הדלקת נרות ביום טוב ושבת (שעון שבת ותוספת אורה) ודיני מלאכה ומלאכת אומן בחול המועד (כביסה, תספורת, רכב ובנייה)

- - - לא מוגה! - - -

כי היבה באבה ובלוב החיפה שדיינו יברך אותנו וישבור באופן תנוע כולם יוטים מלכתו ויאמרו לו ברוך אבא כי ברכו ימיך ויוסיפו לך שדות חיים ובריאות בסוף שבוע זה בעזרת השם נזכה לקיים פעמיים באהבה מצוות הדלקת הנרות יום חמישי ערב יום טוב אנחנו מדליקים נר לכבוד יום טוב כותב הגאון רבי יצחק אלחנן ומוכיח מהגמרא שלכתחילה הזמן של הדלקת נר יום טוב הוא מבעוד יום כמו בכל ערב שבת אתה לא מדליק חלילה בליל שבת אלא מבעוד יום כך גם בליל שבת כך גם בליל יום טוב מן הראוי לא להעכב לא לאחר לא להדליק את הנרות בליל יום טוב אלא הוא מוכיח מהגמרא שצריך להדליק מבעוד יום ולכן יום חמישי שש וחצי בערב האישה תיקח את הנר תברך וציוונו להדליק נר של יום טוב תברך ותדליק יש נשים גם מוסיפות שהחיינו, מחלוקת שו ואל תעשה, יותר מהודר שלא תברך שהחיינו בהדלקת הנרות בכל יום טוב ראשון ואם האישה הזאת טועה ומברכת גם בערב יום טוב האחרון זה אלימד לכול עלמא ברכה לבטלה אם בערב יום טוב הראשון אם ברכה יש לה על מה לסמוך אבל כאן לא, כאן ודאי צריך למחות בידה רק ברכה אחת בלבד להדליק נר של יום טוב גם ביום שישי בעזרת השם אנחנו נחזור ונקיים עוד הפעם את המצווה יום שישי מדליקים נר לכבוד יום השבת בעזרת השם בשעה שש וחצי כולן, כל הנשים מברכות להדליק נר של שבת ומדליקות אלא שכאן יש את ההגבלה להעביר מאש לאש, אסור להמציא אש חדשה אמנם התורה התירה לנו את ההבהרה ביום טוב כמו שדרשו חכמינו מהפסוק לא תביאו אש בכל מושבותיכם ביום השבת יום השבת הוא דאסור רע ביום טוב שרה אבל כל זה מדאורייתא, מדרבנן המשנה בבצלמית ג' אומרת שאסור להדליק להמציא אש חדשה מהעצים מאבנים וכולי ולכן תעביר מאש לאש בזה היא תקיים את המצווה יש לנו עוד בעיה שנייה, בהדלקת הנר של יום טוב היינו ביום שישי. כשבאים ביום טוב להדליק את הנר לכבוד שבת, יש לנו עוד בעיה. מרן כתב לנו בסימן תק יד. מרן העתיק את דברי התלמוד הירושלמי. נר של בטלה, דהיינו שאינו צריך לו, אסור להדליקו. זאת אומרת, אסור להדליק סתם כך נרות בחינם ביום טוב. נכון שהתורה התירה לנו את ההבערה. אבל הנר הירושלמי, דווקא הנר שצריך. אבל אם זה לא לצורך, אסור. כגון. יש הרבה אנשים, כשיש יום הולדת, עושים מהיום הולדת טקס כדי לשמח את הילד. הם אומרים, נשמח את הילד. אבל כנראה הם רוצים לשמח את עצמם. חסר להם, כנראה, כשהיו ילדים, תינוקות, כנראה לא עשו להם יום הולדת. אז הם מדליקים נרות לכבוד המאורע. יש היום נרות גדולים בגובה של הילד. בן כמה הוא? בן חמש. אז מדליקים חמש נרות לכבוד. אם זה היום, בסדר, שידליק. רוצה להדליק חמש נרות? שידליק בלי עין הרע, הכל מותר. אבל אם זה ביום טוב, הדבר אסור. זה נקרא נר של בת אלה. אתה עושה את זה בצהריים. שרגה בתיארם, מהי מענה? מי צריך את האור הזה? ולכן ההדלקה ביום טוב, תודה. נר יום הולדת וכיוצא בזה. הדבר אסור. אלה דברי מרן. וככה המסקנה להלכה ולמעשה. הכתב סופר מביא את מה שדנו גדולי האחרונים לגבי נר אזכרה יורצייט. אבא שלו נפטר ביום כא' בניסן, והוא רוצה להדליק נר. לקחת, להעביר מאש לאש. האם נקרא נר מצווה? יש תועלת? נר ה' נשמת אדם, או שזה נר של בטלה. גם בזה יש מחלוקת. הביור הלכה על המקום מצטט לנו את דברי החולקים, המחלוקת בזה, והמסקנה, הפתרון כאן. אם תביא את הנר ותדליק אותו כאן, בבית הכנסת, כבדו ה' בהורים, אלוה דיכול עלמא, זה בסדר. בזה אין לך את החשש נר של בטלה. זה הפתרון, זה המוצא לאדם שיש לו אזכרה באותו יום. הבעיה בהדלקת הנרות לכבוד שבת, הבעיה היא כך. היום לכולנו יש שעון שבת. ביום שבת אתה לא צריך לעשות שום דבר. האור נדלק מאליו. כך גם ביום שישי. אנחנו מתכנתים את השעון ביום חמישי, והאור נדלק מאליו בשעה שש, שש ורבע, כל אחד לפי מה שהוא צריך. גם ביום שישי נדלק, עד ליל שבת. עוד פעם. ועוד הפעם חוזר חלילה זה הדרך היום בכל הבתים פעם רק העשירים היה להם שעון שבת היום ברוך השם לכולנו יש ולכן יש לנו כאן את המסתבך עם הבעיה של הדלקת הנרות לכבוד שבת אם בשעה שש כבר החשמל נדלק האישה באה להדליק בסלון איפה שיושבים לאכול את הארוחה איפה שהבעל מקייבת מצוות הקידוש. היא באה להדליק נרות וכאורה הנר הזה מיותר. הרי בלאו הכי כבר יש את החשמל יחסית לעוצמה של אור החשמל. הנר הזה, מה שהיא מדליקה, הנר הקטן הזה הוא נר של בטלה, שרגה בטהרה, מה היא מעלה? זו הערה שמעיר הגאון הרב אוירבך על פי דברי מרן כאן שאולי יהיה איסור לבוא ולהדליק מה תגיד לי אבל ביום חמישי אני עשיתי ערובי תבשילין ובערובי תבשילין אמרתי לא רק בדין ערובה יש שרי דן לבשולי להפויה לאטמונה אלא אמרתי גם להדליקי שרגה אם כן כל זה בכלל. הרבה מהראשונים ובתוכם עריף הרמב״ם לא גרסו את הגרסה להדליקי שרגה גם אם אנחנו מוסיפים את זה לחומרה אבל אתה לא יכול להסתמך על הדבר הזה זאת ועוד הגמרא במסכת פסחים מו הגמרא דנה בכל הנושא של העירו מה הבסיס על סמך מה אתה מתיר לבשל מיום שישי מיום טוב לשבת שתי דעות רבה אומר בגלל הועילו מקנאי אלה אורחים רב חסדה אמר מדאורייתא צורכי שבת נעשים ביום טוב רוב הפוסקים נקטו שההלכה היא כדעת רבה הואילי מקנאי אלה אורחים ושאלו התוספות במסכת ביצה בדף כב איך אנחנו מדליקים נר מיום טוב לשבת? ענו התוספות ואמרו הרי בזמנם לא היה שעון שבת לא היו מדליקים את החשמל כשאתה בא להדליק ברבע לשבע או שש וחצי כבר השמש ירדה נוטה לשקוע יש קצת חושך בבית כשאתה מדליק את הנר אתה יכול לשבת ולקרוא לאור הנר אתה יכול ליהנות מזה ולכן יש גם כאן את ההואיל ראוי ליהנות מזה ולכן מותר מדייק הרב מדברי התוספות בזמנם שלא היה חשמל נדלק באופן או טומאת היית יכול ליהנות מהנר הזה או בפועל או בתיאוריה אבל היום בזמן הזה שהחשמל נדלק יבואו אורחים או לא יבואו אורחים הוא ירצה ליהנות או אחרים יש כבר את החשמל שהרגע בלתיים למה היא מענה? מי צריך את הנרות האלה של האישה? אם כן, לא רק שהיא לא מקיימת מצווה, היא עושה גם עבירה, נר של בטלה. זו הטענה שהרב כותב, אלא שבספר שולחן שלמה הוא מלמד זכות על המדליקות, הוא אומר הרבה אנשים, כשיש או בר מצווה או חתונה, אתה רואה על שולחן הנשיאות מדליקים נרות. למה מדליקים נר? חסר שם תאורה? יש חשמל. מדליקים את הנר הזה להוד ועיקר, ולכן הדבר מותר. גם פה אצלנו, גם הנר הזה, אמנם הוא לא בא להעיר, אין ממנו את התועלת, אבל יש כאן עניין של כבוד. היסוד של ההסברה הזו כתוב כבר בספר שיבולי הלקט. בזמנו של שיבולי הלקט היו מדליקים נרות בשעת המילה. אז הוא אומר, גם אם חלה הברית מילה ביום טוב, מותר. נכון שאני לא צריך את הנרות האלה, הרי שעת ברית מילה זה ביום. אפילו אחי הוא אומר, זה עניין של כבוד. זאת אומרת, שיבולי הלקט מבין, כשהתורה התירה לנו את ההדלקה ביום טוב, זה הותרה, ללא דחויה. ולכן אין לך את ההגבלה הזו. מה שהירושלמי אמר, נר של בטלה לגמרי בטלה. כמו הדוגמה שהבאנו, אלה שמדליקים שיש יום הולדת. זה סתם הסחרה, זה דבר שהוא מיותר, רק זה. אבל לא לגבי הברית מילה. הברית מילה הרב התיר, ועוד פעם הפוסקים העתיקו אותו. ולכן הרב מסתמך על הסברה הזו, והרב דעתו שאלה שמדליקות למרות שהחשמל דולק, יש להן על מה לסמוך. אבל הרב דיבר להן, לאשכנזיות, לנו לדידן, אישה ספרדיה שתדליק בצורה הזו. אין לה על מה לסמוך, אין לענות אחרי הברכה של האמן, והיא עושה עוון. ולמה? למה אני תולה את זה לנו, להן? הרי הרמה כאן לא חלק. בדין נר של בטלה אין מחלוקת מרן והרמה. למה אני קושר את זה להבדל בין ספרדים לאשכנזים? הסיבה היא כך. מרן, בהלכות הדלקת נרות שבת, סימן רס, סעיף ח', מרן כתב כך אישה שבאה להדליק נרות שבת תוספת אורה אסור לה לברך. מה פרוש המילים תוספת אורה? האמא כבר ברכה והדליקה את נרות השבת. יש לה בת נשואה, וגם הבת, גם היא מתארחת אצל האמא והאבא. אחרי שהאמא ברכה והדליקה, באה היא, הביאה מהבית שלה פמוטים, וגם היא רוצה להדליק. מרן אומר זה ברכה לבטלה. רשימת המדליק, שלום בית יש כבר תאורה, יש כבר שלום בית הנר השני מיותר אלה דברי מראה, יש חולקים, האשכנזים לא כולם מסכימים כדעת מרן, חלק מהפוסקים האשכנזים חולקים, אבל אנחנו קיבלנו הוראות מרן אם כך כאן כבר יש חשמל מה שהיא באה האישה הזו להדליק זה תוספת הוראה תוספת הוראה אם כך הברכה תהיה ברכה לבטלה אז חוץ מהבעיה הראשונה אולי זה נקרא נר של בטלה שמה הספק הוא בדאורייתא כאן אצלנו עוד בעיה שנייה מצד תוספת הוראה וממילא יש לנו כאן ספק ספקה למנוע שלא תדליק באותה השעה, מה הפתרון? מה יעשו כל הנשים? פתרון קל מאוד כשאני בא להכין את השעון שבת ביום חמישי אני מתכנת את השעון בין שש וחצי בערב לרבע לשבע, אין חשמל השעון מכבה את החשמל בבית, אין אור ואז האישה באה להדליק בשעה שש וחצי אין חשמל, אין כאן לא תוספת אוראה ולא נר של בטלה ואם מישהו ירצה ללמוד משניות, דף יומי או דבר אחר הנה יש כאן את הנרות, יוכל לשבת ולקרוא לאור הנרות שהאימא שלו הדליקה, לא תהיה שום בעיה, זה הפתרון הקל ביותר וזה מה שצריך לנהוג ולעשות. דיברנו בנושא הזה לפני שישה חודשים, היה לנו ראש השנה החמישי-שישי, היה לנו פעמיים באהבה את הבעיה הזו וגם שם עברנו את העצה, את הפתרון הטכני הזה, כך כדאי לנהוג ולעשות גם ביום חמישי כשאדם בא להכין את השעון שבת, לא ישכח מלעשות את הדבר האמור כדי שהברכה שאשתו תברך, ההדלקה תהיה טובה, הברכה תהיה טובה לבא דקול עלמא, ולא יהיה ספק ספקה לחומרה שחלילה וחס הברכה תהיה ברכה לבטלה. אפשר להדאים את חדר השנה של חצות שם? מי לכנומה? אם הבת באה, באה להתארח אצל ההורים ונותנים לה חדר, ברוך השם, יש להם הרבה חדרים, האבא נותן לה חדר, אתם יושבים בחדר הזה, יש לה את המפתח, הנה חנמה, כדאי שתברך ותדליק שם. אבל מה יהיה אם גם שם יש אור חשמל, גם שם החשמל נדלק בשעה שש? אז גם לה יש את הבעיה הזו, כמו לאימא שלה, גם היא. לא פתרנו כלום. ולכן הפתרון היחיד, כמו שאמרתי, שהמערכת תהיה מנותקת, החשמל יהיה מנותק, בין שש וחצי לשבע ורבע, אחד מהפינים, מהכפתורים האלה, פין אחד תרים אותו כדי שיהיה כבוי בין שש וחצי לרבע לשבע, ובאותם הדקות האישה תברך ותדליק. אז זה יהיה רק לצרף את השמיכה כזו נכון. לכסות עם שמיכה, אני פוחד להגיד דבר כזה שלא תצטרף השמיכה, אני לא יודע כמה חום יש. לא כדאי לעשות את העצה הזו, העצה שלי היא קצת יותר טובה. שהכול נהיה בדברו. זה רק בעניין שעושים עירוב תבשילים, מתי שעושים עירוב תבשילים זה הבעיה? של לכבות האור? או גם בשישי רגיל, לא, אני לא אענה לבד. גם ביום שישי רגיל, כן. כל שישי רגיל? כל יום שישי רגיל, כן. לכבות האור? כן, ודאי. ביום שישי רגיל אתה יכול לכבות, אין לך בעיה. אבל ביום שישי הזה, ביום טוב, אסור לך לכבות. אם כן, איך תדליק את הנרון? אמרנו שביום חמישי תכין את השעון שם ב... ובמובח בפינה זה חשוב, ואני מדליק שם, אבל אני רואה את הדירות. טוב, בסדר. אם יש לך איזה פינה חשוכה, שם אפשר לברך. אבל לא כולם זכו, לא כולם יש להם פינה חשוכה. יש חלק מהאנשים שלא זכו, אין להם פינה כזו, ואז הם באים לידי ספק ברכה לבטלה, ואולי גם איסור עוון של נר של בטלה. מן הראוי להודיע את זה לכולם. יש לנו פתרון קל כדי לעקוף את צלע המחלוקות, כדי לצאת לידי חובה בצורה מושלמת. דוד, אתה דופק, אתה חושב שהם לבנים מהדפיקה שלך? הם ימשיכו לפטפט. יש להם קביעות. יש זימון שלושה שאכלו כאחד. אצלנו כאן יש שלושה יושבים לפטפט כאחד, גם אם אתה תדפוק מאה פעם. הם נהגו לפטפט לפני שאתה באת. יש להם קביעות, הרבה שנים, מי אנחנו שנגיד להם לשתוק. לפעמים צריך גם לשים מפעילה או לשים? בשמרון יוצא מוצרי שבת. השנה יחול, כן. כן. שוב, גם שם. גם בעוד חודש וחצי, גם שם יהיה אותו דבר. שם הרי מדליקים בליל יום טוב. שם אי אפשר להכין ביום שבת. אז גם שם, בשעה שמונה וחצי, רבע שעה לא יהיה אור בבית. ואז האישה מעבירה מאש לאש מיד, ויהי אור. מה שהיא תדליק יהיה תאורה ויהנו מהנרות שלה באותם הדקות. גם שם. רק אצלנו בשש וחצי, בשבועות זה יהיה בשמונה וחצי. זה יהיה בלילה, אבל גם שם. אותו דבר, אותו פתרון, גם שם אין הראוי ל... להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגדיל להגד על ידי גוי, איך תוכל לברך שהגוי מבצע בבעיה? שהוא יבוא לכבות? אם אתה יכול לעשות את זה על ידי השעון שבת, למה תחפש את הפתרון הצולע? למה אתה מחפש פתרון צולע שאולי מותר לומר לגוי, אולי אסור? למה? מה שאני אמרתי עליה בדיקולה עלמא זה מותר. אז אני אומר את העצה הכי טובה, אתם מחפשים איזה מין פטנטים, דבר שהוא אולי לא, אולי כן, דבר שהוא צולע, לא כדאי. עצה שלנו, אמרנו יותר טוב. אלא מה עם הפרוטים? צריך לקחת חדשים או אפשר להוסיף על המחסר? אפשר להוסיף, כן. רק שייזהר לא להדביק. שלא יחמם את הבסיס של הנר על אש אחר, להדביק זה ממרח. אם זה שמן, קל מאוד. אתה יכול להוסיף ולברך ולהדביק, אין שום בעיה. מותר להכניס את הפתילה לתוך הפקק שם כזה שצר? מותר. מעיקר הדין מותר, תראה תשובה בספר שבט הלוי, יש חולקים. ולכן אם אתה רוצה, תחמיר להכין גם את מה שאתה אמור להדליק לשבת. תכין את כל זה. תכניס, תשחיל את הפתיל בתוך הגלגל. תשחיל אותו מערב יום טוב. תכין גם לשבת. מי שיכול להחמיר, המחמיר, תבוא עליו ברכה. כל ערב שבת, למה תפסיד? למה לא תברך? מה יש בזה? קל מאוד. לפני שהיא באה לקיים את המצווה, מכבה רגע באותו חדר את החשמל, אין אור, כשהיא מברכת, מתכוונת, גם על הנרות שלה הקטנים וגם על החשמל. גמרה לברך להדליק את הנרות שלה, תיגש גם ותדליק את החשמל. פתרון קל מאוד. למה תפסיד את הברכה? שער שבת, אתה יודע. לא, רק רגע שבת, אתה רגע. אני עובר לנושא אחר. הימים האלה שבין יום טוב ראשון ליום טוב האחרון מכונים בלשון הפסוק אלה מועדי השמש שתקראו אותם מקראי קודש. יש בהם קדושה בימים האלה, ולכן אנחנו קוראים להם חול המועד. אמנם יש בזה שוני מיום טוב הראשון והאחרון, זה חול, אבל לא לגמרי חול, אלא יש בזה... תחושה מסוימת, ולכן חלק מהמלאכות אסור לעשותן בימי חול המועד. מרן פותח, מרן כותב לגבי תספורת. אסור לאדם להסתפר בימי חול המועד, בין אם זה תספורת הראש או הזקן, אין היתר, רק לילד קטן הדבר מותר. ולכן הספרים, מן הראוי שיסגרו את המספרה, לפתוח שיבוא ילדים, תחכה עד שהילד יבוא מהבוקר עד הלילה, אולי יבוא ילד אחד, אולי לא. עדיף שיסגרו ויבואו לכאן לעסוק בתורה. רק בודדים, אותם שהמשנה אומרת, התירו להם חכמים, כגון אדם שהיה בבית הסוהר ויצא, בא ממדינת הים וכולי, אותם הבודדים, התירו להם חכמינו. אבל כמעט כל האנשים אסור להם להסתפר או להתגלח. גם אדם שרגיל כל יום יומיים לגלח את שיער הזקן, גם כן הדבר אסור, אין היתר לגלח בימי חול המועד. גם לרבות יום חמישי, ערב יום טוב האחרון. הוא לא יכול לומר, זה לכבוד יום טוב האחרון. אלא סוף סוף אותם הרגעים, עדיין זה חול המועד. אין איזה כמה דקות הפוגה שיהיה היתר לבוא ולהתגלח. אלא היום טוב, חול המועד הוא רצוף, כל הזמן, ולכן אין היתר לא להסתפר ולא להתגלח. כך גם לגבי כיבוס. אסור לכבס בימי חול המועד. אין היתר בדבר. בין אם זה חולצות, בגד צבעוני, לבן, לא משנה, כל הדברים אסורים. יוצא מן הכלל בגדי הילדים הקטנים או מגבות. ודבר כזה לא גזרו חכמינו. גם בזה, כמו שאמרתי קודם, בתספורת. כך הוא הדין גם. ילד קטן בגיל שנתיים-שלוש, מה תכין לו? מאתיים מכנסיים? מאתיים חולצות? אין לדבר סוף. ולכן, מותר לא רק לכבס ביד, אלא הוא הדין גם להפעיל מכונת כביסה. יש יותר בדבר. כשאדם בא לכבס לילד, לפעמים הוא שואל. בלאו הכי המכונת כביסה עובדת, ויש מקום להכניס גם את החולצה שלי. יכול לקחת טרמפ? יכול להכניס... לא, תגיד לו לא. מה שעושה בשביל הילד זה בהיתר גמור, אבל החולצה שלך אסורה. ולכן, כל אדם ישים לב לא ללכלך את החולצות. הוא אוהב חרוסת, שיהיה לו לבריאות. אבל לא חייבים לאכול ולטפטף. הוא מורח על המצה, וכשהוא בא לאכול, מהמצה נשפך לו. לפעמים אתה רואה הוא מגיע לתפילה, למנחה, הוא לא הרגיש שזה מטפטף. אתה רואה? תגיד לו שישים צינור, שלא יתבייש. וכן כל כיוצא בזה. גם המגבת, גם היא דומה לבגדי הילדים. מה, נכין מאה מגבות, בפרט מגבת של בית כנסת וכיוצא בזה, בוודאי שבזה לא גזרו חכמינו, גם בזה הדבר מותר בלכתחילה. מחלוקת בפוסקים היא מותר לתקן מכונית. ולמסקנה יש מקום להחמיר. המחלוקת היא, הגמרא לא מדברת על מכונית. עוד לא היה בזמנה מכונית, בזמנם היה סוס, והראש, הראשונים דנו לתקן את הפרסה של הסוס. האם מותר או לא? המסקנה היא שכן. מה המציאות? תיקון הפרסה זה דבר שהוא מעשה הדיוט, מעשה אומן? זו השאלה. למה התירו שמה? בגלל צער בעלי חיים? אם תאמן שום צער בעלי חיים, אם האוטו מקולקל, לא כואב לו כלום, הוא לא מצטער, תשאיר אותו, ינוח בשלום בחניון שלך, לא יקרה לו שום דבר. זה הוויכוח מסביב לדברי הראשונים שם, בדוגמה של תיקון פרסות הסוס. אם נאמר ששם מותר למרות שזה מעשה אומן, כיוון שזה צורך המועד שאני ארכב על הסוס, גם פה צורך המועד, אז אפילו מעשה אומן יהיה מותר. זה הוויכוח שיש. והמסקנה, מלכתחילה אמרנו, מן הראוי להחמיר. אבל אם זה דבר שהוא מעשה עדיות, אין בזה מחלוקת, אליבדי כולי עלמא, מותר. ולכן אתה רוצה לרחוץ, עכשיו בימים האלה יש הרבה אבק, רוצה לקחת דלי מים ולרחוץ, לנקות את הרכב. מרן כתב, לסרק את הסוס, לייפות אותו. מרן נתיר, גם פה נלמד זה מזה, ולכן לרחוץ מותר. להחליף גלגל, כל אחד יודע היום להחליף גלגל, לא צריך בשביל זה ללמוד קורס מיוחד, להיות מכונאי כדי להחליף גלגל. אלא יש בזה גם את הקולה שאמרנו, אליבדי כולי עלמא, זה מעשה אומן, והדבר מותר. אבל כשהדבר הזה הוא מעשה אומן, שם כדאי בלכתחילה להיזהר ולהחמיר בדבר. אדם ישאיר את האוטו ליד הבית, ישאיר את זה תקוע שם, ינוח בשלום, יישא במונית, יישא בצורה אחרת, אבל לא כדאי לבוא ולתקן בחול המועד, לא כדאי להיכנס למחלוקות האמורות. מי שתיקן, יש לו על מי לסמוך, אבל מלכתחילה שו ואל תעשה עדין. האוסרים טוענים שזה לא בגדר דבר... דבר האבד, דבר האבד הפסד מהקרן כאן אתה מונע רווח כאילו אתה יכולת להרוויח את הכסף הזה במקום שתשכור מונית יעלה לך 200 שקל באוטו שלך זה עולה 100 שקל אז הם קוראים לזה מניעת רווח ולכן עדיין גם זה לא יכול לפתור לנו את הבעיה ולכן אם אפשר להחמיר שב ואל תעשה עדיף יותר אבל כל זה כשהאוטו נתקע בחניון בבית תחת המרפסת שלך האוטו תקוע אם יבוא גנבים ירצו לגנוב האוטו לא נדלק זה מקולקל לא? ואתה נמצא בבית אתה שומע אותם מנסים לטפל באוטו שלך אתה מייד תקום תסתער עליהם תשפוך עליהם מים רותחים ולכן בחיי גוונה אין שום הווה אמנה שזה דבר האבד בוודאי שיש את הצד שאמרנו קודם להחמיר אבל אם האדם הזה נתקע נוסע למירון, בדרך נתקע תגיד לו אל תתקן תחכה עד אחרי החג השאיר את האוטו עד אחרי החג שם יבוא אחרי החג לא רק שלא ימצא את המנוע או גם את האוטו פעם הגנבים היו עניים אבל בעידן של שר האוצר ביבי הוא אפשר להם להתעשר והיום יש להם כבר לגנבים גרר יביאו גרר, יראו את האוטו יעמיסו אותו, ייקחו אותו ישר למשחטה אתה תבוא אחרי החג, אין לא רכב ולא שום דבר הכל כבר נגמר, הכל הלך לאיבוד ולכן חבל על האוטו הזה, זה נקרא בגדר דבר האבד עליבא דקולא עלמא מותר לתקן אם זה במצבר או דבר אחר, יהיה הדבר מותר בשופי, אין שאלה אלא כל הוויכוח הוא כשהרכב נתקע ליד הבית בחניון של הבית שם אין פחד שיגנבו על זה כל הוויכוח איך להסביר את הנושא של תיקון פרסות הסוס, איך לדמות את הדברים, מה אמרו שם הראשונים והאחרונים, מה הפסיקה שם כדי לדמות, ללמוד דבר מתוך דבר. אבל במחלוקת הזו יש לנו צד כולה על ידי גוי. זאת אומרת, יש לי מכונאי גוי, הגוי בא ומתקן, אין בעיה. לנו אמרתי כדאי להחמיר, אבל כיוון שיש מחלוקת ויש מתירים גם לנו, למרות שתיקון פרסות הסוס זה מעשה אומן, הם התירו, אז קל וחומר שיש מקום להקל, לומר לגוי שיבוא ויתקן, גם אם זה מעשה אומן, יהיה מותר הדבר לכתחילה. ולכן, בדוגמה שאמרת, יש לו משפחה גדולה וכולי, אז מצאנו לך פתח, תטלפן למוסך לוואדי ג'וז, תגיד לו, אני לא יכול להביא את האוטו אליך, שהוא יבוא. הוא יבוא, תגיד לו מה אתה חושב, מה הקלקול, הוא יביא איתה חלקי חילוף משם, יביא, יתקן, יעשה, יסדר, כדי שתוכל לנסוע לחיים טובים ולשלום, מצאנו לך פתרון על ידי גוד. כל זה לגבי רכב פרטי. רכב ציבורי מותר לכתחילה גם אם זה מעשה אומן. צורכי רבים, יש לנו כולה היתר גורף לגבי צורכי רבים, המשנה, הגמרא והדוגמאות שהיו אז. לא היה לאנשים אמבטיה להתרחץ בבית, אלא כולם היו מתרחצים בבית המרחץ. אם מערכת החימום בבית המרחץ התקלקלה עוד דבר אחר, המשנה, הגמרא אומרת, מותר לתקן את המקוואות, לתקן את בית המרחץ, כיוון שזה לא לצורך אדם פרטי אחד אלא לצורכי רבים הוא הדין גם בדברים אחרים. נניח שהאדם הזה שואל אותך אני עובד, אני צבעי, צובע את הכבישים. הוא צובע איפה הוא החץ, ימינה, שמאלה וכן הלאה. זה נקרא צורכי רבים. או האדם הזה, מהנדס אלקטרוניקה, הוא עובד עם המחשבים של הרמזורים. ואם יש איזה מחשב מקולקל, הרמזור הזה לא עובד טוב, הוא רץ, מתקן, זה כבר קרוב לפיקוח נפש. בוודאי, א', זה צורכי רבים, ב', זה גם גובל בסכנה מסוימת, ולכן גם בחול המועד מותר לו לכתחילה ללכת ולתקן. הוא הדין גם אותם האנשים שעוסקים בסלילת כבישים, סלילת מדרכה. גם זה בכלל צורכי רבים, וגם זה מותר. קל וחומר, אלה שעובדים בחברת החשמל, גם בחול המועד צריך חשמל. מה תגיד? שיהיה להם חופש, יעשו חופש מאורגן בכל המועד, ולך לא יהיה חשמל, לא למקרר, לא למקפיא, בוודאי שאינה ואמנה להחמיר בזה, בוודאי שכל זה מותר לכתחילה. הוא הדין גם פה. אדם שעובד מכונאי באגד או, המוסך שלו מתקן מוניות. המונית היא לא באה לשרת אדם פרטי, אלא המונית מסיעה רבים. גם זה בגדר צורכי רבים, וגם זה על יבדי כולה עלמא מותר. כל הוויכוח שאמרנו קודם, אך ורק לגבי רכב פרטי, רק על זה יש לנו את הסימן שאלה. על זה יש את המחלוקת בין הפוסקים. אם בן אדם עושה חסדים עם הרכב, זהו כמו רכב ציבורי, אבל בלי כסף. זה כמו מונית? אין לכם אמת. טוב, בסדר. אבל אם הוא עושה את זה רק לפעמים, תחייב אותו בימי חול המועד, שזה לא יהיה לפעמים. כל מי שירד בתחנה יאסוף את כולם, יגיד להם, זהו, טוב. ואז יהיה לו את הכולה, יהיה לנו יותר צדדים להקל בדבר. אבל כמו שאמרתי קודם, אם אפשר על ידי גוי, עדיף שהגוי יבוא ויתקן, זה טוב יותר, ועדיף יותר שינהג ויעשה כך. לא יבוא ולא יהיה אדם שהיה אבל ויצא מהשבעה סמוך בחג לא הספיק לכבס, לא הספיק להסתפר, גם בזה יש לנו את ההיתר, גם כאן יהיה מותר. כגון האדם הזה, אבא שלו נפטר בי״ז באדר. ועכשיו י״ז הגיע, הוא שואל אותך, אני יכול מחר להסתפר או לא? על ידי גערה, הדבר מותר. אם השאלה היא לגבי שאר הקרובים, זה לא על אבא ואימא, הדבר אסור. אבל אם זה על אבא ואימא, הדבר מותר. ההבדל הוא כך. בכל הקרובים, חמישה קרובים, אח, אחות, בן, בת או על אשתו, החג מוצאים מידי שלושים. אם כן, הוא יכל ללכת להסתפר ביום שישי. יום שישי ערב החג אחד להסתפר. כיוון שהיה מותר לו אז להסתפר, ממילא אסור לו להסתפר בתוך ימי החול המועד. ושאם כן לגבי האדם שאבא שלו נפטר, האדם הזה היה אסור לו להסתפר ביום שישי. כי צריך לא רק שלושים יום, אלא צריך גערה. מה פירוש המילה גערה? גוערים בו החברים, עד מתי אתה מתאבד? לך תסתפר. גערה אי אפשר לומר, אי אפשר לעשותה לפני שיעבור חודש. ולכן בערב החג הפונים אמרו לו, מישהו גער בו, זה כלום, לא שווה כלום. ממילא כיוון שהיה מנוע מלהסתפר בערב החג, ולכן יום השלושים ואחד יכול ללכת ולהסתפר, אין בעיה בדבר. לכל הקרובים שלושים. כאן בגלל הגערה, הזמן של התספורת על אבא או אימא זה ביום השלושים ואחד, גם לרבות שגם בתוך ימי חול המועד מותר, או לא יבוא ולא יהיה. האדם הזה שואל אותנו, אבא שלו מת בכף ד' באדר. עכשיו הוא רוצה כד' ללכת להסתפר אחרי החג, אלה הם ימי ספירת העומר. שוב, גם בספירת העומר. אנחנו מחמירים על פי דברי הפוסקים, רבי יצחקיה בן גיאת ושאר הפוסקים, כל זה אך ורק לאדם שברוך השם מסתפר בערב החג. תודה. אבל כאן צורך הדחפו אב... במקרה הזה לא החמירו עד כדי כך, בזה אין מנהג ולכן גם כאן יהיה לו צד כולה, יהיה לו צד יותר ללכת ולהסתפר למרות שהם ימי ספירת העומר. אסור לעבור דירה בימים האלה. אמנם זה לא מלאכה מקצועית, כל אחד יודע לקחת את החולצה ולהעביר ממקום למקום, אבל יש כאן טרחה עצומה לארוז את הכל. מי שעובר דירה בימים האלה יודע שזה עבודת פרך, כמעט כמו עבודה במצרים. ולכן חכמינו אסרו אלה דברי המשנה במועד קטן י״ג, כך פסקו כל הפוסקים וכך ההלכה. אפילו אם נאמר הוא גר בדירה קטנה והוא ברוך השם בנה וילה. עד שהפועלים הערבים עד שעשו את הכל הפולי, הכל זה נגמר היום. אז הוא יעבור מחר לווילה, דירה נאה, מרחיבה דעתו של אדם. לא, אין היתר בדבר. אפילו מדירה כעורה לדירה נאה, גם בזה גזרו החכמים, אין היתר בדבר. אלא אם כן, אם יהיה הפסד מהקרן, דבר אבד. כגון, האדם הזה משלם שכירות, והיום השכירות במדינת ישראל, מקום אחד מהגבוהים בעולם. אנחנו, ברוך השם, עשירים כולנו. הרי יש לנו שר אוצר חכם ונבון ומעליו יהיה שר אוצר-על דמתקרא ביבי והם יודעים להעשיר את העשירים. איך יידמה? מקפיצים את המחירים של הדירות, של השכירות, ולכן האדם המסכן הזה משלם כל חודש 4,000-5,000. אם הוא יעבור ביום טז דירה ממילא, הכול יהיה בסדר, ירוויח 1,000 שקל. אם תגיד לו לא, תחכה עוד שבוע, זה עוד 1,000 שקל, זה הפסד מהקרן, זה נקרא הדבר האבן, ולכן לאדם, למסכן הזה שמשלם שכירות, יש יותר לעבור דירה. אבל לאדם שלא משלם שכירות, ברוך השם, הקדוש ברוך הוא נתן לו הון ועושר בביתו. כמו שאמרתי, הוא גר בבית שלו, הוא לא משלם שכירות. אלא מאי? הוא בנה דירה יותר טובה ורוצה לעבור לדירה יותר יפה, יותר טובה. בזה אמרנו שלא יעשה את הדבר הזה בימי חול המועד, אלא מעבר הדירה יהיה אך ורק אחרי החג. אבל אדם שמשלם שכירות, זה נקרא הפסד מהקרן, והדבר אסור. כך הוא הדין גם הבנייה. אסור לבנות בימי חול המועד. אבל יש דוגמה יוצאת מן הכלל שיהיה הדבר מותר. איך ידמה? אותו הקבלן בא ושואל, תראה, אני חתמתי. חוזה. מכרתי את הדירה הזו והתחייבתי, כתוב בחוזה, שאני חייב למסור את הדירה לא יאוחר מראש חודש אייר. אם אני מאחר אחרי ראש חודש אייר, כל יום קנס אני צריך לשלם על כל יום 100 דולר. זה מה שכתוב בחוזה. אומר לך הקבלן, תראה, אני במשך החורף, לא כל הימים עבדנו, ברוך השם החורף היה עם הרבה גשם. כשהיו ימי גשם היה קשה לעבוד, אני בפיגור. אם אני אביא מחר את כל הפועלים הערבים, כולם יעבדו, כולם יעשו מהר מהר, אני אגמור בראש חודש אייר. אם לא, צריך לשלם קנס כל יום. גם הקנס הזה הוא בגדר דבר עוול. גם זה מותר, יהיה מותר לו לקבלן הזה להביא את הפועלים הערבים כדי שימשיכו לרצף, ימשיכו לסייד, למרות שזה מעשה אומן, אפילו הכי מותר. כדאי שבמקרה הזה לפחות שיעשה את הדברים בצורה שלא ירגישו העוברים ושווים. יש שם כבר תריסים. כשיורידו את התריסים ידליקו בפנים את החשמל כדי שיירצפו מבפנים בצורה שלא ירגישו בהם. מה שאפשר לצמצם, כדאי. אבל עקרונית, גם זה בגדר דבר האבד וגם זה מותר. או האדם הזה אומר לך, תשמע, לי אין בעיה. לא כתוב בחוזה קנס, לי אין שום בעיה. אבל מי שקנה את זה, המסכן הזה, משלם שכירות. אני מרחם עליו, לי אין בעיה. אז בגלל הקונה, שוב, גם כאן זה נקרא דבר האבד, כדי לחסוך לו שכירות, אם יעבדו בימים האלה, זה חיסכון של שבוע. הנה כנמי יהיה מותר. אבל בדברים האלה, אל תיתן היתר גורף לכולם, לפעמים צריך לומר לא. והסיבה היא כך, תשאל את האדם הזה, תגיד לי, לפני החג, אחרי החג, ממתי עד מתי אתה עובד. אז הוא אומר לך, כמו שכולם עובדים, באים הפועלים בשבע בבוקר, גומרים בשעה שלוש-ארבע. תגיד לו, מי אמר? מי קבע שכך צריך לעבוד? תגיד לו, מארבע עד שבע וחצי יש עדיין אור. תביא עוד פועלים ותעבדו בצורה יותר טובה. לא אמרתי לו שעבדו כל הלילה, אבל יש אפשרות להאריך את שעות העבודה. כבר בשעה שש יש אור, יכולים לעבוד משש עד שבע וחצי, שלוש עשרה שעות וחצי. מי אמר שצריכים לעבוד שבע-שמונה שעות? הוא בטלן שעובד קצת, והוא רוצה עכשיו יותר בחול המועד. במקום זה תגיד לו, חול המועד אסור, אלא מה? היא תאריך את שעות העבודה אחרי החג, ובזה... תדביק את הפיגור זה מה שצריך ללמד אותם את אותם האנשים לנהוג ולעשות לא רק בדוגמה הזו גם בדוגמאות הקודמות שדיברנו כל הכלל של דבר עבד כשאי אפשר בדרך אחרת אבל כשאפשר לעשות את הדברים בצורה כמו שאמרנו שלא יהיה שום הפסד מהקרן ויאריך את השעות שיעבדו עוד פועלים מי אמר שרק פועלים שעובדים בזה יעבדו ככל בחדר אחד הפועלים יעבדו בריצוף בחדר השני הנגר יבוא ויעשה כבר את הארון קיר לפעמים הם עושים את הדברים אחד אחרי השני גומרים לרצף בא אחר כך הנגר וכן הלאה מי אמר אפשר בבת אחת בחדר הזה הנגר יעבוד יעשה את הארונות בחדר השני ירצף וכן הלאה קבלנים שיש להם ראש שקצת יודעים לחשוב יודעים לזרז את העניין חלק מהקבלנים אין להם מספיק חשיבה ולכן אנחנו סובלים לכן אתה רואה את הפיגור הגדול בבניין אתה רואה את כל הבעיה של המדינה שלנו אם היו חושבים היו יכולים לסרס את הכל בצורה מהירה יותר ולכן כשהרב נשאל לא ימהר הרב לתת לו היתר גורף אלא יבדוק קודם כל את הדברים לעומק ורק אחר כך יפסוק לו את ההלכה שוב צריך לבדוק החוזה האחר אם לא יעשה יהיה שם הפסד מהקרן לא יהיה הפסד מהקרן היא גופה מי נתן לו היתר ללכת ולחתום על דברים שכאלה כשהוא יודע שהוא בפיגור וכן הלאה צריך כל דבר כזה איזה הוא חכם רואה את הנולד היה צריך לבדוק אבל כבר חתם כבר עשה ייקח את החוזה לחכם ייקח את הכל יראה לחכם נשאל שאלת חכם כדי שהרב ייתן לו תשובה מדויקת אם באמת הדבר הזה שונה יוצא מן הכלל אם יהיה לו היתר או לא אבל באופן כללי אין היתר זאת אומרת תיקח את כל נושא הבנייה במדינת ישראל בארץ ישראל למרות שיש מצווה לבנות בארץ ישראל ואורשתם את תושבי הארץ ואורשתם אותה וישבתם בה פילחי לבנות בימי חול המועד הדבר אסור הלוואי ויבנו כמו שתיארתי משש בבוקר עד שבע וחצי בערב הלוואי וימלאו את השעות האלה ולכן כל זמן שהם עדיין לא ממלאים את המכסה הזו אינה ואמנה בכלל לדון בהיתר שחלילה אם ירצו לבנות אלא אם כן אם שואלים אותך תראה ביהודה ושומרון צריכים לבנות איזה משהו הפקחים בחול המועד יש להם חופש לא נמצאים ואם יבואו אחרי החג כבר גמרנו לבנות החוק שלהם לא הורסים, אלא נותן רק קנס כמה שקלים. אם יש חוק כזה, אם יש דבר כזה, אין ברירה. לפעמים האדם הזה נאלץ כדי שיהיה לבן שלו איפה לגור, וכן הלאה. טוב, שעת הדחה עקשנה. אבל מה נעשה שבמשרד הביטחון יושב אבי אבות העכבלים, ואצלו אין את ההבדל הזה. פקחים, לא פקחים, הוא ישלח אחרי החג ויהרסו. לערבים חס ושלום, הוא לא הורס שום דבר. הוא חבר של כל הערבים, אבל לצערנו, אצל היהודים, המה יבנו ואני אהרוס. כך הוא אומר, זו הסיסמה שלו, ואחריו הולכים כזה לטבח יובל, אלא דמתקרא הליכוד. הם אומרים שהם מפלגה ימנית, לא? אבל יש להם שתי ידיים שמאליות. מה שהוא אומר, ברוך אומר, והם עושים. זהו, זה מה שיש במדינת ישראל. לא זכינו שיהיה לנו הנהגה, אנשים חכמים ונבונים, אלא אותם עכבלים מושלים בנו. דבר האבד, שהתירו חכמינו הפסד מהקרן. אבל אם זה הפסד מהרווח, לא. ולכן, אדם שיש לו מניות, ברוך השם, הרוויח. הוא קנה את המניה במאה, היום זה 200. מטלפנים לו מהבנק, לצערנו הבנקים עובדים. מטלפנים לו, תראה, המניה שלך היום שווה 200. אבל זה התחיל לרדת. אם תחכה עד יום ראשון אחרי החג, במקום 200 זה יהיה 180. זה ממשיך לרדת. אבל כל זה נקרא הפסד מהרווח. הפסד מהרווח לא יכולים להתיר. איך? אז כמו שאמרנו, הפסד מהרווח יהיה אסור רק אם זה ירד מהמאה. כל כך המניה הזאת תתמוטט, תיפול, שזה במקום 200 יגיע ל-90. זה נקרא הפסד מהקרן לא יהיה מותר, הלאה וכי לא. אני אומר את הדוגמה במניה, לאו דווקא מניה, הוא הדין גם כל סחורה אחרת. האדם הזה קנה בדים, חולצות, נעליים, ושוב בא לשמועה, תשמע, יש יבואן, הביא כמות עצומה של נעליים, עכשיו הוא יציף את השוק. הנעליים שאתה קנית, שאתה מוכר אותם במקום במאה, זה ירד ל-90. מותר למכור, שיפתח את החנות, ימכור, הכל מותר. אבל אם כל זה הפסד מהרווח, אומרים לו שהבדים שקנית אחרי החג, במקום שאתה מרוויח עליהם 100, אתה תרוויח עליהם 90 או 80. הפסד מהרווח, כל זה לא בגדר דבר האבד, הדבר אסור. כך גם לגבי השקעה. המשנה, כשדיברה במועד כתוב, יא דיברה על הנושא של השקעת בית השלחין. זאת אומרת, פרדסים וכיוצא בהם, כל אותם המקומות שאם אתה לא משקה, המטעים האלה יהיה בהם נזק בלתי הפיך. ולכן גם שם אנחנו מתירים ללכת לפתוח את מערכת ההשקעה, להשקות, לסדר את הכל. אין איסור, אלה הדברים שהמשנה הגמרא התירה וגם מרן, כאן אצלנו בסימן תקלז, מרן כתב להתיר, אבל היום בזמן הזה החקלאי, יר השמיים, כמעט ולא נזקק להיתר הזה. הסיבה היא פשוטה, לכולם היום יש שעון מים. השעון מים הזה, אפשר לתכנת אותו לפני החג, ומערכת ההשקעה, הטפטפות, ימשיכו לטפטף מים גם בימי חול המועד. קל וחומר בחול המועד הזה, שיש מקום לאסור. למה יש מקום לאסור? כי הנביא שקר אמר שביום רביעי ירד גשם, אז לא חבל להשקות הלילה? בשביל מה תשקע? עוד מעט ישקו לך מהשמיים, מים בחינם, ולכן כל שכן שאין צד כולה בדבר, בכלל זה גם. יש הרבה אנשים שיושבים בבית עציצים, והאישה רגילה, כל פעם שהיא באה לשטוף את הבית, עושה ספונג'ה, ושופכת גם, תגיד לה, חול המועד, השבוע הזה, אין לה היתר לבוא ולהשקות את העציצים. אלא אם כן, כמו שאמרנו, העציץ הזה עלול להינזק בחול המועד סוכות. הבעיה יותר קשה, שם בדרך כלל אין גשם. ואם עד אחרי החג, שמונה ימים, לא תשקה, העציץ הזה יתייבש, ילך לאיבוד, טוב, זה משהו אחר, גם זה ייקרה בגדר דבר האבד, ויהיה מותר. אבל אם אין את החשש הזה שיתייבש, אלא פחות ילבלב, פחות יהיה יפה, אבל העציץ לא יינזק ממילא יש מקום לאסור גם ההשקעה, גם היא בכלל המלאכות שאסורות לנו, עשייתן אסורה בימי חול המועד. גם זה נקרא הפסד מהרווח, לא נקרא הפסד מהקרן, ולמרות שהקליינטים ילכו למקום אחר, הדבר אסור. יחיד לדגולם.