סגולות ימי השובבי"ם - הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, היום נעסוק

בשיעור מיוחד לימי השובבים

הבאים עלינו

לטובה ולברכה.

הימים בהם נקרא את פרשיות

שמות ואירע בו בשלח יתרו משפטים,

אלו ימים העוסקים בתיקון השובבים.

הימים הללו ובפרשיות הללו אנו עוסקים בשעבוד מצרים עד

הגעתנו לקראת

הגאולה ומתן תורה.

הימים הללו נקראו בשם שובבים,

שהם ראשי תיבות

של הפרשיות שאנו קוראים בהם שמות ואירע בו בשלח יתרו משפטים.

בכוחם של הימים הללו מסוגלות גדולה לתיקון

פגם עוון הברית ואף דומיו,

ואף

יותר מכל ימות השנה כולה.

בשנה מעוברת ישנה תוספת של תת-שתי פרשיות,

תרומה תצווה,

שאף הם מסוגלים לעשיית

התיקונים

בפרשיות הללו.

רבנו הארי, בשער רוח הקודש,

בשער ז' בתיקון כז' בדף

כג עמוד א' כותב, וזה לשונו

עניין השובבים הנודעים

מנהג קדום בכל בית ישראל להתענות ארבעים יום רצופים,

שיש מן היום הראשון

של פרשת שמות עד פרשת תרומה וקצת מן תצווה,

ונתנו בהם סימן

שובו בנים שובבים, ראשי תיבות שמות ואירה בו בשלח יתרו משפטים.

והנה עיקר התענית בהם, בארבעים יום הללו,

לא נתקנה אלא עבור עוון הקרי.

ימים אלו מסוגלים להתענות בהם

על הקרי ופגמו יותר מכל ימות השנה כולה.

בטעם של הדבר הזה,

שימים הללו מסוגלים מאוד לתיקון יותר משאר ימות השנה,

כותב רבנו הארי זל,

וזה לשונו,

וטעם הדבר התבאר לך ממה שביארנו בעניין גלות מצרים,

בחומר ובלבנים.

מה עניינו?

ושם נתבאר,

כי אותם הנשמות שנשתעבדו בגלות מצרים היו ניצוצות

של אותן נשמות שיצאו מאדם הראשון באותם מ...

השלושים שנה שפירש מין אשתו

והיה מוליד שדין ורוחין על ידי טיפות הקרי הללו

וכל אלו נתקנו בגלות מצרים.

ועל כן בזמן הפרשיות הללו יש בהם סגולה ומעלה גדולה לקבל תשובתו של אדם

והמתענה בהם בפרט על עוון הקרי.

ועל כן הם מתחילים מפרשיית שמות

שאז הפרשה יש בה את תחילת עניין וסוד השעבוד ומסתיימים בפרשת משפטים

ששמה נאמר בסמיכות כי תקנה עבד עברי שמות כא ב אל קבלת התורה.

כי אז נסתיימו להם אותם הניצוצות להיות מתוקנים.

וגם עיקר אלו התעניות נתקנו בימים הללו לכפר על העוון החמור שכבת זרע לבטלה

וכפי שכתב

בנביא ישעיה פרק נ״ז אות ה׳

על אותם הפוגמים בהוצאת זרע לבטלה נקראים שוחטי הילדים.

רבנו אחידה זכותו תגן עלינו אמן רבנו יוסף חיים דוד אזולאי כותב בספרו חדרי ותן

על פרשת ויחי ראשון.

כל איש יודע נגעה לבבו

ימהר לשוב באלו הימים,

כי אלו ימים המסוגלים וגלות מצרים היה לברר את ניצוצות הקדושה.

ועל כן אלו השבועות שאנו קוראים בהם גלות מצרים ביציאתנו עד לקבלת התורה,

הקריאות הללו מעוררים בנו לבורר את ניצוצי הקדושה.

ועל כן נתקנו לנו על ידי חכמינו לתיקון עוון הקרי אשר בו יש מינים

ממינים שונים.

בספר הקדוש פני דוד,

ספרו של הרב אחידה, כתב

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרים משמות א' א',

אפשר כי סופי תיבות

של בני ישראל הבאים מצרימה סופי תיבות מילה.

לרמוז שזמן קריאת הפרשיות הללו הוא זמן לתיקון פגם המילה פגם הברית.

כאשר ניצוצות הקדושה נתפזרו והלכו שבי צער ביד יצרנו הוא הסטרא אחרה

והוא

רמז לקבצם בחזרה שמות בני ישראל הבאים

ראשי תיבות

שביה

וראית בשביה.

רבנו חיים פלאג'י, זכותו תגן עלינו אמן בספרו מועד לכל חי

באות כוח,

אות י' פרק,

כוח, אות י' כותב

כתב בספר באר היטב, בסימן תרפה דעיקר הטעם לתעניות הללו בימי השובבים

גילה סודם רבנו הארי, זכותו תגן עלינו אמן, דימים אלו מסוגלים לתיקון עוון

והוצאת זרע לבטלה יותר מכל ימות השנה כולה.

ועל כן הוא מתחיל בספר שמו דהתחיל שעבוד מצרים די נתקן בהם

הקרי דאדם הראשון ומסיים בפרשיית משפטים כי תקנעי בדברי.

וכתב הרב החידה בברכי יוסף באות א',

אחר שהזכיר בקיצור את דברי הלבוש,

באות יג ובהארי יב',

וכבר נודע ברבים המנהג

הראוי והנכון לתעניות באלו הימים,

ובפרט

לתיקון פגם הקרי.

ואף מפורסמים הדברים בספרי מוסר לרוב

ובספרי הקבלה,

ועל כן ראוי לכל אדם להתענות

84 טעניות רצופות

ולהשבית בהפסקות קטנות, כנודע, לצורך אכילה ושתייה.

ואם האדם חלוש,

יתענה לפחות 40 יום רצופים.

וכתב הרב

המהר רבנו חיים ויטל,

דה הפסק של שני ימים עולה כנגד 27 יום,

ושלושה ימים עולה כנגד 40 יום.

ועל כן מנהג תעניות הללו בכל השנים

הוא אף בשנה מעוברת, שאז

נתקן העוון יותר.

וכמו שכותב רבנו המערך, ועל כן בימים הללו הוא תיקון גדול לכל אדם ואדם לקדש את עצמו ובמותר לו.

ובכל הדברים הללו,

יותר מהם הכתב בספר ציפורן שמיר, הרב אחידה, בסימן ו',

כאשר יאוין שם,

ושם כתב לעניין ההפסקות של 84,

כיצד יהיו רצופים.

לגבי סנדק,

זה לא יהווה הפסק, סעודת ברית מילה,

ויותר טוב שישלים השמונים וארבע,

ואחרי כן יהיה סנדק.

וכן כתב הרב בספר ברכי יוסף ובספר בית עובד,

ועיניך תראה מה כתב שם,

הרב הגאון, נטע שעשועים בסימן יוד,

בצירוף של שני התעניות הללו,

שיעשה אותן ברצף של לילה ויום,

יהפך לו, מה שנקרא, כשהוא שלושה,

יהפך לו, ויהיה עבורו חשוב ביותר

התענית שעושה.

מעלתם של התעניות בימים הללו כדי לתקן כפי שהזכרתי.

את פגם הברית.

התענית בימים הללו היא חשובה ומרוצה ומקובלת מאוד לפני הקדוש ברוך הוא.

ולכן,

אמרנו שמוסיפים גם את פרשיות תרומה ותצווה בשנה מעוברת ומחמת

עיבור השנה אף מתענים בהם.

ישנם,

בפרט למי שקשה,

הנוהגים להתענות בימים שני וחמישי,

ובהם

אם כן חפץ לאכול, כגון שיצא ראש חודש,

לכן על זה הדרך,

אז לפחות ימעט באכילה ושתייה של שאר דברים, ויכבד את היום

בדבר מאכל ומשקה אחד,

ובכך יכבד גם את ראש חודש או יום טוב שלו,

וגם, מה שנקרא, יימנע מאכילת יתר.

וכל זה כדי לקיים בגופו

מיעוט של תאוות,

ובכך יזכה לעבוד את השם ולא להנאתו

כלל וכלל.

עוד כתב רבנו חיים ויטל בספרו שר רוח הקודש בדף ז'אוט ב',

בשם רבנו הארי,

ביום התענית נשבר ליבו וכוחו של אדם, ועל כן

נבדלים ממנו הקליפות, כדמיון החיטה,

שהן הקש והתבן, שהן הקליפות המובדלות ממנה,

אלא על ידי שדשים בה.

וכן, על ידי התעניות שיעשה האדם, והסיגופים והמלכיות ייבדלו ממנו,

וישבר לו כוח היצר הרע שבקרבו.

ועוד כתב שם, מי שהוכרח,

מי שחטא, מוכרח, שיתענה כדי שימרק את עוונותיו

ויתקן את הפגם אשר פגם בו.

רבנו יוסף חיים,

מרנה בן ישחאי, זכותו תגן עלינו אמן, כותב בספרו שו״ת רב פעלים, בחלק ג' באור החיים, בסימן ל״ה,

תיקונים שסידר רבנו הארי ז״ל לא נתקנו כתורת עונש לאנשים,

אלא למחוק הפגם,

ומכיוון שהתענה אין כאן פגם ועונש,

נמי אין כאן.

ובספר אור החכמה כתב

שהסיגופים הם במקום העונש לעולם הבא.

והמרן הפלא יועץ כתב בערך תענית,

שהתעניות והסיגופים הם צורך להתם ולכלה את המשחיתים והמקטרגים מגופו,

ואף לטהר את הפגם אשר פגם אדם בשמות הקודש ובכיסא הכבוד,

וקלקל וסתם את צינורות השפע השייכים לנפשו ורוחו ונשמתו.

בספר יסוד ושורש העבודה כתב,

בשער יב',

המפקד בפרק ב',

הימים הללו נזכרים בכמה ספרים, ובפרט

בייחוד בכתבי רבנו אריזל,

כי ימי השואבים הם ימים המסוגלים מאוד לתיקון השבין

מעוון המר של הוצאת זרע לבטלה, רחמנא ליצלן.

זיכרונו אף בא למעלה מגודל העוון המר בחיפוש עוונות בחודש אלול,

או בייחוד בשער הכולל פרק מיוחד שכתב בספר יסוד ושורש העבודה בשער העשירי בפרק שלישי.

שם נאמר בהר היטב מהו הלשון של הזוהר הקדוש בפרשת וישב בדף קפח עמוד א',

שלא מועיל האדם על עוון זה שום תשובה בעולם,

אך

אם יעשה באלו הימים תשובה בסיגופים וטעניות,

קשים ומרים, הם יכפרו לו כיום המוות.

ואף כתב רבנו הארי,

שאין בכל העבירות שבתורה מי שמוליד מזקין באותה עבירה כמו מקלקל זרע, רחמנא ליצלן.

ועל כן הימים הללו,

על ידי הטעניות והסיגופים,

הם מסוגלים לתיקון העוון החמור הזה יותר מכל ימות השנה כולה.

ועל כן ראוי לכל אדם להתענות

ולהצר

ולבקש מחילה מה' יתברך,

חוץ משבתות וראשי חודשים

וימים טובים

שבהם האדם איננו מתענה.

ועל כן ראוי שישלים את

פ' ד' התעניות שהחל

לאחר

אלו הימים הטובים או השבתות.

ישנה תענית הפסקה

בעזרת השם בשבועות הקרובים יחול יום ההילולה

של רבי ישראל אבו חצירה המכונה בבא סאלי,

זכותו תגן עלינו אמן, ד' שבט.

מרן הבבא סאלי,

זכותו תגן עלינו אמן,

היה עושה תענית שבוע,

משבת לשבת.

זה נקרא תענית הפסקה.

ובזה אדם שנוהג בתענית הזו, כפי שנהג הבבא סאלי,

קודם כל ראוי לעשותה בצורה נאותה.

הבבא סאלי היה מורגל במשך שנים,

היה יודע מה לאכול, כיצד לאכול ובאיזה צורה,

עד שהלך באחרית ימיו

וכל כך סבל ולא היה בקושי יכול לשתות ולאכול.

אולי דברים רכים.

אבל סתם אדם שרוצה לעשות תענית שכזו,

צריך קודם כל לחשל ולחסן את גופו בצורה נאותה,

באכילה נאותה, בשתייה נאותה, כדי שחס ושלום לא ייפול למשכב ויחלה.

ולכן, אדם שמסוגל ויש בכוחו לעשות תענית

שבת

משבוע לשבוע עד שבת,

בזה הוא זוכה ומתקן את כל העולמות העליונים הקדושים,

ואף מסלק מעליו את כל כוחות הדין,

וזוכה למידה שנקראת צדיק,

ואחד כזה ראוי

שתשרה עליו שכינה.

ביום התענית ישנם שנוהגים ללבוש שק שחור,

שק שעשוי מנוצה של עיזים,

ולובשים אותה על הבשר ממש.

זה גורם קצת לגירויים וצמרמורות.

ניתן להשיג את זה בשכונות החרדיות בירושלים של מאה שערים,

שם מוכרים את הדברים הללו.

חוגרים אותם,

ישנם שחוגרים בחגורה כזאת על המותניים.

במקום כל השק,

חגורה.

ובכך שעושה את הצער הזה לגופו,

ומתוודה ובוכה על עוונותיו,

הוא זוכה.

במה הוא זוכה?

שק

בגימטרייה זה ארבע מאות.

כנגד, הוא מבטל את הארבע מאות איש,

זה חילו של הסטרה אחרה של עשיו,

שהם ראשי תיבות שק, שנאה, קנאה.

הוא מבטל את המידות הרעות הללו של שנאה,

קנאה.

וישנם שמוסיפים אף אפר,

אפר של סיגריה או אפר של חתיכת עץ או נייר על מקום הנחת התפילין,

כפי שנוהגים

חתנים

של תימן ואשכנז להניח פאר תחת אפר, כפי שמופיע בבקינות שאנחנו אומרים בתשעה באב.

ובכך

מוכנה לבבו של האדם לה' יתברך,

ובאותו רגע שהוא מניח את האפר צריך לחשוב בדעתו,

כאילו היה עכשיו ראוי להיות כקורבן על גבי המזבח ולהישרף ולהעשות אפר.

לפני ה' יתברך,

והוא

באותו רגע מזכיר לקדוש ברוך הוא את אפרו של יצחק,

אבינו עליו השלום,

שאברהם הקריב תמורתו את...

רבותינו הקדמונים והמקובלים כתבו כי היושב בתענית ולובש את השק הזה על בשרו

ושם אפר במצחו וישנן דמעות בעיניו בקשתו בוודאי

שתענה מן השמיים.

בקשתו לתשובה.

רבנו הארי בשער רוח הקודש

כותב באות ח' א',

ביאור

עניין סוד לבישת השק.

שק, כפי שפתחנו בגימטריה 400,

והם בבחינה של 400 איש,

חילו של הסטרה אחרה, אנשי עשיו,

הוא גם ראשי תיבות קנאה ושנאה,

לרמז לנו כי שני הדברים הללו מתבטלים על ידי לבוש שק.

בספר עץ חיים כתב, בשער ל״ו פרק ג׳,

כי השק הוא עשיו

גימטריה 400, אחיזתו מארבע עולמות של חיצוניים.

וכתב הרב קרנות צדיק באות ג׳ ל״ה,

וכן כתב הרב בשער רוח הקודש, בדף י״ט עמוד א',

בתיקון י״ז, וזה תשובתו.

וצריך לתשובתו תענית שק ואפר, בכייה והספד, ראשי תיבות תשובה.

ולכן,

כותב רבנו הרמ״ק, רבי משה קורדובר, בספרו פרדס רימונים בשער כ״ה, בפרק ו״ו,

כי השק הוא הקליפה,

ולכן השבים בתשובה לובשים שק,

להראות כי מקבלים עליהם צער ועינוי השק בעולם הזה,

וממליכים את השק עליהם, שהוא ראשי תיבות צונא קדושיים,

ובהיפוך הוא קש,

והם הקש והתבן שבתבואה שהם קשים כגידים,

וכדוגמת הקליפה והפרי.

ולכן, במגילת אסתר מופיע בפרק ד', פסוק ב',

כי אין לבוא אל המלך

בלבוש שק.

וכתב על זה רבנו חיים ויטל בשאר הגלגולים בהקדמה באות ל״ח,

כי שביקש להשיג רוחניות לעצמו כמדרגת רבו,

האריזל,

ציווה אותו האריזל להתענות ארבעים יום רצופים,

בשק ובאפר ובבכי,

ולשכב על הקרקע כשהוא כבוש ולבוש בשק,

ולכוון כמה כוונות, ולהתנהג בשפלות וענווה נוראה עד תכלית האחרון, ולהיזהר מכעס ומהקפדה. ובכך הוא זכה

להגיע למדרגות גדולות ונשגבות.

רבנו יוסף קארו

כתב בספרו מגיד מי שרים בפרשת ויקהל,

כי שק ובגימת ראייה רע עין.

לומר

כי על ידי לבישת השק מסלק האדם את הכוחות הרעים

ששולטים בגופו וגורמים לו להיות צר עין.

ואות שק, האותיות שק באט בש,

יוצא לנו בד,

לומר שמי שלבוש שק על בשרו,

זה יכפר לו על קון עוונותיו, כמו שהיה מכפר האיש לבוש הבגדים.

ואות בית רומזת לבינה ולמלכות.

ד',

רומזת לארבעה רגלי המרכבה הקדושה.

בד',

זה גם בגימטריה שש,

שזה הספירה למידת תפארת.

והאפר שהאדם המצטער נותן במצחו,

רומז כמי ששלט עליו דין קשה,

ושרף אותו בשלהבתו, ונעשה כאפר לפניו.

וכיוון שמוסר אדם את נפשו למיתה,

מן השמיים הופכים לו את הגזרות הקשות עליו ומרחמים עליו,

ונהפך מידת הדין עליו לרחמים.

והאפר נהפך לרפא.

וממילא ישנו מיתוק הדינים עליו, ואין עליו כלל וכלל דין.

וכפי שכתב

עוד הרב

במגין מישרים,

שאותו המלאך המגיד הזהיר אותו ואמר לו,

תמיד שיהיו כל מחשבותיך בעבודת האל ובתורתו יתברך.

ותשגף את נפשך בכל האפשר ללבוש שק,

כל שני וחמישי ולהוריד באות,

ותלקה בכל שני וחמישי לפחות

ותטבול במקווה.

וכתב רבנו רבי אברהם אזולאי בספרו חסד לאברהם,

במעיין ד' נהר מ' וזה לשונו,

הלובש שק ומתפלל לפני השם יתברך ושואל ממנו את שאלתו,

קורעים ומבטלים עליו כל גזר דין שבעולם בכוח

סגולת לבישת השק,

ואף אין תפילתו

חוזרת ריקם.

וכדי לדעת

ולאמת זאת,

צריך לדעת כי שק עולה בגימטריה ארבע מאות,

וזהו סוד ארבע מאות כתות

של טומאה שנבראו להם בעולם.

כולם היו חילותיו של עשיו.

עשיו היה כיסא לכל אחד ואחד מארבע מאות הכתות של הטומאה שנבראו בעולם,

ולזה וירא יעקב מאוד ויצר לו.

לא נעלם יעקב ממנו סוד לבישת השק,

אלא ידע שאינו דומה לבישת השק שהוא חוץ מגופו לשקו של עשיו שהוא עורו.

ולזה נאמר בפסוק השקיף

השק יפה.

מקור הדברים הוא מופיע בספר הקדוש רזיאל המלאך,

וכתב רבנו יוסף קארו במגיד מישרים בפרשה ויקל.

וכתב רבנו יעקב אבוחצירא בספר גנזי המלך בתיקון הברית,

אות טו.

רמז לכך,

כי במילה בראשית

ישנם ראשי תיבות רש רפואה, בית ברית,

יוד ילבש, שין שק,

א' אפר, ת' תענית.

די הפוגם בבריתו צריך לעשות כל דבר המביא לו שברון והכנעה,

כי על ידי לבישת השק והשמת אפר הוא יהיה מבוזה בעיני עצמו,

ועל ידי התענית הוא ישבר את כל תאוותיו והנאותיו.

וכשאדם משים על עצמו שק,

או חגור של שק על מותניו,

הוא גורם לתשישות כוח

לאותן 400 כתות של מלאכים,

והתשישות כוח הזאת מתבטאת בתשישות כוח של 400 שערות שהן כמניין שק,

והם גם דומים לשק,

כי השק,

מהשערות הוא נעשה,

יוצא כמין טיפה

של שערה מתוך הגוף, הופ, ובולטת החוצה.

זה מופיע במשנה בעורלה ג' ג',

ואז זה גורם שאותן השערות העליונות יתלבנו כטלג חיוור,

ואז אותם ה-400 חברתי שבתוכם נקראים 400 שקל כסף,

שהם מבחינה לבנונית, והמקום החלק שבין נקבה השק

יאיר דרך נקבה השק ויחזור השק ללבן ככסף.

וזה יחזור להיות בבחינת כתונת בת קודש ילבש,

ומכנסיבד יהיו על בשרו, כי בד באותיות אטבש,

כפי שהזכרנו זה שק,

והם שתי אותיות של קודש,

שק, אות ראשונה ק'

ואות אחרונה, וזהו כתונת בד קודש,

שהשק יהפך לקודש, ועוד ד'

יתרה שבמילת קודש הם ארבע יודים

עצמם שהם בגימטריה גם שק.

והחברתי,

שהוא כבר מראהו הם חלק הנייר החלק,

ועליו נימין דסערי,

שהם דמות כתיבת אותיות שחורות,

וגם הם גימטריה של ארבע מאות כעין שק, והוא נוטריקון של המילה תורה.

ועל ידי זה מכפר ומבטא לאדם את התחרות

של התאווה בו, של ה...

מייצרים בו כי גם שק ראשי תיבות קנאה שנאה,

שהם התחרות של האדם כל הזמן,

בעצת יצרו,

לרמוז כי על ידי השק מתבטלים אלו הדברים.

צבעו של השק צריך שיהיה מנוצה שחורה של עיזים,

ולא מגוון אחר בכלל.

כך כותב רבנו הארי

בשער רוח הקודש,

דף ח', א', בעניין כוונת השק.

השק הוא כנגד שלוש עשרה נימין של שערות שחורות, והחלל שביניהם הוא לבן לבחינת חברתי,

כי הם נייר לבן חלק ועליו נימין דסערי שהם דמות כתיבת אותיות שחורות.

וכזאת מצינו בתפילה שחיבר

רבנו הרשש

בתיקון השק והאפר שנתפס באמת ליעקב בשפת אמת סימן ה',

וכן נתפס בספר בניהו בן יהוידע בעניין זיכוך הנפש בדף ד',

אות ב',

לרבנו שאול דודיק הכהן,

זכותו תגן עלינו, אמן, שכתב

וייתנה לבושי שק של שערות ויתוקן את אשר הלבשתי שמיים כדרות,

ושק שמתי כסותם,

והמלכתי את השק העבד הכושי והתלבנו השערות קדישי נא אם כתלג חברי,

ויחזרו למקומם להעיר בקדושה.

ובספר אמת ליעקב נינו

זל כתב

שיהיה שק משערות לבנות,

הוא חולק

על רבנו הארי כי רומז לסערו דעריך

דכתיב בדניאל ושיער הושע כעמר נקה.

ורבנו הגאון רבנו יוסף חיים השיב על דבריו בשו״ת רב פעלים,

בחלק ב' בסודי שרים בסימן ח' והוכיח

שיש לעשות אותו כדברי רבנו הארי דווקא

מנוצה של עזים ובצבע שחור.

הגמרא בבבא מציע דף נט עמוד א' כותבת,

אמר רבי אלעזר מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה שנאמר באחר ג' ח'

גם כי עזעק

ואשביה סתם תפילתי.

ואף על פי ששערי תפילה ננעלו,

הרי לנו ששערי דמעות אינם ננעלו,

שנאמר בתהילים ל' ט' יג' שמעה תפילתי אדוני ושבעתי האזינה אל דמעתי אל תחרש.

וכן כתיב סורו ממני כל פועלי אבן כי שמע

אדוני כל בחיי וכתב התוספות הראש זכותו תגן עלינו אמר כי לא אמר

דוד המלך בתהילים ראה דמעתי או שמע בחיי אלא אמר שמעה תפילתי כן

אל תחרש אל תפילתי אל תחרש כי מובטחת

אני שלא תחרש לתפילתי. למה? כי שערי דמעה ריבונו של עולם לא ננעלו, וכך מובא גם בתוספות וברש״י במקום.

בספר משנת חסידים כתב במסכת התשובה בפרק ט', כי ראשי תיבות של המילה תשובה הם תענית שק ואפר,

בכייה והספד.

שאדם צריך לבכות ולהספיד ולהוזיל דמעה מעיניו על עוונותיו.

בימים הללו כי שערי דמעה לא ננעלו,

ולפי שבתפילה אינו מעורר אלא את האותיות נהי,

שזה נצח הוד יסוד,

דבינה שהם השפתיים, מה שאין כן דמעה שאדם מוריד,

שמספרה עם הכולל הוא 120 קכ.

כן?

צירופי אלוהים שהם דינים המוציאים בהדמימות עינינו להוציא דמעה בבחייתנו,

משני העיניים שהם

חשיבים יותר מהשפתיים במעלתם, שפתיים תחתונות והעיניים הן העליונות,

והם כנגד סוד, נצח, הוד וחוכמה.

וכתב הרב

בשו״ת רב-פעלים את העניין הזה בחלק א', בסוד ישרים בסימן ג'.

רבותינו המקובלים נחלקו

האם מועילה פדיעת התענית בכספי צדקה או לא.

בשעת הדחק,

אם אדם זקן או חולה או תשוש כוח שקשה עליו התענית,

אנחנו יכולים לסמוך על דעתו של רבנו יוסף חיים,

שמועיל לפדיון,

ובלבד שיעשה האדם תשובה ויעסוק בתורה ויתענה לפחות יום או יומיים בימים הללו,

ויעשה כן החל מעלות השחר ועד צאת הכוכבים.

שיעור הפדיון

הוא שיעור דמי סעודה אחת, דהיינו,

שבעים ושתיים דרהם,

שזה רשטזין

גרם

של לחם.

ועין בית דרהם לפתן,

שזהו שיעור האכילה ההכרחי לאדם דל,

אך העשיר שאוכל יותר צריך לשער לפי אכילתו

ולפי מעותיו כל אחד על

פי דרגתו רבותינו אף הביאו ונחלקו בשיעורים הללו. מי שירצה יוכל לעיין

בדעות השונות, כפי שהביא הרב חיים פלאג'י,

רבנו יוסף חיים בלשון חכמים,

ארמו באורח חיים בסימן של ל״ד בסעיף כ״ו,

וכן על זה הדרך עוד להם ראשונים.

תלמידי חכמים העוסקים כל זמנם בתורה

לא משתתפים בתעניות

רק אם הם בטוחים שלא ייבטלו מלימודם,

שאז הם רשאים לעשות כן.

ובפרט בדורנו אנו,

שיש קצת

מן האברכים שהם תשושי כוח, לצד קצת אברכים שהם בעלי כוח, שיכולים כן להתענות,

ועל כן אותם החלשים

יפדו את תעניתם ויטענו יום או יומיים,

ואחרים יכולים להתענות כהרגלם בנוסף לדמי הפדיון שהם נותנים.

בתיקון השובבים נעשה גם תיקון לפגם לימוד התורה שאדם פגם בשעת לימודו,

ולאו דווקא על ידי צומות וסיגופים, אלא גם על ידי חשק והתמדה בלימוד שלומד,

בעמל התורה,

בתוספת של שקידה והתמדה כראוי בימים הללו ובתענית דיבור

ושעות רצופות.

ובפרט יעשה זאת בליל שישי,

שאז זה מסוגל ביותר לכפרת עוונות.

וזהו נסמך מדברי הכתוב בשמות א'-י' וימררו את חייהם בעבודה קשה,

בחומר ובלבנים.

תיקונם של עם ישראל היה על ידי עבודה קשה,

חומר ולבנים,

היות שעדיין הם לא היו כלי קיבול לקבל את התורה,

אך לאחר קבלת התורה,

עיקר התיקון שלהם היה להיות יגיע בתורה ובלימוד.

האופף

אותו

ומכניס אותו בכל רמך אבריו ושסע גידיו

לתוך תוכה, לקישקע של התורה הקדושה.

בחומר,

קל וחומר,

ובלבנים

זה ליבון ההלכה,

ובכל עבודה בשדה זה ברייתות,

את כל עבודתם זה משנה וזוהר.

יוצא מפה

שמה שהעבידו

מצרים לאחר מכן שקיבלו את התורה,

נהפכו להם הדברים לעמל התורה,

יגיעת התורה, ליבון ההלכה,

ליבון הברייתות,

ועד הגעתם למשניות,

לגמרות,

וכמובן לזוהר הקדוש.

רבנו הקדוש מאפטה,

בעל האוהב ישראל, זכותו תגן עלינו אמן, כתב

על פגם הברית תקנו קדמוננו זל להתענות ולעשות תשובה, ובפרט בימים הללו ימי השורבים.

כידוע מספרם של רבותינו הקדושים.

והנה הגם שנתמעטו כעת הכוחות של הדורות,

בעוונותינו הרבים,

רוב העבירות,

ואינם יכולים לעשות סיגופים ותעניות כראוי,

עם כל זה מי שיש בו מעט נגיעה של יראת שמיים, ובפרט בפרשיות ש...

לימי השובבים המסוגלים לכך

מן הראוי שיכוון בברכת תקע בשופר גדול לחירותנו באי רצון

ובכוונות הראויים כמופיע בסידורו של רבנו הארי

ובאי רצון היום זה מופץ כמעט בכל הסידורים

והכל ביראת השם וברעותא דליבה

כי עיקרה של התשובה הוא לימוד תורה ותפילה וצדקה וכל אחד יעשה זאת

ככל יכולתו וכפי יכולתו ובפרט בלימוד תורה

שבעל פה לברר את ההלכה,

ללבן את הדברים ובבירור יפה,

בזה הוא יקבץ את חלקי הטוב

והניצוצות הקדושים ויברר אותם מתוך הקליפות ויוציא אותם

מלבולעם בפיהם.

וזהו בסוד של חיל בלה ויקיענו.

וזהו

עיקרו של

תיקון הפגם.

כי לימוד תורה שבעל פה בכוונת הלב וביראת שמו יתברך הנכבד והנורא,

ולכן כל מי שיזכה ללמוד תורה לשמה ממש באלו הימים,

על ידי תשובתו כראוי הוא יאסוף ויאחד את כל חלקי הטוב של הניצוצות

הקדושים למקורן ולשורשן

תחת כיסא הכבוד.

ולכן, כתב

החידושי הארי מגור,

בשם הרבי מקוצק,

זכותו תגן עלינו אמן, שעיקר התיקון

של ימי השובבים הוא דווקא בלימוד הגמרא,

בתוספת פירוש התוספות ובעיון.

רבי נפתלי מרופשיץ,

זכותו תגן עלינו אמן, כתב בספרו זרע קודש,

פרשת תרומה לדיבור המתחיל ועשו ארון עצי שיטים.

עיקר התשובה הוא התורה,

כמו שאמרו חז״ל ביקרא רבה, כפי א', אם היה רגיל ללמוד דף אחד,

ללמוד שתי דפים.

ועיקר החסידות הוא התורה הקדושה ולימודה בהתמדה רבה.

רב חיים יבולוג'ין,

זכותו תגן עלינו אמן,

מביא בעניין התיקונים הללו כי כל העוסק בתורה אין לו מה לדאוג כלל.

וכפי שיראה אותו רבנו הקדוש, הגאון מווילנה,

יש מאמר נורא בתיקוני הזוהר הקדוש,

שמחמיר מאוד בעניין של חומרת העוונות,

שהעובר על העוונות ורצון השם יתברך נידון ביסורים קשים ומרים ורעים,

ואין תקנה לו כי אם במיתה רחמנא ליצלן.

ובסוף אותו מאמר נורא,

כתוב שם בתיקון כא כב שכל העוסק בתורה לשמה הרי מתקיים בו אורך ימים בימינה להצילו מן המיטה ובשמאלה עושר וכבוד להינצל מן האיסורים.

למה?

כי נפשו של האדם מטהרת

אך ורק בקדושת התורה הקדושה.

וכתב בספר יסוד העבודה בחלק ג' פרק ה'

עוד ח'.

אמרו חזל תורה מכפרת מגנה ומצלה,

ועל כן כל תלמיד חכם אין אש של גיהינם שולט בו,

כי הוא קובע לעצמו ללמוד חמש שעות בלא שום הפסק בדיבור בעניין אחד,

ועל כן זהו דבר נפלא ביותר,

הוא מועיל,

הוא מזכך ומכפר את נפשו של האדם ומביא אותו לידי תשובה ואף לכפרה נעולה.

ישנם מרבותינו המקובלים שלא מפרסמים את התיקונים והתעניות שהם עושים בפרהסיה,

אלא עושים אותם בצנעה ובחשאי ומודיעים רק סביב חבריהם ותלמידיהם.

כי כל המפרסם את מעשיו ברבים, לא די שאינו מקבל שכר,

אלא שנידון בגיהינום.

ואותה השמחה שהייתה לו מבני אדם שישבחו אותו, פשש, הוא צע, פשש,

הוא עושה תיקון, פשש, פשש,

קיבל על ידי זה את שכר המצווה ולא נותר לו ממנה מאומה,

והעונש

יישאר לו לעולם הבא.

ועל כן מי שהם רוצים מפיו, עשיתי מצווה פלונית

כדי להרותה ולהתגאות כלפי הסובבים אותו,

על ידי זה ישלוט בו חס ושלום עין

של הקליפה בקדושה שהוא פעל.

ולכן אחד שכזה ראוי לעונש גדול.

ואם מראה אותו האחד כדי שילמדו ממנו כיצד לעשות מצוות,

אזי מצווה הוא עושה,

ובלבד שלא יהנה וישמח כלל בכך.

והשם בוחן ליבות וכליות יודע את האמת,

ולכך היה מנהגם של כל חכמי ישראל בדורות הקודמים שהיו צנועים

ואמיתיים

בכל דור ודור.

גם רצו לזכות את הרבים, ועשו בחוכמה ובתבונה,

ובה עצנע הלכת מפה לאוזן, ולא הודיעו אלא לצנועים והסובבים אותם,

המיוחדים להם את דבריהם.

יזכנו השם על דבר כבוד שמו, שנזכה באלו הימים לזכות ולתקן ולהתקדש ולהטהר,

וללמוד את התורה בקדושה וטהרה,

ותהא

מגינה

ומצילה אותנו

מעצת יצרנו תמיד.

אמן כן יהיה עצום.