שער הבטחון - חובות הלבבות - פרק ג חלק ז פרק ד חלק א | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 25.11.2011, שעה: 12:52
חובת הלבבות שער הבטחון סוף פרק ג' ותחילת פרק ד'.
25-11-11
אז אמרנו שהקב"ה ברא את האדם בגופים, יש אנשים גדולים יש אנשים קטנים, קטנים בגופם, וזה מורה לאיזה עיסוק ואיזה סיבה הם צריכים להשיג את טרפם, בעלי הגופות הגדולים יעסקו במלאכה שהיא קשה יותר, בעלי הגופות הצנומים יותר יעסקו במלאכות קלות, וזה מורה כמו גוף בעלי החיים שנבראו, מי שנברא לצוד בעלי חיים אחרים אז יש לו צפרניים או שיש לו קרניים או שיש לו את כל מה שיש לו, ואלה שמוכרים רק עשב אז לא ניתן להם כלי טרף כאלה. אז לפי הגוף רואים בעצם למה מיועד כל אחד ואחד, וגם יש כוסף - שאדם נכסף למלאכה מסוימת, ואדם צריך ללכת לפי החשק שיש לו למלאכה מסוימת, ויעסוק באותה מלאכה ולא יחפש סיבה אחרת, כי הקב"ה יכול לפרנס מכל סיבה, ואם הוא בחר סיבה אפילו אם יש בה לפעמים בטוב ולפעמים מריר, כל מלאכה צריך האדם לעבוד בה ואפילו בעתים מן הזמנים אם לא יהיה לו מזון לא יזניח את המלאכה הזו ויחפש אחרת כי הקב"ה ברב או במעט יושיע, אין לו שום בעיה במזונות אבל זה לא חייב להיות דוקא לסיבת הטרף שהוא צריך להשיג פרנסה, כגון אדם מעבד את האדמה, רוצה פירות רוצה ירקות זה, לא בשביל להתפרנס, לא בשביל הכסף, רוצה לאכול, או שצריך לתפור כדי שיהיה לו בגדים אז הוא צריך דברים, זה לא מחייב שזה דוקא עסק, מקצוע, יכול אדם גם לעשות את זה לצורך עצמו, כמו יש אנשים שתופרים בבית, לומדים את המלאכה ותופרים בבית, יש להם גינה עושים להם כמה עצים שיהיה להם פירות, כן, זה לצורך עצמם, יש להם לול בשביל עצמם, לא בשביל שיווק, וכן הלאה.
אז מכל מקום אמרנו על הדמיון הזה תמצא מדות בני אדם וגופותם מוכנות לסחורות ולמלאכות, ומיש מוצא במדותיו וטבעו כוסף אל מלאכה מהמלאכות יהיה גופו ראוי לה ויוכל לסבול את טרחה יחזר עליה, וישים אותה סיבה להבאת מזונו, ויסבול מתקה ומרירותה, ואל יקוץ כשימנע ממנו הטרף בקצת העתים אך יבטח באלקים שיספיק לו טרפו כל ימי חייו, כל ימי חייו, שמעתם? מעיסוק אחד ולא משנה מהו. עכשיו מה הוא יכוון בשעה שהוא עובד? בשעה שהוא עובד יכוין בטרדת לבו וגופו בסיבה מן הסיבות והסבוב עליה לעמוד במצות הבורא שצוה האדם להתעסק בסבות העולם בעבודת האדמה וחרישתה וזריעתה כמו שכתוב "ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה", אז אדם טרוד בליבו בשעה שהוא עוסק בסיבה מן הסיבות שבחר לעסוק בהם, והסיבוב עליה מה שמסתובב בעניני העבודה והמלאכה שהוא עושה, וצריך לכוון בטרדת לבו וגופו לעמוד במצות הבורא שצווה האדם להתעסק בסבות העולם, אז ז"א הריני מכוון לקיים מצות הבורא וככה הוא עושה את הדברים לקיים מצות הבורא, לא בגלל שזה מביא את הפרנסה ולא שזה מביא את הקנינים דירות וכו' והכנת המזונות, אדם אופה, מכין אוכל, ולהשתמש בנשים ולבעול אותן בשביל להרבות הזרע, המטרה היא לקיים מצות פריה ורביה, כי כשאדם טרוד בלבו וגופו בענינים האלה ועושה את מצות בוראו, יהיה נשכר לקבל שכר על כונתו בהם לאלקים בלבו ובמצפונו, בין שיגמר לו חפצו ובין שלא יגמר לו חפצו, אז זה לא מחייב שמה שתעשה אתה תצליח ויגמר הענין, אבל שכר על הכוונה שלך בלב והמצפון אתה תקבל, כמו שאמרו חכמים חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשה, לא הצליח לגמור את המצוה, לא נגמרה המצוה, לא הצליח, ניסה ולא הלך, הפסיד? לא הפסיד כל זמן שהוא כיוון לעשות את רצון אביו שבשמים, אז בין שיגמר לו חפצו בין שלא יגמר לו חפצו.
ש. לא שומעים
הרב: זה במקום שהוא לא גמר מרצון, אבל אם היה אונס
ש. לא שומעים
נחשב לו שהוא עשה, אמנם היא נקראת על שם גומרה אבל הוא לא הפסיד שהגיע עד איפה שהגיע. כמו שכתוב "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", אז ז"א פה הפסוק משבח את אלה שזוכים שאת יגיע כפיהם הם גם אוכלים, זה פירוש חדש בהבנה של רבינו בחיי, יגיע כפיך כי תאכל, זה לא שזה מצב שחייבים בו, יגיע כפיך - צריך להתייגע בשביל לאכול, לא, אומר רבינו בחיי יגיע כפיך כי תאכל - אם יגמר לך הדבר ותזכה גם לאכול אשריך וטוב לך, אם תתייגע ולא יגמר הדבר לא נורא, על הכוונה תקבל שכר, אבל אתה לא אכלת מזה, מה לעשות, אז מי שגם יגיע כפיו הוא אוכל אשריך וטוב לך.
ואמרו רבותינו ז"ל, "וכל מעשיך יהיו לשם שמים"... ללמוד והוא רוצה לעבוד כי הוא לא רגוע, אין בעיה, תתכוון אבל, קודם כל שאתה לא מפרנס ולא זן רק הוא יתברך, שההשתדלות שלך לא מועילה כלום ולא מביאה כלום, לכן גם אל תשתגע יותר מידי אחרי העבודה, שלש, אתה צריך לדעת שכל מעשיך לשם שמים, אם גזרת הבורא ככה שיהיה ואתה הולך על סיבה זאת עם כוונה זאת אז גם לא יחשב לך שאתה מפסיד את התורה באותה שעה. וגם אתה לא תיענש על זה שאתה עובד, אם אתה מכוון לשם שמים, כי כל מעשיך יהיו לשם שמים, אבל אם אתה הולך בגלל שאתה אומר בא הנה, מה אתם באים לצחוק חבר'ה, צריך לעבוד, מה הולך כאן, אתה מפסיד, אתה מפסיד בגדול, אחד אתה טורח כי אתה נמצא בכתובת הלא נכונה יפו 16, דבר שני אתה לא מכוון לשם שמים, שלש אתה תולה כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה אז אתה כבר קרוב לאפיקורסות, ומה יצא לך בסוף, וגם אם לא תגיע גם לא תמיד תצליח אז גם לא יגידו עליך אשריך וטוב לך, כי יגיע כפיך לא תאכל, אז מה עשינו? אז לכן אדם יכוון לדוגמא, שאדם עוזר לאשתו, מה הוא צריך לעשות? לכוון הריני מקיים לעשות ולקיים מצות גמילות חסדים עם האשה, אדם מתבקש להוריד את הזבל, כן, למטה, אז מה, הוא צריך להיות עם טרוניה? מה פתאום, מזבל אפשר לעשות מצות עשה דאורייתא לפי הרמב"ם של מצות חסד. מזבל. יש אנשים מזבל מתפרנסים. מזבל אפשר להתפרנס. הריני מקיים מצות חסד עם בני משפחתי ועם אשתי ויורד להוריד את הזבל עם חיוך, למה? מצות עשה דאורייתא. ז"א כל דבר אדם צריך לכוון, מצוות צריכות כוונה, ויכוון לפני כל מצוה לעשיית רצון אביו שבשמים והריהו משתכר בזאת. ...
את המזון מוכן ושלא יצטרכו לטרוח ולחפש, ושיהיה חלב לילדים וכו', שיכוון, אני מתכוון באמת ככה, זה שאני לא עדיין בטחון להגיע למצב שהוא ילמד ומזונו וטרפו יגיע, לא כולם יכולים להגיע למדרגה זו, הם יכולים, הם לא רוצים מספיק, אבל לא כולם בגלל זה, אם כולם היו רוצים אנחנו ממלכת כהנים וגוי קדוש, אם אנחנו רוצים באמת. אבל כשאנשים לוקחים איזה מלאכה או משהו, הם לפעמים מתבטאים ואומרים, אני מתאבד על זה, אין זהו, אני הולך על זה עד הסוף. ז"א יש דברים שאדם מחליט שהוא הולך על דבר, אפילו שאומרים לו תשמע, אין סיכוי, הרבה ניסו לא הצליחו, לא יודע, אני בא לי על זה יש לי הרגש, אני הולך על זה עד הסוף. מי שמתעקש יש לו מידת העקשנות לטובה הוא יכול להרויח, העקשן ירויח, העקשן ירויח, אבל צריך להיות עקשן בעבודת הבורא, לא להתרפות, לא להיות רכרוכי.
ש. לא שומעים
הרב: תלוי עד כמה אדם משתדל,
ש. לא שומעים
הרב: תראה, בן תורה יכול להחשב גם מי שלומד קצת ועובד יותר, למרות שהמשנה אומרת הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, פירושו - הוי ממעט - תמיד ממעט, הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, מה שאתה ממעט שילך לעסק בתורה, זה ההוראה, אבל גם אם אדם עדיין רוב השעות שלו הוא עובד ומעט השעות שלו הוא לומד, אז פירושו של דבר, שאם כוונתו לתורה וגם כשהוא עובד הוא חושב על התורה, וגם הוא מצטער למה אני צריך להיות תקוע פה בשטויות האלה בשעה שחברים שלי יושבים ולומדים ומתעלים בתורה וקונים חכמה וזוכים למצוות אין סופיות, שהרי כל אות בשעת הלימוד זה תרי"ג מצוות, ואני בסה"כ שעה תמימה עושה שלשים שקל, והוא מצטער על זה ואפילו בוכה על זה....
אז איך אתה לא יכול, אז מה אתה עושה שם? מה יש מצוה לדבר? שעתיים בתענית דיבור קודש לה'. קשה להם, אז ז"א לא כולם שיושבים ללמוד אכן באמת לומדים ומנצלים את הזמן. אז מי שכל הזמן חושב על התורה והמצוות וכל רגע, לדוגמא, בעל החיי אדם, הוא היה עובד והיה לו מסחר חנווני, ואת כל הספרים שלו הוא הוציא במכולת, בין אחד שנכנס לאחד שנכנס הוא היה לומד, ז"א אפשר להגיע למדרגות הכי גבוהות, והוא נפטר צעיר, בן 35 והוא הספיק כל כך הרבה, הקיף את כל התורה כולה מספר פעמים, בעל החיי אדם. אז ז"א, אחד מהפוסקים של האשכנזים, וז"א שבן אדם יכול להגיע אם הוא רוצה ומנצל את הזמן. היה אחד בשם הרב ראובן בנגיס, אב"ד של העדה החרדית בירושלים בדורו של החזון איש, והוא היה אדם ענק, גדול, צדיק, והוא למד 101 פעמים את הגמרא הוא סיים, אז הוא כל פעם שהיה גומר את הש"ס היה עושה סיום הש"ס, ומזמין כמה אנשים נגיד מנין ועושה סיום הש"ס. פעם אחת הוא הזמין כל כך הרבה אנשים שזה משהו היה, אז שאלו אותו מה הסיום הזה יותר מהסיומים האחרים? אמר להם לא, זה סיום של חמש דקות. אמרו לו מה זה סיום של חמש דקות? הוא אומר זה סיימתי את הש"ס מחמש דקות ועוד חמש דקות ועוד חמש דקות פנויות שהיו לו, כל פעם שהיו לי חמש דקות הייתי לומד, כל פעם חמש דקות הייתי לומד, עומד בקופ"ח לומד, מחכה בתחנה לומד, ככה לומד, כל רגע לומד לומד לומד לומד, לא בלימוד הקבוע, בפנאי, בפנאי, יש פעמים יש פנאי, אז אדם הולך עם פורמט קטן, פורמט קטן, או שיש היום באפליקציות של האייפונים של הגמרא, והבן אדם כל דקות שיש לו ממשיך, מתקדם מתקדם, כך... צריך להיות שלם באלקים, שלא יזיק לך גם, אל תפחד, אם אתה הולך למלאכה ואתה מכוון את הכוונות האלה שאמרנו, שכל מעשיך לשם שמים ואתה תכוון לקיים מצות הבורא וכו' וכו', אל תחשוש, בטחונך יהיה שלם, שלא יזיק לך זה שאתה מסתובב על הסיבות להביא טרף כיון שאתה מכוון בלב ובמצפון לשם שמים. אם "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" אתה מסודר, אז תקפיד, אתה כבר נמצא, כמו שאומרים, בתוך העיסוק שהוא כאילו חומרי, תכוון לשם שמים, כי בכל דבר שאתה עושה אתה יכול לשרת את הבריות, אתה יכול לתת דוגמא, יכולים ללמוד ממך אתה מבין הנהגה, התנהגות, כל דבר שאתה עושה, לעשות את זה בשמחה, בסבר פנים יפות לאנשים, אתה מבין, בלי טרוניות וכו' וכו', אתה יכול להקרין, אז בעצם אתה משרת שירות, אתה עושה שירות לתורה, כי איך שאתה מתנהג אם אתה עושה על פי התורה, אז הנה דוגמא חיה, שאפשר להיות במלאכה מסוימת ולהיות בן תורה במלאכה עצמה, אתה משדר את התורה עצמה, אתה מקיים, רואים את השו"ע עליך, שאתה מקיים את המצוות התלויות במלאכה הזו, אז אם אתה במסחר שלא להונות, שלא לגזול, אתה אומר לאנשים בדיוק מה יש פה, אתה לא מחביא מלמטה את אלה שהם רקובים ושם למעלה את אלה שיפים, אתה בעצם בכל מה שאתה מתעסק ביום יום אתה יכול לקדש שם שמים ואתה יכול להראות לכולם שניתן לקיים את השו"ע גם בשעה שנמצאים בחומר.
אבל צריך עוד דבר לדעת, וידע, מי שנמצא במלאכה או בעבודה כי הסיבות כולן אצל הבורא שוות. אין מקצוע שמרויח יותר, כמו שחושבים, היי טק, הוא בהיי טק וההוא פלח עובד אני יודע מה נגרות, וההוא עובד בפלחה, אז איך אפשר להרויח אותו דבר? זה מקבל 25 אלף לחודש וההוא מקבל 3400-3500 איך זה? ... מהנדסים פרופסורים דוקטורים הכל, כן. אז ז"א ידע כי הסיבות כולן אצל הבורא שוות, יטריפהו במה שירצה מהן, ובעת שירצה ומאיזה ענין שירצה, אתם שומעים? כשהקב"ה מטריף את האדם את מזונו וסיפוקו, אז זה לא משנה מאיזה סיבה, לא משנה מאיזה סיבה, הוא מטריף אותו במה שירצה מהמלאכות או עבודות, בעת שירצה כי לא כל העיתים שוים, פעמים יכול לא לתת לו פרנסה, פעמים כן לתת לו פרנסה, ומאיזה ענין שירצה, כמוש אמר הכתוב "כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט", לא ריבוי העבודה קובע ולא מיעוטה, לא אם היא מרויחה יותר כאילו בשוק או פחות, זה לא קובע אצל הקב"ה. ואמר "כי הוא נותן לך כח לעשות חיל", ה' יהב לך עצה למקני נכסין, הקב"ה נותן לך את העצה איך לקנות את הנכסים, הרעיונות הם לא שלך, הם של הקב"ה, הוא נותן לך עצה. אמרנו את זה כבר פעם, אדם אומר בא לי רעיון, אתה יודע מה עלה לי רעיון, מה זה, מאיפה הבאת את זה? יש לך איזה מאגר של רעיונות ששלפת משם אחת? לא היה לך את הרעיון מעולם, מאיפה בא? ה' יהב לך - נותן לך עצה לקנות נכסים. זה נקרא כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, זה לא רעיונות שלך שאתה יכול להסתמך על עצמך ולהשתבח, אתה יודע, אני יש לי כל מיני סטרטאפים, אני יש לי כל מיני חרתת, אתה לא כלום, ה' נותן לך והוא יכול לתת לך גם אם תרגיז, הוא יכול לתת לך גם שהעצה תרגיז אותך, אז קח בחשבון שזה הכל מאיתו יתברך.
ואמר "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבקות", אז אדם צריך לדעת שהכל בא מסיבת הקב"ה.
ש. לא שומעים
הרב: אף אחד לא חשב שמחשבים זה הולך עם חומוס. בקיצור, זה נקרא מקצוע שקשוקה.
ש. איך אפשר לכוון לשם שמים, נגיד עבודה של תיווך, אז איך...
הרב: קודם כל ישרה, ישרה, היושר - אתה לא מונה את הקונה, אתה לא עושה קומבינה עם המוכר או עם הקונה, יש אפשרות להגיד מחיר כזה להוסיף על המחיר שהציע לך המוכר.
ש. לא שומעים
הרב: אם אתה זהו, אם אתה אומר גלוי אין שום בעיה, אם אתה מוכר רכב ואתה אומר יש מכה ויש ככה ויש ככה אז אתה מודיע לו בדיוק את הליקויים שיש, אין שום בעיה, אבל בתיווך צריך ישרה. ודבר שני, אם לקחת תיווך אז אתה צריך באמת להשתדל לעשות את מה שאתה התחייבת לבן אדם, הוא שם אצלך את הדירה, אבל אתה נגיד אצלו מקבל אחוז פחות, אצל השני שני אחוז אצלו אחוז, אז אתה אומר אם יצא לי אז אני יעשה לו אבל הוא סומך עליך, ואתה אומר לא משתלם אפילו לעבוד בשבילו לרוץ כי יש לי שתי אחוז אצל השני, אז מה אתה מחזיק בן אדם אצלך במאגר ואתה לא עובד אצלו בישרה, כי הוא מצפה ממך, אתה אומר לו שאתה לוקח, הוא לא מסר למתווך אחר אז זה לא בסדר. תגיד לו תשמע, האחוז שלך אני בסדר, אין לך אפשרות וזה סכמנו, אבל תדע לך, אני לא רץ על זה כמו שאני רץ על השתי אחוז נגיד, אז הבן אדם יודע אם לסמוך או לא לסמוך, ואתה לא צריך לפחד שאתה זה, לא כמו האינסטלטורים שקופצים מעבודה לעבודה, מתחיל עבודה אצל אחד, לא רוצה להפסיד את השני, אומר לו היום אני לא מרגיש טוב הולך אצל השני לעבוד, למה לתפוס עוד אחד, ואח"כ באמצע של השני תופס את השלישי, ועד שהוא גומר לההוא ואומר לו אל תשאל נתקע לי, נפל לי, ההוא לא בא, אל תשאל רודף אחרי, מחרתת מהבוקר עד הערב. וכמעט כל בעלי המקצועות עושים את זה אותו דבר, אתה מבין? אז ז"א מה אתה עושה? מה אתה עושה? ...
אז אדם צריך להיות פקח גם כשהוא בצד של העבודה וגם זה שמזמין את העבודה, כל אחד צריך להיות פקח ללמוד ולראות שהכל יהיה סגור. גם לעשות הסכמים ברורים עם עונש עם קנס, אם בן אדם לא מוכן קנס סימן שהוא מתכוון להפריז. אדם שמתכוון למעט אונס כמובן, אז בן אדם צריך לעשות, ובחוזה לא לכתוב כללי שניתן לפרש שכל צד יכול לפרש מה הכוונה, לפרק כל סעיף וסעיף, ולכתוב מה הוא מכיל. אנחנו היינו בבית מלון והבית מלון הזה הפריז לנו ועשה כך וכך, אבל אנחנו כבר היינו חכמים מזה שכינר עבד עלינו וזרק אותנו, אז מה עשינו, במלון הבא כבר נתנו לו חמישים אלף שקל על כל הפרת סעיף בהסכם, כן, והוא לא עמד כמובן בהסכם ובסופו של דבר לא שילמנו לו על מה שמגיע. ויש לנו תביעה עליו חמישים אלף כפול שלש על שלשה סופי שבוע שהוא ביטל לנו. אז עכשיו הוא מפחד לתבוע את הכסף, למה - כי אם הוא יתבע אנחנו נתבע אותו על המאה חמשים אלף, אז ז"א ההסכם גרם שבינתיים לא הפסדנו כסף, לפחות על מה שהיה כבר, ועל מה שהוא לא עשה יש לנו את האפשרות לתבוע. אז ז"א בן אדם אם הוא כותב את הדברים ברור אז לא יוכלו לנצל אותו, ואם נופלים פעם אחת לא חוזרים על זה עוד פעם, צריך תמיד להשתפר ולשפר ואין חכם כבעל נסיון, ומבעל נסיון תמיד לומדים.
בסוף מה ראינו, כל הסיבות אצל הקב"ה שוות, לא משנה מה אתם עוסקים מה המלאכה וכו', וגם אם אתם לא עוסקים זה גם סיבה לפרנסה, כמו שאמר רבי נהוראי אני איני מלמד את בני אומנות אלא תורה, זאת האומנות... שלום כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ותכוונו שכל מעשיכם יהיו לשם שמים, ותקיימו את המצוות כמו שלמדנו שה' בוחן את האדם בשעה שהוא יוצא למלאכה אם הוא יעבוד אותו או ימרה אותו, וזה הבחינה שה' בוחן וזה אחד מהסיבות למה יוצא אדם למלאכה, ואמרנו גם שלא יהיה בטל וחלילה יבעט. "וישמן ישורון ויבעט", אז לכן אדם צריך לקיים את רצון בורא. ומה לעשות, הוא יכול להגיד גזרה, ככה התימנים אומרים.
ש. לא שומעים
הרב: בסדר גמור, אם הוא אומר בס"ד שכל דבר הוא עושה לשם שמים, והוא יודע שהכל בס"ד, אבל גם אם לא יוצא לו ולא מצליח, שהוא הולך הביתה מבחינתו אני השלמתי את הגזרה, נגמר, לא יצא כן יצא זה אותו דבר, אבל נראה אותך מחייך שאין כמו שיש, כמו שאמרו חכמים שבא ילד לעולם מברכים הטוב והמטיב, וכשלוקחים אותו מברכים ברוך דיין האמת, אבל צריך לברך בשמחה כמוש קיבלו את הילד, אז זה עבודה. אבל מי שלומד בטחון בה',
ש. לא שומעים
הרב: למה? דוד המלך שהבן שלו שנולד לו מבת שבע הבן הראשון שהוא היה חולה, הוא בכה בכה בכה בכה, כשהוא נפטר הפסיק לבכות. אז שאלו אותו מה זה, בד"כ אנשים הפוך, אז הוא אמר בכיתי כל זמן שעוד יכולתי להועיל משהו, אבל אם ה' לקח אותו על מה אני אבכה? ז"א, וגם אם אדם יחשוב מה אם ה' לקח אותו, אתה אבא יותר טוב מהאבא למעלה? אתה יכול לתת לו יותר ממה שה' יכול להעניק לו שמה, והוא בא בשביל להשאר פה? הוא בא בשביל לחזור, אז הוא חזר מה אתה רוצה, זה רק פקדון, מה בן אדם מה אתה רוצה, נתנו לך בן, קימת מצות פריה ורביה, היית אמור להדריך אותו ולחנך אותו לתורה ולמצוות...
אם ה' היה רוצה לעמוד בדין עם אברהם על הדמעות האלה היה יכול להאשים אותו ולהעניש אותו, כי היה בו מן האנושיות, הגוף עשה את פעולתו, אדם במדרגה כזאת אם ה' היה רוצה לעמוד איתו בדין, על מה אתה בוכה? אמנם עין במר בוכה בלב שמח, אבל העין לא צריכה לדמוע, אמנם גם המלאכים דמעו על יצחק אבינו, אבל הנקודה היא שאם ה' רוצה לבוא בדין עם אדם, אומר אני לא מבין, אני עכשיו נתתי לך ספר, ואל תגיד לי שספר זה לא דומה, כי אצל הקב"ה זה אותו דבר, אתה מקבל ממני ספר שהיה חסר לך ורצית מאד את הספר הזה כי רק שם אתה יכול להשיג את כל ההבנות שחסרות לך, ואני השאלתי לך אותו, והשארתי אותו נגיד עשרים שנה, אחרי עשרים שנה אני בא ואומר לך, בבקשה תחזיר לי את הספר אני צריך אותו, אתה צריך לבכות שאני לוקח? אתה צריך להודות ולשבח ולברך אותי, תודה רבה על משך השימוש, על זה שעזרת לי, אלמלא זה לא הייתי מחכים ולא משכיל, תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה.
ש. אחרי שמשקיעים נקשרים
הרב: אבל אני יודע גם שמשקים עלה בעציץ אז נקשרים ואם נופל העלה כואב, כי כל דבר שאדם פועל פעולה הוא נקשר, זה טוב שה' נתן לנו את זה, אחרת אם לא היינו נקשרים היינו חתולים, זה טוב, אבל זה טוב וצריך גם לדעת איך להפרד, מה לעשות. אנחנו בעולם הזה צריכים להפרד, הבעיה שאף אחד לא מתכנן את הפרידה, כולם מתכננים את הביאה, ז"א מחכים לילד חדש, מחכים לזה, מחכים להפתעות, אף אחד לא מתכנן את הצרות את היסורים ומה יקרה, והוא לא מכין את עצמו, ומה יקרה אם חס ושלום יהיה לו מחלה, ומה יקרה אם חס ושלום יהיה לו יסורים, ומה יקרה אם יהיה לו עוני, איך אני אתנהג, מה אני יעשה, והוא לא מכין את עצמו, מה עושה צבא? מתכונן לגרוע ביותר, אם תהיה מלחמה, אם יפציצו אז מה עושים אז מה עונים, איך זה איך נגיב איך נענה, ז"א כל הענין זה להיות מוכן רק לרעות. אדם חכם מכין את עצמו לכל המצבים, לומד אותם, מתרגל אותם, אז אם בן אדם היה הולך... לבקר, לנחם אבלים, והיה אומר להם רואה שהם בוכים בוכים בוכים, היה מוציא את השן ואומר זה מה שנשאר לי מעשרה בנים וקיבלתי תנחומים, קבלו תנחומים. איזה גבורת הנפש, זה בטח, זה הכרה. אבל כשהחברותא שלו ריש לקיש מת, כשהחברותא שלו ריש לקיש מת הוא השתגע, השתגע, לא יכול, לא יכול לסבול את החיים, בלי תורה, בלי תורה כמו של ריש לקיש לא יכול. הביאו לו את רבי אלעזר בן פדת חכם גדול, והוא היה אומר לו על כל דבר שהוא מבין תניא דמסיע לי, אומר אני צריך ממך עוד מישהו שמסייע שאומר כמוני, ריש לקיש היה מקשה עלי על כל דבר עשרים וארבע קושיות וזה היה מחייב אותי לתת 24 תירוצים, וככה התורה היתה מתפשטת ומתרחבת, מה אני צריך מישהו שיהיה לי יס מן, שיגיד לי כן נכון נכון, נכון, אתה יודע מה כתוב בעוד מקום, מה אני צריך אותך? לא, אז עכשיו מה קרה? חכמים לא התפללו עליו שיחיה, אלא התפללו עליו שימות. לא, הוא לא יכול, אין כמו ריש לקיש. אז מה קרה? אם הם יתפללו עליו שיחיה מה יקרה הוא ישתגע מחדש, לא יעזור, זהו, זה תחנה סופית. כמו משה רבינו, הוא לא רצה למות, כמה התחנן, אמר לה' אני מוכן להיות ציפור, אני מוכן להיות שור, אני מוכן להיות הכל, עוף בשמים, רק שאני לא אמות, רוצה להמשיך לשמש את הקב"ה אפילו בבחינות כאלה ואחרות. אבל ברגע שה' מה עשה, עשה לו תרגיל, סתם לו את מעיינות החכמה, ברגע שסתם לו את מעיינות החכמה היה יושב ליד יהושע בינון והיו יוצאים מהשיעור כבר יהושע בינון...
מה יעשה בן אדם פה, מה הטעם של החיים, מה אתה בהמה לאכול ולשתות ולישון, מה, בשביל מה באת. אז החכמה זה דבר גדול אצל מבקשי החכמה ובלעדיה זה לא חיים. אז לכן צריך לדעת, אם אדם זוכה לישב על החכמה, והוא יודע את ערכה ואת חשיבותה, אין, הוא ישגה בה באהבתו אותה, והוא יכול להשתגע מרוב עונג ואושר, אבל מי שזוכה. יש אנשים שלומדים שזה כאילו עול, צריך ללמוד, אז הם לומדים יבש, אבל היו מגדולי ישראל שכשהיו לומדים היתה אש מלחכת מסביבם כאילו התורה ניתנה בסיני, כמו שהתורה ירדה באש גם אצלהם היה אש, יש מקומות שנכנסים לכוללים ושומעים שמה ריתחא דאורייתא, אני זוכר שהגעתי פעם ראשונה לכולל חזון איש נבהלתי, קודם כל אמרתי איך אפשר ללמוד ברעש כזה, מה זה, כולם צועקים, שקט, תן לי לשמוע, אני לא שומע מה אני מדבר. לא הבנתי בכל איך אפשר ללמוד ככה, ואחר כך ראיתי שדופקים על הסטנדר, פשש איזה התנהגות, והרב שפירא זצ"ל מורי ורבי היה לומד עם חברותא, והחברותא הזה הרב שיושב ככה ולומד והוא עומד ליד הסטנדר, שואג זה לא סברה, זה לא ככה, יו, איך הוא מדבר אליו מה זה, לא קלטתי בכלל את התמונה, אם הייתי חלש הייתי משתגע, הייתי אומר בא הנה אני הולך. אבל ה' עזר שהרגיע אותי, אמר חכה חכה כמה ימים אתה תתרגל. זה מקצוע אחר ממה שאתה מכיר, זה נקרא מלחמתה של התורה, פה נלחמים. אז זהו, אחרי זה אתה לא יכול בלי הניגון הזה, פשששששש אתה רק עולה במדרגות שומע את הניגון של הכולל, יבבי, זה גן עדן, גן עדן עלי אדמות, גן עדן. כנס לכולל תשמע. יבבי. אבל אנשים לא זכרו, הם לא זוכרים שום דבר, אנשים מסכנים.
עכשיו כשאנחנו בוטחים במה אנחנו צריכים לבטוח? אז חייב המאמין לבטוח בדברים האלה שהם נחלקים לשני מינים, אחד מהם זה דברי העולם הזה, שאדם צריך וטחייב להאמין ולבטוח בכל עניני העולם הזה בהשי"ת, והדבר השני זה בדברי העולם הבא, עכשיו אנחנו נטפל כרגע בדברי העולם הזה, והם נחלקים לשני חלקים, אחד מהם זה עניני העולם לתועלת של העולם הזה, והדבר השני זה עניני העולם לתועלת שלה עולם הבא, אז כשאנחנו מתעסקים בעניני העולם הזה, יש לנו שתי תועלויות, אחת - מה שאנחנו מתעסקים בעניני העולם הזה לצורך העולם הזה, כקיומנו בעולם הזה, ומה שאנחנו מתעסקים בעולם הזה לצורך העולם הבא, אז מהעולם הזה שמתעסקים בו הוא משרת שתי מטרות: את קיומנו בעולם הזה ואת הכנתנו לעולם הבא.
עכשיו אנחנו נטפל בתועלת של העולם הזה. מה התועלות של העולם הזה, והם נחלקים לשלשה חלקים: אחד מהם זה התועלות שהם לגופו בלבד, השני זה תועלות של טרפו וסיבות הונו מיני קנינו, ז"א גופו זה הוא עצמו, ותועלת טרפו וסיבות הונו ומיני קנינו זה חוצה לו, זה דברים שהם חיצוניים לו, יש דברים שהם תועלת לעצמו גופו, לבריאותו קיומו וכו', ויש דברים שהם לתועלת חיצונית לו כמו השגת הטרף, דהיינו המזון, פרנסה, סיבות העוני ועניני הקנין, ויש עוד תועלת אחת שלישית שזה תועלות בני ביתו ואשתו וקרוביו ואוהביו ואויביו ומי שהוא גם למעלה ממנו ולמטה ממנו מכתות בני אדם. ועכשיו אנחנו מטפלים בזה עוד, יורדים לחובות הלבבות והאיברים, שזה לא פעולות ששייכות לאחרים אלא לעצמו, שהוא עושה במצוות כגון, אם הוא עושה עכשיו לדוגמא חובת הלבבות ליראה את ה' יש מצוה, לאהבה את ה', זה מצוות שהן קשורות אליו ולא לזולתו, ויש באיברים שהוא צריך להניח תפילין, זה לעצמו, או צדקה זה לאחרים גם, טלית זה לעצמו, כל מיני מצוות שהן לעצמו, ברכת המזון זה לעצמו, אז יש דברים שהם ע"י העולם הזה הוא מגיע לתועלת של העולם הבא, אחד מהם זה חובות הלבבות והאיברים שהם מתייחדות לו לבדו, ואין המעשה שלו יוצא ממנו להנאת זולתו גם לא להיזקו, והחלק השני זה חובות האיברים שללא יוכל לעשותם אלא בהשתתפות זולתו עמו בפעול ובהפעל, כמו צדקה, צדקה אתה לא יכול לעשות לבד, אתה צריך מישהו שאתה פועל והוא נפעל, או גמילות חסדים, או לימוד חכמה צריך ללמוד בחברותא, וגם לצוות בטוב ולהזהיר ברע, כגון הוכח תוכיח את עמיתך, אז אתה צריך לצוות, ללמד, להשפיע, להשתדל, לצוות בטוב ולהזהיר מן הרע, אז זה חובת האיברים שזה הבחינה השניה שמעניק לו את העולם הבא. אז יש דברים שקשורים אליו לעצמו ויש דברים שחייב להשתתף גם עם אחרים.
ש. לא שומעים
הרב: שבמעשה הזה הוא לא יכול ליהנות את זולתו את האחרים
ש. או להזיקו
הרב: או להזיקו,
ש. לא שומעים
הרב: בדיוק רק לעצמו. ועניני העולם הבא נחלקים לשני חלקים, אחד מהם הגמול הראוי, והשני שהוא מחסד הבורא יתעלה על החסידים והנביאים לעולם הבא. ז"א בענין העולם הבא יש שני דברים, יש פעולות שאתה עושה ומגיע לך גמול הראוי על המעשה שלך, ויש דבר שני שזה לא מגיע לך, אלא חסד הבורא יתעלה על החסידים והנביאים לעולם הבא, שהקב"ה נותן יותר מכפי הראוי והמגיע על הפעולות שאדם עשה. אדם יכול לזכות גם מעל ומעבר לזה. את כל מה שאנחנו אומרים זה בקיצור, הוא יפתח לנו את הכל רבינו בחיי. והנה כל הדברים שבוטחים בהם על הבורא יתברך שבעה חלקים, במה בוטחים? אחד מהם זה עניני גוף האדם בלבד, שאדם צריך לבטוח בה' יתברך בכל עניני גופו, הבריאות שלו לדוגמא, עכשיו אנחנו מדברים על דברים שאדם צריך לבטוח בהם בבורא יתברך. והם שבעה חלקים.
ש. לא שומעים
הרב: תראה, אם הקב"ה היה רוצה להגביה אותה אז הכדורים לא יעזרו ולא כלום, הוא יכול להגביה אותה בלי הכדורים. אם בן אדם יקח כדורים וזה יגביה, אז מה יקרה, יהיה לו נסיון גדול שהוא יאמין שהכדורים הם עשו ואז הוא עלול להפסד בזה ולחשוב כאילו סיבות הטבע וידיעת הרופאים וכו' הם הם המרפאים, גם כשאדם לוקח תרופה, אנחנו לא במדרגה שלא לוקחים תרופות, בדורות קודמים לא היו לוקחים... ז"א, האדם צריך להבין שגם מה שהוא מתעסק ברפואה והכל וכל הדברים האלה, הכל זה רק מתנת אלקים. והרפואה היא מאלקים, ואנחנו אומרים "רפאנו ה' ונרפא הושיענו ונוושעה", רפאנו ה' וארפא - רק אם אתה תרפא אותי אני ארפא, ניתנה רשות לרופא לרפאות, אבל הוא לא מרפא, הרפואה היא ביד ה'. וכשאתה אומר רפאני אתה צריך לזכור שהרפואה היא מהשי"ת. ולכן כל אדם מאיתנו צריך לא להכשל בזה ולסמוך על כך וכך, אמנם כשאדם הולך לרופא צריך להשתדל לקחת את הרופא היותר מומחה ולא לסמוך ברופא טרנטה, כי יש בחירה לאדם להתרשל או לא להתרשל. עדיף גם לתת כסף לרופא ולקחת פרטי ולא לסמוך על קופת חולים, וזה לימדו אותי פה בבני ברק וכמה הם צודקים, לקחת באופן פרטי, למה? כי הרפואה באופן הרגיל אז הם עושים את זה כמו שטייח מטייח את הקיר, יצא ישר יצא עקום לא נורא, כשאתה משלם כסף, 500 דולר, 1000 דולר אז אתה תקבל טיפול אחר וזה בדוק ומנוסה. אז לכן עדיף. אשתי היתה יולדת לידות רגילות, כאילו אצל מי שיוצא, והיו לה לידות קשות וכו' וכו', והיא היתה סובלת ואומרים לה גברת, עוד לא הגיע הזמן, אתה יודע מדברים אליה כמו בקצביה, ואחרי שלימדו אותנו פה שיש דולה שעוזרת בלידה והכל, או מילדת פרטית מה שזה נקרא, אז שילמנו מאתיים דולר, ואיזה יחס, ואיזה לידה, והכל וחבל על הזמן, אשתי ראתה כך... ז"א אדם צריך לדעת יש דברים שצריך לשלם עליהם, למה? בשביל להקטין את הבחירה הרעה של האדם, כי בבחירה שלו היה יכול להגיד, למה מה אתה משלם לי משהו? הרי בלאו הכי יהיו חמש יולדות או חמישים יולדות משלמים לי אותה משכורת, אז אם יש לו עומס אז מה, יש לו אותה סבלנות כמו על חמש? לא, אבל אם שילמו לו, פששששש אתה מקבל יחס, למה? הוא רוצה גם פעם הבאה. ככה זה עובד פה במדינה. אז ז"א יש תשלום אתה מקבל, בשביל זה פה בויכוח במאבק של הרופאים לא רוצים להגדיל להם יותר מידי למרות שמקבלים עשרות אלפי שקלים, הם לא מגלים כמה הם מקבלים, אתם יודעים כמה מקבלים על משמרת? על משמרת הם מקבלים, משמרת אחת הם מקבלים מחיר של חמישה ימים, ומשמרת אם זה בשבת ששה ימי עבודה, ואם זה משמרת ג'דתי שבעה ימי עבודה, על משמרת אחת! על משמרת! ז"א הם סוגרים בין 17 מינימום ל-25 ואפילו יותר, זה הזוטרים, והם בוכים, וחוץ מזה יש חבר'ה שיש להם קליניקות פרטיות ויש כאלה שעושים דברים פרטיים וביקורי בית פרטיים ועושים ג'ובות בלי סוף, ומשביתים את כל המדינה שימותו, אם אין כסף שימותו. ומה עם שבועת הרופא שהבטחתם שאתם תקיימו אותה? איזה שבועת הרופא, שבועת הג'ובות, יש ג'ובות תחיו, לא - תמותו. מה זה?
ש. אבל אני לא מבין, קודם צעדו איתו עם הרופא שבכה בסוף הוא אמר שעבדו עליו, היה בירושלים צעדה עם הרופא שצם כאילו כל השנה ובסוף הוא כאילו
הרב: כולם עובדים על כולם חביבי,
ש. הרב, מה חובת ההשתדלות בין מה שאני צריך לעשות לרפואה שהרב אומר לבין זה שאני צריך לעשות לפרנסה
הרב: בשתיהם אתה לא צריך לעשות כלום, תלוי במדרגה. אם אתה במדרגה כמו שהגאון מוילנא גער באחיו ואמר לו מה לרופאים בבית יראי ה', שהוא הזמין רופא אחיו, אחיו היה גאון צדיק, אז הוא אמר לו אתה במדרגה שלך לא יכול לזמין רופא... לא סומכים, אז לכן הם משתדלים ברופאים. אסא נענש שביקש ברופאים רק ולא ביקש את ה', ולא התפלל, אסא המלך, והוא לא רצה, איך קוראים לו, ולא שאל באורים ותומים ולא כלום, הוא הלך ישר לרופאים, אז הוא נענש על זה. אז ז"א, מי שהם בעלי מדרגה נתבעים על זה. אנחנו על הפנים, אז אנחנו משתמשים ברופאים, אז אם אתה כבר משתמש אז תשתמש בזה בדרך כי למה - יש בחירה לרופאים האלה והם יכולים לעשות, נכון שהקב"ה לא יגזור כך או אחרת אלא מה שהוא יגזור ככה יהיה, אבל אם אתה נפלת ביד אחד שבחירתו רעה אז אתה צריך להבין, יש דברים שאתה יכול למנוע אותם, ז"א אתה לא יכול ללכת, אתה מבין, על שפת הנהר ולהגיד אם ה' רוצה שאני אחליק אז אני אחליק ואם הוא לא רוצה אז אני אחליק, לא, מי אמר לך שהקב"ה רוצה לשמור עליך כל הזמן, מה פתאום שאתה תלך על שפת הנהר, תלך במקום בטוח, תתרחק מהסכנה. כתוב שאם אתה הולך מתחת לסולם רעוע אתה נכנס לסכנה, הקב"ה לא ביקש ממך שתסמוך בכל דבר כאילו, אם המדרגה שלך היא חנינא בן דוסא וזה המהלך של החיים שלך בכל דבר, אז בשבילך נס ולא נס טבע ולא הכל זה נס, אבל אם אתה לא בעל מדרגה כזו, פתאום החלטת שאתה יכול ללכת על המעקה, כן ופתאום הוא אומר תשמע, אני למדתי שמה שה' רוצה הוא עושה אז הוא הולך לו על המעקה, אז הוא יראה לך מה הוא עושה. על מי אתה סומך? זה שוטה.
ש. אבל אם אתה לא מאמין בכלל, רופא פרטי לא, גם לא מאמין איך הם יכולים לדעת בכלל מה יש לי באמת, ואתה לא מאמין בהתחלה, אז מה הטעם ללכת, אתה ממש אתה לא מאמין, גם
הרב: תראה תראה, אני שמעתי מתימני בתימן, הם היו משתמשים בתרופות אישיות של הסבתא ושל הזה וזה, וכך היו מתרפאים, אתה יודע איך הם היו עושים ניתוחים, איך היו סוגרים ניתוח בתימן, אדם פותחים לו נגיד איזה אבר מסויים וסוגרים, איך סוגרים אותו? עם קורי עכביש... והם היו מקבלים את זה ככה גזרה, כמה ילדים היה לך? היו לי תשעה, וכמה עליתם לארץ? שלשה, ואיפה הששה? מתו. כן, משפחות, חופשי בא והולך בא והולך זה. אתה התשיעי?
ש. אני שביעי, ששה מעלי נפטרו
הרב: ששה הלכו, אתם רואים, ככה זה היה בתימן. מקבלים, הקב"ה עשה ככה עשה ככה, מה שעשה ברוך יהיה. אבל זה בעלי בטחון, זה לא זה, אתה מבין, אין שמה דוקטור עם סטטוסקופ בא עושה לך תנשום תנשום תנשום.
מכל מקום
ש. לא, כי הם היו מאמינים בעלי דרגה גבוהה
הרב: בטח היו מאמינים, נכון.
ש. איך אני יכול לעשות חילוק, בפרנסה אני לא משתדל ברפואה אני כן, זה לא הא בהא תליא, ז"א אם אדם הוא בעל בטחון הוא צריך להיות בעל בטחון כביכול בכל התחומים, איך הוא הופך בזה כן ובזה לא.
הרב: לא בכל התחומים, אני אסביר לך.
ש. זה לא הא בהא תליא
הרב: אני אסביר אני אסביר, בגלל שברפואה בן אדם יותר חושש על חייו מאשר חושש על פרנסה. פרנסה הוא יודע, אין לי אני אלווה, אין לי אז בלית ברירה אני אשכיר את עצמי לאיזה מלאכה מסוימת כרגע, תמיד אני יכול למצוא מוצא, זה גם לא דחוף, כאילוז ה לא עד כדי כך שאני אמות עכשיו, אבל אם זה אתה מבין פתאום מרגיש לחץ בחזה וכל מיני דברים כאלה ופה ושם, הוא לבד מכניס את עצמו, אתה מבין, למצב שיכול לגרום לעצמו נזק, אז לכן הוא לא, להיות בעל מדרגה, אתה מבין, שבן אדם יוכל, אבל אנחנו היום לא בדור כזה שיכולים לסמוך כאילו במדרגה כזאת, צריך להיות באמת אדם למעלה בעל שיעור קומה כמו הסטייפלר, שהוא לא רצה רופאים, היה קורא להם רוצחים רוצחים רוצחים עד שקשרו אותו בסוף ימיו שהוא כבר סבל ומזה הוא נפטר, עד שקשרו אותו והרב שך ציוה לקשור אותו. והוא אמר שמי שיעשה את זה יאבד את העולם הבא, והרב שך אמר לקשור אותו, לקח אחריות. כי זה חובה של גדול הדור להציל את הצדיק...
ש. אני שואל איך הצליחו לשמוע לרב שך?
הרב: שמעו לרב גדול הדור אומר להם מה לעשות
ש. ציווי, מה זה
הרב: נו מה לעשות, מה לעשות הם רוצים להציל כמוהו. ככה היה. לא משנה, אתה לא היית עושה את זה, ואז מה היית אומר? איך היית מרגיש אח"כ במצפון אם חס ושלום הוא הלך ואתה לא עשית את מה שאמרו לך, היית תולה בעצמך שיכול להיות שההצלה היתה אם כן היית קושר, ואיך היית מרגיש? ממה נפשך אתה מסובך. נו, אבל לפחות בשביל ההצלה היית מוכן להסתבך, ולא על ההפקרה. לא לא עזר, זה החזיק כמה זמן, איזה כמה שבועות זה זה אבל, הוא היה כל ימי חייו סובל יסורים, החזו"א זצ"ל אמר לא היה לי יום בחיי שלא הייתי כולי מכאובים. ואומר היה לי את כל הסיבות להיות עם הארץ, היום כואב לי כאן אני לא יכול לקום, היום אני ככה היום אני ככה, לא יכול ללמוד, אוי אוי, היה לי כל הסיבות להיות עם הארץ אבל אני החלטתי להתרגל לכאבים וזה הכל. יש כאבים זהו. אם אדם רוצה, אדם יכול להיות מלאך, השאלה מה ההכרח, האם הוא מבין שהוא מוכרח ללמוד, מוכרח לקיים את המצוות או שהוא אומר אם תהיה לי אפשרות אני אעשה, רוב האנשים חיים על בסיס שאם יצא לי למה לא, אף אחד לא מרגיש כמעט שהוא מוכרח בכל מצב ללמוד. אז ז"א זה הבעיה, זה החסרון שלנו. חסרון בהכרה.
ש. לא שומעים
הרב: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" זה שאדם ישמור על כללי הבריאות, שלא להגיע למצב של חולי. אחרי שהוא הגיע למצב של חולי, אז אם הוא במדרגה של הגדולים האלה שדיברנו אז מה לרופאים בבית יראי ה', אבל זה בריאות פה תהיה לא בעל בטחון, פה לא תהיה בעל בטחון כי אתה עושה היפך מהבטחון, אתה צריך לשמור על הגוף, כמו שאתה צריך להשמר ולהזהר מאסונות, זה חובה עליך, לכן יש מצוה ונשמרתם. אז אל תהיה לי בוטח באוכל.
ש. לא שומעים
הרב: בתי חולים אי אפשר לסמוך במאה אחוז, לצערנו הרב, זה כמו קצביה. ואדם צריך להזהר מאד לכן מתייעצים עם הרב פירר ואחרים שמבינים לאיזה רופא ללכת, לא כל הרופאים שוים, ויש כאלה שמכניסים לניתוח סטז'רים, הם צריכים ללמוד, אבל הם לומדים על הגוף שלך ויכול להיות שאתה תהיה הקרבן ולא מודיעים לבן אדם אחרי הרדמה מי נכנס, לכן אם אתה עושה הסכם עם רופא ואתה נותן לו כסף שרק הוא ינתח ורק הוא יעשה אז יש לך סיכוי מירבי שאכן זה יתקיים, בפרט אם אתה חכם להשגיח מבחוץ שהוא אכן נכנס לחדר הניתוח ושלא הכניסו סטז'רים לשמה באותה שעה.
ש. בחדר ניתוח אי אפשר לבדוק
הרב: אמרתי, אלה שנשארו בחוץ שיבדקו, מי נכנס ומי לא, אם הוא יצא במשך הזמן או לא של הניתוח אם הוא הלך או לא, וכן על זה הדרך, יש כל מיני דברים שאפשר, אבל להזהר מאד, כל מי שיכול לעשות באופן פרטי להעדיף. אין להם סבלנות, יש להם עומס, הם צריכים תק תק עבודה, ויש כאלה רוצים העיקר לגהץ לך את הכרטיס, למה כל כניסה עשר שקל, עשר שקרל עשר שקל עשר שקל חוץ מהמשכורת, עשר שקל עשר שקל אתה מבין, אז הוא מתקתק, עכשיו אם הוא יושב כל אחד רבע שעה עשרים דקות פחות עשר שקל יהיה לו, ככה הוא יכול לקבל כל עשר דקות עשר עשר עשר עשר עשר ואז הוא מריץ עבודה, מריץ.
ש. לא שומעים
הרב: אבל פה זה חיים, אבל פה זה חיים יבני עמי, זה הבעיה. ואח"כ הם מתלוננים ויכול להיות שבצדק רב שאין מספיק תקנים, אז אין תקנים הוא אומר מה אתה רוצה, מעמיסים עלינו את כל החולים, אין מיטות אין זה אין פה שם מה אתה רוצה ממני...
והנה נותן רפואה חינם, חינם, איפה יש היום דבר כזה? אבל אנחנו בוטחים בהשי"ת שאם נלמד את התורה ונשמע למצוותיה ונלך בדרכיה זה השמירה הכי גדולה, נלמד בדיוק איך צריך להתנהג בחיים, ממה להזהר, ממה להשמר, אם יש על מי לסמוך בכלל, באיזה מצבים באיזה תנאים.
השיעור מתקיים לפני תפילת הנץ עם הרב בבית כנסת יביע אומר רחוב עוזיאל 42 בני ברק.ניתן לצפות בשידור חי וחוזר באתרי שופר, הציבור מוזמן.
![רבי עקיבא ורחל [מרגש]](https://core.shofar.tv/storage/thumb/videos/V001722_150.jpg)
![מיקס קליפים [2025]](/storage/thumb/videos/V025401_150.jpg)
![הכל יודוך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015560_150.jpg)
![ושמחת בימיך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015558_150.jpg)
![מחרוזת שירי קפ"ז | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V014860_150.jpg)
![[שיר] נאד נפוח • ביצוע: הרב אמנון יצחק](/storage/thumb/videos/V014415_150.jpg)
