ספק ברכות בפירות בר, קבלת הוראות רבנו האריז"ל וברכת השוקולד

 

- - - לא מוגה! - - - 

עוד דוגמא שכתב משיבולי הלקט,

המשך לדברי תשובות הגאונים.

בני עשה אף על גב שבשלן ואביאן כפירות אינו מברך אלא שהכל.

ההדסים יש להם גרגירים,

ויש חלק מההדסים שהגרגירים ענבי הדס הם גדולים, גדולים יותר.

אפשר או לבשל ולאכול אותם מבושלים,

יש כאלה שעושים מהם כבוש, מחלל.

לוקחים שורים אותם בחומץ

עם דברים אחרים, והשאלה היא, מה ברכתם?

אף אחד לא יגיד לך שעל הדסים מברכים בורא עשבה בשמים.

כולם אומרים שזה עץ, זה קיים הרבה שנים,

ולכן זה עץ. אם כן, לכאורה גם את אותם ענבי הדס, אם אתה רוצה לבשל מולאכול, תברך עליהם,

בורא פרי העץ.

אבל שוב,

תשובות הגאונים מחדשים ואומרים לנו,

פרי חשוב, מברכים עליו בורא פרי העץ.

אותם הפירות שגדולים בג'ונגלים,

ביער,

אף אדם לא הולך לטפח אותם,

לא להשקות אותם, ולכן הפרי יוצא גרוע.

על דבר כזה אין ברכת העץ

אלא ברכת שעקום, כך גם על ענבי הדס.

מהפוסקים דנו, ועוד כמה וכמה דוגמאות.

יש פרי שנקרא זערור,

זה גדל בר.

גם אותו בדרך כלל לא מגדלים בצורה מסודרת, אלא זה גדל בר.

הגודל שלו כמו הגודל של הגולות שהילדים משחקים בהן.

יש לו חרצן גדול, אבל העטיפה שלו טעימה מאוד.

יש לו טעם כמו תפוחי עץ,

אבל בצורה יותר טובה.

שוב, גדל בר.

מה יברכו על זה?

לכאורה, לפי המהלך שאמרנו כאן,

יברכו על זה שהכול.

או עץ אורן,

אתה לוקח את העץ טרובל ודופק על השולחן,

נופלים מתוך זה,

הפיניונס בספרדית קוראים לזה, צנובר בעברית.

מה מברכים על זה?

בר הלכות גדולות וספר אשכול אומרים,

זה פרי חשוב, ויברך על זה בורא פרי העץ.

אבל בדברים אחרים, שזה לא יהיה פרי חשוב,

שוב, גם הבעל הלכות גדולות, גם הוא ילך לפי אותה שיטה.

וכך מסכם לנו הרמב״ם בפירוש המשניות שם.

הוא אומר,

כל מה שאמרו תשובות הגאונים, הכוונה היא,

כשהפרי הזה, פרי שגדל ביער, הוא לא חשוב.

אם הוא חשוב,

אין לנו בעיה בדבר,

יהיה אפשר לאכול אותו ולברך עליו את ברכתו הראויה, בורא פרי העץ.

הגאון הוא ביוסף ידיד, בברכת יוסף, בדעת מרן, הוא אומר, יהיה ברכת בורא פרי האדמה.

רק על הזערור הוא אומר שיהיה ברכתו העץ.

אבל על הדברים האחרים הוא אומר ירד דרגה לברכת בורא פרי האדמה.

אבל, כמו שאמרתי,

האחרונים האחרים לא הלכו בדרכו.

גם בדעת רבנו הארי דנו גדולי הפוסקים.

הסבא של הסבא של החידה היה רבי אברהם אזולאי, בעל חסד לאברהם,

היה מגורי הארי, והוא אומר בדעת רבנו הארי.

כל הבלמים האלה שאמרנו, אם הוא לא ראוי,

אבל אם הוא פרי חשוב,

אפילו שלא אני גידלתי, לא טיפחתי ולא ריביתי, אלא זה גדל ביער,

אפילו, אחי, יהיה אפשר לברך על זה את הברכה הראויה לו.

מייבאים מדרום מרוקו, מייבאים הרבה אתרוגים.

בדרום מרוקו יש שם ג'ונגלים מלאים מיליוני עצים כאלה שנותנים הרבה אתרוגים.

ושוב, את האתרוג הזה,

לא רק שאפשר לברך עליו

בימי חג הסוכות וציוונו על נטילת לולר, אלא אפשר גם לקחת את האתרוג הזה, לבשל אותו המרקחת שעושים מאותו האתרוג.

מה יהיה?

לפי פירוש המשניות של הרמב״ם יצא שהברכה היא העץ,

ולא רק זה,

אלא גם לפי דעת רבנו הארי, כמו שהסביר חסד לאברהם, רבי אברהם אזולאי, בדעת רבנו הארי.

כן, זה גם כתבו לנו בספר קריאת מלך רב של הגאון רבי יהודה נבון,

ורבי רפאל בחר מיוחס

בפרי האדמה.

שניהם היו כאן בירושלים, עיר הקודש, לפני כ-350 שנה,

והם מדברים על הסברס.

והם אומרים, שניהם,

מברכים על הסברס, בורא פרי העץ ושהחיינו.

תגיד, למה? גם הסברס, גם הוא גדל בר.

תדמה אותו לתשומת הגאונים.

תגיד, גם זה לא דבר שראוי,

לא דבר שאנחנו הולכים לזרוע, לנטוע אותו.

שוב, הם עונים ואומרים,

הסברס הוא פרי חשוב,

ולכן ברכתו, בורא פרי העץ ושהחיינו,

וכך המנהג,

כך אנחנו מברכים על הסברס.

את הדברים האלה העתיקו גם רבים מגדולי הפוסקים.

אבל,

נוסף לשתי הדעות האלה יש לנו את דברי המגן אברהם.

המגן אברהם, בדעת רבנו הארי,

הוא אומר אחרת, הוא אומר לפי רבנו הארי.

גם פירות שגדלו על אילני סרק,

גם אם אינם חשובים, לפי רבנו הארי,

בכל מקרה הברכה הראשונה,

בורא פרי העץ, הברכה הראשונה נשארה.

מה שהיה הוא שעובר.

והעתיקו הרבה אחרונים את דברי המגן אברהם,

ומספר לנו הגאון חידה בברכי יוסף, הוא אומר שכך הוא המנהג.

זאת אומרת,

כשיש לנו מצד אחד דברי מרן, מצד אחד דברי רבנו הארי, יש לנו בעיה איך לנווט.

אבל אם כאן יש לך מנהג, אין לך בעיה.

ולכן, מי שירצה לאכול מאותו פרי,

מה שנקרא בספרדית פניונס, הצנובר הזה,

מי שירצה לאכול מזה,

אליבא דה רבנו הארי, בוודאי שצריך לפסוק כמו בעל ההלכות הגדולות והאשכול,

שצריך לדרך על זה, בורא פרי העץ.

כך יצא בלי כל ספק,

וכך המסקנה להלכה למעשה.

במקומות אחרים,

כשאין לנו מנהג,

יש לנו בעיה קשה.

כפי מי אנחנו הולכים בפסיקת ההלכה, כמו מרן או כמו רבנו הארי.

האשכנזים הליטאים, הם לא קיבלו עליהם הוראות רבנו הארי,

אלא כשהם רואים את הדעה שלו,

זה כמו שאתה רואה דעת הרשב״ד, דעת הלבוש, דעת מהרם אל-שייח,

יש עוד פוסק שקוראים לו רבנו הארי. כך הם מתייחסים מבחינת ההלכה לדעה.

אבל אנחנו הספרדים קיבלנו עלינו את הוראות רבנו ארי.

כמו שקיבלנו עלינו את הוראות מרן,

כתבו גדולי הפוסקים, דברי יוסף, הגאון חידה,

גם בחיים שעל, ברכי יוסף, טוב עין,

ושאר האחרונים,

הגאון רבי משה סוזין,

גם הוא בספרו הון יוסף סימן זין, גם כן הוא מביא את הכלל הזה.

כל האחרונים מדגישים שאנחנו זכינו לקבל עלינו את הוראות רבנו ארי.

האשכנזים החסידים לפני 300 שנה בהשפעת הבעל שם טוב וגדולי האדמו״רים,

המגיד ממזריץ, האדמו״ר הזקן רבנו זלמן, וגם הם קיבלו עליהם את רוב דברי רבנו הארי.

והשאלה היא,

כשיש לך שפה אחת, דברים אחדים, מרן והארי אומרים אותו דבר,

זה בדרך כלל כך,

אין לנו בעיה. ודאי שאנחנו כך עושים הלכה למעשה.

אבל יש מקומות בודדים שיש גם ביניהם מחלוקת.

האם אנחנו הולכים כמרן,

קבלת הוראות מרן חשובה יותר או רבנו הארי יותר חשוב?

כאן בנושא שלנו יש לנו מנהג, פתרנו את הבעיה.

מקום אחר שאין מנהג, מה עושים?

זה ויכוח קשה שיש בין גדולי הפוסקים לבין גדולי הפוסקים המקובלים הקבליסטים מה חשוב יותר.

וכמו שאמרתי בספר דברי יוסף של הגאון רבי יוסף אירגז,

שם בספרו, בסימן א', הוא מתחיל בנושא הזה,

ויש לו שם כמה סימנים שהוא עוסק בנושא הזה בהרחבה,

והגאון חידה, כמו שאמרתי, ועוד,

הם שדנו בהרחבה ועל סיכום.

הם אומרים,

קבלת הוראות רבנו הארי יותר חשובה מקבלת הוראות מרן.

הביסוס שלהם, הם מסתמכים בעיקר

על מה שמסופר בספר שבחי הארי.

שם באותו ספר הוא כותב

שמרן רבי יוסף קארו נפגש

עם רבנו הארי, פגש אותו באירוסין,

ושם המרן הכיר אותו מקרוב.

לא רק את גדלותו מבחינת הידע שש ופוסקים,

אלא גם את קדושתו,

חסידותו והידע העצום שלו בקבלה.

כשהרב חזר לביתו וסיפר לרבנית,

מה אגיד לה, שחית היום להכיר, יש אלוקים קדוש,

ותיאר את כל המעלות שלו.

המשפט האחרון שמרן אמר לרבנית,

אמר לה,

הרי הוא כאחד מראשוני הנביאים.

הוא לא אומר כאחד מהאחרונים,

לא כמו מרדכי הצדיק,

חגי זכריהו מלאכי, עזרא נחמיה, לא, הוא מכתיר אותו.

הוא למד אצל אליהו הנביא,

אז הוא כמו אלישע,

הוא כמו אותם גדולי הנביאים.

אז אם יש לך אחד גדול, עצום ורב כזה, שמרן מגדיר אותו,

זה לא חלילה איזה פוליטיקאי שיבוא וישבח אותו בגלל איזה אינטרס,

אלא מרן אומר עלינו את הדברים האלה, מרן אומר הנפק על רבנו ארי.

אז ממילא,

לפי זה,

צריך יהיה לפסוק יותר כרבנו ארי.

יותר מזה, הוא הולך שם ואומר שגם כנגד הראשונים,

אם יהיה ויכוח בין הרשב״א לרבנו ארי,

הוא אומר לך, אם הרשב״א היה רואה את רבנו ארי, היה חוזר בו.

נכון שהרשב״א היה לפניו גדול, עצום ורב, מגדולי הפוסקים,

אבל אם אתה מגדיר את רבנו ארי שהיה כאחד מהנביאים הראשונים,

ממילא בוודאי שאנחנו צריכים ללכת בעקבותיו ככל אשר יורה לנו ולא נזוז מדבריו ימין ושמאל, כך יצא,

אם זה במקומות אחרים, כל וחומר כאן שיש גם המנהג מסייע בעדנו.

יש חלקים.

מה שהגוהן חידה אומר שהמנהג כרבנו ארי, זה לא מוסכם. יש כאלה שכתבו אחרת.

אבל כשאתה מצרף את שני הדברים גם יחד,

שמקבלת הוראות רבנו ארי יותר חזקה מדברי מרן.

אפילו אם תאמר שלא, אולי כאן המנהג כרבנו ארי,

צירוף שני הדברים, נצטרך לפסוק

שעל כל אותם הדברים,

על הזערור, על הפין יונס או אותם הגרגירים שאתה לוקח מההדסים, על הסדרס,

כל הדברים בלי יוצא מן הכלל, לא רק החשובים אלא גם הפחות חשובים,

על כולם נצטרך לברך מלכתחילה דברי פרי עץ.

זאת ועוד.

הצלח דן במחלוקת הזו,

האם יש חשש ברכה לבטלה?

הוא אומר, לא, אין ברכה לבטלה.

הוא מסביר ואומר שם, בציון הנפש חיה בברכות מ', הוא אומר,

אם הוא אומר בורא פרי העץ, זה לא שקר.

הפיניונס הזה גדל בעץ.

כל הוויכוח הוא אם זה דבר חשוב, שמלכתחילה תיתן לו את הברכה החשובה בורא פרי העץ או לא.

אבל ברור שזה לא שקר.

היסוד שלו הוא מדברי המגן אברהם.

המגן אברהם מדבר על הבוסר.

אני יוצא מחר לפרדס,

ויש לי בעץ את שקדיה, יש שם פרי קטן, הוא בוסר, חמוץ.

מה מברכים? שהכול.

אבל אם הוא טעה ואמר, בורא פרי העץ, אומר המגן אברהם, בדיעבד יצא. זה לא שקר, זה אמת.

כך כתבו עוד הרבה אחרונים, פנים מהירות ועוד, בדוגמאות אחרות.

גם פה אצלנו.

חשש ברכה לבטלה לפי הצלעה החל.

השאלה היא רק מה יותר מיודר. אז יכול להיות שאם האדם הזה ירצה לבוא ולברך על אותם הדברים, בורא פרי העץ,

בוודאי שיש לו על מי לסמוך.

אבל על כל הדברים האלה שאנחנו מספרים,

מה יענו לך אותם האשכנזים הליטאים שלא קיבלו הוראות רבנו הארי?

מה יגידו לך התימנים הדלדים שלא קיבלו הוראות רבנו הארי?

תגיד להם, תראו,

הוא היה אחד מהנביאים הראשונים.

איך אתם חולקים, איך אתם לא הולכים לפי מה שהוא אומר?

הם יענו לך, הדבר פשוט. הם אומרים,

מה שכתוב בשבחי הארי זה לא נכון.

מאיפה הם יודעים שזה לא נכון?

אז האם נביאים לך את ההיסטוריה?

נכון הדבר שמרן היה מחותן של רבנו הארי.

בנו של מרן רבי יהודה נשא את ביטו של רבנו הארי.

אבל מרן לא היה באירוסין שלו.

כשמרן נפטר, רבי יהודה היה עדיין ילד קטן.

רק אחרי עשר שנים, כשבגר,

התהרס עם ביטו של רבנו הארי. מרן בכלל לא היה באירוסין.

אז איך אתה מספר לי? היה באירוסין, ואמר לרבנית שהוא כאחד מראשוני הנביאים, לא, לא היה ולא נברא. כך הם טוענים.

קשה לומר את הדברים האלה.

לומר שהכול שקר וכזב.

היום בדור שלנו אפשר להגיד הכול.

אפשר להמציא דברים שלא היו ולא נבראו,

אתה יכול אפילו לשדר את זה ברדיו, בטלוויזיה, הכול עובר. אפשר היום, בדור שלנו...

מותר הכל, אפשר הכל.

אז עדיין לא ידעו לבשל דברים כאלה.

כנראה שהמילה אירוסי בנו,

המילה הזו, בנו, כנראה היא הייתה טעות דפוס,

היה באיזה אירוסין, היה באירוסין שלו.

באו שני גדולי הדור,

גם מרן רבי יוסף קרא וגם רבינו ארי, ושמה נפגשו.

אבל זה לא בהכרח שזה היה באירוסין של הבן שלו, כך שהסיפור הזה מן הסתם הוא כן נכון,

זו הסיבה שאנחנו הספרדים קיבלנו עלינו את הוראות רבנו הארי.

כמו שאמרתי, גם חלק גדול מאחינו האשכנזים החסידים,

גם הם הולכים בדרך הזו,

בשיטה הזו. ולכן מי שירצה כאן, בדוגמאות האלה שדיברנו בהן,

ירצה לברך על אותם הדברים, בורא פרי העץ,

בוודאי יש לו עניין גדול להתעלות עליו, יכול להסתמך עליהם.

הפוסקים, כשדנו בנושא הזה,

חלק

מהוויכוח הוא בנושא של ברכת הנותן לייעף כוח.

גם מזה מנסים ללמוד לכל הוויכוח הגדול הזה.

מרן בסימן מ״ו כותב לנו את כל ברכות השחר, מה שהגמרא אומרת במסכת ברכות בדף ס׳.

ולפי דעת מרן בשולחן ערוך,

אין לברך את ברכת הנותן לייעף כוח,

וכך נוהגים אחינו בני ישראל לתימנים הבלעדים,

תשמע אותו, מחר הוא יברך את כל הדרכות אצלהם בסידור, אין הנותן לייעף כוח. למה? לא כתוב בגמרא, כך דעת מרן.

רבנו הארי אומר, כן, צריך לברך.

מה עם ישראל, חוץ מהתימנים הבלעדים, מה עם ישראל עושה?

הספרדים האשכנזים,

אנחנו מחר בבוקר, בעזרת השם, נברך בשם ומלכות הנותן לייעף כוח.

ואיך אתה עושה דבר כזה?

ומי התיר לך נגד מרן?

המנהג הוא נגד מרן.

המנהג הוא שמברכים.

ולמה?

מדוע הנהיגו נגד מרן?

זאת ועוד,

האחרונים, תלמידי מרן, מספרים שמרן עצמו בסוף ימיו חזר בו,

ואחרי שהדפיס את השולחן ערוך, מרן חזר ואמר,

אפשר לברך הנותן לייעף כוח.

למה? מדוע מרן חזר בו?

אז אומר הגאון חידה בברכי יוסף, סימן מ״ו, סעיף ח', הוא אומר,

מרן בהתחלה לא ידע את דעתו של רבנו ארי.

כשנודע לו את דברי רבנו ארי, בגלל זה מרן חזר בו.

מבחינת ההיסטוריה,

מרן הקיא את רבנו ארי רק בשנת שכט.

השולחן ערוך נתפס שלוש שנים לפני כן.

רבנו ארי נולד כאן, בירושלים.

אביו היה אשכנזי, לוריה,

ואמו הייתה ספרדיה.

רבנו ארי התייתם בגיל שמונה,

ואז לא היה, לא קצבת שאירים ולא דברים אחרים,

הייתה עניות נוראה בירושלים. והאלמנה,

אמו של רבנו ארי, לא היה לה מה לאכול.

היה לה אח עשיר במצרים, רבי מרדכי,

אמר לה, תבואי, תבואי אלינו, הכול יהיה עלי.

הוא היה אחראי על המכס במצרים.

אז היה זיכיון, אתה נותן למלך,

משלם לו, נותן לסולטאן כך וכך,

ותמורת זה כל המכס, כל השנה שלך.

לכן הוא היה אדם עמיד, אדם עשיר, וכך היה.

האימא לקחה את הבן,

את רבנו יצחק הקטן, שהיה ילם, ונסעו לשם.

השכונה של היהודים אז הייתה בתוך הנילוס.

יש שם בקהיר,

יש שם כמו אי בתוך הנילוס.

היום יש שם שכונה יוקרתית, השכונה הכי יפה במצרים, זה שם.

גם אז היהודים היו גרים שם, במקום הזה. הוא היה אדם עשיר,

והוא קלקל אותם, פרנס אותם,

ושלח כמובן את רבנו ארי, את הילד הזה, ללמוד תורה.

הוא למד תורה אצל הרדבז, רבי דוד בן זמרה,

ויחד עם רבי בצלאל אשכנזי גדל ונעשה אילן ענק בתורה וביראת השם.

יחד עם רבנו בצלאל הם ערכו את השיטה המקווצת על סדר קודשים. חלק מזה,

חלק מהמסכתות,

גם רבנו ארי סייע בעדו.

אבל בעיקר רבנו ארי יתגדל שם גם בתורת הסוד, בקבלה.

עד שמהשמים הורו לו, כשהיה בגיל 35 בשנת שכט לחזור לארץ-ישראל, לחזור לצפת,

שם תוכל להפיץ את מעיינות החוכמה, יהיו שם תלמידים גדולי תורה,

וכך היה.

ואז, יחד עם האמא האלמנה הוא חזר לארץ-ישראל, לצפת.

חי בצפת משנת שכט עד שלב.

בגיל 38 הלך לגנעדת.

אז מרן הדפיס את השולחן ערוך

שנת שכו.

שכו עדיין מרן בכלל לא זכה להכיר את רבנו ארי.

רק אחרי שלוש שנים ממרן הכיר אותו.

ולכן,

נכון הדבר שבשולחן ערוך מרן אמר שלא מברכים את הנותן היעף כוח,

אחר כך שנודענו מרבנו ארי שהוא כן מברך,

לכן הוא שינה את הדעה שלו,

ולכן, משום זה,

הוא פסק שכן צריך לברך את ברכת הנותן היעף כוח. זו הפרשנות של הגאון חידה.

גם על זה יש חולקים.

החולקים טוענים כך, הם אומרים,

מרן עצמו בדק בכתבי יד.

חלק מהכתבי יד של הגמרא שלנו,

ברכות סמך, אין שם את הברכה הנותן היעף כוח.

אבל מרן בדק בכתבי יד אחרים מעתיקים יותר שמרן ראה שם כתוב גם את הברכה הנותן היעף כוח,

ולכן מרן חזר בו, לא בגלל רבנו ארי.

אם כן,

אין לנו ראייה שמרן עצמו היה חוזר בו אם היה יודע את דברי רבנו ארי ליצור את המהפך בכל מקום בעקבות רבנו ארי,

כך שהנושא הזה שנוי במחלוקת עצומה.

אבל אנחנו הספרדים,

קיבלנו עלינו הוראות אחידה,

ואחידה יחד עם אהרם סוזין בהון יוסף,

הגאון רבי יעקב זירהן, יש לו ספר ביקורי יעקב, הוא היה הרב של טבריה לפני 70 שנה.

ארץ חיים של הגאון רבי חיים סיטהון,

גם הוא דן בכללים, בכלל יג' בנושא הזה, וגם הוא מצטט את אותם הפוסקים, אותם האחרונים שאומרים,

שקיבלנו עלינו את הוראות רבנו הארי גם נגד מרן,

כמו שכתב בספר טהרת המים ושאר האחרונים.

כך שבנושאים אחרים צריך לבחון את הדברים בצורה יסודית כדי לדעת כל דבר ודבר להלכה ולמעשה. אבל כאן, כמו שאמרנו, יש לנו יותר בקלות

את האפשרות להגיע לתחנה הסופית בגלל שיש לנו גם מנהג,

ולכן מי שירצה לברך על כל אותם הפירות ואורי פרי העץ,

יש לו על מה לסמוך.

אבל אם הוא אמר שהכול,

הרי על הכול אם אמר שהכול נהיה בדברו יצא,

בזה בוודאי שגם בזה יצא...

ודחובה, אליבא דקולה עלמא.

נפקא מינא עוד.

אדם שלוקח שוקולד,

מה מברך?

גם זה שנוי במחלוקת.

תראו למעלה בסימן רב,

שם פתחי תשובה מדבר על השוקולד.

הוא מביא פנים מהירות, מביא לך את דברי האחרונים.

ומה עם הראשונים?

למה הריף, הרמב״ם, למה הם לא מדברים כלום על השוקולד?

פשוט מאוד.

העץ השוקו לא היה קיים פה.

הקדוש-ברוך-הוא ברא אותו,

את השוקולד והקפה, העצים האלה,

הכול היה באמריקה, לפני גילוי אמריקה, לא ידעו מכל זה.

אחרי שגילו את אמריקה,

משם מפיצן השם,

משם הביאו לנו כאן, גם למדינות האלה,

את השוקולד והקפה. ולכן,

אין זכר בדברי הראשונים בנושא הזה, אלא רק בדברי האחרונים.

תראו את השערי תשובה בסימן רב, סעיף קטן יט,

שם הוא מביא את דברי האחרונים,

את הפנים מהירות, דברי יוסף,

שמש, צדקה ועול,

שעל השוקולד מברכים שהכול נהיה בדברו.

ולמה?

תשאל אדם שיודע,

הוא אומר לך, זה עץ, עץ גבוה,

אז למה יורה דרגה? למה לא יברכוה על נפשו כל עד ברכת בורא פרא העץ?

הסיבה היא פשוטה.

אומר אור לציון חלק ב',

אומר, העץ הזה היה גדל בג'ונגלים.

זה לא אדם שהלך ועשה את המטעים האלה.

אם הכול הוא ג'ונגל,

אז זה דומה למה שכתב לנו כאן מרן.

מרן אומר,

על דברים כאלה שגדלים אילני סרק,

דבר שהוא לא ניטע בידי אדם, הברכה היא של הכול.

כך יצא לפי אותו המהלך.

אבל אם אתה הולך לפי פירוש המשניות של הרמב״ם,

שאמר לנו שעל פרי חשוב כן מברכים את הברכה שלו,

ואמרנו שהמנהג הוא לברך על הסברס בורא פרי העץ,

אז אם שם אתה מברך העץ,

אז אתה סותר את עצמך.

למה כשאתה מגיע על השוקולד,

למה כאן לא תברך על השוקולד בורא פרי העץ?

וכך באמת מקשר בספר מלחת שלמה, חלק א', סימן צדיק א',

הוא אומר,

מה בכך שטוחנים והשוקולד הזה הוא טחון?

הרי הוא לא ראוי לאכילה.

גם פולי הקפה וגם הקקאו,

אי-אפשר לאכול אותם כמו שהם, הם לא ראויים לאכילה.

אלא טוחנים אותם, מבשלים אותם, מעבדים אותם,

כל מה שנוטעים את העץ הזה בשביל לאכול את השוקולד.

אז אם כך, למה לא יברכו על זה את הברכה הראויה לו?

השאלה היא תלך לפי ההתחלה.

פעם זה היה אילני סרק.

גם אם היום אנחנו באים ונוטעים את זה,

לא פקע מעליו הדין הקודם, כמו שאומר אורך-לציון,

או שכיוון שהיום, בזמן הזה, הוא עץ חשוב,

היום יש מטעים,

אתה נוסע בדרום-אמריקה, קולומביה ומקומות אחרים,

יש את המטעים,

גם של הקקאו,

גם של הקפה.

מלנה, אם זה היום דבר חשוב,

אז כן יהיה אפשר לברך על זה.

ברכת בורא פרי העץ,

ובפרט אם אתה אומר שהולכים לפי רבנו הארי,

אז אם עוד יותר מתחזק העניין,

שיברכו על זה לך ולבורא פרי העץ.

אבל הרב מסיים. הרב אומר,

כל השאלה והתשובה הזו היו אילו היה לך בשוקולד רק,

שוקו בלבד.

היום בתערובת תלך לבית-חרושת ותבדוק.

השוקו הזה יקר מאוד.

זאת ועוד, הוא לא כל כך טעים.

מערבבים בו הרבה סוכר, תמציות ודברים אחרים,

ואז הוא נעשה טעים, טעם השוקולד שאנחנו אוכלים.

ומלאכ, כיוון שהשוקו הזה הוא רק מיעוט,

הרוב הגדול זה לא השוקו,

ולכן זו הסיבה שאנחנו מברכים על השוקולד, את ברכת

שהכל נהיה בדברו, זה הדין יהיה בלכתחילה.

אני אומר בלכתחילה.

אדם שלא ידע,

אדם שאתמול הכיר את דברו,

אתמול הוא חזר בתשובה, הוא לא למד הלכות,

אבל הוא יודע שהשוקו זה העץ.

הוא לקח את השוקולד וברך על זברות פרי העץ.

בידי עבד יצא.

אל תגיד לו, זו ברכה לבטלה,

לא יצאת, אתה חזור תברך שהכול? לא.

יכול להיות שכן יצא ידי חובה.

יותר מזה,

לפי דעת רבנו יוסף חיים ברב-פעלים,

אם יש לך שני דברים,

יש לך תפוז ושוקולד,

אתה רוצה לאכול את שניהם.

על מה יברך קודם?

בדרך כלל האנשים יודעים, הסדר הוא מגע אש.

קודם כול העץ ואחרי זה שהכול.

כאן הרב טוען אומר, אם נאמר לאותם הפוסקים שטוענים שברכתו העץ,

שהשוק הוא העיקר למרות שהוא מיעוט,

אם כך, כשתברך על התפוז בורא פרי העץ,

פתרת גם את השוקולד. לא תוכל לברך.

ולכן, לפי זה כדאי יהיה לעשות הפוך,

לברך קודם כול שהכול על השוקולד,

ולטעום חתיכה,

ורק אחר כך תוכל לברך על התפוז.

כך יצא למען דאמר, וכך באמת רצוי לנהוג ולעשות בלכתחילה.

הבאנו כמה דוגמאות של מצויות,

ואידך זיל גמור יש עוד הרבה דברים מעין זה,

שכולם קשורים להלכה שאמרנו.

הרב, הביאו עכשיו לשוק שוקולדים עם 72% מוצלקי שוקולדים.

השאלה היא אם זה נכון.

צריך לבדוק אם מה שכתוב על הסטיקר, אם זה נכון,

אז בזה,

לדעת הרבה פוסקים,

אתה מתקרב שוב לברכה,

בורא פרי העץ.

נכון הדבר שדבר מרוסק,

המילה פרי לא מתאימה.

זה בדבר שאפשר לאכול אותו כמו שהוא, כמו תפוח אדמה.

אתה מרסק אותו, עושה ממנו פרה, אז הוא יורד הרגה, וזה לא פרי, אלא שהכול.

אבל דבר שמעיקרה לא ראוי כמות שהוא,

אלא זה נעשה כדי לטחון ולעשות ממנו.

אם יהיה דוגמה כזו,

אתה מתקרב יותר ויותר לדוגמה של ברכת העץ. אבל השאלה אם זה נכון,

לא כל מה שכתוב אנחנו מאמינים, אנחנו חושדים חשדנים בנושאים האלה,

כי החומר גלם, השוקו, הוא יקר מאוד.

הסוכר הוא הרבה יותר זול,

ולכן קשה לי להאמין שיהיה כמות עצומה, אחוז כל כך גבוה של השוקו, אבל תבדוק. אדרבה, תברר.

אילו שעל זה הכשר בדץ,

אותו המשגיח של הבדץ יכול לברר בקלות, הוא יודע את המתכון,

הוא יוכל לענות לך תשובה יותר מדויקת, אותו הבדץ

שאחראי על אותו בית החרושת,

הוא יוכל לענות לך תשובה יותר מדויקת בכל זה.