כוחו של מנהג בהלכות ברכות ודיני קדימה

 

- - - לא מוגה! - - - 

המשנה בברכות למדעי, המשנה אומרת לנו על פירות הארץ מברך בורא פרי האדמה.

נחלקו הראשונים על הבננה חצילים מה דינם והמסקנה מברכים על הבננה בורא פרי האדמה כך גם על החצילים אננס פאפאיה

כל אלה ברכתם בורא פרי האדמה לא מוסכם

לפי דעת רבנו תם והראש על הבננה מברכים העץ

ולכן לפי שיטתם יש בזה דין עורלה

או לגבי החצילים כפתור בפירח אומר יש בזה דין עורלה

זה נחשב כעץ אבל רוב הפוסקים חלקו והמסקנה כמו שאמרנו מברכים על זה בורא פרי האדמה

אדם שטעה

במקום בורא פרי האדמה לקח בננה בירך בורא פרי העץ

יצא או לא

לפי רבנו זלמן מקצות השולחן יצא

יש מחלוקת

לפי רבנו זלמן וירבנו ארלוש לכתחילה צריך לומר בורא פרי העץ

נכון שאנחנו לא פוסקים כך בלכתחילה

בלכתחילה מברכים אדמה שהרי גם עץ גדל באדמה ועל כל פירות העץ אם אמר בורא פרי האדמה בדיעבד יצא

ולכן כאן כשיש לך מחלוקת

אתה אומר בורא פרי האדמה אתה יוצא ידי חווה לבד יכל העלמא ולכן בלכתחילה ודאי בורא פרי האדמה

אבל כאן שכבר ברך

בורא פרי העץ

אומר קצות השולחן אולי ההלכה כרבנותם והראש ולכן ספק ברכות להגן יצא

מורנו חכם מציון באור לציון חלק ב' אומר לא לא יצא

אלא

אדם שטועה ואומר ברכה לבטלה מרן כתב בסימן ר' ו'

צריך לומר מיד ברוך שם

יאמר ברוך שם על הברכה לבטלה יסיים לעולם ועד וימשיך מיד

יברך פורא פרי האדמה ויטעם מהבננה

אלה דברי מורנו חכם מציון ונמה?

הרי יש מחלוקת תגיד ספק ברכות להגן תודה

טענו ונימוקו

יש לנו כלל

בכל הלכה אנחנו הולכים לפי המנהג

כך הירושלמי אומר לנו כשההלכה רופפת בידך פוק חזה מה יעמד הבא ואומר תרומת הדשן

גם כשיש מחלוקת במקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להגן וכאן

כל העולם מברכים על הבננה חצילים וכיוצא בהם

כולם מברכים בורא פרי האדמה

שמעת מימיך מישהו שמברך על הבנות בורא פרי העץ?

נפסקה הלכה, לא רק בזה

הרי המחלוקת מתחילה בראש ובראשונה אם יש בזה דין עורלה לפי רבנותם והראש

שלוש שנים ערלים לא יאכל

וגם בזה במחלוקת הזו למרות שזה ספק דאורייתא אתה לא הולך לחומרה

אתה אומר מותר אין בזה עורלה

למה? יש מנהג

כשיש מנהג גם בדבר שהוא בדאורייתא ספק דאורייתא הולכים לפי המנהג

פירוש הדבר שמנהג זה מאה אחוז סגר את העניין

אם זה מאה אחוז סגר את העניין שזה אדמה כאילו חלילה מחקנו את רבנותם והראש

אם כן זה כבר לא בגדר ספק ברכה

אלא זה ודאי אדמה ומי שטעה ואמר העץ לא יצא,

זה הטעם של הרב

תיקח נושא אחר

יש לנו מחלוקת בעניינים של אבלות

אפילו שניים נגד מאה

אתה לא פוחד מהמאה אתה אומר שניים הלכה כדברי המקל באבל אבל אם יש מנהג

אי אפשר להגיד הלכה כדברי המקל נגד המנהג מנהג אתה רואה זה דבר חזק מאוד

מחלוקת בענייני דיני ממונות

אפילו שניים נגד מאה

אני המוחזק, אני יכול לומר קים לי כמו השניים,

עד כדי כך.

אם יש מנהג, לא. אתה לא יכול להגיד קים לי נגד המנהג. אתה רואה כמה הכוח

של מנהג הוא גדול, עצום ורב.

ולכן גם פה דעת הרב כבר נהגנו.

ולכן גם בדיעבד לא יצא ידי חובה, ולכן חייב לחזור. זה הוויכוח המהותי בין גדולי הפוסקים.

ההלכה,

אומר לו שיטעום משהו מהבננה, שהברכה תאכל לחול על איבד קצות השולחן,

וייקח מיד דבר אחר שברכתו בורא פרי האדמה,

יש לו בבית צנון,

בוטנים או פופקורן,

כל אחד מהדברים שברכתם אדמה ייקח,

יברך עליהם אדמה, יפתור את הבננה וימשיך לאכול.

זו המסקנה בלית ברירה בשעת הדחק.

אבל, בלכתחילה,

כל אדם ישים לב לדייק

שלא יבוא לידי טעות.

ברוך שם, אחרי שיטעם משהו מהבננה יגיד ברוך שם.

אני לא מתנגד שיגיד את הברוך שם, וזה ודאי אף אחד לא יגיד שלא יגיד.

זה בוודאי שיגיד ברוך שם. רק הבעיה היא אם יוכל לאכול את כל הבננה או לא, זה הוויכוח שיש.

ולכן מצאנו דרך לחמוק מהמחלוקת, מהבעיה האמורה.

נפקא מינה גם לגבי דין ספיחים.

אדם נטע עץ בננות

שנה לפני השמיטה,

היה על העץ כבר בחודש אלול אשכול בננות.

אדם היה קטן,

גדל. חודש חשוון בתחילת שנת השמיטה,

כבר האשכול נהיה גדול, אני רוצה לטפס בסולם, לקחת ולאכול.

האם יש על זה את הגזרה של ספיחין או לא?

ספיחין יש רק בירקות וקטניות.

אין את הגזרה בפירות העץ.

פירות העץ זה צומח מאליו.

אתה לא עושה שום עבירה בשביעית, זה צומח מאליו.

אם יש לך אוצר בדין, זה בסדר, אין את הגזרה.

איך נגדיר? זה פרי עץ או אדמה?

גם בזה תלויה המחלוקת האמורה.

האם הגזרה קיימת או לא?

מורנו חכם מן ציון באור לציון על הלכות שביעית,

פרק ד' הלכה ה' הוא אומר,

אסור לאכול את הבננות האלה. יש בזה את הגזרה של ספיחין,

הוא אומר רק לילדים או לחולם אותה.

אבל הגאון הרב אהרנסון היה אחד מגדולי הדור, היה גר בפתח תקווה.

התשובה שלו הובאה בספר נתיבי עם של הגאון הרבי עמרם אברובע.

הוא דן בשאלה הזו ואומר מותר.

למה מותר?

הגזרה של ספיחים שאנשים מרשעים ילכו יזרעו בשנת השמיטה,

והם יגידו, אני נטעתי בכפה אלול שנה שעברה,

כך הם יטענו.

לך תוכיח שלא היה.

בגלל הרשעים האלה עשו גזרה כללית

שהספיחים אסורים.

כאן עץ הבננה, כולם יודעים שנוטעים את זה פעם בכמה שנים. זה דומה יותר לעילה מבחינה זאת. אין צורך לנטוע כל שנה את עץ הבננה, ולכן אין חשש.

זאת ועוד. הרב מוסיף עוד נקודה חשובה.

האשקול כבר היה קיים.

מה שהיה עד ראש השנה,

עד ראש חודש תשרי, היה מותר.

מה שהוסיף, כמה כמה התבטל בתוך הבננה הישנה.

ולכן הרב מתיר.

יש לנו דוגמה מעין זו שדנו עליה פוסקים בהרחבה בסוגיה באבק אמה סט.

שם הדוגמה היא כך.

התורה אומרת לנו בחומש ויקרא פרשת קדושים.

כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, שלא שונים יהיה לכם ערנים לא יאכל,

עורלה.

ובשנה הרביעית יהיה פריו קודש כהילולים להשם.

הגמרא בברכות למדיהם מסבירה, צריך לחלל.

יש לי עץ עושה פרי שנה רביעית.

כשאני קוטף את הכול, אני לוקח מטבע ומחלל.

אבל לפעמים הילדים אין להם סבלנות עד שהאבא יבוא.

יש ילדים רוצים לקטוף, מה אני אעשה?

אני לוקח מטבע ואני אומר כך

כל הפירות האלה הם מחומשם מחוללים על מטבע זה לכשי יתעלש.

התוספות שם דנו בנושא הזה ואחריהם דנו הרבה מגדולי הפוסקים.

תבוא ותגיד

בין הרגע שאמרת עד שהילד בא וקטף אחרי שבוע זה הוסיף עוד גרם אחד זה את זה לא חיללת.

אומר הגאון הרב אורבך הובא בכרם ציון

אומר כאן בדברי הבתוסף יורה דעה סימן ר' צדק ד' מוכח

מה שגדל כמה כמה התבטל ולכן מותה.

שם זה בדאורייתא אתה אומר זה יתבטל.

קל וחומר אצלנו כאן בבננות לגבי הדוגמה של שביעית

נזרה של שמחים שאפשר לומר כמה כמה יתבטל ולכן שם הדבר קל לנו יותר שם הוויכוח יורד לדרבנן.

הנפקא מינה עוד.

קצת השולחן אומר אדם שיש לו תפוז ובננה

הוא בא לאכול את שניהם.

על מה יברך קודם?

בסימן ר' יא למדנו את הסדר מגע אש.

אז הוא צועק לך, הוא אומר קודם כל העץ על התפוז ואחר כך על הבננה.

וכך פוסק מורנו חכם בן ציון שיברך קודם על התפוז.

קצת השולחן אומר לא,

שיברך קודם כל על הבננה.

למה?

מדוע?

הוא מצטט את החמד משה.

החמד משה אומר שזה ודאי הסדר הוא מגע אש. אם יש לך ספק אל תסתבך עם הספקות.

וכאן קצת השולחן הולך לשיטתו.

הוא מגדיר את העניין הזה של הבננה ספק אולי הלכה כהראש ורבנותם שזה הברכה העץ.

אם תלך לפי רבנותם והראש כשהוא ברך על התפוז העץ

פטר באופן אוטומטי גם את הבננה, שניהם העץ.

תברך את העץ על התפוז.

תברך עוד הפעם העץ על השקד, על הקלמנטינה, שניהם העץ.

לכן הוא אומר, צריך להפוך את הסדר, סיכן את ידיו.

קודם כל תברך על הבננה בורא פרי האדמה ותטעם,

אחר כך תברך על התפוז בורא פרי העץ.

ולפי חכם בן ציון לא.

לפי החכם שזה ודאי, זה לא בגדר ספק,

אז זה לא דומה למה שאמר החמד משה.

אפשר לכתחילה לברך העץ על התפוז,

תטעם, ואחרי זה תברך גם על הבננה,

בורא פרי האדמה,

זה הוויכוח שיהיה.

רבנו יוסף חיים ברב פעלים מביא את החמד משה.

רבנו זלמן חולק על המהלך הזה, אבל רבנו יוסף חיים הולך עם היסוד של החמד משה, מביא לנו הרבה דוגמאות.

נפגוש את הדוגמאות האלה בהמשך, כגון

יש לי תפוז ושוקולד.

על מה אני מברך קודם?

אתה אומר מגע אש, קודם כל העץ על התפוז, ואחר כך שהכול על השוקולד.

לא.

הוא אומר לך, לא תעשה כך.

למה לא?

השוקולד הזה, עץ שוקו.

לא אוכלים את פולי השוקו האלה כך, אלא

נוטעים את האילנות האלה לעשות מהם את השוקולד.

עיקר הגידול של העץ בשביל השוקולד.

דעת רוב הפוסקים לברך על שוקולד בורא פרי העץ.

מי שרוצה לראות את דברי הפוסקים בזה,

יפתח ספר מנחת שלמה חלק א', סימן צדיק א',

יראה שם להקה גדולה של אחרונים שאומרים,

שוקולד, העץ.

הלכה לא כך.

אנחנו חוששים למיעוט, ולכן ספק ברכות.

אתה אומר, על הכול אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא, מברכים על שוקולד ברכת שהכול.

אבל,

כאן, כשיש לי גם תפוז,

אולי כשברך בורא פרי העץ,

אולי גם השוקולד הוא העץ.

אולי פתר את זה לפי המנחת שלמה,

ומברך עוד פעם שהכול ברכה לבטלה.

ולכן גם פה צריך להסתכל, לעשות הפוך. קודם כל שהכול על השוקולד ותטעם, ואחר כך תברך העץ על התפוז.

לא, אבל אם אני מגלה... דוגמה נוספת.

עוד פעם,

שוב, מחלוקת, דבר שהוא שנוי בספק.

כוס תה או כוס קפה, מה מברכים עליו?

לדעת הרבה פוסקים, כוס תה וקפה

בורא פרי העץ.

אף אחד לא לוקח את העלים של התה ואוכל אותם.

נוטעים את עץ התה בשביל לעשות כוס תה.

אף אחד לא לוקח את פולי הקפה ואוכל אותם כך.

נוטעים את זה בשביל לעשות כוס קפה.

ולכן הרבה פוסקים אומרים, זה העיקר,

תברך העץ.

יש חולקים. אומרים לך לא.

90% זה מים, אני רוצה לשתות מים, זה העיקר.

במקום שאני אשתה מים קרים, אני שותה כוס קפה חם.

וככה הלכה, החלוקת, ספק ברכות לה, כן? אני מברך.

אבל כשיש לפניי תפוז וכוס קפה, מה אני מברך קודם?

אם תברך קודם כל העץ אולי תפתור בזה את הכוס קפה

ולכן תעשה הפוך, גם כאן תקדים ברכת שהכל על הכוס קפה ואחר כך

ברכת בורא פראי העץ על התפוז.

על הקפה אף אחד מהראשונים לא מדבר

אלא רק האחרונים, בכל הדינים, גם פה,

גם בדינים אחרים,

לא תמצא את השם הזה בדברי הפוסקים הראשונים. למה?

את הקפה גילו באמריקה, זה לא היה פה.

כשגילו את אמריקה ראו את האינדיאנים מעשנים ושותים קפה,

ומשם מפיצם השם, עמדו האינדיאנים, גם בירושלים עיר הקודש, מעשנים ושותים קפה.

ולכן בזמן הראשונים זה עוד לא היה, רק אחרי שגילו את אמריקה.

ולכן הדיונים הם בין האחרונים,

והמסקנה היא יותר מבודר שיברך קודם שהכול ואחרי זה העץ.

אם הוא עשה כוונה נגדית,

האדם הזה אמר בפירוש,

אני לא רוצה לפתור את הקפה.

ויברך העץ ואחר כך יברך שהכול, יש לו על מה לסמוך.

הבעיה היא כאן, אם תאמר שעיקר הדין העץ,

כאילו הוא עושה ברכה שנצריך.

הרי

אדם שיש לפניו קלמנטינה ותפוז,

אתה אומר, ברוב פירי העץ על התפוז, אתה אומר, יש לי כוונה נגדית לא להוציא את הקלמנטינה.

שניהם אותו דבר, שניהם העץ.

למה אתה עושה כך?

אומנם יש להם סמך מדברי מרן בסימן קעד סעיף ד',

שיהיה רשאי לעשות את העצה הזו,

אבל כשהוא עושה בצורה הפוכה, מקדים את שהכול, יותר טוב.

דוגמה נוספת.

יש בית חרושת לסוכר או סוכריות.

מה מברכים על הסוכר?

מחלוקת גדולה בדברי הפוסקים.

סלק סוכר,

היום בעולם בדרך כלל מייצרים את הסוכר מהסלק.

הסלק סוכר הזה לא ראוי לאכילת אדם,

רק בהמות.

אבל לוקחים את הסלק סוכר הזה, רוחצים אותו איתם,

ואתה מרתיח אותו בבית החרושת,

ושם עושים מזה את הסוכר והסוכריות.

עיקר הזריעה של הסלק סוכר, לצורך

הסוכר והסוכריות.

מה מברכים על הסוכריה?

מחלוקת.

האם מברכים על זה בעיות פרי האדמה, כי זה עיקר גידולו,

או כיוון שהוא מרוסק, המילה פרי, פרי האדמה, לא מתאים, ולכן הרבה פוסקים אומרים שהכול.

אבל יש לי שני דברים,

יש לי בננה וסוכריה.

על מה אני מברך קודם?

קודם על הסוכריה שהכול.

אם תברך קודם על הבננה,

האדמה,

אז אולי פתרת את הסוכריה. הרבה פוסקים אומרים,

לברך על זה האדמה. למה אתה חזור עוד הפעם לברך?

מה אני עושה?

אני עוקף את המחלוקת, מברך קודם כול שהכול.

אני בדקו לעלמא יצאתי, אחר כך אני חוזר לברך על הבננה,

בורא פרי האדמה.

הוא הדין גם,

אדם שיש לפניו עוגה וסוכריית מנטה.

אני שואל אותך, מה אני מברך קודם?

תגידו לו,

קודם כל שהכול על הסוכריית מנטה,

אחר כך תברך מזנות על העוגה.

אני אגיד לך למה.

יש לנו סדר, מגע אש. למה אתה הופך לי את הסדר?

תסביר לו, תאמר לו,

כשלמדנו על לוחות פסח, אמרתי לכם,

סוכריית מנטה, יש שם 51% קמח.

התמציות של המנטה חריף מאוד.

אם לא ישימו הרבה קמח, אי אפשר יהיה למצוץ וליהנות מזה, זה קשה.

ולכן הם שמים הרבה קמח.

כך אמר לי יהודי בעל בית חרושת,

הוא נמצא בענף יותר מ-40 שנה,

הוא איש מקצוע וגם יודע הלכה.

הוא שאל אותי,

למה מברכים על הסוכריות מנטה של הכול?

אם יש 51% קמח,

צריך לברך על זה ברור מיני מזנות, כך הוא שאל אותי.

זה תלוי מחלוקת הפוסקים.

מחלוקת, לכן אנחנו אומרים על הכול, אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא,

מברכים על הסוכריות מנטה,

לך תחילה שהכל.

אבל אם הוא יברך קודם על העוגה,

אולי, כיוון שיש כאן 51% קמח,

אולי,

פתר, מה אני עושה? אני אקדים.

אז כאן הבעיה, לא רק עם האדמה,

כאן, במקום האדמה, במקום הסלק סוכר, פה יש לך את הבעיה גם עם העוגה.

ולכן גם שמה יהפוך את הסדר.

הזכרנו את זה אז לפני פסח,

הזהרנו.

אם יש לך סוכריות מנטה,

אין עליהן הכשר הבדץ כשר לפסח, זה חמץ גמור, תיזהר.

הוא אומר לך, אבל זה סוכריות, זה לא לחם.

יש אנשים, יש להם בשכל מוח מרובע.

הוא חושב, חמץ זה רק לחם.

לא רק לחם, גם הסוכריה מנטה זה חמץ גמור.

מי שאוכל סוכריה כזו בפסח,

עובר על איסור גמור מדוהרנטה, אין בזה שום ספק.

לא זו בלבד, אלא

אדם שנמצא כעת בחוץ לארץ,

מצוי מאוד כעת בחוץ לארץ בעיה חמורה של

ולחם וכלים וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, עד אביאכם את קרבן אלוהיכם,

חדש אסור מן התורה.

בקיץ אין את הבעיה הזו,

בחודשים האלה טבת שבט כבר הלחם, העוגות, הכל כבר מהחיטה החדשה.

נתנו לו סך הכל סוכרית מנטה.

הם ראו שהוא לא אוכל בברית מילה,

הוא מחמיר,

נתנו לו לפחות סוכריה, רוצה לברך שהכול.

זה נותן גם, פותח את הנשימה וגם ריח טוב בפה.

היזהר, לא ננגוע.

אם אין לך הכשר בדץ על אותה הסוכריה, בדץ טוב,

אתה צריך להיזהר, לא ננגוע.

תגיד, למה? זה סך הכל סוכריה, זה לא לחם.

התורה שאסרה לנו את הלחם, גם מה שמעורב,

גם חיטה שמעורבת, גם היא,

וגם כאן חצי שיעור אסור מן התורה,

ולכן אפילו מהסוכריות הוא צריך להיזהר,

מהסוכריות בכלל ומסוכריית המנטה בפרט,

שגם כאן תהיה הבעיה האמורה.

וכן, כל כיוצא בזה. דוגמה נוספת,

דיברנו אמש לגבי הפפאיה.

גם שם יש מחלוקת.

עץ הפפאיה לא היה ידוע בזמן הראשונים והאחרונים.

הראשון שדיבר בזה, רבנו יוסף חיים,

ברף פעלים חלק ב'.

העיראקים הבגדדים הם הראשונים שהגיעו להודו.

הם היו שם,

לצורך המסחר, הביזנס, הם היו שם, ושאלו את הרב

האם הפפאיה יש בו עורלה,

האם הברכה שלו עץ או אדמה.

עץ הפפאיה מניב פרי בתוך שנה,

נשאר בערך שש שנים,

מגיע לגובה השניים-שלוש מטר,

הוא גבוה,

והשאלה היא אם ברכתו העץ או האדמה יש עורלה או אין עורלה. הרב פסק להם,

אין בו דין עורלה, ברכתו האדמה, וככה הלכה.

יש לי את פרי הפפאיה,

וגם תפוז.

על מה אני מברך קודם?

לפי דעת קצות השולחן, קודם כל תברך על הפפאיה, בורא פרי האדמה,

ואחר כך על התפוז בורא פרי העץ.

לפי חכמי ציון לא, תברך לפי הסדר, קודם העץ על התפוז ואחרי זה על הפפאיה.

גם שמה תהיה אותה הבעיה,

אותו דין, אותה מחלוקת.

או אדם שאשתו תיגנה לו חצילים.

בערבית אומרים, ודינג'אן.

ויש לו גם תפוז וגם,

הוא שואל אותך על מה אני מברך קודם,

קודם כל על החציל, בורא פרי האדמה,

ואחרי זה יברך בורא פרי העץ.

אננס,

אותה מחלוקת, אותה הבעיה, וגם שם תהיה המחלוקת בין קצות השולחן לאור לציון. אתה רואה שרשרת של מחלוקות,

אותה התכונה, אותן הבעיות, יש בכל אותם הדברים.

אנחנו לא חוששים בכולם לדין עורלה.

א', הגזע חנון, ב', זה נותן פרי בתוך השנה הראשונה. ג',

עץ הפפאיה לא נותן את הפרי על העלים,

אלא הגזע עליו צומח פרי הפפאיה.

ולכן אלה הסיבות שרבנו יוסף חיים התיר, אותם הטעמים שייכים אפילו בארץ ישראל.

היום מגדלים את הפפאיה בעין גדי,

בעמק בית שאן.

גם בארץ יש, גם בארץ מה שגדל אין בו חשש לעורלה,

ואנחנו מברכים עליה בלכתחילה אדמה. פרסיפלורה,

אותו דבר, התחילו לגדל את זה בזמן האחרון.

ושוב, גם את זה לא צריך לנטוע בכל שנה.

אבל האם הוא פרי עץ או אדמה?

אותו ענף שנתן לך פרי, שנה הבאה הוא לא ייתן לך,

אלא רק על הענף האחר.

האם עץ או אדמה?

אותה המחלוקת, אותה הבעיה, והמסקנה היא.

גם הפסיפלורה הזו, אין בה דין עורלה וברכתה בורא פרי האדומה.

יש לך את הפרי הזה וגם תפוז.

מה מברכים קודם?

שוב, אותה הבעיה לפי קצות השולחן, אל תתחיל עם התפוז.

תתחיל קודם כל עם הפסיפלורה, ואחר כך תעבור לתפוז.

לפי רבנו חכם עין ציון באור לציון, לא.

אתה יכול להקדים קודם כל את עץ התפוז.

המנהג שיש בבננה ובחצילים,

המנהג הזה מסתעף גם לדברים האחרים.

הביאת עלייה.

השרשרת של הפוסקים שדנו פה,

אמרו פה, יגידו גם שם.

אם יהיה שם מנהג, והחלטת מכוח, ודאי שם.

ולכן אתה לא חושש, אתה לא אומר הפסיפלורה,

זו אסורה באכילה, זה עורלה. אתה לא אומר דבר כזה.

למה? תגיד, ספק דעת אלי חומרה.

אתה אומר, זה דומה לבננה והחצינים.

בשניהם יש מנהג להקל, גם פה אתה מקל.

אז שוב, לפי מורנו חכם מציון,

תקדים קודם כל העץ על התפוז, ואחרי זה אנחנו בספר לא רך.

שוב, לפי קצות השולחן, ייתכן לומר אחרת.

אלה הם הדברים שאדם חכם ונבון בדרך כלל עוקף את המחלוקת

בברכותיו של אדם ניכר, אם הוא תלמיד חכם,

כשאתה רואה איך הוא מנווט בהלכות האלה.

בשנת תשטו נבחר לרב ראשי וראשון לציון, הגאון רבי יצחק נסים.

אז היו הרבה עולים חדשים.

גם הרבנים, חלק מהם באו לארץ.

חלק מהרבנים היו תלמידי חכמים גדולי תורה.

חלק לא כל כך.

איך קוראים לזה היום תחפושת,

קרס וזקן ובעיל ארוך?

מאיפה הרב ידע כל אחד מיהו ומהו?

כל אחד היה בא לחכם, תעזור לי, אין לי מה לאכול,

תעשה אותי רב.

לרב יש משכורת יפה, אם הוא רב ראשי של עיר, מקבל עשרים אלף, שלושים אלף,

לעזור לו או לא לעזור לו?

היום יש מבחנים ברבנות. אז לא היה.

מה הוא היה עושה כדי לדעת לפתור את החידה?

היה קל מאוד.

הוא היה מגיש להם כיבוד.

הוא היה מביא להם פירות או ירקות מהסוגים שאמרנו,

והיה אומר, בכבוד, תברך, תתכבד.

ונראה מה הוא יתחיל ומה הוא יסיים,

מגע אש או דברים אחרים.

אם האדם הזה היה באמת חכם ונבון והכל היה במאה אחוז,

יעזור לו הרב, יעשה אותו חכם בשיא, יעשה אותו רב.

ואם החכם הזה אכל כאשר יעלה המזלג ולא ידע את החשבונות האלה, לא למד ולא ידע,

ישאיר אותו במקומו, לא יעזור לו כלום, לא יעשה שום דבר.

ככה היה דרכו של החכם.

לפעמים בוחנים אותך, לא רק אם רוצים אותך להיות רב. אולי אם אתה לא רוצה להיות רב,

רוצים לדעת אם אתה בון תורה או לא, כדאי שאדם ישנן,

כמו שהגמרא אמרה לנו שם בברכות ל״ה.

כדי לדעת, אדם צריך ללכת לחכם,

כדי שהחכם יורהו,

ילמד אותו את ההלכה למעשה, כדי שידע כל דבר ודבר,

מה מברכים, איך מברכים,

וגם מה הסדר של הברכות.

אנחנו אומרים את ההלכות האלה בדרך כלל לפני ט׳ בשבט,

אבל רק בט׳ בשבט מביאים לנו כמה סוגים.

ברוך השם, נשים צדקניות מביאות לנו גם בכבוד שבת כמה סוגים.

והשאלה היא, מה קודם?

אלה הן שרשרת השאלות והתשובות שגדולי הפוסקים דנו, וזו המסקנה למעשה.

להרבה, מסלת סוכר זה ריסוק, או שזה זיעה בעל?

נכון. זה ריסוק, זה נימוח בתוך

בית החרשת שם, זה נימוחים, שוטפים אותו היטב,

כי זה כולו מלא בוץ,

אחרי שוטפים אותו היטב, הוא למעשה נימוח בתוך הרתיחה הזו, זה פשוט יוצא משם רק הפסולת.

אבל רוב רובו של הסלק נימוח בתוך זה.

ולמדנו ממשמעות דברי תשובת הרדבז בסימן ת׳קס׳,

שכשזה נימוח במילא עיקר הפרי נכנס בזה, ואולי יש לומר שאם כן ברכתו תהיה ברוב פרי האדמה.