שער הבטחון - חובות הלבבות - פרק ד חלק ד עניני הגופות וקניני האדם | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

כשהם תלויים בקדוש ברוך הוא, כן נאמר בחיוב תביעת סיבות הבריאות והמזון,

במלבוש ובדירה ובמידות הטובות, ולהרחיק שכן נגדן.

זאת אומרת,

ככה נאמר שכמו שאנחנו תלויים בחיים והמוות בקדוש ברוך הוא, וזה ברור לנו,

ככה נאמר שאנחנו חייבים לתבוע סיבת הבריאות,

דהיינו,

להשתדל בענייני הבריאות,

בענייני המזון, בענייני המלבוש, הדירה,

המידות הטובות,

ואנחנו גם צריכים להשתדל להרחיק שכן נגדן.

כל זה כמובן עם ברור אמונתו, שאמונתו מבוררת לו שהסיבות לא מועילות

אותו בזה כלום. כל ההשתדלות גם שהוא חייב לעשות אותה,

אבל שידע שהיא כלום.

אין לה הכל בגזירת הבורא יתברך.

כאשר יש לבעל האדמה לחרוש אותה ולנקותה מן הקוצים ולזורעה ולהשקותה אם יזדמנו לו מים,

ויפתח על הבורא יתברך להפרותה ולשומרה מן הפגעים ותרבה תבועתה,

ויברך אותה הבורא, הוא צריך לפתוח שהשם יברך באמת את כל פעולותיו ויוציא משהו,

ואין ראוי לו להניח את האדמה מבלי עבודה וזריעה,

בזה שהוא בוטח על גזירת הבורא שתצמיח אדמה בלתי זרע שקדם לו.

אז לכן צריך לעשות כל הפעולות,

וצריך לדעת שהכל בגזירת הבורא.

צריך להתפלל ולבטוח בשם שהוא יעשה,

שהמלאכה שהוא יתייגע בה לא תהיה לה ריק,

ואכן יצא מזה משהו,

אבל לזכור שלא הסיבה שהוא משתדל,

שהוא מחויב בה,

היא בעצם הפועלת,

ולא יתלה ביטחונו בה, אלא בשם ובגזירתו.

וכן בעלי המלאכה והסחורה והסחירות,

כל אלה מצווין לחזר על הטרף בהם,

עם הביטחון באלוקים,

מתווך וכו',

כי הטרף בידו וברשותו,

ושהוא ערב בו לאדם,

ומשלימו לו באיזו סיבה שירצה הקדוש ברוך הוא,

מה אני אחשוב, כי הסיבה תועילהו עוד תזיכהו מאומם.

אז זאת אומרת שוב,

ולדעת ולסמוך שזה רק,

ולהתפלל שלא ניגע להריק,

זה הכול.

אבל תמיד לזכור שאם היינו בעלי מדרגה,

גם לא היינו צריכים את כל זה,

אז כדאי יותר להתייגע

ברכישת הביטחון המלא מאשר ברכישת ההכרה שמה שאני עושה ופועל בעצם,

זה לא מועיל כלום, יותר כדאי.

ככה הייתי פעם אצל אחד בלונדון.

תשמע, אין לי אפשרות, עשיר גדול,

בה אין אפשרות שלא הייתי הופך את העולם, בה אין אפשרות שלא.

אבל אין לי אפשרות ואין לי ככה, ואמרתי לו, תשמע, אני אלמד אותך פטנט סוד, סוד.

העסק של ראש תהיה עשיר אדיר. סוד.

תשקיע ארבע שעות ללמוד ביטחון כל יום ותחסוך את ארבע השעות הנותרות לעבודה.

לא תצטרך לעבוד בכלל.

נכון.

תשקיע ארבע שעות, הוא עובד שמונה שעות,

תשקיע ארבע שעות בלימוד

של ביטחון כל הזמן, כל יום,

ולא תצטרך גם את ארבע השעות האחרות

בשביל לעבוד.

בארבע השעות שאני אלמד ביטחון, לא צריך לעבוד את הארבע השעות הנותרות של השמונה שעות שהוא עומד כל יום.

הבנת?

מה יש לו לענות? הם אוהבים להרגיש את הכסף.

הם חושבים שהם מזיזים, אתה מבין? ביזנס.

מזיזים את העולם.

סיפרתי לכם על ההוא שלא חשוב כרגע,

שאמר לי שהוא רוצה לבוא, משום שאני זה,

וזהו, אמרתי לו, תשמע, אני צריך את הרואי החשבון ואת זה מפורשם.

כן, וכן, וכל הדברים.

אז הודיעו לי שביום ראשון הוא כבר פגישה מחוץ לארץ במיוחד, כמו שבלשתי.

אם השם גוזר, ואין מה לעשות, אין מה לעשות, אין מה לעשות.

העשיר לא יכול לתת כסף אם השם לא הרשה לו.

לא יכול.

אז כשאתה הולך,

אתה יודע שמה שאתה לא תגיד ומה שאתה לא תעשה, זה הכל בגזירת הבורא.

הכל.

זה לא יאומן איזה כיף זה,

שאתה לא רואה בעיניים.

אתה פשוט לא רואה בעיניים.

אתה מדבר ואתה לא חושש, אולי לא דיברתי איתם,

את התרנגולה המפותמת בדלת עם היין ישן.

בלי שום חיסור.

זה, צריך לזכור את התמונה הזאת כל הזמן. כל הזמן.

כשאדם לוקח ציור מסוים,

לא, הוא יעמיד אותו מול עיניו, אין לזוז מזה.

אין לזוז מזה.

זה אושר, אתם לא יודעים אפילו כמה זה אושר.

שאתה הולך, יש לך אבא, יש לו את הכול,

הוא קובע, רק תשכנע אותו והכל בסדר, זה הכול.

אתה לא צריך לשכנע פה אף אחד, צריך לשכנע אותו.

שכנעת אותו, הוא כבר פועל,

הוא עושה הכול.

כן.

אבל ככל שאתה עולה בשלבים אתה יכול להוריד בעבודה. נגיד, נגיד, בשביל לעשות פעולה מסוימת אתה עושה נגיד חמישה שלבים.

הגברת, בוא תראה מה היא כתובה.

כן, מה אתה אומר? בשביל לעשות פעולה מסוימת אתה צריך לעשות נגיד חמישה שלבים.

עכשיו יש לך ביטחון בזה, אז אתה יכול לדלג לשלבים קצת. מה, פה, פה? מה?

נגיד, בשביל לעשות פעולה מסוימת צריך חמישה שלבים.

נכון. עכשיו יש לך, אתה עלית בדרגה בביטחון.

אתה רוצה לקצר בקיצור. לקצר, לצמצם לשלבים. בסדר.

אני לא יודע איזה דרגה אתה, אבל אתה יכול.

אבל אתה לא יכול, נגיד, לדחות את העיקרית.

העיקרית, נגיד, אם אתה לא תשים זרע באדמה,

אז אתה אומר, לא, אני אעשה אחרי זה, אני אשקה.

אני אעשה את הפעולה השנייה והשלישית, נדלג על הראשונה. זה אי אפשר.

זאת אומרת, אם אתה עושה את זה,

ואתה משקה מה שצריך לעשות,

אז אם אתה לא תנקש בדיוק ולא תקפיד בדיוק וזה,

אז אפשר גם ככה. זה לא כזה לא טבעי.

להביא פגישה ראשונה אם נפגש, אבל אני לא צריך לבוא לכל הפגישות האחרונות.

נגיד, בפגישה ראשונה נפגשתי, דיברתי, אבל אני לא צריך לבוא לכל הפגישות האחרונות. זה סתם.

תלוי בדרגתך. כשאתה תרגיש את זה, אז תרגיש את זה.

אם לא היה לך פקפוק,

אם לא תרגיש פקפוק במהלך, אתה במדרגה. שמעת?

אם לא היה לך פקפוק במהלך,

נגיד הייתה לך עסקה על מיליון דולר,

ואתה בעל ביטחון, אמרת, כבר נפגשנו פעם-פעמיים, עכשיו אני מחכה, הוא יענה, יענה, לא יענה לנו.

אבל אני לא אצלצל אליו ראשון, נו, מה קורה?

אם אתה תעשה ככה ולא תפקפק,

רגע, אולי אני צריך לצלצל אליו, אולי הוא שכח פשוט, אולי הוא עוזב, תתן לך רצה על עצמך,

אולי תחזיק מעמד הדיינות.

הקדוש ברוך הוא יכול לתת לך את זה בחבילה,

יכול לתת לך את זה בפרוס,

יכול לתת לך בכל צורה,

יכול לנסות אותך תוך השנה, רוצה לראות איך תגיב,

כל מיני דברים.

אבל המזונות קצובים,

המתווכים יודעים את זה, יכולים לעבוד שנה, פרשים קוראים לזה,

ואחרי זה פתאום באה חבילה,

שמרגיע אותו לכמה זמן. ככה זה עובד, מה לעשות?

כל מקצוע עם האופציות שלו, אתה מבין?

אבל אחד שמוכר לחמניות, לדוגמה, כן?

הוא לא יצפה שפתאום, אתה מבין, יקנו ממנו מאפייה.

ככה, הוא לא יצפה, כי הוא יודע שהוא מוכר לחמניות.

אז אנחנו יכולים 5, 7, 10, 15,

נגיד יש בר מצווה, קנו 200, 300, לא יודע מה.

אז הוא יודע פחות או יותר שפתאום יקנו ממנו את המאפייה,

הוא לא יישאר.

למה?

כי הוא תמיד עולה בסיבות ובנסיבות ובסטטיסטיקות הידועות לו.

הוא לא יפליג, מציאות הוא קורא לזה, מציאות, מציאות, מציאות. אין מציאות, זה החרטא, אין מציאות.

אין מציאות.

כתוב שאדם מזומן למקרים.

כל יום אדם מזומן למקרים.

אין מקרים קבועים.

אין יום שחוזר על עצמו.

אתה רוצה ראיה לראות עד כמה אתה לא קובע כלום?

תראה מה אתמול תכננת להיום.

תראה את הזמנים שאתה תכננת.

למי צלצל ומה מומי?

וכל מה שאתה תכננת בראש.

אפילו בתחילת היום.

סכמת היום.

מה עבד בדיוק, כמו שאתה אומר,

כמעט ולא יצא דבר אחד שאתה הצלחת לקיים אותו בזמנו, בעיתו ובתוצאתו.

ואז מה אתה רואה?

ניסה להשיג אותו, לא משיג אותו. הבן אדם לא עונה. הבן אדם לא עונה. שלחתי לו סמס, הוא לא עונה.

אימייל, זה, פתאום הוא אומר לי, אתה חולה, נפל לי, שכחתי,

לא ענו לי, אשתי לקחה לי, היה ככה, ואיזה דיבורים.

ונדחה עוד יום, ועוד יום, ועוד יום, ועוד יום, ועוד יום.

וזר באחד. ואם יש לך כמה כאלה ביום, בסוף אתה רואה שאתה נטול כוח, אתה לא יכול לזוז,

אתה תלוי באחרים.

זה מראה שכל רגע

שנייה הלוואה.

אבל הביא לי גם תוכחה, אמרת אותו מידי אולי לומד, טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה.

אמרתי בלב שלי, הלוואי שהוא יפעל, אם יצטרך מוקדש, אני רוצה גם ללוות לו, ואני לא עושה את זה ככה.

עכשיו, לא היה מציאות.

הוא מיליונים שבו, אמר לי את הכסף הזה, אל תחזרי לי, וניתן לזה עד כדי לראות לי. תוך חודש וחצי,

איזה פעולה בבורסה התרסק נעלם,

באתי לבקש ממנו דבר שאני אעשה לו, תדעו לך, איזה נכס קטן,

בחרתי לו, ואין לו כסף לשלם, כאילו, הוא לא יכול לשלם לי, כי הוא נפל.

כשישבתי מולו,

הרמות של כסף,

ונגיד לי, לא היה כסף. איזה מיצות היה שאני יכול ללוות? אין מיצות.

תוך חודשיים, נראה לי, שכאילו, עכשיו הוא חי.

זה היה הכנה, לשאול בטה-טה. זה לא יאומן.

הרי אתה לא יכול לדמיין איך אתה תהיה חבל,

איך אתה תוכל ללמוד אותו? גם אם תהיה אשור, הוא לא צריך.

אתה מבין? איזה מציאות זאת.

אז לא הבנתי גם מה אני צריך לעשות, כאילו. אתה מבין? אמרתי, מה אני צריך לעשות? אם הוא כל כך התהווץ והכול בשנייה זה נעלם, אז מה אני עכשיו רץ אחרי זה, זה, כאילו?

כן.

שאם אדם מרוויח כסף,

אשר לא בקדושה, או באיסור,

הוא צפמים במאה אחוז שיכול להרוויח את אותו כסף בקדושה.

כבר אמרנו את זה, שרבנו בחייא אומר שהגנב הוא טיפש, הוא גונב מכיס ימין לכיס שמאל.

הוא מכבה את העורג באמצע.

אבל בעצם הוא גנב לעצמו. מה פרו? זה שלך, מה אתה גונן?

למה אתה צריך לעלות קומה שלישית על הברזלים אם אתה יכול לקבל את זה בדלת?

אין שכל.

פרוח אותו אלוהינו, אלוהינו מלך העולם, שהכל נהיו בלבוד. אמן.

כן.

אמן.

ואם יבוא לו תרפו על פנים מאופני הסיבות אשר תעסק בהן,

ראוי לו שלא יבטח על הסיבה ההיא, וישמח בה, ויוסים להחזיק בה, וייתן לבוא אליה,

יחדש בתכונו בנוערו.

זאת אומרת, עכשיו, שימו לב מה שאנחנו אומרים.

אם יבוא לו תרפו על פנים מאופני הסיבות אשר תעסק בהן, זאת אומרת, הוא אומר, תשמע,

אני מפרסם ככה,

מודיע, מחלק פליירים, עושה ככה, עושה ככה,

זה מה שמביא חביבי. בלי זה, זה לא זז.

אומר רבנו בחייה, ראוי לו שלא יבטח על הסיבה הזאת, שכבר הוכיחה את עצמה.

אז אם הסיבה בלי הסיבה יהיה.

אבל שום דבר לא יועיל.

שום פטנט, שום טריק, שום עצה,

שום סיבה לא תועיל.

אם זה לא קדם בדעת הבורא, שהוא מסכים

שאכן זה יביא את התוצאה.

ואל ישמח בהתדבקו בה בסיבובו עליה, דהיינו באותה סיבה שהוא חושב שהביאה לו,

אך יודע בורא אשר התריפו אחר הגיעתו,

ולא שם עמלו וטורחו לריק,

ואם זה בסוף כן יביא לו,

והשם קדם בדעתו אכן לתת לך,

אז אל תשמח שנדבקת במידה והביאה לך,

ואל תמשיך להסתובב עליה כאילו זאת היא שגורמת,

אלא יודה לבורא שהטריף אותו אחר יגיעתו,

וגם לא שם את עמלו וטורחו לריק.

ואז אמרנו אתמול, שלמדנו חידוש בפשט של הפסוק,

הגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.

לא שאי אפשר להרוויח בלי יגיעה,

אלא אחרי שאתה יגיע תשמח שזה לא היה לריק.

למה?

כי באמת זה לא פעל שום דבר.

אלא על מה השמחה?

למה אשריך וטוב לך?

שהגיע כפיך כי תאכל. אפשר שהגיע כפיך גם לא תאכל.

אז אם לפחות שהגיע כפיך אתה אוכל,

אז תשמח השם, לא נתן לך להיגע לריק.

זה הכול.

כן, פה סיימנו אתמול.

פה סיימנו אתמול וממשיכים.

ואמר אחד מן החסידים,

אני תמה ממי שנותן לחברו מה שגזר לו אצלו הבורא,

ואחר כך יזכיר לו את טובתו עליו בו,

ויבקש להודות אותו עליו.

אחד נותן משהו לחבר שלו,

והמשהו שהוא נתן,

השם גזר עליו שייתן,

נתן בליבו את ההרגשה, את התחושה, את הצורך.

והוא נתן,

ואחר כך הוא אומר, מה זה, אתה לא מודה,

אתה לא מעריך,

אתה לא זה,

כאילו הבן אדם חייב לו עכשיו בחזרה.

הוא אומר, מה זה יד רוחצת יד, יד שעושים בעבורנו?

זה השם גזר.

רגע, חכה, אז השם גזר.

פירושו של דבר,

שאתה בעצם לא עשית לי שום טובה.

השם גזר.

אבל בגלל שאתה היית צינור שדרכו השם רצה שיגיע אליי מה שראוי לי,

אני חייב להכיר לך טובה, לא על זה שאתה נתת, כי הנותן זה השם,

אלא על זה שאתה זכית להיות הצינור.

אבל אתה נותן, עלבת מהחסיד, אתה נותן, תדע, מה שנתת זה בגזרת הבורא,

אז מה אתה מבקש על זה טובה?

זאת אומרת, החסיד יש לו טענה על מי שנותן, שחושב שמגיע לו אחר כך בתמורה.

הוא לא אומר שלא צריך להודות לו.

צריך להודות לו.

אבל אתה נותן, תזכור שכל מה שאתה נותן זה בגזירת הבורא ידברה.

ויותר אני טמא, הוא אומר, החסיד ממשיך,

ממי שקיבל תרפוא על ידי אחר,

מוכרח לתיתו לו,

מוכרח לתיתו לו,

ויכנע לו,

ויפייסהו,

וישבחהו.

אז זאת אומרת, עכשיו הוא טמא,

אדם קיבל את הטרף שלו ממישהו אחר,

שהאיש הזה שנתן לו את הטרף מוכרח לתת לו,

והוא נכנע אליו ומפייס אותו ומשבח אותו.

אז אדם צריך לדעת שהנותן היחידי זה הקדוש ברוך הוא.

ואם לא יבואהו הטרף על הפנים אשר סיבב עליהם,

זאת אומרת, האדם השתדל ביגיעתו לסבב אחרי הטרף,

ולא בא לו הטרף על כל הדרכים והפנים שהוא סיבב עליהם,

אפשר שטרף יומו כבר קדם אצלו והוא ברשותו,

או שבא לו על פנים אחרות.

אמרתי פעם,

למה? שמא לא נגזר לו במזונותיו.

אז הבן-אדם לא יודע כמה נגזר לו במזונות.

לא יודע.

בואו הוא משחרר, סמוך על סמוך.

הוא אומר, אין בעיה, ניקח אוברדרפט.

קודם כול, שתדעו, שלוקחת אובר זה ריבית

וזה איסור גמור.

אין אוברדרפט לאוכל,

לדברים כאלה וזה. אם אדם יש לו היתר עסקה בבנק,

וההיתר עסקה זה בשביל עסקים שלו,

אז זה שייך ההיתר עסקה ואין פה ריבית,

כי היתר עסקה בנוי על שותפות והלוואה.

אז בחלק של השותפות, כאילו, היתר עסקה עושה שעל החלק של השותפות מותר לקבל רווח.

אבל אם אדם לוקח הלוואה מהבנק

בשביל אוכל, כי הוא חייב במכולת,

ועל זה הוא משלם ריבית, הוא עובר על איסור ריבית

באיזו סיבה שנכסיו מתמוטטים ולא כמית חטא מתים,

וזו בעיה חמורה ביותר.

אז לכן אין סמוך על סמוך לתת הוראה בבנק, מוחלטת,

שאם חורגים בגרוש,

אני אוסר לתת אישור.

אין אישור.

כולל,

אם אני מבקש, אין אישור. נקודה.

אדם יזוז ויתנהג רק לפי מה שיש לי.

אין לו, אין לו.

אתה רוצה להלוות מאדם אחר, בלי ריבית, מגמ״ח,

מזה בבקשה.

אבל אין עם ריבית מבנק.

גם לא לאחר את התשלומי,

חשמל, מים זה פה, שם, מחייבים על זה ריבית.

ואז ממילא אתה משלם ריבית, ומי גרם? אתה.

אז צריך לדעת שאדם,

ידע להסתפק

במזונות שהקדוש ברוך הוא נתן לו. לכן,

אמרתי לו לאותו אדם,

קח קודם כל את הצרכים שלך, החודשיים פחות או יותר,

שים בצד,

ואחר כך תתנהל למשל.

כמובן שהוא לא עשה את זה.

ולכן, יהיה שבר כלכלי בינתיים.

ועוד שזה יחלוף הענן.

אבל מכל מקום צריך...

לדעת שהדברים האלה רבותיי הם דברים ברורים, חד משמעיים

אז לכן הוא טמא פה החסים עם מי שקיבל תרפו על ידי... אז הוא אחר כך מחכה,

הוא שואל מה קורה בחשוון, מה קורה בכסלו, מה קורה? לא הולך כלום, מה זה? לא יכול להיות

אומרים זה כבר קדם לו, כבר זה ברשותך, כבר קיבלת את זה במאתיים לכן אל תבזבז, תהיה חוכו

אתה לא יודע מה המזונות,

אתה הרמת טלפון לשאול אם יהיה עוד,

לא הרמת טלפון,

מה אתה חושב?

למה אתה היית בטוח שאפשר לשחרר את הכסף?

כי אתה הבנת שאתה עושה עסקאות,

אז כמו שעשיתי היום, מחר יהיה עוד קומבינה,

מחר יהיה עוד זה,

מחר יהיה עוד זה,

מחר הפליירים עוד פעם אני אחלק,

יהיה ככה ככה, אז מי אמר, אם השם לא גזל כל ההשתדלות לא שווה,

אז לכן אדם צריך להיות חכם,

מחושבן,

וצריך לדעת איך לנצל.

אז זו חכמה, ואז אדם רגוע,

הוא יודע שהכל בגזירת הבורא וכו' וכו'.

או שבא לו עוד פנים אחרים, זאת אומרת הוא ישתדל מסיבות כאלה ואחרות,

וזה יבוא לו מסיבות אחרות בכלל.

עכשיו, על איזה פנים שיהיה ראוי לו להתעסק בסיבות ואל ירפה מחזר עליהן,

מתי? כשהן ראויות למידותיו ולגופו,

ולגופו ולאמונתו,

ולעולמו כאשר קדמתי.

ויבטח עם זה על אלוהיו, שלא יעזב ולא ירפה ולא יתעלה ממנו,

כמו שנאמר, טוב אדוני למעוז ביום צרה.

אז זאת אומרת,

לא משנה באיזה פנים אתה מנסה להשיג את הטרף שלך,

אבל אל תרפה מלחזר עליהן.

מדובר על מי שאין לו את המדרגה המקסימלית שאמרנו.

אז אתה צריך להמשיך לטרוח, כי אתה לא בעל מדרגה,

ואין לך ביטחון גמור,

אז אתה צריך להמשיך ולחזר עליהן,

אבל איזה סוג חיזור, אחרי איזה סיבות,

כאלה שראויות למידותיו,

כמו שאמרנו, יש דברים שהוא כוסף עליהם בעצמו,

ולגופו, אמרנו שמבנה הגוף גם כן מעיד

לאיזה תחומים הוא יותר שייך,

ולאמונתו ולעולמו, שלא יפסיד אמונתו ועולמו להתעסק בדברים או במקומות שלא ראויים.

יש אנשים שהולכים במקומות לא ראויים לעבוד, כי הוא אומר, מה, יש לי ברירה?

אני חייב לעמוד עם הג'יפה הזה.

לא, אתה לא חייב, מוטי.

כי על כל פנים, על כל סיבה שאתה תעסק, כמו שכתוב ביום צרה.

וחיל נאמר,

בעניין הבריאות והחולי,

כי על האדם לבטוח בבורא בזה.

בריאות וחולי, זה שהשם מתמיד את בריאותנו צריך לבטוח בשם יתברך,

וגם בחולי צריך לבטוח בשם יתברך,

ולהשתדל אבל בהתמדת הבריאות בסיבות אשר מטבען זה.

זאת אומרת, אם אתה שותה דברים מסוימים,

אז טבע הדבר שהוא מברה את גופו של האדם. אם אתה אוכל מזון מסוים שטבעו הוא מבריא,

או שהוא נותן לך סיבים תזונתיים, מה שהם רגילים היום להגיד,

או כל מיני דברים וסיבות כאלה ואחרים,

או שאין בו שומנים שמזיקים,

וכו' וכו'.

אז אתה צריך להשתדל בסיבות האלה ולדחות את המדווה במה שנהגו לדחותו.

שאם יש לך כאבים או דברים כאלה,

מה נהגו? לקחת כדור?

תיקח כדור.

זאת אומרת,

אתה צריך לדחות במה שראוי לדחות או מה שנהגו לדחות.

כמו שצבע הבורא יתעלה ורפא ירפא,

אבל מבלי שיבטח על סיבות הבריאות והחולי שהן מועילות או מזיקות,

אלא ברשות הבורא.

לא על הכדור.

אלא שאם השם רוצה מהכדור הזה, תבוא הישועה.

אבל בגלל שאתה לא במדרגה,

כמו שאמר הרמב״ן,

שמה על הרופאים בבית יראי השם,

ואנחנו לא במדרגות האלה היום,

אז צריך להשתדל בסיבות הבריאות והחולי איך לרפא את עצמו.

זה מה שאמרתי לכם בשיעורים הקודמים.

צריך לבחור רופא מומחה וצריך לשלם.

צריך לשלם, כי לפעמים גם גזירה היא שאדם גם יפסיד כסף ויעמוד בתור ויתרוצץ,

וזה התיקון שלו, לא תרופה.

אז זאת אומרת,

אדם יעשה את הכול, אבל יבטח שהשם הוא-הוא המרפא ורפא ירפא. זה הקדוש ברוך הוא, רפאני השם וארפא.

אם אתה תרפא אותי, אני ארפא.

וכאשר יבטח בבורא,

תשמעו טוב,

וכאשר יבטח בבורא, זה הדבר הכי חשוב ברפואה.

זה הרופאים צריכים לדעת.

לפני שמתחילים לרפא,

אמרתי בפעמים הקודמות,

שמע לי פעם רופא,

חבר, משפחה,

אמר לי, תשמע,

עם כדור זה שבוע ימים,

בלי כדור זה שבעה ימים.

הוא אומר, אם תיקח כדור זה יעבור לך תוך שבוע, ואם לא תיקח כדור זה יעבור לך תוך שבעה ימים.

זה עובר בכל מקום שבוע ימים, עם כדור ובלי כדור.

זה הפעם.

אתה מבין? בלי כדור, אין כדור.

יכול להיות שבו דורקין כדור ואתה פונה על הספר,

ככל שזה גם העניין,

שוב,

כשצריכים לזבות את היסוד ראשונותי, נגד כאבי ראש כדור.

כן.

יש קשור לקראת הכדור, תוך חצי שעה עובר לך.

נכון.

אז יש אולי איזה עניין כן להתיישם בו כאבי ראש ועוד כדור?

כן, אם בן אדם רוצה לקבל,

אני עונה,

אם בן אדם רוצה לקבל את זה ככפרת עוונות,

אין בעיה.

אבל אם הוא כבר סובל במצב כזה שהוא כבר לא יכול לתפקד,

לא יכול ללמוד, לא יכול זה ולא יכול זה,

אין סיבה, אתה מבין, לעכב ואתה מבין את ההתקדמות הרוחנית שלו בגלל שהוא רוצה לקבל ייסורים.

אם זה ייסורים שאפשר ללמוד איתם תורה,

אין בעיה. אשרי האדם אשר תייסרנו יה,

ומתורתך תלמדנו אבל, שהוא עדיין יכול ללמוד תורה,

אז אשרי האדם אשר תייסרנו יה.

מתי?

כשמתורתך עדיין אתה יכול ללמדנו.

אבל אם האדם אאוט לגמרי,

הוא אומר, אין כמו ייסורי, אין כמו ייסורי, כפרת עוונות, כפרת עוונות.

אתה לא יכול לעשות כזה. לכן יש שאלה מהבית, יש שאלה מהבית.

כן, התחלנו באימילים, יאללה.

האם היום ידוע שבכל בית ובית,

האם ידוע שבכל בית, לא בבית ובית, כאילו הרבה בתים, כאילו שיש את המחלה הזאת?

כן. השאלה אם המזונות האלה שאוכלים, אדם ניזול מהמזונות שאתה אוכל,

כשיש בהם את המחלה,

שזה מוביל את המחלה,

כי ידוע שמהמחלה הזאת מתקורמת במזונות שאוכלים אותה.

כן. האם יש איזה משהו שאפשר לבנות? אני לא יודעת את השאלה. לא, זה בחור שעוסק בטבעונות ומוכר צמחים וכל מיני דברים.

הוא רוצה שיבנו אליו אחר כך בהמשך.

בכל מקום. לא, לא, לא. תקשיב, תקשיב. שמעתי, אני עונה. אני מבין שאלות, ברוך השם,

גם כוונות, אני מבין.

הנקודה היא שמין מה שאנחנו קוראים לשרוף

את כל הקלוריות ואת האנרגיות השליליות והכול ולהוציא ולשפר את מחזור הדם וכו' וכו', והחמצן בתוך הדם וכו' וכו'.

אז גם אם יאכל את זה, יהיה הרבה חולאים.

ויש שאומרים שזה מה שכתוב,

בזיעת אפיך תאכל לחם.

לפני שאתה אוכל, הרמב״ם אומר, תזיע קודם.

בזיעת אפיך,

קודם, אחר כך תאכל לחם.

למה?

אחרי שהגוף טרח ויגע והכול,

הוא מוכשר לקבל את המזון,

הוא יעקל אותו יותר טוב,

וככה גם הרופאים היום אומרים.

פעם אחת

הייתה רופאה שדיברתי איתה, היא קיבלה הלם.

למדתי מפי מורי וריבי,

שהיה בתחילת דרכי הרב זכריה כהן,

נוחתו עדן, הרב של שכונת שבזי.

אז הוא לימד אותנו שהכבד נמצא בצד ימין, למטה, כן?

אז כתוב שאדם שהולך לישון,

אז בתחילת הלילה כשהוא הולך לישון,

ישן על צד שמאל,

ובחצות התהפך.

אז הוא אומר, חוץ מזה שזה עניין של חיצונים,

לא חיצונים,

דברים, שמאל, ימין, מידת הדין, מידת רחמים,

אז זה אומר שגם יש עוד סיבה טבעית.

כשאתה יושב על צד שמאל ואתה אכלת,

אז כל המאכל נמצא באצטומך,

דהיינו בקימה.

ואז כשאתה שוכב על צד שמאל, אז הכבד הוא חם, הוא רותח.

כי שם זה משאבה של הדם,

והכול חם.

אז כשאתה שוכב על צד שמאל,

אז כל הכבד שוכב כאילו על הקיבה גם.

ואז זה מחמם יותר ומאפשר לתלמיד לזה לעבוד יותר ועוזר בעיכול.

אז פעם אחת הסברתי את זה רופאה, היא קיבלה הלם, אמרה, פשש, דבר כזה, זה נכון אבל, מצד המציאות.

זה נכון, אבל לא ידעתי אף פעם דבר כזה.

אז תראה, זה כתוב אצלנו ככה וככה.

כן, יש דברים שזה...

הרמב״ם אומר יאכל שליש וישתה שליש וישאיר שליש

אף פעם לא לאכול

אכילה מלאה וכל שכן גסה

גסה זה שהוא כבר לא יכול לומר לא, לא יאכול ובלתי סיבה

אז הכדור מרפא גם בלי סיבות

כמו שנאמר

ישלח דברו

לירפאהם

אז זאת אומרת איך, איך מתרפאים

השם שולח את דברו

אם השם שלח את דברו ירפאהם ואם לא, לא

הבנתם?

ואפשר, תקשיבו,

שירפא אותו גם בדבר המזיק הרבה

לכאורה אתה לוקח דבר מזיק, אתה צריך להיות חולה יותר

אז הקדוש ברוך הוא יכול לרפא את האדם בדבר המזיק הרבה

כמו שידעת מעניין אלישע במים הרעים שריפא איזה קם במלח

איך מרפאים מים רעים במלח?

גם המלח יותר גרוע עוד מוסיף על המים רעים

אבל ככה זה

דהיינו הקדוש ברוך הוא יכול להביא רפואה מכל מצב וכן ויורהו השם עץ

בישלח אל המים

וירפאו המים

אז איזה עץ הוא שם שם?

עץ מר

הרדוף

יש אומרים מוערבה

ובכל אופן

בזה עושה את הפעולה ההפוכה

אתה שם רע ברע יוצא טוב, יוצא מתוק

בדיוק מינוס מינוס ופלוס

ואמרו הקדמונים

שהיה עץ של הרדפוני

וכמוהו ישאו דבלה תאנים ומרחו על השיחין ויחי

זה לכאורה צריך להזיק יותר

אבל הנה זה מרפא

אתם יודעים כמה רפואות יש בדברים שאנחנו לא חולמים

לא חולמים

פעם היה לאחותי פרונקל

פרונקל בגג, מה זה פרונקל? כשהלכה לרופא אז הוא אמר שצריך לעשות ניתוח ודחוף

בסוף היא צלצלה לאיזה מישהו

מה עושים? אמרתי שמעי, תחתכי חצי עגבניה

תשימי איתה חצי עגבניה על הגב, על המקום, תקשרי את זה עם רטייה וכו'

ובבוקר כל המורסה תצא החוצה

ואכן כך היה

ואני עד

ונהיה לה חור במקום שחורה בטוח, מזיק

יכול להעמיד לבן אדם את זה. פעם סיפרתי לכם, אני לא יודע

אבל פעם אחת אימא שלי שתחיה בתאריך ימים, אמן

היא הייתה משתעלת שיעול יבש, שנים

ולא יכולה להעביר את זה, נתנו לה סירופ,

נתנו לה זה, לא עזה

כשאני חזרתי בתשובה, הייתי בהתחלה,

אז פעם אחת אמרתי לה

אימא, תברכי, תברכי על הדברים

בעזרת השם, השם יאשיע

כתוב, וברך

את לחמך ואת מימיך

ואסירותי מחלה מקרבך

אמרתי לה

וברך את לחמך ואת מימיך ואסירותי מחלה מקרבך

תברכי והשם יסיר את המחלה

לחץ פה ושם וזה, אתה יודע, דיבורים אני לא רגילה, ותימן לא למדנו וזה, ופה ושם

אמרתי לה, אין בעיה, אימא, אני אלמד אותך, זה כלום, תחזירי אחריי, ברוך אתה, זה, זה, זה,

בסוף השתכנעה

וברכה ושתתה, ואמרתי, נו, קרה משהו? לא קרה, השם יחזור, עכשיו תהיה ישועה

טוב, אחרי שסיימנו את כל זה, היא אף פעם לא שתתה תוסס

ובפרט לא מתוק

והיה קולה על השולחן

אמרה לי, תן לי לשתות קצת מזה,

אם את לא שותה, היא אמרה, לא חשוב, תן לי ככה, אני אצבע

נתתי לה, שתתה, אין שעון

אין שעון, פסיק השעון

התחילה לשמור בקבוקי קולה בארון, שלא יחזר,

והתברר שעל השולחן כל הזמן היה קוקה קולה

וזה הרפואה שלה של השעון

כמו שכתוב אצל הגר

ויפקח השם את עיניה ותראה והנה באר מים

מה זה?

היה באר,

היא הייתה ליד הבאר

והיא לא ראתה את הבאר

כי השם לא פקח את עיניה

אבל כתוב ויפקח השם את עיניה ותראה, הנה באר, הוא היה שם,

היא לא ראתה

אתם מכירים את זה שהוא אומר, איפה המשקפיים?

איפה שמתי את המשקפיים? איפה? אולי ראיתם?

אז משם

כמה קילומטרים פה בתוך הים?

פתאום יש חוות גז, מלא גז, וואי!

אתה מבין?

ולך תדע עוד כמה אוצרות יש, רק השם לא פקע את עיניהם.

אז זאת אומרת, הקב'ה יכול לרפא גם בדברים המזיקים.

עכשיו, כבר ידעת מה שהיה מעניין עשה,

דיברנו עליו, כשפטח על הרופאים,

והניח ביטחונו באלוהים בכל יום,

לא שאל באלוהים, לא התפלל לאלוהים,

ומהמוסר והתוכחה לו.

זאת אומרת, הקב'ה הוכיחו ואמר הכתוב כי הוא יכאיב ויחבש,

ימחץ, וידיו תרפנה.

זאת אומרת, הקב'ה הוא מכאיב

והוא החובש

והוא מוחץ והוא מרפא.

אני מחצתי ואני ארפא,

ואין מיידי מציל.

אני אמית ואחיה.

הכול זה אני.

אז אם אני מחצתי, אני ארפא.

אם היה לך מחיצה,

אם היה לך חולי, למי לפנות?

לרופא כל בשר, הוא מפריע לעשות. למה?

אני מחצתי ואני ארפא.

לכן רפאני השם וארפא.

אם אתה תרפא אותי, אני ארפא. אם אתה לא תרפא אותי, אתה, אני לא ארפא.

לכן אנחנו אומרים רפאני השם וארפא.

זה אם יהיה הרופא הזה השליח, התרופה הזאת, או זה,

זה מסיבות שאנחנו צריכים להתגלגל בהן, בגלל שאנחנו לא בדרגות הגבוהות,

אבל לא הם שמרפאים.

אבל כמובן שאדם לא יכול להגיד לחברו, מה זה משנה,

ניתוח אני צריך לעבור.

אז במקום שאני הולך לקופת חולים והיה לי כסף, בוא, קח סכין, תחתוך את הבטן,

תעשה משהו ותתפור.

זה לא נורמלי,

כי צריך לעשות את זה בדרך שצריך לעשות, בדרך הראויה, כן?

זה מדובר, כמו שאמרנו,

לאלה שאין להם ביטחון בדרגה הגבוהה, ולנו אין ביטחון בדרגה הגבוהה בעניינים האלה,

ואין לסמוך על הנס,

אלא צריך לעשות השתדלות בדברים האלה, עד היכן שידו מגעת על הצד הזה.

עד עכשיו למדנו איך אנחנו מתייחסים בענייני גופו.

עכשיו אנחנו בענייני ממונו, בדברים שהם חוץ לו.

אז בדברים שהם חוץ לו,

הוא אומר מה זה, ענייני קנייני האדם, שאדם קונה קניינים,

וסיבות הטרף שהוא הולך לעבודה ולמלאכה,

ואופני העסקים, כל העסקים, המסחרים, הפעולות שהוא עושה.

בהליכות הדרכים, אדם הולך בדרכים, הוא מתייגע, ונוסע, וטס, והכל.

ומינוי, ושכירות, ופקידות, כל המשרות האלה.

ועבודת המלאכים, וגזברות, וקבלנות, הוא מונה את כולם, ואמנה, וספרות, וביני העבודות והליכות הבאות הימים.

ודומה לזה מה שמתעסקים בו, כל אלה מתעסקים בהם כדי להרבות ממון ולהרבות מותרי מחייה, לא רק מחייה.

אנשים רוצים מותרות מחייה, רמת חיים קוראים לזה,

רמאות חיים.

אז הוא אומר, אופני יושר הביטחון בהם על האלוהים,

איך יהיו אופני הביטחון על האלוהים בזה?

הוא אומר ככה,

שיתעסק במה שזימן לו הבורא מהם לצורך סיפוקו ומזונו,

ולהגיע למה שיש בו די מן העולם.

לא צריך יותר.

אז אדם צריך לבטוח היושר של הביטחון. הביטחון הישר תתעסק

במה שזימן הבורא,

ומה תתעסק בזה? לצורך סיפוקו ומזונו,

ולהגיע למה שדי לו בעולם, אבל לא להגזים לעבוד בשביל להרבות ולהרבות ולהרבות נכסים וקניינים ועוד ועוד ועוד.

שימו לב,

ואם יגזור לו הבורא בתוספת על זה,

תבואהו מבלי טורח ויגיעה

כאשר יבטח על האלוהים בא. אז זה הולך,

הנוסחה הולכת, כמה שאתה בוטח יותר,

ככה תקבל תוספת יותר אחרי היגיעה.

אז התוספת לא באה מריבוי היגיעה.

אלא מתוספת הביטחון.

זאת עולם זו הודעה שלך,

וכל כבוד אבא שלי נמצאים מסוים.

ועכשיו הוא רוצה לקנות משהו שיש לו שתי מיליון.

הוא רוצה לקנות בשם.

אתה יכול לקנות בשם המיליון הזה?

לא.

לא שהוא מרוויח מיליון, הוא רוצה לקנות נכס בשתי מיליון. מי אמר שתוכל לכסות אותו או לא?

אז הוא אומר, אני פותח בשם. אין בעיה, אתה יכול לפתוח בשם.

ואם הביטחון שלך אמיתי,

כל הכבוד לך. באמת זה יכול להיות שהביטחון יועיל לך כמו שכתוב.

אבל יכול להיות שאתה ספציפית,

בגלל שיש לך חשבון שאתה השנה תהיה עני,

או תתייסר בגלל הטרף והכול,

אז זה לא יצא לפועל.

השאלה אם תישאר אחר כך בוטח בשם או לא.

זה הנקודה. אז לכן,

אדם צריך ללכת, אני אתן לך דוגמה.

ארגון שופר, ברוך השם, ברוך הוא וברוך שמו,

מעולם לא לקח הלוואה.

ומעולם לא התחייב. לא.

היה לי 7,000 שקל, עבדתי עם 7,000 שקל.

לא הבטחתי משכורת לבן אדם שאין לי כסף.

לא דחיתי מעולם משכורת ולא היה צ'ק שקפץ.

35 שנה.

אמנם הארגון לא 35 שנה,

אבל ככה אני עובד.

השם נתן, אני עובד עם מה שנתן.

הקב'ה יכול לעשות שהאוכל יתברך במעיו, זה נקרא.

אתה יכול לאכול קצת,

כמו שאכלו במן,

וזה מתברך במעיים.

יש בן אדם, אוכל, הוא אומר, תשמע, אני אוכל ואוכל ואוכל ואוכל, ואני לא שבע, אחרי שעתיים אני עוד פעם אברהם.

זה עונש.

הוצאות, טרחה, הפסקות, לחץ, בטן, בריאות, בלאגן.

אתה מבין?

והכול לא, לא, לא.

יש בן אדם, אוכל טיפונת,

כמו שאומרים,

צדיק אוכל שובע נפשו וסוחב שעות על גבי שעות בלי שום בעיה.

אז אדם צריך לדעת,

אי אפשר לבטוח ולחשוב שהביטחון כבר מביא.

בעלי המדרגות הגבוהות ביותר, אין להם בעיה עם זה. עליהם אנחנו לא מדברים אף פעם.

רבי יהודה היה עני, רבי יהודה בר אלעאי, הוא היה החסיד והיה עני גדול. גדול גדול.

מה זה גדול? שהגמרא מספרת שהיה לו מעיל משותף לו ולאשתו.

זאת אומרת, כשהוא יוצא לשוק, היא צריכה להישאר בבית. כשהיא הולכת, צריך לחכות לה,

כי בלי המעיל הוא לא יכול ללכת.

והמעיל אומר, אמר שעז, זה המעיל שמותר ללכת לגבר ואישה. זאת אומרת, זה לא, היה לו כסף וזעם מלא.

אמר לו, וכי אני חסר?

עשה לו ככה, והראה לו את הכול.

הוא קיבל הלם, וזהו, הלך.

והוא חיכה רבי יהודה שאשתו תבוא, תביא את המעיל והלך.

ומה זה היה?

לא היה שם.

לא היה שם.

אלא הוא בטח בביתרחון גמור, כמו שאני סיפרתי לכם,

שיש לי אבא עשיר.

והוא שומר לי חדר גדול מלא זהב וכסף.

אבל במקום שהדירה שלי תהיה

מארבעה חדרים לשלושה חדרים,

אז הוא שומר לי את החדר למעלה.

ומה שצריך הוא נותן לי.

אז הוא עשה ככה, להראות שאם הוא רוצה, אם היה רוצה,

אז היה לו כזה זהב וכסף.

כשבא אחת,

תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי חזר מחוץ לארץ וחזר עשיר.

הלך אברך, חזר עשיר.

חזר עשיר, כל בחורי הישיבה התקנאו בו.

אמרו, אז גם אנחנו נצא לחו״ל.

אמר להם רבי שמעון, רק רגע, חכו בו שנייה, הוציאו אותם לבקעה.

אמר להם, בקעה, בקעה,

התמלאי דין הרי זהב.

פתאום כל הבקעה הייתה מלאה זהב.

אמר להם, תלו מחיי העולם הבא שלכם.

בבקשה, אם אתם רוצים לקחת,

אבל על חשבון העולם הבא שלכם.

אף אחד לא לקח, עזרו ללמוד.

מה שנגזר, נגזר.

מה שנגזר, נגזר. לא ההשתדלות ולא המקום ולא המיקום.

פעם אחת אמר לי, תשמע, אני נוסע לחוץ לארץ לחודשיים,

אני הולך לעשות מכה, כמו שאומרים,

ככה, איזה חבילה, ולחזור.

אמרתי לו, על זה נאמר, הוא עינק כסיל בקצה הורס.

עינק כסיל בקצה הארץ. הוא חושב שמשם הקדוש ברוך הוא יכול להושיע אותו.

למה מפה הוא לא יכול?

אלא אנשים טיפשים. זה לא מעצבן, תלוי.

שמה, שאנשים טיפשים?

אתה יודע איך הקדוש ברוך הוא מאושר במי שבוטח בו?

רק לעשות לו את הנחת רוח הזה שווה לנו להתאמץ.

בעולם לא יש גזירה ללכת שם על המיטה גזירה.

זה התירוץ של היצר הרע.

אולי יש גזירה.

כן,

והקדוש ברוך הוא יכול להושיע ברם ובמען,

ולא ממוצא,

ולא ממערב, לא ממוצא ולא ממערב,

ולא ממדבר הרים,

אלא השם הוא ישפיל והוא ירים.

אתה יכול ללכת למזרח ולמערב ולנסוע ולטוס,

והכול חריף.

לא מוצא ולא מערב.

מי שמביא זה הקדוש ברוך הוא מרים ומשפיל.

אתה רוצה לחרות חלק ולנסוע ולהרגיש שהבאת את הכסף במו ידיך?

סע בבקשה חביבי.

סע.

גדולים כמו אחידה היו שודרים.

מה?

גדולים כמו אחידה אפילו היו שודרים. נכון, גדולים כמו אחידה היו שודרים.

אז חלק מהסיבות שאומרים גדולי ישראל,

שמה שנגזר שרבנים וגדולי תורה ילכו בחוץ לארץ להביא כסף ודברים כאלה,

זה לזכות את העשירים ולהביא להם את התורה,

שידעו את מצב ארץ ישראל ואת עולם הישיבות,

להתרבק כבוד שמיים ויזעקו את האחרים.

כי אם לא הם יהיו שקועים שם, אתה מבין, בכסף יתבוססו בו וישכחו את האלוקים.

אז אתה הולך,

אתה מספר לו שיש לומדי תורה,

שיש ככה,

יושבים ועוסקים וככה,

אז אתה משתף אותו ונותן לו,

כי אחרת אוי ואבוי הם יאבדו עם כספם ויטבעו על כל פרוטה שלא ישתמשו בה כמו שצריך.

חדש יש רבנוביץ' אמר שאולי שנשים יבינו

שתורה זה לא בביתה.

מה שיש לנו, למה מצוות ועלי כסף?

אז ברחו, כאילו אין תורה בכלל, אני צריך לעמוד על התורה.

יש הרבה תירוצים שתרצו בעניין זה, של ההשתדלות בעניין הזה,

אבל שם זה מצווה.

מצווה.

מצווה. זה כמו שאתה הולך לזכות את הרבים, אז זה מצווה.

אז אדם טורח בעניינים האלה, כמו גמחים שעושים, כמו כל הדברים האלה.

הדברים האלה הם עניין של מצווה,

ואמרנו שבמצוות צריך להרבות וצריך להשתדל. וכל המרבה, הרי זה משובח.

עכשיו,

רק שיש לתפוס את הדבר המסוים ולהתמיד איתו והשם ייתן לו את תרפו במזונו.

הוא מעמיד אותו בניסיון.

יש אחד אומר, תשמע, אני הלכתי לשם,

נסעתי לצפת, נהייתי חולה, אני לא נוסע יותר לצפת. כאילו צפת מחליאה.

אתה מבין?

אחד נסע, היה לו תאונה באיזה כביש, הוא אומר, בכביש הזה אני לא נוסע, זה נאחס, כביש נאחס.

הוא לא מתייחס לזה שהוא נסע ולא הסתכל וכו', אלא כביש נאחס.

אתה מבין?

שטויות, עולים בקשקושים.

תולים בקשקושים. במקום לתלות בסיבה שאתה לא ראוי בגלל העוונות שלך, אז הוא תולה בסיבות כאלה ואחרות.

ואם יגזור לבורא בתוספת על זה,

אמרנו, תבוא לו התוספת בלי טורח ויגיעה.

כאשר יבטח על האלוהים בה,

ולא ירבה לחזר על הסיבות,

ולא יסמוך עליהן בלבו.

שימו לב, ואם לא יגזרו לו יותר מן המזון,

בן אדם, כמו שהוא מספר,

הוא מנסה, מנסה ולא הולך.

הוא אומר, ואם לא יגזרו לו יותר מן המזון,

תקשיבו טוב, אם היו משתדלים כל אשר בשמים ובארץ,

המלאכים וכל האנשים וראשי ממשלות ונשיאים להוסיף עליו,

לא יכולים בשום פנים ולא בשום סיבה.

אם השם לא גזר,

לא יעזור.

אתן לכם דוגמה.

אחד אומר, עשה טובה תלווה לי,

ואני אעשה בזה קצת ואני אחזיר לך.

עשה והפסיד.

הלך לשני בינתיים, אמר לו, תשמע, תעשה לי טובה, תתן לי,

אני אעשה וזה. עשה ולא הצליח.

כולם נותנים לו הלוואות, כבר הלווה מ-20 איש,

והוא מנסה כל פעם מחדש, כל פעם הוא נופל.

לא, למה?

כי השם לא גזר.

אם השם לא גזר, לא יעזור לו.

וכאשר יבטח באלוהים,

מה כן הוא מרבין?

מנוחת ליבו בשלוות נפשו,

כי לא יעברנו חוקו אל זולתו.

שום דבר שמגיע לך לא יעבור לזולת שלך.

שום דבר.

ולא יקדים ולא יאחר מעיתו הנגזר לו בו.

ובזמן וברגע שנגזר לך, יגיע לך.

שום דבר שתתיגיע ותתרוצץ וכו' וכו' וכו'.

אתה לא יכול להשאיר בן אדם ולהגיד לו, תפתח כמוני, שיהיה בסדר.

לקחת הלוואה, אתה צריך להחזיר אותה.

לווה רשע ולא ישלם.

מי שלווה ולא משלם, הוא נקרא רשע.

אדם צריך לדעת שהוא צריך לעשות הכול, ואם צריך,

ימכור גם את הדירה שלו,

ולא יישאר חייב לאנשים.

אבל יש אנשים,

מלווה כסף, מנוסע באוטו, ממלא דלק כל יום,

וזה שהוא חייב לו את הכסף,

מסתכל עליו כל פעם, כשהוא נוסע על הכסף שלו, מתפוצץ.

הוא אומר לו, אין לי, מה אתה רוצה? אין לי. מה זה אין לי?

במקום הטנק שאתה ממלא, תן לי.

אז הוא אומר לו, איך אני אסע מפה לשם? זה ענייני, נתתי לך כסף, תחזיר.

אז אתה לא יכול לנסוע על הכסף של האנשים ולעשות מה שאתה רוצה.

אלא בן אדם צריך לדעת, לביתה תעמוד בהתחייבות,

מתאשים.

אבל זה הבעיה.

אנשים יש להם ביטחון על חשבון השני.

מכל מקום, מה למדנו?

ברור דבר אחד מכל שאנחנו אומרים עד עכשיו,

רק השם בגזירתו הוא קובע.

אי אפשר להקדים ואי אפשר לאחר.

אי אפשר להוסיף ואי אפשר לגרוע.

הכל זה בגזירת השם יתברך,

וגם לא יעבור חוקו לזולתו.

ואין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה.

אף אחד לא יכול לגעת בשל חברו ככה.

אין אדם נוגע במוכן לחברו,

ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה.

זאת אומרת, אין דבר כזה.

וזה מה סיפרתי לכם כשהייתי בלונדו,

שאמר לי שם הרב,

תשמע, אתה תדבר...