חובות הלבבות - שער הבטחון 22-12-11 הרביעי, בעל הכימיה אינו נמלט מהזמין מהזהב והכסף הרבה לעת צרכו או שלא יזמין מהם כלום, אלא כפי שיספיק לזמן מועט. אז מי שהוא בעל הכימיה חייב להזמין זהב וכסף לעת הצורך שיהיה לו, ולפעמים הוא מזמין רק מה שמספיק לו לזמן מועט. נו, ואז מה קורה? אם יזמין ממנו הרבה אז כל ימיו יהיו בפחד על נפשו שמא יאבד לו, או ישדדו אותו, או כל מיני סיבות אבידה, ולא ישקוט ולא תנוח נפשו מפחד מהמלך והעם, ואם לא יזמין מהם הרבה אלא כדי למלאות מחסורו לזמן מועט, אפשר כשירצה להזמין לא יהיה מצוי בכלל, בעת הצורך, ואז ימנע ממנו בסיבה מן הסיבות. אז ז"א אין לו מנוחת הנפש גם לבעל הכימיה שיודע לעשות כסף הרבה ויכול להפוך את הכסף לזהב, ואת הבדיל לכסף, לא יכול לנוח בנפשו כמו הבוטח, כי הבוטח באלקים הבטחון שלו באלקים שיטריף אותו כרצונו בעת שירצה ובמקום שירצה כמו שמטריף את העובר ברחם אמו וכמו את האפרוח בתוך הביצה, שאין בה מקום מפלוש שיכנס דבר מחוצה לה, וכמו שזן את העוף באויר והדגים במים והנמלה הקטנה עם כל חלישותה הקב"ה מספק את צרכה ולפעמים יבצר הטרף מן הארי ולא יהיה לו אפילו שהוא תקיף וחזק ומלך החיות בקצת הימים, כמו שכתוב "כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב", ואמר הפסוק "לא ירעיב ה' נפש צדיק" ואמר "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם". אז יש יתרון לבעל הבטחון מבעל הכימיה בפן הרביעי.
הפן החמישי, בעל הכימיה תחת יראה ופחד על מלאכתו מן הגדול ועד הקטן שבעם, למה שלא יגלו סודו וירכלו עליו וידברו עליו וילשינו עליו, אז הוא כל הזמן חי בפחד, בין מגדול בין מקטן. אבל הבוטח באלהים בדיוק הפוך, יראוהו גדולי העם, אדם שהוא בעל בטחון גדול מכבדים אותו, אפילו גדולי העם. ונכבדי בני האדם, ואפילו החיות והאבנים מבקשים את רצונו, אפילו הדומם נכנע לו, אפילו בעלי חיים, כמו שנאמר מזמור יושב בסתר עליון עד אחריתו, ואומר איוב, בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע ברעב פדך ממות עד סוף הענין. אז לקרוא את הפרקים האלה ולהבין. מכל מקום כמו שיעקב אבינו נתקבצו האבנים ורצו שיניח הצדיק את ראשו עליהם, אז ז"א כל הבריאה כנועה בפניו של הבוטח באלקים.
דבר שישי, שבעל הכימיה אינו בטוח מחולי ומדוה, חולי ויסורים וכאבים, כי אלה מערבבים עליו את שמחתו אפילו בעשרו, גם עשיר סובל יסורים, כואב לו, מצטער, ואינם מניחין לו ליהנות ממה שיש לו, ולא להתענג ממה שהשיגה ידו, והבוטח בה' בטוח הוא מן המדוים והחליים אלא על דרך הכפרה או על דרך התמורה, הוא בטוח שלא יבוא לו שום מדוה ושום יסורים כל זמן שלא מגיע, כי אם מגיע לו על דרך הכפרה או על התמורה שממירים לו דבר בדבר, במקום שיהיה לו ככה יהיה לו ככה, הוא בטוח ששום דבר לא יארע לו, כמו שכתוב "יעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו", ואמר "וקוי ה' יחליפו כח" ואמר "כי זרועות רשעים תשברנה וסומך צדיקים ה'".
דבר שביעי, בעל הכימיה אפשר שלא יגיע אל מזונו במה שיש אצלו מן הזהב והכסף מפני שלא יהיה האוכל נמצא בעירו בקצת העתים, ז"א אדם יש לו כסף וזהב ומכל מקום הוא לא יכול להשיג את הטרף שלו בזהב למה פעמים לא נמצא בעירו האוכל, יש שבר, כמו שנאמר "כספם בחוצות ישליכו", כסף יש אבל אתה יכול להשליך אותו בחוץ, אין מה לעשות איתו. ואמר "גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם", אדם חולה מיוסר ביסורים, רוצה לשלם כסף להפטר מהחולי והכל, אי אפשר. אבל הבוטח בה' לא יבצר ממנו מזונו בכל עת ובכל מקום עד סוף ימיו, מי שבוטח ה' לא מסיר השגחתו ממנו כל ימיו, ודואג לו דאגה אישית. מי לא? מי שלא בוטח בה' מלא אלא בוטח מ בזולתו, מסיר ה' השגחתו ממנו ומניחו ביד מי שבטח עליו, אז מי שבוטח באלקים מסודר בכל מצב ובכל עת ובכל מקום, כמו שנאמר "ברעב פדך ממוות". ואמר "ה' רועי לא אחסר", אם ה' הוא רועה שלי אני לא אחסר, כמו שהרועה דואג לצאן הוא נמצא סמוך אליהם, ככה ה' רועי לא אחסר. ואמר "לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו". כשיהיה עת רעב לא יבושו, ואם יהיו ימים של רעב ישבעו, אחרים ירעבו והם ישבעו, מי? בעלי הבטחון.
דבר שמיני, בעל הכימיה אינו מתעכב בשום מקום משום היראה שלו שמא יתגלה סודו, ז"א הוא פוחד לשהות במקום מסוים לאורך זמן, שלא יעקבו אחריו ויגלו את סודו. אז הוא צריך לנוע לבטחונו ממקום למקום, ולא לקבוע את מקומו.
ש. הרב, בעל הכימיה הוא נוכל? הוא מצפה זהב בכסף או הופך את זה או מה
הרב: אז יש כאלה ויש כאלה, כמובן שבטבע אי אפשר להפוך כסף לזהב,
ש. כישוף
הרב: לא, אין כישופים בדברים כאלה, יש כאלה יודעים לערבב את המתכות, כמו שבזהב יש 24 קרט זה זהב טהור, ויש גם 8 קרט שמערבבים עם זה עם סיגים ורואים את זה זהב, ויש 18 קרט, יש כל מיני, זה נקרא לערבב, הלא מבין אומר זה זהב ולא מבין את ערך המתכת.
ש. לא שומעים
הרב: בעל הבטחון שאנחנו מדברים עליו זה בד"כ אדם ששומר תורה ומצוות
ש. אבל צדיק?
הרב: אמרתי, תשמעו בדיוק מה אני אומר, בעל הבטחון שאנחנו מדברים עליו זה אדם שהוא שומר תורה ומצוות, דרגה אני לא יכול להגיד לך, זה יכול להשתנות, וגם דרגות הבטחון משתנות, כי ראינו עשר דרגות בבטחון, לא ניתן להכריע מה כן ומה לא, אבל מי שמוגדר כבעל בטחון האדם הזה זוכה לכל מה שאנחנו אומרים, אמרנו מי שבוטח ולא מקיים תומ"צ, בטחונו הוא בטחון סרק, ז"א הוא חושב שהקב"ה ישגיח עליו ברוב חמדתו למרות שהוא עובר על מצוותיו וממרה את פיו, וזה סוג דבר שהוא בעייתי,
ש. לא שומעים
הרב: לא לוקחים בני אדם בגלל הבטחון. אבל לפעמים הקב"ה בחשבונו נכון, לוקח צדיק להגנת הדור אבל אחד זה לא הפסד לצדיקים, משום שהם ממהרים לקבל שכרם מושלם בעולם העליון, שתים הם נבחרו להיות כאלה שיכפרו על הדור זו מעלה גדולה, כיון שהם מצילים את הדור, דבר נוסף הם יקבלו שכר יותר על זה שהם היוו כפרה, ויקר בעיני ה' המוותה לחסידיו, אז ז"א אם חפץ ה' הוא שאדם יגונן בגופו, בנשמתו על הדור, זה מעלה שאין כדוגמתה, זה נלמד מעשרת הרוגי מלכות, שהיתה גזרה שהעולם יחרב באותה שעה, והיו חייבים לקחת את העשרה באותה שעה בשביל שהעולם ימשיך להתקיים, וכשהם ניסו להשתדל לבטל גזרת שמים אז יצאה בת קול מן השמים ואמרה, או אתם או העולם, תחליטו, ואז הם קיבלו גזרת שמים עליהם. אבל אמרנו, מי שהוא בעל בטחון באלקים ויודע את ה', ומכין את עצמו רק, הוא יודע למה אנחנו נמצאים פה, אז בכל עת בגדיו לבנים והוא מכין את עצמו בכל רגע שהוא עלול לצאת, ואז ממילא אומרים לך שהקדימו לך את הטיסה לאל אי, נו, ואתה מצפה לטיסה כבר, אז מה אתה מצטער על זה שהקדימו לך את הטיסה? אם אחד יש לו מבחן ואומרים לו שהמבחן צריך להערך ארבע שעות ואחרי שעתיים אומרים לו שמע, ראינו את הכיוון של התשובות שלך, עברת את המבחן צא, הוא צריך להתעקש להשאר ארבע שעות? הרי כל המטרה היתה מבחן ולהצליח, הוא הצליח מה אתה רוצה עוד? צא. רק אנחנו לא רואים את הדברים כך, כי אנחנו כל כך אוהבים את העולם הזה שקשה לנו להפרד אפילו ממנה פלאפל. אתה מבין?
ש. לא שומעים
הרב: נכון. נכון. אבל אם ה' החליט לקחת אותך אז סימן שאתה לא יכול להשאר יותר. אבל אני שואל, אני שואל שאלה, תגיד לי, מה אתה לומד מהסיפור של הגאון מוילנא שבכה בסוף ימיו על ציצית? אז אני אתן לך דוגמא, דוגמא, אם ציצית זו מצוה כזאת שבזכותה אדם זוכה לראות פני שכינה, שנאמר "וראיתם אותו", לא כתוב וראיתם אותם - את הציציות, אלא בזכות הציציות וראיתם אותו, בשעה שנשמתו של בן אדם מסתלק מן העולם אז היא רואה פני שכינה בזכות הציצית, וציצית שקולה כנגד תרי"ג מצוות, ובכל עת אדם מקיים מצוה. אז ציצית זה דבר חשוב, יש לה הרבה מעלות, אז אני שואל למה לבכות כשעוזבים את העולם על ציצית, אם אפשר לקנות הרבה ציציות ולחלק ליהודים, כמו שאנחנו משתדלים ועושים. אז אני שואל שאלה, אז מי שמבין את הבכי של הגאון שאומר שאפילו על ציצית שאני צריך לוותר בעולם הזה אני בוכה כי בכמה פרוטות זוכים לראות פני שכינה, נו, אז מי קונה עכשיו ציציות בשביל לחלק ל יהודים שישימו עליהם ציצית ואז לא יצטרך לבכות, אני ממשיך כי אף אחד לא הפסיק.
ש. מאה שקל
הרב: מאה שקל, יפה מאד אשריך. יקובל ברצון, ברכות בסוף.
ובכן השביעי, בעל הכימיה אפשר שלא יגיע אל מזונו, אמרנו במה שיש אצלו מן הזהב והכסף מפני שלא יהיה האוכל נמצא בעירו בקצת העיתים כמו שנאמר "כספם בחוצות ישליכו" ואמר "גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם" והבוטח בה' לא יבצר ממנו מזונו בכל עת ובכל מקום עד סוף ימיו, כמו שנאמר "ברעב פדך ממוות" אתה בוטח בה' גם כשיהיה רעב אתה ה' פודה אותך, גם כשיהיה שונה מן אחרים ימצא לך אוכל. ואמר "ה' רועי לא אחסר". ואמר "לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו".
דבר שמיני אמרנו, בעל הכימיה אינו מתעכב בשום מקום מיראתו שמא יתגלה סודו, והבוטח באלקים בבטחה בארצו ובמנוחת נפש במקומו, כל מקום שהוא נמצא הוא לא צריך להחליף מקום כמו שכתוב "בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה" אתה יכול לשכון בארץ כי אתה רואה אמונה. ואמר "צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה", אין להם שום חשש, לא צריכים להחליף מקום, הכל בסדר.
תשיעי, בעל הכימיה, המקצוע שלו לא ילווה אותו עד אחריתו, ולא ישיג בעולם הזה זולת הריש והצורך לבני אדם, ז"א מה כן הוא יכול להשיג ע"י המקצוע שלו שהוא לא יהיה עני, הוא יודע להפוך בכל מצב מתכות לכביכול משובחות יותר, והוא לא יצטרך לבני אדם, יש לו כסף שלו. אבל הבוטח בה' ילווה אותו הגמול של הבטחון שלו לא רק בעולם הזה עד יומו האחרון, אלא גם בעולם הבא. כמו שכתוב "והבוטח בה' חסד יסובבנו" מכל מקום. ואמר הפסוק "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" אז רוב טוב צפון לאדם לחיי העולם הבא לאלה שיראים את ה' ובוטחים בו.
דבר עשירי, בעל הכימיה אם יוודע ענינו, כמו ששאלת, תהיה סיבת מותו, אם יתפסו אותו על אחד שמשנה את המתכות בדרך של זיוף ומרמה זו תהיה סיבת מותו, ודאי. מפני שהוא שהוא משתדל וטורח בו זה היפך הנהגת העולם, ומנהיג הכל ישליט עליו מי שימיתהו כשאינו יודע להעלים את סודו, והבוטח בה' כאשר יודע בטחונו יגדל בעניני הבריות ויכבדוהו בני אדם ויתברכו בקרבתו ובראייתו אפילו, והוא יהיה גורם לתקנת עירו ולדחות את הפגעים מעל אנשי מקומו, תראו איזה מעלה יש לו עד כדי כך שהוא מגונן על כל הסובבים אותו, כמו שכתוב "וצדיק יסוד עולם", וכענין לוט בצוער. אז ז"א יש הגנה מאדם כזה בגלל שהוא בעל בטחון בהשי"ת על כל הסובבים עד כדי דרגה של צדיק יסוד עולם. אז זה מתועלת הבטחון בעניני עולם הזה. עד עכשיו הבנו כמה הבטחון מועיל לאדם בעולם הזה, כמה זה משתלם בעולם הזה. ראינו עשרה יתרונות למי שיכול לייצר כסף כל הזמן, שיכול לקחת מתכת פשוטה ולהפוך אותה ליקרה, אדם כזה מסודר או אפילו בטוח מן הריש לא יהיה רש ולא יצטרך לבריות. אבל הבוטח יש עשרה יתרונות עליו.
ומתועלת עכשיו אנחנו לומדים על הבטחון מי שבוטח בה' מה התועלת שתהיה לו בזה לענין התורה שלו. אמרנו שהבטחון מועיל גם לעולם הזה וגם לעולם הבא, גם בעניני הגשמיות זה יותר טוב להיות בוטח בה' וגם בעניני התורה והמצוות, כי הבוטח בה' אם הוא בעל ממון ימהר להוציא חובות האלהים וחובות בני האדם מממונו בנפש חפצה ורוח נדיבה, אדם שיש לו בטחון הוא לא שומר את הכסף כמו זה שאין לו בטחון, הוא אומר לך תדע מה יקרה, אז הוא תמיד שם בצד שאם יקרה מה שיקרה יהיה לו מאיפה לקחת, זה שהוא בעל בטחון לא ממתין, ברגע שיש לו כסף הוא ישר משחרר את זה קודם כל לחובות שלו מן הבורא וחובות לבני אדם, מה שיש לו, חובות לבורא זה כמו לקנות טלית תפילין כמו שצריך, ספר תורה צריך לכתוב, כל המצוות הכתובות שאדם יוציא את ממונו, אז הוא קודם כל ממהר להוציא לחובות הבורא, נגיד שצריך לקנות לאשתו ולילדיו בחגים עם ממונו מתנות אז הוא מוציא, צריך להוציא לכבוד שבת וימים טובים הוא מוציא, כל מה שצריך מחובות הבורא יטיל עליו ומוציא בשמחה ובמהירות ולא מעכב, וגם חובות לבני אדם, אם יש לו חובות לבני אדם אז הוא לא מעכב, אומר לא אני רוצה להיות בטוח שיהיה לי מספיק, שאני לא אתקע, אין חשבונות, יש לו בטחון, ה' נתן קודם כל אני פורע את מה שאני חייב. ואיך הוא פורע? בנפש חפצה ורוח נדיבה,
ש. לא שומעים
הרב: זה אמרתי למישהו שחי במצב כזה שהוא מקבל בוחטות פעם ב, ובגלל שהוא לא מספיק בטוח, בגלל שהוא לא מספיק בטוח, מתי שיהיה רגוע אז אמרתי לו שיניח בצד את מה שצריך לשנה אפילו, הוא קיבל נגיד שלש מאות אלף שקל, קח את המאה אלף שלך שים אותם בצד ועכשיו בשאר תעשה את העסקאות שלך, ואז אם ה' יתן לך או לא יתן לך מהם, הנה מה טוב לפחות יש לך שנה שלמה רגיעה, מזונותיו של אדם קצובים, אז יהיה לך לפחות לשנה אתה מסודר שאתה יכול לאכול, זה למי שלא בוטח. מי שבוטח הוא לא צריך אפילו להכין את זה, למה כי הוא בוטח בהשי"ת שימציא לו את טרפו בכל עת. אבל מי שלא בטוח אז הוא לא יודע מה ימציא לו הקב"ה אז לכן לא ירבה לפזר מעות כיון שהוא לא יודע אם ה' יתן לו או לא יתן לו, ואז לא יהיה לו מספיק בטחון בה', הוא יכול להגיע למצב שהוא יתדרדר באמונה והבטחון שלו ויעשה דברים שהוא לא היה ראוי לעשותם, בגלל שהבטחון הפסיק אצלו.
ואם איננו בעל ממון, אחד שהוא בוטח באלקים ואם איננו בעל ממון מדברים על הבוטח באלקים, ואם איננו בעל ממון יראה כי חסרון הממון זה טובה מטובות המקום עליו. אז עכשיו אומר רגע, אבל אין לי ממון, מי אמר שבעל בטחון צריך שיהיה לו בטחון תמיד? פעמים שגזרת הבורא שלא יהיה לו ממון, אז מה הוא רואה בעל הבטחון? שזה טובה מטובות הבורא, כמו שיש טובה שיש כסף יש טובה שאין כסף, למה זה טובה? ה' יודע למה זה טובה. אמרנו לפעמים זה כפרה, לפעמים ממרים לבן אדם, ז"א זה תלוי, מפני שנסתלקו עליו גם מחובות הבורא יתברך, אז עכשיו הוא לא מחויב, אין לו חובות שחלות עליו מצד הבורא כי אין לו כסף, אז אי אפשר לעשות את חובות הבורא כשאין לו כסף אם צריך לעשות אותם בכסף, אז לכן זה טובה מטובות המקום שסילק מעליו בעצם את ההתחייבויות שלו כלפי הבורא, וגם לבני אדם בעבור זה, אז הוא לא יהיה מחוייב בצדקה, בחסד, בהלוואות לאנשים, אין לו. וגם יהיה לו טובה שתמעט טרדתו וטרדת לבו בשמירת הממון והנהגתו, איך להנהיג את הממון כל הזמן, שהממון ישמר ויעבוד ויניב פירות וכו' וכו' וכו', אז מכל צד בעל הבטחון ורוצה אם יש לו משלם את החובות שלו לבורא ולבני האדם בשמחה ובטוב לבב ונפש חפצה וברוח נדיבה, ואם אין לו ממון אז הוא אומר זה טובה מטובות הבורא יתברך שסילק מעלי את החובות לה' ואת החובות לבני האדם ואני לא צריך להיות טרוד אחרי הממון, לא צריך לשמור עליו ולא צריך להנהיג אותו, אז ממילא בעל הבטחון בכל מצב רואה את המצב מצוין. זה לא מטריד אותו למה כן למה לא, זה מה יש, זהו.
ש. צריך להיות שמח שיש לו חלק בעבודת ה'
הרב: ודאי, הרי בעל הבטחון תמיד שמח, כל הזמן הוא שמח. כל הזמן הוא שמח. הנה לדוגמא החבר'ה נתקעו היום ולא הצליחו להגיע והזמינו גרר והגרר מוכן לקחת רק שני אנשים והם היו ארבעה, אז איך יקחו ארבעה הוא לא הסכים, אמרו מה תשאיר אותנו פה? אמר אדוני אני לא נוסע עם ארבעה, למה אתה לא נוסע? אמר אני רעב, אז הוא אמר לא אכלת אתה יודע מה, אם אתה לוקח אותנו עד בני ברק אני מביא לך מרק תימני, אמר מרק תימני כנסו, נסעו כל הארבעה. עכשיו הודיעו לו בדרך שיש גם צ'ונט מחר, אז הוא אמר שיכול להיות שהוא יבוא. עכשיו ברור למה הם נתקעו, למה אם הוא יבוא לשיעור פעם אחת לא שווה שארבעה יהודים יתקעו? לך תדע מה יהיה איתו בסוף, אולי יהיה דתי, יהיה חרדי, לך תדע. אתה עומד בדרך אתה אומר למה נתקעתי, ולמה שיהיה לך נהג בדרך שאוהב מרק תימני. אז ז"א, בעל הבטחון רואה את הכל בשמחה ומקבל את הכל בהבנה שה' רק מיטיב לברואיו ולא יכול להיות שיצא לו נזק מהנהגת הבורא יתברך. כמו שנאמר על אחד החסידים, שהיה אומר ה' יצילנו מפיזור הנפש, אחת המחלות הקשות של בני האדם זה פיזור הנפש, אדם הראש שלו כל הזמן עובד כמו סחרחרה והוא לא יכול לנוח, כל הזמן ככה רואים אותו פועל מדבר עם עצמו, יש אנשים הולכים מדברים עם עצמם ועושים עם האצבעות ככה וככה, כל הזמן עם תעסוקה, פיזור הנפש זה מחלה, בן אדם יש לו כל הזמן הנפש עושה ככה.... חושב, לא נח ולא נרגע. אז אמרו לו מה זה פיזור הנפש? איזה מחלה זאת פיזור הנפש? אמר להם שיהיה לי ממון בראש כל נהר ובראש כל קריה, אדם שיש לו ממון בהרבה מקומות ואומר רגע שמה מה עושים עם זה, כבר שבוע לא צלצלתי לא יודע מה קורה, מודאג, ומה שמה אני לא יודע אם הם קנו בסוף מה שאמרתי להם לקנות, ומה שמה, הוא לא יודע מה עשה, זה עובד או לא עובד, ושמה מה, וכמה שיהיה לו עסקים ככה יש לו דאגה. למה יש לו בכל נהר, למה יש שמה נמרים, ושמה אורזים את הסחורות ופורקים, הגיע יש שביתה, אין, יש מיסים, העלו תפסו לא תפסו, כל הזמן יש לו פיזור הנפש. והוא מה שאמרו חכמים מרבה נכסים מהרבה דאגה. ואמרו "איזהו עשיר השמח בחלקו", ז"א הקיצון השני שיש מרבה נכסים מרבה דאגה, ומי זה השמח בחלקו? העשיר. איזה עשיר? ששמח בחלקו. משמע, שמי שלא שמח בחלקו הוא לא עשיר, משמע שמי שמחפש עוד ממון הוא עני, כי אם עדיין חסר לו הוא עני, ואם בן אדם שמח בחלקו זה העשיר האמיתי כי הוא לא זקוק לעוד. אם בן אדם לא זקוק לעוד הוא עשיר. לכאורה אדם שיש לו הרבה כסף לא צריך לטרוח יותר, יש לו כדי חייו הוא ומשפחתו, למה אתה עובד עוד? הוא עוד חסר, לא מספיק לו אז הוא עני.
הבוטח בה' ישיג תועלת הממון שמה היא תועלת הממון? פרנסתו.מהממון הוא משיג את פרנסתו כדי להתפרנס, ואז נמנעת ממנו טרדת המחשבה של מי שיש לו ממון שאצלו יש התמדה כל הזמן של דאגה, אז בעל הבטחון הוא משיג את תועלת הממון, ומה התועלת של הממון שיהיה לו פרנסה, וזהו ואחרי זה הוא רגוע שלום, אין לו שום בעיה. אבל אחד כזה שיש לו ממון והוא בוטח באלקים אז אין לו טרדות פרנסה יותר, כי נמנעת ממנו הטרדה של המחשבה שאמרנו שמי שיש לו ממון ומתמידה עליו הדאגה כיון שהוא לא בוטח באלקים. כמו שאמר החכם "מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשובע לעשיר איננו מניח לו לישון". מי שעובד את האלקים מתוקה השינה שלו, אם מעט ואם הרבה יאכל, אין לו שום בעיה עם זה, הוא בטוח על הנהגת ה' איתו שלא יניחו ולא יזניחו, אבל העשיר והשובע לעשיר איננו מניח לו לישון, דווקא השביעה שיש לו הרבה נכסים לא מניח לו לישון, כל הזמן הוא קופץ מהמיטה נזכר בעוד משהו, אין לו מנוחה לא בשינה ולא כשהוא ער.
כן מה השאלה
ש. השאלה אם לבעל הבטחון יש חסרון להתפלל בשמונה עשרה שאנחנו מבקשים
הרב: אמרתי כבר שהתפילה באה לומר לנו שאנחנו תלויים בקב"ה בכל, בכל פרט.
ש. לא שומעים
הרב: אמרתי ואני שוב אומר ותקשיב, שעיקר התפילה שאדם יכיר שהכל מאת השי"ת לכן הוא חוזר על כל הבקשות כדי להזכיר לעצמו כל הזמן שה' הוא ברוך, ברוך אתה, ברוך פירושו אתה מקור הברכות, כל הברכות היורדות לעולם ממך, דעת, אתה חונן לאדם דעת, סלח לנו, ברכנו, רפאנו, כל הדברים האלה אני יודע ומודיע לעצמו שזה רק מאיתו יתברך. נכון שיש פה בקשה, אבל הבקשה היא בשביל לחזק בי את הידיעה והאמונה בכל רגע שרק מאיתו יתברך אוכל להשיג את כל הדברים שאני מבקש, לא השתדלותי ולא כוחי וכן הלאה. לכאורה אדם שהוא עשיר שיש לי מיליונים צריך להגיד ברכנו? כאילו יש לו ברכה, נכון? מה פתאום, ברגע הוא יכול לאבד את הכל. אז שהברכה תשרה בידו, וגם שלא תניב לו פירות באושים ורעים, וגם שלא יוזק בגללה, צריך לבקש מהקב"ה שיתמיד טובתו עליו, אז אנחנו תלויים בחסד הבורא בכל רגע, והתפילות ענינם לזכור אותו בכל רגע. אם אתה לא תבקש סימן שאתה לא זקוק לו, אתה תולה הכל בעצמך, אני מסודר למה צריך להתפלל? מה חסר לי? יש לי הכל, לא צריך לבקש. אני חכם ונבון ויש לי כסף ואני בריא וזה וזה למה צריך לשלם?
ש. הכל טוב
הרב: מה אמרתי עכשיו? אתה לא שומע, אתה רואה?
ש. לא שומעים
הרב: ז"א אדם צריך להבין, גם אם אתה בעל בטחון זה רק בגלל שאתה בוטח בה', מה פירוש אתה בוטח ה', שאתה יודע ששום דבר לא יארע ולא יגרום ולא יגיע אליך על ידי השתדלותך אלא בעזר השי"ת עליו, שהוא נותן עליך. אז לכן צריך להתפלל.
ש. זו שאלה שאני מתחבט בה, בתפילת שמונה עשרה באמת בשומע תפילה אדם מבקש על דברים שהם לצורך עצמו ולא לצורך גופו, אני חושב שממש אמונה פשוטה, על איוב שרצו להגיד את האמונה שלו וסתם אני חושב על זה הרבה, נראה לי באמת דרגה פשוטה באמונה
הרב: אמרנו שאם בן אדם יבקש מהבורא יתברך רוחניות בשומע תפילה, ממילא בהתאם לרוחניות ישפיע לו הקב"ה את הגשמיות
ש. אם יבקש גשמיות לצורך עצמו, הוא לא מתפלל על הגמר מעשה מה שלמדנו, הוא מתפלל אבא תביא לי בית, אני רוצה בית עם חמישה חדרים, לחיות ברווח
הרב: ואם לא תגיד לו שאתה רוצה בית הוא לא יודע מה אתה צריך?
ש. לא צריך רוצה
הרב: אבל הוא יודע מה אתה צריך?
ש. אין ספק
הרב: אז למה שהוא יתן לך מה שאתה רוצה אם אתה לא צריך?
ש. זה אמונה פשוטה, לא
הרב: אמרנו שבן אדם צריך לבקש על רוחניות, ובהתאם לרוחניות ה' יעניק לו גם גשמיות. כי כל מה שישמש ככלים לעבודתו הוא יתן לו. אם אמרו חכמים, דירה נאה, אשה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם, ואדם רוצה שיהיה לו הרחבת הדעת לעבודת הבורא יתברך באמת, אז למה שה' לא יתן לו?
ש. מצד שני שמעתי פעם באחד הדרשות, לא של הרב, כל שרוך נעל, אפילו דבר קטן, שרוך נעל, אדם צריך שרוך נעל שיתפלל על זה
הרב: אמרנו את זה כמדומני לפני יומיים, שבעל היסוד ושורש העבודה היה מתפלל על כל דבר ונתתי דוגמא, שאפילו להרים את הכוס תה אז זה לא בכוחך אם ה' לא נותן לך את הכח ואנחנו יודעים שאנשים פתאום מקבלים שיתוק ולא יכולים להזיז את היד, לא לקחת כוס תה ולא להניע אותה, אז גם שיהיה לנו כח ויכולת להזיז אפילו את האיברים אנחנו צריכים להתפלל לה', אתה לא אומר בברכות השחר זוקף כפופים וכו'?
ש. אז באמת בתפילה כזאת הכוונה להכיר בזה שהכל ה' עושה ולא אנחנו, ולא כדאי לבקש כי אתה רוצה וצריך, זה הכוונה?
הרב: הבקשה היא בקשה, אבל היא אומרת שבעצם הבקשה היא רק מאת השי"ת, כי הדברים שקבעו חכמים שאדם יבקש, הם דברים הנצרכים לו לעבודת הבורא. לכן קבעו לנו בדיוק מה לבקש.
ש. ז"א שאני יכול להגיד, אני מבין שהכל ממך הכל וזה
הרב: אתה לא צריך להגיד אני מבין, בעצם זה שאתה אומר ברוך אתה, אתה אומר שהוא מקור הברכות וממנו יבוא הכל. כן.
ש. אתה הבאת דוגמא שבן אדם עובד בתחום מסוים, ואם לא מצא בתחום הזה לא צריך לעבור לתחום אחר, כי אם הקב"ה רוצה לתת יכול לתת לו בתחום הזה, אבל עם זה שאולי הוא לא עובר למקום אחר אז כביכול לא מגדיל את הפרנסה הוא אומר לו ככה אני רוצה, לפה תביא לי את הכסף? אולי הקב"ה רוצה שיעבוד במקום אחר, והוא אומר לא, אני עכשיו גם פה הקב"ה כאילו לא עושה את זה דוקא הפוך
הרב: אמרנו שהקב"ה יכול לפרנס מכל סיבה, אז אתה לא מצמצם את הקב"ה בזה. לא. לא.
ומתועלת הבטחון אמרנו בענין התור המה שאמרנו עד כעת. עכשיו אנחנו אומרים ככה, כי הבוטח בה' לא ימנע אותו רוב הממון מבטוח בה', אדם שיש לו ממון והוא לא בוטח בה' אז הוא תולה את בטחונו בממונו, אבל מי שבוטח בה' לא תולה בטחונו בממונו אפילו שיש לו הרבה, למה? מפני שאינו סומך על הממון. ממון זה לא גרנטי שאתה ישאר לך וגם שתוכל להשתמש בו לטובה, כבר הבנו שהוא יכול להיות גם לרעה, אז בעל הבטחון לא סומך על ממונו אפילו שיש לו. והוא בעיניו כפקדון שצווה להשתמש בו על פנים מיוחדים ובענינים מיוחדים לזמן קצוב, הוא יודע שממון יכולים לקבל אותו לזמן קצוב, ונתנו אותו לשימושים כאלה ואחרים בעיתים כאלה ואחרים, והוא צריך להשתמש בהם, ואם לא ישתמש בהם יקחו לו אותם. אין הבטחה שאם קיבלת ממון הוא ישאר, אין הבטחה כזאת, זה רק פקדון, ופקדון יכול לבוא בעל הפקדון ולקחת מתי שהוא רוצה. אז אל תתלהב שיש לך.
היו אנשים שהיה להם אגרות חוב וכל מיני דברים כאלה ועשו תכניות, ובא ביבי והחליט לשנות איזה משהו, וטרק כולם הפסידו ארבעים אחוז, מהכסף שלהם, למה המדינה החליטה לשנות איזה משהו. ואוטומטית כולם הפסידו כסף. אז ז"א הנה היה כסף ואין כסף, ואתה לא פגעת בכסף והוא היה שמור בבנקים והכל היה בסדר, אבל אם ה' החליט לעשות איפוס, להוריד לכולם ארבעים א חוז, זהו. אז מצבך נהיה מנחוס.
ש. זה כמו שבן אדם נגיד סומך על ירושה פתאום יש מס ירושה, וזה כל
הרב: כן, כן, פעם לא לקחו מיסים על השכרת דירות, פתאום החליטו אחד אמר זה עסק טוב, אז אני קונה דירות בשביל להשכיר ולא משלמים מס על זה, קנה עשרים דירות, פתאום הנחיתו עליו עכשיו יש מיסים. לפני כמה זמן לא היה מס על ירושה, עכשיו יש מס על ירושה, אה, אבא שלי הוריש לי לא לממשלה, אומרים לו לא לא לא, הממשלה החליטה לקחת חלק מהירושה. הממשלה נהייתה יורשת. וכן חדשות לבקרים רבה אמונתך.
ואם יתמיד קיומו אצלו, ואם יתמיד הממון אצל בעל הממון יתמיד, לא יבעט בעבורו, כי מי שיש לו ממון ולא בוטח בה' "וישמן ישורון ויבעט", הוא בועט כין אין לו בטחון, ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך בושה וחרפה, מקבל מהקב"ה ממון ובועט בה'. לא מתייחס אליו. אבל מי שמתמיד אצלו והוא בעל בטחון הממון לא יבעט בעבורו, ולא יזכיר טובתו למי שצווה לתת לו ממנו, ולא יבקש עליו גמול הודאה, ושבח, אז אם הוא יודע שהוא צריך לתת טובה מהכסף שיש לו לאחרים הוא לא מבקש מהם שיגידו לו תודה וטובה וישבחו אותו וכו' וכו', כי הוא פורע חוב. מה שהוא עשיר והוא נותן לעני או נותן צדקה או תומך וזה וזה וזה, הוא מרגיש שהם עשו לו טובה, כשבאו לקחת את מה שצריך להגיע אליהם במקום שהוא ילך לחפש אותם. אז הם באים אצלו הוא משחרר את זה בשמחה, והוא לא מבקש טובה על זה. אלא מה הוא מודה בעל הבטחון לבורא יתברך ששם אותו סיבה לטובתו. ז"א הקב"ה נתן לו להיות אחד שישפיע לאחרים מטובו, אז הוא מודה לקב"ה שבחר בו שיהיה אחד כזה וסומך עליו, ונתן לו בשביל שיתן לאחרים.
ואם יאבד ממנו, אז הוא לא ידאג ולא יאבל בגלל שנחסר לו הכסף. כמו שהיה איננו, הקקיון היה ביום אחד ונעלם ביום אחר. אלא מודה לאלקים שלקח ממנו את הפקדון כאשר הודה בנתינה שלו שהוא קיבל אותו, כמו שהוא נתן ככה הוא קיבל. וישמח בחלקו ואינו מבקש היזק זולתו. ולא יחמוד אדם בממונו, כמו שאמר החכם "צדיק אוכל לשובע נפשו", ז"א בכל מצב בעל הבטחון שמח בחלק שה' העניק לו, בין אם יש ממון בין אם הוא לקח את הממון ולא יבקש בגלל זה היזק לזולתו להזיק אותו, למה לו יש ולי אין, ולא ינצל אותו, ולא יחמוד ממנו את ממונו, אלא צדיק אוכל לשובע נפשו, יש אוכל ושבע וזהו, ותו לא.
אמרנו שבא אדם עשיר אל החפץ חיים ואמר לו בבכי, למה ה' לקח לי את הממון, נתתי ונתתי והענקתי והייתי נדיב, למה? למה? קשה לי, אני התרגלתי לתת לתת לתת פתאום אין, אמר לו ה' ניסה אותך בממון ועמדת יפה בנסיון, זהו, סיימת את המבחן, עכשיו הוא רוצה לראות איך אתה תעמוד בנסיון של העוני. אתה לא יכול לבחור את הנסיונות, היה נסיון של עושר עמדת בו נפלא, עכשיו נראה שאתה תעמוד בנסיון של העוני. למה אברהם לא נוסה ברעב? כשהיה צריך לעזוב את ארץ ישראל ולרדת מצרימה, יש נסיונות כאלה, מה לעשות, אה לא יכול לבחור את הנסיון, ה' בוחר לך את הנסיונות לפי מה שהוא יודע, אתה צריך רק לדעת לקבל אותם בשמחה. כשבורא עולם נתן לך נסיון אתה צריך לשמוח.
ש. אם אתה לא בשמחה זה ברור שאתה לא עברת את הנסיון?
הרב: אם אתה לא לוקח את זה בשמחה סימן שאתה לא בעל בטחון, ויש לך חששות גדולים
ש. אתה לוקח בשמחה השאלה זה אומר שאתה תעבור את הנסיון?
הרב: בא אני אלמד אתכם פטנט שאני לימדתי את עצמי, וככה אני מתגבר על הרבה מכשולות בחיים. הפחד הכי גדול של בן אדם זה שהוא ימות, נכון? גם כשהוא חולה הוא פוחד שמא ימות.
ש. שהילדים ימותו
הרב: מה מה לא פוחד
ש. למות?
הרב:לא, אם יגידו לבן אדם יהיה לך כאבים קשים מאד אבל לא תמות הוא לא יפחד. הכאבים האלה מסמנים לו ככל שמתגברים שהוא הולך לקראת המיתה כי זה לא עוזב אותו וזה מתפשט, אז הוא מפחד מהמוות, הוא לא מפחד מהיסורים, זה בלוף שהוא מפחד מהיסורים, אם היסורים לא ימיתו אותו הוא יכול להתקיים אז הוא יעבור את זה, נכון זה כואב אבל הוא יחיה, העיקר שאני אחיה, העיקר, לא אכפת לו, אם יגידו לחולה סרטן שכל הכימו וכל מה שהוא יעבור אבל הוא לא ימות, הוא יקנה את זה בכל מחיר. מה שהוא פוחד זה שגם יעבור כימו וגם ימות, לכן יש כאלה אומרים לא רוצים בכל, לא רוצים, אם צריך למות למות ככה, לא רוצים. אבל אם בן אדם אין לו כסף, אין לו אוכל, ואתה אומר שהוא לא חושש על חייו, הוא חושש על חיי ילדיו, אז מה הוא פוחד שהם ימותו, כי לא יהיה לו מה לתת להם לאכול אז הם ימותו, אז כל הפחד שהוא ימות והם ימותו. נכון? אם אדם יסיר מעצמו את הפחד של מוות לא יאונה לו כל רע. למה? למה? כיון שלמות חייבים למות, ומתי שה' יחליט שתמות לא יעזור לך ואתה תמות, ולא תוכל לעכב רגע את המיתה, ורגע לפני אתה לא תמות, כי רק ברגע שהוא גזר אתה תמות, ועד הרגע ההוא אתה יכול לחיות, ואם עד אותו רגע אתה יכול לחיות אז לא יחסר לך כלום בשביל לחיות, כי בשביל לחיות צריך לאכול וצריך לחיות, אז מה הבעיה? אין בעיה. עד המוות אתה תחיה, וברגע שתמות אי אפשר לחיות, אז כיף, נכון תלוי איך אתה חי, זה ענין של פינוק, אבל לא ענין של פחד. אבל לאנשים יש חששות, זה הבעיה, יש להם חרדות, זה הבעיה, והם כל הזמן אתה מבין במלחמה סביב איך לחיות, איך להתקיים, איך לחיות, תראה אני צריך לחיות, כל הזמן אנשים טוענים אני רוצה לחיות, יש לו חששות, לחיות אתה תחיה, זה שיהיה לך ברור, עד היום שנקצב לך אתה תחיה. איך תחיה - ה' יודע איך, אבל לחיות אתה תחיה, מה אכפת לך, אז למה לדאוג שהדאגה לא מועילה כלום, והחששות לא מוסיפים כלום, רק מגרעים מאיכות החיים. אז קח את הכל בצחוק.
ש. יש עבודת ה'
הרב: עבודת ה' אתה יכול לעשות בכל מצב
ש. אבל לא משהו לא הגיוני כמו יעקב אבינו שביקש מה' עם כל העבודה שלו ביקש מאלקים, פחד מה שחסר בו משהו שבעקבות זה עשיו יוכל לו
הרב: קודם כל זה מצוין
ש. אז אתה גם דואג
הרב: דאגה כזאת. אשרי אדם מפחד תמיד, בעניני התורה והמצוות, נ כון, זה מצוין, זה חשש בריא. זה חשש בריא. אבל תמיד אפשר לשפר, פה זה לא תלוי באף אחד, זה תלוי בך, כל מה שדיברנו קודם זה תלוי בה', אם יהיה לך ממון לא יהיה לך ממון תהיה בריא תהיה חולה, זה תלוי בה' לא בך, אמנם אם אתה תעשה מצוות ותורה והכל אז ישתפר מצבך, אבל הנה הגענו לנקודה הזאת, שאם תהיה חושש בעבודת הבורא לא תצטרך לחשוש במצב הגשמי, וזה החשש היחידי שאנחנו מאושרים בו. אשרי אדם מפחד תמיד. למה? שהוא לא עשה מספיק, אז לכן צריך להוסיף עוד ולהוסיף עוד.
הנה היה יהודי אחד אתמול שראיתי אותו על קטנוע, שאל אותי מה נשמע, אמרתי לו ב"ה, תבוא לשיעור בארבע וחצי, צחק עלי, ככה כאילו מה איזה מן בקשה זאת, לבוא בארבע וחצי, והנה הוא עכשיו הוא נכנס ב"ה, אמנם באיחור אבל הגיע. אתה רואה, זה תשחרר, תשחרר מילים, יהודים זה סוג מיוחד, סוג מיוחד חבל על זמן. החשש היחידי צריך להיות בעבודת ה' שלא עשינו כדי סיפוק, ואנחנו צריכים לעשות את כל מה שיש לאל ידינו, וחבל על כל רגע. הנה אתמול אני הייתי בהרצאה באור עקיבא, וביקשתי שיבואו לפה ללמוד שיעור, הגיעו מאור עקיבא? הנה, הגיע מאור עקיבא, וגם השני הגיע מאור עקיבא, ואמרתי להם מי שיגיע מאור עקיבא יקבל ברכה, אז הצביעו חמישה, בינתיים אני רואה שתיים הגיעו, אולי שלשה נתקעו בדרך. אבל הם יקבלו ברכה בשביל חמישה. תבקש מיהודים, תבקש, תבקש, אל תדאג, כל יהודי רוצה להשתפר, כל יהודי, בפנימיות שלו הוא באמת רוצה, רק היצר ככה טוחן אותו ויושב עליו ולא נותן לו, אבל זה הדבר היחידי, החשש המותר זה שמא לא השלמתי בעבודת הבורא, למה כי אפשר עוד, תמיד אפשר עוד. אם היה ראובן יודע שהתורה תכתוב עליו היה לוקח את יוסף על כתפיו טוענו ומביאו לאביו. אם היה בועז יודע שהתורה תכתוב עליו "ויצבוט לה קלי" היה מאכיל אותה פטומות, אילו ידע אהרן שהכתוב יכתוב עליו וראך בשמח בלבו, היה יוצא לקבל את משה רבינו בתזמורת. ז"א יש עוד מקום לאדם יותר ממה שאדם עשה, עוד יש מקום. והתורה מגלה שיש עוד מקום, אתה חושב שמיצית את כל כוחותיך, יש עוד ועוד ועוד הרבה כוחות עלומים שאתה לא יודע כמה נמצא בך. כמו שסיפר לי פה יהודי אחד שיושב פה בינינו, שאשתו העירה אותו, והוא ככה מעדיף עוד כמה דקות, אז היא אמרה לו אש, אז הוא קם. היא אמרה לו, הרב אמנון אמר שקמים בבוקר זה כאילו יש אש, שריפה בבית. והיא אמרה לו את זה והוא קם. אדם חושב, כתוב אדם שאין בו תורה הדלקה שולטת בו, כן, מי שלא לומד בלילות דליקה שולטת בו. אבל זה הצלה גדולה מאש. אז ז"א, אדם צריך להבין, יש לנו כוחות אדירים, אדירים, הנה אתם רואים, אנשים מתמידים תקופה כבר ארוכה בלי עין הרע, איזה כיף, ואם חלילה מישהו אחר או משהו איך הוא מרגיש איזה הפסד, ז"א יש לנו את זה, ומחר אנחנו נראה את החבר'ה בשלש עם טשולנט. אתם יודעים שמחר יש שיעור בשלש, בשלש, מתחילים בשלש, פה בשלש בבוקר. כל יום שישי, כל יום שישי עושים משמר בשלש בלילה, בשלש בלילה מתחילים פה לימוד, לא, מה זה לאכול, שעה וחצי, שיעור, אבל יש סיר טשולנט שכבר מתבשל מאתמול. הסיר כבר מדבר אידיש, ואח"כ יהיה פה ארוחת מלכים, חבר'ה חבל על הזמן, זה טשולנט של אנג'ל, יש מאפיית אנג'ל וזה טשולנט, ויש פה מישהו שנידב עשר חלות גדולות, אתם יודעים, כמו של האדמו"רים, אז הולך להיות פה משהו משהו.
ש. שיהיה גם שבוע הבא
הרב: אני מציע גם שמישהו יקנה כמה פחיות גדולות של חמוצים, זה הולך עם חמוצים, שתיה כבר יש אתה אומר, בלי עין הרע, ביומו תתן שכרו, ישר מקבלים שכר על המקום. מי שרוצה.
ש. צדיקים גדולים כמו הרב שטינמן, .... לא שומעים
הרב: מה פירוש, הטבע, הם יכולים לשנות אותו, גזרות לא תמיד אפשר לשנות, בגלל שגזרה מטרתה להשיג תוצאה מסוימת. אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, ז"א אם אדם חולה הוא צריך שיתפללו בעבורו וכו', למה? משום שאין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים. כמובן שיש מלאכים נאמנים בכניסתם וביציאתם, יש מלאכים לחולי שהם באים בזמן שקצב להם הבורא והם יוצאים בזמן שקצב להם הבורא, זהו, אז יש חולי שהוא לזמן, ויש חולי
ש. ממה זה
הרב: ממה? אין בסדר, אין בסדר
ש. אבל הוא צדיק גמור
הרב: גמור גמור, גמור גם גמור, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אז אפשר שאדם יכשל בדברים שהוא לא מודע להם אפילו, לדוגמא, אדם פגע במישהו, סתם דוגמא, היה סיפור ידוע שהיה רב חשוב שהרב הזה בא אליו אשה מסכנה עניה, והיה לה עוף, והעוף הזה היה לה ספק אם הוא כשר או טרף, ואז היא שאלה שאלה וזה היה ערב שבת והוא מיהר לפסוק והוא דן את העוף הזה שהוא טרף, מסכנה, העניה הזאת לא היה לה עוף לשבת, והוא טעה בפסק, טעה בפסק. ואח"כ היה סיפור שהיה ילד שנולד כמו סי פי כזה, שמוטל במיטה ולא מתפתח ולא כלום עד גיל 13 בערך והיה שוכב וכו' וכו', והתברר שהילד הזה זה היה גלגול של הרב ההוא שבא לתקן את מה שהוא קלקל אז. ויש את הסיפור הזה יותר מורחב, אבל מה, רואים שטעות אחת עלתה לו בגלגול 13 שנה כמו צמח עד שיבוא ויתקן והבעש"ט תיקן אותו.
ש. בשביל עוף?
הרב: בשביל עוף. נכון, בשביל עוף, טעות בעוף.
ש. אם כך על טעות של עוף על מה שאנשים מצטערים אחד את השני צריכים לבוא לפה מיליון שנה
הרב: נכון.
ש. אבל לא זה דרגות, הוא היה רב גדול
הרב: נכון, ורבי רבינו הקדוש, בשעה שהוא לא חמל על השור שבא אליו בחיקו כשרצו לשחוט את השור ברח השור אל רבי, רבינו הקדוש, ברח אליו שיגונן עליו, לא רוצה להשחט, והוא אמר לו שלשם כך נוצרת, 13 שנה הוא חש בשיניו, עד שפעם אחת היו חולדות שהיו מטאטאים אותם וכו' ומנעו מהם את האוכל שלהם, ואז הוא אמר לעוזרת למנקה, אמר לה "ורחמיו על כל מעשיו" הפסיק לו מיד כל הכאבים. 13 שנה לסבול בגלל הדבר הזה. אז ז"א אתם לא יודעים מה זה עומק הדין, עומק הדין זה איום ונורא. שהקב"ה מדקדק עם אדם ובפרט עם הצדיקים בגלל שמדרגתם גבוהה, אז אצלהם הדקדוק הוא יותר למה מנקים אותם פה כדי שלא יצטרכו להתנקות שם. ממילא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולכן יכול להיות חולה ובעל יסורים, ושיהיו עליו גזרות כאלה ואחרות. אבל מי שבוטח בה' מקבל את הכל בשמחה ויודע שהכל מאיתו יתברך לטובתו לנקותו ולפדותו ולהכינו לחיי העולם הבא. אז אם אתה יודע שמצחצחים אותך ומנקים אותך, שתצא מפה לחיי עולם הבא מסודר, אז אשריך ואשר חלקך.
נפטרה פה בשכונה צדקת, השבוע, צדקת גדולה, שסבלה מחמש סוגי סרטן בגופה, ועד לרגעיה האחרונים אמר הרב צ'ולק, זאת היתה הרבנית של כל חולות הסרטן, שהיא נתנה להם בטחון ואמונה איך לקבל את היסורים בשמחה והכל מאיתו יתברך לטובה. והיתה נותנת דרשות היא בעצמה חולה יותר מאחרים ונותנת דרשות לכולם לחזק אותם. אז ז"א זה מעלה גדולה, זככו אותה מן השמים, זככו אותה, לא השאירו אבר שלא היה בו את המחלה, למחוק כל רושם, אני בטוח במאה אחוז שאם יפתחו אחרי שנה שנתיים את הקבר ימצאו אותה שלמה, למה? כי התולעים זה עונש על איברים נגועים ופגועים בעבירות, כי עבירה שאדם עושה היא עושה רושם בגוף ובנשמה, אז הגוף צריך להתפורר כדי שרושם החטא שבגוף לא יתקיים, הנשמה צריכה לעבור גיהינום בשביל שהרושם של החטא שבנשמה יתפוגג, ואז בתחיית המתים גוף נקי עם נשמה טהורה יתחברו יחדיו ויעמוד האדם בתחיית המתים. עכשיו אדם שהגוף שלו נקי, הן אם הוא לא חטא, והן אם הוא חזר בתשובה אמיתית על הכל, והן אם הוא התייסר את היסורים עד תום כדי למרק את כל העבירות שלו אז לא נשאר לו פגם בגוף, כי כל הגוף קיבל בדיוק את מה שצריך, במקום שהתולעים יעשו את זה המחלה עשתה את זה, ואז ממילא הוא זך ונקי, אז הגוף הזה לא צריך להתפורר יותר, והנשמה זכה כי היא קיבלה בהבנה ובאהבה ובשמחה את הגזרה, אז הנשמה גם כן מטוהרת, ואז עולים ישר לגן עדן.
אז מי שלא מבין זאת, חושב שהקב"ה לא מרחם ולא כלום, אין מה לעשות, אנחנו בחיינו מזמינים את הצרות והבעיות, למה, כי אם לא יהיה באדם חטא הוא לא יצטרך לסבול, אבל אם הוא עשה חטאים, אמא לא לוקחת כל חמש דקות את הילד לאמבטיה אא"כ עוד פעם הוא התלכלך ועוד פעם הוא התלכלך, היא לא תשאיר אותו מלוכלך, אמא אחראית שאכפת לה שהבן שלה יהיה נקי ושלא יהיה כל הזמן מלא חידקים ולכלוך וסכנות, מכניסה אותו לאמבטיה כפי הצורך. אי אפשר לעשות הנחה, להשאיר אותו לילה אחד שיישן מלוכלך לחסוך לו אמבטיה, זה אמא לא אחראית, אז היא כל יום דואגת שהילד יתקלח פעם פעמיים לפי הצרכים. הקב"ה מדקדק עם הצדיקים ולא משהה את הנקיון, ומביא עליהם יסורים מיד.
ואמרתי לכם שהיה רופא אחד שסיפר, שהוא חזר בתשובה בגלל חולה שהיה אצלו במחלקה, זה היה בית חולים לנוירולוגיה הכי גדול בארה"ב שהחולים הסופניים שהכאבים שלהם הם גדולים ביותר ומביאים לבית חולים האלה שהם מומחים בטיפול והשקטת כאבים מחולים סופניים שצועקים, היה להם חולה יהודי שלא יכלו להרגיע אותו בשום משככים בשום דבר בשום כלום והוא צועק צועק צועק צועק, אז פעם ראשונה בחייו הרופא הזה היה יהודי גם, אבל יהודי רחוק לגמרי, החליט לקבל החלטה עם הצוות הרפואי לנתק לו את פתיל חייו, וניתקו לו את האינפוזיות ותוך שעות הוא נפטר, והוא בא אליו בחלום בלילה וצעק עליו צעקות נוראות, למה הוא ניתק את האינפוזיות, שאם היה משאיר אותו עוד שלשה ימים בכאבים האלה לא היה רואה פני גיהינום. הרופא הזה מהחלום הזה נבעת, קם וקיבל עליו תשובה. הרב גלינסקי שסיפר את זה, אמר שברגע שהוא קיבל על עצמו תשובה נכנס היהודי ההוא ישר לגן עדן. לא היה צריך את השלשה ימים, כי הוא החזיר את ה יהודי הזה בתשובה, גודל הזכות הזאת כבר מחסלת את כל התיקונים. אז ז"א אנחנו לא יודעים איך הקב"ה מחשבן את הכל, אבל אנחנו יודעים ומאמינים שהוא עושה רק לטובתנו.
ש. כבוד הרב אפשר לשאול שאלה?
הרב: בבקשה
ש. עצם הקיום שלנו פה המשמעות של זה שצריך לשמור מצוות כדי להגיע לעולם הבא
הרב: נכון. נכון.
ש. אז אם אנחנו בעצם העולם הזה אין לו משמעות, בעל בטחון מאמין ואומר תודה על כל דבר שהוא מקבל מה' נכון? עכשיו כל עוד שומר את המצוות עולה למעלה ואם הוא שואף ועושה את כל זה וכאילו סובל ומקבל את כל מה שה' נותן לו, הוא עולה לעולם הבא, בשביל מה יש בכלל את התחיית המתים, עוד פעם לחזור לכאן?