הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק לג | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

הכרת הטוב וכפיות טובה חלק לג'.

המעלות הרוחניות שהאדם זוכה כתוצאה מהכרת הטוב: רבינו יונה (בברכות ב עמ' ב'): "כשהוא מזכיר יציאת מצרים ומתפלל מיד מראה שכמו שהעבד שקונה אותו חייב לעשת מצוות רבו כן הוא מכיר הטובה והגאולה שגאל אותו הבורא שהוא עבדו ועובד אותו וכיון שהוא מכיר שהוא עבדו מפני שגאל אותו ועושה רצונו ומצוותו נמצא שבעבור זה זוכה לחיי העולם הבא!" אז כשאדם מזכיר יציאת מצרים והוא מרגיש ממש שהוא כמו עבד שקנה אותו הקב"ה הוא חייב לעשות את מצוותיו הוציא אותו מצרים גאל אותו הוא אדם שעושה זאת כך שהוע עבד ועובד את ה' ויודע שהוא גאל אותו ולכן הוא עושה רצונו ומצוותיו בזכות זה זוכה לחיי העולם הבא! 

בחובות הלבבות (בפתיחה לשער עבודת האלקים) כותב: "שהוא חיבר את שער עבודת האלקים אחרי שער הבחינה, בשער הבחינה אדם מכיר את כל הטובות שעשה עמו הקב"ה; מעת היותו בבטן עד אחרית ימיו! והכרת הטוב, אחרי שאתה בוחן את כל מה שה' הטיב עמך כל ימי חייך זה מחייב את האדם לעבודת האלקים, לכן הוא הקדים את שער הבחינה קודם תבחן את הדברים ואז שער עבודת האלקים מי שמכיר את הטובה על מה שהוא חייב הוא יכול לעבוד את האלקים. 

"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לג א) מפרש רש"י: "ור' תנחומא דרש בו דרשה אחרת: "משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו כיון שהיו חוזרים התחיל אביו מונה כל המסעות; אמר לו: "כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך" אז זאת אומרת לַמלך היה בן חולה לקח אותו לרפואה בדרך במסעות היו מקומות שישנו שם שהתקררו שם שהוא חש בראשו, אז הוא חוזר ומונה לו אם תאמר: למאי נפקא מינה בסיפור הדברים האלה? למה צריך מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לספר לנו ארבעים ושנים מסעות שעברו בני ישראל במדבר? פרשה שלימה פרשת מַסְעֵי! למה צריך את הכל? 

יש לומר, אומר המהר"ל מפראג: "כמו שהאב מספר כמה טורח הגיע לו עד שבאו למקום שרפאו את הבן שלו, ומודיע לו בחזור: "כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת בראשך!" להודיע לו כמה הוא טיפל בו מרוב אהבה! ככה ה' יתברך היה מטפל בעם ישראל בשביל אהבתו אליהם ובשביל כך יזכרו את הטובות שעשה להם באלה מסעי בני ישראל; איפה הסעתי אתכם! ויכירו טובה לה' יתברך ועל ידי זה יתאמצו ויעבדו אותו בכל לב! אז לכן אומר את כל המסעות, זה תירוץ לפי התנחומא. 

ועוד יש לבאר: "שהואיל וכל מעשי ה' כלפי ישראל כל המעשים שהוא עשה איתנו ניזונו מאהבתו של הקב"ה לישראל לכך יזכרו ישראל את המעשים האלה - כי אהבה מועילה לזיכרון! אם אתה יודע שמישהו אוהב אותך אז אתה זוכר את מה שהוא עשה לך, אם אתה אוהב מישהו אתה גם זוכר ולא שוכח מה צריך לעשות לו ולהחזיר לו! זה גור אריה (במדבר לג ג). 

המלבי"ם אומר: "כשאדם מכיר טובה לה' הוא זוכה להיות תמים במעשיו שלם! האמצעים שעל ידם נהיה דוד המלך עליו השלום תמים במעשיו, מה הביא אותו להיות תמים במעשיו שלם? דבר ראשון: כי הוא אמר: "כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי" (תהלים כו ג) כל הזמן החסדים של הקב"ה לנגד עיניו, ועל ידי זה עבד אותו מצד הכרת הטוב ומצד שהוא נתלה ממנו להשיג חסדיו תמיד, לא רק הוא ראה את החסדים מהעבר ובהוווה אלא הוא תולה את עיניו להשיג ממנו חסדים תמיד כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי! 

ודבר שני: "וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ" (שם) על ידי שהוא הכיר את האמיתיות מגדולת ה' ורוממותו שזוהי מדרגה גדולה מאוד! זה שיעבד אותו לעבוד את ה' מצד יראת הרוממות! ולכן וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ מכיר אני בכל האמיתיות כמה גדול אתה! כמה אתה מרומם!! וזה מעלה גדולה שמשעבדת את האדם לעבוד את ה' מיראת הרוממות, זה אומר המלבי"ם (על תהלים כו ג). 

על פי המסילת ישרים: "הכרת הטוב לה' מזרזת לעבודת ה'; ההסתכלות ברוב הטובות שהקב"ה עושה עם האדם בכל עת ובכל שעה מה שהוא עושה איתנו והנפלאות הגדולות שעושה עמו מעת הלידה עד היום האחרון, כל מה שיבה להסתכל ולהתבונן בדברים האלה הנה ירבה להכיר עצמו איזה חובה רבה יש לו אל הקב"ה המטיב לו! ואלה האמצעים, ההתבוננות הזו אלה האמצעים לא להתעצל ולא להתרפות מעבודת ה', כי הרי הואיל ואנחנו לא יכולים ודאי לגמול לו על טובתו, אז לפחות יודה לשמו ויקיים מצוותיו בזריזות, בשמחה! ובשבע עשרה תנאים (ילקוט מעם לועז דברים א) בכוונה גדולה! 

והנה, אין לך אדם באיזה מצב שהוא, שלא רואה נפלאות במצבו! העשיר והבריא - חייב על עושרו ועל בריאותו, העני - חייב להכיר טובה שה' ממציא לו פרנסתו דרך נס ופלא! ולא מניח לו למות ברעב, החולה - צריך להכיר טובה לקב"ה שמחזיק אותו חי עם כובד חוליו ומכותיו ולא מניח לו לרדת שחת! וכן כל כיוצא בזה, בכל מצב צריך לראות את נפלאותיו, ניסיו חסדיו בכל עת ובכל שעה, עד שאין אדם שלא יכיר עצמו חייב לבורא, וכשמסתכל בטובות האלה מתעורר להזדרז בעבודת ה'! כל שכן אם יתבונן: שכל טובו תלוי ביד ה' יתברך! ומה שמצטרך לו, ומה שמוכרח אליו - הכל זה ממנו יתברך ולא מאחר, ודאי שלא יתעצל מלעבוד עבודתו ולא יחסר לו מה שהוא מוכרח אליו. 

הכרת הטוב לה' מביאה לאהבת האל; מביא המכתב מאליהו כך: "אמרו חז"ל: "כל הכופר בטובתו של חבירו - לבסוף כופר בטובתו של הקב"ה!" למה זה מחייב? למה זה מחייב שמי שכופר בטובה של חבירו הוא יכפור גם בטובתו של המקום? את המאמר הזה ביאר אחד מגדולי חכמי המוסר, רבינו נחום זאב זיו זצ"ל מקלם וכך הוא אמר: "הן האדם מתנהג בכל מעשיו כפי כוחות נפשו; אם הוא כעסן - יכעס בכל ענין שיביא אותו לזה, אם הוא גאה - יתגאה בכל מקום שהוא, אם הוא טוב - יתנהג בטובה עם כולם, ואם הוא רע לבב - אז הוא יתנהג ברעתו בכל מקום. 

אדם לא יכול לשאול או ללוות מרעהו איזה כוח מכוחות הנפש שחסר לו; נגיד אדם קמצן הוא לא יכול לבוא לחבר להגיד לו: "תלווה לי את המידה שלך של הנדיבות למשך שבוע ימים..." מה שאין לו - אין לו אי אפשר להלוות אי אפשר לשאול, על כן מי שהוא כפוי טובה אז הוא כפוי טובה כנגד כולם לא רק לבני אדם גם לקב"ה כי זה המידה שלו! ולכן הוא כופר בטובה מכולם כי הוא כפוי טובה, ואין לו הפרש בין הקב"ה לבני אדם בין בני אדם לקב"ה, כי זה כוח בנפשו; כפיות הטובה! ולכן גם לפני הקב"ה יתנהג כך. 

וכאשר מודה האדם לאלקיו, ומרגיש בכל לבבו ונפשו: שהוא חייב לשלם על כל הטובות הרבות שעושה לו הקב"ה! אז הוא יביע לו תודה או בקרבן או בתפילה. וכשהוא עושה כך האדם הוא כמו נותן, והקב"ה כביכול מקבל, בזה זוכה האדם למדריגה הכי גדולה דביקות בה' יתברך! כמו שנדבק הנותן במקבל, שזוהי האהבה הגמורה ביותר. על כן תגדל מדרגת האהבת ה' יתברך, שקשה מאוד לקנותה! 

ומעטים מאוד אשר מקיימים את המצוה הראשונה בקריאת שמע: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו ה) כי עד שיגיע האדם לקנין של כח נתינה כל הזמן לתת לה' לתת –לתת-לתת ולהכיר טובה שבאה ממנו כל הזמן - אם הוא לא מגיע לזה הוא לא יגיע לאהבה כלל! אם אתה לא מכיר את חסדי ה' איך תאהב אותו?! 

סיפרנו בעבר, ששאלה אותי אחת בהרצאה: 'איך אני יכולה לאהוב את מי שאני לא מכירה?' כתוב: וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אתה מכיר אותו? פגשת אותו? ראית אותו? איך אפשר לאהוב את מי שאתה לא מכיר? אמרתי לה: 'אם היית מקבלת פעם מעטפה עם אלף דולר! וכתוב: 'שזה מהדוד מאמריקה!' את לא יודעת מי זה הדוד לא כתוב גם את השלם שלו לא כתוב כתובת אין טלפון 'הדוד מאמריקה' אחרי חודש את מקבלת עוד אלף דולר! לחגים את מקבלת חמשת אלפים דולר כל פעם חתום: 'הדוד מאמריקה! את אוהבת אותו או לא אוהבת אותו? מכירה אותו או לא? איך את אוהבת אותו?

 – 'בטח! אני מקבלת ממנו! למה שאני לא אוהב אותו מי שנותן לי אני לא אוהב אותו?!' – 'מה, ה' לא נותן לך?! כל מה שיש לך זה מה'! איך את לא אוהבת אותו!? צריך להכיר אותו? לא צריך להכיר אותו מכירים אותו מהנתינה! עצם זה שהוא נותן!!' אז אם אדם לא מכיר טובה ואין לו נתינה לתת לבורא, כי כשאדם נותן אז הוא אוהב; אדם משקה עציץ אם מתחילים לנשור לו עלים - כואב לו! כי הוא השקיע הוא נתן, אז אם נותנים לקב"ה ואם מכירים את חסדו יכולים להגיע לאהבה אבל מי שאין לו את שתי אלה הרבה הוא לא יכול להגיע לאהבת ה', שורש אהבת ה' זה בכוח הנתינה שאתה נותן, זה מכתב מאליהו (חלק א' עמ' 50). 

על פי הדברי חיים (מאמרים לחנוכה): הכרת הטוב מביאה לידי קבלת עול מלכות שמים: העבודה שלנו לקבל עול מלכותו יתברך, שיהיה הקב"ה כביכול מכונה בשם מלך, הגם שהקב"ה לא כמו מלך בשר ודם, "שאין מלך בלא עם" אבל הוא יתברך שמו אדון העולם: "אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ – בְּטֶרֶם כָּל־יְצִיר נִבְרָא" הוא כבר מלך לפני שנברא יציר, מכל מקום לא נתגלה כבוד מלכותו יתברך שמו רק על ידי שאנחנו מקבלים עלינו עול מלכותו ברצון: "אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ – בְּטֶרֶם כָּל־יְצִיר נִבְרָא, לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כָּל – אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא, וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל – לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא, וְהוּא הָיָה, וְהוּא הוֹוֶה, וְהוּא יִהְיֶה – בְּתִפְאֲרָה". 

(בניגון...!) אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ – בְּטֶרֶם כָּל־יְצִיר נִבְרָא, לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כָּל – אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא, וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל – לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא, וְהוּא הָיָה, וְהוּא הוֹוֶה, וְהוּא יִהְיֶה – בְּתִפְאֲרָה, אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ – בְּטֶרֶם כָּל־יְצִיר נִבְרָא, לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כָּל – אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא" איזה יופי של מילים!! אייי...! 

לכן מידת המלכות של הקב"ה היא בבחינת נוקבא, מה זה נוקבא? נקבה, דהיינו; בחינה של מקבל זכר ונקבה הנקבה מקבלת וכיון שבחינת מלכות שזה התגלות של אדנותו של הקב"ה בעולם זה תלוי בקבלת עול מלכות, שאנחנו מקבלים עול מלכות "אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא" והנה עיקר התגלות המלכות זה על ידי שאנחנו מודים וכורעים ומשתחווים לקב"ה, להודות ולהלל לפניו יתברך שמו! ומכירים טובתו וגודל חסדו עלינו ועל כל העולם, על ידי זה אנחנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים ברצון גמור ובאהבה! 

וזה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל: "כי מלכות יונקת מהוד" עיקר התגלות בחינת המלכות הוא על ידי מידת ההוד שזה הודאה לקב"ה, שאנחנו מודים ומשתחווים וכורעים לפני הקב"ה בזה אנחנו מגלים מלכותו יתברך בעולם, אז הכרת הטוב היא -היא שמביאה לקבלת עול מלכות שמים. 

האור יחזקאל (במידות עמ' שכה') אומר: "עבדות היא המעלה העליונה ביותר שאפשר להגיע אליה: ויסוד העבדות נובע מהכרת הטוב שאנחנו צריכים להכיר לקב"ה, לכן אדם משתעבד ונהיה עבד לקב"ה בשמחה וברצון על כל הטובות שהוא נותן. 

הכרת הטוב מביאה לשמירת כל התורה: האור יחזקאל (במכתבים סימן טז') אומר: "הלא על ידי מידת הכרת הטוב מביא לידי שמירת כל התורה ברצון ובהכרה אמיתית, והאדם נעשה עבד נרצע (לא נרצה... נרצע!) וזוהי עבודה הרצויה לקב"ה, יעקב אבינו עליו השלום אמר: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ" (בראשית לב יא) והכל זה על ידי הכרת הטוב, ובאים לידי ענוה גדולה על ידי הכרת הטוב! 

ב'ליקוטי בתר ליקוטי' (פרשת כי תצא) אומר: "על ידי הכרת הטוב באים למחיית עמלק; התורה מצווה אותנו: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" (דברים כה יט) גם אנחנו היום יכולים לקיים מצוה זו של מחית עמלק כשנלחמים נגד האויב הפנימי יצר הרע! איך מנצחים אותו? לא תשכח! כתוב: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק ... לֹא תִּשְׁכָּח" אז איך מוחים אותו? בלֹא תִּשְׁכָּח! לא לשכוח את החסדים של הקב"ה שעשה ועושה עמנו, כשיבוא יצר הרע לפתות אותנו לעבירה, מה נאמר לו: 'ואיך נעשה הרעה הזאת להיות כפויי טובה לה' שעשה ועושה עמנו טובות הרבה!!! ונשתמש בטובות נגדו?!' וכך ננצח את היצר הרע, כמו שאמר יוסף לזלייכה: "וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת!?" (בראשית לט ט) 

אז אם אדם לא ישכח את הטובות והחסדים שעושה ה', יבוא יצר הרע לפתות אותו יגיד לו: 'סליחה! תעוף מפה מה אתה עשית לי?! אתה רוצה לקחת אותי יד ביד לגיהנם! נכון? לך תעוף מפה! מול החסדים שאני מקבל מהקב"ה אתה רוצה מה, להמריד אותי נגדו?! תעוף!!!' לֹא תִּשְׁכָּח, אבל אם אתה לא שוכח את החסדים, זה שאתה יכול בכלל לענות ליצר הרע, ושיש לך שכל! זה מספיק... 

הכרת הטוב זה הצלה מן החטא; באמת אם בני אדם לא היו כפויי טובה לא היה עולה בליבם לעשות דבר רע! אם ה' נותן לך בגד, ומצווה אותך: 'לשים ציצית' איך לא תשים ציצית?! הוא נתן לך בגד ללבוש, הוא אומר: 'אם יש לך בגד ארבע כנפות תשים ציצית' גם את הציציות הוא נותן לך! אם אין אדם כפוי טובה הוא לא יעבור על מצות ה', איך יעשה תחבולות רשע כשה' חונן בחמלתו הרבה ונותן לו דעה ובינה, איך יכול להשתמש בדעה שנתן וחנן לו לחשוב מחשבות רשע?! איך יכול לדבר דברים לא כדת; ליצנות, לשון הרע, שקר, חנופה, ניבול פה, מוסר – מסירה?! רחמנא לצלן! לכן אומר ה'יערות דבש' ר' יהונתן אייבשיץ: "מי שנזהר שלא להיות כפוי טובה לא במהרה יחטא!" 

בספר 'פרי מוסר' (עמ' רלט'): "וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" (דברים א א) ריש פרשת דברים, משה רבינו מוכיח את עם ישראל, בין הדברים שהוא רומז להם: וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב, רש"י: "הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם!" "תשעים חמורים מלאים כסף וזהב כל אחד!" כתוב בספר הושע (ב י): "וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל!" במקום שיכירו טובה לקב"ה שהרבה להם כסף וזהב השיבו "רָעָה תַּחַת טוֹבָה" (משלי יז יג) השתמשו בזה לעשות עגל!? 

והגמ' (בעבודה זרה ה'): "תנו רבנן: "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם" (דברים ה כה) אמר להם משה לישראל: "כפויי טובה בני כפויי טובה! בשעה שאמר הקב"ה לישראל: "מִי יִתֵּן? וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹבתַי כָּל הַיָּמִים!" היה להם לומר: "תן! תן אתה!!" כיון שלא אמרו: 'תן אתה!' כי לא רצו להשתעבד להיות חייבים בהכרת הטוב, לא עבר זמן רב ומיד חטאו בעגל! אז השורש של חטא העגל היה כפיות טובה, חטא זה גרם שנשתברו הלוחות! וכפיות טובה היא שורש וסיבה לביטול תורה!! 

ב'אורחות צדיקים' (בשער התשובה) הוא אומר: "מי ששב בתשובה מחוזק הכרתו את האלקים, הרי הוא כעבד שברח מאדוניו ואח"כ חשב: 'מה הטובות שהוא עשה לו!' ישוב אליו מרצונו לבקש: 'מחילה!' ממנו" אתה רוצה לעורר מישהו לתשובה? רק תזכיר לו: כמה טובות הוא קיבל מקבל וחי בזכותם - כדי שירוץ בחזרה למי שהטיב לו! 

ב'חובות הלבבות' (שער ג') אומר: "שהכרת הטוב היא מביאה להכנעה ושפלות; כל אשר יוסיף הכרתו ויבין את הטובות של האלקים, ואת עוצם יכולתו ומלכותו, ככה הוא יוסיף להכנע לפניו ולהִשַפל!" ובספר 'חובת האדם בעולמו': מובא בירושלמי (בעורלה בפרק א' הלכה ג'): "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה" מי שאוכל לא משלו נבהל מתבייש להסתכל בפנים של מאכילו, מי שאוכל מאכל של אחר לא יכול להסתכל בפנים מרוב בושה! הקביעה היסודית הזו הושתת עליה כל העולם, ונבנה על יסוד עבודה עצמית, כדי לאפשר לאדם לקבל הטבה בתור שכר ללא בושה, שלא יהיה אוכל לחם חינם!' 

ככה ברא הקב"ה את העולם שאדם יתבייש ממי שהוא מקבל ממנו, ואז מה הוא יעשה? יעבוד עבודה עצמית ואז יוכל לקבל הטבה אבל בתור שכר שמגיע לו על עבודה שעשה ללא בושה! ולכן תמוה: איך תכונה כל כך יסודית נשחקת לפעמים אצל האדם שהוא לא מתבייש?! אתה רואה עניים בהתחלה הם מתביישים איך לבקש, ואח"כ הם נהיים עזי פנים והם תובעים! ואם אתה לא נותן מספיק הם זורקים לך בפנים! איך נשחקת מידה טבעית יסודית שאדם מתבייש להסתכל בפנים של מי שנותן לו?! 

תראו: כשאתם מציעים למישהו משהו: 'לא...' אבל לא כזה -כזה מבוייש! 'לא' בתוקף, ככה בנמיכות קול מבוייש משהו 'לא תודה...' יש מרכיב חשוב שמה בושה! מתבייש: 'טוב בסדר טוב – טוב...' זה מידה יסודית באדם: להתבייש, ואצל אנשים מסויימים - ה' ירחם! נשחק לגמרי... 

'חובות הלבבות' (בתחילת שער הבחינה) אומר: "בגלל חוסר הכרת הטוב רוב ביני אדם כעיוורים מלהכיר את גודל הטובות של הבורא ולכן אינם מודים לו כראוי!" 

מי שמכיר טובה - מתבייש לעשות רע: ב'שבילי המועדים' כתוב: "אמרו חז"ל (בשמות רבה כח א): "באותה שעה שעלה משה למרום לקחת את התורה ביקשו מלאכי השרת לפגוע במשה! מה עשה הקב"ה? עשה קלסתרו של משה דומה לאברהם! ואמר להם הקב"ה: "אין אתם מתביישים ממנו? לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?! חסרי הכרת הטוב כאלה אתם?" מפני הכרת הטוב יש לכם להתבייש ולהמנע מלעשות למשה כל רע! מה זה, הקב"ה עשה פה טריק' הפך את הפנים של משה רבינו לפנים של אברהם אבינו ואז הוא טוען להם, מה זה? מה זה הטריק הזה? 

למדנו: שחייבים הכרת הטוב לא רק לאדם שהטיב לך אלא גם לזרעו; משה הוא זרעו של אברהם אבינו צריך להכיר לו טובה! אז כדי להזכיר להם ממי הם קיבלו טובה הוא הופך את פניו של משה רבינו לפניו של אברהם להכיר לו טובה איך אתם יוצאים נגדו?! מה, אתם לא מתביישים?! איפה הכרת הטוב? והכתוב אומר (בישעיה א ג): "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו" אדם יהיה פחות מחמור שלא מכיר אצל מי הוא אוכל!? אלא תמיד כשאדם נזכר במי שהטיב לו ישנן לעצמו: 'אין אתם מתביישים ממנו? לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?! תתבייש לך! אתה לא זוכר שאתה אכלת אצלו בתוך הבית?!' 

הקב"ה אומר כך למלאכים גם אנחנו צריכים לזכור: 'אכלת אצלו בבית, אכלת אצלו בבית כנסת, אכלת פה קיבלת פה - תתבייש!' ובני ישראל מטבעם 'ביישנים' כמו שכתוב (בירושלמי סנהדרין פרק ו' הלכה ז') ויראתם על פניהם, הרי בדין שיכירו טובה ויתביישו מלכפות את הטובה. 

כשאדם מכיר טובה הוא רואה את העולם בצורה נכונה ואמיתית: הכרת הטוב זה לא ניסיון להגדיל באופן מלאכותי את מימדי הדברים שמקבלים, ההפך הוא הנכון! הכרת הטוב היא אמצעי לראות נכון את המימדים, לעומת הקטנת אצל מי שלא רוצה להכיר טובה. מדען התעוור בניסוי במעבדה, אחרי מספר שנים ישב במסעדה ולפתע חזרה לו הראיה, והוא תיאר בהתרגשות בהתלהבות! את הצבע של הכסא שהוא ישב עליו, את הגוון של הפרחים, את מראה הפירות על השלחן בהתלהבות! את היופי של האורות!! 

אם נשאל את עצמנו: מי הוא זה הרואה את צבעי הסביבה בצבע הנכון? מישהו מתפעל עכשיו שהוא יושב עם ריהוט כזה יפה!... המדען הזה שהתפקח ודאי שרואה יותר טוב מאתנו את מה שאנחנו רואים תמיד, כי הקב"ה סילק ממנו את הראיה ואח"כ החזיר לו, והוא רואה עכשיו כל מראה אמיתי! הוא מעריך כל דבר שהוא רואה עכשיו, אבל אנחנו שרואים כל הזמן - כהים בראייתנו כי אנחנו מורגלים ליופי ולבריאה ולא מעריכים! 

זכורני, כשהרגשתי שנחלשה לי הראיה ואני לא רואה בחושך בנסיעה היטב עצמים, ואני רואה את האורות אדומים מטושטשים של המכוניות לפני, הלכתי לאופטמרטיסט עשה לי בדיקה ואמר לי: 'שאני צריך מספר חצי!' זה הכל, והרכיב לי משקפים ככה לראות. יצאתי לפתח של החנות הסתכלתי למדרכה ממול: "ווואו! וואוו" עד היום הייתי מסתכל חשבתי שאני רואה, מה ראיתי? אנשים אבל אף פעם לא ידעתי שאפשר לזהות את הפנים! פתאום אני רואה את העינים שלו בשמה במדרכה בצד השני ואני רואה את העינים שלו רואה את הכל, את כל התווים חדים! פישש...! זה כמו לקבל מתנה את העינים, כולה' מספר חצי! חצי... 

יש אנשים יש להם משקפים 'ארבע עשרה'! אם הם מורידים - חושך ואפילה! ועשו להם זכוכית מחול והם רואים!! כמה הם צריכים לשבח את הבורא יתברך!! מי משבח על הראיה? מי משבח על השמיעה? מי משבח על הריח? עכשיו הקורונה לקחה לכמה את הריח, פתאום הם מבינים את הערך של הריח! ריח זה לא רק להריח ריחות טובים, זה גם להתרחק מעשן, משריפה, אם אתה לא מזהה לא מריח אתה יכול להשרף בלי להרגיש... אתה לא מריח גז יכול למות! 

ריח זה מציל אותך ממה להתרחק אתה מריח שהמאכל כבר סרוח אז אתה לא תקבל קלקול קיבה אתה יכול למות...! - חשוב! מי מעריך את זה בכלל? הפוך, יש אנשים: 'איפף איפ...' הפוך הוא כאילו מצטער שיש לו ריח והוא מריח 'איפ...' אין לך שכל?! זה אזהרה! זה איתות זה הגנה! לא יודעים להעריך. 

בספר 'הכרת הטוב' אומר: שהכרת הטוב גורמת גם להציל נפשות; מבואר במדרש שראובן הציל את יוסף מפני שהבין מהחלום ש"וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (בראשית לז ט) שראה יוסף בחלום, והוא הבין: שהוא לא נדחה מהאחים בגלל שבלבל את יצועי אביו, חשב: 'שזהו...!' אבל הוא שמע את החלום כשיוסף מספר, ובחלום הוא ראה... מה זה חלום? הוא בחר בחלום? הוא לא בחר בחלום, החלימו אותו, אבל בכל אופן הוא היה המקור שבישר לו שהוא אחד מהאחד עשרה, והוא לא נדחה! הכיר לו טובה ולכן בא להצילו. 

הוא הסכים לפסק דין של האחים אבל הוא בא להצילו. נמצא שעל ידי מידה של הכרת הטוב הוא זכה להציל את יוסף; 'הוא מונה אותי עם האחים ואני לא אציל אותו?! כאילו אני אוציא אותו מהאחים שימות?!' ולכן התורה מעידה: "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם" (בראשית לז כא) והוא הוא שהציל את יוסף הצדיק! 

והרלב"ג אומר: "שהכרת הטוב מביאה לגמילות חסדים זה עם זה; ראוי לאדם שישתדל לגמול טוב למי שגמל לו טוב, כי זה מהיושר שלא להתעלם, וכך מתחזקת התכונה הזאת באנשים שגומלים חסד אחד עם השני, כי הם יודעים: 'שאני אתן לו וגם הוא יתן לי'. ולכן רעואל - יתרו אמר לבנותיו כשהן עזבו את האיש ולא הביאו אותו הביתה את משה רבינו, ציוה להן: לקרוא לו לאכול לחם! איך אתן עוזבים איש כזה שהציל אותכן?! איפה הכרת הטוב? תזמינו אותו מהר נעשה לו סעודה...!' 

אז זאת אומרת אנחנו רואים: שזוכים להרבה מעלות על ידי הכרת הטובה! תחזרו על השיעור כמה פעמים, והקודמים, ואלה שיבואו, ואם תפתחו את המידה הזאת שנמצאת בכם, ולא תכפו אותה ותכפו על הטובה - תדבקו באלוקים, ותקבלו שפע-שפע-שפע של הטבות לעילא ולעילא! 

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787 

 וכן ניתן לקבלם במייל [email protected].