תענית חלום בראש השנה, חלומות שווא ודיני הכנה משבת ליום טוב שני

 

- - - לא מוגה! - - - 

אבל כאן, כשאתה חונק את האש, זה נקרא שאתה נוגע בנר עצמו.

כשאתה נוגע בנר עצמו, בסדר, אפילו עכשיו.

זה נקרא מעשה, לא נקרא גרמה.

היינו בסימן תקצז.

מרן עוסק כאן בשאלה האם

ימי ראש השנה הם כימים טובים,

או כיוון שזה יום הדין, ממילא אין לנו את המצווה לשמוח באותו יום,

אלא יותר טוב לצום.

מרן מזכיר את המחלוקת הזו ופוסק להלכה שחייבים לאכול ולשתות ביום ראש השנה,

וכך ההלכה למעשה.

אבל יוצא מן הכלל תענית חלום.

אדם שראה בליל ראש השנה ראה חלום לא טוב,

כמו שבשבת ויום טוב מותר לצום,

יפה תענית לחלום כאש לנעורת

והסגולה לשרוף את הגזרה הקשה דווקא באותו יום,

ולכן גם פה,

הלבא דכולה עלמא, יש יותר בדבר.

היפה ללב, רבי יצחק פלצ'י מסביר,

הוא אומר,

אם באמת יש על האדם הזה גזירה קשה שימות.

על ידי שהוא צם באותו יום ביטל את הגזירה,

ממילא זה פיקוח נפש.

אז אפילו לרמב״ם שאומר שהאיסור לצום בשבת ויום טוב ודאורייתא,

אבל כאן במקרה הזה יהיה הדבר מותר לכתחילה.

אלה הדברים שכתבו כל הפוסקים, וכך ההלכה שאדם שחלם חלום לא טוב,

מותר לו לצום.

מה נקרא חלום טוב או חלום לא טוב, הגמרא במסכת ברכות בדף נ״א.

יש שם יותר מדף שהגמרא מפרטת

מה נקרא חלום טוב או לא טוב.

גם בשולחן ערוך סימן רפח בסעיף בהלכות שבת שם,

גם כדברן מפרט לנו מה הם החלומות שאינם טובים, ולפי זה אדם ידע אם צריך לצום אם לאו.

אבל כאן לגבי ראש השנה,

יש לנו דבר סגולה מה שלא נאמר לגבי שבת ויום טוב רגיל.

ומרן מצטט

את הסגולה הזו אצלנו כאן, בתקצז בסעיף ג' מרן מביא את ספר האגודה שאומר שקבלה מהקדמונים

המתענה פעם אחת בראש השנה תעלית חלום והיה ביום הראשון,

צריך להתענות שני הימים כל ימיו.

ולמה?

לי ולך יכול להיות שראש השנה זה יום טוב.

אבל האדם הזה שהראו לו חלום לא טוב,

אז הראו לו בשמ...

שבשמיים שמחים שהוא יצום.

אז לא רק שהשנה הזו יצום, אלא גם בשנים אחרות.

זה העניין שהוא חייב להמשיך בזה כל חייו,

חלילה,

אם לא יצום, חלילה וחס ובסכנה.

ולכן,

כשאדם כזה בא לשאול אותנו

האם אני עצום או לא,

תשאל אותו קודם כל אם הוא פוחד.

אם הוא חושש או שאינו חושש.

אם הוא אומר לך לא, אני לא חושש, חלומות שוו ידברו.

ממילא לא צריך לצום,

ואז גם כל השנים יוכל לאכול.

אבל אם האדם הזה פחדן,

הוא פוחד אם ירצה לאכול, חלילה הוא ימות מיד.

כך הוא חושש.

כמה שאתה מנסה להשפיע, לשכנע אותו,

הוא לא שומע לך,

נשאר עקשן בדעתו, בסדר,

שיצום.

אבל שידע את המחיר, כמו שאמרנו קודם.

צריך להמשיך ולצום כל החיים.

יכול להיות אולי שכעת הוא עדיין אדם צעיר,

יכול להיות שהוא יוכל לעמוד בזה.

אבל שיעשה חשבון, כשהוא יהיה אדם מבוגר וחלש,

אם הוא יצום יומיים ראש השנה,

אחרי זה יש לנו יום אחרי צום גדליה.

אפילו אם תאמר בלילה הוא כן יאכל,

אבל כשיגיע יום כיפור,

בתוך עשרה ימים, ארבעה צומות,

זה כבר יותר מדי,

הוא יכול חלילה לקרוס ביום הכיפורים.

זה המחיר שהוא עלול לשלם.

ולכן לא יהיה הרפתקן, לא ימהר להחליט

בדברים הללו.

הרב יכול לשכנע אותו בקלות לרדת מהעץ,

כי הגמרא שם,

בברכות נ׳ה,

הגמרא שואלת על מהות החלומות.

מה זה חלום?

מצד אחד אתה קורא בחומש במדבר פרשת בעלותך,

בחלום אדבר בו.

החלום הוא אחד משישים בנבואה.

מצד שני אתה אומר חלומות שם ידברו,

והגמרא עונה, לא קשיאה.

כאן על ידי מלאך,

חלום שבא על ידי מלאך הוא דבר אמיתי.

אבל אם זה בא על ידי שד,

בערבית קוראים לשד עפרית.

אם זה בא על ידי השד, החלומות שם ידברו. אלה דברי הגמרא.

כל אדם מתבונן ויראה מה היה עם גדולי התנאים והאמוראים או בדורות שאחרי.

האם לכולם היו רק מלאכי השרת או חלילה שדים?

בגמרא באוריות יג, הגמרא מספרת שרבי מאיר היה לו ויכוח קשה עם נשיא הסנהדרין.

הראו לו בחלום,

לך תבקש ממנו מחילה, אתה לא צודק.

הוא קם בבוקר,

הוא לא אמר שזה מהמלאך ורץ לבקש מחילה.

אמר לא, זה שטויות, חלומות שם ידברו.

אז רבי מאיר בעל הנס לא...

יחזיק בעצמו שמלאכי השרת יבואו ויגידו לו חלומות

אז אם אצל רבי מאיר בא על הנס כך, אצלנו מה? כל שכן, מסתמא גם אצלנו לא באים מלאכי השרת אלא רק שנים וכיוצא בזה

הגמרא מספרת שהייתה גזירה על עם ישראל

מי יכול לבטל את הגזירה?

רבי שמעון בר יוחאי היה מלומד בניסים כשיצא לדרך

בא לפניו שד בן תלמליון,

כבוד הרב אני לשירותך מה אתה צריך אני אעשה

בכה רבי שמעון

כשהגר שפחה צרה גורשה כתוב שם שלושה פעמים ויאמר לה מלאך השם באו שלושה מלאכים לעזור לה

אני הולך בשליחות עם ישראל בא אליי שד?

הוא לא גירש אותו הוא לא אמר לו תסתלק מכאן אני רוצה מלאך לא? הוא ידע לפי הדור זה מה יש

ולכן הוא אמר לו שילך ישגע את בת המלך

אל תצא עד שאני אבוא

וכך היה

רבי שמעון נוסע בדרך ושם בת המלך השתגעה

המלך מביא את כל הפסיכיאטרים, הפסיכיאטר המחוזי, הפסיכולוגים

אף אחד לא מצליח לרפא אותה

כשהגיע רבי שמעון הוא רואה

יש הודעות, מכריזים, המלך אמר מי שיצליח לרפא את בת המלך

יוכל להיכנס לבית גנזי ויוכל לקחת מה שירצה משם

העיקר שירפא את בת המלך

אמר רבי שמעון למלך אני יכול לרפא אותה בבקשה תיכנס

ואז הוא אמר להם הוציאו כל איש מעליי

נתקרב קצת אמר לו בן תלמליון צא

לא יצא חזרה להיות נורמלית

ואז

אמר לו תלך תיכנס לבית גנזי תיקח

היה שם את החוק החדש שאסור לבנות ביהודה ושומרון

לקח את החוק, קרא את זה, הכל היה בסדר, הכל הסתדר

אתה רואה אצל רבי מאיר בעל הנס, אצל רבי שמעון בר יוחאי, גדולי התנאים

אצלם היה,

ויבוא איזה הפנדי ויגיד לך לא, אצלי החלומות זה רק מלאכי השרת בטח המלאך גבריאל או מיכאל הם שבאו לספר לי את הסיפורים האלה

ולכן הוא מאמין לכל הסיפורים, לכל החלומות שלו, ורוצה גם לצום בשבת, ביום טוב או בראש שנה.

אדם מפוכח,

אדם שלא בעל דמיונות,

צריך לדעת איזה חכם המכיר את מקומו,

ולא צריך לעשות שטויות,

זה מה שאנחנו צריכים לומר לאותו אדם.

ואם בכל זאת הוא חושש,

איך הגמרא אומרת שם, אף על גב די הוא לא חזה מזלה חזה,

יכול לעשות דבר פשוט.

בשעה שהכהנים מברכים אותנו ברכת כהנים,

הגמרא נותנת לנו נוסח מיוחד שיאמר שיתפלל לבקש באותו רגע.

בסידורים הגדולים זה מופיע שם.

של העולם, אני שלי, חלומותיי שלך וכולי, יאמר את זה.

או אחרי שיגמרו עלינו לשבח של מוסף,

יבקש משלושה אוהבים,

יבקש שישבו ויעשו לו הטבת חלום.

גם זה מופיע בסידורים הגדולים,

אותם הפסוקים יגידו יחד איתו,

ובעזרת השם הכל יהיה בסדר, יגידו לו בסוף,

לך אכול בשמחה לחמך וכולי.

אז אם האדם הזה עושה את שני הדברים האלה, גם וגם, אפילו אם היה משהו,

אולי על ידי הבקשות האלה,

אולי הדבר יכול להועיל, יקדים רפואה למכה ולא יקרה כלום.

אבל מכאן ועד להגיע למסקנה שהפתרון היחיד הוא רק תענית,

שישב בתענית, וכמו שאמרתי, זה יגרור שבכל החיים הוא יצטרך לצום,

בוודאי שזו עצה שאינה הוגנת.

יש אנשים שעושים דבר אחר להקדים רפואה למכה.

הגמרא שם אומרת, בברכות נה,

איך הרעיון, איך החלום בא לאדם?

מה שאדם רואה חושב ביום,

כך הוא רואה בחלום בלילה.

הגמרא מספרת ששבור מלכה שאל את רבה,

והוא רבה ענה לו.

הוא אמר לו,

אתם אומרים חכם עדיף מנביא,

אם חכם עדיף מנביא, תגיד לי, מה אני חולם הלילה?

אבל לא נשאר לך יום, מה לא?

אתה תראה שיש מלחמה,

לוקחים אותך בשבי ומחייבים אותך לעבוד עבודת פרך,

אבל בגלל שאתה מלך,

ייתנו לך לטחון ברחיים של זהב.

וככה הוא חשב כל היום על הדבר המשונה הזה,

ובאותו לילה חלם.

כך אמר דניאל לנבוכדנצר,

הרעיונות שחשבת עליהם ביום עולים על משכבך בלילה.

הגמרא מוכיחה את זה. תדע,

לא מראים לאדם גמל שפורח באוויר או שמכניסים פיל בחור של המחט.

למה לא חולמים אנחנו חלומות כאלה?

כי ביום לא ראינו דבר כזה.

אלה דברי הגמרא.

לפי זה,

יש עושים תחבולה פשוטה.

בלילות ראש השנה, לפני שהולכים לישון,

פותחים שולחן ערוך חלק ג' במשנה ברורה,

סימן רפח, סעיף ה',

הוא קורא את כל הסעיף כולו.

אדם שרואה יום הכיפורים בשעת נעילה,

או רואה ששיניו נפלו,

כל אותם החלומות הלא טובים, הוא קורא את הכול.

ואז,

אם הוא יחלום, הוא יגיד,

זה לא במקרה חלמתי, זה בגלל שאני קראתי את הסעיף הזה,

לכן אני משחזר את זה בחלום.

אבל זה לא בא על ידי מלאך.

יהיה לו תירוץ, כדי שיהיה רגוע ולא ידאג ולא יצטרך לצום.

הנה חלמתי, כדאי שכל אדם יעשה את העצה הזו,

העצה טובה מאוד.

אבל בפועל...

לבוא ולהגיד לאדם שיצאו אפילו בכל ימות השנה אפילו ביום חול רגיל לא כדאי לומר לו קל וחומר בימי ראש השנה

מי לנו גדול מהחידה

הוא מספר שאחד מחבריו מדי פעם היה צם תענית חלום

והגאון חידה שידע מזה שאל אותו

מי אומר לך שהחלומות שאתה רואה באו על ידי המלאך שאתה חושש לזה

אולי זה בא מהשד ואמר לו את הסוגיות רבי מאיר רבי שמעון סיפר לו

אותו החכם השתכנע זהו יותר לא עשה שום צום תענית חלום ירד אצלו מהפרק

אחרי שנה הוא סיפר לה גאון חידה ואמר לו

כשהייתי צם בתקופה ההיא הייתי רואה כל מיני חלומות משונים

מאז שאמרת לי והפסקתי לצום

גם החלומות המשונים האלה גם כן הפסיקו

מה מתברר?

אותו השד היה בא משגע אותו ומחרת הוא היה עושה תענית זה כדאי יש לו קליינטים ששמים לב אבל ברגע שאותו החכם שם פס עליו צפצף זהו

אז ברגע שהוא ראה שלא שומעים לא שמים לו לב

לכן הוא גם הפסיק לבוא לשגע אותו בחלומות משונים אלה הדברים שאתה למד מהסיפור הזה

ולכן גם אם אתה קורא בתורה אתה רואה פרעה חולם למלך הראו בליל ראש השנה חלום היה צורך מסוים היה צורך שיוסף יצא מבית הסוהר ולכן יש חלומות שיש להם משמעות

אנחנו לא מלכים ולא בני מלכים בעניין זה ולכן אינהבה אמנה שיש צורך להתייחס לאותם החלומות

אני קם בבוקר אף פעם אני לא מנסה לשחזר מה חלמתי

ואני חושב קדימה הלאה מה נעשה היום הזה בעזרת השם תפילה סליחות מעשים טובים אחרים תסתכל קדימה

יש אנשים בעלי דמיונות

לא מספיק לו ישן שמונה שעות וחלם חלומות

רוצה להמשיך עוד אולי הקיצו אותו באמצע החלום אז הוא רוצה להמשיך לחלום גם בהקיץ

ואחר כך לא מספיק שהוא חולם בהקיץ לא מספיק שהוא מדמיין מה היה הולך גם לבלבל את המוח של החכם מתחיל לספר לרב את כל החלום מההתחלה עד הסוף כדי שהרב יפסוק לו אם צריך לצום או לא צריך לצום

מה השטויות האלה חבל על הזמן שלך וחבל על הזמן של החכם לא צריך להתייחס אלא כמו שאמרנו אדם שברוך השם זכה לומד תורה

התורה שלנו הגוני מגנב ואצוני מצלה אדם שלומד תורה נאמר על זה

למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה ולכן אנשים בני תורה לא צריכים לחשוש מאותם החלומות כלל ואין.

...

בסדר, אם יש משהו שיכול לתקן, למה לא? אני לא מתנגד שיתקן. אבל התיקונים אינם באים דווקא על ידי הצום,

אלא יכול לתקן בדברים אחרים.

אני מסכים איתך,

אם הוא יקבל עליו ביום ראש השנה,

מכאן והלאה,

כל יום הוא ילמד לפחות שתי הלכות.

כל השנה הלכות בכל יום, מבטח לו שוב בין העולם הבא, שנאמר הליכות עולמנו.

אין לך למה שיקבל על עצמו איזה דבר טוב, הנהגה טובה.

הוא חושש לחלום, ולכן הוא מקבל העלאה, מתחייב לפני בורא עולם.

אני מסכים,

דבר כזה אנחנו לא שוללים.

מה שאנחנו שוללים,

שלא יהיה פנאטי ולא יעשה שטויות להתחיל לצום,

והצום הזה, כמו שאמרתי, יחייב אותו לכל החיים.

לך תדע מה יקרה כשהוא יהיה מבוגר,

אם זה לא יוביל שהוא יקרוס באמצע יום הכיפורים.

לך תדע לאן הדבר הזה יוביל אותו.

ולכן אנחנו ממליצים,

אנחנו מדברים בהיגיון,

בלי דמיונות,

אלא ההיגיון אומר, מסתמא זה לא בא על ידי מלאך,

יש למלאכי השרת, יש הרבה מה לעשות,

הם לא יבואו לבדר אותנו,

לספר לנו סיפורים בחלומות בלילה,

אלא אם עסוקים בדברים יותר חשובים,

ולכן שב ואל תעשה,

עדיף להימנע, כמו שמענו, מהחלום, אלא אם כן הוא רוצה לעשות דברים אחרים,

לקבל עליו דברים טובים, שכל יום ללמד דף יומי או דבר אחר, למה לא? דברים כאלה אין בעיה.

השנה יחול ראש השנה בשבת.

בכל שבת אנחנו אומרים, צדקתך כראל,

שלושה פסוקים כדי לזכור את הפטירה של הצדיקים.

הרי משה רבנו נפטר ביום שבת, דוד המלך, ולכן אנחנו עושים את צידוק הדין,

אומרים את הפסוקים, צדקתך.

השאלה היא, האם גם בשבת זו נאמר צדקתך,

או כמה שכתוב שם, משפטך תהום רבה.

אנחנו לא רוצים שהקדוש ברוך הוא ידון אותנו במשפט הדין,

לא רוצים שיקוים הדבר הזה,

אולי כדאי לדלג.

יש בזה מחלוקת גדולה בין הגאונים ומרן בסימן תקצדק חטא.

מרן הלך בהלכה זו, כדעת רב עמרם גאון,

הטור רבהי גאון והכל בו.

מרן אומר,

ראש שנה שיכל להיות בשבת, אומרים צדקתך במנחה.

אבל הרמה הולכת בפי דעת הרן, שלא אומרים.

בדרך כלל אנחנו הולכים בכל הלכה כדעת מרן.

אבל בענייני תפילות, בדרך כלל אנחנו הולכים כדברי המקובלים.

ואליבדא הרשש בדברי שלום,

משמעות הדברים שאין צורך לומר.

צדקתך וכך היה מנהג המקובלים בבית אל שלא היו אומרים בשבת זו שחל בה ראש השנה לא היו אומרים במנחה צדקתך ולכן אם החזן הזה ירצה לדלג יש לו על מי לסמוך

אלה שכן אומרים צדקתך קודם יגידו אבינו מלכנו על הסדר ואחר כך יגידו צדקתך

נכון שצדקתך יותר תדיר אז תגיד תדיר ושאינו תדיר

תדיר קודם אבל אבינו מלכנו אומרים גם בבוקר גם בשחרית וגם במנחה זה סדר התפילה

הצדקתך זה תוספת מסוימת ולכן הקדימו את אבינו מלכנו קודם אם הפך הקדימה צדקתך לא נורא בוודאי שבידי עבד יצא ידי חובם

יש לנו במוצאי שבת זה ליל שני של יום טוב

אמנם לחומרה אנחנו אומרים קדושה אחת הן כמו שהגמרא והשולחן ערוך בהמשך בסימן תר אומרים

ביצה שנולדה ביום טוב ראשון אסורה גם ביום טוב שני אבל רק לחומרה ולא לכולה

היינו מי דאורייתא ראש השנה זה רק יום שבת

התוספת שהוסיפו לנו חכמינו גם ביום ראשון כל זה מדרבנן

והנפקא מינה שאסור להכין משבת ליום טוב

הרי הפסוק אומר והיה ביום השישי והכינו את אשר הביאו

יום חול מכין ליום שבת

לא ייתכן ששבת יכין ליום טוב הפוך אם יחול יום טוב ביום שישי על ידי ערובי תבשילין יש לנו היתר להכין מיום טוב לשבת היום טוב הוא יותר קל ולכן הוא יכול להכין לשבת על ידי ערובי תבשילין

אבל כאן הפוך, השבת קדושתו הרבה יותר חמורה מיום טוב, גם אוכל נפש אסור בשבת

ולכן אין שום היתר להכין ביום שבת לא רק בדברים שיש בהם עשיית מלאכה

כגון שאסור להכין סלט עגבניות או דבר אחר

אלא אפילו דבר שאין בו שום מלאכה, כגון

יש לי כאן בקבוק יין בארון

אני רוצה לקחת את בקבוק היין ולהניח אותו כאן על השולחן

להכין אותו לסעודת לקידוש של לילה השני של ראש השנה

אסור לך לעשות דבר כזה למרות שאין כאן מלאכה אבל יש כאן הכנה אמרנו שיום חול וכין היה ביום השישי ויכינו לא ייתכן שיום קדוש יכין ולכן אסור

לנשים להכין את השולחן בשביל הלילה השני או הרבה נשים מבשלות ביום שישי לא רק לכבוד ראש השנה יום הראשון אלא הן מבשלות בבת אחת לשתי הימים מה הן עושות את הסיר שמיועד ללילה השני הן משאירות

או במקרר או במקפיא.

אז היא רוצה לבוא ביום שבת בשעה חמש,

חמש אחר הצהריים, להוציא מתוך המקרר את הסיר האוכל, או להוציא מהמקפיא את הסיר, את החלות או כל דבר אחר.

כל זה דבר שהוא אסור,

אין היתר לנהוג ולעשות כן,

ובהלכות האלה אין הבדל בין איש לאישה,

גם לנו, גם לנשים.

הדבר אסור.

אלא, מתי היא תוכל להתחיל בהכנות האלה?

במוצאי שבת.

בשעה שבע ורבע הגיע צאת הכוכבים,

היא אומרת ברוך המבדיל בין קודש לקודש,

ורק אחר כך יכולה להוציא את החלות מהמקפיא,

להתחיל בהכנות לסעודה של ליל יום טוב השני.

ואם האישה הזאת דרכה בקודש להחמיר צאת הכוכבים דרבנותם, לא לפני כן,

אז גם במוצאי שבת זה תחכה עד שעה שמונה,

רק בשמונה תאמר ברוך המבדיל בין קודש לקודש,

ואז תוכל להתחיל בהכנות להכין את השולחן.

בינתיים, אם בעלה הגיע מבית הכנסת, ישבו וילמדו,

מסכת ראש השנה, משניות או גמרא,

דבר בעיתו מה טוב,

אבל אין היתר להתחיל ולהכין מיום שבת בשביל הלילה השני.

אין בזה מחלוקת, דבר שהוא מוסכם ופשוט יכול להיות בחלק מהדברים שאולי יהיה דאורייתא.

כגון,

אם הוא לוקח עגבניות מלפפון,

מרן כתב בסימן שכא סעיף יב,

אדם שחותך ירקות דק דק חייב מהתורה משום תוכן.

עכשיו, מתי אנחנו יכולים להתיר?

לפי הרשב״א והרן, אם אוכלים מיד את הסלט הזה,

כיוון שזה להאכילה לאלתר,

כמו שמותר לטחון בשיניים ולאכול,

אתה חותך בסכין ואוכל את זה מיד לאלתר.

אבל אם הוא יושב להכין בשעה 16-17,

יושב להכין את הסלט,

עד שבאים לאכול מזה 08-2030 בלילה, אם זה לא לאלתר,

ייתכן ויש כאן איסור מלאכת או חן או בורר,

ייתכן ויש כאן גם צד של איסור דאורייתא. זו הבעיה.

אמרתי, אפילו בדברים שאין בהם מלאכה אסור להאכינה משבת לדום. קל וחומר בדוגמה כזו שיש כאן צד דאורייתא.

או האישה הזו הוציאה מהמקרר את המרק בשעה 17 והניחה את זה על הפלטה ביום שבת.

הרי לפי דעת רוב הפוסקים,

הראש רבנו ירוחם ומרן בסימן שייח סעיף ד',

יש בישול אחר בישול בלח.

שם את זה על הפלטה בשעה 17. בשעה 18.30 עדיין השמש לא שקעה.

והמרק הזה הגיע לשמונים מעלות, היא הצולדת בו.

אז למאן דאמר, בישול אחר בישול בלח דאורייתא.

כך מרן בבית יוסף נוקט

בתחילת סימן שי.ח.

אז אם זה דאורייתא,

איך היא תוכל לקחת את סיר המרק ולהניח את זה על הפלטה?

וכן כיוצא בזה, ייתכן גם דוגמאות שהן דאורייתא. ולכן,

כל אחד ואחד ילמד בתוך ביתו את האישה שכל

ההכנות יכולות להיות לאחר מכן.

ואם תאמר לך האישה,

אם כן, איך אנחנו נוכל לשתות מרק בלילה השני?

אתה בא בשעה שבע וחצי,

אחרי כמה דקות רוצים?

המרק יהיה קר.

תענה לה ביום טוב, מותר להעביר מאש לאש.

אפשר לקחת את הנר ולעשות דבר פשוט,

היא יכולה להדליק את הגז, תדליק את הגז הגבוה,

תוכל למהר בקלות רבה בתוך כמה דקות.

המרק יהיה חם חם.

יש לנו פתרונות,

אבל לא חלילה לעשות חילול שבת על ידי אותה הכנה.

אין הווה אמנה להתיר בדבר הזה.

כל וחומר שאסור לבוא ולשטוף את הרצפה.

לפעמים המקום מתלכנך,

והיא לוקחת צינור מים,

שוטפת, מנקה עם המגב,

אחרי שגמרה עם המגב, לוקחת את הסחבה,

ספונג'דור, גם זה איסורים גמורים מדאורייתא.

אומרת לך, אני עושה את זה לכבוד יום טוב, לכבוד... אין דבר כזה לעשות עבירה,

לעשות איסורי דאורייתא בשביל זה,

לא רק בבית, גם בבית הכנסת.

כל זה אסור לגמרי מכל וכול.

אין הווה אמנה להתיר בדברים האלה.

צריך לגעור באותם האנשים,

באותם הטיפשים שעושים כדבר הזה.

מי שקיבל עליו את החומרה של רבנותם רק בדברים שהם דאורייתא, ולא בדברים שהם דרבנן,

אז הוא רוצה לפרוס מפה.

זה דרבנן, מותר לו אחרי שבע ורבע,

או רוצה להביא את היין.

לקחת את היין מהארון או מהמקרר, להניח אותו על השולחן.

ההכנה בדברים האלה, בפעולות האלה, הם דרבנן. אין הכנאמה,

בזה יש לנו צעד להתיר לאותו אדם.

יש כאלה שלא קיבלו עליהם מעיקרה את רבנותם כדין גמור להחמיר בדרבנן, אלא לקחו את כל זה כחומרה רק בדאורייתא.

אז אין הכנאמה,

אם הם לא נהגו חומרה בדאורייתא, יהיה להם קל יותר כדי לפחות להתחיל בהכנות.

זה יהיה מותר בלכתחילה.

או הבעל או האישה.

אבל אם גם הבעל, גם האישה, קיבלו עליהם חומרת רבנותם, גם בדרבנן.

אז אין לכם המשק, חכו עד שעה שמונה,

בינתיים יעסקו בתורה, יש להם זמן לשבת עם הילדים,

יספרו להם פרשת השבוע.

יום קודם לא הספיקה הילדה לספר מה אמרה לה הגננת,

מה זה שופר, מה זה לה חזר בתשובה,

עכשיו יש לו זמן, הנה בלילה השני לא ממהרים,

מחכים עד שיגיע הזמן, בינתיים הילדה תספר לו איך חוזרים בתשובה, אולי...

חומרה דעתן לידי כולם אם חלילה אתה עושה צום ביום טוב ראשון כאן יש אבא אמנה שזה דאורייתא לבן דעבה אבל כאן קודם כל זה יום טוב שני,

זאת ועוד במקום שתאכל בשבע וחצי תאכל בשמונה שמונה ורבע

הרי אכלנו סעודה שלישית

בשעה שתיים-שלוש

אז עדיין אנחנו לא כל כך רעבים וההבדל אם תאכל סעודת ליל יום טוב במקום בשבע וחצי שמונה או שמונה ורבע זה לא משמעותי ואדרבה צריך גם לעסוק בתורה חציו להשם חציו לכם ולכן

מי שרוצה להחמיר בוודאי שזה טוב המחמיר תבוא עליו ברכה

אם הגוי רוצה לעשות על דעת עצמו שם הדבר קל יותר כגון

יש הרבה שנוסעים לאומן ושם לא היהודים מכינים

יש שם חדר אוכל ואת הכל מכינים שם הגויים

עכשיו הגוי הזה אחרי שהוא גומר להכין הוא הולך הביתה הולך לישון

אז מה הוא יחכה לך עד שעה שמונה צאת הכוכבים דרבן אותם רק אז יתחיל להכין והוא ילך בתשע? לא כדאי לו

אחרי שגמרו לאכול בשעה חמש-חמש וחצי חדר האוכל ריק אין כאן אנשים מייד הם מנקים ומכינים לנו פורסים מפה שמים צלחות הם מביאים לגוי אין את הבעיות האלה הגוי יוצא מהמקרר ושם את האוכל על הפלטה או דברים אחרים אין לנו בעיה

בישול אחר בישול בלח מדאורייתא זה לנו

הגוי לא מצווה על שמירת השבת

לי אסור לומר לו בשעה חמש לך תעשה דבר כזה תניח את סיר המרק על הפלטה אני לא אגיד לו

אבל הוא יודע את התפקיד שלו הוא יודע שהוא צריך לעשות כל הדברים האלה ואם הוא לא יעשה אותם בשעה חמש הוא צריך לעשות אותם בשעה שמונה אז מה שהוא מקדים זה הדאתה דנפשי כעביד שם אתה לא צריך להגיד לו אסור לך תחכה שבס

הגוי יש לו על שבת מה אתה צועק עליו

נכון שהוא עושה לך אבל כמו שאמרתי מה שהוא עושה הוא עושה על דעת עצמו מבחינתי שיישאר עד שעה שמונה ויכין לי את הכל בשעה שמונה מבחינתי אני לא ממהר אנחנו יכולים להמשיך ולהתפלל וללמוד ולא בכי שם בפרס להר לא באים לאכול בשעה שמונה עד שהם גומרים תפילת ערבית גומרים לנגיד

כן, יש להם הרבה מנגינות.

עד שהם באים לחדר האוכל נהיה אחרי תשע.

כנראה לא היית שם, אתה לא יודע את סדר היום שם.

בכל מוצאי שבת אנחנו מצווים לקיים מצוות הבדלה.

ולפי גרסה אחת בפסחים קב',

למדו את זה מהפסוק.

התורה אומרת לנו, זכר את יום השבת הקדשו,

אין לי אלא בכניסתו שאני עושה את המצווה מדאורייתא, הקידוש.

ביציאתו מנין הבדלה,

תלמוד אמה זכור את יום השבת, עת בה לרבות את מצוות ההבדלה.

לדעת רוב הפוסקים,

השאילתו דרב החי גאון, הרמב״ם, מרן השולחן ערוך ורוב הפוסקים,

מצוות ההבדלה בכל מוצאי שבת היא מדאורייתא.

איך אנחנו מקיימים את המצווה?

בהתחלה בתפילה,

בברכה הרביעית, אתה חונן האדם דעת, אנחנו אומרים, אתה חוננתנו.

אבל חכמינו הוסיפו לנו,

כמו קידוש על כוס יין, גם הבדלה על כוס יין.

כשהעשירו, תקנו את ההבדלה על כוס יין.

שהרי כאן נאמר,

זכור את יום השבת הקדשו, שם נאמר,

נזכירה דודיך מיין, זכרו כיהיה נבלון,

ולכן משום זה אנחנו עושים גם את הקידוש וגם את ההבדלה על כוס יין.

במוצאי שבת זה,

אין לנו ברכת אתה חונן האדם דעת.

במוצאי שבת, ליל שני של ראש השנה, אנחנו אומרים, אתה בחרתנו.

ולכן במקום אתה חוננתנו, אנחנו אומרים, ותודיענו.

זאת ועוד.

בכל מוצאי שבת אנחנו מבדיל בין קודש לחול.

פה גם הלילה השני זה קודש, יום טוב.

ולכן שם הנוסח הוא להבדיל בין קודש לקודש.

גם את ההבדלה על כוס יין אנחנו עושים יחד עם הקידוש.

יש לנו בקידוש של מוצאי שבת זה חמישה ברכות והם.

בורא פרי הגפן, הברכה השנייה אשר בחר בנו מכל עם.

חותם ברוך מלך על כל מקדוש ישראל ביום הזיכרון.

בסוף, הברכה שאחריה בורא מורה האש.

הברכה שאחריה הבדלה חותם בסוף המבדיל בין קודש לקודש. הברכה האחרונה שהחיינו זה הסדר בתפילה ובכוס יין של הקידוש והאבטלה שנעשה בבת אחת גם הקידוש וגם ההבדלה.

הנוסח ותודענו לא הוזכר במשנה אלא בגמרא.

אנחנו מקדמים בברכה את מוראנו ורבנו, רבנו יעקב חיים סופר,

ראש ישיבת כף החיים.

יחיד