וידוי ותשובה | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו תמלול הדרשה! אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'להתעלות' באדיבות המחבר הרב שמחה אהרונוב שליט"א - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן.

שוב יום אחד לפני מיתתך

הגמרא אומרת שבת קנג.: רבי אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך.

שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? - אמר להן: וכל שכן, ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה!

ואף שלמה אמר בחכמתו: "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר" קהלת ט, ח.

אמר רבן יוחנן בן זכאי: משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה, ולא קבע להם זמן. פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך, אמרו: כלום חסר לבית המלך? טיפשין שבהן הלכו למלאכתן, אמרו: כלום יש סעודה בלא טורח? בפתאום ביקש המלך את עבדיו. פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין, והטיפשים נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין.

שמח המלך לקראת פיקחים, וכעס לקראת טיפשים. 

מכאן שאדם צריך להשתדל מאוד כל חייו שיהיו בגדיו לבנים, והכוונה בזה שיהיה נקי מעבירות, כי אין אדם יודע את יום מותו, אפילו דוד המלך ע"ה שהיה כל כך מקורב להקב"ה עד שאמר עליו ה' "מצאתי איש כלבבי", בכל זאת כשביקש דוד לדעת את יום מותו, אמר לו הקב"ה שגזירה היא מלפני שאין אדם יודע את יום מותו!

לכן כל אדם, בכל יום ויום צריך להשתדל שיהיה נקי מעבירות, שהרי: "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" קהלת ז, כ.

גם אם חוטאים ונופלים, עושים מיד תשובה, לא ממתינים ליום הכיפורים או לערב ראש חודש ואפילו לא ללילה, אלא מיד עושים תשובה! וכך כותב רבי אהרון ראטה זצ"ל שמיד שמרגיש האדם שעשה איזה עוון, יקום ויעשה תשובה, שמא ישכח ובינתיים העוון הזה רובץ עליו.

ודרך התשובה היא עזיבת החטא, וידוי דברים, להתחרט על העבר, וקבלה לעתיד שלא יעשה זאת שוב, ובכך מתכפר לו העוון לגמרי, וכמו שכותב הרמב"ם שם בהמשך שלעתיד לבוא לא מזכירים לאדם את אותו עוון, אם עשה עליו תשובה, וכאילו הוא נמחק לגמרי.

חטוף ואכול

בעולם הזה ניתן לנו הכח לתקן בדברים שאנו יודעים או חושבים שנכשלנו בהם, ואפילו על ספיקות, דברים שמסתפק בהם אם חטא או לא, יש בדינו הכח וראוי ונכון לתקנם על ידי עשיית תשובה כראוי, אך בעולם הבא, אחרי מאה עשרים שנה, אין אפשרות עוד לתקן!

הגמרא אומרת )עירובין נד ע"א( שהעולם הזה דומה לבי הילולא, כמו חתונה, אדם יושב בחתונה בשולחן והמלצר כל הזמן סביבו, כל מה שהוא רוצה מיד הוא מקבל והשולחן ערוך לפניו, אולם אם למחרת יגיע לאותו אולם ויאמר למלצר להגיש לו אוכל ושתיה, יאמר לו המלצר: 'באיזה רשות נכנסת לפה בכלל? אתמול הייתה חתונה ויכולת לקבל מה שרצית, אבל היום אין חתונה, ואסור לך להיכנס לפה!'

כך גם העולם הזה, עלינו לחטוף ולחטוף כמה שיותר מצוות ומעשים טובים, כמה שיותר עשיית תשובה, כמה שיותר לתקן את עצמנו, כיון שלאחר מאה ועשרים שנה "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" תהלים פח, ו, ננעלים שערי התשובה ואין אפשרות עוד לתקן ולמחוק את העבירות.

ועל זה אומר שלמה המלך: "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים" כל ימי חייו ישתדל האדם להיזהר במצוות של בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, ואם בכל זאת נכשל, לא ימתין, אלא מיד יעשה תשובה ויתקן את עצמו.

מסופר על אשה אחת שעברה ניתוח קשה ולאחר הניתוח אמרו לה שנשאר לה רק עוד חודשיים לחיות ב"מ, האשה הזאת הייתה צדיקה, ובכל יום מאותם חודשיים ישבה וחשבה ובדקה במה היא לא בסדר, תחילה היא עשתה חשבון נפש לגבי הצניעות שלה, לראות אם הכל אצלה בצורה הטובה ביותר על פי גדרי ההלכה, שהרי בעוד חודשיים היא עתידה לתת דין וחשבון על הדבר שהוא הכי חשוב לאשה שזה הצניעות.

ישנם נשים שמנחמות את עצמן שהן קוראות תהילים ומדליקות נרות שבת ועושות חסדים, ולכן מותר להם להתלבש לא כל כך בצניעות, אבל כל המהות וכל היהדות של האשה זה הצניעות, אשה שמגלה טפח מגופה, חוץ מהאיסור החמור של חוסר הצניעות, אם בעלה או בני ביתה מברכים כנגדה, הרי שכל ברכותיהם הם ברכה לבטלה, שהרי אסור להזכיר את שם ה' מול טפח גלוי שבאשה.

ישנם נשים שהולכות עם שרוול מעט קצר, או שמקומות אחרים מגולים מעט, טפח, 8 ס"מ בסה"כ, והן צריכות לדעת שכל הברכות שמברכים כנגדם הם לבטלה, וכיצד יועילו המצוות שעושות כנגד כל כך הרבה עבירות שהן גורמות?

אותה אשה, התחילה לבדוק את עצמה מא' ועד ת' במצוות שבין אדם למקום, ולאחר מכן בדקה אם יש אנשים שחלילה נפגעו ממנה, והיא הלכה ופייסה את מי שיכלה לפייס, וכן הלאה בדקה עצמה בברכות ובתפילות בכל יום יום, עד שהגיע היום האחרון של החודשיים ימים שנותרו לה, היא עשתה תשובה ווידוי, קראה קריאת שמע ושכבה על מיטתה. 

והנה, בבוקר היא ברוך ה' קמה בריאה ושלימה, תחיית המתים! חשבה האשה שאולי הרופאים לא דייקו וזה לא באמת חודשיים ימים, שמחה שקיבלה עוד יום במתנה מאת הקב"ה, ושוב חזרה בתשובה. ולמחרת, שוב פעם קמה בריאה ושלימה, וכך היה במשך מספר שבועות.

היא הבינה שקורה פה משהו, הלכה לבית החולים ושאלה לפשר הדבר, היא ניגשה לרופא שניתח אותה ואמרה לו, 'אתה אמרת לי שנשאר לי רק חודשיים לחיות, והנה ברוך ה' אני ממשיכה לחיות, על סמך מה אמרת זאת?'

הרופא התפלא ושאל, 'אני אמרתי לך דבר כזה? לא יכול להיות! הניתוח הצליח, את ברוך ה' בריאה ושלימה, ומדוע שאגיד לך דבר כזה שנשאר לך רק חודשיים לחיות?'

אך האשה התעקשה שהוא אמר לה זאת. הרופא חשב וחשב, ונזכר שבשעת הניתוח דיבר עם הרופא השני על אשה אחרת שנשאר לה רק חודשיים לחיות, ואותה אשה, שהייתה תשושה מחמת הניתוח, חשבה שמדובר עליה!

אותה אשה חזרה לביתה והתחילה לעשות חשבון נפש, אם אמרו לה שנותר לה עוד חודשיים לחיות והיא כל כך השתדלה לתקן את עצמה כי ידעה שנשאר לה רק זמן קצוב לחיות, איך כל אדם אחר לא עושה את החשבון הזה? וכי יש לו ביטוח שיחיה עוד יום אחד?

זהירות בבין אדם לחבירו

כל אחד מאיתנו צריך לעשות חשבון נפש פה בעולם הזה, וכמה שיותר מהר אדם צריך לתקן את עצמו, ובפרט על ענייני בין אדם לחבירו, שהרי עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, אך עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר, זה חמור מאוד ובשמים מקפידים יותר מבין אדם למקום על בין אדם לחבירו!

לכן אדם שיודע שנכשל בכל צורה שהיא, באיזה עבירה של בין אדם לחבירו, מיד ישתדל לתקן זאת, ולא ימתין עם זה. 

הרי הדבר ידוע על פנינה שהיא פגעה בחנה, אמרה לה: 'נו, כבר קנית מעיל לחורף לילדים שלך? כבר קנית להם ילקוטים', היא אמרה לה כל מיני דברים שמצערים אשה שאין לה ילדים.

ומדוע היא עשתה זאת? רבותינו אומרים בבא בתרא טז. שעשתה זאת לשם שמים, כדי שחנה תתפלל מקירות הלב, שהרי תפילה מקירות הלב מבטלת את כל הדינים והגזירות.

ובכל זאת פנינה נענשה באופן קשה, שעל כל ילד שנולד לחנה נפטרו לפנינה שני ילדים.

והמפרשים שואלים, מדוע נענשה פנינה? הרי הגמרא אומרת הוריות י: שגדולה עבירה לשמה, דהיינו כשאדם עושה עבירה לשם שמים בשמים מקבלים את זה, ולמדים זאת מיעל, וגם מאסתר, שעשו עבירה לשם שמים, ובשמים קיבלו זאת, ואם כן מדוע פנינה נענשה?

אלא התירוץ הוא, כל מה שגדולה עבירה לשמה, זה דווקא בעבירות של בין אדם למקום, אבל בעבירות של בין אדם לחבירו, אפילו אדם עושה לשם שמים, בשמים לא מקבלים את זה ומענישים אותו על כך, והראיה מפנינה שבאמת התכוונה לשם שמים ובכל זאת נענשה! 

אם כן כמה עלינו להיזהר מאוד בכל העניינים של בין אדם לחבירו, שלא לפגוע ולצער את הזולת, ואם בכל זאת קורה ונכשלים, צריך כמה שיותר מהר לתקן זאת, ולהיות בבחינת: "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים".

אין יסורים בלי עוון

אדם שמתקן את עצמו פה בעולם הזה, ודאי שהדבר יועיל לו לעולם הבא כשיעמוד לפני בית דין של מעלה והוא נקי מכל סוגי העבירות. אך לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה האדם מועיל לעצמו.

הגמרא אומרת שבת נה.: 'אין יסורים בלי עוון'. חז"ל קבעו לנו שאין דבר כזה שאדם מתייסר בכל צורה שהיא, אם זה בפרנסה, בבריאות, בשלום בית, בחינוך הילדים, ואם זה בכל צער אחר שיש בעולם, אם לא קדם לכך עוון שעשה שבגינו משמים שולחים לו את אותם ייסורים. 

ואם כן, על כל אחד לפשפש במעשיו בכל בעיה, צרה, קושי והתמודדות שיש לו. במקום להאשים את כל העולם, עליו לשבת עם עצמו ולעשות חשבון נפש, מדוע באה הצרה הזאת?

ואם לא מוצא בעיה אצלו, יתפלל על כך להקב"ה ויאמר, 'ריבונו של עולם קבעת בתורתך הקדושה שאין ייסורים בלא עוון, בבקשה, תאיר עיני בגין איזה עוון יש את הבעיה הזו, כדי שאוכל לתקן זאת'.

אדם שבאמת יהיה שלם עם עצמו וירצה לתקן, מהשמים יפקחו את עיניו ויעזרו לו, דבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו מכות י.

לא לשכוח לעשות תשובה

מספרים על שני אברכים שלמדו ביחד בישיבה, ולאחר מכן בכולל, עד שאחד האברכים החליט לעזוב ולהיות רב בעיר מסויימת.

האברך השני המשיך ללמוד בכולל, עוד שנה ועוד שנה, אך המצב הכלכלי שלו היה מאוד קשה, ומיום ליום זה רק הלך והחמיר.

יום אחד אשתו אמרה לו שכבר אי אפשר להמשיך בצורה הזאת, המצב הכלכלי דוחק מאוד, היא חלילה לא אומרת לו לצאת לעבוד ולעזוב את הלימודים, אבל מבקשת ממנו שלפחות במשך כמה שעות בשבוע יצא לאסוף כספים בערי הארץ.

לא הייתה לו ברירה והוא שמע לקול אשתו. הוא יצא לאסוף כספים ברחבי הארץ, והעיר הראשונה אליה הגיע הייתה העיר בה חבירו לספסל הלימודים מכהן בה כרב, הוא נפגש איתו, וחבירו התרגש מאוד לראותו וביקש ללמוד איתו במשך מספר ימים.

החבר שאל כמה כסף הוא תכנן לאסוף ולאחר שנקט את הסכום, הבטיח רב העיר שיביא לו את מלא הסכום ובתמורה לכך ישב איתו במשך חודש ימים ויחזרו ללמוד ביחד.

שמח אותו אברך והסכים לדבר. הם ישבו במשך חודש ימים ולמדו ביחד, האברך הבחין בחבירו רב העיר שהוא מאוד עסוק במהלך היום, פה הוא משמש כמורה צדק, ופה הוא מוסר דרשות וכו'.

בסיום החודש ימים ניגש רב העיר לחבירו ונתן לו את מלא הסכום שהבטיח לאסוף לו, אך באותו רגע פרץ האברך בבכי מר, שאלו רב העיר לפשר הבכי, האם לא אסף לו מספיק כסף?

אך האברך, החבר, השיב שהוא אינו בוכה על עצמו, אלא בוכה על חבירו – רב העיר. והסביר דבריו, 'אמנם אתה עושה עבודת קודש ומזכה את הרבים, אבל אני מאוד חושש שאתה עלול למות בלי תשובה. מרוב שאתה עסוק, אני חושש שתשכח לעשות תשובה'. 

הדברים חדרו לליבו של רב המקום והוא הבין את המסר. 

זאת אומרת שיכול להיות אדם, תלמיד חכם ומזכה את הרבים, לומד ומלמד, אבל אם הוא לא עושה תשובה ולא מתחרט על העבירות שעשה, כולל ווידוי דברים וכל הפרטים שהזכרנו לעיל, הרי שעדיין חסר לו חוסר גדול, וזה סיבה לבכות עליו! הוא חייב למצוא לעצמו זמן פנוי לעשות חשבון נפש ולשוב בתשובה שלימה.

עלינו לעשות מכך עסק, להתעורר ולעורר אחרים איתנו לעשות תשובה. 

לדבר על כך עם בני המשפחה בשולחן שבת, בידינו הדבר, בידינו לשנות את גזר דיננו לטובה ולברכה, על ידי עשיית התשובה כראוי.