משמוש במצוות | הרב אורי יצחק

 \n - - - לא מוגה! - - -  \n 

יום אבוים. חודש טוב לכולם. נגיד דבר תורה על השולחן, משהו קצר, שעה, שעתיים. אל תדאגו, יותר מ-72 דקות אי אפשר. אלא אם כן תאכלו עוד משהו. 

טוב. אנחנו נמצאים בראש חודש חשוון. סיימנו ברוך השם את החגים, הבטחנו הבטחות. עכשיו צריך לעמוד בדיבור. אנחנו רוצים שזה יהיה לעילוי נשמת אלדד רצון בן מזל ונתן, זיכרונו לברכה, שהיום זה יום פקידת שנתו. אם כן, יהיה רצון שזה יהיה גם לעילוי נשמת מור אבי, מור יחיא זכריה בן עוואד, שביום חמישי זה יום פקידת שנתו, דהיינו עוד יומיים, מחר בערב. 

ובכן, הבטחנו לקדוש ברוך הוא הרבה הבטחות, שאנחנו השנה משפצים את כל מה שצריך. 

ברש"י הקדוש, בפרשת "בְּרֵאשִׁית" (בראשית א, א) הוא פותח ואומר כך: 'אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב, א), שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּה יִשְׂרָאֵל, וּמַה טַּעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית?...' וכולי. 

אני שואל את השאלה באמת, למה השתבח שמו לעד נתן לנו את המצווה הראשונה, מצוות החודש. כלומר מיוחד דווקא מצוות החודש, זה זכתה להיות המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל. אז יש לזה כמה וכמה טעמים, אני אגיד לכם משהו אחד שקשור לדרשה שאני אדבר איתכם. בעזרת השם, בלי נדר. 

הסיבה היא, בגלל ההתחדשות. הקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל דבר שזה, איך אומרים? מיוחד במינו. כן. שיש לנו אפשרות להתחדש כל הזמן. אנחנו עכשיו חודש חדש, שנה חדשה. אדם עושה תשובה, נהיה חדש, בן אדם חדש. עיקר העיקריים זה לדעת להתחדש. על פי העיקרון של: "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד, טז) שהעניין זה הקימה. 

אמרתי פעם, יש כאלה שלומדים קרב מגע שנקרא ג'ודו. אתם יודעים מה מלמדים בג'ודו דבר ראשון? איך שאתה בא ללמוד ג'ודו, מה מלמדים אותך קודם כל? מה אתם אומרים? מה מלמדים אותכם? לא להפיל את הירדים. איך ליפול נכון. למה? כי ליפול אתה בטוח תיפול. אבל מה החוכמה? שאתה תיפול, א' שלא תיפגע, ב' שמייד תקום לפני שהוא יצליח לגבור עליך. 

כך גם בעבודת השם: 'ראיתי בני עלייה והם המועטים!' כאלה שרק עולים ולא נופלים, יש מועטים כאלה. אנחנו קמים, נופלים, קמים, נופלים. החוכמה היא ליפול נכון ולקום מייד. ולהמשיך להתמודד. 

כי כתוב: "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, כ) אומרים חכמים שגם בתוך הטוב שלך יש חטא. 

אני יכול לטפוח למישהו על השכם מתוך חיבה. פתאום אתה שומע את היהודי הזה צוחק, איי, איי, איי, איי, איי. נתתי לו כולה מכה קטנה בכתף, טפיחה. אבל הכתף שלו עכשיו, נגיד, הוא חזר מהרופא, כתף תקועה. או שהוא בא מאיזה שיזוף, אני יודע מה. נתתי לו מכה, גמרתי לו על הכתף. הכוונה שלי היתה טובה, רציתי לעשות מצווה, לטפוח לו על השכם, לעודד אותו. במקום זה, מה יצא? 

יש אנשים שבאים לבית הכנסת. למה אתה מגיע לבית כנסת? מתפלל. אז למה אתה מדבר דברי חולין בבית הכנסת? לא, זה לא בתפילה. זה אחרי סיום, כשסיימנו את התפילה, אז אני מדבר. מותר לדבר דברי חולין בבית כנסת אחרי התפילה? כן. לפי השילוט, לפי השלט, כן. כי יש שלט כזה בבתי כנסיות שכתוב: 'אסור לדבר בתפילה ובקריאת התורה'. אז הטעו את האנשים. אז החבר'ה עכשיו, מה חושבים? שמותר לדבר בבית כנסת. תגיד, אתה בית השם. 

הנביא זועק: מדוע באתם רְמֹס חֲצֵרָי?! ("כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי" ישעיה א, יב) מה, אתם באים להרגיז אותי בבית שלי? לא מספיק מה שאתם מרגיזים אותי בחוץ? אצלכם בבית, אתם באים להרגיז אותי אצלי? אז בשביל מה באתם? 

הייתי לפני כמה זמן באיזה בית כנסת. מישהו שם, אחרי התפילה, דיבר בפלאפון. טפחתי לו על השכם ככה מאחורה, אמרתי לו, קוראים לך בחוץ? אז הוא יצא החוצה, חיפש מי קורא לו, מסתובב אליי, אומר לי, מי? אמרתי לו, אלה שבטלפון, הם קוראים לך, אבל בחוץ. הם לא התכוונו לדבר בבית כנסת. 

"בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ" (תהלים נה, טו) למה בית כנסת שלנו פחות, חס ושלום, להבדיל מכנסייה, ממסגד, מקונצרט, מאופרה? תעז לדבר שם. מבית משפט? אפילו אצל הרופא שלך, נראה אותך מדבר בטלפון בקופת חולים. מה זה הדבר הזה? איי, איי, איי, איי, 

זה אחרי התפילה. מה נגיד על אלה שמדברים בתוך התפילה? מהיום בדור הפלאפונים? בכלל צרה צרורה. צריך לדעת שכל הדיון ההלכתי שיש, אם כשאתה נכנס לבית כנסת אתה צריך לכבות את הטלפון או לשים אותו על שקט אם אתה, איך אומרים, בעד צולה וכדומה, זה מדובר רק על טלפונים שאין בהם אינטרנט. 

אבל מי שיש לו אינטרנט, מי מרשה לו להכניס כזה מכשיר לבית כנסת? זה להכניס צלם להיכל? מה ההבדל? זה להכניס 'צֶלֶם בַּהֵיכָל' (תענית ד, ו) מה אתה מכניס את זה לבית כנסת? תתארו לעצמכם שאני אכנס עכשיו חלילה עם מכשיר טלוויזיה גדול, מכשיר, כמו שהיה פעם. לא מסך, מכשיר. שם אותו על השולחן ומתפלל, והוא דלוק אבל בשקט. בן אדם כזה צריך אשפוז בלי בדיקה. מה הבדל בין זה לבין זה? זה אותו דבר, הקטן. התכנים אותו זבל. מה אתה מריז את זה לבית השם? מה אתה מריז את זה? 

ועוד יש כאלה שהם מתפללים מתוכו. מתפללים מתוכו. הלו, 'היוצא מן הטמא טמא' (בכורות דף ה,  עמוד ב) תתארו לעצמכם שיש עכשיו סידור. בדף הראשון יש מילים של תפילה. בדף השני יש תמונות השם ירחם. בדף השלישי תמונות של פסלים עבודה זרה. מותר להתפלל עם סידור כזה? אז איך אתה מרשה לך להתפלל מתוך מכשיר שיש בו אינטרנט? מה ההבדל? לא מבין. 

ויש כאלה עוד חצופים, לא רק שהוא מתפלל מהפלאפון עם האינטרנט, הוא גם מטעין את הטלפון שלו מהתקע של הבית כנסת. מהשקע, יותר נכון, של הבית כנסת. זה ממש 'חוצפה ישגא' כבר. והוא בא לעשות מצוות. ומחכה לו הפתעות. זה מצוות זה? למה באתם "רְמֹס חֲצֵרָי"? מה איבדנו את הצפון משנת אלפיים? 

ברשותכם אני אתן שתי דוגמאות של שתי מצוות. אחת דרבנן ואחת דאורייתא. ונבדוק את עצמנו מה אנחנו מתכננים לעשות בשנה הבאה. 

הגמרא אומרת שצריך האדם לפשפש במעשה. איכא דאמרי למשמש במעשה. אז מה ההבדל בין לפשפש לבין למשמש? לפשפש זה בעוונות. למשמש זה במצוות. תבדוק טוב אם המצוות שלך הן לא עבירות. 

בואו נראה. יש ברכה שנקראת ברכת אשר יצר. אפשר לקרוא לברכה הזו גם בשם נוסף, תפילת הדרך. למה? לצערנו הרב, הרבה אנשים מברכים את הברכה הזאת על הדרך. הוא יוצא חוץ מכבוד המקום, מכבודכם, מהשירותים. נוטל ידיים. ותוך כדי הברכה הוא מסדר את הספרים בספרייה, הוא מוזג לעצמו כוס תה, הוא מעביר דברים מפה לשם. ותוך כדי כך 'חלולים חלולים גלוי וידוע...' 

חמוד שלי, מה אתה עושה אתה? הוא אומר, מה אתה רוצה? מה לא בסדר? אתם הרבנים כל הזמן אומרים שצריך לנצל את הזמן. אני אנצל את הזמן. תוך כדי שאני מברך, אני עושה עוד כמה מצוות. כתוב: 'הטרוד במצווה, פטור מהמצווה...' לא עושים מצוות על הדרך. 

משנה ברורה מהלכות ברכת המזון כותב שמה שכאשר אדם מברך לשם אסור לו לעשות שום מלאכה. שום פעולה. ולא רק במצוות דאורייתא אלא גם במצוות דרבנן. נציין שם במפורש. נו, אז מה אתה עושה? 

אני אגיד לכם מה העניין. אנחנו לא יודעים להעריך את הבריאות שלנו. לא יודעים להעריך. מי יודע להעריך את הבריאות שלו? מי שקם מחולי או שחזר מבית חולים, מביקור חולים, שניים האלה יודעים להעריך את הבריאות כמו שצריך. אנחנו לא יודעים להעריך, וכאילו ברור לנו מאליו שאנחנו צריכים להיות בריאים. 

עובדה, אתה יוצא מהשירותים, ותראה איך נגיד את הברכה שלך. מי שהיה מבין מה זה אשר יצר, היינו רוקדים את הברכה הזאת. רוקדים. למה אתה הוקמת את הכול? אנחנו חזקים בסיסמאות. הוא עומד לחלק יציבי. העיקר הבריאות! העיקר הבריאות! זה שקר. זה לא נכון. העיקר היהדות. הבריאות זה מרצדס, אבל זה לא העיקר. 

כי יש אנשים שיש להם בריאות, אבל הם מרגיזים את הקדוש ברוך הוא. אז מה זה? איך תגיד על עיקר היהדות? יש כאלה שבשביל כבוד וכסף וקריירה ותאוות וכדומה, מוותרים על הבריאות. אז על מי עובדים? מה אתם זורקים סיסמאות על עיקר הבריאות? יש כאלה בכלל מקללים? מה זאת אומרת? אומר לך, שיהיה לך רק בריאות! רק בריאות! 

אומרים לו, למה אתה מקלל? לא קללתי. אמרת רק, מה זה רק? מה, לא צריך פרנסה? לא צריך שלום בית? לא צריך חינוך ילדים? מה זה רק בריאות? על מה אתה מבלבל את המוח? תיזהר עם הפה שלך, זה סכנה. הכל הולך אחר הפה. מה זה רק בריאות? מאיפה הבאתם את השטויות האלה? אז אנשים חזקים בסיסמאות. 

אבל להודות על הבריאות אתה יודע? מי נותן לך את הבריאות? שר הבריאות? מי נותן לך את הבריאות? אתה יודע להודות לו כמו שצריך? 

אומרים חכמים, שצריך לברך את הברכה הזו בשמחה, בקול רם ובכוונת הלב. עוד פעם. בשמחה, בקול רם ובכוונת הלב. ומי שיעשה כך, מובטח לו שלא יחלה לעולם בדרכי השתן. חוץ ממה שהברכה הזו היא סגולה לרפואה שלמה. יש בה, לפי הנוסח המסוים 45 תיבות כמניין אדם, חלולים-חלולים כמניין רמ"ח (248) האיברים, ועוד ועוד. 

היה צריך לברך את הברכה לאט-לאט בשמחה, בקול רם. כמה זמן לוקח להגיד אשר יצא? שלושים שניות? אם אתה מקובל דקה. נו. להגיד לקדוש ברוך הוא תודה על זה שאתה בריא, שאתה לא צריך צינורות, הכל עובד בחן. 

רבותיי, מי שיש לו קצת חול, חול, לא אבנים, בכליה, במרה, בטחול, קצת חול. הוא רואה את הדלת של השירותים והוא נכנס לטראומות. הוא יודע איזה סיוטים יש לו בפנים, איזה צריבות, איזה כאבי תופת. אתה יצאת מהשירותים עכשיו, הכל תפקד אצלך בסדר? נו, איך אתה אומרת תודה? מה ההבדל בינך לבין ההוא? הוא כואב לו, אתה לא כואב לך. איך צריך להיות התודה שלך? אתה יודע להעריך? 

תראו אדם שהולך לבקר בבית חולים, הוא רק רואה את המבנה מבחוץ, נהיה לו פרפורים בבטן. נכנס פנימה, מעט השמות של המחלקות, רק השמות. רוצה הביתה. נכנס למסדרון, באו לו רופאים בלבן, רופאים בירוק. אלה הם הירוק, הוא מתרחק מהם, למה? אמרו שהם מלאים חיידקים. הוא עובר במסדרונות, הוא רואה את החולים ששוכבים במיטות בחוץ, לא בתוך החדרים. רוצה הביתה, רוצה הביתה. נכנס, ביקר את החולה שהוא צריך לבקר, סיים את הביקור, איך שהוא יוצא מבית החולים לכיוון החנייה, אתה רואה אותו ממלמל בשפתיו. 

אתה אומר, מעניין מה הוא אומר. אתה מתקרב אליו ככה בשקט מאחורה לשמוע מה הוא ממלמל. ואתה שומע אותו אומר, פשש, מה זה בן אדם? פשש, מה שווה בן אדם? פשש, איזה בן אדם? מה שווה בקלילה? נכנס לרכב, ישר מדליק מוזיקה, קורא את כל השלטים, העיקר להעביר נושא, לשכוח מה הוא ראה. נו, אתה יודע עכשיו להעריך את הבריאות שלך? אתה יכול להגיד תודה עכשיו כמו שצריך? מה זה להגיד 'אשר יצר' לך על הדרך? מה זה להגיד? 

דוגמה אחת נתתי לכם, דרבנן. אנחנו עכשיו הולכים לברך ברכת המזון, אז בואו נעשה הכנה קטנה. בעזרת השם. אתה לא רוצה לראות? תודה רבה. 

ברכת המזון, אפשר לקרוא לה גם ברכת הטייס. וואי וואי וואי, איזה מהירות, מברכים ברכת המזון. אם אנחנו היינו אוכלים בקצב שאנחנו מברכים, היה לנו חלילה אולקוס. אתם שומעים? אתה שומע את הבן אדם אומר, 'ברוך אתה השם, הזן את הכל...' לא עובר כמה שניות 'הרחמן...' הלו, איך הגעת? עכשיו היית ב: 'הזן את הכל' איך הגעת על 'הרחמן'? אני אומר לך, אל תסתכל עליי ככה. מה, אתה חושב שזה חוזר בתשובה? אני כל החיים שלי דתי. שלוש פעמים ביום ממוצע אני מברך, זה שגור לי בפי. 

וכבר אמרו חכמים, שאדם צריך לברך כמו נמחות, כמו האחד שסופר כסף. אמרתי לו, מותק, יש שניים שסופרים כסף. יש אחד שסופר כסף מהר, ויש אחד שסופר כסף לאט. מי סופר את הכסף מהר? הפקיד בבנק. פעם לא היו מכונות של ספירה. היית רואה את הפקיד בבנק סופר את השטרות, שוו, איזה מהירות. אתה לא רואה את השטרות אפילו. וואי וואי וואי וואי. למה הוא סופר מהר? כי הכסף, לא שלו. 

אמרתי לו, אתה יודע איך אני סופר את השטרות שלי כשאני צריך לשחרר סטפה כזאת של כחולים, של 200? אה? אני סופר אותם ככה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים. ואני ממשמש כל שטר, הדק היטב, היטב הדק. שחלילה וחס לא יצאו שניים, אוי ואבוי. 

מי שיודע שהברכה שלו הוא משחרר מילה, מילה, מילה, מילה. לא צרורות של מילים. הקדוש ברוך הוא 'מודד מידה כנגד מידה' שוב חכמים אומרים, מגלים לנו, מי שמברך את הברכה הזו בשמחה, בקול רם ובכוונת הלב, מובטח לו ברכה בפרנסה! 

לא פרנסה בשפע, ברכה בפרנסה. שמעתם? מה יותר טוב? שאתה שם את היד וזה זורם, לא נתקע. לא נתקע. לא נתקע. אה? יש לך יותר טוב מזה? ברכה בפרנסה. ואנשים טסים. תרצה ברכה של השם יתברך? כן. נכבד את השם. תלמד להגיד תודה כמו שצריך. 

בעיה שנייה שיש בברכת המזון, שיש כאלה שהם לא רק טייסים, הם גם פקחי טיסות. מה זה אומר? הוא מברך ברכת המזון, ותוך כדי הברכה הוא מכוון את התנועה בבית. אתה שומע אותו מברך, ותוך כדי הברכה הוא עושה... 

אתה אומר לו, סליחה, מה אתה עושה אתה? 

לא עשיתי כלום. אתה שמעת אותי עושה מדבר? אין פה הפסק. אין פה הפסק? 

תגיד, בתפילת 18 אתה עושה גם כן כך? 

לא, חס ושלום, אסור בתפילת 18. 

אה, בתפילת 18 אסור? ברכת המזון מותר? איך יכול להיות? מה יותר חמור? תפילת 18 זה עוד מחלוקת הפוסקים? אם זה דאורייתא או דרבנן? אבל ברכת המזון זה דאורייתא אורגנל, כתוב: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ" (דברים ח, י) אז איך אתה מתיר לעצמך בברכת המזון לעשות משהו שאתה לא מתיר לעצמך בתפילת 18? זה יצר הרע החרדי. הוא יודע להתפלפל ולבלבל. 

ויש כאלה, ובזה נסיים, יש כאלה שמברכים ברכת המזון בעל פה. אתה רואה בן אדם מברך ברכת המזון בעל פה, ויהודי אחר ניגש אליו, לוקח ברכון ומגיש לו, 

אומר לו, בכבוד. 

אתה רואה את ההוא נפגע מאליו. מה הוא רוצה להגיד? שהוא יודע בעל פה. מה אתה מביא לי ברכון? זה נכון שאתה יודע בעל פה, אבל אתה יודע מה אתה לא יודע? את מה שגילו לנו חכמים. חכמים גילו לנו שבמוח של האדם לא עוברת יותר ממחשבה אחת באותו רגע. מהירות המחשבה היא כל כך גדולה, שנראה לנו שיש לנו כמה מחשבות בראש באותו רגע. אין דבר כזה. מחשבה רודפת מחשבה. 

מאי נפקא מינה? שאם אתה מברך ברכת המזון בעל פה, ואתה מכוון לא להתבלבל, אז אין סיכוי שאתה מכוון את פירוש המילים. ואם אתה מברך בעל פה ומכוון את פירוש המילים, יש סיכוי גדול שתתבלבל. 

מישהו אמר לי, אז מה אתה אומר על אלה שמתפללים ומברכים בעיניים עצומות? 

אמרתי לו, זה כמו אלה שיודעים את הדרך בעיניים עצומות ונוהגים בעיניים עצומות. מה אתה אומר עליהם? 

אמרתי לו, אתה רוצה שאני אתן לך דוגמה? אני אתן לך. אתה רואה בן אדם אומר בברכת המזון בכוונה: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה, טז-יז) "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי..." (תהלים קמא, ב) עמד לתפילת מנחה באמצע ברכת המזון. 

או דוגמה אחרת. הוא אומר בברכת המזון: 'בָּרוּךְ אַתָּה ה' בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם' אמן. 'אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ, וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ' וככה הוא ממשיך לו, עד שפתאום הוא שם לב, הלו, הלו, אני בישיבה, אני לא בעמידה. ואז הוא עוצר ואומר, וואי, איפה הייתי? באיזה ברכה אני עמדתי בברכת המזון? איפה התבלבלתי? הוא לא זוכר. 

למה הוא כבר עמוק בתפילת שמונה עשרה? אז מה הוא אומר? טוב, יש לנו כלל: 'ספק דאורייתא זה חומרא' אז מה צריך לעשות? נתחיל מההתחלה.

 יופי. רגע, רגע, רגע, חמוד, רגע. ומי משלם על כל הברכות דאורייתא שברכת לבד תל״ג? מי משלם על זה אצל הקופאי? מה אתה חושב עושים reset וזה נמחק? מישהו צריך לשלם על זה. 

יצר רע החרדי הצליח להחטיא אותך במה שיצר רע החילוני לא מצליח להחטיא את החילוני הכי גדול בעולם. במה? בלאו דאורייתא מעשרת הדברות! "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" (שמות כ, ו) קח את החילוני הכי גדול בעולם, אין לו בעיה עם הלאו הזה. הוא לא נושא את שם השם בכלל. הוא לא מסתבך אף פעם עם הלאו הזה. 

אנחנו הדתיים שבטוחים שאצלנו הכל בסדר יכולים עשרות פעמים ביום חלילה להיכשל בלאו הזה עם ברכות שאינן צריכות וברכות לבטלה. אם אתה לא בקיא בלוחות ברכות, איזה חגיגות. אז איך אתה לוקח ריזיקה כזה, סיכון כזה, אתה לוקח לברך בעל פה? למה? קח ברכון. 

ואם אתה רוצה להרוויח את שניהם, גם את פירוש המילים וגם לכוון, כשיש לך ברכון מולך, ועוד כמו בסידורים האחרונים שעשו את שם השם, את הכוונה שצריך לכוון. אז אתה רק מביט בה וכיוונת. מה הבעיה? גם הברכה עצמה נראית אחרת לגמרי. הכוונה, הכל, הכל נראה אחרת. 

אבל אם זה בשביל לצאת ידי חובה, הנה, בירכתי, שלא תגידו שלא בירכתי, זה הבעיה. אתה רוצה לברך את השם דאורייתא? ברכות דאורייתא? איך אתה לא לוקח? הסידור, ברכון, מה זה לברך בעל פה? לא מפחד. 

אז נתתי לכם דוגמה, צריך לכל שתי ברכות, שתי מצוות. אז כמובן שאני לא מדבר על אלה שנמצאים פה, כי ברוך השם, כמו שאמרנו, אצלנו הכל בסדר. אבל איך אומרים? לפחות להעיר לאחרים, להאיר באלף, שנמצאים בכל מיני מקומות ורואים אנשים שככה זה נראה אצלהם, אני אגיד לו, זה לא זה. צריך למשמש. 

צריך לבדוק את עצמנו. אז אני לא יודע מה כל אחד מאיתנו הבטיח לקדוש ברוך הוא, מה הוא יעשה. אבל מה שאני כן יודע, שאדם צריך כל הזמן לבדוק את עצמו, לא רק בעוונות, גם במצוות שלו, איך הם נראות. איך אתה נראה, איך אני נראה. איי, איי, איי. 

'שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא' 

השם יזכה את כולנו, שנזכה לעשות לו נחת, לאבא שבשמים, משום שהוא עושה לנו כל הזמן נחת. הוא אוהב אותנו כל הזמן, והוא מעניק ומשפיע ונותן כל הזמן. ואנחנו, מה שהוא ביקש מאיתנו בסך הכל זה להעריך, ללמוד להגיד תודה. תודה. ולהגיד את התודה כמו שצריך להגיד תודה. 

אז תודה רבה לכם על ההקשבה. חזקים וברוכים.