אהבת הגר - חלק ב | הרב אמנון יצחק

(אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'מצווה ועושה' חלק א' שחיברו הרב שמואל דוד פריעדמאן שליט"א)

אהבת הגר חלק ב' עמודים תצ-תצא

דעת הרס"ג שלא מנה עשה זו;

הנה הרס"ג בספר המצוות שלו לא מנה מצוה זו והטעם שהשמיטו כתב הרי"פ פערלא בהגהותיו (סוף עשה יט') וזה לשונו: 'וכבר נתבאר אצלינו דרכו של רבינו הגאון ז"ל שלא למנות בכל כיוצא בזה אלא עשה אחת בלבד היינו אותה עשה שכוללת הכל ולכן לא מנה בזה אלא עשה ד: "ואהבת לרעך כמוך" שכוללת הכל "האזרח והגר" והשמיט עשה דאהבת הגר שלא באה אלא לחזק בעלמא ולהגדיל שכרה ואין כאן מצוה חדשה בפני עצמה וכו' עד כאן לשונו.

עד כמה דורות נקרא גר;

נסתפקו האחרונים: עד כמה דורות נקרא 'גר'? אם הוא לבדו או גם בניו שהורתם ולידתם בקדושה ואם אף בניו בכלל עד כמה דורות נקראים גרים? ונוטים לומר: שדינם כמו ליוחסין שנקראים גרים עד עשרה (10) דורות או עד שישתקע שם גירות ממנו עיין מנחת חינוך (מצוה סד' ומצוה תלא').

אונאת הגר;

התורה הזהירה במיוחד על אונאת הגר וכל המאנה את הגר בין בממון ובין בדברים עובר בשלשה (3) לאוין! כמו שאמרו (בבא מציעא נט' עמוד ב'): 'תנו רבנן: 'המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין והלוחצו עובר בשנים (2) מאי שנא מאנה? דכתיבי שלשה לאוין "וגר לא תונה" (שמות כב כ): "וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו" (ויקרא יט, לג): "ולא תונו איש את עמיתו" (שם כה, יז) וגר בכלל עמיתו הוא לוחצו נמי שלשה כתיבי: "ולא תלחצנו" (שמות שם) "וגר לא תלחץ" (שמות כג, ט): "ולא תהיה לו כנשה" (שמות כב, כד) וגר בכלל הוא אלא אחד זה ואחד זה בשלשה'.

ואמרו (שם נח' עמוד ב'): 'הא מה אני מקיים (ויקרא כה): "לא תונו איש את עמיתו"? באונאת דברים הא כיצד? אם היה בעל תשובה אל יאמר לו: 'זכור מעשיך הראשונים' אם היה בן גרים אל יאמר לו: 'זכור מעשה אבותיך' אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו: 'פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה?!'.

עוד אמרו שם (נט' עמוד ב'): 'תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: 'מפני מה הזהירה תורה בשלשים וששה (36) מקומות? ואמרי לה בארבעים וששה (46) מקומות בגר? מפני שסורו רע!'.

הטיית דינו של גר;

כמו כן הזהירה התורה במיוחד על הטיית דינו של גר וכל המטה משפטו של גר עובר בשני (2) לאוין; אחד שנאמר בכל ישראל (ויקרא יט, לה): "לא תעשו עול במשפט" ואחד שנאמר בגר (דברים כד, יז): "לא תטה משפט גר" (רמב"ם סנהדרין פרק כ' הלכה יב').

להתפלל על טובת גרי הצדק;

כתב הגאון ר"ר יונתן בספרו יערות דבש (חלק א דרוש א') וזה לשונו: 'בברכת 'על הצדיקים' ישים אל לבו להתפלל בטובת הצדיקים כי בטובתם אנו חיים וכל זמן שצדיקים בעולם ברכה וטובה וחיים בעולם וביחוד להתפלל על טובת גרי צדק וישים ללב לאהוב אותם כנפשו ולקיים מצות: "ואהבתם את הגר".

ומכל שכן בזמן הזה שאנו בתכלית השפלות ושחים עד לעפר כמעט לא נשאר בנו עוד רוח חיוני ורשעים בתכלית הרוממות והוא הכיר האמת הרי זה ממש מעשה אברהם אבינו שהכיר ה' בתוך עולם חשוך והאיר ממזרח צדק ואף הוא כמוהו הלא חיוב עלינו לאהבו לנשק רמיסת רגלו והמרבה לאהוב הגר אוהב ה' ותורתו כי אהבתו לגר תלוי באהבת המקום ותורתו כי הלא זה סיבת אהבתו.

ולכן מאוד יש לשים ללבו להתפלל מאוד בטובתו ולבל יחזור לסורו ח"ו מחמת כובד הגלות ואמרו (פסחים פז' עמוד ב'): 'לא גלו ישראל בכל העולם אלא ללקט הגרים' וכן היה גלות אברהם ללקט הגרים כדכתיב (בראשית יב, ה): "הנפש אשר עשו" וכל מה שקרה לאבות קרה לבנים ולכן חובה עלינו להרבות בתפלה בעבורם שיתן ה' להם לב טהור.

אם עבד כנעני הוא בכלל ואהבת "לרעך" כמוך;

הפרי מגדים (אורח חיים סימן קנו' אשל אברהם סק"ב) נסתפק: אם עבד כנעני הוא בכלל: "ואהבת לרעך כמוך"? וזה לשונו (שם): 'וראיתי להרא"ם (שמות כא' פסוק כ'): "רעהו" – 'ולא עכו"ם הא עבד דחייב במצות בכלל: "רעך" הוה ועיין רש"י (שם פסוק יד'): "רעהו" – 'ולא עכו"ם' ועיין רמב"ם (פרק ה' מרוצח הלכה ג' ומכות דף ח' עמוד ב'): 'ישראל גולה ע"י עבד כנעני דהוה בכלל: "רעהו" עיין סי' תרצ"ה לענין משלוח מנות ע"כ.

ועיין במנחת חינוך (מצוה תלא') שכתב: 'דעבד הוא בכלל "רעך" ומצווים לאהבו דעבד נקרא "רעהו" כמבואר בבא קמא פח' עמוד א'.