הלכות ביצה שנולדה ביום טוב, מוקצה וכיבוי ביום טוב — עם דיני נרות שבת ויום טוב כשחל יום טוב בערב שבת

- - - לא מוגה! - - - 

סימן תקי״ג, ביצה שנולדה ביום טוב אסור לגע בה דהיינו לטלטלה וכל שכן שלא לאוכלה. המשנה בביצה בדף ב', המשנה העוסקת בהלכה זו, ביצה שנולדה ביום טוב אסורה. כך גם לגבי שבת, שבת ויום טוב שווים לעניין זה, וביצה שנולדה אסורה גם באכילה וממילא גם בטלטול אסור לטלטל את אותה הביצה. אין הבדל אם זו ביצה אחת או שיש לו 20 ביצים, יש לו כמה תרנגולות. הדין הוא שווה, שניהם שווים שאין היתר לא באכילה ולא בטלטול. הגמרא מביאה שם ארבעה טעמים להסביר מדוע. טעם האחד משום מוקצה, טעם השני הכנה דרבה. התורה עברה בחומש שמות פרשת ושלח. והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו. יום שישי הוא יום חול. יום חול יכול להכין לשבת. יום חול יכול להכין ליום קדוש. אסור שיום קדוש יכין ליום קדוש אחר. ולכן, בשבת זו, ז' סיוון, ביצה שנולדה אסורה באכילה מדאורייתא, לפי דעת רבה. והגמרא מסבירה. כל ביצה מתיילדה העידנה כבר יום קודם הושלמה, הוכנה, במעיה של התרנגולת, כך שהביצה הזו אסורה באכילה ביום שבת מדאורייתא עד מוצאי שבת. שואלת הגמרא אם כך יום טוב רגיל או שבת רגיל, נתיר. הגמרא עונה, גזירה עתו יום טוב אחר שבת או שבת אחר יום טוב. טעם נוסף, גזירה משום אשכין שזבו. הטעם האחרון, גזירה משום פירות הנושרים. שלושה הטעמים הם בדא רבנן, אבל לפי רבה יש לנו דוגמה שבת הזו, דוגמה בדאורייתא. לפעמים יום טוב חל ביום ראשון. פסח, ככל החול במוצאי שבת. או לפעמים חג השבועות גם, יחול החול במוצאי שבת. ואז, ביצה שנולדה ביום טוב והיינו יום ראשון, במעי התרנגול הוכנה יום קודם ביום שבת. נמצא שיום קדוש הכינו יום קדוש, וגם בזה יש איסור גמור מדאורייתא. הנפקא מינא, א', לגבי חולה. חולה שיש בו סכנה פיקוח נפש, הכול מותר, אבל חולה שאין בו סכנה, אין מקום לתת לו ביצה כזו שאסורה באכילה מדאורייתא. וכך ההלכה, אנחנו חוששים מדעת רבה, ולכן ביצה שנולדה שבת אחר יום טוב, או יום טוב אחר השבת, גם לחולה שאין בו סכנה אסור. בא הרופא ואומר, הילד, התינוק הזה, צריך ביצה. תביא לו מייד ביצה. ביצה טרייה, ביצה הישנה היא לא טובה. אפילו לאכיל, למרות שהילד הזה חולה, אבל אין סכנה לחיילים. אין סכנה, כיוון שהביצה הזו שנולדה ביום שבת, ז' סיוון, שבת שאחר יום טוב שאסורה באכילה מדאורייתא, אין יותר לנגוע ולבשל בשבילו את הביצה, ואין הבדל אם זה חולה שאין בו סכנה אדם גדול או תינוק, כולם שווים לעניין זה. דווקא מינא עוד לגבי גוי שמביא ביצים. אני לא יודע מתי הביצים האלה הטילה אותה מתרנגולת. היום, אתמול, שלשום, אין לי שום ידיעה. והגוי הזה לא למד מסכת ביצה. הוא לא יודע מה מותר לי ומה אסור לי. הוא מסיח לפי תומו. בשבת רגילה וביום טוב רגיל, אולי בדבר דרבנן, כן יהיה אפשר לסמוך עליו. אבל שבת, שחר יום טוב זה דאורייתא, בוודאי שאי-אפשר לסמוך עליו להקל. אי-אפשר להתיר לאכול על סמך דיבורו של אותו הגוי, שהוא אומר לך שזה נולד ביום חמישי. אלא אתה חושש, אולי היום הוא הביא את זה, היום יום שבת הטילה אותה מתרנגולת, ולכן אין מקום להאמין לו גם כשהוא מסיח לפי תומו, וכך ההלכה אין צד היתר בשום אופן, לא תיגע בו יד, עד מוצאי שבת. יש הרבה מושבים שיש להם הרבה תרנגולות, 30,000-40,000, והשבת ויום טוב שיש לנו בשבוע הזה, פירוש הדבר, אם אתה אוסר לנגוע בביצים האלה, יישארו שם בלול עשרות אלפי ביצים. לפעמים מזג האוויר קר, לא יקרה שום דבר. לא נורא, יישארו בלול עד מוצאי שבת. הרי הלולים היום בונים אותם בצורה משופעת. ברגע שהתרנגולת מטילה את הביצה, הביצה מתגלגלת ויוצאת מחוץ ללול כדי שהתרנגולת לא תדרוך עליה, לא תשבור אותה, כך שהביצים נשמרות. אלא מאי? תמיד אנחנו לוקחים את הביצה הזאת, שמים אותה מייד במקרר, שמים אותה בחדר קירור. כאן, יום שישי, יום טוב, יום שבת, שני הימים האלה, נולדה בזה, אסורה בזה. אסור לנו לנגוע בהם, לא תיגע בו ירד. אבל אם יהיה שרב כבד 35 מעלות הביצה הזאת שהטילה אותה התרנגולת ביום שישי, עד מוצאי שבת תישאר כך בחוץ, עד מוצאי שבת התרנגולת הזאת תתקלקל, תלך לאיבוד. אם יש חשש כזה, מותר לקרוא לגוי שיאסוף את הביצים האלה לחדר קירור. על-ידי יהודי אין הווה אמנה להתיר. אבל על-ידי גוי זה ייקרא שבות היא שבות, כיוון שיש כאן הפסד מרובה, לכן נוכל להקל בדבר. אבל זה דבר נדיר, לא מצוי. בדרך כלל חג השבועות, האוויר 28, 29 מעלות. אין שרב כבד ואין חשש שהביצים האלה יתקלקלו, יכול לנוח בשלום על משכבו שם עד מוצאי שבת, ולכן בדרך כלל גם על-ידי גוי לא יכולים להתיר שיביא ויכניס את הביצים הללו לחדר קירור. אבל כמו שאמרתי, הדבר תלוי במציאות. אם במציאות יש חשש כזה, הנה כדומה, יהיה צד להתיר. תלוי גם באיזה מקום נמצא הלול. לפעמים הלול הזה נמצא במקום שהשמש מכה על זה, זה חשוף לשמש. לפעמים יש עצים מסביב ללול ואין שם כמעט שמש, כך שזה מגן על הביצים ואין חשש שייפסד, וממילא אפילו על-ידי גוי אין היתר שילך ויאסוף את הכול. כך גם לגבי שני עמים של ראש השנה. מחלוקת. מחלוקת בראשונים. הגמרא במסכת דבה כמה בדף קי' דנא מתי מאמינים לגוי כשהוא מסיח לפי תומו. מחלוקת בראשונים. אבל כאן, אם זה דאורייתא, בזה אין מחלוקת. בדבה דאורייתא, לבדי כל העלמא, אין מקום להאמין לגוי, ולכן לא תיגע בו יד. אם יביא לך תבנית ביצים ביום שבת, שבת שחר יום טוב, תשאיר את זה עד מוצאי שבת, אין צד להתיר. מה אתה אומר לו? תביא לי? לא, הוא נכנס לי. אני אומר לו, אני אכין אותו שייצטרף לארץ ארץ כי הוא ייכנס שמה במוקר. האמירה לגוי אסורה, לא רק אם אתה אומר לו בשבת או ביום טוב, גם אם אתה אומר לו בימי החול, עדיין האמירה אסורה. אין יותר להתיר בכל זה, אין צד כולה בדבר, ולכן שיניח כך את הביצים במקומם. מרן יתייחס לנושא הזה באורח חיים, סימן שלד, סעיף ב', האם יש היתר לטלטל מוקצה במקום הפסד מרובה או לא? למרן דעתו שעל ידי יהודי אפילו במקום הפסד מרובה אסור. אלא כל הצד שלנו, כל מה שאנחנו דנים, אולי על ידי גוי יהיה מותר, אם זה הפסד מרובה. הפסד מרובה, פירוש הדבר, כמו שאני מתאר, שהמצים יתקלקלו בוודאי. אבל ברוב המקרים מזג האוויר הוא לא עד כדי כך קשה. זה ממטרטורים של מים. היום כמעט בכל הלולים החדישים בונים את הלול עם ממטרת מים מלמעלה. ואתה יכול לתכנת את השעון מים, אתה מכין מערב יום טוב את השעון, וכשזה מטיץ מים, המים נשפכים על הביצים וזה מקרר את הביצים. בכל שעתיים-שלוש יטפטף על זה כמה טיפות, לא יקרה לביצים האלה שום דבר. כמה יעלה לו המים? יעלה לו 50 שקל? 30 שקל. בשביל זה לא נוכל להתיר לומר לגוי שיאסוף את כל הביצים, ולכן אמרנו, בדרך כלל אין יותר. אם יהיה מקרה יוצא דופן, כמו שאמרתי, שיהיה הפסד מרובה, אז יהיה צעד להקל על ידי גוי. הגמרא דנה בשאלה שלך, הגמרא פוסקת השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות, מותרות, ואפילו ביום טוב שלאחר השבת. כך מרן פוסק לנו להלכה בסימן תקי״ג סעיף ז. מרן מביא לנו להלכה את הקולה הזו של הגמרא. קודם כול, אין איסור מדאורייתא. האיסור דאורייתא, בשעה שהתרנגולת מטילה את הביצה, אז זה מתמתק, נגמר, וכאן זה לא היה, היא לא הטילה את זה. ב. החכמים לא גזרו. קיבצים גמורות במעי מן, דבר שלא מצוי, ומלתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן, ולכן בזה אין איסור. היום לא כל כך מצוי לנו פה, אבל במושבים, הרבה פעמים הם שוחטים את העוף. השוחט הכין מערב יום טוב, בדק היטב את הסכין, הכין עפר לצורך מצוות כיסוי דם בעפר, מרט את הנוצות בצוואר, ייתכן שהוא עשה את הכול, הכין את כל הדברים, ואז אתה פותח אחרי המליחה, אתה בא ושואל מה עושים עם הביצים האלה. אומרים לו שמותר מעיקר הדין לכל מיניים בהם אין את הגזירה של חכמים. זו הדוגמה היחידה יוצאת מן הכלל. אין הבדל אם זה בזכירות או בקבלנות. הנקודה, הגזירה של חכמים, אמירה לגוישות, בין אם זה בזכירות ובין אם זה בקבלנות. בכל מקרה יש את הגזירה האמורה ואין צעד להתיר בדבר. אני עובר לסימן תקייד. מרן כותב לנו את האיסור כיבוי ביום טוב. יש לנו היתר להדליק, להבעיר, אבל לכבות אין היתר, אפילו אם רואה ביתו שנשרף. אם אין שם סכנת נפשות, הדבר אסור. וכן אין מחבין הבקעת אפילו כדי שלא יתעשן הבית או הקדרה, או כדי לשמש מיטתו. בכל אחד מהדברים הללו עדיין הגזירה האיסור קיים. למה דברים אמורים? כשאין סכנה. אם יהיה סכנה, בחיי גווני יש מקום להתיר. כגון, נפל כאן הנר, הנר הזה יכול לנוח בשלום על משכבו, תרחיק את הספסלים, תרחיק את השולחנות מזה, ימשיך לבעור שעה-שעתיים עד שיכבה. בזה אין לנו שום צעד היתר לבוא ולכבות. אבל לפעמים, כשהנר נפל על השולחן אף אחד לא היה בבית. הלכו להתפלל, אף אחד לא היה, והנר שנפל שרף את השולחן, השולחן, המיטה, הווילונות. כל הבית התחיל לבעור. במקרה הזה זה נקרא בזמן הזה סכנת חיים, פיקוח נפש, ומותר לכתחילה לכבות. אם הוא יכול לכבות לבדו, הנה מתו, ואם לאו, הוא יכול להזעיק גם לטלפן עמך באש וכיוצא בהם, כדי שיעזרו לו לכבות. היום כמעט בכל בית יש חשמל. אומנם החשמל עטוף בחומר בידוד, אבל החומר בידוד הזה, הפלסטיק הזה, נשרף מייד. מרגע שהוא נשרף, אין לך בידוד, ממנה יש סכנת התחשמלות. זו הבעיה הראשונה. בעיה שנייה, כמעט בכל בניין יש גז, ושוב, כשהגז מתלקח ומתפוצץ, בלון גז או גז מרכזי, היינו אך בשניהם, כשהבניין בוער, יש את הסכנה האמורה, ולכן היום בזמננו יש סכנת חיים, ולכן אין איסור אפילו בשבת, קל וחומר ביום טוב. אבל כדאי שכל אדם ישים לב, כדי שלא יבוא לידי חילולי שבת או חילולי יום טוב, ישים לב מעיקרה שהנרות שלו לא יגרמו שרפה. כגון, יש אנשים טיפשים שמניחים את הנרות שבת או נרות יום טוב, ומשאירים אותם על השולחן. לפעמים הילד הקטן מושך אליו את המפה או דבר אחר, והנר נופל. כשהנר נופל ומתחילה להיות שרפה, ואז האנשים מזעיקים את מכבי אש כדי שיכבה. למה לעשות דבר כזה? למה לגרום חילולי שבת ליהודים? תשאל את אנשי מכבי אש, מה אתם עושים בכל ליל שבת בין שבע לתשע בלילה? הם יגידו לך, אנחנו מסתובבים, מכבים את השרפות של הדתיים, שהנרות שבת הדליקו. למה לעשות דבר כזה? מן הראוי שאין להם מתקן כזה כמו המתקן שיש לנו כאן, שהנרות יהיו גבוהים בצד, למעלה מהישג ידם של הילדים, ואז האישה גומרת להדליק, הכול סגור יפה, המתקן הזה מגן שלא יקרה שום שרפה. בכל מקרה, צריך להניח את הנרות במקום גבוה ולא להניח את זה על השולחן. פעם, בימים ההם, לא היה להם חשמל, היו צריכים לאכול לאור הנרות. כשהנר נמצא על השולחן אתה יכול לראות את הקוצים של הדגים. בלי זה הוא יכול לאכול את הקוצים. לא הייתה להם ברירה. אבל היום, ברוך השם, ישנו את האור של החשמל, ולכן עדיף להרחיק את הנרות, שיהיו גבוהות יותר, כדי למנוע שלא יבואו חלילה לידי איסור. כיבוי לצורך אוכל נפש, מחלוקת בין מרן להרמה, הרמה התיר אם לא יכול להציל את הקדירה בלא כיבוי, אבל מרן החמיר יותר מהרמה בעניין זה. גרם כיבוי, הגענו בזה הראשונים, והמסקנה היא, מרן אוסר גם גרם כיבוי. איך ידמם? מה נקרא גרם כיבוי? אני לוקח את הנר הדולק, אני לא מכבה אותו עכשיו, אלא אני שם אותו בתוך כוס מלא מים, או מכניס אותו לתוך בקבוק, בעוד שעה, כשיגיע למפלס של המים, ואז הנר הזה יכבה מאליו. האם מותר או לא? בדעת מרן להחמיר בדבר. קודם זה היה אמור לדלוק חמש שעות, שמת אותו בכוס מים, במקום חמש זה ידלוק רק שעה אחת, ולכן הדבר אסור, אני שום היתר לעשות כהן. באיזה צורה כן יהיה מותר? הפתרון הוא, לפני שידליק את הנר. לפני כן אני בא ושם אותו בתוך כוס מים או בבקבוק, בחיי גוונה אין איסור, לא אסורו בחיי גוונה, אליבא דכולי עלמא, מותר לעשות דבר כזה ביום טוב. ולכן הוא עדין גם לגבי שעון גז, שנקרא חגז. לפני שאני שם את השלהבת, לפני שאני מדליק את הגז, קודם אני מתכנת את השעון, דורך את הקפיץ, כדי שזה יהיה אמור לכבות בעוד שעתיים. ואחר כך אני בא ומדליק את הגז, בזה אליבא דכולי עלמא, יהיה מותר, הלא וכי, כמו שאמרנו, יש בדבר מחלוקת בפוסקים. נר של בטלה, דהיינו שאינו צריך לו, אסור להדליקו. התורה התירה לנו להבעיר אש ביום טוב. כמו שכתוב, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. דרשו בירושלמי, יום השבת הוא דאסור, הביום טוב שרי. והירושלמי דן. אני לא צריך את הנר הזה. שום תועלת אין לבו. נר של בטלה. האם מותר להדליק או לא? הירושלמי מביא מחלוקת, ויש לנו גם מחלוקת בראשונים, אם מותר להדליק נר של בטלה. המסקנה היא, מרן פוסק להחמיר. אמנם הרמב״ם פוסק להקל בנר של בטלה, אבל רוב הפוסקים לא הלכו בזה כדעת הרמב״ם, ולכן מרן פסק להחמיר. כגון, יש לו ילד שהגיע לגיל חמש, נולד בחג השבועות, והוא רוצה להכין בשבילו מסיבת יום הולדת. היום המנהג, איך עושים יום הולדת? מדליקים נרות לפי מספר השנים. אם הילד יהיה בן חמש, מכינים לו חמש נרות, והוא מדליק, הילד, את כל הנרות, ויש כאלה מחמירים, גם מדליק וגם מחבא וכו'. כל זה אסור לעשותו ביומתו. איזה טוענת יש לך בנרות הללו? השמש מאירה, החשמל מאיר, אין לך שום הנאה בתוספת אור הזו של אותם הנרות, ולכן אין הבה אמנה בזה להתיר. תגיד להם אם אתם רוצים מסיבת יום הולדת, הכול כן, תביא להם עוגות, תביא להם טילון, תביא להם מה שהם רוצים, הילדים, חוץ מהנרות הללו שאסורים בהדלקה, כיוון שזה נר של בטלה. אולי אם הילד הזה זכה להיוולד, אבא שלו תימני בלדי, אז אולי יכול להיות שהם הולכים לפי הרמב״ם, אולי יהיה מותר. יכול להיות שזה יהיה מקרה יוצא מן הכלל. אבל השמים בדרך כלל חוששים לדעת מרם, ולכן לנו, לדידן, אין מקום להקל בחי גוונם. נר נשמה יותר. נר נשמה, מחלוקת בפוסקים. אמר אפשר אומר, רק בין השמשות מותר לומר לגוי. הלא וכי לא. כתב סופר חולק. מחלוקת בראשונים, האם נר נשמה יש בו תועלת, או שזה כלום? הרי כשאתה הולך ליד הקבר ומדליק, שם נמצאת נשמתו. אבל אתה מדליק בבית, מי אומר שהדבר הזה מביא לו עילוי נשמה? דעת הרבה פוסקים, שמה שאתה מדליק זה אפס. זה לא משנה אם זה בתוך שנה או לא בתוך שנה, אם זה נפטר שנפטר לפני חודשיים, או שהוא מדליק לעילוי נשמת של איזה תנא, לעילוי נשמת רבי שמעון, בר יוחאי או מישהו אחר, אין תועלת כשאתה מדליק את זה בתוך הבית. זו הטענה של הרבה מגדולי הפוסקים. אם אין תועלת, ממילא לגבי יום טוב זה נקרא נר של בטלה, שיהיה אסור. ולכן הפוסקים נתנו לנו דרך עצה פשוטה. תיקח את הנר הזה לבית-הכנסת. בית-הכנסת ודאי שיש מצווה, כבדו השם בהורים, זה הפתרון הקל ביותר. כך מסכם הביאור ההלכה על המקום, מביא דברי האחרונים ואומר שידליק את זה בבית-הכנסת או בבית-המדרש, בחיים גוונה יש היתר בדבר. תודה רבה. תודה רבה. או ב-200 שקל. שם זה עיקר שאול באלפה ודרבית ברביבותיו. היה תחנת רדיו, ביניהם ללג בעומר הם מכרו 18,000 דולר, נר לעילוי נשמת רבי שמעון מר יוחאי. אם היו לוקחים ומדליקים את הנר ליד קברו של רשבי, אני מסכים. אבל אם הם מדליקים את זה באולפן, איזה תועלת יש באולפן? לדעת רוב הפוסקים, מה שהדליקו באולפן זה אפס. שום דבר אין בדבר הזה. ואותו אדם שנתן להם את ה-18,000 דולר זה סתם ברכה לבטלח, כמו שאומרים. מה, רבי שמעון בר יוחאי נמצא באולפן? הנשמה שלו שמה? הוא משדר להם? מה, שום דבר, אין קשר. ולכן אין תועלת בדבר גם לגבי יום טוב, וממילא אמרנו שההמלצה היחידה, שידאגו להדליק את זה אך ורק בבתי-כנסת או בתי-מדרש. בזה יהיה הדבר מותר, אליבא דקולה עלמא. התוספות במסכת ביצה כב דנו לגבי ההדלקה. אנחנו מדליקים ביום שישי זה נר לכבוד שבת. האישה לוקחת את הנר בשעה 19, מברכת ומדליקה. תוספות דנו. הרי באותו רגע שאתה מדליק, אין לך בזה שום טוענת, שרגה ביתי הרמאי מאנה. אם כן, זה נר של בטלה. מתרצים התוספות ואומרים, בשבע, נכון שיש שמש, אבל כבר השמש יורדת לצד מערב, נוטה לשקוע. האור נחלש מאוד. ואם אתה מדליק נר באותו רגע, אתה יכול ליהנות לאורו, אתה יכול לקרוא במי מדליקין עוד דבר אחר לאור הנר הזה. בקלות רבה אתה עדיין נהנה באותו רגע, ולכן זה לא נקרא נר של בטלה, אלה דברי התוספות, כך העתיקו לנו שאר הפוסקים. זה היה טוב פעם, אבל בחמישים שנה האלה, מאז שעון שבת דואג לנו להדליק לנו את נר החשמל, כל הדירה, כל הבית, אור כבר בשעה 18.30. כשהאישה באה להדליק את הנרות, באה להדליק נר קטן, נר שעבה, זה לא מביא שום טוענת שהרגעה בטהרה, מה היא מענה? יוצא על-פי זה שלפי התוספות זה נקרא נר של בטלה, שלמאן דאמר האיסור להדליק אותו הוא מדאורייתא. כך מאיר הגאון הרב אוירבך בספר שמירת שבת כהלכתה. הרב עצמו בספר שולחן שלמה כותב אחרת שיבולי הלקט דן, יש ברית מילה ביום החג, ואני רוצה לכבוד המילה להדליק נרות, כמו שנוהגים. ככה התוספות כתבו. האם מותר או לא? שיבולי הלקט אומר כן. נכון שאתה לא יושב לקרוא לאור הנרות האלה. יש לך אור בצהריים, אור שמש. אבל גם הכבוד יש בו תועלת. נר של בטלה, פירוש של דבר, יש בו שום תועלת, שום דבר. כאן זה דבר מכובד. אז גם לגבי נרות שבת, אתה עושה את זה לכבוד שבת, לכבוד ולתפארת, ולכן הרב הקל בדבר. אבל במחלוקת הזו יש לנו פתרון קל. מערב יום טוב אני מכוון את השעון שבת. בשעה שש וחצי אין חשמל. השעון שבת מכבה לי את האור. כשאני בא להדליק ברבע לשבע, עשרה לשבע, אני מדליק את הנרות שבת, באותו רגע הנר מאיר, ואני יכול ליהנות מאותו נר, וממילא זה לא ייקרא נר של בטלה. הלבד לכול עלמא הדבר הזה יכול להועיל. בסתירה הזו, בין מה שהרב כותב בשולחן שלמה לבין שמירת שבת כהלכתה, צריך לדעת מה כתב הרב קודם ומה כתב הרב אחר כך שחזר בו. אין לנו תאריכים על כתבי היד של הרב, קשה לנו לדעת. אבל זו לא דווקא מינה למעשה. למעשה, צריך להחמיר בדבר. לכולא דווקא מינה אולי לאחינו אשכנזים לדיד ולדידן. ברור שחייבים לעשות את העצה שאמרתי, לכבות את החשמל על-ידי השעון. והסיבה היא, למה אנחנו מחייבים? למדנו בסימן רסג, סעיף ח' אסור לברך ולהדליק על נרות השבת, כשבלאו הכי יש שם נרות אחרים, בלשון מרן, על תוספת אורה אסור לברך. אם כך, הבעיה היא לא רק לגבי השבוע הזה. בכל ערב שבת, בכל ערב יום טוב, אם כבר החשמל דולק, כשאתה בא להדליק את הנרות האלה, שרק תוספת אורה, יש שם כבר הרבה אור, על תוספת אורה אסור לברך. כך יוצא עלי בדברן. אז גם פה תהיה אותה הבעיה. אלא מאי, בכל ערב שבת הפתרון הוא קל מאוד. אני בא לברך ולהדליק על נרות השבת, אני קודם כול מכבה את החשמל, החשמל כבוי. ואז אני בא להדליק את הנרות, זה לא תוספת אלא זה עיקר הנר, עיקר המצווה. אחר כך אתה מדליק גם את החשמל. זה טוב בכל ערב שבת ובכל ערב יום טוב. אבל בשבוע הזה, יום שישי זה, אסור לנו לכבות את החשמל. כן, מה שאתה מדליק את הנרות, הנרות הללו, לא רק חשש הראשון מנר של בטלה, אלא החשש השני גם מצד תוספת תורה שהברכה תהיה לבטלה. ולכן אמרנו שהפתרון היחיד הוא לתכנת את השעון מערב יום טוב ביום חמישי, שהחשמל בבית יכבה. אתה בא להדליק את הנרות ב-10 ל-17, 15 ל-17, אין חשמל, אין אור בבית באותו רגע. אתה מברך, מדליק את הנרות, אליבדי כול עלמא. המצווה קיימת בשלמות, זה מה שרצוי לנהוג ולעשות. אחינו אשכנזים, חלק מהם שהקלו בנושא של נר בתוספת אורה. אבל, לדידה, אנחנו קיבלנו הוראות מרן, ומרן פוסק שעל תוספת תורה אסור לבוא ולברך, ממילא ביום טוב זה, יום שישי זה, צריך להקפיד בדבר. לא עשה כן. לא חשב על הבעיה בערב יום טוב, בא לשאול אותנו בערב שבת בשעה 1830. מה אני עושה? תגיד לו פתרון קל. הסננט שלך דולק בו חשמל, שם אתה אוכל. אבל בחדר, חדר שינה, שם לא הדלקת חשמל. שייקח את המגש עם הנרות, תברך ותדליק בחדר שינה, שם הנרות הללו יאירו. זה לא יהיה תוספת אורה, אלא יהיה אור ממש. נכון שאנחנו מהדרים לברך ולהדליק על הנרות דווקא במקום שאוכלים. זה לא חובה מעיקר הדין, זה רק הידור. מצד הדין, בכל אחד מחדרי הבית אפשר לברך. וכאן לחמוק מהאיסורים, נר של בטלה ומהאיסור השני של ברכה לבטלה בתוספת אורה, אנחנו מעדיפים שתברך ותדליק בחדר השני, חדר שלא דולק בו החשמל. זה הפתרון השני. אבל אם הם רוצים לקיים את ההידור, שהנרות יהיו הנרות הללו בחדר האוכל, אז יעשו את העצה הקודמת שאמרנו, לתכנת את השעון מערב יום טוב, ביום טוב עצמו הכול כבוי, בשעה שש וחצי נכווה החשמל, ואז כשהיא באה לברך, להדליק בעשרה לשבע, חמישה לשבע, הכול כדת וכדין, עליבא דכולא עלמא, ואין הבדל בדברים האלה בין אם האישה מברכת ומדליקה, או שהאישה הלכה ללדת, לא נמצאת בבית, והוא הבעל, הוא שאמור לעשות את כל זה, היינו הך, גם בזה וגם בזה הכול מותר. מי אמר לך? רב חסדה? הגמרא במסכת פסחים בדף מ״ו, הגמרא מביאה מחלוקת, רבה ורב חסדה, וגם בראשונים יש לנו מחלוקת אם צורכי שבת נעשים ביום טוב או לא. אם נלך לפי רבה, בוא ונאמר החשמל הזה יכבה בעשר בלילה. אני בנרות ששמתי שמן, בערב שבת, ברבע לשבע, שמתי שמן, שיהיה דולק עד שתיים-עשרה בלילה. אז זה ימשיך להידלק אחרי שהחשמל יכבה. אם נלך לפי רב חסדה שצורכי שבת נעשים ביום טוב, אין לנו בעיה. ואז זה לא יקרה נר של בטלה. למה? כי לא רק אם אני נהנה מזה ביום טוב, גם אם נהניתי בשבת, מהתורה צורכי שבת נעשים ביום טוב, על ידי עירוב יהיה מותר בלכתחילה. אם אתה הולך לפי רב חסדה זה בסדר. הבעיה היא שהרבה מהראשונים פסקו הלכה כדעת רבה. רבה אמר, כל הטעם של ההיתר על ידי עירובי תבשלין, כי מהתורה אומרים, הועילו מקנעי נעורכים. זאת אומרת, צריך שיהנה מזה או שיהיה ראוי להנות מזה ביום טוב עצמו. אבל אם לא תהנה מזה ביום טוב עצמו, אפילו שנהנית מזה בשבת, לפי דעת רבה לוקה. במילא, כאן תהיה בעיה לגבי הדלקת הנרות. נכון שאני איהנה מזה בליל שבת, אבל ביום טוב לא נהניתי כלום. אתה רואה מהתוספות, שהתוספות חיפשו דרך שאני איהנה מזה ביום טוב עצמו. אמרו שסמוך לשקיעה קצת חשוך, הם לא אמרו ש... אלא יש מקום להחמיר גם ביום טוב שסמוך לשבת, כמו היום טוב הזה, לעשות את העצה האמורה. אביר הלכה מזכיר את כל המחלוקת הזו בהרחבה בסימן תקכז, שם מדובר בהלכות עירובי תבשילין. והרב מדגיש, נכון הדבר שעשיתי עיאוב כדת וכדין ביום חמישי, ערב יום טוב, אבל אם אתה הולך בפי רבה שעיקר הטעם של ההיתר הואיל מכנעי לאורחים, ממלאך חייב להכין את התבשיל להתחיל לבשל בבוקר יום השישי. נכון שבכל ערב שבת דרכו של האדם הזה לוקח את ציר הבשר, שם אותו על האש בשבע בערב, 40 דקות לפני השקיעה, שם את הבשר החי, בערב שבת מותר לך לעשות כן, עד יום שבת בבוקר, יבוא בתשע, החמין שלו כבר מבושל, כהוגן, במאה אחוז, אין בעיה. אבל כשהוא עושה דבר כזה ביום שישי זה, הרי אמרנו כל הכולה היא בגלל הועיל, וכאן, גם אם יבואו לאורחים, כשהוא שם את האוכל בשעה שבע בערב, ביום טוב, זה לא מבושל, אין כאן שום דבר שראוי לאכילה. אם כן, לפי רבה, באיזה צורה כן יהיה מותר? מייד, איך שהאישה קמה בבוקר יום השישי בחג השבועות, לוקחת את ציר הבשר, שם אותו על האש בשבע בבוקר. ואז, מדאורייתא אין בעיה, כבר בערב הוא מבושל כל צורכו הבשר, הועיל עם מקלעי לאורחים. אם כן, הבישול הזה היה הביתר. מה תגיד מדרבנן? מדרבנן על-ידי העירוב, בזה פתרנו את הבעיה. איך ההלכה? חייבים להניח את זה דווקא בבוקר, כדעת רבה, או שתאמר, כדעת רב חסדה, שמהתורה צורכי שבת נעשים ביום טוב, זה הוויכוח שיש בראשונים, והמלצה של הביאור ההלכה להשתדל להקדים. שוב, אין הבדל בזה בין איש לאישה, גם נשים שמבשנות, מן הראוי שיקדימו ויניחו את הכול מוקדם ככל האפשר, ולא לחכות לרגע האחרון. בדיעבד, נו, מהי דיעבד? אבל מצד שני, מצד שני, מרן עצמו כן הביא בבית יוסף את דברי האומרים, הועיל. טוב, מרן לא הזכיר את החילוק הזה כי כמו שאמרתי, הוא סמך על מה שכתב בבית יוסף. יכול להיות אולי שמרן כן חושש לדעת רבה, כי המחלוקת היא בדאורייתא, וכאן המחלוקת היא שקולה. ולכן קשה לנו להקל ולכתחילה, ומילא גם לגבי הנושא של הנרות, גם שם קשה לנו להקל ולכתחילה לסמוך על דברי רב חסדה. אלא הפתרון, כמו שאמרנו, שהחשמל יכבה, ואז אני בא לידי כולה עלמא, הכול יהיה בסדר. זאת ועוד. בואו ונאמר, נלך לפי רב חסדה, שמהתורה צורכי שבת נעשים ביום טוב, וכיוון שהנרות הללו ימשיכו לדלוק עד 12 בלילה, אתה תהנה מזה אז. ולפי רב חסדה אין כאן איסור מצד זה, מצד ההכנה מיום טוב לשבת. אבל עדיין, הבעיה השנייה של תוספת אורה, מה שלמדנו בסימן רסג סעיף ח', את הבעיה הזאת אתה לא פתרת כשאתה מדליק ואור החשמל דולק. הנרות הללו זה רק תוספת אורה. על תוספת אורה אי-אפשר לברך. זו הבעיה השנייה, ולכן אמרנו שאין פתרון, אין מנוס, אלא לדאוג כבר מערב יום טוב שהשעון שקע יכבה את החשמל. אבל תקופה של תאונה על השעון השנייה של תאונה על השעון השנייה של תאונה דווקא שירכו קודם. למה ממלן לא אמר שאדם שיש לו אור בבית לא יברך? הוא אמר לי, ג' בגלל בעלי בתים. יכול להיות, אני אומר, אולי בגלל שבעל הבית שלו פתרון על הבית הזה. הרי ברכות לא מעכבות. אם אדם מדליק נר והנר הזה לכבוד שבת, אנחנו מדליקים את החשמל כדי שיהיה לנו אור לכבוד שבת. נכון שלא בירכנו על החשמל, ברכות לא מעכבות. אז ממל, במציאות יש כאן אור. ומה שאני מדליק, עוד נר קטן, זה רק תוספת קטנטנה של הפרוג'קטור הגדול של החשמל שמאיר יפה בבית. אז איך נוכל להסתבך בספק ברכה לבטלה? משנמה אם נאמר שלא יוצאים ידי חובה בהדלקת נרות חשמל. אם נלך לפי שיטת אור לציון, חכם עין ציון, שאומר שלא יוצאים ידי חובה, כבודו צודק. הטענה של חכם עין ציון, הרי מי שמבין משהו בחשמל יודע שהחשמל מתחדש, הזרם מתחדש, בכל שנייה עשרות פעמים. ממלח, כשאני מברך וציוונו להדליק נר של שבת, על מה אתה מברך? הזרם עדיין לא קיים. כשאני בא להדליק בשמן, כאן יש את השמן, המרחל נמצא, ועל זה אני מברך. פה הזרם לא קיים עדיין בעולם. הטורבינה תסתובב ותייצר לך בעוד דקה עוד ועוד זרם ועוד ועוד חשמל. בינתיים זה לא קיים. ולכן, לפי דעתם, אסור לברך וציוונו להדליק נר של שבת על החשמל. אז אם נאמר לא יוצאים בזה ידי חובה, אני מסכים לפי המהלך שכבודו אומר. אבל לדעת החוקים ואומרים, כיוון שאני יודע שזה נעשה באופן אוטומט וכל זה עתיד לבוא, ממילא הם התירו לברך ולהדליק, אז ממילא, אם אפשר לברך ולהדליק, אז אפילו שהוא לא ברך, ברכות לא מעכבות, והנר שהוא בא כעת לברך עליו זה רק בגדר תוספת תורה. אז בכל יום שישי אמרנו, פתרון קל. אני מחבק קודם את החשמל, האישה מברכת, מדליקה את הנרות, ואחרי זה אני מדליק את החשמל. הלבד לכל העלמא, זה מצוין, אין שום בעיה. אבל יום שישי זה אתה לא יכול לכבות. יום טוב, אסור לנו לכבות את החשמל. ולכן אמרנו שישים את השעון שקע, שהשעון יכבה. בסדר, בתיאוריה אני מסכים להעצה שלך. מעשית קשה מאוד, כמעט ואין אפשרות מעשית לעשות את הפטנט שאמרת, ולכן העצה שאנחנו אמרנו עם השעון היא יותר קלה, יותר פשוטה ויותר טובה, וכך ראוי לעשות. נכון. אבל לדידן יש בעיה, מצד עובר לעשייתן יש בעיה בכל זה.