הלכות יום טוב שחל בערב שבת - הרב שמעון משה חי רחמים [שיעור מתאריך 16.05.2026]

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, היום נעסוק בהלכות חג השבועות שחל ולאחריו ערב שבת קודש.

כידוע בסייעתא דשמיא ראש חודש סיוון חודש קבלת התורה מזלו תאומים

וכידוע ראש חודש סיוון לא אומרים בו תחנון ונפילת אפיים החל מראש חודש ועד יב בו כולל.

יום למחרת הראש חודש נקרא בשם יום המיוחס ויום ב' בסיוון מספר טעמים בדבר. הטעם הראשון הוא כי הקדוש ברוך הוא ייחס את עם ישראל ואמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש

כך מובא בשער יששכר

במאמרי חודש סיוון. ועוד

כלל הוא שביום זה בשבוע תמיד יחול יום הכיפורים כך מופיע בערוך השולחן בסימן תצדד בסעיף קטן זין

וכיוון שהיום הזה הוא יום שלאחריו יגיעו שלושת ימי ההגבלה

שקודם מתן תורה על כן רבותינו עשאוהו כיום טוב

וכך אמרו רבותינו בגמרא בתענית יח הואיל ומוטל הוא

בין שני ימים טובים עשאוהו כיום טוב כך כותב בלב דוד מרן הרב אחידה זכותו תגן עלינו אמן ועל כן גם ביום ב'

בחודש סיוון נוהגים שלא לומר תחנון

מא' כידוע ועד

יב' פה כולל כך פוסק גם השולחן ערוך בסימן קלא בסעיף ט' והרמו במקור אחר בסימן תצדד בסעיף ג'.

כידוע כל אדם ראוי שיסתפר ויתגלח לכבוד המועד לכבוד הרגל

שיש בזה משום כבוד הרגל כך כותב הרב כ' החיים בסימן תצדיק ג'

באות יג' וכן ראוי שכל אדם ייטול את ציפורני ידיו

כך פוסק מרן השולחן ערוך בסימן רס סעיף א' לגבי הלכות שבת

במטה אפרים זה מופיע בסימן תרכה בסעיף יג' לגבי העניין

של יום טוב.

כידוע, רבותינו המקובלים נהגו להסתפר,

שלא להסתפר עד ערב שבועות מערב פסח. דהיינו, מערב פסח הם ממתינים עד ערב שבועות,

ומעיקר הדין כבר ראוי שבערב שבועות קודם חצות היום הם יוכלו להסתפר ולהכין את עצמם כדי שייכנסו כשהם מכובדים לקראת קבלת

התורה ולטהר את עצמם לרגל. וכידוע, חלק מטהרתו של האדם,

אף על פי שאיננו רגיל לטבול,

השתדל לטבול בערב הרגל במקווה טהרה לכבוד קבלת התורה להיות קדוש,

הוא פרוש וראוי ככלי

מושלם לקבל את התורה.

אדם שאינו יכול לטבול מסיבות בריאותיות,

או מוגבלות כלשהי,

ראוי שלפחות יטיל על עצמו תשעה קבין של מים שאובים, שזה שתים עשרה וחצי ליטר,

כדי לטהר את עצמו לקראת קבלת התורה.

וזה יעלה לו כאילו עשה מקווה.

מרן הבן איש חי, זכותו תגן עלינו, אמן,

הביא פתרון אחר לעשות נטילת ידיים ארבעים פעם.

הוא כותב את זה בספר ההלכות שלו, בן איש חי, בשנה ראשונה,

בפרשת ניצבים, באות ג',

גם רב כפא חיים סופר,

מביא את זה בספרו בסימן תקפא בסעיף קטן פה,

יעוין שם את הסדר של הנטילה והכוונות שצריך לכוון.

ואלו שלושת הפתרונות לכל אדם.

כידוע, אדם צריך להכין את כל הדברים הנצרכים לצורך המועד,

וכמובן לצורך השבת שתהיה לאחר מכן,

כגון לצורך המועד אש גלויה,

דהיינו לקחת נר של ארבעים ושמונה שעות,

חמישים ושתיים, שבעים ושתיים, כל אחד לפי הרגלו,

כדי שהאישה תוכל להדליק

ולהדלוק אשרגא בנוסח

עירוב שאנחנו נגיד, זה נכלל בפנים הדלקת הנר,

או לילול נשמת קרובים, או לכבוד דוד המלך,

וכן על זה הדרך,

מועז ורות,

כן, כל הצדיקים הללו,

אז ראוי להדליק עבורם נרות, ובפרט גם את נרות יום טוב,

ולאחר מכן, לקראת סיום יום טוב, קודם השקיעה,

כידוע, אנחנו נצטרך להדליק את נרות השבת.

קודם זמן כניסת השבת ואיך יעשה זאת אם אין לו נר מוכן ועל כן ראוי לכל בר דעת להכין מראש נר שידלוק ויעמוד בפינה וממנו ישתמשו וגם אלו שמבשלים במועד זה נקרא עבדים ולמה כי אדם יכול לפתור ולהכין את עצמו כראוי ואת אשתו למצב של בנו חגים אל ימים שהכל יהיה מוכן מראש

ויהיה לו מספיק זמן לשבת ולעסוק בתורה ובנוחה לאשתו וכו' ולשמוח

בשמחת יום טוב ובשמחת השבת שאחריה אך הוא מעדיף לאכול אוכל חם במרכאות זה נקרא

כן תירוצים כאלה ואחרים כאילו שהוא בולס ובולע את האוכל החם ישירות לפה להבדיל כמו איסוב

לכן אדם שכזה אם רוצה לבשל וכו' יצטרך אש גלויה

כדי להעביר מאש לאש ולכן יצטרך את הנר הדולק שיעמוד בפינה מסוימת ממנו יוכל לקחת ולהדליק

אישה שמדליקה נרות ליום טוב ולשבת יצטרך בעלה להכין לה את הנרות היטב

כבר מראש על הפמוטים או על המגש כדי לא לעבור על איסור ממרח

שהוא גם קיים ביום טוב בעת שהוא מחמם את הנר מתחת לתחתיתו ומדבק אותו על המגש או על הפמות ולכן זאת צריך לעשות קודם לכן כנל

למי שמשתמש בכוסית עם שמן זית

בהדלקת הנרות צריך להכין את הכוס שתהיה ראויה בכמות

של שמן ולא לשכוח להכין את השעם אם הפתיל צף בתוכו. היום ברוך השם

מוכרים את זה מוכן.

יותר קל רק צריך לנתק אותו שלא יהיה מה שנקרא מחובר

כי בזה יש ברגע שהוא מכניס משחיל בעצם את החתיכת שעבה פתילה

לתוך השעם הוא עובר על איסור של מכה בפטיש

ולכן צריך להיזהר בדבר הזה אף

ביום טוב.

יש מי שכתב, הגאון הרב אלישיב,

זכותו תגן עלינו אמן שיש בנקב הזה הסתום למחצה

משום מתקן מנה לכול עלמא ולכן ראוי לאדם להכין את הכל מראש ובכך לא ייכשל בדבר.

כנל צריך ניילונים על השולחן מעל המפה

ב...

כמות המספקת, יש לנו שני סעודות של יום טוב ושלוש סעודות של שבת,

אז סך הכל חמישה או יותר ניילונים עבור כל סעודה וסעודה.

כנל לגבי שקיות אשפה שהן מחוברות זו לזו בגליל והן לא נפרדות.

אומנם עכשיו המציאו פטנט מאוד יפה,

בשקיות האשפה החדשות יש היום טכנולוגיה חדשה שעשו,

שמטמינים בהן כעין ריח,

שהוא דוחה את הריח הרע מהאשפה, וכך

יש ריח טוב בשקיות, שקיות חדשות שיצאו לשיווק, כדאי לרכוש אותן,

אני אישית רכשתי אותן,

יש בהן ריח טוב, אומנם לא מברכים עליהן,

כן, ברכת מיניה או יזבה או נותן ריח טוב בשקיות,

אבל יש בהן משום כבוד המקום וכבוד הבריות. ולכן שקיות כאלו שהן מחוברות לגליל,

מן הראוי להכין בכמות שתהיה מספקת לכל שבת ויום טוב,

כדי שלא יצטרך לתלוש אותן ולעבור על איסור של מחתך או מכה פטיש. כנ״ל לגבי נייר טואלט,

למי שמשתמש בנייר טואלט ולא בטישו צריך לחתוך.

כנ״ל לגבי נייר סופג, ושוב פעם,

נתחדשת לה הטכנולוגיה, כיום מוכרים באושר עד, אני קניתי,

לביתי כבר לא משתמשים בגלילים של נייר סופג, אלא יש כעין חבילה גדולה יותר מטישו,

ושם יש את הנייר סופג שהוא חתוך ומוכן,

נשלף בזה אחר זה,

ובזה יכול האדם להשתמש בשופי ואין בכך שום בעיה.

כנ״ל לגבי רדיד אלומיניום או ניילונים,

גם כיום המציאו את הפטנט הזה של השקית עם גומי,

וגם התחדשנו בשקית שהיא מאלומיניום,

כי אין חתיכת נייר אלומיניום,

וגם עם גומי ניתן גם לרכוש את זה, אמנם לא בארץ ובחוץ לארץ,

ובכך באמת יכול האדם לספק לעצמו את כל הצרכים הנצרכים לו עבור יום טוב ועבור יום השבת,

שיבוא עלינו לטובה ולברכה.

לגבי בדיקת הירקות,

כידוע,

הירקות שבימינו, אף על פי שרשום עליהם שאינם נגועים

ואינם מטולאים ונבדקו מחרקים,

כבר מצאנו בהם יותר מג'ונגל.

ולכן ראוי לכל אדם לברור את הכול מחרקים לכתחילה.

צריך להכין את הכול מערב יום טוב,

וגם את אותם ירקות

שהוא נצרך להשתמש בהם בשבת.

אחרת

יש בזה משום בורר, על ידי שהוא משרה אותם במים,

ממילא מתבררים מתוך הירקות הללו, כל אותם החרבשים, אותם הזוחלים וכולי,

העניין הזה של ברירה במים זה גם אסור ביום טוב דומיא דשבת, זה מופיע בסימן שיוט בסעיף ח',

כגון שמה מוזכר על ברירה משום קנון ותמחוי,

כן, שזה שני דברים שבהם נוהגים לברור, ולכן אנחנו מחמירים בכל דרך ואופן שיהיה בבורר וראוי ביותר להתכונן מראש בחסה,

בירק שאדם אוכל בסעודות יום טוב וסעודות שבת ולהכין אותם מראש ותבוא עליו ברכת טוב.

כנ״ל, לגבי אפיית הלחם,

נהוג לאפות לחם עם ארבע ראשים כנגד פשט,

רמז, דרש וסוד,

ויש אופים לחם בכל מיני צורות,

בצורות של חיתים, בצורות של לוחות הברית, וכן על זה הדרך, כל אחד כמנהגיו ואשריהם ישראל ואשר חלקם,

אבל ראוי שלא לשכוח להכין כמות מספקת לחם

לחמש את הסעודות,

שניים של יום טוב ושלוש של שבת,

כדי שיהיו מספיקות לכל בני הבית ולמתארחים,

כנ״ל גם כתוספת ללחם משנה.

היום בסייעתא דשמיא, בטכנולוגיה המתקדמת,

כלל המכשירים החשמליים שאנו משתמשים בהם בשבת, כגון מקרר,

כבר מופעל בהם את כן שבת.

יש כאלה מראש, ויש כאלה שצריכים להתקין בהם על ידי החברות הנוגעות בדבר.

ולכן,

את המקרר ואת המיני בר אנחנו מעבירים למצב שבת.

במקרר זה יותר מ-48 שעות, 48 שעות זה מספיק זמן.

כן, יש כאלה גם ליותר 72 שעות, זה מספיק זמן.

בדיוק, זה פועל לשני ימים של ראש השנה, ואחר כך שבת, וכן על זה הדרך. כנ״ל גם פה לגבי יום טוב,

ולאחר מכן שבת,

בוודאי ובוודאי שמי שמעביר את זה למצב שבת,

זה מספיק. למי שאין, אז הבאנו בעבר פתרון לגבי שעון שבת,

שאין לו מקרר עם התקן שבת. אם לא יספיק להתקין התקן שבת, יכול לקחת שעון שבת,

ואת השעון שבת לכוון אותו לזמנים שהוא יודע מראש שהוא צריך לפתוח בהם את המקרר, שאז המקרר לא עובד לגמרי,

ואז יכול לפתוח ולסגור באותם זמנים.

כמובן שהנורה מסמלת לו בשעון השבת שהמקרר קבוי.

ואינו עובד אחרת, במצב שהוא עובד, בוודאי ובוודאי שאסור והוא נכשל פה בחילול שבת, חס ושלום.

כנ״ל לגבי המיני בר של שבת, מעבירים אותו למצב של שבת, ובכך

פתרנו את הבעיה. הבעיה היא בבתי הכנסת.

בתי הכנסת ישבו ויעסקו בתורה כל הלילה, וגם למחרת ביום שבועות, ולאחר מכן בשבת,

בערב שבת, ביום שבת,

ושם 40 כוסות שהמיני בר מפיק של מים חמים ודאי ובוודאי שלא מספיקים לעשרות המתפללים או למאות המתפללים שנמצאים באותו בית כנסת, ולכן ראוי ונכון לגבאים להיות חכמים ולהזמין דודי מים בטיחותיים עם התקן שבת,

שיהיו ראויים להשתמש בהם, ומראש כדאי למנוע את השימוש בבר המים,

וכך ישתמשו במים רגילים או לחלופין במים חמים,

אם ירצו לשתות חם,

ובכך פתרנו את הבעיה והכל יבוא על מקומו בשלום.

אותם האנשים שמשתמשים בפלטה של שבת כמונו

צריכים לחבר את הפלטה ביום טוב, אין מה לעשות, הפלטה תדלוק

יום טוב וגם שבת.

זה בגדר של לבו עליי ואני פורע, כל הוצאות שבת וחג,

אדם לא יחשוש, הקדוש ברוך הוא בוודאי ובוודאי מחזיר,

והכל יבוא על מקומו בשלום, כי בשעון שבת לא תמיד יש פתרון אם האוכל אינו מבושל כל צורקו,

וישים אותו על גבי הפלטה,

שמה יום טוב, אמנם מותר לבשל,

אבל בשבת עצמה זה בוודאי ובוודאי שזה בעיה. כנראה לגבי התאורה של הבתים או תאורה של בתי המדרש, בוודאי ובוודאי שראוי שהגבאים יעריכו וישאירו את זה דולק למשך יום טוב ולמשך כל השבת כולה בלי שום שינויים ומשחקים.

ישנם אנשים שנוהגים,

כפי שמופיע בספרים הקדושים, להדליק נר לעילוי נשמת יקיריהם

בימים טובים כגון בפסח,

שבועות,

סוכות,

וכן על זה הדרך, זה מופיע גם בדברי המהריל,

זכותו תגן עלינו אמן,

שכתב בספריו להורות שמדליקים נרות

בראש השנה ובערב יום הכיפורים, כן, בערבי המועדים והחגים,

לעילוי נשמת הנפטרים, זה מוזכר גם בדברי הרמה בסימן תרשת

י' בסעיף ד' שבני אשכנז נוהגים בימים טובים לומר גזכור

דהיינו אשכבה לעילוי נשמת הנפטרים שלהם זה מופיע גם בגשר החיים בעמוד ש״ל״ז בסעיף ה״א או בש״וּת ערוגת הבושם

ועל כן ראוי להכין את הנרות מראש ומאותה

אותו נר שעומד בצד ששבת שבו אנחנו יכולים להשתמש, להדליק ולבשל וכולי

מזה יוכלו להדליק את אותם הנרות לעילוי נשמות יקיריהם

ועדיף שיעשו זאת קודם כניסת החג ואם שכחו יוכלו לעשות זאת בחג עצמו מאש המצויה בביתם

כידוע שיושבים ועוסקים בתורה בלילה הזה וליל שבועות, ליל חג מתן תורתנו הקדושה ועל כן ראוי לכל אדם ביום חמישי להזדרז בהכנות,

בבישולים,

בקניות, הן לכבוד יום טוב והן לכבוד שבת כדי שיהיה לו כוח

ללכת לנוח בביתו כדי שיוכל להישאר ער

עד לסיום קבלת התורה ביום חג השבועות,

השנה זה יום

חמישי ושישי,

שאז ביום שישי יש את קבלת התורה ובכך יזכה בעצם לקבל את התורה מתוך ערנות ולא מתוך שינה ולכן יניח את ראשו שעה או שעתיים ויזדרז

בכל ההכנות בימים שקודם לכן ואף באותו יום,

יום חמישי, קודם כניסת החג.

רבנו חיים פלאג'י כותב

כי ראוי לכל בר דעת

להרבות בצדקה בערב חג השבועות ובפרט לעמלי תורה וייתן שיעור של תשעים ואחת פרוטות

שהן בערך קרוב לשמונה שקלים ואם ידו משגת ייתן מאה וארבע שקלים כמבואר

בדברי רבנו חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי בסימן ח' בסעיף ו'

דהיינו שמפריש תשעים ואחת פרוטות לצדקה עד שיעור שני פעמים של המילה בן

וזה יוצא לנו 104 שקלים ואת המעות הללו נותנים לתלמידי חכמים עניים וזה סגולה

גדולה ועצומה לתיקון עוון אדם הראשון, עוון העגל,

פגם הברית,

סגולה לחסוכי בנים ואף זוכה אדם ומקרב את הגאולה.

ובספר, מעשה הצדקה, ספר קדמון כותב,

וסיימתי

וכבר כתבתי בספרי תוכחת חיים בפרשת נשוא בעניין של חיוב להחזיק ביד לומדי התורה בעצרת וחג השבועות תפי משאר המועדים והחגים.

כידוע,

בערב חג השבועות,

מעט אחר חצות היום,

ראוי לכל אדם לעשות עירוב תבשילין.

עירוב התבשילין לא רק לאדם שמבשל עושה,

אלא גם לאדם שאשתו מדלקת או הוא מדליק נרות,

נצרך בעשיית עירוב תבשילין.

אמנם רב השכונה, רב הקהילה, רב העיר,

הינם גם עושים עירוב תבשילין עבור בני עיר, עבור בני ארץ ישראל, וכן על זה הדרך,

אבל אסור לנו להסתמך על הדבר הזה, אלא כל אחד ואחד כמו שהוא אוכל,

כך הוא צריך לעשות עירוב תבשילין. את עירוב תבשילין אנחנו עושים על פת לחם,

שני פרוסות לחם, כן,

או לצורך העניין חלת לחם וביצה קשה מבושלת,

כדי שיוכל לאכול אותם בסעודה שלישית

של יום שבת, אמנם יש מחלוקת בדברי רבותינו מתי ניתן לאכול,

ישנם שומרים בסעודה ראשונה, ישנם שומרים בסעודה שנייה וישנם בסעודה שלישית, והנוהג הוא לאכול בסעודה שלישית את אותו עירוב.

קודם ברכת העירוב,

האדם צריך לקרוא לאשתו שתשמע גם היא את הברכה, כי היא קשורה בדבר, היא העומדת עקרת הבית, עיקרו של בית,

עומדת ומבשלת את כל צורכי החג,

אולי גם את צורכי השבת למי שלא התארגנם מראש,

ועל כן ראוי שהיא תשמע את הברכה. נוסח הברכה הוא

ברוך אתה השם אלוקנו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב.

ולאחר מכן אומר נוסח בארמית והוא בדין עירובי יהא שרי לנא לאפויה ולבשוליה ולעדודו כשרג ולמאבד כל צורכנה מיום טוב לשבת.

הנוסח הזה מופיע במחזורי הסידורים לחג השבועות

קודם תפילת מנחה יעוין שם.

ולכן ראוי לכל אדם להבין את מה שהוא אומר,

שם מופיע גם התרגום, אבל אנחנו נגיד את זה פה לאותם אלו שלא ימצאו את זה.

והנוסח הוא בזה העירוב בארמית יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק ענר ולעשות כל צורכנו מיום טוב לשבת.

ולכן

ראוי שיעשה את העירוב כפי שאמרנו דווקא ביום חמישי אחר חצות היום שהוא הזמן הראוי ביותר ולא יקדימנו קודם לכן כדי שיהיה סמוך

ונראה בעצם ליום טוב.

גם אדם ששכח את העירוב יכול לכוון בדעתו על דברי מאכל או משקה שנמצאים בביתו ובכך

יכול לפתור את הבעיה או לחלופין אם גם את זה הוא שרר ונזכר בעיצומו של יום טוב יכול לסמוך על רב הקהילה רב בית הכנסת רב השכונה רב העיר רב הראשי ולכן על זה הדרך שעשה את העירוב תפשילים אבל חכם עיניו בראשו

לא סומך על אף אחד אלא על עצמו ומקיים את המצוות כדת וכדין וכראוי.

וכבר ידוע דברי רבותינו שמי ששכח להניח עירוב תבשילים בשני רגלים רצופים

יום פסח ולאחר מכן חס שלום בשבועות יש אומרים שהוא נחשב לפושע

ואינו יכול לסמוך

על עירובו של גדול העיר

שעושה

וגם אותם האנשים המתארחים כגון ילדים נשואים המגיעים להתארח או קרובי משפחה שמגיעים להתארח בביתם של אחרים מועיל להם עירוב התבשילים שהם יעשו בני הבית שמארחים אותם בעבורם ובכך

הם פותרים את הבעיה

אבל לא יעשו עירוב תבשילים ויניחו אותו בביתם כי הם צריכים לאכול אותו והם לא יימצאו שם לא ביום טוב ולא בשבת

ואם כן

למה לעשות דבר שאיננו ראוי ואיננו נכון?

בערב יום טוב נוהגת האישה להדליק את הנרות ולברך עליהם ברכת להדליק

נר של יום טוב

ללא אזכור אחר גם לא ברכת שהחיינו. בני אשכנז לעומת זאת הנשים נוהגות להוסיף בברכה גם ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. הספרדים הספרדיות נוהגות לצאת בברכת שהחיינו שבירך האבא הבעל ראש המשפחה בעת הקידוש בביתו

אדם

שעשה את הקידוש, נוסח הקידוש כידוע הוא נוסח שונה מכל קידוש.

אנחנו מברכים בו בורא פרי הגפן, אשר בחרבנו מכל העם ורומנו מכל השום וכולי וכולי.

ולסיום ברוך אתה השם מקדש ישראל והזמנים ולאחר מכן תוספת ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

רק

ראוי ונכון לשים לב

שהבעל יקדש רק אחר שהאישה הדליקה את הנרות.

ביום טוב, בשונה משבת,

יכולה האישה להמתין לבעלה אם היה לה טורח בהכנות יום טוב,

יכולה להמתין לבעלה שישוב מבית הכנסת ואז מאש לאש היא תדליק

ותברך ובעלה יענה אמן על ברכתה. החרוצות שבהן נוהגות כבר להכין את כל ההכנות מוקדם יותר,

ואז בוודא ובוודאי שיש להם זמן להדליק בזמן את נרות יום טוב.

אבל השנה שחל יום טוב ולאחר מכן שבת,

את נרות השבת לא יוכלו להדליק בלילה כמו בליל יום טוב למי שאיחרה,

כי זה כבר נכנס שבת וזה חילול שבת גמור, איסור הבערה, מבעיר.

ולכן ראוי ונכון הוא בזמן הדלקת נרות שבת

של ערב שבת שאחר המועד לקחת את הגפרור הארוך,

לקחת מהנר הדולק או לחלופין נרון קטן,

ממנו היא תדליק את נרו של השבת ולאחר מכן

תוכל להתפלל על בעלה ועל בניה וכו',

בברכה שהיא מברכת להדליק נר של שבת.

כידוע, אותן שאריות

של פתילות

הם נחשבים מוקצים מחמת מיאוס והם אסורים בטלטול ולכן ראוי להסיטם הצידה בעצם עם איזה כלאי, כלאחר יד, ולהניח אחרים במקומם.

לאותם החוששים,

כן,

לדבר הזה שזה שברי פתילה והם מוקצים מחמת גופו והם אסורים בטלטול, יהיה אסור להוציא את אותם פתילים צפים מאותן כוסיות של שמן, ולכן ראוי שיכינו גם כוסיות נוספות

שיהיו מוכנות מערב יום טוב של חג השבועות, הן לשבת והן ליום טוב, ובכך פתרנו את הבעיה. זה בכוסיות צפופות,

אבל בכוסיות רחבות אין שום בעיה להוסיף עוד פתילה,

להוסיף את השמן, ובכך בוודאי הם יכולים.

יש כאלה שרצו לומר שניתן לטלטל טלטול מן הצד.

את שאריות הפתילה בכוסית שהיא קטנה וכולי כי זה נקרא מוקצה שאני צריך את הגוף של המקום

לצורך גופו מקומו ולצורך הדבר המותר ושאני אוכל להדליק אז אם יזיזו והטוב ביותר כפי שאמרנו לא להסיתם להכין כוסית נוספת או לחלופין להניח פתילה נוספת בתוך ובכך לא ייכנס לספק אפילו חס ושלום של

חילול שבת

אז כפי שאמרנו בערב יום טוב ראוי לכל אדם להתלבש בגדים נעים הגמרא במסכת שבת כותבת שראוי

שאדם יהיה לו בגדים מיוחדים לא רק לשבת אלא גם ליום טוב וכך פוסק להלכה שולחן ערוך בסימן תקכט בסעיף א' שבגדי יום טוב ראוי שיהיו נעים יותר ומשובחים יותר משבת קודש הלבוש פוסק את זה גם הוא להלכה ואומר כי בבגדים של יום טוב יש שמחה יתרה וביום טוב ראוי לשמוח יותר מן השבת

שנאמר בפסוק ושמחת בחגיך והיית אך שמח עיקרה של השמחה לא רק לאדם עצמו בבגדים נעים אלא גם לבני ביתו ולא לשכוח תכשיט

לאישה וכבר אמרנו את דברי רבנו בחיה שכותב שאדם שרוצה שתשקוט אשתו כגון שיש לו אישה נודניקית

יקנה לה תכשיט עם אבן יהלום אמיתית לא מעבדה

וכידוע אישה שעונדת את היהלום זה אבן שהיא מרדימה ובכך היא תהיה רדומה יותר ולא תהיה רודפת חס ושלום את בעלה אפילו לטובה

בליל חג השבועות תפילת ערבית

אדם הולך לבית הכנסת להתפלל תפילת ערבית

תפילת ערבית צריכה להיות בזמן הסמוך ביותר לצאת הכוכבים

והוא משום דברי הכתוב שבע שבתות תמימות היות ואנחנו ספרנו ארבעים ותשע ימים לספירה כותב המשנה ברורה

בסימן תצד בסעיף קטן א' בשם רבותינו האחרונים

לכן ראוי לכל אדם להתפלל בסמוך לזמן צאת הכוכבים ולא קודם לכן

ואלו שרוצים בכל אופן להקדים כגון במקומות כמו אירופה

ששם השקיעה היא מאוחרת מאוד, ועד שיגיעו לביתם וכו' וכו', בוודאי בוודאי שיהיו עייפים, רשאי להקדים ולהתפלל,

אבל יצטרכו להמתין כדי לעשות את הקידוש אחר צאת הכוכבים ולא קודם לכן.

ויש מרבותינו שכתבו שבמקומות הללו שהזכרנו,

באירופה וכדומה,

שקשה להם מאוד, יכולים להמתין ולהקל כבר מזמן שקיעת החמה ולקדש שם על היין, ואחר כך נמשכים אחר סעודתם לאחר מכן.

כידוע, אף על פי שאנשים פטורות מספירת העומר, גם הן,

עליהן חובה להמתין לקדש על היין, כגון אישה שחיה לבד,

גם היא חייבת להמתין ולקדש על היין עד אחר צאת הכוכבים דווקא.

בתחילת תפילת ערבית אנחנו מזכירים מזמור המדבר על הר סיני,

והוא מזמור ס' ח' שבתהילים יקום אלוקים יפוצו אויביו,

וכו' וכו', ושם יש אזכור הר גבנונים,

הר הבשן, וכו' וכו',

יעוין שם.

וכפי שפתחנו,

אחר הקידוש שאדם מקדש ומזכיר את שלושת הדברים,

והם בורא פרי הגפן,

מקדש ישראל והזמנים, וברכת שהחיינו, מיד לאחר מכן יברך את בני ביתו, הן הבעל והן האישה,

ולאחר מכן יקום ליטול את ידיו כדי לקיים סעודת יום טוב כדת וכדין.

וכידוע, גם ביום טוב נפסק להלכה בשולחן העורך בסימן תקכט סעיף א',

שראוי לבצוע על שתי כיכרות לחם,

ולכתחילה ראוי שאדם יקפיד לאכול מעט יותר מקביצה, דהיינו יותר מ-54 גרם פת,

כדי לקיים את העניין הזה של חיוב אכילה

ביום טוב.

וכל זה אם האדם ראוי

ונכון שיאכל אחרת גם די לו בקביצה או בקזית למי שממש ממש קשה.

אמנם השנה יש לנו ביום טוב, כמו בכל שנה, כמו בכל יום טוב, בית סעודות.

אבל יש ציור, וייתכן,

שהאדם יצטרך לעשות שלוש סעודות

ואדם

זה ייחשב לו סעודת יום טוב בלא תוספת.

כיצד?

למי שאינו נוהג לאכול חלבי בליל חג השבועות, והסברנו טעם מתוך שלושים ואחת הטעמים

שהבאנו בספרנו, משה אמת

על חלק חודש סיוון,

שיש טעם לעשות סעודה שתהא ניכרת שהיא לסעודת מצווה אחר סיום הדבר, והיות כל סעודת מצווה אדם עושה אותה בדרך כלל,

הוא עושה אותה בשרית ולא חלבית,

ראוי

בערב חג השבועות לעשות סעודה חלבית דווקא,

ולאכול שתהיה שונה משאר סעודות ועיקרה של יום טוב. הרב אליושיב

מזכיר בספרו

שכך היה נוהג חמיב

הסטייפלר הקדוש היה נוהג לאכול סעודה חלבית מיוחדת

לחג השבועות, ובכך היה יוצא ידי חובה

של סעודת יום טוב.

ולכן מי שנוהג לעשות סעודה חלבית בליל חג השבועות, הדבר הוא מצוין,

כי כבר טרחו והכינו וקנו ופעלו הכול כדי שיהיה הכול כמו שצריך,

אל תעשה את זה כלאחר יד, אלא תאכל, ולא בכמות גבוהה, כדי שלא תירדם בתיקון הלילה הקדוש הזה, שמעלתו גדולה יותר מהאוכל ויותר מהשינה,

ועדיף שאדם יאכל מעט כדי שיוכל לשבת וללמוד.

ולכן

ייווצר מצב שאם אדם אכל סעודה ראשונה של יום טוב בבשר ושתי יין,

כדי לקיים את עיקר סעודת יום טוב, ולמחרת בבוקר,

בהגיון בית הכנסת עושה קידוש,

ואז שם הוא אוכל כגון פיצה שאשתו הכינה שברכתה המוציא לחם מן הארץ, שלא נלושה במי חלב, כן,

ברכתה המוציא לחם מן הארץ ואכל אותה בשיעור של קביעות סעודה, יצטרך האדם הזה, לאחר שהלך לישון, להתעורר.

קודם חצות היום,

ולאחר מכן להתחיל את סעודתו, והיא תהיה דווקא סעודה, שוב פעם, סעודה בשרית

ולא חלבית, כי כפי שאמרנו,

עיקר סעודת יום טוב היא בבשר משובח

ויין משובח עבור יום טוב.

וזה,

נחלקו אחרוני זמננו.

האם יש קפידה לאכול את סעודת יום טוב במצב הנוכחי שהזכרתי?

האם יש חיוב לאכול קודם חצות את סעודת יום טוב?

או לא. השנה, היות ויש לנו זמן שאנחנו צריכים להמתין בערך מאזור השעה חמש פלוס מינוס,

אולי קצת קודם לכן,

כדי שיהיה תאהב לסעודת ליל שבת, ערב שבת,

מן הראוי שלא לאחר את סעודת יום טוב,

אלא לאכול את סעודת יום טוב כראוי קודם חצות היום, שזה 1238 ובכך

פתר את הבעיה,

ואת זה מזכיר,

כפי שאמרתי,

הגאון רבי בן ציון, אבא שאול, זכותו תגן עלינו, אמן.

שביום טוב את סעודת היום יקדים לאכול קודם חצות היום, וככה עולה מפסקיו

של הרמב״ם בפרק ל' מהלכות שבת בהלכה ט'.

וכן, כך משמע מדברי רבנו הארי ז'ל ומהזוהר הקדוש,

וכן מובא בכף החיים בסימן רצ״א באות ב',

ובאור לציון בחלק ב',

באות כא',

סליחה, בפרק כא' או ד', ובעמוד קצ״ב.

ולכן, זריזין מקדימה למצוות, גם אחר שישב ועסק בתורה כל הלילה, ובבוקר היה כבר עייף,

ואכל משהו כליל חלבי,

לצורך העניין עדיף שיאכל אותו בלא נטילת ידיים,

שיהיה בגדר של מזונות או שהכול,

ובכך בשיעור של קו ביצה, ואחר כך ילך לנוח, יקום.

קודם חצות היום, דהיינו קודם 1238. ובכך יוכל לקיים כראוי את סעודת יום טוב, ולא להיכנס לזמן האסור היות והוא צריך להיות עב לסעודת השבת. וממילא יוצא שהאדם שלא עשה את הדבר הזה ולא אכל קו ביצה,

אלא אכל המוצי בסעודת הבוקר ברוח החלבית,

יוצא שיצטרך גם ביום טוב לעשות ג' סעודות.

האחת בלילה ועוד שניים בבוקר, אחת קודם חצות,

ולאחר מכן אחת בזמן של חצות, או לאחר מכן, שהיא עיקר סעודת יום טוב,

בשרית דווקא.

גם אדם שיתעורר מאוחר, מרוב עייפות,

לא יבטל חס ושלום את סעודת יום טוב, אלא יאכלנה גם לאחר חצות, אבל בתנאי שלא ייכנס לזמן האסור בערך

מאזור השעה חמש.

אז כפי שהבאנו, האדם ראוי שיאכל סעודה משובחת,

כגון בשר ויין,

וישמח בשמחת יום דור, שמחת ה...

החג שהקדוש ברוך הוא זיכה אותו ולכן ראוי שיקנה בשר משובח,

כשרות מאודרת, שחיטה פרטית

וכמובן יין מהודר כדי שיוכל לצאת לידי חובת שמחת יום טוב כראוי.

וזהו שנוח לו והוא מתענג ומי שמתענג כפי שאמרתי בסעודה חלבית

אז מופיע סליחה דבריו של הסטייפלר בספר רוחות רבנו

בעמוד צדיק ח' בחלק ב' ששם היה נוהג של הסטייפלר לאכול מאכלי חלב בליל חג השבועות

וזה מופיע בעוד ספרים כפי שאמרתי בדברי הרב אליושיב בשו״ת אשרי האיש חלק ג'

פרק ס״ו סעיף ג' יהויין שם.

לאחר הסעודה

לאחר שאמר דברי תורה ושורר שירי קודש בשמחת החג יזדרז ויברך ברכת המזון בברכת המזון יש עלינו לזכור להוסיף יעלה ויבוא מופיע בדברי השולחן הערוך בסימן קפח בסעיף ו״ו ומי שפספס ולא אמר

חוזר לברך

ובנוסף לזה אנחנו מזכירים שם אזכור

רחמנו יגיענו למועדים הבאים לקראתנו לשלום.

ולאחר מכן כל אדם מזדרז להגיע לבית הכנסת כדי לשב ולעסוק בתורה כל הלילה. הזוהר הקדוש כבר דיבר בחשיבותו של הלילה הזה ובלימוד בהקדמת הזוהר זה מופיע בחלק א' בדף ח עמוד א'

וזה לשונו כל אלו שמתקנים התיקון בלילה הזה ושמחים בו.

כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרונות והקדוש ברוך הוא מברך אותם בשבעים ברכות

וכתרים של העולם העליון.

ורבנו הארי בשאר הכוונות בדף פט עמוד א' כותב ודע

כי כל מי שלא יישן בלילה הזאת כלל אפילו רגע אחד ויהיה עוסק בתורה כל הלילה מובטח לו שישלים את שנתו ולא ייארע לו שום

נזק בשנה ההיא כי אם לא יישן כלל ודאי שלא ימות בשנה ההיא.

וזה מובא בעוד כמה וכמה מקומות בכף החיים דברי רבותינו האחרונים מענה בן ישחי בשנה ראשונה פרשת במדבר שכתב שהתגבר כארי

לשב על המשמר בעיניים פקוחות לדחות השינה ולא יתנמנם כלל כי רבנו הארי כותב

חומרה יתרה בדבר הזה בעניין השינה בלילה הזה היא יותר מל...

איל הושענא רבא כנזכר וכמופיע בשער הכוונות יעוין שם

וכן כותב הרב שיזהר כל אדם לדבר שיחת חולין

ודברים בטלים חס ושלום בלילה הזה הוא ליל קבלת

התורה והכתרים מהקדוש ברוך הוא.

כידוע מנהגנו הספרדים שהאישה הולכת לישון בלילה הזה

ולא יושבת ועוסקת בתורה כל המלמד את ביתו תורה כאילו מלמדה תפלות.

ולכן כבר כתב רבנו יוסף חיים בספרו שו״ת רב פעלים

כי נשים לא שייכות בלימוד הלילה הזה.

אמנם מי שחשקה נפשה ללמוד קצת או לגלות שייכות

וקדושה בלילה הזה מן הראוי שתהיה קודם כל מכינה את כל צורכי הבית וסידור

הבית והבישולים לכבוד יום טוב ולאחר מכן תוכל לקרוא לתהילים או הלכות שקשורות עבורה עבור אישה ולא עבור בנים ובוודאי ובוודאי שלא תלמד ספר דברים ולא משנה תורה כי בוודאי אין הדבר שייך אצלה.

אנחנו הספרדים נהגנו כמנהג המקובלים לשב ולעסוק בלילה

הזה בסדר של התיקון הקדוש בספר קריאי מועד לתיקון ליל שבועות שהוא מתוקן ומסודר על פי דברי ודעת רבותינו המקובלים מרא דרזין

ומה טוב אם ראשי הקהל יעדכנו את כולם להביא את הסידורים שלהם מראש או לחלופין הם בעצמם יתאגו כמובן ולאחר מכן לומדים בסדר שאר הדברים ספר המצוות הקצר

תרי״ג מצוות דברי כיבושין הגמרות שמופיעות בכמה וכמה מקומות בש״ס בעניינים וכמובן מגילת רות והפירושים וכן על זה הדרך והכל בוודאי ובוודאי

כדי שיוכל להישב ולעסוק בתורה אמנם

לגבי לימוד משניות יש בזה מחלוקת מראנה בן ישחי כותב

שמי שרגיל ללמוד שמונה עשרה פרקי משניות בכל יום מותר לו ללמוד משניות ביום ולא בלילה גם בלילה הזה לא

וכף החיים כותב כף החיים סופר שמי שדרכו ללמוד משניות על שולחן יום טוב

כדאי ללמוד דברי תורה בתוך הסעודה ואין לבטל ולסמוך על שיטת המתירים

ולכן מנהגנו שאת המשניות של יום טוב של חג

השבועות שקשורים לחג השבועות

אנחנו לומדים אותם ביום טוב עצמו אחר הסעודה שהתחיל בה קודם חצות היום ולאחר מכן יש מדרשים,

מדרש זאת הברכה, כל מיני תוספות, תרי״ג מצוות, דברי הזוהר הקדוש וכולי וכולי.

בישיבות האשכנזיות נוהגים ללמוד ולעסוק כל הלילה בש״ס ובפוסקים כל אחד כפי רצונו וכלבבו.

כמובן שזה לא מנהגם של הספרדים שנוהגים כסדר הבא, תורה, נביאים, כתובים, מדרשים, זוהר, תרי״ג מצוות ולכן כל עדה ועדה תעשה כמנהגה ולאחר מכן רבני הקהילות, רבני הערים, רבני השכונות יושבים ומלמדים את

קהל עדתם תורה בלילה הזה ועוסקים בכל העניינים הללו עד מעט

קודם

תפילת שחרית, שאז הולכים אל המקווה,

טהרה להיטהר ולאחר מכן מתחילים את תפילת שחרית בזמנה קודם הנצח המה ולא קודם לכן.

צריך להקפיד על הדבר הזה כדי שיהיה קבלת התורה כראוי בזמן הראוי ובזריזות,

כי זריזין מקדימין למצוות.

להזכיר, בחצות הלילה, מעט קודם חצות,

יעשו הפסקה מקריאתם ולימודם ויאמרו את נוסח כל סדר קריאת שמע שעל המיטה עם הפסוקים,

ללא ברכת

המפיל חבלי שינה שנוהגים לומר.

ומשעלה עמוד השחר,

אסור לאדם לאכול עוד,

כיוון שהגיע זמן תפילה כבר נאסר עליו,

אבל לשתות מותר לו גם לאחר עמוד השחר, ולכן הגבאים ראוי,

הגבאים והשמשים ייאספו את כל דברי המאכל שפרוסים למתפללים ולעוסקים בתורה הכוללת, כגון עוגות ופירות וכיוצא בזה, כדי למנוע מהציבור טעויות.

ולאחר שעלה עמוד השחר, כל בר דעת ייגש, ייטול את ידיו ג' פעמים לסירוגין,

כמו בכל יום, ללא ברכה.

ולאחר מכן מברך את כל ברכות השחר וברכות התורה,

וברכת אשר יצר היא תלויה במציאות. אדם שנכנס לבית הכיסא ונפנה לצרכיו יברך, אדם שלא, לא יברך.

בהגיע זמן התפילה, במקומות רבים ישנה הפסקה גדולה.

הולכים למקווה,

מתכוננים לקראת התפילה,

ישנם שמסיימים בדיוק את לימוד התיקון או הזוהר וכולי,

אז יש זמן של בטלה,

לכן חכם לב ייקח מצוות וירוויח את שכר כל המתבטלים.

בתפילת שחרית כפי שפתחתי נוהגים להתפלל אותה ותיקין עם נצח חמה כראוי,

ובפרט ביום קבלת התורה הוא יום טוב.

וראוי שיאמרו לאותם העייפים מייד בסיום התיקון שילכו לנוח כמעה לאלו שממש קשה להם ועייפים,

כגון שלא הכינו את עצמם כראוי,

כדי שיוכלו לשב ולהתפלל כהוגן ולקבל את התורה לא מתוך שינה עם שמחה,

אלא לקבל את התורה מתוך ערנות ולהיות ראויים ככלי,

לקבל לא רק את התורה אלא גם את ברכותיה.

את ברכת הטלית נוהגים לברך

בזמנה הראוי

ולאחר מכן אדם מתחיל את התפילה.

בנוסח התפילה אנחנו מוסיפים את התוספות הראויים ויש לנו גם הלל שלם בברכה שנאמר אותו ביום,

כפי שפוסק על שולחן האור בסימן תצד בסעיף א', ולכן

אוי לו לאדם שיבטל או ידלג על תיבה מחמת עייפותו, ולכן אדם שמרגיש עייף

יביא איתו מגבת, ילך לרחוץ את פניו כדי שיהיה ערני, יתפלל בעמידה, בדבקות נוראה,

כדי שיוכל להתפלל, ובפרט ביום שאומרים בו הלל שמעלת התפילה היא גדולה מאוד. מנהג בני אשכנז לעמוד בשעת קריאת הכתובה,

סליחה, בשעת קריאת התורה בעת עשרת הדיברות. קודם לכן אנחנו פותחים את ההיכל,

לנוהגים לומר יג מידות אומרים, לאלה שלא נוהגים לא אומרים,

ואנחנו לאחר מכן מוסיפים את סדר הכתובה.

במחזורים המחודשים,

קולרינה וכדומה,

מופיע את הנוסח הזה או בסידורי איש מצליח.

אני הבאתי את זה בספרי

משה אמת, חלק חודש סיוון.

שם מופיע נוסח הכתובה שאומרים אותה בשעת פתיחת ההיכל,

ולאחר מכן בקריאת התורה כדת וכדין קוראים ושומעים הקהל מילה במילה,

ובשעת עשרת הדיברות מנהג בני אשכנז לעמוד. מנהגנו הספרדים,

שלא עומדים אלא יושבים ושומעים מילה במילה. אם

לתלמיד חכם וראוי שיעלה רב הקהילה

לעלייה הזאת של מתן תורה,

אז בוודא ובוודאי שנוהגים לעמוד,

כשהרב עולב, אין זה תרתי דסתרי, כן, שזה לא סותר אחד את השני שעמידתם כמו בני אשכנז, כי מנהגם משום כבוד התורה לעמוד, ולא מסיבת

הדבר הזה שהם סתם עומדים.

בשו״ת משנת יוסף כתב שאשכנזי שנוהג להתפלל עם ספרדים, מן הראוי שלא ישנה ממנהגו ויעמוד,

כי אם רוב בית הכנסת ספרדים והוא אשכנזי היחיד, ישב כמנהגה,

ולכן ראוי שכך ינהג וישב ולא יעמוד. אבל במקום שיש ספרדים ואשכנזים, בוודאי ובוודאי שזה לא ייראה שונה,

ויכולים הם לנהוג כמנהגם,

והם כמנהגם, אלו יעמדו האשכנזים והספרדים ישבו והכל יבוא על מקומו בשלום.

כידוע, אנחנו צריכים לדעת

לפני מה שאנחנו אוכלים, כגון מאכלי חלב, מה ברכתם של הדברים, והאם ראוי לברך עליהם?

ואם ראוי לברך עליהם, איזה ברכה ראוי לברך עליהם?

האם העוגת גבינה הזאת שאנחנו נאכל,

יש בתחתיתה בצק שהוא ממותק והוא גם ראוי לאוכלו בפני עצמו, אז יהיו פה שני ברכות.

גם ברכת מזונות וגם שהכל נהיה בדברו, כי שניהם הם עיקר,

אין פה עיקר ותפל.

אבל עוגיה כזאת שהיא לא ממותקת וסתם אדם לא אוכל אותה והיא באה רק להחזיק את הגבינה שמעלה, בוודאי ובוודאי שעוגה כזאת תהיה ברכתה שהכל נהיה בדברו.

לגבי העניין של ברכה אחרונה,

לגבי עוגת גבינה, אנחנו צריכים לדעת, עוגת גבינה שרובה עשויה מגבינה ואולי יש בה קמח כדי לדבק או קמח תירס או כל מיני עמילנים וכן על זה הדרך. בוודאי ובוודאי שברכתה בסוף תהיה בורא נפשות רבות ולא על המחיה. אבל עוגה כזאת שיש בה שכבה משמעותית והיא נאכלת כמות שהיא,

בוודאי ובוודאי שיברך עליה בסוף את ברכת על המחיה ובכך

ידע את המעשה אשר יעשה. כל זה מופיע בסימן קסח בהלכות ברכות, ניתן לעיין שם קודם לכן ולדעת בדיוק מה אנחנו עושים ואיך אנחנו עושים.

אדם ישאל אצל אשתו או אצל בנותיו שמכינות את ההכנות לקראת חג השבועות או הוא עצמו,

ואז ידע בדיוק מה הברכה ה...

ראויה ביותר לברך על כל דבר ודבר ולא ייכשל בעיצומו של יום קבלת התורה וחג מתן תורה בברכות סתם שמברך לחינם

ובכך מבטל חס ושלום את סוד הברכות שמוציא מפיו.

אנחנו צריכים לדעת שישנן הכנות שאנחנו נצטרך לעשות כדי לכבד את הבית,

כדי לארגן אותו לכבוד שבת קודש וכמובן

אדם רוצה לטאטא את הבית שלו, האם הדבר הזה מותר או אסור? אז היות שהבתים שלנו היום הם מרוצפים ברובם,

לשטוף את הרצפה אסור לנו בכל אופן,

כן?

ולכן אנחנו יכולים מה שנקרא לכבד את הבית, זה נקרא לטאטא את הבית באופן שיהיה הבית ראוי ומכובד גם לא רק לכבוד יום טוב אלא גם לכבוד שבת.

בסיום סעודת יום טוב, הן ביום והן בלילה, ראוי שהאדם יפנה את המפה שהוא אכל ובכך אין בזה משום מכין משבת ליום טוב ובכך

פתר את הבעיה.

אותם הכלים שנצרך האדם להשתמש בהם ליום טוב, עדיף

שהם יהיו בחד פעמי ומי שלא בחד פעמי ויש לו מדיח יכול להניח אותם בתוך המדיח

באופן שהוא כשהוא פותח ודולק אין שום פעולה חשמלית שנעשית שם ואז במוצאי שבת

יוכל להפעיל את המדיח כלים ולהדיח את אותם הכלים כולם.

אבל שאר דברים ראוי להכין אותם כפי שפתחנו בתחילת השיעור מראש כדי שיהיה הכל מוכן כדת וכדין וראוי ביותר.

בתפילת מנחה של שבת בעזרת השם שאחר

יום טוב אנחנו לא אומרים בה צדקתך אלא אומרים בה יהי שם להזכירכם

כי זה בתוך יב הימים שבהם אין אומרים תחנון ונפילת אפיים.

יזכנו השם על דבר כבוד שמו נזכה בעזרת השם לקבל

את התורה מתוך שמחה מתוך שלמות אמיתית נזכה בסייעתא דשמיא שהקדוש ברוך הוא ינחיל בנו אותה נחלה בלי מיצרים בשמחה ובטוב לבב ובגאולה השלמה במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.

ברוכים תהיו חג מתן תורה שמח.