הלכות משיב הרוח ושאילת גשמים: הזמן הראוי והדין במי שטעה בתפילה
תקציר;
השיעור עוסק בדינים ובמנהגים המרכזיים של הזכרת גשמים ("משיב הרוח ומוריד הגשם") ושאילת גשמים ("ברך עלינו") בתפילת העמידה, כפי שעולה מדברי מרן ואחרוני הפוסקים.
ראשית, מובהר כי הציבור מתחיל לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" החל מתפילת מוסף של חג שמחת תורה (שמיני עצרת) ועד יום ראשון של חג הפסח. אין להכריז על הזכרת גשמים לפני תפילת שחרית, משום שבסוף ברכות קריאת שמע ("גאל ישראל") חובה להסמיך גאולה לתפילה, וכל הפסקה או הכרזה ביניהן אסורה. על כן, ממתינים לתפילת מוסף, שבה השליח ציבור מודיע או מכריז על ההזכרה.
בהמשך השיעור נדון הדין במקרה של טעות: הגאון רבי אברהם הלוי (מחבר ספר "גינת ורדים") פוסק בספרו "גן המלך", כי אדם שטעה ואמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" מוקדם יותר — בליל שמחת תורה או בתפילת שחרית של החג — יצא בדיעבד ואינו צריך לחזור. אף על פי שלכתחילה סודר הזמן למוסף כדי שלא ליצור אגודות-אגודות ובלבול בציבור, מכל מקום עונת הגשמים כבר החלה, ואין האמירה נחשבת לקללה (בשונה מאמירת הזכרת גשמים בימות הקיץ, שבה חוזרים). פסקו של "גן המלך" הובא להלכה על ידי גדולי האחרונים, ובהם ה"שלמי ציבור" והחיד"א בספרו "קשר גודל", והלכה זו מושתתת על הכלל "ספק ברכות להקל".
כמו כן, אותו יסוד תקף גם לגבי שאילת גשמים ("ברך עלינו") במהלך השבועיים שבין שמחת תורה ל-ז' בחשוון. אף על פי שלכתחילה אין שואלים גשמים עד ז' בחשוון כדי שלא לצער את עולי הרגל השבים לביתם, אם אדם טעה ואמר "ברך עלינו" בימים אלו — יצא בדיעבד ואינו חוזר, שכן מבחינה טבעית ואקלימית זוהי כבר עונת הגשמים.
- - -
סדרת שיעורים בהלכה מאת הרה"ג הרב יעקב יוסף זצוק"ל כל הזכויות שמורות לבנו הרב עובדיה יוסף שליט"א, ניתן להשיג את כל השיעורים בארדיסק 1 כמות של 100GB בטל' 0548410780
ב"ה את השיעורים ניתן לשמוע גם בשופרקול 8724* בשלוחה 5 ואז 5 "שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם" (ישעיה נה, ג).
[סימן קיד- הזכרת רוח גשם וטל או'ח סימן קיד סעיף ב 1]

