שער הבטחון - חובות הלבבות - חזרה על ההקדמה חלק א | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

אנחנו מתחילים בריצה את שער הביטחון לתספורת,

אבל ברפרוף.

אמר המחמר, רבנו בחייה,

שהדבר הצריך ביותר לקבלת עבודת האלוקים

זה הביטחון.

זה הביטחון בכל דבריו על הקדוש ברוך הוא,

ויש בזה מן התועלת בענייני התורה ובענייני העולם.

מה התועלת בענייני התורה למי שיש ביטחון?

שאדם משיג על ידי זה מנוחת הנפש

בביטחון על השם יתברך,

כמו שהעבד חייב לבטוח באדוניו.

האדון נותן את כל הצרכים לעבד,

ולעבד אין מה לדאוג, הוא יכול להיות סמוך ובטוח שלא יאסר לו קול.

וכך צריך לבטוח באלוקים, מפני שאם איננו בוטח באלוהים,

אז במי הוא בוטח? בזולתו. מי זה זולתו?

זה או אדם אחר, או הוא בעצמו.

ומי שבוטח בזולת השם,

מסיר אלוהים השגחתו מעליו,

ומניח אותו ביד מי שבטח עליו.

זאת אומרת, תוסר ההשגחה ממנו,

ויצטרך לחפש בעצמו את צרכיו וסיפוקו ותרפו.

מי שבוטח בשם במאה אחוז,

מקבל מאנשי מאה אחוז.

מי שבוטח בזולתו, השם מסיר השגחתו ממנו, מניחו ביד מי שבטח עליו.

אז לא כדאי אפילו כי הוא זה לפטוח על מישהו אחר, כי מפסידים את ההשגחה האלוקית.

ויהיה זה כמי שנאמר עליו,

כי שתיים רעות עשה עמי, או תעזבו מקור מים חיים, לחצו עליהם בורות בורות נשברים.

זאת אומרת, אדם הולך במקום לקבל,

ממקור המים,

מהמעיין,

מהבור מים חיים.

אז הוא הולך לבורות נשברים אשר לא יאכילו המים, ומאיפה הם מקבלים?

מהמקור.

אז למה אתה הולך

לברז, מה שאמרנו תמיד, אם אתה יכול להגיע לשיבר?

וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב.

איך בן אדם עוזב אלוקים חיים ועובד לעגל?

אז ככה אותו דבר, כמו שהעגל אין לו אפשרות להושיע,

גם לאדם אין אפשרות להושיע. אז איך אתה ממיר את כבוד השם,

את היכולת של הקדוש ברוך הוא לזון לפרנס את כל העולם כולו,

ואתה תולה באחד המפורנסים שלו.

באמר הכתוב בירמיה, ברוך הגבר אשר יפתח באדוני ויהיה אדוני מבטחו.

באמר אשרי הגבר אשר שם אשר מבטחו ולא אופני רעבים שטה חזיו.

ואמר ארור הגבר אשר יפתח באדם ושם בשר זרועו מן אדוני יסור ליבו.

אז אנחנו רואים פסוקים שמשבחים

ברוך הגבר אשר יפתח בשם,

ומי שבוטח בשם, השם יהיה מבטחו.

מצד שני אנחנו רואים

שמי שלא בוטח בשם, הוא בוטח

בבשר ודם,

נאמר עליו בפסוק ארור.

אז מי מחפש קללות אם יש ברכות?

אז זה מספיק סיבות כבר בשביל לבטוח בקדוש ברוך הוא.

ומה יקרה אם בן אדם יבטח על חוכמתו ותחבולותיו,

סומך על החוכמה שלו, ואם החוכמה לא תועיל אז הוא יעשה תחבולות.

או שהוא סומך על כוחו, כוח גופו והשתדלותו.

אם כוח גופו לא יספיק, הוא ישתדל בעזרת אחרים גם.

מה יקרה אם אדם יבטח ככה?

הוא אומר, אני לא בוטח בשם, אני בוטח במה?

בחוכמה שלי, בתחבולות שאני עושה,

בכוח גופי,

בהשתדלות שלי, עם זה אני בוטח.

ייגע לריק

ויחלש כוחו,

ותקצר תחבולתו,

מהשיג חפצו.

כמו שאמר הכתוב, לוכד חכמים בעורמם.

עוד יפיל אותו הקדוש ברוך הוא עם החוכמה שלו.

החוכמה שלו תגרום להפלתו.

ואמר שבתי וראו אותה עד השמש,

שלמה המלך,

כי לא לקלים הפרוץ ולא לגיבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם.

ולמדנו מי האישים שעומדים מאחורי

הפסוק הזה.

ואמר כפירים רשו ורעבו ודורשי אדוני לא יחסרו כל טוב.

זאת אומרת, אפילו מלך החיות ביער,

שכביכול הכל מזומן לו, יכול להיות רעב ורש, עני.

אבל דורשי השם לא יחסרו כל טוב.

אז מי שדורש השם באמת,

השם תמיד נמצא,

ואף פעם לא חסר,

ואז לא יחסר כל טוב.

ואמרנו, אם אתם זוכרים,

איך לא יחסרו כל טוב? הרי אנחנו רואים כאלה שחסר להם אפילו במקרר דברים.

אז אמרנו שיש מחלה שקוראים לה כל טוב.

כי אם בן אדם אין לו הכל טוב, לא טוב לו.

ואת המחלה הזאת לא חסר לדורש השם.

למה?

כי איזה הוא עשיר,

אז מה אתה דורש יותר מחלקך?

הרי אם תרצה יותר מחלקך לא תקבל יותר.

אז לכן אדם כזה, לא חסר לו שום דבר.

ואם יפתח ברוב עשרו,

מה קורה עם אחד שבוטה ואומר, אני לא צריך לפתוח בשם, יש לי מספיק כסף.

עד סוף יומיים יש לי.

יוסר ממנו ויישאר לזולתו.

רואים מפה שכל מי שמסיר

את ביטחונו מהקדוש ברוך הוא רק מפסיד.

הנה, אדם יש לו עושר.

יש לו הרבה עושר.

יפתח ברוב עושרו.

יוסר ממנו ויישאר לזולתו.

כמו שאמר הכתוב, עשיר ישכב ולא יאסף,

עיניו פקח ואיננו.

במהירות הבזק.

יפסיד את זה

כרעם ביום בהיר.

ואמר, אל תיגע לעשיר,

מבינתך חדל.

אל תערבב ותתייגע לעשיר,

ואל תגיד שאתה מבין,

מבינתך חדל.

ואמר, התעיף עיניך בו ועינינו,

תוך כדי שאתה רק מביט כבר עינינו.

ואמר, בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל.

זאת אומרת, אדם או שהוא יעזוב את הממון או שהממון יעזוב אותו.

או תימנע ממנו הנאתו בו.

אם לא ייקח לו הקדוש ברוך הוא,

אז ימנע ממנו את הנאתו, כמו שאמרנו,

שיש היום מי שיש לו את המאפייה הכי גדולה בארץ,

והוא אוכל דרך הגרון.

כי יש לו מחלה,

הוא לא יכול לאכול מפה והוא לא תועם את מה שהוא עושה.

אמר החכם,

ולא ישליטנו אלוהים לאכול ממנו.

זאת אומרת,

זה נמצא עד תחת ידיו,

והוא לא שולט בזה לאכול ממנו.

ויעץ לא רק כפיקדון ששומר אותו מן הפגעים, עד שישוב למי שהוא ראוי לו.

בסופו של דבר,

כשהעשיר הזה לא נהנה מאומה מעושרו,

ואת הכל הוא עושה וכונס,

עד שיבוא מי שראוי לו ויקבל את זה על מוכן.

כמו שאמר, ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלוקים. ונתנו על זה מעשים.

ואמר יכין, וצדיק ילבש, וכסף נקי יחלוק.

רשם יכין,

וצדיק בא ולובש את הדברים.

ואפשר שיהיה הממון גם סיבת רעתו ואובדן נפשו.

כמו שמתנכלים לעשירים בכל העולם,

מנסים לשדוד אותם, לסחוט אותם וכו',

אז הממון יכול להיות סיבת רעתו ואובדן נפשו.

כמו שאמר הכתוב, יש רעה חולה ראיתי תחת השמש,

עושר שמור לבעליו לרעתו.

ומהם שהבוטח באלוהים

הבאנו הבטחתו עליו שלא יעבוד זולתו.

שאנחנו מדברים בשבח זה שהוא לא בוטח באדם אלא באלוקים.

לאיזה דרגה הוא מגיע, שימו לב?

הבאנו הבטחתו עליו, זה שהוא בוטח בשם,

שלא יעבוד זולתו.

הוא בכלל לא עובד אחרים.

ושלא ייקבע לאיש.

אף פעם הוא לא מקווה מאנשים. מבטיחים, לא מבטיחים, בשביל זה אותו דבר.

פטפוטי מילים.

ולא יאחל לבני אדם.

הוא לא מייחל ולא ממתין ולא מצפה משום אדם לשום דבר.

ולא יעבודם להתרצות עליהם, מה שדרך כלל עושים.

כשאדם ינסה להתרצות

לאחרים, להחניף להם, כדי להשיג מהם טובות.

הוא לא.

כי הוא בוטח באלוקים.

לא צריך להחליף לאנשים

ולא יסכים עמהם בבלתי עבודת האלוקים

מה שזה עבודת האלוקים, הוא יכול להסכים איתה

מה שלא, לא מסכים

יש כאלה מסכימים גם למה שלא עבודת האלוקים, למה? מאותה סיבה

כי הוא חונף

ולא יפחידהו עניינם, והוא לא מפחד שיכולים להזיק אותו, לא יכולים להזיק אותו

כלומר אם אתה לא מפחד, מה פחד?

ולא יראה במחלוקתם, וגם אם יתפרדו ממנו בני אדם,

יחלקו

עליו וממנו, לא מעניין אותו בכלל.

מה הוא מרוויח?

אדם כזה, מה הוא מרוויח?

אבל התפשט מבגדי טובותם, הוא לא היה חייב להם טובות,

הוא לא צריך להכיר להם טובה.

בתורח הודעתם, לא יצטרך הרבה להודות, להודות, להודות, להודות, כי מי שמקבל צריך להודות.

בחובת תגמולם, הוא גם לא יהיה חייב להשיב להם שום דבר.

ואם יוכיח אותם, לא ייזהר בכבוד העם, הוא לא חושש מהם בכלל.

לכן הוא יכול להוכיח אותם.

למה אנשים לא מוכיחים אנשים?

הוא אומר, אני אסתכסך איתו.

זה,

בגלל שהוא בוטח באלוקים,

לא מפחד להוכיח אף אחד.

הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה להגיד.

ואם יכלימיהם, לא ימוש מהם.

הרי התגובה נגד,

כי אם אתה מחלימ מישהו, הוא יבייש אותך.

הוא לא יתבייש.

למה? כי הוא יודע שהוא עושה את מה שצריך לעשות על פי האלוקים,

ואם צריך לקבל החלמה,

אין לו בעיה.

כמו שהחלימו את הנביאים.

ולא יהיה פה להם השקר.

שקר זה שקר,

ואי אפשר לייפות אותו,

והוא לא ייפה אותו.

יש כאלה הופכים את השקר, כאילו, אהה, זה לא,

כן, הוא לא התכוון, זה לא הכוונה,

זה לא ככה, הם ייפים את זה.

הוא אומר, הוא לא ייפה את השקר.

שקר זה שקר.

כיף לחיות ככה.

אני חוזר על זה עוד פעם.

הבוטח באלוקים יביא אותו הבטחתו עליו,

שלא יעבוד זולתו, ולא יקבל איש,

ולא יאחל לבני אדם, ולא יעבדו מתרצות עליהם,

ולא יחניף להם, ולא יסכים עמהם בבלתי עבודת האלוהים,

ולא יפחידהו עניינם, ולא יירא במחלוקתם,

אבל יתפשט מבגדי טובותם, וטורח הודאתם, וחובת תגמולם.

ואם יוכיח אותם, לא ייזהר בכבודם, ואם יכלימיהם, לא יבוש מהם,

ולא ייפה להם את השקר.

כמו שאמר הנביא,

ואדוני אלוהים יעזור לי, על כן לא נכלמתי.

על כן שמתי פניי כחלמיש

ואידע כי לא אבוש.

הנביא אומר

שרק השם עוזר לי,

ואני לא נכלם מאף אחד,

ואני שם את פניי כחלמיש,

ואני יודע שאני לא אבוש.

ואמר אל תירא ודבריהם אל תירא.

הקב' ברוך הוא מזהיר את הנביא לא לפחד

משום אדם.

הוא אומר, ודבריהם אל תירא מפני מלתיחת,

ואל תירא מפניהם, ואל תיחד מפניהם, לכל הנביאים.

ואמר, כשמיר חזק מצור נתתי מצחיך, לא תירא אותם ולא תיחד מפניהם.

ויש כאלה שהביטחון שלהם באלוקים מביא אותם לפנות את הלב שלהם מענייני העולם. אין להם שום דאגה, לא מסתכלים על העולם, לא מעניין אותם העולם.

מה העולם מביא, מניב, נותן, מזיק, פועל, שום דבר לא מעניין אותם.

היה מי יודעות כזה, אחרת הוא לא יכול להגיע לזה.

עוד פעם התחלנו?

מה קרה עכשיו? חזרה רבה, הוא לא יכול להגיע לרוחנית, הוא לא יעזור את העולם הזה. אין שני עולמות, לא העולם הזה או העולם הבא.

ברוך הוא תוהלונו אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בנבורו.

שיגעת את הספר.

ובכן,

הבוטח באלוקים,

הביטחון שלו מביא אותו לפנות את ליבו מן העולם הזה לגמרי.

והוא מייחד את לבבו לענייני עבודת האלוקים.

זהו, זה מה שמעניין אותו, לא מעניין אותו שום דבר אחר.

ויהיה דומה

במנוחת נפשו ורוחב ליבו,

במיעוט דאגתו לענייני עולמו,

לבעל האלכימיה.

כשבעל האלכימיה

הוא יודע להפוך את הכסף לזהב

והנחושת והבדיל לכסף על ידי חוכמה ומעשה.

אז מי שיודע לעשות כסף לא מסודר, הוא לוקח מתכת פשוטה ועושה ממנה מתכת יקרה והוא מרוויח כל הזמן.

אז הוא כאילו רגוע, הוא לא פוחד, הכל מסודר.

אבל זה לא נכון.

הבוטע באלוקים, יש לו עשרה יתרונות

על בעל האלכימיה.

בעל האלכימיה צריך

למלאכתו דברים מיוחדים.

בלעדיהם הוא לא יוכל לעשות שום דבר.

אבל הדברים שהוא נצרך להם,

לא מוצאים אותם בכל עת ובכל מקום ובכל זמן.

לפעמים זה יחזר.

הוא בוטח באלוקים.

הטרף שלו מובטח לו מכל סיבה, מסיבות העולם.

זה לא תלוי בכלל אם יש לו דברים.

הוא לא צריך צרכים מקדימים בשביל שיהיה לו אוכל.

עצם הביטחון שלו באלוקים זה מעניק לו את הכל מכל סיבה שבעולם.

כמו שאמר הכתוב למען ההודיעך,

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם,

כי על כל מוצף יהיה השם יחיה האדם.

מה שהשם החליט,

זה מה שהאדם מקבל.

כי הסיבות אינן נבצרות ממנו בכל עת ובכל מקום. אין שום סיבה שיכולה

למנוע את הקדוש ברוך הוא מלתת לאדם את צרכיו.

ואמרנו שאפילו

אם בן אדם יסגור את עצמו בתוך חדר וינעל,

ולא יפתח את הדלת,

האם יגיע אליו צרכיו ופרנסתו ותרפו

לתוך חדר סגור? סגור, על חמות.

יגיע או לא יגיע?

איך יגיע?

איך יגיע? כמו שמלאך המוות יכול לחזור את הדלת. יפה!

אם מלאך המוות יכול לחדור לחדר סגור, גם מלאך של פרנסה יכול לחדר סגור.

המלאכה המוות אין מפריעים, המלאכה פרסנית. אין לו שום מפריע, אתה מפריע לו. יש עוד דבר כולל, יש עוד דבר. רבות נחשבו את דלביש, ועצת השם היא תקום. הוא חושב שהוא עושה.

רק הנפורס אומר את זה, לא הוא עושה. רבות נחשבו את דלביש, לא אנחנו בבקטילה.

רבות נחשבו את דלביש, ועצת השם היא תקום.

לא יעזור לו שום דבר.

אנחנו בידיים שלא רוצים,

אנחנו בידיים שלא.

חכיחה גם, תלך לרשירות, תתמלא לך לעשות דברים אחרים.

יפה מאוד.

וכמו שידענו מדבר עליהו עם העורבים, שהעורבים הביאו לו מזון,

ועם האישה האלמנה ועוגת רצפים וצפחת המים, ודבר עובדיהו עם הנביאים, שהוא חלקל מאה איש.

נביאים, ויחביא מנביאי ה' מאה איש,

חמישים חמישים איש במערה, ואכל כליהם לחם ומים.

ואמר, כפירים רעש ורעב, ודורשי אדוני לא יחסרו כל טוב,

כל טוב.

ואמר, יראו את השם קדושיו, כי אין מחסור ליראיו.

אין מחסור. אין בעיה של בצורת,

אין בעיה של רעב,

אין שום בעיה.

מי שפוטח בשם,

מכל סיבה בעולם יגיע אליו תרבות.

אז כבר אנחנו רואים יתרון אחד של מי? בעל הביטחון על בעל הלכימיה, הכימאי, הכימאי משגת לו.

או יותר נכון, הכימאי, הכימאי, הכימאי,

כימאי, כימאי, כימאי, כימאי.

תגיד לי למה זה חברת ביטוח.

חברת ביטוח מבטחת את עצמה בחברת ביטוח בלונדון.

זאת שבלונדון לא יודעת אצל מי לבטח.

ובכן, דבר שני,

בעל הכימיה צריך למעשים ולמלאכות,

הוא צריך לעשות פעולות.

לא רק שהוא צריך צרכים

כדי לעשות את העבודה,

הוא גם צריך לעשות מעשים ומלאכות.

הוא לא יכול להשלים את חפצו בלעדיהם.

ואפשר שהמלאכות שהוא עושה,

והעשנים והריחות שהוא נושם, יקצרו את ימיו.

מי שמריח כל הזמן מתכות,

זה מזיק את בריאותו.

ועם התמדת העבודה הזאת יומם ולילה,

הוא גורם לעצמו נזק

בלתי הפיך.

אבל הבוטח באל בטוח מכל הפגעים האלה.

הוא לא נמצא במקומות כאלה, בסכנות כאלה, וליבו בטוח ממצוא הרעות.

וכל מה שמביא לו הקב' הוא בששון ובשמחה,

והטרף בא לו במנוחה, בשלווה ובהשקט,

כמו שכתוב בן עודשא ירביצני.

חלמי מנוחות ינעלני

איזה כיף

דבר שלישי

כן, ברשותך, כן

ברגע יש לו כזה פסיל, הוא לא עושה את זה, שום דבר, איזה דבר. זה לא ביטחון, זה מלאכה. זה מצד השלילי שלו.

אני לא אומר את הכתב, אני רק אומר, ההבנה היא שאומרת,

כדי להגיע לביטחון, רק כאילו.

אתם תומכים על הארץ שלנו ולא תסתכלו על הביטחון הזה.

זה ביטחון. זה אמור לדעת המלאכות. למה יתו מלאכים פה?

הוא אמן דבר כאילו שלו, הוא עושה משהו.

אני צריך את האופן,

אבל זה, אבל זה,

זה האדם הבינוני.

גומלין מכל אחד, אני לא יכול להגיד כלום.

כל מה שאתה אומר, זה מה,

כל מה שאתה אומר זה הפחד שלך מהביטחון.

וזה מעלה של האדם הבינוני,

שהוא מפחד באמת לסמוך על הקדוש ברוך הוא 100%.

אז הוא אומר, ריבונו של עולם, אני חייב לעזור לך.

כי איך יהיה לי ביטחון שלם אם אני לא אעשה כלום?

לכן, אני לא יכול לפתוח בך 100%. אחרת אני אהיה שוטה וזחן.

כי אם אני אקח את המילה ביטחון סופית

על כל צדדיה,

זה יגידו, זה בטלן, עצלן,

אהבל, מה אתה השתגעת, אתה מחורפן וכו'.

אז האדם הבינוני באמת מתנהג כמו שאתה אומר, עם הסברים כאלה.

אבל הפוטע באלוקים במאה אחוז, כמו שלמדנו

בתוך הספר, ונגיע לזה שוב,

זה דווקא זה שמגיע לרמת הביטחון הגבוהה, וכמו שסיימנו אתמול, דרגת הנביאים והחסידים

שעובדים את האלוקים,

בשיא של השיאים של הביטחון.

התחלנו, כן. בוקר טוב. בוקר רוב.

כן.

אמן, גם לך. קוראים לך חיים, כן.

אולי הרב יוצא לנו מה שהרב אמר לנו בתחילת השיעורים.

כל יום

מה לעבוד בנושא של מידת הביטחון?

כי מה שהרב אומר לנו, אם אני מבין נכון,

שאם בן אדם יוצא לעבודה, אז הוא פשוט מאוד משתגע.

אז עכשיו, מה בן אדם צריך לעשות כשיוצא מהשיעור הזה?

קודם כל, זה נכון מה שאתה אומר.

מה לעשות? אני הולך לעבודה. אמרת, אני הבנתי פעם ראשונה, ברוך השם.

באמת צדקת בהגדרה שמי שהולך לעבוד הוא משוגע.

מה לעשות? כי הרמב״ם אמר לו, לולי המשתגעים האלה, העולם היה חרב.

אז מה עושים?

אמרנו שקודם כל

ימלא את החלל,

את החלל

של היממה

בעבודת האלוקים. בואו נראה קודם כל שבחור רציני, אף אחד לא אומר שיהיה לך ביטחון באלוקים

בשביל לא לעבוד.

הביטחון באלוקים צריך להיות בשביל לעבוד אתה בורא.

לא בשביל לא לעבוד סתם.

בטלה.

זה לא נאמר.

זה טיפשות.

אדם שבוטח בשם עושה נגד השם, לא עושה שום דבר,

ואומר, אני בוטח בו, מה אתה דואג? מה אתה דואג?

זה כסילות וסכלות, כבר למדנו את זה.

אלא אנחנו בוטחים בשם כדי שנוכל לעבוד את עבודתו. באנו בשליחות מעולם האמת.

ירדנו לפה ל-70 שנה, 80 שנה, כל אחד כמה שהשם קצב לו.

למלא את עצמנו,

את אישיותנו,

את נשמתנו,

כי הנשמה בה ריקה.

ואתה עכשיו

מעמיס עליה תורה ומצוות.

ואתה בונה את האני שלך,

והאני שלך נבנה מהעבודה הזאת.

וכשתצא מפה,

מי תהיה אתה?

מה שהשקעת בעצמך.

אז מה שהשקעת בעבודה זה לא בעצמך.

מה שהשקעת בדירה זה לא בעצמך.

מה שקנית ביגוד זה לא בעצמך.

כל ענייני העולם הזה זה לא בעצמך.

זה הכל נשאר לזולתך.

מה כן נשאר ממך?

מה שהשקעת בעצמך, מה אפשר להשקיע בעצמו?

אדם קנה חוכמה, חוכמת התורה,

ומצוות

שהוא התהדר בהן,

זה המהות שלו, זה הוא.

מה ההגדרות שאנחנו רואים על אדם?

צדיק, צדיק יסוד העולם, חסיד,

ישר,

תם, כל מיני מעלות כאלה.

או רשע וכולי.

אז אתה אומר, זה המהות של הבן אדם.

אז אתה בא ומשקיע כל הזמן בהכנות ל,

בהכנות ל,

בהכנות ל, ולא מגיע לכלום.

בסוף תכלס, סוף היום, מה יש לך?

שעה לימוד.

מה יש לך?

עשרים מצוות?

זהו.

ואם המאז זה מה שאתה יודע לעשות,

אז מה אתה שווה?

אז קודם כל,

זה למלא את החללים.

אבל איזה חללים? הוא קם בבוקר ב-4 בבוקר,

מגיע לפה ב-4 ב-9,

מפה יוצא לעבודה שמונה שעות. מי אמר לא לצאת?

מה? מי אמר לא? אז מה? אז תראה לי להגיד, אני מופחה. אז אמרתי, קודם כל, חללים.

מה?

חללים.

אם אתה החלטת לצאת לעבודה,

הוא גורם את התפילה פה. שמעתי.

אתה לא... אני אסביר.

ב-24 שעות, משה,

יש

שמונה שעות עבודה.

כן. ועוד איקס שעות, מה? שינה.

שמונה שעות הוא יושב.

ועוד השאר, מה?

עבודה. ומתפלל.

עבודה. מתפלל, אוכל. עבודה.

למה אתה מתפלל? שמונה שעות שינה גזום הגזמת גוזם.

אבל נגיד שאתה יושן שמונה שעות, ושמונה שעות אתה לומד.

נגיד.

ושמונה שעות אתה עובד.

ושעתיים אתה אוכל, ומתפנה ומתפלל.

לא, מתפלל יותר, מה? אתה מתפלל יותר אתה? שלוש תפילות לא לוקח יותר משעתיים? איזה שעתיים? למה שעתיים? למה שעתיים? ולחזור מהתפילה ו... אה, שלוש שעות.

אז מה נשאר? חמש שעות.

מה עם אלה? אתה ממלא אותם פול?

אני ממלא אותם, כן. מה כן?

שמונה ושמונה, שלוש וחמש.

שמונה ושמונה, שלוש וחמש, זה עשרים וארבע.

עכשיו, חמש שעות אתה לומד ומקיים מצוות?

אם לא,

אז מה אתה מבקש עכשיו?

אתה צריך עכשיו...

מצוין, מצוין. חכה.

עכשיו,

אחרי שאתה מלא ככה,

מה אתה רוצה?

אתה רוצה להסתפק

ברבע מהחיים שלך? זאת אומרת,

אם תחיה שמונים שנה,

שמונים שנה,

יגידו לך, כשתגיע למעלה,

שאתה בן עשרים.

למה?

כי אתה רק חמש שעות,

פחות אפילו.

אתה חמש שעות רק למדת ועשית מצוות,

אז אתה ברבע, בין רבע לחמישית

מהחיים שלך עשית פעולות, והשאר הלך לפח.

ישנת,

ישנת עשרים וארבע שנים,

ישנת עשרים וחמש שנים, עבדת עשרים וחמש שנים,

אכלת ושתית ועוד,

וזהו, נשאר לך עשרים שנים.

למה שמונה שעות האלה זה לא מצווה?

כי הוא פרנס את הבית, פרנס את הילדים. מה שהקדוש ברוך הוא ביקש, הוא עשה. אין מצווה כזאת. אם הייתה מצווה,

אז באמת אתה עשית מצווה, אבל יראני כבודו, היכן המצווה כתובה.

בתרי״ג מצוות לא מצאתי מצווה לעבוד.

בן אדם יתחתן, לא יעבוד.

אתה אמרת מצווה, הראי אני מצווה.

אין מצווה לפנק את הבית? אין, אין מצווה, אין.

אבל אין מצווה כזאת מיתרי״ג מצוות.

כשהאיש לא ישלם ספירות אה, הוא לא חי... אתה צריך לפרנס. מי אמר בעבודה?

תהיה צדיק, מס׳הו מפרנס אותך.

תהיה תלמיד חכם, מה שמפרנס אותך.

תהיה אברך, תהיה רב, תהיה מה שאתה רוצה,

שמפרנס אותך.

אתה רוצה להיות שוחט, תרוצה להיות מועל, אתה רוצה להיות זה מצוות כבר של קדושה, נגיד.

נו, נייחה, זה יותר טוב כבר מעבודה סתם.

אבל איפה יש מצווה כזאת? ממציאים מצוות.

לא דיינו בתרייג, מוסיפים עוד אחת.

ומה שקוראים למצווה, היא בעצם קללה

של בזיעת אפיך, תאכל להם, הופכים מצוות.

מקללות

זה מעלה גדולה.

אדם שיכול לקחת כללה ולהפוך אותה מצווה,

זה מעלה גדולה.

לא, הופכים מצווה, הופכים מצללה. כן.

אז זאת אומרת,

אין מצווה כזאת. עכשיו, נגיד שמילאת חמש שעות.

יש לך שאיפה

להיות יותר רוחני או שאתה לא רוצה? לא רוצה או רוצה?

רוצה. אז אחרי זה, מה אתה עושה? מתחיל לדחוף.

או בשינה לצמצם, או בעבודה לצמצם.

תחליט מה אתה מתחיל.

מה אתה רוצה לדחוף כל...

שינה. שינה. נדחף. כמה אתה יכול פחות לישון? עד איפה תגיע?

לפחות מחמש שעות, ואני לא מתמוטט. נכון, כמו הגאון שישן שעתיים ומתמוטט.

הגאון... הגאון... איזה דרגות? הוא החליט להיות מלאך. איזה דרגות?

הוא עבד על זה להיות מלאך. השאלה אם אתה רוצה. אתה לא רוצה להיות מלאך.

בסדר גמור.

אבל אל תתלונן שתגיע למעלה ויגידו לך למה אתה מקום נחות?

כי זה לא מקום של מלאכים. מלאכים זה למעלה.

אתה החלטת להיות כאן, תהיה כאן. אתה בונה את עולמך.

אחד שרוצה דירה,

הוא לא מתחיל במסיים פה ואומר, במטבח מספיק לי.

מים, סלון, חדרי שינה. הוא אומר, מספיק לי.

הגזמת.

כמה אני יכול לבנות? מספיק.

די. מטבח. מספיק.

עכשיו אפשר לאכול? מספיק.

שאלו אותו, למה אתה לא ממשיך את הבנייה?

מספיק.

מספיק. מה, אתה חושב שאני מלאך?

אני יכול לבנות את כל הדירה עד הסוף?

יש כאלה רוצים שתי קומות, יש כאלה שלוש קומות, מפלסים,

קרקע.

יש כאלה כמה דירות.

אלה לא מלאכים, אלה מעופפים.

איך הם יכולים?

אז בעולם הזה אתה רואה בין אדם, השאיפות שלו לא נגמרות.

לא נגמרות.

על דבר שלא שלו בכלל. לא שלו.

אתה בונה לאחרים.

בעל שלו, הוא לא בונה כלום.

אז אתה תתחיל, כשתודיע לי שאתה כבר מלא פול בזמן הפנוי,

וגם לא אוכל הרבה זמן, כן?

וגם לא מדבר אחרי התפילה הרבה זמן,

ובתפילה גם לא מדבר.

ואז שהכול יהיה אצלך ככה סחוט טוב, ככה שהכול... לא נדבר למה לנו חיים.

כן, אם לא נדבר למה לנו חיים, זהו.

זאת אומרת, מה?

אתה מקבל שכר

על זה שהחזקת תלמוד תורה, אבל אין לך את המעלה של הלומד תורה. את המעלה המהותית

של לומד תורה אין לך.

זה לא כמו שלמדת כל החיים, זה כמו שתמכת כל החיים בתורה.

יש לך שכר,

ואתה תקבל שכר, כי בצל הכסף, בצל החוכמה, בצל החוכמה, בצל הכסף.

אבל מעלת לומד תורה אין לך.

אז זאת אומרת, גם כשכתוב שיששכר וזבולון, שניהם למדו.

רק אחד השקיע יותר במלאכה, בזן,

את השבט השני,

והמעלה שלו היא גדולה מאוד,

בגלל שהוא העמיד תורה וכו' וכו'.

אבל מעלת הלומד היא מעלה הכי גדולה,

כי המהות של כל-כולו היא תורה,

בעבודת האלוקים.

זאת אומרת, ודאי שיש שכר למי שמחזיק תורה.

זה יותר טוב ממי שוודאי לא מחזיק תורה.

בצל, אותו צל.

אם יש אילן ויש צל מתחתיו,

הם יושבים שניהם תחת אותו צל.

אותו ספסל.

אבל מה המעלה?

יש אחד חכם ויש אחד טיפש. הטיפש מחזיק את החכם, זה אותה מעלה.

שניהם יושבים על אותו כיסא, אחד ליד השני.

אבל אחד חכם ואחד טיפש.

מה אתה אומר עכשיו?

למה לא אין טיפש?

או, נו, המציאות זה מציאות.

אדם שלא למד, זה לא כמו אדם שלמד, זה ברור.

אז קוראים לזה חכם וטיפש, בסדר?

או בור בעם הארץ וחכם.

עכשיו יושבים אחד ליד השני.

לא יהיה צער לבן אדם

שהוא טיפש כשהוא יושב בצל החכם. אני אתן לך דוגמה.

אני אתן לך דוגמה.

אתן לך דוגמה.

נגיד שיושבים גדולי הדור,

וליד גדולי הדור שמו אחד טיפש.

הוא יושב ביניהם, וכולם מסתכלים.

איך המצב שלו?

אבל הוא יושב לידם. מה זה משנה לו? העיקר שהוא יושב לידם.

זה עוד מבליט את הטיפשות.

אבל אני לא ללכת לך.

לא,

אתה יכול, אבל תלמד.

אבל תלמד. אבל כמה שנים עוד לא התכוונן. אז יש עשירים, לדוגמה,

שהחליטו לשים כולל אצלהם בעבודה.

והם פורשים מהעבודה באמצע העבודה,

ולומדים.

מספרים על אחד העשירים מקנדה שארבע שעות הוא מפסיק כשהוא מגלגל מיליארדים.

ארבע שעות הוא מפסיק בזמן העבודה ולומד.

אתה מבין?

אז כל שיחת טלפון שלו זה מאות מיליונים.

שיחת טלפון.

מחליט. פה עסקה, תקנו, תקנו, תמכור, תמכור, תמכור, תמכור, וזהו.

אבל הוא רוצה מעלה אישית גם, חוץ משכר. צריך גם מעלה אישית.

חכם עני עדיף מעשיר טיפש.

למה ברגע ששניהם פותחים את הפה,

רואים את ההבדל.

זה יש לו מה למכור וזה מוכר סיפורים.

כשעשירים נפגשים, או כאלה שבדרך לעושר, שחולמים על זה,

על מה הם מדברים?

מה הוא מכר?

מה קנה?

איפה היה? מה עשה? איך עשה?

איך עלה לו רעיון? כל הדיבור שלהם, תשבו ליד אנשים טיפשים כאלה,

רק כסף הם מדברים.

כסף ועסקאות וזה, וחסכונות, והוא פרץ וקנה,

והיה לו הזדמנות וזה, וידע, ואמרו לו, וגילו לו, והכל סביב הכסף.

וכשחכמים נפגשים, מה הם מדברים?

דברי חוכמה הם דברים שברומו של עולם.

יש הבדל בין האנשים האלה.

נו, שתשב בעולם האמת,

בצל הכסף, בצל החוכמה,

בצל החוכמה, בצל הכסף.

נו, מה המעלה האישית שלך?

אז זאת אומרת, כל בן אדם צריך לדעת שצריך ללמוד תורה.

צריך ללמוד תורה.

צריך ללמוד תורה, צריך לקיים מצוות.

צריך לעשות כמה שיותר.

היא אין לה ברירה, לא באותו ספסד, יש שם הדרה של נשים.

אבל היא תהיה בקשר רוחני.

מה זאת אומרת? לא ברירה, אלה שתמכו בתורה?

כן.

מה? כן.

אבל יש להם מספיק זמן. בטח שיש מספיק זמן.

אז לא יהיה פדיעות.

לא יהיה פדיעות.

נכון, אתה מגיע לשם, אתה מתחיל לכיתה א'.

כן.

שום בעיה.

רק יודעים שעכשיו מתחילים ללמד אותך.

תהיה לך עשיר מגיע עכשיו לקבוצה של אנשים, וכולם מכבדים אותו, וזה וזה.

הגביר, הגביר, הגביר.

אומרים לו, נו, תגיד דברי תורה.

לא למדתי.

אומרים, אתה יודע מה? בוא נתחיל ללמד אותך. א', ב',

ג', ד',

הנה, אתה רואה? תגיד, בראשית, ב', ר'.

אתה מבין? אפשר למד? יש זמן, יש זמן. אין בעיה.

זה נעים להתחיל ללמוד עכשיו?

אז אתה תדחף,

תתחיל לדחוף,

ואז תתחיל לצמצם. זה התרגיל הראשון.

התרגיל הראשון היום, בסדר?

אוקיי.

אז אתה מחר אומר לי כמה שעות למדת וכמה שעות עשית מצוות?

תנהל בבקשה פנקס.

פנקס, תקנה פנקס קטן.

תראה לי כמה כתוב אתמול למדת. לא, לא כתבתי. אה, זה מה שאני אומר. תכתוב.

אז תכתוב.

תכתוב.

לפעמים צריך לתת יד בשביל שהאישה לא תראה את עצמה כמקופחת.

שמעת מה שאני אומר?

לפעמים צריך. לאדם יש, לגבר יש תפקיד ללמוד. לאישה יש את התפקיד

להעמיד את הבית. אם היא חלושה או שיש לה מצב כרגע שהיא לא יכולה או משהו כזה, צריך לתמוך.

זה חסד.

אבל לקחת את זה קבע שיש לו תפקידי

עשייה מיוחדים קבועים כל הזמן על חשבון תורה,

ההפסד שלה גם.

כי מה שאתה לומד, היא מתחלקת איתך. אם היא מסכימה, שתלמד.

אז למה שהיא לא תרוויח?

תחיית המתים שלה תלויה בלימוד התורה שלך.

אז למה להפסיד את זה?

אז אם היא רוצה הנעת העולם הזה, שיהיה לה יותר קל בעולם הזה, יהיה לה יותר קשה בעולם הבא.

אם היא תישא את המסע,

כמו שאומרים,

עד היכן שהיא אדם משגת והיא יכולה,

אז היא תרוויח יותר, כי היא מעמידה תלמיד חכם.

היא נותנת לו ללמוד,

זו זכות גדולה.

מתי אתה נכנס לחינוך הילדים,

כשדיברת ללמדים והילדים? איך זה? זה כמו שהוא... זה מצווה שאתה חייב לקיים ולמתם אותם, את בניכם ללמד.

אתה צריך ללמד אותם.

זה מצווה. כמו שמצווה להתפלל, מצווה זה, יש מצווה ללמד את הילדים.

רק גם בעתידים, בערך המחרת, בחזרה, בעבודה עצמה. מצוין. זה לא נחשב גם כאילו... נחשב מאוד.

מצוין.

אבל האם זה דומה למי שיכול לשבת וללמוד תורה בצורה מסודרת ולא על הדרך תוך כדי?

זה לא דומה תוך כדי

מאשר אתה שקוע בלימוד ממש.

להיות שקוע לשבת כל היום. יש קוצים.

קוצים.

אה, קוצים.

אז תדע לך.

נכון?

נכון?

זה אופי של בן אדם, אתה קורא לזה.

אפשר לשנות את האופי.

השאלה אם אתה רוצה לשנות את האופי.

יש אדם עצלן, והוא יכול לעבוד על זה.

יש אדם קמצן,

ואפשר לעבוד על זה.

על כל דבר אפשר לעבוד אם רוצים.

היה פעם אחת קמצן,

והוא היה עשיר גדול,

ולא תומך

באנשי העיר.

אז אמרו לרב העיר, שאם הבן אדם הזה יתרגל לתת כסף,

הוא היה נותן כסף,

הוא היה יכול

לפרנס את כל העיר.

לא היה חוסר בעיר לשום דבר.

אז אמרתי, שלחו אותו אליי.

והרב אמר, תשמע, אני נותן לך סכום גדול מאוד ונכבד,

ואני מבקש ממך שאתה תחלק בכל יום למאה עניים.

רק זה לא נעים שהרב יעשה תפקיד כזה,

וזה יותר מתאים לעשיר.

אז אני נותן לך את הסכום הנכבד,

ואתה תחלק כל יום למאה עניים.

שמח מאוד, מה אכפת לו לקבל כסף של אחרים ולחלק?

עשה מודעות,

מאה הראשונים שהגיעו לקבל, יקבלו.

התחילו לעבוד אצלו בתור.

וכל יום הוא מבסוט, יוצא למרפסת,

מחלק כסף, מחלק, מחלק, מחלק, מחלק, מחלק, מהתיק עוצר, מחר תבואו מוקדם, ביי.

חודש ימים, ככה הוא מחלק, מבסוט, הולך כמו טווס בעיר.

יום החיים שלו הוא לא נותן כסף.

עכשיו כולם,

כבודו, כבודו, כבודו, חייבים לו כולם.

אחרי החודש,

הרב אמר לו, אני מצטער, אין לי יותר כסף.

הוא אמר לו, מה, עכשיו תקעת אותי, כולם ידועים שאני...

אמר לו, עכשיו תחלק משלך.

אז הוא הרגיל אותו.

אפשר להתרגל, אפשר. זה עמד עליו, זה עמד עליו.

מה אחלה? אנשים אוהבים תמיד את הסוף של הסיפור.

הפוינטה, מה הפוינטה?

הדבר השלישי,

בעל הכימיה

אינו מאמין על סודו לזולתו.

הוא לא מגלה את הסוד שלו לאחרים,

כל הזמן שומר את הסוד שלו, איך הוא עושה את זה,

איך הוא מהפך מתכות פשוטות וחשובות,

הוא שומר על הסוד כל הזמן מכל משמר, שלא יראו, שלא ידעו, שלא.

כל הזמן הוא חי בפחד.

כי יש כאלה שהם מזייפים את המתכות בצורה כזאת, שהם יתפסו אותן, אז אוי ואבוי להם.

ויש כאלה אפילו הם עושים דברים בחוכמה, לא רוצים שיתגלה, כי אחרת מה?

כל אחד יעשה כמותם,

ואז כבר הם יפסידו את הייחודיות שלהם.

אבל הבוטח באלוקים לא ירא משום אדם בביטחונו, ואומר לכולם,

אני ירא ובוטח באלוקים.

יאללה, תעתיק אותי.

הוא מפחד.

אדרבה, הוא ממליץ לכולם לבטוח כמוהו.

שיהיה לכולם כמוהו, בלי שום בעיה.

יש לך כל טוב בעולם.

אז הוא הולך בכיף.

אז יש לו מעלה ויתרון

על בעל הכימיה, כמו שאמר

דוד המלך, באלוהים פתחתי לא אירע.

מה יעשה אדם לי?

מה?

תגיד, אתה באמת מבין מה שמדברים פה?

מי שיש לו ביטחון, בין אם יש לו כסף, בין אם אין לו כסף, זה בדיוק אותו דבר.

היה לו, היה לו.

כסף זה גם אגורה.

אה? היה לו, היה לו.

לא, זה מעניין. תפסיקו, תצאו מזה.

תצאו מזה.

אתם בוטחים,

אתם בוטחים אם יש לכם כסף, ורמדנו שכסף שמור עליו לרעתו,

כסף לא פותר בעיות.

כסף לא עושה, יכול לסבך וכו'.

אתם צריכים להבין, וגם אם זה פותר בעיות, לא תמיד הבעיות שנפתרות הן בדרך שהיא על פי תורה,

וכו' וכו'.

יש הרבה בעיות עם כסף.

אפשר לעשות דברים נפלאים, אבל מעט האנשים שיודעים לעשות טוב,

טוב, טוב עם כסף,

מעט מאוד אנשים בעולם יודעים מה לעשות עם כסף.

מעט.

יש הרבה מאוד עשירים בעולם.

עשירים, שזה לא יאומן כי יסופר. מה הם יכולים לפרנס בעולם ולעזור ולהיטיב?

שום דבר, הכל לעצמם. הכל לעצמם, וזה לא לעצמם.

זה בסוף לאחרים.

לא מדברים על עשירים, הם מבחינים לגמור את החודש.

איזה אנשים שלא גמורים את החודש. כל חודש עשו ארתיים שקל, בשביל אוכל,

כאילו,

אני משלם דברים נגמריים.

אנחנו לא מדברים על עשירים באמריקה, כמה מתים כל שבוע מזה, מהבעיות האלה שאתה מציג? כמה מתים? הם לא מתים, אבל הם בבעיות חומריות כל הזמן.

מאה אחוז.

יש בעיות של ייסורים.

יש של מחלות, יש של צרות,

יש של דיכאונות, יש של חרדות.

יש אלפי סוגי ייסורים מייסורים שונים, ויש ייסורים גם של דקדוקי עניות.

אבל כתוב, כל שיש לו דקדוקי חי בדקדוקי עניות,

אינו רואה פני גהינום. כבר שווה?

כל מי שחי בדקדוקי עניות לא רואה פני גהינום.

כדאי, אני חושב, לא?

אבל מה?

קשה, נכון, קשה. קשה גם כשעובדים וגם לא גומרים את החודש. כמה אנשים עובדים ולא גומרים את החודש?

למה הייתה הפגנה של צדק חברתי?

ומי עשה אותה? המעמד הבינוני.

לא המעמד הנמוך,

הסוציו-אקונומי הנמוך.

לא.

דווקא המעמד הבינוני,

אלה שמרוויחים שמונה, עשר, שתיים עשרה, ארבע עשרה, חמש עשרה, התפרנים

של תל אביב.

אלה שלא גומרים את החודש.

תודה רבה, יש לו בעיה של... כי הם צריכים לאכול סושי.

אז הם לא יכולים, אתה מבין, לגמור את החודש.

תודה רבה. כן. אם יש לו בעיה של בריאות,

הוא לא יכול לעזור לעצמו.

הרופא אומר לו, תיקח כדור, אין לו ברירה.

זה מה שיכול לעשות, לקחת כדור. הוא לא יכול לעשות איזושהי פעולה שהוא יהיה בריא וחזק וכל זה.

אבל כשיש לו בעיה של פרנסה,

של לגמור את החולים, אז הוא אומר לאשתו, תיסעי לעבוד, אני אצא לעבוד, אני אעבוד בלילה, אעבוד ביום. הוא אומר, על ידי שאני אעבוד, אז יהיה לי עוד איזה אלף אלפיים שקל,

ככה לפחות אני אוכל לגמור את החולים.

שמעתי.

כמו שאומרים,

רפאני השם וארפא,

אומרים ברכנו.

אותו דבר, פונים לאותו אחד, גם ברפואה

וגם בפרנסה.

הוא נותן רפואה, הוא נותן פרנסה,

הכול, ואתה לא יכול לעזור לעצמך בכלום. גם הרופא לא יכול לעזור לך.

אם השם ימנה אותו שליח,

אז הוא ייתן לך רפואה נכונה, אם לא, ייתן לך רפואה שגם תמית אותך.

אז זאת אומרת,

הרפואה והפרנסה והישועה, הכול ביד השם.

וחבל לך להוציא אשתך ואתה והילדים והכול, וגם לא גומרים את החודש.

יש כאלה עובדים שתי עבודות, והאישה עובדת,

ולא גומרים את החודש.

וגם אם גומרים את החודש,

אז פתאום הקדוש ברוך הוא מכניס אותם לאיזה חולי,

שההוצאות על תרופות, קטסטרופה.

ואז גם אין יותר מה להוסיף.

אי אפשר יותר משתי עבודות, ואישה עובדת וכו' וכו'. אי אפשר, אין.

הבן אדם צריך הוצאות עכשיו במכביר.

צריך זריקה של עשרת אלפים שקל כל יום. מה עושה?

אתה יודע שיש מחלות כאלה?

נו, אז מה, אני שואל אותך, מה הוא עושה?

אה, שנור,

למה ללכת כמו טיפש למקום הרחוק

כשאפשר לפנות למקום הקרוב?

למה ללכת לחסרי יכולת

כשאפשר לפנות לבעל היכולת?

למה ללכת לאדם זר

כשאתה יכול לפנות לאבא שלך היקר?

למה?

בגלל שהאדם סתום.

ומקובע

במה שהעולם הרגיל אותו.

שהקללה בזיעת אפיך אין כמוה.

אין כמוה.

ואנשים מתאווים

לעבודה כדי להרגיש בטוח.

זה עונש.

זה הקללה.

שהבן אדם מקולל,

שהראש שלו הוא ככה.

זה הקללה.

אפילו לא העבודה.

כי עבודה אפשר לעבוד. מה הבעיה?

אם אתה חקלאי ואתה רוצה שיהיה לך פירות ויהיה לך זה,

אתה צריך לזרוע וזה. חייבים לעבוד. זה לא יצמח לבד.

צריכים לעשות את זה.

אבל זה דבר הכרחי.

אבל יש דברים לא הכרחיים.

אתה מכריח את עצמך.

לכן צריך להבין,

אדם,

אם הוא רוצה ביטחון, אני לא מחייב אתכם.

אתם יכולים להישאר עם הקללות.

אני רק באתי לתת לכם ברכות.

אם אתם רוצים להיות מקוללים, וולקאם.

אבל אם אתם רוצים להיות מבורכים,

אתם צריכים לשאוף

כמה שיותר זמן להשקיע למטרה שבאתם,

באתם לעולם,

בשביל להכין צידה לדרך.

הרבה צידה, כי הדרך ארוכה.

ארוכה, ארוכה מאוד.

אז כמה שאתה זוכה יותר להכניס לנשמה שלך תורה ומצוות,

אשריך ואשריך ארכך.

כמה שאתה מעט עם תירוצים ובכיינות ולחץ ומצוקות, ואיך אני...

לא תפתור את הבעיות.

הבעיות נפתרות בגזירת הבורא על פי מעשיך.

אם מעשיך הם טובים לפני ה'

ראויים לפני ה' הוא יקל מעליך את המלאכות.

דבר נוסף

זה לא בעיה אם יושב וילמד כל היום,

שיהיה לו פרנסה. בדיוק, אין התחייבות

שמי שלומד יהיה לו פרנסה ומי שלא לומד לא יהיה לו פרנסה.

נכון.

נכון. נכון.

ביטחון יהיה ביטחון, נכון.

אז אם יש לו ביטחון הוא גם לא יתלונן כמוך,

כי אתה מתלונן כמי שאין לו ביטחון.

אני מתלונן עליהם כשאני צומע אותם מתלוננים. אין צורך להתלונן עליהם כי הם לא מתלוננים.

הם מתלוננים. אז שיקומו מהספר וילכו לעבוד.

אני מבין אותך, מה לעשות? אבל הם לא קמים, סימן שהם לא מתלוננים.

מי שמתלונן, שיקום.

אז זה לא טוב?

לא, קשה לו כאילו. אז יש לו ביטחון לחצאים?

זה שלוש ילדים, אנחנו לא יודעים שזה שלוש ילדים.

מאה אחוז.

אבל ההגשה היא לא נעימה. נכון,

אבל אם יהיה לו ביטחון כמו שאנחנו למדנו פה,

הוא לא יצטרך לבכות. אם הוא בוכה, סימן שהוא לא למד רבנו בחייה.

אם היה לומד רבנו בחייה,

היה צוחק מפני הניסיון.

תגיד לבן אדם הזה,

מה יקרה אם חלילה הוא ימות?

מה יקרה?

הילדים שלו ימותו אחריו?

אז למה הוא דואג?

אם הוא יודע שהם לא ימותו גם אם הוא לא יהיה בעולם, הוא לא יביא להם פרנסה אפילו את ה-2,000 שקל מהכולל.

הוא בטוח שהם לא ימותו אחריו.

למה הוא דואג?

הוא נשאר בעולם בשביל לבכות?

זהו, בשביל זה הוא נשאר? רק לבכות?

עצוב. עצוב. למה הוא עצוב?

צריך לשמוע, יש לו 12 ילדים.

הוא מחתן.

הוא מחתן.

לא הוא מחתן, יש לו בת.

היה דורשים עליו להביא כסף ולוקחים אותה. הוא מחתן.

השם מחתן.

השם מספק זיווגים.

אז זה הבעיה של אנשים.

אדם לומד תורה ולא לומד את הביטחון,

שזה הדבר המוכרח, המוכרח

שבלעדיו קשה מאוד להחזיק באמונה.

זו הבעיה, בשביל זה אנחנו לומדים שער הביטחון.

כי ברגע שיהיה לאדם ביטחון,

הוא לא יפחד.

אתן לך דוגמה.

יש בן אדם רוזה, רוזה מאוד,

וכל פעם נותנים לו כאפות ברחוב.

יום אחד הוא החליט, חלאס, הוא לא יכול לחיות בפחד.

הוא רוצה לחיות בביטחון,

אז הוא הולך למכון,

הוא לומד

שיטות לחימה

של המזרח,

ואז אחרי שהוא כבר בריון,

הוא גם יודע להלום,

אז הוא הולך ברחוב בביטחון,

והוא מנפח את החזה,

ואדרבא הוא מחכה, יאללה, שתעיז.

מי יעיז?

מה קרה?

זה אותו בן אדם הרזה, לא?

מה השתנה?

ביטחון.

אז הוא הלך וקנה ביטחון, ומאותו רגע

יכול להיות שיש לו לב,

לב של תרנגול,

אבל עצם זה שהוא כבר למד ביטחון,

אז אפילו שהלב שלו של תרנגול,

הוא כבר יבטח בעצמו.

ויש אדם שהוא רזה,

ושתעיז לגעת בו.

תעיז.

יש לו אומץ של אריה.

הוא מטפס עליך.

והוא לא מפחד בכלל, לא מהגובה שלך, ולא מהנפיחות שלך, ולא כלום.

עוד לא תספיק להגיד ג'ק רובינזון,

והוא כבר ניכר אותך, ואכל אותך, ובלע אותך, ושתה אותך, ועשה לך מה שהוא רוצה.

ואתה לא יודע מאיפה זה בא, ולא.

למה יש לו אומץ?

ביטחון צריך ללמוד. מי שלומד ביטחון,

אז הוא לא יבכה,

ולא יתעצב על ליבו,

וישמח בגזירת הבורא עליו

בין טוב ובין רע.

הבנת? אז תמליץ לאברך לבוא לפה ב-4.30 בבוקר,

שיתחיל ללמוד כמו שצריך,

את מה שצריך

לבעיות שיש לו, ויפתור אותן.

לא טוב שבן אדם לומד

ופותר את הבעיות של החיים בלימוד?

לא טוב?

כמה עלה לכם הקורס פה?

אם הייתי מעביר את הקורס הזה באוניברסיטה והייתי קורא לזה שם מפוצץ,

כלכלה עתידנית,

או איזה משהו ככה, מסולסל,

והייתי, חביבי,

מקבל שם, חביבי, על כל אחד מהסטודנטים הרבה כסף.

ומה הייתי עושה? מדבר רק.

אני משלשל את הכסף לכיס,

ונותן להם ביטחון.

יש יותר בטוח מזה?

אבל אני בא בחינם.

אתם באים ללא תשלום,

ואני קם בשביל שיהיה לכם ביטחון,

ואתם עוד כועסים עליי.

איי, איי, איי.

טוב, כן?

אני, זה הבחור מזמין בחוץ לארץ, לא על מנת להחליט איתו שאלות של חוסר ביטחון ואמונה.

מה הוא מוכר, איך הוא מוטיף את הכסף מהעשירים שם?

מה הוא אומר לך?

הנה, תשאל אותו.

תן לו קורס.

לא, אפילו מהבינוני, מה הוא אומר לך?

מה הוא מוכר?

אתה שואל את הרב, תבוא אליי, הרב לא נכון. לא, לא, הוא צודק, אנחנו רוצים ללמוד את השיטה שלך.

איך אתה נותן לעשירים ביטחון לשחרר את הכסף לך?

שהם עבדו כל הזמן, ואתה בא לוקח את זה בחינם,

עם סיפורים.

בוא, תסביר לנו איך אתה עושה את זה.

באמת, לפני שאני מתחילת בדלת,

אני נעמד ואני אומר, ריבונו של עולם,

תיתן לי מציאות חן, שמה שאני אגיד, שהשתמע לו. עצור.

למה לא נשארת בארץ ואמרת לו, ריבונו של עולם,

תן לי הבנה שאני לא צריך להגיד את הדרשה הזאת כל פעם, ואשאר פה, ותיתן לי אוכל. כי אני לא יודע את הכתובות בארץ, אם הייתי יודע את הכתובות בארץ, הוא לא שומע.

הוא לא שומע מה הם מדברים.

תגיד, לאותו ריבונו של עולם,

תן לי ביטחון שלא אצטרך לצאת, ושתשפיע עליי את מזוני פה בלי להתחנן לאף אחד.

זה אותו אלוקים שאתה מבקש ממנו.

מה, הוא מבין רק לתת כסף מהעשירים, והוא לא מבין לתת ישירות בלי עשירים?

לתת ישירות בלי עשירים זה דרגה של כמו יוצא פרסונים. איך הגעת לזה?

איך הגעת בשביל הקדוש ברוך הוא? זה לא משנה למי נותן. זה לא משנה, אבל זה הדרך.

הדרך.

שש מיליון יוצא צדיק קיבל שנתיים מאסר בגלל שהוא לקח עורך דין. אני שואל אותך, אז אתה בוטח עכשיו במה? בקשקושים שאתה אומר לפני הדלת?

לא. אני חושב שאני... אז למה אתה אומר אותם?

מה? למה אתה אומר אותם? אני מאמין שהקדוש ברוך הוא יותר מסכם את עד ישמעאל. יש לו היכולת?

למי? לקדוש ברוך הוא?

ולתת לך ישירות הוא לא יכול?

נכון. אז תת.

אבל גם שם זה נס, אבל פה זה נס מעל הטבע. זה נס מעל הטבע, הוא לא יעשה את זה. הפוך, זה נס להוציא מעשיר כסף שהוא עבד עליו.

יותר קל להוציא מהקדוש ברוך הוא כסף ישירות ממה שלבקש דרך מישהו אחר.

אתה מעליב את הקדוש ברוך הוא, אתה לא מבין?

אתה אומר לו, תשמע, אני לא רוצה לבקש ממך, למה אני קורא לעצמי חסר מדרגה?

גם אני לא רוצה להעמיס עליך, כי זה נס מעל הטבע לתת לי.

לכן אני אומר לך, תשמע,

תשכנע את ההוא שייתן לי דרכך.

אל תיתן לי ישיר, חס ושלום,

שחלילה אני לא אהיה בדרגה של יוסף הצדיק,

כי אני חושש מזה.

תן לו שייתן לי,

כדי שאני אוכל להישאר אהבל שטס בכל העולם ואומר ליד התלתות כל מיני משפטים מטמיעים,

ומשכנע את הקדוש ברוך הוא,

תעבוד על עצמך ותן לי ככה.

הוא הולך לאסוף את זה. אה שדה, אה שדה, מה זה האנשים האלה? מאיפה הם באו?

אתה אמרת שביל, שביל, שביל. אמרת, כן.

אז זה אותו דבר, הוא ישביל.

השביל לא תמיד ישר אליך.

כתוב שהפרנסה היא של האישה,

אבל באופן עקרוני הגבר הוא הצינור.

אני שואל, אתה נמצא עכשיו בשביל, למה אתה מחפש את השביל של השני?

לא, אני לא מחפש את השביל של השני, אבל אני בא להגיד לך. אתה הצינור שבע.

הוא לא יזרוק עליך עכשיו.

למה אתה אומר ש... למה אתה... אני לא מבין מה אתם ממציאים לכם המצאות.

הקדוש ברוך הוא לא צריך לשלוח להוא בשביל לתת לך. נכון, אבל הוא צריך לשלוח נגיד בן אדם שייתן לך ספורט. מי אמר? הוא יכול לתת לך ישירות. למה אתה צריך ל... איך אתה תקום? אוי, אוי, אוי, אוי. איך הוא שלח להוא?

למה אתה הולך להוא?

תקשיבו ותראה, פתאום יש לך דולרים מתחת לכרית. אני לא מבין את זה. תקשיבו, תקשיבו, הכל זה בעלמה.

אתם חיים בדמיונות.

היה רבי שמעון בר יוחאי, שבא תלמיד שחזר כמו זה מחוץ לארץ,

חזר עשיר. הלך אברך, חזר עשיר.

כולם אמרו, רבי שמעון, אנחנו רוצים ללכת גם, אה?

הנה, מה, אפשר ללמוד, אפשר להיות עשיר. למה אני לא... הנה הוא חזר לכולל.

אבל הוא הלך קודם, היה עשיר.

אמר להם, זה מה שמטריד אתכם, בבקשה.

בקעה היא מלאי דינרים.

כל הבקעה התמלאה זהב.

אמר, תלו.

אבל מחיה עולם הבא.

אף אחד לא לקח.

אז קודם כל הוא הראה לך שאפשר להביא לבנים מהשמיים בשנייה,

ואפשר למלא בקעה,

ומי שחכם גם לא נוטל.

כבוד הרב, בזכות השיעור הזה עליתי בדרגה אחת כשהייתי נכנס אליהם,

וכל הזמן הדמות של הרב היה לי מול הפנים, הייתי אומר, אני מבקש מהם פעם אחת.

כי כל פעם לפעמים הייתי בא למישהו,

והוא היה מסכן.

נשאר לו או לתתי כסף כמו למטבל.

עכשיו, בפעם הזאת באתי לבן אדם והייתי אומר לו פעם אחת מה אני רוצה. אם הוא היה רוצה, נותן. מה רוצה?

אבל אם היו יודעים את ההרץ, לא היו נותנים לו.

אז לפני שהייתי יוצא, הייתי אומר לו בכלל, אני כל יום משתתף בשיעור,

ואני עברתי על מבחינת הביטחון, אז אני מבקש לך סליחה שאני אגיע לך פעם שנייה, ויצאתי.

תגיד, תגיד לי רק משהו,

ומה אתה אומר לו בפעם האחת?

מה? מה אתה אומר לו בפעם האחת? מה שאני עושה? מה, מה, מה, תגיד בקצרה. מה, את הפעולות? לא, אה, אתה אומר לו סיפור? למה אני אגיד לרב, אז אני אסרים את הרב.

את כל, אני לא מבין, את כל הסיפור אתה מספר לכל אחד? כמה זמן זה לוקח?

לכל בן אדם? כן. תלוי לפי מה שה... אני אתן לך עצה. אם אתה ממשיך בשיטה שלך,

תגיד לו, תשמע,

אני הולך לספר לך רבע שעה כרגע מה אני עושה,

אבל אני יודע ש-time is money,

אז במקום זה אני אומר לך, תן לי אלף דולר, ואני הולך.

אם לא, אני אספר לך את הרבע שעה, ובסוף גם תיתן לי אלף.

יכול להיות אלפיים שאני אשכנע אותך, אז כדאי לך, תגמור באלף עכשיו,

ואני לא אספר לך את הסיפור.

הבנת?

הנה, כבר חסכתי לך זמן.

תשכנע את הקדוש ברוך הוא שאתה בסדר, שאתה עושה את רצונו.

לא צריך, הרי גם אני הייתי כמוך פעם יוצא להטרים אנשים,

ואני מהר הבנתי שאין עתיד פה,

ואמרתי לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אני מבקש ממך, כמו שאתה זן,

את כל העולם כולו,

אני לא רוצה לצאת יותר,

ואני מפה רוצה לקבל הכול, שלום, ולא נסעתי יותר,

והסברתי בפעם הקודמת איך עשיתי את זה ולמה. אבל יוצא מה, יוצא מה. אני לא יוצא לשום מקום, מוטר.

אני לא יוצא לשום מקום.

אני אפילו לא הולך לטמפלוויזיה, טמפלוויזיה באה אליי.

אתמול הגיע גיא לרר, מצינור לילה,

מערוץ 10,

לשאול כמה שאלות בהרצאה, ולצלם את ה...

ועכשיו הוא יעשה מזה תוכנית גיבורי השנה,

ויעשה כל מיני דברים, ויעביר את זה לכל מיני תוכניות ולכל מיני...

אני צריך לרדוף אחריהם? הם רודפים אחריי.

מה אני צריך?

אני החלטתי לשבור את הטלוויזיות. אני לא הזמנתי אף אחד. כולם היו שם.

ערוץ 1, וערוץ 2, וערוץ 10,

וכל הרדיו, רשת ב' וגלי צהל, וזה, וכל העיתונים היו שם.

כולם באו והפיצו את הרעיון שלי לכולם על אפם בחמתם.

לא שילמתי אגורה.

אתם יודעים איזה פרסומים במיליונים שקלים קיבלתי.

אני שובר להם את שלהם,

והם מפרסמים.

נו, אתה מבין איזה ביטחון זה?

בלי לתאמץ.

זו החוכמה.

שכל העולם יעבוד בשבילך בסוף.

זכה מלאכתו נעשית על ידי אחרים.

למה אתה צריך את האמת?

אם הייתי פונה אליהם, תשמעו, אני הולך לשבור, תבואו.

לא היו באים.

לא קראתי להם, באו, אתה יודע, כאילו עבדו עליי.

אני לא שמתי לב, כאילו.

כבר ענינו על זה.

לא היית, מה לעשות? התחלת באמצע.

הנקודה היא שלפעמים יוצאים לשליחות

כדי לזכות את האחרים,

כדי להשתדל בדרכי הטבע במקרים מסוימים,

כדי להפיץ את התורה ולומר מה נעשה בארץ או במקומות אחרים,

כדי לידע את העולם שצריך לתמוך בתורה, ויש הרבה אנשים שצריכים וכן הלאה.

אבל

זה מצווה שאתה מזכה את האחרים. בזה שאתה מתרים אותם,

אתה מזכה אותם.

עכשיו,

היום אנחנו בדור שלא צריך את כל זה. בדור שלהם אתה יכול להישאר במקום,

אז זה ממש נגד הטבע שיגיעו אליך אנשים.

למה?

לא כל אחד יודע. אין פרסום, אין אינטרנט, אין אס.אם.אסים,

אין אפשרות, אלא אם כן תצא.

אבל היום

יש לך אינטרנט, אתה יכול שיהיה לך אתר,

אתה כותב מה שאתה זה, אתה מראה מה שאתה זה, אתה מקליט מה שזה, הכל אתה יכול לעשות כדי שאדם יראה בלי לזוז.

בלי לזוז.

היום הפלאפון שלך,

אתה יכול, חביבי, לנענע את העולם, לנענע את העולם.

זאת אומרת, היום האפשרויות הן בלי לזוז.

אתה רואה, אנחנו כותבים הודעה אחת,

שולחים אותה לכמה,

מבקשים להעביר לעשרה,

הם מעבירים לעשרה,

אלה שכיבלים מעבירים לעשרה,

וככה מתפרסם הדבר במהירות.

פעם היה צריך לצלצל לבן אדם ולחכות.

חמש,

שבע,

ארבע,

שתיים, ולפעמים היה מחליק לך, היית צריך להתחיל מחדש.

חמש.

עד שתעשה ככה, כבר נגמר הנץ.

היום אתה עושה הודעה אחת,

עושה עתק,

הדבק,

טוז, שולח, טוז, טוז, טוז, עשרות אנשים, חמש דקות.

אז הקדוש ברוך הוא יצר כלים בשבילנו,

שנוכל להשתמש בהם ולהפיץ תורה ולעורר אנשים ולהצליח בכל מה שאנחנו עושים.

צריך רק לדעת להשתמש בעולם.

העולם משרת אותנו.

העולם זה כלים בשבילנו לעבוד את הבורא.

השאלה היא אם אנחנו רוצים לעבוד את הבורא כמו שצריך,

או שאנחנו רוצים להתייגע ולספר סיפורים ולהתבכיין,

ולהלהלהלהלה, ומה?

ואתה תביא יותר?

לא תביא יותר.

לא תביא יותר.

לכן הכי טוב,

אני אומר לכם, תזכרו את זה ותשננו את זה תמיד.

אנו אנו אנו אנו עבדו דקודש אבריחו אנו אנו אנו אנו אנו

עבדו דקודש אבריחו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודש אבריחו אנו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודש אבריחו

אני, אני, אני, אני, וווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשא מריחו

עבד אוד קדוש בריחו,

עבדו דקודישא בריחו, עבדו דקודישא בריחו, עבדו דקודישא בריחו, עבדו דקודישא בריחו, עבדו דקודישא בריחו, עבדו דקודישא בריחו, עבדו דקודישא בריחו, עבדו דקודישא בריחו, עבדו דקודישא בריחו, עבדו דקודישא בריחו, עבדו דקודישא בריחו, עבדו דקודישא בריחו, עבדו דקודישא בריחו, עבדו דקודישא בריחו, עבדו דקודישא בריחו, עבדו דקודישא בריחו, עבדו דקודישא בריחו, עב�

עבדו עבדו לקודש הבלים הוא עבדו עבדו עבדו

עבדו דקודש הבלים הוא עבדו עבדו עבדו דקודש הבלים הוא עבדו עבדו דקודש הבלים הוא עבדו עבדו דקודש הבלים הוא עבדו עבדו דקודש הבלים הוא עבדו עבדו

אבדה בקודש הבריחו, הלו, הלו, הלו אבדה בקודש הבריחו, הלו, הלו, הלו, הלו אבדה בקודש הבריחו, הלו, הלו, הלו, הלו

אנו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו, אדו,

אונו אונו אב דדקו לתפול איתו.

אונו אנו אונו אב דדקו לתפול איתו.

אההההההההההההההה

אההה

אההההה