דיני ברכות האורז ותערובותיו – מתי מברכים מזונות, מתי נפשות, וכיצד נוהגים בספקות ובדיעבד

 

- - - לא מוגה! - - - 

סעיף ז.

מה נדבר כאן, בסעיף שלנו,

באדם שאוכל אורז?

על האורז מברכים ברוב מיני מזונות, ובסוף ברכה אחרונה בורי נפשות רבות.

כדי לזכור את ההלכה נתנו עם זה רמז יפה.

אמן ראשי טיבות, אורז,

מזונות,

נפשות.

זו הברכה שמברכים מלכתחילה על האורז.

אדם שאכל כזית אורז,

וגם אכל כזית מהעוגה,

לא יברך שתי ברכות אחרונות,

לא יאמר בורא נפשות וגם על המחייה,

אלא אומר רק ברכה אחת,

ברכה אחת מאל שלוש,

ברכת על המחייה.

כך הבינו הגאון רבנו יוסף חיים בעל בין איש חי,

כך כותב הגאון רבי יוסף אלי בספרו ימי יוסף ועד מאחרונים.

יש חולקים.

הוויכוח הוא כך,

האם נדמה את זה למה שמרן כתב בסוף הסימן,

בדוגמה של פירות או לא.

הדוגמה שם,

על ההדסים, מישמי, שזפים, מפרסקים, אני מברך, העץ הוא בורא נפשות.

אבל על הענבים זיתים או תמרים אני מברך ברכה אחת מאל שלוש על העץ ועל פירי העץ.

מרם כותב לנו,

איב אכלתי כזית מהמישמיש, מהשזיפים, מהאגסים,

ואכלתי גם כזית מהענבים.

אל תברך שתי ברכות,

גם נפשות וגם על העץ,

אלא רק ברכה אחת מאל שלוש, ברכת על העץ.

תודה.

הטעם של מרן.

מדוע היה ראוי שגם על האגסים והמישמיש,

גם הם פירות העץ, גם עליהם היה ראוי לברך ברכה אחת מאל שלוש על העץ ועל פירו העץ.

למה אתה לא קובע לכתחילה כן?

בגלל שהדברים האלה אינם משבעת המינים.

שמה זיתים, תמרים, גפן, כנב ורימון השתבחה בהם ארץ-ישראל, כמו שקראנו אתמול בתורה.

אבל מה שאין כאן בזה,

הם לא משבעת המינים, ולכן דכתחילה הדרכה עליהם בלא נפשות.

אבל כאן, שאכלת כזית מהענבים,

בלאו הכי אתה צריך לברך ברכה אחת מאל שלוש על הארץ ועל פירותיה?

אז גם הם, גם האגסים,

גם המישמיש,

גם הם על העץ ועל פירי העץ, גם הם בכלל.

זה לא דבר זר, אלא גם הם מאותה משפחה,

ולכן מספיק דרכה אחת מאל שלוש,

ולא יוסיף לומר את ברכת ברורי נפשות.

אותו דבר טוען רבנו יוסף חיים גם כאן.

אבל ראוי לברך גם על האורז על המחייה.

גם זה משליע מאוד.

למה לא תקנו לך תחילה על האורז ברכת על המחייה?

בגלל שהאורז לא שייך למשפחת התבואה.

יש לך חמשת מינות דגן, חיטה שערה, כוספת, שיבולת, שועל ושיפון.

הוא לא שייך לאותה משפחה, הוא שייך למשפחת הקטניות.

ולכן מלכתחילה אמרתם לברך ברכה אחרונה על האורז,

בלא נפשות רבות.

אבל כאן, בדוגמה הזו,

שהוא אכל גם כזית עוגה,

בלבכי הוא חייב לברך את ברכת על המחייה ועל הכלכלה,

גם האורז, גם זה משביע מאוד,

גם זה בכלל על המחייה ועל הכלכלה.

ולכן אין צורך לבוא ולברך גם בלא נפשט וגם על המחייה,

אלא רק ברכה אחת מהן שלו ראש.

זה לא מוסכם.

תראו בספר שבט הלויין יש מחלוקות גם בדבר הזה,

איך לגמור מדברי מארי וולכה, פרקי עושה ושאר האחרונים.

אבל כמו בכל מקום,

המסקנה שלנו, ספק ברכות להקל.

גם פה ספק ברכות להקל,

ולכן לא יברך שתי ברכות אלא רק אברך ברכה אחת מהן שלוש על המחייה ועל הכלכלה.

יותר מזה,

אדם שאכל אורז, בטעות,

במקום למרבירא נפשות, אמר בטעות על המחייה.

בדיעבד עצה.

כך אומר הגאון רבי יוסף עידין מספרי ברכת יוסף.

נכון שלכתחילה לא תקנו על המחייה באורז,

אבל בדיעבד זה לא שקר מה שהוא אמר, זה משביע מאוד,

ולכן משום זה בדיעבד יצא.

פה שבלאו הכי הוא אכל כזית מהעוגה,

אתה עולה דרגה ואתה אומר לו, לא רק בדיעבד וגם בלכתחילה לא יברך בלא נפשות אלא יברך רק ברכה אחת מהן שלוש. זו המסקנה, וכך ההלכה למעשה. תראו גם בספר הליכות עולם,

גם שם האבא מביא את המחלוקת בפוסקים בעניין זה, וגם שם האבא מסכם,

כמו רבנו יוסף חיום,

כמו דאללה במשחי, שאין צורך לברך שתי ברכות אלא ברכה אחת מהן שלוש.

כל זה באורז שלנו, האורז המקולף,

על זה אמרנו את כל ההלכה.

אני עובר כעת לדוגמה אחרת.

אדם שאוכל אורז שאינו מקולף,

לנו לא מצוי.

כמעט כל האורז שאנחנו קונים ואוכלים,

כמעט הכול אורז משובח, אורז מקולף.

אבל אם אתה הולך לחנויות של נתיב האונים,

שם אתה יכול להשיג גם אורז שאינו מקולף.

הסיבה למה הם לוקחים דווקא את האורז עם הקליפה, הם טוענים שזה יותר בריא.

האורז גורם עצירות.

הוא טוב, מלא קלוריות, אבל הוא גורם עצירות.

ואילו האורז עם הקליפה הוא טוב, הוא בריא מאוד למעיים.

יש אנשים קונים ואוכלים רק מהאורז הזה.

מה מברכים על אורז כזה?

מחלוקת בראשונים.

לפי דעת מרם מזונות,

אבל הרמ״ה לא כותב כך.

הרמ״ה בסעיף ז׳,

הוא אומר שאם האורז הזה אינו מקולף,

רק אם בישלת אותו היה הרבה שעות על האש,

עד שנהיה כמו דייסה, עד שנתמעך,

רק אז ובריכה אבורם אינם זונות.

אבל הלאה וכי לו, אני קורא לכם את לשום הרם,

הכוססת הערב ונרח עליה בורות פרעי האדמה ואחרן בורי הנפשות. ואם בשלו הרמ״ה כותב, עד שנתמעך.

אלה המילים של הרמ״ה.

בא דרום רבי יהודה עייש בספרו מטה יהודה ואומר,

כאילו הרמ״ה בא לפרש.

הוא לא אמר, ויש אומרים מאשר יתמעך,

אלא כאילו בא לפרש את מר״ן.

ואין האמת כן.

דעת מר״ן, בן אורז מקולף, בן אורז שאינו מקולף,

אפילו אם בישלתי את זה לא הרבה, לא יתמעך,

לעולם הברכה בורא מיני מוזמות.

הרמ״ה הוא שחולק, הרמ״ה הלך בעקבי אות הראש והטור,

שרק אם יתמעך מברך על האורז שאינו מקולף,

אם יתמעך נהיה כמו דייסה, לכן הברכה היא מזונת.

אבל אם זה לא יתמעך, יברך על זה בורא פרי האדמה.

חלק מהאשכנזים כך נוהגים בפועל. אבל אנחנו נוהגים כדעת מר״ן.

תראו גם לדברי הגאון חידה ברכי יוסף ושאר הפוסקים,

אנחנו קיבלנו הוראות מר״ן וככה מנהג.

ולכן, לא רק באורז מקולף,

גם אורז שאינו מקולף. אפילו אם בישול את זה קצת,

לא יתמעך,

תפיל אחי הברכה הראשונה,

בורא מיני מזונו זה המנהג, וכך ההלכה ולמעשה.

הנפקא מינה לא רק לגביה לכתחילה, אלא גם בלעבד.

תראו בספר אור לציון חלק ב',

שם מצטטים את דברי מורנו חכם לציון.

הוא אומר,

שמו לך בצלחת אורז שאינו מקולף, ולידו גזר תפוחי אדמה.

מה היה צריך לעשות?

קודם כל, מגע אש.

ברכות, קודם מזונות, טענת, אחרי שטענת מהארז,

אחר כך יתקדם ויברך בורא פרי האדמה על הגזר ועל האפונה.

אם האדם הזה טעה, במקום להתחיל עם הארז,

טעה והתחיל בירך בורא פרי האדמה על הגזר והאפונה.

אומר אוכל לציון, חכם עין ציון,

לא יברך על הארז,

ימשיך לאכול את הארז בלי ברכה.

למה?

הוא חושש שמההלכה, כדעת הראש, עטור והרמה,

שבמקרה כזה אם לא יתמעך, הדרכה היא אדמה.

אם הברכה היא אדמה,

הגזר והאפונה אדמה, וגם האור הזה בורא פרי האדמה. שניהם אותו דבר, ואסור לך לחזור לכתחילה לברך מזונות.

מה תגיד, יש מנהג?

המנהג בלכתחילה.

בלכתחילה אומרים לך,

אם אתה מתחיל לברך ברכה ראשונה, בורא מיני מזונות.

אבל כאן נוצר מצב של בעבד, הוא כבר ברך בורא פרי האדמה.

ולומן דבר, לפי הראש עטור והרמה, שברכתו של הארז השאינו מקולף בורא פרי האדמה,

כי הם שניהם בורא פרי האדמה.

אם שניהם בורא פרי האדמה כבר ברכת,

למה אתה חזור עוד פעם?

זו הטענה של החכם, וככה ההלכה.

אבל חסר שמה דבר אחד בספר.

היה צריך להדגיש שכל הדברים שאומר מורנו החכם בן-ציון,

באורז שאינו מקולף.

אורז מקולף, בוודאי שהברכה היא מזונות,

ואם טעה והקדים ואמר בורא פרי האדמה על הגזר והאפונה,

אפילו להרחיב אחרי שהוא טען,

יחזור ויגרח על האורז ברום אינו מזונות,

כי על זה אין לך את הספקות.

זה מה שהיום צריך להדגיש בספר,

וזה חסר מן הספר שם.

אבל כמו שאמרנו להלכה,

מי שרגיל לאכול את האורז שאינו מקולף, קוראים לזה אורז חי,

אורז מלא.

אז בכלל גם נא ישים לב לדייק,

ללכת לפי הסדר מגע אש, קודם כול מזונות ואחרי זה אדמה.

הנה כאן המה, אם היה לו טעות,

לא יחזר לברך על האורז ללא מיני מזונות, אלא מה שאמר בורא האדמה,

בדיעבד יצא ידי חובה.

אפשר להגיד שיש עזרתך בציון כברך מזונות וזה לא מברכה של נצליחה.

אם אין לו בברך אדמה,

לא, זה לא נקרא דורן ברכה של נצליחה, כיוון שנהגו.

אם לא היה מנהג, ואתה צודק, אבל כיוון שנהגו.

יש מנהג, מברכים על זה בורא מיני מזונות,

ואני הולך לפי הסדר, הדבר החסיד ביותר זה הארז, מגע אש, אני מברך קודם כול מזונות, ואחר כך יברך בורא פורי האדמה,

אין לנו בעיה וחי גרמה.

אבל מה שאין כן,

אם האדם הזה טעה,

באורז המלא הזה יצטרך להקדים בדווקא קודם כול אורז בורא מיני מזונות, ואחר כך אדמה. אם טעה והפך,

יקדים ואמר בורא פורי האדמה על האפונה והגזר, בדיעבד פתר את האורז.

זה הדין בדיעבד. דיברנו בזה פעמים רבות גם מדוגמאות אחרות.

מה אתה מברך על הסוכריות שהכל נהיה בדברו?

אתה לא מברך מכוח ודאי,

זה לא מאה אחוז.

מחלוקת בפוסקים.

האם כיוון שעושים את הסוכריות מסלק סוכר,

בשביל זה זורעים את הסלק סוכר,

בשביל לעשות מזה סוכריות?

האם נברך על זה,

על הסוכריות בורא פרי האדמה,

או שהמילה פרי לא מתאימה כיוון שטחנו לגמרי את הסלק סוכר, ולכן מי ספק, אנחנו מברכים שהכול.

אבל אם לקחתי בננה,

בירכתי על הבננה בורא פרי האדמה וטעמתי,

אחרי זה אני רוצה לברך על הסוכריה.

אסור לך לברך.

תאכל את הסוכריה בלי ברכה,

כך אומר רבנו יוסף חיים ביד פעלים. ולמה?

נכון שנהגנו, יש מנהג לברך על הסוכריה שהכול.

נהגנו מכוח ספק,

לא מכוח ודאי, על הכול אם אמר שהכול נהיה בדברו. יצא מספק אותו אומר שהכול.

אבל כאן תגיד הפוך,

אולי ההלכה שעל הסוכריות אדמה.

אמרת, רגע, אדמה, מה אתה חוזר עוד הפעם לברך על זה? זו אדמה וזו אדמה, פתר.

ולכן אם האדם הזה חכם ונבון ויודע הלכה,

הוא רוצה לזכות לברך על שתיהן,

לא יולך כאן בדבר הזה לפי הסדר של מגע אש,

אלא יברך קודם כול שהכול נהיה בדברו ועם צוץ מהסוכריה,

ואחר כך יאכל מה'נה נא יברך בלא פרי האדמה ויאכל,

זה הסדר שיעשה כך.

הרב מביא עוד כמה דוגמאות בכמה וכמה דברים שיש לנו מחלוקות. כגון,

מה מברכים על שוקולד?

גם זה שולי במחלוקת גדולה בין גדולי האחרונים.

אתה נוטע את עץ השוקו בשביל לעשות מזה שוקולד.

הרבה פוסקים אומרים שמברך על השוקולד,

בורא פרי הארץ, בשביל זה, לשם זה נטעו את העץ,

ולכן הברכה היא בורא פרי הארץ.

תנו בספר מנחת שלמה, חלק א',

שם הוא כותב תשובה ארוכה,

וגם הוא דעתו שלכתחילה צריך לברך על השוקולד, בורא פרי הארץ.

ההלכה לא כך, אנחנו לא נוהגים כך.

עם ישראל מוהג לברך על השוקולד, שהכול נראה בדברו.

היה לי גם סברס וגם שוקולד.

בירכתי על הסברס, בורא פרי הארץ.

מייד אחרי זה אני רוצה לקחת מהשוקולד.

גם כאן אתה מסתבך.

אולי השוקולד, אולי ברכתו העץ.

אמרת רגע על הסברס, בורא פרי העץ,

אולי זה פותר גם את השוקולד.

אמרתי, תגיד לי, אבל יש מנהג.

עם ישראל נוהג לברך על השוקולד שהכול,

שהכול לא מכוח ודי 100%, מכוח ספק, אנחנו מסופקים.

על הכול אם אמר שהכול נראה בדברו יצא, ולכן אתה אומר מכוח ספק.

כאן אולי תגיד הפוך, אולי הדרכה על השוקולד, די עץ.

אם הוא אמר העץ על הסברס,

אז פותר גם את השוקולד.

זו הטענה שאומר רבנו יוסף חיים. ושוב, מה הסדר?

אם האדם הזה יודע הלכה,

שלא ילך לפי הסדר מגע האש, העץ, ואחרי זה שהכול. הפוך, ייקח קודם כול את השוקולד וימלך עליו, שהכול נהיה מדברו.

אחרי שטעם,

אחר כך, לאחר מכן,

יוכל להמשיך, יברך עוד הפעם בורא פרי העץ,

על הסדרס או המפרסקים,

יברך על זה בורא פרי העץ.

וכריהם רבות.

אנחנו, לצערנו, עשירים במחלוקות בענייני ברכות, וכל הדברים שיש עליהם, ספקות ומחלוקות, יסכן את ידם ולא ילך לפי הסדר של מגע האש,

אלא ינהג בדרך האחרת.

גם בשוקולד פשוט. אין הבדל באיזה סוג שוקולד, ועל כולם יש את המחלוקת.

אינכם אומרים, אם בשוקולד הזה שאתה אומר, האחוז של השוקול הוא נמוך מאוד.

יש שם הרבה קמח,

אז אינכם אומרים, שם כבר צריך לדבר על זה מזונות.

שם לא נדבר על זה שהכול, שם כבר אין מחלוקת.

אני מדבר על השוקולד הרגיל. המצוי?

ההדרכה, מה שאנחנו אומרים שהכול, זה רק מכוח ספק.

כן. אבל בסד הסביבו, הוא חפף עליהם,

נו?

זה מחלוקת גם בדעת מרן. מה שאתה אומר, מרן, זה לא פשוט. גם בראש ב', גם בראש ד', דיברנו באריכות, יש מחלוקת אפילו בדעת מרן.

שוב, במחלוקת הזו, מה אתה אומר? אולי בגלל שהיא שונה צורתו, טחנו את זה,

המילה פרי לא תופס, ולכן מספק אמרנו שהכול. אבל אמרנו את זה מכוח ספק?

גם מה שנהיג הוא, המנהג הוא מכוח ספק ולא מכוח ודאי.

זו הבעיה.

הם בוטים שזה בדעת אדמה.

כן. רק אסף התפוח אמר, ברוך אתה אשים לברות בריאי אדמה.

כן. בדיעבד יצא איתו כובן, לא צריך לעזור בלילה.

כן. הכול לגבי אמוצים כזה, ברך עליהם בריאי אדמה, או שיצאתם כובן בריאי אדמה.

נראה נקמן וסימן רשוי, ויש מחלוקת בזה.

מחלוקת ובדיעבד לא יחסון לברך.

גם שמה נגיד, ספק ברכות לעכל.

כאן בארץ עושים לנו את כל הלחם מחיר.

ולכן הלחם שלנו, קראנו אתמול בפסוק, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם,

הברכה היא המוציא, ובסוף ברכת המזון, ואכלת ושבעת וברכת. זה לחם שמצוי לנו.

אבל אדם שמסתובב בעולם,

יש מדינות רבות בעולם שהלחם שם עשוי מאורז.

מה מברכים על לחם כזה? מרן אומר, שמברכים, ברכה ראשונה,

בורא מיני מזונות, אבל,

וחיי גוונה שעשה מזה לחם, יברך בסוף, ואחריו בורא נפשות רבות.

אתה לא יכול להגיד, אבל זה לחם.

ועל הלחם, ואכלת ושבעת וברכת, אין דבר כזה.

למה?

כי מה שאמרה התורה,

ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, ואכלת ושבעת וברכת,

הפסוק שם מדבר, ארץ חיטה ושעורה.

עשיתי, מהחיטה עשיתי לחם.

אבל כאן, הוא לא עשה מהחיטה, הוא עשה מהאורז.

מהאורז, אין הווה המנע שעשה על הלחם הזה, על האורז הזה, ברכת המזון, אלא אחריו בראי נפשות רבות.

נכון שיש הרבה שאוכלים את זה.

זה לא איזה אדם בודד אחד או שניים.

סין והודו זה כמעט חצי העולם.

יש שם שני מיליארד וחצי בני אדם, והם אוכלים בעיקר,

שם הרוב האנשים אוכלים לחם של אורז.

זה לא איזה מדינה קטנטנה.

אף על פי כן אנחנו מסתכלים את מה שנאמר בתורה, בפסוק,

ולכן על אורז כזה,

הלחם שעשוי מאורז,

די לך שהשארת את הברכה הראשונה, בורא מיליון מזונות, כיוון שהאורז הזה מזון מאוד.

אבל ברכה אחרונה, בורא נפשות רבות.

כל זה אם זה אורז נטו.

אבל אם ערבבו לקחו את האורז טחון, הקמח אורז,

ולקחו גם קמח שלנו שעשוי מחיטה,

אם היה בזה 18% מהקמח חיטה,

תמרא לך, על זה אתה יכול כבר להגיד,

המוציא לחם מן הארץ,

אפשר יהיה כבר להעלות את זה בדרגה, כיוון שיש כאן כזית בכדי אכילת פרס.

שמת שם הרבה מהלחם שלנו, היום הוא מהקמח שלנו,

ולכן שם יהיה הדבר השונה. אני קורא לכם את לשון הרב,

והוא שלא יהיה מעורב עם דבר אחר, אלא אורז זה ודאו.

אבל אם עירב ממנו בתבשיל אחר, והתבשיל האחר הוא אורז, הוא הולך עליו כברכת אותו התבשיל. אם האדם הזה עושה תבשיל של אורז ועדושים,

יש לך הרוב, עדושים.

האורז הוא רק 49%. מה מברך עליו? את הברכה של העדושים, בורא פרי האדמה,

ולא יברך ברוב מיני מזונות.

הברכה האחרונה אין הבדל.

גם כזית עדושים, גם אורז, הברכה בלאו הכי בורא נפשות רבות.

אבל לגבי הברכה הראשונה הולכים לפי הרוב.

לגבי תערובת של דגן,

הקמח של הדגן אמרנו קודם,

מספיק שיהיה 18% כדי להוביל אחריו את הדברים האחרים.

הכוח של הקמח, החיטה, הוא חזק מאוד,

הוא מושך אחריו גם את האורז והדברים האחרים.

אבל כאן לא. האורז הוא לא עד כדי כך.

כאן הפך להיות דין אורז כמו כל הדברים האחרים,

והולכים בהם לפי הרוב. ולכן אדם שעושה את התבשיל, מה שנקרא בערבית,

מג'דרה,

מערבות,

יש כאלה ששמים שהרוב זה האורז.

יש כאלה, אוהבים הפוך, הרוב אצלם זעד ה' אז אם הרוב זעד ה' יברך בורא פרי אדונה.

טעה ואמר בורא מינם זונות,

בדיעבד יצא.

כך אומר מרן בכסף משנה כלל.

על כל דבר שיש בו קלוריות שמבין אם טעה ואמר עליו בורא מינם זונות, יצא.

רק שני דברים אין בהם קלוריות.

המלח והמים.

אין בהם קלוריות.

ואם הוא אמר על המלח או אמר על המים דורא מיני מזונות,

גם בדיעבד לא יצא. זה שקר.

שם זה לא מזין, אין שם קלוריות.

אבל מה שואל כן בדברים אחרים,

אפילו אם הוא אמר על הסוכרייה או אמר על דברים אחרים דורא מיני מזונות,

בדיעבד יצא, כך גם אצלנו.

אבל בלכתחילה אדם שיודע הלכה, כשמעורב לו עדשים וערב,

כיוון שערב זה מהעדשים יברך על זה, לכתחילה, בורא פרי האדמה.

אתה דן בדברי המשנה ולפי רבי עקיבא אדם שאכל שלקות אכל גזר,

כאילו גזר אכל ושבע לפי רבי עקיבא ואכלת ושבעת וברכת לאו דווקא

לחם לאו דווקא בשבעת המינים אלא כל דבר שאכלת ושבעת דברך ברכת המזון.

אבל חכמים חולקים, והלכה היא כדעת חכמים.

ולכן אם אכלת כאילו גזר, אפילו שנהיית שבע מהגזר,

אפילו אחי אברכי מורא נפשות רבות.

על מה אמרה התורה ואכלת ושבעת?

על מה שהפסוק התחיל. ארץ חיטה ושעורה,

מהדבר הזה עשית ארץ אשר עולה במסכנות אוכלת לחם ורק על זה ואכלת ושבעת.

רק על זה יש ברכת המזון.

הסברה של חכמים לא מסתכלים רק על האדם הזה,

מה הוא אכל ממה הוא שבע.

מסתכלים על כל העולם.

כל העולם, תלך לכל אדם, ממה אנחנו אוכלים ושבעים? דרכו של העולם אנחנו אוכלים ושבעים מהלחם, מהחיטה,

ולא מהגזר ולא מדברים אחרים. נכון שהוא אכל הוא משונה מלבריאות. לא נקבע בשבילו סגנון ברכות, שולחן ערוך נפרד,

אלא,

כמו שאמרנו, יברך בריא נפשות רבות וחסרונן.

זה מה שקורה עלינו.

לכן, גם אדם שאכל לחם של אורז,

עשה מהאורז, מהקמח אורז עשה לחם.

אמרנו שהברכה היא נפשות. אפילו אם אכל ושבע,

אפילו אחרי ההברכה היא, בורא נפשות.

בדיעבד,

אם האדם הזה הלך וברך ברכת המזון גם בדיעבד,

לא יצא ידי חובה.

כך כותב אדום רבי יוסף אדין,

שרק אם אמר על המחיה, בדיעבד יצא.

אבל אם אמר ברכת המזון, לא יצא ידי חובה. מה שאין כן לגבי הדייסה,

בדייסה הדבר שונה,

שם זה קמח ממש.

ולכן, אם תעזה אמר על הביסה במקום על המחיה ברכת המזון,

שם בדיעבד יצא ידי חובה, לדבר רבינו יוסף אדין,

וכך המסקנה, ככה ההלכה ולמעשה.

צריך להשים לב, אדם שאוכל אורז מלא, אורז שאינו מקולף,

חייב לבדוק היטב שאין בו תולעים.

אתה קונה את זה מהחנית של הטבעונים.

לפעמים המוכר,

אדם שלא מבין בעניינים, אתה שואל אותו אם זה נקי, הוא אומר לך כן, זה נקי.

הרבה פעמים זה לא נקי, יש שם מטולעים, בפרט בימים האלה,

ימים חמים.

צריך לשים לב מאוד,

באורז שלנו קל יותר לבדוק.

אתה בודק, אתה רואה אם זה נקי או שזה מטולע.

אם האורז מלא, שיש שם את הקליפות,

הבדיקה עוד יותר קשה,

שאתה מקבל סחורה טובה.

היום הוא קיבל את האורז,

וגם אצל הסיטונאים זה לא נשאר במחסן חודש,

אלא יום-יומיים, ואתה מקבל מייד את האורז. אתה בודק, אתה רואה, הוא נקי, הכול בסדר.

למה לא תוכל לכנוע עננים וישבעו?

אבל צריך לשים לב,

יכול להיות שאולי חלילה זה נגוע, אולי יש בית עולעים,

ישים לב. זה היה.

אם באמת הוא רואה שזה נגוע, יש בית עולעים,

תחזיר את זה למוכר. זה מקח טעות.

שילמת על הארז הזה עשרה שקלים,

היה מדובר שתקבל אורז שראוי לאכילה.

ברגע שזה נטולה, מעפן,

גם זה שילמת.

ולכן, תלך אליו ותחזור לו, יש כאן מקח טעות.

זה היה. אם הוא מקבל ממך, כן.

אבל יש כאלה חצופים.

למכור לך דבר שהוא מעפן, נטולה, אחר כך...

אני אומר לך לא, אני לא מקבל. אצלי לא מחזירים, כך הוא אומר לך, זה נרשם בקופה, לא מחזירים.

אם הוא לא מוכן לתת לך נקודת זכות, לא מוכן להחזיר לך,

תפנה מייד בתלונה למשרד המסחר והתעשייה,

תוכל מייד למסור אותו, אין בעיה בדבר.

כל אדם שפותח מכולת, פותח חנית, מקבל רישיון.

נותנים לך את הרישיון על מנת שתמכור לאנשים דבר טוב.

לא דבר שהוא מטומא, לא דבר שהוא מעפן.

אתה חייב ללכת לפי הכללים שהם נותנים לך.

נותנים את הרישיון על מנת שתמכור לפי המחירון, תמכור דבר שראוי לאכילה.

ברגע שהאדם הזה נכשל,

טעות לעולם חוזרת, לעולם, אצל כולנו יכולה להיות טעות.

הוא בא להחזיר בי,

אני צריך להחזיר לו את האורז בין אם הוא כך או כך.

אבל כשהוא לא רוצה, לא מוכן להחזיר, עומד ברשעתו,

תגיד לו, יש לנו משרד המסחר והתעשייה, אתה יכול ללכת ולמסור אותו שם, הם יטפלו בו כהוגן. כך הוא הדין גם עם מוניות.

לפעמים נהג של המונית מסרב להפעיל מונה.

אתה אומר, אני רוצה לנסוע מכאן לעיר גנים או להר-נוף, תפעיל מונה. לא, אני לא מוכן להפעיל מונה,

הוא מחטיא לך מחיר.

אתה רוצה, תיסע אתי 25 שקלים.

אין בעיה, תיסע אתו, תרשום את המספר של האדם הזה ותעביר את הפרוטים למשרד התחבורה,

גם שם.

הם מקבלים את הרישיון,

מקבלים לא רק את הרישיון, גם את המכונית,

בלי מס.

אם המכונית הזו הייתה צריכה להעלות 200,000 שקל עם המס,

בגלל שזה לשרת את הציבור,

במקום 200 הוא יקבל 100. למה נתנים לו את זה ב-100?

בשביל העיניים היפות שלו נתנים לו? לא.

נותנים לו את הרישיון,

נותנים לו את הכול על מנת שישרת את הציבור.

איך לשרת?

עם המונה.

הוא לא יכול להכתיב מה שהוא רוצה, מה שבא לו לראש.

ולכן, בין אם הנהג הזה מסומם או לא מסומם, זה לא מעניין אותנו,

ברגע שהוא חורג מהטמעים שמתנו לו את הרכב והרישיון על מנת כן,

תאמר לי במשפט קצר, לא צריך לצעוק,

רק תוציא נייר ועט, תרשום את הפרטים שלו ותגיד לו להתראי עד במשרד התחביבה.

אבל מי זה עשתה, יצא עם 20% מכל הכול?

מצד אחד יש יותר מ-600, זה נקרא תמיד, זה נכבר מאוד, נורא לגבי שאתה לא מבין.

אתה מדבר, עשה מזה נחם או עוגה?

אתה גייסה עם 20% מכל הכול.

הדיסה.

אם עשה מזה כבר 20% יש מהסולת, ההדרכה היא בורא מיני מזונות.

היא מאוד, תגידה מאוד.

אפילו שדליל, אפילו אחי, כיוון שיש כאן כזית בכדי אכילת פרס.

20% זה הניבד לכל העלמא, בין הראשי ובין הרמב״ם,

יש כאן כזית בכדי אכילת פרס, ולכן הדרכה היא, אתה צריך לברך על הדיסה הזו,

בורא מיני מזונות.

אני עובר הלאה, סעיף ח' על פת דוחן או על ששאר מיני קטניות,

וברך שהכל והרע בועי נפשות.

גם אם אתה עושה לחם משאר סוגי הקטניות, גם שם הברכה היא במקום בורא פרי האדמה,

על הלחם הזה אומר שהכל.

הדבר מצוי שוב, בעולם זה מצוי, פה כמעט ואין.

כל הלחם שלנו מהחיטה.

תלך למקסיקו,

תיכנס לחנות נקולת,

רובה ורובה של הלחמים שם זה מהתירס.

לוקחים את התירס, טוחנים אותו דק-דק, ועושים מזה לחם.

מה מדרכים על הלחם הזה?

שהכול נהיה בדברו, ואחריו דברו נפשות.

עיניו ואמנו לברך על זה המוציא.

זה לא לחם, זה שקר.

לחם, דבר שנעשה מהחיטה, מהדגן,

זה לא נעשה מהדגן,

ולכן עיניו ואמנו לברך על מוציא.

גם בורא פרי האדמה אי-אפשר,

כיוון שזה נטחן,

התירס נטחן,

וממילא המילה פרי לא קיימת,

ולכן נברך על הלחם הזה שהכול נעויה בדברו.

והדרכה האחרונה, שוב אמנו זה לא לחם, ולכן ההדרכה האחרונה שלנו מרח על התירס בורא נפשות,

כך הוא הדין גם לגבי זה.

הברכה היא,

בורא נפשות רבות וחסרונן,

זה מה שצריך לנהוג באותם המקומות.

זה לא משנה אם אני גר במקסיקו,

או שאני בא אורח נוטה ללון, אני בא לשם יומיים, זה לא משנה.

קנית לחם כזה, תברך על זה שהכול לבורא נפשות.

אחד מהרבנים שם,

במקסיקו, בהתחלה הוא טען שצריך לברך על זה לבורא פרי האדמה,

הוא טען שיש גידול מיוחד,

תירס מיוחד שעושים אותו, זורעים אותו, בשביל לעשות את הלחם הזה.

אבל גם אותו הרב חזר בו,

הוא בדק ומצא וראה שאין גידול מיוחד, אלא לוקחים תירס רגיל,

טוחנים את זה ועושים מזה את אותו הלחם. ולכן גם אותו החכם חזר בו ואמר שעל אותו הלחם מברכים שהכול נהיה בדברו ואחריו בראי נפשות,

כך גם לגבי סוגי קטניות אחרות. מרן אומר, עשה לחם מהדוחן,

גם הדוחן אחד מסוגי הקטניות. וכן הלאה, בעולם יש כל מיני דברים, כל מיני סוגי לחמים,

מהמכנה המשותף,

בכולם הדרכה היא שהכול נהיה בדברו. חוץ הלחם שלנו המוציא,

והלחם שעשוי מהאורז מזונות.

זה הדבר היוצא מן הכלל.

חוץ משני הדברים האלה,

כל הדברים האחרים שתעשמו הם לחם,

כיוון שאין בהם תערובת של קמא חיטה,

הברכה היא שהכול נהיה בדברו.

טען ואמר מזונות, אמרנו קודם שבדיעבד יצא ידי חובה.

אבל אם יקח את הלחם הזה שעשו מתירס,

אחרי שאכל ושבע, אמר על זה ברכת המזון על המחייה,

גם בדיעבד לא יצא ידי חובה.

הברכה שהוא בירך,

אותן ארבעה ברכות היו ברכות ומתנה,

שילך לחכם שייתן לו תיקון,

ואחרי זה יאמר את ברכת בורא נפשות רבות.

כיוון שהברכות שהוא אמר היו ברכות ומתנה,

אחרי זה צריך לדבר בורא נפשות רבות וחסרו נעל.

גם על הבמבה, אותו דבר. גם שם אין הבדל.

המילה פרי אינה יכולה להיות,

כיוון שזה טחון היטב,

ולכן גם על הבמבה שהכול נהיה בדבריו ובסוף מראי נפשות.

מי שטען בורא פרי האדמה,

הוא לא טען בהלכה אלא הוא טען במציאות, הוא אמר,

שיש סוג תירס מיוחד שמגדלים,

שזרעים אותו בשביל לעשות במבה.

החלקים טוענים, זה נכון,

זה אותו תירס רגיל, מה שאתה אוכל, גם זה אותו דבר,

ולכן יש שם 70% מהתירס ועוד 30% מסופה בכמעט בוטנים.

שניהם,

גם זה וגם זה אחרי התחילה,

שהכול נהיה בדברו ובסוף בורא נפשות רבות. טען ואמר בורא פרי האדמה, טוב, בדיעבד הוא יצא לידי חובה,

סוף סוף זה לא שקר,

הוא צומך באדמה.

אבל ברכת תחילה יותר טוב לברך על זה שהכול

נהיה בדברו כמו שאמרנו קודם על השוקולד.

גם בשוקולד אתה מברך במקום העץ, אתה אומר שהכול נהיה בדברו.

על הסוכריה אתה מברך שהכול נהיה בדברו. כל המכנה המשותף באותם הדברים.

טחנתי את אותו הסודק סוכר,

לא נשאר ממנו מאומה, אין גמושים, אין חתיכות,

ולכן ההדרכה היא על השוקולד והסוכר שהכול,

גם הבנדה גם כן שהכול וכן העזאדה.

מה שאין כאל הביסלי,

הביסלי יש שמה 70-80% קמח אמיתי ולכן על הביסלי ההדרכה היא בזונות ואם אכלת כזית, תברך על זה, על המחייה ועל הכלכלה כך שיש ארגון גדול בין הבנדה לביסלי שניהם באכלים של הילדים. יש ילדים?