הלכות ומנהגי תשעה באב: מגבלות לימוד התורה, גדרי חובת התענית לחולים ומעוברות, ותשובות הלכתיות למאזינים

 

- - - לא מוגה! - - - 

אנחנו מקדמים, כבוד הרב, בברכת ערב טוב. שלום עליכם, כבוד הרב.

ערב טוב וחודש טוב לידידיי ואהוביי באולפן ולכל המאזינים.

הערב נאמר מקצת מהדברים שלמדנו בגמרא ובשולחן הארוך

מההלכות תשעה באב.

מרן כתב לנו את ההלכות האלה מסימן תקמ״ט עד תקס״ב.

יש הרבה דינים, הרבה פרטים,

ונשתדל לומר חלק מהדברים.

המשנה במסכת תעלית בדף ל' מדגישה שביום תשעה באב כולנו אבלים על חורבן בית המקדש.

וכמו שהאבלים

בכל שבעה ימי אבלות,

אסורים ברחיצה,

שיחה, נעילת הסנדל, תשמיש, אסורים בשמחה,

ולכן אסורים גם בלימוד תורה.

לימוד התורה גם הוא משמח, כמו שכתוב,

נקודי השמש שרים משמחי לב,

ולכן אסורים עם ישראל ללמוד באותו יום

בנביאים כתובים,

משנה, מדרש, גמרא, הלכות, אגדות,

כל זה אסור.

כך גם,

אבלים בתוך שבעה ימי עבדותם גם כן אסורים

בכל זה.

אבל קורא הוא באיוב ובדברים הרעים שבירמיה.

יש לנו כמה דברים שאינם משמחים את האדם, אלא מעצבים אותו,

ולכן אותם הדברים מותרים גם לאבלים

בכל שבעה ימי אבלות, כמו שכתב מרן

ביורי דעה סימן שפד,

כך הוא עדין גם ביום תשעה באב.

והם,

מותר לנו ללמוד איכה.

ספר איכה חיבר אותו הנביא ירמיהו.

זה לא כמו היום שעושים אחרי המחדל,

עושים ועדת חקירה,

מה שנקרא ניתוח לאחר המוות.

כאן לא. כאן

הייתה התראה.

הקדוש ברוך הוא נתן את ספר איכה על ידי ירמיה הנביא.

לך ותיתן את זה למלך.

ולצערנו המלך לא שעה,

שרף את מגילת איכה, לא פחדו ולא קרעו בגדיהם,

כך שלא הועיל הדבר וקרה האסון, קרה מה שקרה.

כל אותה הנבואה, לצערנו, התקיימה אז באותו חורבן הנורא.

כשאדם קורא את ספר איכה, בוודאי שזה לא משמח כשרואה את כל הדברים הקשים שקרו לעם ישראל.

כך גם ספר איוב.

יש שם בתחילתו את האסונות האישיים שהיו לאיוב.

הבן שלו מת, עוד זה מדבר, וזה בא ויאמר, פיגוע שני, וכן הלאה.

אחר כך יש את הוויכוחים בינו לבין חבריו,

וגם הוויכוחים האלה, הדברים שנאמרו שם,

גם הם לא מהדברים שמשמחים את ליבו של האדם.

כך גם דברים הרעים שבספר ירמיהו,

גם שם הנבואות האם, לצערנו, התקיימו,

וגם שם

ויש היתר ללמוד בהם ביום תשעה באב.

זה לא רק ללמד אותם גרסה בעלמא,

אלא גם ללמוד מדרש איכה,

או פירוש איכה, פירוש איוב,

כל הדברים האלה, עם הפירוש, גם כן מותר.

כך גם אנחנו רשאים ללמוד מסכת מועד קטן מדף יח' והלאה.

פרק אלו מגלחין.

יש שם דיני מנודה,

מוחרם,

או דיני אבלות,

שהגמרא שם ממצה את העניין.

גם הגמרא בסוף תענית,

מדף

כו עד דף למד, או גיטין נו נו זין,

גם כן עוסקים בנושאים האלה.

שם הגמרא בגיטין עוסקת בנושא החורבן בעיקר בית שני,

או האסון שקרה ביום תשעה באב, נפילת ביתר,

אחרי 52 שנה מחורבן בית שני.

כל הסיפורים,

סיפורי החורבן האלה, נאמרו שם.

גם לומד ג.ט.נ.ו.נ.ז. בוודאי שלא יבוא לידי שמחה, ולכן גם זה מותר בלכתחילה.

אדם שרוצה ללמוד הלכות שבת, או דבר אחר, על ידי הרהור.

כפי דעת ספר המערות מותר,

שהרי נאמר שמחה לאיש במענה פיו,

דווקא בפה יש שמחה עליו הכי לא.

אבל המהריל הוא מרן בשולחן ערוך סימן תקנד,

סעיף ג, אוסרים ללמוד גם בהרהור.

והסיבה היא,

אמנם כשאדם לומד בפה השמחה היא גדולה,

אבל כשאדם מהרהר זה לא אומר שאין בכלל שמחה.

השמחה היא פחות, אבל השמחה קיימת.

ולכן אין היתר לעסוק בנושאים אחרים,

ואפילו במחשבה גם לא בהרהור.

יותר מן הכלל סדר התפילה.

ערבית שחרית מנחם, מתפללים כרגיל,

למרות שחלק מהתפילה הם דברים שנאמרו בחומש, בתנ״ך.

אפילו אחרי אנחנו לומדים אותם מדי יום ביומו, קוראים אותם,

ומתפללים את הדברים בדרך תחינה,

ולכן זה במציאות לא משמח,

ולכן התפלל את כל התפילה.

מתחיל מפרשת הקורבנות,

אומר פרשת העקדה, משנת איזה ומקומן, מדרש עוד ישמעאל.

כל סדר התפילה אומר מההתחלה עד הסוף,

ולא מדלג כלל.

גם בשירת הים,

גם שמה אין דילוג, אנחנו אומרים אותה כרגיל.

אומנם היו קהילות שהיו במקום זה אומרים מעת

שירת האזינו,

אבל על פי דברי המקובלים אין לשנות.

ולכן כשיש לנו מחלוקת בין הפשטנים,

תמיד הקבלה מכריעה, בפרט בענייני תפילות.

כך גם לגבי אמירת נקדישך ונעריצך.

היו קהילות שהיו אומרים בתשעה באב ושחרית ומנחה, במקום נקדישך,

היו אומרים משנים ונקדש את שמך ועולמך.

גם זה לפי הקבלה לא טוב,

ולכן המסקנה היא, גם ביום תשעה באב צריך לומר נקדישך ונעריצך.

או ברכת שים שלום טובה וברכה, היו קהילות שהיו משנים,

כיוון שהאבלים,

אנחנו, עם ישראל, אסורים באמירת שלום,

ולכן היו אומרים, במקום זה, שלום רב, עמך ישראל תשים לעולם.

אבל גם בזה, לפי הקבלה, לא כדאי לשנות,

אינם מתפללים כרגיל.

כך גם אנחנו אומרים את

פיתום הקטורת כצעד שאחרי קווה.

ולכן האשכנזים לא כולם היו אומרים מדי יום ביומו,

ולכן הרמה בסימן תקנט דן אם אומרים את זה ביום תשעה באב או לא.

אבל אנחנו, שרגילים מדי יום ביומו,

להקפיד

לומר שלושה פעמים פיתום הקטורת, פעמיים בשחרית, פעם במנחה,

ודאי שגם ביום תשעה באב אומרים את הכל כרגיל,

ואין לשנות כלל ועיקר.

כך גם חזן שרוצה בליל תשעה באב לשבת ולהכין את הפרשה

כיתולדבנים או בייחל משה, כדי שיוכל לקרוא היטב,

אין בעיה הרשאי מלכתחילה לחזור ולשנן את הדברים.

נחלקו גדולי האחרונים לגבי

פרשת

קדושתי כל בכור והיה כי יביעך.

אנחנו רגילים מדי יום ביומו, אחרי שמנחים תפילין,

קוראים את הפרשיות הללו כמו שכתב הרמב״ם.

אבל הדבר הזה לא הוזכר בגמרא,

ולכן הגאון עומד ישעה בן גור מספרו גדולות אלישע,

בסימן תקנד,

הוא מפקפק באמירתם.

אבל חברו הגאון רבי יוסף חיים בבן איש חי תולה את הדבר במנהג,

ואדם שרוצה לומר את אותם הקטעים אחרי הנחת השפילין,

רשאי גם זה דבר שרגילים בו מדי יום ביומו, וגם הוא לא משמח,

כך שאפשר בלכתחילה לאומרו.

נחלקו האחרונים לגבי אמירת תהילים,

הראי שהיה מסוף הראשונים ובעצמו היה קורא תהילים.

ולכן גם גריסה לבוא ולגרוס תהילים,

גם זה לא משמח את ליבו של האדם, אומרים את זה דרך תחינה כעין התפילה, ולכן גם זה מותר הן לגבי אבלים בתוך שבעה ימי אבלותם והן לגבי תשעה בעם.

כך הוא הדין גם לגבי לימוד מוסר.

אמנם נחלקו בדבר נווה שלום ושאר האחרונים,

אבל המאירי

כותב בפירוש להתיר לימוד מוסר, ולכן גם זה בכלל היתר.

הבעיה היא

שיש היום סגנון של לימוד מוסר בצורה שונה.

בזמנם, בדורותם, לימוד המוסר היה קצר ולעניין.

אנחנו רואים את ספר שבט מוסר,

ספר שחיבר אותו הגאון רבנו אליהו הכהן.

יש שם דברים חזקים מאוד, דברים קשים.

אם לפני שהאדם לומד באותו ספר מוסר, אולי הוא חושב

שהוא מלמדוו צדיקים, או קרוב לזה,

כשהוא קורא שמה הוא רואה עד כמה הוא רחוק עדיין מעבודת הבורא.

ולכן דבר כזה בוודאי

לא משמח.

אבל היום בסגנון של הדרשנים הם אומרים לנו דברי מוסר,

דברי אלוקים חיים.

אבל הם לא אומרים בסגנון הזה.

הסיבה היא, אם הוא יאמר בסגנון של שבט מוסר, מי ישמע אותו?

אם הוא יבוא לדרוש ויאמר דברים כאלה קשים,

הגבאי יצטרך למסור לו את המפתח, לומר לו, אדוני הרב,

כשתגמור,

תסגור את בית הכנסת.

לא יהיה מי שישמע ולא יהיה מי שירצה לסגור.

עד כדי כך,

לאנשים קשה להם היום לשמוע דברים קשים.

וכן,

עושים מבחינה רוחנית את מה שעושה הרופא בגשמיות.

כשצריך לתת לילד תרופה והתרופה היא מרה,

אז עוטפים את זה עם הרבה סוכר,

כדי שהילד ירצה את הסוכרייה הזו שהיא גם תרופה בשבילו.

כך גם עושים אותם חכמי המוסר.

אומרים להם את המוסר,

אבל אומרים להם את זה בצורה של משל ונמשל,

מטבלים את דבריהם במעשיות, בבדיחות וכיוצא בזה.

ולכן, אין ספק שדבר כזה כן משמח.

אני רואה אנשים שיוצאים מתוך שיחה מוסרית,

שומעים דברי אלוקים חיים,

את הגאון רבי יעקב חיים סופר או רבנים אחרים.

אתה רואה אותם יוצאים משם, שמחים וטובי ללב.

לא ראיתי מישהו יוצא משם עם דמעות ובחיות,

אבל דבר כזה ביום תשעה באב יהיה אסור, גם זה בכלל הדברים שמשמחים.

אפשר לשמוע את הרב, את הקלטות שלו, בכל השנה כולה,

חוץ מיום תשעה באב.

יום תשעה באב, בוודאי שהדבר אסור. כך הוא עדין גם לגבי הבנים בתוך שבעה ימי עבדותם.

כך הוא עדין גם על שיחות מוסר של הרב אמנון יצחק,

הרב מוצפי או האחרים.

גם הם אומרים דברים יפים,

דברים שהם מחכימים אותנו, דברי מוסר, דברי אלוקים חיים,

אבל הם רגילים לטבל את דבריהם בהרבה משלים, מעשיות, סיפורים,

ולכן גם זה שמשמח את ליבו של האדם,

יהיה אסור לשמוע את הקלטות שלהם ביום תשעה באב, או לאותם האבלים,

בישבעה ימי אבלות.

אני עובר לנושא אחר, נושא התענית.

עם ישראל צם.

אנחנו לא אוכלים ולא שותים ביום תשעה באב,

בפני חורבן בית המקדש חמישה דברים שהיו באותו יום מר ונמהר.

אותם המרגלים באו בליל תשעה באב, הסיתו, המרידו,

ויבכו העם בלילה ההוא,

ונקבע לנו, לצערנו,

בחייה לדורות.

ולכן, כולנו לא רק שיושבים על הרצפה ומתאבלים, אלא גם אנחנו נמנעים מלאכול ולשתות

כ-25 שעות מכניסת

צום תשעה באב בשעה

שבע וארבעים עד מוצאי היום במוצאי תשעה באב אחרי השעה שמונה.

אין הבדל בהלכות האלה בין אנשים לנשים.

האם לנשים לא קטעו צאן?

האם הן לא סובלות בצערה של השכינה, אמו אנוכי בצרה?

גם הנשים סובלות לא פחות מאיתנו בכל הדברים האלו.

ולכן,

החובה לצום לבנות אחרי גיל 12, גיל בת מצווה,

לבנים אחרי גיל בר מצווה,

ואין הבדל בזה בין בנים לבנות.

אבל לפני גיל הבר מצווה אין צורך

להקדים לעשות תענית שעות.

מה שמרן כתב לנו בהלכות יום הכיפורים בסיוון תרטז,

שצריך להקדים לעשות תענית שעות לפני הבר מצווה זה דווקא בתענית דאורייתא,

כמו כיפור.

אבל כאן, לגבי תשעה באב,

לא שייך לחנך אותו בזה.

שלמה המלך, שתיקן לנו חובה בכל דבר לחנך,

חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה,

דברי שלמה שייכים במצוות דאורייתא או דרבנן,

שיהיה להם המשך.

כאן מי אומר שיהיה המשך?

אולי שנה הבאה,

בעזרת השם יבוא המשיח, ולא יהיה תשעה באב.

אז על מה ולמה אתה מחנך אותו לצום הזה?

לכן המסקנה היא

שאין לנו צום תשעה באב כלל, ועיקר לגבי קטנים,

לא צום מלא ולא צום חלקי.

אבל למרות שאין חובה לחנך

את הילדים,

ראוי שלא לתת להם לאכול מעדנים.

מאכל או משקה ארתיק, גלידה, טילון, דברים אחרים,

שיש בהם עינוג את הדבר הזה, האבא ימנע מהם, יגיד להם היום תשעה באב,

שישתפו את עצמם בצער הרבים.

זה מה שרצוי לנהוג ולעשות.

הגמרא בפסחים נ״ד דנה לגבי נשים בהיריון.

והגמרא אומרת שם, פוסקת לנו ההלכה,

למרות שבשאר הצומות, צום גדליה וכיוצא בזה,

יש קולות מסוימות,

אבל כאן תשעה באב ויום הכיפורים שווים בעניין זה,

ונשים מעוברות ומניקות חייבות לצום.

כך פסקו לנו כל הפוסקים וכך פסק מרן בשולחן ערוך,

בסימן תקנד סעיף ה'.

כך כתבו גם רוב ככל האחרונים.

היחיד ששאל,

שהעמיד את הנושא בסימן שאלה היה הגאון,

רבי צדקה חוצן היה אב בית הדין בבגדד לפני כ-250 שנה.

הרב ראה שם את החום הנורא.

אם אצלנו החום הוא כ-30 מעלות בממוצע,

שם בממוצע זה מעל 40. כשיש חמסין, שם זה מגיע ל-45-50.

ונשים בהיריון היו סובלות מאוד.

הרב העיר את תשומת

ליבם של הפוסקים,

שאני רואה כמה הן סובלות בחום הכבד, ביובש הנורא הזה, בצימעון.

אבל הרב שמה לא מסכם את הדברים להלכה ולמעשה.

חכמי דורנו דנו בנושא הזה בהרחבה יותר.

והבעיה היא שירדה חולשה לעולם,

הדור האחרון מבחינה פיזית

הרבה יותר חלש מהדורות הקודמים.

והתוצאה מחמת הצום,

הרבה פעמים הרבה נשים מעוברות

מפילות את העובר

או ביום הצום או אחרי הצום.

כל אדם שרוצה יכול ללכת לבית חולים,

לבתי חולים, ולראות.

אם בכל יום יש לנו כאן בירושלים כעשרה לידות,

או פחות מזה מספר של הפלות,

במוצאי תשעבי אב תלך תראה

כל המחלקה מלאה עד אפס מקום.

אפילו הפרוזדור מלא במיטות.

גם מחלקת יולדות, גם מחלקה גינקולוגית,

והרופאה.

אם טוענים בחלקם הגדול אומרים שזה בא כתוצאה מהצום.

אתה רואה מכנה משותף של כל אלה שהפילו,

המכנה המשותף בכולם שהם עברו את היום בצום, ולכן

היובש גורם את ההתכווצויות ואת ההעפלה לאחר מכן.

ולכן דעתם נחרצת

שכל אישה בהיריון חייבת לשתות, חייבת לשבור את הצום,

ואינה יכולה להחמיר על עצמה.

על פי זה פסק הגאון רבי יעקב ישראל פישר בספרו אבן ישראל,

שנשים בהיריון חייבות לאכול ולשתות

גם ביום הכיפורים, קל וחומר בתשעה באב.

וכדבריו כך כתבו רוב חכמי דורן.

לעומתם,

הגאון הרב ולדינברג בספרו ציצי לעזר, כשהוא דן בנושא הזה, הוא טוען שזה עדיין מעוטה דמעוטה.

נכון, כשמרן פסק לנו בסימן שכט סעיף א',

שלא הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב,

שם מדובר כשהמיעוט הוא גדול.

אבל אם המיעוט הוא קטן מאוד,

לפי דעת הרב,

כאן אצלנו זה לא בגדר מיעוט שנצטרך להתחשב בו.

ולכן אישה רגילה בהיריון שאין לה פסיקה מהרופא,

לפי דעת הרב היא חייבת לצום.

אבל כמו שאמרתי,

רוב חכמי דורנו נוטים בנושא זה שהוא ספק נפשות להקל בדבר.

וכך ההלכה,

כמו שאמרנו, ספק נפשות להקל, מן הראוי

שאישה בהיריון לא תצום אלא תצטרך לאכול ולשתות.

אם היא לא שמעה לדברי חכמים,

אם היא צמה ואחר כך הפילה,

תצטרך אותה אישה,

תיקון.

גם אדם שהורג נפש בשגגה,

גם הוא צריך תיקון.

כך למדנו אתמול בפרשת מסאי,

קראנו אדם שהרג נפש בשגגה ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת,

הוא ינוס.

צריך ללכת לערי מקלט,

או לקדש נפתלי, או לשכם, או לחברון.

היום בזמן הזה אני לא אשלוח אותה לא לחברון ולא לאבו סננה,

אבל תיקון בוודאי שהיא תצטרך.

ולכן אישה חכמה לא עושה דבר שתתחרט אחר כך.

ולכן אם היא בהיריון, בין אם היא בתחילת ההיריון או שהיא באמצע, או בסוף, זה לא משנה,

מן הראוי שלא תצום כדי לא לסכן את חיי העובר.

גם אם היא אומרת, אני מרגישה טוב, אני מרגישה מצוין,

אני לא מרגישה חולשה,

השאלה היא איך התינוק מרגיש.

אנחנו דואגים לא לה כמו שדואגים יותר לתינוק,

ואולי הוא לא מרגיש טוב בצום,

ביובש הנורא שהיא גורמת לו.

ולכן מן הראוי שבדברים האלה,

שתלך על קו הדין, לפי הכלל שאמרנו, ספק נפשות להקל,

ולכן מן הראוי שתאכל ותשתה.

כל חולה, ואפילו חולה שאין בו סכנה,

מותר לו לאכול ולשתות.

חכמינו, תקנו לנו את חובת צום תשעה באב, לאנשים בריאים.

חולי במקום חולה,

ואפילו חולה שאין בו סכנה,

לא תקנו, לא גזרו חכמינו.

ולכן גם אישה אחרי הפלה או אחרי לידה,

עד חודש,

היא פטורה מהצום, היא נחשבת כחולה שאין בה סכנה.

אבל אחרי חודש, בדרך כלל,

היא מתאוששת והיא מסוגלת לצורך.

אלא אם כן היא מניקה מלא.

אם האישה הזו מניקה בפועל, והתינוק

לא מקבל שום תוספת, לא מטרנה ולא סמילק ולא דברים אחרים,

במקרה הזה נחייב אותה לאכול,

לא בגללה, היא ברוך השם, היא לא תשתה טוב,

אבל אם היא לא תאכל ולא תשתה,

לא יהיה לה חלב להעניק את התינוק.

ולכן, מחייבים אותה לאכול ולשתוק, כדי

שהתינוק יוכל לאכול ולשתות

ביום תשעה באב.

ולכן, כל אישה יולדת אחרי לידה שעבר יותר מחודש שבאה לשאול,

לא מיד עונים לה כן או לא, אלא קודם כל בוטים.

אם התינוק יונק מלא,

לא מקבל תוספות,

ואז היא כן צריכה לאכול ולשתות,

אבל אם הוא מקבל תוספות,

בזה היא צריכה לצום.

ביום תשעה באב ייתנו לו מאותן התוספות מהמטרנה,

סמילק וכיוצא בזה,

והיא תצום יום אחד.

רוצה הצום, היא תשתה הרבה חלב, תוכל עוד פעם לחזור ולהניק אותו,

אבל ביום הצום תצטרך לצום, כיוון שעבר יותר מחודש,

היא מרגישה טוב,

גם התינוק מסתדר בלעדיה, ולכן במקרה הזה תצטרך לצום יחד עם כל עם ישראל.

גם לאותן המעוברות ומניקות שהקלנו להן,

שיכולות לאכול ולשתות ביום הצום,

גם להן סיים מרן בדברי התוספתא,

שלא תאכלנה להתענג במאכל ובמשתה,

אלא כדי קיום אבלן. גם היא מוגבלת לא לאכול,

לא מהארתיק, לא מהגלידה, לא טילון ולא אבטיח ולא דברים אחרים, דברים מעדנים,

אלא תאכל רק דברים שיזינו אותה כדי שהצום לא יזיק לה.

חולה, במקרה הזה, אינו צריך ללכת לרופא.

רק לגבי כיפור אנחנו צריכים את האומדן דעת של הרופא כדי לקבוע אם יש סכנת חיים או לא.

אבל,

מה שאין כן כאן לגבי תשעבייה ושהוא דה רבנן,

חכמים מעיקרה לא תיקנו לגבי חולה ואפילו חולה שאין בו סכנה,

כך שכל אדם שיש לו חום גבוה וכיוצא בזה,

גם ללא פסיקת רופא, הוא רשאי

לאכול ולשתות

ביום תשעה באב.

אותם שהתירו להם חכמינו לאכול ולשתות,

רשאים לאכול ולשתות כרגיל.

זה לא דומה למה שכתבו הראש הטור והשולחן הערוך בסימן תר יח,

שחולה שיש בו סכנה צריך לאכול פחות-פחות מכשיעור.

שם אנחנו מגבילים אותו שבכל עשר דקות יאכל פחות מ-30 גרם,

או לגבי שתייה, בכל עשר דקות ישתה פחות מ-40 גרם מים.

שם לגבי כיפור זה דחויה ולא הותרה,

ולכן מגבילים אותו בצורת האכילה והשתייה.

אבל כאן לאותם החולים זה הותר לגמרי,

ולכן הם רשאים יכולים לאכול ולשתות גם כרגיל, אין בעיה.

אם הוא רוצה להחמיר על עצמו,

או האישה בהיריון רוצה להחמיר על עצמה ולאכול לאט לאט פחות-פחות מכשיעור, בבקשה, שיחמירו על עצמם.

אין בעיה, מותר להחמיר בדבר.

ואותו אדם שהחמיר ואכל בכל עשר דקות פחות מכשיעור,

יהיה רשאי אפילו להיות חזן או לומר ענינו.

הוא לא איבד את הצום לגמרי, לא איבד את התענית,

אם הוא רוצה, רשאי לעשות כן, אבל כמו שהדגשנו,

אין הדבר בגדר חיוף.

אני אסיים בסיפור שהגמרא מספרת לנו במסכת גיטין נ״ז.

הגמרא מספרת על ארוס וארוסה שנפלו בשבי, לקחו אותם למצרים.

בזמנם האירוסין היו עם טבעת.

היה מברך את הברכות,

בורא פרי הגפן ברכת האירוסין אשר הקדישנו במצוותיו ויציבנו על העריות

ואסר לנו.

היו מברכים ואחר כך אומרים

הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל היה מקדש אותה לפני עדים.

אם היא רוצה לעזוב אותו היא צריכה גט.

בזמנם האירוסין היו דבר חזק מאוד.

ואותם המסכנים הארוס והארוסה לקחו אותם בשבי.

כמובן שהשבהים רצו שיהיה להם גם ילדים,

שיהיה להם מהם גם,

אבל הארוסה אמרה לארוס

אל תיגע בי, אין לי ממך כתובה.

וכך היה, לא נגע בה.

כשנפטר, הספידה אותו ארוסתו, היא אמרה כך

סיפדו לזה שפטפט ביצרו יותר מיוסף.

יוסף עמד בניסיון אם זילך אשת אדוניו.

היא לא הייתה אשתו,

אבל כאן הייתי אשתו, מבחינת הדין מדאורייתא היא כבר אשתו.

ואפילו אחי, בגלל שלא היה כתובה הוא נזהר ולא נגע בי כל כך הרבה שנים.

הגמרא שואלת, אם כך, אם היו צדיקים כאלה,

למה הם נפלו בשבי?

למה הם סבלו?

והגמרא עונה, בגלל שלא התאבלו על ירושלים.

זה מראה את העונש הנורא לאותם האנשים שברוך השם יש להם בני חיי ומזוני בשפע,

ואולי הם לא מרגישים,

לא מתגעגעים כל כך למלך המשיח,

לא מרגישים את הצער הנורא של גלות השכינה מבחינת אמו אנוכי בצרה.

אדם כזה שלא מתאבל, חלילה וחס,

עלול להיענש כמו שם בסוגיה.

אבל אותם האנשים שבעזרת השם זכו והתאבלו כל הזמן על ירושלים,

אם זה בימי תשעבי אב בשנים שעברו או באמירת תיקון חצות מדי יום ביומו,

זכו וקיימו את דברי הנביא בעניין האבלות,

יקוים בהם גם את האבטחה.

כך אומר לנו הנביא,

שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה,

שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה.

אותם שקיימו כל צופייך נשאו כל,

יזכו בעזרת השם בסוף לנבואה שבסוף הפסוק,

בעזרת השם יחדיו ירננו

על ידי ביעד גואל צדק, במהרה בימינו אמן ואמן.

תודה רבה.

אף על פי שבראש חודשת מעטים בשמחה השומעים את כבודו, ברוך השם, יש שמחה של תורה.

תודה רבה על דברי ההקדמה לכבוד הרב. אנחנו מכאן לשאלות המאזינים, 025-666. ברשות כבוד הרב, אנחנו עם המאזין הראשון.

שלום.

שלום וברכה לכבוד הרב.

שלום.

רציתי לשאול את כבודו על נער שעושה בר מצווה, אם הוא יכול להקדים יום אחד לפני כן לעלות לעליית שלישי לתורה,

כפי שלמחרת הוא עושה את בר מצווה,

ואם אפשר גם לעשות לדבר מזה.

טוב, המאזין ירד. כבודו פחות או יותר קלטת את השאלה?

כן, שמעתי את השאלה.

הרמב״ם, פירוש המשניות, מסכת מגילה,

מביא את דברי הגאונים.

הגאונים, הראשונים, האחרונים, כולם דנו בנושא הזה.

והמסקנה היא, לא כדאי.

עדיף להימנע, לא לתת לילד את העלייה יום לפני,

אלא לבקש מהם לתכנן את העלייה לתורה אחרי.

לדוגמה, אם הילד נולד ביום ב' באב, היינו יום שלישי,

לא כדאי שמחר ייתנו לו את העלייה,

אלא יבקשו ממנו, יבקשו מהמשפחה,

שהילד יתפלל עמנו

ביום חמישי ד' באב,

זה יותר טוב, אז אליבא דקול עלמא יהיה רשאי

לעלות לתורה.

אם הם כבר באו,

ואם לא ניתן לילד עלייה,

יהיה כאן הרבה אגבת נפש, אולי גם מחלוקת,

אז מפני דרכי שלום אנחנו מעלימים עין וניתן להם עלייה,

כמו שכתוב ביחווי דעת.

אבל כשאין את הבעיה הזו, אין ענייה של שלום,

אלא אנשים חכמים ונבונים באים ושואלים אותנו מראש,

אנחנו רוצים לתכנן,

אז אומרים להם את העצמאות הבאה,

לא לתכנן את זה בזמן שיש ספק ומחלוקת,

אלא עדיף לאחר ולא להקדים.

נעבור למאזין הבא.

כן, אנחנו עוברים למאזין הבא ברשות כבוד הרב. שלום.

שלום.

שלום.

אני רוצה לשאול שאלה, כבוד הרב.

בתפילה,

לפעמים אחרי התפילה יש את נפילת הבים.

עכשיו, לפעמים, ביום שני,

אני מעט קצת, זאת אומרת, אני קורא לאט,

עכשיו אני אומר לד... איך אני אומר ויעבור?

אחרי זה אני קורא לדוד, ועכשיו הם כבר בעבור השני.

איך אומרים אל מלך? עכשיו אני צריך לעמוד כשאני אומר לדוד?

שמתי שאומרים ויעבור, או שאני לא צריך לעמוד?

בכל פעם שהם מגיעים ליג מידות,

תפסיק לרגע.

נניח הגעת עד חטות נעורי ושי. הגעת לפסוק הזה?

תעצור.

קודם כל תעמוד, תאמר את יג מידות,

ואחר כך תשב ותמשיך הלאה. כך תנהג

לפי הסדר.

כי יג מידות זה כעין דברים שבקדושה.

ואז אתה אומר יחד עימם,

וכשאתה תגיע ליג מידות, אחר כך תדלג את זה.

לא תצטרך לומר את זה ביחיד כשאתה אומר את זה אחר כך.

אפילו שאני באמצע לדוד, באמצע. אפילו שאתה באמצע לדוד,

מפסיקים באמצע לצורך אמירת יג מידות.

תודה רבה, כבוד הרב.

תודה לכם מאזין, של כוח לרב. שלום, ועוד מאזין?

הלו. שלום? שלום.

כן, כבוד הרב.

איזה שאלה, האם היום ומחר, בראש חודש, מותר לשמוע שירים?

לא כדאי, לא.

טוב, תודה.

בטח המאזין התכוון שירים ללא כלי נגינה.

שירים עם כלי נגינה.

שירים שלנו בלי כלי נגינה ודאי מותר.

כל הבעיה היא, אם כלי נגינה,

מן הראוי להימנע בדבר.

הגאון הרב קניבסקי היה מחמיר אפילו שירים בלי כלי נגינה.

אבל אנחנו מקלים בדבר הזה,

בלי כלי נגינה מותר, אין שום בעיה.

כן.

כן, אבל אם יש שירים יותר מדי שמחים,

עניין של מיעוט שמחה, מה הכוונה, כבוד הרב, הסביר העניין של מיעוט שמחה?

מיעוט שמחה,

הרי נאמר במשנה במסכת תענית, מי שנכנס, אב ומעתין בשמחה,

ומרן פוסק לנו את ההלכה בסימן תקנא סעיף א'.

וזו הסיבה שאנחנו נזהרים,

נמנעים, לא לשמוע כלי נגינה כבר משבע עשר בתמוז, לא רק מראש חודש,

לא רק מהלילה והלאה,

אלא

כבר

החל משבע עשר בתמוז.

נוהגים גם שאר תחנות רדיו ערוצים שהם חרדים.

לצערנו, יש אנשים שמכנים את עצמם שהם חרדי,

אבל בפועל הם משדרים מוזיקה כרגיל. איך אומרים? עסקים כרגיל.

זה לא מתאים, זה לא יפה,

ולא כך נוהגים אנשים בני תורה.

לכן היה ראוי,

כמו שעושים בתחנה שלנו, רדיו קול האמת,

שנזהרים, לא מביאים כלי שיר עם מוזיקה,

כך היה צריך שגם בתחנות האחרות

מכם ילמדו ויעשו גם האחרים.

כן.

אולי על אותן תחנות האמת תהיה נעדרת.

לצערנו, כן.

אנחנו עם מאזין נוסף, כבוד הרב, שלום.

ערב טוב.

ערב טוב.

שלום, כבוד הרב, השם ישמור לך, מדבר אריה מן אריה.

כן. הילד עושה בר מצווה בחטא באב.

כן.

מה כתוב תעודת זהות שלו? הוא נולד בחטא?

בחטא באב.

כן.

כן, זה היום עומדת שלו, העברית.

כן.

זה היום שהוא עולה לתורה בעצם.

נכון, הוא יכול לעלות לתורה, אין בעיה. הוא כבר בר מצווה באותו יום, באותו יום הוא נחשב לגדול.

יפה.

עכשיו השאלה היא, בקשר ללימוד תורה של ההפטרה של הפרשה,

אם הוא יכול לחזור, להתכונן.

יום חטא באב, יום שני, זה עדיין לא תשעה באב.

הכל מותר, אין שום בעיה. הוא יכול בימים האלה להכין את קריאת התורה,

לעלות לתורה ביום שני באב,

לברך את הברכות, לקרוא בתורה. אין שום בעיה בדבר.

ואם הוא ירצה, בשבת נחמו.

שבת פרשת ויתחמו.

לעלות לתורה ולקרוא את ההפטרה,

גם כן יוכל, אין שום בעיה בדבר, הוא רשאי.

מיום שני הוא נחשב לגדול לכל דבר ומצטרף גם למניין.

השם יברך אותך, כבוד הרב. שיהיה לכם בסימן טוב, במזל טוב, שאותו הנער

יזכה ללמוד בישיבה קדושה, יזכה ללמוד וללמד,

לשמור ולעשות ולקיים, בעזרת השם. אמן, חל לאמור כבוד הרב. לילה טוב לכם.

שלום, תודה רבה. ברשות גודל הרב, מאזין נוסף. שלום.

שלום.

ברור.

בבקשה.

שלום, כבוד מורנו ורבנו.

שלום.

צריך לשאול בקשר למי שאוכל תבשיל,

שיש בו מעט מזונות,

נגיד עם תפוחי אדמה ודברים כאלה. עכשיו,

הרוב בו זה בורא נפשות ואין בו שיעור של מזונות.

בהתחלה הוא צריך לברך מזונות.

האם אחרי זה הוא יכול לברך בורא נפשות?

נכון.

הוא יכול לברך בסוף בורא נפשות, כיוון שאין לו כזית נטו

ממה שהוא אכל מהמזונות, מהפתיתים,

ולכן יש לו כמות גדולה שהוא אכל מהגזר,

מהדברים האחרים, יש לו שם יותר מכזית. הוא יכול לברך לפחות את ברכת בורא נפשות.

אבל גם מה שאמרת, שהוא מברך בהתחלה רק מזונות,

כל זה אם זה מעורבב ממש.

אם לא מעורבב, לא.

בנושא הזה יש לנו תשובה בספר רב-פעלים להגאון רבי יוסף חיים,

ולא כולם מבינים את השאלה והתשובה שמה.

הסביר לנו מורנו ורבנו חכם בן ציון,

שהגאון רבי יוסף חיים ברב-פעלים שמה מדבר כשהוא מערב

את האורז, את הפתיתים, יחד עם הגזר, האפונה והתפוח אדמה.

כשהכול מעורבב, אז יש רק ברכה אחת בלבד,

ברכת בורא מיני מזונות.

אבל היום, כשאנחנו לא רגילים לערבב,

אלא בצלחת הגדולה אתה שם בצד אחד אורז,

בצד השני גזר, בצד השלישי תפוח אדמה,

וכל אחד ניכר בפני עצמו,

אז אין כאן בעיה כלשהו עיקר ואימו תפלה,

מברך על העיקר ופותר את התפלה.

אין כאן ניכר ותפל, אלא

כולם נחשבים כדבר עיקר,

וצריך לברך בורא מיני מזונות

בראש ובראשונה,

ואחרי זה לברך

בורא פרי האדמה על הירקות האחרות,

ואם יש שם עוף או בשר,

לברך גם ברכת שהכול.

כך שאפילו ברכה ראשונה,

הרבה פעמים הוא יצטרך לברך גם וגם,

כי אין כאן עיקר.

תודה רבה, כבוד הרב. אם זה רציתי לשאול בקשר לעוגה,

אם העוגה הרוב זה ביצים וכל מיני חומרים, ויש בה קצת קמח,

הוא גם יכול לברך בורא נפשות אחרי זה?

אפילו אם יש שם סך הכול 20% קמח,

גם בזה ברכה ראשונה יכולים להתיר לו לברך ברכת בורא מיני מזונות.

אבל ברכה אחרונה,

על מעט עוגה שהוא אכל,

הוא אכל סך הכול 40 גרם עוגה,

הוא לא יכול לברך את ברכת על המחייה, אלא עדיף שיברך בורא נפשות.

תודה רבה, כבוד הרב.

תודה רבה לך, אגב. אנחנו עוד מאזין אחד לפני קריאת שמע. כבוד הרב, שלום.

שלום עליכם עליכם, השרת, רבנו.

שלום.

שבוע שעבר,

אנחנו בפורת הוספנו את זה, אנחנו הולכים לעשות ליל שישי.

שבוע שעבר, בתפילת שחרית,

אני הגעתי בתפילת שחרית עד מלך מעולה בתשפחות, אמן.

הציבור היו קצת אחריי,

אז הנחתי את הראש ונרדמתי,

עד שכולם אמרו תהילות, ואז קפצתי מהשינה.

עכשיו, אני באותו שבריר שנייה,

היה לי מונח בראש שאני נמצא בקדושת היוצר.

ישר התחלתי קדושת היוצר,

עד געל ישראל ותפילה.

יותר מאוחר, אני התחלתי לזכר שאני יוצר. את החצי הראשון שלי יוצר לא אמרתי.

השאלה, מה הייתי צריך לעשות אחרי התפילה? לא גמר את כל הברכה, את שני הברכות?

מה אמרו לעשות?

מה עשית בפועל? חזרת או לא חזרת?

אמרתי, ברכת יוצר, בלי שילמו לך מלכות.

שם בכותל יש הרבה מניינים,

ולכן היית יכול לעשות דבר פשוט,

לבקש מהחזן, כשאתה אומר את הברכה הראשונה,

יוצר אור, מי יוצר עד יוצר המערות,

תאמר בקול ותכוון להוציא אותי ידי חובה.

אצל האשכנזים אומרים חצי בלחש.

לא יעזור לך הרבה אם חזן אשכנזי צריך ללכת במניין ספרדי,

היית שומע ממנו את העיקר.

כי נכון הדבר שבלכתחילה מצמידים את הברכות,

אבל אין הדבר הזה מעכב, ולכן מעיקר הדין היה צריך לחזור.

היית צריך לחזור במקום שאמרו להעריך,

אינו רשאי לקצר לומר רק את סוף הברכה.

אבל אם כשיש לך חזן שיכול להוציא אותך ידי חובה,

כדי שלא יהיה לך שום ספק, עדיף יותר היה לעשות כך.

באופן שאין, אז מה הייתי אומר?

היית צריך לחזור.

בשם המלכות.

כן. ואת כת יוצר.

כן. בסדר? עשו ברכה מאת השם הרב. אמן. הכל.

אמן. תודה רבה. אנחנו, כבוד הרב, נצא להפסקה של קריאת שמע על המיטה. כן, קריאת שמע על המיטה, הפסקה כמה דקות, ונחזור אחר כך.

תודה רבה. בבקשה.

אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

לי-לי-לי, לא-לא-לא-לא,

האמתה אלי מי-איומי.

די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, די, ד

בן-דה-דה-דה-דה-יום

את הטורי האלקוני בחמה נבחר,

את הטורי האלקוני ברחמה נבחר,

אני מלוכה, אתה תומך טוב עולה לי בכל עת ובכל זמן.

מלא,

איך תעזבני לנבשי מול אויב האכזרי?

איך תעזבני לנבשי מול אויב האכזרי?

טוב אביו טוב עשה למעני אלי אלי אביו בן גורלי טובה טובה טובה טוב עשה למעני אלי אלי אביו בן גורלי

דהואו אלי

וגואלי ואוהלי ואוהלי ליפי ליפי אליו יחשב

ליי לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה

כן, ואנחנו עכשיו במאזינים יקרים.

שבים לגאון הגדול הרב יעקב יוסף שליטא ולמאזינים.

שלום למאזין הנוצר.

שלום כבוד הרב.

שלום.

בקשר לראש כל שהוא מחלק את הכספים.

כן. האם הוא רצה לחלק לאחד באותו זמן,

שצריך לקבל את הכסף, ויש לשני יכול להגיד בעוד שבועיים לקבל.

למה לא?

כי הוא אומר שהאחד יש לו משכנתה,

הוא צריך לתת לו את זה עכשיו, ולשני זה לא בוער לו, אז הוא יכול לאפשר לו את זה.

בדרך כלל התורמים הם תורמים על דעת ההנהלה.

הגמרא מדברת לגבי שבעה טובי העיר.

אז כן, שבעה טובי העיר,

ראש הכולל שמרביץ תורה והוא אחראיין למקום, בדרך כלל התורמים מכירים אותו והם נותנים על דעתו.

ולפעמים הוא רואה שיש אחד שהוא בלחץ כלכלי נורא,

ואם לא ניתן לו בזמן, זה יגרום לו ביטול תורה.

הוא יצטרך ללכת, להסתובב לגמ״חים וכן הלאה.

על ידי שהוא מקדים אותו קצת,

אז בוודאי שזה ייתן לו רווח והצלה ויוכל להמשיך

ולהתמיד ולשקוד,

אז יש לו היתר,

יש לו רשות לעשות את הדברים האלה.

ולכן, אם שאר האברכים הם אנשים חכמים ונבונים,

ורוצים להרבות אהבת חינם,

הרי ירושלים חרבה לצערנו בגלל שנאת חינם.

אנחנו צריכים לעשות להפך מזה, כמו ששומע הרב קוק,

שהגאולה בעזרת השם תהיה על ידי אהבת חינם.

צריכים לשמוע

מעטו של האדם הזה, שברוך השם זכה לקבל

את הדברים כדי שאותו האדם יוכל להמשיך ולשקוד על דלתי התורה.

אבל אם יש איזה אדם שיש לו ראש קטן,

והוא עלול לצעוק, עלול להקים מהומה, הוא לא יבין את כל המהלך הזה,

אז עדיף שראש הכולל יעשה את זה בחוכמה ובתבונה,

שיעשה את זה בצנעה.

שלא יעשה את זה בצורה שאותו אדם ייפגע.

אנחנו משתדלים למעט

במחלוקת בכל השנה, ובפרט בימים האלה.

הלילה זה אזכרה יורצאית של אהרן הכהן.

המשנה באבות, פרק א',

משנה י״ב, המשנה אומרת לנו,

הלל אומר,

הווה מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודם שלום, אוהב את הבריות ומקרבן התורה.

ולכן אם יש איזה אנשים שלא יבינו אותו,

אז הוא יכול לעקוף ולעשות את הדברים בצורה חכמה על ידי שייתן לו בצנעה.

אבל עקרונית יש לו סמכות.

רבות רם, זה בערך אמרת כיתה קודם מקבלים דוגמה,

וחצי השני בכלל לא מקבלים כלום.

בסדר, אני עכשיו לא נכנס לפרטי פרטים,

מי כאן מקבל, מי לא מקבל,

איך מה עקרוני זה אנחנו צריכים להבין.

אם כשאדם הוא מכהן כראש כולל,

התפקיד שלו לא רק לומר שיעורים, לא רק לקדם אותם ברוחניות,

אלא גם את הממון שהנדיבים תורמים, הם תורמים על דעתו.

שהוא ינווט גם בנושא הכלכלי, כדי שתהיה הצלחה גם ברוחניות.

ולכן עקרונית

יש לו סמכויות.

איך בדיוק פרטי פרטים, אני עכשיו לא נכנס לעיקרון הזה,

אבל האברכים צריכים להבין שלראש הכולל בדרך כלל יש סמכות, ואם הוא מתכוון לטובת הכולל,

עושה את הדברים האלה בצורה כזו או אחרת,

הם לא יכולים להתמרד.

מי שלא מוצא חן בעיניו, יכול לעבור לכולל אחר.

אף אחד לא מחייב אותו להישאר.

יש עוד מאות כוללים בעולם, שילך למקום אחר.

אפשר לשאול עוד שאלה, כבוד הרב?

קצת מהר.

כן.

בקשר לסעודת מצווה שרוצים לעשות לילד במצעדה כזאת, אבל בלי בשר ובלי מוזיקה, בלי כלום סתם, רק לעשות את המצווה,

כי פשוט הוא מאחר את הבר מצווה שלו ביום אחד.

האם אפשר לעשות את זה במצעדה בלי כלום?

בלי תזמורת ובלי בשר.

אתה מדבר על נער שצריך להיות בר מצווה? כן, יאכלו לו את זה ביום אחד.

איזה יום הוא נולד?

מה התאריך? אני לא יודע. תסכים למי לשאול את הכלאלה. אני פשוט לא יודע.

אם הוא נולד נניח ביום חמישי,

נולד בד׳ באב,

ואז הם עושים את הסעודה שיהיה להם עניין באותו יום, בוודאי שיש בזה תועלת.

זהו עיקר

הסעודת מצווה

שמדייקים באותו יום. לא, אבל אם הוא מאחר אותה? הוא מאחר אותה ביום אחד.

הוא מאחר אותה ביום אחד,

הבעל מסעדה אומר שרק ביום הזה הוא יכול לעשות את זה, והם גם לא... יום אחרי זה, אין לזה כל כך תועלת.

עיקר חגיגת הבר מצווה צריכה להיות באותו יום.

ולכן אם הם מאחרים את זה ביום אחד,

הם מאבדים הרבה מהתועלת

של חגיגת הבר מצווה.

הפתרון, העצה לדבר הזה ייקח.

השתדלו להביא בחור ישיבה שיסיים שם מסכת.

עכשיו, בסוף השנה, לקראת סוף השנה,

יש הרבה מתלמידי הישיבות שזכו ברוך השם ללמוד את כל המסכת, הם כעת עומדים לפני הסוף.

לא קשה היום למצוא בחור שיעשה להם את המצווה הזאת.

יביאו אותו ויתחילו ההתחלה לפני שיאכלו,

הוא יאמר קודם כל את הסיום מסכת,

ואחרי הקדיש אז ישבו לאכול.

רק אז יהיה לזה ערך חשיבות של סעודת מצווה,

וכך צריך לייעץ להם

כדי שהסעודה הזאת תהיה חשומה.

זה ברור שאי אפשר לעשות את זה עם מוזיקה, נכון?

יש מחלוקת אם אחרי ראש חודשיו בסעודת סיום מסכת,

אם יש יותר או לא, יש מחלוקת, ועדיף להימנע.

תודה רבה, תודה רבה. לילה טוב. מאזין נוסף, שלום.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב וחודש טוב. כבוד הרב,

רציתי לשאול אם יהיה זמן מסתר שאלות.

בקשר לקידוש של שבת בבוקר,

במידה ואדם מתפלל בנצח המה ועשה קידוש ואכל מזונות,

האם כשהוא חוזר הביתה

הוא יכול לפתוח את אשתו בקידוש נוסף, אפילו שהוא כבר נפטר מחובת קידוש היום?

כן, אין בעיה.

ועוד, האם חייב לעשות את הסעודה השנייה של שבת דווקא לפני חצות היום, או אפשר גם אחרי חצות היום? די, נו, בשעה שתיים, אני מניח.

יותר מהודר שיעשה את הסעודה לפני החטות.

בקשר לכביסה, ילד קטן שאוכל ומתלכלך במאכלי חלב,

מחליפים לו את הבגדים והוא מתלכלך במאכלי בשר, ואחרי זה מחפשים את זה ביחד וחונה ברתיחה,

האם עובר הלא טוב השאילת עם חלב אמו?

הכלל הוא דווקא כשאדם מבשל דבר שראוי לאכילה,

אבל כשהדבר הזה נפגם עם הסבון,

אז מעיקרה

הטעם הוא פגום,

אין בזה את הבעיה האמורה.

וכל אלה שמחפשים במכונת הכביסה,

לפני הרתיחה יש שם גם שביבי סבון.

ולכן כאן אין את החשש הזה ואין את האיסור.

דבר שני,

האישה בשעה שמפעילה את המכונה היא לא מתכוונת

לבשל בשר בחלב.

אין כאן דבר שהוא מתכוון,

וכמו שאמרנו, כיוון שאין כאן חשש,

אין כאן בעיה בדאורייתא, לכן הדבר מותר לגמרי.

אם אפשר, כבוד הרב, עוד משהו קטן.

יריעות ספר תורה, מה הקדושה שלהן, במידה ונופל ספר תורה, או חומה שלם של יריעות, נניח,

אם הן נופלות?

מלכתחילה צריך להיזהר בקדושתן, אבל

כל מה שכתבו דבר שמואל

ושאר האחרונים,

שאם נפל ספר תורה צריך לצום,

הכוונה היא ספר תורה שלם.

ולא מדובר על יריעה אחת.

ביריעה אחת אם נפלה מידו, בזה לא צריך צום,

אלא גם נתינת צדקה מספיקה לא צריך יותר מזה. כבוד הרב, האחרונה, מקווה בטבילה לפני תפילה. מותר אחרי המקווה לחפוף ולהתרחץ בסבונות?

כן. מותר רק שאעשה את זה בזריזות,

כדי שיספיק לתפילה בנצח המה.

כבוד הרב חודש טוב ומבורך. עוד אשתו. תודה רבה. עסקי למצוות.

עוד אשתו, תודה רבה. שלום למאזין נוסף.

שלום וברכה.

שלום. אני רציתי לשאול את כבוד הרב שאלה בהלכות ריבית.

עכשיו, השאלה היא קצת מורכבת.

דוד של אשתי הגיע אלינו ואמר לנו שהוא רוצה לתת הלוואה לחתן שלו

בסך 4,000 דולר.

אך אם הוא ייתן לו את זה ישירות,

ספק אם הוא יראה את זה בחזרה.

לכן, היות שאני מנהל גמ״ח דולרים,

ניגש אלינו ואמר לנו, קחו 4,000 דולר

ותיתנו לו את זה בתור הלוואה. כאילו, אתם נותנים לו את זה בהלוואה, יחתום לכם על שטר

לזמן מרובה שלא יהיה לחוץ, ולאחר מכן, כשיחזיר לכם, אתם תיתנו לי את הכסף.

הוא נותן לכם איזה ירוק.

ירוק, כן. עכשיו, כמו בירוק מדובר.

מה שקורה שלחתן שלו,

שהיא אשתו למעשה, היא בת הדוד של אשתי,

אז הם הזמינו אותנו לבוא ולנפוש

בבין הזמנים בדירה שיש להם אי שם בצפון.

קיבלו איזו דירה באיזה מושב,

ואנשים בדרך כלל הולכים לנפוש מעט. אנחנו גרים בבני ברק,

אז הולכים לנפוש בצפון.

ואנחנו עוד חוששים שייתכן שיש כאן

סממנים בהזמנה הזו,

אף על פי שייתכן שהיו מזמינים אותנו גם מבלעדי הנתינה של הכסף,

אבל היות שקיבלו סכום כזה גדול, וזה לא מקובל כל כך כזה סכום,

והם חושבים שאנחנו הבאנו להם את זה,

אז הם כנראה מרבים להפציר בנו שנבוא וכמה ימים לשם.

עכשיו, השאלה היא אם יש כאן ריבית, כי בתכלס זה לא כסף שלי.

כן.

אין שום בעיה, אתה יכול ללכת.

הכלל הוא כך,

לא אסרה תורה הריבית, אלא דווקא עם ריבית שבאה מיד לווה למלווה.

גם לפי הבנתם,

הם לא חושבים שאתם נתתם מהכיס שלכם,

אלא הם מבינים שנתתם את זה מהגמ״ח,

ולכן גם לפי הבנתם אין בעיה.

אה, כזה גמ״ח?

כן.

אפילו שבדרך כלל תחומים כאלו... אתה לא נתת כלום, הגמ״ח נתן,

ולכן, שוב,

אפילו לפי הבנתם אין כאן שום בעיה, אין כאן בעיה של והשם יסלח לה.

גם הם לא טועים בדבר,

וגם להם מבחינתם הדבר מותר,

ולכן אתם יכולים ללכת

לצאת לנופש,

אבל אם אתה הולך לשם,

תשתדל לזכות שם את הרבים.

אתה הולך להתפלל מנחה, תאמר שמה דברי תורה בין מנחה לערבית, אותם האנשים שנמצאים איתכם, שיזכו לפחות

לשמוע דברי אלוקים חיים, שההליכה שלכם תהיה גם לדבר מצווה.

עכשיו, רציתי רק לשאול עוד פרט קטן בנושא הזה.

גם אם מדובר שבדרך כלל הגמ״ח נותן הלוואות קטנות... אפילו אחי, אין הבדל.

אבל לא בסכום הזה.

אין הבדל, מה שהתורה התירה...

אם זה לא בא מיד דובל המלווה, התורה היא תירה לגמרי,

ואין הבדל בין אם זה כסף קטן או כסף גדול, ולכן

אין לנו שום בעיה במקרה הזה.

תזכו למצוות, חודש טוב וברך. אנחנו מאוד נהנים מהשיעורים, כל טוב.

שלום, תודה רבה. שלום, ברשות כבוד הרב, נורא עוד מאזין.

הלו, כן, שלום, כבוד הרב. יש לי שאלה, הלו?

כן.

יש לי שאלה, אני נמצא בבניין.

עכשיו יש דיירים.

עכשיו, השאלה שלי היא אם צריך לעשות עירוב,

ואם צריך לעשות עירוב,

מה קורה כשאחד מהשכנים הוא מחלה שבת בפרהסיה,

והאם, אין הבדל מזה בין אשכנזים וספרדים?

באיזה עיר אתה גר? האם בעיר שלכם יש עירוב כללי, עירוב טוב,

או שבעיר שלכם אין? איפה אתה גר?

אני גר בנתיבות.

מה קורה לעירוב שם? מי אחראי על העירוב? אנשים בני תורה?

העירוב שם מהודר, משוכלל? אתה יודע?

אני לא יודע, אבל יש כאלה שסומכים,

אבל אני גם לא סומך על העירוב.

הבני תורה סומכים על זה בדרך כלל?

חלק לא, חלק כן. תראה, אם העירוב הוא טוב...

אני לא סומך.

לא, אפילו אם אתה מחמיר,

החומרה היא בדברים שהם דאורייתא.

הטלטול בחדר המדרגות,

כל השאלה מתחילה בדרבנן,

כי כל מה שהתורה אסרה לטלטל מרשות האחיד לרשות הרבים,

דווקא רשות הרבים שאין עליה תקרה.

כאן, חדר המדרגות, יש בו תקרה.

וזה לא רשות הרבים,

אלא כל המחלוקת היא אם זה נחשב לכרמלית.

ולכן, אם אתה מחמיר בדאורייתא,

לא להסתמך על העירוב, לא לטלטל ברחוב,

אבל בחדר המדרגות,

בזה הדבר קל יותר.

יש אומנם מחלוקת במקום שאין בכלל עירוב.

האם מותר לטלטל בחדר המדרגות, או שיש בזה איסור דרבנן?

תראה תשובה בנושא הזה,

מורנו חכם בן ציון, בספרו אור לציון חלק א',

הוא כותב שמה להתיר.

הוא אומר שאין איסור לטלטל בתוך חדר המדרגות,

אפילו שהוא עובר יותר מ-400.

יש אומרים שהוא חזר בו.

תראה, באור לציון חלק ב', הם טוענים שהוא חזר בו.

מכל מקום, במקרה שלך, כיוון שבעיר יש עירוב טוב,

אז אם העירוב הוא נבדק מדי שבוע בשבוע, והוא טוב,

ושאין בו שום בעיה,

אז גם אם אתה מחמיר לא להוציא לרשות הרבים,

אבל אתה רשאי להרים את העגפים בתוך חדר המדרגות, אתה רשאי לסייע בדברים האלה,

בתוך המדרגות יש לנו צד היתר, צד כולה בדבר הזה. אפילו אשכנזי שיגע בבניין, הוא רוצה לחייב אותנו לעשות עירוב. לא, הוא רוצה לחייב אותנו לעשות עירוב בבניין.

למה לא? אם אפשר לעשות עירוב, להחמיר, לצאת ידי חובה לבאדיקו לעלמא, למה לא כדאי? אבל מה יעשה השכן, נגיד, ושמחרי שבב לפרט? שייקח ממנו קניין,

הדבר קל מאוד. אני אגיד לך עצה שהוא בוודאי לא יסרב לה.

תגידו לו, לאותו השכן, שאתם רוצים לתת לו בהשאלה ספר רזיאל המלאך.

האם יש איזה אדם שלא יסכים לקבל?

כולם ישמחו, זו סגולה טובה. הוא יחשוב שהבית שלו עכשיו יהיה מוגן, מלאך המוות לא יבוא את זה לו אף פעם.

ואז,

יש לי אחיזה.

אני נתתי פיקדון, אני יכול בכל רגע לדפוק,

לבקש, אני רוצה לקרוא, לקחת את הספר רזיאל המלאך.

כשאתה נותן לו דבר כזה,

ממילא אתה פותר חלק מהבעיה.

כך רגילים לעשות

עם אחינו בני ישראל שאוהבים את הסגולות,

הדור שלנו זה דור הסגולות,

כך שאנחנו פותרים את הבעיה בדרך הזאת. תן לו לשכן את העצה הזו,

כדי שתיכנסו אליו, יכבד אתכם בסבר פנים יפות.

תמיד הוא יברך אתכם על רזיאל המלאך.

אך ובזכות זרע זה אין המלאך ימרך אותו, שיהיה דתי.

אמן.

תודה רבה, כבוד הרב.

חודש טוב, ראש חודש טוב.

כן, שלום, תודה רבה. שואלת כבוד הרב גם מאזינה, כבוד הרב, שאלה,

אם היא הולכת פעם בחודש לכותל,

והיא רוצה לדעת האם צריכה לקרוע בגד, מה קורה אם היא הולכת בראש חודש עצמו לכותל?

אותה האישה שהולכת בכל ראש חודש אינה חייבת לקרוע,

כיוון שלא עובר שלושים יום והיא רואה את המקום,

כך שהיא לא חייבת בדבר, לא חייבת לקרוע.

אבל אדם שעבר עליו יותר מחודש,

אינה חייבת לקרוע, ואין הבדל בזה בין גברים לנשים.

אלא מהאישה שקורעת צריכה להכין קודם סיכות

כדי לסגור את המקום של הקרע, שלא אראה חלילה מבשרה,

כמו שכתב מרן כיוצא בזה, ביורד דעה סימן ש״מ.

אבל אם כאן במקרה שלנו היא הולכת כל ראש חודש, אין לה שום בעיה,

פתורה לגמרי, לא חייבת לקרוע, כלל ועיקר.

תודה רבה, כבוד הרב, ואנחנו עם מאזין.

שלום.

שלום וברכה.

רציתי לשאול את הרב, אני יוצא פה מלירה,

רוצה לצאת, יותר נכון, ביום ראשון, שזה לפני תשעה באב,

לעבור דירה.

כן. וזה לא בדיוק להרווחה בעלמא.

יש כמה סיבות לכך שאני עובר, אחת הסיבות שאני רוצה לעבוד דווקא בתהליך הזה, ולא אחרי תשעה באב,

נגיד יום רביעי,

כי יכול להיות חשש הפסד ממון אם אנחנו לא, כי זה הולך עם,

הרב יודע שמחריפים דירות,

מקבלים על זה משהו

בבין הזמן.

אז אם אני, זה, אז לא אספיק להתארגן אולי, ואז אני לא אספיק, הראשונים שצריכים להגיע זה ביום ראשון,

הראשון שאחר כך.

אז יכול להיות שלא אספיק להתארגן עם הדברים.

עכשיו, הסיבה זה לא בשביל שפה קצת צפוף אמנם, צפוף לדירה הזו, אני אגיד צפופה ואני אעבור לדירה קצת יותר מרווחת.

זה לא נקרא, לא נראה לי שזה נקרא רווחה בעלמא.

שם,

השאלה אם באיזה,

מסמנה מילתא,

לא כדאי להיכנס לזה, אני לא יודע. מה השטח של הדירה שלך שאתה גר בה היום?

אני לא יודע, מדויק. בערך.

זה אולי 80 מטר מרובק, לא, 90 אולי.

וכמה נפשות אתם בבית שיחיו? שבעה.

שבעה.

מרן בסימן תקנד סעיף כג,

מרן הביא את דברי הרשב״א,

שאפילו ביום תשעה באב,

אם יש הפסד מהקרן, דבר האבד,

מותר.

אז אם לגבי יום תשעה באב, קל וחומר בדוגמה שלנו, שזה לפני.

בהנחות חול המועד בסימן תקלז,

שם הפוסקים דנו בספק דבר האבד.

לדעת המהרשך, מותר.

גם לדעת החולקים שם, שהחשיבו את חול המועד,

איסור מלאכה בו, איסור דאורייתא,

כאן אצלנו, הליבא דקולה עלמא,

האיסור הוא רק דרבנן, מנהג.

ולכן אפילו ספק דבר האבד יהיה מותר אפילו בחול המועד,

אז כך גם לגבי המקרה הזה, אם יש לך חשש שיהיה לך הפסד מהקרן,

אם תתעכב ולא תעבור דירה בזמן,

אז יהיה צד להקל בדבר.

אבל סתם כך עקרונית זה בעיה מבחינת הדברים? אם אפשר בקלות לדחות את זה,

אם אתה יכול לדבר איתם

עם הצד השני, הם אנשים בני תורה, אנשים מרעי שמים,

תגיד לה, אם אתה לא מעוניין לעבור באותם הימים שיחכו לך עד יום רביעי,

אז עדיף באמת להמתין קצת, זה יותר טוב אם לא ייגרם לאף אחד הפסד.

אבל אם יהיה הפסד מהקרן, כמו שאמרתי, אין מנוס,

אז עקרונית יש צד היתר בדבר. ואיפה סתם ככה מקור האיסור? היא לאו הכי, בלו ההיתרים הללו.

איפה מקור האיסור?

המקור, הגמרא, כשאומרת, אומרת לגבי בית חתנות לבנו, ומרן כתב את זה,

זה בסימן תקנא, סעיף א', ושם האחרונים הם שדימו מילתא למילתא, כמו בית חתנות לבנו אדם שמח,

גם כל דירה להרווחה גם היא אסורה.

ככה העתיקו להלכה גם הבן איש חי ושאר הפוסקים,

ולכן בלכתחילה אנחנו נמנעים מהדבר הזה,

אבל במקרה שלך, אם יהיה הפסד מהקרן, זה מקרה יוצא דופן, יוצא מן הכלל, יהיה מותר.

יישר כוח, תודה רבה, רב, ערב טוב.

תודה לך, לילה טוב.

אנחנו עם מאזין נוסף, שלום.

שלום, ערב טוב.

רציתי לשאול לגבי מי שהכניס

לחם יותר מכזית לתוך טוסטר,

ואחרי הכלייה הגודל של הלחם מתכווץ ונעשה פחות מכזית,

מה עושים?

מה לגבי הברכות וכו'?

נטילת ידיים בלי ברכה,

מברך המוציא, מים אחרונים חובה וברכת המזון.

אפילו שזה פחות מכזית?

והסיבה היא,

זה לא נקרא פחות מכזית, אלא זה נחשב לכזית,

משום שאנחנו הולכים בכל דבר אחרי הנפח,

ולא הולכים למשקל.

תראה את דברי הרמב״ם

בפירוש המשניות

במסכת חלה.

כך כתבו הגאונים בהסבר דה שפתא,

כך דעת התוספות,

כך כותב מרן בספרו שאלות ותשובות אבקת רוחל בשם התשבץ,

וכך הסכימו רוב ככל האחרונים שהולכים תמיד לפי הנפח.

תראה את הגמרא בשבת ל״ה,

הגמרא אומרת לנו שההפרש בין המשקל לבין הנפח בדבר יבש הוא שליש,

ולכן אם הלחם היבש הזה שאתה לוקח ושוקד אותו הוא שוקל עשרים גרם,

יש בו בנפח יותר מכזית.

ולכן סיכמנו שתברך עליו ברכה אחרונה,

ברכת המזון, יאכלו הענבים ויפבעו.

תזכו למצוות, חודש טוב מאורך.

חודש טוב, תודה רבה. שלום, מאזין?

שלום.

כן.

שלום, מודה. יש לי שאלה לגבי בקעת הגומל.

לפעמים אני ואשתי יש אישה שנוסעת

והיא חייבת בבקעת הגומל. לאן היא נוסעת?

נוסעת של מעל 72 דקות.

מאיפה לאיפה?

בוא נגיד מהדרום, נוסעת עד

המרכז וחזור באותו יום.

כן.

אז השאלה, שאם היא מתחייבת, על הצד שהיא מתחייבת בבקעת הגומל.

כן. האם עכשיו, לפעמים בבית כנסת בימי שעים וחמישי היא לא יכולה להגיע, לפעמים אין בית כנסת שעזרה נשים פתוחה.

איך היא מברכת בבקעת הגומל?

תראה, בדוגמה שלך יש מחלוקת. זה לא פשוט, לא מוסכם שאפשר לברך הגומל אפילו לגברים.

קל וחומר באישה.

ולכן העצה היא כך.

יש אנשים רבים שמברכים הגומל.

יבקשו מאחד האנשים שמברך הגומל,

שהוא יאמר בקול רם ויכוון לפטור, להוציא ידי חובה את כולם מדין שמיע כעונה. הרי הגמרא אומרת שם שאפילו אם אמר לו בריך רחמנה

דאבך לן ולא לעפרה מועיל, קל וחומר כאן.

ולכן היא תבוא ביום שבת. לא חייבים דווקא בשני וחמישי.

הרי אין הגבלת זמן לברכת הגומל גם אחרי שבוע-שבועיים היא יכולה לשמוע.

ולכן עדיף יותר שלא היא תברך,

יותר מהודר, יותר יפה, יותר צנוע,

שאחד מהמתפללים,

אחד מהעולים לתורה שחייב בהגומל,

הוא יברך ויוציא אותה ידי חובה כזאת. אולי אותו חייב, כבוד הרב, יש לו אותו נסיעה כאילו נסע, אז מה, אפשר...

כן, אז יכול להיות שעוד...

אותו אדם נסע למירון וכיוצא בזה שהוא בוודאי חייב נסיעה ארוכה. צריך לשאול אותו?

לא, לא צריך, אנחנו מכירים אותו. לנו בבית הכנסת יש לנו אחד שקבוע,

הוא אוהב לנסוע למירון.

וכשהוא מברך הוא אומר בפירוש,

הוא אומר לפני זה,

אני מתכוון להוציא את כל הציבור ידי חובה, כל מי שחייב שיעמוד.

ואז הוא מונע טורח ציבור במקום שכל אחד יחזור עוד הפעם ויברך שוב ושוב.

במקום זה,

ברוב העם, הדרת מלך.

אחד פוטר, מוציא ידי חובה את כולם,

זה יותר מהודר.

אז גם אנשים בעזרת נשים, אלה שברוך השם אחרי לידה,

או אלה שאחרי נסיעה וכיוצא בזה,

כולם ישמעו ממנו פעם אחת.

זה הרבה יותר צנוע, יותר יפה, כמו שאנחנו עושים אצלנו בבית הכנסת,

כך תעשו גם אתם במקומות שלכם,

כך רצוי לנהוג ולעשות.

אפילו מתחילה בקשה בקטאגומל,

שהוא נסיעה.

אפילו שיש באמצע יישוב, זה גם נחשב... זה הבעיה. זה הבעיה, מה שאמרתי,

שהדרכים שלנו לא כל כך בחזקת סכנה כמו שהיה פעם.

אם זה היה ביהודה ושומרון, ודאי שהיה צריך לברך.

אבל במקומות שאתה מתאר, אינני יודע עד כמה יש סכנה, אינני יודע אם היה צריך או לא. ולכן,

במקום להיכנס לשאלות ותשובות, במקום להסתבך... לאט שדרות עוברים.

לאט שדרות, זה סמוך לאיפה הגבוש של עזה, שם.

עדיין. עדיין שם, ברוך השם, בסדר המצב. עדיין אין שם מחבלים ולא יהודה ושומרון.

לצערנו, בתוך שדרות נופלים קסאמים.

אבל מעבר לזה הכביש, מעבר לזה, הוא עדיין בסדר.

תמשיך להיות בסדר.

ולכן, כמו שאמרתי, הסיכום יהיה

יותר טוב שתצא ידי חובה על ידי אחד מהמתפללים שהוא חייב בברכת הגומל.

אולי שיאמר בפירוש, באיר היטב,

שהוא מוציא את כל הציבור ידי חובה.

תודה רבה.

תודה רבה.

כל טוב. אז כבוד הרב, אישה חייבת, כלומר, כשהיא נוסעת... עקרונית, עקרונית, כן.

בעלה לא יכול להוציא אותה? עקרונית, גם נשים חייבות בקורבן תודה. גם נשים צריכות לתת תודה לבורא עולם.

אם האישה עברה לידה,

או הייתה חולה, או הלכה במדבר וכו', כל אותם הדברים שאנחנו מברכים הגומל.

עקרונית, גם הנשים היו צריכות לברך את הברכה הזו,

ולמעשה,

כך היה המנהג של האשכנזים הירושלמים, גם האשכנזיות היו מברכות.

ויש מקומות שלא נהגו בזה. בני ברק, הנשים שם לא נהגו כל כך

בדבר הזה. אז מי שנברך, את עוברת על איסור?

לא, היא לא עוברת על איסור.

היא מפסידה מצווה.

אבל, איך אומרים, בגלל הנקודה של הצניעות,

ולכן נתנו את העצה היפה שאחד מהמתפללים,

הוא יוציא אותה ידי חובה,

זה טוב יותר.

אז פעם בחודש או פעם בשבוע?

יש כזה שהוא נוסע פעמיים-שלוש מחוץ לעיר.

אין בעיה. אם הוא נוסע נסיעות ארוכות מחוץ לעיר,

אז כמו שאמרנו,

הוא יכול לברך את ברכת הגומל אפילו בכל שבת,

כמו שאמרתי, יודיע לאנשים שהוא מוציא את כולם ידי חובה.

בפרט אם האדם הזה נוסע ביהודה ושומרון,

שלצערנו הדרכים שם בחזקת סכנה,

יש שם עדיין מחבלים, ולכן בוודאי שיצטרך להודות לבורא עולם

ולברך את ברכת הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוב.

קיבלנו כבר, כבוד הרב, שאלה בפקס.

האם צריך לברך על דבר שבתוך הסעודה לא היה צריך לברך עליו, מחמת שהיה טפל לעיקר,

אבל עדיין אינו שבע מאכילתו, ועכשיו אוכל בלי לחם?

אפילו אחי לא יברך, עדיף שלא.

לא יברך.

יש לנו כאן עוד שאלה,

התלבטתי לשאול אותה, אבל הוא לוחץ בפקס.

כתוב ברמב״ם, פרק ו' הלכה א',

מלכות דעות.

שאלה ארוכה. דרך בריאתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ומעשיו אחר רעיו וחבריו.

כן.

ונוהג במנהג אנשים.

במדינתנו ולפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולשב אצל החכמים תמיד כדי שללמוד מעשיהם ולהתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך

כדי שללמד מעשיהם.

ובכן, אם היה במדינה שמנגדותיה רעים ואין אנשים שהולכים בדרך ישרה, ילך למקום של רשע צדיקים.

נגיע לשאלה, לא נקרא את הכול. אם כן, השאלה היא על מה אנו סומכים שאנו מעורבים במדינה הזו עם החילונים? האם זה באמת שאנו צריכים ללכת למדבר?

כל מה שקראת בהתחלה,

כל זה דברי הרמב״ם.

הרמב״ם בחלק א', הלכות דעות, פרק ו',

שם הוא מתחיל בדברי שלמה המלך.

שלמה המלך אומר לנו, הולכת חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע.

ולכן, משום זה התורה נתנה לנו אחת מהתרייג מצוות,

מצוות עשה דאורייתא ובו תדבק,

וכי אדם יכול להידבק בשכינה. הרי נאמר, השם אלוהיך, אש אוכלו אל קנה.

אלא צריך אדם להידבק בחכמים, היינו שילך,

ישמע אותם, יקיים את דבריהם,

ועל ידי זו מקיים מצוות עשה דאורייתא.

הגמרא, במסכת

פסחים מ'ט, מרן באבן העזר, סימן ב', כתבו את דברי הגמרא שם, שבכלל ובו תדבק,

שאדם יעשה פרקמתייה לתלמידי חכמים,

ישיא ביתו לתלמיד חכם, יישא בת תלמיד חכם.

הגמרא שם אומרת את הדברים בצורה נחרצת מאוד,

ימכור אדם כל מה שיש לו ויישא בת תלמידי חכם.

בכל המצוות אנחנו יודעים, החובה היא מעשר.

המבזבז היה לבזבז יותר מחומש, וכאן

לקיים ובו תדבק.

כאן הגמרא אומרת, ימכור כל מה שיש לו.

אתה יודע שפעם היו צריכים לתת לאבא של הכלה מוהר?

היום אנחנו מקבלים, פעם היו נותנים.

אז הגמרא אומרת, אפילו ייתן כל מה שיש לו, ובלבד שיזכה.

כל כך המצווה הזו חשובה.

למה הגמרא מסבירה שם אם מת או גולה?

אז יהיה מי שיטפל בילדים שלו, שגם הם יהיו בעזרת השם תלמידי חכמים.

ולכן,

אין ספק שמה ששאל אותו המאזין הוא צודק

בכל הדברים, הדברים שהוא אמר, דברי אלוקים חיים.

והרמב״ם ממשיך שם ואומר,

שאם האנשים רעים, מושחתים,

יש פחד שאני אתקלקל ואלמד ממעשיהם.

אף אחד לא יכול לומר לי זה לא יקרה.

והרמב״ם מביא ראיה מירמיה הנביא.

ירמיה הנביא אומר,

מי יתנני במדבר מלון אורחים, אעזבה את עמי.

כולם היו מנאפים עצרת בוגדים,

ולכן ירמיה הנביא רצה ללכת למדבר, למערות והכוחין.

וזה מה שהרמב״ם מסיים,

שאם האנשים מושחתים,

אז שיעזוב את המקום.

אכן אדם ירא שמיים צריך להשתדל לגור אך ורק בסביבה שכולם אנשים יראי שמיים, בני תורה.

ברוך השם, יש לנו הרבה פינות, הרבה מקומות בעולם, ובפרט כאן בארץ ישראל,

ירושלים עיר הקודש, בני ברק, ביתר,

קריית ספר, אלעד, יש עשרות מקומות בארץ

שיש שם יישוב דתי,

השכונה כולה, אנשים בני תורה,

וזה מה שכולנו צריכים להשתדל, לנהוג ולעשות,

שאז בעזרת השם גם אנחנו נוכל להיות טובים.

אז בואו נלכת למדבר.

או, אז החזון איש, כשדן בקטע הזה של המדבר,

הוא אומר,

המערות, החוחין והמדברות

שאמר לנו הרמב״ם,

הם-הם הישיבות ובתי-כנסיות בדורנו.

כמו במדבר, אין שם הרשע שיקלקל אותו,

אז גם כשאדם הולך לישיבה,

אם פגע בך מנוול זה, יצר הרע, הושכו לבית המדרש,

שילך ויעסוק שם בתורה,

ועל ידי זה יינצל מאותם האנשים.

אלה הדברים של החזון איש,

שהם נכונים מאוד גם בדורנו, גם בזמננו.

ולכן אדם שזכה לבנים,

יש לו בן שאמור לסיים כיתה ח'.

הוא ציין

לעבור לשנה הבאה ללמוד במקום אחר,

צריך לרשום אותו אך ורק בישיבה קדושה.

כמו שאמרנו, כדי שיקוים בו,

הולכת חכמים יחכם.

הגמרא במסכת קידושין עוסקת שמה בנושאים האלה ואומרת לנו

עוזב אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה.

אומנות קלה ונקייה זהו לימוד התורה שלנו, ולכן צריך לשכנע את אותם האנשים שעדיין מהססים ולא מבינים את חשיבות הדבר.

לפעמים הם מתפתים.

אומרים לך, אני שולח את הבן שלי לישיבה מקצועית.

אני שולח אותו לקריית נוער.

אנחנו יודעים מה זה קריית נוער.

אתה רואה את המספרים, את הסטטיסטיקה,

ואתה רואה שרוב הנערים שמה לצערנו לא יוצאים משם בני תורה,

לא יוצאים משם שומרי תורה ומצוות.

רובם הגדול מתקלקלים.

למדו שמה עשרות אלפים במשך 60 שנה האלה.

תיקח את המספרים, תבדוק

מה קרה עם כל אותם הבוגרים.

הנה יש לנו דוגמה מוחשית.

הוד מעלת היועץ המשפטי שלנו,

מני מזוז, למד שם.

האם היום הוא שומר שבת?

הרי כולנו יודעים שהאבא שלו היה איש אלוקים קדוש.

חיבר ספרים יפים, יש לו ספר כרם שלמה.

היה גברה רבה, היה אדם שעמל בתורה, היה פסקן מעולה.

הוא בא מבית מצוין,

אבל כשהגיע לקריאות נוער אנחנו רואים את התוצאות.

אז מי יגיד, איזה אבא יוכל לומר, לי זה לא יקרה?

וודאי שצריך להשפיע, לשכנע את אותם ההורים.

יישר כוחם של הארגונים, יד לאחים, לב לאחים וכיוצא בהם,

לוקחים ומסבירים את הדברים האלה לאותם האנשים כדי שישלחו את בניהם אך ורק

לישיבות הקדושות.

אנחנו צריכים לנצל את הימים הבאים, ימי החופש שבאים עלינו לטובה,

ולקיים את דברי הלל הזקן,

שאמר לנו,

הווי מתלמידיו של אהרן,

שם הוא מסיים, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

לומר, אני אוהב בפה זה כלום,

מס שפתיים זה כלום.

אדם צריך להוכיח שהוא אוהב.

האהבה האמיתית היא,

כמו שאמר לנו הלל הזקן,

שנדבק במידתו של אהרן הכהן, שהלילה זה היורצייט שלו,

אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

ולכן צריך להשפיע, לשכנע את אותם האנשים שישלחו את בניהם

אך ורק

לישיבות קדושות.

ועל ידי זה, בעזרת השם, נזכה שיקוים בנו,

וכל בנייך למודי השם

ורב שלום בנייך.

נזכה, בעזרת השם, שיהיה לנו בנים,

תלמידי חכמים, גדולי תורה ויראי שמים,

שיזעקו את הרבים, ישראל אשר בך אתפאר.

זו השאיפה שכל יהודי צריך לשאוף,

ובעזרת השם, פניך כשתלזת

סביב לשולחניך,

הנה כי כן, יבורך גבר,

ירא השם.

אז לא רק אני צריך לעשות לעצמי את הדבר הזה.

אני אוהב לא רק את עצמי,

אני אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

גם כשיש לי שכן, חבר, ידיד בעבודה,

והאדם הזה עדיין נבוך.

הוא לא זכה לשמוע דברי אלוקים חיים, הוא לא יודע את חשיבות הדבר.

צריך להסביר לו את חשיבות הדבר,

שיעביר את בנו אך ורק לישיבה קדושה.

אנחנו זורעים במשך השנה.

כעת זהו זמן הקציר.

ברעייני יקצרו ללכת ולדבר,

לעשות את המכה בפטיש,

כדי שאותם האנשים, בעזרת השם,

יזכו לראות את בניהם זרע ברך השם,

תלמידי חכמים, גדולי תורה ויראי שמים.