השמחה נותנת כח | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה.

בפרשה הזו מסופר על מעשה יעקב אבינו בחיר האבות,

שדמותו חקוקה בכיסא הכבוד,

ואומרים חכמים זיכרונם לברכה, חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי.

ומכיוון שהכוונה הקדושה וטהרת הלב של האבות אין לנו,

אבל צריכים להשתדל לפחות במעשים החיצוניים להתדמות לעבוד.

ננסה לתאר מה היה מצבו של יעקב אבינו בשעה שברח מבית אביו.

עשיו אחיו רוצה להורגו וחייו בסכנה.

בכל אופן נכנס לישיבת שם ועבר ולומד 14 שנה בהתמדה ובשקידה,

עד שלא שכב לנוח כלל,

כמו שדרשו החכמים זיכרונו לברכה על הפסוק, וישכב במקום ההוא.

במקום ההוא הוא דשכב, לפני כן לא שכב.

על הנציב מוולוז'ין סיפרו גם כן שלא היה ישן במיטתו,

אלא ישב ולמד עד שנפל ונרדם.

כשרצו בני ביתו להניח קר מתחת לראשו,

תכף התעורר, והמשיך בלימודו כדרכו של יעקב אבינו.

כשהלך יעקב ללבן,

כתוב שבא אליפז ונטל כל מה שהיה לו.

חכמים זיכרונם לברכה אמרו שאפילו את בגדיו לקח לו,

עד שנכנס יעקב לנהר,

עד צווארו,

ובא חייל ונכנס לנהר,

ועשה הקדוש ברוך הוא נס, טבע חייל,

ולקח יעקב את בגדיו.

ובמצב כזה, בעירום ובחוסר כול,

כשהוא נרדף על חייו,

נתגלה לו הקדוש ברוך הוא בחלום,

והבטיחו שתינתן לו הארץ.

והרוואה הרי שורה רק מתוך שמחה ולא מתוך עצבות.

זאת אומרת,

עם כל המצב שלו,

עדיין הוא היה שמח,

ולכן שרתה עליו נבואה.

רודפים להורגו

ערום

בחוסר כול

ושמח.

הרי שיעקב אבינו, עליו כל הצרות שעברו עליו, לא נפלה רוחו,

ובטח בקדוש ברוך הוא.

וכן היה שרוי בשמחה.

והגיעה אליו הנבואה.

כשקם יעקב משנתו לאחר הבשורה שהבטיח לו הקדוש ברוך הוא,

היה לו לסמוך מאוד על זה.

במקום זה דאג

והצטער על שישן במקום הקדוש,

שאילו ידע את קדושתו של המקום שבו הוא ישן, לא היה ישן.

נו, איפה ההבחנה?

וכן, כשהגיע יעקב לחרן

ואין איש מכיר אותו,

הוא בא לשם בערום ובחוסר כול,

והיה לו לשמוח אם אחד מאנשי המקום ידבר איתו

או אם יסתכל עליו בכלל,

כי הוא אדם זר,

גר במקום,

עני מרוד.

וזה לא סתם עני מרוד, זה עני עשיר.

עשיר, שנהיה עני,

זה סיפור אחר מעני סתם,

עצם ההרגשה,

וללבוש בגדים של אחרים, של איזה חייל,

לא פשוט.

והנה יעקב, תכף כשבא, מוכיח אותם,

אין עוד יום גדול, לא עת אסף המקנה.

מה אכפת לך מה הם עושים?

הוא לא יכול לראות.

תיתן אמת ליעקב.

אמת, הוא אומר להם את האמת.

לפי רש״י, הוכיח אותם שהם גזלנים.

אם זה הצאן לא שלהם, אז הם גזלנים,

כי הם עוד לא השלימו מלאכתם.

ואם זה שלהם, אז הוא אומר לו, את אסף המקנה,

מה אתם עצלנים?

ולפי אור החיים הקדוש, טבע מאמצע ארבעלי חיים,

מכל מקום, מישהו עני ומרוץ ודואג על עצמו והוא במקום זר,

לא היה בכוחו להוכיח אנשים זרים במקום חדש.

זו פתיחה לא טובה באזור.

אתה ישר מקבל שם,

וזו בעיה.

אלא שפתח יעקב אבינו בקדוש ברוך הוא,

ולא דאג כלל לעצמו,

ושמח היה אפילו במצב כזה,

ולכן יכול יעקב אבינו לגלול את האבן לבדו בלי שיסייעו בידו.

כי מי שהוא עצוב ודואג, אין בו כוח וגבורה.

אדם שיש לו דאגות אומר, בוא, שים איתי יד רגע. הוא אומר, עזוב אותי, אין לי כוח, אין לי כוח.

מה אין לי כוח? דבר קטן, רק תזיז לי את השולחן.

אין לי כוח, אין לי כוח. אדם שהוא עצוב, דואג,

אין לו כוח.

אז לגלול אבן שכל הרועים לא יכלו,

והוא גולל אותה

באצבע קטנה.

וואי, וואי, וואי. איזה כוח וגבורה. זה רק מתוך שמחה.

בלי שמחה

אי אפשר.

לא כן, מי ששמח ובוטח בקדוש ברוך הוא, כמו שמבאר הרמב״ן,

מכיוון שבוטח בקדוש ברוך הוא, למרות כל הצרות שעברו עליו,

ולא התאונן על מצבו,

וקובע השם,

יא חליף וכוח.

מכאן עלינו ללמוד

שאפילו בצרות הגדולות

צריך לפתוח בקדוש ברוך הוא שיעזרנו,

ולא נתרעם עליו חלילה,

ואז יקוים גם בנו הפסוק.

וקובע השם, יחליפו כוח,

יעלו אבר כד נשרים,

ירוצו ולא יעפו.

איי, איי, איזה פסוק זה.

אבל צריך שהוא יתקיים בנו.

אז זה צריך להיות בשמחה תמיד, בכל מצב.

בין אם יש צרות,

בין אם יש רדיפות,

בין אם יש איסורים,

בין אם יש עניות,

בין אם לא מקבלים תקציב בזמן.

בכל מצב צריך אדם להיות בשמחה,

ואז הוא נותן כוח הקדוש ברוך הוא,

ויכול לעבור את כל המשברים,

ולך תדע, אולי יזכה גם לנבואה.

רבי חנניה אברם אלה שאומר, עושה קדוש ברוך הוא עושה כל ישראל,

נפיא כוח רבות ונוצרות.