זמן אמירת הסליחות מחצות לילה, דיני יג מידות, צירוף קטן למניין והלכות שליח ציבור בבית הכנסת

- - - לא מוגה! - - -

ובחתימה טובה, יעשה חי לעוד כהנה וכהנה, בבירות אתנה ונראה מעליה, יראה נחת מכל יוצא אחד עצר, תגדיל תורה ויאדיר, אמן לאמן. בלילה הזה אנחנו מתחילים בעזרת השם לומר את הסליחות. יש בראשונים ארבעה דעות בנושא הזה. בגמרא לא כתוב את המנהג של אמירת הסליחות, אלא הגאונים הם שכתבו את המנהג הזה. והמנהג שלנו, כמו שאמרו רוב הראשונים, רבי גאון, הראש עטוב על שולחן ערוך, שכבר מהלילה, ליל ב' באלול, אנחנו מתחילים באמירת הסליחות. הדעה השנייה, אמירי, מביא שהמנהג באיטליה היה, היו אומרים מראש חודש אלול והלאה אבל לא כל הימים אלא רק שני וחמישי. הרי בימים האלה, ב-40 יום שבין ראש השנה בין ראש חודש אלול לבין יום הכיפורים, יש לנו 40 יום ששהה משה רבנו בהר סיני כדי לקבל את הלוחות. ביום הכיפורים הקדוש ברוך הוא בישר אותו, ויאמר ה' סלחתי כדבריך. ולכן זו הסיבה שאותם הימים שהם ימי רחמים ורצון, אנחנו משתדלים לומר בהם את הסליחות. כשרבנו עלה להר בחמישי וירד ביום שני, לכן דווקא אותם הימים יש בהם יותר חשיבות, ולכן באיטליה נהגו, כמו שאמרנו, לא כל הימים אלא שני וחמישי. מנהג האשכנזים, על פי מה שאומר הרם, היה בכל שנה כה באלול. השנה הזו זה החוי, מוצאי שבת, ליל כו באלול, הם מתחילים באמירת הסליחות. הרמב״ם כותב דעה אחרת, הוא אומר בהלכות תשובה שקמים בעשרת ימות ישובה. בדרך כלל, אכן, אדוני ישראל התימנים נמשכים כל דבר ודבר כהרמב״ם. חוץ מהדבר הזה, כאן יש להם מנהג אדמון עוד מלפני הרמב״ם, ולכן רגילים כאן התימנים לומר את הסליחות כבר מהלילה כדומה. כל הספרדים והתימנים כבר מהלילה מתחילים את אמירת הסליחות, וראוי שכל אדם ישתף את עצמו ולא יפרוש מהציבור, אלא ישתדל כל אדם ואדם לומר את הסליחות מדי יום ביומו, כדי שנגיע לראש השנה, ליום הכיפורים, נגיע למצב הטוב ביותר מבחינה רוחנית, שנהיה ראויים להיכתב ולהיחתם בספר החיים והשלום, שנזכה בעזרת השם לכתיבה וחתימה טובה. הזמן של אמירת הסליחות הוא מחצות והלאה. רבע לאחת והלאה אתה יכול לומר יג מודוד, אתה יכול לומר את הסליחות. לפני כן לא. אם אדם רוצה כעת בשעה כזו לומר את הסליחות, אי אפשר. המקור לזה הוא שאלות ותשובות הרמז. מהרן זקוט הוא שכותב את הדברים האלה על פי הקבלה. טעמו ונימוקו בתחילת הלילה עד חצות זה הזמן שמשתלטים הדינים, התעוררות הדינים, מדבר באופל יהלוך. ואז אתה בא, מתגרה בהם, אתה בא לומר יג מודות, לא רק שיג מודות האלה לא יועילו, אלא הרב אומר שקרוב הדבר להיות כמקצץ במטיעות. עד כדי כך שהדבר הזה יכול להזיק. על גרות משה לא פענח נכון את מה שיש שם ראשי תיבות בדברי הרמז, ולכן הוא הסיק מסקנה שמותר גם לפני חצות. וחלק מהאשכנזים, גם בחסידים, חסידי קרדין ועוד, אתה תראו אותם במוצאי שבת שלפני ראש השנה, כבר בעשר בלילה הם אומרים את הסליחות, איך אכפת להם. הגיעה חצות, לא הגיעה חצות, לא מעניין אותם. אבל אין הדברים כן. מי שפותח את שאלות ותשובות הרמז, רואה את הדברים במקורם, יודע לפענח בצורה נכונה את כל הראשי תיבות שיש שם, יודע שהדבר הזה לא רק שלא מועיל, אלא גם מזיק, אם הוא אומר יג מידות וכיוצא בזה לפני חצות לילה. זה כנראה לכל השנה כולה, לאו דווקא אם זה בימים האלה מראש חדש אלול והלאה, אלא בכל השנה כולה. ואין הבדל אם אתה נמצא במצב רגיל או שנמצאים באיזה לוויה. גם אם אתה נמצא באיזה לוויה של אדם גדול אין לומר יג מידות. ומי שאומר, הוא טועה ומטעה את האחרים. אלא שב ואל תעשה עדיף. השאלה היא, מתי חצות לילה? האדמון מכונרנא, הוא טוען שתיים עשרה בלילה, זה חצות. ויש שאלה שנייה שבודקים שש שעות מתחילת הלילה. אם אתה בודק שש שעות מתחילת הלילה, רק רבע לשתיים בלילה יהיה חצות היום. אבל אנחנו לא הולכים, לא כמו השיטה הראשונה ולא השנייה, אלא אנחנו הולכים כדעת מהרן קורטובורו, הרשש רבי שלום שרה לי בנהר שלום, כדעת הגאון חידה בברכי עשרת ורב הפוסקים, שאנחנו מונים מעמוד השחר עד צאת הכוכבים לגבי דברים אחרים. לגבי הדבר הזה, לגבי הנושא הזה אתה בודק מהזריחה עד השקיעה. אתה חוצה בדיוק באמצע, יוצא לך בימים האלה, אתה יכול לומר יג מידות, רבע לאחד, זה בוודאי חצות הלילה. אם אתה הולך לפי שיטת המגן אברהם שבודקים מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, גם בשתיים עשרה וחצי הגיע הזמן חצות ואתה יכול לומר יג מידות. אבל כיוון שהנושא הזה צמוד לדברי המקובלים אנחנו חוששים מאוד בדבר שלא יהיה חליל המקצץ בנטיארץ ולכן אנחנו מחכים. אתה יכול להתחיל לומר קמתי באשמורת אשר שבו ביתך, לומר לך שם הצדקה או בעשרת תמיד תשובה אנחנו אומרים גם את הפיוט יהיה שמא אביוניך, תאמר את כל הדברים שאתה רוצה לפני חצות. אבל יג מידות, את זה אי אפשר להקדים אלא מרבע לאחד ועלה. במשך הימים זה מתקדם קצת אחרונית כיוון שהשקיעה והזריחה משתנים בימים האלה אז יכול להיות שיהיה חמש דקות יותר מוקדם במקום רבע לאחד יהיה עשרים לאחד אבל בימים האלה כמו שאמרתי צריך להקפיד שלא להקדים את החצות אלא ללכת לפי הכלל שעמל. תראו בספר מצות מצווה בהקדמה יש שם את הדברים של הגאון הרב גם שם וגם במנחת שלמה, גם הוא דן לגבי זמן חצות. הוא דן בעיקר לגבי זמן חצות בקשר למצוות אכילת מצה ואפיקומל. על זה הדיון שם ממילא מסתעף גם לנושא שלנו, וראוי, כמו שאמרתי, להחמיר, לא להקדים אלא לדייק בזמן רק מרבע לאחת והלאה. מרבע לאחת והלאה. מרן אמר שנוהגים לומר את הסליחות במאתי, מרן אומר, באשמורת, אתה רוצה לקום בארבע. יש אנשים שאוהבים לישון מוקדם. שמונה, הוא גמר ארוחת ערב, מתפלל ערבית, הולך לישון בשמונה, שמונה ורבע, הוא כבר ישן. ואז הוא כאן בשלוש, שלוש וחצי, כאן לומר את הסליחות. למה לא? גם אז הזמן הוא מצוין, מחצות והלאה הכל בסדר. יותר מזה, לפעמים האדם הזה לא הצליח לומר את זה בשעות הלילה, הוא בא בשעות היום, אחרי תפילת שחרית או אפילו אחרי תפילת מנחה. הוא בא להתמלא מנחה בשעה שש, מייד אחרי זה יש לו מניין והוא רוצה לומר את הסליחות אחרי המנחה. כל זמן שלא שקעה השמש, אפילו ביום אחר הצהריים גם כן אפשר לומר את הסליחות. ובאמת, בירושלים עיר הקודש יש לנו כאן אלפי מניינים באותן השעות. החל מחצות הלילה, יש כאלה שאומרים מייד בחצות, אם אתם נמצאים בבית כנסת של שנים ודבוד או אצל הרב אליבאז, בישיבת אור החיים, יש כאלה שקמים ב-1600 ואומרים לפנות בוקר בהשמרת את הסליחות. יש כאלה שלא מספיקים. הוא קם מאוחר, קם בשעה חמש, לא הספיק לומר סליחות אז, הלך והתפלל כהוגן עם הנצח אמר כי אין מה שנאמר וראו לך עם שמש ולפני הריח דה נורים. שש ועשרים, שש וחצי, גמר את התפילה. אחרי שגמר את התפילה, יש שם מניין, יכולים לומר גם בבוקר, בשש וחצי, יכול לומר את הסליחות. אבל לפעמים הוא ממהר מאוד בעבודה, הוא לא יכול לומר אז, כשיגיע אחרי העבודה, אחרי הצהריים, לא יוותר אף יום על הסליחות. אלא, כמו שאמרנו, יש לנו גם עניינים, אם זה במוסר, אפילו במקומות אחרים, שאומרים את הסליחות בשעה שש כדי לומר את הכול, לא להחסיר שום דבר. יכול לומר את כל הסליחות חוץ ממשפט אחד. אנחנו מקדימים בתחילת הסליחות. קמתי באשמורת לבקש על עווני. אם האדם הזה, האפנדי הזה, בתשע בבוקר או בשש בערב, בא לומר סליחות. זה, קמתי באשמורת, הוא לא קם באשמורת. באשמורת הוא התהפך על הצד השני. איזה אב אווירה לומר את המשפט הזה אם הוא אומר כל כך מאוחר את הסליחות. ולכן ידלג שלא יהיה כדובר שקרים. יאמר בנפשי שחרחורת מבנר על זדונאי. אתחיל את הקטע השני והלאה ויאמר את כל הסליחות. פעמים רבות שהציבור מתאחר. אין לך מניין אבל יכולים להתחיל לומר את הסליחות גם בלי מניין. את המניין אתה צריך כדי לומר יג מודות במניין, כדי לומר את הקטעים שהם בארמית. אבל לומר את שאר הסליחות גם כשאין מניין מותר. ולכן לפעמים הגבאי אומר לך אני התקשרתי לראובן שמעון לוי הם תכף יבואו הם אמרו לי בטלפון שהם מתלבשים עוד כמה דקות הם יגיעו בינתיים הזמן מצומצם אין להם הרבה זמן שיתחיל החזן יגיע עד יג מודות ידלג יעבור לקטע עננו אבינו עננו יאמר משם והלאה לומר את עננו אדון הסליחות כל הקטעים האלה גם כשאין מניין אפשר. ברגע שייכנס העשירי יחזרו אחרונית יחזרו לומר את יג מודות רחמנה ושאר הקטעים האחרים. בתפילה אתה לא יכול להפוך. יש סדר בתפילה. אביע ערשי טובות הציבור ברירה יצירה עשייה. כאן לא. כאן גם אם הוא בא ואמר קודם את עננו ואדון הסליחות וכו', ואחר כך הוא חזר ואמר ברגע שהגיע המניין הגיע העשירי חזר ואמר את יג מודות גם זה בסדר. כך יכול אותו הציבור לנהוג ולעשות. אבל אם באותו מקום, לא רק בשעה שהתחילו, גם בשעה של ניסיונים אין מניין. האנשים האלה מגיעים רק כשהחזן מגיע לברוך שאמר, וכי יצא בזה, רק אז הם באים, רק אז יש לך עשרה אנשים. טוב, אין ברירה. שיגידו את הסליחות ביחיד, כל אחד ואחד יאמר אבל ידלגו את אמירת רחמנה ויג מידול. הסיבה לדבר, הגמרא במסכת שבת בדף יא, הגמרא אומרת כשאדם מתפלל צריך שיהיה לנו סיעתא דשמיא שהתפילה שלנו תתקבל לפני דורא העולם. מלאכי השרת אינם מכירים בלשון ארמית. אז אתה אומר רחמנה, מי ישמע אותך? מי יעביר את המילים האלה לכתובת המדויקת? ולכן כשאין לך מניין אין טוענת במה שאתה אומר את אותם הקטעים, או מחה ומנושא, ממית ומחה, גם הקטע הזה שהוא בארמית אין תועלת. ולכן שב ואל תעשה עדיף. הגמרא ממשיכה שם ואומרת שהאדם שנמצא ליד החולה יכול לומר ליד החולה גם בארמית. יכול לומר לו במקום את הברכה בעברית שם הרפואה שלמה והקדוש ברוך הוא יזכור אותו לשלום, יכול לומר לו בארמית רחמנה ידקרינך לשלם. ולמה? מפני שהשכינה נמצאת מעל מראשותיו של חולה. אז שם הוא לא צריך את העזרה, לא צריך סיעתה מאותם המלאכים. הוא יכול במשארין, יכול בשידור ישיר לומר את הדברים, את הברכה, ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך. ולכן יש שטענו שגם בבית הכנסת במקום השלטת שכינה, גם כן אפשר לומר את כל הסליחות, גם כאן יש שכינה. אבל יש שם מדרגות רבות בשכינה. לא כל המדרגות שוות, ועוצמת המדרגה של השכינה בשעה שאין מניין היא הרבה פחות. ולכן המסקנה היא שאין לומר את יג מידות, גם אם אתה נמצא בבית הכנסת, אין לומר שאל תעשה עדיף. פעמים רבות שיש תשעה מבוגרים וילד אחד. האם יכולים לצרף את הילד? האם יש שם שכינה ויכולים לומר יג מידות ורחמנה או לא? הדבר שנוי במחלוקת ותלוי במה שהגמרא אומרת במסכת ברכות בדף מ״ז. גם ראשונים נחלקו בהלכה הזו. שם הגמרא לא עוסקת בנושא של הסליחות, אלא שם הנושא הוא האם יכולים לצרף ילד למניין או לא. יש לי תשעה ואני רוצה לצרף את הילד בזל העשירי כדי לומר קדיש, קדושה, כדי לומר את כל התפילה כאילו יש מניין. האם אפשר או לא? מחלוקת גדולה בפוסקים, איך נסכם את הסוגיה שם בברכות מ״ז. מרן מדבר בהלכה הזו למעלה בסימן נמי סעיף ד' ומרן מתחיל מרן מביא לנו בראשונה את דברי רבי גאון המרדכי שאמרו שאפשר לצרף ילד קטן למניין אבל מרן ממשיך שחלקו עליהם רוב הפוסקים והמסקנה של מרן כשמרן מביא בסוף הדעה השנייה וחלקו עליהם משמעות מרן שמרן סובר כדעת רוב הפוסקים כדעת רב צמח גאון וסיעתו שאין לצרף ילד קטן למניין וככה ההלכה אתה רוצה לומר תפילת שחרית אתה רוצה לומר תפילת החזרה איך תאמר ברוך אתה השם חונן הדעת ברוך אתה השם הרוצה בתשובה הרי לפי דעת רוב הפוסקים הברכה הזו היא ברכה לבטלה נכון שלרשב״א בשעת הדחק כן מצרפים אבל כלל גדול בידינו ספק ברכות להקל כאילו חובר של מרן דעתו של מרן שאין לצרף ילד קטן ולכן הן לגבי תפילת שחרית והן לגבי תפילת מנחה גם בשעת הדחק במקום שאין מניין אין אפשרות להשיג מניין אלא תשעה שזרחו וחזרו בתשובה והעשירי זה ילד קטן בן עשר אי אפשר לומר את תפילת החזרה כמו שסיכמנו ספק ברכות להקל אבל לגבי הסליחות הדבר קל יותר אם האדם הזה אמר כעת יג מידות האם הוא עבר על איסור דאורייתא? חס ושלום גם כשאין מניין הבעיה מתחילה בדרבנן מדאורייתא אין כאן לעג לא תישא הוא אמר פסוק מתוך ספר שונות פרשת כתישא אדם שאמר פסוק לא עבר על איסור התורה חכמים הם שהחמירו עלינו ואסרו לנו לומר יג מידות כשאין מניין אז הבעיה כאן בדרבנן יכול להיות שגם מרן יודה שספק דרבנן נקולא וזה כן יוכל לסמוך על דברי רבייגן המרדכי והרשב״א שנוכל לצרף ילד קטן לעשירי בשעת הדחק מי שמטה את הכף עוד בדבר הזה הוא ספר שאלות ותשובות מן השמיים הספר הזה חיבר אותו רבנו יעקב ממרוויש שהיה לפני כשמונה מאות שנים יש אומרים שהוא לבנותם הוא היה עושה את הצום כל היום הוא יצאן ולפני שהיה הולך לישון היה שואל את השאלה בשמיים היו עונים לו גם אנחנו יכולים לשאול שאלות לפני החלום אנחנו נראה חלומות נעימים אבל שום קשר בין השאלה לבין החלומות לא יהיה לנו אבל הוא היה איש אלוקים קדוש והיה מקבל תשובה מדויקת כאן הוא שאל האם מצרפים ילד למניין או לא ענו לו בשמיים בלשון הפסוק שקראנו היום בהלל הקטנים עם הגדולים יוסף השם עליכם זאת אומרת שבשמיים מסכימים שאפשר לצרף ילד קטן למניין אדון חידה חיבר בנו ספר בשם יוסף אומץ ושם בסימן פב הוא כותב מרן רבנו יוסף קארו לא ראה את שאלות ותשובות מן השמיים יכול להיות שאם מרן היה רואה היה חוזר בו הדוגמה שלו שם על נשים עם יכולות לברך על המצווה של הזמן גרמה שם הבעיה חמורה שם זה בדאורייתא כאן אצלנו בסליחות זה הרבה יותר קל זה בדרבנן הוא עצמו הגאון חידן מצטט ממקום אחר את דברי שיבולי הלקט שיבולי הלקט כשגן בהלכה הזו אז הוא אומר אנחנו לא חייבים לשמוע לכל הפסקים שאומר שאלות ותשובות מן השמיים והסיבה היא למדנו בגמרא במסכת בבאנציה הנ״ח לא בשמיים היא עכשיו הגמרא מספרת על אדם שהיה לו תנור טמא שבר את זה את התנור מחרס הוא שבר אבל לקח את השברים את כל הגלגלים שפירק ועוד פעם העמיד את התנור מחדש הדביק את כל השברים והעסיק את זה האם התנור הזה חוזר לטומאה הראשונה או לא לפי דעת רבי יהושע וחכמים התנור הזה טמא רבי אליעזר מטהר ורבי אליעזר ניסה להעמיד את דבריו הוא אמר להם לחברים לחכמים אם הלכה כמותי בת קול מהשמיים תוכיח מיד יצאה בת קול והוא אמר מה לכם לרבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום עמד רבי יהושע על רגליו ואמר מה שאנחנו נקרא בתורה בעוד חודש פרשת ניצבים לא בשמיים היא התורה נטמאה לנו לבני אדם אנחנו פוסקים כאן את ההלכה ולא יכולים בשמיים להתערב ולהגיד לנו על פי בת קול להגיד כך או כך וזה מה שטוען שבעולי הלקט לפי דברי שבעולי הלקט אין הבדלנו אם זה בת קול או שזה חלום הוא משווה את הדברים אבל יש הרבה שחלקים עליו הגמרא דיברה על בת קול כאן לא היה בת קול כאן זה שאלת חלום אולי זה אחרת אבל הגמרא אומרת שהחלום הוא אחד משישים בנבואה ויכול להיות אולי שבחלום כמו שאמר הגאון חידה ביוסף עמץ סיוון פב יכול להיות שאפשר ההגדרה היא אחרת וייתכן כאן אצלנו שהדרך של הסליחות לצרף את הילד הקטן לעשירי היא לא שאלה בדאוריית אלא בן רבנן אולי שם המרן כן יקל מרן למעלה כשדיבר מרן חשש מאוד לספק ברכה לבטלה איך תאמר את תפילת החזרה ברוך אתה השם חונן הדעת בצירוף של הילד הזה אולי ההלכה כדברי רוב הפוסקים מהרמב״ם שילד קטן לא מצטרף ואז הוא ברכות הן לבטלה ואז הוא עובר על איסור דאורייתא לא תישר את שמא שמנו איך הלכה לשווא שם בוודאי אנחנו נחשוש לדבר הזה אבל כשאתה דן לגבי הנושא שלנו לגבי הסליחות כאן הבעיה היא בידי רבנן אם נאמר רחמנא או יג נידות וכאן יכול להיות שכן נוכל לסמוך על דברי רב הייגאון המרדכי ושאלות ותשובות מן השבי זאת ועוד יש לנו הבדל כשהמחלוקת הוויכוח הוא בהלכה בהלכה אתה לא נותן רשות לאף אחד להתערב אפילו בשמים לא יכולים להגיד לך מה לעשות אבל כשהוויכוח הוא לא בהלכה אלא במציאות כאן אצלנו הוויכוח הוא האם יש כאן שכינה באותו רגע הילד הקטן מצטרף למניין ויש שכינה או אין שכינה כאן זה לא שאלה בהלכה וזה יכול להיות שגם החולקים ידעו שאנחנו כן יכולים לשמוע במה שאומר שאלות ותשובות מן השמיים מנין לנו החילוק הזה החילוק הזה כתוב בדברי המאירי במסכת כתובות בדף ט' שם מסופר שאחרי שדוד המלך חזר למלכותו ביקש תחזירו לי את אשתי מיכל, מיכל בת שאול הרי כשדוד המלך נרדף מפני שאול אז שאול המלך סבר שהוא לא חתנו אלא מלווה ופרוטה דעתה מלווה וממילא היא לא מקודשת לו ולכן נתן את מיכל לפלטי בן לאיש עד שדוד המלך חזר דוד המלך אמר לו היא מקודשת לי מלווה ופרוטה מה שהבאתי 200 ארונות פלישתים אפשר לתת את הארונות האלה לכלב זה דבר שהוא שווה פרוטה ולכן היא אשתי מקודשת לי וכך היה חזירו לו את אשתו את מיכל המאירי התוספות כל הראשונים שואלים שמה מיני מיכל שפלטי בן ניש לא נגע בה אולי חנינה נגע בה ורק נל בידינו נקרא לנו לפני שלושה חודשים מפרשת נשוא ונטמעה אסורה לבעל אסורה לבועל איך דוד המלך יכל להמשיך ולחיות איתה מתרץ אמרי היו נביאים בדורו של דוד המלך דוד המלך ידע על פי הנביאים שאשתו מיכל הייתה טהורה פלטי בני אש לא נגע בה כמו שהגמרא מתארת ונעץ חרב בינו לבינה ואמר מי שעוסק בדבר זה יידקר וכך היה כל אותם השנים הוא עמד בניסיון ולא נגע במיכל בת שאול ולכן כיוון שהיו נביאים שגילו לו את הדבר הזה בן נולא יכל דוד המלך להחזיר את אשתו תקשה כל הכבוד לנביאים אבל לא בשמים היא איך אתה סומך על הנביאים אלא ודאי לא בשמים היא כשאתה דן על תנורו של עכנאי אתה רוצה לפסוק הלכה טהורה טמאה אתה לא יכול להתחשב בבת כל מהשמים כאן לא כאן אני לא בא לפסוק הלכות על פי השמים אני לא יודע אם הוא נגע בה או לא נגע בה אז יש מצלמות יש עדים יש כל מיני דרכים לברר את המציאות דרך יותר קלה לברר את המציאות על פי הנביא הנביא אומר לך הוא לא נגע בה אז כאן זה גילוי מילתא בעלמא לברר את המציאות בזה אנחנו כן נשמע לדברי הנביא והיה לדבר נביאים לדברי המדרש המדרש על הפסוק ועתה השב אשת האיש כי נביאו אמר אבימולך לקדוש ברוך הוא אני אחזיר עכשיו את שרה אברהם אבינו יחשוד בי שאני נגעתי בה אומר הקדוש ברוך הוא כי נביאו אברהם אבינו למרות שהיה נחשב ככהן אתה כהן העולם אבל וידע שאתה לא נגעת בה שוב אתה רואה שאברהם אבינו על פי הנבואה כי נביאו החליט בוודאי ששרה אמנו טהורה והמשיך לחיות איתה עד מאה ועשרים אתה רואה גם אצל שרה וגם אצל מיכל אתה רואה את אותו דבר והיסוד שמוביל אותנו שיש הבדל בין פסיקת הלכה לבין דבר שהוא רע גילוי מלתא בעלמא מה הוויכוח כאן אצלנו כשיש לך תשעה גדולים והעשירי זה ילד קטן האם הוא יהיה שכינה ממילא אפשר לומר מה יעבור או שאין שכינה אז הוויכוח הוא על המציאות ואם שאלות ותשובות מן השמיים אומר לך השיבו לו בין שמיים הקטנים ומגדלים שיש כאן שכינה אז למה שלא תשמע לו? יכול להיות שגם מרן שבדברים אחרים לא קיבל את הדברים של שאלות ותשובות מן השמיים היום בבוקר אנחנו הספרדים לא בירכנו על העלל למרות ששאלות ותשובות מן השמיים אומר לברך על העלל כמו שנוהגים אחינו האשכנזים אבל כאן אצלנו במציאות הזו זה דבר שונה לגמרי, שם ויכוח בא לך אם מברכים על מנהג. פה אצלנו שאלה, יש כאן באותו רגע שכינה, ואם שאלות וצויות מן השבוע אומר לך שגם בצירוף הילד הזה לעשי יש כאן שכינה, אם כך נוכל לומר רחמנא, נוכל לומר לא יעזור, כיוון שהוויכוח הוא כאן בדבר ברבנן, יש לנו כאן ספק ספקה בדרבנן לכולה. הרבה מגדולי הפוסקים טוענים, גם כשמרן מביא שתי דעות, ודעת מרן, כמו היש אומרים השני, מרן הביא את הדעה הראשונה לא רק לחלוק כבוד, אלא לסמוך בשעת הדהק על הדעה הראשונה, כמו שאמר הרשב״א. וכאן, באותם המקומות, אותם המושבים שאין להם עניין, אלא יש להם רק תשעה אנשים שהתקרבו לעוונו שבשמיים, תשעה בעלי תשובה. והעשירי זה ילד קטן, אין לך ברירה. אם לא תתיר להם, כל אחד יישאר בבית שלו, כל אחד אולי יתפלל ואולי לא, לך תדע מה יקרה בסוף. ולכן בשעת הדחק הגדול כזה אנחנו נאמר להם שיצרפו את הילד הזה לעשירי כדי שיגידו את השליחות מההתחלה ועד הסוף. אולי דעת מרן לסמוך בשעת הדחק על היש אומרים הראשון. תראו תשובה ארוכה בנושא הזה בספר עניין הטוב חלק א' של הגאון עבי יצחק ניסים, שם הוא סומך, הוא מפרש את מרן כך והוא אומר שדעת מרן, שבשעת הדחק יכולים לסמוך לעקב ולצרף את האדם הזה, את הילד הקטן הזה, למניין לעשירי. אבא ברבי עומר חלק ד' מביא את כל הדברים וחולק עליו. אבל הוויכוח שם הוא על מה? הוויכוח הוא אם תאמר את תפילת החזרה, לומר חונן הדעת רוצה בתשובה, על זה הוויכוח. שם יש לנו באמת פחד גדול, ספק ברכה לבטלה, מזה אנחנו חוששים. אבל כשאתה דן על הנושא של הסליחות, הנושא הזה והוא הרבה יותר קל, כאן כבר המחלוקת היא אין כאן נב דאורייתא לא תישא, אלא כל השאלה מתחילה בדרבנם ובחיי גבלנעו שייך לומר ספק דרבנם לכולה. כך גם לגבי הקדוש, גם בקדוש נוכל לומר את אותו דבר, גם שם אין שם שמיים. או יותר מזה, אם ירצו לומר תפילה אחת בקול רם, גם שם אין חשש, אין ספק שם שמיים לבטלה. מה הוא מוסיף? הוא אומר בקול רם עד האל הקדוש. אם אדם אמר במקום בלחש, אמר בקול רם, התפילה שלו בסדר, אין כאן לא תישא. מה הוא הוסיף? נקדישך ונעריצך, הוא הוסיף את הפסוקים קדוש קדוש. גם הפסוק הזה אין בו איסור לא תישא. אדם שיגיד כעת את הפסוקים וקרא זה וזה ואמר, אמר פסוקים מספר יחזקאל, אין בזה שום איסור מדאורייתא. גם שם, כשאדם אומר בשחרית ובמנחה, אומר את התפילה בקול רם, עד האל הקדוש אומר בקול רם, ואתה חונן והלאה, אומר בשקט, אומר בלחש, אין כאן בעיה, אין כאן הווה אמנה שיש כאן חלילה איסור, אלא כאן בדבר הזה שיש לך את העשירי שהוא ילד ספק דרבנן, יכולים לסמוך להקל. גם בשינוי וחמישי, ירצו להוציא ספר תורה, יכולים לקרוא בתורה, אבל לא יברכו. לא יגידו ברכות אשר נברך, גם לא יגידו את הברכות אשר בחרבנו, אשר נתננו, יקראו בתורה, יקראו בהפטרה, בלי ברכות. שם לא נוכל לסמוך להקל, אתה חושש, ספק ברכות להקל, שם ספק לא תישא, אבל כשאין לך חשש לברכה לבטלה יכולים לסמוך להקל בדבר. הדבר הזה מצוי הרבה גם בבתי הקברות. פעמים רבות ביום ההשכרה יום הירצאית אומרים לכל המשפחה אנחנו מתאספים בשעה תשע עשר נמצאים כולם ליד הקבר כדי לומר טעונים. אחרי שגומרים כשיש מניין אומרים קדיש לעילוי נשמת הנפטר. פעמים רבות יש שם תשעה וקטן אם יש שם באזור איזו לוויה אתה יכול לסחוב אחד מהאנשים להגיד לו אנחנו צריכים עשירי תביא אחד ישנים את המניין תוכל לומר קדיש לכל הפוסקים לכל הדעות אני בדיקו לעלמא אבל לפעמים יש גשם שוטף אין לוויה אין שום דבר כולם ברוך השם בחיים ואז השאלה היא כשיש לנו תשעה גדולים והקטן הזה הוא העשירי לומר את הקדיש שלו שוב אם האדם הזה אמר את הקדיש האם חלילה מישהו יגיד שהוא עבר על איסור דאורייתא אין בקדיש שם שמיים אלא הכל נאמר בארמית בלי שם השם ולכן כל הוויכוח הוא כאן מתחיל בידי רדונם ואם לפי דעת שאלות ותשובות מן השמיים מצרפים את הקטן כי על ידי הקטן נעשה שם במקום השראת שכינה ולכן אם ירצו כן לומר את הקדיש גם בזה בוודאי יש להם על מי לסמוך כל הבעיה שלנו לגבי תפילת החזרה או לגבי קריאת התורה שם אתה אומר שלא יברכו השם ואל תעשה עדיף אבל מה שאין כן במקום שאין בריכה למתנה שם נוכל לסמוך להקל בדבר ולכן אם יש שם התשעה בקטן יכולים להתחיל לומר את כל הסליחות כולל גם הקטעים של רחמנה יג מידות וכיוצא מזה זה הדבר שניתן לנהוג ולעשות את הסליחות אומר החזן ואנחנו אחריו אנחנו נויים מילה במילה נכון שיש לנו דין שומע כרונה אבל כאן כל אחד צריך להתחנן על עצמו לבקש מבורא עולם ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא ישמע את כל תפילתנו ברצון ולכן אנחנו נויים בלחש אחרי החזן מההתחלה ועד הסוף זו ההנהגה שצריך לעשות בכל הימים האלה ימי הרחמים והסליחות הנשים אינן חייבות בזה מעיקר הדין אבל באחרונה הרבה בתי ספר של בנות אומרות את הסליחות וזה דבר נפלא, דבר טוב רק שייזהרו אם יש שם השכנים שהשכנים לא ישמעו את קולן שהם מנגנו אותו בין הסליחות או קטע אחר כל באישה ערווה אבל אם אין את הבעיה הזו למה לא שגם מהן יגידו הבנות מגיעות בשעה שמונה בבוקר מתפללות שחרית רוצות לומר גם סליחות למה לא בוודאי שיש בדבר הזה תועלת אבל אותן הבנות גם כשיש להן עשר בנות לא יגידו לא רחמנה ולא יג מידות מניין הכוונה היא מניין של גברים למדנו עם העניין של המרגלים נקדשים בתוך בני ישראל גזירה שווה כל זה היה גברים אין הווה אמנה שעשר נשים, העשר הבנות האלה בכיתה יגידו לך את הסליחות עם יג מידות ידלגו כמובן על הקטעים האלה ובזה ישלימו את אמירת הסליחות הנה חלומה, אם יש לך עסק עם ילד קטן בגיל ארבע-חמש ואתה מסופק אם בכלל הגוף שלו נקי ואני מסכים שב ואל תעשה אפילו אם הוא דרך ברכה לא רק לגבי צירוף למניין גם בלי מניין נתת לו סוכריה והוא ברך שהכל נהיה בדברו אם אתה יודע שגופו לא נקי אין הווה אמנה לעלות אחריו אמן הרי הראוון אומר שאפילו משהו לכלוך שיש לאדם בין הרגליים בפי טבעת אוסר מדאורייתא להזכיר שם שמיים ממילא אנחנו לא נעלה אמן כל מה שדיברתי דיברתי על ילד בן עשר ילד שאני יודע שברוך השם יש לו אינטליגנציה יש לו גוף נקי מחשבה נקייה לפעמים הילדים האלה באים ועוזרים לנו באמירת הסליחות אתה אומר עננו או אדון הסליחות הם אומרים מנגנים יותר טוב ממני אומרים יפה יש להם קול נעים אז למה לא אז כמו שאנחנו מעיקר הדין בזה יש מקום בשעת הדח הגדול במקום שאין מניין נוכל להקל כאן בשכונות האלה קשה לנו מאוד להקל חסר לך אסירים תרד רגע אחד לרחוב בתוך דקה אחת או שתיים תמצא יותר מאחד שיבוא להשלים לך את המניין כאן בירושלים יש לנו בין קורת יוסף מאות אלפים שומרי תורה ומצוות כאן בקלות אתה יכול לגייס את המניין אבל יש מקומות בעולם שכל הקהילה כולה אלה שזכו וחזרו בתשובה ובאים לומר סליחות כל כולם הם בסך הכל תשעה גם בצבע יש לפעמים את הבעיות האלה ואז שעת הדחק אבל יש לך את הילד הזה שאולי יציל את המצב אלה הן הבעיות המחלקות שאמרנו ושמחנו שבשעת הדחק הגדול אמרנו שיש מקום להקל ולהתיר בדבר הרמ״א נותן לנו את ההלכה מי ראוי מי יכול להיות חזן מר״ן כתב את כל הדברים האלה במעלה בסימן נג״מר״ן מצטט שם את דברי הגמרא בתענית אבל הרמ״א בסעיף אחד כתב לנו ראשי פרקים של הדבר הזה וכך ראוי לנהוג ולעשות כשהחזן הוא אדם מורם מעם יודע הכל יודע הלכה גם יודע איך לומר כל דומה בדבר כשהחזן הוא פוסטמה ועם הארץ לא יודע איך לנהל את הדברים האלה אולי אם יש שם איזה רב אז הרב יוכל לעזור לו אבל מן הראוי שיקחו להם חזן טוב בן תורה שיודע הלכות פעמים רבות עד שהגיע העשירי הגיע מאוחר חמש ורבע חמש ועשרים רק אז נכנס העשירי אם יגידו את כל הסליחות על פי הסדר הם יאבדו את הזמן בו יוכלו להתפלל עם הנצח המה באמונים האלה נצח המה אצלנו כאן בירושלים שש ודקה אחת הם לא יספיקו ולכן רבנו יוסף חיים בספרו תורה לשמה הוא נתן לנו את העצה מה עושים בחיי גוונה עיקר אמירת הסליחות אומר הרב הקטעים שאנחנו אומרים על סדר אלף בית יש לנו בהתחלה המזמור אשרי יושבי ביתך בכל יום אברכך אחרי זה גימל גדול השם וכן הלאה גם רחמנה גם זה הקטע הנאמר כולו על סדר אלף בית אחר כך אתה אומר אנשי אמונה אבדו גם זה בסדר אלף בית אחר כך אחרי זה תמן ומראות סדר אלף בית בצורה הפוכה תשרק אגב יש לנו אלוהינו ואלוהי אבותינו אל תען שמאנו כלה גם שמה זה סדר אלף בית אבל בצורה של אטבש אטבש גרדק אחרי זה אשמנו מכל העם בושנו מכל גדול אלוהינו שבשמיים, גם כן הולך הכל לפי סדר אלף בית. ענינו אבינו ענינו, גם זה סדר אלף בית. אדון הסליחות בוחן רבבות, גם זה סדר אלף בית. המזמר לדיבוד אליך השם, גם זה סדר אלף בית. הפיוט אליך השם נשאתי עיניי, כל הקטעים האלה שהם סדר אלף בית, אלה הם עיקר אמירת הסליחות. ולכן, כזמן מצומצם ואין מספיק זמן לומר את הכל, שהחזן הזה, שהוא דון תורה ויודע הלכה, למד את ספר תורה לשמה, יאמר רק את הקטעים של אלף בית. הפיוטים, יש לנו פיוט אם אפס רבע הקן, הפיוט הזה הוא יפה וצריך לומר אותו, אבל הוא לא על סדר אלף בית. או הפיוטים האחרים שאומרים בעשרת אמת תשובה, ישמע על יוניך, או בזוכי על משכבי, כל הפיוטים האלה שידלג. יתחילו מיד את התפילה, ויתפללו אם הנצח המה ייראוך ימשמש. דמו את התפילה בשש וחצי, יודיע להם החזן, יגיד להם, רבותיי, אנחנו דילגנו, צריכים עכשיו להשלים. אחריה עלינו לשבח אותם האנשים שלא ממהרים לעבודה, ישלימו ויגידו בסופכי על משכבי, אם אפס רבע הקן, יהשם הערביוניך, יגידו את כל הפיוטים שהחסירו, כך יעשו. לגבי התפילה, יש לך סדר בתפילה אביע. כאן לא, כאן לא חייב להיות דווקא לפי הסדר, יכול לעשות בקיצור את אמירת הסליחות על ידי אמירת הקטעים שהם על פי סדר א׳-ב׳, ואחר כך אחרי התפילה, אחרי שחרית, ישלימו ויגידו את אותם הפיוטים שדילגו, כך ינהגו ויעשו. כמו שאמרנו, החזן צריך להיות אדם שהוא בן תורה, אדם שהוא יודע הלכה, והוא מנהיג את כולנו. נאמר שם, אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם. היום בזמן הזה אין לנו את הכהן, הכהן שהקריב את הקורבנות, אין לנו. הזור הקדוש משווה את אותו החזן ונשלמה פרים שפתנו. החזן הזה הוא מעין הכהן המשיח. כמו ששם אתה לוקח את הכהן הכי טוב, גם פה אתה לוקח את האיש המובחר מכל הקהל, שהוא יהיה החזן שלנו, הן בכל השנה כולה, קל וחומר בימים הנוראים באמירת הסליחות. למה הדבר דומה? אדם שהסתבך וצריך עורך דין. אם הוא ייקח עורך דין חלש, במקום להועיל, אולי העורך דין הזה יפטפט, יאמר יותר מדי שטויות, אולי יפיל אותו. במקום שייתנו לו קנס על מה שהעלים 100,000, אולי ייתנו לו קנס 200,000. מה הוא עושה? הוא לוקח עורך דין טוב. יעלה לעורך דין עוד 2,000, עוד 3,000 שקל, אבל שווה לו להשקיע כדי לנצח ולהצליח. קל וחומר כאן, גם החזן שלנו, אתה קורא לו שליח ציבור, הוא הנציג שלנו והוא העורך דין שלנו בינינו לבין דורא עולם, ולכן חשוב שיקחו את הטוב ביותר. היום הגבאים בעולם, לא כולם יודעי ההלכה. את מי הם בוחרים? כשיש להם כמה מועמדים, הם עושים דבר פשוט. הם אומרים בחודש אב או לפני כן, אומרים לכל חזן, תבוא לשבת אחת, ננסה אותך. שומעים את כל החמישה חזנים, ואחר כך שואלים את האנשים, עושים סקר דעת קהל, והאנשים שבוחרים את פלוני או אלמוני, למה הם החליטו שראובן הכי טוב? יש לו קול יפה, יש לו קול רם וניסה, הוא בקיא במקמת, ולפי זה הם החליטו. לפעמים זה צודק, אבל לא תמיד. הרבה פעמים אותם האנשים, הבכירה הזו, יכול להיות שאינה צודקת. הדבר הראשון שהגמרא דורשת, שמרד בסימן יום ג' דורש מהחזן, שיהיה קודם כל ירא שמיים. אם הוא ירא שמיים, כן, אם החזן הזה אינו יראת שמיים, גם בשעת הדחק אי אפשר לתלת לו שיהיה חזן. אם האדם הזה מחלל שבת או שמרקיד אנשים ונשים לרקודי תערובות, אין לו יראת שמיים, בוודאי שלא נוכל למנות אותו חזן. ישאל אותך אדם, מאיפה אתה יודע אם הוא ירא שמיים או לא? מה, יש לך רוח הקודש? אנחנו רואים את המעשים שלו. אתה מסתכל על המעשים. אם בכל מעשיו, במצוות שבין אדם לחברו, מצוות שבין אדם למקום, הוא נזהר מדקדק בכל מכל כול, אחד כזה יכול להיות עורך דין שלנו, יכול להיות חזן טוב. אבל אם האדם הזה מבחינה רוחנית צולע על ירכו, אין לו יראת שמיים, אותו הזמר, אתה רואה איך הוא מתנהג בהופעות, מרקיד ביחד אנשים ונשים. בוודאי שלא נוכל למנות אותו חזן. עליו אמר הנביא ירמיהו בפרק י״ב נתנה עלי בקולה על כן סומתיה. הרי כשהתורה אמרה לא תקרבו לגלות ערווה, הרמב״ם מדגיש לא רק עצם המעשה אלא גם חיבוק ונישוק, גם בו יש איסור. לא רק איסור דאורייתא אלא הרמב״ם לוקט שזה בכלל הביזרע ודגילוי העריות, יהרג ואל יעבור. יש פה מעגל של נשים ובא איזה אדם ואומר לך תרקוד יחד איתן אם לא אני הורג אותך. הוא שלף אקדח ואתה יודע שהאדם הזה מדבר ברצינות, הוא לא סתם מאיים. מוטב שהאדם ימסור את נפשו ולא ירקוד עם אותן אנשים. מרן ביורי דאה סימן קפצא דקא סעיף י״ז אמר הנך כמו הרמב״ם אז איך אותו הנבל הזה הולך ומרקיד את האנשים או האנשים ביחד עושה את אותו איבה הזו. ואחר כך אותו האדם עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס. הוא רוצה לבוא לבית הכנסת גם, להיות חזן שלנו. זה יכול להיות חזן, זה על עצמו לא יכול לבקש להתפלל. הוא יכול להיות עורך דין שלנו, בינינו לבין דורא העולם, שהוא יהיה החזן אינה ואומנה למנות אדם כזה. לא בימים הנוראים, לא באמירת הסליחות וגם לא בכל השנה כולה. ואם שואל אותך אדם, תשמע, אני לא הגבאי, לי אין השפעה. לא שואלים אותי, אנשים מצפצפים עליי. זה החזן היחיד שיש לנו בבסיס, בצבא או בעיר שאני גר. מה אני אעשה? תענה לו, יותר טוב שיתפלל ביחיד, אפילו ביום הכיפורים, יתפלל ביחיד ולא ישמע את אותו הזמר. אותו הזמר לא רק שלא יעלה את התפילה שלו, אולי יוריד את התפילה שלו משאול תחתית. ולכן עדיף יותר שיתרחק מהאדם הזה עד שאותם האנשים ישובו בתשובה שלמה. ברגע שהוא יחזור בתשובה מאהבה, הכול פתוח, הכול יכול להשתנות. נקווה שילמדו אותם האנשים את ההלכות ויבצעו להלכה למעשה, ואז נוכל לטהר ולהכשיר את כולם. רבי חנניה בן אדם, בבקשה. אמן.