טעימה באיסור דרבנן להצלת ברכה לבטלה – עיון בפוסקים

 - - - לא מוגה! - - - 

לי אין זמן לעסוק בזה. יש בתי דין. שזה יש בתי דין או רבנים אחרים. התחלנו ביום רביעי בנושא שחכמינו אנשי כנסת הגדולה תקנו לנו לברך אך ורק על דברי היתר, על דבר שאסור באכילה. אפילו אם הוא עשו רק מדרבנן לא תיקנו על זה ברכה ולכן גם אם הוא טעה וברך לא יטעם כי בין הברכה לבטלה גם אם טעם אבל כל זה כשהמאכל מצד עצמו אוכל איסור אם המאכל יתר יש צעד כולם בדבר דוגמה הראשונה מי שאמר את החילוק הזה הראשון היה מאירי לגבי חולה שיש בו סכנה ביום הכיפורים גם אם אתה אומר חולה שיש בו סכנה שצריך לאכול חזיר, אתה לא נותן לו לברך, אתה אומר לא תקנו חכמנו ברכה על החזיר, אבל יום הכיפורים האוכל מצד עצמו הוא יותר. אם הוא אוכל בשר חלק, על זה כן תקנו חכמינו ברכה. לכן המאירי אומר שבזה כן יברך. כך כותב גם הבח בהסבר דברי הפוסקים. כך המנהג וככה ההלכה למעשה. אחרונים דנו לגבי אדם שטעה וברך ביום הכיפורים על דבר מאכל. אדם בריא, אין בו לא סכנה ולא דבר אחר. ונזכר לא יטעם אפילו טיפה אחת אסור לו לטעום. ולמה? ההלכה היא כרבי יוחנן שאמר ביומה עג חצי שיעור אסור מן התורה. ממילא מה אתה רוצה להרוויח להציל את הברכה שלא תהיה ברכה לבטלה שלא יעבור על לא תיסע תודה אם הוא יטעם הוא יעבור על איסור כיפור איסור כיפור לא פחות חמור מוטב שיעבור על טיסא בשב תעשה ולא יעבור על איסור אכילה וקום ועשה אפילו אם זה פחות מכשיעור בזה אין ויכוח אין מחלוקת עליבה דקולע עלמה ההלכה היא שלא לא הייתה. איפה המחלוקת מתחילה? לגבי צום. צום דרבנן. ועוד שבועיים יא באדר יחמישי יש לנו צום תענית אסתר. אדם שכח שזה יום צום וברך ונזכר האם טעם או לא. שם יש מחלוקת. שם הרבה פוסקים התירו. כי שם האיסור הוא דרבנן. ואילו ברכה לבטלה. אולי יש בזה איסור דאורייתא לא תיסא את שם השם אלוהיך לשו כמו שאמרו רב הי גאון ורבנו מנוח בהסבר דברי הגמרא בברכות לגמרא אומרת אדם שמברך ברכה לבטלה עובר ולא תיסא והם סוברים שזה כפשוטו שזה איסור דאורייתא אז כדי להציל את איסור ברכותה להציל אותו מאיסור דאורייתא אולי כדאי שיטעם קצת שהאיסור לטעום הוא רק דרבנן. מנין לנו לעשות את החשבון המסחרי הזה. יש לנו גמרא במסכת שבת בדף ד. שמה הגמרא מדברת. אדם שהדביק את הבצק הדביק פת ותנור ביום שבת. עדיין זה לא נאפה. הגמרא אומרת שאומרים לו מיד שירדה את זה. למרות שרדי הפת היא איסור דרבנן. אף על פי כן אין לנו בעיה בדבר אומרים לאדם חטו שיעשה איסור דרבנן כדי להציל אותו מאיסור יותר חמור איסור סקילה של אפייה בשבת אז כמו ששם אתה אומר לו שעבור בקום ועשה על יסוד דרבנן רדי הפת כדי להציל אותו מדאורייתא כך נאמר אולי גם פה זה הרעיון שדנו בו הרבה מגדולי אחרונים זה לא מוסכם יש בו מחלוקת בין גדולי הפוסקים יש לנו בזה הגאון רבי יהודה אייש במטא יהודה בית יהודה הגאון חידה בשאר החולים חלק דנו בדוגמה הזו חלק מהפוסקים דנו בדוגמה אחרת אדם צריך לקדש בליל שבת וכדי שלא ימשך באכילה ושתייה וישכח מלדש לכן אסרו חכמינו אסור לאכול ולשתות לפני הקידוש. אדם טעה, לקח וברך, אחר כך נזכר, שוב, יטעם או לא יטעם? גם שם אתה אומר, האוכל מצד עצמו האוכל הוא מותר. אז למה שלא יטעם? זאת ועוד הפוסקים דנו עם האדם הזה שכח וברך, המוציא לחם מן הארץ ועדיין לא קידש. בזה אומר לנו הרמא, פתרון קל מאוד. הוא לא צריך מצד אחד לבטל את הברכה, מצד שני גם הוא לא צריך לאכול לפני הקידוש. הרי אפשר לקדש גם על לחם, לא רק על יין. תן לו מיד את שני החלות ביד, יברך את הברכה השנייה אשר קדישנו במצוותיו ורצבנו יחתום מקדש השבת, יפצע ויאכל. אז הוא אכל אחרי הקידוש, אלא שעשה את הקידוש על הלחם. נכון שיותר ודר לקדש על היין הזכיר דודך מיין כאן נאמר זכרת יום השבת לקדשו זה הידור לכתחילה אבל לא לעיקובה וכאן כדי להציל שלא יהיה כאן שום עוון לא חלילה ברכה לבטלה וגם שלא יאכל לפני הקידוש עדיף שינהג ויעשה כך זה טוב לגבי הקידוש לגבי ההבדלה מה שם הוא טעה ואמר המוציא לחם מן הארץ אי אפשר לומר לו שיעשה הבדלה על הלחם אין הבדלה על הלחם שם שוב אין ברירה אלא לומר לו שיטעם קצת ייתכן דוגמה ונגיד לו שלא יטעם כגון האדם הזה שכח ולא אמר אתה חוננתנו בתפילת ערבית טעות שנייה ברך המוציא לפני הבדלה בלשון הגמרא טעה בזו ובזו והלכה עם מרן כתב בסימן רצד חוזר עוד הפעם את כל תפילת ערבית חוזר עוד הפעם השם שפתי תפתח את כל העמידה כדי לומר אתה חוננתנו והסיבה היא למה אני אומר אם לא אמר אתה חוננתנו בדעבד יצא יש לו תשלומים יכול לומר אותה על אבל כאן הוא אוכל אם הוא אכל גמרנו הוא עקר בזה את הכל ולכן חוזר לפי זה אם אותו האדם ברח המוציא ועדיין לא אכל נזכר תגיד לו שלא יאכל שלא יטעם למה לא? אם הוא יטעם כל התפילה 19 ברכות הקודמות הכל הלך לאיבוד. אז כדי שלא יפסיד 19 ברכות מוטב שיפסיד ברכה אחת את ברכת המוציא יגיד על זה מיד ברוך שם כבוד מלכותו. זה מה שצריך לנהוג ולעשות לכפר על העוון ברכה לבטלה. כאן לא קיימת הברירה האלטרנטיבה לטעום אפילו משהו אבל בדוגמאות אחרות כן אפשר רבנו חזקיה מדיני בעל השדחמד יש לו ספר מכתב מחזקיהו בסט בעשרה כרחים של השדה חמד זה מופיע בכרח האחרון שם מודן אדם שלקח בתשעת הימים לקח בגב בשר ברך אחרי שברך נזכר אבל לא אכלים כעת בשר שוב הרב אומר טעם משהו שהוא כי הבשר מטען לעצמו הוא דבר התרנו בעיה יהיה אפשר בלכתחילה להתיר לו שיטעם מעט כדי להציל את האיסור ברכה לבטלה בבוקר אותו דבר הוא הדין גם לגבי אדם שקם מוקדם אסור לו לאכול ולשתות לפני התפילה שנאמר לא תאכלו על אדם הפסוק השני אותי שלחת אחרי גבך אחרי שאדם אוכל ושותה מתגאה אחרי זה בא להתפלל מרן אני הביא את הגמרא בסימן פט וככה הלכה אם האדם הזה טעה וברך האם נתיר לו לטעום או לא הטעות הזו מצויה דווקא בשבת מה שקורה הגבאים דואגים לנו אלה שמתפללים במניין ראשון נץ החמה אחרי שגומרים מוסף עושים קדושה רבה יש חכם שאומר דברי תורה ואנשים אוכלים קוגל, אוכלים סעודה אצל התימנים יקראו לזה ג'עלה וכולי. האדם הזה עדיין לא התפלל, הוא צריך להתפלל במניין השני, אבל עד שיבוא המניין בינתיים הוא רוצה לשמוע דברי תורה. בא המלצר הגבאי נתן לו צלחת. הוא לא שם לב, נתן לו צלחת. ואותו אדם שכח שהוא עדיין לא תפלל, נעץ את המזלג, מלך העולם, בורא מיני מזונות. חברו אומר לו, עדיין לא התפללת, איך אתה אוכל? טוב, הוא רוצה כעת לטעום משהו מעט, יטעם להציל את הברכה או לא? הקוגל הזה בהכשר הבדץ. שוב, גם כאן יש מחלוקת. תראו בספר ברכת השם, חלק ב' של הגאון רבי משה הלוי, הוא מוכיח מדברי הרעה והרטבה שלא יטעם. הרעה סובר שזה איסור דאורייתא לאכול ולשתות לפני התפילה. כך משמעות הזוהר הקדוש. אז אם כך אתה רוצה להציל ברכה לבטלה לא תיסע אז הוא במקום לא תיסא יעבור על הלו לא תאכלו על הדם. אז מן הפח לפחד הוא נופל. ולכן דעת הרב הוא מכריח את זה מהרב והרצבה שלא הייתה. יש חולקים, יש אומרים גם אם נאמר שהפסוק הזה כפשוטו, הכוונה היא כשאדם אוכל ושבע, אוכל הרבה, אבל לא שהוא טועם גרם אחד או שניים. ראיה לדבר, מרן כתב לנו בסימן פט סעיף ג', אדם שהוא רעב וצמא ולא יכול לכוון טוב בתפילה, מרן אומר שיאכל. שיאכל כדי שיוכל להתפלל בכוונה. כאן אין סכנה. זה לא פיקוח נפש. האם לטיר איסור דאורייתא שלא במקום סכנה בגלל שהוא קצת רעב? אלא ודאי שכל העניין הוא כשהאדם הזה אוכל ושותה הוא מתגאה שני גרם הוא לא מתגאה אלא רק שהברכה תוכל לחול לכן גם בזה יש חולקים ויש התירו בדבר בכל הדברים האלה יש לנו צירוף של דברי הפרי מגדים אמרנו אותו פעמים רבות ונחזור על זה בקצרה יש טרסר דברים שהפוסקים דנו וצרפו אותו לספק ספקה נאמר חלק מהדוגמה דוגמאות הפרי מגדים בפתיחה לאור החיים באות יז מחדש מותר לתת לנזיר לאכול 10 גרם ענבים תשאל תקשה עליו הרי כתוב בתורה מחרצנים ועד זג וכל משת ענבים לא יאכל איך נותן לו איך איך דבר כזה נוכל לעשות מסביר אפרי מגדים ואומר המדרש בפרשת נשוא מסביר מדוע התורה עסרה לנזיר לאכול כל ענבים גזרה שמשתי יין ממשיך הרב ואומר ככה היא כרבי יוחנן שאמר חצי שיעור עשו מן התורה כל זה למה גזרה שמיאכל שיעור שלם חזה לצטרפה גם אם יאכל שיעור שלם ענבים גזרה שמשתי יין גזירה לגזירה גם בדאורייתא לא גזרנה זה החידוש העצום של הפרי מגזר ולכן גם פה אצלנו נוכל לומר ככה תן לו שיאכל שני גרם מהקוגל. מה אתה גוזר? חצי שיעור שמ יבוא לאכול שיעור שלם. אבל גם זה גזרה שמש חלילה יבטל את התפילה. שמן לא יתפלל כמו שהתורה רוצה. מכיוון שלדעת הרבה מהפוסקים האיסור הזה אינו דאורייתא אלא שמכתה ובנן. ממילא זה גזירה לגזירה ואולי לא גזרנה. זו הטענה של החולקים שמקילים לטעום משהו כדי שהברכה תוכל לחול. כך גם לגבי הצומות. הוא טעה וברך ביום צום תענית אסתר. גם שם אתה אומר לו תשתה שתי טיפות שתי טיפות מהמים מותר לך לשתות. מה אתה גוזר? שתי טיפות. שמ יבוא לשתות רביעית. שמן יבוא לשתות כמלא לוגמם. גם אם ישתה זה לא דאורייתא. זה דרבנן. זה גזרה לגזירה. ולכן על פי הפרי בגדים הזה בכל הדוגמאות הקודמות שאמרנו יש צד היתר בדבר כך הוא הדין אדם שאכל בשר בתוך שש שעות שכח שהוא אכל בשר לקח חלב וברך חיו שגמרת הברכה נזכר אבל עדיין לא עברו שש שעות מה יעשה גם כאן הפתרון הוא לטעום משהו כאן יש לנו עוד סת כולה כי דעת חכמי צרפת והתוספות אין צורך להמתין שש שעות הם מפרשים את הלשון של הגמרא. אני בסעודה הזו לא אוכל. סעודה שאחריה אוכל. מיד אחרי שיגמור ברכת המזון מותר לשתות חלב. וככה היו נוהגים ההולנדים עד לפני דור אחד. ודי הולנד ככה היו נוהגים. נכון שאנחנו פוסקים כדעת הרמבם ומרן צריך להמתין שש שעות אבל כל זה בלכתחילה. כאן כדי להציל שהברכה לא תהיה לבטלה כדאי שיטעם. הרי החלב עצמו הוא חלב כשר למאטרין ולכן גם פה יהיה לנו את אותו ספק ספקה גם כן אין לנו את הצד כולה להתיר אתה אומר אסור לך לשתות אפילו מעט חלב גזרה השם מישתה שיעור לוגמם גם אם ישתה הרבה למה אסור הרי הוא לא אוכל ביחד את הבשר וחלב אלא גזרה שמאכל יבשל ויאכל ביחד זה גזרה לגזירה ולא גזרה לנו שוב על פי הפרי מגדים יהיה לנו צד כולה צד היתר בדבר אמרנו את הרעיון של הפרי מגדים הזה גם בהלכות שבת וכמה דוגמאות דוגמה ראשונה שתפתי את אני רוצה להכין תה מהאדם אומר לי תשמע יש פה טיפת מים שאתה תערה את המים הרותחים אתה תבשל את הטיפה הזו הרי מרן כתב בסימן ש יחצ סעיף י האירו מבשל כדי קליפה אתה מבשל את זה איך אתה שופך אז מה לעשות אומר לך שמיטת השבת תיקח מגבת או נייר טישו קודם תנגב ואחר כך תשפוך מעם באמת כך הוא חובה מעיקר הדין יש עוקים הרבה פוסקים אומרים לא אפשר לשפוך ישר ואין חובה לנגב הטעם של המתירים שוב הם אומרים ספק ספקה שם ההלכה כרשבם שעירוי לא מבשל זה לא דבר מוסכם לא כתוב בפרוש בגמרא אלא זה מחלוקת ברשנים ברשבם אומר דין עירוי כדין כללי שני אפילו אם תמצא לומר הלכה כאחיו רבנותם רבי יעקב הוא שאומר שהאירוי מבשל אולי זה רק דרבנן הרמבן בחידושיו לעבודה זרה עו מצט לנו את דברי רבנו יונה שבירושלמי שאומר כך עשו הרחקה לכלא ראשון לא עשו הרחקה לכלא שני פירוש המילים הורדתי את הדוד של המים החמים מהאש זה נמצא כאן על הרצפה אני לוקח מים ורוצה לשפוך מים קרים אסור למה אסור אומר לך ירושלמי עשו הרחקה למרות שזה לא על האש גזרה שמדוד הזה יהיה על האש אם זה בכלא שני לא עשו גזרה אתה רואה שאפילו כלי ראשון שהורד מהאש עשו הרחקה זה רק דרבנן כל וחומר העירוי אז אם זה רק דרבנן עוד הפעם זה יהיה גזירה לגזירה אתה גוזר חצי שיעור עדו שיעור שלם גם בשיעור שלם בעירוי זרק דרבנן אז גזרה נגזרה לא גזרנה זאת ועוד הרדבז אומר מתי שייך בישול בבשר בבצה דבר שאי אפשר לאכול אותו כמות עד שהוא חי המים אתה יכול לשתות כמו שהוא ולכן יש מקום לומר שאין איסור דאורייתא בבישול מים הרמב"ם לא אומר כך. הרמב"ם בפירוש אומר, מי שמבשל מים בשבת חייב סקילה. אנחנו מצרפים את דברי הרדבז כאן אצלנו. לומר, בשעה שאני בא להערות את המים הרותחים, האם אני מתכוון לבשל את הטיפה הזו? לא. מה תגיד? זה פסיק רשה אבל פסיק ראש זה לא אכפת ליפעת ערוך ורביה מותר. אפילו אם תאמר הלכה כהתוספות הראש והשולחן ערוך בסימן שכ סעיף יח שפסיק ראש זה לא ניחלה בדאורייתא אסור אולי כאן זה דרבנן כמו שאמר הרדבז כאן זה מים ומים אין בישול מהתורה זאת ועוד מתי יהיה חייב סקילה רק אם מבשל כמות מים כדי לרחוץ עבר קטן וטיפחת בגרם אחד אין שוב לפי דעת החכם צביא בדעת הרמבם חצי שיעור בשבת זה רק לרבנן מנין לא הוא מביא את התוספתם והרמבם שאומרים אדם שכותב שתי אותיות חיה מהתורה אות אחת דרבנן פטור אבל אסור מדרבנן למה דרבנן תגיד בכל התורה הלכה כרבי יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה אלא ודאי רק בענייני אכילה למדנו כל חלב וכל דם לא תאכלו שמה למדנו שחצי שיעור עשו מן התורה אבל שבת זה לא ענייני אכילה לא היה דבר כזה במשכן ממילא אין כאן איסור דאורייתא אלא דרבנן אז אתה גוזר בחצי שיעור שמיעשה שיעור שלם אז כמו שאמרנו כל זה גזרה לגזרה ולא גזרנן לגבי הדוגמה של מים או מצד הנקודה שזה עירוי שאירוי אינו ככלי ראשון לעניין זה זאת ועוד גם אם נאמר שחצי שיעור אסור גם בענייני שבת כמו שאמר רש"י בשבת עד כל זה כשהוא עושה שיעור שחזה להצרופה בדבר דאורייתא אבל כאן הרי לדעת רוב הפוסקים כיוון שאדם הזה לא מתכוון במילא זה נקרא פסיק רש דלא אכפת לבד רבנן ולכן אין מקום מחייב מעיקר הדין מעיקר הדין יש מקום להקל בדבר היסוד של הסברה האחרונה שאמרנו זה הרב המגיד הוא שאומר את הדבר הזה זאת אומרת למה פסיק ראשי אסור כל זה עניין של הערמה האדם הזה אומר אני חותך את הראש של העוף אני לא רוצה שהוא ימות אני רוצה שהילד ישחק בזה מה אתה תמים סוף מעשה במחשמת אילה אתה חותך את הראש הוא ימות ראית מימיך עוף בלי ראש פוליטי תיקה בלי ראש ראינו אבל עוף בלי ראש לא ראינו לכן כיוון שאדם הזה מערים אומר רבנו חננל בסוכה לג אומר לכן חייב מדאורייתא זה דוגמה של פסיק ראש אבל כאן אם הטיפת המים האדם הזה מערים לא מערים בוודאי שהוא לא מתכוון כלל ולכן אין איסור מעיקר הדין בצירוף הפרי מגדים שאמרנו יש מקום יש לנו ספק ספקה בדרבנן כדי להקל בדבר. עוד נפקמינה הפוסקים דנו לגבי ברית מילה ביום שבת. המועלים רגילים לעשות בכל השנה כולה כפי דעת הזוהר והמקובלים. מכינים לפני המילה מכינים צלחת מלאה עפר. מניחים את העורלה על העפר. לא רק את העובלה, אלא כשהמוהל מבצע, מקיים מצוות מציצה, הוא שותה מעט מהיין ועם היין הוא מוצץ את הדם ויורק את הדם על העפר. זה הסדר שעושים בכל ימי השבוע. השאלה היא, יום שבת מה עושים? העפר הרגיל מוקצה. ולכן אני הולך בערב שבת ואוסף מעט עפר בתוך הצלחת לצורך זה בזה פתרנו את הבעיה של המוקצא שאל אותך המוהל כשאני יורק את הדם והיין אני לשבל האם יהיה מותר גם בזה דנו גדולי האחרונים רבנו חיים בן עתרשון לציון ועוד ושוב גם בזה יש מחלוקת והמסקנה היא גם כאן להתיר הרי גם כשהוא יורק הוא לא שהוא לא מערבב את זה ביד יש לנו מחלוקת רבי יוסף ורבי יהודה ורבי יוסא האם כשהאדם לא מערבב אלא רק שופך מים על הקמח האם יש בזה איסור לש או לא מחלוקת גם בראשונים ספר התרומה ועוד מה מה הדין כפי מי ההלכה כמו רבי יוס ורבי יהודה או לא כאן הוא לא מערבב ואולי זה רק לרבנן זאת ועוד האם הוא צריך כאן לגבו מלאכה של צריכה לגופה בוודאי שאין כאן דאורייתא זאת ועוד הוא לא עושה הרבה מה שהוא יורא כמה טיפות זה סך הכל חצי שיעור מה תגידי חצי שיעור גזרה אתו שיעור שלם גם בשיעור שלם אם יעשה כמות כדי לעשות פיקור של צורפי זהב אבל כאן זה לא דאורייתא כאן הוא לא יגיע לדאורייתא אלא דרבנן כיוון שהוא לא מערבב דבר שני מלאכה שנצחה לגופה ולכן מעיקר הדין יש מקום להתיר לאותו המועל גם בשבת יכול לרוק את הדם והיין ביחד על העפר. אין בדבר הזה חשש מעיקר הדין. גם זה יקרי דבר שאין מתכוון. אין לו כוונה לגבל פסיק ראש דלא אכפת לב דרבנן לצורך מצווה. גם בזה יש לנו צד היתר ולכתחילה בדבר. שוב, הרעיון הקודם שאמרנו, מה שהזכרנו את הרב המגיד, שכשהוא לא מתכוון כלל מותר, גם פה אין לו שום כוונה. הוא לא מערים. שם בדוגמה שהוא חותך את הראש של העוף הוא מערים. כאן לא, כאן הוא לא מערים. אין לו באמת שום עניין שזה יתגבל. מצידי שהרוק, הדם והיין ישארו בצד והעפר ישאר כמו שהוא שלא יתגבל. מצידי אני לא אין לי שום עניין. אני לא צריך את הגיבול הזה כלל ועיקר. מה אני רוצה לבנות ערב מסכנות את פרעה, את פיטון ואת רעמס? מה אני צריך לגבן את העשר הזה? לבנות בניין אין לי שום עניין. ולכן כיוון שאין לו שום כוונה יש לנו כמו שאמרנו ספק ספקה כדי להתיר גם פסא. דוגמה נוספת. הדוגמה האחרונה כמעט ולא מצויה לנו. כאן בשכונות האלה. ברוך השם יש לנו עירוב מצוין. עירוב שלד. אנחנו מעיקר הדין ראשים לטלטל אבל בני ישראל החיילים בצבא נמצאים בשטח על פני השדה והרבה פעמים האדם הזה צריך לעשות קידוש או דבר אחר ובחדר אין לו יין הביאו יין אבל היין נמצא ברכב במשאית עכשיו להוציא את זה משם להעביר לכאן הוא מטלטל בתוך כרמלית המדבר שם הוא כרמלית שאסור מדרבנן לטלטל בא הגאון רבי יצחק אל חנן בספרו באר יצחק ומציע הוא אומר זה עוקר וזה מניח וכרמלי תהיה מותר יש חולקים הוויכוח הוא האם האיסור דאורייתא לעשות עקירה והנחה ברשות הרבים שאני בא ועושה רק עקירה או רק הנחה זה בגדר חצי שיעור או חצי מלאכה זה הוויכוח שיש גם פה לענייננו נוכל למצוא צד למה אתה אומר למה אסור להקיר שמיעשה גם הנחה. גם אם יעשה הנחה, שמה זה כרמלית. כרמלית גזרה שמיעשה ברשות הרבים זה גזרה לגזירה ולא גזרנן. ולכן יש מקום להתיר לאותו החייל שיעשה כדבר הזה. אחד יעקור, השני יניח, גם הזה יהיה מותר. כל זה כשאין גוי. אם יש גוי, פתרון קל מאוד. יש שמה גוי דרוזי או גוי רוסי, תגיד לגוי, תביא לי משם את היין. ישבו ישבו לצורך מצווה ההתר הוא פשוט כמו שכתבו הרמבם ומרן בסימן שז סע בזה אין לנו בעיה אבל לפעמים אין גוי לא בכל היחידות יש גויים יש יחידות שהם נזהרים מהם בסיירות מסננים אותם סיירת מתקל או סיירות אחרות הם בודקים בשבע עיניים לא תמיד יש שמה את הגויים האלה הם פוחדים מהגויים ולכן באותם המקומות אם הם נמצאים על פני השדה בלכתחילה יכין את הכל מערב שבת אבל למה היה תקלה הפתרון נשעת חירום זה עוקר וזה מניח זה הפתרון שניתן לעשות לא היחיד היחיד הנה לך אמת תצרף תצרף גם את זה הרמבן הוא שאומר מרשות היחיד רשות היחיד דרך כרמנית מותר לכתחילה כיוון שלא היה הנחה הוא לא נח באמצע יש חולקים גם זה למוסכם לך תצרף את זה גם כדי להתיר בשעת הדחק אבל שוב תגיד שאחד יעשה כך והשני יעשה את ההנחה עוד דוגמה נוספת שעליה דנו גדולי הפוסקים גם באור החיים סימן תרעג הלכות חנוכה זה מופיע גם ביורי דעה הדוגמה היא כך אני חימאי ירא שמיים הבדץ נותן לי שוקולד אומר לי תיקח שוקולד על תבדוק אם יש כאן תערובת של איסורי אכילה. טוב, אני מוכן לבדוק, אבל איך החימאי הזה בודק? מה אתה חושב? יש לו רוח הקודש, הוא עושה שאלת חלום, מה יש כאן והוא עונה לה בדץ? הם לא באבות החימאים האלה, עדיין לא למדו את המקצוע הזה, אלא הוא צריך לחמם את זה, להרתיח ואז הוא בודק ממה זה מורכב ואז הוא יודע אם יש שמה דבר יותר או דבר איסור שכאן הוא שואל אותך אחי מהי תראה פרשת השבוע פרשת משפטים אנחנו נקרא לא תבשל גדי בחלב אמו אסור לבשל בשר וחלב אולי בשוקולד הזה אולי יש בשר וחלב איך אתה מכשיל אותי א אתה עונה לו יש לפניך כמה דרכים. העצה הראשונה, אם יש שמה גוי, הוא מכין את הכל בתוך הסיר, אומר לגוי שיניח את זה על הסיר. לגויים מותר לבשל בשר וחלב. זה הפתרון הכי קל. אם מתו כל הגויים, אין גוי, מה יעשה? יכין שעון שקע. יכין את השעון שבעוד רבע שעה התנור החשמלי או הפלטה תדלק ואז בגרמה נוכל להתיר. אבל יש לנו לפעמים שעת הדחק הוא ממהר, אין לו זמן לחכות ואין שמה גוי. מה יעשה? תגיד לו אל תבשל הרבה. רק 10 גרם מהשוקולד ואז נוכל למצוא צעד היתר. הרמב"ם הסביר לנו למה התורה עסרה גם את הבישול. כי דרך אדם שמבשל גם לטעום. מסביר לנו מרן בכסף משנה את דברי הרמב"ם שאתה כך כתוב מאיסור אכילה כי כמו שאמרנו גזרה שמי יואכל אז אתה עוסר עליו 10 גרם לבשל גזרה שמבשל כזית 30 גרם גם אם יבשל 30 גרם גזרה שמאכל גזרה לגזרה לא גזרנן אפילו בדאורייתא לפי דברי הפרי מגדים זאת ועוד הרי זה לא ודאי שיש שמה בשר בחלב אולי לא והרי הרמבן והמאירי כתבו ספק פסיק רשם מותר מתי אני אומר אסור אתה חותך את הראש של העוף זה ודאי הוא ימות כאן אולי אין כאן בשר וחלב ולכן ספק מספק כיוון שהוא לא מתכוון יש מקום להתר דברי הרמבן ואמירי כתב להלכה הביאור הלכה בסימן שטז סעיף ג' בהגעה שם הוא כתב את הרעיון הזה את הנושא שמה בסגירת תיבה שאולי יש שמה זבובים זו הדוגמה שם משם נלמד גם פה לענייננו ולכן מותר לאותו החימאי מותר לו לבוא ולבדוק כל דבר ולא חוששים אולי על ידי זה הוא יבשל בשר בשר בהמה בחלב חלילה אלא בחי גבנה יש לנו צד כולם בדבר על פי דברי הפרי מגדים שהקדמנו עוד דוגמה נוספת שבזמן בדור האחרון נהיית מצויה. יש הרבה ישיבות יש להם בעיות קשות של תקציב. אנחנו מה עושים? מוכרים נר אחד. כמה אתה מוציא? 101 או אנשים, יש להם משכורות בשבוע הבא, ראש חודש, צריכים לתת לכל מורה 5,000 שק. חוץ מהמים חשמל, ניקיון. איך הוא יבוא ויסדר את כל העניינים? היום מצאו פטנט, מביאים איזה גלימה של צדיק וכל מי שלובש את זה עושים לו מי שברך מבטיחים לו בני חיה ומזונה שיהיה לו ברפואה שלמה כל ההבטחות שאתה רוצה יש הוא לובש את הגלימה חמש דקות ושם 1000 שק משכיב את האלפייה על השולחן ככה הם עושים מביאים הרבה אנשים הרבה תורמים ומשתדלים גם להביא תזמורת באמצע מי שברך שהתזמורת תלווה אולי ההתלהבות של המועל אולי הוא ישכיב עוד 1000 אולי יתן להם עוד על פייה זו השיטה היום הרבה אנשים עושים את זה מגיע ראש חודש ברוך השם יש משכורת לכל המוראים אבל לפעמים באה איזה אישה חסוכת בנים עדיין אין לה ילדים היא באה שמה על השולחן 1000 שק רוצה ללבוש את הגלימה צועק עליה המנהל אומר לה לא יהיה כל לי גבר על אישה מה זה הגלימה הז הזו של צדיק לא של צדקת עדיין הוא לא הכין גלימה של אישה עדיין אין את ה מותר לה אסור לה היא מתחילה לבכות היא רוצה בכל מחיר היא בטוחה אם היא תלבש את הגלימה יהיה לה שנה הבאה בן זכר זה הדמיון שלה מותר או לא שוב גם בזה יש מחלוקת מחלוקת היא מה שאמרה התורה לויק לי גבר על אישה שאסור לאישה ללבוש את המקבעת נעליים מכנסיים, מעיל של הגבר זה אסור. כאן היא לא לומשת את כל הבגדים של הגבר אלא מגבעת על הראש. היא לומשת מטפחת ראש אדומה, נעליים אדומות, אין לה מכנסיים, יש לה שמלה, לובשת רק את המעיל. מותר או לא? מחלוקת. גם האוסרים. למה הם אוסרים? אומרים לך, אנחנו גוזרים בגד אחד מעיל אתו שאר הבגדים. גם אם יהיה את שאר הבגדים היא לא לובשת את זה בקבע בסך הכל כמה דקות ערי למדנו בגמרא במסכת שבת סב שבערי אין את הבעיה הזו שמה הדוגמה של הגמרא הטבעת של האישה נשברה רוצה לקחת את זה לצורף מותר ללבוש את זה בינתיים על האצבע למרות שהטבעת הזאת של אישה עד שיגיע לצורף כיוון שזה עריי גם פה היא לובשת אתזה כמה דקות ולכן אין איסור מעיקר הדין. אם היא בוכה בסדר תיתן לה. אבל אני אומר את כל זה מצד דין לויק לי גבר על אישה. האמת הוא שיש מקום לאסור את כל הפרויקט הזה מדין אחר. התורה אסרה לנו לא רק לגנוב כסף אלא גם גניבה דעת. וכל זה בגדר גניבה דעת. מה אתה צוחק מהאנשים? אתה עושה להם מי שברך? אתה מבטיח להם מבטחות בני חייו פרנסה טובה רפואה שלמה כל ההבטחות הוא מבטיח מי אמר לך מי נתן לך את ההבטחה הזו שמי שילבש את הגלימה הזו יהיה לו כך וכך זה רמאות ולכן אנשים בני תורה לא מתעסקים עם הדבר הזה אלא אם כן אם תנסח להם תגיד להם כך תראו לתמוך בלומדי תורה אנחנו כאן משלמים 5,000 שק על החשמל זה דבר גדול מצווה גדולה בזכות זה יהיה לך אריכות ימים ושנים למען רבו ימם ימי ביניכם על האדמה תסביר יפה את כל הנושא שלכר וזבולון בצל החוכמה בצל הכסף תעשה לו דרוש מסביב לזה הכל כן גם דרך אגב גם את הגלימה או שתיתן לו איזה קמי אני לא מתנגד אבל למקד את העניין להסביר יפה את החשיבות של תמיכה בתורה. כמה זה חשוב. התורה שלנו היא חיינו ואורך ימינו. ואם אין קמח, אין תורה. אם ינתקו את החשמל, אם לא נשלם על החשמל, אז אי אפשר ללמוד בחושך. ולכן האנשים בקטע הזה כשיתרמו זה בסדר. לא רימט אף אחד. אבל רובם של אלה שעוסקים בביזנס הזה, הביזנס של הגלימות, הם לא מתארים את מה שאני תיארתי, אלא הם שמים לב בעיקר לגלימה. אומר לך מי שלובש את הגלימה הזו יש לו שפע שפע כך וכך מהשפע הזה יהיה לו זה כמו שאמרתי לא תמיד זה אמת אפילו אם תאמר בגנימה של צדיק יש את הסגולות האלה כל זה אם לא לבש את זה אדם רשע הרי אפילו במזבח נאמר ובאו בפרצים וחיללוה והיו צריכים לגנוס את זה כאן אם היה איזה רשע מעולם העליון מעולם התחתון שלבש את המעיל הזה מי אמר לך שהקדושה שהייתה נשארה אולי הכל פרחף הלך לו ולכן דעתנו לא נוחה מהדברים האלה אנחנו לא אוהבים את ההצגות האלה אבל אם ישאלו אותך מצד איסור לוייק לגבר על אישה אז אם מצד זה מצאנו להם סמך על פי הפרי נגדים אמרנו שיש צד כולה יש לנו ספק ספקה בדרבנן ולכן אמרנו שיהיה המנה להקל להתיר בדבר כן כולם אבל סתם ככה האישה רוצה ללבוש קדימה אפילו זה ודאי שלא כאן כמו שאתה אומר היא לא מתכוונת היא לא מתכוונת אין לה כוונה להידמוד לגבר ולכן כמו שאמרנו יש כאן ספק ספקה ולכן משום זה יש על מה לסמוך תעלים עין. עוד דווקא מנה דיברנו פעם לגבי אדם שרוצה לעלות במעלית ונכנסה אישה. עוד מעט הדלת סגר והם לבד. יש כאן איסור ייחוד או לא? מחלוקת גדולה בין הפוסקים בעיקר בין חכמי דורנו. האושרים אומרים כאן יש איסור ייחוד. בשעה שהמעלית עולה או יורדת אי אפשר לאדם מבחוץ אף אחד לא יכול לפתוח או לסגור את הדלת. אמנם בגמרא כתוב שהזמן של איסור ייחוד הוא כדי תיגון ביצה. כמה זמן לוקח לטגן ביצה? יש מחלוקת. יש שהגדירו את זה חמש דקות, יש אומרים 35 שניות. וכאן אני עונה סך הכל קומה רביעית וכל זה לוקח תרסר שניות. אפילו אחים הם אומרים האוסרים חצי שיעור עשו מן התורה אז איך נוכל לסמוך להקל בדבר? זו הטענה של החולקים. אבל תראו בספר הלכה של הגאון הרב הורביץ הוא היה גיסו של הרב אובח הוא דן מביא באריכות את הצדדים להקל בזה. גם בהסכמה של גיסו הגאון הרב אוירבח גם שם הוא מדבר בנושא הזה וגם שם יש לנו את המהלך על פי הפריגדים להקל בדבר. אתה אומר כך למה אתה רוצה לאסור לנו 10 שניות גזירה חצי שיעור אתו גזירה שיגיע לשיעור שלם שמתייחדו 35 שניות גם אם יהיה ייחוד 35 שניות למה התורה עשרה לנו את הייחוד גזרה השמש יפתא אותה לקיים יחסים אז כל זה גזרה לגזרה ולא גזרנה ולכן גם שם מעיקר הדין יש מקום להתיר עד כאן מעליות בארץ ארץ ישראל פה המעליות כולם נגמרים בחצי דקה אפילו בניין של 10 קומות יגיע לקומה העשירית לפני שיעבור 35 שניות אבל אלה שגרים בארצות הברית מה ניתן וכיוצא בזה שם יש בניינים מעל 80 קומות המעליות אקספרס שעולים בבת אחת 80 קומות זה לוקח יותר מדקה שם אין מקום להתיר בדבר הזה זה שם זה כבר שיעור שלם אין על מה לדבר כל מה שחיפשנו לצד כולם בשעת הדחק כל זה רק במעליות כאן בארץ ישראל שהזמן הוא לא ארוך יגיע בקושי ל30 שניות ולא יעבור את ה-35 רק בזה המצאנו צד כולה צד היתר בדבר אבל מה שאין כן לגבי מעלית שהיא לוקחת יותר מ-35 שניות יהיה צד לאסור אולי בתל אביב יש שמה מגדלי ישראלי אולי שם זה 30 קומות אולי שם כן אז יכול להיות אולי ששמה יקח המעלית תיקח יותר זמן עולה 40 מכה אז אם זה עולה 40 קומות מכה אחת זה יכול לקחת 40 שניות בוא ונאמר שכל קומה שנייה אחת אז אם הוא ישהה 30 קומות 3040 קומות האלה יגיע יותר מ-35 שניות יהיה צעד להחמיר. אז רק באותו מקום, בניין אחד בארץ יהיה לך צד להחמיר. חוץ מאותו בניין, כל הבניינים האחרים בירושלים או מקומות אחרים, אמרנו את הצד ספק ספקה בדרבנן כדי להקל בדבר. כן אחד תגיד נגיד שזה יותר מ-35 שניות לאזכיר שמקודם יש מחלוקת כי זה 35 שניותחמש דקות זהו אתה מתחיל אתה מתחיל כך שמ כמה זמן זה כדי תיגון ביצה חמש דקות אפילו אם אתה אמר 35 שניות פה אצלנו זה רק רבע דקה מה אתה אומר לי גזרה שמיה שיעור שלם גם אם יהיה שיעור שלם גז גזירה שמפטא אותה לקיים יחסים אז כל זה כמו שאמרנו גזרה לגזירה ולא גזרנן זה המהלך זה הרעיון של הפוסקים שהקלו בדבר ולכן מי שצריך לפעמים אין ברירה יש לו היתר על מה לס לפעמים הוא יכול לעלות ברגל יש אדם קל ברגליו אז הוא עולה שתיים שלוש קומות ולא צריך את הטובות של המעלית אבל לפעמים קשה לו לעלות 10 קומות בבת אחת והוא חלש טוב שעת הדחק שנה היא גופה יכול להפנות גב הוא לא חייב להסתכל עליה מה אם הוא נמצא לבד יתה במעלית הוא חייב להסתכל עליה יכול להפנות גב תסתכל על הלוח של המכשירים אז שיסתכל על הלוח כמו שאמרתי הלוח של המכשירים של הקומות יראה איזה קומה הוא יסתכל על הכפתורים על הדברים האחרים ישיח דעתו כשאתה נמצא באוטובוס מה אתה עושה אתה מסיח את הדעת, מסתכל לכיוון אחר, גם שמה. ולכן מצד דיני ייחוד אין כאן מקום מעיקר הדין לאסור. אדם יכול להיות בקלות להחמיר כמו שאמרתי המחמיר תבוא על הברכה. אצילנו בבניין המעלית סך הכל לוקחת רבע דקה. יש לנו סך הכל חמש קומות ולא יותר מרבע דקה. ואף על פי כן השכנים כולם יראה שמיים בני תורה. אף אחד לא עולה עם אישה במעלית. אלא אם יש שמה אישה בבקשה שהיא תעלה. אחרי שהיא תעלה תחכה תזמין עוד הפעם את המעלית יקח לך עוד דקה עדיף המחמיר תבוא על הברכה כשאפשר בקלות. למה לא? אבל לפעמים אין ברירה כמו שאמרנו שעת הדחק שנה בכל זאת אומרת שמעליך העולם בכל יכול לעזור אותו בד נכון? בסדר? אז תגיד, בכל קומה יהיה לך שלוש שניות עד שתגיע לקומה השנייה והדלת תיפתח, גם בשלוש שניות חצי שיעור למן ד אמר עדיין אסור. אז צמצמת לי במקום טריסר הורדת את זה לשלוש שניות אבל עדיין. ולכן בכל מקרה שייך לומר המחמיר תבוא על הברכה. אבל אמרנו בגדר חומרה אין הדבר בגדרין. סיכום. אדם שטעה וברך על דבר שאסור מדרבנן אין מקום להתיר. אפילו שאמרנו את כל מה שאמר הפרי מגדים ההלכה לא כן. מרן בבית יוסף יורדע סימן סח פסק שגם חצי שיעור בדרבנן אסור. ולכן אם הוא לא ידע שאסור לאכול שוקולד עלית הוא לא מבין הוא עולה חדש. הוא חשב פה בארץ ישראל הכל טהור הכל קדוש. הוא ברך שהכל אפילו אחי תגיד לו שלא יטעם אומר לך רומז לך גרם אחד הוא רוצה לטעום שהברכה תחול הברכה לא תחול גם אם הוא יטעם אמרנו שאסור לברך על דבר שהוא איסור דרבנן וכן כל כיוצא בזה כל מה שחיפשנו צדדים להקל זה לגבי תענית דרבנן כמו תענית אסתר כשברך על מים התר שהאוכל כשר רק שם חיפש סנו צד שיטעם גרם אחד או שניים אבל כשהאוכל מצד עצמו הוא אוכל אסור אין על מה לדבר בזה בוודאי שגם טעימה גם גרם אחד לא נתיר לו בשום אופן שיטעם ובכל הדברים האלה אין הבדל לבין בין איש לבין אישה לגלבי הבוקר למה שלא נגיד שטעם לקוש לא ידע ממילא אין איזה מי אמר לך שאם הוא טעם ופלט הברכה חלה הרי הגמרא בברכות יד הגמרא אומרת מתעמת אינה צרכה ברכה נראה לקמן בסימן ר מרן כותב את זה להלכה והרבה פוסקים אומרים שאם הוא טעם ופלט זה לא נקרא אכילה ברכה לבטלה ולכן כאן לא הייתה לי ברירה אלא לומר לו שיטעם מה שהוא מהחלב למרות שהוא עדיין בתוך שש שעות לאכילת הבשר שיטעם משהו כדי שהברכה תוכל לחול כל זה משום חומר איסור ברכה לבות טלה להציל אותו מהליו של לא תיסא את שם השם אלוהיך לשער אמרנו שגם על בישולי גויים אסור לברך ומי שברך על דבר שהוא בישולי גויים אז גם על זה אין לו היתר לטעום אפילו גרם אחד יכול להיות אולי שאם אם תהיה דוגמה שהרמה התיר בה בסימן קיג סעיף ז הרמה כותב שאם היהודי הדליק את האש והגוי בא והניח את הסיר הרמה השווה בין אפייה לבישול בדוגמה הזו ויש אומרים כיוון שהגוי הזה הוא לא גוי מכובד זה לא עבדה למלך ירדן שהאדם הזה יתגאה לקחת את ביתו אלא איזה גוי פלח איזה נרקומן שבוודאי אף אחד לא התחתן איתו אז אז יכול להיות אולי שבזה יהיה לנו ספק ספקה בדרבנן שוב יכול להיות שיהיה מותר במקרה הזה שיטעם משהו על פי הספק ספקה הזה בדרבנן אבל כל זה בדיעבד שכבר בירך לברך לכתחילה לאכול לכתחילה בוודאי שלא כיוון שכל צד מהספק ספקה הזה הוא מיעוט ספק ספקה בתרי מעוטה לא עושים צריך שיהיה לפחות ספק אחד שקול 50 50% ואז אתה מוסיף את הספק השני זה שובר את ה-50% של האיסור. זה הכוח של ספק ספקה. אבל אם שניהם שני מיעוטה אז יהיה לך מיעוט אחד 10% עוד מיעוט עוד 10% עדיין אתה רחוק מההיתר. ולכן בלכתחילה ודאי שלא אין היתר. אי אפשר לסמוך על זה. אבל כמו שאמרנו בדעבד אם כבר ברך בסדר שיטעם מה שהוא אולי על ידי זה יציל את הברכה אבל שאחרי זה יגיד גם ברוך השם יגיד מיד אני יודע שאנשים שמסכנים לא אכלו כמה חודשים רעבים גם צמעים נפשם בהם תתעתף אז הם אומרים את זה לכתחילה זה הספק ספקה זה למהדרין מן המהדרין אני יודע אני מכיר את החבר ליצנים האלה הם מתחילים בזה ממשיכים אחר כך עם הקוניק עם הוויסקי תראה איך תראה מה הם עושים בסוף תראה אותם תראה מה אחר איתם אז הוא לא מתקן את הברכה ממש אלא מחליש את העוון זה התיקון בערך כן כמו שאתה אומר הרעיון שאמר רבי יוחנן למה אסור לאכול 10 גרם חזיר שמבוא לאכול כזית ויגיע לליו גם פה אם הגמרא נתנה לנו שיעור של ייחוד כדי תיגון ביצה אפילו שהאייחוד האדם הזה מתייחד רק 10 שניות גזרה שמ יגיע לחמש דקות כדי טיגון ביצה ואז הוא יבוא לידי איסור דאורייתא דעת הרמבם ומרן בסימן כב סעיף ה באבן העזר שאיסור ייחוד דאורייתא. כך הגמרא למדה ממה שאמרה התורה בחומש דברים פרשת ראה. כי יסיתך אחיך במך. והגמרא שואלת בקידושין פה וכי בן אהם מסית בן אב לא מסית אלא הבן מתאחד עם האמא אבל עם אישה זרה אסור להתחד. אז הם לומדים שזה דאורייתא ולכן הם החמירו מאוד בדבר. אילו היה רק דרבנן היה לנו יותר קל במחלוקת. אבל כאן שזה דאורייתא בקושי מצאנו צד לכמה שניות אמרנו ספק ספקה להתיר בשעת הדחקם בחדר לא לא כשהדלת פתוחה וכל רגע אדם יכול להיכנס אז גם שנייה אחת אין איסור ייחוד הדלת פתוחה כל הזמן אפשר להיכנס אבל כאן כשהמעלית עולה עד שתגיע גיע לקומה מסוימת כמה שניות אף אחד לא יכול לעצור אותה בין הקומות והדלת נעולה אם תאמר שהאיסור ייחוד לא רק כדי שיפתא אותה לקיים יחסים אלא שמ יחבק אותה הרי לפי הרמבם והרבה מהראשונים מה שאמרה התורה לא תקרבו לגלות ערבה מה זה לא תקרבו שגם חיבוק ונישוק גם זה דאורייתא ולהרבה פוסקים זה נקרא בכלל הבזריות דגילוי עריות יהרג ואל יעבור. יבוא אדם עם מקדח שלוף יגיד לך יש כאן מעגל של נשים או שאתה נכנס לרקוד איתם או שאני הורג אותך אפילו שהוא רציני הוא דרך את הנשק אתה אומר הרגע על יעבור אז אם אתה אומר שגם זה דאורייתא אז לגבי חיבוק ונישוק לא צריך להגיע לזמן כדי תיגון בצה זה יכול להיות בשנייה אחת שישים את ידו עליה ולכן בחי גבונה יש שהחמירו מאוד בדבר לכן אמרתי שומר נפשו ירחק מהם התקנון שיש לנו בבניין תעשה גם אצלכם בבניין תאמץ אותו אצלך אין מעלית עדיין אבל מקום שיש אז כדאי המחמיר תבוא עליו ברכה זה לא לא כולע עלמה אבל אנחנו קיבלנו הוראות הרמבם ומרן ומרן בסימן בבן העזר סימן כב סעיף מרן דעתו שזה דאורייתא לקחת לא לא סעיף קיבלת הוראות מרן אם קיבלת זהו זה קיבלנו ויש כאן צד חומרה בדבר אלא מה כשזה פחות מ-35 שניות אז אנחנו מחפשים את דרכי ההיתר על פי הספק ספקה גזרה לגזירה לא גזרנן שבירך זה שבירך ונזכר כרגע אז הוא לא יאכל מה הוא עשה כשהוא דומר הוא נזכר אחרי שדומר היכולת חלב הוא אכל אחרי ארבע שעות מר יברך ברכה אחרונה בורא נפשות רב בות וחסרונן ברך שוב כמו שאיתנו לטעום לגבי הברכה הראשונה אותו יסוד אותו מהלך אותו רעיון יהיה גם לגבי ברכה אחרונה ולכן אם הוא אכל כזית בחי גבנה תאמר לו שיברך את ברכת בורא נפשות כל זה כמו שאמרנו בדיעבד ולכתחילה אדם שאכל בשר ישים לב להיזהר יש אנשים שלא רגינים לאכול בצהריים בשר הם אוכלים את הארוחה בשרית בלילה. האמריקאים בעיקר הארוחה בשרית אצלהם בלילה. בצהריים הם לא אוכלים בשר. אבל הזדמן לו היה סעודת מצווה ברית מילה ואכל. כאן הוא לא שם לב. הוא לא רגיל לאכול בצהריים בשר. הוא שכח שאכל בברית שהוא אכל בשר. כאן כדאי שישים לב על עצמו. כדאי שיקשקש על הזרוע כדי שיזכור שהוא אכל בשר כדי שלא ישכח. יעשה לעצמו איזה סימן כדי שלא יבוא לידי תקלה אבל אם קרה מה שקרה נו שיטעם משהו כאן הבעיה בשוקולד של האלית זה לא רק החלב נוכרי שיש שמה זה דוגמה אחת שכתוב זה מודה במקצת הטענה יש עוד הרבה בעיות קשות ולכן אמרנו שיזהר שלא יטעם כדי שלא יסתבך אני עובר לסעיף י דבש דברים הרי הוא כשאר דבש ואינו מברך אלא שהכל נהיה בדברו. הדבש הדבורים לא הוזכר בתורה. בחומש לא מצאנו אלא זה רק בתנ"ך. בחומש מה שנאמר ארץ את שמן דבש. הכוונה היא דבש תמרים. היו התמרים שלהם כל כך מלאות קלוריות. כל כך היה מלא דף שושית שהיה זב מהעצים מעצה התמר היה מטפטף הדבש ארץ זבת חלב ודבש ושוב הכבסות העיזות הפרות היו מלאות חלב והחלב היה מטפטף והיה מתערבב נחל של דבש תמרים עם החלב זו הברכה של ארץ ישראל ארץ זבת חלב ודבש גם במקומות אחרים מה שהתורה מדברת כמעט בכל מקום הכוונה היא דבש דברים אבל גם הדבש הדבורים גם הוא מוזכר בתנך וגם הוא מותר באכילה לכל הדעות כמו שאמרה המשנה במסכת עבודה זרה פרק ב' מצאנו פעם ראשונה את הנושא של הדבש דבורים בתנך ספר שופטים החידה של שמשון הייתה מאז יצא מתוק. מי עז יותר מהאריה? מה מתוק יותר מדבש? זו הדוגמה הראשונה. מקום שני, גם בספר שמואל א' פרק יד גם שמה נאמר על יונתן שטבע את קצה המטה אשר בידו ביערת הדבש. יונתן ונסק אליו הם שהתחילו במלחמה נתנו סיסם יגידו עלו אלינו וכולי ואז הם פרצו התחילו להילחם שאול ידע מזה היום יש מכשירי קשר אפשר לדווח אז לא היה ולכן שאול גם הכניס מיד את הצבא למלחמה אבל כדי למגר את האויב עד הסוף הרדפה אויבם והסגם ולא ישוב עד קלותם לכן הוא השביע שאף אחד לא יאכל יונתן לא ידע מהשבועה הזו. וכשהגיע למצב שהיה תש כוחו קרוב לאחזו בלמוס, ראה את הדבש, לקח את המקל וטבל ואכל ואורו עיניו. מה זה קצה המטה אשר בידו? הוא לא לקח את הצד התחתון. הצד התחתון של המקל הוא מלוכלך. מה אדם הכניס את זה לפה? אלא קצה המטה אשר בידו, החלק העליון שנמצא ביד זה נקי. הפך את המקל, טבל אותו בדבש ולקח באורעיני. ואז אמרו לו, אבא שלך השביע. בסוף ויבדו העם את יונתן. זה מה שקרה שם. על מה מדובר שם? מדובר שם על דבש דבורים. כך הגמרא אומרת לנו במסכת שבת בדף צה. שמה הגמרא מסבירה את הפסוק וטבול אותה בהערת הדבש. מה העניין יער לדבש? אז רבי אליעזר אומר אנחנו משווים כמו אדם שקוצר תולש מהיער מקום גידולו כך גם אדם שלוקח את השפכטל ורודח עלות דבש ביום שבת. גם זה המקום שנוצר הדבש. חלת הדבש נוצרה באותה הכברת. גם כאן הוא עוקר דבר מהמחובר לפי רבי אליעזר חייב מדאורייתא יש מחלוקת שם אם זה דאורייתא דרבנן בכל מקום אתה רואה בפרשנות שהמדובר הוא על דבש דבורים על חלת הדבש כך הסבירו גם רבנו גרשו מאור הגולה רבנו ישעיה ועוד את הפסוק שאמר יש מישה פירש גם שם בדבש של תמרים אבל הגמרא כמו שאמרתי הגמרא שלנו אומרת בהדיה שהמדובר הוא על דבש דבורים. כך שהדבר ברור שאם שמשון יונתן אם יונתן אכל, בוודאי שהדבר הזה מותר לכתחילה. אף אחד לא יגיד לך אסור. אלה דברי המשנה. כך פסקו הרמבם, הראש, התורה, השולחן ערוך, כל הפוסקים. אין מי שיאמר שהדבש דברים אסור. כולם ודעים שהדבש דברים מותר בלכתחילה. חזולמוז אם הוא ידע גם אם הוא ידע שאביו אמר חזולמו אז הוא עמוץ אמרתי קרוב לא היה ממש היה קרוב לזה ולכן היה צריך ויפדו העם את יונתן אתה רואה שכן היה צריך כפרה כדי שלא יהיה גם חילול השם לא יגידו הפרה של הרבי היא מותרת זה הבן שלו לכן הוא כן יכול לאכול כדי שלא יהיה גם א ואמנה דבר כזה לכן ויבדו העם את יונתן זה מה שעשו וכך היה ראוי לעשות כן אי אפשר היה רבי חנניה בן הקשה אמן אמן שמי רבנו