אסור להנות מהעולם הזה ללא ברכה - ב' | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 29.03.2017, שעה: 18:24
- - - לא מוגה! - - -
אבל למשל שמה הברכה על השכר
הוא אמר בורא פרי הגפן, רק הוא תיקן.
אם זה מועיל לתיקון זה נקרא שהוא בירך על הבירה, יכול לשתות את הבירה.
אבל אם לא מועיל לתיקון אז הוא לא יכול לשתות.
אבל ספק הדרבנוני כולה לא צריך לחזור לברך, יכול לשתות.
וכך פוסק
מרן בשולחן ערוך,
יש שני מקומות במרן, ברש יוד,
ברש טית, סוף רש טית,
אומר מרן שמה בסוף רש טית, כל הברכות,
אם מסופק, אם ברך או לא,
אם אין ברכות דרבנון, להכה,
אם אין ברכה לאורייתא,
צריך לחזור.
כאן זה ספק אחר, לא הספק של הגמרא.
ספק אם ברך או לא ברך,
יכול לאכול בלי ברכה.
אתה שומע, רב דוד, מה אני מדבר?
יש בגמרא בדף יב עמוד א' ספק.
אדם שאמר, אווירה, הוא חשב זה יין.
הוא ברח בורא פרי הגפן.
לא יוצא, הפורא פורח גפן לא פוטר שחר.
אם אדם מתיישב
לשתות יין,
כל המשכין פטורים. מחשבים כל המשכין כסעודה אחת
ומברך על העיקר,
כמו היסוד של סעודה. מהו היסוד של הסעודה?
מברך על הלחם, פוטר את הכול.
מה, וכי לחם, זה פוטר, במוציא לחם פוטר בשר, שהכול?
לא, זה לא, לא הוא.
רק, מה הפשט? מכיוון שהוא יושב לאכול,
מחשיבים כל הסעודה מאכל אחד ומברכים על עיקר הסעודה.
אותו דבר בשתיית יין,
מחשיבים כל השטיות,
שתייה אחת,
ומברכים על העיקר.
זה,
הוא ברח על הגפן ושתה,
פוטר שחר ומשכין. מה זה פוטר? וכי יקבור את פרי הגפן יפטור שהכול?
רק הפשט הוא, מכיוון שזה נחשב שתייה אחת,
וברכה על העיקר פוטרת את התפל, כל הסעודה.
אבל כאן, עכשיו, יש כאן,
היהודי הזה, בגמרא, בדף יב,
בירך על בירה בורא פרי הגפן,
ותיקן את זה בתוך כדי דיבור.
כך חריף לומד פשט.
הספק בגמרא אם התיקון מועיל או לא.
וביד לא הפשיטה.
אומר על זה הריף,
וכיוון שברכות זה דרבנן, ספקה דרבנן נקולה, אינו חוזר ומברך, יכול לאכול.
וזה כך נפסק גם בשורה הנרוך, ספק אם ברך או לא ברך.
או בדף, בסימן קס״ז, הנה כאן,
שכח
אם בסעיף ט, בקס״ז, סעיף ט,
אם הוא מסופק, אם ברחם מוציא עולב,
אינו חוזר ומברך, ימשיך לאכול.
יאכל.
גם מרן פוסק אפילו,
אבל באמת זה הריף.
אבל בתוספות בדף יב,
בשם מרי,
לא.
הוא אומר שבספק אם ברך ברכה ראשונה, לא יאכל.
ארס, ספקד רבנן נקולה, הנה, אני אקרא,
ופירש רב אלפס.
כיוון דלא איפשטה הבעיה,
אז לינן נקולה.
ואפילו פתח בדי חמרה וסיים בשכרה, יצא.
ורי אומר לחומרה
די צריך לחזור ולברך
פעם אחרת.
מה אפשר?
אבל הרי ספק אדרבנו לכולם.
אז רבי הקוויגר מביא כאן,
בגלל שאסור לענות מן העולם הזה בלא ברכה.
מה שמצאנו, ספק אדרבנו לכולם, למשל בברכת המצוות.
ספק אדם מסופק אם ברך על נטילת לולב או לא.
שכח,
יש ילחה בעולם,
שכח אם ברך על נטילת לולב או לא.
ברכת המצוות זה דרבנו.
עומר שמואל, כל המצוות, ונברך עליהן עובר לעשייתן.
כל המצוות צריך לברך.
ולברך עובר לעשייתן. ומספק, ספק דברו נקולה.
אבל כאן יש גם בעיה אחרת, שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה.
לכן רי אומר, ככה רבי הקוויגר פה בגיליון השס,
לכן רי אומר שצריך להחמיר, לברך עוד פעם, כי אסור לאכול
אם לא יברך.
וזה פלא, לכאורה, גם האיסור לענות בלא ברכה הוא גם דרבנו.
ואם אולי כן ברכתי, אז מותר לי לאכול,
מותר לי ליהנות.
רק אולי לא ברכתי, אז מספק להקל. כל ספקת רבנן לכולם.
מה פשוט לא מובן הרבי עקיבא יגר.
ומה אם אני לא תישא את שם השם אלוקיך לשם?
מה? מה? לא שמע. מה אם לא תישא את שם השם אלוקיך לשם?
אה.
אם צריך לחזור ולברך.
איך רבי עקיבא יגר מציע שיחזור ויברך,
על זה יש לו טיסה.
לא, אבל... על צד שהוא כן ברך.
אז תשאל אותי על השולחן ערוך. ספק אם ברך ברכת המזון או לא, וסבא. אם הוא סבא.
ודאורייתא, חוזר ומברך.
מקשה את זה הטוסות בראש השנה ל״ג על הגמרא. ספק אמר אמת ויציב.
ספק לא אמר אמת ויציב. זה נתקן על זכירת יציאת מצרים.
זה דאורייתא.
אז חוזר ואומר אמת ויציב. שואל הטוסות.
מה אם לא תיסע?
אומר עוד פעמים ברכה. אולי הוא כבר אמר.
אומר על זה הטוסות ברכה.
ברכה לבטלה זה רק איסור דרבנון.
הוא מספק יכול לחזור.
אבל זה רק כשה...
טוסות נפלא.
אבל זה רק כשהחובה מדאורייתא.
אבל כשהחיוב מדרבנון בברכת הנאמין,
אז עדיין יש לך ספק שלא תיסע.
ברכת המזון באמת ויציב זה דאורייתא החיוב.
כן. הספק של דרבנן. טוב, אבל זה רק ספק חיוב.
טוספות שואל.
אבל יש ספק בטיסה.
אמרנו. אז טוספות אומר זה דרבנן. זה דרבנן. אבל מה נגיד בדרבנן? מה רבי קיבי איגר אומר שיחזור ויברך?
הרי הברכה עצמה היא גם דרבנן. אבל תראה, היות ועל האיסור הנאה
הוא אומר שלא אומרים ספקא דרבנן ניקולא,
אז אסור ללך.
אז אם אסור לאכול זה לא ברכה לבטלה עכשיו או ברכה שיחזור.
ומאי דאבה בין כולם?
טוב, על כל פנים, זהו.
צריך להבין מקודם פשט ורבי עקיבא יגיע.
גם האיסור הנאה להיענות מן העולם הזה בלא ברכה זה גם כן איסור דרבנן.
ויש לנו כלל,
אם יש ספק איסור דרבנן מותר לעבור, מותר.
רבנן הכיל הוא בספק אתה יכול לתלות לכולה.
אז גם לאכול או לא יכול.
לפי הריב זה הפשט, פשוט, הריב אומר בפירוש, לא צריך לחזור ולברך
שהכול על השיכר,
כי אולי ברך,
אולי התיקון מועיל, הרי זה אמרנו,
הפשט של הגברה לפי הריב.
האם מועיל תוך כדי דיבור לתקן את הברכה?
הרשבו המפורסם שמי שאמר הקל הקדוש, שאמר המלך הקדוש,
ותיקן, ועשיתם את תשובה, ותיקן בתוך כדי דיבור,
כיוון שתפילה דה רבנן
זה כמו הגמרא כאן, וכמו פסק הריב של להקל, לא צריך לחזור.
זה לא בוודאות.
בכלל ספקת רבנן כולה יכול להמשיך.
אז הריב אומר לא צריך לחזור ולברך,
וכך פסק מרן,
אם יש ספק אם ברך המוציא או לא ברך,
אינו חוזר ומברך, אוכל, ממשיך לאכול.
אבל הריב הטוסות אומר, צריך להחמיר.
מסביר רבי עקוויגר,
למה? הרי מצוות ענייני, ברכת ענייני זה דרבנון.
נכון, הברכה היא דרבנון, אבל יש פה איסור לענות ולא ברכה.
ושאלנו, הרי גם האיסור לענות ולא ברכה הוא דרבנון.
ואם יש ספק שאני כבר בירכתי, אז מותר לי לאכול.
אז מה הפשט ברבעי עקוויגר?
זה דבר קשה.
אז יש פה פני יהושע בדף ל״ה,
שפני יהושע אומר,
אם הגמרא אומרת, אלא סבורה הוא,
אסור ליהנות עין העולם הזה בלא ברכה.
אם זה סברה, אומר סברה זה כמו דאורייתא.
דבר שהשכל מבין אותו, הגמרא כמה פעמים אומרת,
למה לקרע? סברה הוא.
אם זה סברה, אז אם השכל הישר אומר ככה, זה דאורייתא.
ככה כל שבוע הוא נתן לנו שכל.
והשכל שלנו חושב שכך צריך להיות,
זה דאורייתא. אסור לענות עין העולם הזה בלא ברכה, אומר יפני יהושע זה כמו דאורייתא.
וממילא, אם יש ספק אם בירכתי או לא בירכתי,
טוב מאוד, הארי שאסור.
אבל זה רק, אנחנו מייספים.
הרי, טוב,
ותורי שוב על הארי, אם זה באמת הפשט בריא, אני לא יודע.
אז מה, בגלל שאסור לאכול, אז לכם זה כאילו מתחיל מחדש?
היות שאסור לאכול,
אז עכשיו יכול, צריך לברך עוד פעם, בגלל ש... שהוא לא יכול לאכול בלי אבו. שהוא לא יכול לאכול.
אז זו לא ברכה ואתה לא משוא חוזר.
אה, אולי כבר ברך.
אז זה משנה. עכשיו הוא לא יכול לאכול.
אבל היות שאסור לאכול, מספק, אז צריך לחזור ולברך.
על הפני יהושע הזה יש קושיות משלוש מקומות.
אם נגיד שהאיסור להיענות עין העולם הזה זה דאורייתא, זה סבורת, זה דאורייתא,
למה אמרו במשנה בדף כא, בעל קרי לפני שהתבטלה טבילת עזרא.
ידוע שעזרא תיקן שלא לקרוא בתורה, לא לומר תורה ולא להתפלל בלי טבילה.
אבל כתוב, ואחרי כן כתוב, האידנה בטלה תקנת עזרא,
כי לא התקבל בציבור,
זו גזרה שאין הציבור יכולים לעמוד בה.
יש מחלוקת, יש שיטת הגאונים והריף שלתפילה נשארה הטבילה.
אבל הרמב״ם פסק
שהטבילה בטלה גם לתפילה.
אבל הריף אומר שלתפילה
עדיין אסור להתפלל בלי טבילה.
אז כתוב שם שבזמן ש... בעל קרי,
כתוב,
מברך ברכת המזון אם הוא אכל, כי זה דאורייתא,
לא בגלל תקנת תפילת עזרא יתבטל ממצווה דאורייתא,
אבל ברכה ראשונה...
פטור מלברך,
ואוכל.
איך אוכל בלי ברכה?
בסדר, אסור לו לברך, אבל אסור להיענות לעולם הזה בלי ברכה.
עוד קושיה יש מהדין של אונן,
בדף י״ח יש על אונן או אונן,
איך אומרים? אונן או אונן?
אונן.
תראה, אונן.
אונן, כתוב, מי שמתו מוטל לפניו.
הוא אונן,
מתו,
על פטור מן התפילה ומן התפילין.
למה פטור? כי הוא עוסק בשמירת המת, להביא אותו לידי קבורה,
ומוטל עליו הקבורה, אז זה עוסק במגזע, פטור מן המגזע.
ואם הוא פטור מן המגזע מדין עוסק במגזע, אז אסור לו לעשות את המגזע.
בכל עוסק במגזע יעשה,
אבל פה זה זיגזול במת.
אז יסוד הדין מתחיל מדין עוסק במגזע, פטור מן המגזע.
אנחנו יודעים מה רווחי, מי שעוסק במגזע מותר לו לעשות עבירות?
פטור ממצווה.
לומדים את זה מן הפסוק, כי דיברת בם בשבטך ובביתך ובלכתך בדרך, בלכת דידך,
ולא בלכת דשמיא.
אם אתה עסוק כבר במצווה, אתה לא חייב,
אתה פטור מן המצווה.
אבל לא מותר לו לעשות איסורים.
אחי, מי שעסק במגזע מותר לו לעשות עבירות?
אז אם יש איסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה,
איך עונן
מותר לו לאכול בלי ברכה?
הרי יש איסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, אז אם זה היה רק איסוד רב,
אז מה נעשה, מסכן מי שמת או מותר יושב בתענית.
לא, אז זה כאילו לא.
אבל אם זה איסור דאורייתא, איך זה כאילו?
למה היא כאילו לא שיאכל בלא ברכה?
ועוד יש שאלה.
הפועלים בדף טז, יש ברייתא, טז עמוד א' למטה,
יש ברייתא. הפועלים שעושים במלאכת בעל הבית ושכר,
אסור להם לברך ברכות הראשונות, רק ברכת המזון.
כי זה חשש גזל,
אתה צריך לעבוד, לא לברך, לא להיפלל.
אז גם כן, ומה מותר להם? לאכול בלי ברכה.
איך מותר לאכול בלי ברכה? אם זה איזוז רבונו,
נגיד רבנן, התירו בשביל,
לא רצו לומר לו שיתענה,
התירו משום שבברכה יש חשש גזל,
אבל אם זה איזוז דהורייתא, איך היא? תראו.
אז על כל הכושיות האלה אמרנו יישוב יפה.
כבוד הרב,
על כל הכושיות האלה אמרנו יישוב יפה. כבר אולי דיברנו כבר,
אמרנו יישוב יפה.
הרי באמת שאלנו שאלה,
למה אסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה?
וכי האדם גרוע מכל החיות והבהמות והעופות
והשרצים, כולם אוכלים.
אז המפורנס מקרנר האמים עד קיני ביצים,
כולם אוכלים בחינם.
והאריה אוכל בשר,
כל הארוחה שלו זה 15-20 קילו.
הוא לא, בלי ברכה, הוא לא מברך.
ולמה? ואדם גרע מבהמה בלי לברך לו לאכול?
התשובה היא, כי אדם הוא אדם.
לה, לחיות, לבהמות, לעופות, לדגים, אין להם דעת.
התחשבו לא דורש מהם שיכירו בטובתו.
אבל...
אדם בר דעת
יוסיף דעת,
אבל הם אומרים זה כדאי להוסיף דעת ולהוסיף מכון, לא חשוב שיוסיף מכון, אבל להוסיף דעת זה דבר.
להוסיף דעת,
אז הוא חייב לברך.
האדם בגלל שהוא בר דעת הוא נתבע להכיר טובה לקדוש ברוך הוא, לא יכול סתם לקבל הנאות מהעולם הזה בלי להרגיש את הניסים שעשה הקדוש ברוך הוא במזונות.
אדם צריך להכיר בטובתו של מקום,
אבל הנה מילא כשהוא יכול לברך,
אבל אם הוא לא יכול לברך,
נגיד בעל קרי אסור לו לברך, לפני שנתבע תפילת עזרה,
ואונן,
הוא מזלזל במת, הוא פטור, הוא מזלזל במת.
אז היות והוא פטור מלברך, הוא, אסור לו לברך.
מה תגיד לו?
אל תאכל, אל תהנה בלי ברכה.
אז מה,
אז מה, ניגרע מבהמה?
מה תגיד? לא, אתה, יש לך דעת, תכיר טובה, אני לא יכול.
מה קרי, אסור לו לומר ברכות?
או עונן,
ואותו דבר פועלים מחשש גזל,
פטרו אותם מן הברכה,
כשהוא פטור מברכה, אין לו איסור ליהנות, הוא לא ברכה.
למה האדם גרע מבהמה, כשכולם ניזונים וחסדו יתברך,
נותן לחם לכל בשר, כי לעולם חסדו?
מה, האדם גרע מבהמה?
רק בגלל שאתה יכול לברך, אתה יכול להכיר טובה,
אבל אם אני לא יכול,
אני יכול לאכול בלי ברכה מצד לא גרע מבהמה.
הבאנו, כשהוא פתח בדשיכרע הוא לא גרע מבהמה, עכשיו הוא לא יכול לברך כי ספק ברכות להקל והוא לא יכול לברך. לא, הוא לא יכול. הוא לא יכול? לא יאכל?
מה?
רגע, מה אמרנו שם? מה לפי ארי?
לפי ארי אשר. ארי אומר ש... לא, שמה זה לא, פשוט הוא לא יכול.
הוא לא יכול מבחינה הלכתית.
מה, למה הוא לא יכול?
הוא אסור ליהנות. ספק אם מותר לו ליהנות או לא, אז ספק
להחמיר, לא ליהנות.
עכשיו, אתה אומר,
אבל הוא פטור מן הברכה, הוא רק פטור.
אבל אם נאסור לו לענות, הוא יברך.
אם נאסור לו לענות,
אם באמת, הרי צריך להיות איסור הנאה בלי ברכה.
אבל הוא יברך עוד פעם.
אבל כשאסור לברך, כמו בעל קרי, ואונן ופועל,
הוא גוזל,
אף פטור מן הברכה אין איסור לענות.
אפילו שהאיסור הוא איסור דאורייתא.
סברה דאורייתא שבן אדם לא ייהנה מן המזונות של הקדוש ברוך הוא בלי להכיר טובה.
סברה דאורייתא.
בוא, אבל אם אני יכול? אבל אם אני לא יכול?
מה, אני גרע מבהמה?
הבאנו כאן את המעשה של רבי יונתן בן עמרם.
הנה, יש פה אחד שקוראים לו יונתן בן עמרם.
אביו עמרם.
יש מעשה בגמרא, בדף יב ובבבא ותרא,
בזמן בצורת רבי פתח את האוצרות שלו,
הוא היה, רבי היה עשיר,
היו לו אוצרות של דגנים.
הנה, נתן להם...
אבל הוא אמר, לא ייכנסו אצלי עמי הארץ,
שבשביל עמי הארץ באה פורענות לעולם.
כל פורענות שבאה לעולם זה בשביל עמרת, בשביל שלא לומדים.
לא לומדים, אז יש צרות.
תרשו ללמוד, לא יהיו צרות.
אז המארץ לא ייכנסו, הם גורמים לנו את הצרות ואני אפמס אותן.
רבי לא נתן.
לפרנס לעמי ארץ.
אז כל אחד שבא היה בוחן מותלמיד חכם.
אז בפעם בא יהודי אחד, קראו לו רבי יונתן בן עמרם,
ואמר לו רבי פורנסני.
אמר לו בני, כרית?
אתה ידע מקרא?
לא, לא כריתי, לא ידע מקרא.
שנית משניות?
לא.
למדת גמורה?
לא.
הלכות, אגדות.
יש, לומדים רק הלכות.
לא, לא. אמר לו, אז במה אני אפרנס אותך? אני לא יכול לפרנס אותך.
אתה לא למדת כלום, אני לא מפרנס אותך.
אמר לו רבי,
אם היה בה כלב לפניך, כלב רעב,
פרנסני ככלב וכעורף.
לא היית מפרנס אותו?
לא נותן לו? מה?
אז תחשיב אותי כלב.
לא למדתי כלום. גם כלב לא למד כלום.
אבל אתה היית מרחם עליו. אז תרחם גם עליי בתור כלב.
לא תחשיב אותי.
אז מה יש? לא למדתי. זה לא דומה. אתה יכלת ללמוד, רק לא למדת כלב. לא יכול ללמוד.
אבל כך הוא ענה,
אז הביעה עליו השלום.
נשבע.
בסדר, תיקח.
נתן לו ונתן. ואחרי כן התחיל להצטער.
אוי לי, שנתתי מפיתי לעם הארץ. היה מצטער על זה.
למה אני אתן לעם הארץ?
אמרו לו תלמידיו,
אולי זה היהודי הזה, הוא לא עם הארץ.
רק הוא לא רוצה ליהנות מן התורה.
אז הוא לא רוצה לומר שהוא למד בשביל ליהנות מן התורה שהוא למד.
הוא לא רוצה.
באקו אחריו ומצאו שזר בי יונתן בן עמרם,
שלא רצה ליהנות מן קטע של תורה.
אז אמר רבי, אם ככה,
שתלמיד חכם עלול להיפגע מהתקנה הזאת,
שעם הארץ לא ייכנס אצלי.
הוא יהיה תלמיד חכם שלא רוצה ליהנות מן הקדש לתורה. אז יהיה תלמיד חכם שייפגע מהתקנה הזאת, אז כולם ייכנסו.
ככה הוא ויתר על העיקרון, שעם הארץ לא יאכל. עד כאן.
אותה גמרא בדיוק, אני אומר, למעשה, לסברה של הפניות שואה.
סברה דאורייתא היא שאסור ליהנות הנה עולם הזה בלא ברכה.
למה אני גרע מכל בהמות שאוכלות בלא ברכה?
כי הן אין להן דעת.
אתה, יש לך דעת, אתה צריך להכיר טובה להקלות ברכו.
אבל כשאני לא יכול לברך,
אז מה, אני גרע מבהמה?
כבר לא שאני ככלב וכעורב.
מישהו אמר לי,
מוטי,
זה מוטי, לא?
הוא לא פה. הוא לא פה.
הוא אמר לי שמה שכתוב ככלב וכעורב,
אה, מישהו אמר לי באמת,
מה זה כלב ערב? הרי כלב,
אה,
ובשר בסודי טרפה, לא תאכלו לכלב את השכנותו. בגלל שלא חרץ כלב לשונו,
או, או, או, או, העורב,
בגלל שהעורבים,
לכן הם הביאו אוכל לאליהו הנובי.
העורבים חלקלו אותו,
אז הוא אמר לו פרנסני קקר וקר,
הוא לא יודע מה הוא היה צריך
פרנסני, קר, כלב וכעורב.
על כל פנים,
הדברים,
כשיש חובה לברך, יש אפשרות לברך,
יש טענה עליך, אל תאכל בלי ברכה.
אבל אם אין אפשרות...
לא יהיה איסור תורה.
ולכן
לא קשה, הארי. הארי אומר,
כשיש אפשרות לברך,
אז אסור מן התורה להיענות בלי ברכה, ומן ספק אסור.
לא אומרים ספקא דרבנון בא איסור הנא.
בברכה תמיד זאת אומרים ברכה דרבנון,
הברכות לא מעכבות.
אבל כאן אסור להיענות מן העולם הזה בלי ברכה.
שאלנו על רבי עקיבא גר, גם מה איסור להיענות? ספקת רבנון כולנו.
אז רצינו ליישב על פי הפני יהושע,
שזה סברא דאורייתא. אז הקשינו כל שלוש קושיות מכמה מקומות שרואים,
כשאין, כשאסור לברך, יכול לאכול.
אתה רואה שזה לא איסור דאורייתא.
אם היה איסור זה רבנו, ניחא.
הכאילו רבנן באונן, כאילו בעל קרי,
שלא יברך.
הוא יאכל בלי...
אבל אם זה איסור דאורייתא אחי, כאילו,
או באונן, פטור משום עושה כבר מי זה,
אבל לא לעשות איסורים?
אז על זה ישלנו, כשהוא לא יכול, אין איסור,
כי לא גרע אדם מבהמה.
אם בהמות מתפרנסות בלי ברכה, גם אנחנו יכולים להתפרנס.
בלי ברכה, כשאנחנו לא יכולים.
כשאנחנו לא יכולים, מותר לכם.
עכשיו, אני רוצה... -בדיבור הוא יכול לברך.
מה?
בדיבור הוא יכול לברך.
בלב הוא יכול לברך בערעור.
-בערעור?
מה בערעור אין איסור ברכה לבטלה? מה נפשך?
אם ערעור כדיבור, אז יהיה גם ברכה לבטלה.
ואם ערעור לאו כדיבור, מה יעזור לו להרע?
באמת כתוב שמה,
בגמרא...
אפשר בערעור לברך במקום של ספן.
טוב, זה צריך ללמוד, הסוגיה של ערעור, בעזרת השם.
אולי נלמד את זה כדי להוציא דברים ברורים.
זה מחלוקת בגמרא אם ערעור כדיבור או לא.
מחלוקת אם ערעור כדיבור, ואיך אנחנו פוסקים להלכה וזה.
בעזרת השם יבוא זמן,
בלי נדר. יבוא זמן שנדבר על זה.
עכשיו תראו מה שרציתי, רק להעיר משהו.
מה הדין מספק אם ברחם מוציא או לא?
אז יש לנו את רב אלפס,
ספק יצא על השיכר או לא יצא,
יכול לשתות בלי ברכה.
בשולען ערוך נפסק לא כמו הארי,
נפסק שמי שיש לו ספק אם יצא ידי ברכה ראשונה או לא, יכול לאכול.
לא כמו הארי,
שאומר שאסור לענות לעולם הזה,
לא מכילים.
הדין הוא שיכול, כך פסק מרום מקורס ענך זין, אני מספק אם ברחם מוציא או לא,
אינו חוזר ומברך ואוכל.
עכשיו,
הרי
מה הדין אם הוא... אז כתוב בפירוש שיכול לאכול.
אה, אולי אסור, אולי לא ברכת,
אבל אולי ברכתי.
ספק, אני יכול לאכול.
הייסוד לענות זה פשוט, ולא על פני יהושע, זה ייסוד רבונות,
אני יכול לאכול.
איך אם הוא ירצה לא לאכול,
הוא רוצה להחמיר,
אולי לא ברכתי ואני אהנה בלי ברכה, הוא רוצה להחמיר על עצמו.
כתב בספר אבי עזרי,
וגם במשנה ברור, בשער רצין, בקורס ס״ז,
שאם הוא רוצה לא לאכול,
יכול לא לאכול.
יכול לאכול בלי ברכה ויכול לא לאכול.
אבל בספר אבי עזרי...
אדם שלא רוצה לאכול, שלא יאכל.
לא, לא, הרי אם הוא לא אוכל.
הרי אולי בירכת,
והברכה היא, אתה גורם שאם כן בירכת, זו ברכה לבטלה.
אז אם הוא לא אוכל, הוא גורם... -מה זה, ושלא התחיל לאכול.
עוד לא התחיל, עוד לא התחיל לאכול.
אבל אם הוא בירך,
אז עכשיו אתה לא תאכל,
אתה גורם ברכה לבטלה,
או שמה, למשל, בשיכר.
אולי כבר יצאת על ידי ברכת שיכר, אז תשתה.
ברכת על השיכר, אז תשתה.
אם הוא לא ישתה, הוא גורם איסור ברכה לבטלה.
בספר אביעזרי כתוב שזה תלוי.
אם איסור ברכה לבטלה הוא איסור דאורייתא, כמו שמשמע ברמב״ם,
הרי הגמרא בדף מ׳ אומרת,
שעל ברכה לבטלה בברכות, עובר על לא תישא.
אז אם זה איסור דאורייתא, אם כיבשו את זה, איסור דאורייתא, ברמב״ם משמע,
המגן אברהם מביש, ברמב״ם משמע זה דאורייתא,
והאזוניש מפקפק שאולי גם ברמב״ם זה רק אסמכתא.
הרי התוצאות, הרי הגמרא כתוב, התוצאות אומר בראש שנן דף ל״ג,
שזה רק אסמכתא.
אז אומר ככה, אם איסור ברכה לבטלה זה דאוריתא,
אז אסור לו לא לאכול.
אולי בירכת ואתה גורם ברכה לבטלה וספקא דאוריתא. אנחנו אומרים, אתה צריך להחמיר,
אתה צריך להחמיר לאכול,
כי אם לא תאכל אולי ברכת ואתה עובר למפרע, ברכה לבטלה דאוריתא.
אבל אם ברכה לבטלה זה רק דראבונו, כמו הטוסות בדף ל״ג בראשו שונה,
אז ספק הדראבונו נקולה, אז אני יכול לא לאכול,
לא חושש על איסור ברכה לבטלה, כי זה דראבונו.
וכך כתוב במשנה ברורה בשער הציון בסימן קס״ז על הדין,
הלכה ט' במרן,
מי שספק אם ברכה מוציא או לא,
אינו חזר ומברך.
אומר המשנה ברורה, לא המשנה ברורה, שער הציות,
ואבדל רשאי להחמיר על עצמו ולא לאכול.
רשאי, אבל יכול גם לאכול,
אבל רשאי להחמיר, הוא אומר, משמע מדבריו,
שיהיה יותר טוב לא לאכול.
אבל...
איך זה מחמיר אם במעשה הוא יכול לבטל ברכה עם מדאורייתא?
אפילו אם ידע רבניהם למה שלא יאכל?
לא, לא, אבל להחמיר, הוא אומר, הלשון מחמיר. להחמיר על עצמו. למה להחמיר? אבל אם הוא גורם לעצמו דריעותא שהוא לא מברך, זה לא להחמיר, זה להקל.
כן, אם...
אז מה שאני רוצה לשאול כאן,
שאלתי על הרבי,
באביעזרי זה הרב שך,
ושאלתי על המשנה ברורה,
אני אומר שחייב לאכול.
אפילו אם ברכה לבטל זה דרבנון.
למה?
הכלל של ספיקא דרבנון לכולה הוא, כשיש לפניי ספק,
מספק אני יכול להקל.
זה בעתיד, כי הם אמרו והם אמרו.
אם זה ודאי אסור לך, גם מחלות אסורות.
למשל,
אתה מוצא מלפפון בשנת השמיטה ואתה לא יודע אם הוא מספיחין
או הוא כשר.
הוא משתיים של הערבים,
שאין בזה איסור ספיחין.
אז מי ספק?
אתה יכול לאכול.
מי ספק איסור מאכל?
חל ספיק אסור דרבנו,
מותר לאכול,
כי ספיקא דרבנו לכולם.
אבל אם כאן, הרי לא העבירה היא בזה שאני לא אוכל,
אלא בזה שאני לא אוכל אני גורם שהברכה שבירכתי היא ברכה לבטלה.
אם כן בירכתי, אני מסופק אם בירכתי או לא.
אם אני לא אוכל,
אני גורם שאם כן בירכתי, הברכה לבטלה.
ואם בירכתי, הרי העבירה הייתה בשעה שבירכתי,
לא בשעה שאני לא אוכל. הלא הלא אכילה הוא האיסור.
לא הלא אכילה הוא האיסור. הלא אכילה
גורם
שהברכה שבירכתי היא אסורה.
על זה לא שייך לומר ספקת רבונו לכולם.
כי בשעה שבירכת לא היו ספקות.
בירכת, אתה צריך לאכול.
אתה גורם,
רק בזה שאני לא אוכל, אני גורם שאז בירכתי.
זה, כשבירכתי, ודאי לא היו ספקות. זה היה כמו אם אחד יש לו ספק אם עבר איסור דרבונו.
יש לי ספק אם עברתי איסור דרבונו.
אז הוא לא צריך לעשות שוב, תגיד, ספקת רבונו לכולם.
אבל אם עברת, לא היה לך היתר.
כשעברת זה היה ודאי.
לא היה לך שום היתר.
וודאי שצריך לחשוש לעצמו שאולי הוא עבר.
אז גם,
למשל,
כאן, האיסור ברכה לבטלה, ובשעה שברכתי.
אם אדם מברך ולא אוכל,
זה נקרא שהוא ברך, לא תישא את שם השם שלו לחדשה. הוא ברך ברכה לבטלה.
אז גם להלכה,
נגיד, כמו אז אני שומר, גם הרמב״ם סובר שרק יסוד רבנן.
כל הברכה לבטלה זה רק יסוד רבנן.
אפי שהספרדים מחמירים ברכה לבטלה, יותר מכל העבירות.
אבל באמת,
אבל באמת, בתוספות כתוב, זה רק יסוד רבנן,
בחל לבטלה.
ואז אם אני לא אוכל מכאן ולאה, אני גורם, אם לצד שברכתי ואני לא אוכל,
אז זה לא שייך לומר ספקת רבנן כולן.
הראו לי
הרב גניחובסקי, זיכרונו לברכה,
הוא הוציא ספר, עצי אלמוגים, נדמה לי, הוציא ספר.
הוא מאוד מעריך בסברה שלי, הוא מביא אותי בספר על...
הוא אמר,
זה לא פשוט, זה סבורת.
סבורת זה לא הייזה.
זה סבורת.
מכאן לאבד שייך ספקת רבנן כולן.
אם אין לך לפניי ספק, אני יכול להקל.
אבל אם יש לי ספק אם עברתי עבירה, דרבנן נולא. אז מה תגיד שאתה לא צריך לחשוש? דרבנן נולא?
ואם כן עברת, הרי עברת.
-אז אם כל כך אתה מזין עם הרבי, מה אפשר?
לא, זה היה לפני שהרבי נפטר, יכול, אני לא זוכר
אם דיברתי איתו,
אבל זה התפרסם, כי זה מהספר הראשון.
בשנת תשל״ד יצא ספר.
-זה היה צעיר. -הרבי היה עוד חי.
אני לא זוכר אם דיברתי איתו.
לא, זה היה צריך עם דרך ארץ.
-הפיכוח הוא האם רשאי,
עם ספק ברכות להקל, שמים את הרבנן לכולה, הם רשאי לא לאכול. -לא לאכול. במשנת ברורה, מסמס הוא רשאי. שרשאי והרב אומר שלא רשאי.
הוא אומר שלא רשאי להולך,
לפי שהספק הזה בנקודה זה כשיש לך ספק איסור לפניך,
חז'ל אמרו אתה יכול להקל,
אבל כאן לא האיסור מה שאני לא אוכל,
אם אני לא אוכל אני עושה שברכתי בלי לאכול,
האיסור הוא בשעת הברכה, ברכת, ולא אכלת, ברכת, לבטלה ברכת,
אז אפילו שעכשיו הגורם, טוב זה ספק,
אז לגרום,
אבל זה לא נקרא לגרום ספק איסור דרבנון,
זה נקרא, אם באמת בירכתי, בשעתו היה, ודאי, אני מברך,
אז היה נאורית, אז היה ודאי, לא היה ספק, לא היה היתר לספק הדרבנון.
ועכשיו אני לא יודע אם הוא בירך או לא בירך.
אז מה, מה אתה רוצה? הוא אומר, אני לא אוכל, לא, אבל זה לא איסור מה שאתה לא אוכל,
רק זה גורם שמקודם, כשברכת,
וברכת בוודאי. למה, זה גורם איסור אם אתה לא אוכל. אם אתה לא אוכל ואתה ברכת, זה איסור, ואם אתה תאכל בלי ברכה, זה גם איסור שאסור להיעלות מהעולם הזה בלא ברכה.
כן, אנחנו מדברים,
אנחנו מדברים, אם הוא לא יאכל, אנחנו מדברים, הוא אומר, המשנה ברורה ואביעזרא אומרים,
שאפשר לא לאכול.
אולי הוא בירך.
האמורים, ברכה לבטל אדראבונן,
שווקה לבנק, שווקה לבנק, כלו אתה תגיד על עבר.
אם אדם עבר עבר אדראבונן.
אם עברת, אז לא יהיה לך היתר. -חייב לאכול.
בשעה שברכת, ברכת, ואם אתה לא אוכל... אז לצד שברכת, ברכת, בוודאי איסור.
לא, זה לא דבר.
הוא כותב על זה, זו סברה עמוקה.
הוא מתפלפל בזה. אצלך סבר עצים אלמוגים.
-אז הרב אומר שהוא חייב לאכול, כי ביחס לספק,
אם מותר ליהנות או אסור ליהנות מהעולם הזה, ברכה, ברכה כמו הריף. -רבנן לקולא ומותר. -שכדבר נקולא, מרן פוסק שיכול לאכול. -ביחס לספק ברכה שהוא בירך... מרן פוסק שיכול לאכול בלי ברכה, אבל אם הוא יכול להחמיר לא לאכול,
נגיד על זה גם כן, שכדבר נקולא.
אומר שלא, אני טועה שלא.
זה רב גניחובסקי,
הוא אומר, זו סברה עמוקה, מה הוא חסר פה?
כבוד הרב, אבל אם אדם מסתפק אם בירך או לא בירך, זה טוב עד כדי דיבור,
וכל החשבונות האלה לוקח יותר מתוך כדי דיבור.
מה, אם אדם בירך... כשאדם בירך צריך לאכול מהר.
כמה זמן צריך לאכול בשעת הברכה? -מייד. -השתיקה, כן, אבל שתיקה,
הפסק של... -למה, כמה?
הפסק של תוך כדי דיבור בשתיקה, לא פשוט שזה ממה.
כמה, כמה? -לא יודע.
אם זה תוך כדי דיבור, כל הפלפולים האלה, כבר עבר הזמן לבטלפל. -לא, הוא לא צריך לפלפל באותה שעה.
יושב עכשיו ללמוד.
מחילה, כבוד הרב,
הוא יכול לפלפל, כי זה נפקמין על הברכה, אז זה לא יפסק.
אז הוא לא יכול לפלפל, שיגמור את הפלפול, או יאכל או לא יאכל. -גם יכול לדבר. -יכול לדבר, זה הכול לצורך הברכה. -לצורך הברכה,
כמו להביא סכין.
על כל פנים, זהו מה ש...
מה שאמרתי, מה, מה... כבר הזמן, לא?
לפי השעון שלכם עוד אלה שעה זמן. -אז נותן כל שעון של שבוע.
אז בסדר, אני...
טוב, זה מה שבשביל היום מספיק. רבי חנניה בן עקשיא אומר,
רצה הקדוש ברוך לזכות את ישראל.
לפיכך חירבה להם תורה ומצוות, שנאמר...
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.