואה בדיוק. שואל: אתה יכול להוכיח את זה? הרב: בטח. שואל: איך? הרב: מהמדע. שואל: איזה מדע? הרב: איזה? הקונבנציונלי.

(02:48) האם לבעל חיים יש נשמה? מקטע 4 :

 שואל: בעל חיים הרב: כן שואל: רואה ושומע הרב: נכון שואל: אתה אומר שיש לו נשמה? הרב: הוא צודק בעל חיים רואה ושומע האם יש לו נשמה? בעל חיים בחלק הנמוך שלנו ושלו משותף זה הנפש. יש לו נפש בהמית כמו שלנו יש נפש בהמית רק לנו יש דרגות שאין בחי, יש ארבע דרגות בבריאה: יש דומם יש צומח יש חי ויש מדבר. כל אחד גבוה מן השני, עכשיו האדם הוא הדרגה הגבוהה ביותר, המכנה המשותף יש בנו גם כן את כל הבחינות רק כל בחינה חסר בה את הבחינה שמעליה. לדוגמא בצומח יש גם את הדומם אבל יש בו גם את הנפש הצומחת יש את הכח שמצמיח, בחי יש את הכח המתנועע נוסף על הכח הצומח שיש בו, באדם יש מדרגה אחרת לגמרי זה הבינה והנפש המדברת, זה האדם שונה מהבהמה, בהמה ואנחנו אותו דבר באיזה קטע? אוכלים שותים פרים ורבים צריכים לנוח ומתים זה אותו דבר, החלק הגופני שלנו הוא בהמי כבהמות. חלק הרוחני שלנו כמלאכים אנחנו בעלי בינה, תבונה, שכל, מדברים, יש בינינו את כל האפשרויות ליצור, ליזום, לפתח, להתמודד. מה שאין אצל החיות אפילו הכי מפותחות. עניין של אחדות והתחברות וכל הדברים האלה נמצאים באדם, האדם הוא נזר הבריאה הוא הדרגה הגבוהה ביותר של הבריאה, הוא גם גבוה מן המלאכים כי המלאכים הם רק נשמות בלי גופות. והיעוד שהוטל על האדם זה שהנשמה העליונה שהיא כמלאך תתחבר עם החלק הנמוך שהוא הגשמי והנשמה צריכה להרים את הדומם הזה למדרגה רוחנית כמו אליהו זכור לטוב שהסתלק הוא וגופו מן העולם ברגע שעשה אותו רוחני לגמרי. זאת אומרת זה הבחינות. לכן גם כשאנחנו הולכים לישון כשאנחנו ישנים אנחנו אומרים "בידך אפקיד רוחי", כשאנחנו מתעוררים אנחנו אומרים "מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי", למעשה הנשמה של האדם מסתלקת בשעה שהוא הולך לישון, החלק הנמוך ביותר שמשאיר אותו חי נשאר זה החלק הבהמי.

(08:42) סוד החלומות מקטע 5 :

 שואל: הנשמה עולה למעלה לא? הרב: נכון שואל: איך אני לא רואה שמה את האנשים שמתים והנשמות שלהם? הרב: הו, אז חלק כן רואים וחלק רואים אפילו עתידות, וחלק מסיירים במקומות שונים, שואל: זה חלום הרב: חלום, מה זה חלום? מה זה חלום? בן אדם עכשיו חלם שהוא פגש את סבא שלו בחלום והוא אמר לו תשמע כך וכך תזהר תודיע לפלוני או יקרה כך וכך או כך וכך, ואחרי תקופה בדיוק מה שהוא אמר התקיים ואותו ציור שראית בחלום ראית, מה זה? מאיפה זה בא? אלא החלום זה אחד מששים בנבואה, לא לא כל חלום הוא חלום נבואי. לאט לאט, לא כל חלום, יש חלומות שהם נובעים מהעשנים של המאכל שעולה מן האצטומכה למח, והם גורמים לערפול שאתה רואה כל מיני דברים. רב חלומות הם מהרהורי היום אבל יש חלומות שים לב, שואל: שזה לא סתם הרב: שהם לא סתם, חלום שנשנה פעמיים, אותו חלום, חלום שבאור החלום בחלום, דהיינו הוא לא חידה. שואל: זה אני מסכים איתך יש לי גם הוכחה כאילו שזה, לפני חודשיים אחי נהרג במקרה בבוליביה שנפל מנהר לתוך הרב: תקום רגע בבקשה, הם לא שומעים אותך רק אני שואל: לא, אני בסדר הרב: הוא אומר שיש לו ראיה מסוג חלום כזה, אחיו נהרג בבוליביה לפני חודש ימים שואל: חודשים הרב: חודשים שואל: הוא יצא לטיול, הוא כל הטיול שלו מאז שהוא עלה למטוס ועד בראשון לרביעי הוא עלה למטוס בשני לחמישי הוא נהרג, כל זה, כל הדרך, על כל המסלולים הכל נרשם דרך יומן ביומן הוא רשם שצילמתי תמונות וכל זה ואני כשאני אחזור אני אראה לכם. אז הוא עשה מרכאות אם אני אחזור, כזה דבר וזה רשום וזה בדוק אני לא, אני בן אדם שלא בדת, אתה מבין אני כאילו מאמין והולך לבית כנסת וכל זה עושה קדיש כל בוקר ואחרי צהרים זה אמרו לי שזה טוב לנשמה של המת אז בשביל זה אני עושה את זה, וזה בן אדם שהיה מאמין שהניח תפילין שלקח איתו תפילין, לטיול שהיה מניח תפילין וכשהיה יום הזכרון לחללי צה"ל שמה הוא הדליק נר, שהוא אומר והוא רושם את הכל שהכל רשום, ואמא שלי חולמת שסבא שלה בא אליה בחלום עם ארון מתים.שהיא לא רואה מי יש בתוך הארון אז היא אומרת לו אבא מה זה אז הוא אומר לה לא משנה לא משנה חולמת את זה לפני המקרה ביום אני חושב חמישי, יום שישי עוד פעם זה בא אליה בחלום. יום שבת והיא רואה את הארון של המתים איך הוא נראה ואיך זה אמיתי והיא לא רואה מי בפנים. והוא בא הוא בא היא רואה והיא אומרת שהיא רואה אותו נכנס דרך החלון של הבית השאיר את זה בארון והלך והיא אומרת לו אבא בוא תקח את זה מה זה הוא אומר לה כאילו בערבית הוא אומר לה בעדין בעדין - אח"כ, יום שבת בא אלינו בשתים עשרה בלילה משטרה מודיעים ואמבולנסים אומרים לנו תשמעו אחיך נסע התקרב לתהום נפל ונהרג, ביום... אחרי שבוע עכשיו לקחו שמה אותו אנשי חב"ד וכל זה החזיקו אותו הכניסו אותו לארון אני הלכתי לזהות אותו בבית העלמין בירקון, אף אחד לא יכל ללכת לזהות אותו, עכשיו אני לא שמעתי את הסיפור הזה של החלום אמא שלי לא ספרה לי את זה בכלל אני אחרי שהלכנו לרב אני שמעתי את הסיפור הזה והיא ראתה בחלום את הצבע של הארון איך הארון מגיע וזה בדיוק היה כך, הארון הגיע בפח כסף כזה גדול בפנים היה ארון עץ ובפנים הוא היה וכל זה היה וכל זה זה בדיוק באנו לשמה ושאיך שהוציאו אותו מהארון אני ראיתי שזה היה לא ידעתי את זה אחרי שבוע שקמנו מהשבעה אני שמעתי שזה זה אותו ארון כסף ובדיוק בפנים זה היה ובחלום זה היה פעמיים ובסוף זה הוא היה והוא היה, הסבא היה סנדק של אחי וגם לשניהם קראו משה. הרב: חזק וברוך שואל: ודוקא למה זה שהוא בן אדם שהוא מאמין וזה היה צם בתשעה באב שלא היה כזה דבר.. והוא לא, הרב: בסדר. אז קודם כל הוא אומר שחלום שנשנה פעמיים. דרך אגב זה היה ביום חמישי ושישי שהם אותו זמן של המקרה או של לפני? שואל: יום חמישי הוא עוד היה חי הרב: לא כשהיא חלמה היא חלמה בחמישי ושישי של שישי שהוא נהרג? שואל: כן הרב: זאת אומרת יומיים צפופים סמוכים למקרה שואל: בהתחלה זה היה... כן, חמישי שישי ו... הרב: זה מה שהגמרא אומרת שלמעשה חלום שנשנה פעמיים חלום אמת, חלום שחולמים באשמורת הבוקר תיכף שמתעוררים, וחלום כמובן אם זה לא מהרהורי היום אם אתה חשבת נגיד ביום על הבורסה וחלמת שאתה כבר עשיר זה לא מדובר, רגע, אבל אם זה חלום שבאשמורת הבוקר או נשנה פעמיים או פתרון החלום בחלום - חלומות אמת, עכשיו יש אפשרות גם להיטיב חלום, אפשר לשנות את החלום גם כן ע"י פעולה שלוקחים שלושה אנשים ואומרים חלמא טבא חזית, חלמא טבא חזית זאת אומרת חלום טוב ראית שבע פעמים והוא גם חוזר ואומר, שואל: ואז משתנה החלום? הרב: כן, יכולים יכולים מפה לבטל גזירה מלמעלה, זה הכח של האדם למטה שיכול לבטל ועוד דבר: גם בברכת מודים יש איזה נוסח שאפשר להגיד בזמן ברכת כהנים כשאומרים ברכת כהנים לענין חלומות גם אפשר לבטל ואפשר לעשות גם דברים יותר, אבל בכל אופן זה המצב. מה זה מראה? זה מראה דבר אחד: שקודם כל נשמה יכולה לתקשר עם נשמה ויכולים לקבל מידע שהוא לא בשליטתנו, לא בתחום ידיעתנו והוא יכול להיות גם עתידי להראות את המציאות שעדין לא התרחשה כיוון שהמציאות והזמן לא נמצאים למעלה, זמן זה רק פה מוגבל בעולם הזה עבר, הווה, עתיד, שם רואים את כל המציאות עבר הווה עתיד אותו דבר, זה זמן הווה אמת, רק רגע, אלא מה? יש לפעמים רשות מן השמים לבוא ולבשר לאנשים את הדברים מסיבות מסוימות. בדר"כ באים לעורר לחזרה בתשובה, זאת אומרת אם בא כבר מישהו בחלום ואם רואים אותו כך אומר הרב פתיה זצוק"ל מתלמידיו של הבן איש חי זצ"ל, הוא אומר שאם רואים לדוגמא אדם בחלום והוא לבוש שחורים או מוכה או כל מיני מצבים שאתה רואה שהוא לא במצב טוב, הוא בא להודיע שהוא במצוקה עכשיו לא תמיד הוא בא לנפש מסוימת פעמים שהוא בא לא לאמא או לאבא דוקא אולי למישהו יותר... שואל: אחי הוא בא לחלום של אח של אמא שלי שהוא בא לו עטוף בלבן כזה שהוא מספר לו כל מיני דברים והוא בא לאחי בחלום ואח שלי ואח שלי השני זה שמת אומר לו יש שתי מת אחד מת ואחד חי הרב: זאת אומרת הוא אומר שבן אחיך שואל: אחי הרב: אחיך שואל: אחי הגדול הוא חלם על אח שלי כאילו על אח שלי השני שהוא בא לו בחלום והוא אמר לו תשמע, אז אחי יודע דרך החלום יודע שהוא מת, אז הוא אומר לו אתה מת הוא אומר לו כן אני מת אבל יש שתי מיקי, יש אחד מיקי מת ואחד מיקי חי הרב: יופי, והוא היה לבוש לבנים אתה אומר? שואל: אח של אמא שלי הוא אומר שהוא בא לו כמו מלאך כזה עטוף בלבן ו... הרב: נו, ב"ה הרב פתיה אומר שמי שמופיע בבגדי לבן מצבו טוב והוא בג"ע, מי שבא לבוש שחורים או מוכה או שרואים אותו במצב מדוכא - הוא משדר מצוקה שצריכים לעזור לו מלמטה. אם אתה רוצה את הספר, הספר נקרא רוחות מספרות של הרב פתיה מנחת יהודה, ושמה יש את כל ההסבר בענין חלומות, יש גם בעין יעקב על הגמ' האברבנאל מביא על מסכת ברכות ג"כ את כל הסברי החלומות ופשריהם ויש ספרים שלמים שאפילו לפי א' ב' היום אומרים לך כמה דברים קטנים לא פרטיים, אבל את המושגים.

(02:54) מה קורה לנשמה בלילה? מקטע 6 :

 בכל אופן רק שלא נתעכב שלא נשאר בחלום נחזור למציאות אנחנו צריכים להבין דבר אחד שלמעשה הדברים האלה נמסרו לנו בקבלה ממ"ר שקיבל מפי הגבורה, בלעדי זה אין לנו שום אפשרות לדעת את הדברים האלה. דברים אלה לא שייכים לא לסטטיסטיקה ולא למחקרים, רק מסורת מקובלת איש מפי איש מהמקור הראשון שגרם שאדם יהיה מסוגל לחלום. לכן כשהנשמה יוצאת בלילה חמשת החושים של האדם מסתלקים, יש אנשים שישנים בלילה עם עיניים פקוחות, תעשה להם כך הם לא רואים למה הם לא רואים? הנשמה יצאה והחושים נמצאים שם, לכן לא רואים לא שומעים לא מרגישים עד שהנשמה חוזרת, משך הגעת הנשמה הרף עין והנשמה טסה בעולמות אין לה עיכובים נשמה חודרת קירות, זה לא רוח, רוח זה דבר גשמי רוח חמצן מה שיש פה זה גשמי תסגור את הרוח היא כלואה בתוך הבקבוק, נשמה זה לא דבר כזה, מדיבוקים שהוצאו או מדברים כאלה שמפורסמים אז כשהיו חדרים סגורים ורוח שיצאה מגוף אדם שהיתה בו- פוצצה חלון ויצאה החוצה. שואל: הטיול שלו היה צריך להיות בוליביה ארה"ב מיאמי וגרמניה ככה, אז אנחנו לא ידענו ואנחנו, תכננו שהוא יטוס ישירות לישראל, ולא ידענו בכלל והוא איך שהטיול שהוא רצה ושהוא חשב הוא הסתובב עם הגופה איך שהוא מת אותו טיול, הוא חנה במיאמי אח"כ הוא עבר ממיאמי לפרנפורקט לארה"ב ככה הטיול הזה עד שהוא חזר לישראל. הרב: הבנתי, זאת אומרת אומרת הגמ' שואל: אבל למה זה קורה? הרב: "רגלוהי דבר איניש ערבין ליה לאתר דמיתבעיה לתמן ייתי", הרגליים של האדם ערבות לו להוביל אותו למקום ששם הוא מבוקש. אם אדם צריך למות במקום פלוני בשעה פלונית, כל סיבוב שלא יעשה כל דבר יוביל אותו בדרך הגיונית ולא הגיונית, רציונלית ולא רציונלית לאותו מקום באותה שעה באותו זמן. זאת אומרת אין מקרה בדבר. זה הכל בהשגחה, איפה ימות לפני מי ימות בעקבות מה ימות, זמן, מה יקרה עם הנוכחים. שואל: הם היו בטיול וכאילו בלעה אותו האדמה אף אחד לא ראה אותו הרב: או.קיי שואל: אף אחד לא ראה אותו הרב: זאת אומרת שואל: ולמה זה הוא מת אתה יכול להסביר? הרב: למה הוא מת? משום שגם ר' עקיבא מת ומשה רבינו מת צריך למות. שואל: יש גיל אבל הרב: יש גיל נכון, אבל שואל: וזה בן אדם שהיינו בארה"ב היינו אצל הרב מלובביץ' היינו בצפת אצל קבר האר"י הצדיק, היינו ב.. הרב: אין בעיה.

(09:55)  מתים קליניים מקטע 7 :

 היום יש כמה דרכים להוכיח שיש חיים לאחר המוות, מציאות של נשמה ידיעתה וכו' אחד זה מתים קליניים, שתיים זה סיאנסים, שלוש זה גלגולי נשמות, ארבע זה היפנוזה. אני אתייחס למת קליני, השואל: סיאנס אסור לעשות. הרב: נכון, חזיר זה גם אסור אבל יש. עכשיו מת קליני מת קליני עפ"י הרפואה זה אדם שאין לו דופק, אין לו נשימה ואין לו גלי מח, אדם כזה נחשב מת עפ"י הרפואה. אם גלי המח שלו מתו 7 דקות, אינם יכולים להתחדש - האדם הזה מת. זאת אומרת עפ"י הרפואה האדם הזה לא יכול לחיות, ואעפ"י כן עשרות אלפים של בני אדם "מתו" למשך שעות, וחזרו לחיים בריאים ושלמים בלי שום פגם. ומי קבע את זה? עשרות מחקרים של עשרות מדענים בעולם שנכתבו ספרים אחרי המחקרים שעשו. לי יש פה קצת חומר שלקטתי אני לא יכול לסחוב כ"כ הרבה יש לי שלושה תיקים של הוכחות כבר, אבל קצת מכל דבר זאת אומרת יש כאן בתוך הקלסר ציטטות מספרי מדע, מעיתונות שיצאה בעולם במקומות שונים בנושאים האלה שאני מדבר כרגע בעניין הראיות. המשותף בין כל אלה שמתו מות קליני זה שהם עוברים הם אומרים שלושה מצבים זהים: אחד זה יציאת הנשמה מן הגופה, שתם זה צפיה של הנשמה על הגופה למטה, שלוש זה כניסה לתוך מנהרה מאירה או אפילה, כשבקצה המנהרה הם רואים אור עצום אור שהוא ישות אוהבת משפיע אהבה וחום, הם נמשכים אליו כמו מגנט, ללא דאגות פוגשים ידידים וקרובים להם שלהם שנפטרו לפניהם מודעים לבואם ואינם מופתעים. נוצר קשר מעין טלפתי ונאמר להם שעדיין לא הגיע זמנם להישאר, הם צריכים לחזור, ואז שוב הם יורדים דרך אותה מנהרה, רואים את הגופה נכנסים לתוכה ומתעוררים לחיים. כמו שציינו, עשרות אלפים נחקרו על זה ובעקבות זה נכתבו הדברים הבאים, אני אראה לכם רק מקבץ קטן: "האמנם יש חיים לאחר המות? רופאים ופסיכיאטרים אמריקנים אשר חקרו חולים שנחשבו מתים לפי כל כללי הרפואה אך התעוררו בדרך נס מצאו קוים משותפים בסיפורי הנחקרים על הרגשתם בעת המות המעידים לדעתם על הפרדת הנפש מהגוף ועל קיום עולם שמעבר למות". והכתבה פותחת ואומרת "יש חיים לאחר המות טוענים בפעם הראשונה אנשי מדע רופאים ופסיכיאטרים שחקרו במשך שנים ארוכות חולים שנחשבו מבחינה רפואית למתים וחזרו אח"כ לחיים. מצאו קוים משותפים לסיפוריהם המעידים כי המות אינו חידלון". וכאן מובאים ציטטות רבות בנושאים האלה, אני רק אקריא לכם קטע מכמה נשים שדברו בזה: "ידעתי שאני נפטרת" ספרה אשה שנפטרה, "אך לא יכולתי לעשות דבר כי אף אחד לא שמע אותי, יצאתי מתוך הגוף אין לי ספק בכך כי ראיתי את גופי מונח על שולחן הניתוחים, שמעתי את הרופאים מוותרים עלי, הרגשתי נורא כי לא רציתי למות, פתאום ראיתי אור הוא היה עמום תחילה והתחזק, זה היה אור עצום קשה לתארו הוא עטף את הכל אך לא סנוור אותי יכולתי להמשיך לראות את חדר הניתוחים. כשהאור הגדול היה עלי או נכון יותר כשהייתי בתוכו לא הבנתי מה קורה אך כשהאור שאל אותי אם אני מוכנה למות היתה לי הרגשה כאילו שאני מדברת עם אדם, אך זה לא היה אדם, זה היה האור שדיבר, שהתקשר. ידעתי שהאור יודע שלא הייתי מוכנה למות היתה לי הרגשה כאילו אני נבחנת הרגשתי כ"כ טוב, הרגשתי בטחון ואהבה קשה לתאר, קשה להסביר". מרואינת אחרת אומרת "כשהייתי שם בנוכחות האור העצום הזה היה לי כ"כ טוב שלא רציתי לחזור אך חשבתי על בעלי ושלושת ילדי, קשה להסביר איך או מדוע ידעתי שאני צריכה להחליט להשאר או לחזור, כאילו נתן את ההחלטה בידי והחלטתי לחזור" אחרת ספרה "הייתי מחוץ לגופי, ידעתי בבהירות שאני יכולה להשאר שם או לחזור". כתבה נוספת מהעולם הבא ובחזרה רון ויס, עולה חדש מצ'ילה, ששרת בסיירת, מת מות קליני עבר אותו מסלול דרך אותה מנהרה, נלחם עם אותו אור לחזור לחיים ושב לעולמנו זה. בן ששים ושבע מחיפה שב לחיים לאחר שהיה במות קליני והוא אומר בקרתי בעולם שכולו טוב וחזרתי, "המות שינה לטל את החיים", טל נפגע בראשו מתאונת דרכים, היה מת קליני עבר אותו מסלול וחזר שוב, "טיול למחוזות המות חזרה לחיים" אנשים ממקומות שונים שמתו מות קליני וחזרו לחיים מדווחים על חוויות זהות ראו את אותו אור מופלא, פסעו באותה מנהרה פגשו קרובי משפחה וידידים מתים והרגישו איך הם מתנתקים מגופם. כתבה נוספת "האור שבקצה המנהרה" מה רואה ומה מרגיש מי שעובר את סף המות ושב לחיים? ריחוף מעל הגוף הפיזי גלישה דרך מנהרה חשוכה לעבר אור בהיר ושלוה ויופי מוחלטים. קלטת וידיאו שיצאה לאור באנגליה ממש בימים אלו מתעדת עדויות אותנטיות של אנשים שהיו שם. דרך אגב גם אנחנו עשינו קצת מחקר וחפשנו באינטרנט ויש חברות שלמות גדולות בארה"ב שיש להם חומר תיעודי אותנטי על הנושאים האלה של חיים לאחר המות וכל מה שאני מדבר כאן, והזמנו כמה קלטות בשביל להעביר אותם גם לציבור הישראלי כאן. פה בכתבה כתוב שהמדענית הפסיכיאטרית האמריקנית הנודעת אליזבט קובלר רוז אומרת "אני יודעת מעבר לכל צל של ספק כי החיים ממשיכים לאחר המות הפיזי", כך מסכמת רוז מחקר של למעלה מעשרים שנה. מטבעי אני מאד סקפטית ועל כן בחנתי בקפידה כל הבט של החוויה הזו, גיליתי למשל שאנשים שמגופם נקטעו אברים ספרו כי כשעזבו את גופם כנשמות שוב היו שלמים. יתר על כן עיוורים ששנים לא ראו אור דווחו לי שראו", ושימו לב עכשיו "עיוורים מלידה תארו לפני בדיוק מדהים מה לבשו אנשים בחדר בו גופם היה מונח, אלו תכשיטים ענדו ומה עשו, זה היה בלתי אפשרי. כיצד הם יכלו לדעת זאת? אדם שלא ראה מעולם, נולד עיוור, העיניים שלו לא נפקחו מעולם, אם העיניים רואות איך הוא רואה ואם העיניים סגורות אז מה רואה? ואם הנשמה יוצאת והיא רואה מלמעלה ומזהה דברים שלא ראתה מעולם ואינם מוגדרים אצלה, מנין היא יודעת מה זה תכשיט ומה מראהו ומה צבעו? מנין כל הדברים האלה?" קובלר רוז אינה רואה כל צורך לשכנע אנשים לאמיתות התופעה והיא פוסקת: "אלו שפתוחים לשמוע ישמעו ואלה שאוטמים את אזניהם יזכו להפתעה". בין הדברים האלה יהודים יקרים אני עצמי פגשתי עד היום שנים עשר מתים קליניים שעברו מצב של מוות קליני, אני לא אחזור על זה, יש קלטת וידיאו בחוץ למי שירצה וקלטת טייפ המת החי, אבי חג'אני אדם שנרצח בשש דקירות סכין וחזר לחיים, עבר את כל המסלול ממצב של מות עד לחזרה לחיים אחרי כעשר שעות, שלוש שעות כמת ואח"כ שבע שעות של ניתוח, הבן אדם חזר לחיים והוא מתאר בדיוק את כל המהלך משעה שהוא נרצח עד שהוא התעורר אחרי 24 שעות נוספות בחדר הבית חולים. יש פה את הכתבות גם שנרשמו בעטיו "הבן נדקר בחזהו לעיני אמו" בעיתון של חדשות, במעריב "חוזר בתשובה נדקר בחזהו בפרדס כץ" ובעיתון חדשות של שבת החשוד ברצח חג'ני באחד עשרה ימי מעצר. נציג המשטרה סמ"ר שלמה יוניס אמר שחג'ני מת במצב של מות קליני בבית חולים בלינסון, נותח ועדין אינו מדבר. כמו שאמרתי בקלטת הוידיאו מס' 3 "חיים לאחר המות" יש שלוש שעות של הוכחות בנושאים האלה כולל הוא עצמו, שמספר את הסיפור האישי שלו מה עבר עליו. ולסיום "הייתי בעולם הבא פעמיים וחזרתי לחיים" זה כבר יש לו כרטיס מנוי. אם כן אלה שחקרו את זה במשך שנים לא דתיים לא אורתודוקסים, גויים מכל אומות העולם ובכל אופן כולם הגיעו לאותה מסקנה, המסקנה היא יש נשמה, היא חוץ לגופה, היא עצמאית, היא רואה, היא שומעת, היא מבינה, היא יודעת והיא יכולה לחזור לגוף המת ושוב פעם יחיה הבן אדם. פירושו של דבר: האדם הוא נשמה, והגוף זה רק בית ומשכן לנשמה.

(11:06)  סיאנסים מקטע 8 :

 יש עוד דבר שנקרא סיאנס. סיאנס זה לוח שלוקחים שמים כוס הפוכה אותיות א' עד ת' מספרים מאחד עד עשר כותבים כן ולא, מדליקים נרות מסביב, חדר חשוך יחסית מי שיודע לקרוא לנשמה - קורא לה אם היא מגיעה הכוס מתחילה לזוז ע"ג הלוח. הדבר הזה אסור עפ"י התורה. התורה אומרת שאסור לדרוש אל המתים משמע שאפשר אבל אסור וכן מובא בתנ"ך ששאול המלך הלך לבעלת אוב והעלה את שמואל הנביא לאחר פטירתו, היא תארה אותו בדיוק ואמרה לו מה הוא מוסר המסר היה מחר אתה ובניך עמי במחיצתי. ואכן שאול המלך ובניו נהרגו למחרת בקרב. אם כן, התורה מודעת לדברים, אוסרת אותם, אבל אין מה לעשות יש אנשים שעושים שלא עפ"י התורה. אבל בכל אופן הראיה היא ראיה. בסיאנסים כאלה העלו אנשים שונים, מחתכים שעשינו עם אנשים ששאלו מתברר שהתשובות בדר"כ תואמות, יש אפשרות שהתשובות יהיו גם היתוליות או שקריות באחוז מסוים, כיוון שהנשמות עצמן שבאות בסיאנס הן בדיוק אותן נשמות של אותו אדם שהיה בעולם קודם. ואם נתקלת בנשמה של אחד שהוא שקרן אז הוא ממשיך לשקר, אם הוא ליצן הוא ליצן ואם הוא רציני הוא רציני. בדיוק מה שהיה האדם, הוא רק נשלף מן הגופה אבל זה אותו אדם. עכשיו, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור נמצאו גופות של נעדרים שלא נתגלו ע"י חברה קדישא, ע"י סיאנסית מבריטניה בשם אנה טוויג שהובאה לארץ במיוחד ע"י משפחות הנעדרים למצוא את הגופות וכך הובאו לקבורה. במטה הארצי בירושלים שהיינו נתנו שמה הרצאה לקצינים בכירים במשטרת ישראל, היתה שמה גם קצינת מודיעין שאמרה שהשתתפה בסיאנס והיא לא האמינה בזה אבל היא היתה חוקרת אז במקרה של החילת הדס קדמי שנרצחה הם שאלו בסיאנס מי רצח איפה וכו' ואכן לפי הסיאנס הם מצאו ואיתרו את הגופה לאחר זמן ארוך שלא נמצאה. שאלה לא ברורה אז פעמים שכן, פעמים זה עושה לה נחת, תלוי איפה היא נמצאת, אבל ברב המקרים זה גורם לה גם צער, ופעמים שהיא גם משתוללת בתוך הסיאנס, מזיזה חפצים בתוך החדר, מנפצת זגוגיות שוברת את הכוס וכן על זה הדרך. יש מקרים יותר חמורים שהתפרסמו גם ויש לי פה קטעים ג"כ שמדברים שהתפרסמו גם כן בנושאים האלה, שניה, הכוס זזה ומדברת כאן רואים בסיאנס כיצד הדברים נעשים יש פה שאלות שונות בנושאים כאלה, עוד כתבה נוספת: "הלכנו לכל הרוחות" שוב פעם סיאנס במסלול הזה, שואלים שאלה על הקב"ה הכוס מתפוצצת, הרוח נפצה את הכוס, כוס לא מתפוצצת לבד וגם במגע של אצבע אי אפשר לפוצץ כוס, פעמים מזיקות הנשמות "רוח של גבר בן שמונים רודפת אחרי לשרותים", אני לא יודע מה הם מחפשות שם אבל... "רוחות מדברות" כתבות נוספות בנושא של סיאנסים. היו לי כמה סיאנסים שדברתי עם אנשים שספרו לי מה עבר עליהם, באחד מהסיאנסים היה במקרה של הזמר זוהר ארגוב, יום אחד צלצל אלינו אחד למשרד, אמר שהוא חילוני והוא אמר שהם עשו סיאנס והעלו את הזמר זוהר ארגוב ושאלו אותו היכן הוא נמצא, והוא אמר שהוא נמצא בכף הקלע. כף הקלע זה מקום הרבה יותר חמור מגיהנום, שאלו אותו מה הוא מבקש, הוא אמר שיפסיקו להשמיע את השירים שלו. אמרו לו מה אפשר לעזור לך? אז הוא אמר שהבן שלי יחזור בתשובה. שאלו אותו כיצד? אמר תקחו אותו לרב אמנון יצחק. ככה צלצל החילוני וסיפר את הסיפור, אני לא שמעתי את הסיפור מסרו לי אותו, לא התייחסתי לדברים. עברו מס' חודשים ואני יושב בחג הסוכות האחרון בסוכה עם בני נוער מבת ים, פתאום נכנס אלי יהודי ואומר לי תשמע יש פה מישהו שרוצה לחזור בתשובה, אני נגש אני רואה את היהודי אני אומר לו כן מי אתה? אז הוא אומר לי גילי ארגוב, הבן של זוהר ארגוב. אני עולה איתו למעלה, יושבים מדברים היהודי פורץ בבכי אומר אני רוצה לחזור בתשובה יש לי דחף פנימי, אני לא יכול להסביר אותו, ואני לא יודע להסביר את זה ואמרו לי שאתה מבין בזה, התחלתי לדבר איתו והסברתי לו, ואחר כך שאלתי אותו אתה שמעת על דבר כזה שהיה סיאנס והעלו את אבא שלך והוא אמר כאלה דברים? לא, לא שמעתי. תודה תהיה בריא, שלום הלך. אחרי חודש בערך אני נמצא בהרצאה בחולון ביד לבנים נגש אלי אותו אחד שהביא אותו ואומר לי תדע לך גילי ארגוב חוזר בתשובה, מתפלל שלוש תפילות, שומר שבת, ביטל את ההופעות שלו, ברוך ה' שמחתי שמחה גדולה. הלך לדרכו. אחרי כמה זמן מצלצל עוד חילוני למשרד, אם זה אותו אחד או אחר אני לא יודע אבל טלפון למשרד, אומר שהעלו בסיאנס את זוהר ארגוב שאלו אותו איפה הוא נמצא אמר שהוציאו אותו מכף הקלע. זאת אומרת העלו אותו מדרגה, הגמ' אומרת "ברא מזכה אבא". אחרי זה הביאו לי קלטת מהרדיו של שעה בין שתים עשרה לאחת יש איזה תוכנית לילית שהעלו אנשים שמדברים על הנושאים האלה, שאחד סיפר שהם עשו סיאנס והעלו את זוהר ארגוב וחזר על אותו סיפור. פירושו של דבר שיש דברים שניתן להתקל איתם בחיים בקשר לסיאנסים כאלה. אני פגשתי כ"כ הרבה אנשים שדברו בנושאים האלה, אני בטוח גם שמתוך הציבור הזה מן הסתם יש אנשים שהשתתפו ראו או עשו דברים כאלה, אבל אני אציין רק שני מקרים, אחד מהם זה היה בפ"ת באולם חן היתה שמה אשה שאמרה שהיא עשתה פעם, היא הלכה לבן אדם שעושה סיאנס בפ"ת ובקשה ממנו אם אפשר שיעלה את אמא שלה בסיאנס. אז הוא אמר לה כן תגידי לי רק מה השם שלה מה השם של האמא, סליחה מה השם של האמא ומה השם של האמא שלה, לאחר מכן הוא עשה מה שעשה, הכוס התחילה לנוע ע"ג השולחן ואז הוא שאל אותה מה את רוצה לשאול את אמא שלך, היא אמרה אני לא רוצה לשאול כלום תשאל אותה מה היא רוצה להגיד לי. ואז הוא שאל את השאלה והכוס רצה על האותיות ר' ו' ז' י', ר' ו' ז' י' שאלה מה היא אומרת אז הוא אמר היא חוזרת כל הזמן על המילים רוזי רוזי רוזי, כשהיא שמעה את המילים האלה התעלפה. מקיץ אותה מעלפונה שואל אותה למה התעלפת? אומרת לו פעם אחרונה שראיתי את אמא שלי זה היה בשואה הנוראה, הייתי ילדה קטנה אחוזה בזרועותיה, הגרמנים ימ"ש וזכרם הפרידו ביני לבין אמי, אותי שמו בצד של החיים ואותה שמו בצד של המתים, והמילים האחרונות שהיו מופנות לעברי ע"י אמי היו "רוזי רוזי רוזי", היא אומרת לא קוראים לי רוזי, זה רק שם חיבה שאמא שלי כנתני בשואה, אף אחד מאז ועד היום לא יודע את השם הזה רוזי ופעם ראשונה שאני שומעת אותו מאז השואה, ואלו המילים האחרונות ששמעתי מאמי לעברי. היה לי ברור שאמא שלי היתה נוכחת באותו מעמד. מקרה נוסף מקרית גת, באחד מבתי הקולנוע בהרצאה, עלה בן אדם שסיפר סיפור הוא אומר הייתי בן שבע עשרה לא האמנתי בסיאנסים אבל ראיתי פעם שח'ברה שלנו עשו, אמרתי אני לא רוצה לשאול שאלות על העבר, אני לא רוצה לשאול שאלות על ההווה אולי זה טלפתיה, אני רוצה לדעת מה יהיה איתי בעתיד, הנשמה אמרה שיהיה לו גיס בשם דוד, עוד גיס בשם דוד, גיסה בשם אורלי, היא אמרה לו שיהיה לו שלושה ילדים והוא שאל מתי הוא ימות אז הכוס רצה למספרים 21 ועברה למילים כן, לא, הוא ביקש תשובה ברורה היא חזרה שוב 21 כן, לא. היהודי עומד על הבמה בן שלושים לערך, אני שואל אותו מה התקיים ומה לא? הוא אומר לי תראה היום יש לי שני גיסים בשם דוד וגיסה בשם אורלי שלא היו לי אז בתכנית, אין לי עדיין שלושה ילדים אבל יש לי שניים ובגיל 21 הייתי שבוי בשבי הסורי תשעה חודשים בין חיים למוות. זה אדם ששמע בגיל שבע עשרה את הדברים לפני שיקרו, אף אחד מהנוכחים לא היה לו מושג מה עתיד לקרות איתו בעוד חמש דקות. פירושו של דבר שהדברים האלה מורים על דבר אחד: שיש קשר עם נשמות שנפטרו וכן מביאה גם הגמ' במסכת ברכות דף י"ח מרוחות מספרות בבתי קברות, ששמה היה אדם שלן בבית הקברות ושמע רוחות שמספרות מה יהיה לענין הגשם בשנה זו, והוא התנהג ההיפך ממה שהתנהגו בני האדם ויצא נשכר והרוויח מאד עד שנתגלה בין הרוחות שיש מי שמאזין להם ואז פסקו מלבוא. מקרים נוספים מפוזרים על גבי הש"ס ויש ספרים שלמים בנושאים האלה הדברים אינם חדשים, אבל זה מראה לנו דבר נוסף: המת לא מת, הגוף זה לא האדם, הנשמה היא בעלת הידיעה, ההבנה, היא יכולה ליצור קשר גם עם חיים וגם עם נפטרים, ואכן האדם הוא נשמה. זאת אומרים אלה שחקרו את הנושאים האלה שאינם אמונים על תורה או דת מסויימת. וכן על זה הדרך אני יכול להמשיך איתכם אבל אני חושב שדי בזה, רק רגע, כן, אם אפשר לקום בבקשה

(02:36) המת החי מספר מקטע 9 :

 שואל: רציתי להגיד שלצערי בילדות הרבה השתתפתי באירועי סיאנס, אני ראיתי דברים מדהימים. אני למשל פעם אחת בערב ראינו, דברנו, והזמנו איזשהו נשמה והיה מדובר על אבא של חבר שהיה לגמרי בחדר אחר, והוא מת לפני שנה שנתיים לפני... והוא הזכיר את השם שלו, את תאריך פטירתו, ואנחנו לא ידענו בכלל מתי זה היה, הוא אמר שהדבר הזה דבר שקיים וזה.. עכשיו רציתי לשאול שאלה בקשר ל..אתה אומר שיש אנשים שאחרי המות אחרי שזה לא, אין מות אתה אומר שאנשים אחרי מות קליני ממשיכים לראות, רציתי לדעת אם היה מקרים שראו מחוץ לחדר שהם נמצאים כי אם עדיין הנשמה קשורה לגופה - אז כנראה ההגדרה של מות לא הגדרה טובה. הרב: הנשמה יוצאת מן הגופה לגמרי ורואה את הגופה למטה. עכשיו אני אסביר לך, המת החי הזה אבי חג'אני שנרצח כשהובילו אותו לבית החולים בלינסון השכיבו אותו ברכב מסחרי והבהילו אותו לבית חולים בלינסון. הוא סיפר שהוא היה בתקרת הרכב וראה את כל המתרחש ולאחר שהוא חזר לחיים סיפר לנהג את כל עבירות התנועה שהוא עשה בדרך. עכשיו אני רוצה להבין, בוא נקח אותך חי, בריא ער נשכיב אותך על הגב תאר לי מה יש בחוץ, אתה יכול? אדם חי בשכיבה בתוך רכב מסחרי, ספר לי מה קורה בכביש. הערה מן הקהל: היה לו טלפתיה עם הנהג הרב: טלפתיה עם הנהג, הא? משהו עשר הרב: מאה אחוז, מאה אחוז אתה אומר דברים של טעם, טלפתיה עם הנהג, עכשיו יש לו גם טלפתיה גם עם המנתח, כי היא רואה מלמעלה את המנתח למטה מטפל בגופה. יש כאלה שיגידו כל מיני דברים העיקר לא להגיד מה שבאמת היה, אין בעיה להסביר, גם אני יכול להסביר אני יכול להסביר שאתה לא פה. השואל: זה לא רחוק ממה שאתה אומר. הרב: הו, זה לא רחוק ממה שאני אומר, אתה רואה, ההסבר מתקבל אצלך אז ממילא אני לא חייב לענות עוד, נכון? כי אתה לא פה.

(05:04)  סיאנס בשידור חי מקטע 10 :

 שואל: כבוד הרב אתה הוכחת לנו הערב שאכן יש חיים לאחר המוות, חיים, יש משהו, קורה משהו עם הנשמה. אבל אתה לא הצלחת להוכיח עדיין, אין לי ספק שזה אכן כך אבל איך אתה יכול להוכיח שקיים ג"ע וגיהנום? הרי מה הספק? מכל אותם עשרות מאות אלפים שמתו מות קליני כולם ראו את אותו מחזה, ואני בטוח שחלקם היו מיועדים ללכת לג"ע וחלקם לגיהנום. הרב: יפה אתה אומר שואל: אז מדוע אלו שהיו מיועדים ללכת לגיהנום לא ראו את הגיהנום וחזרו משמה, או הם ראו את גן עדן וחזרו? הרב: יפה מאד, מאה אחוז, אז קודם כל אמרתי אם שמת לב רגע מגיע לו כן, בבקשה, הוא פשוט שואל שאלה שרבים רוצים לשאול, אוקי, אם אתה רוצה לסמוך על מה שהמדע אמר - אז יש לי ראיות גם על גיהנום מסיאנסים. תקח קלטת שלי מוידיאו מס' 2 אני מצטט מעיתון מעריב שהביא שיש חוקר בעולם שחקר 300 מטופלים שלו שמתו מות קליני והם ראו את הגיהנום, והם מתארים שהם ירדו למקום עמוק ואפל וחשוך והם הרגישו חום אדיר, ומישהו נושף להם מאחורה בעורף והם יורדים ויורדים ופחד וצמרמורת, ואח"כ יש מצב של חזרה בחזרה, זה מחקר שוב פעם שהתפרסם גם כן ע"י אנשים מחוץ למדינה הזאת, מחקרים יש לא חסר לכן אמרתי היום לא בעיה, אתם אנשים מתקדמים, יש אינטרנט, אפשר היום להתחבר בכל העולם בכל מקום לקחת חומר תיעודי. לא אל תאמין לסיפורים כתוב אמרו, מחקרים, יש ספרים, יש אנשים שזה המשימה שנטלו על עצמם בחייהם, צריך להיות קצת יותר רציני, אני רק מעורר, אדם צריך להיות רציני לקחת את החומר לבדיקה ואז לשבת ולבדוק. לדוגמא מני פאר בתוכנית טמבלויזיונית, מני פאר בתוכנית טמבלויזיונית הביא אחד שעשה סיאנס באולפן, יש לי את הקטע הזה בוידיאו ושמה זה היה הנושא של רב פר, שהראו שמה לגבי המצב שהיה כשרבין ופרס היו ביחד אחרי חוזה השלום ושמה הנשמה אמרה רב פר רבין-פרס, ודיברה והתייחסה למצב, זה היה סיאנס שמני פאר עשה בתוך האולפנים של הטמבלויזיה הישראלית, זאת אומרת הוא הביא את זה והראה את זה ויש את זה מתועד, זה אחד הדברים, אתה יודע שמני פאר לא חשוד על אמונה ודת ואעפי"כ מה שיצא. מתוך התוכנית: "באותו באותו רגע שנפל עלי הפיגום אני יצאתי מהגוף כלומר הנשמה שלי יצאה מהגוף וראיתי ושמעתי כל מה שנעשה ברחוב כאשר אני מחוץ לגוף מרחפת בערך בגובה של ארבעה או חמישה מטרים ואני חושבת לעצמי כמה מוזר שאני רואה את הגוף שלי כלומר אני לא בתוך הגוף כי אני הייתי, אף פעם לא חשבתי שהגוף ואני זה משהו נפרד וכך עברו כמה רגעים נכנסתי למעלה למקום חשוך, לחושך ובקצה של החושך ראיתי אור והאור הזה משך אותי אליו..." הרב: יש לי פה לדוגמא סיאנס שהתפרסם לגבי רבין - אחרי רצח רבין עשו סיאנס, מכירים עיתון צהוב? זה שבועון או ירחון משהו כזה? ופה עשו סיאנס לרבין והוא אומר שלמעשה לא רק יגאל עמיר רצח אותו אלא היה שם גם איש אבטחה שרצח אותו וכן על זה הדרך, אמרתי את זה כבר באחת הקלטות זה התפרסם אבל ניתן להשיג את העיתון הזה, עיתון צהוב שיצא בשלישי לחמישי תשעים ושש, זה העיתון והמקור נמצא שם. אבל בכל אופן יש דברים כאלה, הדברים ידועים, אנחנו רק באים לתת גירוי בשביל שהאדם ילך ויבדוק את הדברים יותר יסודי.

(01:55)  החיים זה לא משחק מקטע 11 :

 החיים זה לא משחק, זה דבר רציני, שווה להשקיע כמה ימים בדיקה. אתה חי שבעים שנה בעז"ה, שמונים שנה 120 שנה, שבוע ימים, חמישה ימים, שלושה ימים אתה הולך לסמינר רציני בודק את הכל מא' עד ת' בא עם שאלות על זה ועל זה ועל זה ועל זה אני רוצה תשובה, שמה יושבים אנשים מדענים, פרופסורים, דוקטורים, אנשים שחקרו את הנושאים, יש להם את כל העובדות, יתנו לך חוברת, תעבור עליה, תעיר אם יש לך תבדוק וכן על זה הדרך. רק אני אגיד לך דבר אחד, יש סמינרים במסלול אקדמאי, במסלול הזה באים אנשים שהם מהרמות הגבוהות יותר בחברה הישראלית מבינים בעניינים כאלה ואחרים והם יושבים שמה במשך מס' ימים עוד לא היה אחד שיצא משם ואמר אין פה הוכחות, אין פה עובדות, הכל שטויות, בדיוק הפוך. אלפים של אנשים חזרו בתשובה שהיו נטולי ערכים יהודיים שלא ידעו כלל מן היהדות חוץ ממה שהעיתונות השפיעה אותם, מעבר לזה שום דבר והאנשים התחילו מא' עד ת' ואם בן אדם כזה ברמה כזאת יכול תוך מס' ימים להשתכנע שהוא עומד מול אמת מוצקה - אז כל בר דעת שחשובים לו החיים, צריך רק להשתדל לעשות את הדבר הזה, ויש את זה מס' פעמים בשנה, תמיד אפשר למצוא את הזמן המתאים, ללכת, התנאים הם נוחים בבתי מלון מסובסדים, החיים שווים את זה. אני בשעתיים שלוש יכול לנסות לתת לכם חומר שתעברו עליו, אני יכול גם להתביית על נושא מסוים ולגמור אותו אבל אני מבין שיש פה הרבה שאלות גם ושרוצים אנשים לדעת. רק רגע, כן, תסיים את השאלה.

(01:16)  מדוע מביא הרב ראיות מ"התשקורת"? מקטע 12 :

 שואל: אתה תמיד מוכיח מתוך העיתונים אתה שומר אותם ומוכיח אותם על כל הסיאנסים ומוות קליני, אז למה אתה בכלל אוסף מתוך עיתונים אתה קורא לזה תשקורת? הרב: נכון שואל: אז למה אתה מוכיח מתוך דבר שאתה נגדו? הרב: אני אגיד לך למה, אחד - אני מביא עיתונים בגלל שזה יותר קל, דף מעיתון זה יותר קל מספר. שתיים - אני רוצה רק להגיד לך דבר אחד אם התשקורת אומרת מה שאני אומר והיא לא מחפשת להוכיח שאני צודק זה הראיה הכי טובה שלי. אם אני אומר על עצמי התורה אמרה אומרים אתה אומר, היא אמרה, היא בשבילנו כלום אבל מי שלא חשוד על חזרה בתשובה, מי שלא מעוניין להטות את העם לכוון המשתמע מכך, הוא אומר זה עשר בשבילי, אם עיתון צהוב אומר שהוא עשה סיאנס על רבין זה טוב מאד, אבל אם אני אגיד שביתד נאמן התפרסם אז זה לא כלום, אני צריך להביא ראיה מאלה שרוצים לסתור אותי ואם הם אומרים - אשרי ואשרי חלקי.

האם המתים יודעים מהחיים? מקטע 13 :      

שואל: הדבר שהרב הזכיר את הנשמות שדיברו בבית הקברות, במסכת  ברכות המקרה הזה מוזכר ויש מחלוקת בין...  אפשר לחשוד שהתנאים והאמוראים וכדומה, לא הכירו את העניין הזה,  יש מחלוקת האם המתים רואים ושומעים.  הרב: יודעים מן החיים.  שואל: יודעים מן החיים.  אז יש אחד מן התנאים שאומר הם כן יודעים ואחד  שאומר הם לא יודעים.  והמקרה הזה שהאדם הזה ששמע את המתים והלך וזרע באותה  שנה וירדו גשמים או לא ירדו גשמים, ומתברר שהמתים לא  רצו שישתמשו במידע הזה, שהחיים ישתמשו במידע הזה, הם קברו  אותו, המשפחה, הם קברו אותו את אותה נשמה, את אותו  אדם שמת, בארון עשוי מקנה סוף.  הרב: זה סיפור ידוע, מה השאלה?  שואל: השאלה הנשמות ברגע ששמים אותם בקנה סוף הם כבר  לא יכלו ללכת ולספר.  הרב: זה לא היה הסיפור, הסיפור היה שהיה ביזוי והיו  קוברים בקנים כאלה ונתברר הדבר בין החיים ולכן נמנעה אותה  נשמה מלדבר, אבל הסך הכללי הגמ' מביאה ראיה מהמעשה הזה  שאכן המתים יודעים מן החיים.  יתירה מזאת, אני אראה לך פה עכשיו מקרה שהתפרסם גם  כן בעיתונות הישראלית, מקרה שהיה חי בבקשה, בהלה במושב חצב  בעת גילוי המצבה נשמעו זעקות מהקבר.  שלושים מתושבי המושב היו בחלקת הקבר של נסריה רוקח, לאחר  ששמעו את הזעקות רצו מבוהלים לרב המושב מרדכי מלכה מה  קרה ביום השלושים לפטירתה של נסריה רוקח הגיעו מבני המשפחה  שלושים איש סביב הקבר, ופתאום הם שומעים זעקות מתוך הקבר,  והם ברחו כל עוד נפשם בם.  פירושו של דבר כשאנחנו הולכים לבית קברות לבית העלמין אז  קודם כל כתוב שלא ילך יחידי ולא ילך בלילה משום  שהרוחות מסתובבות שם, ויש דברים נוספים יש טומאה במקום כזה  אצל המתים.  הדברים הם ידועים הם לא חדשים לא רק ביהדות, גם  בדתות אחרות.  אבל צריך לדעת דבר  אחד: הנשמות האלה שנמצאות שם אנחנו כשהולכים בשלושים או בשנה  ומדברים עם הנפטר, או מבקשים ממנו מחילה, לא מדברים עם  גרניט, מדברים עם הנפש, הנפש של האדם קיימת בציון, כמו  שאמרנו קודם יש נפש רוח נשמה, נפש שוהה מעל הציון,  רוח גע תחתון ונשמה בגע עליון והמטרה שיתחברו בסוף לשורש  הנשמה למעלה, זה מובא בספרי הקבלה.  אבל צריך לדעת דבר אחד, יש מי ששומע שם אחרת  לא היה שום עניין ללכת למקום שיש בו טומאה שיש  בו אפשרות של היזק וכו' וכו' וכו'.  הדברים האלה ידועים לא רק אצלנו גם כמו שאמרנו באומות  העולם האחרים, יש ספרים רבים בנושאים האלה, שוב פעם צריך  לדעת הברור בגמ' הוא ברור עפי מקורות, עפי פסוקים, בסך  הכללי יש ידיעה בין המתים לבין החיים, רק אין הזדמנות  תמידית ותדירית שהם יבואו לכל אדם ואי אפשר לקרוא לכל  אחד ואחד, אבל המציאות זאת ודאי שידועה.

488. פשר איסור גילוי עתידות מקטע 14 : (01:41)

הקב"ה רוצה שהם ישארו במקומם ואנחנו במקומנו, שלא נחרוג מעבר למה שה' רוצה שנדע, על זה התורה אומרת צווי: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" ורש"י על המקום אומר "שלא לבקש לידע את הנסתרות", אדם אם ידע את הנסתרות יגרום לעצמו רק צרות, כי אם אתה תדע שתמות חס ושלום בעוד שבע שנים כבר חייך מהיום כמתים. אפילו אם יגידו לך שתמות בדיוק בגיל שבעים בדיוק בגיל שבעים ואתה בן עשרים כבר אתה מרגיש שאתה החיים שלך נגמרים והולכים אפילו שבהכרה אתה יכול לחשוב שזה עלול להיות לפני כן, אבל אתה כבר לא תוכל לתפקד זאת אומרת הידיעה של הנסתר, אדם רוצה לדעת והוא מצפה תמיד לטוב אבל לפעמים הידיעה גורמת גם לנזקים בחיים העכשוויים, ויש מטרה ומטרה לאדם להשיג אותה ובתנאים כאלה קשה יהיה לו מאד לעמוד בה, לכן ה' מנע מאיתנו את האפשרות דהיינו עפ"י מצווה, אבל לא את האפשרות בפועל כי זה ניתן. כמו שאמרתי ליהודי ששאל קודם חזיר זה אסור עפ"י התורה באכילה ואעפי"כ יש חזיר, כי הקב"ה רוצה למנוע דברים שאדם יעשה, לכן הוא נותן מצווה שעליה יקבל שכר ואם הוא נמנע אז הוא יקבל שכר, אבל אם הוא יסיר את המכשול עצמו אז על מה הוא יקבל שכר? אם אין שום דבר ממה להמנע אין מצוות לא תעשה וה' רצה שאכן יהיו לאדם אפשרויות של נסיון שבהן יקנה זכויות שעליהם יקבל את שכרו.

489. גלגולו המדהים של אדיב  מקטע 15 : (11:09)

אני רק רוצה להגיע לקטע שהוא שאל קודם גם לענין שכר ועונש שזה מטריד הרבה בני אדם בנוגע לתאונות דרכים, ילדים קטנים שנפטרים, עוברים, כל מיני בעיות, מחלות מלחמות, השואה, כל מה שאדם רואה ולא מבין למה קורה לו ולמה קרה לאחר ולא לו. את הנושא הזה אני ג"כ רוצה בעז"ה יתברך לסגור אבל אני נותן לכם אפשרות לשאול. הענין של שכר ועונש, הענין של שכר ועונש קודם כל צריך להבין שהוא לא מתחיל דוקא מעכשיו. קודם כל שנדע כלל - שכר ועונש אם האדם היה חי רק מהרגע שהוא נולד עד הרגע שהוא מת אז היה כך אבל כיוון שהאדם גם חוזר בגלגול להשלמת התיקון, כיוון שיש גלגולים של נשמות שהנשמה צריכה לחזור להשלים את עצמה במצוות - לכן פעמים היא באה רק בשביל לתקן פגמים שעשתה בגלגול קודם. גם החומר הזה נמצא עמדי כאן מהעולם כולו בנושא של גלגולים ויש ד"ר ג'בל אבו רוקון מומחה בנושא בעדה הדרוזית לגבי גלגולי נשמות, הוא הובא מס' פעמים גם בטמבלויזיה הישראלית ויש לו ספרים רבים בנושאים האלה, הוא מרצה באוניברסיטאות רבות בעולם כולו. אבל אני רק רוצה, מן הסתם אתם גם ראיתם תוכנית לפני מס' חודשים, שנער דרוזי, ילד בעצם בן שבע, שהיה מאמן נבחרת כדור עף, שחזר בחזרה, ילד בן שבע, והוא מזהה את הקבוצה והוא אומר מי היו האנשים הפועלים בה ומה היה התפקיד של כל אחד ומה הוא עשה עם פלוני ומה עשה פלמוני. קאמל אבועסי, אביו של אדיב: זה התחיל בערך כשהוא היה בגיל שלוש, בן שלוש. היה מבטא שמות בצורה נכונה ואז כל הזמן הוא רצה כביכול לפגוש עז. אדיב: הם לא ידעו מי זה עז, הם חשבו שעז זה השכן שלנו, אבו אל עז. קאמל אבועסי: לא התייחסנו, אני בכל אופן בשבילי זה היה משהו שאני בכלל לא האמנתי למרות שאצלנו כולם מאמינים, אני בשבילי התופעה הזאת היא דבר בלתי אפשרי שבן אדם יחזור ויזכור, אז כשבאה אחותה של נביל אלינו וסיפרנו את המקרה הזה וידענו שהיה אירוע בחודש נובמבר, הבן שלי נולד בחודש נובמבר אז היא הבטיחה לבדוק את זה אצל המשפחה של נוהד אבו רוכון זכרונו לברכה שנהרג והבן שלו במקרה קוראים לו גם עז. קריין חדשות: קציר הדמים בפיגוע חבלני בבית הממשל הצבאי. שנה בדיוק לאחר שקרס בניין הממשל בצור, וקבר תחתיו עשרות חיילים ושוטרים של משמר הגבול. נוהאד אבו רוכון זכרונו לברכה, איש משמר הגבול בן 38 מעוספיה נטמן בחלקה הצבאית בבית הקברות בעוספיה. אדיב: אֵה אני אדיב, אני האיש שהיה בגלגול שעבר נוהד, ואני שירתתי במשמר הגבול ונפטרתי בלבנון בצור. נבילה אבועסי, אמו של אדיב: הוא חי שני עולמות, כאילו. עולם של ילד בן... בגיל ילדות ועולם של גבר שהוא זוכר עצמו כבחור במשמר הגבול. כאבא לילד, כבעל לאישה, והוא דואג להם. בריז'יס קשטן, פסיכולוגית קלינית: 'גלגול נשמות היא תיאוריה שקיימת בכל המסורות הרוחניות בצורה פחות או יותר נסתרת. יש מסורות רוחניות שבהם התיאוריה הזו גלויה מאד כמו למשל בהינדואיזם ובודהיזם, גם בדת הדרוזית ובדתות אחרות כמו בדת היהודית יותר נסתרת. זה שייך לסוד למשל הקבלה ביהדות. בנצרות זה גם היה במאות הראשונות למשל, כך שזה תיאוריה שמאד נפוצה ומחקרים מגלים עכשיו שיש כ- 70% מכל האנושות כיום שמאמינים בתיאוריה הזאת.' נזי אבו רוכון: יום אחד אני יושב פה, נכנסו אלי אדיב שהיה ילד קטן, אני חושב בגיל שלוש, שלוש וחצי, אבא שלו ואמא שלו. הוא איך שהוא נכנס הוא אומר להם זה נזי, ישבנו פה כמה אנשים וזה. הוא זכר אותי ואמר, זה נזי. אֵה, נוהד, היינו אנחנו כאילו באותו גיל כמעט, הוא קצת מבוגר ממני והוא בן דוד שלי והיחסים בינינו היו הדוקים. אדיב: הטיולים, אני נזכר בהם כשהלכנו לטבריה וישבנו על הדשא… נזי: על הדשא, על החוף… נזי אבו רוכון: בילינו כל החיים שלנו כמעט, בילינו ביחד. יותר מאחים שלי... אדיב: זוכר שקראו לי שובר הצלחות? (בערבית – קאסאר אל סוחון). שובר הצלחות כן, הרבה אמרנו שובר הצלחות, כי היה מרביץ עם צלחות, עם כוסות, מה שבא לו ביד היה זורק על הקירות. ואני ונוהד ז"ל, היינו מנהלים של קבוצת כדור עף. והקבוצה עד היום קיימת על שמו. על שם נוהד. אדיב: כשהייתי בן שלוש אמרתי להורים שלי שאני רוצה את עז, עז הבן שלי. באנו משפרעם לעוספיה ואני ואמא שלי והדודה שלי הלכנו ברגל לבית שלי שהיה… אמו של אדיב: אני זוכרת שהלכנו ביחד, הוא רצה שהוא יראה לי איפה הבית של רונת. הוא בא הביתה, נכנס לכאן כאילו שזה הבית שלו, הוא הכיר את המקום למרות שזה היה לא שלו. אבל הוא הכיר את זה פה, אז גרו אנשים אחרים, והוא התחיל לשאול איפה הדברים האישיים שלו, איפה המדים והוא התחיל לחפש. אשתו הייתה פה גם השכנים פה, אנשים, הוא רצה להראות… הוא השתכנע בפנים שיש לו הרבה דברים פה. אדיב: באתי לכאן, חיפשתי את המדים שלי, וחיפשתי גם את החפצים האישיים שלי, יעני הזה שלי, אתם רוצים שאני אראה לכם את זה? זה החולצה.. אמו של אדיב: ברגע שהוא ראה את זה הוא התרגש מאוד, אתם רואים... כאילו שהוא רוצה להוכיח את מה שהוא... אז הוא התחיל להראות לנו. את רואה... אמא את רואה, הנה, זה מה שאני הייתי. אדיב: זה המספר אישי שאמרתי לך, 44665 שאמרתי לך, אמו של אדיב: שאל את רונת בפגישה הראשונה, אֵה, אם היא זוכרת אותו.. אדיב: זאת רונית, זאת האישה שלי שהייתה בגלגול הקודם… אמו של אדיב: אנשים חשבו שכן נוהד חוזר, לא ידעו שזה איזה ילד קטן שהוא אומר שזה, שהוא נוהד שהוא בא, הנה זה הבית שלי וזה הדברים האישיים שלי, זאת אשתי זה הבן שלי והוא החזיק ביד שלו ולא נתן לו ללכת. אז התחילו האנשים פה להגיד לו זה לא עז, זה עז, על ילד אחר, להצביע על הילד אחר. הוא לא, לא נתן לאף אחד לשכנע אותו. לי אפילו, אמא אל, אל תאמיני להם. זה הבן שלי, זה הילד שלי, זה שלי, זה עז שלי, אני מכיר אותו טוב, לא נתן לאף אחד לעבוד עליו או לרמות אותו. אביו של אדיב: כל יום שהייתי חוזר מהעבודה, הייתי עובד עד שעות מאוחרות, הייתי צריך לבוא לקחת אותו מהבית, כי הוא לחץ עלי לנסוע עד לעוספייה להיות שעה שעתיים עם אשתו והבן שלו, ואחרי זה לחזור שוב לשפרעם. אדיב: הייתי בן 3, שלוש וכמה חודשים, אביו של אדיב: בדרך הייתי מרגיש שהוא לחוץ הוא רוצה רק להגיע. לפני שהוא הכיר את משפחתו היינו צריכים לסבול, הוא היה קופץ, צועק, הוא היה מפחד. אחרי שהוא בא וישב עם אשתו והבן שלו, והייתי מבין אותו הייתי מרגיש שהוא רגוע וגם יושן טוב בלילה. הוא היה קורא בשם של סעיד אל תמות. הנא קשקשוש: סעיד היה במג"ב בדרגת סמל ראשון, והיה אוהב את עבודתו, נאמן לעבודה, נוהד וסעיד תמיד עבדו ביחד, ישנו יחד, בליל התאונה הם היו בצריף ביחד. אדיב: (מסתכל בסרט וידאו) הנה סעיד, על ידו זה נוהד. אביו של אדיב: תמיד כשהיה ילד קטן, אנחנו זוכרים, הוא היה מספר משהו. זאת אומרת מה קרה שם, בדיוק ברגע האחרון זה האירוע שנחרט אצלו בראש. אבל חשוב מאוד בגלל שהמשפחה פה תשמע כי זה שותפות גדולה בינו לבין סעיד. הילד זוכר את הרגע האחרון של התאונה, את רוצה לשמוע או לא רוצה לשמוע? לא נצלם. למה לא לשמוע? תשמעי. אדיב: כשבאנו, איך שהגענו לבניין, אני עמדתי למטה בכניסה, בדלת למטה, והוא עלה מהחלון, אז הוא דיבר איתי מהחלון, דיברנו, לא הרגשנו שום דבר, לא ראינו מכונית, המכונית נכנסה והתפוצצה. שמענו קול חזק, והתפוצץ כל הבניין. הוא נפל מהחלון למטה, ונחת על ידי. ראיתי את האבנים נופלות עליו, הוא דימם, אז אמרתי סעיד אל תמות, אל תמות, ואז אני מתתי גם. בריז'יס קשטן, פסיכולוגית קלינית: 'בשיחה עם אדיב, אני מאד התרשמתי מזה שמדובר בילד רגיל, אֵה, ילד בן שתים עשרה שיש לו את התחביבים שלו, את הספורט, את הבית ספר, את החברים, החברות גם שמעתי. כך שמדובר בילד שמציאותי מאד, שחי את ההווה שלו. אֵה, השתכנעתי לחלוטין שלא מדובר בפנטזיות או בדמיון שלו לגבי כל הסיפור הזה על הגלגול שלו, אלא שמדובר בזכרונות אמיתיים'. 

  (05:42) מדוע נולדים בעלי מומים? מקטע 16 :     

 יש ספר שנקרא שער הגלגולים של תלמיד הארי הקדוש המרחו  שמביא את כל ההסברים בנושאים האלה אבל שוב פעם זה  עמוק מי ימצאנו, אני רק אומר דברים מלמעלה.  שכר ועונש - כיון שהקבה רצה להיטיב עם בריותיו ואם הם קלקלו  - נתן להם את האפשרות לתקן, הדרך הקלה ביותר לתיקון שהשאיר  הקבה זה לחזור בתשובה פירושו של דבר בורא עולם אומר  לאדם תתחרט על מה שעשית תקבל עליך מהיום לא לשוב  לאותו מעשה ותתוודה ותאמר אנא ה' חטאתי עויתי פשעתי ועשיתי  כך וכך, ואני מנקה אותך מדינך.  לגבי לא פעלת מאומה רעה, בתנאי שתמשיך בדרך הזאת ולא  תשוב לכסלה עוד.  זה דרך התשובה שהיא הקלה ביותר שעליה אמרה התורה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, בפיך זה  וידוי דברים בלב זה חרטה ולעשותו זה שינוי המעשים.  אם כן הדבר מצוי לא צריך לטפס על הרים לא  גאיות, לא כל מיני מעשי פקירים בשביל לסבול, לא, פשוט  אתה כמו שאתה בריא עכשיו בהכרה,  מחליט: מהיום אני לא חוזר לסורי אני משנה את דרכי  לטובה עפי התורה הקדושה ואתה נמחל.  על זה נאמר מודה ועוזב ירוחם.  עכשיו אם האדם עושה את הדרך הזאת הנה מה טוב,  אם הוא לא עשה את הדרך הזאת והוא נפטר עדיין  בעל חוב, אז יש את האפשרויות הבאות שהוא ייענש בייסורים  בעולם העליון לניקוי וזיכוך הנשמה כדי שתגיע בעולם העליון לגע  במקום הראוי לה, או שיש אפשרות שהוא יתגלגל שוב פעם  לעולם לתקן.  שלוש פעמים יכול האדם להתגלגל כאדם, על שלושה פשעי ישראל  ועל ארבעה לא אשיבנו, מפעם רביעית ואילך כבר לא חוזר  כאדם אלא תתגלגל הנשמה בדומם, או בצומח או בחי, והיא  תהיה כלואה למשך זמן שנקצב לה עד תשלום הייסורים שהיא  צריכה לעבור, ואז היא תצא ותחזור למקורה העליון.  זו הדרך שהקבה הניח ברוב טובו לאדם שלא רצה לעשות  את זה בבחירה, שלוש פעמים נתן לו לחזור בגלגול אדם  כשהוא בעל בחירה לבחור בין טוב לרע ואעפיכ שלוש פעמים  הוא בחר תמיד ברע, חזקה אחרי שלוש פעמים שאדם לא  ישוב מסורו.  הקבה ממשיך ברוב טובו ומביא אותו לתיקונו בדרך של הגלגול.  עכשיו, יש כאלה שבאו כמו שאמרנו לתקן פרט אחד, לדוגמא  למה ילד בן שנתיים נפטר או עובר?  לא חטאו ולא אשמו ולא היו בעולם ולא נהנו ממנו  ולא הכירו אותו אז מה התכלית בביאתם?  והקבה לא בורא דבר לטיפלה, לא בורא דבר סתם.  אז מה התועלת בזה?  אלא מה נצייר ציור, היה אחד שרצח, נפטר מן העולם  ולא תיקן את זה, הגיע לבית דין של מעלה ושם  פוסקים שהאדם הזה ירד למטה, הוא יורד למטה רק במטרה  אחת - כשם שקלקל כך יתוקן, אם הוא קלקל ברציחה הוא  יתקן ברציחה.  נולד ילד לעולם בן שנתיים פתאום התקפת מחבלים - תתת...  יריות מודיעים בחדשות תינוק בן שנתיים נרצח מהתקפת מחבלים.  הוא לא חטא, הוא לא פשע, הוא לא חייב במצוות  עד גיל 13, למה הוא נרצח?  זה התיקון שלו על רצח שעשה בגלגול קודם, זאת אומרת  רק שניה האדם הזה למעשה תוקן במעשה הזה.  הוא לא בר שליטה.  אדם שבא בעל מום לעולם הזה למה שאחד יולד שלם  בכל אבריו וגידיו ואחד יולד בעל מום?  התורה אומרת שהכהנים כשהם בעלי מומים נפסלים בעבודת בית המקדש.  למה כהן מה מסכן כהן הוא נולד לעולם בעל מום  אז הוא לא יכול לשרת בבית המקדש?  אלא מה, כיוון שמי שבא לעולם בעל מום זה מורה  שבגלגול קודם הנפש הזאת היתה חוטאת והמשרתים העליונים שיכולים לשרת  בבית המקדש זה אנשים שהם מאה אחוז, אלה הנציגים הגבוהים  ביותר במעלה שיכולים לתקן את עמי עצמו בעבודת הקרבנות וכו',  מוכרח שהם בעצמם השליחים יהיו ראויים לפחות יותר מאלה שחטאו,  לכן בעלי מומים לא משרתים בקודש.  זאת אומרת כל מי שנברא בעל מום זה על גלגול  קודם.  ולמה בעל מום באיבר זה ולא אחר?  באותם עברות שתלויות באותו אבר הוא צריך לתקן.  לכן יכולים להפטר ילדים בגילים עד גיל 13 שהם לא  חייבים במצוות.

491. הפלה-תעוד מצולם  מקטע 17 : (10:00)

עוברים, למה עובר בא לעולם ונפטר? הוא בכלל עוד לא היה במציאות של העולם הזה. שוב פעם, יש הרבה מן העוברים, לדוגמא אדם היה פה בעולם הזה והבן אדם הזה עשה הפלה, גרם להפלה, איך איך מחזירים לו? חוזר הוא בעצמו לעולם הזה נהיה עובר ועושים לו מה שעשה. זה התיקון שלו. אלא אם כן האדם בחייו חזר בתשובה על ההפלה שהוא עשה, איך חוזרים בתשובה? אדם לדוגמא שגרם להפלה שזה ע"פ היהדות רצח של עובר כי עובר זה חי מארבעים יום הוא גמור ושלם עם כל האברים בדיוק מאה אחוז, זה רק ילד קטן אבל הוא חי שלם, יש היום סרט שד"ר שוסהיים הפיץ אותו בוידיאו שרואים את העובר, רואים את העובר באולטרסאונד איך עושים רצח – הפלה, ומושכים אותו החוצה איך לוקחים את הגולגולת של העובר הקטן ומפצחים אותה עם צבת בשביל להוציא אותה החוצה ואז רואים איך הוא, הוא לא בר דעת לפי דעתנו, עפ"י התורה הוא בר דעת והוא יודע והוא מבין איך הוא מתחמק מהסכין, רואים את המלחמה שלו על החיים ואיך הוא פותח את פיו וזועק. מתוך הקלטת: פעימות הלב נראות בחזה. פעימות הלב הן בקצב של כ- 140 פעימות בדקה. כאן נראית תנועת הילד ברחם באופן שלו למדי. הוא משנה תנוחה מפעם לפעם. פונה עדיין לכוון הזה, והפה מקבל את אגודלו של הילד. עתה שוב נע הילד בשקט ובשלוה, הצל שאנחנו רואים בתחתית המסך, הוא קצה צינור השאיבה. צבענו את קצה הצינור כדי שתבחינו בו בבהירות. מבצע ההפלה כבר הרחיב את צוואר הרחם, ועתה הוא מחדיר את קצה צינור השאיבה הקשיח ואפשר לראותו נע הלוך ושוב לאורך המסך. שימו לב שככל שקצה צינור השאיבה מתקרב אל הילד, הילד נרתע ממנו ומבצע תנועות הרבה יותר חדות ונסערות. הילד נע עכשיו בצורה הרבה יותר תכליתית. הוא משנה כיוון מפעם לפעם. כאן הוא נרתע שוב. קצה כלי השאיבה טרם נגע בילד, למרות שהילד מאוד נסער ונע באי שקט. עתה שב הילד לתנוחה הצדדית, וקצה כלי השאיבה שוב חולף על פני המסך. פיו של הילד נפתח עתה ומיד נראה זאת שוב בתמונה דוממת. קצה צינור השאיבה שנע בצורה אלימה הלוך ושוב בתחתית המסך, הריהו הכלי הקטלני שיקרע לבסוף את הילד לגזרים וישמיד אותו. רק אחרי שינוקב השק והנוזל יישאב יגע צינור השאיבה בילד עצמו. רואים את הקצה נע הלוך ושוב, כשהרופא מחפש את גוף הילד. שוב אנו צופים בפיו של הילד נפתח לרווחה כאילו בצווחה אחרונה, בתמונה דוממת זו. זוהי צעקתו האילמת של ילד העומד לפני השמדה בכל רגע. קצב פעימות לבו עלה מאוד ותנועותיו חדות יותר עכשיו. הוא חש בתוקפנות אפשר לראותו נע לצד השמאלי של הרחם בנסיון נואש להמלט מהמכשירים האכזריים שהרופא משתמש בהם כדי לקטול את חייו. קצב פעימות הלב עלה בצורה מרשימה. הוא מגיע ל- 200 פעימות בדקה. אין כל ספק שהילד חש בקרבתה של סכנה קטלנית ביותר. השק כבר נוקב והנוזל נשאב. לא רואים יותר את מאגר הנוזל הגדול שעטף את הילד. כיון שהנוזל כבר נוקז, קצה כלי השאיבה הודק לגוף הילד. הילד נמשך כלפי מטה אל קצה הצינור בלחץ היניקה שמופעל עליו ועתה הגוף נקרע בשיטתיות מהראש המונח כאן, בכיוון זה. כאן נראה רק ראשו של הילד, הגפיים התחתונות כבר נשלפו, רואים את קצה צינור השאיבה חולף מפעם לפעם על המסך, כסדרת הדים שדומה לסערת טייפון. הילד נגרר הנה והנה, קצה צינור השאיבה הודק כבר לגופו, והרופא מפעיל על הילד את משיכתו בצורה זו. אפשר עדיין להבחין כאן בראשו של הילד. את הגוף כבר אי אפשר לראות, שהרי הוא נקרע מהראש, ונשאב. רואים עתה את הראש עם מה שנקרא ה' "קו - אמצעי של הראש" ושברי עצמות. הראש הזה שאני מצביע עליו, של העובר שהתפתח במשך 13 שבועות, הוא גדול מכדי שיימשך בשלמות מהרחם. הרופא יצטרך להשתמש במלקחיים מיוחדים כדי לתפוס את הראש. הרופא ינסה למשוך את הראש במלקחיים, כך, ולהוציא את הראש חלקים חלקים מהרחם. הרב: זאת אומרת זה דבר מדהים והגמ' שאומרת שהעובר נשלם לארבעים יום היום המדע אומר את זה בדיוק בארבעים יום העובר שלם. חז"ל לא היה להם אולטרסאונד, מאיפה הם ידעו שהעובר בארבעים יום בדיוק נשלם? אם כן, זאת אומרת שהאדם הזה למעשה גורם לרצח, אם הוא יחזור בתשובה יתחרט על המעשה, קודם הוא לא ידע ויש הרבה שלא יודעים ובסרט שהובא מארה"ב שהוא מפיץ את זה, ד"ר שוסהיים רואים שמה אדם שגרם ל- 25,000 הפלות. בארה"ב היתה לו אחת מהקליניקות הגדולות ביותר. כשהוא ראה את הסרט שעשו בטלויזיה האמריקנית, כשהוא ראה את זה שם הוא בעצמו נדהם ממה שהוא עושה כי הוא לא ידע את זה אף פעם והוא החליט להפסיק עם זה והוא נהיה מהאגודה נגד הפלות. זאת אומרת יש אנשים שעשו את זה מחוסר מודעות, וכך אלה שהם עובדות בסעד או ברווחה או בכל מיני מקומות הן מפתות ילדות או נערות או נשים אומרים להם זה שום דבר אין שמה כלום יש ג'ילה, ג'ילה, אין כלום, אל תדאגי, אין כלום. אם יראו רק את הסרט הזה ויראו מה עוללו להם ומה הנזק שעלול להגרם להם בעקרות, 17 אחוז מהנשים הופכות להיות עקרות אחרי גרידה, אז לא היו עושים דבר כזה. אבל מה? זה פותר בעיות של דיור בעיות של חברה, בעיות כאלה ואחרות אז מה אכפת? אבל אדם שהבין את זה וחזר בתשובה התחרט על זה וקיבל לעתיד לא לעשות את זה והתוודה על זה, ואם עוד יזכה את האחרים בידיעה הזאת יאמר להם תזהרו בזה ותראו בואו אני אתן לכם קלטת ותראו אותה, בואו תשמעו, זה תיקון על מה שהוא עשה ולא יצטרך לבוא עוד פעם. היה זוג שעשו הפלה בצורה הזאת והם הלכו לרב חיים קנייבסקי, אחד מגדולי הדור, לשאול אותו מה התיקון שלהם והוא אמר שאותו יום שבוצעה ההפלה כל שנה באותו יום שניהם שיתענו, יעשו תענית מהבוקר עד הלילה. אם לא יודעים יום ההפלה בדיוק, לא זכור להם, יבחרו יום בשנה ויהפכו אותו קבוע לתיקון על אותו מעשה אשר עשו. אם אדם יצא מן העולם ולא ידע מהאפשרויות האלה ישלמו לו מידה כנגד מידה לתקן את חטאו הקודם. עכשיו הדרך הזאת היא דרך של חסד, למה כדי שאדם יתוקן ויוכל להגיע לעולמות הגבוהות בעולם העליון. אצלנו עונש מובן כרגע כשאנחנו רואים חלילה מישהו נפטר או מישהו נרצח או דבר כזה, אנחנו מברכים היום ברוך דיין האמת שדן את דינו באמת, שהוא יודע את כל החשבונות של האדם מתחילת בריאתו עד סופו, אנחנו פעמים נכנסים באמצע הסרט ואין אנחנו יודעים מה היה קודם לכן.

492. להכנס באמצע הסרט מקטע 18 : (06:28)

אבל לעתיד לבוא אנחנו נברך "הטוב והמיטיב" כמו שאנחנו היום על טובה שנעשית לנו, אדם נולד לו בן הוא מברך "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הטוב והמיטיב", כשיש בשורה טובה מברכים הטוב והמיטיב, למעשה לעתיד לבוא כשיתבהרו לנו העניינים, בגאולה השלמה ויפקחו העיניים העיוורות שהיום לא רואות את האמת, אז גם על מה שנחשב אצלנו רעה מברכים הטוב והמיטיב, אז יבינו, אז יבינו כמה חסד היה בכל מעשה ומעשה שהיה עם האדם. למה הדבר דומה? אדם שוכב בניתוח ויבוא אחד ויזעק ויאמר איזה מן אנשים רעים אלה שעם בגדי לבן, ועם ממחטה לבנה, ולוקחים סכין, לוקחים אדם שהוא שלם, משכיבים אותו על שולחן ניתוחים וחותכים לו את הבטן מקצה לקצה, מה זה? זה אנשים טובים? זה אנשי חסד? זה המלאכים בלבן? תראה מה עשו לו, קרעו אותו. זה אחד שבא מאפריקה אולי לא ראה ניתוח, אבל מי שמבין זה חסד עם החולה, אם לא יפתחו את הבטן ויוציאו את הגידול הממאיר הוא ימות. וזה רצון המנותח עצמו, וזה חסד של הרופא שעושה עמו. אחד נכנס לקליניקה רופא שיניים רואה בן אדם עם צבת מכניס לו בפה, אאאה מה זה? הוא ביקש, הוא עמד בתור, הוא שילם כסף, הוא מת שתוציא לו את השן, תשחרר אותי מהכאבים, אבל אתה באת בקטע עכשיו שהוא מנער אותו ככה, אתה אל תבוא בקטע הזה אתה צריך לבוא מלפני ולראות גם אחרי, כשאתה בא ורואה את תאונת הדרכים נכון זה קשה מאד לסבול, אבל אתה לא יודע מה היה לפני ומה התיקון שנעשה בזה, אם היה לך את כל המסכת פרושה לפניך והיית יודע את החשבונות איך בודקים דברים אז אתה היית מבין. אחד רואה שוטר עוצר, צ'יק תעמוד בצד, אז הוא אומר רק רגע הוא שם לב ששלושה אנשים שנעצרו ע"י השוטר כולם ספרדים. אומר זה גזעני זה, רק את הספרדים הוא עוצר בצד, הוא אומר לו זה בכלל לא החשבון זה לא הולך לפי צבע, הצבע הוא נכון גורם, אבל הצבע של הרמזור לא של הנהג, הרמזור כשהיה אדום אלה עברו באדום, אתה חשבת שאני עוצר לפי הצבע שלהם, זה לא החשבון, החשבון לפי הצבע של הרמזור, אם אתה לא יודע בכלל למה עוצרים בני אדם למה עושים להם כך וכך, אין לך מושגים, איך אתה דן? אתה רואה קיפוח אתה רואה עוולה, אבל אין לך את הכלים, במה אתה בודק? וכי אתה יש לך רמת חסד וחנינה יותר מבורא עולם? בחיים לא, אם אחד יפשע כנגדנו, אם אחד יעבור סתם ברחוב ויידבק ככה אליך יעמוד מולך יגיד לך סלח לי רק רגע טח, שם לך סטירה. אתה תשתוק לו? לא תשתוק, אבל הוא יראה שאתה מתאדם מיד יגיד סליחה, סליחה טעיתי זה לא אתה. זה לא אתה. פתאום הוא עושה ככה והופ שתיים, אומר לו מה עכשיו? אומר לו התפלק לי, הוא ישתוק לו? צריך לחכות לפעם שלישית? לא צריך לחכות לפעם שלישית, הוא גומר עליו אם אפשר. בורא עולם אתה מורד נגדו פעם, פעמיים, שלוש, ארבע, חמש, הוא אומר לך שמור שבת אתה מחלל שבת, הוא אומר לא לאכול נבלות וטריפות אתה כן אוכל, הוא אומר לשים תפילין לא מעניין אותך, הוא אומר תעשה ככה אתה לא עושה מה הוא אומר אתה לא עושה, לקבל ממנו אתה מקבל? בריאות נשמה חיים ילדים הכל עם זה מה אתה עושה? נגדו. נו ומה יעשה אחד שיש לו את האפשרות למנוע ממך את הטובה? לוקח אותה לפחות נגיד לא מעניק, לוקח ממך את הכל ותסתדר לבד. בורא עולם לא, רשעים מאריכים ברשעתם, שנה, שנתיים שמורכבים מ-365 יום ו-24 שעות וששים דקות בשעה וכל מחשבותם לרעה והוא ממתין והוא סבלן, ואם אחרי עשרים שלושים ארבעים חמישים שנה הוא בא ונתן לבן אדם עונש - הא, למה הוא עושה כזה דבר? זה לא פייר, זה לא פייר, למה דוקא הוא? ולמה זה דוקא אבא שלי ולא אבא שלו? שימותו כולם רק אבא שלי לא, כשההוא מת לא כאב לו, כשההוא נהרג מסכן, צריך להיזהר בדרכים אני אומר לך, אבל כשאבא שלו הלך -בורא עולם אשם, למה? ככה, הוא פועל לפי רגש, מה אמות הדין מה הצדק מה היושר לא מעניין אותו בכלל. נו ככה דנים? ככה מסתכלים על בריאה? בורא עולם ברא הכל בחכמה, אנחנו פולטים דו תחמוצת הפחמן, הוא דאג שיהיה לנו צמחים, עשבים, עצים שיהפכו לנו את זה שוב פעם לחמצן אחרת היינו מתים. הוא דאג שהכל יסתדר בהרמוניה, הוא דאג בורא עולם שהעולם הזה יהיה בו את כל ההגנות את כל הטובות, אנחנו באים ומשחיתים, אנחנו מקלקלים. חברת חשמל תראו איזה יופי נתנה לנו פה אור נתנה לנו כח אנחנו יכולים לדבר יש מיזוג, איזה יופי, חברת חשמל גם מזהירה אל תכניס את האצבע לשקע, למה? זה חשמל. אז אחד אומר אני שמעתי שזה גם מדגדג הוא הכניס את האצבע ועשה לו דיג דיג דיג והוא הלך. מי אשם חברת חשמל או הוא? מי אמר לך להכניס? אמרו מפורש לא להכניס, אתה הכנסת תסבול, חברת חשמל לא נותנת צ'אנס, היא לא אומרת פעם ראשונה מוותרת, פעם שניה, על המקום הורגת. למה בורא עולם לא כל מי שמחלל שבת מת על המקום? הוא אמר שמחללה מות יומת. למה לא מת על המקום? בורא עולם ארך אפיים, רב חסד, ממתין, ממתין, סובל עולמו, עוד קצת, עוד קצת, פותח לאדם שערים להבין, נותן אפשרות שאנשים ישמעו הרצאות, נותן אפשרות שיהיו קלטות, נותן...

32 - האמת עומדת במבחן חלק ב'

 מקטע 1 : סבל הצדיק והנאת הרשע (06:45)

 למה בורא עולם לא כל מי שמחלל שבת מת על המקום? הוא אמר שמחלליה מות יומת, למה לא מת על המקום? בורא עולם ארך אפיים, רב חסד, ממתין ממתין, סובל עוד קצת עוד קצת פותח לאדם שערים נעלים, נותן אפשרות שאנשים ישמעו הרצאות, נותן אפשרות שיהיו קלטות, נותן מקרים שאדם יחשוב מהם, נותן לאדם המון הזדמנויות אבל כשהאדם לא רוצה אז הוא הכל יפרש איך שהוא רוצה בשביל להסתלק מן ההתחייבות. אדם אמיתי לא מפחד מה יהיו תוצאות הבדיקה, אדם אמיתי אומר צריכים לבדוק אז אני בודק עד הסוף, מה יהיו ההשלכות של הבדיקה זה לא מעניין אותי העיקר שזה יהיו תוצאות בדוקות ואמיתיות, אני אחיה בשקר? אני אטה את האמת הצידה ואלך לחיות חיי שקר? הרי אני אפסיד. אני יכול לחיות כל היום בחיים של שקר, אני יכול ללכת עם שטרות מזויפים בכיס, ואני יכול ללכת עם חליפות בשכירות, ואני יכול להצטלם במכוניות של אחרים, אבל לי אין כלום זה לא יעזור שום דבר. אתה חי בשקר, אתה בבועה, יום אחד היא תתפוצץ ואתה תהיה ערום מכל. אדם חכם בודק עד תכלית הדברים בלי לפחד מהמסקנות, אתה לא בודק - אתה פשוט מתחמק. זאת אומרת אדם צריך לדעת חיינו שווים יותר. עכשיו, למה נראה שרשעים דווקא מצליחים וצדיקים דווקא סובלים? הוא שואל גם חרדים מתים, נכון? כולם מתים וכולם מתייסרים. אין ייסורים בלא חטא, ואין מיתה בלא עוון. אין דבר כזה. וכל מי שמקבל עונש זה על המיליגרם מה שמגיע לו. בורא עולם לא עושה איפה ואיפה ואין לו שום חשבון חס ושלום לתת לזה יותר מזה, הכל נעשה בצדק. משה רבנו חטא - נענש, אהרן חטא - נענש, כל מי שחטא נענש אין אפס, אלא מה כל אחד לפי מה שהוא לפי מה שהוא נתבקש לפי מה שהוא צריך לעשות, ככה הוא מקבל את העונש. מעילה בתפקיד זה תלוי גם באיזה רמה, אדם שהוא טוראי שעשה טעות, איחר, נו, אפשר להגיד לו התראה הזהרה נזיפה וכו' אבל אם אדם בכיר שמחכים לו אלפי אנשים פיקודים שלו והוא מאחר, תכפיל את האיחור באלפי האנשים שהמתינו, פירושו של דבר זה כבר חשבון גדול וזה דוגמא לא טובה וכן על זה הדרך, זה כבר חשבון אחר. והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, כמו שנאמר וסביביו נשערה מאד. אבל הכלל הוא בפשטות תיקחו את המקורות מקלטות אחרות, הכלל הוא בפשטות, צדיקים מקבלים שכרם לעולם הבא, זה חפצם, כשאני מניח תפילין לא מקבל שכר כאן, כשאני מתעטף בטלית לא מקבל כאן, זה אני מכין צידה לדרך, השכר הוא שם ודע מתן שכרם של הצדיקים לעתיד לבוא. אבל אם עשינו עבירות אנחנו נקבל עונש כאן כי צריך למרק אותן, אם נחזור תשובה והתשובה אמיתית, אמיתית עם דקדוק, לבחון כל דבר ודבר עד הסוף גם לא נצטרך להתייסר כאן, אם התשובה תהיה טובה אבל לא מדוקדקת נצטרך לקבל ייסורים בהתאם לנקות את מה שלא שמנו לב, ולמה כאן? כיוון שפה זה זמני וזה מוגבל וזה גם נשכח, אבל אם זה יהיה לנצח נצחים אוי ואבוי ואפילו אם זה יהיה העונש הקל לאורך זמן. לעומת זאת הרשעים רוצים את שכרם בעולם הזה - אכול ושתה כי מחר נמות, הוא לא מאמין בעולם הבא, מה אכפת לו אם יש עולם הבא או לא? הוא מעניין אותו עכשיו אני חי, עכשיו אני רוצה ליהנות והוא עשה מצוות - מגיע לו על מעט המצוות שהוא עשה שכר, איפה יתנו לו? בעולם הזה שהוא נהנה ממנו יתנו לו את שכרו. ומה עם כל חובותיו? מחכים לו לעולם הבא, לכן נראה שרשעים נהנים וצדיקים סובלים. על זה אמר דוד המלך ע"ה "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת" איך זה "בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי אוון להשמדם עדי עד", כיוון שהרשעים נשמדים עדי עד, בעולם הזה נותנים להם את מלא שכרם שיציצו ויפרחו ויצליחו וישגשגו, אבל הכל שמור להם תיכף שיצאו מכאן. זה העניין בקצרה של שכר ועונש, כמובן שלא ניתן לבדוק חשבונו האישי של כל אדם, כי לא היינו לאורך כל ההיסטוריה שלו. יש גם דברים שאנחנו רואים בגלוי ואין אנחנו רואים את הנסתר, הקב"ה הוא לבד חוקר כליות ולב ורואה מה יש בליבו של אדם. יש אדם שמחייך אלינו ובעצם שנאה רבה יש בליבו אלינו, יש אדם שאומר לנו שלום וכוונתו רעה, יש אדם אומר לנו תהיו בריאים והוא מאחל לנו מחלה בליבו, יש כאלה שאומרים לך הבעל בית לא נמצא, והוא אמר לה להגיד שהוא לא נמצא, והיא אומרת את זה בשיא הנימוס, ממש לבבית, אבל מחריטה. זאת אומרת אנחנו רק רואים מה ששומעים מחזה עיניים אזניים ותו לא, לבבות רק הוא רואה, אז לכן יש אדם שחורש מזימות יומם ולילה ומקלל קללות ועושה דברים וכשאתה לא נמצא הוא מרכל עליך רכילות ואומר עליך לשון הרע, וכשאתה בא - מה זה? חיבוקים ונשיקות והכל, כמו לבן, אבל זה רק בורא עולם יודע ובמשקל לתת לכל אחד כחלקו.

מה קורה לנשמות הגוים? מקטע 2 : (01:46)

 שואל: מה קורה עם גויים? גם להם נשמות וגם להם הכל, נכון? אז מה קורה איתם הנשמות שלהם איפה הם הולכות ומה השכר שלהם? המצוות למשל שהם עושים לפי האמונה שלהם. ועוד דבר זה בקשר לעב"מים, האם אנחנו לא יש הוכחות עכשיו שיש עב"מים, זאת אומרת שיש עוד חיים? אז מה קורה איתם מה, אם זה מופיע? הרב: קודם כל לגבי הגויים - כל המקיים שבע מצוות בני נח, יש לו חלק לעולם הבא, וגויים שמקיימים את השבע מצוות שנצטווה נח, הם נקראים חסידי אומות העולם. אבל הם מקבלים שכר ברמה המתאימה למה שהם עושים, ויהודי שצריך לקיים הרבה מצוות, אז ודאי שהשכר שלו לעילא ולעילא, זה דבר אחד. דבר נוסף, לגבי עב"מים, עב"מ זה עצם בלתי מזוהה, כשנזהה אותו נתייחס אליו. בינתיים מה שמראים בטמבלוויזיה כל מיני מראות, וכל מיני חשמלים, וכל מיני דברים יש לזה פירושים הרבה, נחכה עד שהוא יתקרב אלינו, ינחת, נפתח את הדלת, נדבר איתו ונראה מה הוא אומר. בינתיים התורה נמצאת כאן על הקרקע ועוד לא ראיתי שאנשים ניגשו לספריה לפתוח את הספר תנ"ך, וללמוד אותו כמו שצריך, עד לעב"ם צ'יק צ'ק הגיעו והוכיחו על המקום, ותורה ש- 3300 שנה נבחנה ע"י כל היהודים בעולם וכל אומות העולם ניסו להכחיש אותה ולא הצליחו, יהודי מתעצל לגשת לספריה לבדוק.

מקטע 3 : (04:45) מנין שגן עדן באמת קיים? 

שאלה מהקהל? כבודו אמר כמה דברים בעניין הנשמות וכל מה שקשור לגן עדן וגיהנום ואני רוצה להבדיל אלף אלפי הבדלות, איזו שהיא הקדמה קטנה, באיזה שהוא שלב בחיים שלי אני איבדתי הכרה והחלק הזה של איבוד ההכרה זה עם הזיות וכל מה שמסביב לזה, וחלק מההזיות זה דברים שממש היו. חלק מההזיות זה דברים, דברים שהתרחשו ואני לא הייתי ליד. עכשיו מלבד זאת, להבדיל אלף אלפי הבדלות זה רק כדי להמחיש איזה משהו, מספרים שהמורים של הגויים ששלחו אותם לפיגועי התאבדות, אומרים להם תשמעו אתם הולכים לגן עדן, תלכו ותעשו. עכשיו אני משתמש במשהו ששמעתי כאן באחת ההרצאות מהשבוע האחרון, זה שאחד הדברים שהכי טוב להבטיח ולא לקיים, זה להבטיח דבר שאי אפשר לקחת ממנו הוכחה, אי אפשר לבטוח בו, הוא מת, מה אנחנו יודעים אם יש גן עדן או אין גן עדן, אנחנו משערים שקיים בגלל ששמענו ויש אגדה ומסביב לזה, אז גם בעניין הזה אנחנו צריכים לשמור תורה ומצוות כדי להגיע לגן עדן, וחלק מהאנשים שהיו ומתו מוות קליני היו וחזרו, אבל בשורה התחתונה אנשים שאיבדו הכרה, אנשים שהנפש במירכאות אני לא יודע איך לקרוא לזה, הזו הזיות, יתכן שחלק מהדברים שנאמרו כאן זה שייך להזיות, אע"פ שיש מחקרים על הכיפאק, מי שלא עשה, מי שלא עבר איזושהי טראומה כזאת לא יודע מה זה הזיה מהסוג הזה, ויתכן שאומרים שמדברים על גן עדן וכזה, אבל זה רק איזשהו שלב שמבטיחים וזה לא קיים, איך אפשר להוכיח שזה קיים בכלל, להחדיר לתוך האמונה, זה דבר שקשור גם בביטחון. איך אפשר שהאמונה תתחזק עם בטחון שבאמת קיים גן עדן וקיים גיהנום וקיים שכר על הדברים שאנחנו עושים או עונש להבדיל. תשובת הרב: אז בוא אני אסביר לך, אם אנחנו יודעים שהתורה היא אמת וכל המסורה שקיבלנו היא אמת, אז ממילא כל מה שנאמר בה הוא אמת. אני לא יודע אם שמעתם הרצאות הוכחות לאמיתות התורה היה פה ב..? היה, אז אם המדען ציגלר הוכיח שהתורה אמרה את הדברים מראש והכל ברור והכל שריר והכל קיים, חוץ מכל ההוכחות המדעיות שנתגלו לאחרונה וכתובות כבר לפני 3300 שנה בתורה, ועל זה יש הרצאות רבות וחומר כתוב רב, אם אני יודע שהמקור הזה הוא מקור אמיתי, ממילא כל מה שהוא אומר לי אני מקבל, ממילא כל אלו שהעבירו אותו במשך כל הדורות הם דוברי אמת. אם אני רוצה לראות הוכחה מוחשית והיא מתייחסת לחלק אחר מעולמנו, ואני רוצה לחוות את החוויה החושית, אני חייב להיות באותו מקום בשביל לברר, נכון? אם אנחנו אומרים שגן עדן זה בעולם העליון, אני לא יכול להראות לך מפה את העולם העליון, כי הוא שם. היה אחד שאמר לי אני רוצה שתראה לי את העולם הבא עכשיו, אני חוזר בתשובה. אמרתי לו אין בעיה תעלה לגג תקפוץ ראש, תגיע לשם. אני לא מבטיח לך שתחזור, אבל תראה מה יש שם. אמר לי זה לא תשובה, אמרתי לו אתה צודק. תגיד לי יש אוסטרליה? אמר לי כן, אמרתי לו מאיפה אתה יודע, אמר לי יש אנשים שחזרו משם, אמרתי לו רק רגע, השואל: יש דברים שמוכחים פיזית, ודברים של הנשמה, הדברים שמוכחים פיזית זה מדינה זה יבשת, הרב: לא, יש דברים שמוכחים פיזית תקשיב והם בגדר ההשגה שלנו, ויש דברים שהם, אני מתכוון השגה להשיג את הדברים לא השגה רוחנית ויש דברים שאני צריך לזוז ממקום למקום, להגיע בשביל לראותם, עכשיו, ראייה חושית זה הראיה הזאת שהיא הרוחנית לא הגשמית, כי הגשם לא רואה, הרוח רואה, כמו שהסברנו קודם, נשמה רואה ונשמה רואה נשמה, ונשמה רואה גן עדן רוחני, אבל בשביל שהנשמה תראה את הגן עדן הרוחני היא צריכה לצאת מן הגוף, להגיע לשם ולראות אותו ולחזור ולספר לך, זאת האפשרות היחידה.

מקטע 4 : (04:03) בין הזיה למוות קליני

השואל: לא היה דבר כזה שהנשמה חזרה וסיפרה . הרב: היה, מה זה מוות קליני? הערה מהקהל : מוות קליני סליחה מוות קליני זה מקום שהיה אור לפי מה ש.. הרב: רק שנייה, שנייה, קודם כל יצאה הנשמה? יצאה, פגשה נשמות אחרות? השואל: הזיה, מי שעבר תאונה, קיבל זעזוע מח... הרב: שנייה שנייה,יש הבדל בין הזיה לבין מת קליני, הזיה זה של אדם חי, אדם מת לא הוזה ולא חוזה, מת זה מת. מת זה חתיכת בשר כמו שתלויה באיטליז, מת. השואל: אבל מסתבר שהוא לא מת כי אם הוא היה מת אז היו מגדירים את זה כמת, זה קליני. הרב: אבל את המסתבר הזה לא אמרו הרופאים, הפרופסורים והמדענים, המסתבר הזה זה אתה סובר. הערה מהקהל: איך אפשר להוכיח שבן אדם מת? הרב: זה יש מדענים שעוסקים בזה, אם הם קובעים שמיתה פירושו של דבר לאחר שבע דקות שתאי המח מתו אז זה מת, אתה מבין? ואם אחרי שעות הוא חוזר לחיים, שים לב, והוא לא הזה הזיות הוא היה בעולם אחר, והוא פגש אנשים אחרים שהם במציאות נמצאים והוא מכיר אותם והם מדברים איתו, והוא חוזר עם המידע הזה, זה לא הזיה, אני יכול להזות עכשיו כשאני חי, אני יכול תוך כדי ערפול חושים. השואל: אבל זה לא גן עדן, גם מי ש.. הרב: עזוב את הגן עדן לא אמרתי גן עדן. השואל: אתה מדבר על גן עדן. הרב: לא אמרתי גן עדן. השואל: אתה מדבר על מוות קליני שראו אור גדול. הרב: עזוב, שמעתי, קודם כל, אבל יש את המציאות הזאת חוץ לגוף בעולמות רוחניים. גמרנו. עכשיו בסיאנסים כששואלים אנשים שנפטרו איפה הם נמצאים, הם מתארים את המקומות והם אומרים מה העונשים שהם עוברים, ועל איזה עבירות. עכשיו אלה שבאים בסיאנס בדר"כ חילונים שלא יודעים מאומה מזה, ואלה שעושים את הסיאנס בדר"כ חילונים שאין להם מקורות לזה, והם מקבלים, נכון גם גויים עושים את זה, והם מקבלים את המקורות, וכשהם באים נגיד לאנשי דת או לאנשים שמבינים בזה אז מראים להם שהמקורות האלה למעשה כתובים בתנ"ך, בזוהר הקדוש ובמקומות אחרים. "ואת נפש אויביך יקלענה בכף הקלע", זה לא דברים שאנחנו בודים מליבנו, זה דברים שכתובים, והם רק באים ואומרים אכן זה המקום שאני נמצא בו, עכשיו למי הם אומרים? לא לי, לאחד חילוני שלא מבין ולא מכיר את המושג אפילו. עכשיו, אם אתה רוצה ראיה במישור החזותי אין ברירה, צריך לעקור ממקום למקום. אם בדרך העובדתית כמו שאתה מקבל עובדה שפלוני אומר חזרתי כרגע מדיזינגוף והייתה תאונת דרכים קטלנית, יש לך אפשרות להאמין לו או לא להאמין לו. אבל אם עשרה אנשים יבואו ויגידו אותו דבר מסתבר שזה נכון, ואם יבואו אלף ויודיעו בחדשות, מסתבר שזה נכון. ואם יצאו לשטח ובדקו את זה עכשיו מתברר שזה נכון. זה המסלול, אם באו עשרה ואמרו שיש מוות קליני ויש שכר ועונש, גן עדן וגיהנום, ואם באו אלפים עוד יותר, ואם חקרו מדענים עוד יותר, ואם שמו את הפלומבה מה נשאר? השואל: לא מפריע שאני שואל. הרב : לא, לא מפריע. השואל: אז או.קיי, אז אם ככה אנחנו נעשה חשבון פשוט ואנחנו נבדוק ונמצא שמספר החרדים במדינה הזו ובכלל בעולם הוא מספר כ"כ קטן, איך יתכן שכ"כ הרבה אנשים שומעים, שני אנשים אומרים שאתה שיכור אתה הולך הביתה לישון, כ"כ הרבה אנשים אומרים, רגע רבותי תהיו קצת קומנסנס כאילו לפנות אל ההיגיון הבריא, בסדר, יש מוות קליני והחלק של האור, גן עדן זה דבר שאפשר להבטיח, השאלה אם הוא קיים, ועד עכשיו אף אחד חוץ מהסיאנסים שאני מה זה סקפטי לגבי כל הדברים האלה. הרב: ומה עם גלגול נשמות שאנשים באים ויודעים מהגלגול הקודם שלהם ואומרים מה עבר עליהם בעולם, השואל: מעולם לא ראיתי מישהו שעשה גלגול נשמה. הרב: אתה לא ראית, מה?

מקטע 5 : (08:48) מה אשם האדם על גלגולו הקודם?

שואלת: מה אשם, מישהו שהתגלגל מה הוא אשם? מה הוא אשם? הרב: לא שמעתי, עוד פעם, מי? השואלת: זה שהתגלגל בגלגול הקודם. הרב: אני אסביר לך, בואי אסביר לך, אם יש מישהו אשם זה רק המתגלגל, מדוע? נגיד שהיה אדם בתוך גוף, קראו לו אברהם, ואברהם זה היה חוטא, אברהם החוטא נפטר, החליטו להכניס את הגוף שלו כרגע בגוף שנקרא יצחק. השואלת: אבל אלוהים ברא את העולם ואת החיים, אז מה זה משנה? הרב: כן אבל מי חי עם החיים? השואלת: מה אכפת לי מה שהיה קודם, הרב: גברת, את יודעת שאת כרגע גלגול של עצמך הקודם? את יודעת? רגע, רגע, קודם כל בואי נחלק דבר ודבר, קודם כל את שאלת לגבי גלגולים, גלגול מטרתו לתקן את האדם שלא השלים תיקונו קודם. דבר שני שאת שואלת למה יש הגדרה של חילונים רשעים, השואלת: אתה ככה אמרת, הרב: מתי אמרתי? סליחה, את מוכנה לקום? אני לא רואה, כן, כן, את שמעת שאני אמרתי שחילונים רשעים? השואלת: בדיוק ככה הבנתי. הרב: "הבנתי" זה משהו אחר. השואלת: אישה שיודעת שיש לה ילד מונגולואידי למה שהיא תביא אותו לעולם, איזה מן דבר זה? הרב: אענה לך. עכשיו, את רוצה לשמוע גם תשובה? יופי. השואלת: לא תשכנע אותי לחזור בתשובה, הרב: נכון, ברור לי שלא תשתכנעי כי את רוצה רק לטעון, אבל אף על פי כן אני אפנק אותך ואני אענה לך. מי רשע ומי צדיק זה לא אני קובע. השואלת: אתה אמרת, הרב: לא, יש חוק שקובע, השואלת: אתה החוק. הרב: הו, בית משפט זה החוק. מי החוק, השופטים? שואל אותך מי החוק, השופטים? הזמינו אותי לבית משפט והשופטים זה בני אדם כמוני, החליטו הורשעת בעבירה לך לכלא, אדוני אתה בדיוק כמוני, שואל שאלה, כן, יש יש יש, כולם צריכים להיות בכלא. אבל רק רגע, מי זה החוק? קבוצת אנשים שהחליטו בגלל אינטרסים שלהם או הבנות שלהם, או צביון שהם רוצים שיהיה - לחוקק חוקים. כתבו את החוקים בגלל שידם תקיפה והם מסוגלים לעשות זאת, כתבו ספר חוקים, העמידו אנשים בבתי משפט, קראו להם שופטים, נתנו אפשרות הגנה, קראו לזה עורך דין, וכל בן אדם שלפי דעתם עבר עבירה כלשהי עומד לפני אנשים הדומים לו, והם מרשיעים אותו ושוללים ממנו במקרים מסוימים את החיים. מי אתם רבותיי השופטים? מכוח מה אתם פועלים? חוקים. מי עשה אותם? אנחנו, איך? אם אנחנו יכולים לעשות חוקים ולדון חיים של בני אדם, מי שברא את החיים לא יכול לחוקק חוקים? עכשיו זה דבר אחד, דבר שני - צריך להבין דבר אחד: רשעים זה גם דתיים, מי שעובר על החוק הוא נקרא רשע, כי הוא מרשיע כנגד בוראו. רשע זה לא חילוני דווקא, גם צדיק שעשה עבירה אחת במזיד - נקרא רשע. אחד עבר עבירת תנועה נקרא עבריין תנועה, אדם שעבר עבירה פלילית נקרא עבריין, וכן על זה הדרך, ההגדרה נובעת מהמעשה שהוא עשה, זה לא משנה מיהו. שופט שנסע על מאה ארבעים קמ"ש - עבריין, שופט עבריין. המשטרה נוסעת כל הזמן על 120, 130 היא לא עבריינית. אבל כל השאר הם עבריינים בחזקה בתוקף או בתיאוריה. בכל אופן צריך להבין דבר אחד, החשבון נעשה מדוקדק ע"י בורא עולם, לא אנחנו. אנחנו לא מוציאים לפועל, אנחנו לא קובעים כלום, כל אדם ואדם הוא קובע את גורלו ומה יפול עליו, בין טובה ובין רעה, זה דבר נוסף. דבר נוסף למה בא ילד מונגולאיד הסברנו, כזה ילד בא בגלל גלגול... השואלת: בגלל הגלגול הקודם. הרב: נכון, והוא גם בא להורים כאלה שעל פי מעשיהם ראויים לילד כזה, בין בגלגול זה, בין בגלגול קודם, למה? כי הצדק הוא שכולם יהיו ראויים לאותו עונש, אחרת זה לא צדק. לדוגמא - בית המשפט הרשיע אדם מסוים 25 שנה בפנים על רצח. השופט אכזר או השופט בסדר? בסדר. החוק אומר 25 שנה, הכניס אותו. אבל הוא לא עשה צדק, כי הוא עשה את אשתו כאלמנה 25 שנה ואת בניו כיתומים 25 שנה והוא אינו יכול להתחשב עם כל הסובבים, אבל בורא עולם, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא, הוא לא עושה עוול, מה זה לא עושה עוול? בורא עולם אם יש רשע שחייב מיתה אז הוא מחכה, מגיע לו מיתה? אומר רגע, בוא נראה, אם הוא ימות ההורים שלו יכאב להם? כן, מגיע להם רמת העונש של הפטירה? כן, אז או.קיי הוא ימות, רק רגע אבל יש לו גם אחים, מה עם האחים שלו? גם להם מגיע או.קיי, מה עם הדודים, מה עם הקרובים, מה עם השכנים, כשכולם יהיה מגיע להם את אותה רמת עונש המתייחסת לכל אחד ואחד, הוא יוציא את גזר דינו. אבל אם יהיה אפילו אחד שידע מהמקרה הזה ויצטער צער שהוא יותר מהרמה המגיעה לו להצטער בגלל שהוא צדיק, בורא עולם ימתין עד שתוגדש אצלו הסאה גם כן, ותגיע לרמה שמגיע לו כבר, ואז יטול את הנשמה של ההוא. זאת אומרת בורא עולם עד שהוא מוציא את גזר דינו מאריך לרשע ברשעתו, כדי שלא לפגוע באנשים החפים מפשע. ואם זה כבר הגיע, אז זה מגיע לכולם. לכן אומרת הגמרא: משפחה שמת לה מת תדאג כל המשפחה, שאם היה להם אפשרות להגן עליו לא היה מת. חבורה שמת לה מת תדאג כל החבורה, עיר שמת לה מת תדאג כל העיר, למה? בשביל שלא היה להם מי שיגונן. והגמרא מביאה מעשה בר' יהושע בן לוי שהיה אליהו זכור לטוב מתגלה אליו כל יום, פעם אחת נעדר שלושה ימים, כשבא אליו לאחר מכן שאלו מדוע לא באת, אמר לו לפני שלושה ימים היכה הארי אדם במרחק 12 קילומטר מביתך, ואם זכותך לא הגנה עד שם, אינך ראוי שאבוא אליך, זאת אומרת זכות הצדיק מגינה על הסובבים גם כן, זה נקרא "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא".

מקטע 6 : (03:20) הרוגי מלכות בדורנו

בואו אני אהמם אתכם לעוד דבר אחד שאתם לא יודעים את החשבון בכלל, כשיש נפגעים שנפגעים נגיד בפיגוע חבלני אז כולנו מזועזעים, אנחנו ממש חדלי אישים, כבר לא יודעים מה לעשות. וכשרואים את המראות הנוראות האלה זה איום ונורא זה קטסטרופה, השכל האנושי לא יכול להבין, זה רחמים? זה רחמים? ככה הורגים אנשים? ראש לשם, ילד לשם, זה, איפה הרחמים? איפה אל רחום וחנון ארך אפיים רב חסד ואמת, איפה זה? כן, איפה הוא? אלא מה? מזה אנחנו מזועזעים, אבל אם אנחנו רואים בחור נחמד עם קוקואים או עם שושנות והולך עם שלוש עגילים, מכנסיים קרועים מג'ינס, חולצה, מחייך מבסוט היי בי צ'או וואוו, זה עשר, אנחנו לא מרחמים עליו, אנחנו אפילו מקנאים בו, ואם יש לו הונדה טרר... אי אי אי, איזה חיים, אתם יודעים על פי התורה על מי צריך לרחם? עליו ולא על הנפגע. ואני אסביר לכם למה, כי ע"פ התורה מי שהוא נרצח בגלל היותו יהודי הוא נקרא "הרוג מלכות", ומי שהוא הרוג מלכות הוא זוכה לגן עדן אפילו שהיה רשע בחייו, והקב"ה ינקום את דמו נקמה אישית. ובמלחמת גוג ומגוג שזוהי המלחמה האחרונה - זוהי הנקמה מכל הגויים על כל נפשות ישראל ב- 2000 שנות גלות שלנו, שה' יתבע את דמם. זאת אומרת כל אלה שנהרגו ונרצחו בשואה, כל אלה שנרצחו ע"י גויים שתבעו את דמם - כל אלה מסודרים, מסודרים, הם אצל ר' עקיבא וחבריו כהרוגי מלכות, גם ר' עקיבא היה בן 120, גדול הדור, והגויים פשטו את בשרו במסרקות של ברזל, אבל זה הכל הולך לחשבון שבורא עולם יודע, ועשרה הקדושים העליונים בעם ישראל נרצחו במיתות משונות, אחד תקעו בו 300 כידונים בעת ובעונה אחת, אחד שרפו אותו עם ספר תורה ביד, מיתות משונות, אבל הזוהר הקדוש מגלה אלה העשרה הרוגי מלכות הם עשרת השבטים שמכרו את יוסף במצרים והתגלגלו שוב לתקן את חטאם. דברים לא הולכים סתם, הכל הולך עם חשבון, מהחטא הנורא הזה של מכירת יוסף נתגלגל שמאות שנים עם ישראל עונה במצרים בעבדות, מי גרם? מכירת יוסף, זה עוון גדול מאד, אז לקבל את המיתה המשונה הזאת תמורת כל מה שנתגלגל זה אפס אפסים לעומת מה שמגיע.

מקטע 7 : (07:15) מדוע צריך ארבעה סוגי מיתות? 

אני שואל אבל שאלה, למה צריך בכלל מיתה משונה? שימותו כולם באותה צורה, כולם נגיד בגרדום או כולם בכסא חשמלי או כולם בחנק, למה צריך ארבע מיתות בתורה? חנק והרג שריפה וסקילה, למה צריך? אתם יודעים למה? כי כל מיתה מכפרת ברמה אחרת. מה פירוש? כתוב שקשה רימה בבשר המת, כמחט בבשר החי, התולעים שאוכלים את המת בקבר הם קשים לו כמו מחט שמכניסים לאדם חי בגוף, איך זה יכול להיות? הרי הגוף מת ולא מרגיש, איך זה יכול להיות? אלא כתוב רק נפשו עליו תאבל, הנפש של האדם שיוצאת והיא רואה את הגוף הזה שמתייסר, שהיא היתה בו, יש לה את הצער והוא הוא הכאב כמו שפה. דוגמא: אם אני חלילה אעליב מישהו מכם יהיה לו צער גדול, אני לא פגעתי בו פיזית לא נגעתי בו, לא צבטתי אותו, רק אמרתי מילה אחת והוא נהיה אדום, והוא נהיה רותח, הבן אדם הזה יש לו צער איום ונורא, ויש כאלה יכולים להגיע עד שבץ לב, פירושו של דבר שצער רוחני הוא צער גדול ביותר. נקמה - יש אנשים מוכנים להשקיע עשר עשרים שנה לחפש את הבן אדם לנקום בו. מוכן לוותר על כל הנאות חיי העולם הזה, חיי משפחה, ריצות והכל כמו שסיפר איסאר הראל, איך תפסו את אייכמן, 15 שנה מעקבים, ויתרו על חיי משפחה אבל להביא אותו פה למשפט. 15 שנה, בן אדם בשביל למצות את הדין מוכן להשקיע, סימן מתוקה הנקמה, אבל רואים שזה כוחות נפש אדירים שיש באדם, אז אדם צריך להבין: בושה זה עונש קשה ביותר, כשמביישים בן אדם הוא אומר תקבור אותי רק אל תגיד לי דברים כאלה אל תגיד לי אותם. פירושו של דבר, אם אדם מתבייש בגלל מעשה או גנות שהופצה עליו בעיתונות, הוא עלול לא לרדת חודשים רבים מהבית שמא יראו אותו וישאלו ויביטו עליו במבט כזה, זאת אומרת הוא מעדיף את הכליאה בבית מהחופש בחוץ, כי החופש בחוץ כולא אותו יותר מהבית. בושה זה אחד מהעונשים הקשים ביותר שיש בגיהנום, הבושה, עוד בלי עונש אחר, רק הבושה. אז תבינו דבר אחד, כשאדם מת מיתה קלה מה פרוש? הלך לישון, מת, נרדם כאילו ויצאה נשמתו. אין בושה במיתה כזאת, זה מיתה פנטסטית, כולם מאחלים לעצמם לעלות למיטה, לא להרגיש כאב, לא לקום בבוקר, שלום. אדם אם הוא מת חס ושלום בצורה שהיא קשה, ורואים את הגוף מרוטש וכו' - זה בזיון גדול, זה בזיון גדול, אבל מי רואה את הבזיון? הנשמה שיצאה מגופה היא רואה בביזיונה והיא מצטערת מגודל הבושה שנובעת. לדוגמא, אחד נסע באופניים, ראיתם כאלה שעושים הופ, מרימים את הגלגל והכל? ואם הוא נפל וחביבי קיבל מכה לפני כולם, איך הוא קם? לא, סתם, כלום, שום דבר, למה? שלא יגידו, והוא הולך ככה לא לא זה בסדר בסדר, בוא נעזור לך, לא לא, תודה, בסדר בסדר, אח"כ הוא הולך ואאא... מה קרה? הוא לא רוצה להתפדח לידם אז הוא מעדיף להתאמץ עם הכאב רק לעבור את הקטע של הבושה. עדיף לו כאב פיזי מבושה רוחנית. אבל כשאדם נמצא במצב שהוא לא יכול להתחמק מלכסות את הבושה, הנה כולם רואים את התאונה, כולם עוצרים ומסתכלים, ורואים זה השחקן כדורגל, והוא רואה שכולם רואים והוא מתבייש, הצער ברמה הזאת מכפר על גודל עבירות כאלה, צער רוחני יותר גבוה שנובע ממיתה יותר משונה מתקן עוד יותר מזה, לכן יש מיתות משונות שגורמות לתיקונים גדולים יותר. אחד בא עם פצע קל, שמים תחבושת, אחד בא עם חתך עמוק, עושים לו תפרים, אדם שבא עם בעיה רצינית קורעים לו את הבשר ומתחילים לעבוד בפנים, יש כאלה שמסכנים צריך גם לתלוש להם אברים ולעקור אותם, ויצטרכו ללכת בלי אותם איברים, והבושה יותר גדולה לפי רמת החולי שהיה בגוף. אם הגוף נפגע הרבה לפעמים צריך להסיר איברים, אם הנשמה נפגעה הרבה ע"י חטאים, רמת התיקון המתבקשת היא ברמה גבוהה יותר, לכן ה' עשה טובה לאדם שכבר הוא מת, מיתה תהיה מכפרת עליו, אבל איך? לא יכולים לאחד שצריך ניתוח תחבושת, זה לא מועיל. לכן יש מיתות משונות, לכן יש מקרים שבאים אנשים בצורות מעוותות, לכן הם באים בעלי מומים, וזה התיקון שלהם, והם צריכים לשמוח בזה שניתנה להם ההזדמנות לתקן, ויותר מזה מצבם שפיר משלנו, למה? אנחנו חושבים, אנחנו בריאים, אנחנו צדיקים ואנחנו לא יודעים במה אנחנו חוטאים, להם יש לפחות תזכורת תמידית, אם אתה כזה, משמע שהיתה לך בעיה חמורה בזה. אבל לדוגמא אדם שהולך עם ג'ינס קרוע, עם קוקו ועגילים והוא חושב שהוא חברמן, והוא נהנה מהחיים זה המסכן האמיתי, כי זה כבר הגיע לעולם שכולו טוב, אבל זה אם לא יתקן את עצמו מי יודע איך הוא יגיע פעם הבאה, ומי יודע מה הוא יצטער עד שיגיע בפעם הבאה. אבל הוא בריא, הולך, מסתובב, אוכל ושותה, וזה המסכן האמיתי, חולה שלא יודע שהוא חולה, הוא מסוכן יותר ממי שמתברר לו שהוא כבר חולה, כי זה עוד שייך בו טיפול ורפואה, וזה יכול להספיק למות בלי שידע שהיה החולי, זאת אומרת על מי אנחנו צריכים לרחם? על מי שלא יודע את האמת. האמת היא כואבת לפעמים, נכון, אין מה לעשות. לפעמים מגיע חשבון חשמל 852 שקל, זה אמת כואבת, אבל צריך לשלם, אם אתה לא רוצה לשבת בחושך, אין מה לעשות, חודש הבא תצמצם בחשמל. אבל מה נעשה? האמת כואבת לפעמים, אבל מה? בשביל זה להתעלם ממנה? זה לא יעזור.

מה יעזור לחולה זכרון הנאותיו (02:58) מקטע 8 :

 היה אחד שחשב שהוא מצא פטנט, הוא החליט. פעם היו שולחים לנו בדואר אתם זוכרים שנות טובות, מכתבים מידידים, היו שונות טובות עם זהב וכסף ככה ועם ציפורים ועם זה וכתבו הרבה הרבה, והיו מחכים בראש השנה לבוא לראות מי שלח, זה היה לפני עשרות שנים, היום כמעט לא בנמצא ששולחים שנות טובות, חוץ משנות טובות עסקיות שהחצי שקל שהוא השקיע עליך יעלה לך אלפי שקלים אחר כך. אבל היום תיבת הדואר משמשת רק לגמ"ח, גז, מים, חשמל, ארנונה, מיסים, רפורטים, רק בעיות, זאת התיבה לבעיות. אחד כבר נמאס לו, נמאס לו, אמר אני יותר לא מסתכל על התיבת דואר. לא קיימת בשבילי. היה הולך, עולה, שכן שואל אותו: תגיד אתה כבר חודש ימים הולך עם שריקות מבסוט, מה מה מה הסיפור, אתה הרווחת משהו? אומר לו לא, אני מצאתי פטנט, מה הפטנט? אומר אני לא פותח את התיבה, ממילא אני לא רואה את הצרות, את הבעיות, את החובות, אין לי בעיה, מאז שלקחתי את השיטה הזו – מאושר. אמר לו איזה יופי גם אני אעשה כך, כל הבניין שששש... (שורק). יום אחד ניידות, משטרות, כולם מקיפים את הבניין, יורדים עצורים זה, מה קרה? שלחנו לכם פתק, שלחנו אזהרה, התראה, צו לפני עיקול, לא שומעים, כנס לבית דין, סע, יום אחד יתבעו ממך, בינתיים אתה משחק אותה לא מרגיש לא יודע, אבל יום אחד את כל החובות תשלם עם ריבית והצמדה, בן אדם שמתעלם מן האמת - בסדר, אז בינתיים הוא נוסע ומטייל, אבל יגיע היום שיפרעו ממך וכשיפרעו אתה תראה, כשתשכב חס ושלום, חס ושלום, וקורים מקרים לצערנו, בן אדם שוכב בבית חולים, אתה תבוא לבקר אותו, לא תוכל לנחם אותו, ולומר לו "עזוב עכשיו איך אתה מרגיש, תזכור איך רקדנו פעם, אתה זוכר איך אכלנו פעם חומוס עם צ'יפס? אתה זוכר איזה דברים יפים עברו עלינו?" מה זה מעניין אותו עכשיו? הוא עכשיו גונח, אתה מספר לו צ'יפסים, מי רוצה לראות אותם, תוציא אותי מפה. תזכור את הרגע שאתה עלול לסבול בגין ההנאות שהיו לך, לא כדאי, עשה חשבון, אפשר ליהנות כאן בעולם הזה כל רגע ולעשות מצוות, למה ליהנות על חשבון העבירות ואח"כ לשלם בגדול?

מקטע 9 :(03:55) מה כדאי להיות כופר או מאמין?

ורק עוד דבר אחד אני רוצה לפתוח לכם פתח, אני לא אוכל לכסות את כל החומר שצריך, בפרט שאנחנו התעכבנו הרבה עם שאלות ותשובות. אבל אני רוצה לומר לכם דבר אחד, אתם אנשים שחושבים בהגיון, תעשו איתי את החשבון, פסקל עשה את החשבון הזה, הוא הגיע לתוצאות שאני הגעתי. מה החשבון? יש שתי אפשרויות, נגיד שהתורה לא מוכיחה כלום, נגיד שהמדע לא אומר שום דבר, אבל אם אתם נמצאים כאן בעולם הזה, עכשיו, אתה נציג אותך בתור הכופר לצורך העניין, ואותי נציג כמאמין לצורך העניין, אני הדתי אתה החילוני, אתה הכופר אני המאמין, לצורך העניין. שלומי, לשיטת הכופר, הכופר אומר כשאדם מת אין שכר ועונש, אין גן עדן אין גיהנום, אדם מת הופך להיות חול, לא מרגיש, לא יודע, לא מבין, הולך לאבדון, זה שיטת הכופר. שיטת המאמין - כשאדם ייפטר מן העולם יש שכר ועונש, העולם לא הפקר, כמו שהאדם בדעתו חקק חוקים של שכר ועונש, מי שנתן לו דעה לחקוק אותם גם לו יש חוקים שמי שמגיע לו שכר יקבל, ומי שצריך ענישה ייענש, זה המאמין אומר. וזה נקרא שתי מחלקות גן עדן וגיהנום או X ו-Y מה שתרצה לא משנים לי השמות מצידי תגיד שגיהנום זה גן עדן, וגן עדן זה הגיהנום, אבל יש מקום של עונש, ויש מקום של שכר. אז הכופר אומר אין כלום והמאמין אומר יש שתי אפשרויות, או גן עדן או גיהנום. עכשיו, האמת היא רק אחת - או שהכופר צודק מאה אחוז, או שהמאמין צודק מאה אחוז, אין אפשרות ששניהם צודקים, כי אחד סותר את השני. האמת היא מאה אחוז, אבל הסיכוי כרגע פיפטי פיפטי. לא אני בעל הוכחות ולא הכופר בעל הוכחות, אנחנו שווים כרגע, חמישים אחוז סיכוי לשלומי, חמישים אחוז סיכוי לאמנון. עכשיו אני ושלומי עושים חשבון, אם אתה צודק יש לך אפשרות חמישים אחוז, אם אתה צודק שאתה תצא מן העולם לאן אתה הולך? לאבדון, לא מרגיש לא יודע חול. אם אתה צודק גם בשבילי אתה צודק, אתה צודק כי אתה המאה אחוז, אז כשאני אפטר מן העולם גם אני הולך חול לא זוכר, לא יודע, לאבדון. אם אתה צודק כולנו נמות, נהיה חול בחול. זה החמישים אחוז סיכוי שלך. יש חמישים אחוז סיכוי שלי: אם אני צודק בחמישים אחוז סיכוי שלי, כשאני אפטר מן העולם, לאן אני הולך? לגן עדן, עבדתי על זה שעות נוספות. אם אני צודק בחמישים אחוז שלי - כשאתה תיפטר הכופר לאן אתה תלך? לגיהנום. נעשה סיכום סופי, אם אתה צודק אתה הולך לאבדון, ואם אתה לא צודק אתה הולך לגיהנום, בכל מקרה הלך עליך. רק רגע, אבל אם אני צודק שלומי, לי יש חמישים אחוז סיכוי שאני אהיה בגן עדן. רק רגע, לאור המשוואה הזאת, שלומי, מה כדאי להיות? כופר או מאמין?

מקטע 10 : (03:35) מי נהנה יותר הדתי או החילוני?

שלומי: אז בוא נעשה סדר בבלגאן כדי שזה ילך טוב. הרב: בבקשה. שלומי: קודם כל בקטע הזה של מכאן ועד לקטע הזה שאנחנו צריכים להגיש את הדו"ח, וביי ביי, יש את החלק הזה של החיים. הרב: אין בעיה. שלומי: וכדי להגדיר אותם בצורה טובה, הרב: עזוב את זה, אני מדבר הרגע על המוות, אני אגיד לך למה, כי אני חי יותר טוב ממך, בשבעים שנה שלי אני חי יותר טוב ממך, השואל: כבוד הרב אולי שתי דקות, הרב: שלומי, שלומי שלומי, רק שניה השואל: אבל זה תורת ויכוח, אני, הרב: שלומי, שלומי, אני מתענה מכדורגל, אתה נהנה מכדורגל, אתה שונא בית כנסת אני נהנה מבית כנסת, זה דברים שבעולם הזה כל אחד נהנה ממשהו אחר. השואל: משחקים בקיצוניות? הרב: לא, אי אפשר לבדוק את זה כי כל אחד יש לו רמת הנאות שונה, אבל אני שואל הרי על השאלה העיקרית, רגע אחרי שנצא מהעולם הזה, שזה עיקר הויכוח והמשא ומתן בינינו - האם יש או האם אין? זה שיש פה עכשיו חיים ואפשר לחיות כך או אחרת זה כולנו מסכימים, אתה נהנה יותר אני פחות או הפוך, זה נעבור, מה יהיה רגע אחרי? לך או לי? לפי מה שאמרתי, השואל: בכנות, מעניין את הסבתא שלי, מה יהיה אחרי שאני אמות, הרב: לא. השואל: אצלך, אצלי זה מה אחרת. הרב: אני אגיד לך למה. השואל: רק רגע, אז אני אגיד לך שניה, סליחה אתה לא יכול הולך להגיד לי מה הולך להיות עם החיים שלי אתה הולך להגיד לי מה יהיה אח"כ וכשאני בא להגיד איזושהי תזה שלי, אתה אומר לי חכה, תן לי לדבר, אז שניה אחת לפני שנגיע לזה. הרב: בבקשה. השואל: בשביל להבין את העניין, אני תלמיד ישיבה לשעבר, בגיל ארבע עשרה בערך 15, הפכתי לצד השני ואני היום מתנדנד כאן, אז הבוס שלי נמצא שם למעלה תופס אותי בשערות אומר לי חביבי אמנון יצחק נמצא אתה בא, הרב: או.קיי. השואל: למען האמת לא מקבל משכורת אם אני לא הולך, חייב לקבל משכורת, אין מה לעשות. אבל לעצם העניין - אני לפני כמה ימים הייתי באיזה שהוא מקום שעשו שמה קייטנה לילדים מוכי גורל, חולי סרטן, חולי סי.פי, ילדים במצב קשה מאד ולכל ילד כזה היה מלוווה במלווה, שהמלווה הזה נתן לו את הכוח לעשות את הקייטנה הזאת בצורה טובה, ליווה אותו, עזר לו, סייע לו, הכל, והבחורים האלה היו תלמידי ישיבה. עכשיו מה שמושך אותי לכל העניין הזה של הדת, עוד פעם זה הקטע הזה ש.. תראה הבחורים הצעירים האלה בשעות הערב היו מגיעים, הייתי משמיע להם מוזיקה של מרדכי בן דוד, של פריד, והם היו רוקדים ומשתוללים בשמחה כזאת שאני הייתי מה זה מתקנא בהם, מסתכל ואומר יה אללה למה להם מגיע לשמוח ככה ולי לא, למה הם יכולים להגיע לכזאת רמה של שמחה ואני לא, ואני לא יודע מה יש בעולם הבא כרגע אני לא מסתכל על זה כעל דבר שמעניין אותי, מה שמעניין אותי כיום זה איך אני אצליח להגיע לרמת אושר עילאי כזאת גבוהה. אני למעשה עובד בשביל דתיים כתקליטן כדי.ג'יי, ואני רואה את השמחה שיש להם, למה לי כחילוני אין את האפשרות, אני עושה לפעמים מסיבות אסיד וכשהחילונים שואפים לאושר מדומה, הם לוקחים טריפים, ומה שמעניין אותי זה איך הם מצליחים להגיע לאושר כזה, איך הם לוקחים את הלחם ואוכלים אותו עם כזאת שמחה, איך בריקודים שלהם הם עושים מדהים, איזה עוצמה, איזה כח יש להם, וזה המצוות האלה שהם עושים כאן - זה דברים שממש מהנים, זה סיבה שכן יכולה למשוך אותי פנימה להיות בעל תשובה אם כן.

מקטע 11 : (04:57) בשביל מה לחיות?

בכל מה שקשור לעולם הבא זה לא מדבר אלי אני לא מצליח לתפוס, הרב: שמעתי. השואל: זה לא נכנס לי פה, שום דבר, בטחון והאמונה שום דבר, האמונה הביטחון לא יכול לתפוס, הקופסא חסומה. הרב: יתכן, רק רגע, נפתח אותה, נפתח. השואל: בבקשה. הרב: עכשיו כל ההקדמה שאמרת (שלומי) לא נוגעת למה שאני רוצה להשיג, אני יכול להציג את היהדות היום שהיא נותנת סיפוק והנאה ואושר בחיים לפחות כמו החילונים, ואפילו יותר, ואני יודע שהרבה חילונים מתקנאים באורח החיים של שומרי תורה ומצוות, רק נראה להם שזה כבד יהיה עליהם, והם לא מסוגלים לחיות באופן כזה, אבל לא באתי עכשיו לעשות תחרות בין חילוני לדתי מי חי יותר טוב. השואל: לא נכון, הרב: רק שנייה את העולם הזה אני אומר נעבור, אבל אני אומר, כמו שאתה מפחד שהוא יפטר אותך, ולא רק הוא, גם מעביד אחר כי אתה צריך פרנסה בשביל לחיות, ואתה מתחיל את החודש בעבודה עם על דעת שבסוף החודש תקבל משכורת, אתה לא מוכן לעבוד סתם בלי הבטחה שיהיה משכורת. אני לא מוכן לעבור את החיים פה אם בסוף אני יודע שאני אהיה פגר מת, כמו סוס או נבלה של חמור, חבל על הזמן, למה שאני אצטער עד אז יותר צער בחיים מאשר הנאות? בוא נגמור את זה עכשיו ולהתראות, לא יהיה לי אח"כ בעיות, לא נוסטלגיה לא הפסדים ואני לא אתקנא באף אחד, אני אהיה גרגיר חול בדיוק כמו שדרכתי עליו בכניסה. אז מה אכפת לי? יש אמת, יש צדק, יש יושר, מה זה מעניין אותי? גוש בשר, שהופך להיות עפר, לא מרגיש לא יודע, אם כן החיים שלך לא שווים אצלי כקליפת השום, ואני מסוגל לקום ולהרוג אותך עכשיו ולהתראות, ואני אמות איתך ולא מפריע לי וסלמאת, למה? כי אין המשך. אבל אם יש המשך, החיים כדאיים, אני אשקיע, אבל במה? לא איך ליהנות הרגע שאהיה קרוב לפרה, לא, אני משקיע, אני קבלתי דעת מה שאין לפרה, בשביל מה קיבלתי? בשביל לאכול? הרי היא אוכלת במזדמן לה יותר טוב ממני, היא לא מפחדת מהבוס, והוא לא משך אותה בכח בשביל לבוא לפה לשמוע, פשוט מאד, הם חיים יותר טוב מאיתנו, רק מה, מגיע רגע המיתה שלהם והם הולכים, גם אנחנו, אבל למה אנחנו צריכים צרות, סבל, ייסורים בדרך למוות? השואל: אני לא סובל, איזה ייסורים? מי סובל? הרב: אף אחד, הא? השואל: תאמין לי אני נהנה מכל רגע, אני תכננתי... הרב: היה לך כאב שיניים פעם? השואל: איזה שיניים? הרב: שואל, היה לך כאב שינים, שואל הלכת פעם לרופא? חלית? השואל: כן. הרב: שפעת? חובות? טרדות? לא ענו לך? העליבו אותך? מישהו קילל אותך פעם? רבת פעם? השואל: בקלות מתעצבן. הרב: די, אז אני שואל למה הסבל הזה בדרך אל האושר, כשהאושר הוא יותר רגעי ולא תדיר, בעוד שהייסורים מהדרך אל האושר היא קבועה ולא מגיעים, ובקושי, ואם תקנה כבר עכשיו רכב טוב יעקוף אותך רכב יותר טוב ואתה נהיה גמד ברגע, ואם יהיה לך כסף יבוא אחד יותר עשיר ויסתום לך את הפה, ואם כך, אף פעם לא תצליח לנצח בתחרות העולמית הזאת של כבוד וגאווה. השואל: אבל אנחנו לא חיים בתחרות אנחנו חיים פה. הרב: אתה חי בתחרות, השואל: מי אמר? הרב: אתה חי בתחרות אם תרצה או לא תרצה, השואל: אני שואל את כבודו, הרב: אדם, אדם, אדם רוצה לגור בצפון ת"א, זה יותר מכובד משכונת התקווה, ככה הוא מבין, הוא רוצה לגור בדירה שהיא פנטהאוז והוא משקיף על כולם, והוא לא רוצה לגור בקומה תחתונה כשכולם עליו, הוא רוצה לנסוע עם מרצדס עדיף לו מלנסוע בסוסיתא, הוא רוצה שעון זהב כמו שלך מאשר שעון פשוט, הוא רוצה עניבה צבעונית ולא בלי עניבה בכלל, הוא לוקח עט כמו שלך מוזהב כשאפשר לקחת חד פעמי, הוא לוקח אתה מבין, מכנסיים דיאולן כשאפשר ללכת עם ג'ינס. השואל: תאמין לי הכל מתנות, נשבע לך. הרב: מתנות, אוקיי. השואל: שעון זה מאבא, זה מיום הולדת שהיה לי, אתה רואה, כלום לא קניתי. הרב: רק למה לא לקחת את העט שאתה קנית, ולקחת את העט שנתנו לך? כי הוא יותר מכובד. השואל: זה לא הנאה מדברים יפים, נו באמת. הרב: זה טוב הנאה, או.קיי, אמרתי שלא? אבל אני לא אתווכח איתך על הנאות כי זה אינדבידואלי לכל אחד, די, אבל יום אחד נצא מכאן, לך יהיה אפס סיכויים שלומי ולי יהיה חמישים אחוז.

מקטע 12 : (03:20) דילמת החיים של שלומי

שלומי: אין לי עין עליך. הרב: אין לך עין עלי. אני אסביר דבר אחד נשמה, אם באמת יש שמה לפי החמישים אחוז שלי - גיהנום. השואל: אתה הפסדת את כל החיים פה והלכת לשם, אני פה.. סליחה, אם אני חי לא כמו שאני מאמין ולא כמו שאני רוצה, הרב: שמעתי, שמעתי, שמעתי, שבעים שנה מול נצח, אתה מבין את היחס? זה 0,0000 אין סוף, זה היחס בין שבעים שנה שהוא נהנה מול נצח. עכשיו, להתייסר שבעים שנה, אפילו נגיד כל הדתיים רק סובלים, אתה יודע כל עוגה שהם אוכלים זה כאב בטן, כל שבת זה גיהנום, כל דבר שהם עושים - צער, שבעים שנה צער, ואח"כ גן עדן לנצח, הייסורים האלה זה 0,0000 לעומת השכר. רק שנייה, זאת אומרת, אם זה בכלל המדד מה שאתה אומר. דבר שני הרבה מאיתנו חיים הרבה יותר טוב ממך, ואתה אמרת איך הם רוקדים עם שמחה אמיתית ואנחנו לא יכולים, אנחנו רק עושים דאווין על הבחורות וזה הכל, למה אני מתנדנד כל היום? שהיא תחייך לי בסוף, ואם היא לא חייכה, אמרה אלק רקדן, אז כל ההתעייפות והזעה והסרחת בחינם. עכשיו אני אשאל אותך שאלה ותגיד לי בכנות שלומי לא בגלל שאנחנו כרגע מתעמתים, אם חס ושלום יקרה מקרה ואתה תהיה בבית חולים, ופרופסור במחלקה יגיד שהסיכויים שלך אפסו, נותרו לך כשבועיים לפי הערכה שתחיה, מה אתה עושה עם בשורה כזאת? השואל: מניסיון, בערך בגיל שמונה עשרה משהו כזה, מספיק בר דעת, נכון? קיבלתי משהו כמו חודש ימים לסגור חשבון, וחשבתי איך להראות יותר מחייך כדי שיזכרו אותי כזה, ממש לא עניין של דת, לא עניין של... הרב: יפה, נפלא, עכשיו תקשיב, הפרופסור אמר לך שאין סיכוי נשאר עוד חודש בגיל שמונה עשרה, נגיד שאני הייתי בא אליך אז, הייתי אומר לך שלומי, אני לא פרופסור, אני לא יכול להבטיח מאה אחוז, אבל אני אומר לך שלומי, אם אתה תהיה מוכן לחזור בתשובה, יש עשרה אחוז סיכוי שתמשיך לחיות הרבה הרבה שנים, אתה תחזור בתשובה, שלומי? השואל: סביר להניח שכן, אנשים רוצים לחיות. הרב: סביר להניח שכן, השואל: אני לא עמדתי בניסיון הזה, הרב: בסדר, ה' לא יזכה אותך לעמוד בניסיון כזה, מסכים, אבל רגע, רגע שלומי, וזה שיקול נבון, נכון? יפה. שלומי, אם בעשרה אחוז סיכוי לחיות עוד כמה שנים - אתה מוכן לחזור בתשובה, בחמישים אחוז סיכוי להיות בגן עדן לנצח אתה לא חוזר הערב בתשובה שלומי?

מקטע 13 : (05:02) "הצוללת הצהובה"

השואל: כי לנצח כשאתה מזכיר גן עדן, אני לא מכיר אני לא יודע מה זה, זה לא נכנס לי למושג. הרב: שמעתי, שמעתי, שמעתי. השואל: בסדר אני אסביר כדי שתשמע עוד פעם. כשמגיעים למצב כזה שאתה, אתה לא תשמע כאילו האמונה, האמונה מגיעה למצב שהיא מתחילה איפה שנגמר ההיגיון. הרב: שמעתי. השואל: או.קיי, מבחינתי חונכתי להניח תפילין כל יום כל בוקר. הרב: שמעתי. השואל:אני, הכל פיקס, זה... הרב: שמעתי, די שמעתי אני לוקח אותך לאילת שלומי, אני לוקח אותך לאילת, אתה אף פעם לא צללת ואני אומר לך תשמע באילת יש שמה צוללת הצהובה, אפשר להיכנס לבפנים, ואתה תראה מראות שלא ראית מעולם, לא חווית חוויות כאלה, אתה תכנס או לא תכנס לצוללת הצהובה? השואל: סביר להניח שכן, הרב: סביר להניח שכן, אתה לא עומד בחוץ ואומר תשמע, כיוון שלא ראיתי מעולם ולא חוויתי חוויות כאלה מעולם, לכן אני מונע את האפשרות שייכנס לי לראש שאני אהיה פעם בצוללת הצהובה, השואל: אבל זה דבר שאם אני רואה, אני רואה תכל'ס אני עולה, אני מספר לכולם מה ראיתי. הרב, זה אתה תראה מתי שתכנס לצוללת הצהובה, וזה אתה תראה מתי שתכנס לקבר. השואל: אני בקושי מסתדר עם מה שקורה עכשיו, אתה רוצה שאני אחשוב על מה שיקרה כשאני אמות? נו באמת, הרב: ודאי, הרי אתה תחיה, ואם אתה תחיה ותמשיך בעולם שאתה לא מכיר, אז מה אם אתה לא מכיר, אני לא הייתי באוסטרליה אבל אמרו לי שיש קנגרו, והם רצים ויש להם עוד אחד בבטן, אז מה? אז אני אומר בגלל שלא הייתי, ולא ראיתי לא אסע לשם, כי לא נראה לי שאני צריך לקנות סל לקחת את התינוק שלי, והקנגרו נולד עם סל לילד שלו. זה לא נראה לי. השואל: אני לא מבין, אני לא מבין מה הדוגמא הזאת קשורה לכאן בכלל, אני אגיד לך למה זה מובן. הרב: בבקשה. השואל: איך יתכן שאנחנו מדברים על משהו מוחשי כמו קנגרו, כאשר מדברים על.. אני אומר לך תשמע פה יש מודעה, הבעיה שלך לקום ולראות את המודעה זה פשוט לעשות ארבעה צעדים ולראות את זה, ללכת ולראות אם קיים גן עדן אף אחד לא חותם לך על זה כי אי אפשר. הרב: שמעתי. שואל אותך שאלה, אתה היית אמרת במסיבות אסיד, נכון? השואל: יצא לי. הרב: בשביל שהחבר'ה האלה יכנסו לפאן, הם צריכים אקסטזי נכון? השואל: נכון. הרב : הבטיחו להם שאם הם ייקחו את הכדור אז הם יצאו מהכדור, נכון? עשו ניסיון וראו, תעשה ניסיון ותראה. השואל: אתה מדבר על סמים, אני אנטי סמים, מעולם לא עישנתי, מעולם לא נגעתי, אבל לצורך השיחה הזאת מעולם לא קרה מצב שמישהו היה מוכן לאבד את החיים שלו כדי לראות מה יש מעבר לזה, לא מצב כדי לחיות כרגע, אנשים לא, זה לא קשור בכלל, הרב: שואל, מה תפסיד אם יהיה לך גן עדן לנצח, מה הפסדת? מה אכפת לך אם יש לך אפשרות להרוויח גן עדן לנצח? השואל: כדי לבוא ולשאול אותי אם הפסדתי או הרווחתי במשהו שאני לא מאמין בו, אולי שלב ראשון לנסות להסביר לי איך אני בכלל תופס איזה שייכות לאמונה הזאת, מאיפה אני צובר את הביטחון והאמונה שכן קיים דבר כזה? הרב: או.קיי. השואל: אתה מדבר על דבר שאני לא מכיר ולא יודע, הרב: שמעתי, גמרנו. עכשיו אני שואל אותך שאלה: אתה מבין מה זה נשמה? השואל: אני מקווה. הרב: אתה יכול להסביר לי מה זה הנאה רוחנית? אני שומע מוזיקה, שומע מוזיקה עכשיו, זה הנאה רוחנית. השואל: אני חושב שאפשר להגדיר את זה כ.. לא, בעצם... הרב: זה הנאה רוחנית, השואל: הנאת שמיעה, טוב, הפעלת אחד החושים, כן, בסדר, הרב: אוקי, זאת אומרת ראיה זה הנאה רוחנית? השואל: בסדר, הרב: עכשיו תגיד לי, אתה מבין עכשיו הנאה, אם אני אכניס אותך לאולם שיש בו מראות וזגוגיות ונברשות משהו מדהים נכון, שאתה תהנה יותר אם זה יהיה מקום עם נורה פשוטה? נכון? אקח אותך ואראה לך נוף, נכון אתה מתלהב? נכון נכנסת לך שמחה? ברמות לפי מה שאתה רואה, נכון? כשאתה רואה דברים יותר חדשים אתה מתלהב יותר? נכון, ואם על הדרך גם אתה שומע מוזיקה מדהימה אתה מבין שמכניסה אותך לסחרור ואתה כ"כ מאושר, זה טוב? השואל: אמת, הרב: כיוון שהנשמה שלך יוצאת מן העולם הזה, והנשמה היא הנהנית מריח, מראיה ומשמיעה, תאר לך את העולם הרוחני - גן עדן, ריח בשמים גן עדן, מוזיקה פסטורלית ויש שמה מראות מהסוג הרוחני, שהנשמה שלך נהנית ומתעדנת ומקבלת סיפוק ללא גבול, מספיק? השואל: לא, הרב: למה? השואל: ככה. אסביר לך הסבר פשוט, הגן עדן שלך זה אחד, אני אומר "שלך" כדי הרב: אני דיברתי על שלך, השואל: סליחה, אנחנו מדברים על... הרב: על שלך, תן לי שכר אבל לנצח קבוע, לפחות לא יורד, רק עם אפשרות עליה, אין דבר יותר טוב מזה, תבחר בשכר הכי מינימלי ותעלה איתו לאט לאט כל הזמן, זה לא טוב? השואל: על פניו זה נשמע טוב, על פניו זה נשמע טוב, הרב: די,

מקטע 14 : (06:30) האם ישתה שלומי מהמים המורעלים?

השואל שלומי: אבל בפנים, פה פנימה הקופסא עדיין לא נפתחה. השואל: לא, בגלל שאתה מקושר כ"כ לחיים הגשמיים האלה ואתה רוצה כ"כ ליהנות פה ולנצל פה שאתה יודע שאם תסכים עם הקטע הזה שהוא יותר משתלם תצטרך לכאורה לוותר על כמה הנאות עכשוויות שאתה לא מוכן לוותר, לכן אתה דוחה את הדברים וסוגר את הקופסא מלקבל. אבל אם אתה תסתכל שאתה עלול להיפטר עוד שבוע, וכל ההנאות שלך לא שוות גרוש בעוד שבוע, ורק אם יש סיכוי שיש גן עדן, אז כבר לא יהיה אכפת לך מה זה, העיקר שיהיה, העיקר תן לי לחיות עוד קצת, ותן לי לחיות עם רמה של הנאה בלא סבל, אז מה זה משנה לי מה ההנאה, אין הפסד רק רווח, מה אכפת לי שיהיה לי? יתירה מזאת, אם אני אומר לך שהמים בשכונה שלך יש עשרה אחוז סיכוי שהם הורעלו ע"י מחבלים, תשתה מהם? השואל: סביר להניח שלא. הרב: סביר להניח שלא, למה לא תשתה? תשעים אחוז מהסיכוי שהמים לא הורעלו. השואל: אתה מוכן לקחת בשבילי את העשרה אחוז סיכון האלה? את העשרה אחוז סיכון אתה מוכן לקחת? השואל שלומי: אני לא, הרב: אתה כן. השואל שלומי: אני לא, מה . הרב: אתה לא מוכן. שלומי: בודאי שלא. הרב: אתה לוקח אתה המאה אחוז סיכון, יש סיכוי גן עדן אתה לא לוקח, למה אני סתום, אבל את הסיכון להיות חילוני כופר בשביל הרגע אתה כן מוכן, השואל: אני לא מבין למה אתה מתעקש כל הזמן, אבל בצורה פשוטה יש דברים שהם מוחשיים, דברים שהם קיימים, הרב: שמעתי. שלומי: ויש דברים ש... הרב: שמעתי ואמרנו שאור זה לא מוחשי, זה רוחני, זה לא פיזי, לא נתפס, אמרנו שהנאה של ריח זה לא נתפס, זה הנאה רוחנית, אמרתי לך אם גן עדן מלא ריחות טובים ומראות נפלאים ומוזיקה הכי טובה, שעריבה לאוזנך, מה אכפת לך שיהיה לך כזה דבר? בגלל שעוד לא שמעת את הסימפוניה? מה זה אכפת לך? אבל רק ככה יש סיכוי, בלי זה אין ואתה הולך הפוך על הפוך, אתה הולך למקום של צער, ותיקח את הצער הכי קל, הכי קל לאורך זמן אתה תהיה אומלל, אם יהיה לך רק כאב של שן אחת בלתי פוסק, ואין רופא שיניים, אתה מתאר לך מה זה? אז מי הולך להסתכן כשיש לי סיכוי, ומניח את הסיכוי ולוקח מאה אחוז סיכון? מי עושה כזה דבר? בר דעת לא עושה כזה דבר. אתה פסקת שאתה לא תשתה מים אפילו בעשר אחוז סיכון, אתה פסקת שאם יש עשרה אחוז סיכוי שאני אחיה עוד קצת ויכול להיות שתחיה עוד קצת בבית חולים, ואח"כ תסבול צרות קשות יותר ממה שהיית חולה קודם וגם עדיף, כי יש סיכוי ואני אחיה עוד, ובעשרה אחוז היית מוכן לחזור בתשובה, אז בחמישים אחוז סיכוי לנצח נצחים בגן עדן שאני לא מכיר אבל הוא יהיה מין שכר מסוים, למה שאני לא אשקיע? מה יש לי להפסיד? שש מצוות אתה צריך לעשות? תפילין כבד עליך? טלית? תפילה? סך הכל שלושת רבעי שעה, לברך ברכת המזון, להגיד שתי דקות ברוך אתה ה' הזן את העולם כולו זה בעיה? לקבוע שעה אחת תורה? זה בסך הכל, רק שניה, זה... רק שניה אל תפסיק אותי שניה אני רוצה שכולם ישמעו, שש מצוות עשה בסך הכל יש לך ביום, שש מצוות עשה שלוקחות בקושי בין שעה לשעתיים, זה כל הסיפור. מעבר לזה יש לך שבת לנוח, שישי שבת להתייחד עם קונך, לעשות עונג שבת כמו שבורא עולם רוצה, שישי שבת תנוח, אצל הגויים לוקחים וויקאנד ארוך, לוקחים חמישי שישי שבת, לוקחים יותר, אמרו לך אל תתאמץ אל תתעייף הרבה בחופש, שישי שבת. קח פיסטוקים, קח גרעינים, קח בוטנים, תשב תאכל תפצח תשיר, מה הבעיה? חלות נרות. מה, צריך לנסוע לצרפת, להיכנס לאיזה מועדון שידליקו לי נרות ויתנו לי חלות ולשלם על זה חמישים דינר? כל שישי שבת, זה קשה? מה, מה הקושי? מה אני מוגבל? פשוט מאוד יש לי מערכת שאני צריך לעשות אותה, כמו שאתה קם בבוקר שוטף פנים, צריך ללכת לעבודה, עולה לאוטובוס, מניע את המכונית, מגיע, פעולות מסוימות שגרתיות שחוזרות על עצמן, על זה לא מקבלים שכר. על זה כן מקבלים שכר, זה שכר שגם אם תקבל, ברגע שהשתמשת בו הוא נגמר, פה זה לא נגמר, שמור וצבור וממתין לך לאחר 120 שנה, מה אכפת לי לשים בקופה שאם תהיה יהיה לי, ואם לא יהיה, לא הפסדתי. מה אכפת לי? זה על הצד של הספקן הכי גדול. אבל אם יש - השקעתי את ההשקעה של החיים שלי. זה אני אומר אם לא ניתן לברר, וניתן לברר, ויש סמינרים שיוכיחו לך את הכל שחור על גבי לבן, אז מה הבעיה אני לא מבין, אני רק רציתי לקצר, לומר שאפילו אם אדם אין בעולם, אין בנמצא אפשרות להוכיח, אין, זהו, זה רק אמונה, תאמין או לא, תעשה ספקולציה כדאי או לא כדאי, כל בר דעת ייקח את הסיכוי ויעזוב את הסיכון, הבנת שלומי? אפילו שזה קשה לי, אפילו שנראה לי שאני אפסיד הרגע, אפילו ואפילו ואפילו זה עדיין משתלם פי כמה וכמה. השואל: אפילו שאני לא עושה את הספקולציה הזאת שאולי קיים חמישים אחוז, תנסה להבין כמה באמת הקושי. הרב: הבנתי, שלומי: זה קשה לי. הרב: ואני לא חושב שזה קשה. שלומי: לגבי כל השאר, אני מניח תפילין והכל אין לי בעיה. הרב: אני שואל את הציבור היקר שנותר כאן שאלה, אם גן עדן זה רמה כלשהי של אושר, אבל לא תפחת לעולם, או שתהיה יציבה או שתעלה, כדאי או לא כדאי? הקהל: כדאי. הרב: מה אכפת לך שיש סוג שכר שאתה עוד לא מכיר אבל הוא יקרא "שכר" והוא יהנה אותך, מה אכפת לך?

מקטע 15 : (01:40) מבסוט לרגע

השואל: יש, יש מצב שבעימות כזה כדאי להזכיר, יום שבת אני רוצה ללכת לפגוש מישהו במשפחה שלי. הדבר הקל ביותר לעשות ביום שבת כי כולם עובדים, אני נכנס לאוטו, מגיע אליו לוקח לי נגיד חצי שעה להגיע בנסיעה, ברגל זה ייקח לי איזה יום שלם, ומה שקורה זה שאני מצליח לראות אותו, ואני פשוט נהנה ואני מתמוגג מהרגע הזה, הייתכן שהאושר הזה שמביא לי הרגע הזה או הרגע האחר, הרב: יתבטל לטובת השכר הנצחי, השואל: שאני לא יודע מה זה בכלל? הרב: ודאי שכדאי, למה? אני נהנה הרגע, אני רעב, לא בודק באיזה מסעדה אני אוכל, אוכל חומוס שהוא לא טרי, והרגע אני מבסוט, ועשיתי את הכל ואחרי זה, אני חביבי עם הבטן יומיים ככה מסתובב, כדאי? אז אתה אומר רגע, תשמע כדאי שתבדוק, השואל: למה כל הזמן אנחנו נכנסים לדוגמאות שהן מוחשיות הרב: כי אתה לא מבין במושגים רוחניים, לכן אני מדבר איתך במוחשי, שתקיש, איך אני יכול אם אתה אומר לי מראש אני לא מבין ברוחני, נתתי לך דוגמאות רוחניות, הבנת פתאום החלטת שאתה לא מבין, אמרת שאתה מבין שראייה זה רוחני, ריח זה רוחני, שמיעה אוזן זה רוחני, ראיה, אם אני אבוא לכולם ואני אגיד להם רגע אתם רואים את זה, אתם רואים את עופר פה, כולם רואים אותו, הרב: כן. שואלת: אתה רואה את הנשמה, את גלי הקול? כשאתה מדבר ברמקול אתה שומע את עצמך? אתה רואה את ההדים? השואל: אני עובד עם זה כבר כ"כ הרבה שנים שאני לא צריך להבין. השואלת: את האוויר שאתה נושם אתה רואה? אתה רואה? אבל אתה מאמין לזה.

מקטע 16 : (03:10) האם מספיק להיות אדם טוב?

שואל: בנוגע לכל האנשים שחיים בכל העולם יהודים ולא יהודים, האם זה מספיק להיות בן אדם טוב עם ערכים טובים ולקיים מצוות מינימליות בשביל להגיע לגן עדן, או שחייבים להיות דתיים? הרב: מי שמקיים מצוות, אם תקרא לו דתי או לא דתי זה לא משנה לי הכותרת, מי שמקיים מצוות שהבורא ציווה אותו הוא צדיק. דתי זה לא המילה הקובעת, ההבדלה של בין דתי לבין חילוני זה הבדלה כוללנית, יכול להיות שיש דתיים שייכנסו לגיהנום, קשה שחילונים שהם לא שמרו מצוות יכנסו לגן עדן, אבל יש מצבים שזה יתכן, בסוג מצוות מסוימות שהם עשו במיוחד במיוחד, ועל אחרות הם התנקו בעולם הזה ובעולם הבא. אבל רק שנייה, אתה צריך להבין דבר אחד, להיות אדם טוב זה לא עושה אותך אדם שמקיים רצון הבורא, גם גויים יש טובים, בין אדם לחברו - גם אם התורה לא היתה מצווה את סוג המצוות האלה זה דבר הנצרך לישוב העולם, תשמור לי ואשמור לך, אתה תהיה טוב איתי, אני אחזיר לך טובה, זה טובת העולם, זה לא צריך אפילו היה ציווי מן התורה, אבל הקב"ה נתן מצוות כאלה בתורה בשביל להגדיר אותם עד כמה ומאיפה, ודבר נוסף בורא עולם רצה לזכות אותך גם על מה שאתה ממילא כבר הולך לעשות בשביל שיחשב לך מצווה.יש מצוות בין אדם למקום, אם אתה לא מקיים את המצוות שבין אדם למקום, בעצם אתה אומר אין מצווה עלי, ממילא אני כופר, אני כופר במציאות אלוקית שבראה אותי, והיא מצווה אותי ואני צריך להישמע לה, ואטול שכר בסוף, זה נקרא כפירה. להיות אדם טוב זה גם בלי מצוות התורה אתה מבין. אבל לקיים מצוות שהן אינן חברתיות - זה צריך להיות בשביל זה מצווה, אם אתה עושה אותן - אתה מאמין בו ותיטול שכר, אם לא - אתה כופר בו ולא תיטול שכר. השואל: אבל התורה מאד מדקדקת בפרטים, הרב: נכון. השואל: אז מאיפה אני יכול לדעת מה אני צריך לעשות... הרב: צריך פשוט מאד ללמוד את השולחן ערוך ומה שכתוב שם ולקיים אותו, כמו שאני לומד ומקיים את מה שכתוב. השואל: אבל אלוקים ברא את כל בני האדם גם לא יהודים, הרב: נכון ולהם יש שבע מצוות ולך יש טיפה יותר. כמו שאישה פטורה מהרבה מצוות בתורה שאני חייב בהם, ויש הרבה מצוות שהיא חייבת ואני לא, יש מצוות שהן לכהן ואני לא כהן, יש מצוות ללוי ואני לא לוי, יש מצוות למעביד, יש לשוכר, יש למשכיר, יש מצוות שצריך ללמוד והם לא תלויות לכל אחד בשווה, השואל: זאת אומרת שיהודי זה נשמה יותר גבוהה מ.., הרב: נכון.

מקטע 17 : (03:05) טענה: "אכילת פרה זה רצח"

שואלת: בקשר לזה שהפלה זה בעצם רצח של נשמות, אז בעצם שאתה אוכל פרה או אתה אוכל דג זה רצח של נשמה שהיא בדיוק אותה נשמה כמו שלך. הרב: יופי, ולפי הטבעונות גם אם את רוצחת את הכוסברה זה גם כן רצח, אני רוצה שתביני דבר אחד. השואלת: לא, זה לא רצח, הרב: אני אגיד לך למה, השואלת: כשאתה קוטף עגבניה מתוך שיח אתה לא הורג את כל השיח אתה לוקח רק את העגבניה שהיא גם ככה חפץ מוגבל, הרב: נכון אבל אם את לוקחת את העובר מהאמא, את גם לא הורגת את האמא בכל אופן רצחת את העובר, כשאת רוצחת את העגבניה מהזה אם תשימי אותה היא כבר לא תגדל . השואלת: רגע, זה שאתה זה שאתה, זה לא משנה, אז זה שאתה הורג פרה זה רצח? הרב: לא. השואלת: למה? זה אותה נשמה כמו שלך. הרב: אסביר לך, קודם כל זה לא נשמה. השואלת: זה אותה נשמה כמו שלך אותו דבר. הרב: קודם כל זה לא נשמה. השואלת: זה אותה נשמה, היא אוכלת, מתגוננת, זה אותו דבר כמו שלך. הרב: זה נפש, זה הנפש הבהמית. אני אסביר לך, קודם כל את צריכה להבין דבר אחד: בהמות חיות עופות דגים נבראו לצורך האדם, אמרתי בהתחלה יש ארבע דרגות: דומם, צומח, חי, מדבר נכון? שימי לב, הצומח שהוא דרגה שניה, הוא חי מהדומם, מהעפר והמים, הצומח הזה נאכל ע"י החי, ע"י פרה וזה נותן חיות לפרה, האדם אוכל את הפרה שאכלה את הצמח שינק מהדומם, מה קרה בינתיים? העלנו כל אחד מהמצבים השפלים דרגה, הדומם עבר לדרגת צומח, הצומח עלה לדרגת חי והחי הפך לדרגת מדבר. המטרה שלנו כמו שאמרתי קודם, היא להעלות את הדרגות מלמטה למעלה, כאליהו הנביא שהביא את כל הגשמיות למדרגה של רוחניות, זאת אומרת פרה נועדה לצורך האדם, אלמלא האדם שהיה צריך שימושים מן הפרה, כגון את בשרה לאכילה, את עורה בשביל לבישה, את קרנותיה בשביל השופר, את החלב שלה בשביל השקאה, וכן על זה הדרך, לא הייתה נבראת פרה. צריכים אותה למטרת האדם ולתועלתו. השואלת: אני מסתדרת בלי בשר, בלי דגים, בלי ביצים ואני לא לובשת לא נעלי עור ולא זה וברוך ה' אני חיה טוב מאד בלי זה, הרב: נכון, יפה מאד. עכשיו אני שואל אותך שאלה אחת פשוטה, למה שהצומח ישמש אותך? גם לו יש נפש צומחת. למה שאת תאכלי ירקות? השואלת: אבל אני לא הורגת את כל הצמח כאשר אני אוכלת רק את העגבנייה הרב: בננות אכלת? השואלת: כן. הרב: אם אוכלים בננות אז עוקרים את כל הגזע, הרגת אותו, מת.

מקטע 18 : (02:14) מה יוצא לבורא מהבריאה?

שואל: ביום ראשון הרב רמי לוי השווה את בריאת העולם לאדם שפותח עסק ומצפה להרוויח רווח. והוא טען שאלוקים פתח עסק, העולם, והוא מצפה להרוויח רווח, מה הרווח שבעצם ה' מצפה להרוויח? האם הוא צריך אותנו כשם שאנחנו צריכים אותו והאם יש אמת בהסבר של רצון לתת ורצון לקבל? הרב: קודם כל הקב"ה זה לא הולך על בסיס של רווח כי הקב"ה לא חסר אותנו, טרם ביאתנו לעולם הוא לא חסר מאומה, וגם אחרי שנלך הוא לא חסר מאומה. כיוון שהוא שלם ומושלם, אבל הקב"ה ברא את הבריאה להיטיב לבריות שיבראו, זאת אומרת ממידת הטוב להיטיב, על זה יש לי הסבר בקלטת שנקראת "האם יש תשובה חילונית לשאלה למה באת לעולם", שמה אני מסביר את כל זה באריכות, תיקח את זה משם, אבל שתדע אין הקב"ה חסר, ואין הוא מתווסף ע"י מעשינו, כי טרם בריאתנו הוא היה קיים גם בלעדינו. השואל: אז למה בריאתנו? הרב: להיטיב לנו, כיוון שמידת הטוב להיטיב. השואל: אבל אם הוא לא היה יוצר אותנו לא היה.. הרב: מי שטוב מידתו להיטיב, זה לא חסרון זה מעלה, אני נדיב אז אני נותן לך עכשיו צדקה, אני לא חסר את זה אם אני לא אתן לך אני פשוט מוסיף לך. השואל: אבל אם אני לא הייתי לא היית יכול לתת לי... הרב: נכון אז מידת טובו יכולה להתבטא בדרכים שונות שאיננו מכירים אותן, אבל מידת הטוב הזדמנה כרגע נגיד ע"י עני, אז ניכרת מידת הטוב, אבל מידת הטוב יכולה להיות גם ע"י גמילות חסד של ביקור חולים ולא ע"י צדקה. השואל: זאת אומרת מידת הטוב שלו לא הזדמנה, הוא יצר אותה. הרב: נכון, לכן אני אומר שיש לו דרכים רבות לבטא את טובו, הדרכים הידועות לנו המתייחסות אלינו, אבל יש דרכים נעלמות שידועות לו ולא לנו. אני צריך להתייחס מה הקשר ביני לבינו לא מה הקשר שלו עם עצמו.

מקטע 19 : (02:20) הטבעונית בעלת המצפון

הרב: רגע אני חייב לסיים פה בקטע, היא קיבלה תשובה, למה את אומרת שהיא לא קיבלה? אם את לא מרוצה אני אחזור עוד פעם, הבנת או לא הבנת? הבננות עזרו לך להבין? ברוך ה'. השואלת: זה כן רצח. הרב: של מה? רצח של מה, של פרה? אני מסכים גם רצח בננות, אם זה אסור גם זה אסור, אם זה מותר גם זה מותר, אם לא נרצח בננות לא נחיה. אם לא נאכל עגבניות ומלפפונים, היא הסתדרה עם הביצים והחלב והבשר והכל, אבל היא לא יכולה להסתדר בלי מלפפונים ועגבניות ושאר הדברים, ואם היא תגיד שגם זה כמו זה, ממילא היא תמות ולא יהיה קיום לעולם. השואלת: עגבניה זה רמה יותר נמוכה. הרב: אה, ופרה זה רמה יותר נמוכה. יותר נמוכה מהאדם. מה אכפת לי, אז למה נתקעת אצל הפרה, תתקעי בבננות. השואלת: יש גבולות. הרב: מי מחליט את הגבולות, הטבעונים? מי מחליט? את יודעת, יש דבר כזה שמורות הטבע, שמעת על כזה דבר? כמה אנשים החליטו לשמור על הטבע מה יש שמה? אייל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותעור וזמר יש שמה מסתובבים בתוך שמורת הטבע, מי אחראי על שמורות הטבע? אנשים. הם החליטו שצריך לשמר את הטבע, עם מה הם מסתובבים? עם רובים, בשביל מה? אסור להם להרוג חיות, שאם מישהו ייכנס וינסה לפגוע הם יירו בו. רק רגע, והוא לא מהטבע? ובדרך, בדרך אם איזה מקק עבר שמה ועלה לו על הרגל והוא רואה אותו תק דורך עליו, והוא לא מהטבע? רק אלה עם קרניים? מה המקק? השואלת: הם לא הורגים מקקים. הרב: לא הורגים מקקים למה, כי הם לא שייכים לשמורה בטח. אבל אתם צריכים להבין מה נכון ומה לא, מי שברא את האדם יגיד, לא האדם יגיד לבוראו תשמע כך או אחרת.

מקטע 20 : (12:55) כשהצעירים מגלים את האמת

רגע, אני רוצה רק שתבינו דבר אחד, למעשה אם אדם מבין, אני מסכם, אני לא אמרתי את כל הדברים שרציתי להגיד, אבל כיוון שיש לכם הקדמה של מס' ימים קודם, לחלק מכם לפחות, אז צריך לדעת דבר אחד: אם יש לנו את ההוכחה שיש עולם הבא, שהתורה אמת, ניתנה מבורא עולם, ויש שכר ועונש אז אנחנו נמצאים בתחנה הסופית שהיא התחלתית. אפשר להתחיל לצאת לדרך, פירושו של דבר: יש לנו את הבסיס היציב, האבסולוטי שממנו נובעים כל הדינים, כל ההצדקות, כל הידיעות, הכל נמצא שם. בורא עולם ברא את העולם, נתן ספר הוראות יצרן, הוא היצרן אנחנו המוצר, יש ספר הוראות יצרן, נעשה מה שהוא אמר - ייתן לנו שכרנו, לא נעשה - נגמול לעצמנו רעה, ואנחנו צריכים רק להחליט דבר אחד, החשבונות הקטנים של להרוויח עכשיו, ולהתעלם מן האמת העתידית הם חשבונות של בעלי רגש ואנשים שאינם שקולים. אדם שקול עושה חשבון של שכר ורווח על המקום, נכון שאני עלול ליהנות רגעית וההפסד יהיה נצחי, אבל עדיף לי אפילו אפילו אם יהיה הפסד רגעי, לעומת שכר נצחי. ומה עוד אם יהיה לי גם שכר רגעי ושכר נצחי על אחת כמה וכמה ! ואנחנו ב"ה שהיינו בצד החילוני וזכינו להגיע לצד הזה, ובדקנו את הדברים זה לעומת זה, גם החלק הראייתי, העובדתי, וגם החלק המעשי - אנחנו אומרים לכם, וכמוני ב"ה היום יש בארץ רק למעלה מרבע מיליון חוזרים בתשובה, וכולם עברו לצד הזה, וכבר חיים שנים בצד הזה, ויודעים שהצד הזה הוא הרבה יותר טוב, בעולם הזה עוד מהעולם הקודם שחיו בו. אני רק רוצה להגיד לכם דבר אחד נוסף, אם אתם הייתם יודעים כמה בני נוער שיש להם מה להפסיד, כאילו, יש להם מה להפסיד, עוברים את הקווים ועוברים לצד של שומרי תורה ומצוות, אתם לא הייתם מאמינים. אבל העיתונים מלאים מזה, היינו ברחובות (בעיר) לפני כמה זמן, היום יש שמה בפאב שיעורי תורה, פאב שלומדים שם שיעורי תורה קבוע פעם בשבוע. ברחובות, בנתניה, ביפו, בנהריה, איפה לא, באילת, באילת, אתם מתארים לכם, מאות בני נוער שמה שומרים תורה ומצוות. מה קרה? פשוט מאד הסתירו מהם את האמת, יום אחד הם הגיעו אליה, בדקו מקרוב, יותר מזה, טעמו גם וראו הנה מה טוב, אז למה לא להישאר? ואתם יודעים על מה הם היו מוכנים לוותר החבר'ה האלה? זה לא קל, אדם מבוגר שחוזר בתשובה אז לכאורה הוא פחות מפסיד, הוא כבר נהנה מהחיים כמו שאומרים הצעירים, אבל צעיר שחוזר בן 17, בן 16, בן עשרים, זה הרבה יותר קשה. אבל בואו תראו יהודים יקרים מה מוכנים הצעירים לוותר. זה צעיר שוויתר על קוקו בלונדיני, זה צעיר אשכנזי, זה צעיר תימני עם שיער ליפה, וזה ספרדי, אתם יודעים מה זה לגדל את זה? זה כמה שנים, ובן אדם מוכן להוריד את זה, על מה? אם זה לא היה אמת לא מורידים דברים כאלה כל כך מהר, ולא מוותרים גם על זה, זה עגילים, מה עושים עם העגילים? העגילים האלה הולכים להיות בעז"ה יתברך כתר לספר תורה. בדור המדבר, בדור המדבר הורידו עגילים לעשות עגל, היום מורידים עגילים לעשות ספר תורה. ישתבח ויתעלה שמו, זה דורו של משיח שתבינו, ככה, והנה העגיל הראשון הערב, חזק וברוך ! מברך על ציצית - ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. הקהל: אמן ! חלוקת ציציות לגברים. הרב: מי מהנשים רוצה לשים כיסוי ראש בעז"ה יתברך? חלוקת מטפחות ראש לנשים. השואל שלומי מברך על ציצית: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. הקהל: אמן! הקהל שר: וטהר ליבנו לעובדך באמת ! בחורים שגוזרים את הקוקו ושמים כיפה. חמישה חודשים לאחר ההרצאה ארז אלחרר: אצלי זה התחיל, אח שלי עשה את האירוע הראשון של הרב אמנון, ואני עדיין לא חזרתי בתשובה, והוא ביקש ממני בתור אח לבוא ולעזור לו. עד שהגענו לאירוע הבנתי את כל החשיבות, הייתי באירוע, לא היו צריכים להגיד לי כלום, היה לי את כל התשובות בראש. ואז בערב הראשון כשהרב אמנון יצחק היה פה באזור, אז נשברתי והרמתי ידיים ואמרתי זהו, המראיין: שמת ציצית? ארז: שמתי ציצית. המראיין: ולא הורדת מאז? ארז: לא. וזהו, אז רק היה לי ההשלמה הפנימית, נסגר, כל הספקות שנשארו נסגרו, זהו, ואז התחלתי ללכת לדרשות קבועות של רבנים. המראיין: איך היית מציע לחברים היום, לאחר ההרצאה, להמשיך הלאה? באמת לחזק אותם. ארז: הדבר היחידי שאני חושב זה שיעור פעם פעמיים בשבוע, הרצאה, חובה. מי שרוצה להתקדם, המצווה הראשונה שאני אומר לו לעשות בוא לשיעור, אל תעשה כלום, בוא לשיעור פעם בשבוע. קדיש. בני: הייתי יוצא מהעבודה פה באופניים, היו אומרים לי בוא תשלים מניין, הייתי אומר להם עזבו אותי מניין, עבודה, כסף, קודם כל כסף. הייתי עובד שבתות, שישי, לא הייתי יודע מה זה חגים, כלום, פתאום אני רואה מודעות אתה יודע, אמנון יצחק ברחובות, טוב, עבר זמן, נתתי 50 שקל למרתון, והלכתי. יש שם אחד קוראים לו ויסמן, ויצמן, הוא היה בסדר, אחר כך בא אמנון יצחק וסגר את הסיפור. יש לי את כל הקלטות בבית. אילן אלחרר: אני רק בשבוע שעבר שישבתי עם הרב אמנון יצחק שליט"א שמתי לב למה שעשיתי, וכנראה במרתון עצמו לא שמתי לב, עד כמה אנשים בכלל התחזקו עד כדי כך. ואנשים אומרים אלה סתם שמים בטח לאותו ערב, אבל העובדות הן אחרות, אנחנו מכירים לפחות 15-12 חבר'ה שאני מכיר אישית, ששלושה באור החיים בירושלים, יש אצל הרב דניאל זר בפרדס כץ עוד שניים מנווה שרת, מהדר יוסף יש עוד חלק פה בכולל, יש בחורות שהתחזקו, יש ממש זה לא יאומן, חבר'ה כאן עם קוקו, עם עגילים, שטויות בראש, כדורגל, ברוך ה', היום אתה רואה את הבית כנסת צעירים, פעם היו רק הזקנים וכל אלה שבאים בכח. רואים את זה, אין אפס. אפילו אתה רואה בן אדם בא, מתפלל, אחר כך הוא הולך למשחק כדורגל, אבל יש לו, מתחיל להיכנס לו האמונה לאט לאט, ומפסיק. מפסיק לנסוע, רק בטלויזיה, לפי מה שאני מבין מהחבר'ה, רק טלויזיה, אחר כך גם הטלויזיה יורדת, אחר כך שומע מהשכנים את הרדיו, אחר כך גם זה נמחק. ברוך השם.

מקטע 21 : (01:33) מבצע 3 מליון אלול תשנ"ו, מבצע 3 מליון אלול תשנ"ו

מקטע 22 : (07:51) לקט מקלטות שופר 

מקטע 23 : (05:38) טיולים לקברות צדיקים