סדר ליל ויום כיפור שחל בשבת: התרת עבריינים, כל נדרי, עטיפת טלית, וידוי וסדר התפילות

- - - לא מוגה! - - -

אני קורא בסימן תריטט מרן כאן בסימן הזה כותב לנו את סדר התפילה של יום הכיפורים אנחנו מתחילים בפיוט לך לתשוקתי ואחר כך אנחנו מוציאים את הספר תורה קל נדרי ואומרים בישיבה של מטה, בישיבה של מעלה, על דעת המקום ברחו ועל דעת הקהל אנחנו מתירים להתפלל את העבריינים. בדרך כלל, בכל ימות השנה אנחנו משתדלים להתרחק מאותם האנשים, מאותם העבריינים. יוצא מן הכלל יום הכיפורים. מי נקרא עבריין שעליו אנחנו מתכוונים בנושא הזה? מרן, ביורד על סימן ש״ד, כתב לנו 24 דברים שבית הדין מנדים. בדרך כלל, כל אותם הדברים, אם בית הדין נידה, האדם הזה מנודה מורחק. אם בית הדין משום מה עדיין לא ביצע, לא נידה, אותו האדם לא מנודה. שני דברים יוצאים מן הכלל. שגם אם בית הדין לא ידע ולא נידה, ברגע שאותו האדם נכשל ועשה את אותה העבירה, הרי הוא בנידוי. דבר ראשון, מקשה עצמו לדעת. דבר שני, אדם שמרים יד על חברו. הרמ״ה כתב את הנושא הזה בחושן משפט, סימן ת״כ. שם הוא הביא את חרם הקדמונים, שאם אדם חלילה נכשל בדבר הזה, מרים יד על חברו, היכה את חברו, הוא נלכד בחרם הקדמונים. וממילא, אותו אדם לא מצטרף למניין ופסול לעדות. כל השנה כולה אנחנו מתרחקים. יש שבבניקים כאלה שיש להם ידיים ארוכות, אנחנו מרחיקים אותם. אבל יוצא מן הכלל יום הכיפורים. גם ביום כיפור שאנחנו רוצים לקרב את האנשים האלה, אנחנו צריכים את ההתרה הזו. ולכן אתה אומר, אנחנו מתירים להתפלל את העבריינים. והגמרא מסבירה ואומרת, מביאה לנו כמשל, כדי שנבין את הנושא, הריח של החלבנה הוא בעצמו לא כל כך טוב. כשהוא מתחבר עם כל עשרה סממלי הקטורת, נותן ריח נפלא, ריח טוב. כך גם הקדוש ברוך הוא שמח שאותם האנשים, אותם העבריינים, באים להתפלל עימנו ביום הכיפורים. יש בזה הרבה נחת רוח לבורא עולם, אבל אנחנו קודם כל חייבים להכשיר את ביאתם לבית הכנסת, כדי שיוכלו לשבת יחד עימנו ולהתפלל. לאחר מכן אנחנו מתחילים באמירת קל נדרה. הטור מביא לנו את המחלוקת בראשונים האם קל נדרה הוא רק על העתיד או גם על העבר. אנחנו אומרים לחומרה גם על העבר וגם על העתיד, על שני הדברים, אנחנו אומרים את כל הדברים. תודה. הנוסח כתוב בכל המחזורים, הנוסח הוא מדויק, וברוך השם כל עם ישראל אומרים את הנוסח הזה כאן נדרל. בזמנם השפה המדוברת הייתה ארמית, ולכן עד היום אנחנו אומרים את כל זה בארמית. אדם שלא מבין ארמית, שייקח את המחזור לפני כן. ביומיים האלה יש לנו זמן, יש פירוש קצר למטה מהדף, ברוב המחזורים יש את זה, שייקח ויראה ויבין על מה המדובר, מה הוא קורא. מעיקר הדין אפשר לומר את כל נדרה גם בלי ספר תורה, אבל כשיש לנו את הספר תורה אנחנו מוציאים ואומר את הכל נדרה אם הספר תורה זה יותר מהודר. לפי הקבלה, מהו הספר כל נדרה? לוקחים את הספר תורה המהודר, המעולה ביותר שיש בהיכל הוא שיהיה כאן נדרה. את אותו ספר תורה אנחנו מייעדים שנקרא בו ביום הכיפורים אחרי מות שני בני אהרון, קריאת ספר תורה ביום הכיפורים, ששם אתה קורא איך הכהן היה מבצע את העבודה בבית המקדש. כל פרשת הקורבנות של יום הכיפורים נאמרה באותה הפרשה, אנחנו באים, לוקחים ספר מהודר כדי לקרוא את אותה הפרשה, ואותו ספר אנחנו גם מקדימים ולוקחים אותו בליל יום הכיפורים. כמו שאמרנו, יחד עם הספר הזה אנחנו אומרים את כל נדרה, ולפי הקבלה מי שזוכה בספר תורה הזה לוקח ואומר את הכל נדרה ושהחיינו, יש בזה תיקון גדול לעוון הידוע זרע לבטלה, ולכן אדם שהקדוש ברוך הוא נתן לו ממון, הון ועושר בביתו, ישתדל לעשות את המעשה הטוב הזה, לזכות בהקמת, בהרמת הספר תורה הזה, ותיקון גדול על העוונאו. כמה שיעלה לו, איזה מחיר אשר יושת עליו, בוודאי שהדבר הוא טוב ונחוץ. לא כל אדם יש לו יכולת, מי שזכה, הקדוש ברוך הוא נתן לו ממון, כדאי שישתדל ויזכה בהוצאת הספר תורה הזה. כמו שאמרנו, הכל נדרה הוא החשוב יותר מכל הספרים האחרים. אבל בית כנסת, קהל שאין להם ספר תורה, אם חלילה ספרי התורה שלהם פסולים, אפילו אחי, יכולים לומר כל נדרה, אין זה מעכב, אין זה לעיכובה שיהיה דווקא ספר תורה, אבל כשיש, בוודאי שחייבים להוציא את הספר תורה כדי לומר יחד עם זה, את אמירת קהל נדרה. אנחנו אומרים את קהל נדרה שלושה פעמים כדי לחזק את הדבר. אנחנו אומרים בליל פורים, יום פורים, ארור המן ברוך מרדכי, אנחנו חוזרים על זה שלושה פעמים. אתה אומר את ביטול החמץ, קהל חמירד יהיה כברשותי, כדי לחזק אנחנו חוזרים שלושה פעמים. בליל טז בניסן אנחנו קוראים את סדר קצירת העומר. מגל זו אומרים לו הן, מגל זו אומרים לו אין, גם שמה שלושה פעמים היה חוזר על כל דבר ודבר כדי לחזק את העניין, גם פה כדי לחזק את העניין גם כן אנחנו אומרים את קל נדרה כופלים שלושה פעמים וזה מה שראוי לנהוג ולעשות הרמ״ה כותב צריך לומר את קל נדרה לפני השקיעה מבעוד יום יש חולקים והמחלוקת היא איך לסכם מהסוגיה מהגמרא בשבת קנז המשנה הגמרא שם עוסקת בהתרת נדרים ביום שבת והמסקנה היא נדר שאינו קשור לשבת אסור להפר אותו אלא רק נדרים או שבועות שהם קשורים ליום השבת מותר להפר אותם כגון אדם שיש לו מנהג לצום בשני וחמישי הוא רוצה להפסיק מהמנהג הזה הוא בוצע ביום שבת יושבים כאן שלושה חכמים הוא רוצה לבקש מהחכמים תעשו לי התרה מה זה נוגע ליום שבת אם זה לא קשור ליום השבת זה יום שני או יום חמישי תחפש את החכמים האלה בחול תעשה את ההתרה בימי החול אבל אם הוא נדר ונשבע שלא יאכל ביום השבת כאן זה קשור ליום השבת ועל זה כן תועיל ההתרה אלה דברי מרן בשולחן ארוך סימן שמ״א כך מרן מסכם לנו את הסוגיה שלה היא אתה בא ועושה התרה אתה אומר מיום הכיפורים שעבר תש״ע עד יום הכיפורים הזה תש״ע״א אתה אומר נדרה נא לנדרה שבוענא לשבועי מה זה קשור לאותו היום אתה עושה התרה תעשה את ההתרה יום קודם או יומיים קודם למה דווקא בכיפור זה הוויכוח האם זה קשור או לא והרמד נוקט שהדבר הזה לא קשור וממילא יש חובה להקדים לבוא מוקדם כבר בחמש וחצי בתי-הכנסת של האשכנזים מלאים אתם תראו אותם כבר בחמש וחצי הם אומרים את כאן נדרה החולקים הם סוברים אם האדם לא הפר את הנדרים עבר על נדר או שבועה ולא עשה את ההתרה זה מעכב את הכפרה של יום הכיפורים זה נחשב לדברים החמורים שאפילו יום הכיפורים לבד לא מכפר מה אנחנו עושים? עושים, מקדימים את ההתרה כשאיתרת את זה על ידי ההתרה אתה עוקר את הדבר מעיקרו והוא רחום יכפר עוון יום הכיפורים יכול לכפר על הכל אלה הוויכוחים שיש בחוסקים אנחנו הספרדים רוב הספרדים אומרים קל נדרה בלילה יש לנו על מה לסמוך מעיקר הדין אין חובה להקדים לפני שקיעת החמה אלא גם בלילה יכולים לומר את קל נדרה למרות שזהו עיקר הדין אם אפשר בקלות רבה להחמיר ולומר את זה ביום להקדים למה לא? אנחנו כאן בבית הכנסת שלנו כאן אומרים את קל נדרה פעם ראשונה אומרים את זה לפני השקיעה הגבאי שלנו לא מוכר את הכל בוחר רק פתיחת ההיכל וקל נדרה עושה את זה מהר מאוד במהירות מוצאים את הספר תורה אומרים את קל נדרה לפני השקיעה זה עניין של שלוש ארבע דקות אתה עושה את כל הדברים האלה במהרה אם אפשר אם הציבור פנוי ומגיעים מוקדם בוודאי שזה יותר טוב המחמיר תבוא עליו ברכה אבל הדגשנו שאנחנו לא מחייבים את זה מעיקר הדין אלא כל זה בגדר החומרה השנה יום הכיפורים יחול בשבת ולכן ביתר שאת יש מקום לחייב את הציבור שיגיעו מוקדם לבית הכנסת אם בכל כיפור יש לנו רק את המצווה תוספת מחול על הקודש של יום הכיפורים בשבת זו יש לך את המצווה הכפולה גם תוספת מחול על הקודש של יום הכיפורים וגם תוספת שבת אנחנו צריכים לומר את קבלת שבת כשהעם כולו אומר בואי קלה שבת מלכתה בזה אתה מקבל עליך תוספת שבת אם יגידו את זה לפני שקיעת החמה קיבלת עליך תוספת מחול על הקודש. אבל אם אחרי שכבר באה הכלה, אחרי שהיא באה תגיד לה בואי כלה שבת מלכתה, זה כבר מאוחר. ולכן גם בגלל התוספת שבת מן הראוי שהציבור יקדים. זאת ועוד, כולנו מעוטפים בטלית גם בליל יום הכיפורים. שאלה היא, האם לברך או לא? יש מחלוקת בפוסקים אם לברך או לא? אנחנו נוהגים לברך. זאת מתי? כשהאדם הזה בא מוקדם לפני שקיעת החמה, בזה הוא רשאי ויכול לברך. אבל אם הוא בא ברבע לשש אחרי שקיעת החמה, הוא נכנס לספק, נכנס למחלוקת קשה. האם רשאי לברך מצוונו להתעטף בציצית אם לאו? יש לנו ספק מחלוקת גדולה בפוסקים. ולכן, לחמוק מהמחלוקת, הדבר הכי קל, אדם בא מוקדם, בא ב-1700-1700, 1730, מברך, נתעטף בציצית, אומר קבלת שבת. אם אפשר גם, קל נדרה, שיספיקו לפני השקיעה. זה הדבר הכי קל, הכי פשוט. אחרי שיגמרו את קל נדרה, אחרי זה אומרים קבלת שבת, אחרי זה יתחילו עם הפיוט, לך אלי תשוקתי. זה הדבר, ההנהגה הטובה ביותר. אבל תמיד יש אנשים שבאים מאוחר. כת העצלים לא נבראה היום. גם בתקופת המשנה הייתה כת העצלים. ומגיעים האנשים האלה, הכוכב הזה מגיע ב-1800 ל-1800. הוא הולך ישר לחכם. כן, יש לי שאלה. ב-1700 ל-1800 כבר שקעה השמש. הוא שואל את החכם, אני עכשיו אברך להתעטף בציצית, או שלא אברך להתעטף בציצית? כמו שאמרתי, יש מחלוקת קשה בחוזקים. והמסקנה, בשעת הדחק אנחנו נאמר לו שכן יברך בציבנו להתעטף בציצית. בשעת הדחק אנחנו נסמוך על הכלל, ספק ספקה במצווה דאורייתא, אפשר לברך. השאלה הזו מצויה הרבה גם כשאתה מגיע לחופה וקידושין. אנחנו נוהגים, הספרדים הרגילים, לא סומכים על הקהילה הרגילה שיש מעל החתן והכלה, אלא פורסים גם את הטלית כיוון שפרס טליתו עליה כפשוטו, זה מה שאנחנו רגילים. אם החתונה הכל מתבצע בזמן באים בשעה חמש ורבע מברך להתעטף בציצית שהחיינו הכל מסודר הכל בסדר אבל לפעמים עד שמגיעים אחרי שגמר את הרי את מקודשת לי עד שמגיעים לעיתוף של הטלית כבר שקעה השמש ושוב החתן פונה לרב רבנו אני אברך עכשיו להתעטף בציצית או לא כבר נעשה שקיעת החמה ספק יום ספק לילה גם על זה יש את הוויכוח את השאלה הסימן שאלה שאמרנו ובשעת הדחק אם זה עדיין בין השבשות אם זה לפני השעה שש בימים האלה אפשר לברך אבל אם הוא שואל אותך אחרי השעה שש אין על מה לדבר אם אחרי זמן צאת הכוכבים אין הווה אמנה שיברך אמנם למדנו בסימן יח את המחלוקת בין הרמב״ם והראש כסות יום הטלית שלנו זה נקרא כסות יום כשאדם לובש אותה בלילה האם מקיים מצווה מברך או לא מחלוקת אחת מחלוקת שנייה מגן אברהם מחדש ואומר התורה לא אמרה שרק ביום יש מצווה ציצית לא כתוב בסגנון הזה יום כמו שנאמר יום תרועה יהיה לכם אלא כאן התורה אמרה וראיתם אותו בזמן שאתה רואה אתה מקיים את המצווה מתי שלא רואים לא אומר המגן אברהם בבין השמשות אפשר לראות הנה בבוקר בשעה ארבע וחצי בימים האלה אחרי עמוד השחר עשר דקות אתה רואה אתה יכול להבחין בין תכלת ללבן ולכן למרות שיש עדיין קצת חושך אתה מברך מצוונו להתעטף בציצית אז כך גם אחרי השקיעה דקה או שתיים אחרי השקיעה יש עדיין אור אתה יכול בקלות רבה להבחין בין תכלת ללבן אם כן יוכל גם לברך וציוונו להתעטף בציצית את הרעיון של המגן אברהם העתיקו דרך החיים אשל אברהם של הגאון אברהם מבוצ'צ' ועוד מהאחרונים ויש חולקים גם על זה יש לנו ספק יש לנו מחלוקת אבל אמרנו שיש לנו כאן ספק ספקה ספק הראשון אולי כסות ביום שאדם לובש בלילה חייב ואם חייב יכול לברך ספק שני אולי יכול להיות שבין השמשות הוא יותר קל שונה מכל הדינים האחרים כאן אתה רואה אם אתה רואה אם כן עדיין מצווה עציצית עדיין קיימת זאת ועוד אתה אומר בין השמשות ספק יום ספק לילה אולי זה עדיין יום כל שכן אם אתה הולך לפי רבנותם לפי רבנותם עד 58 דקות זה יום גמור לא רק לרבנותם גם אם תלך לפי הגאונים הרי לפי רבי יוסף עד 13 דקות בימים האלה זה עדיין יום גמור תראו את הגמרא במסכת ברכות בדף ב' שבת ל'ד' וכמה סוגיות הגמרא מביאה בהרחבה את המחלוקת רבי יהודה ורבי יוסף ממתי אנחנו מתחילים להסתפק אולי יצאו שלושה כוכבים בינוניים אולי זה לילה הגמרא מביאה את המחלוקת ולהלכה. אנחנו פוסקים לחומרה כדעת רבי יהודה. ברגע שנעשה שקיעת החמה, אולי זה שבת, אינה ואמנה שאדם יעשה מלאכה. אבל מהו עיקר הדין? האם אנחנו הולכים רק לחומרה אבל עיקר הדין ההלכה כרבי יוסי או לא? כמו שאמרנו גם זה שנוי במחלוקת לא רק מחלוקת תנאים ואמוראים אלא גם מחלוקת בראשונים. דעת הרמב״ם שהלכה כרבי יוסי, כמו שכתב, הביאור הלכה בסימן רסא. לא רק הרמב״ם, גם רבנו הארי. בסדר קבלת שבת של שאר הכוונות, שמה משמעות הדברים שרבנו הארי סבר שהלכה כרבי יוסי. לפי רבי יוסי, עד 13 דקות בוודאי שלא יצאו שלושה כוכבים בינוניים, וזה נחשב ליום גמור, זה הדין של רבי יוסי. אם רבנו הארי אומר כך, אנחנו הספרדים קיבלנו הוראות רבנו הארי, יכולים להסתמך על זה פה אצלנו, שיוכל האדם הזה לברך וציוונו להתעטף בציצייה. את הפרשנות על דברי רבנו הארי בשאר הכוונות תראו בספר אור לציון. אור לציון חלק א', חלק ב', של מורנו חכם עין ציון, הוא שמה מפרש את רבנו הארי, שרבנו הארי פוסק הלכה כרבי יוסי. ממילא נוכל לצרף את זה כאן אצלנו לעניין הציצית, שיוכל האדם הזה לברך את הברכה אם עדיין לא עברו 13 דקות מהשקיעה. החולקים טוענים, הם אומרים לך, נכון, כל הכבוד שאנחנו קיבלנו את הוראות רבנו הארי, אבל כמו שאתה אומר, ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן, ממילא נאמר גם, ספק ברכות להקל אפילו נגד רבנו הארי. כך הם טוענים, ולכן הם שוללים ואומרים, אסור לברך. זו הטענה של החולקים. אבל כאן בדבר הזה אנחנו יכולים להיצמד לרבנו הארי, יש לנו אילן גדול להתנות בו, והסיבה היא כך. כשאתה דן בהלכות אחרות, בדברים אחרים אתה יכול לומר, אולי אנחנו לא יכולים לפסוק הלכה כרבינו הארי בענייני ברכות. תגיד, לא בשמים היא, כמו שלמדנו בגמרא במעשה של רבי יהושע ורבי אלעזר, והבא מציאה נח' בתנורו של עכנג. יצאה בת קול ואמרה, מה אתם מתווכחים עם רבי אלעזר, הלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר, לא בשמים היא. עכשיו איזה מחלוקת בהלכה. פה המחלוקת איננה בהלכה, אלא הסבירו לנו התוספות. המחלוקת בין רבי יהודה ורבי יוסף היא מחלוקת במציאות, האם יצאו כבר שלושה כוכבים בינוניים, זה כבר לילה, או שעדיין לא יצאו שלושה כוכבים בינוניים. בא רבנו הארי, שהיה לו רוח הקודש ושבחי הארי, כתוב עליו שהיה כאחד מהנביאים הראשונים. כך כתוב שמרן רבנו יוסף קארו הגדיר אותו. אז אם הוא היה כאחד מהנביאים הראשונים, הוא אומר לך על פי הנבואה שעדיין זה יום. עדיין זה יום. הם לא יצאו שלושה כוכבים בינוניים. אם זה ברור, גילוי מילתא בעלמא של המציאות, אולי כן נלך עם רבנו ארי בדבר הזה כדי להתיר לאותו האדם בדיעבד בשעת הדחק לברך על הטלית. מי אמר לנו את החילוק הזה שיש הבדל בין מחלוקת בהלכה לבין ברור מציאות? את היסוד הזה אמרו לנו הרשב״א והמאירי במסכת כתובות בדף ט'. שם המדובר היה, אחרי שדוד המלך התחיל למלוך על כל עם ישראל, שלח לבקש תחזירו לי את אשתי מחל, מחל בת שאול. הוא סבר שהיא עדיין מקודשת לו. מלווה הפרוטה דעתה פרוטה ולכן היא מקודשת לו. שואלים הרשב״א, המאירי, כל הראשונים שם שואלים, מי אמר לך שפלטי בן ליש לא נגע בה? ואם הוא חלילה נגע בה, אסורה לבעל, אסורה לבועל. איך הוא אומר תחזירו לי את אשתי? אולי היא אסורה לו? אולי צריך לעשות גט בבית הדין? מתרץ הרשב״א, מתרץ המאירי. כאן, בדור של דוד המלך, היו נביאים ועל פה הנביאים, על פה הנבואה ידע דוד המלך שפלטי בן ליש לא נגע בה. נעץ חרב בינו לבינה ואמר מי שעוסק בדבר זה יידקר ולכן כל אותם השנים הוא עמד בניסיון נפלא ולא נגע באשתו. הוא סבר שהיא אשתו. הוא חשב ששאול המלך צודק, מלווה פרוטה דעתה מלווה, אפילו הכי החמיר ולא נגע בה. כיוון שהנביאים אמרו לו לדוד המלך ולכן החזיר אותה. תגיד, איך אתה סומך על הנביאים? לא בשמיים היא, דוד המלך. והיה דעת הפסוק הזה, מה שכתוב בפרשת ניצבים. אלא ודאי, כאן זה לא שאלה של הלכה, לא ויכוח על תנורו של עכניים. כאן זה לברר את המציאות. אם אני נמצא במרתף, אני לא יודע אם זה יום או לילה. בא הנביא ואומר לי בחוץ כעת, זה לילה, תתפלל ערבית. אני לא סומך עליו? ודאי שאני סומך עליו, הוא רק מברר לי את המציאות. הוא לא פוסק לי הלכה. נכון שכתוצאה מזה גם אני מברר הלכות, אבל היסוד שבדבר גילוי מילתא בעלמא. אותו דבר גם פה, ולכן הייתה מותרת תמיכה לדוד. אף אני לא לומר גם בעניין הזה. גם במדרש נאמר, הקדוש ברוך הוא מצווה את אבי מלך ועתה השב אש את האיש כי נביא הוא. תחזיר את שרה. אומר לו אבי מלך להקדוש ברוך הוא, אבל אברהם אבינו יחשוד בי שאני נגעתי בה. עונה לו הקדוש ברוך הוא, כי נביא הוא. אברהם אבינו נביא, הוא יודע שלא נגעת בה. אתה רואה שוב, אברהם אבינו התיר את שרה על סמך הנבואה. תגיד, מה זה על סמך הנבואה? לא משמע אם היא, איך אתה סומך על נבואה בדברים האלה? שוב, התשובה היא, כאן זה לא פסיקת הלכה שיש מחלוקת בתנורו של עכניי או בדבר אחר, אלא רק לברר מהי המציאות. הוא יודע את המציאות שברוך השם שרה הייתה טהורה ונקייה. אותו דבר גם לענייננו. גם פה הוויכוח הוא לא ויכוח בהלכה, אלא ויכוח האם יצאו שלושה כוכבים בינוניים, ויכוח במציאות. רבנו הארי אומר לך שההלכה כרבי עושה שעדיין לא יצאו שלושה כוכבים בינוניים אם כן זה ודאי יום אם זה ודאי יום אתה יכול להתיר לחתן הזה שיברך וציוונו להתעטף בציצית ויש לנו את הסברה של תוספות רבנו אלחנן הוא כותב בעבודה זרה ל״ד יש לך ספק אם זה יום אם זה לילה תלך אחרי החזקה יש לך חזקת יום מה שהיה קודם לכן המגן אברהם מצטט את זה להלכה בסימן שמ״ב ועוד יש לנו אם כן כמה וכמה ספקי ספקות והכלל בידינו תמיד שלמדנו מדברי תרומת הדשא נומרן בסימן תפט ספק ספקה במצווה דאורייתא אפשר גם לברך על ידי הספק ספקה אתה מושך אחריך את החיוב ואחרי שהאדם הזה מתחייב ספק ספיקה לחומרה זה מושך אחריו גורר אחריו גם את הברכה ולכן בדיעבד שאותו האדם יגיע מאוחר אנחנו יכולים להקל לאותו האדם שגם יברך להתעטף בציצית אבל אנחנו מדגישים כל זה בדיעבד ולכתחילה יותר טוב שאותו האדם יגיע מוקדם למה להיכנס למחלוקות למה להגיד ספק ספקה תבוא לפני שקיעת החמה תוכל לברך בלי כל הספקי ספקות האלה כך עושה אדם חכם ונבון. מרן כותב לנו שאנחנו רגילים לומר ביום הכיפורים את אמירת ברוך שם כבוד מלכותו בקול רם. היסוד של אמירת ברוך שם, פעם ראשונה אמר את זה יעקב אבינו שרצה לגלות את הקץ לבניו ונעלה ממנו הוא חשש, חשד שאולי אחד מהבנים אינו מהוגן אולי אחד מהם לא דתיים, מחופש ולכן הוא שאל אותם פן יש בכם וענו לו כל הבנים כל תרסך שבטיה ביחד שמא ישראל יעקב אבינו שמו היה ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל שמא ישראל אבינו ישראל השם אלוהינו השם אחד ואז ענה להם יעקב אבינו ברוך שם כבוד מלכותו. כשעלה משה רבנו למרום ושמע את המלאכים שהם מצמידים אומרים תמיד לעולם אחרי שמא ישראל ברוך שם רצה להוריד גם לנו את השבח הזה אבל הוא חשש ממלאכי השרת כל הזכויות שמורות שבח האחד והיחיד שהם אומרים ואנחנו לא זהו ברוך שם וגם את זה יגנוב לנו ולכן תיקנו לומר את ברוך שם בלחש אנחנו אומרים כל השנה כולה ברוך שם אבל אומרים את זה רק בלחש כדי שלא יקנאו בנו מלאכי השרת יוצא מן הכלל יום הכיפורים יום הכיפורים אדרבה אנחנו מדמים את עצמנו למלאכי השרת גם השטן שאין לו רשות להסתין ביום הכיפורים גם הוא משבח אותנו שאנחנו ברוך השם כולנו דומים למלאכי השרת כמו שמלאכי השרת אין ביניהם קנאה ושנאה ותחרות כך עם ישראל כמו מלאכי השרת לא אוכלים ושותים וכולם נבנים גם אנחנו לא אוכלים ושותים כולנו בבגדי לבן כך גם אנחנו מדמים את עצמנו למלאכי השרת ואומרים את ברוך שם אומרים את זה בקול רם כל זה ביום הכיפורים עצמו אבל במוצאי כיפור תפילת ערבית, ברגע שהתחלת עבור החום התחלת בתפילת ערבית של ימי החול ממילא אומרים עוד הפעם את אמירת ברוך שם אומרים את זה בלחש כמו שאנחנו רגילים בכל השנה כולה השנה יום הכיפורים חל בשבת ולכן מיד אחרי שאנחנו גומרים עושה שנים ממרומיו אחרי תפילת הלחש של תפילת ערבית החזן מתחיל ויחולו השמיים והארץ וכל צבאם כמו שאומרים בכל ליל שבת אחרי זה יש לנו גם את ברכת מעין שבע כמו שאמרנו בברכת מעין שבע בשבת הקודמת המלך הקדוש שאין כמוהו גם בשבת הזו בליל שבת זה שהוא ליל כיפור גם כן בעזרת השם נאמר המלך הקדוש שאין כמוהו הגמרא בשבת כדלית הגמרא אומרת שאנחנו חותמים ומסיימים ברוך אתה השם מקדש השבת בתפילות אנחנו לא אומרים כך כל חמשת התפילות ערבית שחרית מוסף מנחה ונעילה אנחנו חותמים מקדש השבת ישראל ויום הכיפורים למה כאן אתה לא מזכיר את כיפור? הגמרא עונה כל אמירת ברכת מעין שבע היא באה אך ורק בגלל קדושת השבת אם היה חל יום הכיפורים בימי החול לא היינו מברכים את ברכת מעין שבע כיוון שכל זה בא רק בגלל השבת לכן מספיק לומר מקדש השבת בלבד בכל שבת אנחנו מצווים מצוות עשה דאורייתא זכור את יום השבת לקדשו בשבת זה אין לנו את הקידוש על הכוס חכמינו באו והוסיפו שכל אדם יאמר את הקידוש לא רק בפה אלא לוקח גם כוס יין ולמדו גזירה שבה נזכיר אדודיך מיין כאן נאמר זכרות יום השבת לקדשו או זכרו כאין לבנון ולכן כולנו לוקחים כוס יין הגמרא שואלת למה בליל כיפור לא תיקח כוס יין? מה תגיד לי אסור לנו לשתות זה כבר כיפור? ניתן לילד קטן ילד שמותר לו לשתות ילד בן שבע הוא ישתה לנו את היין הגמרא עונה דילמה אתה למשרח הילד הזה יתרגל כל שנה נותנים לו את כוס היין לשתות גם כי יזקין גם כשיהיה בר מצווה גם אז הוא ייקח את כוס היין יעשה קידוש וישתה מכוס היין דילמה אתה למזרח ולכן המסקנה היא אין לנו רשות אין לנו היתר לקחת את הכוס אם כן איך תצא ידי חובת מצוות עשה דאורייתא זכור את יום השבת לקדשו יוצאים ידי חובה מהתורה בפה בלי כוס ולכן כשאנחנו חותמים לקדש השבת בישראל ויום הכיפורים כשאתה חותם בתפילות אתה מכוון למצוות עשה דאורייתא של קידוש בזה אתה פותר את הבעיה לגמרי ובעקיבאיגר דן על השבת הזו לגבי חולה שיש בו סכנה והמסקנה היא אמת נכון הדבר שהחולה הזה יש בו סכנה והוא חייב לאכול ולשתות על-פי מה שאמר לו הרופא והחכם ואף על-פי כן אין קידוש לא יעשה קידוש ולא יחפש את הילד שישתה כמו שאמרנו דין ועטה למשרח אין הבדל אם יום הכיפורים חל בימי החול או כמו השנה הזו שזה חל בשבת אסור להביא כוס יין ולקדש הברכה היא ספק ברכה לבטלם ואין היתר לנהוג ולעשות כן אבל ברכת שהחיינו אנחנו מברכים שהחיינו הגמרא אומרת בעירובין מת זמן אומרו אפילו בשוק הגמרא בעירובין מם לא מדברת רק על כיפור אלא על כל החגים כולל גם יום הכיפורים אנחנו רגילים נוהגים להסמיך לחבר את שהחיינו עם ספר התורה כל נדרה גם זה לא מעיקר הדין מעיקר הדין אדם שאין לו ספר תורה נמצא באיזה מקום נידח בעולם גם כשהוא נמצא לבדו בחדר צריך לומר את ברכת שהחיינו זה לא קשור לא לכוס וגם לא לספר תורה כל נדרה כך שלעולם הוא רשאי וצריך לברך את ברכת שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה אם אותו אדם שזכה בספר תורה כאן נדרה, אותו אדם בן תורה, הוא יודע לכוון, להוציא את כולנו ידי חובה, ברוב העם הדרת מלך אנחנו שומעים, עונים אמן ויוצאים ידי חובה מאותו האדם. אבל הרבה פעמים מי שזכה בספר תורה כאן נדרה זה אדם שיש לו ברוך השם הרבה ממון אבל באותו רגע הוא לא יכוון עלינו. לפעמים האדם הזה מרוגש מאוד שזכה במצווה, וחמת ההתרגשות לבו בא לאמו ואין סיכוי שהוא יכוון עלינו להוציא אותנו ידי חובה מדין שומע כעונה. אם כך אל תסמוך על הנס שאולי הוא יוציא אותך ידי חובה אלא כל אחד ואחד מאתנו יברך את ברכת שהחיינו בלחש זה מה שרצוי לנהוג ולעשות קל וחומר אם האדם הזה לא כל כך דתי לפעמים הוא עומד אומר את שהחיינו והוא בעצמו נועל נעלי עור. עד כדי כך יש אנשים מעמלי הרצון שלא יודעים את הניגוד שבדבר תתי דסתרי ולכן אם יש בעיה כזו כל אחד ואחד יכול לומר את שהחיינו גם אם הוא לא תופס בידו את ספר תורה כאן נדרה בכל מקרה יכול לברך את ברכת שהחיינו ואין הבדל בדבר הזה בין אנשים לנשים גם הנשים אומרות את ברכת שהחיינו גם הן יכולות לומר את זה לא מבעיה אישה שמגיעה לבית-הכנסת אז גם היא יכולה לומר בשעה שכל הציבור אומרת שהחיינו אלא גם אישה שלא מגיעה לבית-הכנסת יש לה בלי עין הרע גדוד של ילדים היא נשארת בבית שומרת על הילדים הקטנים שלה גם היא יכולה שיגיע הלילה היא לוקחת את המחזור קורע את כל המחזור לך אלי תשוקתי אומרת את כל הפיוטים אומרת את התפילה מגיעה לקטע שהחיינו גם היא יכולה לבאר בשם מלכות תאמר את ברכת שהחיינו, אין שום בעיה בדבר, כמו שאמרנו קודם, זמן אמרו אפילו בשוק, אין חובה שיהיה דווקא ליד הספר תורה, גם אם אין לו בכלל ספר תורה, גם כן רשאים לברך את ברכת שהחיינו בשם השם, זה מה שאומרים גם לאנשים וגם לנשים. חלק מהאשכנזים, רוב רובם של הליטאים, לא אומרים אבינו מלכנו ביום הכיפורים כיוון שהוא אכל בשבת אבל אנחנו כן אומרים את אבינו מלכנו. מחלוקת בין הריבש לרבו הרן והמסקנה היא, אנחנו אומרים כך הוא המנהג הרן לא היה בקיא מספיק במנהג הזה, הטעו אותו ולכן דעת מרן, דעת רוב הפוסקים שאנחנו כן אומרים אבינו מלכנו גם בשבת שעברה הגימל בתשרי אמרנו אבינו מלכנו, כך גם בעזרת השם נאמר בשבת זו יום הכיפורים, גם כן אומר את אבינו מלכנו ולא צריך לדלג כלל ועיקר. גם על פי הקבלה, גם כן צריך לומר את אבינו מלכנו. המנהג בבגדד היה שבשבת ישובה לא היו אומרים אבינו מלכן, היו נוהגים כהרמה. אבל רבנו יוסף חיים, בעל הבן איש חי, שידע הרבה גם שד וגם קבלה, הוא כותב, אם היה לי כוח איישר חלי אבטלי נה, אני אבטל את המנהג הזה ושיגידו אבינו מלכנו. דעתו לא הייתה נוחה מהדבר הזה. ולכן אנחנו, שברוך השם כאן בירושלים, נהגנו לומר את אבינו מלכנו, ובוודאי שאנחנו ממשיכים באמירה של אבינו מלכנו, ואין צורך לדלג, אתה אומר את הכול. בשבת שעברה דילגנו, חלק מהקטעים של אבינו מלכנו, חטאנו לפניך, מכל וסלח לכל עוונותינו, חלק מאותם הדברים לא אמרנו בשבת הקודמת. אבל ביום הכיפורים אנחנו אומרים את כל הווידויים, אומרים חטאנו לפניך, אומרים את הכול, ואין צורך לדלג כלל ועיקר. נאמר בחומש שמות פרשת בשלח, ואהרון וחור תמכו בידיו, מזה אחד ומזה אחד. היו שניים שעזרו למשה רבנו כשהיה עומד בתפילה על עם ישראל. גם אנחנו מצמידים לשליח ציבור, מצמידים לחזן, שניים, שני סומכים שמסייעים לחזן בכל התפילות, ובפרט כשמגיע החזן לקדושות או לסליחות, כדאי שגם הם, הסומכים, לא רק יעמדו לידו אלא גם יעזרו לו, יסייעו בדבר. הקדושות שאנחנו אומרים, ובכן הקדישך מלך, כל זה לא כתוב בגמרא, כל זה תוספות שהוסיפו אחרי חתימת התלמוד. ולכן יש מחלוקת אם יש צורך באמירתם או לא. אם תאמר שזה מיותר, אין צורך באמירתם, אם כן, כשהחזן יבוא ויאמר, אולי זה הפסק. מה הוא בא ומוסיף באמצע תפילת החזרה שלו? זו הבעיה. נקודת מוצא מהמחלוקת הזו, פתרון קל מאוד, הוא שותק. החזן לא אומר שום דבר, אלא אומרים את הקדושות האלה, הסומכים. הסומך, אם זה בקדושה לפני נקדישך של שחרית, מוסף, מנחה, נעילה, כל הקדושות האלה, ובכן נקדישך מלך, החזן לא אומר, אלא אומר את כל זה, הסומך. זה טוב, פתרון קל מאוד במקום הזה, בירושלים בעיר הקודש. כאן, במקום הזה, יש לנו, בן פורת יוסף, אלפי חזנים, אתה מוצא בקלות גם סומכים שמסייעים לחזן, והם יגידו, ובכן, הקדישך מלך. אבל, יש מקומות... עוד ידחים בעולם שהחזן הוא היחיד שיודע ואין אדם אחר שיכול לעזור לו, שיכול לסייע בעדו. השאלה היא, מה עושים באותו מקום? האם לומר או שידלג? אם הוא רוצה יכול לומר, סוף סוף זה נקרע מהעניין, אין בזה מעיקר הדין חשש הפסק. אבל אם הוא רוצה לדלג הוא יכול, אין חובה באמירה. המקובלים בכלל לא אומרים ובכן הקדישך מלך. גם חלק מהפיוטים, השם ששמעתי שמעתך יראתי, או חלק מהפיוטים האחרים, חלק מהמקובלים לא היו אומרים אותם. לפי הקבלה אין חובה באמירתם. ולכן, אם הוא רוצה, החזן הזה, לדלג, ובכן הקדישך מלך, רוצה להתחיל מייד, הקדישך מנעריצך, כיוון שאין לו שם הסומך, אין לו עוזר, יכול מעיקר הדין לדלג. אבל אם הוא רוצה לומר, כמו שאמרנו, זה נקרא דבר שהוא מהעניין, אין בעיה בדבר. יש עוד טענה נוספת על הקטע ה' שמעתי שמעתך יראתי. הרי הגמרא, התלמוד הירושלמי, למד מהסמיכות של הפסוקים, השם צורי וגואלי, וסמיך ליענך השם ביום צרה. מכאן שחייבים להסמיך גאולה לתפילה. אתה גומר את ברכות יוצר, ברוך אתה השם גאל ישראל, ומייד אנחנו מתחילים, השם שפתי תפתח, לא רק בתפילת הלחש אלא גם בתפילת החזרה, אנחנו נזהרים שלא לדבר, לא להפסיק באמצע. איך אתה מכניס את הפיוט הזה? זו הטענה, זה הקושייה, זה הסימן שאלה על אותם האומרים. ולכן הרבה מהם דוחים, לא אומרים את זה בין לחש לחזרה של שחרית. יותר מהודר לומר את זה, את הקטע הזה, ה' שמעתי שמעתך יראתי, בין לחש לחזרה של מוסר. זה הדבר הטוב יותר, המהודר יותר, כדי לחמוק מהמחלוקת האמורה. מרן מצווה אותנו להשתדל להזדרז, לא לאחר את תפילת המוסף של יום הכיפורים אחרי חצות, אחרי 2330. הגמרא מביאה מחלוקת האם תפילת מוסף יכולה להיאמר בשעה שביעית והלאה או לא. המסקנה היא שכן. ההלכה היא שגם אחרי שעה שביעית יש לו זמן כל היום לומר את מוסף. אבל הגמרא נותנת תואר לא טוב לאותו האדם שאומר את תפילת המוסף אחרי שעה שביעית. הגמרא אומרת, נקרא אותו האדם פושע. אז אם כל הציבור מתאחרים וכולם מתחילים מאוחר מאוד את תפילת המוסף, זה דבר לא טוב. ולכן מרן מביא לנו את דברי הגאות מיימוניות. מרן אומר לנו, טוב לקצר בפיוטים ובסליחות בשחרית כדי למהר בעניין שהתפלל מוסף קודם שבע שעות, כמו שאמרנו, בימים האלה לפי השעון-חורף זה 2330. אלה שמתחילים את התפילה מוקדם, מתפללים בנץ החמה, להם קל הדבר מאוד. כבר ב-2030, 2400 ל-2100, הם מתחילים מוסף להם, הם גומרים את תפילת המוסף לפני חצות. אבל אלה שמתחילים את התפילה מאוחר, מניינים שמתחילים ב-8-8-1500 מתחילים לפעמים הם מגיעים לספק הזה. ולכן אם מרן אומר שטוב לקצר שלא יגידו את כל הסליחות והפיכולות. ובלבד שיתחילו השם שפתה תפתח לפני שעה שביעית קל וחומר שאותו הגבאי לא יעריך הרבה במכירת המצוות, לא יעריך הרבה בהוספת עליות. הרבה פעמים הגבאי הזה נותן ל-30-40 איש גם העולה ביום הכיפורים קודם כל הוא גורם טורח ציבור, דבר שני מאחרים הרבה את תפילת המוסף ובוודאי שזה לא טוב, לא כדאי לנהוג ולעשות כן, אלא צריך להיות זריז ונשכר. ישים לב הגבאי כדי שיגיעו לתפילת המוספין לפני 11 וחצי, זה מה שרצוי בכל השנה, בכל שבתות השנה להקפיד, קל וחומר בשבת זו, שבת ויום הכיפורים. אנחנו קוראים ביום הכיפורים סדר התפילה סדר העבודה בתפילת מוסף, כי הכהן גדול, כשהיה עושה את כל הסדר הזה, זה היה, אחרי שהיה מתחיל בהקרבת קורבן מוסף, גם אנחנו אומרים את סדר העבודה דווקא במוסף ולא בשחרית. זו הסיבה גם שאנחנו קוראים בפרשת אחרי מות. למה אתה קורא את אותה פרשה ביום הכיפורים? כי כל מה שנאמר, מה שהתורה מצווה את אחינו הכוהנים לעשות בבית המגדר, סדר הקורבנות של יום הכיפורים, נאמר שם בפרשת אחרי מות, ושם אנחנו קוראים את העולים הראשונים. ביום כיפור רגיל מספיק שישה, השנה שזה חל בשבת, המינימום שבעה עולים. מינימום, אבל אם רוצים להוסיף עוד כמה עולים, גם עוד כמה גם העולה. אין בעיה בדבר, יכולים, רשאים לנהוג ולעשות כן. האחרון המפטיר קורא בחומש במדבר, פרשת פנחס, ובעשור לחודש השביעי, גם שם נאמרו הדברים בקצרה, מה מקריבים באותו היום. זה סדר קריאת התורה בבוקר. אחר הצהריים, הסוף, סוף הפרשה של אחרי מות, פרשת האריות, וההפטרה של יונה. שם אתה רואה מה שהיה בהתחלה, גזירה עד אנשי ננווה, עוד ארבעים יום, ננווה נאפחת, ובסוף, כשיונה הנביא בא ואמר להם את הנבואה מאת ה', כולם חזרו בתשובה שלמה, ובזה הקדוש ברוך הוא מחה להם, כיפר להם על הכל, וננווה נשארה ולא נאפחה. זה מוסר הזכה לכולנו, ולכן כל עם ישראל קוראים את ההפטרה של יונה, כדי שבאחי ייתן אל ליבו. אנחנו מתקרבים, יש לנו עוד ארבעים וחמש שעות, אנחנו מתקרבים ליום הדין, ליום הכיפורים. כל אחד ואחד ייקח את המחזור בידו ויכין את עצמו לקראת אותו היום הקדוש, יראה את סדר התפילות מההתחלה ועד הסוף, כדי שיאמר את הכול בכוונה. כשאדם פעם ראשונה קורא, הרבה פעמים הוא לא מבין את מה שנאמר שם, לפעמים המילים בעברית שם הן עברית עמוקה שלא תמיד מובנת לנו, אלא מן הראוי לכתחילה שייקח את המחזור ויקרא את הכול כדי שידע מה הוא אומר ביום הכיפורים. ולפי הקבלה לא מספיק לומר את הווידוי הגדול של רבנו ניסים בבוקר יום הכיפורים בשחרית אלא גם בתפילת המוסף. כך אנחנו נוהגים, על פי מנהג בית אל אנחנו אומרים גם בלילה את סדר הווידוי של יום הכיפורים שם מפורט יותר יש שם את הפירוט הגדול, כל העוונות שאדם עשה או בגלגול הזה או בגלגול הקודם את כל זה מן הראוי לומר גם בלילה. לא רק זה, אלא גם אדם שהולך לקיים מצוות ביקור חולים, פעמים רבות, שהוא יודע מראש, אותו אדם חולה במחלה קשה. לפי הטבע אין סיכוי שהאדם הזה יחיה. כדאי הדבר, כשהוא הולך לבקר אותו, שייקח עמו מחזור ויקרא יחד אתו את כל סדר הווידוי הזה. אולי בזכות זה יכול להיות שתהיה לו רפואה שלמה. ואם למה, האדם הזה מת מתוך תשובה, חזר בתשובה שלמה, ויזכה להיחלץ, לא להיכנס לגיהינום. אלא שמרן כתב לנו בעברי דעה סימן ש״ז שדבר כזה לא אומרים ליד אנשים ועמי הארץ. אל תלך בשעה שהם נמצאים. תלך בבוקר בשעה שבע, אתה גומר את התפילה בשעה שש, תלך לשם, אף אחד לא נמצא, אתה נמצא לבדו. יחד איתו לבד, וכדי לא לשבור לו את הלב, לכן כדאי הדבר שתאמר לו בסגנון הזה. אולי כל הצרות שאתה סובל, אולי כל זה בגלל שבגלגול הקודם עשית עבירות. בואו נקרא את כל הווידוי, נאמר את הכול מההתחלה עד הסוף. אם היה איזה עוון בגלגול הקודם, כעת אתה חוזר בתשובה, אתה מתקן את הכול, בזכות זה תהיה בריא. כך אתה מנסח לו את הדברים, יחד עמו תאמר את כל הווידוי מההתחלה עד הסוף. יש בזה גמילות חסד של אמת, יש בזה תועלת רבה ועצומה, ובזכות זה הקדוש ברוך הוא, והוא רחום יכפר עוון, יזכה בעזרת השם שתהיה לנו השנה הזו חתימה טובה, שכל עם ישראל יחתמו לחיים טובים ולשלום. הקדוש ברוך הוא ישלח לנו את מלך המשיח, יגאל אותנו השנה הזו גאולה קרובה במהרה בימינו, אמן ואמן. רבי חנניה בן עקשיה אומר. ושם נרצה כזאת מברכת ישראל, תראה כבר האמת, ובן תשפות שכבר מותאר בותח, והתקשיב דבר מאדיר. אמן. אההההההההההההההה אהההההה אדוני היושב-ראש, אני חושב שהיושב-ראש הישראלי נתניהו בפרסומת העולם.