דיני וסדרי ציבור ופרט בצום שבעה עשר בתמוז: בין הלכות תפילה וקריאת התורה וכן מעשה רבי שמעון בן שטח וביעור המכשפות

 

- - - לא מוגה! - - - 

אם לא יבוא משיח, מחר צום, 17 בתמוז.

כאן בבית המדרש לומדים כרגיל, גם ביום הצום הרבנים שלנו בן פירת יוסף אשריהם מגיעים ואומרים את השיעורים שיעורים כסדרם מתשע בבוקר עד הערב בערב בשבע ורבע תפילת מנחה אחרי מנחה וערבית הולכים לטעום לאכול וחוזרים בעזרת השם בתשע חזרה

נאמר מקצת מן ההלכות שיש

אם יש חתן או אחד משלושה בעלי ברית אברהם, מוהל, סנדק או אבי הבן,

אם יש מחר בבית הכנסת,

צריך לומר את הסליחות של 17 בתמוז.

אנחנו מתחילים,

וארץ שפל רומי וכו' את כל אותן הסליחות למרות שיש חתן או אבי הבן,

גם הם אומרים יחד עמם את כל זה,

לא מדלגים את הסליחות,

אבל מדלגים נפילת אפיים.

זאת אומרת, הסדר יהיה כך,

מייד אחרי תפילת החזרה אומרים וידוי,

אחרי שגומר יג מידות, נושא עוון הפשע וחטא ונקה,

לא אומרים לדוד אלא ממשיכים מייד את הסליחות,

וארץ שפל רומי.

לא אומרים גם, והוא רחום.

את כל מה שאנחנו אומרים בכל צום, אומרים את כל הקטע, והוא רחום יכפר עוון,

את זה מדלגים,

אלא מייד אחרי יג מידות,

במקום לומר לדוד נפילת אפיים, במקום זה, כיוון שיש שם החתן או אבי הבן,

מתחילים מייד את הסליחות, וארץ שפל רומי,

מסיימים את הסליחות של שבע עשר בתמוז, מייד עוברים למצוות קריאת ספר תורה.

כך כתב שבעולי הלקט בשם ריבר יהודה,

העתיק אותו מרן פעמיים באהבה, גם בהלכות נפילת אפיים בסימן קלא באורח חיים,

וגם ביורי דעה, סימן רסמ״ה, סעיף יג.

חזר על זה מרן פעם שנייה,

וכך ראוי לנהוג ולעשות.

אני חוזר שוב, וידוי כן,

נפילת אפיים או והוא רחום, לא,

אלא מייד אחרי שמסיים את הוידוי והגמידות,

ימשיכו מייד את הסליחות של שבע עשר בתמוז,

וארץ שפל רומי.

זה הסדר כשיש חתן או אחד מבעלי ברית אברהם,

או בר מצווה,

בחור שנולד, נער שנולד ביום יז בתמוז, לפני יג שנים,

אז מחר אצלו זה יום טוב שלו,

ולכן גם בו יחול הכלל האמור.

אנחנו מוציאים מחר ספר תורה וקוראים שלושה עולים בפרשת כי תישא ויחל משה את פני ה' אלוהיו.

אם יש לפחות שישה שצמים,

אז יכולים להוציא ספר תורה.

אם אין רוב מניין, אין שם שישה שצמים,

אין אפשרות לברך אשר בחרבנו, אשר נתננו.

אין אפשרות.

כמו שאמרנו לגבי דין עננו ברכה בפני עצמם בין גואל ישראל לרפאנו, כך אוהדים גם לגבי דין של ספר תורה,

שניהם שווים לעניין זה.

כדי לדעת אם יש שם שישה שצמים או לא,

הגבאי הולך ושואל את האנשים.

יש חלק מהאנשים שלא עונים לו.

מה הטעות שלהם? למה הם לא עונים לו?

כתוב בירושלמי,

ומרן העתיק את זה להלכה בסימן תקס״ס, סעיף ו'.

המתענה,

תודה.

המתענה מפרסם עצמו לאחרים להשתבח שהוא מתענה ונענש על כך.

כך מסופר בירושלמי,

שראש הסנהדרין, שמעון בן שטח, הראו לו בחלום שיש אישה בגיהינם.

הציר של דלת גיהינם מונח באוזנה.

כמובן שזה כאבים נוראים, הוא שאל על מה ולמה.

יש שם שני דעות בירושלמי. דעה ראשונה,

היא הייתה צמה יום אחד והייתה מספרת לחברו שהיא צמה יומיים.

דעה שנייה, הייתה צמה יום אחד ואומרת שהיא צמה יום אחד.

אבל כל המטרה שלה בצום היה כדי להשתבח,

כדי להתפרסם שהיא אישה צדקת.

היום יש בבות,

יש גם בבות ממין נקבה, בבאיות, גם הן צריכות את הכבוד הזה,

אבל על זה נענשה עונש כבד.

ולכן אותם האנשים פוחדים שמחלילה יענשו, ולכן הם לא רוצים לומר אם הם צמים או לא.

אבל המגן אברהם אומר שזה לא דומה לדברי הירושלמי.

שם היא הייתה הולכת, מקדימה ומספרת לכולם,

היום אני בצום, מחר אני בצום וכן הלאה.

פה לא, פה החזן או הגבאי שואל אותך,

ואין לך שום עניין להתפרסם או להשתבח,

אלא הגבאי רוצה שלא יהיה חלילה ברכה לבטלה,

לא בענינו ולא אשר בחרבנו, כדי שלא יהיה שום תקלה.

לכן הוא בא ושואל אותך,

ואיך נדע אם כן להוציא ספר תורה או לא?

אין ברירה, אלא לשאול,

ולכן אם שואלים אותנו לא כדאי להשתמט אלא לענות בצורה מדויקת, כדי שהגבאי או החזן ידעו אם הם רשאים להוציא ספר תורה,

אם למה.

ההמשך הסיפור של הירושלמי אומר שאמרו לו לשמעון בן שטח,

כשהוא ימות יוציאו את הציר של דנת גיהינום מהאוזן שלה, ישימו באוזן שלו.

על מה ולמה? מה ייקו להי?

העירו לו בשמיים שלפני שקיבל את התפקיד להיות ראש הסנהדרין,

לפני זה הוא אמר שיוציא להורג את כל המכשפות.

היו שם שמונים מכשפות, הייתה מגפה של,

והוא נהיה ראש הסנהדרין, קיבל את הג'וב,

והרי הסנהדרין יש להם סמכות להרוג מכשפה לא תחיה ולא קיים את ההבטחה שלו, בגלל זה חלילה וחס אנוש יענש.

כשהוא קם בבוקר לא הלך לעשות הטבת חלום,

אלא הלך לבצע.

ביצע את הדברים כבר באותו יום והוציא את כולן להורג,

הרג את כולן בבת אחת.

הבעיה היא בעיה טכנית.

אתה רוצה להתמודד עם מכשפים,

המכשף הזה יכול לכשף את התליין, את מי שיבוא להוציא אותו להורג,

יכול להתעלל בו ולעשות בו, חלילה, משפט כתוב.

אז איך עושים את הדבר הזה להרוג אותם ושאנחנו לא ננזק? אתה מתעסק עם אש, כמו שאומרים.

מה עושים?

הכוח שלהם, של המכשפים,

כשהם עומדים עם שתי רגליים על הקרקע וגם האדמה אשר הם עליה,

ברגע שהם מנותקים מהאדמה אין להם שום כוח לעשות כלום.

ולכן הוא הכין 80 בחורים,

איך נקרא לזה? סיירת מטכ״ל של הסנהדרין הכין אותם ואמר להם,

תראו, יורד גשם שוטף, כשאני אשרוק לכם אתם תלבשו מייד את החלוק משי הזה ותכנסו אחריי למערה.

הוא נכנס למערה ששם היו המכשפות והציג את עצמו, גם אני מכשף, גם אני,

מה הכוח שלך,

מה אתה יכול? מי אומר שאתה יודע לכשף?

מה להם, אתם רואים? יום גשום, סער, יש הרבה גשם.

אני יכול להכניס לכאן תוך דקה 80 בחורים.

עם בגד יבש שאין עליו גשם.

אמרו לו, אדרבא, נראה, נראה את הכוח שלך.

ואז שרק להם, כולם לבשו את הגלימה מהמשי וכולם פרצו בבת אחת לתוך המערה.

כל אחד הרים מעל הקרקע כדי שלא תיכשף אותו,

לקחו אותם ישר לעמוד התלייה,

גמרו עם כולם ביום אחד.

בדרך כלל הסנהדרים לא הורגים שניים ביום אחד.

אחד-אחד, לא יותר מאחד.

כאן הוראת שעה, לבער את נגע הכישופים מן הארץ היה הוראת שעה, זה היה סוף הסיפור של ההלכה שקראנו עתה. זה מה שעשה שמעון בן שטח, ברוך השם עשה והצליח.

נחזור לעניין.

מוציאים ספר תורה כשיש לנו אפילו רוב מניין,

אבל השלושה שאמורים לעלות לספר תורה צריכים להיות שלושתם אנשים שצמים.

אין אפשרות לתת עלייה לספר תורה לאדם שלא צם.

כהן, לוי, ישראל, כל שלושה עליות,

הן בשחרית והן במנחה,

צריכים להיות דווקא האנשים שצמים.

גם בשחרית,

למרות שעדיין לא אכלנו,

לא מסתכלים אם הרגע הזה אכלנו או לא אכלנו,

אלא מסתכלים מה דעתו,

ואם דעתו לאכול,

ממילא אסור לו לאדם הזה לעלות לספר תורה.

אמנם השואל ומשיב וכן,

אבל כל הפוסקים חלקו עליו וכלל גדול בידינו ספק ברכות להקל.

ולכן אדם שהוא אנוס,

אפילו שהוא קיבל היתר מהרב שלא יאכל ולא ישתה,

הרב אמר לו אתה חולה, אתה יוצא מן הכלל ולא מותר לאכול ולשתות, אפילו אחי,

כיוון שבמציאות הוא אוכל ושותה, אסור לו לעלות לספר תורה לא בשחרית ולא במנחה.

ואם הוא כהן יחיד, אין שם כהנים אחרים,

שיצא החוצה לרגע,

יגידו אין כאן כהן, ישראל במקום כהן יעמוד בכבוד.

זה מה שצריך לנהוג ולעשות כדי שהכהן הזה לא ייכשל באיסור ברכה לבטלה,

זה מה שחייב לנהוג ולעשות.

מי שלוקח אנטיביוטיקה צריך לשתות מחר,

אין לו אפשרות לצום.

האנטיביוטיקה מייבשת, ואדם שצם האנטיביוטיקה יכולה לגרום לו נזק בלתי הפיך בכליה,

ולכן אדם כזה פטור. למרות שהוא הולך ובא, הוא לא מרותק למיטה,

אבל עצם העובדה שהוא צורך אוכל, בולע את האנטיביוטיקה, זה מראה שיש לו איזה זיהום בגוף ולכן הרופא נתן לו אנטיביוטיקה,

ואם הוא יצום תוך כדי לקיחת האנטיביוטיקה,

זה יכול, כמו שאמרנו, לסבך אותו עם הכליה.

ולכן, שלא יעשה קונצים,

תאמר לו שהוא חייב לשתות.

אולי באכילה הוא לא צריך לאכול, כן יאכל, לא יאכל, זה לא כל כך משמעותי,

אבל עיקר הבעיה היא השתייה.

ולכן אין לו אפשרות להקל בדבר ולצום,

אלא חייב לשתות גם מחר.

אני חוזר לנושא לגבי אותו הכהן.

כשאדם אוכל או שותה מחר,

יכול לאכול ולשתות כרגיל.

רק לגבי יום הכיפורים, מרן כתב לנו את דברי הראש והטור בסימן תרש יח שיאכל וישתה פחות-פחות מכשיעור, שם זה דחויה.

דוחים לצום מיום הכיפורים בגלל חולה שיש בו סכנה.

אבל כאן אצלנו, מעיקרה חכמינו לא תיקנו את הצום גם לחולה שאין בו סכנה.

ולכן, כיוון שזה הותרה,

הוא לא חייב להימנע ולאכול מעט כל עשר דקות, אלא יכול לאכול כרגיל,

וכאן אין את החומרה האמורה.

אם זה לא תיקנו חמדי ארץ חודש שלא מחליטה בפועל?

מחלוקת בין אמר שם לאור לציון וצריכה לצום.

אני חוזר לנושא כהן יחיד. אמרנו שיצא החוצה.

אבל אם יש עוד כהנים אחרים,

לא צריך לצאת החוצה. ייתנו לכהן אחר שצם,

שהוא יעלה על יד כהן.

לפעמים הכהן הזה הוא כהן יחיד,

אבל יש בדיוק עשרה.

אז אם הוא יצא החוצה,

אתה נותן לישראלי במקומו,

איך יוכל הישראלי להתחיל ברכות השם המבורך?

אין שם עשרה, יש רק תשעה.

ולכן אין ברירה במקרה הזה.

נסמוך על המקלים בדבר.

יאמר הגבאי,

אף על פי שיש כאן כהן, ישראל במקום כהן יעמוד בכבוד.

אין כאן חשש שיגידו עליו חלילה שהוא בן גרושה או בן חלוצה.

הנה, הוא הדגיש החזן,

הגבאי אמר, אף על פי שיש כאן כהן, אנחנו מודים שהוא כהן,

אבל בגלל שהוא נאלץ לאכול ולשתות,

הוא לא ראוי לעלות לתורה עכשיו,

ולכן מכבדים במקומו את הישראלי.

כך יעשו כשאין ברירה אם אין מניין בצמצום.

אבל אם יש מניין ברווח, לא כדאי לעשות כן,

אלא הן לגבי ברכת כהנים והן לגבי עלייה לספר תורה,

הנה ראוי שיצא רגע אחד החוצה,

התחיל הישראלי את הברכה אשר בחר בנו מכל העמים,

יוכל מייד להיכנס בחזרה.

מרן מחלק בין כל ימות השנה לבין צום.

מרן למעלה בסימן קלדה אומר שלגבי זמנים רגילים,

ימים רגילים, שני וחמישי או בשבת.

לפעמים הגבאי אומר לכהן,

תשמע, יש לנו גם חתן וגם אבי הבן.

למי אני אתן את העלייה?

למי שאני אתן,

האחרים יכעסו עליי. תעשה טובה, תוותר,

כדי שנוכל לעלות שלושה עולים, גם חתן וגם אבי הבן, והכול יהיה בסדר.

והכהן מוחל על כבודו, כבודו מחול.

הרי כל מה שהכהן עולה ראשון זה רק מצעד דרכי שלום,

אז כאן, אדרבא, דרכי שלום, שהוא יוותר, והוא מוותר.

לפי דעת מרן הוא לא חייב לצאת החוצה.

רק בברכת כהנים חוששים שיגידו עליו בין גרושה ובין חלוצה. כאן לא, כאן עיקר הדבר, ולכן לפי דעת מרן שם אין צורך שהכהן יצא החוצה. אבל כאן אצלנו הדבר יותר חמור, מרן כאן כן חשש.

ואף על פי כן, אם המניין מצומצם, כמו שאמרנו,

כיוון שהחזן אומר אף על פי שיש כאן כהן,

האמירה הזו באה לאפוקה שלא יצאו עליו לעז,

ואז יוכל אותו הכהן להישאר בבית הכנסת.

כך גם לגבי לוי.

הלוי, אם הוא צם, עולה. אם הוא לא צם, אין אפשרות לתת עלייה ללוי,

אלא יעלה הכהן פעמיים.

אם זה היה ישראלי,

אז יעלו כל השלושה הישראלים,

יהיו אך ורק מאותם האנשים שצמים,

ואין אפשרות לתת לאנשים אחרים שאינם צמים.

פתיחת ההיכל, הקמת ספר תורה,

זה גם מי שאוכל,

גם הוא רשאי בלכתחילה לקחת פתיחת ההיכל, שם אין לך בעיה עם ברכה,

מותר בלכתחילה.

מי שהאכל יש לו יותר כוח,

יכול להרים את הספר תורה, אפילו אם הוא כבד מאוד,

אז ייתנו לו.

אבל עלייה, העליות לספר תורה, הן בשחרית והן במנחה,

יכולות להינתן אך ורק לאדם שצם.

ואם האדם הזה צועק, אבל יש לו אזכרה,

אבא שלומד ביום שבע עשר בתמוז,

אז מה יהיה?

שיקנה את העלייה ויכבד את החכם. החכם ברוך השם צם,

אז הוא יעמוד שם ליד החכם,

אחרי שיגמור את הברכה האחרונה נותן התורה,

יעשו להשכבה, אשראי שראה את השם, מי שבירך, הכל.

אבל לעלות הוא לא רשאי, למרות שיש לו אזכרה,

כמו שאמרנו, הבעיה כאן...

ספק ברכה דבטלה.

יותר מזה כותב כנסת הגדולה אם האדם הזה מזדמן אצל אחינו האשכנזים והם כרגיל אומרים את השם יעמוד ראובן בן יעקב ויקראו לו בשמו אבל ראובן בן יעקב אכל לא יעלה לספר תורה בשום אופן לא רק אשכנזים גם אחינו בני ישראל המרוקאים עד היום כשבאים לעלות לספר תורה קוראים את השם

וקראו את השם שלו לא יעלה.

אמנם הגמרא אומרת אדם שקוראים לו לעלות לתורה ולא עולה חלילה וחס אנוש ייענש זה מקצר את החיים כי היא חייך ואורך ימך בזכות התורה למען ירבו ממכם וימו ביניכם על האדמה מכלל אין את השומע עליו אז אם כך זה סכנה הסכנה היא כשהוא ראוי לעלות לספר תורה ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו

וכאן הוא לא ראוי בגלל שהוא אכל ולכן אפילו שקראו לו בשם אין לו שום היתר בשום אופן לעלות לספר תורה. יש לנו סיבה אחרת. זו הסיבה שאנחנו הספרדים הפסקנו לקרוא לעולים בשם עד לפני 200 שנה כל עם ישראל היה קורא לאותם העולים בשם למה אנחנו הספרדים לפני 200 שנה חדלנו מזה?

בגלל התקלות האלה.

לפעמים אנשים לא יכולים לעלות משום מה ואז אתה מסתבך, אתה מסבך אותם ולכן הנוהג שלנו,

אתה רוצה לכבד אותו בעלייה תתקרב אליו,

אתה רוצה עלייה בכבוד אל תגיד שמות עדיף שלא להזכיר את שם העולה כדי לא להגיע לבעיות הללו אבל והיה אם כבר אמרו תפילא אחי המסקנה היא כמו שאומר הכנסת הגדולה לא יעלה כך כתבו להלכה הלכות קטנות בשם רבנו גבריאל

ושאר אחרונים וככה מסקנה להלכה ולמעשה שלא יעלה כדי שלא יבוא לידי ספק ברכה לבטלה.

מה ראויינו עולה יום שני וחמישי?

מה שאמרו כהן עדיין לא אמרו את השם ולכן אם הוא אכל זה יותר קל, כן. אם זה עולה ביום שני וחמישי קראו לו, אפשר לעלות? גם אם קראו לו ביום שני וחמישי אסור לעלות אם היו קוראים באותו יום שני וחמישי פרשת שבוע

לא היה להם שישה מטענים אלא רק ארבעה ולכן קוראים פרשת השבוע פנחס בן אלעזר אז היה והמנה להתיר לו לעלות אבל כאן אתה קורא ויחל משה קריאה של תענית ולכן בכל מקרה אין שום היתר, אין שום קולה בדבר לתת לו עלייה לספר תורה ולכן ישים לבא גבאי לפני שהוא מכבד ישאל את האדם הזה ישאל את הכהן או את הלוי האם אתה צם?

לצערנו הרבה אנשים נראים לנו כאילו הם בריאים ולפעמים יש להם איזו מחלה, איזו בעיה והם לא צמים, זה דבר שהוא מצוי בזמן האחרון ולכן כדאי שהגבאי יהיה זהיר בדבר.

לא, אין סכנה, בחי גבנה אין את הבעיה האמורה

זה כן, בבוקר כן, יש נשיאות כפיים רק לגבי מנחה אם הכהן החל לא יוכל לעלות לשאת את כפיו במנחה אבל לגבי הבוקר יכול לשאת את כפיו הלילה יורצנית של הגאון רבי יצחק הכהן רפפורט

בא לספר בתי כהונה הרב חי ופעל פה בארץ ישראל

לפני 250 שנה היה מרבותיו של הגאון חי. אצל הספרדים יש מחר רק קריאת ספר תורה אצל האשכנזים יש גם הפטרה לפעמים האדם הזה מזדמן אצל האשכנזים וכיבדו אותו בעליית שלישי.

גומר את הברכה האחרונה אז אומר לו גבי מביא לו ספר הפטרות ונראה לו תמשיך, אשר בחר בנביאים טובים אז הוא אומר לו אנחנו לא נהגנו בזה

לא נהגנו אבל כאן הוא כבר עלה על יד שלישי האם יכול לברך כמנהגם או לא המסקנה היא שכן בהלל אתה מברך וציוונו לקרוא את ההלל מי ציווה אותך אנחנו לא נהגנו בזה שם אתה צריך להיזהר מאוד בדבר אבל מה שאין כן פה פה אין את הלשון של הברכה וציוונו אלא הוא מברך אשר בחר בנביאים טובים גם אנחנו שלא

נהגנו אנחנו מודים בדבר שאותם שנהגו בוודאי יש להם על מה לסמוך ולכן יכול אותו האדם לברך את הברכות הראשונות האחרונות עד שיחתום ויסיים מגן דוד

לא נקרא שהוא אלא יכול אותו האדם שזכה לכבד מישהו אחר כמו שנהוג ולכן אין בזה שום חשש כלן ועיקר

אצל אחינו בני ישראל האשכנזים או המרוקאים מחר אחר הצהריים בתפילת המנחה מתעטפים בטלית ולובשים תפילין ולמה?

מסביר מרן בבית יוסף בסימן מ״ו אנחנו חייבים מדי יום ביומו להשלים מאה ברכות ביום רגיל קל מאוד אתה אוכל ארוחה על נטילת ידיים המוציא ברכת המזון עוד ארבעה ברכות

שניים או שלושה ארוחות ביום אתה משלים את מאה הברכות מחר, צום, בצום אין לך את אותן הברכות וממלגם אין אשר יצר אחרי ולכן חסר לנו להשלים את מאה הברכות לכן הנהיגו את המנהג היפה הזה להתעטף בטלית ובתפילין גם במנחה

אנחנו לא נהגנו בזה אנחנו הספרדים הירושלמים לא נהגנו בזה ואף על פי כן

אם אדם מזדמן יש לו בית כנסת קרוב לבית והוא רוצה להתפלל מחר מנחה עם האשכנזים או עם המרוקאים כיוון שהוא הולך להתפלל שם שלא יתעצל ייקח עמו את הטלית והתפילין ויברך נכון שאנחנו לא נהגנו אבל כאן אתה הולך למקום שכולם עם התפילין זה לא יפה לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות זה לא יפה שכולם מנחים תפילין והוא משונה מן הבריות

יש אנשים תמיד אוהבים להתבלט אם הגבאי יגיד יעלה ויבוא הוא יגיד לא יעלה ולא יבוא תמיד הוא להפך תמיד הוא אופוזיציה אופוזיציה לוחמת טוב אחד כזה הוא ודאי ירצה להיות בלי תפילין כדי שיראו שופוני יעלם שופולי ינס יש אנשים שהפתרון שלהם זה פסיכיאטר אני לא פסיכיאטר אני לא יודע איך לטפל בהם אנחנו מדברים על אדם נורמלי

אדם נורמלי, אדם מן היישוב, מן הראוי, כמו שאמרנו,

שגם הוא ינהג כמותם, יתעטף בטלית ובתפילין ויברך.

הרי הברכה שהוא בירך בבוקר, היה כאן אפסק כמה שעות,

ולכן הליבא לכול עלמא חוזר עוד פעם לברך כדי להשלים את המאה ברכות.

קיץ הספקתית יכול להגיד אפילו לבד?

יכול, אבל לא כדאי. עדיף שיהיה כמו כולם ולא יהיה שונה מהשאר.

במנחה מחר אחר הצהריים, כהן שצם מן הראוי שיעלה ויישא את כפיו.

כהן שאכל, לא. כך למדנו בגמרא במסכת תענית כו.

הגמרא אומרת למה בכל יום בתפילת המנחה אין לנו ברכת כהנים?

כי בזמנם, כשהיו אוכלים, היו גם שותים יין.

היום יש לנו כל מיני שטויות, כל מיני זיופים.

אתה שותה תה, קפה, קולה או דברים אחרים.

אז בזמנם לא היו הדברים האלה, אלא אחרי הסעודה שותים יין.

תראה, אחינו בני ישראל הצרפתים, איך הם אוכלים ארוחת צהריים.

לעולם על כל שולחנך תקריב, בקבוק יין,

יש להם את היין היבש ששותים אותו מיד אחרי הסעודה.

ולכן,

בגלל הגזירה הזו,

יש גם לחשוש לאותו שאכל ושתה.

אחי בן זין.

אחי בן זין.