מדוע מפנים דרך לכלה ומה מעמדה ההלכתי של הכתובה – יסודות הנישואין והתחייבויות הבעל

 

- - - לא מוגה! - - - 

שולחן ערוך, אלעזר סיימן וסיימן וסיימן וכזו מעבירים את המת

מפני הכדה.

פירוש הדבר,

יש הרבה כבישים בארץ שאין שם שני מסלולים.

מי שמכיר את כביש התנים או כביש הסטה,

יש שם רק מסלול אחד.

אם בא רכב ממול,

אחד מהם צריך לרדת לשוליים.

לפי ההלכה, לפי החוק,

זה שבירידה הוא יורד לשוליים ונותן זכות קדימה לזה שעולה אלה הדברים באותו כביש.

אבל אם מגיעה הניידת של חברה קלישה ממול הגיע הרכב של החתן והכלה,

כמובן שהרכב של החתן והכלה הוא שבירידה,

האנלוגיה של החזרה קלישה היא שיורדת לשוליים ומפנה את המקום לחתן ולכלה.

החתן דומה למולך,

כך כתוב בקרבי אליעזר,

הוא בא ברכות חיים ושאר הפוסקים,

ולכן קודם כל זכות קדימה לחתן שהולך לעשות את המצווה החשובה,

מצוות פרייה ורבייה.

לא חשוב אם הרכב הזה יש עליו בלונים או אין בלונים,

אם יש עליו את האיתוי ש... לא משנה.

מעידת חברה קלישה יודעת שיש כאן חתן וכלה, הם מזהים.

לפעמים הקלה יושבת עם השמלה קדימה,

אז מיד הם רואים את זה,

למרות שגם הם עוסקים במצווה, אפילו אחי,

כמו שמרן אמר,

מעבירין את המת

מלפני הכלה, ניתן לה את הדרך,

וכך ההלכה.

מרן עובר כאן סימן סמך לב,

נושא חדש, הלכות כתובות.

מרן יפרט כאן בהמשך, יש לנו עשרות סימנים,

מרן מפרט את הכול,

דבר אחרי דבר.

כולנו,

כל עם ישראל בשעת הנישואין,

כולנו קודמים התחייבות לקלה,

והיא ההתחייבות הזו שטר כתובה.

יש שם בשטרה כתובה עשרה דברים שכל בעל מתחייב לאשתו.

הגמרא מנוספת כתובות בדף קי,

גם במקומות אחרים,

מביאה לנו את המקור, את האסמכתה.

בעוד חודשיים נקרא, כמעט שמות, פרשת משפטים.

כסף ישקול כמוהר הבתולות.

ראשי תיבות של המילה כמוהר.

כמה המוהר הבתולות?

מאתיים.

זה המאתיים זוז,

מה שנקרא שכר המינימום שצריך להיות לקלה ותודה.

זה מה שיש בכל כתובה.

והשאלה היא,

מה שהגמרא אמרה הביאה כאן החומר או הרמז של הפסוק,

האם כל זה דרשה גבורה או שזה אסמכתה?

מחלוקת בראשונות רי הולך בשיטת דודו רבנותן, שזה דאורייתא.

רבוכו מאור כפשוטו.

אבל בדיום הראשונים הלכו כנעת הרי,

הרמב״ם, הרלב״ם, הריטב״ם, הר״ם, התשפט,

רובה דרובה אצל השורדים אמרו שזה לא דאורייתא אלא דרבנן.

ולכן הלשון של הגמרא מכאן סמכו חכמים וכתובה זאת אומרת מה אסמכתה.

אמנם הגמרא הביאה קל וחומר אבל מצאנו גם במקומות אחרים קל וחומר שאיננו מדאורייתא זה לא דרשה הגמורה.

כמו שכתוב,

מברכות ל.א.

לפני שאתה מתחיל לאכול עדיכם אתה מברך אמותי.

הגמרא לומד קל וחומר.

כשהוא שווה מברך,

שיעור רעיון לכל שכן,

אבל תוספות על המקום אומרים זה לא קל וחומר אמיתי.

ברכת המוציא איננה דאורייתא,

כך כתבו הרשב״א ועוד.

גם שם זה לא מוסכם.

רבינו יונס אומר שברכת המוציא היא דאורייתא.

אבל מה הוא אומר שם?

אדם שנהנה מהעולם הזה בלא ברכה מעל,

מה זה מעל?

לפי רבנותם קרובה מהאילך.

זאת אומרת, הוא הבין שזה קל וחומר גמור.

אבל יש עוד מקומות אחרים שגם משם למדנו,

ראינו דוגמאות של קל וחומר שאינו ממש תאורייתא.

הראשונים דנו בפסחים קי״ז לגבי חובת אמירת העלל.

וגם שם הגמרא למדה קל וחומר.

אומה מעבדות לחירות עומדים הלל.

היא מוות לחיים, לא כל שכן.

איפה היינו מעבדות לחירות?

עם ישראל יצא ממצרים, עבדים היינו בפרעה במצרים.

מעבדות לחירות אנחנו אומרים,

אל אליה ללא עבדי השם, עבדי השם ולא עבדי פרעה.

אבל שכן, שוב, חוץ מבעל הלכות גדולות, רובה לרובה של הפוסקים שם אמרו זה לא כאן וחומר אמיתי, ואין זה מדאורייתא אלא מדרבנן.

אם כן,

הוא הדין גם פה.

גם אם נאמר שזה דרבנן, אין ספק שהתקנה הזו קדומה מאוד.

ועוד חדש נקרא,

יעקב אבינו שואל את יוסף, מי אלה?

עונה לו יוסף הצדיק, בנייהם אשר נתן לי אלוהים בזה.

בזה הוא מראה משהו, מה הוא מראה?

הוא אומר ראשי,

כי הראה לו שטר כתובה.

יוסף, כשהתחתן עם אסנת, היה יהודי יחיד במצרים.

הוא לא העביר את זה,

אלא קיים את התקנה. גם אם תאמר זה לא דאורייתא,

אבל זה דרבנן קדום מאוד,

שגם יוסף הצדיק,

גם הוא נזהר בדבר הזה.

והגמרא אומרת לנו,

אסור להתייחד עם הקדח קודם שיכתוב לה כתובה.

זאת אומרת, לא רק בתחילה אתה צריך לכתוב.

בינתיים, אם לא כתב,

אסור להם לחיות ביחד.

הכתובה היא חלק מהותי מהעניין.

לא שמחה דעתה, ובמילא חלילה,

אם הוא יחיה איתה בעינתו בעינת זנות,

עד כדי כך הדבר החמור. ולכן,

כל בעל חייב לכתוב את הכתובה כדת וכדין.

ברוך השם, עם ישראל, אנחנו כולנו כותבים את הכתובה.

יש היום משוגעים, מתקרא קולסרבטיביים, רפורמיים, יש להם כל מיני שיגעונות.

טוב, אנחנו מודים לבורא עולם שלא סתם חלקנו קיים ולא גורלנו ככל המונה.

אנחנו, ברוך השם,

יש לנו את התורה שלנו, התורה שבכתב, התורה שבעל פה,

תקנת חכמים, וכולנו נוהגים בדבר הזה.

היה פעם,

הייתה מציאות שאדם מתחתן בלי כתובה.

מתי?

קראנו לפני חודש.

זה לבני הפילגשים אשר לאברהם נתן מתנות.

ראשי על המקום כותב,

פילגשים היה צריך לכתוב אם יוד חיריק

אין יוד שם כתוב בלי יוד ולמה אומר ראשי מה זה פילגש חופה וקידושין נשואה כדת וכדין אלא כתובה זה מה שהיה פעם בדור התנ״ך היה עדיין את המושג שנקרא פילגש.

אני אומר היה היום אין למה היה והיום אין? הסיבה היא פשוטה הפרוצדורה

איך אדם היה יכול להגיע להיתר להתחתן עם פילגש הפרוצדורה הייתה כך

כי ימכור איש את ביתו לאמה

בזמן שהיה יובל מהג האב היה לו סמכות למכור את הבת שלו לאמה העברייה.

בסוף הקדנציה אם לא הגיע היובל היה יכול לקדש איתה.

אם האדון לא רוצה אם לבנו יעדנה כמשפט הבנות יעדנה וכו'.

איך?

אנחנו מקדישים את האישה בפרוטה או בטבעת

האדון עושה חשבון צריכה לעבוד עוד שנה עוד שנה שווה את המחיר של הטבעת לא צריך לתת לה אלא השכר של העבודה הוא במקום הטבעת מייעד אותה הרי עת מיועדת לי

וזה הוא קונה אותה קניין גמור ושלם זה הקידושין אחרי הקידושין יש גם את הקניין השני חופה

שבע הברקות הכל כדת וכדין חוץ מדבר אחד כתובה לא היה צריך לכתוב כל זה היה מתי התבטל?

לפני אלפיים וחמש מאות שנה

באזן חיריל כבש את השומרון והגליל וכל עשרת השבטים גלו מאז ערכו ולא חזרו וממילא בטל היובל

אם יש יובל אתה יכול למכור את הילדה לעמק, אין יובל.

ממילא כל מה שאתה רואה בתנ״ך אתה רואה פילגש זה היה בדורותיו כי אז היה יובל מדורו של חזקיה אין יותר יובל אין יותר אמה אבריאה וממילא גם אין את המושג פילגש.

הרב מוסיף אלה הרשעים שעושים את זה בדרך כלל האישה גם לא עוד איך לגמרי, בדרך כלל היא נידה

כך שיש לנו עוד מראים וכי חוץ

שאולי עובר גם על לא יהיה קדש או לא תהיה קדישה אלא נכשלים גם בעוד ייסורים אחרים.

לצערנו היום יש אנשים כאלה דעת שבוגדים באישה.

לפעמים אתה תופס אותו על חם.

אתה אומר לו תגיד לי מה הקשר שלך האם?

אז הוא בחוצפתו עונה מה יש? פילגש, לא כתוב בתנ״ך, יש לי פילגש

כך מעוניין, קשקוש, דברים נתינים

מה שהיה בתנ״ך זה כמו שאמרתי היסטוריה הדבר שהיה ואינו עובד, אינה אבא ממנה להתיר בדבר הזה רשע כזה שלא שומע לדברי חכמים אדם כזה פסול לעדות חכמים הרב לא מכיר אותו הוא היה אדם עם זקן הוא חושב או שהוא חושב חבר הכנסת הזה יש לו כיפה אז הוא חושב זה בטח אדם מכובד אדם צדיק יסוד העולם

אבל אם אתה יודע יש לו מהצד מישהי לא יפה להגיד את המילה כאן אנחנו מתכנסת

וחי גמנה תלחש מייד באוזן של החכם תגיד לו שיתרחק מהאדם הזה יביא מיד אדם אחר

שאותו האדם פסול לעדות וכן כל כך יוצא בזה צריך להיזהר מאותם האנשים שלטערנו אנשים כאלה דעת

צריך להבין את יסוד העניין דבר שהוא חמור מאוד והמילים האלה מה שהוא מכבס את המילים ואומר לך מילים נבומות מילים יפות זה לא יטנהר את השרץ ולא יתיר את האיסור גם לו יש איסור וגם לה יש איסור ואם אתה יכול לעזור לאישה ואם פרה מהבעל הזה עזור לה כדי שתפרע ממנו ויפה שעה אחת קודם

מה זה חשוב אם הכתובה מדאורייתא או מדאורייתא?

יש הרבה דברים

יש עשרות דברים שתלויים במחלוקת הזאת

אני אתחיל בדוגמה הראשונה

מי שעבר פעם על הנוסח של הכתובה שם כתוב

מאתיים זוז דחזה לכי מדאורייתא הנוסח של אחינו האשכנזים דחזה לכי מדאורייתא

אצלנו לא כתוב כתוב מאתיים זוז דחזה לכי

זה ההבדל על אישור הנוסח הכתובה של האשכנזים שכתב הרב של האשכנזים לפני 300 שנה נחלת שבעה

כתוב כך דחזה לכי

תלמידה מדאורייתא הוא לא כתב הוא נזהר

גם לפי דעת רבנו תם שהכתובה דאורייתא כתבת מאתיים זוז דחזה לכי

ואז רבינו תם יגיד שזה דאורייתא שמה אתה צריך לכתוב את זה

דעת רבה לפי הרמב״ן הר״ן התשבץ והר״דבר הכתובה הזו בסונא

כלומר כתבת דבר שהוא שקר הכתובה איננה דאורייתא אלא דרבנן

תגיד מה זה חשוב

אנחנו ברוך השם עושים גם דרבנן ערבית אנחנו מתפללים למרות שערבית היא דרבנן

כמו שקראנו אתמול יעקב אבינו גם אנחנו ברוך השם אז מה זה חשוב אם הוא כתב כך הוא כתב כך

ההבדל הוא

אם חלילה היה גט עכשיו נוסף לסכום שהוא כתב כתב לה 100,000 200,000 נוסף לזה צריך גם להוסיף את המאתיים זוז

כמה זה מאתיים זוז?

הר״ן כותב 37.5 דירהם כסף טהור בצמוד לכסף

נתרגם את זה היום

והמחיר של היום 460 שח

זה הסכום של 200 זוז אבל הגמרא בנוסכת קידושין בדף ח׳ הגמרא אומרת

כל זה יהיה ברבנן אבל כשמדובר בדאורייתא כסף צורי כמו פדיון הבן דבר כזה הוא כפול 8 לפי זה

מה יהיה המחיר של 200 זוז אם אשכנזי מגרש שהם סוברים שזה דאורייתא? פי 8.490 כפול 8. כמה זה?

3,640?

נו זה מה שיצטרך לתת לה.

אז אתה רואה ההבדל גם במחיר גם בתשלום ולכן לפי דעת הרמב״ן

הכתובה הזו פסולה.

זה לא מוסכם.

לא רק לא מוסכם בדברי הפוסקים חכמי האשכנזים גם אצלנו.

גם אצל חכמי הספרדים זה לא מוסכם.

והיו עדות ספרדים שנהגו לכתוב בחזה לכי מדאורייתא.

כך מספר מהרשדם על המנהג בקושטא לפני 450 שנה.

כך כותב על מנהג לוב טריפולי בספר ויקרא אברהם.

עוד מאחרונים סיפרו על כמה קהילות.

מהרשדם עצמו לא מסכימים.

הוא אומר ההלכה היא כהרמב״ן והכתובה הזו פסולה.

ולכן צריך לחדש את המלוכה,

צריך לכתוב לה כתובה אחרת.

היום, באו ואין.

אדם שהולך להירשם לנישואים למשרד הרבנות.

אתה הולך כאן בירושלים, ברחוב החוות סדר 12,

נרשמת, כל הפרטים בסדר,

יש להם מחשב.

אתם רואים במחשב שהכל החתן קשר לבוא בקהל, גם הקנה, הכל מאה אחוז,

ואז אחרי שנרשמת נותנים לך את הכתובה.

אומרים לך, קח את זה, תמסור את זה לרער.

הם שואלים לפניכם,

איפה אבא שלך נולד?

אם האבא נולד ברומניה, הונגריה,

תיתנו לו כתבה אשכנזית.

אבל אם האדם הזה נולד בטמא,

עיראק,

סוריה, תיתנו לו את הכתובה הספרדית.

יש הבדל, כמו שנראה תכף בהמשך,

שם אין את המילה דחזה לכי מדאורייתא, אלא רק הבילה דחזה לכי.

כאן, בירושלים, יש לנו רושמי נישואין,

אנשים בני תורה, הרב שבידי דיין, האחרים,

עושים את הכל בצורה מסודרת מאוד, הכל בסדר.

אבל לא בכל מקום הדבר הוא כך.

לדוגמה,

בצבא, מה הם עשו?

לקחו את הנוסח אשכנז,

מחקו את המילה אשכנז,

במקום זה כתבו, עשו שינוי השם,

נוסח אחיד.

הפכו את הנוסח שלהם כאילו זה אחיד.

כולנו עם אחד.

לא יפה להיות מפוצץ,

ספרדים, אשכנזים, זה משהו גלותי.

אנחנו ברוך השם במדינת ישראל המחודשת,

ולכן הם מקיימים לא ייזכר שם ספרדי עוד.

כך ישראל המנהג, מי אני שאני אחלוק על הרז הצבאי?

יש לו ברזלים על הכתפיים, אתם רואים לי? אין ברזלים.

מי אני שאני אחלוק עליהם?

טוב, החייל הזה, ברוך השם, מתקרב לאבינו של השמיים,

הוא שומע מחלוקת, הולך ומחפש את הכתובה, מוצא.

מצא את הכתובה אצל החמה,

אצל האימא של אשתו, כתוב שאמר דחזה לכי מדי ארייתא.

לא בסדר.

ולכן, כמו שאמרתי, צריך לכתוב לה כתובה אחרת.

או כתובה דיר קיסא, או תוספת כתובה.

מה זה תוספת כתובה?

יש שם את כל התוכן הרגיל של הכתובה.

ההתחלה בדיוק כמו כתובה רגילה,

בסוף הוא כותב, ואני מוסיף לה עוד מאה שקל.

והיה.

אם הכתובה הראשונה הייתה פסונה,

הנה הכתובה השנייה היא קשרה, הכל בסדר.

לעולם,

בכל בעיה שיש בכתובה,

או שזה נוסח טעות, או מסיבות אחרות,

בקלות רבה אתה עושה את הדבר הזה,

ואז,

אם אז לא היה טוב, מכאן והלאה הכל בסדר.

כשהוא הולך לבצע את התוספת כתובה,

הוא לא צריך להביא איתו את האישה.

הוא לבדו.

אני הבעל מתחייב, נכון?

הוא לבד יכול להתחייב.

הולך לרבנות,

אני רוצה כך וכך תוספת כתובה בגלל שהכתובה שלי הייתה אולי פסולה, כתוב שמה דחזה לכי מטהוריינה.

ואז יש להם את הטופס

של התוספת כתובה,

ממלאים את התאריך והשם,

מיד שני עדים כשרים,

יש שם,

במשרד,

יש שם יותר משניים,

מיד השניים הוא מקבל קניין.

מי התחייב?

הם חותמים במקום שאותם שני העדים.

לא צריך להביא את העדים שהיו אז, לפני יותר עשר שנים,

אלא יכול להביא עכשיו את העדים, כי מהרגע הזה והלאה העדות הזו היא טובה,

כך יעשה גם כל אדם שעבדה לה כתובה, נגנבה הכתובה, נשרפה הכתובה,

כל מיד העולם,

קל מאוד, פשוט מאוד,

יעשה את השטר החדש הזה שנקרא תוספת כתובה,

וזה כותר את הבעיה לגמרי בכל דרכות.

לפני שנה, כשחמותי נפטרה,

אז הילדים חיפשו, הבנים,

מה יש לה בארון,

מה יש לה בכתובות של כל הגיסים שלי, הכל היה שמור שם.

שלי לא היה.

החתונה שלי היו גדולי הדור.

על הכתובה שלי היה חתום הגאון הרב איירבך,

הרב דצדקה,

אלה שאוספים יודאיקה,

יודעים שחתימה כזו שווה הרבה.

כנראה שמישהו חמד, מישהו גנב את זה,

אולי עבדה מהעולם, או שמישהו גנב את זה.

בכל אופן,

שאמרו לי, ואז עשיתי את התוספת כתובה,

ובזה פתחתי את הבעיה.

אם זה נמצא,

שינוח בשלום איפה שהוא נמצא, אצל אותו הסוחר.

אבל גם אם זה עבד מהעולם,

הנה,

יש לי את הכתובה החדשה,

התוספת כתומה, טוב, בזה פתחתי את הבעיה.

אמרתי שאין צורך שהאישה תבוא,

מספיק שהבעל לבדו מתחייב.

אבל אם היא רוצה לבוא, היא אומרת, אני רוצה לבוא לצלם. איך אתה עושה, איך אתה מחדש את המלוכה, מוסיף לי?

אין בעיה, שתבוא, תביא מצלמה, תצלם, מותר לה לבוא.

רק הדגשתי שאין חובה, לפעמים היא עסוקה עם הילדים, או יכולה ללכת גם לבדו, אבל

מה שעושה די מהר, לפה שעה אחת קודם שלא ישתרה כמו שאמרנו שאסור להיגחד עם הכתובה קודם שיכתוב לה כתובה אלא גם כל אדם עם אשתו אין היתר להמשיך ולחיות ביחד בכתובה.

למעשה הנוסח של הכתובה לא נכתב כולו בגמרא.

הגמרא מביאה קטעים מסוימים אבל לא נכתב בצורה שלמה.

גם בתקופות שאחרי לא ראינו אבל סידורו של הרב סעדיה גאון הוא שכתב לנו את נוסח הכתובה מה שנקרא השלד שאנחנו רואים ואחריו הרמב״ם רבייה רבי גאון ושאר הפוסקים כולם ואנחנו הולכים לפי זה.

היום יש לנו את הנוסח הקבוע שכל עם ישראל הולך לפי אותו הנוסח אלא

שיש עדיין הבדלים קטנים לא רק בינינו לבין האשכנזים הם כותבים דאורייתא אנחנו לא אלא יש עוד הבדל קטן בין הספרדים לבין התימנים.

היינו אצלנו בשכב של הכתובה אתה מסיים שורה אחרונה.

הרב מושיט את ידו לחתן בשביל מה הוא נותן לו יד? הוא עדיין לא הולך אלא הוא אומר

באותו רגע שהוא מושיט את ידו וגם נשבע שבועה חמורה על דעת

המקום שלא יישא אישה על אשתו.

אצל האשכנזים יש חרם דה רבנו גרשום לא לשאת שתי נשים הם לא צריכים את זה.

אצלנו אין חרם דה רבנו גרשום ולכן מרן כתב לנו בסימן א' סעיף וד' את דברי הראש והטור שכדאי שהבעל יישבע כדי שלא יהיה מחדוקת.

אלה דברי מרן וכך אנחנו נוהגים.

שלאשכנזים כמו שאמרתי לא צריך את זה מיותר.

לא רק אנחנו לא,

האשכנזים לא,

אלא גם התימנים לא.

למה?

התימנים כן לקחו שתי נשים.

ולכן בנוסח הכתובה האורגינלי של התימנים לא מופיע,

תבדוק תראה,

השורה האחרונה אינה קיימת.

כל עדה תנהג לפי המסורת שלה.

התימנים ייקחו את הכתובה התימנית,

האשכנזים את שלהם ואנחנו את שלנו,

כך כדאי שכל אדם ינהג ויעשה.

אם לספרדי הביאו כתובה תימנית, זה בסדר.

מה תגיד לי אבל? לא כתוב שמה שנשבע.

אז הרב יכול להגיד לו בעל פה, להשביע אותו, לא חייב להיות דווקא בכתב.

יושב לו הרב,

יאמר לו את המשפט,

וגם נשבע שמורה חמורה שלא יישא אישה על אשתו,

ובזה נגמר העניין.

בזה הכל בסדר,

כך שהנוסח שלהם, של התימנים,

פחות או יותר טועם את שלנו.

רק עם הכתובה האשכנזית,

שם יש לנו את הבעיה, את הסימן,

שאלה, את המחלוקת,

אולי הכתובה שלהם פסולה לנו.

אבל לגבי התימנים והספרדים, פחות או יותר זה שווה,

ולכן אם הביאו במקום הכתובה הספרדית,

משום מה הביאו כתובה תימנית,

לפעמים הכלה היא תימניה או הפוך, ולכן הביאו את הכתובה השנייה.

אם החדל תימני, ראוי מלכתחילה כך.

אפילו אם נאמר, הוא ספרדי הביא תימניה והביאה לו את הכתובה,

אם היה לה ידע בהלכה,

אותה הכלה התימניה,

מה הייתה צריכה להביא לו כתובה תימנית?

יותר טוב שתביא לו כתובה של ספרדים,

כי שם אצל הספרדים כתוב, לא יישא אישה על אשתו.

אם תביא לו כתובה תימנית,

משאירה שכל האופציות פתוחות היא מחכמה, היא לא תעשה את זה. טוב, לא כולנו יודעים את התוכן,

מה כתוב, פרטי פרטים בתוך הכתובה,

וקורה לפעמים דברים כאלה.

הרב המסדר קידושי לפעמים זה מה איש לו לפניו. אז כמו שאמרתי, אם יהיה אין הבדל גדול, מהותי בינינו לבינם, ולכן גם שלנו, גם של התימנים,

יכול להיות שווה גם לנו, גם להם,

שיכולים לחתום על זה ולהתחייב על הכל ששמע בסוף הכתובה וכננה למיניה.

עושים קניין גמור ושלם על ידי הקניין ומתחייב בכל אותם הדברים שכתובים בשטר בשטר הכתובה.

מסביר ואומר מהרם בן חביב בספרו הגט פשוט

בזמנם בדורותם השפה המדוברת הייתה ארמית,

ולכן גם הכתובה נכתבה בארמית.

דנו חכמי דורנו,

הגאון רבי משמונה אמרתא,

וספרו הכל מבשר.

הוא דן.

אם אנחנו רוצים עכשיו לתרגם את הכתובה ולכתוב את הכתובה בעברית או במדינות אחרות, צרפתית, אנגלית, ספרדית,

אפשר או לא.

מסקנה שלו, אי אפשר, והסיבה היא כך

בהמשך נראה

יש חלק מהמילים שיש בכתובה,

יש עליהן מחלוקת בראשונים מה הפירוש של אותה המילה.

אנא אפנח ואוקיר, מה זה ואוקיר?

זה מלשון אחבב או מלשון שאני אזכיר את עצמי ואביא עם פרנסה וכולי.

מחלוקת בכל אותם המקומות,

כשאתה בא לתרגם,

איך לתרגם? תפסוק כמאן דאמר הזה, כמאן דאמר השני,

ולכן לא כדאי לנגוע במקור.

במקור היינו הארמי היה ונשאר.

ואז

מה שכתוב לאמור כדאיתלה, לאמור כדאיתלה, הכל בסדר.

מה שכן אפשר,

והפוסקים אמרו לא רק אפשר אלא המליצו על זה,

האגרות משה אומר.

בגב של הכתובה, הצד השני, חלק.

אני רוצה לתרגם לזה תרגום חופשי בעברית או בארצות הברית, אנגלית, או בצרפת, צרפתית, וכן האדם.

כן, זה אפשר.

אתה כותב למעלה, תרגום חופשי, אין שום בעיה.

ואדרבה, יש טוענת מזה.

אותו החתן שבא להתחתן,

לפעמים הוא לא למד מימיו מסכת כתובות.

הוא לא יודע מה זה.

הרב נותן לו איזה שבועיים קודם,

הוא הולך עם הכתובה לבית,

אם יש שם את התרגום,

יכול לקרוא, יכול להבין,

לקראת מה הוא הולך,

על מה הוא מקבל כעניין,

ולכן, אדרבה, כדאי.

רצוי לעשות, כן?

גם בארץ יש חלק מהכתובות שכתובים משני אבריהם, מזה ומזה.

מצד הארגינל, הארמית, הוא העיקר,

עליו חוסמים האמינות, הכול בסדר.

אלא מאי? כדי לעדכן את החתן יש גם את התרגום, אתה מדגיש למעלה, תרגום חופשי.

המילה תרגום חופשי מדגישה שזה לא תרגום מדויק, אלא בערך.

ואז יודע החתן בערך לקראת מה הוא הולך,

בזה אין לנו שום בעיה,

בזה לא רק אפשר,

אלא כמו שאמרתי, אדרבה,

כדאי שבעולם כולו רבני הקהילות יעשו את הדבר הזה.

לא עשו כן.

פרמינן קרא גט.

אחרי הגט אתה אומר לחתן,

בוא תשלם, כתוב בכתובה כך וכך.

מה זה כתובה?

אני לא יודע.

אומר הרשב״א,

אותו החתן נאמן,

אדם סומך על מי שהחתים אותו,

אלה שהחתימו אותו מן הסתם יעדכנו אותו,

גם אם זה בשפה שהוא לא יודע, כמו ארמית,

והרשב״א חייב.

מרן מעתיק את זה בחושם משפט סימן ממהר, וכך ההלכה.

כל זה הובא בספר מנחת שלמה חלק א' של הגאון הרב אורבך.

אלא שהוא מעיר על זה. אומר,

האדם הזה יודע שהשטר כתובה הוא התחייבות.

אני מתחייב על עשרת דברים.

אולי לא ידע את הפרטי פרטים.

שהוא חייב לשלם לה הוצאות של רופא שיניים או הוצאות כאלה.

אבל עקרונית הוא מבין שהשטר כתובה זה התחייבות.

אבל אם האדם הזה היה כל כך עמר עצמו בכלל,

אתה שואל אותו אחרי החתונה, תגיד לי,

מה זה הכתובה שהיה לך בחתונה?

זה סגולה משלום בית.

זאת אומרת, זו סגולה יפה מאוד, אלה החברים שעשו את זה, חיים כמו זוביונים.

אתה אומר לו, התחייבות, איזה התחייבות? מה אתה מקשקש?

אם הוא חשב שזה רק סגולה,

זה אפס אפסים.

הוא לא חייב כלום,

וההתחייבות שלו, מה שהוא חתם,

הנייר הזה, מה שהוא חתם עליו, שווה כקליפה דשומה.

זה לא דומה לרשב״א.

הרשב״א דיבר שהוא ידע שזה התחייבות, אולי לא היה בקיא בה פרטי פרטים.

כאן אם הוא חשב שזה סגולה, זה אפס.

הרב ממשיך ואומר.

האדם הזה הולך לבנק,

לוקח הלוואה על פי היתר עסקה.

אתה שואל אותו, תגיד לי,

יש שם שטר עסקה. מה זה שטר עסקה?

אז הוא אומר, מה אתה לא יודע? זו סגולה גדולה להצלחה. אני שמעתי מהבבא יוסף שזה סגולה,

אלה החברים שלי.

תראה,

התחילו ברגל שמאל, המשיכו ברגל ימין, יהיו עשירים גדולים.

אתה אומר לו, יש שם חצי מלוואה, חצי פיקדון.

מה זה חצי מלוואה?

שותפות? שום דבר הוא לא יודע.

הרב אומר,

האדם הזה לא קשור לשטר עסקה,

ואם הוא נותן לבנק ריבית הוא עובר על יסוד דאורייתא.

מה זה השטר עסקה?

להבין, להבין את התוכן.

זה לא הלוואה בלבד, זה שותפות.

הבנק נותן לך כאילו הלוואה והבנק לא מתנתק, הוא שותף איתך.

אבל דווקא אתה מלוואה.

הרווחת כך וכך, הבנק הוא שותף.

התורה אסרה ריבית, התורה לא אסרה לקחת את הכסף של השותפות.

האדם הזה קרא את השטר עסקה הביא,

והאדם הזה, השטר עסקה מועיל.

אבל אם האדם הזה חושב שהעולם כולו זה סגולות,

יש סגולות שהן כמיה, יש סגולות אחרות, כך אמר לו הבבא,

זה לא שווה שום דבר.

הרב ממשיך שם ואומר,

ערב פסח האדם הזה עלה להתפלל, והיה שם הרב, בוא תחתום מחירת חמץ. חתם.

בכל המועד אתה מגלגל איתו שיחה, אתה אומר לו, יש שלב דאורייתא, אני לא אראה ולא אמצא.

הוכרת את החמץ לגוי?

אני אומר לך, איפה? אני לא ראיתי גוי.

אתה אומר לו, אבל היית בתפילה, חתמת?

הוא אומר, כן, חתמתי, אבל זה בשביל שיהיה לי חס שמח.

אתה יודע,

אלה שחותמים נותנים גם לרב קצת, כמה שקלים,

יש להם חג על הכיפאק, איזה בית הסדר היה לי, איזה שמח, איזה שירה.

אתה אומר לו, אדוני,

אם יבוא אליך עכשיו הגוי, תגיד לך, תביא את החמץ, אתה תיתן לו?

מה פתאום אני אתן לו? מה קרה?

גם שם הרב אומר, צריך להבין.

מכרתי את החמץ, אם יבוא הגוי עכשיו,

ישים לך 100 שקל תמיד הוואפנה, אני נותן לו, זה לא שלי, זה של הגוי.

ועל זה אמרה התורה, לא ייראה לך.

שלך אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, אם זה של הגוי, מותר.

אז הוא הבין שהוא עושה כאן עסק,

שהוא בוחר את החמץ.

אבל אם האדם הזה חי עם סגולות,

חושב זה סגולה לסימן טוב, לשמחת החג, וכן הלאה,

לא שווה כלום.

ואז אותו האדם, בר מינם, עובר על הלאו, לא ייראה ולא יימצא.

הדבר היסודי הוא, צריך להבין את האלף-בית,

שהוא מוכר את החמץ.

זה לא רק הרב הוירבך אלא גם הרב בני השוויון,

כולם הלכו בדרך הזאת.

לכן, לפני עשרים שנה הייתה תקרית גדולה עם הבנקים,

ולקח כמה חודשים עד שפתרו את הבעיה.

היה איזה אדם שנתבע על ידי הבנק,

הגיעו לבית המשפט ושם הוא טען,

אני לא צריך לשלם לבנק את הרביעית,

הם חתמו על שטר עסקה,

ולפי השטר עסקה נפתרו.

מיד הבנק, בנק המזרחי, טען,

זה משהו דתי פורמלי, זה לא מעניין אותנו.

והשופט הרשע אמר, נכון, הם צודקים.

הדברים נשמעו אצל הרבנים, הרב בני השוויון,

אז הם אמרו, אם הם עושים מזה צחוק,

אם כך,

אסור לקחת הלוואה מהבנק ואסור לתת להם מפקדות.

לפני עשרים שנה כך עשו כל הדתיים.

מי הפסיק?

הם קוראים לעצמם החמצן של המדינה.

אנחנו יודעים שהם החמצן של המדינה.

אם אנחנו לא ניתן כסף, הם יפשטו רגל.

בהתחלה חשבו זה יום-יומיים, ראו שאנשים שומעים לרבנים, פחדו.

ואז הם באו אצל הרב אליאשים והסכימו לקבל עליהם קניין גמור ושלם.

הרב נוסיף גם עוד כמה סעיפים כדי לעגן אותם מבחינה חוקית.

יש חוק בינלאומי שנקרא שטר בוררות.

הרב הפך את השטר העסקה כשטר בוררות.

מה זה בוררות?

אני ואילו היה לנו ויכוח על 100 שקל.

הלכנו ליחיאל, אמרנו לו אתה תהיה הבורר.

חתמנו.

הוא פסק נגדי, הוא אמר אני חייב לשלם 100 שקל.

אחרי שהוא פסק, אני אמר לא, אני מצפצף עליו, אני לא רוצה לשלם.

הוא הולך עם שטר בוררות להוצאה לפועל,

זה חוק בינלאומי,

גם במדינת ישראל,

תשכ״ח, הכנסת חוזקה את זה, וכך ההלכה.

אז הוא כתב כך,

הוסיף,

שטר עסקה זה דינו כדין שטר הבוררות שעל פי החוק הבינלאומי,

סעיף ב. מי שאומר ששטר העסקה הוא דבר דתי פורמלי ואינו אמיתי ייכנס ב-100 אלף דולר,

סעיף ג.

כל דין ודברים שיש בעניין שטר עסקה ידון אך ורק בבית הדין הרבני,

ולא במקום אחר.

למה?

הוא פחד שיגיעו לבג״ץ.

הבג״ץ יש להם ידע שלא היה מדריאת העולם עד היום הזה איך לקלקל,

איך לחבל,

איך לשבור.

עוד הפעם יעשו לך איזה פאנצ'ר בגלגל הקדמי או בשתי הגלגלים לחומרה.

לכן הוא נטרד אותם.

אין אפשרות אך ורק שם.

הם חתמו על זה, בנק ירושלים למשכנתאות,

הם הראשונים שחתמו אחריו, כל הבנקים.

היום השטר עסקה שם בוטון, אבל כמו שאמרנו, בתנאי שיבין.

אותו דבר, גם הנוסח הזה קיים,

גם שטר מכירת חמץ, גם שם הרב הוסיף את התנאים האלה.

ואני ממליץ,

בחוץ לארץ, שם לצערנו בית המשפט לא מכיר בשטר הכתובה,

היה כדאי שם להוסיף בשטר הכתובה,

ששטר הכתובה יהיה דינו כשטר בוררות לכל דבר

שידון אך ורק על ידי בית הדין.

אומר לילה, גם בית המשפט שמע,

אם האישה התגרשה, גם הוא ידון ויחייב את הבעל לשלם את הכתובה, כך שאין לזה שיניים כדי שיהיה הליבה לכולם,

זה מה שרצוי לנהוג ולעשות.

לא עשוי זה,

כאן בארץ בדרך כלל הישראלים לא טיפשים.

בדרך כלל הישראלים לוקחים את הכתובה, יודעים מה זה, קוראים את זה, יש שני מקרים ואחד תרגום, אין כאן בעיה.

אבל מחוץ לארץ, לצערנו,

שם אנשים עמי ארצות אומרים כלום.

כאן ראית בש״ס מסכת כתובות.

אפילו ילד רואה את זה, שואל, מה זה מסכת כתובות? מסבירים לו.

אבל שם הם לא יודעים שום דבר.

והם חושבים שהכול מתחיל עם סגולה ונגמר עם סגולה,

ולכן אמרנו שכדאי היה לעדכם,

יכולנו גם לתרגם את זה, מה שהיה רצוי לנהוג ולעשות.

הדור שלנו, דור של הבאבות.

הבאבות האלה שודלים כסף.

לא תמיד זה הולך להם.

עמי מבקש אלף שקל, לא נותנים לו.

כדי שיראה כאילו הוא עשה משהו, שייתנו לו, מה הוא עושה?

אוהב כל הבעיות שלכם,

למה יש בעיה עם השלום בית?

הכתובה שלכם פסולה, תביאו לי את זה.

ואם לא,

לוקח את הכתובה, קוראה, זאת אומרת, זה פסול.

הוא כותב להם כתובה אחרת, ואז ישלמו לו, הוא עשה משהו לו, ישלמו אותה על פיה.

והאמת הוא, הראשונה הייתה כשרה. הרב כתב את זה טוב,

מה שהבאבה אמר את זה עשה זה רשעות מצידו שהוא קרא את הראשונה וכתב שנייה פסולה.

ולכן צריך להרחיק את האנשים מהבאבות האלה,

הם רשעים, שודדים ועמי ארצות שלא יודעים כלום, מה זה כתובה?

והם עושים את כל הדברים האלה כדי לשדוד את האנשים.

כולם בקיאים בסדר נזקין.

יש כאלה לחומרה גם בסדר נשים.

אנחנו שומעים אחר כך סיפורים נוראים.

צריך להרחיק מעליהם גם את האנשים, גם את הנשים.

האם אתה מדבר,

והם אמרו לך, לא, לא, לא, בלשון הרע.

מה זה בלשון הרע?

אם יש אדם שודד, תגיד, בלשון הרע, אל תדבר הלאה. בלשון הרע שייך אדם בשמיים.

אבל כאן להרחיק את האנשים שלא יבואו לידי תקלה ומכשול,

בוודאי שייסוף חובתנו של כל אדם ואדם.

ואלה הרשעים שקוראים את הכתובה,

אין להם מחילה.

צריך לפרסם אותם, כמו שהגמרא אמרה, מפרסמים את הצבועים מפני חילול השם.

אל תתייראי מהפרושים ולא מאותם הרשעים הצדוקים.

תתייראי מהעצמאים שעושים מעשי דברים ומבקשים שכר כפנחס.

פעם היה צריך לעבוד קשה בשביל להריח כסף,

היום לא.

היום לא. היום היה נהג מונית, היה משהו אחר,

מתחפש, לובש תרבוש או מצנפת, לובש גלבי, לובש מלבוש אחר. אני בבא. אספר לך סיפורים.

אתמול היה אצלי ניהו הנביא.

מי אני שאני החלוק עליו?

אבל אם האדם הזה באמת יש לו רוח הכונס, היעץ לו אליהו הנביא,

אני מוכן להגיע איתו להסכם.

תגיד לי את מספרי הלוטו,

ניתן לך 99%. אני אקח רק 1%. והוא יגיד,

דיברתם אליהו הנביא? תשאל את אליהו הנביא.

כולם רמאים, שקדנים,

וחבל שהמשטרה נותנת להם לחגוג,

לשדוד את האנשים, לקחת מהם, לצערנו,

ולא רק שהם שודדים את האנשים,

לפעמים גם עושים מערכי פשע שקוראים את הכתובה הראשונה.

בוודאי כשאדם כזה פושע צריך להרחיק אותו מהחברה,

כדי שאנשים חלילה לא יבואו חלילה על ידי עוון.

רגע שקראו את הכתובה, והוא כתב להם כתובה פסולה,

כי הם אמרו אותו, לא יודעים לכתוב כתובה כמו שצריך,

ממילא התוצאה תהיה שהבעל הזה חיים אשתו ומתאחד איתה בלי כתובה,

והאדם שיענש,

מי שהכשיל אותו זה אותו הבאבא, לא חשוב לנו איפה הבאבא הזה גר,

אם הוא גר בנתיבות,

בדרום, בצפון, יש הרבה בבות, פעם הייתה צריך להגיד שם, היום כי חדל לספור כי אין מספר,

יש שם אלפים כאלה,

זה לובש כומתה אדומה, זה לובש תרבוש לבן, כל אחד עם התחפושת שלו,

טוב, בשביל פורים אני הייתי מקבל, הייתי סולח.

אבל לא בשביל כל ימות השנה לשלם להם את הכסף, כל זה דברים,

מעשים אשר לא יעשו, ואדם חכם ולבוז צריך להתרחק מהבלות האלה.

אפשר לראות מהדוגות הצהילים?

הספרדים לוקחים את הראשי בן כדי לקצר לבוא עם פחות כסף.

אין שום בעיה, גם שם נותנים להם כתובה ספרדית.

יש להם שם במשרד אצל בן או אצל הבנת עדה החרדית,

הם שואלים, מה אתם?

ולפיהם שהאיכות העדתית הם מגיעים להם כך שאין להם שום בעיה.