שער הבטחון - חובות הלבבות - פרק ד חלק יד | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

שיזמין סעודה, חכמים.

‫אנחנו מוזכים לדבר, ‫אנחנו מוזכים לדבר, ‫תודה רבה.

‫כי הרגע שידעו חביבי, עולים. ‫יאללה, נתראות.

‫מי שבא עם בגדי לבן,

‫ואם היה לו איזה כתם קטן, ‫מייד ניקה אותו, ‫והיה לו עוד איזו עבירה, ‫ניקה אותו מיד, והיה לו... מיד.

‫אדם כזה, תמיד הוא בבגדי לבן.

‫כדאי שאנחנו נעשה...

‫קח רק רבינו בחייה, ‫תלמד את התורה כל הזמן, ‫הלוך חזור, הלוך חזור, הלוך חזור, ‫כל ימי חייך.

‫מה אתה עוד צריך?

‫כשאתה רואה את כל הדברים, ‫כשאתה רואה את ההשגחה האלוקית,

‫כשאתה רואה את עבודת האלוקים, ‫כשאתה רואה את כל הבחינות שיש כאן,

‫מה עוד אדם צריך?

‫יש לו רצון ושאיפה לדבק בשם, ‫לקבל אהבת השם, יראת השם, הכול.

‫בספר אחד.

‫אתם מוציאים אותו תוך חמש שעות,

‫וזהו, הלכו העשרים שקל, ‫והלכה כל ההנאה,

‫ואתה מתחיל מחדש לרעב.

‫נו, אז מה יצא לך מכל זה?

‫פה

זה לא נגמר.

‫ובפרט אם לוקחים את המסקנות,

‫חבל על הזמן.

אז לכן אנחנו רואים

‫שגמול העולם הבא אין תכליתו ‫אלא להתדבק באלוקים ‫ולהתקרב אל אורו העליון, ‫כמו שכתוב, ‫והלך לפניך צדקיך,

‫כבוד השם יאספך.

‫אם ילך לפניך צדקיך,

‫יש לך

הרבה מעשים טובים,

‫אז הם ילכו לפניך,

‫ממילא כבוד השם יאספך.

‫אז יש את הרצון העליון לתת לך להתדבק בו.

‫כיוון ששאבת כל ימיך להתדבק בו.

‫היה אבא אחד שאמר לבן שלו,

‫אני תורם אותך לישיבה,

‫ואתה תכניס אותי לגן עדן, ‫לאם אברהם זכה הבא.

‫אז אתה תהיה בישיבה,

‫אני אחיה את החיים שלי ואני מסודר.

‫הבן, שהיה חכם,

‫יום אחד אמר לאבא שלו, ‫אבא, בוא נרד למרתף היין.

‫נביא יין.

‫אז הבן הלך לפני האבא,

‫הם ירדו עם נר במדרגות.

כשהילד יורד,

‫אז הנר ככה מרקד,

‫והגוף שלו מסתיר גם את האור קצת, ‫אז רואים צללים ככה,

‫ואבא שהולך מאחורה, ‫יותר חשוך לו והוא עומד להיכשל.

‫אז הוא אומר לו, תרים, תזיז, ‫אני לא רואה, תזיז ככה, תעשה ככה.

‫למה אתה לא מרים?

‫באמצע המדרגות

אמר לו הבן אבא, ‫בוא תעבור קדימה.

‫תרד אתה קודם ואתה תראה טוב.

‫אז האבא עשה ככה, ובאמת,

‫לא הייתה לו שום הפרעה, ‫הוא ראה הכול מסודר, הכול טוב ויפה.

‫אמר לו הבן, אבא,

‫אם אתה תסמוך עליי,

‫שאני אעיר לך שם,

‫נהיה לך חשוך מאוד.

‫אז לכן, קח את הנר מצווה ואת אורי האור,

‫ותאעיר לעצמך.

‫ואז לא תצטרך לחכות לאור שלי, ‫שהוא יהיה,

כמו שאומרים בתימנית, ‫מלאכסס.

‫רועד, רועד ככה.

‫על זה נאמר,

‫והלך לפניך צדקיך שלך, ‫אל תחכה להצדקות של הבן שלך.

‫והלך לפניך צדקיך,

‫כבוד השם יאספיך.

‫זה מועיל לזכות,

‫אבל זה לא זכויות של עצמו.

‫ואם יש לו בן אחד שמזכה אותו, ‫ויש לו בת אחת שלא מזכה אותו,

‫או כך וכך,

‫אז כתוב שמוציאים את האבא, ‫אם יש לו בנים שהם רשעים בעולם הזה, ‫גם אם הוא צדיק, ‫מוציאים אותו מגן עדן ‫ושמים אותו בגיהנוך.

‫נכון?

‫אז לכן אמר שלמה ומנוח אדם השלום,

‫יסר בנך והניחק ויתן מעדנים לנפשך.

‫תייסר את הבן שלך, ‫כשהוא עוד קטן, בידיך וברשותך,

‫והניחק ויתן לך מנוחה ‫אחר כך לחיי העולם הבא, ‫וייתן עוד מעדנים לנפשך ‫שתהיה בגן עדן.

‫אבל אם לא תייסר אותו פה בעולם הזה ‫במוסר או בייסורים,

‫אז אתה תסבול אחר כך אתה בעצמך, ‫כי לא יניחק ולא יניחו לך שמה,

‫וגם לא יהיו לך מעדנים לנפשך.

‫אז לכן אדם צריך לפעול עד תכלית,

‫בשביל לחנך את ילדיו ‫לדרך התורה והמצוות.

‫-מדי הוא כבר גילו, זהו. ‫-נגיד, סדודו בבית ספר...

‫תמיד אתה צריך להשתדל, ‫כמו שאנחנו צריכים להשתדל באחרים, ‫שהם אפילו לא בנים שלנו.

‫ואמר לאור, והמשכילים יזהירו כזוהר או רקיע.

אז מי שהם משכילים,

‫הם יזהירו כזוהר הרקיע.

‫אלה שהשכילו פה,

‫ההשכלה שלהם היא תזהיר אותם ‫לחיי העולם הבא.

‫כמו שאמרנו, חוכמת אדם תאיר פניו,

‫שכל החוכמה של האדם היא בעצם היום,

‫בתוכו, אנחנו לא רואים. ‫רואים ראש, לכולם יש ראש.

אבל אף אחד לא רואה מה ההשכלה שיש בתוך הבן אדם

אבל לעתיד יזהירו

כזוהר הרקיע

אבל איזה חוכמה שברח בחר? חוכמת התורה, חוכמת התורה שיש לה כמה דפים למדת או שמחרתי בדרך התורה של נגיד לצאת מהחומר ול... ודאי ודאי הכל הכל, מה זה, מה זה? לא, לא מספיק הרבה גמרות, אבל נגיד אתה עושה הרבה חסדים ומתרחק מהחומר

אז זו החוכמה שבחרת בדרך הזאת או החוכמה שאספתי ושמעתי הרבה גמרות או זה? חוכמה שלא מביאה לביצוע

אז זה לא חוכמה, זה טיפשות

וזה טיפשות יותר גדולה מטיפש

כי טיפש

הוא לא יודע כלום, הוא טיפש

אבל חכם

שלא משתמש בחוכמה הוא יותר גרוע מטיפש

מה דוגמה?

בעל חי

שעושה צרכים באמצע הרחוב

ככה הוא נולד

וזה מה הוא מבין, איפה הוא רוצה עומץ, עושה ככה וזהו, שלום

עכשיו בן אדם שיש לו שכל, אם יעמוד באמצע הרחוב יעשה ככה לפני כולם

הוא יותר גרוע מכלב, נכון? נכון. זהו

אז מישהו טיפש,

לא למד כלום, ההורים שלו לא לימדו אותו שום דבר, טיפש

אז אתה לא יכול לבוא אליו בטענות כמו שאתה יכול לבוא בטענות לחכם

ואם החכם עושה מעשה טיפש או גרוע ממנו

אז זה הרבה הרבה יותר גרוע מהטיפש

עכשיו אם למדת תורה

ואתה יודע מה התורה מבקשת ממך ואתה לא עושה מה שהתורה אומרת ותמיד זה לטובתך

אז איך אתה עושה מה שלרעתך ולא לטובתך?

אם אתה יודע שפעולה מסוימת מפסידה אותך כסף

אתה תעשה אותה אם אתה יודע שהיא מפסידה אותך כסף וזה בידך לא להפסיד

זה טיפש

אדם ששורף את הממון שלו

אם תראה בן אדם עומד ברחוב מדליק כסף

כולם יגידו שהוא משוגע

אדם שלוקח את החוכמה שלו ושורף אותה

לא מפסיד כסף

אדם שיודע שהוא מפסיד חיים

מפסיד מצוות

מפסיד נצח והוא עושה את זה ביודעין

כי הוא מעדיף שוקולד וסוכריה

על חיי נצח

יש לך טיפש יותר גדול מזה?

אדם יכול להרוויח נצח במתעסק התאמין בהבלי העולם

שלא יישארו לו, ברור לו שלא יישאר לו כלום מזה

זה כמו בן אדם,

תינוק,

שבונה לגו מגדל.

עכשיו, כל הבית כנסת הזה נתנו לילדים לבנות לגו

ואחד בנה פה היכל לתפארה משהו, משהו, משהו, משהו וכולם מחאו כפיים, התלהבו והכול.

אבל מה תכליתו של הלגו הזה בסוף? שיפרקו אותו, נכון?

נכון או לא?

אז כל העמל והטרחה היו מה?

בחינם.

אבל הוא,

בשביל הכבוד,

שיגיד שהוא אלוף העולם בלגו,

אז הוא עשה את זה.

לא יותר טוב להיות אלוף העולם בהיכל אמיתי?

אחד שעשה היכל מעץ,

מהגוני,

משהו, משהו,

עם פיתוחי חותם,

דבר שיישאר לנצח,

ודבר שיהיה כל הזמן מוסרט ומוקלט, ואני לא יודע מה, והתפללו פה וכולי וכולי.

זה כבר השקעה שתישאר לנצח.

גם אם יסירו את זה

ביום מן הימים.

אבל את זה שהוא בנה היכל לה'

זה אי אפשר לקחת ממנו.

זה הוא עשה.

זאת אומרת, דברים שיישארו לנצח

שווה להשקיע.

דברים שלא יישארו לנצח, חבל על כל רגע.

כי רגעים שהולכים לריק,

זה בחינה של התאבדות.

מה לי אדם מאבד את כל חייו?

מה לי אדם מאבד חלק מחייו?

הרי באמת מה זה חיים?

אנשים חושבים שחיים זה סך החיים.

זאת אומרת שבן אדם חי 70 שנה, זה נקרא חיים.

כמה הוא חי?

70 שנה, 80 שנה.

זה לא החיים בכלל.

אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך.

אורך ימים ושנות חיים.

ימים יוצרים שנים,

ושנים בתוכם ימים.

אז למה צריך להפריד ולומר אורך ימים ושנות חיים?

יש אנשים שחיו בעולם הזה 100 שנה,

אבל הם מתו בקוצר ימים.

איך אפשר לחיות 100 שנה ולמות בקוצר ימים?

הוא לא אסף שום דבר למדינה.

אה?

כל יום הלך בחינם, לא עשה איתו כלום.

באמת. אז היה לו שנים רבות שהוא היה פה,

אבל בימים כמה הוא הכניס כלום?

כמה זה חיים באמת?

כל החיים שלנו זה רגע.

כל החיים שלנו זה רגע.

אני חי את הרגע?

מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הרגע הבא?

עוד לא בא.

אז כמה אני חי?

רגע.

אם יהיה לי עוד רגע,

מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הבא?

עוד לא בא.

אז כמה אני חי?

רגע.

אם יהיה עוד רגע,

מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הבא?

עוד לא בא.

כמה אני חי?

רגע.

אז ממה מורכב החיים שלי מרגע ועוד רגע ועוד רגע ועוד רגע?

והחיים זה רק הרגע.

אם מילאתי את הרגע בתוכן רוחני,

הרגע הזה חי לנצח.

אם לא ניצלתי את הרגע,

הרגע מת,

אין לי ממנו כלום, כלום.

התאבדתי, איבדתי, התאבדתי.

מה זה אדם מתאבד?

הוא איבד את הרגע האחרון.

הוא לא איבד את החיים,

הוא איבד את הרגע האחרון.

אבל הוא התאבד כבר כל החיים,

כי כל רגע שהוא איבד, הוא התאבד.

אותו רגע תאבד.

מה היה ברגע האחרון שהוא התאבד?

רגע אחרון הוא איבד.

את הרגעים הקודמים הוא כבר איבד לבד, בלי להפסיק את החיים.

לא צריך להפסיד את החיים בשביל להתאבד.

איבוד לדעת זה שאדם מדעת מאבד את הזמן.

אני שולט כלכלת אותו רגע. מה? אני שולט כלכלת אותו רגע. ודאי, זה עוד יותר גרוע.

אז זאת אומרת,

בן אדם,

אם היו נותנים לו 84,600 דולר כל יום לבזבז,

84,600 דולר לבזבז, יהיה לו קשה מאוד לבזבז כל יום 84,600. ואומרים לו, תשמע,

אם אתה תבזבז,

אז נהנית.

אם לא תבזבז, הכסף חוזר בחזרה לבנק.

מחר בבוקר תקבל עוד פעם 84,600. אם תבזבז, נהנית.

אם לא תבזבז,

הכל חוזר לבנק.

אז מה אדם ישתדל? ישתדל לבזבז את כל ה-86,400. אם לא, זה חוזר בחזרה לבנק.

קיבלת כבר את הכסף, למה אתה לא מבזבז אותו?

למה אתה לא מנצל אותו? למה אתה לא משתמש בו?

אז אם הוא לא ידע איך לנצל את זה,

אין הפסד יותר גדול מזה. זה שלך,

ואם אתה לא ניצלת, מחזירים את זה בחזרה לבנק.

מחר ייתנו לך עוד פעם 86,400,

ואין לך מה לעשות, אתה לא יודע מה לעשות עם זה,

אז זה חוזר עוד פעם לבנק.

בן אדם שנתנו לו כל יום 86,000,

400,000. 84,000. אם היו נותנים לו,

נו, אז מה?

והוא לא יודע לנצל את זה,

זה חכם או טיפש,

כולם רוצים להיות עשירים. הנה הם נתנו לך להיות עשיר.

אתה לא יודע מה לעשות עם זה.

אתה לא יודע מה לעשות.

אדם שמרוויח או משתכר כך, זה נקרא עשיר או לא?

אדם שיש לו הכנסה כזאת יומית, הוא עשיר או לא עשיר?

עשיר.

הוא היה מסכן.

מסכן, למה?

הוא מתוסכל כל יום אחר.

למה הוא מתוסכל?

אתה רוצה להתווכח כסף, הוא מכניס אה... אתה יודע מה לעשות. אני הייתי יודע מה לעשות.

הייתי מציל את כל עם ישראל.

נותן להם דיסקים,

שיעורים, סמינרים,

בתי כנסת,

מקוואות,

כל דבר שבקדושה.

מחלק תפילינות,

ציציות.

תן לכל עם ישראל, קחו, תענו.

גרוש לא היה נשאר.

אבל אנחנו יותר עשירים מזה.

יש לנו 80...

שש אלף ארבע מאות שניות

ביממה

שמונים ושש אלף ארבע מאות

שמונים ושש מאות, אני מחליף

אז זאת אומרת

אם בן אדם יש לו דבר כזה כל רגע שהוא לא מנצל הלך בחזרה

מת

ודאי, ודאי, ודאי, אז קודם כל אם אדם יודע לנצל את הזמן שנתנו לו כל שנייה, כל רגע זה חיים, כל רגע זה חיים, כל רגע זה חיים, כל רגע זה חיים

אני יושב איתכם כעת פה

ולפחות חצי מיליון אנשים שומעים עכשיו קלטות שלי

אז כמה שווה כל רגע שלי?

ברגע זה?

כן.

כל העולם בטח, כל העולם.

עכשיו ערים בחוץ לארץ.

חילקנו למעלה מ-20 מיליון דיסקים.

גם גם לא שווה... תסתכל בגוגל כמה צפיות יש תחת השם שלי.

מיליונים.

תראה כמה סרטים,

כמה נחשפים, כמה רואים, כמה מעבירים, כמה זה, כמה מדברים, כמה פה.

זאת אומרת, כל רגע שלך שווה

כנגד

מה שזה פועל בעולם כולו.

אז אדם צריך להיות חכם, הוא יכול להפוך רגע לשנה.

תאר לך שבן אדם היה בא ואומר לך, אני יש לי נוסעה

להאריך חיים.

הוא היה אומר לך, כמה עברו לך רופאים שבוע?

כל רגע אני הופך לך לשנה.

כמה זה שווה לשלם?

אבל כשתגיד לו, בסוף תשלם, אני אגלה לך את הנוסחה, הוא לא ישלם.

הרב מוכר מניות רטרואקטיביות?

לא.

לעולם לא.

אז לכן בן אדם צריך להבין דבר אחד.

החיים זה אוצר בלום,

שאם יודעים לנצל אותו,

אז כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק להכין צידה לדרך,

להכין צידה לדרך, כי המקום שאליו אנחנו הולכים,

זה מקום החיים האמיתי שלנו.

כמו שתינוק הוא עובר באמעי מו,

ושם הוא חי נפלא.

יש לו הגנה,

יש לו מזרון מים,

הוא אוכל ושותה בלי שום טרחה, הוא לא מוציא כלום.

יש לו מלאך שמלמד אותו את כל התורה.

מקום סבבה, נכון?

אבל זה רק הכנה ליציאה.

זה לא המקום העיקרי.

ככה, כשאנחנו פה, זה רק הכנה ליציאה, זה לא המקום העיקרי.

אז כמו ששם זה היה רק

ההבשלה והגידול לקראת,

גם פה.

אז אתה צריך להכין הכול לשם, כי מפה אתה יוצא כמו שיצאת משם.

כשיצאת מהבטן,

אז זה היה לידת הגוף.

כשאתה יוצא מכאן, זה לידת הנשמה.

איזה נשמה יוצאת מכאן?

מה שהשקעת בא,

זה מה שיוצא, זה האני שלך.

לא השקעת, שקעת.

אז לכן טיפשות,

שאין כדוגמתה שאדם לא מנצל את חיי העולם הזה לרוחניות,

כיוון שכל רגע מונצח לנצח נצחים,

ורגע שלא נוצל,

זה הפסד לעולמי.

אז כשאדם יגיע לעולם האמת,

יגידו לו, תיכנס לבפנים,

תלבש את החלוקה דרבנן מהתורה והמצוות שעשית בימי חייך,

יחכו שהבן אדם יצא, הוא לא יוצא.

אומרים לו, אפשר לעזור לך? משהו קרה? אתה צריך עזרה?

לא עונה.

בסוף אומרים לו, תשמע, אתה חייב לצאת. אם אתה לא תצא, אנחנו נסיר את המסווה, וזהו.

אז בסוף הוא יוצא מבויש

עם גרביים.

זה כל מה שהוא עשה בחייו.

איך שהוא יוציא גרביים? כל הכבוד.

אבל איך תעמוד לפני אנשים רק עם גרביים?

אני מתפלג שהוא יוציא גרביים. אתה מבין? ועוד גרביים של תינוק עם פומפון.

אז זה הסך,

זה הסך של מה שהוא עשה כל ימי חייו, הבנת?

אם בן אדם לומד שעה ביום הוא מבסוט, נכון?

אבל שעה ביום מתוך 72 שעות, 72 שנים,

זה כאילו הוא חי רק שלוש שנים.

אז את כל השאר הוא זרק לפח.

אז מה אם הוא עובד ולומד?

אם הוא עובד ולומד,

אז מה שהוא לומד זה לומד, ומה שהוא עובד זה הלך לפח.

אם הוא עובד בשביל ללמוד,

ובאמת הוא עובד בשביל ללמוד, שזה באמת הוא עובד בשביל ללמוד,

והוא מחפש לברוח כל רגע מה שאפשר מהעבודה לטובת הלימוד,

וגם כשהוא פנוי הוא לומד,

לא כמו יש אנשים חורפים עד שתיים וחושבים שהם חיים בביטחון

ופה ושם יגיע לאיזה עצלן וטיפש ואין לו שכל.

אדם צריך לנצל את הזמן הפנוי כל רגע ורגע.

אז אם בן אדם מגיע לעולם האמת,

כי הם חיינו ואורך ימינו, מי זה הם?

התורה והמצוות, הם חיינו ואורך ימינו.

ממתה תחיה לחיי העולם הבא? מהם חיינו ואורך ימינו.

אז כמה שיש לך, ככה זה.

אנשים רוצים לישון שמונה שעות.

הוא אומר, אני פחות משמונה שעות לא מרוכז.

בסדר גמור, תישן, לילה טוב.

שמונה שעות כל יום מתוך שבעים שנים.

שליש מהחיים, עשרים וארבע שנה,

הוא ישן.

אתה יודע מה זה?

אתה יודע מה זה? אתה יודע מה זה מתוך שבעים ושתיים שנה לישון עשרים וארבע שנים.

זה למות.

אז הוא אומר, לפחות לא עשה עבירות. אז תישן, כמו חוני המעגל שבעים שנה, וזה הובל תקום.

כן, אבל ערו לי... אמרתי, אמרתי את זה בכולל. ואמרו לי, מה זה? אמרו לי את הרמב״ם שאומר שצריך לישון שמונה שעות. אין שום בעיה.

מה זה אין שום בעיה? אין שום בעיה. דרך אגב, אני בטוח שהוא שגר הרב לא שגרש 17 שעות. בוודאי שלא.

והגאון ישן שעתיים, והוא לא עבר על דברי הרמב״ם. ואז אמרו לי שמגן אברהם שזה תלוי בבן אדם. ברור. בסדר, תלוי בבן אדם, תלוי בבן אדם, אבל מי אמר שאני בבן אדם שמסוגל אולי להתמודד? אם אתה לא תבדוק, אתה לא תדם, אתה מסוגל.

מסוגל פירושו של דבר זה קודם כל רוצה.

כשיש רוצה, אז יש מסוגל.

אין רוצה, לא מסוגל כלום.

כשאתה רוצה,

אתה מסוגל. אנשים שרוצים כסף,

או-או-אוו, כמה הם מסוגלים.

כמה הם מסוגלים.

אתה רואה אותו כבר על הבוקר, תגלח, וזה, ואפר שבע, והכול, וכבר, כן, וכבר, בזז, ישר לעבודה, ארבע, חמש, הוא כבר במשרד ראשון.

למה? יש לו להכין וזה, ולעשות, וזה, עסקאות פה, שם, להכין את היום, ופה, פה, פה, פה. לא נחים.

הוא רוצה. כי הוא מבין, כי הוא רוצה, הוא רוצה, הוא רוצה.

כשאתה רוצה להתחתן,

אז אתה לא לוקח את זה, אני צריך לישון שמונה שעות.

גברתי הכלה,

אני פחות משמונה שעות, חמל על הזמן.

תדעי לך,

גם ביום החתונה,

אם אני לישון שמונה שעות, אני לא אגיע.

אני אעשה השלמות עד שאני אישן מספיק, ואחר כך אני אגיע.

מצידי שיחכו כל האורחים.

כי שמונה שעות הרמב״ם אמר,

אסור לעבוד.

אבל הרמב״ם אמר גם את כל תרי״ג מצוות.

אתה מקיים את כל התרי״ג מצוות שאמר, הרמב״ם הורג את השינה.

אז זה החרטוט של אנשים.

אנשים, אתה משתמש בתורה, לקחת את התורה לחרטוט שהם רוצים לחיות בהם. הם התורה,

והתורה זה תניא דמסייע לה.

הוא התורה, הוא אומר שככה צריך. עכשיו הוא יבין מהתורה ראיות שהוא צודק.

אתה רוצה לחיות?

אז אתה עושה מעבר. נכון שאומרים שנהג משאית לא ינהג יותר משמונה שעות.

יותר מזה זה כבר סכנה לו ולבריות.

ואין נהג משאית שנותנים לו לנסוע פחות מ-12 שעות.

אתה לא מקבל משאית. לא מקבלים אותו לעבודה.

לא מקבלים אותו לעבודה.

נו,

אז הוא יכול להגיד, הנה, תראה החוק.

הוא אומר, אין בעיה, תישאר בבית.

על המשאית שלי לא משתלם שיעלה בן אדם,

פחות מ-12 שעות.

מה זה פרך?

אבא של הפרך.

מה חשבת?

זה לא רק נסיעה, זה גם פריקה ומנופים ולהוריד ולהעמיס וזה.

כן.

עובדים. עובדים, חביבי, עובדים.

עובדים.

עובדים וכמה הם מקבלים?

25-30 שקל שעה.

מוכרים שעה של חיים ב-30 שקל.

נכון, נכון, נכון, נכון, אבל כמה שהוא נצרך, לא כמה שהוא מוסיף.

אז זאת אומרת, כמה שהוא נצרך, אדם יכול להגיד, שמע, אני,

בשביל שאני אהיה ככה זאי גזונד, אז אני צריך לישון, אתה מבין? רציני, עד שאני אחזור ואני אראה שאני כבר לא יכול לישון,

אז אני אקום.

אין דבר כזה.

אתה, כשתבין את ערך החיים,

אתה לא תרצה לישון. נפוליאון היה ישן שעה,

מתוך 24 שעות. שעה. שעה? שעה. אז שאלו אותו, למה אתה ישן שעה?

אז הוא אומר, תשמע, כשאני ישן,

אני ככל האדם,

רק כשאני ער, אני נפוליאון.

אז עד שנהייתי נפוליאון, אני אלך לישון?

אז ככה הוא, 23 שעות נפוליאון.

אז נותנים לך הזדמנות להיות בעולם הזה ולאסוף כמה שיותר זכויות, ואתה הולך לישון.

הולך לישון, הולך לנוע, מספר סיפורים, מדבר עם אנשים,

חוויות, אתה יכול לעסוק.

מה זה הבטלה?

אחד עומד ליד הקופה,

במכרס כסף, עומדים אנשים בתור. בא אחד ואומר לו, תשמע, יש לי סיפור, חבל על הזמן.

אומר לו, שב, שב, שב, חכו רגע, שב, שב, מה, ספר.

אומר לו, עוד חבר, עוד סיפור.

מי חי ככה? זה מפגר.

יש לך הזדמנות לאסוף זכויות, ואתה יושב, מדבר עם אנשים סיפורים.

שמעת את הבדיחה של הרב זה?

שמעת מה אמר?

פעם היה טורקי, פעם היה גרמני, פעם...

אה, שעדה, אתה חי, אתה מת, מי אתה?

מה באת? ספר בדיחות?

אנשים לא יודעים להעריך את החיים.

אז לכן, מי שיתנתק מהחומר כמה שיותר, פחות יהיה שאוב אליו.

ייקח את החומר וישתמש בו,

אז הוא ידבק בקדוש ברוך הוא.

והלך לפניך צדקיך, כבוד השם יאספיך.

הקדוש ברוך הוא ישאב אותך אליו.

והמשכילים יזהירו,

כזוהר הרקיע,

ומצדיקי הרבים,

ככוכבים לעולם וחם.

אז לכן צריך לדעת, לאור באור החיים, זה הדבר.

שאדם יזכה לאור באור החיים.

ומי יגיע על השם יתברך?

רק מי שרצה בו הבורא.

אז צריך לעורר את הרצון האלוקי שירצה אותנו.

שירצה אותנו.

אז איך עושים שהשם ירצה אותנו?

אם אנחנו רוצים אותו, הוא ירצה אותנו.

אבל אם אנחנו לא רוצים אותו, למה שירצה אותנו?

אם תעזבני יום, יומיים אני אעזבך.

אתה רוצה להתקרב אליי? אני האחרון שמלעם ממך, אומר הקדוש ברוך הוא.

הרי כל התכלית זה שאתה תתקרב אליי.

ואם אתה מתקרב,

אני מושיט לך ידיים.

לא קל להתקרב. הרי...

לא קל?

הכי קל בעולם, למה מי מעכב עליך?

יצר הרע. יצר הרע?

יצר הרע זה הדבר הכי טוב שיש בעולם.

זה עוד איך אתה נהיה מתאגרף כשיש לך שק,

אתה נותן,

והוא בעצם המעכב,

הוא המעכב.

אבל מזה שאתה נותן לו את המכה, אתה מתחזק.

אז הייצר הרע הוא המתנגד,

ואם אתה חובט בו כמו שצריך, לאט לאט אתה מתחזק, עוד יותר מתחזק.

ככה זה.

אדם בר-אדם זהה למכון,

מרים אשכולות,

ומההתאמצות וההתנגדות,

שהוא מתאמץ ויש לו התנגדות,

ככה הוא מתנפח,

עד שהוא נהיה עגלגל.

אז לכן,

שורש הגמול,

שהקדוש ברוך הוא נותן גמול, כמו שכתוב,

כי רגע באפו חיים ברצונו.

דהיינו, הקדוש ברוך הוא ברגע יכול לתת לאדם, חס ושלום, עונש.

רגע באפו, הוא לא צריך יותר מזה. רגע באפו,

צונאמי,

רעידות אדמה, בלאגנים, כל העולם. מזה ברגע באפו.

רגע באפו. ברגע אחד יוצא כל הצרות של כל העולם לאותו יום. ברגע אחד.

חיים ברצונו. בלי סוף. בלי הגבלה.

ברצונו, כשיש רצון אלוקי,

שפע.

אין מניעה לקדוש ברוך הוא לתת לאדם כל מה שהוא חפץ.

עשינו הפגנה,

שבירת אלפתן פלוויזיות.

השתבח הבורבת על שמו.

השקענו אפס,

קיבלנו מיליונים.

הרבה יהודים השתתפו ותרמו. אלה משאיות, ואלה מכולות, ואלה פה, ואלה שם.

הכל, הכל היה תרומות, ברוך השם. כל אחד ואחד נתן מה שנתן ונעשה הדבר הזה.

באו כל כלי התשקורת והמדיה,

כל העיתונים,

רדיו,

כולם סיקרו את זה ופרסמו והראו איך שוברים את הטמבלי ויזיה.

וגם אמרו, הטמבלי ויזיה.

מה אתה צריך יותר מזה?

שהם בעצמם מפרסמים את קלונם על חשבונם לכולם.

הרי מה אני רציתי?

שכל העולם ידע שצריך לשבור טמבלי ויזיה.

ומי שירת את המטרה שלי?

הם בעצמם.

זכה מלאכתו נעשית על ידי אחרים.

אז יש מניעה לקדוש ברוך הוא.

הוא יכול לתת לאויבים שלך לשרת אותך.

ברצות השם דרכי איש גם אויביו ישלים איתו.

ואף אחד לא אמר דבר אחד גרוע.

ואלה פלאות.

ואלה פלאות.

מה זה?

היו צריכים להגיד השמצות ופה ושם.

אבל הקדוש ברוך הוא סידר כבר שייצא החוק של שלוש מאות אלף על לשון הרע.

אז כולם רגועים.

אף אחד לא מזדבר.

יש כאלה שצידדו בזה גם.

אפילו יעקב אחימאיר אמר שזה הכל שטויות.

אבל תסגרו אותה. למה אתם שוברים?

תבין?

הוא לא למד שאברהם אבינו,

זו הייתה השיטה שלו.

לשבור את העבודה זרה.

זה לא מספיק להגיד לא לעבוד עבודה זרה.

צריך לשבור אותה בפועל.

וזה גם תיקון לחטא.

כשאדם משבר את מה שהחטיא אותו,

זה מראה שהוא לא רוצה שום שייכות יותר עם הדבר הזה.

אבל אם הוא מניח את זה עדיין,

אז פירושו של דבר שיש אופציה שהוא יחזור. ולא רק זה, הוא לא יכול להיפטר מזה.

הלב שלו נוקף אותו לזרוק, לשבור, לזה.

אז זה עדיין, אתה לא התפטרת מזה.

עדיין זה מקנן בך.

כשאתה שובר, זו התנתקות גמורה.

העיצה לבעל תשובה,

כשאתה עובר על הגשר,

אחרי שעברת, אל תשכח לשרוף אותו.

כי אם לא תשרוף את הגשר,

אתה עוד עלול לחזור באותו גשר.

עברת?

עברת לצד הנכון?

שרוף את הגשר. זהו.

עכשיו אתה בטוח יותר.

איך שורפים?

מה זה איך שורפים?

מנתקים מגע וקשר עם כל דבר רע ושלילי,

ושלום על ישראל.

ואם זה דבר שניתן, נשבירה, ניתוץ, סילוק,

ביעור וכו', צריך לבער. למה אנחנו מבערים את החמץ?

שיטה תורנית.

למה צריך לבער את החמץ?

הרי מבטלו בלבו, ודאי לא.

מספיק, די.

כל חמירה וחמירה דרכה ברשותי, לבין בטיל.

זהו, נגמר.

מן התורה זה מספיק.

החכמים אמרו לא.

אתה צריך לבער, לשרוף!

לשרוף!

לא להשאיר.

בל ייראה,

בל יימצא.

זו השיטה.

אז אנשים חושבים, פנאטים, שורפים. זה.

זו שיטה של התורה.

זה אברהם אבינו.

ככה אברהם אבינו הצליח להביא אומה ישראלית עובדת אלוקים.

אבל אלה שרוצים, הנאורים, כאילו הנאורים,

רוצים להסביר לנו מה כן, מה לא, מה זה.

אל תסבירו לנו.

יש לנו את התורה הנאורה והמאירה,

ומציון תצא תורה.

ודבר השם מירושלים.

והתורה אומרת לנו איך להתנהג ומה לעשות,

ומה שאתם תגידו בטל ומוטל כעפרא דארעא.

התורה מדריכה אותנו,

ולא אתם בלוויזיה.

אז לכן אנחנו, לאור הבקשות לאחר המבצע,

רוצים גם במרכז, לפוצץ ולהשליך,

כן, בתל אביב.

אז עכשיו צריך להתחיל לאסוף מחדש

ולעשות מפגן נוסף בתל אביב.

נראה, נחפש איזו כתובת מיוחדת.

מה?

הייתי שורף את העיתונאים שלי. לא, אנחנו לא שורפים. שרפה זה כבר מוגזם.

גורס.

לא, לא, שרפה זה מוגזם.

השלכה זה טוב, זריקה זה טוב,

גריסה של דיסקים זה טוב,

זה חינוכי.

שרפה זה כבר לא טוב, זה אקט יותר מדי גוזמאי.

זה כבר יכול לשלהב את הטיפשים לקשקש יותר מדי, תאמין לי, לך תדע איפה זה ייגמר.

דברים שהם מוגבלים למקום בזמן, לתוך מכולה,

לא ונדליזם, בצורה תרבותית,

כמו בן אדם שאם היה לו טמבלוויזיה והיה רוצה לסלק אותה מביתו, אז מה הוא עושה? הוא הולך לצפרדע המקומי ושם אותה שם.

גם אנחנו עשינו את זה תרבותי והכול, ופה ושם.

אבל בשביל שאנשים לא יחשבו שאנחנו ממחזרים את זה עוד פעם,

אז דאגנו גם לצלם שלוקחים את זה לחירייה ושם שופכים את זה מהמשאית הגדולה,

ואחרי ששופכים,

אז יש בוב קט שבא וחלאע,

חלאע,

משטח את כל הטמבלוויזיות עד שעושה אותם פירורי טמבה,

ו...

אז זה שיהיה ברור שפה נסתיים הכול.

הגשר לגרוע.

מחסל סדר טומאה.

אז אתם יכולים להמשיך לאסוף ולהגיד לחברים, תמיד, לרכז כמה שיותר וזה,

שבקרוב נוכל לעשות עוד אחת כזה, כי החבר'ה מתלהבים.

אז שורש הגמול זה כמו שכתוב,

כי רגע בהפוח חיים ברצונו,

ובפרשת אם בחוקותי רמזים שמורים על הרצון מאלוקים,

כמו שכתוב, ולא תגעל נפשי אתכם.

אז הקדוש ברוך הוא אומר, יש אפשרות שתגעל נפשי אתכם,

אבל אם אתם הולכים בתורה ומצוות, אז לא תגעל נפשי אתכם. אתם מבינים מה זה?

הקדוש ברוך הוא,

יש אנשים שהנשמה שלהם במחיצתו לא יכולה להיות, הוא נגעל, נגעל, לא תגעל נפשי אתכם.

אתה יודע מה זה דבר כזה שהכדוש אומר, לך, לך, לך, מגעיל, לך, לך, לך, לך, לך, הרגשה לא טובה, נכון?

ואמר, ופניתי עליכם, והייתי לכם לאלוהים, ואתם תהיו לי לעם. אז אומר, ופניתי עליכם.

אפשר להפסיק את זה?

עכשיו, הביטחון על האלוהים, במה שייעד בו הצדיקים,

מגמול העולם הזה והעולם הבא על העבודה שישלמו למי שראוי לו,

וכן ישלם העונש למי שראוי לו,

מן הדין על המאמין וביטחונו על האלוהים בזה, מהשלמת האמונה באלוהים, כמו שכתוב, והאמין בשם,

ויחשביה לו צדקה,

ואמר לו לה, האמנתי לראות בטוב השם בארץ חיים.

מי שיש לו אמונה שלמה בשם,

ראוי לו להאמין באמונה שלמה שהשם יתברך לא יקפח שום שכר ברייה בעולם הזה או בעולם הבא.

ומי שאינו מאמין כך, או מסופק בזה,

תקשיבו טוב,

מפחיד.

ומי שאינו מאמין כך, שהשם משלם שכר ולא מקפח אף אחד,

מי שלא מאמין כך, או מסופק בזה,

אינו בכלל ישראל המאמינים בשם.

שמעתם?

אם יש לאדם ספקות,

אם השם משלם שכר,

טוב,

לצדיקים בעולם הזה ולעולם הבא,

ומשלם ופורע לרשעים בעולם הזה ולעולם הבא, אם הוא מסתפק בזה,

כי הוא רואה כאילו דברים שנראים סותרים לדבר הזה, כמו שלמדנו בשיעורים הקודמים,

שרואה צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, והסברנו את הצדדים,

אם הוא אינו מאמין, או שהוא מסופק,

יש לו רק ספק אם זה ככה, תשמע, אתה יודע, זה לא בדיוק, וככה וככה וככה,

אינו בכלל ישראל המאמינים בשם.

כמו שאמר בה אברהם,

שהאמין בשם.

מה שהבטיחו של שכרו הרבה מאוד, ושיהיה לו זרע בזקנותו,

ביחשביה לו את האמונה הזאת לזכות ולצדקה.

אתם שומעים? גם כשאנחנו מאמינים,

אנחנו מקבלים על זה זכות וצדקה.

אז לכן, הביטחון על האלוהים,

במה שהוא ייעד, דהיינו, שכר טוב שהקדוש ברוך הוא ייעד

לצדיקים מגמול העולם הזה, על העבודה,

שהם עובדים את השם,

שהוא ישלם את זה למי שראוי לו,

הביטחון הזה,

וכן שהוא משלם עונש למי שראוי לו,

מן הדין על המאמין,

וביטחונו על האלוהים בזה,

מהשלמת האמונה באלוהים.

זה מראה שהוא שלם באמונה באלוהים.

כשאתה יודע שהקדוש ברוך הוא משלם שכר טוב לצדיקים ועונש לרשעים, בין בעולם הזה ובין בעולם הבא, לפי החשבון הידוע לפניו.

מי שיודע את זה ומאמין בזה אמונה שלמה,

אמונתו שלמה,

והאמין בשם, ויחשביה לו צדקה.

כמו שאמר דוד, לולא האמנתי לראות בטוב השם בארץ החיים.

זאת אומרת, לדוד המלך היו הרבה שאלות.

אבל הוא אמר, לולא האמנתי לראות בטוב השם בארץ החיים.

זאת אומרת, פירושו של דבר,

שמה שהחזיק את דוד המלך זה רק האמונה.

לא החוכמה.

החוכמה כן, אבל חוכמה לא תספיק. יש אדם חכם ולא מאמין.

יש הרבה אנשים חכמים ולא מאמינים.

אבל האמונה,

שהאדם מאמין לראות בטוב. הוא אומר,

אגיע המקדשי אל, אבינה לאחריתם. הוא אומר, יש דברים שאי אפשר להבין אותם בעולם הזה. אי אפשר, אין מה לעשות.

זה מורכב בשביל להסביר לבן אדם.

אז אבינה לאחריתם, כשאני אגיע לשם, אז אני אבין.

היה רב חשוב גדול וצדיק שהאריך ימים מאוד.

שאלו אותו, תגיד, במה ארך את הימים?

אז הוא אמר שהוא לא היה שואל שאלות על הקדוש ברוך הוא.

אמרו לו, מה זה, סגולה לאריכות ימים? אז הוא אמר, כן.

יש אדם ששואל הרבה שאלות,

וכיוון שפה בעולם הזה אי אפשר לתת את כל התשובות, מעלים אותו למעלה להראות לו את התשובות.

אז לכן הוא לא מספיק לחיות הרבה.

אם לא היו לו שאלות, אז הוא היה ממשיך.

כתוב, רשעים יודעים שדרכם למיתה.

אבל כיוון

שהרשעים מסורים ביד ליבם,

והמידות הרעות שלהם, אם לא תיקנו אותם,

אז המידות הרעות שלהם מושכות אותם למרות הידיעה בבירור

להמשיך בדרך הנלוזה שלהם.

דוגמה, אדם יודע,

הוא כבר משתעל,

יוצא לו לחוד,

יש לו התקפות ניקוטין,

הרופא מזהיר אותו את התלקי בסרטן הריאות,

וכולי וכולי, והוא ממשיך לעשן.

מה, הוא לא יודע? הוא יודע.

הוא יודע או לא יודע שהוא הולך למות עכשיו מעצם המעשים שלו, הוא יודע? אז למה הוא ממשיך?

הוא לא יכול, הוא אומר, אני לא יכול, לא יכול.

מה זה אתה לא יכול?

אתה לא רוצה, אתה נהנה מזה, זה הכול.

הרשעים לא עובדים על המידות שלהם, לא רוצים להשתנות.

הם לא רוצים. לך לאלכוהוליסט,

תגיד לו, זה לא טוב. תסריט אותו כשהוא מסטול,

איך הוא מסטול, תראה לו אחר כך את הסרט.

לא יעזור.

לא מעניין אותו, כבר איבד את הבושה, איבד את הכול, שום דבר.

הוא כבר מכור.

תראה לאחד שמכור לסם, תראה לו איך הוא נראה.

תסריט אותו, תראה לו.

פעם אחת היה מספר המדרש, היה אחד,

אבא,

שהיה שותה, שותה, שותה.

אז הבנים רצו לגמול אותו מהשתייה,

אז פעם אחת, כשתפסו אותו בקטע שהוא היה עדיין צלול,

לפני שהקעת בקבוק,

אז היה איזה שיכור שמתגולל ברצפה,

ועושה תנועות, משמיע קולות, ויוצא לו מפה, וככה וככה.

אז אמרו לו, בוא תראה איך אתה נראה. תראה, ככה אתה נראה. אנחנו לפעמים אוספים אותך מהרחוב ככה, תסתכל על אבא.

חשבו שיזעזעו אותו.

איזה בושות הוא עושה למשפחה.

הוא ניגש להוא, אמר לו, מה שתית?

אז זאת אומרת,

אנשים מכורים, רשעים מסורים ביד ליבם.

צדיקים, ליבם ברשותם.

הם אומרים ללב מה כן, מה לא.

השכל מפקח ומחליט.

אצל הרשעים הפוך, הלב אומר לשכל.

יותר מזה,

הלב משתמש בשכל איך להשיג את העבירות.

אז זאת אומרת, בן אדם מתהפך,

זה בעל חי, בעל חי עם שכל של אדם.

אז לכן,

מי שמאמין

בשם יתברך

בביטחון גמור, שהשם משלם לכל אחד ואחד וגומל לכל אחד ואחד,

אז הוא יקבל גם על זה צדקה.

ואין ראוי לבטוח על מעשהו הטוב,

אין ראוי לבטוח על מעשהו הטוב,

ויבטיח נפשו בגמול העולם הזה והעולם הבא על מעשהו.

אדם רוצה לפתוח במעשים הטובים, שמע, אני בסדר, אני ברוך השם,

אני לומד, אני זה, אני עושה מצוות, אני זה, הם מבקשים ממני, אני תמיד, זהו.

אומר הלא,

אל תבטח במעשה הטוב שלך,

ואל תבטיח לעצמך את גמול העולם הזה והעולם הבא,

אלא תטרח ותשתדל בהודאה לטובות הבורא התמידות עליך,

ולא לתקוות גמול עתיד שיתחייב לו במעשהו,

אלא יבטח על האלוקים

אחרי ההשתדלות לפרוע הודאת הבורא על גודל טובתו עליו.

מה שאתה עושה, מצוות, זה שהשם מאפשר לך ומזכה אותך,

אז תקפיד להודות לשם כל רגע,

כן, כמו שעושים, סעודת הודאה.

האמת שהיינו צריכים לעשות על כל סעודה סעודת הודאה.

על כל הנשמה תהללייה,

על כל רגע ורגע צריך להלל את השם יתברך.

על כל נשימה.

הרי אם נשימה אחת תסתם,

תאבוד.

איך מרגיש אדם שהוא טובע, טובע, ואין לו אוויר?

בלוב, בלוב, בלוב, בלוב, מתחיל לבלע מים וזה, אין לו אוויר.

כמה שווה נשימה אחת עכשיו?

כמה שווה?

נשימה אחת.

בן אדם רוצה לרשום,

אין אוויר.

אה, כמה שווה?

אתה נושם חינם, חופשי, כל הזמן.

נושם ונושף גם.

נושם ונושף.

מה?

אלא צריך להודות לבורא,

ולפרוע הודעת הבורא על גודל טובתו עליו.

ולכן הזהירו אותנו רבותינו, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס,

אלא יבואו כעבדים המשמשים את הרב שלו על מנת לקבל פרס.

ויהי מור השמיים עליכם. זאת אומרת, אנחנו צריכים בעצם

לעשות את כל מה שאנחנו עושים באהבת הבורא, בזכות גדולה מאוד,

אבל לדעת ולזכור שזה חסד הבורא שמאפשר לנו בכלל לעבוד לפניו.

ולא לחכות לגמול הפרס.

זה שהוא נותן פרס, זה נכון.

זה שהוא נותן שכר גדול, נכון.

העבודה לא צריכה להיות בשביל זה.

איך אתה עובד? איך אתה עובד? איך אני אגיד לך?

יש לך אבא?

אם אבא שלך עכשיו אומר לך, יא בני,

תן לי בבקשה כוס תה,

אתה תתן לו?

אם הבן יגיד לאבא,

רגע, וכמה אתה משלם?

אה?

לא תגיד לו.

למה לא תגיד לו?

אבל אתה טורח בשבילו, לא?

אבא סידי. אבא סידי, אבא סידי.

מאבא למעלה, למה אומרים לו? ומה אתה משלם?

אומרים לו, מה אתה משלם? איך אומרים לו?

מה יצא לי?

אני אלמד, אלמד, אלמד, אלמד.

אז מה זה נותן? מה יצא לי?

אז אני אשב אלמד. נו, למדתי שעתיים, ארבע דקות שלוש. שיהיה לי מזה כסף?

אני אקנה מזה מכונית?

אז מה אתה רוצה את הכסף? אתה רוצה פרס?

אז אתה אומר לאבא, שנותן לך הכול, חיים, עיניים, ידיים, רגליים, הכול נותן לך, אתה עוד אומר לו,

מה יצא לי ממה שאתה אומר?

מה זה מה יצא לי? לא צריך לצאת כלום.

אחרי שהוא נותן לך את כל מה שהוא נתן,

הוא אומר לך מה הוא רוצה ממך.

מגיע להחזיר לו או לא?

הוא אומר לך יותר מזה, בשביל מה נתתי לך את זה בכלל?

כל מה שנתתי לך זה רק בשביל זה.

די אם לא זה, מי צריך אותך בכלל?

ועומד בן אדם בלי בושה, אומר לו, מה יצא לי?

מה אתה נותן לי?

אה?

לא יאומן כי יסופר, נכון? חוצפה שאין כדוגמתה.

הזכות שלנו שאנחנו יכולים לעבוד את הבורא יתברך, הזכות שלנו שאין כדוגמתה, וזו זכות שהוא נותן לנו.

יש אנשים

שרצו לקום היום בבוקר,

ולא הייתה להם הזכות לקום בבוקר.

יש כאלה, אתם תשמעו, תשאל מישהו, למה לא באת היום? אל תשאל, ונתחיל עם הסיפורים שלו.

אתמול נסעתי עם מישהו, אמרתי לו, מה קרה, אתה כבר לא בא?

לא, אתה יודע ילדה קמה וזה. אמרתי לו, אה, זה הטרור שנותן לך אצלנו? לא, זה חלש, תביא משהו אחר.

הוא אומר, לא, האמת, אני גם אחר כך עייף קורא, גם זה אני מכיר, תביא משהו עד היום.

הוא אומר, אמר עוד אחד, אמרתי לו, אעזוב אותך, תגיד, אני לא רוצה לקום, זה הכול.

אני רוצה לישון.

מה כל התירוצים? אתה רוצה לקום, אתה תקום. אתה רוצה לישון, אתה תישן.

אין זכות.

אין זכות. צריך זכות בשביל שאדם יזכה לקום.

עכשיו, מי הביא איתו יום אחד? אני ראיתי כמה שכן הביאו. מי הביא איתו אחד?

מתי הבאת?

מתי הבאת? ומי עוד?

מתי הבאת?

לא משנה, ומי עוד הביא?

אתה גם הבאת מישהו? כן? ומי עוד הביא? ואתה הבאת.

רגע, תגידו את השמות שלכם, אתה הבאת ארבעה שלך. תגידו עכשיו את השמות שלכם שאני אברך אותכם, נו.

בן?

ו?

נו.

נו.

נו.

נו.

כן, ומי עוד?

מי שהביא קודם.

נו.

כן, ומי?

נו.

כן, ו...

נו.

אני הבאתי את כל החיים.

השם יברך אתכם בכל מיני מיטב, ויפתח לכם שערים מרובים מן השמיים בכל עניין,

ויתאים עמכם, וישמח אתכם,

ותזכו לזכות את הרבים,

אמן, אמן, ותהיו בכלל מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. אמן. ושיתקיים בכם מהרה. אמן.

זה הכל.

כל מי שיביא, כל מי שיביא עוד אחד,

ועוד אחד,

כאלה ברכות יקבל ממני מכל הלב, מכל הלב,

שרק יצליח וישגשג מהכוח.

אני רוצה שאתם תהיו מזכי הרבים,

שיהיה לכם חלק גדול בעולם האמת.

וכל אלה שבאו,

כל אלה שבאו,

השם יברך אתכם שתזכו לבוא עוד,

ולהביא עוד. אמן. שהשם יפתח לכם שערי תנומה.

אמן. יפתח לכם את השערים של התנומה,

שתוכלו לצאת מהם,

ותוכלו להגיע לכאן,

ושתנצחו את שר השינה,

ושלא יאכל עליכם. אמן. ושיהיו לכם כוחות אמיתיים לעבודת הבורא, וחשק ושמחה לעבודת הבורא. אמן. והוותיקים,

השם יזכה אותם להתמיד ולהמשיך ולבנות היכלות בעולמות העליונים להצלת וגולת עם ישראל במהרה בימינו.

אמן. אמן.

נצביע אחר כך מה הנשיא אומר.

רצה הקדוש ברוך הוא זכות ישראל לפיכך ארבע דקות.