ברכה על דבר המזיק: מגדר 'ונשמרתם' ועד הלכות ברכות באיסורים, עישון וארבע כוסות

 

- - - לא מוגה! - - - 

זימן רש דלת, סעיף ב'

מרן כותב לנו שעל דבר שמזיק לא מברכים ולכן אדם ששותה חומץ יין

חומץ יין הוא חומצה לכל דבר

ולכן אין עליו ברכה מפני שהוא מזיקו

אתה שופך

חומץ יין כאן על הרצפות

זה יעשה לך חור ברצפות, עד כדי כך הוא חזק

אם לא תנגב אותו אחרי שנייה

להשאיר לך כתם אדום שבשום דרך לא תוכל לנקות אותו, עד כדי כך

החומצה הזו של חומץ יין

אתה שופך אותו זה מעלה אדים, מבעבע

כל כך האלכוהול שבו הוא חזק מאוד

אז אם זה עושה חורים ברצפות מי שישתה את זה זה יעשה לחורים במעיים סכנה

ולכן דבר שמזיק, אמרנו כמה פעמים שלא מברכים על השמן זית

כי השמן זית מזיק הוא עדין גם כאן שניהם אותו דבר

כל דבר שאסור באכילה

אין עליו ברכה

ולא רק דבר שאסור באכילה מדאורייתא

אלא דעת מרן בסימן קבוצה דקו גם דברים שאסורים באכילה רק מדרבנן

אפילו אחי לא תקנו על זה חכמים,

אנשי כנסת גדולה לא תקנו על זה ברכה

כגון

חולה שיש בו סכנה, הרופא אומר

צריך לתת לו בשר עוף בחלב

עוף בחלב זה לא דאורייתא, זה דרבנן

כי התורה אמרה לא תבשל גדי בחלב עמו דווקא בשר בהמה יש בו חלב אם

אבל עוף לא שייך בו את זה,

כל זה רק סך הכל מדרבנן וכאן יש לך פיקוח נפש

אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש כמו שכתוב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם

וחי בהם ולא שימות בהם, ודאי שמותר לו

שואל אותך, אני מברך שהכול על העוף הזה? תגיד לו לא

אני אגיד לך למה, מותר לי

מותר לך, אבל לא תקנו חכמים ברכה על דבר שאסור כמו בשר עוף בחלב

תבל, אותו דבר, וכן על זה הדרך, גם איסורי דה רבנן

שווים ואין עליהם ברכה

התורה מזהירה אותנו

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם

אדם צריך לשמור על הבריאות שלו

ולכן

אסור לנו לשתות

שמן זית, אסור לנו לשתות

את החומץ יין, זה מזיק

אז אם הוא עובר על מה שנאמר ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, האדם הזה מזלזל בבריאות שלו ושותה את זה,

כמו שאמרנו,

חכמינו לא תקנו על הדבר הזה ברכה, ולכן הן על שמן זית והן על החומץ אין ברכה.

אבל מרן סיים בסעיף הקודם, בסוף סעיף א',

אם האדם הזה ערבב עם החומץ יין ערב מים

כשהוא מערב אם זה מים

אז ממלח, החומצה הזו היא לא חריפה

תהיה לו כמו לימונדה, ישים קצת סוכר וטעים

יברך על זה שהכל נהיה בדברו, בזה כבר

זה לא יזיק

על היין מברכים הגפן ועל החומץ,

ולכן ברגע שהחמיץ יורד לשה הכל,

אלא מאי?

החומץ כמות שהוא זה מזיק ולכן אין לה ברכה,

אבל אם יערב אותו עם המים, יברך עליו ברכת שהכל נהיה בדברו.

החומץ יש בו תולעים.

היין הביתי,

כשאתה משאיר אותו פתוח,

מיד נכנסים לשם החיידקים והתולעים,

ולכן הוא נעשה חומץ.

תמיד חומץ יין הוא בחזקת שיש בו תולעים,

ולכן אין יותר לנגוע ולשתות ממנו, אלא

קודם כל תסנן, תיקח איזה בד,

תיקח את השוליים של החולצה,

ותעשה את הסינון כהוגן,

אחרי זה תערב אותו עם המים והסוכר, תשתה את זה כלימונדה,

רק בדרך הזו יהיה מותר, ואז הברכה היא שהכל נהיה בדברו.

הפוסקים דנו בעוד כמה וכמה דוגמאות

דברים שעלולים להזיק,

אם מברכים עליהם, אם לאו.

הרשב״א דן בהסבר הגמרא במסכת נדרים מ״ט.

הוא לומד מהגמרא שם

לגבי מצוות ארבע כוסות בליל הסדר.

הוא לומד הלכה,

גם אדם ששונא את היין, זה לא טעים לו, או שמזיקו,

אפילו הכי חייב להתאמץ ולשתות יין לארבע כוסות.

מאיפה הוא יודע את זה?

מהסיפור של הגמרא שם, במדרים מ״ט.

שמה מטרוניתה שאלה אותו,

אמרה לו, הפנים שלך אדומות

כאדם ששותה יין. תראו את הפנים של השיכורים,

בגלל הלחץ דם, הפנים שלהם אדומות.

והרי החכם צריך לפסוק הלכות.

מרווה ומורה,

ענה לה חס ושלום.

אפילו ארבע כוסות שאני שותה בליל הסדר, אני קושר את ראשי מפסח עד חג השבועות.

אז הוא לא יכול לשתות יין,

אלא, מה שהוא נראה כך,

חוכמת אדם תאיר פניו.

אלה דברי הגמרא.

אז מזה למד הרשב״א,

שגם אם האדם הזה יהיה לו כאב ראש,

אפילו אחי לא אומרים, אתה פטור,

רא נוס רחמנה פטרי, אלא חייב להתאמץ.

ספר בתי כנסיות דן בהלכה זו.

הוא אומר, נכון, ההלכה היא, כדברי הרשב״א,

כך פסק מרן מסימן תעב,

גם מי ששונא את היין, לא אוהב,

או שהיין מזיקו, חייב לשתות ארבע כוסות.

אפילו אחי אומר, לא ימרח על זה ברכת בורא פירי הגפן.

למה?

קראנו עכשיו,

על השמן זית או על החומץ לא מברכים, מפני שהוא מזיקו.

הוא עדין גם שם.

אלה הדברים שכותב בספר בתי כנסיות,

כך כותב גם להלכה בספר דברי מנחים.

אז לחמד, בחלק זין מביא את הדברים,

הוא כותב, דברי שאר הפוסקים לא משמע כך,

אלא כולם מבינים שצריך לברך על זה סמי מרנן, בורא פירי הגפן,

ואחרי זה את הדרכה אשר בחרבנו מכל העם.

ולמה?

מדוע באמת? מה נשתנה אותו היין לאותו האדם מהשמן זית או מהחומץ?

ההבדל ביניהם הוא,

כאן,

החומץ,

גם בטיפות הראשונות הוא מזיק.

היין הוא לא כך.

היין במשך כל הלילה ישתה ארבע כוסות, אז יהיה לו הרבה כאב ראש.

אבל אם הוא ישתה שתי טיפות,

שתי טיפות לא יקרה לו כלום.

הטעם של היין הוא טעם טוב,

והברכה שהוא מברך בקידוש, בורא פרי הגפן,

יכולה לחול על הטיפה הראשונה.

זה היה טעים, זה היה טוב, נהנית מהעולם הזה?

אז על זה לבד

תחול הברכה.

הוא לא מברך את הגפן רק על כל ארבע הכוסות,

אלא גם על הטיפה הראשונה.

וכיוון שהיא טעימה,

ממילא היא לא מזיקה אותה טיפה ראשונה,

ולכן יכול לברך עליה את ברכת הגפן, זו הדעה של רוב הפוסקים.

איפה תהיה הבעיה? כוס שלישי.

כבר שתה שניים,

מגיע לשלישי, השלישי אפילו הטיפות הראשונות

לפעמים יכולות לגרום לו כבר את הכאב ראש הנורא.

שמה תהיה המחלוקת,

האם נאמר שצריך לחשוש לדעת בתי כנסיות ודברי מנחם,

נאמר בזה ספק ברכות להקל.

שלא יוכל לברך אחרי ברכת המזון, אחרי הכוס השני, יש לו עכשיו לפניו כוס שלישי,

ועכשיו הוא צריך לברך הגפן. השאלה אם אותו אדם יוכל לברך הגפן עם לאו.

אם הוא לא נמצא לבדו, אלא

בליל הסדר הוא נמצא עם האחרים,

תאמר למי שנמצא עמך, לאחיך,

תאמר לו, תברך בקול רם הגפן,

ותפתור אותי, תוציא אותי ידי חובה, כדי לא להיכנס

במחלוקת האמורה.

הפוסקים דנו עוד,

הרמב״ם בהלכות דעות כתב לנו כמה וכמה דברים שהם מזיקים,

שלא טוב לאכול מהם.

הרמב״ם פותח את פרק ג' מהלכות דעות,

אדם צריך להיות בריא, נפש בריאה בגוף בריא.

אדם שהוא לא מרגיש טוב,

הוא לא יכול לבוא לכאן ללמוד תורה.

אדם שהוא לא מרגיש טוב, מרותק למיטה,

הוא לא יכול לבוא מחר בבוקר להתפלל במניין.

כדי לעשות את המצוות, אדם צריך להיות בריא.

וכדי להיות בריא,

אותו הרופא הגדול, מורנו משה בן מימון,

כתב לנו שני פרקים להדריך אותנו איך אדם ישמור על גופו,

שכמו שאמרנו, תהיה נפש בריאה בגוף בריא.

אז פרק ג' הוא מאחד אותו לנושא של התעמלות.

גם אדם שזכה והוא פקיד,

הוא לא עובד לא בחקלאות ולא

אבל כשאדם יושב כל היום במקום אחד ולא עושה שום דבר,

הגוף מתחיל להתנוון.

לכן הרמב״ם שמה מתאר איך צריך כל אדם לנהוג.

פרק ד' עוסק בתפריט של האוכל,

מה טוב לאכול הרבה,

מה טוב לאכול רק מעט ומה לא טוב לאכול בכלל.

הרמב״ם שמה כותב תפריט יפה,

דברים יפים מאוד, מתוקים מדבש.

בין היתר, הרמב״ם כותב

שלא טוב לאכול קימין ופטריות.

גם זה, לפי הרמב״ם, זה מזיק.

אם כך, קראנו בסעיף הקודם

שהאדם שאוכל את הקימין ופטריות מברך עליהם שהכול נהיה בדברו.

אלה דברי מרן בשולחן ארוך,

וכך הסכימו כל הפוסקים.

אין חונק בדבר.

תגיד למה זה מזיק?

שוב,

זה מזיק, אם תאכל מהפטריות, תאכל מזה 200 גרם.

זה לא טוב.

אבל אם אני לוקח 2-3 גרם, זה טעים,

אני אוכל מזה קצת.

אם הוא טוען מזה קצת,

זה כמעט ולא יזיק. אתה נהנה, תברך.

בהמשך הרמב״ם כותב, חרובים,

גם הם לא בריאים לגוף, זה כמו חרבות.

אפילו אחי, אנחנו מברכים.

מרן כתב למעלה בסימן רב,

מי שאוכל חרובים יברך על זה בורא פרי העץ.

למה יברך?

תגיד, הרמב״ם אומר שזה לא בריא.

שוב, כשאתה אוכל מזה חצי קילו, רבע קילו, אתה אוכל מזה הרבה,

זה כבד מאוד על המעיים, המעיים, קשה להם לעכל את זה, זה לא טוב.

אבל כשאתה טוען 2-3 גרם,

זה לא יזיק.

ולכן,

הברכה שהוא מברך בורא פרי העץ יכולה לחול על ה-2-3 גרם הראשונות.

וכן, כל כיוצא בזה.

אבל,

אדם שבר-מינן סובל ממחלת לב או לחץ דם גבוה,

הרופא מזהיר אותו, תיזהר, אל תאכל מלוח.

האדם הזה שטוף בתאוות,

לוקח דג מלוח ואוכל אותו.

צריך להיזהר, לא יברך.

לא רק שהוא עובר על ונשמרתם מאוד אל נפשותיכם,

אלא אם הוא יברך, הברכה תהיה לבטלה.

זה דומה לשמן ולחומץ, שאמרנו זה מזיק, אין ברכה, אותו דבר גם בזה.

או בר-מינן אדם שסובל מסכרת.

היום יש מכשיר לכל אחד ומודד.

מה דעד רע? יש לו 400. והמשוגע הזה, לא פחות ולא יותר, מוציא שוקולד,

רוצה לברך שהכול.

תגיד לו, לא, אסור לך לברך.

תגיד, למה לא? אני נהנה.

אסור ליהנות מהעולם הזה בלי ברכה, כך הוא אומר לך.

תגיד לו, אבל הוא עובר על ונשמרתם מאוד אל נפשותיכם.

הוא יאכל את השוקולד הזה,

מי יודע אם הוא יוכל לגמור את זה.

אולי באמצע כבר יקבל את ההתקף וילך להר הזיתים. עד כדי כך.

שוב, גם על דבר כזה שמזיק בוודאי,

ברור שאין ברכה.

אבל,

מה שאין כן אם האדם הזה לוקח,

שותה קוקו-קולה.

הוא אומר לך, תראה, אני ראיתי חוות דעת של הרופאים.

אדם ששותה הרבה קוקו-קולה, זה מזיק.

תגיד לו, ענמילה,

אם במקום מים הוא שותה כל יום טרסר כוסות של קולה, זה מזיק.

אבל אם אני שותה כל יום רק שני גרם,

שני גרם לא מזיק, לא נורא.

ובשני גרם האלה אתה נהנה.

אז הברכה שהכל נהיה בדברו חלה על השני גרם האלה.

ולכן, אם הוא לוקח כוס ראשון, מזגו לו כוס ראשון,

והוא רוצה, תגיד לו שיברך. אין בזה בעיה. וכן כל כיוצא בזה.

כשמתחיל מהרגע הראשון,

מתחילת האכילה ומתחילת השתייה, יש לך מזה חלילה נזק.

וזה אנחנו אמרנו, שעל דבר כזה שמזיק כשהוא עובר על ונשברתם מאד לנפשותיכם,

שם אין ברכה.

אבל אם הוא שותה מעט קוקו קולה, כמו שאמרתי, הטיפות הראשונות בוודאי שאין בהן נזק,

ולכן צריך לברך.

לגבי הסיגריות,

גם אם הוא מעשן מעט,

לא רק אדם שמעשן כבד, שני הקופסאות.

גם אם הוא מעשן מעט, יש בזה נזק.

מי שמעשן הרבה מזיק הרבה,

מי שמעשן מעט, מזיק מעט.

אבל שניהם מזיקים, ולכן אין יותר לעשן,

לא מעט ולא הרבה. דיברנו בזה בהרחבה, בהלכות יום טוב.

הזכרנו את דברי דרכי נועם ועוד.

ולכן המסקנה היא,

בכלל הדברים, אדם שמעשן,

אין הווה אמנה להגיד לו שיברך ברכת שהכול נהיה בדברו על הסיגריות, כי גם מזה הוא מזיק, ובהחלט אין על מה לדבר.

אין הווה אמנה להתיר לו לברך איזו ברכה.

אין הבדל אם האדם הזה מעשן מקטרת,

נרגילה,

פייפ עם פילטר, בלי פילטר, כל הדברים האלה כולם מזיקים.

אז האחד מזיק כשהוא יחיה פחות 30 שנה,

אז האחד מזיק יותר,

יחיה פחות 32 שנה וכן הלאה.

אבל המכנה המשותף,

כולם מזיקים.

ואספר לך מעשה שהיה.

אתם הכרתם את המוהל המפורסם,

חכם יעקב ששון.

ייבדל לחיים, בנו חכם מרדכי ממשיך את התפקיד.

האבא,

חכם יעקב ששון, לא רצה ליהנות מהמצווה.

הוא היה לוקח כסף.

גם מישהו היה נותן לו בכוח,

היה לוקח את הכסף הזה, מחלק את זה לישיבות,

לא היה רוצה ליהנות מזה.

אלא, ממה היה לו פרנסה?

היה לו חנות מול משטרת מחנה-יהודה. מי שזוכר,

הוא היה חייט.

הוא היה חייט מצוין,

היה לו ידיים של זהב,

היה תופר חליפות מצוינות.

אבל תוך כדי הוא אוהב לעשן נרגילה.

הסיגריה יכולה ללכלך את הבד, זה יכול לעשות נזק בלתי הפיך.

אבל אם זה נרגילה, צינור ארוך,

טוב, גומר את היום, הכול נגמר,

לוקח את המים ושופך.

איפה היה שופך?

היה לו מול פתח החנות, היה לו שם עץ והיה משקה את העץ, כל יום.

אחרי זמן מה, העץ מת.

התחיל לחשוב, אם העץ מת, מה יהיה עליי?

הוא הפסיק, זהו.

אז גם הנרגילה,

חלק מזה מסנן דרך המים. אני מסכים איתך שהנזק מהסיגריה הרבה יותר,

אבל גם הנרגילה, גם היא דבר לא טוב, גם היא דבר גרוע,

ולכן אין הוה המנע לבוא ולעשן. אדם מרשמים, אדם בן תורה,

צריך לחיות עד מאה-ועשרים.

אם אבו מאזל רוצה סיגריה, אני אתן לו בחינם.

אבל אדם מרשמים צריך לחיות עוד יום ועוד יום.

כל יום שהוא חי הוא קורא עוד הפעם קריאת שמע, מניח תפילין, לומד תורה,

מברך ברכת המזון, עושה מצוות, מעשים טובים.

למה לקצר את החיים בגלל איזה סיגריה מסריחה?

משרד הבריאות אומר,

עשרת אלפים בני אדם מתים בארצנו הקדושה מנזקי האישות.

זה גורם הרבה סוגי מחלות סרטן,

התקפי לב, אירוע מוחי וכן הלאה.

הפיח הזה נכנס לתוך הריאות,

ומהריאות מחלחל באמצעות הנוזלים והדם,

מחלחל ללב לכל הגוף,

ולאט לאט במשך השנים,

הוורידים והעורקים נסתמים.

כשהוא מקבל התקף לב, לפעמים אוחז אותו השבץ באמצע השינה, וזהו, זה מת, הלך.

לפעמים הוא היה באמצע הרחוב, נפל, באו, עשו לו החייאה, הצילו אותו.

לוקחים אותו ישר לבית-החולים,

ישר לחדר ניתוח, עושים לו צנתור.

האינסטנטור דה-מקרה רופא מנסה לשחרר את הסתימה.

לפעמים זה מצליח,

הוציא את הפיח וניקה לו את הלב.

לא תמיד זה מצליח. לפעמים תוך כדי נקרע הלב, וזהו, לוקחים אותו על הער הזיתים.

כך גם אירוע מוחי. איך בא?

יש לנו כל הזמן זרימה של חמצן ודם מהלב,

מהריאות, למוח,

ולכן האדם, ברוך השם, מתפקד כהוגן.

אבל על ידי העשן הזה סותם את הורידים והעורקים,

ואין לך מספיק זרימת דם למעלה,

אדם שמקבל שבץ מוחי יכול למות במקום.

לפעמים היו שם אנשי הצלה,

ועשו לו החייאה, הצילו אותו ברגע האחרון.

אבל הוא נשאר משותק, חצי גוף.

לא יכול ללכת,

יושב על כיסא גלגלים,

אנחנו צריכים להרים אותו על כפיים נשאונחה.

כל זה בגלל העישון,

בגלל סיגריה מסריחה.

אדם ירא שמים, אדם מפוכח,

לא עושה שטויות, וצריך להיזהר מהדברים האלה, ולכן אינה ואינה לשאלה אם צריך לברך על זה ברכה.

מרן דן בנושא הזה פעמיים באהבה.

למעלה בסימן קצו,

מרן מדבר הן לגבי הברכה,

ושם מרן מדבר גם לגבי דין זימון,

שאדם שאכל דבר המותר, שלושה שאכלו כאחד,

חייבים לזמן.

אבל אם הוא אכל דבר איסור, אין על זה ברכה.

וגם אצלנו מרן ממשיך

בהמשך סימן רד בסעיף ט'.

מרן מדבר בנושא הזה בשני המקומות, נדבר שם בהרחבה בלי נדר את דברי הראשונים למרן.

ולכן, גם פה, גם לגבי הסיגריות, כמו שאמרנו, אינה מאמן הדבר.

המגן אברהם וכנסת הגדולה אמרו, עוד טעם, מדוע לא לברך?

הגמרא במסכת ברכות, בדף י׳, הגמרא אומרת, מטעמת אינה צריכה ברכה,

כי מי שטועם הוא פולט את זה.

גם פה.

אפילו אם תאמר הוא נהנה מהעשן הזה, אבל הוא פולט מייד את העשן,

ולכן גם על זה לא שייך לתקן ברכה,

או מהטעם הראשון, או מהטעם השני, מה שכתבו דרכי נועם ועוד.

ולכן המסקנה היא אין הווה מנע שלברך על זה ברכה.

מכל מקום,

הנזק שלה ישול לא רק לאותו האדם המעשן,

אלא הנזק הוא גם לנו.

בפרט בחורף, בימים הקרים,

החלון סגור.

העשן נשאר שם, ואנחנו נשמים את אותו העשן.

מתוך העשרת אלפים האנשים שמתים כל שנה מנזקי העישון, מתוכם

1,500 שלא עישנו.

אם כן, למה הם נפגעו?

הם ישבו ליד אדם שמעשן.

גם המעשן הפסיבי, גם הוא ניזוק,

גם הוא בסכנה מסוימת.

ולכן אדם ירשמיים, אדם בן תורה,

איך יעשה פשע כזה לשבת בבית ולעשן?

יש לך ילדים או נכדים שם, הם נושמים את העשן הזה.

מה הם חטאו?

למה אתה בא ומסבך אותם?

חלילה אם יקרה לאחד מהם משהו,

אז יהיה לו מוסר כליות.

אני עישנתי וקרה מה שקרה, חלילה.

למה לחכות שיהיה אסון?

ולכן אדם ירשמיים צריך להיגמל יום אחד קודם, יעשה את הגמילה,

יגמור מהסיפור הזה,

יגמור מכל הצרות הללו.

הנה חנמה,

אני מסכים איתך, גם זה.

רופאי שיניים טוענים שבקוקוקולה יש איזה חומר כימי

שהורס את השיניים.

הם לא יודעים להצביע במדויק מה זה,

אבל הם אומרים, אנשים ששותים הרבה קולה, יש להם הרבה בעיות בשיניים,

הם מביאים להם הרבה פרנסה.

כך הם טוענים,

רופאי השיניים.

טוב, אז אדם גם בזה יהיה זהיר,

לא יגזים יותר מדי, אפילו אם הוא עובד בבית חרושת בקולקולה ויכול לשתות בחינם,

אבל שימעט מזה ככל האפשר.

אז אמרנו שישמע ממישהו אחר. אמרנו שיש מחלוקת בין בתי-כנסיות לבין השדה-חמד בשם הפוסקים,

ולכן אמרנו שמישהו אחר יברך שהכול, יפטור אותו,

יברך על זה החבר שלו, בורא פרי הגפן, גם הוא אצלו,

יש כוס שלישי,

אז הוא יברך הגפן ויפטור אותו, יוציא אותו לידי חובה.

בכלל, כל הדברים האלה, אדם שאסור לו לשתות משקאות חריפים,

יש לו לחץ דם וכיוצא בזה,

אבל הוא אוהב את הטיפה המרה,

הוא לא עושה חשבון לאף אחד.

האדם הזה מגיע לבית כל לילה,

לוקח בקבוק וודקה או דבר אחר,

ושותה.

האדם הזה, שוב, משחק עם החיים שלו,

יכול להזיק את הכבד, ושם, חלילה,

זה יהיה חלילה מכה שאין לה תקנה.

ולכן, גם בזה לא יברך על זה.

די שהוא עושה איסור ונשמרתם,

לא יעשה עוד עוון של ברכה לבטלה, גם בזה תגיד לו שייזהר.