ברכה לבטלה – חומרתה, תיקונה ודרכי הכפרה

 

- - - לא מוגה! - - - 

אמנו, אמן ואמן.

אדם שלקח בננה, ברך בורא פרי האדמה וחשב לאכול רק בננה אחת.

למזלו הלא טוב, הבננה הזו נפלה,

התלכלכה בעפר.

צריך מיד לומר ברוך שם כבוד מלכותו על הברכה לבטלה שברך.

אתה לא יכול לחשוב, אני אקח בננה אחרת במקום.

אתה לא כיוונת על הבננה השנייה,

ולכן גם אם ירצה לאכול בננה אחרת זה לא יכפר, לא יתקן את הברכה לבטלה.

אם ירצה לאכול בננה אחרת צריך עוד הפעם לחזור ולברך שוב בורא פרי האדמה.

אלא,

כדי לכפר על העוון של לא תישא את שם ה' אלוהיך לשב ברכה לבטלה,

אומר לנו התלמוד הירושלמי שצריך מיד לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ככה העתיקו להלכה כל הפוסקים את דברי התלמוד הירושלמי,

וכך המסקנה שצריך מיד לומר ברוך שם.

האחרונים דנו בהרחבה האם אמירת ברוך שם יכולה להועיל רק תוך כדי דיבור מיד או גם אחרי זמן.

לפעמים האדם הזה נזכר,

לפני שנה קרה לי דבר כזה, נפלה בננה ולא אמרתי ברוך שם,

או לקח כוס קפה, בטעות הוא שם בקפה מלח,

וטעה, בירך על זה שהכול.

הברכה הייתה לבטלה, כוס קפה עם מלח, אף אחד לא שותה,

לא נהנה מדבר כזה.

אבל אז,

אז לפני שנה הוא לא ידע את דברי התלמוד הירושלמי ולא אמר ברוך שם.

האם עכשיו יכול לומר ברוך שם, זה יכול להועיל או לא?

מסתבר משני ההלכות,

הוא מדייק מהלשון של הטור שאפשר.

כך דעת הרב אורבך בשולחן שלמה ועוד.

לעומתם, יש הרבה מגדולי האחרונים שדייקו מהרמב״ם שלא יועיל, אלא אם כן תוך כדי דיבור הוא אומר מיד ברוך שם. ולכן,

אם קורה לאדם הזה תקלה,

אולי הוא לא יודע,

תגיד לו מיד שיאמר בלחש ברוך שם.

אבל אם לא אמר מיד כעת או אחרי שנה שואל אותנו,

שיאמר.

אולי המשמעות היא כמו שאמר הטור,

אולי גם זה יכול להועיל לו,

ולכן כדאי בלכתחילה שיאמר מיד ברוך שם, אולי זה יכול לתקן,

אולי יכול להועיל.

אבל בכל זאת כדאי שיגש לחכם כדי שייתן לו סדר תיקונים.

אדם שאמר לא ברכה אחת,

אמר הרבה ברכות לבטלה.

שכח ולא אמר יעלה ויבוא ביום ראש חודש.

נזכר אחרי שגמר עושה שלום.

כל העמידה הייתה ברכות לבטלה, חוזר עוד הפעם מראש.

השאלה היא, מספיק לומר פעם אחת ברוך שם על הכול,

או צריך לחזור תשעה עשר פעם לומר ברוך שם כדי שיתכפר לו והוא רחום יכפר ארון.

גם זו מחלוקת בין האחרונים. כדאי בלכתחילה שיכפול על כל ברכה וברכה שיאמר עד ברוך שם.

זה מה שרצוי, זה מה שראוי ללהוג ולעשות.

נכון, אבל גם העוון לא תישא, העולם מזדעזע.

כשהקדוש ברוך הוא אמר לא תישא, דבר שהוא חמור מאוד.

אתה רואה בכללי ההלכה,

אנחנו תמיד הולכים אחרי רוב הפוסקים,

אם זה בהלכות שבת או נושאים אחרים.

המקום היחיד שאנחנו לא מתחשבים ברוב זה כאן.

אפילו יהיו שני פוסקים שאומרים לא לברך,

וכנגדם יש מאה פוסקים שאומרים לברך,

אתה אומר ספק ברכות להקל, לא מברכים. כל כך הנושא חמור,

ולכן טוב שיש לנו את הפתרון הזה.

אולי יש תקווה, אולי ברוך שם יכול להועיל,

ואין הבדל בדברים האלה בין איש לאישה.

גם אישה שטעתה ונכשלה ואמרה את השם שמים לבטלה,

אם זה בברכה או כיוצא בזה,

שתאמר מיד ברוך שם כדי לכפר.

אבל כמו שאמרנו, אם זה היה לאחר זמן,

אז יאמר ברוך שם, אבל שילך לחכם כדי שייתן לו תיקון. לא רק אם היה דבר במזיד, אפילו אם היה בשוגג,

בטעות.

מישהו הטעה אותו,

אמר לו הברכה על הבוטנים בורא פרי העץ.

הוא רך בלזה, האמין לו,

בירך על פרי האדמה, במקום זה אמר בורא פרי העץ.

לא יצא גם בידי עבד, זו ברכה לבטלה.

נכון שהוא לא ידע, עשה את זה בשוגג,

אבל גם על עבירה בשוגג, גם על דבר כזה, צריך תיקון.

כך קראנו בתורה בחומש ויקרא.

נפש אחת חטא בשגגה מעם הארץ בעשותה.

נפש כי תחטא ותמעול מעל בה השם.

מה צריך לעשות?

שם הפסוקים אומרים להביא קורבן.

אתה לא אומר, תראה, הוא קם בליל שבת,

הוא לא היה חלילה במזיד רוצה לחלל את השבת,

אלא הוא קם, הלך לשירותים, בטעות הדליק את החשמל.

אז מה צריך להיות? הוא אומר לך, זו סך הכול טעות.

להגיד סליחה, כך הוא חושב שבזה נגמר העניין.

לא מספיק, התורה אומרת, צריך להביא קורבן.

אותו דבר גם נקרא בעוד חודש, סוף חומש במדבר.

אדם שהרג נפש בשגגה,

נשל הברזל מן העץ,

לא חלילה במזיד.

אבל התורה אומרת, צריך ללכת לעיר מקלט.

יושב בעיר מקלט בשכם חברון או בקדש נפתלי היא צפת,

יושב שם עד מות הכהן הגדול.

אתה רואה שגם בדברים של שוגג,

גם בזה צריך תיקון.

למשל, למה הדבר דומה?

אדם הולך על הגריז, התחיל לרוץ,

התחלק ונפל.

כל החולצה שלו, כל הלבן הזה נהיה שחור.

אחרי שקם, אחרי שעמד,

הוא אומר, לא עשיתי טוב שרצתי.

אני חוזר בתשובה.

נו, אחרי שהוא חזר בתשובה,

החולצה נהייתה נקייה?

אני מאמין לו,

במאה אחוז מה שהוא אמר, אני חוזר בתשובה, יותר אני לא ארוץ על הגריז,

זה ודאי אמת, הוא לא אמר את זה חלילה מן השפה ולחוץ.

ואף על-פי כן,

כשהוא אמר את המילים האלה, עדיין נחתם עוונך לפניי, עדיין החולצה נשארה המלוכלכת.

לא רק מלוכלך שחור,

אם הוא ייכנס לכאן,

אתה תוכל להריח, בכל בית-הכנסת יהיה את הריח של הגריז.

כך שהחזרה בתשובה לא תמיד מצליחה לנקות לגמרי מכל וכול את הכתם הרוחני,

שזה משאיר על הנשמה,

על חלוקת דה רבנן שלו.

ויכול להיות, יגיע לעולם האמת,

אולי שם נצטרך להתמודד עם כל מה שנכשל.

ולכן,

כדי לא להגיע למצב הזה, לאי-נעימות הזו שם,

אנחנו משתדלים לתקן את הכול פה,

כאן,

בעולם הזה, עד כמה שידנו מגעת.

עם מה שאמרה התורה אז,

קורבנות עיר מקלט,

אין לנו את היכולת הזו היום. היום אתה לא יכול לבצע את הדברים האלה.

אין לנו בית-המקדש.

אבל, ונשלמה פרים שפתנו.

קחו עמכם דברים ושובו אל השם.

הגמרא במסכת ברכות בדף ל״ד,

הגמרא מביאה מחלוקת את רבי יוחנן ורבי אבהו.

וההלכה,

הרמב״ם בהלכות תשובה פוסק הלכה כדעת רבי אבהו,

שמקום שבעלי תשובה עומדים,

אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

אם כך,

מה אתה צריך?

סדר תיקונים, אתה אומר לי ברוך שם.

הוא יחזור בתשובה, גמרנו.

קודם הוא היה יושב בסוף,

עכשיו הוא נהיה בעל תשובה, תושיב אותה עכשיו לא ליד החכם, לפני החכם.

אתה אומר שהוא נהיה יותר גדול מהחכם.

אז למה אתה כל כך מבהיל אותנו ואתה אומר לנו, צריך תיקונים?

התשובה לזה, הגמרא מחלקת בין תשובה מאהבה לתשובה מהירה.

יש אדם שזכה,

הגיע לפסגה, כמו רבי אלעזר בן דרדיה,

הניח ראשו בין ברכיו גאה עד שיצאה נשמתו, ואז יצאה בת קול ואמרה,

אשריך, רבי אלעזר בן דרדיה,

שאתה מזומן לחיי העולם הבא.

שם הייתה התשובה מאהבה.

עשה את המהפך מן הקצה לקצה בתוך זמן קצר.

על דבר כזה נאמר, במקום שבעלי תשובה עומדים,

אין צדקים גמורים יכולים לעמוד.

אבל הרוב הגדול של בעלי התשובה,

אולי 99% מהם,

הם לא בגדר תשובה מאהבה, אלא בדרך כלל הם תשובה מיראה.

אולי הוא שמע את הרב אמנון יצחק, איך שהוא מתאר,

יש שם תנור 7, תנור 8,

יש כל מיני דברים.

התחיל לעשות חשבון, זה כואב, זה לא כדאי.

ולכן מהפחד הוא חזר בתשובה שלמה.

ברור הדבר שגם זה, גם זה טוב,

גם זו נקראת חזרה בתשובה,

אבל זה לא באותה המדרגה.

תשובה מיראה מחלישה את העוון,

הופכת מהזדונות לשגגות,

אבל לא יוצר מהפח לעשות מהזדונות לזכיות.

אלה הדברים שהפוסקים בהלכות תשובה הבאנו.

לכן גם בנושא שלנו, גם בנושא של הברכה לבטלה,

גם בזה לפעמים יש צורך ללכת לחכם כדי שהחכם ידריך אותו, ינווט אותו,

כדי שימחק

יגיע לעולם האמת, שהכל יהיה מחוק שלא יישאר שריד אופנית מאותן העבירות.

איך, באיזה צורה,

מנו דבר ראשון, זאת התורה על העולה למנחה. אדם שלומד את פרשת עולה ומנחה,

גם זה יכול לכפר.

הגמרא במסכת ראש השנה בדף יח מפרטת יותר.

נאמר שם בספר שמואל א'.

הנבואה הראשונה של שמואל הנביא הייתה

על אותם בני עלי, חופני ופנחס שחטאו,

היה גם חילול השם שם,

ולכן הקדוש ברוך הוא אמר את הנבואה לשמואל שיאמר,

והקדוש ברוך הוא נשבע אם מחופר עוון בית עלי וזבח ומנחה,

ולא רק הם הלכו, נהרגו במלחמה,

אלא מרבית ביתו ימותו האנשים, גם זרעו אחריו לא ישרדו, לא יזכו לחיות יותר מ-20 שנה.

ואף על פי כן הגמרא אומרת, רבה, היה מגזע עלי הכהן,

במקום 20 שנה זכה לחיות 40 שנה,

והגמרא מדייקת, בזבח ומנחה לא מתכפר, בלימוד התורה כן מתכפר.

אביה, גם הוא היה נצר לבית עלי הכהן,

שוב, גם הוא,

במקום 20 שנה זכה לחיות 60 שנה בזכות שעסק גם בתורה וגם בגמילות חסדים.

ושוב, הדיוק הוא, בזבח ומנחה לא מתכפר,

אבל בתורה או בגמילות חסדים כן מתכפר.

המדרש, פרשת קדושים אומרת,

אדם שנכשל עשה עוון.

מה יעשה? איך יתקן?

המדרש עונה. היה רגיל ללמוד דף אחד, ילמד שני דפים.

ואם הוא עם-ארץ, לא יודע לקרוא,

ילך ויעסוק בגמילות חסדים, יתמנה פרנס על הציבור, יהיה גבאי כדי לכפר את מה שעשה בעבר. אתה רואה שוב,

יש תקנה, לא רק על-ידי הקורבנות,

אלא גם בדברים אחרים.

יש להם תקנה, יכולים להועיל על-ידי המעשים הטובים.

כל צום ממון

יש לו את האפשרות על-ידי כל, מה זה כל?

לימוד התורה. לימוד התורה, בכוחו יש לו כוח עצום ורב

כדי לשרש ולעקור את מה שהיה לגמרי מכל וכל.

אפילו על העוון הידוע, עזרה למטלה,

גם בזה אומר הגרא על תיקוני הזוהר,

הוא גורס שם שעל-ידי עמל ויגיעה בתורה זה יכול להועיל ויכול לכפר לגמרי.

עד כדי כך העוצמה והכוח של התורה, שגם זה יכול לכפר.

הגמרא בשבת קרח, הגמרא אומרת שם לגבי שמירת שבת.

מביאה את הפסוק, אשרי אנוש וכולי, אפילו אם היה עומד העבודה זרה כאנוש,

אם הוא שומר שבת כהלכתה,

מוחלים לו.

כל זה הובא בסימן רמ״ב.

מסביר התז, הוא אומר,

הכוונה היא, אפילו אם הוא נכשל בעבירות החמורות,

הכוח של שמירת השבת יכולה להועיל לו.

הגמרא ביומה פה״ו, גם הר״ן והרמב״ם העתיקו את זה בהלכות תשובה.

הרמב״ם בפרק א', הלכה ד', מביא את דברי הגמרא.

אדם שנכשל

לא קיים מצוות עשה, לא התפלל מנחה.

ברגע שהוא חוזר בתשובה, מוחלים לו, שנאמר,

שובו בנים שרבים, הרפם משובתכם.

אבל אם הוא אכל נבלה, עשה עוון בקום ועשה, עבר עליו

תשובה תולה,

ורק כי יום הכיפורים יכול לכפר, על כגון זה נאמר, כי ביום הזה יכפר עליכם.

אבל אם הוא עבר על העבירות החמורות

שיש עליהן עונש כרת או מיטת בית-דין,

אפילו כיפור אין בכוחו עדיין לכפר,

אלא תשובה,

יום הכיפורים שניהם תולים ואיסורים ממרכים, שנאמר,

וקלטי בשבט פשעם ובנגעים עוונם.

ואם חלילה היה חילול השם, עד ימותון.

שוב, על זה מדגיש הטז ואומר.

אותו אדם שנכשל בעבירות החמורות,

אם זה בעניין עידה, חילול שבת או דברים אחרים,

מה היה צריך להיות?

תשובה ויום הכיפורים תולים,

אבל צריך לחכות לאיסורים.

אם הוא ישמור שבת כהלכתו,

יכול הדבר להועיל לו להגן מהאיסורים.

אותו דבר גם ישיבת ארץ ישראל.

הגמרא במסרת כתובות בדף ק.י. הגמרא מביאה שם את כל הנושא של ארץ ישראל בכלל,

ועל הפסוק, העם עליה נשאו עוון, הגמרא מפרשת.

אדם שהולך ארבע עמות בארץ ישראל, מוחלים לו.

השאלה היא, שואל התשבץ,

על מה מדובר?

עונה התשבץ ואומר, אדם שהיה לו עבירות אבל זכה לחזור בתשובה.

עדיין החזרה בתשובה, אמרנו, לא מנקה את הכול.

עדיין הגריז הרוחני נמצא עדיין על הנשמה שלו.

בזכות שמירת השבת יכול הדבר הזה להועיל לו שידקדק מאוד בשמירת השבת.

כל הדרכים האלה הם דרכים שכל גדולי הפוסקים, הפשטנים והמקובלים,

כולם פה אחד אמרו אותם,

אין מחלוקת על הדברים האלה.

אבל יש עוד דבר שעליו דנים גדולי הפוסקים והמקובלים.

כמעט ואין בגמרא סדר תיקונים על ידי תעניות,

יש רק בנושא אחד או שניים.

אדם שהיה לו חלום לא טוב בליל שבת,

צם ביום שבת,

צריך אחרי זה באחד מימי החול לצום,

לכפר על מה שביטל עונג שבת,

בעלם מיטב תענית לתעניתם, וכך פסק מרן בסימן רפח.

אבל בדרך כלל לא תמצא בגמרא אדם שנכשל עשה דבר זה וזה,

שיצאו מאה תעניות, 200 תעניות, לא תמצא בגמרא וגם לא בדברי הרמב״ם ובשאר הפוסקים את הדבר הזה.

הפוסק היחיד שכן פירט וכתב היה הרוקח.

הוא שכתב בנושא זה של התיקונים, הוא הראשון שכתב בצורה יותר מפורטת.

ואחרי זה, כשהגיע רבנו ארי, תלמידיו והמקובלים האחרים,

הם הגדילו לעשות ועשו הרבה בכל הדרך הזו, בכל הנושא שנקרא תיקונים, תעניות

וכיוצא בזה.

הגאון רבי חיים פלאצ'י,

את התורה שלו השאיר לא רק במוח,

אלא גם כתב לנו, הנחיל לנו מורשה.

יש לו ספר גנזי חיים,

ושם בסוף הספר הוא כתב קונטרס גדול בשם תשובה מחיים.

ושם הוא כותב את כל סדר התיקונים שצריך להיות על-פי רבנו הארי והמקובלים האחרים.

כדי שנמצא מהר כל דבר ודבר,

הוא סידר את הכל לפי סדר אלף-בית.

אתה רוצה לדעת כמה תעניות צריך לעשות על עוון שקר?

אתה מוצא את זה באות שין,

צריך לצום 77 תעניות בגלל ששיקר, והחל על זה הדרך.

או באות שין, שבת,

חילל שבת, צריך לצום 454 תעניות.

זה על כל חילול שבת.

אם הוא נסע ביום שבת לים,

מכאן עד תל-אביב, כמה הצתות יש במנוע?

בכל שנייה שהוא לוחץ על הדוושה במהירות של 90-100 קמ״ש,

בכל שנייה יש שניים או שלושה הצתות.

אז מכאן עד שם, כמה הוא עשה? 200,000? 300,000 הצתות?

עשה הרבה.

ואם אתה מכפיל את זה,

כל הצתת אש כפול תנדת העניות.

צריך לחיות לא כמו מתושלח,

50 פעם יותר ממתושלח,

ואולי יש תקווה שיעשה את כל התעניות ויגמור.

וזה על שבת אחת. ואם הוא נסע כמה פעמים, שמרחם עליו.

ולכן חלק מהמקובלים נתנו לנו עוד ברירה, עוד אפשרות.

חמדת ימים ונועמי למלח אמרו,

אדם שעושה תענית דיבור,

הכוח של תענית דיבור זה יותר מ-65,000 תעניות,

שגם זה מועיל.

זה לא מוסכם, בזה יש מחלוקת.

אבל תראו תשובה בספר אור חדש, צמח צדיק,

של הגאונו ביצחק אלפיר, הוא דן בהרחבה בנושא הזה.

ועוד רבים מגדולי הפוסקים.

בוודאי שיש תועלת בתענית דיבור, אף אחד לא יגיד לך שלא,

אבל לאידך גיסא השאלה היא עד כמה יש לו

את הכוח והעוצמה לתקן ולכן מלכתחילה אדם שואל אותנו,

בוודאי שאנחנו נמליץ ונאמר לו שישמור על הפה ויעשה את

התענית דיבור.

אולי בימי החול זה קשה,

בפרט אם הוא לא אמר לאשתו, לא סיפר לה,

מגיע לבית,

מדברת איתו, לא עונה.

אולי היא תחשוב, אולי הוא קיבל אירוע מוחי או דבר אחר,

או שהוא ברוגז איתה, אני יודע,

שיודיע לה מראש, יגיד לה,

צריך לעשות מחר תענית דיבור ולכן הוא יכתוב לה או ירבוז לה.

שפת הידיים וכן הלאה,

זה מה שניתן לעשות.

את הטלפון ינתק, ישאיר שם את המענה קולי.

יותר קל לעשות את זה בשבת. שבתות, בלאו הכי אין טלפון, הרבה יותר קל לעשות את התענית דיבור בשבתות,

ועל ידי זה אולי יש תקווה,

אולי גם זה יכול להועיל כמה וכמה תעניות דיבור, וזה אחר זה בוודאי שיכול אולי לצמצם את הפער בין מה שהוא חייב,

והמינוס הגדול,

לבין התועלת, כמו שאמרנו, להגיע לידי איזון שהמצב שלו יהיה קרוב יותר לחיובי ולא לשלמי.

גם בדברים אחרים, גם בעבירות אחרות,

כשאדם, היה לו פשלה, נכשל, אם זה עבור לידה שהמקובלים אמרו שצריך לעצום 82 תעניות או דברים אחרים,

גם בהם יש לנו את כל הכללים, מה שדיברנו קודם.

תראו בספר לשון חכמים של רבנו יוסף חיים,

גם הוא כתב שם סדר תיקונים כיצד לנהוג ולעשות כדי למחוק את כל אותם הדברים,

כדי להגיע לתחנה הסופית שיגיע לעולם האמת,

שהכול יהיה במאה אחוז,

שהכול יהיה זך ונקי.

רבנו צדוק הכהן אומר לגבי אדם שמשתתף בפדיון הבן.

הוא מחלק את המילה פדיון לשניים. פעד יום,

אדם שזוכה היה שם בפדיון,

זוכה כאילו צם 84 תעניות.

בלי ספק שהדבר יכול להועיד.

גם בסוף השולחן הגבוה אומר שאדם שנמצא בשעת המילה,

גם זה מכפר. הוא מצטט מדרש.

המדרש אומר,

כשאליהו הנביא בא וקטרג על עם ישראל,

אמר לו שכך וכך הם עושים,

הקדוש ברוך הוא ענה לו בכל הדברים.

והקפיד עליו,

אמר לו את אלישע בן שפת, תמשך לנביא תחתיך.

והעונש של אליהו הנביא, למה דיבר כך על עם ישראל?

חייך, אתה בעצמך תהיה נוכח בכל ברית מילה.

אתה אמרת עליהם, את בריתך עזבו,

חס ושלום, לא עזבו את הברית, אתה תראה בעיניך.

אז אמר אליהו הנביא לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אתה יודע שאני קנאי.

אני אלך לשמה ונראה רשעים, מה יהיה?

אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, אני מוחל להם בשבילך.

זה המדרש

שמעתיק אותו בספר שולחן גבוה, סימן רסע מחה,

שגם מי שנמצא נוכח בברית מילה, גם זה יכול להועיל.

וכן, עוד כהנה וכהנה,

גם דברים אחרים, בוודאי שיכולים למחוק לאט-לאט את אותן השטויות שהוא עשה לפני כן, מלפנים.

החזון איש דן בנושא של התעניות.

הוא אומר, הדור שלנו חלש מאוד.

אנשים לא מסוגלים להחזיק מעמד, לשרוד מכל אותן התעניות. זאת מאוד,

בדרך כלל אדם שצם הוא מאבד את הסבלנות, הרעב, החולשה,

החולשה הפיזית היא גם גוררת אחריה חולשה נפשית.

לפעמים הוא מגיע לבית וצריך רק את הניצוץ,

מישהו ידליק אותו ואז תראה, ביום ההוא פתח איוב את פיהו וכו',

איזה דברים, איזה שמח הולך בתוך הבית.

האם זה היה כדאי?

יצא שכרו בהפסדו.

ולכן, החזון איש לא הלך בדרכי המקוונים ואמר,

הגדיר את העניין בסגנון בצורה אחרת.

כלומר, הדור שלנו לא דור הסיגופים אלא דור המעשה.

פירוש הדבר.

עד שאתה הולך ועושה כל מיני תיקונים קטנים על-ידי התעניות,

אתה יכול לעשות תיקון הרבה יותר גדול על-ידי שתקרב את עם ישראל לאבינו שבשמים.

הרי אדם שמציל מקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא.

ובוודאי שהדבר הזה הוא חשוב הרבה יותר.

תאכל טוב, תשתה טוב ותעבוד טוב, תקרב את ישראל שיבואו לשמוע דברי אלוקים חיים שיעבדו את השם עבודה שלמה במאה אחוז.

היום בדור שלנו יש לנו שני מיליון יהודים שומרי שבת פה.

עדיין הרוב, רוב היהודים עדיין אינם שומרי שבת.

אמונה יש להם.

לא קשה להחזיר אותם בתשובה.

צריך שמישהו ידליק את הניצוץ.

תגיד לו,

ביום שני מורנו ורבנו הגאון רבי יעקב חיים סופר מספר סיפורים יפים. אל תגיד לו, בשמונה יש תפילת ערבית.

חס ושלום, מה אתה רוצה, לעשות אותי בעל תשובה? אין לי כוח בשביל זה.

אל תגיד לו, לא ערבית ולא דבר אחר.

תגיד לו, תבוא חמש דקות, תשמע סיפור,

יש לו סיפורים מרתקים,

ואז הוא יבוא,

יתחיל עם הסיפור, ובעזרת השם יקשיב וישמע עוד.

ואז אם זכית,

מגלגלים זכות על ידי זכאי, ואותו אדם זכה וחזר בתשובה,

בוודאי שהשכר שלך כפול ומכופל,

הן אם זה לגבי גבר או אישה,

אין הבדל בדברים האלה, בכולם,

יש שכר גדול, עצום ורב.

איך אומר הזוהר הקדוש?

אם היו האנשים יודעים מה השכר העצום של אדם שמזכה חייו היה,

היו רצים אחרי זה כאדם שרץ אחרי החיים.

אם היו אומרים לך, דוקטור פלוני,

יש לו כדורים,

כל כדור חיים עוד שנה.

במקום 80 שנה תוכל לחיות 150. הוא היה מוכר את הבית שלו כדי לקנות את אותן התרופות, אותם הכדורים,

כדי שיזכה ויחיה, יאריך ימים ושנים.

הזוהר הקדוש אומר את זה על אדם שמזכה חייו היה, שמקרב את אותם הבנים הטועים,

מקרב אותם לאבינו שבשמים.

צריך בשבילם הרבה סבלנות.

אל תחשוב שזה כפתור, ולוחצים על הכפתור,

מיד הוא חוזר בתשובה שלמה, הכול הולך.

בדרך כלל זה לא כך.

השטן לא מפרגן לנו, הוא לא בקואליציה שלנו,

הוא לוחם, כל הזמן הוא לוחם, הוא לא מתייאש.

צריך אבל סבלנות לאט-לאט, להחזיר, לקרב גם את אותם הטועים, להחזיר אותם בתשובה.

אדם שיש לו שכנים כאלה, קרובי משפחה או חברים לשעבר,

משתדל. לא ננתק איתם את הקשר,

אלא לבלתי יידח ממנו נידח להביא את כל אותם האנשים, לקרב אותם תחת כנפי השכינה.

עבודת קודש כזו,

אם זה בסמינרים,

אם זה במקומות אחרים,

בוודאי שערכה,

התועלת שלה גדולה ועצומה לא פחות מהתעניות אם לא יותר. ולכן,

אדם שהקדוש ברוך הוא נתן לו חוכמה בינה ודעת.

יש לו פה, הוא יודע לדבר ויכול לקרב את אותם האנשים בלי ספק שזה עדיף יותר.

כמו שהגדירה חזון איש,

הדור שלנו זה דור המעשה.

זה הרבה יותר חשוב ממה שיעשה תעניות.

תלך ותשפיע עליו, שישלח את הבן שלו לישיבה הקדושה כדי שבעזרת השם יהיה שלם ברוחניות ביראת השם טהורה ויזכה להיות תלמיד חכם.

לפעמים האדם הזה מה שנקרא מתנדנד, נמצא על הגדר.

נשלח אותו לישיבה, נשלח אותו לתיכון,

האדם הזה מהסס.

אתה הולך, דוחף אותו,

והאדם הזה הגיע בסוף לחוף מבטחים.

אם הוא נעשה תלמיד חכם והוא מרביץ תורה ברבים,

כל מה שהוא עושה זה הודות לך,

הודות למה שאתה דיברת.

דיברת שעה, שעתיים,

תראה את הפירות ופרא פירות שיצא מכל זה.

איך הפסוק אומר?

גדול העצה ורב העליליה, אשר עניך הפקחות ועל כל דרכי בני אדם,

לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעללה.

זה שברוך הוא מסתכל לא רק על המעשה עצמו,

אלא גם את התוצאה,

את הפירות שיצא מכל זה.

כל זה, כמו שאמרנו, מחייב אותנו בכלל,

בפרט לאותו אדם שרוצה לבוא ולתקן את מה שהיה.

אז אם החכם יודע שהאדם הזה מסוגל,

ידריך אותו, תקדיש הרבה מזמנך לנושא הזה.

לפעמים האדם הזה ביישן. הוא אומר לך, תשמע, זה לא תפור עלי.

אני ביישן גדול, אני לא מסוגל.

אבל הוא אומר לך, ברוך השם, הקדוש ברוך הוא נתן לי הרבה כסף, הרבה ממון.

כל מקום שהוא שם את היד נהיה זהב.

ברוך השם, יש לו מלוך אופניים.

בצל החוכמה, בצל הכסף, הוא יכול לתקן על ידי זה שבאותם המקומות שזוכים ומזכים ומחזרים בתשובה שלמה תהיה לו שותפות.

אני יודע שכאן החברים שלנו כולם שותפים בדבר הזה.

כולם יש להם הוראת קבע, אם זה בכף החיים,

ששם זוכים ומחזירים מאות ואלפים בתשובה,

אם זה מקומות כיוצא בזה.

גם השותפות הזאת בממון בוודאי שנותנת לאדם הזה הרבה כוח ועוצמה,

ובוודאי שגם זה יכול להועיל מאוד,

גם זה יכול לתקן. אבל,

כמו שאמרנו,

כל זה לא מספיק,

כי כל זה יכול להיות שזה עדיין בגדר תשובה מיראה.

אנחנו רוצים להגיע לפסגה,

איך אדם יכול להגיע לתשובה מאהבה רק כשהוא יכיר את דברי עולם?

גם על ידי התורה, כמו שהפסוק אומר,

כחו עמכם דברים ושובו אל השם,

דברים הכוונה דברי תורה,

כמו שאומר הספרי,

ועל ידי זה ושובו אל השם יוכל באמת לתקן את הכל להגיע לתיקון מלא.

ובפרט עם אותן העבירות שהוא עשה, הוא עשה לא רק כלפי עצמו,

אלא הוא גרם תקלה גם לאחרים.

חטא והחטיא. מבחינה זאת,

התיקון שלו הרבה יותר קשה.

אדם שמחטיא את הרבים, אין מספיקים בידו לעשות תשובה.

התשובה שלו קשה מאוד.

אתה רואה על מנשה, מלך יהודה,

יש עליו מחלוקת,

האם כשהוא חזר בתשובה, האם התשובה שלו התקבלה או לא.

מחלוקת תנאים, יש מחלוקת גם בפוסקים.

אלא שהמסקנה היא, הזוהר הקדוש אומר,

שמנשה בן חזקיה עומד בראש מדור של בעלי תשובה,

ותשובתו התקבלה.

הגאון רבי אביעד, שר שלום,

הוא חי לפני כ-300 שנה בדורו של אחידה.

הוא אומר,

תשובתו של מנשה,

מלך יהודה, בנו של חזקיהו,

נכתבה בספר דברי הימים.

ספר מלכים לא נכתבה.

מדוע ולמה?

או כן או לא.

מסביר הרב ואומר, מנשה לא רק שהיה אז רשע לעצמו,

הוא היה מלך,

וכמלך הוא גרם שעם ישראל ימשיכו לעבוד עבודה זרה, ימשיכו לחתוך.

ולכן, תשובתו אז בהתחלה לא התקבלה.

כשהגיעו אנשי כנסת הגדולה בתחילת בית שני,

ראו שלא מסוגלים האנשים לעמוד מול הפיתוי העצום של עבודה זרה,

ולכן הם השבעו על-ידי השבעות, עקרו את היצר הרע הזה.

ואז התוצאות הרעות, מה שעשה אז בהתחלה מנשה,

הכל התבטל, הכל התמסמס.

אז, בתחילת בית שני, בתקופת אנשי כנסת הגדולה,

כשכתבו את ספר דברי הימים,

אז תשובתו התקבלה לפני בורא עולם,

ואז העמידו אותו שם במדור של הוא הראשון, הוא עומד בראש המדור של הבעלי תשובה.

אתה רואה שגם אדם כזה,

ככל שהיה רחוק,

רחוק מאוד,

ובהתחלה, איך הוא חזר בתשובה?

הייתה תשובה מהירה.

תיגנו אותו, שמו אותו על המחווה,

ואז הוא התחיל לצעוק לכל השמות של העבודה הזרה שיושיעו אותו.

כמובן, אף אחד לא הושיע אותו.

ואז הוא אמר, פנה אל הקדוש-ברוך-הוא בשעה צרה,

ואז הקדוש-ברוך-הוא הציל אותו.

אתה רואה, למרות שזו הייתה תשובה מהירה בהתחלה,

אבל אחר כך הוא התעצם בתשובה והצליח לתקן,

אלא שהתשובה שלו לא התקבלה במאה אחוז מייד,

אלא רק לאחר מכן,

אחרי שנים רבות, ולכן התשובה שלו נכתבה רק בספר דברי הימים ולא בספר מלאכים.

אתה רואה, מהאנשים האלה אתה רואה את הדוגמה,

מהם נראה ואנחנו נעשה.

הגמרא אומרת על דוד המלך, לא היה ראוי דוד לאותו עוון של בת שבע,

אלא שאם אדם חטא, אומרים לו, כרך אצל יחיד.

תראה, אפילו המלך דוד קרא מה שקרה ואמר לנתן הנביא חטאתי,

ומייד הקדוש ברוך הוא מחה לו,

גם השם העביר חטאתך לא תמות.

אתה רואה, אצל שאול המלך, כשקרא לו המחדל בעניין עמלק,

כמו שקראנו בספר שמואל א', פרק טו,

לא מייד הוא אמר לשמואל את המילה חטאתי.

בהתחלה היה כעין ויכוח,

ולכן שאול המלך סיים את הקדנציה,

גמר וזהו.

דוד המלך, שמייד ידע להרים ידיים, כמו שאומרים, לומר לנתן הנביא חטאתי,

גם השם העביר חטאתך לא תמות, ולכן נסלח לו.

אבל למרות הכל, דוד המלך אמר, וחטאתי נגדי תמיד.

בבוא אליו נתן הנביא, כל המזמור הזה מתאר את הכול.

ושנים דוד המלך היה בחזקת בעל תשובה שחייב את עצמו עד שלגמרי טיהר את הכול במאה אחוז.

אז אם בארזים נפנה שלהבת, אבל ברוך השם הגיע בתחנה הסופית ולבי חלל בקרבי,

קל וחומר אנחנו אנשים פשוטים,

שגם אנחנו אמורים להשתדל לא להסתכל רק אחורנית, להסתכל קדימה,

וקדימה על-ידי סדרת התיקונים שאמרנו,

ברוך השם, הקדוש ברוך הוא נתן לנו,

ברא לנו את התשובה,

דבר שהוא נגד ההיגיון, נגד השכל.

אדם שירה לחץ על ההדק,

והוא רואה שהכדור הזה עכשיו יהרוג.

הוא אומר, אני מתחרט.

נו, אתה מתחרט, מה יהיה?

אותו אדם נהרג, זהו זה, אתה מתחרט או לא,

אחרי שהרית לחצת על ההדק, אין מה לעשות.

גם פה הוא עשה עבירות בפועל,

עשה מה שעשה,

ואף על-פי כן הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו מקבל את התשובה שלו,

וכן אנחנו מתפללים תמיד לבורא העולם,

השובנו אבינו לתורתך שיזכה אותנו להתקרב לבורא העולם,

לדלג על כל אותן המכשולות, המכשולים,

שמציב לנו אותו השטן, אותו היצר הרע,

ובעזרת השם, כשאדם רוצה,

בעזרת השם, הבא לטהר, מסייעים אותו.

אני חוזר שוב אחורנית,

אדם שהיה לו תקלה,

הוא בירך ברכה לבטלה,

מן הראוי שיאמר מיד ברוך שם. לפעמים זה קורה לאישה,

אולי היא לא יודעת את זה, תאמר לה מיד שתאמר ברוך שם,

יאמר את זה בלחש ובעזרת השם, יהיה לו גם על הדבר הזה,

יהיה לו תיקון טוב.

אם הוא מראש כיוון לאכול כמה בננות, אין בעיה.

מיד יקלף את הבננה השנייה ויאכל.

או היה לו מלח בתוך הקפה,

והוא טעם ובירך על זה שהכול.

אם הוא לא חשב לשתות אלא רק כוס אחד,

בזה הברכה לבטלה, אמרנו שיאמר ברוך שם.

אבל אם האדם הזה, דרכו,

הוא לא מסתפק בכוס אחד.

בכל 20 דקות, חצי שעה, הוא מוזג עוד כוס קפה.

כשהוא בירך שהכול על הכוס הראשון,

הוא יתכוון גם על הכוסות האחרות.

אז גם בזה, כשהוא בירך שהכול והכוס, היה בו מלח,

הוא יוכל מיד לבוא ולהמתין. לא ידבר,

לא יאמר שום מילה,

אלא ימזוג מייד כוס שני,

יניח שם את הסוכר,

והברכה תוכל לחול על זה.

וכן, כל כיוצא בזה, גם אם נשפך לו כוס הקידוש.

גם שם, אם דרכו לשתות יין לא רק בקידוש, אלא גם בסעודה,

ברכת הגפן הייתה גם על הכוסות האחרים.

גם אם נשפך לו כוס הקידוש,

יוכל מייד למזוג כוס שני, לברך.

מה שבירך בורא פרי הגפן יכול לפתור גם את הכוס השני, גם זה יכול להועיל לו בוודאי.

לא חשוב.

אם האדם הזה, כשברך שהכול על הקפה, דעתו הייתה גם על השוקולד או על הסוכריה

או על המאסיק,

והקפה היה בו מלח,

כיוון שבברכת שהכול הוא התכוון גם על הדברים האחרים,

ייקח מייד את הסוכריה או המאסיק ויאכל כדי שהברכה תוכל לחול.

אבל המחבל אמר שכבר ידע של הקפה,

קרה של זמן, יוצא לזה איפות.

לא נורא.

ומחבל המשנה באותו מקום כל היום.

לא נורא.

אדם שרוצה לשתות כמה כוסות קפה,

גם אם הוא עובר שעתיים ושלוש,

כל זמן שהוא לא שינה את המקום הוא יכול לסמוך על הברכה הראשונה.

לא יחזור לברך.

פה, בבית-המדרש שלנו,

אנשים מגיעים בתשע בבוקר.

חלק מהם נשארים מתשע עד שתיים, לומדים רצוף.

ובקיץ, החום הכבד, אנשים צמאים,

רוצים גם לשתות,

והוא לא מסתפק רק בשתייה של כוס מים קרים או כוס אחת תה.

רוצים לשתות כמה כוסות.

לא צריך לחזור ולברך עוד הפעם ועוד הפעם,

אלא פעם אחת ולא אשנה לו, פותר את הכול בדבר הזה.

ולכן, אם קרה לו תקלה והכוס מים קרים נפל מידו ונשפך,

אז הוא לא צריך לומר ברוך שם. ללא אומר ודברים ייגש למטבח, ייקח כוס אחר של מים קרים או תה,

והברכה תוכל לחול על זה אחרי שיטעם, אחרי שהברכה תחול,

הוא אחר כך יביא את המגב,

אחרי זה ינקה את המקום שלכנך.

אדוני היושב-ראש,

כשאדם שותה,

הוא יעשה עם מחשבה לפי כוסות, רק את הכוסות הזה אני רוצה,

וזה לא יהיה מהכוס הזה.

לא כדאי.

לא כדאי.

אם אתה יודע בוודאי שתשתה, אין לך ספק,

אז זה מיותר.

לא כדאי לגרום ברכה שאין אצלך.

אנחנו מקדמים בברכה את מורנו ורבנו, הגאון רבנו יעקב חיים סופר.

תודה רבה.