ובא לציון גואל - חלק לב | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'ובא לציון גואל' מאת הרב יוסף רובינשטיין שליט"א (עמודים קעב-קעו) - - - 

דברים המקרבים את הגאולה; א] תפילה וצעקה

"יש עיקר גדול דבר שמקרב את הגאולה והוא התפלה והצעקה! וכמו שהיה במצרים וכדכתיב: "ונצעק אל ה' אלקי אבותינו וישמע ה' את קולנו" ואף אנו צריכין להתנהג באופן זה וכדאיתא במדרש (רבה פרשת תצוה): 'לפי שישראל אומרים: 'אנו אין לנו קרבן!' 

אמר להם הקב"ה: 'דברים אני מבקש! ואין דברים אלא תורה' 

אמרו לו: 'אין אנו יודעין!' 

אמר להם: 'בכו והתפללו לפני! וכי אבותיכם לא בתפלה פדיתי אותם?! שנאמר: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה" ובימי יהושע וכי לא בתפלה עשיתי להם נסים? הווי: 'אין אני מבקש לא זבח ולא קרבנות אלא דברים! שנאמר: "קחו עמכם דברים ושובו אל ה" 

ואיתא במדרש: 'אין הקב"ה חפץ לחייב כל בריה אלא מבקש: שיתפללו לפניו! ויקבלם ואפילו אין אדם כדאי לענות לו בתפלתו ולעשות עמו חסד כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו!'. 

מכל זה אנו רואין: שהקב"ה חפץ שירבו בתפילה לפניו ועל ידי זה יגאל אותנו ועל כן גם אנו בזמנינו צריכין להתחזק בתפלה וצעקה לה' כי אחרי שהקב"ה מבקש: 'שנתפלל לפניו!' למה נחשה בעת הזאת?!

וראה בזוהר הקדוש (שמות יב) שדרשו על הפסוק: "ובבכי יבואו" – 'שבזכות הבכיה ותפילה בדמעות יתקבצו מן הגלות!' כי בגלות 'כל השערים ננעלים - חוץ משערי דמעה!' וכשישראל פותחים בתשובה בבכיה - מיד נאמר עליהם: "ותפתח ותראהו והנה נער בוכה ותחמול עליו." 

וזה לשונו הנורא של הרמב"ן: 'יאשים הנביא את ישראל בעבור כי הם בגלותם ישימו כל כוונתם בעסקי העולם וכל אחד עוסק לעצמו ביתו ועסקיו וראוי להם להיות בוכים ומתפללים לפני ה' לילה ויום שיכפר על עוון ישראל שגורמים איחורו ויחיש קץ הגאולה כי המשיח בתשובה יבוא מיד ואם לאו - יתאחר פעמי מרכבותיו! ואנחנו אין משגיחים בכך אלא מתעסקים בעסקינו בין העמים' (כתבי הרמב"ן חלק א עמוד שכד).

ועיין בית אלקים (למבי"ט שער התפילה פרק יז) שהקשה: 'למה כל התפילות על הגאולה עדייו לא נענו? אעפ"י שכל ישראל מתפללים ע"ז הרבה כל יום! ובודאי בתוכם יש גם צדיקים וישרים המתפללים על זה בכוונה!! 

וביאר שם [א]: שלענין קבלת תפילה זו שהיא כללית לכל עם ישראל צריך כוונת רוב ישראל בתפילה. ועוד [ב] שכדי לזכות לגאולה לא מספיק תפילה אלא צריך גם תשובה ועוד [ג] שכיון שענין הגאולה הוא ענין נפלא ונצחי לא מספיק מעט תפילות לזה אלא צריך להרבות על כך בסכום גדול של תפילות! 

ובזמנינו לאחר שכבר התפללו על כך במשך כל הדורות הרבה מאוד תפילות יוכלו מהר יותר להגיע להשלמת מכסת התפילות הנצרכת ואז תפילת כולם יחד פועלת את הגאולה! ועיין שם שכל אלו שהתפללו וציפו במשך הדורות יזכו לחיות בזמן הגאולה ואולי גם קודם לכן יהיו בסוד הגלגול. ועיין שם דמכל מקום תפילת דורות האחרונים מועילה ומקובלת יותר משל הראשונים.

ומלשון צעקה וכן ממה שכתוב: "וישמע ה' את קולנו" ולא כתיב 'את תפילתנו' משמע שאין די בתפלה בלחש שאנו מתפללין בכל יום אלא צריכים להתאסף ביחד ולצעוק לה'! כגון; באמירת: 'אבינו מלכנו' וכיוצא בזה עד שישמע ה' צעקת עמו וישלח ישועתו והנה דבר זה הוא עיקר גדול שצריך לשום לב לאחוז בו וימהר ה' עי"ז גאולתו גאולת עולם במהרה בימינו אמן (חומת הדת פרק יד ועיין עוד אגרות ומאמרים יג).

השכר לבכיה של ילד!

שנתיים לפני פטירתו אסף הח"ח אסיפה גדולה של גאוני וראשי ישיבות ופתח את דבריו במאמר תנא דבי אליהו (סוף פרק כ): 'ולא גלגל הקב"ה והביא פרס ומדי לעולם אלא בשכרו של כורש שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהחריבו העכו"ם את בית המקדש! וציין לישועות יעקב (שם) שפירש: שלכן זכה כורש והעיר ה' את רוחו וציוה לבנות את הבית המקדש השני אמר על זה הח"ח: 'בזכות בכיית כורש בהיותו ילד אעפ"י שלא ידע והבין כל כך את מעלת בית המקדש כמקום השראת השכינה ואולי עיקר התרגשותו היתה על שריפת וחורבן בית והיכל מפואר וכדומה אף על פי כן זכה שכתוב עליו: "כה אמר ה' למשיחו לכורש" ואם כן אנחנו בני ישראל שאנחנו רואים את החורבן הנורא כעת והצרות הנוראות שבעם ישראל מי שיתעורר ויזיל כנחל דמעה על כך - ודאי יזכה לגאולה וישועה ולראות בבנין בית המקדש השלישי (3)!' (מע"י חלק ב 59).

התוצאה שיצאה מבכיה של חייל

הח"ח סיפר: 'שכאשר שהה הגאון ר' איצלה מוולוזין בפטרבורג בשנת תר"ב עבר פעם באישון לילה ע"י מגרש שומם ולפתע שמע חייל השופך את נפשו בתיקון חצות ואומר: 'ווי לשכינתא דאיהי בגלותא!' וכעבור 44 שנים נבנה באותו המגרש הבית הכנסת המרכזי בפטרבורג!'

אמר על זה הח"ח:' רואים: מזה שדמעה של תפילה ותחינה להשראת השכינה מביא לאותו מקום השראת השכינה וזה מביא שבאותו מקום יקבע מקום לקדושה! וכמו שיעקב אבינו חש בהשראת השכינה ואמר: "אכן יש ה' במקום הזה" ומקום כזה ראוי שיבנה עליו אח"כ בית המקדש כי כפי כמה השראת השכינה שהביאו לשם קודם כך אח"כ נבנה במקום בית מקדש מעט או בית מקדש שלם! ואם כן כל אדם בתפילותיו ומעשיו המורידים השראת השכינה אינו יכול לדעת איזה תוצאות הוא הביא לאחר זמן לשם והוא כזורע גרעינים שיוציאו שם אילנות גדולים (ח"ח החדש על התורה חלק א עמוד רלא).

הזעקות של הח"ח באישון לילה

רבים מבאי ביתו של הח"ח היו עדי ראיה ושמיעה איך שבחצות הלילה כשכל בני הבית ישנו היה הח"ח נכנס לחדרו סוגר הדלת על מנעול ובריח ולא נתן לשום אדם להכנס ואף לא היה לא מעלה אור בחדרו אחדים ממקורביו עמדו לפעמים מאחורי הדלת וברתת היו מקשיבים איך שהח"ח שופך שיח לפני ה' בתחילת דבריו היה נותן שבח והודיה לה' על כל החסדים שגמלוהו על כל פרט ופרט אח"כ התחיל לדבר בזכותו של כלל ישראל ואח"כ שינה את סגנון דבריו ואת קולו והתחיל להיות התובע לתבוע מהקב"ה את החוב שחייב לעמו ישראל כביכול על כל המסירות נפש של עם ישראל לקיום המצוות ועמל התורה על אף כל הרדיפות והצרות עיין שם 

והיה מסיים: 'כמה זמן עוד נחכה? עד מתי? הרי אנו כבר כולנו שבורים כחרס הנשבר!' והיה מתחיל להזעיק לעזרה את צדיקי הדור שנפטרו והיה צועק: 'אייכם? למה אתם מחשים? הרי אתם צריכים להיות התובעים עבורנו!' כך היה נוהג הח"ח מדי לילה בלילה וכשהאיר המזרח שב ללמודו וחכה לרגליו של משיח. (ח"ח על התורה עמוד קעה וכן בהח"ח חייו ופעלו עמוד תקלז).

וראה שיחות הח"ח (עמוד עב) שהח"ח: 'אמר אנחנו צריכים לבקש ולתבוע את הגאולה וכמו שהדין במצוה לשלם פעולת 'שכר שכיר' ביומו! שאם השכיר אינו תובע - אין חיוב לתת לו. 

ולכאורה הכוונה 'לתבוע הוא' כעין המסופר כאן על התביעות של הח"ח. אמנם עיין לשון חז"ל (מדרש שמואל פרק יג והובא בבית יוסף אורח חיים קפח ג): 'שאין ישראל נגאלין עד שיתבעו מלכות שמים ומלכות בית דוד ובית המקדש!' ושמא הכוונה לתבוע פירושו לבקש בתור בקשה חשובה ונחוצה שאנחנו כבר צריכים את כל זה.

באחת השבתות בשנותיו האחרונות דרש בעניני הגאולה והוכיח מהפסוק: "ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים" שצריכים לזעוק אל ה' על דבר הגאולה! ושאל: 'אם כן למה אנו שותקים ולא עושים בזה כלום?' ותוך כדי דיבור התרגש מאוד והחליט להתחיל מיד באיזו פעולה ומיד בצאת השבת שלח לקרוא לאחד מחתניו וביקשו: 'לשכור מיד עגלה כדי לנסוע לוילנא לג"ר חיים עוזר גרודזינסקי להתייעץ איתו: מה אפשר לעשות? להחשת הגאולה! אלא שלמעשה לבסוף לא יצא הדבר לפועל ומנעו ממנו את הדבר מחמת חולשתו וסיבות נוספות (הח"ח חייו ופעלו עמוד תצג תנועת המוסר ת"ד 63).

ב] צדקה וחסד

להתחזק במדת הצדקה והחסד בכל היכולת מקרב את הגאולה כמו שאמרו חז"ל: 'גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה! שנאמר: "שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות" והיינו; שע"י הרחמים שמרחם אחד על חבירו ומתחסד עמו נתעורר מדת החסד העליונה ואמרו חז"ל: 'שאומר הקב"ה: 'ומה אלו שהן בעצמן צריכין חסד! עושין חסד אלו עם אלו!! אני שאני מלא חסד ורחמים - על אחת כמה וכמה שאני צריך לגמול חסד עם הבריות!' ומועיל כח החסד העליון שנתעורר להתחסד בזה עם כל העולם ובפרט עם האיש הזה גופא שבודאי חסד יסובבנו בכל עניניו.

וכך אנו רואים גם בגאולת מצרים: שכיון שעסקו בתורה ובגמ"ח - זה היה סיוע גדול לגאולה! וכדאיתא בפסיקתא על הפסוק: "נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך"; 'נחית בחסדך - זו גמ"ח, נהלת בעזך - זו התורה'. ובאופן זה אנו צריכין לעשות ג"כ בימינו להתחזק בשני (2) עקרים; תורה וחסד ויתכפר לנו עונותינו! כדכתיב: "בחסד ואמת יכופר עון" ויקרב הגאולה עי"ז (חומת הדת פרק יד).

מעלה מיוחדת להתחבר לאגודות ואירגונים של חסד

וראה בשמירת הלשון (חתימת הספר פרק ז) שהאריך במעלה לעשות אגודות של חסד כי כח של כל חבורה כזאת - עדיפה ומעולה מחסדים שאדם עושה יחידי! 'ואינו דומה מרובין העושין את התורה למועטין!' והקב"ה מחשיב לכל אחד כאילו הוא לבד עשה את כל החסד של החבורה מכיון שכדי להצליח בעשיית החסד צריך את ההשתתפות של כולם וכעין מה שמצינו במשנה (שבת דף צב): 'דאעפ"י שהעושה חצי מלאכה בשבת – פטור! אבל אם שנים הוציאו יחד משא בשבת וכל אחד בפני עצמו אינו יכול להוציאו – חייבים!'. כי נחשב שכל אחד עשה מלאכה שלימה לבד!

ועיין מכתבים ומאמרים (מאמר כג) שהאריך על כך שכל יהודי שמשתתף בנתינת תרומה ל: 'ועד הישיבות' יש לו בזה; תורה וחסד לינצל מחבלי משיח! ואפילו אם זה מעט אבל כיון שהוא מתאגד בזה עם כלל ישראל במטרה אחת לחזק התורה - יש בזה זכות עצומה לכל כלל ישראל להנצל מכמה צרות ורעות ולקרב הגאולה!

ממעשי הח"ח בחסד

כידוע הח"ח כתב על ענין זה את ספרו 'אהבת חסד' בהלכה ובאגדה מכל ענינים אלו לפרטיהם ודקדוקיהם וראה מה שכתב על זה בנו הג"ר אריה לייב זצ"ל: 'כבר הודעתי כי מר אבא לא רק יפה דרש אלא באמת קיים ביתר שאת וביתר עוז וביותר במידת החסד שלא בוש להטפל אף בקטני קטנות! עיין שם כמה מעשים בענין (קיצור תולדות חייו עמוד לג).