מצוות הנישואין ופרייה ורבייה – יסוד קיומו של עם ישראל

 

- - - לא מוגה! - - - 

מסכת יבנות, יש לנו כמה מסכתות חשובות

ואם רן חילק את סדר נשים כולו,

כתב את כל ההלכות למעשה בחלק הזה של השולחן ערוך, עדן אייזר.

אני אקרא את ההלכות לפי הסדר כי לא תמיד מה שיש לנו בגמרא זה בדיוק מקביל בשולחן ערוך, וקשה לי לדלג בסעיף לסעיף. לכן אני אומר את הדברים לפי הסדר,

משתדל לומר את רוב הדברים שהם נשויים לנו להלכה למעשה. יש דברים נושאים שכמעט שלא שייכים לנו,

דבר שלא מצוי, בקושי לדדים מגיע פעם ב-20 שנה.

ולכן אנחנו נשתדל לומר רק את הדברים שהם נשויים מאוד, קרובים לנו להלכה ולמעשה.

חייב כל אדם נישא אישה כדי לפרות ולרבות, וכל מי שאינה עושה בפריה ורדיה כאילו שופך דמים,

ממעש את תדמית וגורם לשכינה שתסתלק ממשרד.

הגיעה משאם לאישה שרוי בלא ברכה, בלא תורה,

ולא נקרא אדם.

כיוון שנושא אדם אישה, עוונתם מתפקקין, שנאמר,

משא אישה משאתו, ויפסק רצון מאת ה'.

המצווה הראשונה,

ואתם פירור בו, המצווה הראשונה ששונה בתורה,

מצוות פרייה ורדיה, כל אדם, כל יהודי, חייב להתחתן,

לשאת אישה, כדי להעמיד ולהביא בנים ובנות.

האדם שלא עוסק בפריה ורבייה, נכון שזה רק דשא ואל תעשה,

אפילו הכי הדבר חמור מאוד.

הגמרא בגיטין מ״א מכנה את המצווה הזו בשם מצווה רבה. בכמה מקומות אנחנו רואים כמה הדבר חשוב. אומנם היא אחת מהתרייג מצוות,

אבל התורה החשיבה את המצווה הזו מאוד.

האדם שלא עוסק במצווה הזו, כאילו שופך דמים, ממעט את הדמות

וגורם לשכינה שתסתלק מישראל, כמו שהגמרא תרשה מהפסוק,

ובמוחו יאמר תשובה שאין רבבות אלפי ישראל. כשיש 22,000 אז השכינה נמצאת במלוא העוצמה.

אבל פחות מזה לא.

כשאדם לא מביא ילדים אז בכל מקום עם ישראל הם פחות מהמספר הזה ולכן הוא שותף

באותו מחדל. ולכן כל אדם ברגע שיכול חייב להשתדל ולעסוק במצווה הזו. כמו שאדם עוסק בכל מצווה,

קל וחומר כאן,

למרות שהקושי כאן אולי יותר,

הרבה יותר קל לקיים מצוות טלית או תפילין או ארבעת המילים.

אתה קונה ב-200 דולר ו-300 דולר, אתה עושה את הכול למהדרין, אבל כאן זו התחייבות לכל החיים,

אבל על פי כן יש חובה על כל יהודי ויהודי.

לא.

נראה כמה ימים בסעיף יג' התורה אמרה וכיבשוה דרך האיש לכבוש ואין דרך האישה לכבוש,

ולכן התורה פתרה את האישה מפירה ברגעה. ויש עוד פסוק,

לתור בריאה לשבת יצרה.

הפסוק הזה שנאמר בישעיית דברי קבלה,

יש אומרים שגם הנשים חייבות בדבר הזה.

החולים נאמר, היא לא חייבת, אבל היא מסייעת.

ולכן גם האישה צריכה לכוון בשעת ברכת הקידושים.

כשהרב מברך אשר קדישנו במצוותיו יצווהו על העריות וכו',

לא רק אני הגבר מצווה לכוון על אותן הברכות,

אלא כיוון שגם האישה מצווה בשבט, גם היא צריכה לכוון באותן הברכות, כיוון שגם היא יש לה חלק לפחות מדרבנן.

הגמרא בשבת קנ״ב אומרת, אדם שעדיין לא התחתן שרוי בלא ברכה,

בלא תורה וכו'. זאת אומרת, גם אם לכאורה הוא אדם עצמאי בפני עצמו,

אבל עדיין הבריאה לא הושלמה כי זכר ונקבה ברעם,

ולכן גם לא נקרא אדם.

לא רק הגמרא אצלנו אומרת את זה, גם הזוהר אומר שאדם נקרא רק אחרי הנישואין,

אז הוא מושלם ושייך לקרוא אותו אדם,

אבל לפני הנישואין עדיין אין לו את התואר המושלם הזה.

כן, כלי גופה עדיין הוא לא מושלם.

הגמרא, בעברות סמ״ב, הגמרא מביאה שם את הפסוק שעשו הלך ולקח את מחלת בת ישמעאל,

וכי מחלת שמה ולא בשמת שמה,

אלא מכאן מחלת מלשון מחילה,

שאדם שנושא אישה פוקקים לו את עוונותיו.

יש שתי גרסאות שם בגמרא,

והירושלמי נוקט לא רק פוקקין אלא מוחלין לו.

ההבדל הוא כך,

פוקקין מלשון פקק.

בינתיים, ברגע הזה אנחנו לא עושים לו שום דבר. לא מענישים אותו על מה שיהיה,

אלא אנחנו מחכים.

לעשיו חיכו לו.

בינתיים, בזכות המצווה הזו מחכים.

אם הוא יחזור לצורו, יגלגלו עליו את הכול.

אבל אם מכאן ולבא יהיה בסדר, אז מוחלים לו את הכול.

אבל לפי הגרסאות של הירושלמי ביקורים פרק ג',

שם כתוב שהנושא אישה מוחלים עוונותיו.

אם זה מחלים, פירוש הדבר שמוחקים לגמרי,

ולא חשוב לנו מה יעשה לאחר מכן. אלה הן הגרסאות.

וכל זה בזכות המצווה הגדולה, לכן יש לו את המחילה האמורה.

הנפקא מינה,

אנחנו נותנים את כוס היין של הברכה מיד אחרי ברכת האירוסין, ברכת הנישואין,

נותנים גם לחתן וכלה לשתות.

החתן והכלה האלה הם בחזקת מחללי שבת.

האם היין שלהם הוא יין נסך או לא?

אם תאמר שמוכלים לגמרי,

אז יכול להיות שהוא פעם היה רשע, מכאן ולבא,

אבל אם תאמר פוקקים,

פוקקים הכוונה זה הקפאה זמנית.

אבל אם הקלת פניו ענתה בו, אתה רואה שהאדם הזה לא מתכונן לחזור בתשובה,

אלא הם חילונים ולהישארו חילונים וכו',

אז ממל עדיין יהיה אסור להגיש לו את כוס היין לשתות

כשהוא שותה את היין ועושה אותו יין נסך,

אסור יהיה אחרי זה לשתות מהפה שלו,

כך גם לגבי, להכשיר אותו לעדות.

הוא יבוא יום אחרי החתונה לבית הדין, הוא רוצה להעיד את העדות.

פסול העדות. למה הוא מחליל שבת בפריסיה? דינו כגויים.

אבל אם תאמרו, אוכלים עוונותיו, אז יכול להיות אולי שכן יהיה כשר לעדות. וכן, אין זה הדרך. שרשרת הדברים שאנחנו נזהרים ממחללי שבת שדינם כגויים,

כאן השאלה אם באמת החתונה עושה משהו או לא,

זה הוויכוח שיש בגרסאות בין הגרסה אצלנו בגמרא ביבמות לבין מה שנאמר בירושלמי.

המסקנה, אנחנו מצרפים את זה לסניף. בכל דבר אנחנו לא מסתמכים על דברי הירושלמי,

אלא מצרפים את הדברים לסניף.

מחייבים מביאים הוכחה מאשר, שהם נותנים כל אחד לדברי הירושלמי? כן, אפילו מאשר.

אפילו מאשר, זהו.

אסור יבחר לעבודותיו למליאת ישראל? כן, כן.

אלא שאחר כך היה לו דף חדש,

מהדף החדש הזה הוא לכנך אותו עוד פעם.

הוא לא התחיל דף חדש ונקי.

הרי גם אומרים שגם זוהיר מילה שמתחילים בעבודותיו זה רק עושה תאובה, לא?

זה מעריך תאובה.

לא יודע. זה נזכר בכמה מקומות, צריך לעריך תאובה, כאילו זה לא... המדרש אומר, מספר, שהקדוש ברוך הוא יעניש את אליהו הנביא בגלל שדיבר על עם ישראל,

אז יעניש אותו שילך לכל הבריתות.

אז אמר אליהו הנביא שאני קנאי,

אני לא אוכל לראות שם עוברי עבירה ולשתוק להם.

אז אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני אמחן להם את העוונות כדי שהוא יוכל להיכנס לבוא לברית. מהמדרש הזה ציטטו בספר של חג גבוה בשאר הפוסקים, אמרו שמכאן, שאדם שהולך לברית מילה, מחלים לו את עוונותיו.

שם לא כתוב פוקקים, שם כתוב מחלים.

זה מה שנאמר במדרש. ולכן יש אנשים רבים,

גם אם הם לא מוזמנים לברית,

רצים לכל מילה שיש,

הולכים למילה, אפילו לא אוכלים כלום, נכנסים רק לשמוע את הברכות,

לראות את המילה ולצאת בגלל דברי המדרש האמור.

המוהל כמעט כל יום כיפור כהן. כן, המוהל, כן, יש לו כמעט כל יום כיפור זאתו.

כדאי ללמוד מילה.

אין מוכרים ספר תורה אלא כדי ללמוד תורה ולשאת אישה.

המצווה האחרונה שבתרייג מצוות,

ועתה כתבו לכם השירה הזו,

יש לכל יהודי ויהודי חובה לקיים מצוות כתיבת ספר תורה.

והספר תורה עיקרו לא רק לקנות,

אלא צריך שיהיה ברשותו כל הזמן למדלת בני ישראל שימה בפיהם, שיוכל לשנן ללמוד תמיד בכל חייו מתוך הספר תורה,

ולכן אסור למכור ספר תורה.

אדם שיש לו ספר תורה, זכה וקיים את המצווה,

אין לו יותר ללכת ולמכור את זה.

כפולי, אם מצבו הכלכלי לא טוב, הוא דחוק מאוד,

ימכור את כל מה שיש לו, ימכור חפצים אחרים,

ולא ימכור את ספר התורה. הלשון של הגמרא במגילה כ'-ז',

עמר בן שמואל בן גמליאל,

אפילו אין לו מה יאכל ומכר ספר תורה,

אין הרי סימן ברכה לעולם. וכך עוסק מרן בעברי דעה סימן ראש עין,

שאסור למכור ספר תורה.

אבל,

לצורך שני דברים מותר לכתחילה למכור ספר תורה,

או לצורך לימוד תורה, או לישא אישה.

כאשר הבן הזה עובד, יפרנס את הבית.

הוא רוצה לשבת ללמוד, לקחת חופש מהעבודה.

הבעל הבית אומר, בסדר, אני מרשה לך. הוא רוצה לקחת חופשה ללא תשלום? אין בעיה.

השאלה, איך הוא יתפרנס במשך השנה?

אם הבעל הבית לא ישלם לו משכורת,

אז איך הוא יפרנס את הבית?

אז הוא מציע לנו, הוא אומר, תראה, יש לי ספר תורה הבא אחד,

אני אמכור את זה ב-30 אלף דולר,

תהיה לי פרנסה לשנה, שנה וחצי, אני אוכל לשבת וללמוד תורה בנחת.

אז מה זה שווה שיש לו ספר תורה בהיכל והוא עדיין בור ועם הארץ, הוא לא ידע כלום?

ככה אם יבוא כאן, יישב וילמד כל היום, מתקדם בלימוד התורה,

אז יש לו היתר למכור את ספר התורה ויישב וילמד.

לפני שלדברים אחרים, אז לפני שימכור את ספר התורה,

שימכור את המרצדס שיש לו או דבר אחר.

אז ודאי שעדיף למכור את הנכסים האחרים.

אבל אם אין לו, זה הדבר היחיד שיש לו,

אז יש לו היתר מלכתחילה, כמו שאמרנו,

כדי שהוא בעצמו או הוא או אחרים.

מרן כתב את זה גם לסימן קנד באורח חיים שאפשר למכור גם לצורך תלמידים. נניח יש לי ישיבה והישיבה פשטה רגל, אין כסף.

אז הברירה היא או למכור את הספר תורה כדי לספק את כל צורכי הישיבה או לסגור את הישיבה.

אז גם שם, גם לצורך האחרים, גם כן יש את היתר האמור למכור ספר תורה.

או בענייננו לצורך נישואים.

האדם הזה עני מרוד וכל הצעת שידוך שמציעים לו זה נתקע בגלל שאין לו כסף.

אין לו שום דבר, תפרן.

אבל אם ימכור את הספר תורה יהיה לו שלושים אלף דולר,

יוכל לערוך את החתונה, לקנות דירה, לעשות משהו,

ואז יש סיכוי שיוכל לבנות בית בישראל, שוב בגלל שהמצווה הזו היא מצווה רבה,

לכן התירו חכמים גם למכור ספר תורה ובלבד שלא יתחיל.

את הנישואין, שיתחתן מיד, אבל שוב, אבל שוב, גם בדבר הזה צריך להגביל בפרט הזה לא לכל מקרה ולא בכל מצב יהיה מותר למכור את הספר תורה.

נניח שהאדם הזה יש לו פנטזיות איך יהיה החתונה,

הוא רוצה את המלון הכי יפה שיהיה שם חתונה וכן הלאה. בכל דבר הוא מחפש את השטויות, את כל... מי אמר שצריך להתחתן שם? אפשר להתחתן גם במקומות אחרים?

יש אולם פשוט יותר וכן הלאה.

הוא רוצה שבחתונה יהיה גם וידאו וגם וגם, כל מה שאתה רוצה. כל הפנטזיות שיש בעולם,

הוא רוצה להתחתן כמו נסיך, כמו בן מלך.

נכון שכל ישראל בני מלכים הם. מי שיש לו, למה לא? שיעשה את כל הפנטזיות שיש בעולם,

שיביא גם זיקוקין ויעשה.

אבל הבעיה היא, כמו שאמרנו, כשאין לו,

אז אנחנו מתירים בצמצום.

כשאין לו כלום,

ואז מתירים בצמצום גם למכור ספר תורה.

אבל אם בשביל ההוצאות המינימליות יש לו,

לצורך זה כן,

אלא בשביל כל מיני הוצאות שהן מותרות בעלמא,

לצורך זה לא נוכל להתיר לו למכור את הספר תורה.

גם לצורך מצוות פדיון שבויים, פשוט שמותר, כיוון שזה בגדר פיקוח נפש,

ושבוי הגמרא אומרת, כולרו איתנו בה, גם חרב,

גם סכנת נפשות,

ולכן לצורך פדיון שבויים בוודאי שהדבר מותר.

אבל אפילו אם לא במקרה של פיקוח נפש,

לימוד תורה ולישא אישה זה לא פיקוח נפש, אפילו בזה גם כן יהיה מותר בלכתחילה למכור את ספר התורה כדי לעשות את אותן המצוות.

לא, אבל אם אפשר לעשות מצוות,

זה פיקוח נפש, מותר לבוסס את זה. אם אין לו דבר אחר, שוב.

אדם עני ואביון, תפרד, אין לו שום דבר אחר.

אבל אם ברוך השם יש לו חסכונות בבנק, או יש לו רכוש בבית וכו',

יש לו דברים אחרים למכור,

אז קודם כול שימכור את הדברים האחרים.

הדבר האחרון למכור זה הספר תורה. למכור בוודאי?

בוודאי, ודאי. שימכור את הדירה קודם ואחר כך את הספר תורה. בטח.

כי מי אמר שהוא צריך לגור בדירה של שלושה חדרים?

אפשר לגור גם בדירה של שני חדרים. בשכירות. או בשכירות, כן. יכול לקבל ממשרד השיכון, לקבל מהם משכנתה או דברים אחרים.

יפתח דף חדש, כמו זוגות צעירים, יתחיל את הקדנציה החדשה,

אחרי הניתוח חיים חדשים אבל למכור ספר תורה כשאין, אין לו לא זה ולא זה,

ברירה אחרונה נשארה למכור ספר תורה אז יהיה הדבר המותר בלכתחילה.

אני עובר לסעיף ג'

אף על פי כן, למרות שהספר תורה מונח בארון, אף על פי כן הדבר אסור, הדין נשאר במקומו הראשון.

יש שני דברים, יש אדם שמקדיש את הספר תורה,

אין לו כבר שום בעלות על זה, זה שייך לבית הכנסת.

כל הדיון אצלנו כאן, אדם שלא הקדיש, אלא הפקיד,

דיברנו בזה לפני שלושה חודשים,

אמרנו שיותר מהודר להפקיד ולא לתרום,

ואדם כזה שעדיין יש לו את הבעלות, על זה יש את הסימן שלה.

השאלה שצריך לשאול, לחלק אם הוא הקדיש עולם, אבל גם כשאדם סתם כותב,

אז בדרך כלל קודמים את זה לעילוי נשמת על מה עשה פעם שלנו.

כל מצווה שהאדם עושה, עדיין עכשיו שלו, עדיין שלו, כן עדיין,

הוא כותב בפירוש,

מופקד במקום זה וזה, למרות שהוא כתב גם לעילוי נשמת, אז הוא עשה את המצווה גם לעילוי נשמת.

אבל הוא לא הקדיש את זה, אלא הוא נשאר הבעלים היחידים על הספר תורה הזה,

ובשעת הדחק לצורך לימוד תורה או לישא אישה או פדיון שבויים, הינך הנמל יהיה מותר ולכתחילה.

בספר גינת ורדים, הגאון רבי אברהם הלוי היה אב ודין בקהיר לפני 300 שנה ויותר.

הוא דן בספרי התורה של זמנו,

והוא אומר

שאינם בחזקת כשרות. בכל הדין הזה נאמר, ספר תורה כשר.

ספר תורה פסול, אין את הבעיה למכור.

הוא אומר שהיום רוב ספרי התורה אינם בחזקת כשרות.

כך כתבו עוד מהאחרונים,

תורת חיים, חוות יאיר ועוד.

וחלק מהאחרונים מספרים, אומרים שהיו להם ספרי תורה מהודרים מאוד שהיו בחזקת כשרות,

וכשעברו, ביקרו במקום אנשי מקצוע מגיהים,

מגיע מקצועי,

אותם המגיעים יודעים את החולשה של הסופרים, בקלות רבה מצאו גם באותם ספרי התורה טעויות.

הוא אומר מילא, אם זה לא בחזקת כשרות אז כל הדין הזה, כל הבניין הזה שאמרנו כולו,

נפל.

בזמנו בירושלים, לפני 60 שנה, היה מגיח מקצועי,

שהיה לו עין חדה, והוא ידע את החולשות,

איפה הסופרים טועים.

הוא אמר, תנו לי איזה ספר תורה שאתם רוצים, אני אמצא לכם בו טעות.

הוא היה אומר, אני מבקש, על כל טעות שאני אמצא,

שילינג.

הוא לא עובד, לא לפי שעות ולא לפי...

פעמים הבינו את ספרי התורה המהודרים ביותר,

בתוך דקות הוא היה מוצא מייד טעויות בהם, עד כדי כך.

כי לצערנו, הסופרים שלנו,

אין להם כושר ריכוז מעולה כמו שהיה פעם,

ולכן מצוי מאוד שמוצאים בהם טעויות.

פעם לא היה מחשב,

היינו צריכים את המגיהים האלה כדי לראות מה יש.

היום יש לך מחשב, המחשב לא בודק את צורת האותיות, אלא רק

חסרות ויתרות. רק את זה, ובהם אתה מוצא 80% בערך פסול.

אז זה מחזק את דברי גינת ורדים.

אם אז הוא אמר מה שאמר לפני 300 שנה,

קל וחומר היום, שפיזור הנפש הוא לצערנו הרבה יותר,

וכל מיני אנשים שאינם מעוגנים כדי לעשות פרנסה קלה, יושבים וכותבים, יש להם אולי כישרון...

גרפי יש להם יד לצייר ולא תמיד הם בקיאים בהלכה ולא תמיד הם כותבים את עכירת שמיים ולכן באמת יש בעיה.

אז מייעצים לאותו אדם שמצבו הכלכלי לא טוב שישלח את הספר תורה שלו להגעת מחשב.

מצאו שם טעות שלא יתקנו את זה קודם כל שימכור אחרי שימכור יתקנו את זה ואז יהיה לו את הכולה האמורה למכור את הספר תורה.

אבל אי אפשר לתקן, זה יהיה, אפשר, אפשר, בינתיים בסדר אבל בינתיים

זה לא ספר תורה. בלי שום סיבה? אתה יכול לברך על זה. לא, לא, לא, אני יכול ללכת לספר תורה בלי שום סיבה? אם אין בזה קדושת ספר תורה אז אפשר למכור, כן. אפשר לתקן. אפשר לתקן, אם אני רוצה... כל הספרים הם ואין ואין מדעויות.

מה שרואה מגיעים ביום חמישי, ביום שמבר, עושים את העורה. כן.

אם האדם הזה, ברוך השם, הכל בסדר אצלו, אז אין שאלה. אנחנו מדברים, כשיש סימני שאלה,

ללמוד תורה, לישא אישה,

ויש לו לפעמים ספקות, זה לא בדיוק מאה אחוז שנחוץ לו,

ולכן נתנו את העצה, הפתרון הזה, לפני שימכור.

יחפשו, ומן הסתם ימצאו טעות. לצערנו, ספרי התורה שלנו מרובים,

משופעים בטעויות, ולא ייתקנו,

ואז ההיתר למכור יהיה יותר קל,

ואחרי זה הקונה יבוא ויתקן את זה כמובן וכו'. כל זה אנחנו רואים כשיש צורך.

אם אין שום צורך, האדם הזה גביר, עשיר גדול, אז בוודאי, אם יש, מצאו טעות,

שיתקן את זה, ודאי, עדיף יותר. הרב, אם יש לך דקה שזה 80% קשורים, למה הוא לא עוזר לך?

אתה שואל שאלה, אני אהפוך את השאלה לתשובה.

אין לכן, במקום שאין הגעת מחשב, אין מגיח מקצועי בבית-הכנסת,

ספק אם מותר לברך על אותו ספר תורה.

אם אתה נמצא בצבא, אמרנו שלא לברך על ספרי התורה, וכן על זה הדרך. במקומות שהעסק לא עובד,

אז צריך להיזהר שמחליל הברכות שלו לבטלה.

נניח אצלנו בבית-הכנסת, הגבאים הם מרעי שמים.

אז הם העבירו את כל ספרי התורה להגעת מחשב,

ויש לנו מגיח קבוע שכל שבת מכין,

ואם יש איזה טעות, אז הוא מייד מתקן, מקדים רפואה למכה.

כשמסרנו את ספרי התורה,

אז רק אחד מהם היה בו טעות,

שהיה חסר יוד.

האחרים, קיבלנו תשובה, אפס טעויות.

למה? כי כל הזמן, כל השנים, ברוך השם,

היו לנו מגיחים טובים, כשקיבלנו את התשובה מהם,

לי לא הייתה הפתעה.

הציבור הופתע, ברוך השם, ספרי התורה שלנו מהודרים,

אין בהם טעויות. אני לא הופתעתי, כי ידעתי שספרי התורה הם בחזקת כשרות, כי יש לנו מגיחים טובים.

אבל יש גולים שלא אכפת להם.

כל המחשבה שלהם, איך להוסיף צבע על צבע ולשכלל את הקירות והרצפה.

אבל לנגוע בספרי התורה שיהיה מהודר יותר,

לא חלק להם השם בבינה, ואת זה הם מזניחים.

וממלה במשך השנים יש בלאי.

אפילו אם מעיקרה נכתב טוב, יש במשך השנים בלאי.

קל וחומר אם מעיקרה לא נכתב טוב.

ולכן צריך להיזהר, אדם שהולך להתפלל בכל שבת,

קל וחומר בעוד שלושה חודשים, שבת זכור, שבת פרה,

צריך יהיה לחשוב פעמיים לאן הוא הולך,

ולא ילך לסתם בית כנסת, אלא אך ורק לבית כנסת,

ששם ספרי התורה הם מהודרים,

כדי שהברכות באמת יהיו טובות,

ממש הוא עונה אמן שהכול יהיה בסדר ולא יבוא לידי מכשול.

כמה הולך לכסף, אתה חושב?

500 דולר.

כן. אבל בזמנו שר הדת היה אבנר שקי.

הוא הבין את חשיבות הדבר,

הוא שילם סובסידיה חצי.

אנחנו שילמנו חצי, וכל מי שהיה מביא קבלה מהמחשב,

באותו מכון,

הוא היה משלם,

היום שבודק גם אם יש דיבוקים גם הוא בודק. היום. במחשב החדיש, כן, התחילו גם בזה.

אבל כשנכנס במקומו השר,

היה שטרית, היה אחד שענה על התואר, פרופסור שטרית,

אז הוא היה צריך כסף,

היו צריכים לקנות מסגדים, היו צריכים כסף בשביל המסגדים, ולא היה בתקציב,

אז הוא מייד קיצץ מזה והעביר כסף למסגדים. זו החוכמה הגדולה, עוד מעלתו הפרופסור.

תודה רבה, אפשר ספרי קודם, זה גם בשביל ספר אחרון?

יש מחלוקת, יש אומרים שגם ספרים אחרים.

בפרט ספר שאדם כן רגיל ללמוד בו, מן הראוי שייזהר לא למכור אותו. תראה, בירד היה סימן ראש עין, שם האחרונים דנו עם גם שאר הספרים. הרי לפי הראש מקיימים אנחנו מצוות עשה מן התורה גם כשקונים שאר ספרים. אולי יחול אולי גם הדין השני.

אבל היום, בזמן הזה, ספרים מצויים מאוד, כמעט בכל בית-כנסת, בכל מקום אתה מוצא ש״ס.

אז אם לא יהיה לי בבית או ש״ס,

יש לי בבית-הכנסת וכן הלאה.

יש גם גמ״חים שמשאילים ספרים, זה גם כן נפוץ מאוד.

ולכן בשעת הדחק שוב יהיה צעד כולה,

אז יהיה עדיף למכור ספרים,

ספרי דפוס,

ואחר כך את ספר התורה. זה היה סדר העדיפות לומר לאותו עני.

מצווה מן המובחר, מצווה על כל אדם שיישא אישה בן 18,

והמקדים לישא בן 13, מצווה מן המובחר.

אבל קודם, 13 לא יישא, להיאבק כזנות.

ובשום עניין לא יעבור מעשרים שנה בלא אישה.

מי שעברו עליו עשרים שנה ואינו רוצה לישא,

בדין כופין אותו לישא,

כדי לקיים מצווה פרייה ורבייה.

אם הוא עוסק בתורה וטורח בה ומתיירא לישא אישה, כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה, מותר להתאחר.

אגב, בזמן הזה נהגו שלא לקוף על זה,

וכן מי שלא קיים פרייה ורבייה ובא לישא אישה

שאינה בת בנים כגון עקרה או זקנה או...

קטנה

משום שחושק או בממונה וכו',

הם לא מוחים, אבל זה נגד מרן, לפי מרן כן צריך למחות בו.

המשנה במסכת אבות פרקי, המשנה אומרת לנו,

בין שמונה עשרה לחופה.

מחלוקת בראשונים אם הכוונה היא תחילת שמונה עשרה או סוף שמונה עשרה.

ולמה לא בגיל הבר מצווה? הרי בכל התרייג מצוות כולנו מתחייבים מיד ביום הבר מצווה.

אבל למה כאן לא?

כי צריך לא רק לעשות את המצווה, להתחתן,

אלא צריך שתהיה לו גם יכולת לעמוד במצווה הזאת.

זו לא חוכמה לחתן אותו ואחרי יומיים לגרש.

כל אדם שמתחתן צריך לדאוג שרק סוטה ועונתה לא יגרע. הוא צריך להקים בית בישראל,

צריך שתהיה לו יכולת כלכלית,

יכולת מבחינה נפשית, לנהל בית.

וזה עדיין חסר מאוד בגיל 13,

ולכן המשנה אומרת לנו שרק בגיל 18 יש חובה לשאת אישה ולא קודם לכן.

אבל הגמרא מספרת על רב חסדה שנשא בגיל 16 ואבנסיבנה אומר על עצמו אם היה מתחתן בגיל 14 היה עוד יותר טוב וכו'.

יש אנשים בודדים יוצאים מן הכלל שגם מבחינה רוחנית, גם מבחינה גשמית מסוגלים לדבר הזה, אז מי שיכול להקדים,

למה לא? מצווה מן המובחר.

אבל רוב הנערים בדרך כלל אינם בשלים מבחינה נפשית, בפרט היום, בדור הזה.

הלוואי ובגיל 18 יהיה להם את השכל, יהיה להם את הבשלות הנפשית,

שתהיה להם את היכולת להקים בית בישראל.

הפינוק שאנחנו מפנקים אותם זה בעוכרינו,

ולכן כשהם מגיעים לחיים, מגיעים לגיל הנישואין,

עדיין אין להם אופי חזק לדעת להתמודד בכל דבר לבד.

הרבה פעמים הוא מתחתן,

והאימא שלו צריכה לגדל את הילדים שלו, וכן הלאה, זה הדרך.

אין להם רצינות מספיק לחיים וכו',

ולכן צריך לראות לפי העניין.

אבל בממוצע, בגיל 18, כמו שאמרנו כבר,

צריך הבחור הזה לחשוב על נושא הנישואין לחומרה, כמו שאמרתי, בתחילת 18,

בדיעבד סוף 18 שנים,

לא יאוחר מהיום הולדת של ה-19.

והגמרא ממשיכה.

מתחיל מגיל 18, הקדוש ברוך הוא מחכה לו עד גיל 20. אבל אם האדם הזה יכול להתחתן ולא מתחתן

בגיל 20, הקדוש ברוך הוא מקלל אותו, טיפח עצמותיו.

חלילה וחס,

האדם הזה מקולל בגלל שמתרשל ולא מקיים את אותה המצווה, והגמרא אומרת שכל ימיו בהרהורי עבירה,

עד כדי כך. ולכן כל אדם שמגיע לגיל הזה כבר צריך להזדרז.

אם בגיל 18 הוא קצת מתפנק,

הוא רוצה עשירה ורוצה אישה חכמה וגם יפה וגם וגם וגם,

בסדר, בגיל 18 שיחפש את מה שהוא רוצה, אולי ימצא את מלכת היופי, אני יודע, יש לי פה אחת מהירח.

אבל הגיע כבר לגיל 20,

אין לו הרבה מה לחכות. תגיד לו, הנה, השלחן נתן לך עשר הצעות, תבחר מה הכי טוב, קח אותה תתחתן וזהו.

אין מה לחכות, אין לדבר סוף.

אז הוא אומר לך, אבל אני לא נמשך,

אני לא התאהבתי בה.

מי המה שצריך להימשך? איפה זה כתוב? לא כתוב בשולחן ערוך את התנאי הזה.

ולכן, יבחר את הכי טוב מה שיש, יתפשר בין המצוי והרצוי ויתחתן מהר,

יום אחד קודם ולא ימשוך את העניין.

מי הוא ישאל אותי על מה הוא אמר את זה?

בגיל שלוש. בגיל שלוש, צריך לשאול.

בגיל שלוש, וגם הוא עדיין צעיר,

כן, אבל אם הוא גדול כמו גמל, כבר האדם הזה, ברוך השם,

גבר בגוברים וגם היא,

אז אין לדבר סוף. מה זה, הוא מחפש,

הוא אומר לך, עדיין לא מצאתי את שעי אהבה נפשי, עדיין הוא מחפש,

השאלה אם הוא ימצא פעם. הוא יבוא בגיל 80, גם כן יגיד, עדיין לא מצאתי.

אין לדבר סוף. צריך להסביר לו שאלה החיים כמו בעניינים של משא ומתן, איך הסוחרים מצליחים.

למה הסוחר מיליונר ואני לא?

כי הסוחר יודע להתפשר בין המצוי והרצוי. זה מה שיודע הסוחר לעשות בענייני הכסף, ולכן הוא מצליח.

זה התנאי גם בדברים האלה.

מה עושים?

או, מה עושים? פעם היה פתרון, היום לצערנו אין את הפתרון הזה. אני אגיד לך מה היו עושים פעם.

זהו, יש ספר.

לא, לא ביטל, תכף אני אסביר.

אתה בגיל 20 או עדיין?

22. למה גדולה דור הזיהו רענות ואין בעצם לא עשו את זה? רק רגע, רק רגע, אני אפרט קודם.

אני אפרט. בספר התקנות

הוא מספר שהגאון רבי רפאל בכר מיוחס, בעל פראי האדמה,

חברו בעל אדמת קודש,

אביעקב אלגזי,

רבו של הגאון חידה, אביו של המערית אלגזי ועוד.

חכמי ירושלים אז ראו,

הייתה עניות נוראה בירושלים. לא היה פרנסה, לא היה מה לאכול,

ולכן הרווקים היו נשארים אחרי גיל 20 והיו מתרשלים במידה מסוימת מהמצווה הזאת.

באו ועשו תקנה, הסכמה, כל החכמים ביחד,

שמה הלשון,

הרווקים מבני 20 שנה ומעלה לא יוכלו לדור בירושלים,

ומחדשים את ההסכמה הקדומה, הרשות נתונה עליהם.

לעיני העדה פקידי ירושלים לכל העובר על דברינו אלו לגרשו מן הארץ.

הם מתחילים בהתחלה לגרש מירושלים,

אבל אחר כך המשך הלשון לגרשו מן הארץ,

צו גירוש, מעלים אותו על

על המטוס, לשלוח אותו לצרפת, אני יודע איפה, לארץ גזירה

לרדוף אותו עד חורמה בכל מאמצי כוחם,

כפי ריאות עיניהם עד מקום שידם מגעת.

ועל התקנה הזו, כמו שאמרתי,

חתמו חכמי ירושלים.

הרמ״כן קראנו הרגע שהוא כותב שלא כופין על פרייה ורבייה,

אבל אנחנו קיבלנו הוראות מרן, אנחנו הספרדים,

ולמרן כופין.

מה הכפייה?

אתה לא לוקח אותו ומרביץ לו מכות עד שיתחתן,

אלא במקום זה אתה מוציא נגדו צו גירוש שיעזוב את המקום,

כי בירושלים צריכים להיות בקדושה ובטהרה.

אדם נשוי יכול להיות בקדושה ובטהרה,

אבל אותם הרווקים לא, ולכן היו מגרשים אותם. בזמנו היו בעיות, היו מחלוקות בישיבת פרטוסי בעיר העתיקה.

היו ויכוחים, כל מיני נושאים, כל מיני בעיות. עד היום אין שם שקט, שלווה.

פעם נפגשו חכמות הצדקה, האבא והחכם בן ציון,

חכמות יצאלקה אמר, אולי בגלל הבעיה הזו.

יש חלק מתלמידי הישיבה שם, תלמידים מרווקים,

שהם אחרי גיל 20 ואף אחד לא דואג לגרש אותם.

הישיבה, אדרבה, משאירה אותם.

והשאלה אם באמת האדם הזה לומד מה שמרן אמר,

שיש לו היתר כדי שלא יתבטל מלימודו,

יש חלק שבאמת עמלים ולומדים ואולי יש להם היתר,

אבל יש חלק שלא כל כך שקדני ויכולים להמשיך את אותן שעות הלימוד, יכולים להמשיך גם אחרי החתונה,

יש ברוך השם כוללים וכולי,

ולכן הם דיברו על התקנה הזו, מה לעשות?

יש מחלוקת בין הראבד והרמב״ם,

האם בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו תקנות מעין זה או לא. לפי הראבד כן, לפי הרמב״ם לא.

אז אבא אמר להם, אולי ההלכה כהראבד, בואו ונעשה כעין התרה כדי להחליש את האיסור של אותם הרווקים.

וככה היה, הם ישבו יחד,

האבא חכם יצאון וחכם הוא דצדקה, ואמרו, מותרים לכם, מותרים לכם,

הם עשו את ההתרה.

אבל איך אומרים, זה אחסן מבלש, יותר טוב מכלום.

אין זה דבר שהוא מושלם,

כי אנחנו קיבלנו הוראות הרמב״ם, ולפי הרמב״ם גם תקנות מעין זה, רק אם הם גדולים בחוכמה ובמניין.

אבא מספר את הסיפור הזה ביבי עומר חלק ז ביורא דעה, תראה שם הוא מצטט את כל הסיפור הזה, שהם עשו את ההתרה, אולי למאן דאמר זה טוב,

אבל כמו שאמרתי, זה ספק גדול.

אם יבוא אליי עכשיו בחור רווק שגר שם וישאל אותי, אני אגיד לו,

תעזוב את ירושלים, עדיף יותר שלא יהיה שם. איך היום באמת?

היום, אני מדבר על היום. אני אומר על היום, התקנה לא פקעה, ולכן אם בחור ישיבה ישאל אותי,

רק אם אני יודע שהוא באמת שקדן,

שוקד על דלתי התורה, לא פסיק טובים בגרסיה וכו', והנישואים יבטלו אותו מהתורה,

אז אולי אחד כזה חריג יוצא מן הכלל.

אבל סתם בחור ישיבה שהוא לא עד כדי כך שקדן וכו',

אני אמליץ שיעזוב את ירושלים וילך ילמד בבני ברק או במקום אחר. ברוך השם, יש ישיבות גם בערים אחרות בירושלים.

זה לא פשוט להישאר כאן אחרי גיל 20. עדיף יותר שיחפש ישיבה אחרת.

למה הוא לא יכול לבטל את זה ולבטל את זה בינתיים-ארבע?

מה? הוא אומר 24?

עד גיל 24. האבא עצמו?

האבא עצמו פשוט לא מצא את האמא שלי עד גיל 24. בשבילה הוא חיפש שהוא חיפש שהוא חיפש. הוא היה מאורס ועזב,

ולא הלך העסק, מה שנקרא, וכו'. בגיל 18. כן, אבל אז המצב של השידוכין היה קשה מאוד, לא כמו היום. היום יש ברוך השם גם כן אותה סיבה, אותה סיבה. היה להם קשה מאוד להתחתן אז לא היו בתי ספר בית יעקב לספרדים היה קשה, בחורי ישיבה לא הלך להם בנושא של השידוכין, היה להם קשה מאוד ולכן

הם לא היו מוכנות, כן, הם לא למדו בבתי ספר חרדיים ולכן לא היו

מוכנות הבנות אז להתחתן עם בני ישיבה.

הם פחדו, מה, מאיפה הוא יפרנס אותי? מה, אני אמות ברעב? כך הם היו אומרות.

ולכן היה בעיה. אז בדור ההוא היה קשה יותר. היום, ברוך השם, המצב הרבה יותר מבחינה זאת הכשור דרה,

ולכן ברור שבחור ששואל אותנו,

יש עליו את החובה א' מגיל 18,

ב' לא ירוחם מגיל 20. כשבאים בחורים ושואלים את הגאון, רב חיים קניבסקי,

רב חיים הוא לא חסיד, הוא ליטאי.

החסידים, כך פוסקים למעשה,

כל הישיבות החסידיות אומרים לכל הבחורים, גיל 18 לחופה.

אבל הליטאים מאחרים קצת, על-פי דברי החזון איש.

אבל רב חיים קניבסקי לא נוקט כך. הוא אומר בדור שלנו,

שהדור הוא פרוץ מאוד, איך אדם יכול ללכת ברחוב,

העיניים שלנו משוטטות אנה ואנה.

הלוואי אדם נשוי יוכל להתגבר על יצרו, אדם רווק איזה הווה אמנה.

ולכן רב חיים קניבסקי פוסק לכל בחור שבא אליו,

גיל 18 לחופה.

אז היה בחור חצוף ששאל אותו, אמר לו, אם בגיל 18 יתחתנו אז מה יהיה על כל הישיבות הגדולות?

אמר לו, תסגור את הישיבות, תעשה אותן כוללים.

שילמדו שם אחרי החתונה.

מי אמר שצריך שיהיו ישיבות גדולות רווקים? מי אמר, איפה זה כתוב? באיזה שולחן ערוך?

זה מה שהוא ענה לו, הגאון רב חיים.

וכל מי שיש לו עיניים ויודע מה קורה היום בקרב הבחורים הצעירים שלנו, בוודאי שזו האמת לאמיתה, בלי קונצים, בלי חוכמות. אבל יש ראשי ישיבות, זה לא מוגנע.

אותם ראשי ישיבות ייתנו את הדין.

תראה, בגיהינם יש מקום לכולם.

לצערנו,

אותם ראשי ישיבות שיש להם שיקולי יוקרה ומתעלמים מהצורך, מתעלמים מהשולחן הערוך, הם ייתנו את הדין.

מה אתה חושב, שיש חסינות לראש ישיבה?

בגלל שהוא ראש ישיבה אנחנו נישא את פניו,

ונגיד שנמחק את ההלכה בשולחן ערוך,

הרמב״ם היה הרבה יותר גדול מאותו ראש ישיבה.

הרמב״ם אמר מה שאמר, אז בוודאי שככה ההלכה, לא צריכים להתחשב באותו ראש ישיבה.

ראש ישיבה,

בהתחלה אתה אמר בהתחשב עם מוקדם?

נו. עכשיו אומר פחות, הוא ראה שפשוט,

ברורים שמתחשבים מוקדם, נשארים למצב נמוך.

אז אם יפשו את השנתיים ובשיחה,

יפשו, יגדלו הרבה יותר.

טוב. יהיו עורכי נציגים.

אולי נשאיר את זה עוד מעט, תכף נגיע לסעיף ה',

שם נפרט יותר,

אולי נגיע תכף לפירוט הזה.

נורא, אבל התקנה מדובר על אלמן וכרושים.

כן, כן. כל אדם שעדיין לא קיים פרייה ורבייה, אפילו אם הוא אלמן וגרוש,

עדיין אין לו בן ובת. תכף נראה בהמשך את המינימום,

ולפי זה גם יחול אותו כלל.

אני חוזר למחלוקת, אנחנו קיבלנו הוראות מרן. לפי מרן,

כופין על הנושא הזה,

אבל הרמב״ם אומר שהם לא נהגו לכפות.

כמובן אין לנו כוח לכפות, לא בשוטים ולא בעקרבים,

אבל יכולים לדבר איתו דברים קשים.

החברה צריכה להלחיץ את האדם הזה כדי שיגיע למה שצריך. אני עובר לסעיף ד'.

מי שחשקה נפשו בתורה

כבן עזאי ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אישה, אין בידו עוון,

והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עמם.

בן עזאי היה אומר את ההלכה שקראנו בסעיף א',

כל מי שאינו עושג בפירה ורבייה, כאילו שופך דמים,

ממעט את הדמות,

גורם לשכינה שתסתלק מישראל. כך הוא היה דורש.

אז מיד חבריו אמרו לו,

רבנו כבודו נאה דורש ולא נאה מקיים.

אמר להם, מה אעשה? הוא לא יכול להתחתן,

אפשר שהעולם יתקיים על ידי אחרת.

יש מחלוקת שם אם הוא התחתן וגירש או שמעיקרה לא נסע.

יש אומרים שכן התחתן אבל נאלץ להתגרש. הוא ביקש מאשתו שתביא לו כוס מים,

הלכה הביאה לו כוס מים. בינתיים עד שהיא תביא אסור להפסיק, צריך ללמוד.

אז הוא שקע בסוגיה ואחרי חצי שער ראות המסכנה מחכה עם הכוס מים הוא הבין שהוא לא שייך לעולם הזה מה הוא יענה את אשתו ככה הוא הסיק את המסקנות וגירש אותה כיוון שהיה מרביץ תורה ברבים היה לו תלמידים וגם התלמידים קרויים בנים ולכן פטר את עצמו הוא הבין שזהו זה לא שייך לחתן אותו הוא התחתן עם התורה ולכן הוא היה פטור וזה מה שמרן אומר כאן

כי העוסק במצווה פטור מהמצווה כך למדנו מהפסוק ובלכתך בדרך בלכת דידך הוא דמחייבת

אבל אם האדם הזה עוסק במצווה ממילא פטור מהמצווה גם במצווה זו כך דעת הרמב״ם ועוד שגם במצוות תלמוד תורה גם כן שייך את הכלל האמור אבל מרן מדגיש והוא שלא יהיה יצרו מתגבר על הארץ זאת אומרת החג כמו בן עזאי שהיה קודש קדשים כל ימיו היה בתורה ויראת שמיים

ולכן באחד כזה באמת אנחנו פוטרים אותו אבל עשית ולא תעשית עשה דוחה עשה זה לא לא תעשה עירייה ורבייה זה עשה זה דברי קבלה זה לא דברי קבלה ולכן כיוון שהוא עוסק במצווה ממילא פטור זה לא שדוחה דוחה הכוונה שאני צריך לעשות לאו לחתוך את הצרעת אני חותך בפועל את הצרעת כדי לקיים מצוות ברית מילה פה לא אף פעם מעיקרה האדם הזה פטור אבל כמו שאמרנו

כל זה בתנאי שהאדם הזה נקי מהורה העבירה היום בדור שלנו קשה למצוא אנשים כאלה ענקים ברוחניות שהאדם הזה יהיה כולו קודש קדשים שלא יבוא לידי הורה העבירה ולכן הפטור הזה הוא מצומצם מאוד מוגבל מאוד אומנם החזון איש דם בנושא הזה והוא כותב אדם שעמל בתורה יש לו היתר להתאחר עד גיל 24 זה מה שאומר החזון איש אבל שוב הוא דיבר על דורו

אז בדור ההוא לפני 60 שנה הנשים היו הולכות ברחוב עם סמלה היום יש הרבה נשים ששכחות ללבוש את הסמלה הולכות ברחוב בלי סמלה זה ההבדל זה לא הבדל של 50 שנה כמה שנים אבל ההבדל בפריצות לצערנו זה פשט צורה ולבש צורה בצורה מדהימה אז אנחנו האנשים נשואים הלוואי ונדע לשמור על העיניים נדע להיזהר וכו'

מה יעשה אותו הבן ולא יחטא רווק שגר בעיר וכו' ולכן צריך לראות את הנולד ולכן כתבו האחרונים שגם אנחנו ההורים

האבא שיש לו בחור רווק צריך לדאוג לבן שלו לפעמים הבן באישה וכו' הוא לא יודע לעסוק במצווה הזו אז האמא צריכה לדאוג לו למצוא לו בחורה טובה וכו' אנחנו ההורים צריכים לקיים מצווה מדברי קבלה

כחול לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים כמו שהגמרא דורשת

בקידושין כט ל' הגמרא מדברת שם בנושא הזה יש עלינו את החובה האמורה ולכן כל ראש ישיבה שקורא את השולחן ערוך ומסתכל מה קורה במציאות אולי אחד מאלף אולי יש איזה בודדים שבאמת הם שקועים בתורה וגם בין הזמנים אין להם בעולמם אלא תורה ואין לו הרהורי עבירה יכול להיות שאולי יש איזה אחד מאלף אבל ככלל הממוצע של בחורי

הישיבה אינם הרוב הגדול אינם ענקים ברוחניות שאפשר לומר עליהם שבוודאי אין יצרה מתגבר עליהם ואין להם שום הרהורי עבירה אם בתקופה שהם נמצאים בישיבה הם לומדים טוב שיגיע בין הזמנים ניסן אב או בתשרה וכן הם נמצאים בישיבה לא מה הם עושים הולכים לטייל עושים כל מיני דברים

עלולים חלילה לבוא לידי ניסיון כמו שהמציאות מראה ולכן א' יש את החובה האמורה ב' הניסיון מראה אלו שמתחתנים בגיל רך וגיל צעיר במשך הזמן מסתדרים לומדים להכיר אחד את השני הטבעים וכולי אדם עדיין בגיל צעיר הוא גמיש יותר אלה שמתחתנים בגיל מבוגר יותר אחוז הגירושים שם הרבה יותר גבוה זה מה שמראה הניסיון בדרך כלל כי אדם בגיל מבוגר כבר

הטבעים כבר צבועים בדמו וקשה לו להיות גמיש לוותר וכולי יש איזו השלכה על כל החיים ולא רק על נקודת הזינוק על ההתחלה ולכן אנחנו כהורים חייבים לעודד את בנינו ואין סמכות לראש הישיבה לעקור את דברי הגמרא לעקור את דברי מרן השולחן ערוך שיבוא ויישבע לי יגיד לי שיש לרוח הקודש והוא בטוח שהמאה תלמידים שלו אף אחד מהם לא נכשל בהרעורי עבירה

אחרי שיישבע לי יגיד לי את האמת הזו אחר כך אני אגיד לו בסדר אין בעיה עוסק במצווה, פטור מהמצווה.

אבל לאף אחד מהם אין רוח הקודש ואף אחד מהם לא יודע מה התלמידים שלו עושים וכולי.

לא הוא ולא המשגיח יודעים הם לא מספרים להם מה הם עושים בין הזמנים.

ולכן צריך לראות את המציאות כמו שהיא ולא לפחד מהתואר ראש ישיבה הגאון רב חיים קניבסקי מכיר את אותם ראשי הישיבות הוא גדול מהם הוא לא קטן מהם הוא יודע גם את המציאות מכיר את המציאות העגומה של דורנו

ולכן יפה שעה אחת קודם.

ההנחיה של ראשי הישיבות החסידיות היא הנחיה מדויקת,

שם ההנחיה לבחורים לא יאוחר משמונה עשרה. מה זה לא יאוחר?

רובם הגדול מתארסים כבר בגיל שבע עשרה ובגיל שמונה עשרה ויום אחד, בין שמונה עשרה לחופה.

כך עושים רובם הגדול, וזה מה שהיה ראוי לעשות להלכה ולמעשה.

איך ההוא מסביר?

יש מאמר בספר רבליהו של האופיין, שהרעיניים שלו משהו מיוחד. אז לפני שמונים שנה, תשעים שנה, נו, בסדר, אני מסכים.

ראיתי, אז כמו שאמרנו, אז בדור ההוא הנשים היו הולכות עם שמלה.

היה הווה אמנה להתמודד ולומר, והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו.

אבל אין סוד שם, שבן אדם שחושב שלידי שהתחתן

לפתור את הבעיה של איורים ודברים כאלה, אז זה לא נכון. אם הוא חושב שרק זה, נכון, אי אפשר לומר רק זה,

אלא בשילוב, גם תורה וגם זה.

אבל יש היום כוללים.

מי אומר שבחור ישיבה שהוא מתחתן, הוא צריך ללכת מחר לרחוב?

הוא יכול להמשיך ללמוד, יש ברוך השם כוללים.

בזמנם לא היה כולל.

ברגע שאדם לומד, מתחתן,

חיים בצווארו ויעסוק בתורה, זה מה שהגמרא מביאה את הדוגמה שהייתה בזמנם,

ולכן זה היה נוגד או לימוד תורה או נישואין. זה היה בא על חשבון לימוד התורה.

היום בדור שלנו זה לא כך.

היום 99% מהבחורי הישיבה שלומדים ברצינות ויש להם רצון ללמוד באמת,

יכולים למצוא כולל טוב ולשבת וללמוד גם אחרי החתונה.

אז זה מה שמתכוון רב אלי.

הוא מתכוון לומר שיהיה גם תורה וגם זה. בהחלט גם אני מסכים שחייב גם אחרי החתונה ללמוד תורה.

בשילוב שני הדברים יחד, התורה, הגונה מגנב והצולה מצלה, גם ברוחניות.

אבל לבוא ולומר לו אל תתחתן וכו',

אלה דברים שאין להם שחר,

ואותם ראשי ישיבות צריכים לחוס על נפשם,

להיזהר לא בקלות ראש כזו לבוא ולפסוק הלכה חמורה כזו.

הרבה פעמים יש להלכה הזאת תוצאות ומי ישורנו.

אני עובר לסעיפה. כיוון שיש לאדם זכר ונקבה,

קיים מצוות פרייה ורבייה,

והוא שלא יהיה הבן סריס או הנקבה העילונית.

יש מחלוקת בגמרא, כמה ילדים,

מתי האדם הזה מקיים את מצווה

ובא.

מה פירוש בידו?

מה פירוש בידו? אדם צריך לעשות השתדלות, לנסות.

ולכן אם האדם הזה נניח יש לו עשרה בנים והתאלמן או יתגרש.

עכשיו, יש לפניו כמה הצעות.

האדם הזה לא צעיר, ויש לפניו או אישה בת בנים בגיל 35. תודה.

אבל לצורך זה הוא צריך למכור ספר תורה.

היא לא מוכנה לקחת אותו כמו שהוא תפרן.

או שייקח אישה מבוגרת, יגיד, יש לי עשרה בנים, זה מספיק.

ואז הוא יכול לקחת אישה בת 50,

ואז הוא לא צריך למכור את הספר תורה.

מה אומרים לו?

שימכור את הספר תורה.

כיוון שהוא עדיין לא קיים פרייה ורבייה,

לכן מן הראוי להרשות לו למכור את הספר תורה.

אם הוא כבר קיים פרייה ורבייה, יש לו בן ובת, לא מרשים לו.

אלא שייקח את האישה המבוגרת יותר,

ובשביל זה למכור ספר תורה, לא יכולים להתיר לו.

אבל אם אתה מגדיר שהוא עדיין לא קיים את המצווה כהלכתה,

ממילא יכולים להתיר לו אפילו למכור ספר תורה, וכן על זה הדרך.

כך שבסדר העדיפות, כשהוא הולך לשטחן,

הוא חייב ללכת, להתפשר על הדברים האחרים,

ולא להתפשר על נושא הגיל.

אבל אדם שברוך השם קיים פרייה ורבייה,

אדם הזה אלמן בן חמישים, בן שישים,

הוא בא לשאת עוד הפעם, אישה, כמו שמרן אומר בהמשך,

שאסור לאדם לעמוד בלי אישה,

שם הוא יכול להתפשר גם על הנושא של הגיל, הוא רוצה דבר כזה, דבר אחר.

הנושא של הגיל הוא גמיש יותר מבחינתו, כיוון שהוא קיים כבר את המצווה.

אבל אדם שלא קיים את המצווה, אפילו שבעשרה בנים,

אף על פי כן מן הראוי שישים לב לעשות מאמצים כדי להגיע לקיום המצווה.

תכף, תכף אני אסביר. הירושלמי אומר לא רק אם מביא זכר ונקבה אלא אפילו אם יש לו שני זכרים כי הם.

הירושלמי מסביר שהבנים הם בוודאי הרבה יותר טובים מהבנות.

אפילו אם מביא רק בן ובת אין לו שני בנים רק בן ובת כי הם.

כל וחומר מביא שתי בנים זה עוד יותר טוב מבת.

זה הדברים שנאמרו בירושלמי וכך הוא בא גם לתוספות חד מקמאי

שהוא בא במאירי ובהרשב״א. אבל רוב הפוסקים לא נקטו כך.

רוב הפוסקים נקטו להלכה שבלי בת עדיין לא מביא ובנה.

מה פירוש בידו?

מה פירוש בידו? אדם צריך לעשות השתדלות, לנסות. ולכן אם האדם הזה נניח יש לו עשרה בנים והתעלמן או יתגרש.

עכשיו יש לפניו כמה הצעות.

האדם הזה לא צעיר ויש לפניו או אישה בת בנים,

בגיל 35. תודה.

אבל לצורך זה הוא צריך למכור ספר תורה.

היא לא מוכנה לקחת אותו כמו שהוא תפרן.

או שייקח אישה מבוגרת,

יגיד יש לי עשרה בנים זה מספיק,

ואז הוא יכול לקחת אישה בת 50,

ואז הוא לא צריך למכור את הספר תורה.

מה אומרים לו?

שימכור את הספר תורה.

כיוון שהוא עדיין לא קיים פריאה ורבייה,

לכן מן הראוי להרשות לו למכור את הספר תורה.

אם הוא כבר קיים פריאה ורבייה, יש לו בן ובת, לא מרשים לו.

אלא שייקח את האישה המבוגרת יותר ובשביל זה למכור ספר תורה לא יכולים להתיר לו.

אבל אם אתה מגדיר שהוא עדיין לא קיים את המצווה כהלכתה,

ממילא יכולים להתיר לו אפילו למכור ספר תורה וכן על זה הדרך.

כך שבסדר העדיפות כשהוא הולך לשטחן הוא חייב ללכת, להתפשר על הדברים האחרים ולא להתפשר על נושא הגיל.

אבל אדם שברוך השם קיים פריה ורבייה,

האדם הזה אלמן בן חמישים,

בן שישים והוא בא לשאת עוד הפעם אישה, כמו שמרן אומר בהמשך שאסור לאדם לעמוד בלי אישה,

שם הוא יכול להתפשר גם על הנושא של הגיל, הוא רוצה דבר כזה, דבר אחר.

הנושא של הגיל הוא גמיש יותר מבחינתו כיוון שהוא קיים כבר את המצווה.

אבל אדם שלא קיים את המצווה, אפילו שהביא עשרה בנים,

אף על פי כן מן הראוי שישים לב לעשות מאמצים כדי להגיע לקיום המצווה. מה רבנה נסרית הלבנית?

תכף, תכף אני אסביר.

הירושלמי אומר לא רק אם מביא זכר ונקבה,

אלא אפילו אם יש לו שני זכרים, קיים.

הירושלמי מסביר שהבנים הם בוודאי הרבה יותר טובים מהבנות.

אפילו אם מביא רק בן ובת, אין לו שני בנים, רק בן ובת, קיים.

כל וחומר מביא שתי בנים, זה עוד יותר טוב מבת.

זה הדברים שנאמרו בירושלמי, וכך הוא בא גם בתוספות חד מקמאי,

שהוא בא במאירי ובהרשבא.

אבל רוב הפוסקים לא נקטו כך.

רוב הפוסקים נקטו להלכה שבלי בת עדיין לא מקיים את המצווה. ולכן אפילו אם יש לו את עשר בנים,

כי חפץ בבת יעקב צריך שיהיה לו גם בת לקיים את המצווה בצורה מושלמת, רק אז, כמו שאמרנו,

יהיה לו את ההיתר לשבת על המנוחה.

אבל כל זמן שעדיין אין לו בת, עדיין לא קיימת המצווה.

מרן מסיים.

אותם הבן ובת צריך שהם יהיו ראויים להמשיך את השרשרת.

אבל אם הבן הזה נולד בר מינן בעל מום, סריס או הילדה העילונית,

אז אין לו שרשרת, הוא צריך שחוץ מהם יהיה לו עוד.

למה סימן,

כזה, שיש לו רק בנים יגרש את אשתו בשירות, עד שאחרת לא יהיה לו שהוא לא היה שרד בנים? אז בדורות הקודמים היה קל מאוד. בדורות הקודמים לא היה חרם דה רבנו גרשום,

וגם הספרדים לא היו נשבעים.

ולכן, בדרך כלל, המציאות הייתה לפני 500 שנה או יותר,

שבדרך כלל כשאדם כזה, אשתו,

יש לה בעיה,

הוחזקה רק לבנים,

מביאה רק בנים, אחרי עשרה בנים, אין ברירה.

בית הדין היה מרשה לו לשאת עוד אישה,

שאולי עם האישה השנייה, אולי יביא בת.

אני לא בטוח, אולי גם שם תהיה בעיה.

טוב, הנוסח אמנה פטריים, לא הצליח להביא איזה משהו אחר,

אבל היו נותנים לו יותר נישואין כדי ש...

היום, לצערנו, בדור שלנו הדבר מסובך יותר,

מקשה יותר. ולכן... אפשר גם במעבדה.

אתה בטוח?

למה לא? אפשר להם לבודד את ה... זו בדיחה של הבדחנים שצוחקים על אלה שיש להם בנות, הבולבנת או... למה? אפשר במעבדה? מבחינה מדעית, הרופאים אומרים שזה שטויות, אין מה לעשות.

הם אומרים שאין לאדם שליטה על הדברים האלה,

זה בגדר חלומות באספמיה. אנשים מתבדחים ביום פורים,

מספרים את הבדיחות האלה.

מחכים לו ליום פורים, לאותו אדם שיש לו רק בנים או רק בנות,

מוכרים לו את הסיפורים שאמרת. מבחינה מדעית זה כלום, אין לאדם שליטה על הדברים האלה. מכל מקום צריך השתדלות.

יש לנו בגמרא בנידה דף ט' שם כתוב,

כדאי לרבי אלעזר לסמוך עליו בשעת הדחק.

פעם דיברנו אם אפשר לסמוך על שיטה חריגה בהלכה,

לסמוך על זה להלכה ולמעשה בשעת הדחק.

אם זה רק בדברים דרבנן או גם בדברים דאורייתא,

יש מחלוקת קשה בדבר הזה.

הפוסקים האריכו בזה,

בספר כנסת יחזקאל ועוד,

לגבי אכילת חדש בזמן הזה בחוץ לארץ,

באירופה או בצפון אמריקה,

יש מקומות שיש להם שעת הדחק גדול,

ולהיזהר שישה חודשים לא לאכול חדש זה כמעט דבר בלתי אפשרי.

שם האריכו הפוסקים בהסבר הסוגיה, שם בנידה ט'. יכול להיות שגם פה אולי יש דברים שהם בגדר שעת הדחק,

ולכן צריך לבדוק כל מקרה לגופו,

ואי אפשר לבוא ולפסוק פסק.

רק הלכה גורף לכל האנשים, וכל אחד ואחד ישאל את הרב שלו כדי שידע מה לעשות.

לדוגמה, אם נניח אשתו מבחינה שכלית,

היא לא אישה בריאה,

העצבים שלה הם לא מי יודע מה,

ואם הוא יחשוב על היתר נישואין וכולי היא תשתגע,

היא תצא מדעתה.

אנחנו יודעים שזה המציאות. הרופא אומר לך,

אני מאבחן מצב זה וזה,

ואז כמו שפיקוח נפש דוחה שבת,

אז גם פה השיקול של הפיקוח נפש של האישה גם כן יכול לדחות את הנקודה השנייה.

בזמנם זה היה דבר מצוי, דבר נפוץ, שהאדם היה לוקח שתי נשים, והאישה הראשונה לא הייתה נפגעת,

זהו זה וככה זה,

אבל היום בדורות שלנו המצב הוא שונה, ולכן עקרונית יש חובה,

אבל לפעמים אנחנו נאלצים לומר, או בגלל מצב של פיקוח נפש או דבר אחר,

שבשב ואל תעשה אנחנו פוטרים את האדם הזה,

אנחנו מגדירים אותו אנוס רחמנא פטרן.

גם כן אותו דבר, חייו עדיין.

הביא ילדים, הכל, אבל חלילה קרה אסון, כולם נהרגו בתאונת דרכים והוא נשאר היום בלי בנים.

אם הוא עדיין צעיר ויכול להביא, חייו, יש את החובה האמורה.

לא מספיק שיהיה לו בן ובת, אלא צריך גם, כמו שאמרנו, יהיה המשך השרשרת,

אבל אין צורך שהבן יביא נכד,

אלא הבן יכול להביא נכדה והבת יכולה להביא נכד.

אז יש לו, ברוך השם, את הנכד והנכדה משני הכיוונים,

אפילו שלא הבן הביא את הבן-בן, אחי זה בסדר,

בזה הוא קיים את החובה, פרייה ורבייה. כיוון שהם ראויים, אז בזה אין בעיה.

הגמרא בתענית אומרת,

בשנות רעבון, כשיש בצורת עצירת גשמים,

אסור לקיים יחסים, אסור לשמש. הגמרא למדה את זה ממה שנאמר אצל יוסף,

שנולדו לו שני בנים,

בטרם תבוא שנת הרעב. זו פרשת השבוע שנקרא בעזרת השם.

הגמרא פסק את זה באורח חיים, סימן תקע״ד שבשנות רעבון אין היתר, אלא שמדגיש המשנה ברורה, כל זה באדם שכבר קיים פרייה ורבייה.

אבל אדם שעדיין אין לו בן ובת,

בוודאי שעליו לא חל הדין הזה, עליו לא גזרו כלל ועיקר.

אני עובר לסייביו,

נולדו לו זכר ונקבה ומתו, והניחו בנים, הרי זה קיים מצוות פרייה ורבייה.

באמת דברים אמורים כשהיו בני הבנים זכר ונקבה, והיו באים מזכר ונקבה, אף על פי שהזכר בן ביתו והנקבה בת בנו הועיל ומשני בניו הם באים, הרי זה קיים מצוות פרייה ורבייה.

אבל אם היו לו בן ובת ומתו,

והניח אחד מהם זכר ונקבה עדיין לא קיים מצווה זו,

אלא חייב עדיין, אם הוא יכול,

לשאת אישה כדי לקיים את המצווה כהלכתה.

היו לו בנים בהיותו גוי, ונתגייר הוא והם,

אז קיים פרייה ורבייה, כיוון שגם הם התגיירו.

אבל אם הם לא התגיירו,

עדיין לא קיים את המצווה, ולכן אם הוא צעיר שמסוגל לשאת אישה בת בנים,

צריך להשתדל בדבר הזה.

ואני חייב לדברים שלו. איך? וגם עוד הבנים שלו? כן. יש עוד קשר של ההלכה? אין קשר מבחינת ההלכה לגבי דינים אחרים, אבל כאן לגבי זה, כיוון שהמצווה,

תכלית המצווה הזו,

לא תראו ברעה לשבת יצרה, ליישב את העולם.

והאדם הזה במציאות כן הביא בנים.

אם הם לא התגיירו,

אז אין לו על מה לסמוך. אבל כאן יש לו על מה לסמוך, כי במציאות הם התגיירו יחד עמו, ולכן הגמרא אומרת שהוא קיים בזה את מצוות פרייה ורבייה.

אף על פי שקיים פרייה ורבייה, אסור לו לעמוד בלא אישה, וצריך שיישא אישה בת בנים,

אם יהיה ספק בידו. זאת אומרת, לא רק אדם שקיים פרייה ורבייה, אלא גם אדם שהוא מבוגר,

אפילו שיש לו, ברוך השם, בן ובת,

אבל אסור לו לעמוד בלא אישה מצד הרהורי עבירה,

ולכן חייב להשתדל לשאת אישה. אפילו אדם מבוגר,

מן הראוי שישתדל לשאת, כמו שהפסוק אומר,

בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך, כי לא תדע איזה מהם מכשר,

הזה או זה, או שניהם כאחד טובים.

הגמרא מביאה את הפסוק הזה גם לנושא התלמידים. הגמרא מספרת על רבי עקיבא, שהיה לו 24,000 תלמידים, וכו', ובסוף,

לעת זקנותו, לימד את רבי יהודה, רבי מאיר, רבי שמעון, רבי נחמיה.

הגמרא אומרת את זה גם על התלמידים,

אבל פשוטו של מקרא מדבר על בנים,

ולכן הפסוק של האדם הזה, ברוך השם, יש,

גם בן וגם בת, אבל אם הוא יכול,

יש לו אפשרות,

אז מן הראוי שישתדל לקיים את ההמשך, כמו שאמרנו, לא טוב ובראה לשבת יצרה,

מן הראוי שיתעסק בדבר הזה.

יש אומנם שיטת המרדכי,

אבל רוב הפוסקים חלקו על זה.

המרדכי דן בדברי הגמרא ביבמות סמכי מה שאמרנו, והוא מצטט בהקשר לזה גם את הסיפור שהגמרא מספרת באהבה בתרא ס',

שם הגמרא מתארת מה קרה בדור החורבן,

ואחר כך הגמרא אומרת,

דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אישה ולהוליד בנים, ונמצא שזרעו של אברהם אבינו כלה מאליו,

אלא הנח להם לישראל,

מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים.

ולכן כותב המרדכי,

לפי זה אין לקוף לגרש אישה בזמן הזה, אפילו שהתה עשר שנים בלי בנים.

זאת אומרת, יש קולה מסוימת,

על סמך זה כתב הרמרא מה שאמר.

אבל מרן,

יש לו ספר שאלות ותשובות בית יוסף.

חוץ מהחיבור בית יוסף שכתב...

מרן על דברי הטור יש לו גם ספר על חלק אבן העזר שמכונה בשם שאלות ותשובות בית יוסף ושם בסימן י״ד הוא אומר שהמרדכי לימד זכות על המנהג שלהם אבל ברור שההלכה לא כן מה שאמרו בגברה שם הכוונה היא על אותו הדור דור השמד על אותו הדור אמרו מה שאמרו אבל היום בדורות שלנו ברוך השם היהודים מסוגלים לחיות פחות או יותר תמיד היה לנו צרות עם ישראל אף פעם לא התפנק

ואף פעם לא היה בשלווה ביקש יעקב יישב בשלווה קפץ עליו רוכזו של יוסף וכולי אבל זה לא כמו אותו הדור שנהרגו מיליונים ולכן המסקנה היא יש את החובה כמו שאמרנו לשאת אישה ולא רק אדם שלא קיים אלא אפילו אדם שקיים אם מסוגל כדי שיהיה כמו שאמרנו ולערב אל תנח ידיך לא רק חכמי הספרדים אנחנו פוסקים כדעת מרן אלא גם האשכנזים החתם סופר ועוד

הגרע ועוד מצטטים את הנושא הזה ואומרים שרוב הפוסקים חולקים על דברי המרדכי ולכן אין ההלכה כן, כולנו חייבים בדבר הזה

המרדכי עצמו, יכול להיות, אינני יודע

יש רעיון של אבנינזר, הוא מביא את הגמרא, אדם שמלמד את בן חברו תורה

או אדם שמגדל את בן חברו כאילו ילדו, והגמרא מביאה אלה תולדות אהרן ומשה וכו',

השאלה אם זה רק כאילו או שיש לזה ערך אמיתי,

ולכן במקרה של אונס אז מייעצים לאדם הזה אימוץ שיאמץ,

כניח האדם הזה הביא עשרה בנים,

הוא לא מסוגל היום, אדם חתיאר בן שבעים וכו',

מה עכשיו יתחיל עוד הפעם, מי יודע אם יביא בכלל ולכן לפחות שיאמץ,

אני לא מתכוון שיאמץ דווקא שיביא אותה לביתו ויגדל אותה כבת,

אלא מבחינת הממון,

בפרט אם ברוך השם לבנים שלו יש בנות.

כשאחת מהנכדות, נניח הבן הגדול יש לו בת,

אז הוא אומר לו, אבא תשמע, כל ההוצאות של הבת הזו עליי,

כמה היא עולה לך, אוכל, שתייה, ביגוד וכו', מאה דולר?

אני משלם לך מאה דולר, אז זה כאילו הוא גידל אותה וכאילו ילדו, אז בדבר הזה אולי יחשב לו כאילו הוא הביא את הבת הזו לעולם,

זה העצה, היעוצה, כשאין לאדם אפשרות לפי כל מה שלמדנו עד עתה,

אז לפחות לשעת חירום אפשר לסמוך על דברי אבני נזר בחידוש הזה.

אבל כל זה פתרון לשעת חירום, ולכתחילה ודאי שאי אפשר להסתמך על הדבר הזה,

למה זה כאילו,

זה לא אומר ממש,

הגמרא לא אמרה את הדברים האלה כפשטם,

אבל פתרון לשעת חירום, הנה כנראה כדאי שיעשה את זה.

זה הפתרון, כן, זה הפתרון לשעת חירום, כן, שישתדל לשלם הוצאות על בן ובת,

ייתן לאחד מהחברים שלו,

יאמץ אותה מבחינה כלכלית,

ועל ידי זה אולי יזכה גם לקיום המצווה הזו בעקיפין. האם הוא יכול לראות אותם פיזי?

כן. לא, אם הוא יכול, זה לא פותר אותו.

אנחנו מדברים כשהוא אנוס, לא יכול.

הבאנו דוגמה שאם הוא יתגרש כדי להתחתן עם אחרת, להביא בנים, אשתו תשתגע.

אז הבאנו את השיקול של פיקוח נפש.

אצל אחד אתה אומר פיקוח נפש.

הנוסח המנה פתרון. אבל הוא אומר לך, אני אגיע לגן עדן, אני רוצה גם לזכות שתהיה לי שותפות במצווה הזו.

אז אולי על ידי אימוץ גם זה יכול להיות טוב,

בתנאי שהאימוץ יהיה כדת וכדין. היום לצערנו 90% מהמאמצים לא עושים שום דבר.

במציאות הם לא מקיימים שום מצווה, כי 90% מהאימוצים הם ילדים גויים לכל דבר.

המאפיה הרוסית שולטת במרחב בנושא הזה.

אתה משלם 20 אלף דולר, מביאים לך תינוק וכו'. כי לחכות עד שמשרד הרווחה ייתן לו,

יחכה 20 שנה ואולי אחר כך יגידו לו שאין.

יש להם את הפרוטקציות בפנים למי נותנים למי לא.

אבל המאפיה הרוסית, תמורת כסף, מייד, בתוך שבוע יביאו לך את התינוק, מה שאתה רוצה וכו'.

אבל הם מביאים ילדים גויים, בהם אין את המצווה.

כל המצווה באימוץ דווקא בילד יהודי,

ולכן צריך לטרוח עד שימצא יגעת אמנצת אמנת. מה שיותר קל,

להיות משפחה אומנת.

אימוץ זה דבר קשה יותר להשיג, אבל להיות משפחה אומנת זה דבר קל מאוד,

וגם במשפחה אומנת, הרעיון של אבנינזר הוא לא רק באימוץ, גם במשפחה אומנת.

אם הוא כן יודע שאני האבא שלו או לא יודע וזה, זה לא משנה, הפרט הזה מבחינת ההלכה.

ולכן שיהיה משפחה אומנת זה דבר קל מאוד להשיג.

ישתדל להשיג בן ובת בצורה כזו שיגדל אותם כדי שיעלה לו לזכותו שיהיה לו את המצווה האמורה ואם לא, ישלם, כמו שאמרתי, ישלם לחבר שלו לחבר שלו יש לו תריסר ילדים, בנים ובנות, בלי עין הרע ולא מצליח לטפל בהם, לא מצליח לפרנס אותם הוא ילך ויתן לו, יגיד לו, שניהם זה וזה, כאילו יש כאלה לא מסתפקים בזה, הוא רוצה גם שיקראו אותם על שמו כשהילד נולד, הוא הולך ואומר לו, זה יהיה שלי, תקרא אותם על שמי וכו', טוב, למה לא?

כשיעשה את הדברים האלה אולי יהיה לו זכות

יופי,

השאלה, כן השאלה הנושא של גיור ילדים הוא בעייתי מבחינת ההלכה,

קורה ביורי דעה סימן

מבחינה טכנית כמעט ואי אפשר לבצע את הדברים האלה להלכה ולמעשה התנאי כדי להתיר לגייר ילד גוי התנאי הוא כך שהאבא והאימא מסכימים הם מעוניינים שהילד הזה יתגייר ואז מגיירים אותו והיהודי הזה יטפל בו עד שיגיע לגיל הבר מצווה אז שואלים גם את הנער אם הוא רוצה להיות יהודי או לא אם הוא בוחר להיות גוי

מיד הוא פורק מעליו את הכול אם הוא רוצה להיות יהודי אז זה מפרע, הגיור תפס

אבל המאפיה הרוסית הם לא שואלים את האבא והאימא אם הם רוצים להתגייר או לא

הם פשוט חוטפים את הילדים תמורת בצע כסף בכל מקום שיש מלחמות עכשיו יש בצ'צ'ניה, פעם היה ביוגוסלביה, בכל מקום שיש מלחמות הם מנצלים את מצב המלחמה וחוטפים שם תינוקות ומוכרים אותם תמורת בצע כסף

האבא הביולוגי או האימא הם לא מסכימים שהילד הזה יהיה יהודי

מילא תכניס אותו למקווה מאה פעם, תעשה לו מאה פעם ברית מילה, זה לא יעזור שום דבר

מבחינת ההלכה הוא היה גוי ונשאר גוי. לא מזמן היה ילד כזה בלוד שהמשפחה הצליחה לאתר אותו, המשפחה שלהם ובית המשפט פסק שהם חייבים להחזיר אותו, הם החזירו אותו בזמנו, כן, אבל זה משל, זו דוגמה אחת מיני רבות לצערנו יש עשרות אלפי ילדים כאלה במדינה שאנשים חשוכי ילדים,

הם מאמצים לילדים כאלה.

מבחינת ההלכה הילדים האלה הם גויים גמורים לכל דבר, בין נקולה בין לחומרה. אין בזה מחלוקת בחוזקים,

ולכן בין נקולה בין לחומרה הם נחשבים כגויים גמורים לכל דבר.

אז על סמך מה הוא יתבסס האדם הזה להגיד כאילו ילדו וכאילו קיים פריאה ורבייה?

זה בוודאי שלא.

אז איך בסדר האבא שלך?

עוד פעם.

אם התינוק יתום,

אין לו אבא ולא אמא, אני מסכים איתך.

אבל צריך שיהיה אותו משניהם. אם יש לו אבא או אמא, צריך לשאול שוב את הסכמתם שהתינוק הזה...

תודה.

אין דבר כזה לקנות מבחינת כספו מהמאפיה,

והאבא הזה זועק מרה למה גנבו לו את הבן שלו. האבא הגוי הזה לא מוכן.

אז נכון שאני שילמתי למאפיה הרוסית,

אבל ההלכה לא מקנה את הסמכויות לשודדים,

לאותם המאפיונרים שהם יקבעו,

אלא ההלכה מקנה את הזכות הבלעדית הזו רק לאבא ולאימא הביולוגיים,

הם שהביאו אותו לעולם,

הם שצריכים להסכים שהוא יתגייר ויהיה יהודי. אם קניתם מאת ההורים זה... או, אם קניתם מאת ההורים והם מסכימים שהוא יהיה יהודי,

שיחתימו על המסמך הזה, שיביאו אותם לבית דין,

שמתוך הסכמה מלאה הם מסכימים, אז הנה חנמה. אפשר יהיה לגייר אותו על דעת בית דין,

וזה הדבר אפשרי.

אבל כל אלה שקונים את הילדים, כל נושא האימוץ במדינה, לצערנו, עובד בשיטה שאמרתי.

הם פשוט קונים את הילדים מהמאפיה הרוסית.

הם שולטים היום במרחב שלנו, לא רק בנושא הסמים,

אלא גם מסביב לזה,

ולכן צריך להאיר את העיניים לאותם המאמצים,

להגיד לו, אם כבר אתה רוצה לאמץ,

שיחפש ילד יהודי שיקיים את הכול כדת וכדין.

האם הואיל לדבר על גיל 13 ושואלים את הילד אם הוא רוצה להיות יהודי או לא? נכון, כן.

גם אם אימצו אותו על דעת בית דין, על דעת האבא והאימא, נוסף לזה גם שואלים אותו בגיל בר מצווה אם הוא רוצה להיות לימודי או לא. זאת אומרת, ילד שנחטף אימצו אותו הורים עד גיל 13? כן. האם אפשר אז?

כן, אפשר.

אפילו שעד אז הוא היה גוי גמור,

אז הגיור שהיה בגיל רך לא תפס,

אבל לפחות עכשיו, בהווה אין שום בעיה.

בהווה אני ניגש ושואל אותו, הוא כבר, ברוך השם, גבר בגוברין,

אז הוא לא צריך עכשיו לשאול את ההורים, הוא כבר ברשות עצמו.

כמובן שהגיע לגיל מצוות והוא עומד בפני עצמו,

אז מהרגע הזה והלאה זה כן יהיה טוב, בתנאי שילך לבית דין ויעשה את תהליך הגיור מחדש.

הוא צריך עוד פעם טבילה.

הוא לא יכול לומר, אני טבלתי בגיל יום, הטבילו אותו.

זה היה אפס,

כי אז, כמו שאמרנו, זה לא היה בהסכמת ההורים שלו.

היום הוא כן רוצה, אז בבקשה, שהוא ילך ויטבול,

יעשה את הגיור היום מחדש,

ואז יהיה דינו כיהודי גמור לכל דבר, כמו כל גאה.

אז הם אפשר להוריד מהם שהם יגידו, כן, ואז יחשב להם, כן. אבל הלאה וכי לא.

אתה מהמר, אדם שעושה דבר כזה,

אולי הוא יגיד הוא רוצה להיות יהודי, הוא יגיד לא.

עבדה בהפקרה נכדה, הוא יגיד לא, הוא לא רוצה להיות יהודי.

היה אחד כזה, הגיע לישיבת בנוביץ', לא אמרו לו את זה בגיל בר מצווה,

דחו את זה.

הוא היה תלמיד מצוין בישיבה.

יום אחד הוא נעלם, לא ידענו מה.

ובסוף התברר, זה היה אדמה.

אמרו לו שהוא גוי כך וכך, הוא אמר, קשה להיות יהודי, הוא עדיף להיות גוי. הוא חזר, נהיה עוד, עושה שלום מברומה.

אז ההורים האלה שילמו עשרות אלפי דולרים בשביל החינוך שלו, בשביל האוכל שלו,

והכל בנו את הבניין על קרח, הכל על קרן הצבי, ולכן חבל להשקיע בילדים כאלה.

עדיף יותר להשקיע בילד יהודי, זה הדבר הטוב ביותר.

רבי חנינא, בבקשה, אמן.