יום השנה, כ' תמוז, ר' חיים נאה זצ"ל בעל השיעורים

- - - לא מוגה! - - - 

שכחת, נזכיר לך, מה עשית פעם.

הלילה ליל

היארצייד של הגאון רבי חיים נער.

בדיוק הלילה ליל פטירתו.

הרב היה גדול בתורה, תלמיד חכם, גדול, עצום ורב.

הוא נולד בחברון.

אז לפני מאה שנה היה יישוב יהודי גדול בחברון, שם הוא נולד.

בגיל עשרים ו היה צריך רב

בבוכרה סמרקנד

זה היה שם העיר.

הם פנו לאדמו״ר מחב״ד הקודם, הרייץ.

הוא מייד שלח לו.

אתה תלמיד חכם, יודע נכון, תלך לשם.

אצלהם, אצל חב״ד, מה שהרב״א אומר מייד, זהו זה.

אנחנו מתפנקים.

הרב אמר, מתרץ תירוצים, מתחמק.

אצלם אין חוכמות. הרב אמר,

מייד הוא נסע לשם והיה שם רב שנים רבות.

שם השפה הייתה בוכרית.

הוא למד בוכרית.

לא רק למד את השפה,

כשהוא הגיע היה עם מגבעת כמו האשכנזים.

אבל שם כולם לובשים תרבוש.

זה לא מתאים.

גם הוא היה לובש תרבוש,

את הגלימה של הבוכרים בחול ושבת.

הוא היה רק אחד מהם.

הדפיס להם גם שם ספרים,

כדי שידעו, לימד אותם הרבה,

הרביץ תורה ברבים.

לימים היה חסר רב בקהיר.

בקהיר הייתה שם קהילה קטנה של אשכנזים.

משנת תח, גזרות של חמילצקי,

מרחו לשם האשכנזים עד הדור האחרון.

עד לפני 50 שנה הייתה שם קהילה של אשכנזים.

והיו צריכים רב, שלחו לו,

ואז הוא עבר מסמרקנד.

היה רב תקופה מסוימת, הרב של האשכנזים בקהיר.

וגם שם חיבר ספרים.

הוא היה מרביץ תורה, לא רק אצל האשכנזים,

גם אצל הקהילה של הספרדים.

גם שם הוא היה מרביץ תורה,

וחיבר להם בזמנו ספרים בשם שנות חיים.

סדרה של ספרים, הלכות תפילה ועוד.

ספרים רבים הרב חיבר,

חלק מהם הדפיס שם בקהיר.

סוף ימיו הגיע לארץ ישראל,

וגם פה המשיך להרביץ תורה בישראל,

לא רק בספרים, שנות חיים, קצות השולחן,

אלא היה גם מרביץ תורה ברבים, תורה שבעל פה.

איפה הוא היה מלמד?

בית כנסת מוסאיוף.

ייבדל החיים ידידנו שמואל גלקרו ועוד.

זוכרים אותו.

אתם לא זכיתם להכיר אותו.

לא, אתה כן זוכר אותו.

זכיתם להכיר את האדם הצדיק הזה.

אז, בתקופה ההיא, לפני שבעים שנה, שישים שנה,

חלק מהמתפללים של מוסאיוף היו עולים חדשים מבוכר.

היו שומעים את השיעור שלו, היה להם לפעמים שאלה,

היו שואלים בבוכרית.

והרב היה עונה להם בבוכרית רהוטה.

הרב היה עונה להם תשובה.

כדי שיבינו מה ההלכה. זה היה כוחו של הרב.

אנחנו, אני לא יודע בוחרית, אם היה לי בעיה כזו,

היה אשכנזי טהור,

אבל כמו שאמרתי,

היה רב של הקהילות שלנו.

היה תלמיד חכם גדול, גדול בתורה וגדול גם בהלכה.

יש לו, כמו שאמרתי, את הסדרה של הספרים, קצת על שולחן ועוד.

אבל הפרסום שהרב קנה לו היה דווקא לא

בספרים האלה אלא בפרשה אחרת בנושא אחר.

עד לפני 80 שנה,

איך היו כל ההנהגה של המידות?

כל ההנהגה של המידות

היו כמו שאמרו חכמי הספרדים.

כך היה,

גם אצל האשכנזים כולם נהגו כך.

אבל אתם יודעים שהצלח, ציון הנפש חיה,

במסכת פסחים בדף ק״ח,

הוא המציא שיטה חדשה.

הוא אומר,

המידות השתנו, הביצה השתנתה, הכל השתנה.

ולכן,

אם אכלת עשרים ושישה גרם לחם,

אל תלך ברכת המזון, זה עדיין לא כזית.

צריך שיהיה יותר.

כי הביצה, רביעית, כל הדברים האלה, הוא מצריך שיהיה יותר.

כי דבריו, כך חששו לזה, חתם סופר ועוד.

כמו שאמרתי,

לא חששו, בארץ,

גם האשכנזים לא הלכו בדרך הזו.

עד שהגיע לכאן החזון איש, לפני שמונים שנה,

הגיע החזון איש לבני ברק, והוא התחיל לומר לרבים שצריך לחשוש,

ספק ברכות לאכן, צריך לחשוש לשיטת

הנודע ביהודה, הצלח, החתם סופר וסיעתיו.

מי השיב?

מי עמד בפרץ?

מי נלחם כאריה לטובת חכמי הספרדים?

זה היה הגאון רבי חיים.

הוא אמר, הוכיח שכל הדברים שאמר הצלח זה לא נכון, זה טעות.

תורת חכמי הספרדים, תורתם אמת, הכל אמת,

ולכן

גם אם אכלת רק 26 גרם לחם,

אתה יכול לברך ברכת המזון.

אכלת אפרסקים 26 גרם, תברך בוראי נפשות.

כך היה מנהג דורי דורות,

ובמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות לאכן.

והוא אומר את זה לא רק לנו, אלא גם לאשכנזים.

ולכן הוא חיבר ספר שלם כנגד החזון איש.

זה הקנה לו את הפרסום העצום אצל האשכנזים. תגיד להם,

איזה ספר כתב רב חיים נאה?

תגיד להם, קצות השולחן, שנות חיים?

שנות חיים זה שלו? הם לא יודעים בכלל.

אנחנו ראינו גם את השנות חיים שלו.

הם יודעים, תגיד להם שהוא חלק על החזון איש. אה, הוא בר פילוגתא של החזון איש בענייני המידות.

זה הם יסכימו איתך, זה הם יודעים.

אנחנו לא היינו צריכים, לא היינו זקוקים לכל הספר הזה.

לנו היה מנהג.

ולכן במקום מנהג לא אומרים ספק ברכות לאכן.

אצלנו הרביעי...

שבעים ושמונה גרם, וכן הלאה. אין לנו מנהג, לא חששנו לדברים האלה.

אבל הם,

האשכנזים, היו, כמו שאמרתי, בסימן שאלה,

עד שהוא בא ובירר את ההלכה.

כדי לבדוק

שההלכה היא כך,

הרי שם בגמרא לא כתוב גרם,

אלא כתוב על האצבע,

לפי הנפח של האצבע,

כדי להוכיח

כל מי שהיה נכנס למוסאיוף, הוא היה בא מוקדם לפני התפילה

והיה מודד לו את האצבע הזו, את האגודל.

כמה יש הרוחב של האגודל?

האם זה שני סנטימטר?

יותר? פחות?

הוא מדד ככה אלפי אצבעות של אנשים,

והממוצע, הוא כותב בספר שלו, מדדתי וראיתי שזה שני סנטימטר.

אז אני שומר לא.

לא, זה לא שניים, אלא יותר.

שניים נקודה, שתיים נקודה שלוש.

גם שם, בבני ברק,

הרב קנייבסקי,

הוא מדד כאן,

הרב קנייבסקי מדד שם, בבני ברק. כל מי שהיה נכנס לבית הכנסת היה מודד לו.

שם הוא כותב לו, הממוצע זה לא שתיים, זה יותר.

הוויכוח הוא למדוד כאן, במקום הכי רחב,

או יותר למטה.

זה הוויכוח, איפה מודדים.

זה לא בגלל שהוא מדד במוסאיוף לספרדים.

הרב קנייבסקי מדד אשכנזים.

האצבעות אותו דבר.

גם האשכנזים משלמים את אותו רוחב של האצבע.

הוויכוח היה, כמו שאמרתי, כאן או כאן.

איפה מודדים.

זה היה,

הרב לא פחד.

היה לו אומץ.

חזוני שהיה ענק שבענקים בהלכה, בתורה,

אבל הוא לא חשש.

אמר את דעתו וכתב את הדברים.

יש הרבה מאוד הוכחות כדבריו.

הרב כבר הלך לגן עדן,

אבל יש ספר מידות ומשקולות של תורה.

באמת מדרש בפנים, יש לנו את הספר הזה של הרב וייס,

שם מביא הרבה הוכחות

כדברי חכמי הספרדים ורבי חיים נאי.

אחת ההוכחות.

מי כתב לנו, מי פירט את הכל בהרחבה? הרמב״ם. על פי תשובות הגאונים הוא כתב ופירט.

שם הוא כותב דירהם.

כמה זה דירהם?

אז הרב טרח והלך ללונדון.

שם במוזיאון הבריטי יש מטבעות של דירהם מהתקופה של הרמב״ם, לפני 800 שנים.

אתה שוקל את המטבעות האלה,

כל דירהם הוא 2.9 גרם.

אתה אומר הרביעית זה 27 דירהם.

תכפיל 27 כפול 2.9,

יוצא לך 78 גרם.

זהו.

אתה אומר שהכזאית

זהו תשע דירהם.

תכפיל. תשע כפול 2.9 26 גרם. וכן הלאה.

אם לא היה את המטבעות האלה אתה יכול להתווכח. אולי כך ואולי כך.

יש לך

דבר שהוא ודאי.

וכן על זה הדרך.

יש הרבה ממצאים גם במקוואות שבארץ.

גם בדברים של הר הבית, בחפירות של הר הבית שהרבה ממצאים

ואת הכל כותב שם בספר מידות ומשקולות של תורה הוא כותב את כל הדברים בצורה יפה

בזמנו לפני 60 שנה

היה רמטכ״ל יגאל ידין ובן גוריון היה שר הביטחון, חתך לו את התקציב

אמר לו תפרק את החטיבה הזו לא צריך

אמר לא צריך זה סכנה

הוא התפטר, הלך

מה הוא עשה?

הוא היה ארכיאולוג, היה פרופסור לארכיאולוגיה

אחד הימים הוא מספר, כתב בעיתון

מצאנו במצד המקווה

שמעו מזה המרכז הארצי של תנת המשפחה הרב אלפריביון

אמרו לו, טלפנו לו, אנחנו רוצים לבוא

הוא שמע את הקול בטלפון, הוא אמר לו כבוד הרע, בן כמה אתה?

אמר לו אני בן 80 והחברים שלך בני כמה? יותר

אמר לו, עדיין אין כביש, אין מכוניות, אין רכבת,

איך תעלו? מה אנחנו נעלה?

תיאמו ובאמת הם הגיעו לשם, היה יום קיץ חם,

מה הרב ייתן להם?

מה הפרופסור ייתן להם? אולי זה לא כשר

אמר אני אכין להם מים קרים

הגיעו למעלה עייפים, מזיעים

והגיש להם את המגע של המים הקרים

הרב אלפרין רמז לו תזוז

הוא רץ מיד עם הסנטימטר

ומיד מדד את החור של ההשקה

בין המקווה לאוצר ששם נכנסים 100 גשמים,

יש חיבור

כמה החיבור הזה צריך להיות?

שלוש, ארבע, חמש סנטימטר? זה הוויכוח

בין הפוסקים, שפופר את הנוד

מדד צעק לכולם שלוש וחצי סנטימטר

זהו, ידעו שההלכה כמו חכמי הספרדים ורב חיים

אחרי זה לקח מים וברך שהכול

הם באו בשביל מה? בשביל לשתות מים?

למרות שהיה צמא ועייף, הוא רץ מיד

גם זה מהווה הוכחה

אם היה הפוך זה לא ראייה, תגיד אבנים שחקו מים

אבל הסלע לא בונה את עצמו במשך השנים

וכן הלאה, יש הרבה הוכחות

שמהן ראינו שהשיטה של חכמי הספרדים רב חיים נאי היא העיקר

ולכן אנחנו לא חוששים,

יש לנו מנהג ובמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל לא רק בידי עבד, אנחנו אומרים את זה מעיקר הדין גם בלכתחילה

אתה רוצה להחמיר במקום לאכול עשרים ושישה גרם אתה רוצה לאכול חמישים, שישים גרם

בן פורת יוסף האדם הזה יש לו תיאבון בריא שיאכל, למה לא?

המחמיר תבוא עליו ברכה והמרפסת הכרס שלו יהיה יותר גדול בסדר, מותר

אבל עקרונית אנחנו פוסקים הלכה כמו שהרב אמר

הרב חיים נאי, תורתו אמת וכל מה שכתב בספר מדוייר

בכבוד

דוד יעלה ויבוא וימכור לנו את הנר לעילוי נשמתו

של הגאון רבנו חיים נאי, בכבוד