הלכות ומנהגי ערב יום הכיפורים, תוספת מחול על הקודש, מצוות התוכחה ודיני החולה בצום

 - - - לא מוגה! - - -

הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב. המשנה ביומא פה א' שואלת, וכי בתשעה מטענים והלא בעשרים מטענים, אלא מכאן שצריך להוסיף מחול על הקודש. זאת אומרת, שקיעת החמה ביום ראשון, הראשון הבא, ערב כיפור, שקיעת החמה כאן בירושלים, 533. אסור לאדם להמשיך לאכול ולשתות ולעשות מלאכה עד שקיעת החמה, עד 533, אלא צריך להקדים, להוסיף מחול על הקודש, להפסיק באכילה לפני כן. יש עשרה דעות בפוסקים, ומרן הלך לכולה. מרן לא חייב להוסיף הרבה זמן לפני השקיעה, אבל דעת ארי הובאה בשיטה מקובצת בביצה דף ל', שהזמן של תוספת מחול על הקודש הוא חצי שעה לפני השקיעה. נכון שבכל מקום, בכל מחלוקת, אנחנו הולכים כדעת מרן, אבל כאן אומר הגאון רבי יוסף מולכו בספרו שולחן גבוה, סימן תר״ח, אומר המנהג בירושלים, חצי שעה לפני השקיעה מקבלים תוספת מחול על הקודש. אז אם כך, אם המנהג בירושלים הוא כך, זה מחייב אותנו להלכה ולמעשה להקדים. ולכן כל אדם משתדל להקדים את סעודה המפסקת. בשעה חמש יגמור לצחצח שיניים, מיד אחרי זה, לאחר מכן, יקבל עליו תוספת מחול על הקודש, זה מה שרצוי להחמיר בלכתחילה. לצאת ידי חובה, אליבא דקול עלמא, זה מה שרצוי לעשות. לכן האשכנזים, חלק מהם מחמירים ארבעים דקות לפני השקיעה. כך כותב שביתת השבת, קצות השולחן ועוד. אלה שנמצאים קרוב ליד מכשיר הצפירה, ליד האזעקה, הם שומעים כבר ארבעים דקות לפני כן את האזעקה, את הצפירה. אנחנו לא נהגנו בחומרה הזו עד כדי כך ארבעים דקות, אבל בלי ספק, בחצי שעה, מן הראוי שכולנו נשתדל להיזהר, ולא רק לגבי כיפור, הרי הגמרא ממשיכה שם ואומרת איני אלא בכניסתו, בכניסת יום הכיפורים, ביציאתו מנין, תלמוד אמר, מערב עד ערב. איני אלא יום הכיפורים, שבתות מנין, תלמוד אמר, תשבתו. ימים טובים מנין. תלמוד אמר שבתיכם, מכאן למדנו, תוספת שבת יום טוב וכיפור, כולם נלמדו מהפסוק הזה ולעולם כל אדם ואדם בכל ערב שבת ישתדל להוסיף מחול על הקודש את החצי שעה שאמרנו, על ידי זה אף פעם לא יבוא לידי חילול שבת ועשו סייג לתורה, אין לך סייג יותר טוב מזה ולכן כל אדם משתדל להתפלל מוקדם. בערב כיפור אנחנו מתפללים תפילת מנחה לפני הסעודה, מתפללים מוקדם. בחמש שעות אחרי תפילת המנחה אתה אומר, אני מקבל עלי תוספת מחול על הקודש. הבעיה היא בימי שישי הקצרים בחורף. אנשים מגיעים חצי שעה לפני השקיעה ועדיין לא התפלל מנחה. אז הוא שואל אותך, אם אני אומר שאני מקבל עלי תוספת מחול על הקודש, איך אני אתפלל מנחה? איך אני אומר, אתה חונן האדם דעת? יש לנו גם לזה עצה. תראו בספר שולחן שלמה של הגאון הרב אוירבך, בסימן רסמ' ג' סעיף ה', שם הוא נותן לנו עצה כזו. הוא מוכיח מהגמרא בשבת ל״ג, שבת כ״ג, שאם האדם הזה יאמר, אני מקבל עלי תוספת מחול על הקודש, חוץ ממנחה. תודה. אומר אפשר. התוספת מחול על הקודש דומה, הדמיון הוא כעין נדר. אדם שרוצה לנדור נדר, שלא ישתה כוס קפה, שלא ישתה קוקו קולה. זה לא אוסר אותו בכל המשקאות. כוס תה מותר לו, משקאות אחרים מותר לו. מה שהוא אומר, גם פה, הוא לא חייב לקבל עליו את כל המלאכות של יום השבת, אלא גם אם לוקח חלק מהם, גם כן הדבר יכול להועיל, אז יכול לגבי ערב שבת רגיל, אפילו אם הוא עדיין לא הספיק להתפלל מנחה, יכול לומר שהוא מקבל עליו תוספת שבת חוץ מתפילת המנחה, ואחרי זה יתפלל מנחה, כך שגם בערב שבת, אפילו בחורף, יוכל כבר חצי שעה לפני כן לחדול מעשיית המלאכה, ולקבל עליו תוספת מחול על הקודש. הגמרא שם בביצה ל' אומרת שגם הנשים מצוות בתוספת מחול על הקודש בערב כיפור. והתוספות במסכת כתובות מ״ז ושער ראשונים הדגישו שתוספת מחול על הקודש לנשים לא רק בערב כיפור, אלא גם בערב שבת ובערב יום טוב, גם כן יש להן את המצווה הזו, למרות שהיא מצווה שהזמן גרמה. אבל כיוון שהן מצוות בשביתת השבת, ממילא גם מצווה בתוספת שבת, וכך ההלכה למעשה. יש אחד מהאחרונים שאמר אחרת, אבל בוודאי שההלכה היא כדברי הראשונים, כדברי... התוספות והראש ולכן גם הנשים מצוות לא רק לגבי ערב כיפור אלא גם מחרתיים ערב שבת או ערבי ימים טובים גם כן מצוות בתוספת מחול על הקודש ולכן היא באה להדליק נרות לא תאחר את הדלקת הנרות אלא כבר בשעה חמש תברך ותדליק וציוונו להדליק נר של יום הכיפורים זה מה שעליה לנהוג ולעשות על ידי זה בעזרת השם תקיים את המצווה של תוספת יום הכיפורים תקיים את המצווה כהלכתה הגמרא שם ממשיכה היו נשים עמות הארץ אותן הנשים לא היו מקיימים את מצווה תוספת מחול על הקודש היו ממשיכות לאכול עד השקיעה השאלה היא אנחנו הגברים יכולים לשתוק או שחייבים להוכיח אותן הרי כל ישראל ערבין זה לזה הנסתרות להשם אלוהינו אבל הנגלות לנו לבנינו עד עולם יש לנו מצוות עשה דאורייתא הוכיח תוכיח את עמיתך ועל זה הגמרא דנה האם חייבים אנחנו להוכיח או לא? אז הגמרא מסכמת אם אתה בטוח במאה אחוז שהאישה הזו לא תשמע לך אל תוכיח אלא מוטב שיהיו שוגגות ולא יהיו מזידות אם אתה תלך להוכיח לא רק שלא הועלת בתוכחה אלא גם קלקלת קודם היא הייתה שוגגת אחרי שהוכחת אותה והנה היא הייתה מזידה היא יודעת את הדין ואף על פי כן היא ממשיכה לאכול אחרי שעה חמש אז קלקלת ולכן הגמרא אומרת מוטב שיהיו שוגגות ולא יהיו מזידות וכך פסק מרן אבל כל זה היה בזמנם בדורותם אז אנשים לא ידעו לקרוא וכתוב ולכן היית אומר להן לא היו שומעות היום לא כך היום ברוך השם הנשים יראות שמים יודעות לקרוא ולכתוב אתה מראה לה כתוב בשולחן ערוך סימן תרח סעיף ב' שגם הנשים חייבות בתוספת מחול על הקודש אתה מסביר אתה אומר בוודאי שישמעו לנו ולכן לנו בדור הזה בוודאי שיש חובה להסביר גם לנשים את החובה בתוספת מחול על הקודש יותר מזה לפי הריף והראש לא רק אם בוודאי ישמעו לנו אלא אפילו אם ספק אם ישמעו לנו גם מספק דאורייתא אתה חייב לבוא ולהוכיח, הוכיח תוכיח את עמיתיך המצווה מן התורה, גם אם ספק הם ישמעו לנו חייבים. מניין להם? מאיפה הם יודעים את ההלכה הזו? הם למדו את זה מדברי הגמרא במסכת שבת נ׳ה. שם הגמרא עוסקת מה שקרה בדור החורבן. הקדוש ברוך הוא אומר למלאך לבוש הבדים צא והטבית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים. מה זה תו? לסמן אותו שיחיה. ואז עמדה מידת הדין וקטרגה. ריבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו? למה אלה אתה מסמן אותם לחיים ואחרים למיתה? ענה הקדוש ברוך הוא, אלה צדיקים גמורים ואלה רשעים גמורים. אמרה מידת הדין, אבל היה להם למחות ולא מחות. אמר הקדוש ברוך הוא, גלוי וידוע לפניי, גם אם היו מוחים לא היו מקבלים מהם. אבל מידת הדין אמרה, אם לפניך גלוי לפניהם מגלוי, להם זה היה ספק, היו צריכים למחות. ואז לא הייתה ברירה, הקדוש ברוך הוא נאלץ לחזור בו. תמיד, ויינחם השם על הרעה, הקדוש ברוך הוא לא חוזר בו ממידה טובה. אבל כאן הטענה של מידת הדין הייתה צודקת, ולכן בעוון הרשע גם אותם הצדיקים, גם הם נהרגו במלחמה. יש הפסוק אומר, נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמיים, בשר חסידיך לחייתו הארץ. אותם החסידים שעליהם דיברנו, שהיו כל כך צדיקים, שקיימו את התורה מאלף ועתה, ואפילו הכי לא הייתה ברירה, מידת הדין ניצחה בדבר הזה. אז מהמשפט הזה, אם לפניך גלוי, לפניהם מגלוי, מזה למדו הרי פרוש ורוב הראשונים, שלא רק אם בוודאי ישמעו לנו, אלא גם אם בספק ישמעו לנו, גם כן חייבים להוכיח, וכך ההלכה, בין בדברים שהם דורייתא ובין בדברים שהם בדרבנן. ולכן, כל אדם שיש לו איזו בעיה מסוימת, הוא נכשל באיזה דבר, אנחנו החברים שרואים חייבים להוכיח ולהסביר לו את דרך האמת. אם אתה רואה את החבר שהתלכלך, הוא התעסק עם הפחם, עם הנרות, ויש לו כאן במצח קצת פחם. אתה אומר לו, תסלח לי, מלוכלך לך כאן פחם, לך תרחץ. אז מה אומר לו החבר אחרי זה? תודה רבה, תזכה למצוות, שלא ילך עם פנים מלוכלכות. אז הוא ישמח שתאיר לו את העיניים. קל וחומר, אם הלכלוך הוא לכלוך אמיתי, לכלוך רוחני, שאם האדם הזה אדם חכם ונבון, כשמוכיחים אותו, הוא צריך לקיים ולמוכיחים מן העם, ועליהם תבוא ברכתו. מה זה עליהם? גם למוכיחים, גם למוכיח, וגם למקבל את התוכחה. כך היה צריך להיות, ולפי זה אנחנו נוהגים תמיד כשיש לאדם איזה פשלה, איזה בעיה, אנחנו מיד מוכיחים ואומרים לו, אבל אם אתה מכיר את הליצן הזה, אתה אומר לו, ובוודאי הוא לא ישמע לך, בינתיים הוא שוגג, עדיף להתעלם ממנו. באה הרמה, ועל פי הסוגיה הקודמת שאמרנו, ואומר, כל זה בדבר שלא כתוב בפירוש בתורה. כאן זה דיוק מהפסוק, ועיניתן בית נפשותיכם בתשעה, לא כתוב בפירוש. בזה שייך לומר, הוא לא יודע, מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים. אבל בדבר מפורש בתורה, לא שייך לזה. כגון, האדם הזה, יש לו עכשיו נקניק חזיר, בא לוקח לאכול. אני חייב להוכיח אותו. אפילו אם אני בטוח במאה אחוז, הוא לא ישמע לי, אף על פי כן יש חובה להוכיח. והסיבה היא, האם האדם הזה יכול לומר, אני לא יודע? הרי כולם קוראים חומש. כל אחד קורא חומש, ויקרא ספר, ויקרא פרשת שמיני, כתוב שאסור לאכול חזיר. או בחומש דברים, פרשת ראה, כתוב שאסור לאכול חזיר. אז בין כה הוא מזיד בתוכחה אתה לא מפסיד כלום, ולכן אנחנו חייבים להוכיח אותו. כמה? אפילו מאה פעם. הוכיח תוכיח, הגמרא דרשה בבמה מציאה ל' ב', אפילו מאה פעם. אלא מאי? לא רק לגבי החזיר. משם תלמד גם בדברים אחרים ששייך הכלל הזה. כגון, האדם הזה, יש לו בן שמסיים כיתה ח', שולח אותו לתיכון. אתה שואל אותו, איפה אתה שולח אותו? הוא אומר לך, הוא ילך לתיכון שעל יד האוניברסיטה. שם הוא ילך ללמוד. יש שם רמה גבוהה, לומדים שם גיאוגרפיה, אנגלית, מתמטיקה. כל הכבוד ללימודים הכלליים. אבל תסתכל מה יהיה מאותו הנער בתחנה הסופית. הרי הכלל הוא טוב מעצמו, רשע מחברו. הוא יהיה שם באותו מקום, יחד עם הבנים והבנות, גומרים את הלימודים, הוא ילך יחד איתם לבלות. מה הם עושים ביום שישי בערב? מה הם עושים בלילות שבת? אנחנו רואים אותם הולכים לתלפיות, הולכים לתוך המועדונים, ושם בהתחלה שותים בתף. אחרי ששותים את האלכוהול בתף, נעשים שותים בטית. אחר כך לוקחים גם סמים, השם ישמור. האם אתה יכול לומר שהבן הזה לא יתקלקל? מישהו מבטיח לך? נכון שהבית הוא בינתיים בית טוב, האבא ירא שמיים, האימא יש לה יראת שמיים, אבל הילד הזה יימשך אחרי החברים שלו. ולכן אנחנו חייבים לבוא ולהוכיח. יאמר האדם הזה, תראה, אני מכיר את השכן הזה, הוא אדם עקשן. אני אדבר איתו מאה פעם, הוא לא ישמע לי. האם אני חייב להוכיח אותו או לא? אענה לו שכן. גם במקרה הזה צריך להוכיח. ולמה? הרי אמרנו קודם, מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידין. תענה לו, כאן הוא לא שוגג. כתוב בתורה בחומש דברים בפרשת ואתחנן עקב. ולימדתם אותם את בניכם ושיננתם לבניך. כל אבא שיש בידו פיקדון יקר את עמלנו אלה הבנים, צריך לחנך אותם במקום טוב. הוא לא יכול לשלוח אותם לבית ספר חילוני, מקום שאין שם לא דת ולא דין. ולכן כאן כולם יודעים. בלאו הכי הוא יודע, בלאו הכי הוא מזיד. כך שעל ידי התוכחה אתה לא מחמיר את המצב שלו. ולכן יש עלינו את החובה להוכיח ולחזור ולהוכיח עד שיבוא יבשר אותך. היום הוצאתי אותו משם, שלחתי אותו לישיבה. ברוך השם הלך ללמוד תורה בישיבה. תגיד, לא, אם כך, אם זכית הלילה בחצות אומרים נשמת קול חי בכותל המערבי. איפה המחיצה של אנשים? ליד זה באים קבוצה של אנשים שיש להם ברוך השם על מה להודות, שלך, זכית שהבן שלך יגיע לישיבה, תיקח את אשתך לשם, תגידו נשמת קול חי, תודה לבורא עולם שזכית לדבר הזה. אבל כל זמן שעדיין לא שמע לך, כל פעם שאתה רואה אותו צריך להוכיח. אתה בא לבית הכנסת להתפלל מנחה, או היהודי הזה גם בא, גם השכן הגיע. מנחה מהי? מצווה דה רבננה, ליבא דקולה עלמא. תוכחה, הוכיח תוכיח, זה דאורייתא. תגיד בלחש, לשם איחוד קודשיו הריחו, ואחרי זה תיגש אליו בלשון יפה ונעימה, תסביר לו, הילד הזה יכול להתקלקל, כל הכבוד לבית שלכם שהוא בית טוב, אבל החברים בסוף יטו את לבבו וכולי. תדבר איתו פעם אחר פעם, כל פעם שאתה מדבר איתו, אתה מקיים מצוות עשה דאורייתא. לא שומע לנו. האדם הזה בתחנה הסופית, כל מה שדיברתי היה אפס. אז בדרך כלל, כשאדם נכשל, הכישלון מביא לאדם הרבה עצבות. אדם עצב אל ליבו, חבל, דיברתי הכל לריק ולבארלה. זו ההרגשה של האדם. אבל, הגאון חידה מצטט לנו את מה שאמרו ספר החסידים ורבינו חיים ויטל והגרא. הם אומרים, אדם שהוכיח את חברו, ואותו האדם לא קיבל את התוכחה ולא שם את דרכו הרעה, כל המצוות של אותו האדם באים אליי. העבירות שלי, כולם הולכים אליו. ממילא, על ידי התוכחה הזו, נעשיתה צדיק גמור. באותו רגע, האדם הזה נעשה כולו רק מצוות בלי אף עבירות. כך שממה נפשך? גם אם לא הצלחת מבחינה מעשית, לא זכית, אבל עשית עסק טוב בסופו של דבר. הגאון חידה, אחרי שמביא את ההלכה הזו, אז הוא אומר, רמז יפה, דרשה יפה מאוד. הוא אומר, מה שאמרה התורה בחומש ויקרא פרשת קדושים. הוכיח תוכיח את עמיתיך ולא תישא עליו חטא. אז הוא רומז ואומר, מה זה לא תישא עליו חטא? כשאתה הולך להוכיח, אל תתכוון להלביש עליו את העוונות שלך, לא תישא עליו חטא, אלא תתכוון להצליח. תדבר במתק שפתיים, בלשון יפה, בלשון נעימה, כדי שבאמת הדברים יישמעו. אז אנחנו מתכוונים להצליח, אבל לפעמים יש גם כישלונות, אז ידע האדם הזה ממה נפשך. אם הצלחת, אתה שותף מלא. הילד הזה הלך ללמוד תורה, נעשה ירא שמיים, הוא וזרעו אחריו. אתה מקבל חמישים אחוז מכל מה שהילד הזה ילמד תורה, אתה כאילו שותף איתו בכל. ולכן כל אדם ואדם ישתדל לעשות את הדבר, את המצווה החשובה הזו. יש אנשים חושבים, זה הרב צריך לעשות, זה התפקיד של הרב, בשביל זה הוא מקבל משכורת. האם לאכול מצה בליל פסח רק הרב צריך לאכול? אתה לא אוכל מצה? לעשות סוכה, רק הרב יושב בסוכה, רק הרב לוקח את הלולב. כולנו שומעים שופר, כולנו מנענעים לולב, גם פה. לא כתוב בתורה, הרבנים יוכיחו, אלא כתוב, הוכיח תוכיח את עמיתך. כולנו חייבים בדבר הזה, כל אחד ואחד צריך להעיר את תשומת ליבו של חברו, של השכן. לפעמים יש חתונה, הוא הולך לחתונה, יושבים ליד השולחן, אתה רואה את הבן דוד, את הבן דודה או אחרים, הרבה זמן לא ראית אותם. בינתיים, מאז שנפגשנו עד היום, יש להם, ברוך השם, ילדים שגדלו. אתה שואל אותו, איפה הילדים שלך לומדים? ושוב, לפעמים אתה שומע ממנו שהילד נמצא במקום לא טוב. ואז, שוב במתק שפתיים, תנסה להסביר, לומר לו את הדברים, והקדוש ברוך הוא ייתן לך חן, חן וכבוד ייתן השם, כדי שהדברים יהיו נשמעים, כדי שאותו האדם ישנה מיד כיוון. לפעמים, זה לא הולך. הוא אומר לך, תראה, אני מסכים, מה שאמרת אתה צודק מאה אחוז. אבל מה אני אעשה, אשתי לא מסכימה. אני לא יכול להתקוטט איתה, שלום בית. תגיד לה, אני מוכן לבוא לדבר איתה. אל תלך לבד, תלך יחד עם אשתך. אתה לבד עם אישה, לא תמיד אתה יכול לשדר על אותו גל. אישה עם אישה, יותר קל. תלכו יחד, תעשו להם ביקור במוצאי שבת, תדברו, תדברו איתם בנחת. הרבה פעמים אפשר לשכנע גם אותה. ושלמה המלך אמר, שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו. היה פעם מעשה, הכרנו איזה אדם שהיה לו בן הגדול, שלחו אותו לאיזה תיכון משונה והחברים דיברו איתו הוא אמר להם בפירוש, הלב שלי איתכם, אני רוצה, מה אני אעשה? אני פוחד מאשתי. אשתו הייתה, איך הוא אמר? כמו עוזראין. בערבית אומרים על מלאך המוות, קוראים לה עוזראין. הייתה אישה צעקנית, הייתה תקיפה מאוד. טוב, אמרו לה, אנחנו נדבר איתה. הלכו לדבר איתה, צעקה עליהם צעקות, מה, אני אשלח את הבן שלי לישיבה? הרי בישיבה לא מקבלים ממשרד החינוך, הם צריכים לאסוף נדבות. מה, הבן שלי יאסוף נדבות? זו הייתה התגובה שלה. טוב, לא הצליחו. היה להם הרגשה לא טובה שנכשלו. אחרי שנתיים, היא חיפשה אותם. כן, גברת, מה את רוצה? אמרה, תראה, יש לי עוד בן, אני רוצה שהבן השני ילך ללמוד בישיבה. אחד מהחברים לא יכל להתאפק. הוא זכר מה שהיה לו לפני שנתיים. אמר לה, גברת, אנחנו לא מרדמים אותה, תדעי, בישיבה שם אוספים נדבות בשביל להביא תקציב. היא אמרה, כן, כן, אני זוכרת. אני לא שכחתי מה שהיה. תדעו לכם, הראשון כבר התקלקל, יצא לתרבות רעה. לפחות שהשני יגיד עליי קדיש. וכך היה. האישה הזו כבר נמצאת בגן עדן, מי אומר עליה היום קדיש? לא הגדול. הגדול התקלקל, הלך לאיבוד. הבן השני הוא שאומר עליה את הקדיש. אז לפעמים באותו רגע אתה נכשל. אבל הנה, אחרי שנתיים היא באה, רצה אחרינו כדי שנרשום את הבן שלה בישיבה, כדי שהוא יהיה לפחות שריד לאותה משפחה, שימשיכו את השרשרת, שיהיה ירא שמיים ובן תורה. ולכן אין אדם שפטור מהדברים האלה. כולנו חייבים בכל זה. והיום, בדור שלנו, לא קשה לשכנע. כולם רואים היום את התוצאות של החינוך החילוני, כולנו רואים את הפשדות. בדרך כלל, זה כן הולך, ברוב המקרים אתה מצליח לשכנע. ימי הרחמים והסליחות, אנחנו אומרים, אשמנו מכל עם, בושנו מכל גוי. תתבונן, מה אתה אומר? מה, אנחנו יותר גרועים מכל העמים? יש גרמנים ארורים, אנחנו יותר גרועים מהם? תראה את הערבים הפראים האלה. בושנו מכל גוי? אנחנו פחות מהם? איך זה? הייתכן? המפרשים אמרו לנו משל למה הדבר דומה כדי להסביר את הדברים הללו. המשטרה עוברת עם הניידת, תפסה על חם שני גנבים. טוב, לקחו אותם מיד, ישר לחקירות. הראשון, אחרי שחקרו אותו על הגניבה, אחר כך שאלו אותו, מי אתה? מה אתה? אמר להם, אבא שלו נמצא בבית הסוהר כבר עשרים שנה, ולכן הוא מטייל ברחובות, אין לו בית, הומלס. טוב, גמרו. חקרו את החקירה, פנו לשני. חקרו את השני, ואחר כך שאלו אותו, מי אתה? מה אתה? אמר להם, אני הבן של פלוני. אבא שלו פרופסור מכובד באוניברסיטה. בן טובי, מה שנקרא. התחילו לצעוק עליו צעקות, אתה לא מתבייש? אחרי שגמרו את הצעקות, הוא אומר להם, את הראשון חקרתם, לא צעקתם עליו. למה לא הייתם צועקים? אמרו לו, טיפש, ההוא מסכן גדל בזבל, גדל ברחוב. השם מרחם, קרה מה שקרה. אבל אתה קיבלת חינוך, הלכת לבית ספר טוב, הלכת לבית ספר תיכון יוקרתי, ואתה עושה מעשים כאלה, הולך וגונב? הנמשל. עם ישראל ואומות העולם. אומות העולם, מי הם? אולי האבא של הגרמני הזה, או האבא של הערבי הזה, היה יותר גרוע. אז אם הוא רק גנב, אולי זה עדיין טוב. אבא שלו אולי גם היה רוצח. אבל אנחנו בני אברהם, יצחק ויעקב, ולכן אנחנו מקדימים ואומרים, אשמנו מכל עם, בושנו מכל גוי. המגיד מדובנה מסביר את הדברים במשל אחר. הוא מספר ואומר שפעם האריה פרץ את הגדר והתחיל לטייל ברחובות. הייתה מהומה גדולה. היום יש לנו רובה, אתה לוקח M16 או רובה אחר, צרור יריעות, אתה הורג אותו, זה קל מאוד. אז לא היה להם את זה. ורצו מיד למפקד המשטרה, מפקד הסיירת, כך וכך קרה, מהר מהר תבוא, תאסוף את האנשים שלך. הוא אמר להם, לא צריך. היה לו את הבן שלו לידו, בן הצעיר, אמר לו, לך תכניס את האריה בפנים. האנשים היו מופתעים. מה, הבן הצעיר הזה לבד? הוא יוכל להתמודד עם האריה? מהו דוד המלך? טוב, שתקו. הלך, תראו לי איפה הוא, באיזה רחוב. לקחו אותו לשם, וכל האנשים מסוגרים בבית שלהם, על הגגות, על המרפסות. כולם מסתכלים איך שהבחור הזה לבדו הולך עם החרב, הולך לקראת האריה. התקרב לאריה, האריה הסתער עליו ושרט אותו בפנים. אבל הוא מיד נתן לו כמה מכות עגונות, הוא נבהל, האריה, מהמכות האלה, מכות נמרצות, וישב בשקט. לקח אותו, כמו שלוקחים איזה כלב, איזה חתול, הכניס אותו חזרה לתוך הכלוב שלו. וכל האנשים, כולם, קיבלו אותו במחיאות כפיים, בתשואות סוערות. כולם היו ששים ושמחים שפתר להם, ברוך השם, את הבעיה. טוב, הקצינים של המשטרה, כל החבורה, ראש העיר, כולם הלכו ללוות את הגיבור הנאומי שלהם, גיבור אמיתי, ללוות אותו עד הבית. נכנסים לבית, הם היו בטוחים, עכשיו אבא שלו ינשק אותו, יחבק אותו, חזק וברוך, יעשו מסיבת הודיה. אבא מסתכל. הוא רואה, יש לו שריטה במצח שואל אותו, מה זה? הוא אומר לו, אני לא הספקתי לתת לו מכה, הוא שרט אותי מה? אתה לא מתבייש? אבא נתן לו מיד סטירה אנשים היו בהלם הוא הצליח להתגבר על האריה במקום שתגיד לו חזק ברוך, יישר כוח כל הזמן נותן לו סטירה הם לא יכלו להתאפק, אמרו לו, אדוני הקצין, אדוני המפקד ככה זו תורה וזו שכרה? היית צריך להגיד לו מילות עדות, תראה, הוא הציל אותנו, הכניס את האריה חזרה ככה בקלות, במקום שתביא גדוד שלם של אנשים שאולי יצליחו, הוא לבדו עשה את זה, איך אתה נותן לו סטירה? אמר להם, תשבו, תשבו, אני אספר לכם קצת היסטוריה ותבינו מה עשיתי. זאת אומרת, אתם לא מכירים מי האבא והאימא של הנער הזה, של הבחור הזה, ולכן לכם יש תמה. אני אגיד לכם היסטוריה. כשהייתי צעיר, קיבלתי את הפיקוד על הסיירת, באו ואמרו לנו, יש כנופיה של שודדים, נמצאים באיזה צומת, כל מי שעובר שודדים אותו, לפעמים גם הורגים, ניידת אחת, שתיים, מי שעבר שמה, גם אותם הם הצליחו לחסל, כנופיה מאורגנת מאוד. תלך, תנסה להציל את המצב. אומר, אספתי מיד את כל הלוחמים שלי, כל הלוחמים הכי טובים, אז לא היה נשק חם, כמו שאמרתי, היה רק חרבות, ונסענו לשם. הגענו לשם, מיד נוצר מגע, התחיל הקרב. וכזאת וכזה תאכל החרב. שעות היה הקרב, עד שבסוף כולם היו הרוגים ופצועים. כלומר, היו שניים שנשארו ברעים ושלמים, אני וראש השודדים. רק שנינו נשארנו. זאת אומרת, התקרבתי אליו, שלפתי את החרב כדי לדקור אותו. הוא חטף מידי את החרב ושבר אותה לשניים. לא נבהלתי, יש לי עוד. הוצאתי את החרב השנייה, גם אותה שבר. עד שבסוף הגעתי לאחרונה. את האחרונה קיבלתי מתנה מהמלך, חרב פלדה. הוצאתי את החרב, הוא חטף אותה מידי, בא לשבור אותה, לא יכל, זה פלדה. ואז פתאום אני שומע צחוק מתגלגל של אישה. מאיפה מגיעה לכאן אישה? אותו השודד הרים את כובע הפלדה, הנורה לפניי אישה. אז היא אומרת לו, מה אתה רוצה לבוא לנצח אישה? חכם בלילה. וזה נגמר הקרב. טוב, לקחו אותה למשטרה, חקרו אותה, גדלה באיזה שכונת פשע, נהייתה ראש השודדים וכולי. טוב, אחרי שנתנו לה את החנינה בסוף, אני חשבתי, אני כל החיים רוצה להתחתן עם אישה גיבורה, איפה אני אמצא אישה שיכולה להתמודד יחד איתי להקים בית ככה איש גיבורה? החלטתי זו האישה שמתאימה לי וככה התחתנו ויצא העגל הזה זה הבחור הזה הוא אז זה לא בושה שאריה שרט אותו? זה שהנביא צועק עלינו הביטו אל אברהם אביכם אל שרת חוללכם אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב אתה לא יכול לומר אנחנו יותר טובים מהערבים הערבי הזה הוא גנב בן גנב אני לא גנב שמה תראה מי האבא שלו אולי הוא יותר טוב מהאבא שלו אבל אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב חייבים להחזיר עטרה ליושנה מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותינו אברהם יצחק ויעקב ולא חלילה שנראה את ירידת הדורות כמו שאנחנו רואים בזמן האחרון אין לך יום שאתה לא שומע על רציחות על דברים נוראים דברים מזעזעים פעם שמענו שסבא הורג את הנכדה שלו האם פעם שמענו שאבא חונק בידיים שלו את הילדה דברים שפלים מעשים נוראים כאלה זה למעשה פרי חינוך הפרי הביאושים של החינוך הישראלי אשרנו שברוך השם בדור הזה שלנו קמו תלמודי תורה יש לנו בתי ספר מצוינים ישיבות טובות ששם אתה רואה מחנכים על טהרת הקודש שם אין את הבעיות החמורות האלה לא סמים ולא דברים אחרים ולכן חובתנו להסביר לאותם האנשים שעדיין לא יודעים את האמת ידעו טועה רוח בינה שיפה שעה אחת קודם שגם את הבנים דור ההמשך ימשיכו כמו שהיו אבות אבותינו אלה הדברים שכולנו חייבים לעשות כל זה נכלל במצוות הוכח תוכח את עמיתיך שכולנו גם הגברים וגם הנשים הוכח תוכיח זה לא מצווה שהזמן גרמה שנשים פטורות אלא גם אנחנו וגם הן חייבים במצווה הזו ולכן כל אחד ואחד שנתקל בבעיות מעין זה ידע מהי חובתו כדי שבעזרת השם הקדוש ברוך הוא ייתן לו כוח כוח רוחני שיוכל באמת להשפיע שיהיה בו תופח על מנת להטפיח זו החובה של כולנו בלי יוצא מן הכלל אני חוזר לנושא החובה להוכיח גם בדאורייתא וגם בדרבנן כך למדנו מהגמרא בברכות ל' שם אמר עלי הכהן העיר לחנה עד מתי תשתכרין הגמרא עומד מכאן לאדם שרואה בחברו דבר מגונה שצריך להוכיח אותו למה הגמרא צריכה ללמוד את זה מחנה? שאמר לה עלי עד מתי תשתכרין? רק כתוב בתורה ותוכיח תוכיח הסבירו לנו הראשונים שם זה בדאורייתא ואילו השיכור שאסור להתפלל זה דרבנן מהתוכחה של עלי לחנה שגם בדרבנן צריך להוכיח וכך ההלכה גם על דברים שאינם דאורייתא אלא דרבנן אתה רואה שהחבר לא ניזהר להתפלל תפילת מנחה במניין יש לו חנות הוא מתפלל ביחיד כדי לא להפסיד קיליינטים וכן על זה הדרך אל תשתוק תעיר לו גם בדברים כאלה שהם דרבנן תעיר לו בלשון יפה כדי שיזכה בעזרת השם להתפלל תפילה שלמה במניין קל וחומר אם האדם הזה לא בא ללמוד תורה אם הוא לא קובע עיתים לתורה ואין לך חיסרון גדול מזה הרי כולנו חייבים והגית בו יומם ולילה כל יהודי ויהודי חייב לקבוע עיתים לתורה מדיום ביומו אף יהודי לא פטור מהדבר הזה כמו שהרמב״ם מקדים בתחילת הלכות תלמוד תורה ולכן תאמר לו תספר לו בשכונה שלנו במקום זה וזה יש לנו חכם בא אומר דברי תורה הפה מפיק מרגליות דברים מתוקים מדבש ונופת סופים תנסה למשוך אותו כדי שבעזרת השם גם הוא ייהנה מאורע של תורה מחלוקת בראשונים ובין מרן להרמה אם מותר להכין מערב יום הכיפורים להכין סיר של חמין כדי שיהיה לאדם הזה מה לאכול במוצאי כיפור הוא שם את הנחושתן על הגז הקטן לוקח סיר אוכל יש שם בשר או דברים אחרים על אש נמוכה במשך יום הכיפורים 25 שעות זה יתבשל יבוא למוצאי כיפור בעשרה לשבע יוכל כבר לאכול אוכל חם האם מותר או לא הרמה אוסר האשכנזים נוהגים לאסור להחמיר לנו לדידן אין איסור הדבר מותר למה לאשכנזים אסור? הרי אני עושה את זה בערב כיפור אני בא בשעה ארבע לפני כניסת יום הכיפורים למה תאסור? כל מלאכה אני יכול לעשות למה את זה לא? הטענה היא ייכנס אדם אליך הביתה ביום כיפור ומריח ריח של חמין ריח טוב מה הוא יגיד? תגיד האנשים האלה אוכלים חמין ביום הכיפורים יבוא לחשד בנו לכן הם נמלאים, לא עושים את זה אנחנו לא מחמירים בזה, לכולנו יש ברוך השם ילדים, נכדים אז אם אני לא אוכל הם צריכים לאכול, זאת ועוד אני מכין בשביל הלילה ולכן אין לנו צד לאסור מעיקר הדין הדבר מותר לכתחילה לפני הכיפור, כמו שאמרתי, ישים את הנחושתן על האש שלא ייגע האש בסיר, הלהבה לא תיגע ואז יהיה מותר מלכתחילה אתה שם בשר חי עדיין לא מבושל במשך יום הכיפורים, לאט לאט הכל יתבשל תבוא במוצאי כיפור, יהיה לך אוכל מוכן הדבר לדידן מותר, האשכנזים כמו שאמרתי הם מחמירים בכל זה. התורה, כשמצווה אותנו והניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, הקדוש ברוך הוא הוציא מן הכלל חולה שיש בו סכנה. פיקוח נפש, חולה שיש בו סכנה לא חייב לצום ביום הכיפורים, אלא רשאי לאכול ולשתות, כמו שהגמרא למדה ביומה פה־ה, מהפסוק אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, דרשו חכמים וחי בהם ולא שימות בהם, ולכן להלכה ולמעשה אותו החולה שיש בו סכנה צריך לאכול ולשתות ביום הכיפורים. איך אתה קובע אם האדם הזה בסכנה או לא? לפי מה אתה מחליט? שואלים רופא. הרופא הוא איש המקצוע שיכול להחליט בדבר. אתה הולך לרופא, שואל אותו, לפעמים הוא מכיר את האדם הזה, הוא מדליק את המחשב, הכל נמצא על המסך, הוא יודע את הכל במאה אחוז, עולה לך במקום תשובה כן או לא. אבל לפעמים הרופא עצמו מסופק, הוא לא בטוח שהצום יכול לגרום סכנה. מה עושה הרופא החכם? שולח אותו לבדיקות. תלך מחר למעבדה, תעשה שם בדיקת דם, בדיקת שתן, או אם האישה הזו היא בהיריון, תעשה בדיקת מוניטור, אולטרסאנט, סקירת מערכות, לחץ דם, תעשה את כל הבדיקות האלה. אחרי הבדיקות הרופא יחכים יותר ואז הוא יוכל לענות להם תשובה מדויקת. ולכן מן הראוי שאדם יקדים, ילך כבר היום לרופא, לא יחכה עד ערב כיפור שאז המעבדה סגורה, אלא יקדים וילך כבר היום, ואחרי שהרופא יגיד לו מה שיגיד, אחרי זה ילך לחכם. אין תועלת מה שילך קודם לרב, אלא קודם כל ילך, ישאל את הרופא, יביא לחכם את התשובה של הרופא, יביא לו תשובה מדויקת, כדי שמיד לאחר מכן ידע החכם איך להנחותו, איך להדריך אותו שיוכל בעזרת השם לעבור את יום הכיפורים, על פי מה שהתורה מצווה אותנו, על פי כללי ההלכה. הרופא הוא לא רב, והרבה פעמים הרופא יכול לטעות. ולכן אני מדגיש, אחרי הרופא ישאל גם שאלת חכם. ואספר לכם מעשה שהיה שלשום. אחד מהחברים שלנו, בר מינן חולה בכבד. היה שם בבית חולים הדסה עין כרם, והרופא אמר לו, זו סכנת חיים, חייב לאכול ולשתות ביום הכיפורים. נכון, הוא צודק. אותו הרופא חובש כיפה, אומר לחולה, אתה צריך לאכול ולשתות כרגיל, אל תאכל פחות פחות מכאשר הוא, כך הוא פוסק לו. עזר אליי אותו אדם, אמרתי לו תגיד לרופא שהוא טועה, הוא עם הארץ שלא יגיד דברים כאלה, הוא מקשקש אמרתי לו אתה חייב לאכול ולשתות אבל אתה לא צריך לאכול בבת אחת, אתה יכול לאכול פחות פחות מכשיעור איך יידמה? אדם אוכל פחות מ-30 גרם בכל 10 דקות אנחנו לא מגבילים אותו שיאכל רק פעם אחת אלא לפי הצורך הוא יכול לאכול כמה וכמה פעמים תתאר לך בכל יום כיפור אם הוא ירצה לאכול כך הוא יכול להגיע לארבע קילו והוא לא עבר על מה שאמרה התורה כי כאן יש לו סכנה ופחות מכשיעור הדבר מותר האם האדם הזה חייב לאכול בבת אחת? צריך לשבת לאכול כמו איזה ווחש? לא, שיאכל לאט לאט בצורה מסודרת כמו שאמרתי ימלא את הבטן שלו האם היום הזה הוא אכל ארבע קילו במשך היום? לא, בקושי הוא אכל חצי קילו אז למה שביום הכיפורים אתה רוצה לאלץ אותו שיאכל בבת אחת הרבה? זה שטויות אין לזה שום היגיון מבחינה רפואית כך גם לגבי השתייה למה להגיד לו תשתה בבת אחת 300-400 גרם מים או דבר אחר? בשביל מה? יכול לשתות בכל 10 דקות 38 גרם לאט לאט אם הוא ישתה בקצב הזה כל יום הכיפורים יכול לשתות יותר מחמש ליטר האם היום הוא שתה חמש ליטר? בוודאי שלא ולכן אין שום הווה אמנה לבוא ולומר כדבר הזה שאותו האדם יאכל וישתה כרגיל ולא פחות מכשיעור, הוא טועה ולכן אמרתי צריך להדגיש לאנשים שאחרי התשובה שהרופא נתן להם שילכו וישאלו גם חכם כדי שהחכם יורה להם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו שהכל יהיה בצורה נכונה ולא יעשו שגיאות, לא יעשו שטויות אלא יעשו את הדברים בצורה נכונה כל זה לחולה שיש בו סכנה חולה שאין בו סכנה יש לו רק שפעת אסור לו לאכול אפילו מעט, אפילו פחות מכשיעור שהרי למדנו ביומה עין ג' אמר רבי יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה שנאמר כל חלב יש לנו פסוק מפורש לפי רבי יוחנן אפילו גרם אחד מי שאוכל ביום הכיפורים זה איסרו דאורייתא אם זה דאורייתא אתה לא יכול להתיר כשאין פיקוח נפש כשהאדם הזה הוא בגדר חולה שאין בו סכנה ולכן במקרה הזה אתה עונה לו חד משמעית לא אכילה ולא שתייה אבל אם הוא שואל אותך אני רוצה לבלוע כדורים לבלוע כדורים מרים מותר לפעמים יש לו בעיה עם לחץ דם או בעיות אחרות, הרופא אומר אתה יכול לצום אבל כדי לאזן את הלחץ דם או את הסכרת או דבר אחר חייב לקחת את הכדורים, אין בעיה. אנחנו יכולים להסתדר בקלות אפילו לחולה שאין בו סכנה ולמה מותר? מסביר לנו מרן בבית עושה בסימן תרשת א', מרן אומר הכדורים האלה הטעם שלהם מר, לא מתוק כשהתורה אסרה לנו לאכול הכוונה אוכל מתוק, זה מר דבר שני, אתה לא לועס באוכל, אתה בולע דבר נוסף, אין כאן ככותבת, זה חצי שיעור כשיש לך תרתי נתיבותה, אז לא צריך פיקוח נפש, אפילו לחולה שאין בו סכנה יהיה מותר, לכן אדם שיש לו שפעת לא מרגיש טוב, היה כאן רופא, בדק אותו, אמר אין שום סכנה, אל תדאג, אבל הוא מתייסר, יש לו חום גבוה, הוא רוצה לקחת אכמול, אין בעיה, גם ביום הכיפורים מותר לו לקחת, לבלוע כדור אכמול בלי מים, כיוון שהאדם הזה חולה, לא גזרו חכמינו, מותר לו לכתחילה לבלוע את הכדור. זה טוב בחלק מהאנשים שמסוגלים לבלוע כדור בלי מים. יש חלק, אומר לך זה נתקע לי בוושט, לא יורד, נשאר בגרון, אני חייב מים גם, המים זה כבר דאורייתא, וכאן אין בו סכנה, מה עושים? שייקח את האכמול, ימיס את זה בתוך המים, כשימיס את זה בתוך המים, המים יהיה להם טעמר, עוד הפעם זה ירד על ידי רבנן, ואז אפילו לחולה שאין בו סכנה יוכל לבלוע את מי המרים האלה, אין לנו בעיה, יהיה הדבר מותר מלכתחילה. כך צריך לייעץ לאיש או לאישה שנאלצים בגלל המחלה שלהם, נאלצים לקחת את הכדורים לעולם. כדור מר, הדבר מותר. מתי תהיה בעיה? לפעמים אדם לוקח איזה כדור מתוק, שם תחת הלשון, שם זה כבר דאורייתא. כאן אתה צריך לבחון האם יש סכנה או אין סכנה. אם אין סכנה, הוא לא יכול לקחת כדור מתוק, אלא כל מה שהקלנו בכדורים עם הגלולות האלה הן טעמם פגום, רק בזה יש לנו צד כפולה בדבר. הלאה וכי הדבר אסור. וכן כל כיוצא בזה, אני הבאתי כמה דוגמאות ומהן כל אדם ילמד להלכה למעשה. יש בודדים שאצלם השפעת שיש היום, שפעת החזירים, אצלם זו סכנת חיים. יש קבוצה של סיכון, אלה שיש להם בר מינן מחלות, או נשים בהיריון, או אדם שהוא יותר מדי שמן. במקום 70 קילו, אתה רואה את האדם הזה, 200 קילו. אנשים כאלה, יכול להיות שיש סכנה? שוב, אתה שואל את הרופא. הרופא שבא לבדוק אותו, יגיד לנו אם באמת יש סכנה, זה משהו אחר. אבל אם אין סכנה, רק את הכדורים אנחנו יכולים להתיר לו, אבל שיאכל וישתה, בוודאי שאין אפשרות להתיר לו אכילה ושתייה, אנחנו חוששים מאוד בדבר. כמו שאמרנו, ההלכה היא כרבי יוחנן. מרן בסימן תרשי ב' סעיף ה' כתב לנו את דברי רבי יוחנן שחצי שיעור אסור מן התורה ובהלכות האלה אין הבדל בין הספרדים, אשכנזים, תימנים, כולנו שווים בעניין זה. יש לנו דוגמה שייתכן וניתן לאדם לשתות מים בבת אחת הרבה ולא צריך להמתין פחות פחות מכשיעור. מתי זה יכול לקרות? אדם שהתחיל לצום, חשב שהוא בריא, באמצע המוסף נפל, התעלף. יש כאן רופא, הרופא רץ אליו מיד, התחיל לטפל בו, ברוך השם החזיר אותו להכרתו אבל האדם הזה עדיין חיוור מאוד. החיוורון משמעותו שהלב לא עובד. הרופא אומר תביאו לי מים, אתה מביא כוס מים, אל תגיד לו 38 גרם, עוד עשר דקות ניתן לך, אין דבר כזה. כאן, אם תחכה עוד עשר דקות, אולי האדם הזה כבר יגיע לגן עדן, אולי יהיה בהר הזיתים, בהר המנוחות. כאן אתה לא יכול לחכות, כאן זה ממש פיקוח נפש. ולכן, אם הרופא אומר, אל תתווכח עם הרופא. תן לו שישתה 100 גרם, 200 גרם. או דוגמה אחרת, אישה בהיריון, הגיעה לחודש התשעי, הלכה לרופא, אמר לה, את בריאה, את חזקה, את יכולה לצום. כך אמר לה הרופא. בסדר? התחילה לצום. יום כיפור בצהריים, קיבלה צירי לידה. מזמינה אמבולנס, נוסעת לבית החולים. כשהיא הולכת עם התיק, תשים בתיק שני בקבוקי טמפו. למה? בדרך היא חייבת לשתות. כשתגיע ללידה, שלא תלד ביובש, גם זה יכול לסבך את הלידה. גם כאן אתה לא יכול להגיד לה, כל עשר דקות 38 גרם. האם התינוק יחכה לנו לפי הקצב שאתה רוצה? ואז הלידה יכולה להסתבך. ולכן, עד שתגיע לבית החולים, שתגמור את הבקבוקים האלה כדי שהלידה תעבור בשלום. אלה דוגמאות, אין ברירה. מקרים יוצאי דופן שחייבים בבת אחת לשתות הרבה. אבל חולה שיש בו סכנה, ידוע לנו מראש, אם ידוע מראש, למה לתת לו בבת אחת? שאיכשהו הוא קם בבוקר, גומר ברכות השחר, יברך שהכול יתחיל עם השתייה הראשונה וכן הלאה לפי אותו הקצב לאט לאט. בדרך הזו ימנע מעצמו את הסכנה ולא יעבור על מה שאמרה התורה, טענו את נפשותיכם. אנחנו מברכים את עם ישראל בכלל ואת הציבור שלנו בפרט בברכת גמר חתימה טובה, שבעזרת השם שתהיה השנה הזו שנת גאולה וישועה, נזכה להקביל את פני מלך המשיח במהרה. אמן ואמן. רבי חנניה בן עקשה אומר.