ש. נגיד אחד התקלקל לו חשמל בבית כנסת

הרב: והוא טיפל בזה ועזר

ש. לא אז נגיד מישהו אחר התקשר למישהו שההוא בא ועשה לו חשמל חדש, אז השליח זה שהתקשר אליו או זה שעשה?

הרב: כל מי שבדרך סייע לדבר יש לו זכות.

ש. אז הוא יכול לחשוב לעצמו כאילו שהוא יותר טוב בשמים או פחות טוב, ז"א אם נגיד מתגלגל דבר שהוא עשה, אז גדל המאזן שלו?

הרב: אתה מספר על מקרה יחיד, ממקרה יחיד אי אפשר לשקול את כל זכויות. הדוגמא טובה, אם היא תתמיד כל הזמן אז זה מצוין.

ש. למה, יש פה מקרה מסוג אחר

הרב: זה לא מספיק, צריך לדעת מה גודל הזכות.

ש. הא זה לא מספיק?

הרב: לא.

ש. יכול להיות ש...

הרב: רוצים לתת לו אפשרות לשוב בתשובה, מגלגלים לו הזדמנויות כדי שישוב בתשובה. הקב"ה פותח פתח לרשעים כדי שישובו בתשובה.

ש. לפעמים יכול להיות לצדיק שמרעים לנו, זה כאילו זיכוי הרבים וזה זכות גדולה, אבל האמת היא שזה עבירות נניח לימוד תורה, אחד מלמד תורה ברבים, אבל כל הלומדים תורה לומדים לשם גאוה ואחד לומד לשם כסף ואחד לומד והכל בעצם עבירות, יכול להיות שזה נראה לנו כאילו הוא מנסה להיות צדיק וזה זכויות, כמה זכויות יש לו וזה צדיק והכל, והאמת היא שיכול להיות מצבים כאלה? שהוא בעצם לא זכאי ולנו כולנו נראה שהוא זכאי. אתה מבין?

הרב: אדם צריך לכוון את לבו לבחור ולכוון, כוונת המעשה לעשות והשלמת המעשה לא תלויה בו, תיכף נלמד את זה. אבל על עצם זה שהוא בחר בטוב ללמד את בני ישראל וכוונתו ללמדם לשם שמים בשביל שיתקנו את מידותיהם, וברור לדוגמא אם השיעור הוא שיעור מוסר אז פירושו שהציבור צריך מוסר, וברור שהציבור עדיין הוא לא במדרגה כזאת שכבר לא צריך ללמד אותו, אז ממילא כל מה שאתה אומר נמצא כבר בציבור, אז מה, מתי הוא יקבל שכר? הוא יקבל רק אחרי שהם יהיו שלמים? אין דבר כזה, מהרגע הראשון שהוא בחר בזה וכיוון במעשיו לעשות כן, מאותו רגע הוא יקבל אותו שכר כאילו השלים אותם וכל מעלותם הנצרכות להם.

ש. אבל כשהרב אתמול אמר שיכול להיות לאדם הרבה מעשים טובים, כמו הבן של רבי עקיבא, נכון? היה לו הרבה מעשים טובים, רק מה היה הראיה שהוא בן העולם הבא, זה שהוא זיכה את הרבים, ושמה כנראה רבי עקיבא ידע שידונו לכף זכות, שבאמת הם למדו לשם שמים,

הרב: לא לא לא לא, לא תלי בכלל, אשה ששולחת את בעלה ללמוד תורה, אמרנו את זה באחד השיעורים, למרות שבעלה הולך ומתנמנם כל השיעור, היא מקבלת שכר שלם כאילו הוא למד, שנאמר "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, אלו הנשים, שיש להם שלום רב והן אוהבות תורה ושולחות את הבעלים, ואין למו מכשול של ביטול תורה, אדם שנרדם יש לו ביטול תורה, אבל היא לא מקבלת

ש. אז אם זה ככה היא מעלה לו גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

הרב: זה תלוי כמה אתה הולך ללמוד תורה.

ש. אני אנמנם קצת, אני אסתכל על התקרה פתאום, אני אכלתי אותה

רב: מה אכלת?

ש. שהיא תקבל את הכל אני פחות

הרב: אז בא נגיד שזה ככה, מה אכפת לך?

ש. אז היא תהיה יותר למעלה

הרב: אז מה הבעיה

ש. אצל מרוקאים זה לא עובד ככה.

הרב: שהמרוקאי לא יישן

ש. שלח אותה,

ש. אשלח אותה ללמוד? לא זה בעיה,

הרב: היא לא מצווה, השכר של לא מצווה ועושה לא כמו המצווה ועושה.

ש. אפשר להגיד שלנשים מובטח גם כן העולם הבא כמו הבן של רבי עקיבא?

הרב: אם הן שולחות את הבעלים

ש. לשם שמים

הרב: אם הן ממתינות לבעלים עד שישובו מלימוד התורה, אם הן שולחות את הבנים ומגדלות אותם ללימוד תורה, שכרן מושלם לאין שיעור. מה לעשות. כתוב גדול המעשה יותר מן העושה, אז אם האשה שולחת את הבעל ללמוד תורה, והוא לא כל כך שש ורץ, והיא שולחת אותו, אז היא גדולה ממנו. איך אתה אוהב לומר את זה, גדולה החיים, עץ חיים היא למחזיקם בה, אז היא נהייתה גדולה מהחיים - מהעץ חיים.
מכל מקום, זה לא תלוי בציבור אם הוא נשמע או לא נשמע, משה רבינו הדריך את עם ישראל ולא תמיד הם שמעו לו בדיוק, הרבה שמעו אבל היו מקרים שלא שמעו, אז הוא הפסיד? הוא לא הפסיד. כתוב, משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלויה בו. שנאמר "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל", הוא עשה את שלו כלפי שמיא, יותר מזה הוא לא יכול לעשות, אם יצא מה שהוא עושה זה לא ענינו. כמו שאדם מוכיח את חברו, אדם מוכיח את חברו, זה אומר שהוא יישמע לו? לא, זה אומר שהוא חייב להוכיח את חברו. ואם הוא עשה את זה כמו שראוי לעשות הוא יצא ידי חובתו יקבל שכרו מושלם. ולא עוד, אלא גם הוא יקבל את שכרו של זה שלא שמע לו.
כמו שהייתי פעם אחת בהרצאה ואחד אמר לי, אני לא חוזר בתשובה בגללך, אמרתי לו למה? הוא אומר אני יודע, אתה רוצה לקבל את הגן עדן שלי, כן, אני אחזור בתשובה ואתה תקבל על זה גן עדן, אז אני לא חוזר בתשובה בגללך, כי הוא לא רוצה שאני אקבל גן עדן. אז אמרתי לו טפשוני, אם אתה לא תחזור בתשובה אני אקבל גם את הגן עדן שלך ואתה תקח את הגיהינום שלי. אז הוא שאל אותי למה? אמרתי לו כי הארי הקדש אומר, "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", אומר הארי הקדוש, כשאתה מוכיח את החבר שלך, תוכיח אותו אבל לא בשביל שהוא ישא את החטא שלך, מה פירוש? איך נושאים את החטא? אלא כתוב שלכל אדם ואדם יש חלק בגן עדן ויש חלק בגיהינום, לכל בן אדם, אם זכה נוטל חלקו בגן עדן וחלק הגיהינום הולך לחברו, ואם לא זכה נוטל חלקו בגיהינום וחלק גן עדן הולך לחברו, כי הוא לא נוטל את החלק, או, מי זה חברו? אומר הארי הקדוש, מי שמוכיח את חברו ואומר לו אני רוצה שתזכה בחלק שלך בגן עדן, יש לך חלק בגן עדן, אם תעשה את המצוות אתה תזכה לגן עדן, והוא לא רוצה, אז הוא ויתר? ויתר על החלק. מי זוכה? זה שהוכיחו שיזכה, אה אתה לא רוצה, זה כמו אחד אומר אתה רוצה את הדבר הזה? זה שלך, אומר לו זה הפקר אני לא מעוניין, אומר לא צריך תודה אני לוקח את זה, זה שלו. אז הוא לוקח את הגן עדן שלו וזה יש לו זכויות ואין לו עבירות, ז"א או שיש לו קצת עבירות ויש לו על זה את הגיהינום שלו, אז איפה זה הולך? זה הולך אל ההוא כי הוא אין לו בעיה עם גיהינום, הוא אוסף. אז הוא יקבל את הגיהינום. אז אמרתי לו, כדאי לך לחזור בתשובה ככה אני ארויח פחות. זהו. אני לא זוכר מה היה בסוף אם הוא חזר או לא, מאי נפקא מינא אני בכל מקרה הרווחתי, או מאה אחוז או מאתיים אחוז. אתם מבינים איזה עיסוק יש לי - הכי טוב בעולם, רק רווחים, אין הפסדים, אין הפסדים. אתה אומר לבן אדם תוכחת לא מסכים כן מסכים, את מי זה מעניין, אני עשיתי את שלי, זהו, מסכן מי שלא מוכיח במקום שצריך להוכיח הוא גם מפסיד. אז לכן אמר הארי הקדוש, כשאתה מוכיח "הוכח תוכיח את עמיתך", אבל לא בשביל לשאת עליו את החטא שלך את הגיהינום, התוכחת תהיה אמיתית להעניק לו את הגן עדן, אבל לא בשביל לשאת עליו את החטא, שיקח את החטא שלך את הגיהינום כמו שאמרנו.
אז לכן מי שזיכה את הרבים ולא מדובר בפיצ'יפקס קטנים, דברים קטנים זה מראה כיוונים חיוביים, אבל אדם שעיסוקו זיכוי הרבים, הוא מזכה את הרבים ומגלגלים זכויות, זכויות על ידו, מה שרבים לא יכולים לזכות, ולא זוכים, ודווקא הוא זוכה, אז מן השמים מודיעים האיש הזה זכאי, אפילו העולם יגיד לא זכאי הוא זכאי, ז"א השמים מעידים עליו זכאי. אז אם בן אדם רוצה לדעת אם הוא זכאי או לא, יראה כמה מגלגלים על ידו זכות. אם לא מגלגלים על ידו הרבה זכויות משמע שבשמים הוא עוד לא זכאי. אז זה מפחיד. יש לנו קריטריון למדידה ואם הוא לא בא עלינו, אנחנו בבעיה.
ואמר הכתוב "לא יאונה לצדיק כל און". ואם לא ישלם לו על ידיהם, אם לא נתנו לו אנשים, לא סייעו לו ולא מלאו את חפצו, אל יאשימם ואל יתלה בהם קיצור, לא להאשים אותם, ולא להגיד אתה לא עשית שום דבר בענין והזנחת את הענין, לא, אל יתלה בהם, אך יודה לאלהים אשר בחר לו הטוב בזה, מן השמים כל עכבה לטובה ואם לא בא על ידו אז זה עדיף, וישבחם כפי שידע מהשתדלם לעשות חפצו, אבל צריך לשבח אותם כפי שהם השתדלו תודה רבה, בכל אופן תודה רבה, בכל אופן תודה רבה, למרות שהוא לא הצליח לעשות מה שרצה, ואע"פ שלא נשלם לו כרצונו וכרצונם לו. ואפילו שלא נשלם לו מה שהוא רצה מהם וגם הם רצו בשבילו, בכל אופן יודה להם. וכן ינהג במיודעיו ואוהביו ובמי שנושא ונותן עמהם, ושמשיו ושותפיו. בקיצור ככה צריך להתנהג עם כל האנשים שסביבנו, שביקשנו מהם איזה חפץ, חלק הצליחו להשלים וחלק לא הצליחו להשלים, אלה שהצליחו להשלים להודות להם על הלב הטוב ושהקב"ה זיכה אותם להיות הצינור שפע לעזור, אבל כמובן שעיקר ההודאה היא לאלקים. ואם הם לא הצליחו אז אתה צריך להודות להם כפי מה שאתה יודע שהם השתדלו בעבורך.
עכשיו, ואם יבקש ממנו מי שלמעלה ממנו או מי שלמטה ממנו חפץ, בא אדם חשוב וביקש ממך משהו, או בא אדם פשוט וביקש ממך משהו, אז צריך כל אחד מאיתנו לסבב לעשות את חפצו של המבקש בכל ליבו, בכל ליבו, וישתדל להשלימו במצפונו. אמרנו שיצפין גם את הדברים שהוא עושה, לא יתרהב בהם ולא יתהלל ויגיד אתה יודע מה אני עושה עכשיו, אתה יודע מי ביקש ממני, אתה יודע מי, הוא מתחיל לספר לכולם עוד לא עשה כלום כבר הוא מודיע לכולם. אז הוא אומר, יסבב לעשותו בכל לבו וישתדל להשלימו במצפונו אם יזדמן לו, ז"א יש דברים שלא מזדמנים לו, אומר לו בעזרת ה' אם יבוא לפני הדבר ישר אני מודיע לך, ברגע שיוודע לי או ברגע שיתאפשר לי, מיד אני עושה את זה. ויהיה מי שמבקשו ראוי להשתדל לו בו, אבל יש עוד תנאי אחד קטן, כל זה שאתה מתבקש להשתדל בעבור מישהו, צריך שהמבקש אותך יהיה ראוי שאתה תשתדל בשבילו, כי אם הוא רשע לדוגמא, אתה לא צריך להשתדל בשבילו. אם אתה יודע שיש בן אדם שהוא לוקח הלוואות ולא מחזיר, אתה לא צריך להשתדל בשבילו. אז ז"א, מדובר על מי שראוי להשתדל לו, לא מדובר לדוגמא אם אחד פעם לא נתן לך אז אתה גם לא תתן לו, לא, זה כתוב "לא תקום ולא תיטור", אם בא אליך בן אדם אמר לך תן לי פטיש, הוא אומר לך אין לי, אתה אומר אין לך? אוקי, כשאתה תבקש ממני לא תקבל, שכח. זה נקרא נקמה. זה נקמה. ואם הוא בא ואומר לך תן לי פטיש, ואח"כ הוא בא לבקש ממך פטיש, אתה נותן לו פטיש, אבל אתה אומר לו אתה רואה אני לא כמוך, ז"א הוא נטר את זה בלב את מה שהוא פעם לא נתן לו, אז גם נטירה בלב אסורה. אלא לא תקום ולא תיטור את בני עמך, אז אומרים חכמים בני עמך - בעושים מעשה עמך, אבל אם הם לא עושים מעשה עמך, דהיינו הם רשעים, אז אתה לא חייב בזה.

ש. נניח שאדם מחלל שבת

הרב: מחלל שבת בפרהסיא הוא דינו כגוי לכל דבריהם. הוא כמו שאתה לא חייב בגוי כלום גם פה אתה לא חייב אלא משום איבה, אם יש סכנה בדבר או משהו, שהבן אדם עלב ועלול להזיק אותך או משהו כזה, אז בשביל להתפטר מן הרעה.

ש. לא שומעים

הרב: לא, אסור להחטיא את ישראל. ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא.

ש. איזה עוד דברים יש שאדם הופך להיות רשע שעושה מעשה איבה

הרב: אז בן אדם שעובר על עבירות ובאופן קבוע, אז זה מומר לדבר אחד מן התורה כמומר לכל התורה כולה. אז יש בזה גדרים, צריך להסתכל וללמוד אותם.

ש. מומר לדבר אחד זה יצא מכלל עמך?

הרב: אדם שעושה עבירה בפרהסיא מאחד ממצוות התורה הידועות והמפורסמות, אפילו מהקלות, הוא רשע כמו מי שעובר על כל התורה כולה.

ש. אז כולם רשעים

הרב: יש אנשים שעוברים במזיד כשהם מצפצפים על המצוה, ויש כאלה שנכשלים תדיר. אחד שרוצה כל הזמן להזהר ולהזהר ולא מצליח, להזהר ולהזהר ולא מצליח, אדם שרוצה לקום כל בוקר בבוקר ושם כבר שבעה שעונים, ועדיין הוא לא קם, בכל אופן מן השמים רואים שהבן אדם באמת רוצה, הוא רוצה וקורה שלא, זה לא רוצה של מאה אחוז, כי יש עוד עצות, הוא יכול להפעיל מנגנון שישפוך לו מים על הפנים ואז ודאי שהוא יקום, אבל הוא עדיין לא הגיע לדרגה כזאת שהוא רוצה ממש, כי גדולי ישראל כשרצו משהו הם עשו דברים אבסורדיים, לדוגמא המהרש"א והרוגצ'ובר מהדורות האחרונים, הרוגצ'ובר היה מגדל שערות בשביל מה? בשביל לקשור אותם לתקרה, הוא היה קושר את השערות לתקרה והיה לומד, עכשיו אם הוא ירדם אז השערות מחזיקות לו את הראש ומחזירות אותו, כמו הקפיצים המיוחדים שהמצלמה לא תיפול בחצובות מסוימות, אז אותו דבר הוא היה קושר את השרות, ז"א הוא באמת לא רוצה לישון, ומדובר באדם שבאונס ישן, באונס, למה כי אם כבר נופל לו הראש לבד זה אונס גמור, זה לא אומר אה, עכשיו אני יעצום עיניים כמה דקות, לא, הוא לומד ביגיעה, 36 שעות, ופתאום הראש שלו יורד הופ, השערות מחזיקות לו את הראש עוד פעם. זה נקרא שהוא רוצה, לדוגמא, הגאון מוילנא היה בכלא בחג סוכות, לקחו אותו הגויים לכלא, הוא היה בכלא ואסור לישון חוץ לסוכה, אז הוא היה מסתובב כל הזמן מחזיק את העיניים ככה שלא יישן, שלא יישן. הארי הקדוש בשבת פעם אחת הוא הכניס את היד לזקן ועד מוצאי שבת לא הוציא אותה, שמא יתלוש, אפילו שעפ"י ההלכה אם בן אדם נוגע בזקן ואפילו אם ירדה שערה במקרה אז הוא לא עשה כלום זה מתעסק, אבל הוא הכניס אבל מהחשש אולי וזה, עד מוצאי שבת נשאר ככה. כי מי שרוצה הוא רוצה, יש לי קלטת רוצה רוצה רוצה. תלוי איזה רצון, רוצה אחד, רוצה שתיים, רוצה שלש, תלוי כמה רוצה, כי אין דבר העומד בפני הרצון.
מכל מקום, מי שהוא לא ראוי להשתדל בעבורו כלומר לאדם כשר וישר אתה יכול לתת ולעזור ולסייע אבל מי שהוא לא כזה אתה לא חייב. ואחרי שהוא רוצה בכל לבו לעזור לבן אדם ולהשתדל להשלים אותו והאדם כבר ראוי וכשר, אח"כ יבטח על האלהים בהשלמתו, לא יתלה שהוא מסוגל והוא יכול, הוא צריך עכשיו זה שרוצה אם אנחנו רוצים לעזור לחבר שביקש, צריכים לבטוח על האלקים שנוכל להשלים את חפצו. ואם ישלים את זה על ידו וישימהו סיבה לטובת זולתו, יודה על זה להשי"ת. אז אם הקב"ה השלים את הדבר על ידו ושם אותו הסיבה להיות לטובה של זולתו, אז הוא צריך להודות על זה לאלקים, ואם ימנע ממנו והקב"ה לא יתן לו להשלים את חפצו, הוא רצה לעזור לו עשה הכל השתדל כל מה שרק אפשר, יותר ממה שעושה לעצמו אפילו, ולא הצליח, אל יאשים את נפשו, ויודיע לחברו שלא קיצר, ז"א שהוא עשה את המיטב והמירב, אחר שיטרח וישתדל בו בעצמו, אבל שהוא ישתדל בו בעצמו, יש בן אדם יש הרבה אנשים שמבקשים מהם איזה טובה אז הוא אומר את צד שלישי, ואז הוא לא יודע אם צד שלישי עשה או לא עשה, ואז הוא אומר ניסיתי ולא הצלחתי, אתה לא עשית בעצמך. פה מדובר אחר שיטרח בו וישתדל בו בעצמו, אז לא יאשים את עצמו, אבל אם הוא לא השתדל בעצמו זה לא דומה אחד שעושה בשבילך למה שאתה עושה בעצמך, כי אם אתה חפץ במשהו, נגיד אתה רוצה עכשיו כוס מים ואתה צמא, ואמרת למישהו אז יכול להיות שאחרי רבע שעה תגיד לו מה עם המים, הוא יגיד לך אה שכחתי, למה כי הוא לא צמא, אבל אתה שאתה צמא אתה לא יכול לשכוח כל רגע שאתה צמא, כי אתה מחכה לזה. אז אם אתה עושה לעצמך אין לך להאשים את עצמך, ואם אתה לא עושה בעצמך אז אתה באמת לא פעלת לטובת חברך עד איפה שידך משגת.
אבל עניני אויביו וחומדיו ומבקשי רעתו, הארכנו על זה, אני לא רוצה לחזור שוב אני אגיד בקצרה, שצריך לבטוח בעניניהם על הבורא יתעלה למה יש לו אויבים ולמה יש לו שונאים ולמה יש לו מקנאים, למה יש לו רודפים ומלשינים ומה לא, צריך לבטוח על הבורא יתעלה, ויסבול חרפתם ואל יגמול להם כפעלם, אניה גזמתי קצת בהגדרות, ההגדרות שלי קיצוניות היו, אבל זה לא על כלם בכל מצב כמו שלמדנו אתמול, כי יש מצבים ויש מצבים וזה תלוי לפי הענין ולפי חומרתו וכו', אבל בעיקרון במקום שאתה יכול לסבול חרפתם ואל יגמול להם כפעלם, אך יגמלם חסד ויעשה להם כל מה שיוכל לעשותו מן הטוב ויזכור בלבו שהתועלת והנזק זה ביד הבורא יתברך, ואם הם יהיו סיבה להזיקו באמת הם הזיקו אותו והסיבה שהם הזיקו אותו יחשוב עליהם טוב, ויחשוד על עצמו ומעשיו שקדם אצל הקב"ה הרבה חובות שלו קודם, אז לכן גלגלו את זה על ידי אותם אנשים, כי מגלגלים חובה ע"י חייב. אז זה כמו אדם שנתקל באבן והוא לא מאשים את האבן, צריך להאשים את עצמו שהוא לא הסתכל, אז אם אדם נתקל בבן אדם שהוא כמו אבן, כמו אבן נגף, צריך להאשים את עצמו למה הוא נתקל בו. ויתחנן אל האלקים ויבקש מלפניו לכפר עוונותיו, ואז ישובו אויביו לאהבתו. אז אם באמת יכופרו עוונותיו והוא יעשה תשובה שלמה, אז ישובו האויבים לאהבתו כמו שאמר החכם, ברות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו. עד כאן זה מה שלמדנו אתמול.
עכשיו הפירוש בחלק הרביעי, בענינים של חובות הלבבות והאברים שאדם מתיחד בתועלתם ונזקם, וזה כמו צום וכמו תפילה, כסוכה וכלולב וכציצית ושמירת שבת והמועדים, וימנע מן העבירות, אז יש מצוות שמיוחדות לאדם והן לא פועלות על זולתו, כגון שאדם צם הוא צם בעצמו מתפלל בעצמו, עושה סוכה בעצמו, לוקח לולב בעצמו, ציצית, שמירת שבת, מועדים, יש מצוות וחובות הלבבות שהם קשורים רק לעצמו, לא לזולתו, וימנע מן העבירות שהן שייכות רק לעצמו כל חובות הלבבות אשר לא תעבורנה לזולתו ותועלותם ונזקם מיוחדים בו מבלי שאר בני אדם, ז"א הכל נוגע במצוות, מדברים כרגע על סוג מצוות ועבירות שתלויות רק בו ומתייחסות אליו והשכר והעונש זה שלו. מה יהיה יושר הבטחון בכל אלה? איך אדם צריך לבטוח בדרך הישרה את האלקים, איך הוא צריך לבטוח? אז אמרנו שאומר רבינו בחיי בעצמו, ומאלהים אשאל להורות אותי האמת ברחמיו, מבקש מהקב"ה, לפני שאני כותב רבש"ע תורה אותי את האמת ברחמיך, שאני אכתוב בדיוק מה שאתה רוצה ממני. ואז הוא אומר, והוא כי מעשה העבודה והעבירה לא יתכנו לאדם כי אם בהקבץ שלשה דברים. אין מצוה ואין עבירה שאין בה את שלשת הדברים האלה, והם לא יתכנו להתקיים בלי שלשת הדברים. כל מצוה ועבירה. אחד: הבחירה בלבו ומצפונו, קודם כל דבר ראשון כשאדם עושה איזה מעשה הוא בוחר האם לעשות או לא לעשות. והוא בוחר את זה בלבו ובמצפונו, זה לא ניכר, הוא לא מודיע ולא מכריז, אבל הוא בחר לעשות את הדבר הזה, אז דבר ראשון זה הבחירה שלו אם לעשות או לא לעשות. הדבר השני זה הכוונה וההסכמה לעשות מה שבחר בו, זה כבר שהוא מכוון לעשות הוא כבר מסכים על הבחירה שהוא החליט והוא כבר מתחיל לעשות את הדברים. הכוונה וההסכמה לעשות מה שבחר בו. זה דבר שני. והשלישי - זה שישתדל לגמור המעשה באיבריו הנראים ויוציאו אל גדר המעשה. נגיד, לא להתחיל כבר לעשות, לעשות עד הסוף. לדוגמא, בן אדם בחר השנה לעשות מצות סוכה, קודם הוא לא עשה, עכשיו הוא בחר לעשות, ויש לו את הכוונה וההסכמה לעשות לכן הוא קנה עצים ופינה מקום וסידר הכל. עכשיו מה שנשאר לו זה להשלים את המעשה, ואז הוא צריך בכל האיברים שלו הנראים להוציא את זה אל גדר המעשה בפועל, אז זה שלשה דברים שנמצאים במצוות ובעבירות, אחד בחר לעשות עבירה והכין את עצמו לעבירה והשתדל מאד לגמור את העבירה, וסיים את העבירה. אז ז"א שלשה תנאים אלה יחולו בכל מצוה ובכל עבירה.
עכשיו מה שאינו נעלם ממנו בהם כי בחירת העבודה והעבירה והכוונה וההסכמה על המעשה, הבטחון על אלהים בזה טעות וסכלות. ז"א, מה שאינו נעלם ממנו בהם, ז"א זה באפשרותו לעשות, כל הדברים שהם באפשרותו לעשות וזה לא נעלם ממנו שהוא לא יוכל לעשות, כגון בחירת העבודה והעבירה שהוא בוחר לעבוד את ה' או שהוא בוחר לעשות עבירה, זה דבר שלא נעלם ממנו, זה לא דבר שהוא לא יכול, אין מצוה שהוא לא יכול לעשות ואין עבירה שהוא לא יכול לעשות, זה לא נעלם ממנו, זה באפשרותו. והכוונה וההסכמה על המעשה ז"א אדם שרוצה להכין את עצמו כבר לעשיית המצוה או לעשיית העבירה, זה דברים שלא נעלמים ממנו, הוא יכול לעשות, הוא יכול להכין את עצמו לקראת מה שהוא רוצה לעשות. אלה שני התנאים הראשונים שאמרנו, הבחירה בכוונה וההסכמה. שני אלה הבטחון על אלהים בזה אם הוא יבטח בה' ויגיד ה' יבחר לי, אם ה' ירצה אני יעשה כמו שאנשים טפשים עונים, אני אומר לו, אתה בא לשבת ללמוד תורה? הוא אומר לי אם ירצה ה', מה זה אם ירצה ה' ה' רוצה, מה פירוש, מה זה אם ירצה ה', ה' לא רוצה ש ישבתו ולא רוצה ש ילמדו, מה זה אם ירצה ה'? זה סכלות, אדם שאת הדברים שבידו לעשות ולא נעלמים ממנו מעשייתם והוא רוצה לבטוח בה' שזה תלוי בה', מפיל על ה' את זה, זה סכלות, טעות וסכלות. כי הבורא יתברך הניח ברשותינו בחירת עבודתו והמרותו, אם תרצה לבחור במצוות ה' ובעבודתו אתה יכול, אם תרצה להמרות אותו ולעבור עבירות אתה יכול. לא אתה רשאי, אתה יכול מבחינת ביצוע. כמו כשתוב "ובחרת בחיים", חביבי תבחר, התורה אומרת מה מותר ומה אסור, אבל היא אומרת תבחר בחיים. ומה שתבחר זה מה שיהיה דינך.
מה לא הניח ברשותנו? את הבחירה והכוונה וההסכמה זה ברשותנו, מה הוא לא הניח ברשותנו? את ההצלחה, את השלמת המעשה הן בעבודה והן בעבירה, אחד רוצה לעשות מצוה ולא הצליח להגיע לגמרה, ממש הוא עשה והשתדל עד היכן שידו משגת ולמעלה מזה, ולא הצליח, לא הצליח, אז השלמת העבודה לא בידו, והשלמת העבירה, אדם רצה ללכת לגנוב, והכין וביצע הכל והכין את הכלים והכל, בדיוק בא מישהו לא יכול לעשות את העבירה, אז הוא לא יכול להשלים את העבירה. אז ברשותנו זה הבחירה הכונה וההסכמה, אבל השלמת המעשה הן בעבירה והן במצוה לא ברשותנו. אלא הם תלויים בסיבות שהם חוץ לנו, כשאני רוצה לבחור זה תלוי בי פה בפנים, כשאני רוצה לעשות משהו אז כל מה שיש לאל ידי בהכנת הענין אני עדיין יכול לעשות, אבל לבצע את המצוה סופית או את העבירה, כיון שזה תלוי בסיבות שהם חוץ לנו אז פעמים הם מזדמנות בקצת העיתים ופעמים נמנעות בקצת העיתים. ולמה הן מזדמנות או נמנעות? תלוי מה הזכויות שלך או העבירות שלך שקדמו, הבא להטהר מסייעין לו הבא להטמא פותחין לו.
אז ראינו שיש שלשה דברים, שניים בידינו והשלישי לא בידינו, אבל עלינו להשתדל תמיד בעבודת ה' לעשות עד תכלית האפשרויות שלנו, ויותר מזה אין לנו מה לעשות.

ש. איך תדע עד מתי? איך יודעים עד מתי זה מקסימום?

הרב: אני אתן לך דוגמא, אתה רצית לבנות סוכה, והשכנים לא רוצים שתבנה סוכה, לא רוצים, אז אתה בבעיה עכשיו לסוכות, נכון? אתה צריך לנסות לפייס אותם, אתה צריך לרצות אותם, אתה צריך לתת להם משהו בתמורה, אתה צריך לעשות כל מה שאפשר, אתה צריך במקום זה אני אתן לכם ככה וככה, אתה צריך לעשות עד תכלית האפשרויות שלך, אתה לא יכול לעשות למטה תחפש עצה לעשות למעלה, אתה לא יכול לעשות כאן תשתתף עם השכן שלך שכן יש לו סוכה ואתה תהיה איתו ביחד, אתה לא יכול לעשות כך, אתה תעשה עד תכלית מה שאתה יכול, אבל אם זה לא רוצה וזה לא שומה וההוא לא מוכן וההוא לא זה, ואתה עד הרגע האחרון עשית כל מה שאפשר ולא היה אפשרות, ואתה רצית לנסוע להורים אז אמרו לך גם אנחנו נוסעים למקום אחר, וכל מה שעשית וזה וזה ולא יצא שום דבר, מה שנשאר לך זה סוכת הרבים, יש בבתי כנסת סוכות, ואתה יכול ללכת לישון שמה ולאכול שמה ושלום עליך. אתה מבין?

ש. זה סימן לא טוב

הרב: סימן לא טוב? אם הוא יקח את זה שזה רצון הבורא כמו שנלמד, וישמח גם במה שהקב"ה מונע ממנו לנסיונו, לנסיונו, אז יהיה שכרו טוב בזה שהוא מקבל גזרת הבורא בשמחה, כמו שבן אדם נמנע ממנו דברים רבים, או כמו שלוקחים לו אפילו את הילדים והוא צריך לשמוח, להגיד דיין האמת בשמחה כמו שהוא קיבל אותם הטוב והמטיב.
ואם יבטח על האלהים בבחירת עבודתו ויאמר, עכשיו יש לנו בן אדם עכשיו חכם שהוא אומר אני בוטח על האלקים בבחירת העבודה, אני לא בוחר שום דבר, מה שה' רוצה לבחור אני מסכים, ויאמר לא אבחר ולא אכוון לעשות כלום בעבודת הבורא עד שיבחר לי הטוב ממנה, אם הקב"ה רוצה שאני אחזור בתשובה אל תדאג, הוא כבר ידאג שאני אחזור בתשובה. מר חובליצקי מחכה בבית שהקב"ה ידפוק לו דלת, והוא בכבודו יגיד לו, ראה אחי ורעי, רצוי מאד אני חפץ שאתה תשוב בתשובה, בא אני אלווה אותך לבית הכנסת ללכת גם למקוה ולטמבלק שבע פעמים בבקשה, זה טיפש מטופש. הרי זה כבר טעה מדרך הישרה ומעדו רגליו מאופני הנכונה כי הבורא יתברך כבר ציוונו לבחור במעשה העבודה ולכוון אליה בהשתדלות והסכמה ובלב שלם לשמוע גדול, והודיענו שהוא אופני הנכונה לנו בעולם הזה ובעולם הבא, ז"א הקב"ה אומר במפורש, הבחירה היא לפניך, ראה אנכי נותן לפניכם היום את הטוב ואת הרע, את החיים ואת המוות ובחרת בחיים, ז"א הכל לפניך, כמו שולחן ערוך, ויש לנו שולחן ערוך, והכל נמצא שם. כתוב מה מותר ומה אסור, מה ראוי ומה לא ראוי. אז למה אתה מחכה? לא, הוא בוטח באלקים שאם הוא ירצה שיעשה משהו אז הוא יודע לו. אחד יבוא ידפוק לך בדלת, הוא אומר אני רוצה צדקה, הוא אומר חכה, אם הקב"ה יגיד לי אני כבר נותן לך על המקום, גם כמה שהוא יגיד אני אתן לך. אתה מבין, מה זה השטויות האלה, יש עבודת הבורא, כתוב בתורה מה צריך לעשות, אם אתה עושה בחרת בטוב נפלא, לא בחרת בטוב תקבל מה שמגיע לך.
ואם יזדמנו הסיבות ויתכן גמר המעשה בעבודתו אשר קדמה בחירתנו בה, יהיה לנו השכר הגדול על הבחירה בעבודה ועל הכוונה לעשותה ועל השלמת מעשיה באברים הנראים, עכשיו אחד שרצה לעשות מצוה, באמת רצה, והזדמנו לו הסיבות, הרי אמרנו שיכול להיות שיזדמן ויכול להיות שלא יזדמן, יכול להיות שהוא לא יצליח לעשות את המצוה שרצה והוא ישאר בלי סוכה, ויכול להיות שכן, ואם יזדמנו הסיבות ויתכן גמר המעשים בעבודתו אשר קדמה בחירתנו בה, הרי אמרנו שמתחילים בבחירה ואח"כ בכוונה והסכמה, והוא הצליח לגמור את המעשה יהיה לנו השכר הגדול שימו לב, על שלשה דברים, על הבחירה שבחרנו בעבודה, על הכוונה לעשותה ועל השלמת מעשיה באיברים הנראים. אז כמה שפעלנו ועשינו ככה נקבל והשכר יהיה גדול. ומה יקרה אם ימנע מן האיברים גמר המעשה? הוא חיפש נמשיך עם הדוגמא, לעשות את הסוכה ולא הצליח, לא נגמר לו המעשה, לא הצליח, יהיה לנו שכר על השני חלקים הראשונים, יהיה לנו שכר על הבחירה ויהיה לנו שכר על הכוונה.

ש. מה למעשה?

הרב: לא נגמר

ש. למה אני אשם?

הרב: ה' לא נתן לך כי אתה לא זכאי,

ש. אבל אומרים התכוון לעשות ולא עשה כמי שעשאה

הרב: נכון. זה מה שכתוב שכר הבחירה והכוונה.

ש. על שני שלבים הראשונים

הרב: נכון.

ש. אולי זה שכר אפילו יותר גדול, אנחנו לא יודעים.
הרב: אם אדם כן, מקפיד הלאה והלאה והוא רואה שנמנע והוא ממשיך ונמנע ונמנע, כי אם הזדמנה לו המצוה בנקל זה לא כמי שטרח בעבורה וגם לא השיגה. נגיד אחד רוצה

ש. מי שבנה לי את הסוכה, עשה את הכל,... אני לא מקבל

הרב: אין לך שום קבלה על מה שאתה לא בחרת ולא התכוונת ולא הסכמת ולא כלום, עשו לך מוכן אז לכן אשמדאי מלכא דשדא לימד את שלמה המלך סוד גדול, אמר לו לעולם אל תעשה מצוות בחינם, למה? כי מצוה בחינם הסטרא אחרא שורה עליה. שום דבר לא לעשות בחינם, נגיד אחד נותן לך אתרוג בחינם, לא, אתה תשלם. אדם רוצה לבנות לך את הסוכה בחינם, אז תשלם או שתפצה אותו במשהו או שתעשה משהו, אבל לא לקחת בחינם

ש. הרב מחזיר בתשובה בחינם

הרב: אז מה הבעיה, לא הבנת, זה לא בעיה אצלי, זה בעיה אצלך, בטח תשלם תעשה הוראת קבע. בטח, צריך לעשות הכרת הטוב. הצילו לו את החיים והוא לא משלם. עשו לו את הניתוח, ניתחו אותו, סידרו אותו עשו אותו חדש, א וברול, לא אומר תודה רבה, שלום ביי.

ש. הרב, מישהו אמר על מצות סוכה שהאכילה והשינה הם המצוה אז אם ישנת בסוכה של הבית כנסת אז כן קיימת את המצוה

הרב: יש את המצוה לשבת בסוכה, ויש מצוה לבנות סוכה, בחלק של לבנות סוכה זה מצוה,

ש. זה לא מצוה

הרב: לא, זה הכנת המצוה מצוה, גם הכנת המצוה זה מצוה. זה הכנה, הכנת מצוה זו מצוה בעצמה. אתה מבין? כשאתה מכין את התפילין אתה עוד לא מניח אותם, אבל הכנת המצוה זו מצוה, כתיבת המזוזה זה הכנה למצוה, כשאתה שם אותה במקומה אתה מקיים את המצוה.

ש. אז אם הוא לא הצליח זה מצטרף למעשה

הרב: אם יצא בעשה גם

ש. גם אם הוא לא הצליח נגיד

הרב: אז יש לו את שני חלקים הראשונים, את הבחירה והכוונה וההסכמה.

ש. אז מה זה מצטרפת למעשה

הרב: אמרנו, הבחירה והכוונה שאתה רוצה לעשות, אז כתוב שמי שחשב לעשות מצוה ולא עשה בגלל אונס, כמי שעשה, והוא לא עשה רק, הוא כמי שעשאה. ולכן הוא יקבל שכר על כל זה, הגמר זה מה' יתברך, אנחנו מהש מוטל עלינו זה ההשתדלות, אנחנו צריכים כל הזמן לשאוף לעשות אבל לא לשבת ולשאוף לעשות, אלא להגיע גם למצב של עשיה באיברים עד תכלית. אבל ההצלחות לא בידינו. אני בא לאולם ויש 700 איש, אני רוצה להחזיר את כולם בתשובה, בסוף הערב חזרו עשרים, שלשים, ארבעים, אז מה, לא הצלחתי על כולם, אז מה? אני עשיתי אותו דבר כמו שעשיתי לשלשים עשיתי לשבע מאות. אני אשם שההוא נרדם ושההוא דיבר בטלפון או שההוא צחק או שההוא לא שם לב או שההוא התלבט או שההוא ככה, מה אני אשם? אני הבאתי לשבע מאות אנשים אוכל, ואכלו שלשים והשאר לא אכלו, אני עשיתי את מה שרציתי נכון? לא הושלם הרצון שלי שיאכלו כולם, נכון? לא הושלם, אבל אני הכוונה שלי והבחירה שלי יצאו לפועל, זה כן יצא לפועל, זה שההוא לא אכל לא אכל אבל אני מפסיד? לא מפסיד.

ש. לא, אתה מפסיד שליש

הרב: לא מפסיד רק מה, אם הוא היה אוכל גם את האוכל היה לי עוד שכר מזה שהוא נהנה מעצם הענין, אבל על זה שאני הבאתי עד מיצוי, קודם כל אין עלי טענה ודבר שני, במקרים כאלה יתכן שהחיזור שלי אחרי פלוני אלמוני מגדיל את שכרי יותר אפילו מהשלמת המעשה. כן, לדוגמא, בן אדם אני יודע שהוא תפרן והוא מתבייש לקחת מאנשים וכו' וכו' והוא לא לוקח, ואני עושה כל מיני אמתלאות ותצדקי ככה להביא לו את הכסף באיזה שהיא צורה וכו' וכו', אז כמה שאני אשתדל יותר ואני לא מצליח ביום הראשון, ולא בשני ולא בשלישי ולא ברביעי ולא בחמישי עד שאני אצליח זה לא כמו אחד שבא ונתן וגמר את הסיפור, אחד שמשתדל הרבה אז הוא מקבל כפי ההשתדלות שלו. לכן כפום צערא אגרא, כמה שאתה מצטער יותר ומשתדל יותר להשיג את המטרה, אתה מקבל שכר בהתאם. אז לכן אף פעם אל תרפה. אדם אומר הוא לא רוצה לא צריך, אבל אם אתה הבנת שהוא כן צריך אז אל תגיד שהוא לא צריך, תמשיך. הילד שלך לא רוצה לאכול, אז אתה משליך אותו בעריסה ואתה אומר הוא לא רוצה לאכול, מה אני יעשה, הוא לא רוצה לאכול, אבל אתה יודע שהילד צריך לאכול כל איקס שעות, אם הוא לא יאכל אז זה יכול להיות בעיה. אז האמא אומרת לו ככככה, עושה לו קולות מצחיקה אותו ככה העיקר שידחף לו את מה שצריך, למה, למה היא עושה לו ככה? כי היא אחראית עליו, היא יודעת שהוא צריך, זה שהוא לא מבין שהוא צריך זה לא אומר שאני צריך להפסיק. בן אדם לא רוצה לחזור בתשובה, אומר מה אתה רוצה ממני, לא רוצה לחזור בתשובה, מה אתה לא מבין? לא רוצה. אבל אני מבין שהוא צריך, אז לכן התורה אומרת יוכיחנו עד אשר יכנו, אתה לא חייב לקבל מכות בשביל זה, אבל גערות וקללות כן. אז ז"א, אתה צריך לעשות עד היכן שידך משגת בכל מצוה ומצוה בשביל להשיג את התכלית הזאת שה' רוצה מאיתנו.

ש. מחילה, הרב, השכר על החלק השלישי הוא כולו תלוי בגמר, הוא תלוי בהשתדלות, נכון? העיקר שאנחנו מוציא את זה במאזן

הרב: על שני החלקים זה מה שאנחנו נדרשים, החלק השלישי - ההצלחה בו לא תלויה בנו, לא תלויה בנו.

ש. אז איך נקבל שכר על ההצלחה, הרי זה לא תלוי בנו

הרב: לא תקבל שכר אם אתה לא הצלחת

ש. גם אם כן נצליח זה לא תלוי בנו,

הרב: עוד פעם אני עשיתי, אני הצלחתי בגלל שקדמו לי זכויות שמאפשרות לי לזכות. אם לא קדמו לי זכויות אני צריך להתאמץ עוד לעשות עוד הרבה זכויות שאני אזכה. כשאחד בנה בנין גדול אז שאלו, מה היתה הזכות הקודמת שבגללה זכית לעשות מצוה גדולה כזאת? כי מגלגלין זכות על ידי זכאי ומצוה גוררת מצוה, אז מה היתה המצוה הקודמת שגררה כזאת מצוה גדולה ועצומה? פעם אחד שאל אותי, הרב שלי, זצוק"ל, אמר לי תגיד לי, במה זכית שאתה יכול להחזיר אנשים בתשובה? אז לא חשבתי על זה אף פעם אז אמרתי לו, אני חושב שבגלל שאני קיבלתי ברכות מהבאבא סאלי ומהרבי מלעלוב זכרונם לחיי עולם הבא, הרבי מלעלוב לא הנוכחי, זה אבא שלהם, וסיפרתי לו איך נתברכתי ומה ביקשתי וזה וזה וזה, אז הוא אמר לי לא לא, זה לא בגלל זה, אמרתי לו למה? למה זה לא בגלל זה? הוא אומר לי זה בגלל הלב שלך, הלב הטוב שלך בגלל זה זכית.

ש. לב טוב?

הרב: כן, מה לעשות.

ש. אבל איך זה בא , זה רגישות

הרב: הרב מאיפה הבאת רגישות? מה פתאום רגישות? אתה יודע מה זה, שאדם רוצה לתת לתת לתת בלי גבול, בלי גבול, איפה זה נמדד? אתה מוכן להפקיר את החיים שלך בשביל אחרים לגמרי? לגמרי. אין לך חיים פרטיים. אתה מוכן? באים לבן אדם, שמע אנחנו צריכים זה וזה, אומר לו אין בעיה, תשלם. אין בעיה אני יעשה לך בשמחה, יעשה לך גם הנחה, אבל תשלם. אבל אם בן אדם עושה בחינם ומשקיע את כל הזמן שלו ואת כל החיים שלו למטרה מסויימת, אז מה מריץ אותו? הוא מוותר על הנאות שלו, של חיים שלו, יש לו בית יש לו ילדים יש לו משפחה יש לו הכל, מאיפה זה בא? אתה מבין.

ש. הרב זה כמו דור המדבר שהם זכו ארבעים שנה למן בזכות אברהם אבינו, הוא הביא להם שלש לשונות אבל הרצון שלו היה לתת, אותה כמות של מן ירדה זה הלב שלו

הרב: כן. אברהם אבינו איך מידה כנגד מידה הקב"V נתן לעם ישראל לאכול בזכות מה שהוא ארח את המלאכים אצלו, הוא מצד עצמו היה מוכן לארח מיליונים ולהאכיל אותם אבל לא הזדמנו אנשים, הפוך, הקב"ה עוד הוציא חמה מנרתיקה שהוא לא יאכיל, כיון שהוא היה אחרי ברית ביום השלישי בן מאה, והוא לא מוכן לוותר על האפשרות להאכיל אנשים. לא מוכן. אז איזה לב זה? עכשיו כמה היה בלב הזה נתינה, כמה היה?

ש. של מיליונים

הרב: של מיליונים, איך אנחנו מחלקים מיליונים? צריך לב של מיליונים.

ש. לפי היכולת

הרב: לא, לא צריך יכולת

ש. אם אין לי מה לחלק

הרב: צריך רצון

ש. רצון יש לי אין לי מה

הרב: גם אני לא היה לי מה, לא רק שלא היה לי מה, לא היה לי מה לאכול, אני בעצמי לא היה לי מה, אבל מה, הלכתי וביקשתי מזה ומזה ומזה ומזה ומזה בואו נעשה, בואו נתן, בוא נעשה בא נעשה, קיבלתי בזיונות בלי עין הרע בכמויות מספיקות לכפר על כל עוונותי וב"ה, הקב"ה רואה, לא ביום הראשון, לא בשנה הראשונה, גם לא בעשר הראשונות, ואצלי זה לקח מהר, כי אצל אברהם אבינו רק בגיל 75 הקב"ה נגלה אליו, אחרי שהוא כבר שיגע את כל העולם והחזיר אותם והאמין את ה' בעיניהם ועוד אחרי זה מגיל 75 עד 137 עוד בחן אותו בעשר נסיונות, ורק אחרי זה הוא אמר לו "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", אז אצלנו זה תהליך מקוצר, בגלל שזה כבר סוף הדורות, אין זמן לחכות.

ש. איך אתה יודע אם זה נכון או לא נכון, נגיד אתה הולך בדרך ואתה לא רואה שבסוף אתה מצליח, אז אולי נגיד אתה טועה, או שזה לא קשור

הרב: במה אתה טועה? לדוגמא, אתה הולך להחזיר אנשים בתשובה ואתה מצליח, אז איפה אתה טועה?

ש. לא דוגמא ביום יום, פשוט יש לך שיעור א' ושיעור ב', אתה מתלבט לאיזה שיעור ללכת, או דברים כאלה נגיד אז זה ההחלטות שלנו, אז נגיד אתה הולך נגיד לכיוון מסוים ואז נגיד אתה רואה עיקובים אתה יודע שזה לא נכון?

הרב: לא, בדיוק הפוך, מקום שיש בו עיכובים זה סימן ששמה הקדושה יותר. איפה שיצר הרע דוחף אותך והולך איתך יד ביד אתה צריך לחשוש, איפה יצר הרע, מה קרה לו, מה קרה? אברהם אבינו לדוגמא, כל הדרך הזדמן לו היצר הרע, יצר הרע הזדמן לו בדמות זקן ובא אליו לאברהם ואמר לו, תגיד לי לאן אתה הולך? הוא אומר לו לעקוד את הבן, הוא אומר מה אתה, מה קרה לך, אתה כבר סבא קשיש, אתה שומע מה אתה מדבר? אתה הולך לשחוט את הבן? אומר לו כן, ה' ציוה אותי. אז הוא אומר לו את נשתטית, או אתה זה לא נורמלי, אז הוא אמר לו אעפ"כ, אז הוא ניסה עוד תירוץ וזה וזה, אמר לו אעפ"כ, אז הוא ראה הוא לא יכול עם אברהם הלך ליצחק, אמר לו אתה יודע שהאבא שלך הוא לא מאה, הוא מתכוון לשחוט אותך, אז הוא אומר לו מאיפה אתה לומד את זה? הוא אומר לו איפה השה? הוא אמר לך שהוא הולך ללמד אותך עבודה, נכון? איפה השה? אז הוא שואל את אבא שלו, אבא, איפה השה? ואיה השה לעולה? אומר לו השה לעולה בני, אז הוא אומר לו ליצר הרע, זה יצר הרע שואל אותו אז הוא אומר לו ואעפ"כ, גם יצחק אמר אעכפ"כ, וילכו שניהם יחדיו - זה לעקוד וזה להיעקד. אז הוא לא הצליח. אז מה הוא עשה? נדמה להם כנהר, פתאום נהיה נהר בדרך, אז הם לא יכולים לעבור, הגיעו מים עד נפש ואברהם לא יכול לעבור, אז אם הוא לא יכול לעבור אז הוא פונה לקב"ה, רבש"ע, אני רוצה לקיים את מצותך, אבל הנהר לא מאפשר לי, אז תסלק את הנהר, ה' מסלק את הנהר. ואז הוא הולך ומגיע והוא בא לשחוט ופתאום הוא שומע אברהם אברהם, אל תשלח ידך אל הנער, אז הוא לוקח את החרב והוא רוצה לשחוט, מה פירוש, מה זה אברהם אברהם, אל תשלח ידך אל הנער, אולי זה יצר הרע? בסוף למה הוא מפסיק? "וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו", כשהוא ראה את האיל אה, אז הוא הבין שבאמת עכשיו הוא יכול לא לשחוט, זה לא יצר הרע. איך הוא ידע שזה לא יצר הרע? כי כל הדרך הזדמן לו היצר הרע בקלות, בא לו פתאום זקן, פתאום הגיע זקן, הולך לידו, פתאום נהיה לו נהר, פתאום הכל פתאום, הכל בקלות מופיע בקלות בלי שום עיכובים, זה יצר הרע. אבל כשהוא ראה את האיל מסובך בקרניו, זה כבר לא שייך לטומאה, זה שייך לקדושה, כי דברים שהם בקדושה תמיד יש עכבות, תמיד יש קשיים תמיד הכל. פה ידע אברהם אבינו שזהו, פה הוא כבר יכול. נכון? אז עכשיו אפשר להתפלל.