חובת הלבבות ז' | הרב אמנון יצחק שליט"א [תשסו]
תאריך פרסום: 12.05.2006, שעה: 18:27
חובות הלבבות
שיעור 7
בעזרת השם נעשה ונצליח
והשם עלינו ברחמיו ירויח!
פרק שלישי, שער הבטחון.
אך ההקדמות אשר בבירורן ואמיתתן יושלם לאדם הבטחון באלקים הן 5. זאת אומרת, כשיבין על בוריו כל דבר ודבר ויתאמת בליבו לאמיתות מוחלטת, אדם זה יושלם אצלו הבטחון באלקים.
מה הן ההקדמות? 5.
אחת מהן, שיאמין ויתברר אצלו התקבצות השבעה ענינים באלקים, אשר בהתקבצם במי שבוטחים בו, יתכן לבטוח עליו, וכבר זכרתים והעירותי עליהם במה שנזדמן לי מן הכתוב והם... זאת אומרת, דבר ראשון: אדם צריך להאמין ולהתברר לו שהדבר יהיה מבורר אצלו ששבעת הענינים שאנחנו למדנו כבר בפעם הקודמת, ונחזור עליהם כרגע, כשהם מתקבצים, שבעת התנאים האלה במי שבוטחים בו, אז יתכן לבטוח עליו ב-100%!.
הראשון: שהבורא יתברך מרחם על האדם יותר מכל מרחם, וכל רחמים וחמלה שיהיו מזולתו עליו, כולם הם מרחמי האל וחמלתו! כמו שאמר הכתוב "ונתן לך רחמים ורחמך, והרבך". זאת אומרת, הבורא יתברך מרחם על האדם, יותר מכל מרחם! מה שנראה לעינינו שיש מרחמים, זה כל הרחמים והחמלה שבאים מזולת השם, מבני אדם, זה רק מהשם יתברך! כיון שהשם נתן לנו רחמים, והוא המרחם. זאת אומרת; מאיפה יש לנו בכלל מידת רחמים לרחם? אם לא השם נטע בנו מידה זו של רחמים. אז ממילא, כל מידה של רחמים שמושפע עלינו על ידי כל גורם שהוא, עיקרם ויסודם הוא מהשם יתברך, והקב"ה הוא המרחם על הכל, ואי אפשר שהאדם ירחם יותר מהמרחם עצמו שנתן לו רחמים.
לכן, 'שלשה ימים לבכי', שאם אדם בוכה יותר מזה על מת, מראה כביכול שהוא מרחם יותר מהקב"ה המרחם. אז חכמים קבעו: שלשה ימים -לבכי, שבעה ימים -להספד.
ומה שאנחנו רואים לכאורה, שיש אנשים שמרחמים, וכאילו אנחנו רואים את דיניו של הקב"ה, ולכאורה הם קשים? גם זה רחמים! רק בגלל שאנחנו לא יודעים את המערכת, אז ממילא אנחנו חושבים שזה לא רחמים כי כל דבר שמציק לנו, מטריד אותנו, מכביד עלינו, אז אנחנו חושבים שכל העכבות האלה הם לא מצד הרחמים.
אבל, לפעמים אדם מתעכב במהלכו, וזאת תהיה הצלתו. ולפעמים היסורים יביאו אותו להרהר בעולמו, והכל הולך על משקל זה שהקב"ה משתמש בדיניו מתוך רחמים, להיטיב את האדם, ולהביאו לחיי העולם הבא!
אבל גם מה שאנחנו רואים שפתאום אחד ריחם עלינו, הכל נובע מאיתו יתברך, שנתן בלבו לרחם. ואם רואים אחד שמתאכזר אלינו? הקב"ה נתן בלבו להתאכזר אלינו, והכל לפי סיבי סיבות הראויים לנו באותה העת ובאותו הזמן.
זאת אומרת הכל מאיתו יתברך, ואין דבר שזז בעולם בלי שיגיע אלינו, בלי שהקב"ה נמצא בתוך התמונה! לכן, אנחנו צריכים לדעת, שהרחמים, זה הכל מאיתו יתברך!.
דבר שני, כי הבורא יתעלה, לא יתעלמו ממנו אופני תועלת האדם, והדין נותן זה, מפני שהוא האחד ממעשיו, ואין מי שיודע באופני תקנות העשוי והפסדו, ובפגעים המשיגים אותו, ובאופני מחלתו וארוכתו יותר מעשהו.
זאת אומרת, הבורא יתברך שמו, לא נעלם ממנו כל אופני התועלת שאנחנו זקוקים להם, והדין נותן זה. הדין, השכל מחייב, שהקב"ה מודע, ויודע את כל אופני התועלת שאנחנו צריכים, מפני שאנחנו אחד ממעשיו והוא ברא אותנו, ואין מי שיודע ואין מי שיודע באופני תקנות העשוי והפסדו, מי שעשה את העצם הזה, את האדם הזה, ודאי שהוא יודע את כל אופני התקנות שזה העשוי, שזה האדם במקרה שלנו הברוא, וההפסדים שלו, ובודאי שהוא יודע בפגעים המשיגים אותו, ובודאי שהוא יודע את אופני המחלה והארוכה זה הרפואה יותר מעושהו אין יותר מזה! אחד שיצר כלי הוא יודע מה החסרונות ומה היתרונות באיזה מצבים הוא יעמוד ואיזה לא, ואם מהנדס יודע, אז ודאי שמי שברא את הכלי בעצמו יודע.
ואם יהיה זה נמצא בעושים מבני אדם, אשר לא יחדשו במעשיהם זולתי צורה מקרית, אך השורש והצורה העצמית אין להם בהם שום תחבולה, ולא יכולת לחדשם, ואשר חידש שורש האדם וצורתו ותכונתו וסדר חבורו, הוא החכם היודע בעניני תועלותיו ונזקיו, והטוב לו בעולמו ואחריתו בלי ספק.
זאת אומרת, בואו ונסתכל, אומר רבינו בחיי: ואם יהיה זה נמצא בעושים מבני אדם כל היוצרים מבני אדם כל אלה שעושים מעשים בונים מכונות שעושים כל מיני דברים, אשר לא יחדשו במעשיהם זולתי צורה מקרית, את עצם החומר הם לא המציאו, לוקחים ברזל ועושים מכונית, לוקחים פלסטיק ועושים צורה, הם רק יוצרים צורה מקרית, בעצם החומר עצמו אין להם נגיעה בכלל! רק השורש והצורה עצמית אין להם שום תחבולה ולא יכולת לחדשם, לך תוציא ברזל מעצמך... אז אין הם יכולים ובכל אופן אנחנו אומרים שהם יודעים בדיוק מה תקנתם של כל אלה הכלים שהם עשו. אז מי שחידש את שורש האדם וצורתו ותכונתו וסדר חיבורו הוא החכם היודע בעניני תועלות והנזקים והטוב לו באחריתו בעולמו, ואחריתו בלי ספק.
נקרא כאן את המפרש ה"פת לחם" שאומר: "אופני תועלת האדם באיזה אופן יוכל להועילו והדין נותן זה" דהיינו השכל מחייב שהוא כן.
"באופני התקנות", תחילה דיבר בתחילת יצירתו ברחם באיזה אופנים תוכל הטיפה להיות נקלטת, בשביל שהטיפה תיקלט ויצא מזה עובר, יש אופנים מסויימים שהיא תוכל להיקלט, ובשביל שיהיה ולד נוצר ממנה, ובאיזה אופנים תפסד הטיפה ותאבד ולא יתהווה ממנה כלום, ואחרי זה דיבר על משך זמן היות העובר בבטן אמו, איזה פגעים יוכלו להשיגו שם ולהזיק לו, ואחר זה דיבר על זמן גידולו שהוא מגיח מן הבטן, איזה אופנים יוכלו להחלותו, ובאיזה יוכל להרפא ממחלתו.
מה זה "צורה מקרית"? צורה מקרית, זה הנקרא בלשון העברית תבנית או תואר, כמו שאנחנו אומרים; כלי זה עגול, או מרובע, או משולש, זה נקרא צורה מקרית. כי היא יכולה להשתנות, העיגול יכול להשתנות, והמרובע יכול להשתנות.
"בעיקרו", מה זה? או באוזניו או ברגליו, זה עצם האוזן או הרגל. והצורה הזאת איננה עצם מעצמות חומר הכלי, רק היא מקרה. ותוכל להשתנות בתואר אחר, כאשר ישר בעיני היוצר לעשות, הקב"ה יכול לשנות את כל הצורות למה שהוא רוצה.
מה זה השורש והצורה העצמית? השורש הוא הייולי, הנקרא בלשון סתם 'חומר', זה החומר הראשוני שהיה בבריאה שממנו נוצרו כל הצורות עצמם, והצורה העצמית, היא המהוה את המציאות של הדבר במהות, מהייולי הראשון.
הייולי הראשון, פירושו של דבר, זה, בואו נגיד מין חומר כזה, שהחומר הזה, הוא המקום שעליו יבוא החומר הממשי, וממנו מתחיל הכל ונוצר. מהייולי הזה.
...כן, אבל הוא חומר דק מן הדק עד אין נבדק, שהוא מקום לתבנית עצמו.
...הוא לא בדיוק כזה, הוא כמעט רוחני! זה כמו שאתה אומר שאני אומר שאני עושה עכשיו [הבל מהפה] וזה משהוא שהוא לא ניכר ולא ניבדל ויכול להתלבש עליו עשן, אם אני עושה עשן, אז רואים אותו על הדבר הזה.
והוא עצם הדבר במה שהוא, שהרי הייולי הוא משותף לכל, והצורה, היא המבדלת, להיות זה זהב וזה כסף. זאת אומרת, יש חומר ויש את הצורה, והצורה זה כמו הזהב והכסף, וכן בכל המון המציאות.
"אין לו שום תחבולה ולא יכולת לחדשם" לאדם בדברים שהוא עושה, ותחבולה מונח על דברים שהוא ביכולתו הפשוט לעשותו, אולם אפשר לו להתנכל בתחבולה, ולגרום פעולת הדבר ההוא, כמו דרך משל; לצוד את בעלי החיים, שאין ביכולתו ללכוד את החי, אם לא על ידי תחבולת פרישת הרשת שנכנס בו החי בעצמו. לדוגמא, הדייג לא יכול לבוא ולתפוס ככה את הדגים בידים, אז את עצם הדבר כמות שהוא הוא לא יכול לעשות, מה הוא עושה? הוא עושה תחבולה, והוא עושה רשת, והרשת בולמת את הבעל חי ואז הוא בא וניגש ותופס, אבל בפני עצמו הוא לא יכול לעשות את הדבר בפני עצמו, זה נקרא תחבולה, מה שהוא לא יכול להשיג בכוחות עצמו, הוא עושה על ידי תחבולה.
ומה זה "יכולת"? זה הכח הטבעי הפועל בטבע, והוא ההפך מן התחבולה שהוא פעולת השכל בדרך גרם לפעולה שהשכל הוא הגורם לפעולה, והיכולת יכול להיות מושלל מן השכל, לא צריך שכל בכל דבר בשביל יכולת, כמו שאש, אנחנו אומרים שביכולתו לשרוף, זה יכולת. יכולת האש לשרוף, היא לא צריכה שכל בשביל לשרוף, אז יש יכולת שהיא נובעת מן השכל ויש יכולת שהיא לא צריכה שכל, כמו שאנחנו אומר אש שורפת ואפשר לחמם מים, ועל המים לכבות, יש להם כוח לכבות ולקרר וכל מיני דברים כאלה.
כמו שאנחנו אומרים באדם, שיש באדם כוחות, שמשרתים למזון של האדם: יש הכח המושך, איך יורד אצלנו האוכל למטה? אתה שם אותו פה והוא נמשך אוי ואבוי אם הוא לא היה נמשך אם לא היה הכח המושך היה נתקע האדם היה נחנק! יש כח המושך.
ויש כח המעכל, ויש כח המוציא, כל הכוחות האלה, הם כוחות שנקראים על צד היכולת, זאת אומרת שלא יונח עליהם רק שם יכולת, ולא פועל ברצון.
"שורש האדם וצורתו" זה נקרא חומר וצורה.
"והתכונה שלו", זה מספר האברים והגידים ושאר חלקי גופו זה "תכונתו", מה זה תכונתו של האדם? מספר אבריו וגידיו ושאר חלקי גופו וכוחות הנפש שלו וערכן זה לזה.
מה זה "סדר חיבורו"? זה החיבור הכולל חיבור הנפש אל הגוף וחיבור החלקים והרכבתם זה עם זה, אז יש חיבור נפש לגוף, ויש חיבור כל החלקים, הרי כל החלקים אנחנו מורכבים מרמ"ח אברים ושס"ה גידים, והכל מתחבר, זה סדר חיבורו.
"תועלת ונזק" הם בחינות הטוב והרע הפרטיים ההויים.
אחרי זה מדבר בכלל הנהגתו, שהקב"ה יתברך מנהיג אותו בכללו בדרך שיטב לו בעולם הזה בעולם הבא. דרך משל, שלזה טוב לחיות בעושר, ולזה טוב לחיות בעוני, וזה מה שאומר והטוב לו בעולמו ובאחריתו.
לא כל אדם טוב לו להיות עשיר, ולא כל אדם טוב לו להיות עני, "פן איורש וכחשתי", זאת אומרת, אדם יכול להגיע למצב של עניות, וחס ושלום להכחיש את הבורא!
יכול אדם להגיע לעשירות ולבעוט בבחינת "וישמן ישורון ויבעט", אז הקב"ה יודע מה מתאים לכל אחד.
הקב"ה יודע שאם הוא יברא אדם שהוא יהיה יותר מדאי יפה, עלול ללכת לכיוונים רעים ביותר, אז הוא לא עושה אותו כל כך יפה, וזו הצלתו! וכן על זה הדרך.
זאת אומרת, אדם לא יצטער ולא יתחרט על שום מצב שהקב"ה בחר לו כיון שהכל נעשה חכמה ובהשכל מה ייטיב לו בחייו ובאחריתו.
ולזה מביא את הפסוק "אני השם אלקיך מלמדך להועיל להשכילך מדריכך בדרך תלך" דהיינו בכל התועליות של הפרטים של כל אחד בשעתו כפי הצורך, ולכן על זה אומר הנהגה כוללת "אני מדריכך בדרך תלך".
ואמר "כי את אשר יאהב השם יוכיח וכאב את בן ירצה", זאת אומרת הקב"ה, גם כשמוכיח את האדם זה מראה על אהבתו לו! כשאדם פוסקת אהבה ממנו, אז הוא מגרש מעליו את מי שמזיקו ומטרידו ומצערו. אבל באהבתו אותו, הוא סובל עדין את האדם, למרות שהאדם הזה עושה דברים שהם לא טובים לו.
אבא רוצה את הבן שלו, ולכן מוכיח אותו, להועיל אותו, להיטיב לו. ככה הקב"ה מוכיח אותנו! זאת אומרת, כשאדם מקבל יסורים, הוא צריך מצד אחד לשמוח! למה? משום שהוא רואה שהקב"ה עדין מתיחס לו, אז זאת אומרת שהוא לא השליך אותו מעל פניו.
אבל אם חלילה האדם רואה שאין עליו שום השגחה כביכול, והוא עושה מה שבא לו, ואין מי שמפריע לו כלל וכלל, הוא צריך לפחד מאד! שהקב"ה כבר זרק אותו, מעליו והניחו למקרים, ואז אחריתו רעה מאוד.
אז מה שמקשים העולם ואומרים: אבל הנה אתה רואה רשעים מצליחים ולא קורה להם כלום שום מחלות שום נזקים ועושים מה שרוצים ואוכלים מה שרוצים?
-הפוך! צריך לראות בזה, שהדבר הזה מורה, שבעצם הם מופקרים כבר! כי לא יתכן שבנאדם עושה הרבה עבירות והקב"ה לא מעוררו, ואם הוא לא מעוררו, סימן שהוא השליכו מעל פניו.
אבל אם הוא רואה שעל כל דבר הוא מקבל מכה, הוא צריך לשמוח! הקב"ה לא נותן לו אפילו להרבות בסטיות מדרכו, מיד! צדיקים, הקב"ה מיד מעורר אותם! אז זאת אומרת, האדם צריך לשמוח, אם מעוררים אותו מן השמים.
אז נחזור רק על הדבר נראה אחרי שביארנו נראה איך זה מסתדר: אמרנו, והשני, כי הבורא יתעלה לא יתעלמו ממנו אופני תועלת האדם, אז אל תחששו! הקב"ה רואה אותנו, ומתסכל במעשינו, והוא יודע בדיוק מה טוב לנו ומה לא. ולא צריך לתת לו עצות... ולא צריך לבקש כל מיני בקשות, כי אם הוא רוצה כך -זה כך, ואם הוא רוצה אחרת -זה אחרת, אתה רוצה כן? מה? לעזור? ולהעזר, בשביל לעשות את רצונו יתברך שיוסיף לך כלים שיתן לך כוחות, שיתן לך חכמה, לעשות את מעשה השם ואת רצונו? זה תמיד תבקש!
אבל לבקש בענין גשמי, הקב"ה יודע בדיוק מה אתה צריך:
אנשים מבקשים ברכה לפרנסה, מבקשים לפרנסה שהקב"ה יפתח להם שערי פרנסה, "והיה אם שמוע תשמע בקול השם אלקיך, והישר בעיניו תעשה, והאזנת למצותיו, ושמרת כל חוקיו", אז "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני השם רופאך". הכלל הוא פשוט! אם אתה שומע ועושה הכל, אל תדאג, הקב"ה יסיר ממך; מחלות בעיות יסורים קשיים הכל! אין לך שום בעיה. "אם שמוע תשמע" -הכל יהיה בסדר. אם אתה לא שומע אז הקב"ה מראה לך שאתה לא שומע...
'מזונות קצובים' אל תדאג! הם יגיעו, מה אתה מבקש? שהקב"ה יתן לך מה שכבר קצב לך? אז יש אנשים שהם מבקשים אז בסדר נותנים להם ומברכים אותם בשביל שלא יחשבו שלא רוצים לברך אותם אבל בעצם המזונות קצובים.
תיטיב דרכך השנה בראש השנה תגיע עם סל של מצות גדול יראו שאתה באמת השתדלת השנה לעשות את רצון הבורא אז הקב"ה ודאי שיאפשר לך אם הוא רואה שאתה הולך ושאתה עושה את רצונו למה שהוא לא יפתח לך שערי שמים בשביל שתוכל לעשות יותר ויותר? אבל גם הקב"ה יודע שאם הוא יתן לך את הכל בבת אחת אתה עלול חס ושלום להשתמש בזה לדברים כאלה ואחרים שתפסיד את מזונותיך.
אומר ה'חפץ חיים' כיון שהמזונות קצובים אל ירבה אדם בהוצאות, כי הוא לא יודע מה נקצב לו; אתה הרמת טלפון לשאול מה התקציב שקיבלת השנה? לא הודיעו לך נכון, אז מאיפה אתה יודע? אתה מבזבז, הולך על חשבון האוברט', ואומר יהיה בסדר יהיה בסדר... אבל המזונות קצובים, ובסוף מה? זה נשאר חובות ואז הוא נגרר וכן הלאה ומתחיל להתרוצץ, ומאבד את זמנו בשביל להשיג גמ"חים וכל מיני דברים, ועלבונות, ומסתתר מאנשים, בשביל מה צריך את זה? תחיה כמו שהקב"ה נתן לך.
השני, כי הבורא יתעלה לא יתעלמו ממנו אופני תועלת האדם והדין נותן זה מפני שהוא אחד ממעשיו ואין מי שיודע באופני תקנות העשוי והפסדו, ובפגעים המשיגים אותו, ובאופני מחלתו וארוכתו יותר מעושהו. אין מי שיודע יותר, ממה שאנחנו נצרכים.
ואם יהיה זה נמצא בעושים מבני אדם אשר לא יחדשו במעשיהם זולתי צורה מקרית אך השורש והצורה העצמית אין להם בהם שום תחבולה ולא יכולת לחדשם, ואשר חידש שורש האדם וצורתו ותכונתו וסדר חבורו, הוא החכם היודע בעניני תועלותיו ונזקיו, והטוב לו בעולמו ואחריתו בלי ספק. אז ודאי שמי שעושה את הדברים והוא אדם והוא יוצר דברים והוא מבין במה שהוא עשה כל שכן הבורא יתברך כמו שבארנו בארוכה קודם. וכמו שכתוב (ישעיה) "אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך", ואמר (משלי) "כי את אשר יאהב השם יוכיח וכאב את בן ירצה".
דבר שלישי, כי הבורא יתברך חזק מכל חזק, ודברו נגזר מכל דבר! ואין משיב דינו, כמו שנאמר (תהלים) "כל אשר חפץ השם עשה", ואמר (ישעיה) "כן יהי דברי אשר יצא מפי, לא ישוב אלי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי".
אז הקב"ה חזק מכל חזק, אין מי שיכול לבטל את גזירתו, ודברו נגזר מכל דבר, ואין לקב"ה שום בעיה להביא למה שהוא רצה, בכל דבר שהוא בעולם ובכל סיבה מן הסיבות שבעולם.
ואין משיב דינו, אם הקב"ה החליט על משהו, וכך נגזר, אין משיב את דינו. כי ככה הוא דן, וככה הוא פסק. ועל זה אמרו חכמים: ש'הגזירה שוחקת מההשתדלות'. כשאדם משתדל יותר מדאי, עומדת הגזירה בצד וצוחקת על ההשתדלות של האדם! אדם משתדל להשיג דברים שבעצם נגזר עליו דבר אחר, וההשתדלות היא לריק, ואנחנו אומרים ש"לא ניגע לריק"! יש אדם שמקפיד לעשות הסכמים וחוזים עם בטחונות כאלה ואחרים, והגזירה שוחקת, כי היא יודעת שעיתו קרוב מאוד, והוא עומד לעזוב את העולם, והוא עושה השתדלויות לאין שיעור, ותוכניות ובניה, ואל תשאל מה הוא מתכנן... ו"בין רגע היה ובין רגע איננו". אז זאת אומרת, אין משיב דינו של הקב"ה, כמו שנאמר "כל אשר חפץ השם עשה". "כן יהי דברי אשר יצא מפי, לא ישוב אלי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי", כך אומר ישעיה הנביא.
הדבר רביעי, כי הוא משגיח על הנהגת בני האדם כולם, ולא יניחם ולא יתעלם מהם ולא יסתר ממנו דבר מהם, מקטנם ועד גדולם, ולא ישכיחהו דבר את דבר, כמו שכתוב (ישעיה) "למה תאמר יעקב ותדבר ישראל, נסתרה דרכי מהשם ומאלקי משפטי יעבור?".
על זה נאמר, שלא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא זה, "למה תאמר יעקב ותדבר ישראל: נסתרה דרכי מהשם? ומאלקי משפטי יעבור?" איך יעקב אבינו אמר בשעה שהקב"ה ממליך את בנו מצרים, את יוסף! ויעקב אבינו אומר: "נסתרה דרכי מהשם ומאלקי משפטי יעבור", אומר ישעיה הנביא, שהקב"ה אומר לו, אף פעם לא אמרת דבר של בטלה, ופה אמרת דבר של בטלה.
ואמר (ישעיה) "הלא ידעת, אם לא שמעת, אלהי עולם השם! בורא קצות הארץ, לא יעף ולא יגע, אין חקר לתבונתו".
אז זאת אומרת אנחנו מושגחים, והשם יודע במצבינו, והכל הוא רואה, והכל הוא שומע, והוא לא שוכח שום דבר, "זוכר כל הנשכחות השם", ואין שום בעיה.
אנחנו הבעיה, אנחנו הבעיה ששוכחים שיש אלקים שברא את העולם והוא לא מתעייף והוא לא יגע, זה אנחנו שוכחים! והשם זוכר כל הנשכחות.
כתוב, שאחרי 120 שנה, יגיע הבנאדם למעלה, וישאלו אותו: נו, מה עשית? -אז הוא יגיד: אני? אני תמיד שאמרו לי להכנס להשלים מנין, תמיד אני השלמתי, ובכיפור אני הייתי צם, היה עני אחד שתמיד הייתי נותן לו באופן קבוע, כשהייתי רואה אותו נותן לו מעות, ומה עוד היה... מה עוד היה... אז אומרים לו בשמים: תשמע, תשמע רגע, תשמע, "זוכר כל הנשכות השם" אתה חיללת שבת! אתה אכלת איסורים! אתה עשית כך וכך! אתה עשית כך וכך! ומתחילים לפרוט לו את כ--ל העונות שלו! אתה זוכר משהו, אבל הקב"ה זוכר את הנשכחות שלך!.
בא צדיק, מה עשית בעולם? -רבונו של עולם! מחילה! פעם אחת שכחתי לעשות איזה מעשה מצוה, ופעם היה, מה עוד היה... מה עוד היה, כן, פעם אחת התבטלתי היה איזה סיבה שלא ידעתי אם זה נכון, ואני חושב שהתבטלתי מלימוד תורה, ופעם היה, מה עוד היה... אומר לו: "זוכר את כל הנשכחות השם"; כמה למדת תורה! כמה מצות עשית! כמה זה...!
מה שאנחנו זוכרים -אייי... הקב"ה "זוכר את הנשכחות", כל אחד לפי מצבו; הרשע זוכר את המעט מצות שהוא עשה, הצדיק זוכר את העבירות שהוא עשה, "וחטאתי לנגדי תמיד", כל הזמן 'אוי ואבוי! מה עשיתי?'.
ה'חפץ חיים' היה סופר את השנה, איפה הרגעים שברחו לו 5 דקות הוא מצא בשנה שנעלמו הוא לא זוכר מה עשה איתם הוא בוכה בוכה בוכה איפה ה-5 דקות מה אני יגיד לשמים? הוא לא היה שורך את הנעל, למה? כי בחיבור של שריכת הנעל לוקח שניות ועוד שניות ועוד שניות -בחיים זה לוקח שבועים! אז הוא לא שורך את הנעלים, בלי שרוכים.
חשבון! חשבון! צריך חשבון בחיים, ואנשים ככה חיים... 'אל תראה אותי ככה, אני מאמין, אני זה...' "צדיק יסוד עולם"... ממש.
מכל מקום, כי הוא משגיח על הנהגת בני האדם כולם, לא יניחם ולא יתעלם מהם ולא יסתר ממנו דבר מהם מקטנם ועד גדולם, ולא ישכיחהו דבר את דבר, כמו שכתוב (ישעיה) "למה תאמר יעקב ותדבר ישראל: נסתרה דרכי מהשם ומאלקי משפטי יעבור?" ואמר (ישעיה) "הלא ידעת אם לא שמעת, אלהי עולם השם! בורא קצות הארץ, לא יעף ולא יגע, אין חקר לתבונתו".
והחמישי, שאין ביד אחד מהברואים, להועיל את נפשו, ולא להזיקה! ואי ואי ואי... שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה, ולא לזולתו, כי אם ברשות הבורא יתברך! אדם רוצה להועיל את נפשו, והשם לא נתן רשות -לא יכול. אדם רוצה להזיק את נפשו -לא יכול. רק ברשות הבורא!
פעם, כשעוד הייתי גר ב'כרם התימנים', קיבלתי טלפון מאבא בוכה, שאמר לי: הבן שלי, אני לא יכול כבר עליו, הוא נרקומן, הוא זה... הרס לי את החיים, הוא כבר שלוש פעמים ניסה להתאבד והצלתי אותו! פעם אחת תלה את עצמו באמבטיה -תפסתי אותו, פעם בלע חבילות כדורים -הצלתי אותו, פעם עשה חרקירי בבטן -והצלתי אותו, אבל כמה אני יכול? תעשה לי טובה, תבוא תראה תדבר איתו, תעשה משהו.
טוב, הלכתי לשם, היה בחולון, הגעתי לשם, דופק בדלת, פותח לי אחד מפחיד -השם ירחם! לחיים בפנים, עינים בולטות, לוקח סיגריה, שכטה פו... חשבתי הוא שואב אותי! כולה סיגריה פו... איזה רעש!
אמרתי לו: זה משפחת כך וכך?
אמר לי: כן, מי אתה רוצה?
אמרתי לו: יש פה פלוני אלמוני?
אמר: כן, כנס.
נכנסתי לסלון בא האבא אמרתי לו: תגיד לי, מה, איפה הילד?
אומר: זה. ואי ואי... איפה נפלתי! איך אני אצא מפה עכשיו?
אני יושב, אומר לו: תגיד לי, מה אתה עושה? למה אתה מזיק את עצמך? אתה לא חס על חייך? מה, מה עובר עליך?.
-הקב"ה שונא אותי! אני לא ראיתי אור בחיים שלי, אני כולי סובל, וזה... ואני נמאס לי מהחיים, אני מתאבד, ואני מתאבד, והולך להתאבד.... ומתאבד...
אמרתי לו: תשמע, תשמע, הקב"ה אוהב אותך חבל על הזמן! אין לך מושג כמה הקב"ה אוהב אותך!.
אומר לי: "הקב"ה אוהב אותי?" פתאום ראית תקוה בעינים! "אוהב אותי? איך אתה אומר שהוא אוהב אותי?".
אמרתי לו: תשמע, אתה ניסית שלוש פעמים להתאבד? נכון? אתה הצלחת?
הוא אמר: לא! אתה רואה איך הוא שונא אותי, אפילו אני מנסה להתאבד הוא לא נותן לי...
אמרתי לו: בדיוק הפוך! כתוב במשנה "בעל כרחך אתה נוצר, בעל כרחך אתה נולד, בעל כרחך אתה חי, בעל כרחך אתה מת". אמרתי, עד היום לא הבנתי את המשנה, איך זה "בעל כרחך אתה מת"? ממך למדתי! למה? הנה, בנאדם מת למות -לא נותנים לו. "בעל כרחך אתה מת" אם השם לא רוצה שתמות אפילו תתאבד, ותנסה עוד פעם ועוד פעם הוא לא יתן לך! אפילו הוא רוצה להזיק את נפשו לא יכול בלתי רשות השם! הקב"ה אוהב אותך! למה הוא לא נותן לך למות אתה חושב?
כי הוא אומר: אתה צריך עוד לחיות! יש לך עתיד! יש לך תקוה! אתה מזלזל בערך שלך, אתה יודע מה אתה יכול להיות? והתחלתי להסביר לו וזה.
הבנאדם קיבל על עצמו ללכת לשיעורים, אבל הוא אומר: אני מנסה, ואם זה לא הולך, אני מתאבד...
אחרי שבועים, מצלצל אלי האבא שלו הוא מפסוט מאושר הוא הולך לחב"ד והוא בשיעורים והוא נהיה בנאדם אחר, וזה, ופה, משהו מדהים!
אבל שמה למדתי שיעור בחיים; ש"בעל כרחך אתה מת", אין דבר כזה למות מתי שאתה רוצה. רק אם השם הסכים. יכול להיות שאתה עושה מעשה והשם לא מפריע, הוא מסכים שאתה תלך, אבל אם הוא לא מסכים -לא יעזור. אז כשכתוב כאן ש"אין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה", הרי להזיק זה יותר קל מאשר להועיל כי להועיל זה תלוי באחרים, לא תמיד זה תלוי בך, להזיק זה תלוי בך, אפילו להזיקה אתה לא יכול בלי רשות השם, כי אם ברשות השם. לא רק לו, אלא גם לזולתו כמובן, יש אדם רוצה לרצוח מישהו, אתם רואים שמים פצצות מידי פעם עבריינים במקומות מסוימים, הורגים אחרים ואת זה שחיפשו לא יכולים, וכן על זה הדרך. כי אם הקב"ה מחליט שהאדם עדיין יחיה, יש לו את הסיבות הם לא יכולים לעשות לו כלום.
כי העבד כשיהיה לו יותר מאדון אחד, ויהיה כל אחד מהם יכול להועילו, לא יתכן לו לבטוח על אחד מהם, מפני שמקוה התועלת מכל אחד מהם. אם יש עבד, ויש לו שני אדונים, וכל אחד מהם יכול להועיל אותו, אז הוא לא יבטח באחד, כי כל אחד יכול להועיל אותו, אז הוא יבטח בשניהם.
ואם יהיה אחד מהם יכול על הגדלתו יותר משאריתם. אחד מהם מהאדונים האלה, יכול להגדיל יותר את בטחונו, ולספק את צורכו יותר מאחריתם, אז יהיה חוזק בטחונו בו כפי יכולתו, אף על פי שהוא בוטח בשאריתם, בשאר האדונים שיש לו. ואם לא יוכל להועילו ולהזיקו, כי אם אחד מהם בלבד, מכל האדונים. על כרחו יבטח עליו לבדו, מפני שאינו מקוה תועלת מזולתו. כי אחרים לא יכולים להועיל לו.
זה הציורים שאנחנו אומרים בשביל להראות מתי אדם בוטח במי? אז אם הוא תלוי בשנים, אז הוא בוטח בשנים, אבל אם הוא יודע שאחד יכול יותר מכולם, אז הוא בוטח באחד, ואם הוא יודע שרק אחד יכול בלבד, אז ממילא הוא בוטח רק בו.
וכן, כשירגיש האדם שלא יועילנו ולא יזיקנו אחד מהנבראים, אלא ברשות הבורא יתברך, ישוב לבו מיראתם ותקותם, ויבטח על הבורא לבדו! בשעה שאתה יודע, ששום אדם בעולם לא יכול להועיל לך, בלתי השם לבדו! וכשאתה יודע ששום אדם לא יכול להזיק אותך, בלתי השם לבדו! אז לא תירא מבני אדם, ולא תפחד מהאיומים שלהם, ואם הם יגידו 'אני לא יעשה איתך עסקים, ואני יראה לך, אני יעשה כך וכך' -לא סופר אותם! למה? בלי רשות השם יתברך -הם לא יכולים. ואם יש להם רשות, לא יועיל שום דבר, כי הם רק שליחים.
וגם לא יבטח בהם, ולא יקוה להם; 'אני מבטיח לך, אני יבוא, אני יעשה'... לא מבטיח ולא בטיח... אמר, תהיה בריא! שלום. לא מחזיק את זה בראש בכלל כהבטחה. למה? "תוחלת ממושכה -מחלה לב", תוחלת, אדם מיחל, ממתין, מצפה, הרבה! כמה שזה לוקח הרבה זמן שזה יותר, הוא מביא לעצמו מחלת לב! כן, כגודל הציפיה -גודל האכזבה. (36:00)
כמו שנאמר (תהלים) "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה". כל יום אנחנו אומרים את זה בבוקר ואחר כך אומרים לבנאדם 'אל תשכח! כן'... "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה". למה אין לו תשועה? "תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתונותיו" כל המחשבות, כל התוכניות הכל הנגוז בין רגע!
אז "אל תבטחו בנדיבים". אל תבטחו לקבל תועלת הנדיבות שלהם ואפילו אם יכול אדם לתת לך נדיבות מתוך לבו אבל למנוע אותך מנזק הוא יכול? אפילו אם הוא נדיב באמת, נזק הוא יכול להסיר ממך? אז מה מועיל שאתה בוטח בנדיב? כי אם ברשות הבורא יתברך! שאין לו תשועה כי התשועה אינה מיוחסת עליו כי אם לבורא יתברך כלומר, כי הוא בעצמו צריך לישועה, והוא בעצמו לא יכול להושיע, כי גם הוא זקוק לישועה ממי שמושיע ומגן, הקב"ה בלבד! הרופא בעצמו, זקוק גם כן לרפואה מ"רופא כל בשר, ומפליא לעשות". 'מגן דוד אדום' מצילים חיי אדם, אבל גם הם זקוקים להצלה, כבר היו מקרים שהם באו להציל בניאדם ומתו המצילים והניצולים! הכל תלוי בהשם יתברך.
אז מי שיודע את זה ובטוח בהשם לא ירא מבני אדם ולא תולה תקות בהם השם יתברך לבדו כל השאר זה שליחים וסיבי סיבות להביא לו את מה שגזר עליו השם ומה שצריך להגיע -יגיע.
הדבר השישי, שידע רב טוב האלקים על האדם, ומה שהתחיל אותו בו מרוב החסד והטובה מבלי שיהיה ראוי אצלו לכך.
כשהקב"ה ברא את עולמו "עולם חסד יבנה", הוא לא חייב לאף אחד כלום כי לא היה אף אחד! אז העולם נברא בחסד גמור אנחנו צריכים לדעת את רוב טובו של הקב"ה על האדם ומה שהתחיל אותו מרוב החסד והטובה על האדם מבלי שיהיה ראוי אצלו לכך.
ולא לצורך שיהיה אליו. הקב"ה לא היה זקוק לברוא את העולם לצורך עצמו להשלמת חסרונו אלא מרוב טובו! כי 'מדרך הטוב להיטיב'. אך נדבה וטובה וחסד [כמו שהתבאר בשער הבחינה בספר הזה] וכמו שאמר דוד [המלך] עליו השלום: "רבות עשית אתה השם".
מה זה רבות עשית אתה השם? למה אתה? כי מהרבות שעשית אנחנו רואים את האתה אנחנו רואים את הקב"ה בעולם מי לא רואה את הקב"ה! מי מנהיג את הבריאה? איך הגלגלים מסתובבים! איך הכל בהרמוניה! איך הכל תואם את הכל! אדם רואה מכונה הוא ישר מתפעל 'מי עשה את זה?' הוא שואל אתה רואה בריאה כזו ואתה שואל 'מי עשה את זה?' הרי הבריאה מעידה כ-1000 עדים שיש מי שעשה את זה!
"רבות אתה עשית השם אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך! אגידה ואדברה עצמו מספר".
הדבר השביעי, שיתברר אצלו כי יש לכל ההויות שבעולם הזה מעצם ומקרה גבול ידוע, ולא יוסיף ולא יגרע על מה שגזר הבורא יתברך בכמותו, ואיכותו, וזמנו, ומקומו, אין מרבה למה שגזר במיעוטו, ולא ממעט ממה שגזר ברבותו, ולא מאחר למה שגזר להקדימו, ולא מקדים למה שגזר לאחרו, ומה שיהיה מן הדברים על הדרך הזה הוא הנגזר אשר קדם בתחילת הבריאה אלא שבסיבות ולסיבות סיבי סיבות.
בואו נראה כאן את המפרש שאומר: ה"פת לחם" אמרנו שכל ההויות שבעולם בעצם ומקרה יש להם גבול ידוע ולא יוסיף ולא יגרע ממה שגזר הבורא יתברך בכמותו ואיכותו כמות זה שיעור הדבר וגודלו איכות החום והטבע של כל דבר גם היום יש בלחות זה ענין של איכות ומה שיהיה הוא הנגזר כפי שאנחנו מוצאים בהוית הדברים באמת וידענו שכך נגזר בתחילת הידיעה כלומר שמתחילה ידע הבורא יתברך שיהיה הדבר כן ומילת הוא הנגזר פירושו הוא הנחתך והנקצב בתחילת המחשבה ככה הקב"ה גזר כך גזרה חכמתו כך נחתך ונקצב מה יהיה בדיוק זאת אומרת שום דבר לא נוכל לא לאחר ולא להקדים ולא נוכל להרבות ולא נוכל להמעיט שום דבר שבעולם הכל נגזר מאיתו יתברך לסיבי סיבות והכל מתגלגל מסיבה לסיבה עד שמגיע אל האדם
ויש פה דוגמא מעצם ומקרה מדבר שמתחדש בעצם ומקרה כמו יצירת מורכבות מכל המורכבים ונפש הצומחת והחיונית והשכלית זה נקרא עצם דבר המתחדש בעצם כמו יצירת כל כל המורכבים נפש הצומחת הרי יש בנו נפש הצומחת כמו בצומח הרי איך אנחנו גודלים ומתפתחים? זה נפש הצומחת והחיונית והשכלית ומקרה, זה סיבות המתהפכות וענינים המתרגשים ובאים לעולם להרע או להיטיב מקרה זה דבר שתלוי בשינויים יש גבול ידוע כלומר; לא יתהוה המקרה מעצמו אין דבר כזה מקרה אנחנו אומרים רק מהשם! אין מקרה מה פירוש? הוא לא יקרה עצמו ולא יתהוה מעצמו אף על פי שלמקרה יש סיבה שהיא מקרה אחר, ולאחר אחר, עד סוף הסיבות, כולם באו מגזירת השם יתברך. והוא סיבב את כל המקרים האלו ויעמדו על גבול ידוע שלא יוסיפו על עוד מקרים זאת אומרת הקב"ה גוזר שיהיה מקרה ועוד מקרה עד מקום שהוא גזר וחתך וקצב וכן לא יגרע מן המקרים שחפץ השם בהם אדם לא יכול למנוע מקרים או לחסוך אותם מעצמו אם גזר השם.
דרך משל; ספינה, שרצו אנשיה לפרוש בים כעת מחר, והעליל השלטון על רב החובל ועיקב אותו איזה זמן, בינתיים קמו מלחמות בים אז העיכוב היה בשביל להנצל ממה? מהמלחמות שהיו בים. אחר כך ירדה הספינה לים, ואז נתייראו מאנשי המלחמה, ורצו לברוח בדרך אחר ונשברה הספינה באבנים ובסלעים, וטבעו כל האנשים, ובתוך האניה והספינה הזאת היה ארגז מטמון גדול, והים נסע את המטמון הזה לחוף. בינתיים העליל שלטון עיר הסמוכה על פרוש אחד, אחד מן הדתיים העליל עליו השלטון והוא ברח, בגלל שהעלילו עליו עלילה, וברח לחוף הים, והוא נזדמן לחוף ברגע שהים פולט את המטמון! והתפרנס מזה כל ימיו.
והנה זה שהעליל השלטון על רב החובל זה היה התחלה לסיבת הפרנסה של האיש, שאילולי פרשו בים זמן טרם קודם התחלת המלחמות לא היו נוטים למקום הסכנה שנשברה הספינה ואז לא היה מקבל אותו פרוש את המטמון. המקרה השני שהתעורה מלחמה בעת ההיא והמקרה השלישי היה שנזדמן שם ארגז עם המטמון וצף על פני המים והמקרה הרביעי שדחה אותו הים אל הצד של החוף בדיוק כשהגיע ההוא והמקרה החמישי שהעלילו עלילות השלטון על הפרוש באותה העת כדי שיברח והקב"ה נתן לו לברוח באותו מקום, ואז מה שברח הגיע בדיוק בזמן אל המקום ההוא, וכל הענינים האלה, לא באו במקרה, רק השם סיבב בחכמתו, שיזדמן הכל בעתו ובזמנו! ושגם טביעת אנשי הספינה והסתערות של המלחמות גם הם היו בגזירת השם לסיבות למה יהיה מלחמה ולמה יטבעו האנשים שהתכנסו בספינה זה עוד חשבונות אלא שגלגל בחכמתו להשלים כל חפצו וגזירותיו ביחד! וזהו המכוון שהכל בגזירת השם גם המקרים הכל הולך בחשבון מאיתו יתברך!
ומי שאינו מבין בעניני העולם יחשוב כי הסיבה המתחדשת מחייבת שינוי העינינים והתהפכותם מענין אל ענין הרואה חושב שזאת הסיבה הוא אמר הם אמרו הוא עשה הם עשו הוא רואה את הסיבה פה... אבל לא! יש סיבה לסיבה "וגבוה מעל גבוהים" זה לא הולך כמו שאתה חושב אתה רואה את הסיבה האחרונה אבל איך היא מתגלגלת ולמה? יש לזה עוד שורש מוקדם! והסיבה חלושה ונקלית להיות ממנה שינוי וחילוף בעצמם כאשר נראה.
בואו תראו סיבה לא יכולה להיות עד כדי כך שינוי וחילוף בעצמה.
הגרגר האחד מן החיטה, מצמיח 300 שיבולים, אתה שם גרגיר אחד מצמיח 300 שיבולים. ובכל שיבולת 30 גרגירים, ויהיה הגרגיר האחד סיבה ל-10000 או קרוב להם. האם נעלם מאיתנו שכח הגרגיר חלוש לעשות כמות כזאת? מה, לא ברור לנו שהוא חלוש מלעשות? עכשיו אתה לוקח את הגרגירים האלה ונוטע מגרגיר אחד נהיה גו'נגל! אז כל הכח הטמון הזה מאיפה? מי הטמין בו את הכח? מי נתן לו את הכח לבצע את כל זה? השם יתברך!
וכן נאמר בהוית האדם ושאר החיים מטיפת הזרע! זאת אומרת אתה לוקח מליונית של מליונית של טיפה! ומחבר אותה עם ביצית ונוצר לך בנאדם! עם בשר! ועור! וגידים! וגולגולת! וגולגולת? איך מנוזל נהיה גולגולת? חזק! אפילו עם אלה של המשטרה לא נשבר תמיד... איך זה?.
[וכמו כן] והוית הדג הגדול מביצת הדג עם קטנותה. לויתן נהיה! 34 מטר ואי ואי... מה זה? מביצה!.
וטרדת הנפש להקדים מה שאיחר הבורא יתעלה, ולאחר מה שהקדים, ולהרבות מה שהמעיט, ולהמעיט מה שהרבה מקניני העולם מבלי סבב אל קיום מצות עבודתו וקיבול תורתו חלישות ההכרה כאמיתת ידיעתו וסכלות מהבין טובות הנהגתו.
מי שמטריד את נפשו להקדים את מה שאיחר הבורא, ולאחר את מה שהקדים, ולהרבות את מה שהוא המעיט יש לו קצת כסף הוא מקבל משכורת מינימום והוא רוצה להרבות ולהמעיט את מה שהרבה מקניני העולם מבלי סבב אל קיבול תורתו שזה הדבר היחידי שאפשר להקדים ולאחר זה קיום מצות עבודתו וקיבול תורתו בזה כן ניתנה לך בחירה להקדים ולאחר ולפעול ולעשות זה כן! אבל בשאר הדברים, אתה לא יכול לעשות כלום! זה פשוט חלישות ההכרה באמיתת ידיעתו של הקב"ה. וזה סכלות מלהבין את טובות הנהגתו.
אל תנסה להקדים ולא לאחר אם השם לא נותן לך בינתים אל תמהר אל תרוץ זה יגיע אם זה צריך להגיע. שום דבר, לא להזדרז בעניני החומר הכל ידוע לפני השם הוא יודע מתי לתת מתי הזמן זה אומרים ש'לא לדחוק את הקץ' אל תדחק את הקץ יותר מדאי אנשים רוצים להספיק וזה וזה... "ויעפילו אל ההר" אומר לכם "לא לעלות בהר" -לא! רוצים לעלות... תספו! לא שומעים -נספים.
הקב"ה אומר: בעניניו תורה ומצוות תשתדל מה שצריך לאחר תאחר מה שצריך למהר לפי הענין לעבודת השם. אבל בענינים אחרים זה סיכלות!.
וכבר רמז החכם את הענין הזה במאמרו (קהלת) "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים", ואחר כך זכר מהם 28 ענינים! והוא מה שאמר "עת ללדת ועת למות", עד שאמר "עת מלחמה ועת שלום", ואמר קהלת "כי עת ופגע יקרה את כולם", ואמר "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם".
"עת ללדת ועת למות" יש לנו קלטת כזאת חשוב לשמוע אותה "עת ללדת" שעה וחצי מה זה "עת ללדת ועת למות".
אבל פה רומז החכם "לכל זמן ועת" מה זה "לכל זמן ועת"? מסיים בלימוד הביאור שמבאר ה"פת לחם": "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" דיבר החכם בבחינת קדימה ואיחור בזמן ומליצת הפסוק מסורסת שכונתו שלכל מבוקשי האדם ותשוקותיו שלכל המציאות שתחת השמים יש זמן ועת נגזר ממנו יתברך!
כל מה שאתה חפץ כל מה שאתה משתוקק לכל יש זמן
וזה מה שאמר הפסוק "לכל חפץ" הכוונה לכל חפצי האדם ודייק ואמר "תחת השמים" להורות על דברי המחבר שאמר מבלי לסבב על קיום רק למלאות את תשוקת צרכיו הגשמים אבל אם כונתו לעשות את רצון קונו שזה נקרא 'מעל השמים' כמו שפירש רש"י ושאר המפרשים בפסוק "מה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמול תחת השמש -אין יתרון" לאדם בכל מה שיעמול תחת השמש אין יתרון! לא נותר לו גם כלום מזה. אבל מעל השמש, יש לו יתרון! בדברים הרוחנים. לזה באמת לא הונח זמן נגזר והוא ביד האדם.
ואמר בתחילה "לכל זמן ועת" מה ההבדל בין זמן לעת? שתי חלוקות טרדת האדם להקדים ולאחר על פי הידוע מבעלי הלשון זמן ועת הונחו לזמנים אשר עודם לפני האדם והם ההוה והעתיד כי מה שעבר -אין, העבר אין. העתיד -עדיין, וההוה -כהרף עין. כי מה שעבר -אין, ואין לדבר ממנו, והנה מילת זמן הוא מלשון הכנה וזימון, מה זה זמן? לשון הכנה וזימון. פירושו שזה מונח על העתיד שזה מזומן לבוא, מילת עת מונח על ההוה, וממנו נגזרת המילה עתה, לשון הוה וזה מאמר החכם "לכל זמן" שבכל מה שבעתיד הוא מזומן ונגזר ממנו יתברך לכל זמן מה אתה דואג? זה מזומן! זה יגיע! אל תדחק את הקץ! להיות דוקא בזמן העתיד לכן זה לכל זמן ומזומן לעתיד ולא עכשיו. ולא עתה, ולא יתחכם האדם להשתדל להקדימו.
ועל שאין לאחר מה שהקדים הקב"ה אמר "ועת לכל חפץ" שאחר שהונח ממנו השם יתברך להיות בזמן הקדום עכשיו אל תאחר אותו וזה מאמר אליעזר עבד אברהם אבינו עליו השלום אמר "אל תאחרו אותי והשם הצליח את דרכי" ובפרט על פי מאמרם זכרונם לברכה שקפצה לו הארץ, וכיון שקפצה לו הדרך, זה הורה לו שרצונו יתברך למהר את הדבר, לכן אמר להם "אל תאחרו אותי!" כי השם זירז את הדבר, והקפיץ לי את הדרך.
והנה, למעלה החליט שאין להרבות גזרותיו, ולהמעיטם, וכן אין להקדים אותם ולאחרם וסוף דבר שלסיבות סיבות ולסיבות סיבות ואחר כך אמר שטרדת הנפש להקדים היא סיכלות והביא ראיות מהכתובים וחתם דבריו בהבאת ראיה מהכתוב שלכל הגזירות סיבות ולסיבות סיבות כשאמר "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם" זאת אומרת המפרשים אומרים על השתלשלות הסיבות בדרך של עילה ועילול
ולתשוקת הקורא לא אחשוך לפרש פסוק זה מידי על פי דרכם וזה הלשון "אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ, כי גבוה מעל גובה שומר וגבוהים עליהם" והינה בתחילתו נאות לפירוש רש"י זכרונו לברכה: אם תראה מדינה ובמדינה מרעת יושבי בה שהם עושקים רשים וגוזלים משפט וצדק אל תתמה על החפץ על חפצו של המקום לזה אמר החפץ בה'א הידיעה להורות על החפץ הידוע המשוטט בעולם ומנהיגו שהוא של הקב"ה שעליו נאמר "כל אשר חפץ השם עשה בשמים ובארץ" שהפשט המליצה כשאמר בשמים ובארץ בבי"ת מורה ודאי על הנהגת השם ברואי העולם וחפצו.
כשאתה רואה מדינה אשר עול ועמל בקרבה אל תתמה על הנהגת השם בקרבה איך הוא סובל אותם את אלה שהם עושים רשע "כי גבוה מעל גבוה" כי ודאי נגזר עליהם כגמול ידיהם והוא יתברך יביא רעתם על ידי השתלשלות סיבות רבות ולכן התאחרה רעתם ובכלות הסיבות יכלו גם הם.
אל תדחק הקץ! כולם יבוא איתם הקב"ה חשבון! אתה רוצה לראות מיד את העונש -לא! כיון שזה מתגלגל בדרך של סיבות צריך שיכלו כל הסיבות עד שיכלו הם.
ולכן נתאחרה רעתם ובכלות הסיבות יכלו גם הם על זה אמר "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם" להורות שכך גזרה חכמתו יתברך להיות גזירתו יתברך יוצאת על ידי סיבות רבות והנה הסיבה יתכן לקראותה "גבוה" להיותה גבוהה ונעלת על המסובב מי שמסובב אותה ואתה בנאדם בראותך איזז פעולה במציאות התבוננן בסיבתה אשר סיבבה אותה בשורש הענין והיא הסיבה האחרונה אשר נקראת אצל החוקרים סיבה קרובה להיות קרובה מכל הסיבות אשר קדמוה ואתה תדע שהסיבה הזאת איננה יחידה לסיבה ממוצעת בין הפועל יתברך לבין הפעולה רק תדע שהסיבה הזאת קיבלה מסיבה פעולה אחרת שקדמה אותה ועל זה אמר "כי גבוה מעל גבוה שומר" פירוש: גבוה זה פירוש סיבה זו דהיינו ממתין ומצפה לקבל את הפעולה מסיבה אחרת שעליו וכמו שנמצא שני הגבוהים אלה הסיבות כן נמצאו הסיבות אשר גבוהים מעל שניהם ולזה אמר "וגבוהים עליהם"
זאת אומרת אנחנו צריכים להבין שכל דבר מתגלגל בדרך של סיבה ומסובב ואנחנו צריכים לדעת שיש זמן ועת לכל חפץ ומקרה יקרה עת כולם ואף אחד לא ימלט מדינו של הקב"ה ואנחנו צריכים איפוק.
וראיתי שה'חפץ חיים' פעם אחת ראה מישהו עשה עוולה והמתין ואחרי 20 שנה הוא ראה שהקב"ה פרע ממנו! ואמר: הנה, זה על אותו מקרה! 20 שנה המתין לראות מתי הקב"ה יפרע ממנו, ואחרי 20 שנה אמר זה המקרה בגלל המקרה ההוא. ואנחנו קיצרי רוח על המקום, על המקום. אצל אחרים, אבל אצלנו -לא...
למה הקב"ה צריך לחכות 20 שנה? משום שהחשבון הוא לא פשוט כי אם הקב"ה נגיד יפגע באדם מסוים ויהרגהו יש לו אשה יש לו ילדים יש לו אבא יש לו אמא יש לו חברים יש לו מכרים והם לא מגיע להם את הצער כרגע, כרגע לא מגיע להם. אבל כשיצטרפו כולם למצב שהם ראויים לעונש, של הסבל, מהידיעה והגזירה שתנחת עליו, רק אז הקב"ה יפעיל את דינו, על זה נאמר שהקב"ה לא עושה עוול.
כי לא חכמה לתת לאחד מכה ואחר כך האחרים יסבלו בגינו, איפה הדין והצדק? שופט בשר ודם אומר "רוצח, 25 שנה!" אבל הוא גזר גם על אשתו להיות אלמנה 25 שנה וילדיו יתומים הם לא עשו כלום!.
הקב"ה אם עושה כן זה רק אחרי אחרי אחרי שבדק את כל סביבותיו וראה שכולם בלי יוצא מן הכלל ראוים לרמת העונש המתבקשת מכל אחד רק אז יפעיל את דינו לכן יש פעמים עיכוב שבעינינו זה נראה שהצדק לא יוצא לאור מיד אבל הכל הולך בחשבון נפלא, אמן.
שלום וברכה, ב"ה אני בעלת תשובה כבר 22 שנה, בזכות הרב זכינו להתחזק ולבנות בית של תורה!
בס"ד 18.05.2020 (שני, כד' אייר תש"פ) לכבוד הרב החסיד נזר הבראה שליט"א שמי: א. פ. אני מודה להשי"ת כל יום שזכינו אני ובני ביתי לחיות את הרב ולהלך לאורך! ו: 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו' ותודה רבה לך שאתה מחכים אותנו. אני מודה לך על האכפתיות ועל החסדים האין סופיים על החנות (קפז') המוצרים והתבלינים ועל הקהילה הקדושה שקיבצת סביבך. יה"ר שהשי"ת ישמור לנו עליך (אמן) כי אתה יותר מאב ומאם ותודה על המסירות נפש, זה שאתה מסלק מאיתנו את החושך בעמל רב ובאהבה רבה בלי לחשוב שניה על עצמך בכלל. הרבה זמן רציתי לכתוב לרב ולא יצא וב"ה שעכשיו הגיע לי הזכות להודות לרב. שאנחנו מרגישים שאתה כמו אברהם אבינו – ע"י שהיה בעל חסד, ויצחק אבינו – במידת הגבורה, ויעקב אבינו – במידת האמת הצרופה, ומשה רבינו רועה נאמן, ודוד המלך – נעים זמירות ישראל, ושלמה המלך בחכמתו, ופנחס במסירות נפש, ושמואל הנביא שמכתת רגלים כל יום, וכל התכונות הללו נמצאות ביחיד אחד ומיוחד לכבוד הדור המיוחד הזה! ועכשיו אתה לא רק הרועה הנאמן של ישראל אלא של כל האנושות כולה וכמו שאנחנו מצפים למשיח במהרה אנחנו מצפין ליום שיודו כולם הרב אמנון יצחק אמת ותורתו אמת והם (...) בדאים. אנחנו שמחים בשמחתך [וכואבים את כאבך בכל מה שעושים לרב, (בתאריך המכתב ב"ה נמסרה הרצאה: הבחירה בידים שלך, בני ברק 18.05.2020 shofar.tv/lectures/1320, וכן שיעור: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו - חלק ב 18.05.2020 shofar.tv/lessons/12136) ומי יודע אם זה לא כפרה לכלל ישראל] אוהבים אותך אהבת נפש משפחת פ' באר שבע מבקשים ברכה: שאזכה ש... יהיה השמש בצמוד לכבוד הרב שליט"א כמו שיהושע בן נון שימש את משה רבינו ע"ה זיע"א.
'בעת הזכרת שבחי השי"ת שבברכת: 'אתה גיבור... סומך נופלים... ורופא חולים...' ניתן להשיג ישועה עוד יותר מבקשות מפורשות. מפני שבאמירת השבח אין המלאכים מקטרגים ולכן אם יצטרך להתפלל על רפואה יכון באמירת: 'רופא חולים' להמשיך רפואה ובורא עולם היודע תעלומות לב הנה הוא יעשה בקשתנו'. (ספר בני יששכר, הובא בספר לכתחילה, אמונה ובטחון עמוד קמה', ב"ה ניתן להשיג הספר לכתחילה 'אמונה ובטחון' במשרדי שופר). וכנראה זה אחד מהטעמים לסגולת ה: "עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) שע"י שמשבח לבורא עולם אין מקטרגים, ומספיק כוונה למשוך ישועות... ישר כוחכם! (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
ב"ה שיעור מאד יפה, חזק וברוך! הרצאה בבני ברק 20.10.2024 בוני המגדל - הקבלת פני רבו (shofar.tv/lectures/1636).
מחנה שועפט לפני שבועיים... זה בדיוק מזכיר את הדוגמא שהרב נתן על איציק במגדל השמירה (רח"ל): 'איציק במגדל השמירה טרגי קומי' (shofar.tv/faq/1609).
כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון הסרטון הזה: '🎞 צריך סיעתא דשמיא לתת תרומה למקום הגון' (shofar.tv/videos/7000) איך אנשים לא מבינים את זה?!
שלום כבוד הרב ב"ה בשבת האחרונה שכבוד הרב היה כאן (ראה כתבה: סיקור שבת בראשית במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בני ברק shofar.tv/articles/15236) בעלי הלך לכבודו ביקש: 'ברכה' בעניין הדירות בירושלים וחובות. כבוד הרב בירך אותנו: 'שניוושע כבר יום למחרת!'. בצפייה חיכיתי לישועה, וב"ה בערב הזדמנה לנו הלוואה כדי לשלם את כל החובות שלנו עם היתר עסקה, רציתי לבקש: שכבוד הרב יברך אותנו שנצליח לשלם את הכל ונוכל לעבור לירושלים במהרה (אמן).
כבוד הרב ב"ה שיעור בוקר, מרגש ביותר 'בלי תפילה לא מקבלים חלק קיא' - שיעור 111 שיעור מספר 1, ב"ה כמות תורמי הנציב, אח"כ המעשיות, שאין רק צריך תפילה להשי"ת, גם אם לא נקבל, עצם זה שאנחנו פונים להשי"ת, ומצפים רק לו זה עניין גדול ולהבין: שרק בזכות תפילה מקבלים זה מודעות גדולה בזכות השיעורים שמשקיע בנו הרב כדי שנייחל לישועת השי"ת, והחלק בסוף שכולם שרים 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) ושירי שבת והשאלה היפה של פרשת הנח בחלק שאלות תשובה שהצחיקה, גם מאוד קשה להיפרד מסדרת השיעורים אבל זכינו בזכותם להבין את הדבר הכי חשוב שבלי תפילה לא מקבלים כלום שבת שלום ומבורך✨.
שבוע טוב ומבורך כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון מה שכבוד הרב מסביר בשיעור זה. (עמידה בנסיונות shofar.tv/videos/15578) תודה רבה כבוד הרב שליט"א.
הרב אמנון יצחק שליט"א! יה"ר שהשי"ת יברך אותך ואת כל אשר לך (אמן) ברוך השם תודה לבורא עולם התשובה של הבדיקה של הילד יצא תקין בזכות הברכה של הרב ובזכות הסגולות שעשיתי אחד מהם זה ששרתי: 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) כמו שהרב לימד אותנו ועוד כמה תפילות. תודה רבה רבה "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה). (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
© 2024 כל הזכויות שמורות