איסור יציאה מארץ ישראל והמציאות ההלכתית: משידוך לכהנים ועד השימוש בחשמל בשבת, לצד ביקורת נוקבת על נציגי הציבור והפוליטיקאים החרדים בבחירות שאינם פועלים למען פתרון בעיות הלכתיות וצרכי הציבור הדתי

- - - לא מוגה! - - -

זה סימן ע״ה בסוף. דיברנו על החובה להיות כאן בארץ ישראל גם לרבות אם חלילה אחד מבני הזוג מתנגד שאפילו יש כפייה לגט כדי שיבוא לארץ ישראל. ואם הדברים אמורים הכל מעלים, קל וחומר שאין אפשרות לצאת מארץ ישראל. ולכן אם אחד מבני הזוג אומר אני רוצה לעזוב את בית שמש ללכת ללונדון, שוב גם כאן אין אפשרות אלא בן הזוג השני כופה עליו להישאר כאן בארץ ישראל. פרי הארץ היה מרבותיו של הגאון חידה הרב המזרחי. הוא אומר כמו שאם האדם רוצה, הגבר או האישה רוצים לעלות מבית שמש לירושלים הכל מעלין ירושלים ואם לא עוד פעם כפייה לגט כך גם יש איסור יציאה. כמו שאסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ יש גם איסור יציאה לצאת מירושלים למקום אחר. ושוב גם כאן יש את כל הפרוצדורה שדיברנו קודם, גם בין איש לאשתו יהיה הכל שווה. מתי יהיה מותר לעזוב את ירושלים או ארץ ישראל? אותם הדברים שאמרו לנו חכמינו לצורך נישואין, תלמוד תורה או פרנסה, ויהי רעב בארץ ויהי יד אברהם מצרימה. אותם הדברים יש מקום להתיר. ביורה דעה סימן שסט, הגמרא מצטט לנו שם את דברי הגמרא בזבחים קייז. שם הגמרא אומרת שנוסף לאיסור לעזוב, לצאת מארץ ישראל שיש לנו, לכהן יש שתי עבירות. אסור לכהן לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ, ולמה? הכהן קדוש ומוזר שלא לטמא את עצמו. ארץ ישראל טהורה, חוץ לארץ טמאה, ואסור לו לטמא את עצמו. הגמרא מסבירה למה מדוע חוץ לארץ טמאה, משום שמתי המבון נשתקעו בחוץ לארץ ורוב מתי ישראל נהרגו בחוץ לארץ. אלה דברי מרן, שולחן ארוך הדעה, סימן שסט. זה לא מוסכם. הרמב״ם והראב״ד חולקים. הם אומרים זה דווקא היה בזמנם. מה שהגמרא אמרה זה היה בזמנם לפני אלפיים שנה. אז ארץ ישראל הייתה טהורה, הכוהנים היו גם בחזקת טהרה, אבל בזמן הזה גם ארץ ישראל נחשבת כארץ העמים, ולכן לרמב״ם והראב״ד אין הבדל בין כהן לישראל. אותם ההיתרים שיש לישראל לצאת לחוץ לארץ, גם בכהן, ואין כאן עוון כפול. כדברי הרמב״ם, כך פסקו להלכה נגד מרן, מה ריקש, תודה, מה ארשה על פרישה הבא חשך עטז באר הגולה ורבי עקיבא איגר. מה ריקש מעיד שהמנהג נגד מרן. כך כתבו והעתיקו את זה רבי עקיבא איגר בגיליון השולחן ארוך וארץ חיים להגאון רבי חיים סיטר גאון. זאת אומרת, אם יש מנהג ממילא יש לו על מה לסמוך. בין שתי הקצוות, השבות יעקב אומר, הכהן שפה אסור לו לצאת, אבל הכהן שבחוץ לארץ יכול להישאר. ואת לעשות מעשה בקום ועשה הוא עושה. אלה הדברים שנכתבו שם, יורד דעה סימן שסט. הירושלמי דן בהלכה הזו במסכת ברכות פרק ג' הלכה א', והירושלמי דן, כהן שרוצה להתחתן ורוצה לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ, לי מותר, ישראלי מותר, לכהן הירושלמי אוסר. אלא אם כן הבטיחו לו להישא אישה. הסבירו ספר החרדים בשאר האחרונים, שכוונת הירושלמי, או הבטחה בכתב או הבטחה מפורשת. זאת אומרת לצאת על הספק, אולי ימצא את השידוך ואולי יתחתן, אתה לא יכול להתיר לו מה שאצל הישראל, אצלנו מותר, אצל הכהן יש לו קדושה יותר, שם צריך להיות הבטחה, צריך להיות ודאי. יש מחלוקת באחרונה, ואיך לפרש את הירושלמי בספר כוכבי אור אומר שמדובר אפילו ביוצא על מנת לחזור לארץ. אבל גיליון אפרים חלק עליו, אומר לא, מדובר שיוצא על מנת, זאת אומרת, גם כשאיתרנו פרנסה, תלמוד תורה, פרייה ורביעייה, כל הנושאים האלה, אני יוצא על מנת לחזור. כאן, מה שמדובר בכהן, יוצא על מנת לחזור או על מנת שלא לחזור, זה הוויכוח, המחלוקת בין גדולי האחרונים. להלכה, נראה אותנו עכשיו כהן, כאן לא הולך לו בשידוכין, אין לו שום שידוך, השדכן אומר לו, יש בלונדון. מותר או לא? נגיד לו שמותר. יש לנו ספק ספקה להתיר. שווה, כיוון שהוא יוצא על מנת לחזור, אין בעיה. דבר שני, הרי לפי דעת תלמוד ירושלמי ממקום אחר, רק 120 שנה הגופה של המת שורדת. אחרי זה הכל הופך להיות עפר. ורקע מעצמות קנאה. ממילא, אתה אומר מתי מבול מה שהגמרא אמרה, מתי מבול כבר לא נשאר משריד ופליט, לא נשאר כלום. דבר שני, אנחנו מצרפים גם את מה שכתבו מהריו בספר חסידים. אולי הכהנים שלנו אינם כהני ודאי, אלא אולי הם ספק, אולי הוא לא כהן, ולכן מספק ספקה יכולים לשמוח להתיר לו. לך תתחתן ותחזור. אלא מה? לפני שיצא, שיתאלפן קודם, יוודא שבאמת השידוך הזה פנוי, יש ארבעה מנה, שזה קרוב לוודאי, שלא תהיה חלילה נשיאה בחינם. מזה תלמד אם לצורך פרייה ורבייה יש כל כך סימני שאלה לאחינו הכהנים. קל וחומר, אם הכהן הזה אומר לך, אני נוסע לאומן, מי פסק לו שמותר? התלמוד ירושלמי, תלמוד בבלי, מי פסק? אבל הם אומרים לך, רבנו. היה לו גילוי אליהו אתמול בלילה, ורבנו אמר לו, למרות שהוא כהן, שייסע לשם. אני, על דברים כאלה, גילוי אליהו, דברים כאלה, מי אני? שאני החלוק עליו. אבל אם לדיל, אם הוא שואל שאלה מבחינת ההלכה, הבעיה היא בעיה רצינית, ולכן הייתי אומר לו, עדיף שיימנע כהן, ירא שמיים, לא כדאי שייסע לשם בשום אופן. אנחנו עושים המון התארות היום, גם אם ההורה 200 ו-300 שנה, אז מה רענו להגיד על זה? אני אשאל אותך שאלה, לפני 20 שנה התחילו להגיע לאומי, נכון? גם אז עשו גשר צף וגם אמרו אז שאחינו הכהנים יכולים לבוא, הנה עשינו, תיקנו. מה היה אחר כך, אתה יודע? אחר כך גילו שבקוטע האחרון הגשר לא היה מושלם והיו עדיין משם קברות שהם דרכו עליהן. זו הייתה התקלה. באותו מקום, שהר נחמן קבור, היו שם 30 אלף שנטבחו לקדושים. ולכן יש בעיה. זה מקום בית הפרס. בית הפרס, שעליו יש לנו את הספק, למדתם את הגמרא ברכות יט כך, אומרים אליי, יש לנו כאן בעיה. אתה אומר שהם עשו גשר. יכול להיות שהגשר הזה הוא טוב. יכול להיות שפתר את הבעיה. יכול להיות שלא. זה לא דבר שהוא בגדר ודאי. זאת ועוד, עד שתגיע לשם טומאת ארץ העמים. כל מה שדיברנו בשולחן ערוך, דיברנו על כל העולם, כל חוץ לארץ. במיוחד באזור שם נשעוד יותר ויותר את הבעיה. ולכן קשה לנו לסמוך להקל. אם לצורך פרייה ורבייה, לצורך נישואין, הרי ירושלמי אומר לך אסור, אלא אם כן יבטיחו לו וכולי. אתה רואה כל כך הנושא של הכהן מסובך, איך נתיר לו לזה? יש בעיה. אבל בציור רואים עצמות היום. איפה שם? באומן? לא, בכלל. רואים עצמות פה מעל זאת, גם לתנאים האלה. תלוי, תלוי איך זה. יש מקומות שטמנו את הגופה בארון סגור. ארון מעבר. אם זה ארון מאבן סתום אז העצם יכולה לשרוד ברגע שאין לא חמצן ולא מים אז העצם יכולה לשרוד מקום יבש שאין שם לחות יכול... אז כל מה שאתה מוצא זה רק באותם הארונות אבל סתם קברות הכל נרקע מהר מאוד מה שהירושלמי אומר, תשאל היום את המדענים הפתולוגיים, כולם יגידו לך שפחות ממאה ועשרים הכל נרקב, הכל הולך לאיבוד לגמרי, לא נשאר כמעט זכר, זה מה שהם טוענים. הגמרא מספרת על גולגולתו של יולייקים, זאת ועוד אחרת, זה יותר מאלף שבע כמעט וזה לא היה בארון ולא ב... מי אמר שלא? מי אמר שלא? מי אמר? הוא מספר שהוא חפר באדמה ומצא אותה. יכול להיות שהוא חפר באדמה ומצא את הארון. אני לא מאמין שאת המלך הם קברו סתם. הרי הם גם היו רשעים כמוהו, נכון? סתמה עשו לו זיהיה ממלכתית עם זרי פרחים ו... כמו היום. ולכן אין ראיה חותכת משם. אדרבה, תבדוק שם במפרשים אם אני חושב שמה שהוא מצא, הוא מצא, כמו שאמרתי, בתוך הארון. אבל כל אלה שעושים אבדונות נעשה את מלך, הם עושים רק עד מאה שנה, הם עושים גם על שתי שנים. טוב, בואו נגדיר את ההפגנות האלה, הלכות הפגנות. כל הסתמרים, כל אלה שמפגינים, הם אומרים, כל מת, כל הקברות שנמצאים בארץ, כולם של יהודים. הפתולוגים אומרים לו, הכול של הגויים. זהו, זה שתי הקצוות. ולכן, אלה אומרים הכול מותר ואלה אומרים הכול אסור. איפה האמת? האמת והאמצע. חלק מהם יהודים, חלק מהם גויים. צריך לבדוק לגופו של דבר. המומחה מספר אחד הוא הרב שמידל. כפי שיכול לזהות בצורה ודאית ולומר לנו לפי כל הסימנים, אם הוא יבוא למערת הקבורה, יראה את ארונות הקבורה וכולי, הוא יכול להגיד לנו קרוב לוודאי מה זה, אם יש חשש, אין חשש, אם מטמא באוהל או לא, הוא המומחה בנושא הזה. אבל מהעסקנים אין ראייה. העסקנים, כמו שאמרת, הפגנות וכולי, יש כאלה אוהבים אקשין, אוהבים, אפילו אם הם בני שמונים, שמונים וחמש, יש להם נפש של אנשים צעירים, אוהבים הפגנות, אוהבים אקשין, אוהבים שמח. טוב, חלקנו יהיה חלקם שנהיה שמחים תמיד. אבל לא כל השנה זה פורים, שיעשו פעם בשנה הפגנה, אני מבין. אבל לשגע את האנשים כל השנה, הרבה פעמים זה גוזמה בעלמא, מה שהם עושים. דיברנו עד עכשיו לגבי זוג שרוצה לבוא לארץ ישראל, אחד מבני הזוג מעכב וכולי. אמרנו, יש כפייה לגט. אם הוא אומר לך, אני מתכוון לשם שמיים. הוא רוצה לקיים יישוב ארץ ישראל, טוב, על זה נאמר הדין. אבל לפעמים בית הדין חוקר ודורש אותו והוא אומר את האמת. תשמע, את האלוהים אני אראה. רוצה לקיים את המצווה. אבל לא אסתיר ממך. שם בארץ אני יכול להרוויח פי שלוש. פה אני מרוויח חמש אלף, שם אני ארוויח חמש עשרה. שם נמצא סבא שלי, סבתא שלי, החברים, הג'מאר. לא מסתיר. יש לו גם כוונה שלא לשמר. האם גם במקרה הזה, שמתכוון גם שלא לשמה, גם בזה יש עליו את המצווה והחובה, וגם בזה כופים את הבן זוג השני? יש בנושא הזה הרבה סוגיות והרבה מחלוקות בדוגמאות אחרות. הנושא הזה אצלנו דנה אבנלזר ועוד אבל כמו שאמרתי הנושא לא מוסכם יש סימן שאלה. דיברנו בנושא הזה למעלה בסימן ב' שם כתוב אדם שנושא אישה לשם יופי או נושא אישה לשם ממון יהיה לו בנים שאינם מעוגנים וכולי שם דיברנו בקצרה. אני אחזור עוד הפעם על הדברים הגמרא במסכת ובא מציעה למד אומרת שאסור להשתמש באבדה אין היתר אבל מצאתי שטיח השטיח צמר אם אתה לא מנער אותו פעם בחודש יתקלקל יש עליי חובה לנער אותו הלילה צריך להגיע לבית שלי האדמור מסאטמר איזשהו שטיח אדום יפה אני רוצה הנה הגיע פעם בחודש אני פורס את השטיח ייכנס האדמור לדרוך על השטיח האדום לצורכו ולצורכה מים בדיוק עבר חודש לצורכה צורך האבדה אבל גם לצורכו אני רוצה שהאדמור האם מותר או לא הגמרא אומרת שאסור ולמה אסור? הגמרא אומרת אולי יחד עם האורח הזה ייכנס מישהו גנב והחליט כדאי לעבוד על הבית הזה יש מה לקחת שמא יהיה עין הרע ויקחו את זה ולכן עשו מה משמע? אילו לא היה חשש כזה היה מותר? למרות שזה מצווה, מצוות השבת אבדה משמע שהיה לצורכו ולצורכה זה לא היה מבטל ממני את המצווה זה הסוגיה הראשונה. סוגיה שנייה פסחים חטא הגמרא שמה דנה אדם שבודק את החמץ וגם מחפש באותו רגע את המחט שאבדה לו הגמרא מביאה על זה אדם שנותן סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני, הרי זה צדי גמור. למרות שמתכוון לשני דברים. יש עוד כמה סוגיות בש״ס שהפוסקים דנו בזה בהרחבה. מי שרוצה לראות את המקורות בפנים, יפתח משנה ברורה חלק א', סימן ל״ח. ושם הדוגמה היא כך, בא אליי אדם, אני סופר מקצועי, שתיים ועשרה בצהריים תכתוב לי תפילין. אני הלילה טס, אין לי תפילין, אין דרך אחרת. ישבתי, כתבתי לו עד שעה שש. שש בערב נתתי לו את התפילין, הוא נסע וקיבלתי את האלף דולר ובאתי להתפלל ערבית. עכשיו אני שואל את הרב, כבוד הרב, ערבית אחת או ערבית שתיים? אני לא התפללתי ממך. שם הביאורה לך דן בשאלה הזו. התורה אמרה, ובלכתך בדרך דרשו חכמינו לסוכה קפה. בלכת דידה אחו דמחייבת. אבל העוסק במצווה פטור מהמצווה. לכאורה, פה היה עוסק במצווה. היה כותב תפילין בשביל אותו האדם. אבל אתה שואל אותו, תגיד לי את האמת, אם הוא לא היה משלם לך היית כותב? הוא אומר, לא, מה פתאום? אני אמנם ירא שמיים, אני דתי, את האלוהים אני ירא, אבל גם לשם שמיים וגם לשם האלף דולר, הוא נתן אלף דולר על זה. שוב, לצורכו ולצורכה שני הדברים. ועל זה דן המשנה ברורה בעירור הלכה, מביא מחלוקת. במחלוקת הזו, אם יתפלל תפילה שנייה, תפילת תשלומי. אם נאמר שזה דחויה, בוודאי שחייב. אבל אם נאמר, עוסק במצווה פטור מהמצווה, מעיקרה לא היה חייב וכולי. אלה הם הספקות, אלה הם הבעיות. ולכן העצה שם, הסיכום, שם יש לנו פתרון קל שלא יהיה ספק ברכה לבטלה. אחרי שיגמור את התפילה הראשונה יאמר אם אני חייב תהיה תפילתי לתשלומים ואמלא בלי נדבה. זה הדין שם אבל שם תראו את המקורות שמדברים כשהאדם הזה גם מתכוון כמו שהגמורה אמרה בפסחים נ' מעולם יעסוק האדם בתורה אפילו שלא לשמה, מתוך שלא לשמה יבוא לשמה וכולי. כל הסוגיות האלה נכנסים בהקשר לזה ממילא גם כאן בענייננו גם כן תהיה השאלה וחי גוונה. השאלה הזו נוגעת לכולנו בכל שבוע מדי שבת ושבתו. מה הקשר בין הסופר, יום שבת אסור לכתוב, מה הקשר? תגידו לי, דיברנו בזה אז. אוכל עומק שבת. איך? אוכל עומק שבת וגם לא עומק. כן, זה מה שאומרים רבינו יוסף חיים ובן שחייד למרות שאני נהנה מהחמים, אני אכלתי ונהניתי, אפילו אחי הקדוש ברוך הוא יתן לנו את השכר גם על אכילה בערב כיפור וכולי. עוד דוגמה נוספת לגבי שבת. נו, תגידו לי את הדוגמה. מה השאלה? הדוגמה הנוספת היא כך. אנחנו כולנו משתמשים כמעט בחשמל. מותר או שחייבים להתחבר לגנרטור? זו השאלה. מאיפה אתה לומד את זה? אתה לומד את זה מדברי התלמוד הירושלמי. שם הדוגמה היא כך. אני דייג. אמרו לי, נפל תינוק לנהר. מיד פרסתי את הרשת כדי להרים את התינוק. ככוח נפש. אבל באותו רגע שפרסתי את הרשת אמרתי, בעזרת השם יהיו גם דגים, שעודה רביעית נעלתה. למעשה סעודת הודיה, וכך היה. עלה יחד עם זה דג. האם האדם הזה חילל שבת או לא? זה הדין שהוזכר בירושלמי. מה המסקנה? המאירי דעתו להתיר, הרן אוסר. זאת אומרת, לפי דעת הרן, האדם הזה חילל שבת במה שדג את הדג. וכך דעת רבנו ירוחם אומר שער הציון, שכך משמע מעריף הראש מהרמב״ם. שער הציון הוא אורח חיים, סימן שכח, סעיף קטן יז. החולקים ואומרים שאולי עשה עוון הם, בעל הלכות גדולות, הרוקח, סימן קט ועוד. כך שיש לנו מחלוקת שם אם האדם הזה עשה מצד אחד מצווה, הציל את התינוק, אבל נתכוון גם לשני הדברים גם יחד. עכשיו, אותה בעיה יש גם פה. יש אלפיים יהודים שלצערנו מחללים את השבת, עובדים בתחנות הכוח. כולם חזרו הרגע בתשובה. תגידו לך, אנחנו לא הולכים לעבודה ביום שבת. מה יהיה? יש הרבה חולים שיש בהם סכנה שאם לא יהיה חשמל הם ימותו. ולכן זה נקרא פיקוח נפש. אבל, כשעכשיו אתה מדבר עם אותם העובדים, תגיד לי, בשביל מי אתה מייצר חשמל? רק בשביל החולים? אני אומר לך, לא, כל מי שמשלם לי חשבון חשמל, אני בשבילו עובד. זאת אומרת, נדמיין את מה שנאמר בירושלמי לענייננו. החולים שיש בהם סכנה דומים לדוגמה של התינוק, ואנחנו דומים לדוגמה של הדג. עוד פעם, מחלוקת. האם הם עושים עוון או לא עושים עוון? זה הוויכוח. שיש בין הראשונים, אחרונים וגם בין אחרוני דורנו. הסיכום להלכה אמרנו, כל אדם משתדל להתחבר עם הגנרטור מי שיכול, חומרה שקרובה לדין מן הראוי שכך ינהג ויעשה. שעת הדחק שענה, אבל כשאדם יכול להשתדל כיוון שלפי הריף הראש והרמב״ם הם אוסרים, הם אומרים שיש שם עוון, יכול להיות שגם אצלנו אותו דבר תהיה גם כאן. ולכן מן הראוי לא ליהנות מהחשמל. הבעיה היא בעיה כפולה ומכופלת. כדי להנחיש את הבעיה, לפני חמישה חודשים היה כיפור. ביום כיפור התעשייה מושבתת וגם אנחנו לא משאירים פלטה בשביל החמין וכן הלאה, תצרוכת החשמל ירדה. אין אלפיים עובדים. בסך הכל עבדו כמה מאות בודדות בחברת החשמל. לעומת זה, שבת רגילה, אנחנו כן נהנים ואז צריך את האלפיים. נמצא, חלק מאלפיים עובדים בשבילנו. יש שני מיליון יהודים שומרי שבת. אם כל השני מיליון לא היו נהנים מהחשמל, במקום אלפיים עובדים היה מספיק חמש מאות עובדים. לא היו צריכים כל כך הרבה. זו הבעיה. זאת אומרת, במילים אחרות, הם עובדים בשבילנו. זאת ועוד, הרבה פעמים חלק מאותם עובדי חברת החשמל חוזרים בתשובה. הוא חוזר בתשובה, אחרי שנה אתה מזמין אותו לסמינריון עוד הפעם למתקדמים, אתה רואה, הבן אדם ממשיך לחלל שבת. אתה אומר לו, אבל אז דבשת הכיפה, חזרת בתשובה, מה קרה לך? למה נפלת? אז הוא עונה לך. ניסיתי לשמור שבת, אמרו לי, אני לא אבוא לעבודה בחברת החשמל, יזרקו אותי מהעבודה. לא עמדתי בניסיון, ולכן, אז על ידי שאנחנו מעבידים אותם בשבת, לא רק שהם מחללים שבת, לפעמים זה עוצר בעדם שלא יחזרו בתשובה. עד כדי כך, התקלה והמכשול. זאת ועוד. על כל יום הם מקבלים 500 שקל בעבודה. יום שבת שהם עובדים, מקבלים 1,500. מי משלם את זה? אני. אני, שאני נהנה מהחשמל ביום שבת, אני משלם להם. עד כדי כך. אתה לא רק מסייע, ידי עוברי עבירה, אלא קצת יותר מזה. זו הבעיה האמיתית שאנחנו נתקנים בה כל שבת, שקשורה גם לנושא שלנו. ולכן אמרתי, עומרה שקרובה לדין, אמרתי שאם אדם יכול להתחבר לגנרטור זה מה שצריך להיות ולעשות. בזמנו היה הרב אלפורין אצל ראש הממשלה, אמר לו אפשר לעשות את הכל אוטומט וכולי, ולצערנו הם התנגדו. ויש לנו לכאורה נציגים, חברי כנסת, שהיו יכולים אולי להתגבר עליהם. אבל לצערנו כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם. עד שלשום היו שלושים חברי כנסת דתיים, עכשיו יש שלושים ושש. יש, ברוך השם, הרבה חברי כנסת שיש להם כיפה. נו, מה הם עושים? שום דבר. אל תצפה מהם כלום. אתה רוצה הוכחה? הנה, הדוגמה הזו, אחת ההוכחות מי אלה האנשים. מספרים לכם סיפורים. קידוש השם. אני הצבעתי, הלכתי, עשיתי. לא קידוש השם ולא חילול השם ולא שום דבר. כל שטויות. אם אתה רוצה הוכחה, הנה, הנה הדוגמה הזו. אם הם היו שווים משהו, יש לכל דבר, לכל אינטרס, יש לובי בכנסת. נו, איפה הלובי של הדתיים שהפתרו לנו את הבעיה של החשמל, שהכל יהיה אוטומט, שהכל יהיה תואם את ההלכה? אתה רואה, לצערנו, מה שקורה, שליש מהתעשייה ממשיכה לעבוד בשבת, והם מסכנים, האנשים האלה, שלפעמים רוצים לחזור בתשובה ולא יכולים. אלה הדברים. תכיר את הפנים של האנשים האלה שבאים אליך לפני הבחירות ואומרים, המרן אמר, מרן אמר וכו'. מה דעת המתירים? מה דעת המתירים? הם אומרים, שעת הדחק שמה. שעת הדחק כל הזמן? הם מצרפים את הנושא של החולים, חולים שיש בהם סכנה, זהו, זה מה ש... הם לא רואים את המשנה הזאת, עם כל ה... הם יודעים, יודעים, מחלוקת. מחלוקת ושעת הדחק, סומכים על דברי המתירים. הם יודעים את כל הדברים האלה, לא שאני מחדש כאן איזה דבר, איזה הלכה, שהפוסקים לא יודעים. הפוסקים יודעים, אבל שעת הדחק. אבל למה להגיע לשעת הדחק? אם יש לך כל כך עוצמה גדולה, 36 חובשי כיפה, 36 שומרי שבת, בשביל מה שלחנו אתכם לשם? מי אתם אם אתם לא עושים את מה שצריך לעשות? רק הם כותבים בעיתון, קידוש השם, הצלחנו, נהיינו שבע מנדטים, נו, מה ההבדל אם זה חמש או שבע? או שזה אפס. מה, אתה רוצה שכולם יהיו חילונים שם? לא. לא. אני רוצה שאותם האנשים ששלחנו אותם, שמקבלים 30 אלף שקל לחודש, שיעשו את מלאכתם באמונה. יש הסכם קואליציה, שזה יהיה הסכם ראשון, שהכל יהיה אוטומט והכל יהיה בהיתר ולא באיסור. אל תשרף את הדברים שלי. אני לא אמרתי שאני רוצה שכולם יהיו חילונים. ברור שהם לא... לא אמרתי שאני רוצה... שכולם יהיו כוללים. אני רוצה, הם לא עושים כלום. מה הם עשו לכולל בכל הקדנציה? אני שואל אותך. מה הם עשו לכולל שלנו? אני מביא לך דוגמה, הכולל שלנו. גם לכוללים האחרים. אני ברוך השם אלמד בעשרה כוללים, לא רק פה. באף כולל לא עשו שום דבר. אל תחיה באשליות, אל תחשוב שהאנשים האלה מקשיבים משהו. הם משתדלים לקיים את הפסוק כבר נהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם. בקדנציה הקודמת אני פניתי לשר האוצר, בר-און, והוא כן עשה. הוא נתן לנו 80,000 שקל. אישר לנו את התקציב לכל השנה ונתן מייד את ה-80. כשאני פניתי אליו באופן אישי, הוא כן נתן. כאילו האנשים האלה לא עושים שום דבר. ולכן, אל תחילו באשליה. אל תחשבו שהאנשים האלה, מי יודע מי הם? מרן אמר, מרן אמר. אבא לא יודע שום דבר מה הם עושים, מה הם לא עושים. אבא יושב, כותב ספרים, לא האבא ולא הרבנים שלהם, של הרבני האשכנזים. אותו דבר, הכל מתנהל. לצערנו, עסקנים. עסקנים, כן. לצערנו, הם עושים מה שליבם חפץ. הבאתי את הדוגמה המוחשית. הנה, הראתי לך דוגמה שהיו חייבים לתקן את מה שצריך כדי שיהיה לנו להשתמש בחשמל, בהיתר, זהו, זה הכל. אנחנו לא מבקשים מי יודע מה. ובכל העולם זה עובד אוטומט. זה לא שאנחנו מחפשים כאן איזו המצאה, אלא כל העולם זה אוטומט. למה כאן שלא יהיה אוטומט? למה כאן צריך שימשיכו ברשעות את כל הדברים האלה? זהו, אלה הדברים, זו דוגמה אחת. אני אשאל עוד שאלה יותר קשה. אולי לך עדיין אין ילדים. מי שיש לו ילדים, החילוני לא משלם אגורה. החילוני מקבל את הבית ספר הכי טוב עם מזגן הכי טוב, הכל הכי טוב, ולא משלם שכר לימוד. הדתיים. תראו את המבנים העלובים שלנו. אנחנו משלמים 500 שקל ו-700 שקל שכר לימוד על כל ילד. למה זה צריך להיות? למה אני משלם מס, מס ערך מוסף או כל מס אחר כמו החילוני ולקבל את התנאים? לא. מי צריך לדאוג לדברים האלה? שאנחנו נהיה אותו דבר. אני לא רוצה יותר תומם, שווה. מי צריך לדאוג לזה? לא האנשים האלה שיש להם כיפה על הראש? בשביל מה יש להם כיפה על הראש? מכאן תבין את האמת. תחפש טוב, תמצא עוד הרבה דוגמאות. הם רוצים שיהיו גם זכויות עליו, הם אומרים שוויון זכויות. כן. ולכן, אל תחיה באשנייה, כאילו האנשים האלה הם מי יודע מה. לצערנו, כל זה, רק לפני הבחירות באים ומספרים לך סיפורים, אומרים לך את הדברים והפראיירים אוהבים ללכת ולעבוד, להם בחיניי. אבל להציל ממשהו, הם מצילים. תגיד לי את המשהו הזה שהצילו. אני רוצה לשמוע עכשיו. מה הצילו? נו, נשמע. הצילו אותך שתהיה דתי? לא, לא. אלא מה? מה משהו? מה משהו? הם הסבילו גם עם כלום. אה, גם אתה מסכים איתי. אבל הם עושים הכול. אה, בשביל מה רע? בשביל מה רע? אני בטוח שהוא יודע. אתה בטוח שאתה יודע? אני מכיר את מרד יותר טוב ממך. זה ברור. ואני אומר לך שהוא לא יודע. בסדר? נקודה. הוא היה מכיר. מה רע? לא, לא, לא. שמע. שמע. כשאב הוא הקים את התנועות, הוא היה יותר, אני יכול להגיד, יותר צנון, יותר מגין, יותר קודם. וגם היה עוד בעיה. גם היה חשמל, ואנשים עבדו בחברת חשמל, בכל הדברים. מה זה צריך? זה לא משהו אחר. זה לא משהו אחר. זה העניין. בעיקר, בשביל זה אנחנו בחרנו בהם. אל תגידי את זה משהו אחר. אני לא בחרתי בשבילהם. תאמיתי שאני לא בחרתי. זה לא מבחרתי. אף אחד לא בחרתי בהם. בשבילי כלום. אבא עלה לשידור, בוכה, בוכה זמנות, מה הוא רוצה לעצמו? הוא רוצה לעצמו בוכה? אני לא מאמין. טוב, תרשה לי לעצור בזה. אני אמרתי את שלי, בעזרת השם, אם יהיה לכם יותר ניסיון כשהזקן שלך יהיה לגמרי לבן אז תכיר אותם יותר טוב. אם עד אז לא יבוא המשיח אז ואז תבוא אליי ותודה לי. הרבה אנשים לפני שנים רבות חשבו שאני טועה. אבל עכשיו לפני הבחירות היה להם את ההזדמנות להכיר אותם, באו ואמרו לי כבודו צודק במאה אחוז. כאן אתם לא מכירים אותם. כשאנחנו רואים את דבריו, את אבא בטלוויזיה או ברדיו, שומעים אותו בוקר, הוא צם. צם, כל ראשון רב של הבחורות הוא צם. כשאני שומע את אבא ככה אני נקרע, נקרע לי הלב, אני לא יודע מה אני עושה. אני דיברתי בשכל, בהיגיון על פי כללי ההלכה. אתה עונה לי ברגש. על רגש אין לי מה לענות. תרשה לי לחזור לעניין. אנחנו יכולים להתווכח עד שתיים בלילה ולא נגמור. כי הוויכוח הוא כבר לא על שכל אלא על הרגש. אבל אמרתי לכם את הדברים כדי שלא תחיו באשליה זה הכול. עוד דוגמא נוספת. אמן. בעזרת השם. אמן. תודה. אמן. עוד דוגמא שגם עליה דנו גדולי הפוסקים. כשהאדם הזה, שוב, מתכוון לשני הדברים. גם לשם שמיים, עוסק בתורה ברוך השם, אבל מצד שני נותנים לו. האם מה שנתנו לו, האם זה ממעיט? אני עכשיו עושה סיום. מסכת. הוא בא, האדם הזה, אומר לך, סיום. נגיד וידוי כעת במנחה, או לא נאמר וידוי. זה נחשב כלימוד תורה שהוא סיים מסכת, או לא. זה גם קשור בכל המחלוקת שאמרנו. הוא אומר לך, את האלוהים אני אראה. ודאי שהוא למד גם לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו. ודאי. אבל, ברוך השם, נתנו לו מלגה, הוא קיבל מהישיבה את המשכורת. גם שם תהיה אותה הבעיה. איך המסקנה שם? אמירת וידוי זה לא דאורייתא אלא דרבנן. ספק דרבנן לכולה. ולכן, אם יהיה לנו סיום מסכת, אנחנו נאמר להם. שלא יאמר וידוי, למרות שהאדם הזה, ברוך השם, מתן שכרו בצידו. גם בברכת המזון, אחרי הסעודה, נאמר, מגדול ישועות מלכו. אם במקום מגדיל אמרת מגדול, זה חשש דאורייתא? גם זה יהיה כל זה דרבנן. לכן, גם שם אומר כף החיים, בסימן קפח, שיגיד מגדול ישועות מלכו. ערב פסח, תעניד בכורות. שוב, האם האדם הזה יכול לעשות לנו סיום, וזה יפתור את כל הבכורות או לא? אותה הבעיה, אותה המחלוקת. האדם הזה הרי גם וגם. שוב, המסקנה, כל תעניד בכורות מקורה מסכת סופרים, כל זה דרבנן, ועוד פעם, ספק דרבנן לכולה, ולכן גם הסיום מסכת הזה יכול להועיל לנו. בעזרת השם, יבוא המשיח, יהיה לנו יותר קל לעשות את כל המצוות האלה לשמח במאה אחוז. רבי חנניה ונחק, יא עולם. אדם, אדם, אדם.