הלכות ביצה שנולדה ביום טוב, מוקצה וכיבוי ביום טוב — עם דיני נרות שבת ויום טוב כשחל יום טוב בערב שבת

 

- - - לא מוגה! - - - 

סימן תקי״ג,

ביצה שנולדה ביום טוב אסור לגע בה דהיינו לטלטלה וכל שכן שלא לאוכלה.

המשנה בביצה בדף ב',

המשנה העוסקת בהלכה זו, ביצה שנולדה ביום טוב אסורה.

כך גם לגבי שבת, שבת ויום טוב שווים לעניין זה,

וביצה שנולדה אסורה גם באכילה וממלה גם בטלטול אסור לטלטל את אותה הביצה.

אין הבדל אם זו ביצה אחת או שיש לו 20 ביצים, יש לו כמה תרנגולות.

הדין הוא שווה, שניהם שווים שאין היתר לא באכילה ולא בטלטול.

והגמרא מביאה שם ארבעה טעמים להסביר מדוע.

טעם האחד משום מוקצה, טעם השני הכנה די רבה.

התורה עברה בחומש שמות פרשת ושלח.

והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו.

יום שישי הוא יום חול.

יום חול יכול להכין לשבת.

יום חול יכול להכין ליום קדוש.

אסור שיום קדוש יכין ליום קדוש אחר.

ולכן,

בשבת זו ז' סיוון ביצה שנולדה אסורה באכילה מדאורייתא לפי דעת רבה.

והגמרא מסבירה.

כל ביצה מתיילדה ההיא דנה.

כבר יום קודם הושלמה, הוכנה במעיה של התרנגולת,

כך שהביצה הזו אסורה באכילה ביום שבת מדאורייתא עד מוצאי שבת.

שואלת הגמרא אם כך יום טוב רגיל או שבת רגיל, נתיר.

הגמרא עונה,

גזירה אטו יום טוב אחר שבת או שבת אחר יום טוב.

טעם נוסף, גזירה משום אשכין שזבו. הטעם האחרון, גזירה משום פירות הנושרים.

שלושה הטעמים הם בדאורייתא רבנן,

אבל לפי רבה יש לנו דוגמה שבת הזו,

דוגמה בדאורייתא או.

לפעמים יום טוב חל ביום ראשון.

פסח

יכול לחול במוצאי שבת,

או לפעמים חג השבועות גם יכול לחול במוצאי שבת.

ואז,

ביצה שנולדה ביום טוב, והיינו יום ראשון,

במעי התרנגול הוכנה יום קודם ביום שבת. נמצא שיום קדוש הכין ליום קדוש,

וגם בזה יש איסור גמור מדאורייתא.

אלף, כמינא,

א.

לגבי חולה.

חולה שיש בו סכנה פיקוח נפש, הכול מותר. תודה.

אבל חולה שאין בו סכנה,

אין מקום לתת לו ביצה כזו שאסורה באכילה מדאורייתא.

וכך ההלכה, אנחנו חוששים מדעת רבה,

ולכן ביצה שנולדה שבת אחר יום טוב או יום טוב אחר השבת,

גם לחולה שאין בו סכנה אסור.

בא הרופא ואומר,

הילד, התינוק הזה, צריך ביצה. תביא לו מייד ביצה.

ביצה טרייה, הביצה הישנה היא לא טובה.

אפילו אחי, למרות שהילד הזה חולה, אבל אין סכנה לחייו. אם אין סכנה,

כיוון שהביצה הזו שנולדה ביום שבת ז' סיוון,

שבת שחר יום טוב שאסורה באכילה מדאורייתא, אין יותר לנגוע ולבשל בשבילו את הביצה,

ואין הבדל אם זה חולה שאין בו סכנה אדם גדול או תינוק,

כולם שווים לעניין זה.

דווקא מינה עוד לגבי גוי שמביא ביצים.

אני לא יודע מתי הביצים האלה הטילה אותה מתרנגולת.

היום, אתמול, שלשום, אין לי שום ידיעה.

והגוי הזה לא למד מסכת ביצה. הוא לא יודע מה מותר לי ומה אסור לי.

הוא מסיח לפי תומו.

בשבת רגילה וביום טוב רגיל, אולי בדוואר דה רבנן, כן יהיה אפשר לסמוך עליו.

אבל שבת שחר יום טוב זה דאורייתא,

בוודאי שאי-אפשר לסמוך עליו להקל.

אי-אפשר להתיר לאכול על סמך דיבורו של אותו הגוי שהוא אומר לך שזה נולד ביום חמישי.

אלא אתה חושש, אולי היום הוא הביא את זה, היום יום שבת הטילה אותה מתרנגולת,

ולכן אין מקום להאמין לו גם כשהוא מסיח לפי תומו, וכך ההלכה אין צד היתר בשום אופן, לא תיגע בו יד,

עד מוצאי שבת.

יש הרבה מושבים שיש להם הרבה תרנגולות,

30,000-40,000,

והשבת ויום טוב שיש לנו בשבוע הזה,

פירוש הדבר, אם אתה אוסר לנגוע בביצים האלה,

יישארו שם בלול עשרות אלפי ביצים.

לפעמים מזג האוויר קר, לא יקרה שום דבר.

לא נורא, יישארו בלול עד מוצאי שבת.

הרי הלולים היום בונים אותם בצורה משופעת.

ברגע שהתרנגולת מטילה את הביצה,

הביצה מתגלגלת ויוצאת מחוץ ללול כדי שהתרנגולת לא תדרוך עליה,

לא תשבור אותה,

כך שהביצים נשמרות.

אלא מאי?

תמיד אנחנו לוקחים את הביצה הזאת, שמים אותה מייד במקרר,

שמים אותה בחדר קירור.

כאן, יום שישי, יום טוב,

יום שבת, שני הימים האלה, נולדה בזה, אסורה בזה.

אסור לנו לנגוע בהם, לא תיגע בו יד.

אבל אם יהיה שרב כבד,

35 מעלות,

הביצה הזאת שהטילה אותה התרנגולת ביום שישי,

עד מוצאי שבת תישאר כך בחוץ,

עד מוצאי שבת התרנגולת הזאת תתקלקל, תלך לאיבוד.

אם יש חשש כזה,

מותר לקרוא לגוי שיאסוף את הביצים האלה לחדר קירור.

על-ידי יהודי אין הווה אמנה להתיר.

אבל על-ידי גוי זה ייקרא שבות היא שבות,

כיוון שיש כאן הפסד מרובה,

לכן נוכל להקל בדבר.

אבל זה דבר נדיר, לא מצוי.

בדרך כלל חג השבועות,

האוויר 28, 29 מעלות, אין שרב כבד ואין חשש שהביצים האלה יתקלקלו,

יכול לנוח בשלום על משכבו שם עד מוצאי שבת, ולכן בדרך כלל גם על-ידי גוי לא יכולים להתיר שיביא ויכניס את הביצים הללו לחדר קירור.

אבל כמו שאמרתי, הדבר תלוי במציאות. אם במציאות יש חשש כזה,

הנה חדמה יהיה צד להתיר.

תלוי גם באיזה מקום נמצא הלול.

לפעמים הלול הזה נמצא במקום שהשמש מכה על זה, זה חשוף לשמש.

לפעמים יש עצים מסביב ללול ואין שם כמעט שמש,

כך שזה מגן על הביצים ואין חשש שייפסד,

וממילא אפילו על-ידי גוי אין היתר שילך ויאסוף את הכול.

כך גם לגבי שני עמים של ראש השנה.

מחלוקת.

מחלוקת בראשונים.

הגמרא במסכת דבה כמה בדף קי' דנא מתי מאמינים לגוי כשהוא מסיח לפי תומו.

מחלוקת בראשונים.

אבל כאן אם זה דאורייתא, בזה אין מחלוקת.

אין מקום להאמין לגוי, ולכן לא תיגע בו יד. אם יביא לך תבנית ביצים ביום שבת,

שבת שחר יום טוב,

תשאיר את זה עד מוצאי שבת, אין צד להתיר.

מה אתה אומר לו? תביא לי?

לא, הוא נפס, אני אומר לו להכין אותו, שיצטרף לארץ אב,

כי ייכנס שם למוכר.

האמירה לגוי אסורה, לא רק אם אתה אומר לו בשבת או ביום טוב, גם אם אתה אומר לו בימי החול,

עדיין האמירה אסורה,

אין היתר להתיר בכל זה, אין צד כולה בדבר,

ולכן שיניח כך את הביצים במקומם.

מרן יתייחס לנושא הזה באורח חיים, סימן ש״לד סעיף ב׳.

האם יש היתר לטלטל מוקצה במקום הפסד מרובה או לא?

ומרן דעתו שעל ידי יהודי אפילו במקום הפסד מרובה אסור.

אלא כל הצד שלנו, כל מה שאנחנו דנים,

אולי על ידי גוי יהיה מותר, אם זה הפסד מרובה. הפסד מרובה, פירוש הדבר, כמו שאני מתאר,

שהמצים יתקלקלו בוודאי.

אבל ברוב המקרים מזג האוויר הוא לא עד כדי כך קשה. זה ממטרטורים של מים.

או. היום כמעט בכל הלולים החדישים בונים את הלול עם ממטרת מים מלמעלה.

ואתה יכול לתכנת את השעון מים, אתה מכין מערב יום טוב את השעון,

וכשזה מתיז מים,

המים נשפכים על הביצים וזה מקרר את הביצים.

בכל שעתיים-שלוש יטפטף על זה כמה טיפות,

לא יקרה לביצים האלה שום דבר. כמה יעלה לו המים?

יעלה לו 50 שקל? 30 שקל?

בשביל זה לא נוכל להתיר ולומר לגוי שיאסוף את כל הביצים, ולכן אמרנו, בדרך כלל אין יותר.

אם יהיה מקרה יוצא דופן,

כמו שאמרתי, שיהיה הפסד מרובה,

אז יהיה צעד להקל על-ידי גוי.

הגמרא דנה בשאלה שלך, הגמרא פוסקת

השוחט תרנגונת ומצא בה ביצים גמורות מותרות,

ואפילו ביום טוב שלאחר השבת.

כך מרן פוסק לנו להלכה בסימן תקי״ג,

סעיף ז.

מרן מביא לנו להלכה את הקולה הזו של הגמרא.

קודם כול, אין איסור מדאורייתא. האיסור דאורייתא, בשעה שהתרנגולת מטילה את הביצה,

אז זה מתמתק, נגמר,

וכאן זה לא היה, היא לא הטילה את זה.

ב.

חכמים לא גזרו,

כי ביצים גמורות במעי מן דבר שלא מצוי,

ומלתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן, ולכן בזה אין איסור.

היום לא כל כך מצוי לנו פה,

אבל במושבים, הרבה פעמים הם שוחטים את העוף,

השוחט הכין מערב יום טוב, בדק היטב את הסכין,

הכין עפר לצורך מצוות כיסוי דם בעפר,

מרט את הנוצות בצוואר, ייתכן שהוא עשה את הכול, הכין את כל הדברים,

ואז אתה פותח אחרי המליחה,

אתה בא ושואל מה עושים בביצים האלה,

אומרים לו שמותר מעיקר הדין לאכול מהם בהם אין את הגזרה של חכמים. זו הדוגמה היחידה היוצאת מן הכלל.

אין הבדל אם זה בזכירות או בקבלנות.

הנקודה, הגזרה של חכמים, אמירה על הגוישות, בין אם זה בזכירות ובין אם זה בקבלנות.

בכל מקרה יש את הגזרה האמורה ואין צעד להתיר בדבר.

אני עובר לסימן תקייד,

מרן כותב לנו את האיסור כיבוי ביום טוב.

יש לנו היתר להדליק, להבעיר, אבל לכבות אין היתר,

אפילו אם רואה ביתו שנשרף,

אם אין שם סכנת נפשות, הדבר אסור.

וכן אין מחבין הבקעת, אפילו כדי שלא יתעשן הבית או הקדרה או כדי לשמש מיטתו. בכל אחד מהדברים הללו עדיין הגזרה האיסור קיים.

למה דברים אמורים? כשאין סכנה, אם יהיה סכנה, בחיי גוונה יש מקום להתיר.

כגון,

נפל כאן הנר,

הנר הזה יכול לנוח בשלום על משכבו,

תרחיק את הספסלים, תרחיק את השולחנות מזה,

ימשיך לבעור שעה-שעתיים עד שיכבה.

בזה איננו שום צד היתר לבוא ולכבות.

אבל לפעמים כשהנר נפל על השולחן אף אחד לא היה בבית.

הלכו להתפלל, אף אחד לא היה,

והנר שנפל שרף

את השולחן, השולחן, המיטה, הווילונות.

כל הבית התחיל לבעור.

במקרה הזה זה נקרא בזמן הזה סכנת חיים, פיקוח נפש,

ומותר לכתחילה לכבות.

אם הוא יכול לכבות לבדו הנה מתו, ואם לאו,

יכול להזעיק גם לטלפי עמך באש וכיוצא בהם,

כדי שיעזרו לו לכבות.

היום כמעט בכל בית יש חשמל.

אומנם החשמל עטוף בחומר בידוד,

אבל החומר בידוד הזה, הפלסטיק הזה, נשרף מייד.

מרגע שהוא נשרף,

אין לך בידוד, ממנה יש סכנת התחשמלות.

זו הבעיה הראשונה.

בעיה שנייה, כמעט בכל בניין יש גז,

ושוב, כשהגז מתלקח או מתפוצץ,

בלון גז או גז מרכזי, היינו אך בשניהם,

כשהבניין בוער יש את הסכנה האמורה,

ולכן היום בזמננו יש סכנת חיים,

ולכן אין איסור אפילו בשבת,

קל וחומר ביום טוב.

אבל כדאי שכל אדם ישים לב,

כדי שלא יבוא לידי חילולי שבת או חילולי יום טוב,

ישים לב מעיקרה שהנרות שלו לא יגרמו שרפה. כגון,

יש אנשים טיפשים שמניחים את נרות שבת או נרות יום טוב,

משאירים אותם על השולחן.

לפעמים הילד הקטן מושך אליו את המפה או דבר אחר,

והנר נופל. כשהנר נופל ומתחילה להיות שרפה,

ואז האנשים מזעיקים את מכבי אש כדי שיחבה.

למה לעשות דבר כזה?

למה לגרום חילולי שבת ליהודים?

תשאל את אנשי מכבי אש, מה אתם עושים בכל ליל שבת בין שבע לתשע בלילה?

הם יגידו לך, אנחנו מסתובבים, מכבים את השרפות של הדתיים,

שהנרות שבת הדליקו.

למה לעשות דבר כזה?

מן הראוי שאין להם מתקן כזה, כמו המתקן שיש לנו כאן,

שהנרות יהיו גבוהים בצד,

למעלה מהישג ידם של הילדים,

ואז האישה גומרת להדליק,

הכול סגור יפה,

המתקן הזה מגן שלא יקרה שום שרפה.

בכל מקרה צריך להניח את הנרות במקום גבוה ולא להניח את זה על השולחן.

פעם, בימים ההם, לא היה להם חשמל,

היו צריכים לאכול לאור הנרות. כשהנר נמצא על השולחן אתה יכול לראות את הקוצים של הדגים.

בלי זה הוא יכול לאכול את הקוצים.

לא הייתה להם ברירה.

אבל היום, ברוך השם, ישנו את האור של החשמל,

ולכן עדיף

להרחיק את הנרות, שיהיו גבוהות יותר,

כדי למנוע שלא יבואו, חלילה, לידי איסור.

כיבוי לצורך אוכל נפש, מחלוקת בין מרן להרמה, הרמה התיר אם לא יכול להציל את הקדרה בלא כיבוי.

אבל מרן החמיר יותר מהרמה בעניין זה.

גרם כיבוי

הגענו בזה הראשונים, והמסקנה היא, מרן אוסר גם גרם כיבוי.

איך יידמם? מה נקרא גרם כיבוי?

אני לוקח את הנר הדולק,

אני לא מכבה אותו עכשיו, אלא אני שם אותו בתוך כוס מלא מים,

או מכניס אותו לתוך בקבוק.

בעוד שעה, כשיגיע למפלס של המים,

ואז הנר הזה יכבה מאליו.

האם מותר או לא? לדעת מרן להחמיר בדבר. קודם זה היה אמור לדלוק חמש שעות,

שמת אותו בכוס מים, במקום חמש זה ידלוק רק שעה אחת,

ולכן הדבר אסור, אין שום יותר לעשות כאלה.

באיזה צורה כן יהיה מותר?

הפתרון הוא לפני שידליק את הנר.

לפני כן אני בא ושם אותו בתוך הכוס מים או בבקבוק.

בחיי גוונה אין איסור,

לא אסורו בחיי גוונה, אליבא דכולי עלמא, מותר לעשות דבר כזה ביום טוב. ולכן הוא הדין גם לגבי שעון גז,

שנקרח הגז.

לפני שאני שם את השלהבת, לפני שאני מדליק את הגז,

קודם אני מתכנת את השעון, דורך את הקפיץ,

כדי שזה יהיה אמור לכבות בעוד שעתיים.

ואחר כך אני בא ומדליק את הגז, בזה אני בדיקו לעלמא, יהיה מותר. עליו אחי, כמו שאמרנו, יש בדבר מחלוקת בפוסקים.

נר של בטלה,

דהיינו שאינו צריך לו, אסור להדליקו.

התורה התירה לנו להבעיר אש ביום טוב.

כמו שכתוב, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.

תדרשו בירושלמי, יום השבת הוא דאסור, הביום טוב שרת.

והירושלמי דן.

אני לא צריך את הנר הזה.

שום תועלת אין לבו. נר של בטלה.

האם מותר להדליק או לא?

הירושלמי מביא מחלוקת, ויש לנו גם מחלוקת בראשונים,

אם מותר להדליק נר של בטלה.

המסקנה היא,

מרן פוסק להחמיר.

אומנם הרמב״ם פוסק להקל בנר של בטלה, רוב הפוסקים לא הלכו בזה כדעת הרמב״ם, ולכן מרן פסק להחמיר.

כגון,

יש לו ילד שהגיע לגיל חמש, נולד בחג השבועות,

והוא רוצה להכין בשבילו מסיבת יום הולדת.

היום המנהג, איך עושים יום הולדת?

מדליקים נרות לפי מספר השנים.

אם הילד יהיה בן חמש, מכינים לו חמש נרות,

והוא מדליק, הילד, את כל הנרות, ויש כאלה מחמירים, גם מדליק וגם מחבב וכו'.

כל זה אסור לעשותו ביום טוב.

איזה טוענת יש לך בנרות הללו?

השמש מאירה, החשמל מאיר,

אין לך שום הנאה בתוספת אור הזו של אותם הנרות,

ולכן אין הווה אמנה בזה להתיר. תגיד להם, אתם רוצים מסיבת יום הולדת? הכול כן.

תביא להם עוגות, תביא להם טילון, תביא להם מה שהם רוצים, הילדים,

חוץ מהנרות הללו שאסורים בהדלקה, כיוון שזה נר של בטלה.

אולי אם העדד הזה זכה להיוולד אבא שלו תימני בלדי,

אז אולי יכול להיות שהם הולכים לפי הרמב״ם,

אולי יהיה מותר,

יכול להיות שזה יהיה מקרה יוצא מן הכלל.

אבל אשמים בדרך כלל חוששים לדעת מרם,

ולכן לנו, דדידן,

אין מקום להקל בחיי גוונם.

נר נשמה יותר טוב. נר נשמה,

מחלוקת בפוסקים.

המהרשן אומר,

רק בין השמשות מותר לומר לגוי. הלאה וכי לא.

כתב סופר חולק.

מחלוקת בראשונים,

האם נר נשמה יש בו תועלת או שזה כלום.

הרי כשאתה הולך ליד הקבר ומדליק, שם נמצאת נשמתו.

אבל אתה מדליק בבית,

מי אומר שהדבר הזה מביא לו עילוי נשמה?

לדעת הרבה פוסקים שמה שאתה מדליק זה אפס.

זה לא משנה אם זה בתוך שנה או לא בתוך שנה,

אם זה נפטר שנפטר לפני חודשיים,

או שהוא מדליק לעילוי נשמת של איזה תנא,

לעילוי נשמת רבי שמעון, בר יוחאי או מישהו אחר.

אין תועלת כשאתה מדליק את זה בתוך הבית.

זו הטענה של הרבה מגדולי הפוסקים.

אם אין תועלת,

ממילא לגבי יום טוב זה נקרא נר של בטנה שיהיה אסור.

ולכן הפוסקים נתנו לנו דרך, עצה פשוטה.

תיקח את הנר הזה לבית-הכנסת.

בית-הכנסת, ודאי שיש מצווה,

כבדו השם בהורים, זה הפתרון הקל ביותר. כך מסכם הביאור ההלכה על המקום, מביא את דברי האחרונים,

ואומר שידביק את זה בבית-הכנסת או בבית-המדרש,

בחיי גוונה יש היתר בדבר.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

גם הם מוכרים נר. איך אנחנו מוכרים פה? גם הם.

רק ששם זה לא בחי שקלים או ב-200 שקל.

שם זה היכה שאול ואלפיו ודרבית ורביבותיו.

הייתה תחנת רדיו, ביניהם ללג בעומר הם מכרו

18,000 דולר, נר לעילוי נשמת רבי שמעון מריו חארי.

אם היו לוקחים ומדליקים את הנר ליד קברו של רשבי, אני מסכים.

אבל אם הם מדליקים את זה באולפן,

איזה תועלת יש באולפן?

לדעת רוב הפוסקים,

מה שהדליקו באולפן זה אפס.

שום דבר אין בדבר הזה.

ואותו אדם שנתן להם את ה-18,000 דולר, זה סתם ברכה לבטלח, כמו שאומרים.

מה, רבי שמעון בר יוחאי נמצא באולפן?

הנשמה שלו שמה, הוא משדר להם? מה, שום דבר, אין קשר.

ולכן אין תועלת בדבר גם לגבי יום טוב,

וממילא אמרנו שההמלצה היחידה היא שידאגו להדליק את זה אך ורק בבתי כנסת או בתי מדרש.

בזה יהיה הדבר מותר, אליבא דקולה עלמם.

התוספות במסכת ביצה כב דנו לגבי ההדלקה.

אנחנו מדליקים ביום שישי זה נר לכבוד שבת.

האישה לוקחת את הנר בשעה שבע, מברכת ומדליקה.

תוספות דנו,

הרי באותו רגע שאתה מדליק,

אין לך בזה שום טוענת, שאגבי תיארע רמיימאנה,

אם כן זה נר של בטלה.

מתרצים התוספות ואומרים,

בשבע נכון שיש שמש,

אבל כבר השמש יורדת לצד מערב, נוטה לשקוע,

האור נחלש מאוד.

ואם אתה מדליק נר באותו רגע,

אתה יכול ליהנות לאורו,

אתה יכול לקרוא במי מדליקין עוד דבר אחר לאור הנר הזה,

בקלות רבה אתה עדיין נהנה באותו רגע,

ולכן זה לא נקרא נר של בטלה, אלה דברי התוספות,

כך העתיקו לנו שאר הפוסקים.

זה היה טוב פעם,

אבל בחמישים שנה האלה, מאז שהשעון שבת דואג לנו להדליק לנו את נר החשמל,

כל הדירה, כל הבית, אור כבר בשעה שש וחצי.

כשהאישה באה להדליק את הנרות,

באה להדליק נר קטן, נר שעבה,

ולא מביא שום טוענת שהרגה בטהרה, מה אם מענה?

יוצא על-פי זה שלפי התוספות זה נקרא נר של בטלה,

שלמאן דאמר האיסור להדליק אותו הוא מדאורייתא.

כך מעיר הגאון הרב אוירבך

בספר שמירת שבת כהלכתה.

הרב עצמו בספר שולחן שלמה כותב אחרת,

שיבולי הלקט, דן,

יש ברית מילה ביום החג, ואני רוצה לכבוד המילה להדליק נרות, כמו שנוהגים.

כך התוספות כתבו.

האם מותר או לא?

שיבולי הלקט אומר כן. נכון שאתה לא יושב לקרוא לאור הנרות האלה.

יש לך אור בצהריים, אור שמש,

אבל גם הכבוד יש בו תועלת. נר של בטלה, פירוש של דבר, יש בו שום תועלת, שום דבר.

כאן זה דבר מכובד.

אז גם לגבי נרות שבת, אתה עושה את זה לכבוד שבת, לכבוד ולתפארת,

ולכן הרב הקל בדבר.

אבל במחלוקת הזו יש לנו פתרון קל.

מערב יום טוב אני מכוון את השעון שבת,

בשעה שש וחצי אין חשמל.

השעון שבת מכבה לי את האור.

כשאני בא להדליק ברבע לשבע, עשרה לשבע, אני מדליק את הנרות שבת,

באותו רגע הנר מאיר,

ואני יכול ליהנות מאותו נר,

וממילא זה לא ייקרא נר של בטלה.

הליבא דקול עלמא הדבר הזה יכול להועיל.

בסתירה הזו, בין מה שהרב כותב בשולחן שלמה לבין שמירת שבת כהלכתה,

צריך לדעת מה כתב הרב קודם ומה כתב הרב אחר כך שחזר בו. אין לנו תאריכים על כתבי היד של הרב,

קשה לנו לדעת. אבל זה לא נפקא מינה למעשה.

למעשה, צריך להחמיר בדבר וכל אלף קמינה אולי לאחינו אשכנזים לדידו ולדידן.

ברור שחייבים לעשות את העצה שאמרתי,

לכבות את החשמל על-ידי השעון.

והסיבה היא למה אנחנו מחייבים.

למדנו בסימן רסג סעיף ח'

אסור לברך ולהדליק על נרות השבת,

כשבלאו הכי יש שם נרות אחרים, בלשון מרן,

על תוספת אורה אסור לברך.

אם כך,

הבעיה היא לא רק לגבי השבוע הזה.

בכל ערב שבת, בכל ערב יום טוב,

אם כבר החשמל דולק,

כשאתה בא להדליק את הנרות האלה,

יש רק תוספת אורה, יש שם כבר הרבה אור,

על תוספת אורה אסור לברך.

כך יוצא עלי בדברן.

אז גם פה תהיה אותה הבעיה.

אלא מאי, בכל ערב שבת הפתרון הוא קל מאוד.

אני בא לברך ולהדליק על נרות השבת?

אני קודם כול מכבה את החשמל, החשמל כבוי.

ואז אני מדליק את הנרות,

זה לא תוספת אלא זה עיקר הנר, עיקר המצווה.

אחר כך אתה מדליק גם את החשמל.

זה טוב בכל ערב שבת ובכל ערב יום טוב.

אבל בשבוע הזה, יום שישי זה,

אסור לנו לכבות את החשמל.

אם כן, מה שאתה מדליק את הנרות, הנרות הללו, הם לא רק החשש הראשון מנר של בטלה,

אלא החשוש השני, גם מצד תוספת הוראה שהברכה תהיה לבטלה.

ולכן אמרנו שהפתרון היחיד הוא לתכנת את השעון מערב יום טוב ביום חמישי,

שהחשמל בבית יכבה.

אתה בא להדליק את הנרות ב-10 ל-17,

ב-17 ל-17, אין חשמל, אין אור בבית באותו רגע.

אתה מברך, מדליק את הנרות, אליבדי כול עלמא.

המצווה קיימת בשלמות.

זה מה שרצוי לנהוג ולעשות.

אחינו אשכנזים, חלק מהם שהקלו בנושא של נר בתוספת אורה.

אבל, לדידה, אנחנו קיבלנו הוראות מרן,

ומרן פוסק שעל תוספת אורה אסור לבוא ולברך,

ממילא ביום טוב זה,

יום שישי זה,

צריך להקפיד בדבר.

לא עשה כן.

לא חשב על הבעיה בערב יום טוב,

בא לשאול אותנו בערב שבת בשעה 1830. מה אני עושה?

תגיד לו פתרון כאן.

הסלון שלך דולק בו חשמל, שם אתה אוכל.

אבל בחדר, חדר שינה,

שם לא הדלקת חשמל.

שייקח את המגש עם הנרות,

תברך ותדליק בחדר שינה,

שם הנרות הללו יאירו, זה לא יהיה תוספת אורה אלא יהיה אור ממש.

נכון שאנחנו מהדרים לברך ולהדליק על הנרות דווקא במקום שאוכלים.

זו לא חובה מעיקר הדין, זה רק הידור.

מצד הדין, בכל אחד מחדרי הבית אפשר לברך.

וכאן לחמוק מהאיסורים,

נר של בטלה ומהאיסור השני של ברכה לבטלה בתוספת אורה,

אנחנו מעדיפים שתברך ותדליק בחדר השני, חדר שלא דולק בו החשמל.

זה הפתרון השני.

אבל אם הם רוצים לקיים את ההידור,

שהנרות יהיו הנרות הללו בחדר האוכל,

אז יעשו את העצה הקודמת שאמרנו,

לתכנת את השעון מערב יום טוב, ביום טוב עצמו הכול כבוי,

בשעה שש וחצי נכווה החשמל,

ואז כשהיא באה לברך, להדליק בעשרה לשבע, חמישה לשבע,

הכול כדת וכדין, עליבא דכולא עלמא,

ואין הבדל בדברים האלה בין אם האישה מברכת ומדליקה,

או שהאישה הלכה ללדת, לא נמצאת בבית, והוא הבעל,

הוא שאמור לעשות את כל זה.

היינו הך, גם בזה וגם בזה הכול מותר.

רבי שבת נעשים ביום טוב.

מי אמר לך?

רב חסדה?

הגמרא במסכת

פסחים בדף מו, הגמרא מביאה מחלוקת,

רבה ורב חסדה,

וגם בראשונים יש לנו מחלוקת אם צורכי שבת נעשים ביום טוב או לא.

אם נלך לפי רבה,

בוא ונאמר החשמל הזה יכבה בעשר בלילה.

אני בנרות ששמתי שמן בערב שבת, ברבע לשבע, שמתי שמן שיהיה דולק עד 12 בלילה.

אז זה ימשיך להידלק אחרי שהחשמל יכבה.

אם נלך לפי רב חסדה שצורכי שבת נעשים ביום טוב,

אין לנו בעיה.

ואז זה לא יקרה נר של בטלה.

למה? כי לא רק אם אני נהנה מזה ביום טוב, גם אם נהניתי בשבת,

מהתורה צורכי שבת נעשים ביום טוב על ידי עירוב יהיה מותר בלכתחילה.

אם אתה הולך לפי רב חסדה זה בסדר.

הבעיה היא שהרבה מהראשונים פסקו הלכה כדעת רבה.

רבה אמר כל הטעם של ההיתר על ידי עירובי תבשלין כי מהתורה אומרים הועילו מקנאי לאורחים זאת אומרת צריך שיהנה מזה או שיהיה ראוי להנות מזה ביום טוב עצמו

אבל אם לא תהנה מזה ביום טוב עצמו אפילו שנהנית מזה בשבת לפי דעת רבה לוקה

במילא כאן תהיה בעיה לגבי הדלקת הנרות נכון שאני אהנה מזה בליל שבת

אבל ביום טוב לא נהניתי כלום.

אתה רואה שהתוספות חיפשו דרך שאני אהנה מזה ביום טוב עצמו.

אמרו שסמוך נשקיעה קצת חשוך,

הם לא אמרו ש...

אלא יש מקום להחמיר גם ביום טוב שסמוך לשבת כמו היום טוב הזה לעשות את העצה האמורה.

הביאור הלכה מזכיר את כל המחלוקת הזאת בהרחבה בסימן תקכז,

שם מדובר בהלכות עירובי תבשילין.

והרב מדגיש,

נכון הדבר שעשיתי עירוב כדת וכדין ביום חמישי, ערב יום טוב,

אבל אם אתה הולך בפי רבה שעיקר הטעם של ההיתר הואיל מכנאי אל האורחים,

ממלח חייב להכין את התבשיל להתחיל לבשל בבוקר יום השישי.

נכון שבכל ערב שבת דרכו של האדם הזה לוקח את ציר הבשר, שם אותו על האש בשבע בערב,

40 דקות לפני השקיעה, שם את הבשר החי,

בערב שבת מותר לך לעשות כן,

עד יום שבת בבוקר, יבוא בתשע,

החמין שלו כבר מבושל, כהוגן, במאה אחוז, אין בעיה.

אבל כשהוא עושה דבר כזה ביום שישי זה,

הרי אמרנו כל הכולה היא בגלל הועיל.

וכאן, גם אם יבואו לא אורחים,

כשהוא שם את האוכל בשעה שבע בערב,

ביום טוב, זה לא מבושל,

אין כאן שום דבר שראוי לאכילה.

אם כן, לפי רבה,

באיזה צורה כן יהיה מותר?

מייד, איך שהאישה קמה בבוקר, יום השישי, בחג השבועות,

לוקחת את ציר הבשר, שם אותו על האש בשבע בבוקר.

ואז,

מדאורייתא אין בעיה,

כבר בערב הוא מבושל כל צורכו הבשר,

ראוי למקלעי לאורחים, אם כן, הבישול הזה היה הבעיטה.

מה תגיד מדרבנן? מדרבנן,

על ידי העירוב, בזה פתרנו את הבעיה.

איך ההלכה?

חייבים להניח את זה דווקא בבוקר, כדעת רבה,

או שתאמר, כדעת רב חסדה,

שמהתורה צורכי שבת נעשים ביום טוב, זה הוויכוח שיש בראשונים,

וההמלצה של הביאור ההלכה, להשתדל להקדים. שוב, אין הבדל בזה בין איש לאישה,

גם נשים שמבשלות, מן הראוי שיקדימו ויניחו את הכול מוקדם ככל האפשר,

ולא לחכות לרגע האחרון. בדיעבד, נו, מהי דאבה הבא? אמרתי מרן שאתה אומר על פריטס והוא לא קילט בין נהימים,

אני הניח שיהיה חסום בארצות השאלות האלה.

אבל מצד שני,

מצד שני, מרן עצמו כן הביא בבית יוסף את דברי האומרים, הועיל.

הוא גם בסדר, הוא גם בית יוסף אומר על מרן.

טוב, מרן לא הזכיר את החילוק הזה,

כי כמו שאמרתי, הוא סמך על מה שכתב בבית יוסף.

יכול להיות אולי שמרן כן חושש לדעת רבה,

כי המחלוקת היא בדאורייתא,

וכאן המחלוקת היא שקולה,

ולכן קשה לנו להקל בלכתחילה,

וממילא גם לגבי הנושא של הנרות, גם שם קשה לנו להקל בלכתחילה לסמוך על דברי רב חסדה.

אלא הפתרון, כמו שאמרנו, שהחשמל יכבה,

ואז אני בא אל ידי כולה עלמא, הכול יהיה בסדר.

זאת ועוד, בואו ונאמר, נלך לפי רב חסדה,

שמהתורה צורכי שבת נעשים ביום טוב,

וכיוון שהנרות הללו ימשיכו לדלוק עד 12 בלילה,

אתה תהנה מזה אז.

ולפי רב חסדה,

אין כאן איסור מצד זה, מצד ההכנה מיום טוב לשבת.

אבל עדיין, הבעיה השנייה של תוספת אורה,

מה שלמדנו בסימן רסג סעיף ח',

את הבעיה הזאת אתה לא פתרת כשאתה מדליק והאור החשמל דולק.

הנרות הללו זה רק תוספת אורה.

על תוספת אורה אי-אפשר לברך.

זו הבעיה השנייה, ולכן אמרנו שאין פתרון, אין מנוס, אלא לדאוג כבר מערב יום טוב שהשעון שקע יכבה את החשמל.

מה

כשאומרת השערה יכולה לברך מתי ש... דווקא שגרפו קודם. למה ממש לא אמר שאדם שיש לו אור בבית לא יברך?

אמרנו לי, ג' בגלל בעלי בתים,

בכל מיני דמיונים אולי בגלל שבעל הבית שלו פתחו על הבית הזה, אמרנו לי. הרי ברכות לא מעכבות.

אם אדם מדליק נר והנר הזה לכבוד שבת, אנחנו מדליקים את החשמל כדי שיהיה לנו אור לכבוד שבת.

נכון שלא בירכנו על החשמל, ברכות לא מעכבות.

אז ממילא, במציאות יש כאן אור.

ומה שאני מדליק עוד נר קטן זה רק תוספת

קטנטנה של הפרוג'קטור הגדול של החשמל שמאיר יפה בבית.

אז איך נוכל להסתבך בספק ברכה לבטלה?

משנמה אם נאמר שלא יוצאים ידי חובה בהדלקת נרות חשמל,

אם נלך לפי שיטת אור לציון, חכם עין ציון שאומר שלא יוצאים ידי חובה,

כבודו צודק.

הטענה של חכם עין ציון,

הרי מי שמבין משהו בחשמל יודע שהחשמל מתחדש, הזרם מתחדש,

בכל שנייה עשרות פעמים.

ממילא,

כשאני מברך וציוונו להדליק נר של שבת,

על מה אתה מברך?

הזרם עדיין לא קיים.

כשאני בא להדליק בשמן,

כאן יש את השמן, המכל נמצא, ועל זה אני מברך.

פה הזרם לא קיים עדיין בעולם. הטורבינה תסתובב ותייצר לך בעוד דקה עוד ועוד זרם ועוד ועוד חשמל.

בינתיים זה לא קיים.

ולכן, לפי דעתם,

אסור לברך, וציוונו להדליק נר של שבת על החשמל.

אז אם נאמר לא יוצאים בזה ידי חובה,

אני מסכים, לפי המהלך שכבודו אומר.

אבל לדעת החלקים ואומרים, כיוון שאני יודע שזה נעשה באופן הטומאט וכל זה עתיד לבוא,

ממילא הם התירו לברך ולהדליק,

אז ממילא, אם אפשר לברך ולהדליק,

אז אפילו שהוא לא ברך, ברכות לא מעכבות,

והנר שהוא בא כעת לברך עליו זה רק בגדר תוספת תורה.

אז בכל יום שישי אמרנו, פתרון קל.

אני מחבק קודם את החשמל,

האישה מברכת,

מדליקה את הנרות,

ואחרי זה אני מדליק את החשמל,

הלבד לכל העלמא, זה מצוין, אין שום בעיה.

אבל יום שישי זה אתה לא יכול לכבות. יום תהוב אסור לנו לכבות את החשמל.

לכן אמרנו שישים את השעון שקע,

שהשעון יחבק.

בסדר, בתיאוריה אני מסכים להעצה שלך. מעשית

קשה מאוד, כמעט ואין אפשרות מעשית לעשות את הפטנט שאמרת, ולכן העצה שאנחנו אמרנו עם השעון היא יותר קלה, יותר פשוטה ויותר טובה,

וכך ראוי לעשות.

נכון,

אבל לבידן יש בעיה,

מצד עובר לעשייתן, יש בעיה בכל זה.