הלכות סעודת בר מצווה, ברכת "שפטרני" והלכות ברכת שהחיינו על פירות וירקות חדשים

 - - - לא מוגה! - - -

הגאון רבי יעקב יוסף כל כולו תורה אין לו שום מגמה אחרת אלא תורו בלבד והתורה הזאת היא ודאי ללא ספק, ללא ספק היא תוכיח את האמת השם יתברך עמו וכל אשר יפנה ישכיל ויצליח יזכה להאיר את עיני ישראל בתורה ובמצוות אנחנו אוהדים לכל הציבור הקדוש אחים אהובים השם עמכם בכל השם תפנו, תזכילו ותצליח אנחנו מודים לכבוד מורנו ורבנו גדול מחזירי התשובה בדורנו הגאון רבי ראובן אלבא שהקדוש ברוך הוא ייתן לו כוח ובריאות לעבודתו יתברך להמשיך להגדיל תורה ולאדירה ולהחזיר את כל עם ישראל לאבינו שבשמיים במהרה היינו בסימן רכה סעיף ב' בהגהה אדם שנעשה בנו בר מצווה מצווה לעשות, לערוך, סעודה באותו היום, כמו שכתוב בזוהר הקדוש רבי שמעון בר יוחאי כשנעשה בנו רבי אלעזר נעשה בר מצווה עשה יום טוב לחכמים ככה אנחנו שרים, מפייטים, יומת הבא לרבנן ולכן מן הראוי שאדם ישים לב לקיים גם את המצווה הזו הן בבר מצווה והן בבת מצווה פעמים שהיום התאריך נופל ביום שבת נניח שהילד הזה נולד בז' בתמוז, מתי זה ז' בתמוז? יום שבת זה אז בעולם אי אפשר לעשות ביום שבת או שהם הקדימו או שמאחרים אבל המצווה דווקא באותו יום כך גם על פי דברי המארשל בקידושין ל״א גם כן אנחנו לומדים שמצד גדול המצווה והעושה גם כן צריך לדייק באותו יום ולכן העצה היא כדאי שאדם ישתדל ביום השבת או בלילה או ביום שיזמין עשרה אנשים שיאכלו כזית לחם כדי שיזכו לעשות יומת הבא דרבנן עוד באותו היום כשאדם הולך לקבוע תאריך באולם שישים לב לקחת עימו את תעודת הזהות שם בספח יש את התאריך המדויק אתה מכתיב לבעל האולם בעוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה אני רוצה שיהיה מדויק שלא יגיד לך בערך, לפני, אחרי, אחר כך יש לו חתונה או סיבות אחרות אלא אם אתה הולך מוקדם, ארבעה-חמישה חודשים קודם, הכל עדיין ריק, כל היומן שלו ריק, אתה לוקח את התאריך מהתעודת זהות, שם זה יהיה מדויק, ואתה מכתיב לו את התאריך כדי שבאמת תהיה סעודת מצווה, יומת הבאה לרבנן. אם לא, אין בזה הרבה מהמצווה הזו. ולכן, שעת הדחק, לפעמים אדם לא השיג אולם אלא רק בתאריך אחר, אז עושים דבר אחר. מביאים אחד מהחכמים שיאמר שם במקום סיום מסכת. גם זה טוב, גם זה נחשב לסעודת מצווה מצד אמירת הסיום מסכת. אבל, ולכתחילה יותר טוב להכתיב לבעל העולם את התאריך המדויק ששם נעשה החתן הבר מצווה, נעשה גדול המצווה ועושה, ואז יהיה הכול מההתחלה ועד הסוף סעודת מצווה. אחינו האשכנזים שהולכים בעקבות הגרע, הליטאים, מברכים גם ברכה בשם המלכות שפתרני מעונשו של זה. אנחנו לא נהגנו לברך, הספרדים, התימנים ורוב האשכנזים לא מברכים, אלא או שיגיד בלי שם או שיאמר על ידי אמירת ויברך דוד. אנחנו חוששים. נכון הדבר שהוא הגיע לגיל בר מצווה, אבל אולי לא הביא שתי שערות, והרי הגמרא בקידושין עין הגמרא אומרת שאם לא הביא שתי שערות, הלכה למשה מסיני שהוא עדיין כמו ילד קטן. אז מי אמר לך שמיד באותו לילה כבר יש לו שתי שערות? ספק. בספק אתה לא יכול לברך. זאת ועוד הברכה הזו לא נעברה בשס, בגמרא שלנו, תלמוד לבלי. לכן בגלל שתי הטענות האלה אנחנו לא מברכים. אדם שנמצא באולם שמחות, והאבא של חתן הבר מצווה הוא יהודי אשכנזי ליטאי, והוא הולך לפי רבותיו. הוא כן מברך. לנו יש בעיה, סימן שאלה, אם אנחנו יכולים לענות אחריו אמן. אם חלילה נאמר שהוא לא הביא שתי שערות, אם חלילה הברכה היא לבטלה, אסור לנו לענות אמן אחרי ברכה לבטלה, זו הבעיה. ולכן במקום לענות אמן בצורה רגילה, יאמר את הפסוק ואמרה האישה אמן אמן. בעיה, אם צריך לומר אמן, הנה אמרתי, אמרתי לא פעם, אמרתי פעמיים אמן. אם לא צריך, כאן אין חשש של אמן יתומה, כי כאן הוא אמר פסוק ואמרה האישה אמן אמן, או הפסוק ברוך אדוני לעולם אמן ואמן, גם זה יכול להיות טוב, או זה או זה, כדי לחמוק מסלע המחלוקת. בספר הר צבי הוא דן על אותם האשכנזים שכן מברכים. והוא שואל, יש לך ספק, אולי לא הביא שתי שערות, איך הם מעזים לברך? אז הרב עונה ואומר, רוב הנערים מביאים שתי שערות באותו ערב, והולכים אחרי הרוב גם בעניין ברכות. כך הוא מביא בשם המהרם, הגאות מימוניות, והגאות רבי עקיבא איגר, בעברות קכא. שם הגמרא מספרת, היה יהודי בשם חסה שנשא עם ולא חזר. בא איזה גוי, מסיח לפי תומו, הוא שואל, מי נמצא בבית של חסה? הוא סיפר שהאונייה טבעה. שמע מזרב נחמן, הוא נשבע ואמר, האלוקים אכלו כברי לחסה. אני אומר אלוקים בקוף, הוא אמר בה. כשהאונייה טבעה, הדגים אכלו אותו, ואותו אדם מת. שואל המהרם, אונייה שטובעת לא מאה אחוז שכל אותם הנוסעים מתים. הגמרא שם מביאה את הסיפור עם רבי עקיבא, ועוד. אתה רואה שלפעמים יש מיעוט המצוי של ניצולים. אז אולי האדם הזה ניצול, ואולי השם שמיים שאתה אומר, אולי זה שם שמיים לבטלה? כך שואל המהרם, עונה ואומר המהרם, על פי רוב מתים. ולכן, כיוון שעל פי רוב במציאות הוא לא קיים, היה רשאי רב נחמן להישבע בשם השם. מזה לומד הר צבי, גם פה לענייננו. רוב הילדים מביאים, עם רוב הנערים מביאים שתי שערות, ולכן אין לנו חשש בדבר. מעיקר הדין, כן אפשר להתיר להם לברך. זה מלמד עליהם זכות, וכמו שאמרתי, זה נוגע גם לנו לגבי דין עניית אמן. הם לא כולם מברכים באותו לילה, אלא הם נוהגים לברך, כמו שאומר רב יהודאי, אחרי שהילד עולה לתורה. נניח הבר מצווה היה ביום שלישי רביעי, ביום חמישי הם מגיעים לבית כנסת. אם חגיגת הבר מצווה הייתה ביום חמישי בלילה, אז ביום שבת, אחרי שהוא גומר את קריאת התורה, לפני שמתחילים מי שברך, ואז האבא עומד ואומר, אנחנו אומרים, כמו שאמרתי, או בלי שם, בהרהור שם ואלוקינו, או שיאמר את הפסוק ויברך דוד, אחד מהשניים. אבל להזכיר שם שמיים, אנחנו חוששים בדבר. הדברים, מה שהרב רק מצטט בשם הגאות מימוניות, מהרם, רבי עקיבא איגר, הם בוודאי נכונים שם באותה הסוגיה. השאלה אצלנו, האם באמת יש רוב במציאות כבר באותו לילה או לא? זה כבר בסימן שאלה. המקנה שם, בקידושין העין, אומר שבאותו לילה עדיין אין לו. הוא אומר רק למחרת, ייתכן ויהיה, אבל באותו לילה לא. ולכן, אם הוא האבא, אם הוא ברך באותו לילה, הבעיה אולי זו ברכה לא טובה, היא עוד יותר מסובכת. וכן הצענו את הפתרון של ואמרה האישה אמן אמן זו העצה היא העוצה ולכתחילה וזה מה שראוי לנהוג ולעשות. אני עובר בסעיף ג' הרואה פרה חדש שמתחדש משנה לשנה לברך שהחיינו ואפילו רואהו ביד חברו אוהלה אילן ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה הגמרא במסכת ערובים בדף מ' הגמרא אומרת אדם שבא לאכול או לראות פרי חדש צריך לברך מיד ברכת שבח לבורא עולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה וכך נוהגים כל עם ישראל. הדוגמה של הגמרא שם דלעת אדם שבא לאכול את הדלעת אחרי הבישול מברך שהחיינו זו הדוגמה של הגמרא אבל לאו דווקא דלעת כל פירות או ירקות דבר חדש שאתה לא רואה אותו כל השנה בשוק על כל אחד כזה צריך לברך את ברכת שהחיינו. אמנם הגמרא שם הזכירה שהחיינו רשות אבל מדברי אוהל מועד מהרם רקנאתי הגאות אסמק מדבריהם הוכח שבזמן הזה הרי זה כחובה כך כותב העלייה רבה וככה העתיקו האחרונים. למה הדבר דומה למדנו בגמרא במסכת ברכות כח תפינת ערבית רשות התוספות על המקום אומרים בזמנם בדורותם אבל היום קיבלנו על עצמנו את תפילת ערבית חובה ממילא גם אנחנו שמברכים שהחיינו על פירה חדש אצלנו הפך הדבר הזה נעשה כחובה ולכן כל אדם ישים לב כשבא לאכול פירה חדש ישים לב לדייק ולומר את הברכה כהלכתה. אנחנו נוהגים כדברי הלכות קטנות שקודם כל מברכים בורא פרי העץ ואחר כך מברכים שהחיינו והסיבה היא בורא פרי העץ אתה אומר כל יום שהחיינו אתה אומר פעם בחודש פעם בחודשיים זה יותר מצוי כי אין מה שנאמר תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם גם פה יותר מצוי ככה המנהג שלנו את דברי הלכות קטנות ככה העתיקו גם אחרונים רבים יד אהרון ועוד אבל האשכנזים לא כולם נוהגים כך הם נוהגים כדברי המאמר מרדכי קודם כל שהחיינו ואחרי זה העץ כי הדוגמה שהגמרא דיברה הגמרא לא אמרה כשאדם אוכל הגמרא אומרת כשאדם רואה פרי חדש אני עובר בשוק מחנה יהודה אני רואה על הראייה צריך לברך כבר אתה רואה תברך מיד שהחיינו למה תעכב את זה אחרי בורא פרי העץ זו הטענה שלהם ולכן הם נוהגים חלק חלק מהאשכנזים מקדימים קודם את שהחיינו אנחנו לא נוהגים למה? כי מרן כותב, נכון שהיה אפשר לברך על הראייה אבל המנהג אומר הראש נוהגים שלא לברך עד שעת האכילה, עד שאתה מרגיש את ההנאה מרגיש את השמחה במאה אחוז, בראייה לבד עדיין אדם לא מרגיש הרבה שמחה ולכן אנחנו מעכבים את זה וכך ממילא ראוי לעשות גם לגבי הברכה קודם כל העץ ואחרי זה שהחיינו כל הוויכוח הזה הוא מה יותר טוב מה ראוי בלכתחילה על דעבד אין שאלה אם אדם טעה והקדים קודם שהחיינו יצא או אם והיה האשכנזי שרגילים הם להקדים קודם שהחיינו אם טעה והקדימה עץ יכול אחרי זה לברך על שהחיינו אין בזה מחלוקת לגבי דעבד בין כך ובין כך זה בסדר אבל השאלה רק מה יותר מהודר ואנחנו כמו שאמרתי מהדרים קודם כל להקדים ורואה פרי העץ ואם הוא לוקח לברך על באמיה עכשיו בעונה הזו הולך לשוק יש באמיה חדשה גם על אבאמיה צריך לברך בורא פרי האדמה ושאחיינו אם האדם הזה אוכל את אבאמיה עם הלחם באמצע הסעודה אז הלחם המוציא הוא העיקר פותר את התפלה ואין ברכת בורא פרי האדמה על אבאמיה אף על פי כן תיקח מעט בכף תברך רק שהחיינו ואחרי זה תאכל את אבאמיה כך גם לגבי דלעת חדשה או דברים אחרים גם על הירקות אנחנו כן מברכים ברכת שהחיינו ולכן גם על העגבנייה שמגיעה בתחילת ניסן אנחנו מברכים על העגבנייה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה ואם הוא אוכל את העגבנייה הזו באמצע הסעודה אז כמו שאמרתי אין לו ברכת אדמה אבל יברך עליה ברכת שהחיינו אמנם היום בדור שלנו בפרט כאן בארץ ישראל יותר מ-40% מהעגבניות הן עגבניות של חממות פעם לא היה עגבנייה בחודש טבת שבט היום יש ברוך השם יש ואף על פי כן עדיין לא איבדנו את ברכת שהחיינו אנחנו יכולים לברך והסיבה היא כך העגבנייה שבאה מהחממה הצבע שלה ורוד ואין לה טעם עסיסי כמו העגבנייה שבאה בחודש ניסן. תכניס אדם לחדר חשוך, ייתן לו שתי עגבניות אחת שגדלה בחממה בחודש שבט, השנייה שצמחה בצורה טבעית. איך קוראים לזה היום האנשים? בלאדי. הוא לוקח את שניהם ונותן לו, תגיד לי מה אתה טועם? מיד הוא יגיד לך על העגבנייה האדומה טעם טוב, טעם עסיסי, יגיד לך מיד, כיוון שזה ניכר בטענות. ולכן עדיין לא איבדנו את הברכה, יכולים לברך גם על העגבניות האלה ברכת שהחיינו, אבל על המלפפון הפסדנו את הברכה. פעם לפני חמישים שנה גם על מלפפון היינו מברכים בורא פרי האדמה ושהחיינו. היום בזמן הזה הטעם של המלפפון שגדל בחממה בדיוק אותו דבר כמו המלפפון שאתה מקבל בחודש ניסן כבר אין הבדל בטעם ולכן על זה לא מברכים את ברכת שהחיינו. כך גם תפוחי עץ, כמעט בכל השנה כולה אתה מוצא את התפוחי עץ ולכן חוץ מהזן שנקרא אנה, חוץ מזה כמעט כל הסוגים אין עליהם ברכת שהחיינו. אבל עכשיו הגיע לשוק סוג תפוח עץ הוא לא עגול לגמרי, אלא הוא קצת מאורך, קוראים לזה אנה, וזה לא קיים כל השנה. זה עכשיו מגיע אחרי תשעה באב, בסוף אב כבר לא תמצא את זה. ולכן על דבר כזה זה ניכר בחידושו, בטעמו, על זה כן יהיה ניתן, כן יהיה אפשר לברך שהחיינו, כך גם רוב הפירות, רובם הגדול, ניתן וצריך לברך עליהם שהחיינו. בימים האלה יש לנו את הדובדבן, יש לנו את הסברס, גם על הסברס ניתן וצריך לברך שהחיינו. כך כותב הגאון רבי רפאל, בחר מיוחס בספרו פרי האדמה, אומר על הסברס מברכים שתי ברכות, בורא פרי העץ ושהחיינו, וכך אנחנו נוהגים. ישבתי ליד אדם, אמרתי לו, אנחנו ברכנו שהחיינו על הסברס, למה אתה לא מברך? הוא סובל, אני לא אוהב את זה. אמר לי, זה חצץ, איך אתם אוכלים? אני לא יודע. מי שאוהב, יברך ויאכל. מי שלא אוהב, אסור לברך. אפילו אם הוא יאמר, טוב, אני לא אברך העץ, אני אברך שהחיינו. אין דבר כזה. מי שלא אוהב, זה כל זה לפי הטעם כשאדם אוכל ונהנה, כן? מי שלא אוהב, על טעם וריח אין להתווכח, ולכן בזה לא יברך. קל וחומר על הנעת הריח, אפילו אם יהיה לך איזה פרחים שלא נמצאים כל השליל רק בעונה מסוימת. הנעת הריח היא הנעה חלשה מדי, ולכן גם שמה לא תקנו חכמים את ברכת שהחיינו. כשיש לאדם על השולחן בבת אחת אשתו קנתה, גם דובדבן, גם תפוח עץ אנה, גם סגרס, כולם מונחים. לא יברך שלושה פעמים שהחיינו על כל אחד, אלא כמו שבברכת בורא פרי העץ, אמרת פעם אחת אתה פותר את כולם, גם פה, גם ברכת שהחיינו, כותב מרש גרמיזן במשפטים ישרים, שידרך פעם אחת בלבד, ככה העתיקו להלכה, ליד הארון, שערי תשובה, כפר חיים ועוד, וככה מסכים. קנה למעשה, שלא יכפול, לא יחזור עוד הפעם לברך שום. אלא אם כן, אשתו רוצה שהוא יברך כל לילה שהחיינו. לא מביאה לו את הכל ביחד. הלילה הזה מביאה לו רק סדרס. מחר בלילה תביא לו את הדובדבן. בליל שבת, כדי שיהיו לו מאה ברכות, היא תביא לו את התפוח עץ אנה. וכן הלאה, בסדר. אם זה בלילה אחר, אז אין לך שום בעיה, אתה יכול לחזור ולברך. אבל אם הכל נמצא אצלו, והוא רוצה לאכול מכולם באותו ערב, לא שייך לברך כמה פעמים, אלא יברך פעם אחת בלבד את ברכת שהחיינו. אנשים שיש להם לב טוב, ויש להם כאן הזדמנות, אחרי שחברו מברך את שהחיינו, הוא אומר לו, מברך אותו, יהי רצון שתשנה ותיתן לי לשנה הבאה. כך כתוב במדרש, תנחומה פרשת כי תבוא. ויש אנשים שאומרים את זה, והוא מברך אותו ואומר לו, תזכה לשנים רבות, נעימות וטובות. מברכים אותו שיזכה ויחיה ויאריך ימים ושנים, ויזכה עוד לברך שהחיינו על זה ועל הדברים האחרים מדי שנה בשנה. כך נוהגים אנשים שיש להם עין טובה, יש להם הזדמנות לשבח ולברך. איך אומרים בשפת העם? יש להם הזדמנות לפרגן. הדרשנים שואלים. יש לנו נגעים, שבר מינן מגיעים על אדם שעשה עוון לשון הרע, אז יש נגע טמא, נעשה צרעת. אבל יש נגע טהור. ראהו הכהן וטיהר אותו. אם זה טהור, האדם הזה לא דיבר לשון הרע, אז למה בכלל בא עליו הנגע הזה? בשביל מה צריך שיבוא נגע טהור? אז כך הוא שואל. התשובה שהוא עונה, הוא אומר, האדם צריך לדעת גם לשבח. כמו שאמרתי, לפרגן. הוא לא שיבח, לא פרגן, ולכן בא עליו הנגע הטהור. הוא לא דיבר לשון הרע, לא מגיע לו נגע הטמא. אבל גם זה חיסרון. ולכן, אדם ששומע את חברו שמברך שהחיינו, לא רק שיענה אמן, אלא גם שיברך אותו בדבר הזה. ובעזרת השם, גם הוא, גם המברך וגם המתברך, ובאו עליך כל הברכות האלה, והשיגוך. התלמוד ירושלמי בסוף מסכת קידושין אומר, עתיד אדם ניתן דין וחשבון על שלא אכל מיני מגדים. זאת אומרת, נכון שבזמנם ודורותם היה רשות, אבל זה לא היה לגמרי רשות, אלא אדם צריך להתאמץ לזכות במצווה הזו. והירושלמי מסיים במעשה של רבי אלעזר. רבי אלעזר, כידוע, היה עני מרוד, ואפילו אחים, היה מצמצם פרוטה לפרוטה כדי לזכות לברך תמיד על... מכל דבר ודבר שהחיינו. אני לא חייב לאכול כאילו דובדבנים כדי לברך שהחיינו. דובדבן אחד מספיק, וכן הלאה מכל דבר ודבר, אבל הוא היה מקפיד לברך על הכל, וזה מוסר השכל גם לנו. כי ממנו תאכל, גם שם הרמז, שיש מצווה לאכול מהפירות החדשים, כמו שאמרו, בעל האור שמח, בספרו משך חכמה ועוד, ולכן כל אדם משתדל לעשות את הדברים הללו. הגמרא במסכת תענית קפה, שם הגמרא מתארת את העניות הנוראה שהייתה לרבי אלעזר. הוא תרם דם, אחריה כזה דם היה רעב מאוד ולא היה לו מה לאכול. מצא איזה שום אחד, הכניס לפה, איך אומרים? זה סחב לו את הלב, והתעלף. והנה השם ניצב על העלם. ואז רבי אלעזר פתח, ריבונו של עולם. עד מתי אני אחיה בעניות כזו שאין לי מה לאכול? אמר לו הקב'-הוא, מה אני אעשה? נולדת במזל של עוני. אם אתה רוצה, אני אחריב עוד פעם את כל העולם, נברא את כל העולם מחדש, אולי תיוולד במזל טוב. עונה רבי אלעזר לקדוש ברוך הוא, כולי הי ואולי ויתר. אבל אתה רואה שם איזה עניות הייתה לעונה רבי אלעזר שהקדוש ברוך הוא אומר לדוגלי, נולדת במזל של עוני. אפילו אחי, הוא לא ויתר, קל וחומר שאנחנו לא נוותר ונשתדל, נזכה ונחיה ונרש תאמר ברכה ונשתדל לברך את הברכה הזו תמיד כל הימים. יש לנו עוד עשרה ימים צום שבע עשר בתמוז. בין המצרים, בין שבע עשר בתמוז לתשעה באב, כתבו ספר החסידים ומרן בשולחן ערוך סימן תקנא סעיף יז שאנחנו אז לא מברכים שאחיינו. איך תאמר שאחיינו והקיימנו והגענו לזמן הזה? כל רודפיה ישיגוה בין המצרים, זה זמן לא טוב. ולכן כדאי שכל אדם ישים לב כל הפירות החדשים שהגיעו בימים האלה, ישתדל למהר לקנות אותם ולברך עליהם בימים האלה לפני שבע עשר בתמוז כדי שיזכה לברך את הברכה האמורה בצורה נכונה, בעיתוי הנכון זה מה שצריך לנהוג ולעשות. לא רק אנחנו מברכים את ברכת שהחיינו אלא גם אדם שלא רואה הסומא אבל גם הוא מרגיש את הטעם הנפלא, הטעם הטוב של הפרי החדש ולכן גם הוא בוודאי צריך לברך את ברכת שהחיינו אלא שיש חלק מהפירות שחייבים בדיקה לפני שאתה בא לברך תפתח קודם כל את התמר תבדוק אין שם תולעים, תברך העץ ושהחיינו הסומא מסכן לא יכול לבדוק אז אם יש לו אישה או בנים שהם רואים הם יבדקו עבורו על התמרים צריך לברך שהחיינו ולכן כשמגיעים התמרים בסוף אלול הם מגיעים בצבע צהוב בשרביטין שלהם, אלה התמרים החדשים, צריך לברך עליהם העץ ושהחיינו. אבל בעוד חודש יגיעו לשוק תמרים בצבע החום, תמרים לחים. על התמרים האלה אסור לברך שהחיינו. התמרים האלה הם לא חדשים, הם משנת תש״ע, משנה שעברה. הם היו בקירור, ובעוד חודש יוציאו אותם מהקירור, אבל הם לא חדשים. ולכן עליהם צריך להיזהר לא לברך שהחיינו. היום בשוק מחנה יהודה יש שם ירקנים ערבים, והם לומדים את סודות המקצוע. הם מוכרים, הם צועקים, שהחיינו. טוב, הוד מעלת הפסקן הערבי פסק שהחיינו. מי אנחנו שנחלוק עליו? בסדר, הוא יגיד שהחיינו מאה פעם, אבל על התמרים ועל החים האלה, כמו שאמרתי, אין אפשרות לברך שהחיינו, זה ממש ברכה לבטלה, אלא רק על הצהובים האלה, רק עליהם צריך לבוא ולברך את ברכת שהחיינו. כשיגיעו לשוק אז שוב נזכה, ונוכל לברך עליהם את הברכה האמורה. כן. כל אדם ישים לב לברך את הברכות האלה בצורה מדויקת, שילמד היטב את סימן רכה, ידע על מה כן מברכים, על מה לא מברכים. אם הוא לא זוכר, ספק ברכות לעכל. אם אדם לא יודע, בוודאי, אולי כבר יכול להיות שיתארח אצל איזה אדם, או בפורים, או בזמן אחר, וכבר אולי ברך, מספק, לא כדאי לברך. אבל בכל זאת יש לך פתרון קל. מישהו אחר, אשתך בוודאי לא ברכה. היא תאמר את הברכה שהחיינו, תוציא אותך ידי חובה, אין בעיה. או העצה של ויברך דוד. אבל במקרה כזה שאתה רוצה להשתמש בהעצה של ויברך דוד, אתה לא יכול להקדים העץ. אולי כבר אכלת את הפרי החדש, מילא, מי יברך דוד זה יהיה הפסק בין בורא פרי העץ לטעימה. ולכן, קודם כל תתחיל עם מי יברך דוד, ותסיים, אבינו מעולם ועד עולם מלך העולם, שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, ואחר כך תאמר את ברכת בורא פרי העץ, כך יעשה אדם כשיש לו ספק. אבל כדאי שאדם ישים לב, ידע. אם יש לך יומן, תרשום ביומן. ברוך השם, זכיתי לברך היום ברכת שהחיינו, ואז אם יש לך ספק, תפתח את היומן ותדע לפי זה אם צריך לברך, אם לאו, זה מה שכל אדם ינהג ויעשה. יש דברים שעליהם אין ברכת שהחיינו, משום שהם קיימים בשוק, נמצאים כל השנה. אדם שלוקח חומוס, קונה פיצוחים, חומוס, שקדים, אגוזים, כל הדברים האלה נמצאים כל השנה, עליהם אין ברכה. אבל, מי שהולך כאן... לשוק יש חומוס טרי בערבית קוראים לזה חמלה מלאנה שמה זה רך וטוב שמה זה ניכר בחידושות מי שקונה דבר כזה יברך בורא פרי האדמה ושהחיינו על זה אין בעיה אבל אתה קונה פיצוחים גרעינים גרעיני דלעת גרעיני חמניות גרעיני אבטיח כל הדברים האלה נמצאים בכל השנה כולה הן הבה אמנה לבוא ולברך עליהם ברכת שהחיינו וכן כל כיוצא בזה מרן אומר אפילו אדם שלא אכל יותר משנה לא יבוא ולא יהיה, האדם הזה היה לו סכרת גבוהה כמה שנים לא אכל לחם הרופא אמר זה סכנה עכשיו ברוך השם היום קיבל תשובה מהמעבדה הכל מאה אחוז הרופא אומר לו מותר עכשיו הוא הולך למאפייה קונה עשתנור ובא לאכול בשמחה הוא שמח מאוד סוף לברך נכון שאתה לא אכלת אנחנו אכלנו הלחם נמצא כל השנה לא הולכים לפי האדם הולכים לפי המציאות לפי הרוב ולכן לא יברך על זה שהחיינו כך גם לגבי הדברים האחרים בזמנם ודורותם היו מברכים שהחיינו על הזיתים לא היה מצוי כל השנה היו רק מתחילים להגיע הזיתים החדשים בסוף אלול היום לא כך היום יש לנו בקופסאות שימורים כל השנה כונה זיתים ואין שום הבדל בטעם בין הזיתים הרגילים לבין הזיתים שבשיבורים, הכל אותו טעם, אותו דבר ולכן היום איבדנו את ברכת שהחיינו מהזיתים כמו שאמרתי קודם לגבי המלפפון אין היום שהחיינו כך גם בזה יכול להיות עוד איזה דברים שבמשך השנים עלולים להשתנות עם התחכום של החלומות ולכן כל אדם יעקב צריך לדעת על מה כן ניתן לברך ומה לא ניתן לברך כדי שלא ייכנס חלילה בשום חשש של איסור ברכה לבטלה והקדוש ברוך הוא יזכה אותנו שתמיד באמת נוכל לומר שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה אמן ואמן רבי חנניה בן עקשיה אומר אמן אמן אמן אמן שמיר אדם ירדה אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן