דיני ברכה אחרונה: בורא נפשות ומעין שלוש – סדרי קדימה, בדיעבד ולכתחילה

 

- - - לא מוגה! - - - 

היינו בסימן ראש זין.

חכמינו תקנו לנו ברכת הנהנין. אדם שאכל כזית ושבע מאותה כזית צריך לברך ברכת בורו נפשות.

ולא רק על קטניות וירקות אלא גם על פירות.

רק פירות משבעת המילים.

זית, תמרה, גפן, תאנה ורימון רק עליהם צריך לברך

ברכה אחרונה על העץ ועל פראי העץ.

אבל אדם שאוכל מישמיש, תאנים,

דברים אחרים שאינם משבעת המילים,

עליהם לא שייך לברך את הברכה על העץ,

אלא אתה אוכל אגסים,

אתה אוכל דברים שאינם משבעת המילים, גם אם הם פירות העץ,

אתה מברך על השקדים בורא נפשות רבות וחסרונן.

אין בזה מחלוקת, דבר שהוא מוסכם,

כיוון שאינם משבעת המילים לא שייך לתקן עליהם ברכת מעון שלוש.

אבל אדם שטעה,

אמר עץ, הוא לא יודע,

אכל כזית שקדים או אכל כזית מישמיש וברך במקום בראי נפשות,

אמר על העץ ועל פירי העץ.

האם יצא ידי חובה או לא?

מחלוקת גדולה בפוסקים,

דעת הגאון חידם במחזיק ברכה,

ונצטט את האומרים שבדיעבד יצא ידי חובה. כך דעת רוב הפוסקים.

היו מחכמי ירושלים במשנת רסט שאמרו שלא יצא,

אבל כמו בכל מחלוקת ההלכה היא ספק ברכות להכאל. כאן וחומר כאן שרוב הפוסקים ובתוכם הגאון חידה שקיבלנו הורא אותיו,

הם אומרים שבדיעבד יצא.

הסיבה היא,

נכון הדבר שבלכתחילה אני לא יכול לברך על העץ ועל פירי העץ,

על המושמוש או על השזפים,

אבל בדיעבד שהוא אמר, הוא לא אמר שקר.

הוא אמר על העץ ועל פירי העץ, זה נכון, הפירות העיניים הם פירי העץ.

ולכן כיוון שהוא לא שיקר, התוכן של הברכה מתאים לזה.

נכון שחכמינו בלכתחילה תקנו לנו ממש בראי נפשות,

אבל בדיעבד הוא נטעה ואמר בדיעבד יצא ידי חובה. זו המסקנה גם של המשנה ברורה, אצלנו על המקום סעיף קטן א',

כף החיים ושאר האחרונים,

וכך המסקנה להלכה ולמעשיהם.

יש לנו דוגמה שלא רק בדיעבד אלא גם בלכתחילה, קדום.

האדם הזה אכל כזית ענבים.

נוסף לזה אכל שקדים, מישמיש, שזיפים,

אגסים,

בזה, במקרה הזה,

אסור לו לברך לכתחילה ברורי נפשות,

כיוון שכאן הוא חייב בלאו הכי, הוא צריך לומר ברכה אחת מעין שלוש על העץ ועל פירו העץ בגלל הענבים,

בגלל שאכל דבר שהוא משבעת המינים,

במילא הוא פוטר, דרך אגב,

גם את אותם הפירות האלו,

את אותם השזיפים והשקדים שאכל,

שגם הם בכלל העץ ועל פרי העץ.

שם הדבר הוא בדיעבד.

מה שאמרתי קודם, בדיעבד לא.

רק על דיעבד יש מחלוקת ובדיעבד יצא,

שהוא אכל רק מישמיש,

אכל רק אגסים,

רק אפרסקים.

בזמן יש את המחלוקת אם בדיעבד יצא או לא.

ולכתחילה ודאי שאסור לו לומר על העץ ועל פרי העץ.

אבל כאן, בדוגמה הזו,

שהוא אכל כזית ענבים או תמרים,

אז הוא בוודאי שחייב לברך את הברכה ברכת מעון שלוש על העץ ועל פרי העץ.

כאן זה מיותר לבוא ולומר את ברכת בורא נפשות,

אלא הוא פוטר את הכול בבת אחת. ואין זה מרן כותב לקמן בהמשך בהלכה הזו, וכן לגבי אורז.

על האורז אנחנו מברכים בורא מינו מזונות ובסוף בורא נפשות.

כדי לזכור את ההלכה הזו,

אמן ראשות תיבות, אורז מזונות נפשות.

למה אתה לא מברך על זה על המחייה?

הרי גם האורז,

גם הוא משביע כעל עוגות שבאות מחמשת מיני דגם. למה אתה לא מברך על זה ברכת על המחייה?

הסיבה היא פשוטה, האורז הוא לא מחמשת מיני דגן,

זה לא קשור למה שאמר הפסוק ארץ חיטה ושערה.

זו לא מאותם שבעת המינים,

ולכן אין על זה ברכת מים שלוש, אלא רק בורא נפשות רבות.

שוב, אילו האדם הזה אכל כזית עוגה.

בלאו הכי הוא צריך לברך על המחייה ועל הכלכלה?

לא יברך על האורז בורא נפשות,

אלא כיוון שהעוגה שבלאו הכי הוא חייב עליה את הברכה על המחייה ועל הכלכלה,

וגם האורז משביע כעין במילא, אגב, חטא טרטר,

ואז הוא יכול להיפטר יכול לצאת בזה ידי חובה ולא צריך לכפול.

מתי האדם כן צריך לכפול ולומר גם את ברכת בורא נפשות רבות וגם מעין שלוש?

אם הוא אכל כזית קטניות,

אכל כזית חומוס וגם עוגה.

הוא אכל גם וגם.

על החומוס צריך לברך בורא נפשות רבות,

ועל העוגה צריך לומר על המחייה, צריך לברך את שתיהן.

שם אתה אומר,

זה לא קשור אחד לשני.

או שאכל בננות, או אכל עוגה ואכל בננות.

הבננות, ברכתיים, ברכה אחרונה, בורא נפשות,

והעוגה על המחייה, צריך לברך גם זה וגם זה.

זה לא קשור אחד לשני כמו הדוגמאות הקודמות.

בזה בוודאי צריך לברך שתי ברכות.

ספר מצוות קטן, הסמ״כ, העדודה והתשבץ כתבו.

הנה, האדם הזה התחייב באותן שתי הברכות,

אבל טעה והקדים, קודם כול, אמר את ברכת מעון שלוש.

אחרי שגנה את ברוך אתה ה' על הארץ, על המחיה ועל הכלכלה, הוא בא לשאול,

אני אכלתי גם שקדים, אכלתי גם בננה,

האם כעת אני יכול לברך ברכת בורא נפשות או לא?

מסכמה היא שלא.

אומר הסמ״כ,

בתוך ברכת מעון שלוש יש שם את המשפט,

ועל תנבת השדה גם הבננה היא בכלל תנבת השדה.

גם התפוזים הם בכלל תנבת השדה.

ולכן,

ברגע שאמר את המשפט הזה, פטר את עצמו,

ולא יכול אחרי זה לומר את ברכת בורא נפשות רבות.

כדי לא להפסיד את ברכת בורא נפשות, מה עלוני לעשות?

ולכן יקדים.

קודם כול, יאמר בורא נפשות רבות,

יפטר את הבננה לה תפוז או מה שאכל שקדים כזית,

ואחרי בורא נפשות יוכל ולכתחילה לומר אחרי זה ברכת על המחיה.

כל זה, במה דברים אמורים,

בדבר שהוא מהצומח בעל תנבת השדה.

אבל אם האדם הזה שתה רביעית מים, וצריך לברך על זה, בורא נפשות.

וגם אוכל כזית עוגה.

פה זה לא תנבת השדה, המים לא צומחים בשדה.

ולכן,

בוודאי שעל המחיה לא פטר את המים,

ואחרי שיברך על המחיה צריך לומר אחרי זה ברכת בורא נפשות רבות.

ואם הוא שואל אותנו מה כדאי קודם, אדרבה, תגידו, בלכתחילה

יותר טוב שיקדים, יתחיל, על המחיה ועל הכלכלה,

ורק אחר כך יאמר בלא נפשות על המים או על המיץ.

והסיבה היא,

ברכת מאים שלוש על המחיה,

לדעת בעל הלכות גדולות, הרשב״א ורוב הפוסקים,

היא מדאורייתא.

הם לימדים את הפסוק שאמרה התורה בחונש דברים, פרשת עקב.

ארץ חיטה וסערה, גפן, תאנה ורומן וכו'.

התורה אמרה לנו את כל שבעת המינים,

ועליהם הפסוק מסיים ואומר,

ואכלת ושנאת וברכת.

אז לא רק ברכת המזון,

אלא גם על האכילה של שבעת המינים שאתה אומר מהם שלוש, גם זה בכלל וברכת שאמרה התורה.

הרמב״ם ומראן לא אומרים כך.

וכמובן, מראן מצפות לנו את לשום הרמב״ם.

שרק ברכת המזון היא דאורייתא ומספק חוזר,

אשר אם כן לגביה מ-N3 וכיוצא בה,

לפי הרמב״ם ומר״ן זה דרבנן. מכל מקום,

צריך לחשוש מלכתחילה לדעת בעל הלכות גדולות לדעת הרשב״א,

ולכן עצה טובה, לכתחילה יותר טוב שיקדים.

קודם כל, בראש ובראשונה יברך מ-N3,

ואחר כך יברך מראש נפשות על המים.

שוב, כל זה על מים או על המיצים,

אבל אם הוא סחט תפוזים במו ידו וברך שהכול ישתה,

וגם אכל כזית עוגה,

כאן נאמר לו שאקדים קודם כל ברא נפשות.

למה? תגיד,

הרי עלינו המים לא נפטר, זה לא בכלל תניבת השדה.

אז למה כאן אתה אומר שאקדים ברא נפשות?

כיוון שכאן המיץ הזה גם הוא בכלל תניבת השדה.

הרי לפי דעת הראוון, הרעביה מהמעירי,

על מיץ תפוזים מברכים בורא פירי עץ.

הלכה לא כך. לא פוסקים, חולקים.

אבל אם אתה לוקח אותם בצורה הפוכה לחשוש לספק ברכה לבטלה,

אם זה תניבת השדה,

גם אליו הוא לא יוכל לברך אחר כך את ברכת בורא נפשות אחרי ברכת על המחיה.

ולכן, אם הוא עשה מיץ טבעי,

אם זה מיץ גזר,

מיץ תפוזים ושתה רביעית בבת אחת שיקדים את גורא נפשות,

זה מה שאנחנו חוששים ואומרים לו מלכתחילה.

אבל אם האדם הזה הלך לחנות, לסופר, וקנה מיץ תפוזים בחנות,

שם המיץ תפוזים הזה, יותר מ-90% מזה מים.

זה לא אמיתי. יש שם תרכיז 3-4% מהתפוזים, קצת תמציות, סוכר,

אבל זה לא אמיתי.

שם בוודאי צריך להקדים קודם על המחיה,

ולאחר מכן, בורא נפשות רבות וחסרונן.

אבל כשהוא סחט במו ידו,

יש לו מיקסר וסחט את הגזר או דברים אחרים,

בזה חששנו, שוב, ועוד הפעם, מצד ספק ברכה לבטלה,

ולכן,

ברכי גוונה,

אנחנו אומרים לו שאקדים קודם כול את ברכת בורא נפשות רבות,

כמו שאמרנו גם לגבי האבטיח,

האפרסקים והשקדים,

שאולי עלולים להיפטר ממה שהוא יאמר בעל תניבת השדה,

ולכן אנחנו מקדימים את ברכת בוראי נפשות,

כך הוא הדין גם פה אצלנו לענייננו, לגבי אותם המיטים שלמאן דאמר אשר מברכים מעליהם העץ.

הלכה, כמו שאמרנו, סבב,

אנחנו גם על מיץ תפוזים אמיתי שסחט אותו אותו הרגע,

והלכה אנחנו מברכים שהכול.

אבל אנחנו לוקחים את הדעה השנייה כדי לחשוש שאולי יהיה כאן, חלילה, חשש ברכה נבטלה בצורה לסיכן את ידיו, בצורה הפוכה,

ולכן אנחנו מקדימים קודם כול את ברכת בוראי נפשות,

ורק לאחר מכן את הברכה על המחיה ועל הכלכלה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אם אתה מוכה את דית הענבים,

מוכה על נוסים ושיפוטים,

לא יברך בוראי נפשות, אלא אפשר לברך על המחיה,

כי זה כותב את זה. יברך רק על העץ ועל פירוי העץ.

נכון. עכשיו, בשבת אתה יכול לחשוב יותר לברך, לא, לא כדאי.

העלוונות סיפור היא גורם ברכה שאינה צריכה, כי בשבת הוא נבטל.

לא ברור, לא ברור שזה בגדר גורם ברכה שאינה צריכה, כאן זה מתקרב לברכה לבטלה.

לגורם ברכה שאינה צריכה יש שהתירו בגדר עשה דוחה לא תעשה, כדי להגיע למאה ברכות בשבת.

אבל כאן זה יותר קרוב לספג ברכה לבטלה. ולכן גם בשבת לא כדאי לעשות כן, אלא אני אלך על קו הדור.

ברכה אחת, פעם אחת, ולא רק ברכת על העץ ועל פירוי העץ בלבד,

ולא אברך במקרה כזה בורא נפשות.

אם אני אינה ברכת בורא נפשות,

התחייבתי אנשים ביטים, בורא נפשות, אין לי ברכה לבטלה.

אחר כך אני מברך על העץ, על פירי העץ, על העדבים, אין לי ברכה לבטלה.

אם אתה אכלת שני דברים,

אכלת עוגה, עוגת גבינה,

וגם אכלת בורקס,

האם מעלה על הדעת לברך שתי ברכות על המחייה?

אכלת שני סוגי,

גם זה עוגה, גם זה חיה בעל המחייה, אכלת כזית, וגם לא השני.

אין דבר כזה שתברך שתי ברכות.

וכאן, גם זה בכלל המילים על העץ ועל פרי העץ.

אתה פותח והמילים האלה כוללות בוודאי גם את הדברים האלה,

ולכן יש כאן חשש גדול יותר של ספק ברכה לבטלה, ולכן אפילו בשבת לא כדאי לנהוג ולעשות כדבר הזה.

אדם שמברך בורא פרי העץ,

אתה מדבר על ברכה אחרונה?

אמר, על העץ ועל פרי העץ.

הוא אכל בטמים,

מלפפן או דננה,

דברים שברכתם בורא פרי האדמה,

אבל גם הם בכלל ועל תניבת השדה.

אדרבא, המילים תניבת השדה זה יותר קרוב לבורא פרי האדמה.

כל שכן שגם אותם הוא פותר לפי שיטת הסמ״ק, האגודה והתשבט.

זה לא מוסכם.

גם זה שמוד במחלוקת, יש הרבה פוסקים שאומרים לא, מעין שלוש לא פותחים.

ולכן, לעקוף את המחלוקת, מה אנחנו עושים?

מקדימים קודם כול את ברכת בורא נפשות רבות וחסרונן.

זה הסדר כשאדם אכל גם מהפירות האלה וגם מהפירות האלה אכל את האבטיח,

המילון או כל דבר אחר.

מה שאין כמגבה דבר שאין גיבילו מן הארץ.

אכל כזית מהדגים, אכל כזית בשר, שותה רביעית מים,

כל הדברים האלה אינם בכלל תנובת השדה.

אכל כזית גבינה.

הגבינה לא צומחת על פני השדה,

שם אין לך את הבעיה האמורה,

שם אתה יכול לברך קודם כול את ברכת על המחיה ועל הכלכלה,

ורק לאחר מכן לברך את ברכת בורא נפשות רבות וחסרונן.

אדם שבא ורוצה לאכול או לשתות,

צריך לומר לו שיאכל קצת מהר, כזית בכדי אכילת פרס.

אמרנו בשבוע שעבר שהכוונה היא את הדננה וכיוצא בה בתוך ארבע דקות.

לגבי השתייה,

צריך לשתות רביעית בבת אחת,

שתה את ה-80 גרם בבת אחת, יכול לברך בורא נפשות.

שתה יין רביעית בבת אחת בתוך שלוש שניות,

יברך על הגפן ועל פירי הגפן. אבל אם האדם הזה שתה לאט-לאט,

אינו יכול, אינו רשאי לברך ברכה אחרונה, הפסיד.

יש בזה מחלוקת בין הרמב״ם והראב״ד.

הראב״ד מבין בסוגיה בכריתות י״ג,

כיוון שהוא שתה בתוך ארבע דקות 80 גרם,

יכול לברך.

יש לו בבטן עכשיו 80 גרם, יש לו הנאת מאהב.

אבל מרן בסימן תריב, סעיף י׳,

מרן הלך בעקבות רבי יצחקאל בן גיאת והרמב״ם,

שהזמן של שיעור שתייה הוא כמו הזמן הממוצע שאנשים שותים 80 גרם.

כמה לוקח לאדם לשתות 80 גרם מים?

שתי שניות? שלוש שניות?

זהו, זה הזמן.

אבל אם זה לקח לו חמש או שש שניות,

הפסיד, לא יברך, ברכה אחרונה.

מרן שם, בהלכות יום הכיפורים,

בסימן תרשת ב',

מרן לא עוסק בהלכות ברכות בנושא שלנו,

אלא הוא נוקט את ההלכה כהרמד״ם בנושא אחר,

ומשם למדנו לכאן.

הדוגמה שם היא,

חולה שיש בו סכנה צריך לאכול ביום הכיפורים.

אנחנו אומרים לו שאוכל פחות ופחות מקשר.

הוא קם בבוקר,

מברך שהכול נהיה בדברו,

ושותה רק 38 גרם.

הוא לא מגיע לשיעור כמו דוגמב, שהוא רוב רביעית,

היינו 40 גרם,

אלא הוא שותה פחות מהשיעור הזה.

אחרי ששתה 38 גרם, הוא שואל אותך,

נו, כעת אני יכול לשתות עוד פעם?

האם צריך לחכות עוד שלוש שניות או לחכות עשר דקות?

גם זה שלוי במחלוקת שאמרנו.

לפי הרב עבד צריך לחכות עשר דקות,

אבל לפי הרמב״ם לא?

היא קטר שלוש שניות, אתה יכול מיד...

לשתות עוד פעם,

מרן חיווה את דעתו בפעם השנייה בסימן תר יח,

שם מרן כתב שגם בשתייה ימתין כמו באכילה. ואחרונים שואלים,

הרי מרן עצמו בתר יב סעיף י' לא כתב כך,

תרצו ואמרו. נכון, דעת מרן מעיקר הדין ההלכה כמו רבי יצחק יבן גליאת והרמב״ם.

ומשום חומר איסור יום הכיפורים,

אם אפשר בקלות להחמיר, למה לא?

הרי אותו החולה שיש בו סכנה,

הוא לא צריך לחכות עד הצהריים עד שיגיע לשערי מוות,

אלא הוא יבוא מרוב שהוא חולה שיש בו סכנה,

אז הוא מקביל,

כבר בבוקר הוא מתחיל לשתות לאט-לאט.

עד הצהריים הגוף שלו יהיה רווי,

שתה הרבה מאוד מים, ואין כאן שום ספק, שום חשש, סכנה.

אז למה לא? כשאפשר לחוש את דעת הרעב״ד מרן היה מיראהו רע, ולכן מרן חשש לזה. אבל כאן אצלנו זה הפוך.

אם את תרצה ללכת כמו הרעב״ד ובתוך עשר דקות מה שהוא שתה 80 גרם,

לפי דעת הרמב״ם ורבי יצחקי בן גיאת זו ברכה לבטלה.

ולכן כאן במקרה הזה אין הווה איננה לבוא חלילה לסמוך על דברי הרעב״ד,

כאן יש לנו ספק ברכה לבטלה.

זאת מאוד, גם בכיפור ייתכן למאלץ לפסוק הלכה כרבי יצחקי בן גיאת הרמב״ם ומרן. כגון,

יושב לי אבי רפא,

אומר לו, אתה רואה את האדם הזה יושב מולנו,

זה האדם הזה חיוור כמו סיד,

זה עוד מעט יתעלף.

לך תביא לו מהר מים.

אני מביא לו מים, הוא שתה 38 גרם,

אני אומר לו, תשתה עוד.

הוא אומר לך, עוד עשר דקות, כך הוא עונה לך,

מראה לך על השעון.

מי מבטיח לך שהאדם הזה,

שבמצב כזה קשה,

יחיה בעוד עשר דקות? אולי בעוד עשר דקות נשמתו כבר תהיה בהר-הזיתים.

כאן אתה לא יכול לעשות חומרות.

כאן תלך על עיקר הדין.

עיקר הדין, תגיד לו,

עברו שלוש שניות, תשתה עוד פעם.

תלך,

כמו רבי יצחקי בן גיאת והרמב״ם, זהו עיקר הדין, כך מרן פסק.

שמה בסימן תרש וחית מדובר,

כשאני יודע מראש שהאדם הזה יש בו סכנה.

הוא התחיל לשתות כבר בבוקר, לאט-לאט,

הוא מקדים רפואה למכה, שמה אין לך מה להפסיד,

שם בוודאי אנחנו נאמר לו שאעשה את הדברים בחוכמה ובתבונה לשתות בכל עשר דקות.

אבל כאן, כשכבר הגיע האדם הזה לחיוורון כזה שיש ספק חלילה,

לפעמים זה קורה לא באיש, קורה באישה.

אישה בהיריון והתחילה לצום.

הסימן המובהק, תחילה של הפלה,

כשאתה רואה את האישה הזו נעשית חיוורת כמו סיד,

הלב, הריאה, לא מתפקד כמו שצריך.

כשאדם מקבל את כל הדם דרך הלב בצורה נכונה,

לכן הוא נראה יפה.

ברגע שהלב לא עובד טוב, האדם מתחיל להיראות כחיוור.

זה לא הצבע,

הצבע, החיוורון, משקף איך הלב עובד.

ואז יכול להיות שהאישה הזו תפיל, שוב, גם שמה.

אתה נותן לה מייד לשתות, אתה לא אומר לה, תחכי עוד עשר דקות.

מי אומר לך שבעוד עשר דקות לא תהיה הפלה?

אז גם בדברים האלה אנחנו הולכים על עיקר הדין וכך גם אצלנו לענייננו.

שתה רביעית יין בבת אחת, נברך ברכה אחרונה על הגפן.

אבל אם לקח לו עד שגמר את הר-ביעית,

לקח לו עשר שניות, 12 שניות,

לפעמים היין קצת חריף, יין נובש,

לא כולם אוהבים את היבש, אלא לקח לו קצת עד שגמר את זה, לקח לו זמן.

בוא ונברך על הגפן,

הוא הפסיד את הברכה הזאת.

גילת ורדים מחדש ואומר,

כוס תה, מברכים עליו, בורא נפשות. כך דעת הכנסת הגדולה.

הוא אומר, דרך התה יחם, לשתות את זה לאט-לאט.

לא שותים כוס תה בבת אחת רביעית כשהוא חם, שותים את זה לאט-לאט.

כיוון שכך הדרך, הוא אומר, גם הליבה דהרמב״ם יברך נפשות.

רבנו יעקב אבו אל עפיא, שהיה בדורו של מרן,

ורבע האחרונים חלקו על זה. וכך ההלכה שגם על כוס תה לא מברכים

בורא נפשות רבות. למרות שיש לנו ספק ספיקה,

שמי ההלכה כדעת הראב״ם,

שעד עשר דקות אפשר,

ושמי בפה שכך הדרך,

אז אפשר לברך על התה והקפה בלא נפשות.

ספק ספיקה בברכות לא עבדנן. זה הכלל שאמר לנו הגאון חידה משאר האחרונים,

וכך המסקנה למעשה, ולכן גם כוס תה, גם כוס קפה או יין, בצורה שתיארתי קודם,

בגלל שהוא דבר יבש וקשה לאנשים, או מים קרים.

אדם בא מהדרך, מוצאים מהם קרה, מים קרים. לפעמים המים הקרים האלה מעלה אחת או שתיים, כל כך הם קרים מאוד.

אדם רגיל, מה עושה?

שותה לאט-לאט.

שוב, אין ברכה אחרונה. השקליטה הרביעית לא בבת אחת,

ולכן לא יברך על זה ברכת בורא נפשות רבות.

אני ראיתי אדם במה עיני,

לקח מזלג חשמלי,

הרתיח מים, שם את השקי תה,

דרך שהכול מייד בדברו, מייד ושתה.

מאה מעלות,

זה כלי ראשון, זה לא כלי שני,

שתה את הכול בבת אחת.

אני אומר, איך זה? אומר לי, ככה אני שותה, אני התרגלתי מקטנות.

אומר לי, אם אני אבוא אצלך לאכול חמים, בטח חמים של חנתיים.

למה?

אומר לי, אשתי מוציאה לי את הסיר מהאש,

צלחת ראשונה זה עדיין 95 מעלות, זה טוב, אצלך בטח זה 40 מעלות, 30 מעלות, שם זה לוחמים.

כנראה שיש לו, הפה שלו מנחושת או מעין מפלסטיק או נירוסטה, אני יודע מה.

ולכן ברור הדבר שאדם כזה לא מברך בורא נפשות,

בטלה דעתו אצל כל אדם. אותו דבר גם לגבי המים הקרים.

כמו שאנשים מסוגלים,

הם שותים את המים הקרים, אפילו אם זו מעלה אחת,

שותה רביעית בבת-אחת.

רוב האנשים אינם מסוגלים לזה, ובפרט כשיש שם גזים,

סודה וכיוצא בזה,

כיוון שרוב האנשים לא רגילים לשתות כך,

ולכן בחיי גבלה,

שב ואל תעשה,

לא יברך בורא נפשות. אלא אם כן,

אם אתה יתקרר, נעשה פושה, ואז הוא שותה רביעית בבת-אחת, זה כן.

בזה אפשר, כך רגילים האנשים.

אבל בקפה זה לא טעים.

אולי מס קפה כן, אבל קפה, הדרגירים,

אנשים לא אוהבים לשתות דבר כזה בבת-אחת רביעית כשהוא קר,

שם תגיד בצד עתון אצל כל אדם לדעת לברך.

אבל אל תה פושר,

כן יוכל לברך את ברכת בורא נפשות רבות וחסר עולם.

אבל הוא שתה ולפוח הוא שתה, יש לגבי חסר ככה ולפוח הוא שתה. שתה, בסדר, אבל לא מספיק שאדם אכל ושתה,

צריך שיוכל כדרך שאוכלים ושותים, ולא בצורה משונה.

כל הכבוד לאדם הזה, שברוך השם דרכו בכך, אבל דיברנו עוד פלפל חריף לפני שבועיים.

גם שם האדם הזה אוהב, הוא לקח לאחד. הוא מברך על זה את הברכה ברכות פרי העץ, ברכות פרי האדמה? לא, מברך אדם, שהכול אותו דבר גם כאן.

רבי חנן, יא הבן, בבקשה.

אמרו, בואו נזכות את ישראל, רבי מלא אברהם, בזרות ונאמר, אדם יחפה תורה חזקו ותורה ביעדית.

אמן.

אמן.

אמן, אהיה שומר אדם ומרוח.

אמן, אהיה שומר אמור.

תודה רבה,

אדוני יושב-ראש הכנסת,