ובא לציון גואל - חלק לג | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'ובא לציון גואל' מאת הרב יוסף רובינשטיין שליט"א (עמודים קעו-קעח) - - - 

ג] זהירות בכבוד מקדש מעט שנשאר לנו היום!

נקודה נוספת שהוזכרה בח"ח כהכנה וזכות לבניית בית המקדש הוא: שעלינו להרגיל את עצמינו להיות זהירים בקדושת בית המדרש ובית הכנסת שהם לעת עתה המקדש שלנו כמו שנאמר: "ואהי להם למקדש מעט" (זכור למרים פרק יח).

כיוון שדבר זה צריך חיזוק נראה לנכון להביא כאן דברים נוספים בענין מדברי מרן הח"ח בספרו ח"ח ומשנה ברורה עיין שולחן ערוך (אורח חיים קנא) כל דיני כבוד ומורא בית הכנסת ובית המדרש שאין נוהגין בהם קלות ראש! כגון; שחוק ושיחה בטלה וכו' 

ופירש המשנה ברורה: 'כיון שהם נקראים 'מקדש מעט'! כדכתיב: "ואהי להם למקדש מעט" וממילא יש בזה מצות עשה של: "ומקדשי תיראו". 

ובספרו חפץ חיים (פתיחה עשין ז) נקט להלכה כהיראים (סמ"ג וסמ"ק): 'שמצות עשה של: "ומקדשי תיראו" הוא מדאורייתא אף בבתי כנסיות שלנו בזמן הזה! וכן פסק החיי אדם (כלל יז, ו) בשם הפוסקים ולא מועיל לזה שום תנאי! ואפילו לת"ח הלומדים שם בקביעות אין שום היתר בזה עיין שם.

 וזה לשונו הנורא של הזוהר הקדוש (פרשת תרומה קלא): 'ומאן דמשתעי בבי כנישתא במלין דחול ווי ליה דאחזי פרודא ווי ליה דגרע מהימנותא ווי ליה דלית ליה חולקא באלקא דישראל דאחזי דלית לי אלק' ולא אשתכח תמן ולא דחיל מיניה ואנהיג קלנא בתקונא עלאה דלעילא!'. 

תרגום: 'מי שמדבר בבית הכנסת בדברי חול - אוי לו! שמראה פירוד אוי לו שגורע האמונה אוי לו שאין לו חלק באלקי ישראל כי מראה בזה: שאין אלקים ואינו נמצא שם ואינו מפחד ממש ונוהג בזיון בתיקון העליון של מעלה כי בית הכנסת מתוקן כנגד המלכות העליונה!' (הובא בפתיחה לספר לחפץ חיים עשין ז ועוד עיין בזוהר הקדוש ויקרא עה: שזה אחד מהדברים הגורמים לעיכוב ישראל בגלות!).

וראה פלא יועץ (ערך בית הכנסת) שהביא את דברי הזוהר הקדוש וכתב: 'תסמר שערות אנוש מראות חומר האיסור שבו וכו' ויש אנשים שרוצים ליזהר שלא לדבר בבית הכנסת אבל כשאחרים מדברים אליהם נראה להם כבושה וכיוהרא להשיב ולומר: 'איני מדבר בבית הכנסת!' ומתוך כך לבסוף נעשה הדבר כהיתר לכולם אבל באמת האיש הירא את ה' יאחזהו רעד מחומר שבו ולא ישוב מפני כל ויאמר בפה מלא: 'איני מדבר בבית הכנסת!' שהרי זה דומה למי שרוצים לאבד ממנו הון עתק או להורגו שלא יחוש לבושה ולא לשום דבר וכו' ועוד הפליגו מאוד בזוהר הקדוש (פרשת ויקהל דף רה) בגודל העוון הזה ובפרט על המדבר בבית הכנסת בשבת קודש שהוא עוון חמור יותר! ועל כן הירא וחרד לדבר ה' ישים תמיד עיניו וליבו שלא לדבר שום דברים בטלים בבית הכנסת ובבית המדרש והמקום הזה יהיה מיוחד אצלו רק לתורה ולתפילה והאריז"ל היה נזהר מאוד שלא לדבר כלל בבית הכנסת ואפילו דברי מוסר פן ימשך ממנו לדברי חול (משנה ברורה סימן קנא סעיף קטן ב וסק"י).

ומפורסם שבגזירות ת"ח ות"ט שנהרגו אז כמה עשרות אלפי יהודים! גילו מן השמים לבעל התוספות יום טוב: שזה עונש על כך שהיו מדברים דברים בטלים בבתי כנסיות ובתי מדרשות! ולכן תיקן אז בעל התוי"ט לומר בכל שבת: 'מי שברך' למי שאינו מדבר דברים בטלים בבית הכנסת. 

ושמעתי כי גם לאחר השואה הנוראה היו מגדולי ישראל שהתבטאו: 'שאחד הסיבות שרק בארצות אשכנז סבלו מזה ולא בארצות המזרח - כי בארצות המזרח נזהרו יותר בכבוד בית הכנסת!' 

וראה בבאר הגולה (יורה דעה סוף סימן שלד) שכתב: 'שרבינו תם בצירוף שאר רבנים בדורו עשו 'חרם!' על כך שלא ידברו בבית הכנסת רק יישבו באימה וביראה!'.

כשישובו בתשובה מיד תבוא הגאולה

נתחיל את דברינו במשל; עשיר אחד גדול היו לו כמה עסקים באיזו עיר ותמיד נתאכסן אצל בעל הבית אחד בעיר ההיא והנה אירע פעם אחת שסר לאכסניה אחרת ויפגשהו בעל הבית הראשון 

וישאלהו: 'מדוע לא סר כבודו אל ביתי כמנהגו תמיד?' 

והשיב לו: 'כי בפעם האחרונה הייתי בביתך ולא נהגו בי כבוד כיאות!' 

התחיל בעל הבית לתרץ את עצמו: 'כי לא היה אז בביתו וכי אנשיו לא ידעו את גודל כבודו' 

ויאמר לו העשיר: 'אם אתה מבטיחני שלא יהיה עוד כדבר הזה ובכל עת בואי ינהגו בי בכבוד כיאות - אז בודאי אסור לביתך כי גם לי נעים להמצא במקום שיש לי מכירים היודעים את כבודי'.

והנמשל; הקב"ה השרה שכינתו אצלנו בבית ראשון ואח"כ בבית שני ומפני עוונותינו הסיר שכינתו מאתנו ואין ברצונו לשוב אלינו אם לא שנשוב מדרכנו הרעה שהלכנו עד כה אבל בשעה שנשוב בתשובה שלמה בחרטה על העבר וקבלה על העתיד שלא נשוב לכסלה עוד מיד נזכה שה' ישכון כבוד בארצנו! אבל לשם כך עלינו גם להרגיל את עצמינו להיות זהירים בקדושת בית המדרש ובית הכנסת שהם לעת עתה המקדש שלנו כדי שיהיה תיקון בזה על העצר ולכל הפחות מעתה נראה שאנו אכן מכבדים את השכינה וכל שכן שלא לעבור על שום עבירה בפני השכינה בבית הכנסת!' (זכור למרים פרק יח).

כבר האריך בזה הח"ח: 'דכל איסור שעושים בבית הכנסת כגון; לשון הרע ומריבות ומחלוקת עוברים בזה גם על: "ומקדשי תיראו" שמזלזל בכבוד השכינה ואינו דומה החוטא בינו לבין עצמו לחוטא בפלטין של מלך לפני המלך! או שהוא מראה בעצמו שח"ו אינו מאמין שהקב"ה משרה שכינתו בבית הזה ולכן הוא מעיז פניו לדבר שלא כרצון המלך אפילו בבית המלך!'  (חפץ חיים פתיחה עשין ז ומשנה ברורה קנא סעיף קטן ב).