חד גדיא באספקלריא של עכשיו | הרב אורי יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

חמישה מיליון,

שישה...

אפשר להתחיל?

לא.

תסתכל מצוות.

צדיק.

טוב

ברשות מורנו ורבנו מור אחי

הרב הגאון

ומזכה הרבים.

חודש טוב לכולם.

אנחנו נמצאים בפרשת בו.

בפרשת בו, כידוע,

יש את שלוש המכות האחרונות.

בו

זה גימטריה שלוש,

כמניין שלושת המכות האחרונות.

אבל לא רק זה,

גם שלושת המכות רמוזים

בנוטריקון של בו.

שלוש מכות

בבוא.

איך?

מה זה בית?

איזה מכה?

בכורות.

נכון?

באלף?

ארבע.

אז הנה אנחנו רואים ששלושת המכות

רמוזים בתוך ה-בית וה-א'.

חושך.

מה, אתה רוצה לראות את המכת חושך בחושך?

איך תראו אותו?

זה עוסק את

הבכורות

ואת ההרבה.

את החושך לא רואים, מה לעשות?

הגאון מווילנה אומר דבר נפלא.

הוא אומר

שמה שאנשים אומרים שחושך זה היעדר אור,

זה טעות.

הוא אומר שהחושך זה בריאה שהקדוש ברוך הוא ברא.

והוא מדמה את זה לאוויר.

כמו שהאוויר,

ברגע שהאוויר הוא מלא פה,

אבל כשאתה מכניס איזשהו חפץ,

אז האוויר נדחף ונדחס מפניו.

ככה חושך.

הוא מפנה את מקומו לאור,

אבל הוא לא היעדר אור.

ברגע שהאור עוזב, החושך מגיע.

אז הוא טוען שזה בריאה כנגד כל אלה שטוענים שזה היעדר אור.

במכות חושך זה היה בשלושת הימים האחרונים לא רק חושך רגיל, אלא, וימש חושך,

שהיה אפשר למשמש

את החושך,

שאתה בא שמולעד.

חושך כזה איך תרצו להיות האוט של החושך,

אני לא תראה את החטא.

נסתבך שמה. טוב.

ובכן, רבותיי,

זה לגבי החושך. מה לגבי הארבה?

מעניין שאצל הארבה כתוב וינח.

אומר בעל הטורים

שוינח נאמר

על יום השבת, על יום השביעי.

מלמד שהארבה לא עשה כלום בשבת.

שבת הוא נח.

בשישה ימים

גרט להם את כל העשב, את כל הירוק.

שבת,

מנוחה ישתבח שמו.

לכן אתם רואים שפרעה אמר,

תיקח ממני רק את המוות הזה.

למה?

הוא לא יכל לסבול

את המציאות של השבת.

כשאנשים רואים מישהו שומר שבת, הם יושבים נדלקים. למה?

לא יכולים.

לא יכולים לראות שומר שבת.

כל הסיפורים שיש היום במדינה על השבת ועל שבת.

איי, איי, איי, איי, איי.

אז הארבה נח בשבת.

על מי עוד כתוב שהוא נח בשבת?

אנחנו שרים בערב שבת

וביום שבת, כל אחת לפי מה שהוא,

את השיר יונה מצא אבו מנוח.

כותב הגאון יעבץ,

זכר צדיק ברכה, זכותו תגן עלינו.

כותב שחקרו החוקרים ומצאו

שאין היונה תולשת מן המחובר בשבת.

זאת אומרת, היא עושה את הקן שלה בשבת,

אבל היא לא תולשת מהעץ

בשבת.

יום חול,

את השרדים שלה

היא לוקחת מכל מקום, אבל היא גם תולשת מהעץ. בשבת לא.

ככה מחיד הגאון יעבץ, שחקרו החוקרים ומצאו.

אז יונה, היונה מצאה בו מנוח.

אה?

עם ישראל משולים ליונה.

אפילו היונה יודעת בשבת לא עובדים.

לא פותחים לא מרכולים ולא קיוסקים ולא השם ירחם.

השם ירחם על עמו ישראל.

רבותיי,

בפרשיות שאנחנו קוראים,

אז יש את העניין של הגלות והגאולה,

כמו שאנחנו רואים וחווים

מדי שנה.

ומתעוררת הבחינה,

כך כתוב בספרים הקדושים,

שכשמגיע חג מסוים, אז מתעוררת הבחינה שלו. כשמגיעה פרשת השבוע,

גם כן מתעוררת הבחינה של הפרשת שבוע.

בליל הסדר,

אנשים

שרים שיר,

שהחכמים סידרו אותו, את השיר הזה,

שנשאיר אותו דווקא מסוף הערב.

בדרך כלל,

מתי שרים שירים בשבת, לדוגמה?

בתוך הסעודה.

מג'עלה שרים שירים.

בליל הסדר לא.

יש שני שירים, שמו לנו אותם בסוף.

את אלה צריך לשיר בסוף.

איזה שירים?

אחד,

מי יודע, וחד גדיא.

השיר הזה שנקרא חד גדיא,

הרבה שרים אותו,

ואף פעם לא שאלו את עצמם, מה זה השיר הזה בכלל?

מה, זה נראה כמו ספארי?

חתולים, כלבים, מה הולך שם?

נשים. אה? נשים. כן.

איך זה?

מי נגד מי שמע בשיר הזה?

אנשים שרים, אלה שמחזיקים מעמד, יש כאלה שלא מחזיקים מעמד לעד גדיא.

ואני מקווה שכולנו מחזיקים מעמד עד הסוף, כן? ועוד אומרים שירי שירים אחר כך.

ולומדים עד שחרית, מי שיכול, יאו אלא כשתבח שמו.

אז

מה זה השיר הזה? חד גדיא, חד גדיא.

על איזה גדים מדברים?

אז ראיתי הרבה פירושים על השיר הזה,

ובסיעתא דשמיא, השתבח שמו לעד,

התחבר לי לפני כמה שנים פאזל נפלא

על השיר הזה,

שבעצם חזל הקדושים טמנו בתוך השיר הזה את כל ההיסטוריה של עם ישראל

עד לביאת המשיח במהרה בימינו אמן.

ולמה הם הכניסו לנו את זה בשיר שכזה?

היות וחג הפסח נקרא חג האמונה,

והלחם שאנחנו אוכלים בפסח, המצה,

נקרא לחם האמונה.

אז השיר הזה נקרא שיר האמונה.

והוא בעצם על התקן של,

ואף על פי שהתממא,

אם כל זה אחכה לו.

אז אם נלמד את השיר הזה

ונבין את התחנות

של השיר הזה,

אז נדע באיזה תחנה אנחנו נמצאים

מבחינה היסטורית,

ונדע למה לצפות.

אז זה חיזוק באמונה.

אז מילות השיר אומרות כך,

חד גדיא, חד גדיא.

מה זה הגדיא הזה?

הגדיא הזה זה בעצם בית המקדש.

כמו שנאמר,

דודי בכרמי עין גדי.

זו לא הכוונה עין גדי לקיבוץ עין גדי בים המלח.

הכוונה,

בעין גדי,

הכוונה שזה בית המקדש.

כמה בתי מקדש היה לנו?

שניים.

ושניהם חרבו.

זה מה שרמוז,

ועשו לי מקדש,

שכנתי בתוכם.

אומר בעל הטורים,

ושכנתי, רמוזים בו שני בתי המקדש שחרבו.

איך רמוז?

ושכנתי זה הראשון,

שהוא היה תי 410 שנים, אז הוא ושכן,

הוא שכן 410,

ושכנתי,

ואם תיקח את המילה ושכנתי ותוציא ממנה את האותיות ו',

ש',

נ' וי',

יוצא ושני.

איזה אותיות ייוותרו?

ת',

נכון?

ו?

כ'. 420. אז ושכנתי,

ויש

ושני ת״כ.

אז במילה ושכנתי רמוזים שניהם.

נו, מה עם בית מקדש שלישי?

זה בתוכם.

אם אנחנו נעשה משכן בלב, רחמנא לי בבית,

הקדוש ברוך הוא

יחזור בתשובה ונעשה רצונו כרצונו, אז בלאו הכי הוא יבנה לנו את בית המקדש השלישי.

שהרי עוונותינו גרמו שנחרבו שני בית המקדש הראשונים.

אז חד גדיא, חד גדיא.

דזבין אבא בתרי זוזה,

שקנה אבא בשני זוזים.

מי זה האבא הזה? על מי מדברים?

על מי מדברים? מי זה אבא?

אה?

דוד המלך. דוד המלך. יפה מאוד.

חזל הקדושים אומרים שדוד המלך רגל,

רביעית למרכבה.

לא רק שהוא נקרא אב רביעי, הוא נקרא אב לאבות.

והוא אב המלכות.

דוד המלך.

דוד המלך, רבותיי,

נקרא אבא.

נזבין אבא בתרי זוזה, שהוא קנה בשני זוזים.

על מה מדברים?

שימו לב, פעמיים בתנ״ך

מופיע גם בשמואל א'

וגם בדברי הימים.

מופיע שדוד המלך,

עליו השלום,

קנה את

בית המקדש,

את המקום של בית המקדש, את גורן ארוונה,

מידי ארוונה יבוסי,

והוא היה מוכן לתת לו את זה בחינם,

כמו שעפרון היה מוכן לתת לאברהם בחינם,

וכמו שאברהם

לא הסכים ושילם בכסף מלא,

כך גם דוד המלך לא הסכים ואמר שהוא רוצה לקנות בכסף מלא

את הגורן של ארוונה היבוסי.

ולמה?

כדי שזה לא יהיה מתוקף מתנה

ולא ירושה,

אלא שזה יהיה בקניין גמור.

למה?

כדי שאף אחד לא יוכל, כמו שהיום, לצערנו הרב,

יש כאלה טיפשים שטוענים,

כמו זה ההוא של הפלסטינאים,

שאין לנו קשר לירושלים ולהר הבית וקשקושים וקושקשים.

אם היה קורא תנ״ך, היה רואה כתוב במפורש

שדוד המלך קנה את זה בכסף מלא.

למה? כדי שלא יהיה טענה לאף אחד בהיסטוריה

שהר הבית שייך לעם ישראל בכסף מלא שדוד המלך קנה.

עכשיו שימו לב, חז״ל הקדושים אומרים שהוא לא קנה את זה מכספו.

מה הוא עשה?

הוא עשה את מה שעשה פה

יוחאי, רבי יוחאי.

הוא התרים את עם ישראל להוראת קבע.

דוד המלך.

כל אחד מהם, הוא לקח ממנו

שני זוזים.

שני זוזים, שני זוזים, שני זוזים. כולם תרמו שני זוזים.

למה?

כדי שכל עם ישראל יהיו שותפים

בקנייה של הר הבית.

שלכולנו יהיה חלק בהר הבית.

כי אבא של האבא של האבא של האבא שלי, והאבא של האבא של האבא שלך, והאבא של האבא של האבא שלך.

וככה זה הדרך.

כולנו, ההורים שלנו,

הסבות סבבות,

השתבח שמו,

תרמו שני זוזים והיו שותפים לקנייה

של הר הבית.

אז מי יכול לטעון שזה לא שייך

לכלל עם ישראל?

סתבח שמו.

אז לזבין אבא בתרי זוזה.

אבל מה אומר המשך השיר?

ועתה שונרה

ואכל לגדיה.

בא החתול ואכל לתגדי.

מי זה החתול?

זה נבוכדנצר הרשע.

למה חתול?

עזל אומרים, היה נראה כמו חתול.

היה מפחיד, היה כמו פרעה.

ריבוע, אמה על אמה.

מפחיד.

פעם שאלתי, אם הם כאלה היו קטנים,

מה הבעיה בשביל השומרות שלהם, שהיה בטח שתי מטר?

לדרוך עליו בטעות ככה,

סוגר את הסיפור. הרי בכל ההיסטוריה תמיד רצחו נשיאים,

מנהיגים, לחים וזה, ופה ושם. תמיד היה את כל הקומבינות מסביב.

למה לא חיסלו אותו אם היה כזה רע?

הרי מה זה שונרע? אומרים חז״ל, שונרע זה אותיות שונא רע.

כל המהות שלו

היה שנאה ורוע לב, עד כדי כך שהגמרא אומרת

שכל תקופת

שלטונו של נבוכדנצר הרשע לא היה אדם שחייך.

לא יהודי.

גם הגויים לא חייכו מהחובה.

כדי להתאמן ולהתאכזר הוא היה אוכל חיות, חיות.

ארנבת, חיה וכולי,

כמו שתפסו אותו על חם וכולי.

ראשו, ראשו,

איך לא חיסלו אותו?

אלא מה, רבותיי, המסר הוא?

שמי ששולט בעולם זה מי שהקדוש ברוך הוא מחליט.

זה לא תלוי לא בכוח,

ולא בעושר,

ולא בחוכמה,

אלא מי שיתבורך מחליט,

זה מה יהיה. והכל תלוי בעם ישראל.

לפי זה הולך.

אז נבוכדנצר הרשע, בגלל עוונותינו,

בא והחריב את ביתנו.

זה השונרע, זה החתול.

ואתה שונרע ואכל לגדיה.

ואז מה כתוב בהמשך השיר?

נו, ואתה כלבה,

ונשך לשונרע.

מי זה הכלבה?

זה כורש מלך פרס.

כורש מלך פרס, הוא בא והיכה

את דריווש.

כורש מלך פרס, רבותיי,

היה מלך טוב.

הוא הסכים שנבנה בחזרה את בית המקדש.

אז למה חז״ל כינו אותו כלבה בשיר?

אלא

זה לא לגנאי.

זה לזכר הנס שנעשה לו.

שהוא ינק בילדותו חלב של לביאה,

שבלשון פרסית לביאה נקראת כלבה.

אז נעשה לו נס והוא ינק מחלב של לביאה.

אז לכם כינו אותו כלבה.

אז הוא זה שנשך

לשונרע.

אחר כך מה כתוב?

ואתה חוטרע והיכה לקלבה.

מי זה החוטרע?

מי זה המקל?

זה היוונים.

היוונים הם אלה שהיכו את כורש.

שימו לב,

למה היוונים נקראים חוטרע?

תראו איך כותבים יוון.

יו ו נו,

נו סופית.

זה שלוש מקלות.

מתחיל מקל קטן, אחר כך מקל בינוני,

אחר כך הוא החד-מקל.

היחידים מכל אומות העולם שנתנו לנו את המכה הכי חזקה זה היו היוונים.

למה?

כי הם הלכו על הרוחניות.

כל העמים

נתנו לנו מכה גשמית.

אז זה עבר.

מכה רוחנית, עד עכשיו אנחנו סובלים מזה.

עד היום אנשים

קוראים לעצמם חשמונאים והם בעצם יוונים.

אחרי ועתה חוטרה,

מה כתוב? ועתה נורה ושרף לחוטרה.

באה אש

ושרפה את המקל.

מי זו האש?

רומי. לא.

זה החשמונאים?

החשמונאים באו ושרפו את יוון?

אה?

זה האש של החשמונאים.

ולכן אנחנו מדליקים נורה,

מדליקים נרות חנוכה.

ואתה נורה ואיכה לחוטרה,

ושרף לחוטרה, סליחה.

אחר כך מה כתוב?

ועתה

מאיה

וחבה לנורה.

מי זה המים?

זה רומי.

רומי.

בעצם ניצחו את החשמונאים.

ולמה הם נקראים מאיה, הרומאים?

קודם כל,

כשהם היו באים להילחם,

לא היית רואה את ההתחלה ואת הסוף של הגדודים שלהם.

כשהיו באים זה היה נשמע כמו מים, כמו נהרות של אנשים שבאים.

וכמו שהנהר אינו פוסק,

ככה

הגלות הזאת של רומי כביכול אינה פוסקת, היא עד הסוף.

כשאברהם ראה בברית בין הבתרים,

סליחה, בחלום,

כשהוא ראה בחלום, בסולם, בסולם יעקב,

כשיעקב ראה בסולם

את המלאכים, תכף נדבר על אברהם,

בסולם

הוא ראה את

המלאכים עולים, יורדים, עולים, יורדים,

בסוף הוא ראה שהם עולים, לא יורדים.

אז יעקב נכנס ללחץ, אמר, מה זה,

זה לא נגמר, הגלות הזאת, היא לא נגמרת.

אותו דבר אברהם כתוב, שנפלה עליו

חשיכה גדולה וכולי.

למה?

כי הוא ראה אימה,

משהו מפחיד.

כשהוא ראה את הגלות האחרונה,

שהיא תהיה כאלפיים שנה,

אז הוא אמר, מה יהיה?

איך הילדים שלי יחזיקו מחמד בגלות הארוכה הזאת?

זה לא דבר פשוט.

ואנחנו רואים שעד עכשיו, שימו לב,

גלות רומי שולטת.

אפילו כשאנחנו נמצאים בארץ ישראל,

עדיין הדוד באמריקה

מחליט לנו מה לעשות, איך לעשות, כמה לעשות.

בדיוק כמו שהיה בזמן רומי.

בזמן רומי היה פה מושל מטעם,

מטעמנו,

אבל הוא היה בעצם כפוף

לבוס ברומי.

הכל היה צריך להיות בתיאום, לא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

אז מה ההבדל?

בינתיים נשאר אותו דבר.

אז זה העניין של המאיה.

אחר כך מה כתוב?

ועטה תורה ושתה למאיה.

מי זה השור שבא ושותה מהמים?

שימו לב,

מי נקרא בעם ישראל, מי נמשל בעם ישראל לשור?

יוסף הצדיק.

ומה מיוחד ביוסף הצדיק?

שהוא מסמל את הברית.

צדיק.

נכון?

תיקון היסוד.

שימו לב, האיש מחלים במה מתפארים?

במה הם מתפארים?

בזה שישמעאל עשה ברית מילה בגיל 13. כביכול, הוא עשה מסירות נפש.

בגיל 13, לא בגיל שמונה ימים.

אמנם הוא ברח,

למזלנו,

אחרי המילה ולא עשה פריעה,

אבל עצם זה שהוא עשה ברית מילה, זה גרם שהמלאך

של ישמעאל

קטריג במשך 400 שנה וכולי וכולי, מה שכתוב בזוהר הקדוש.

זה לא הזמן עכשיו להאריך בזה, אולי בהזדמנות אחרת.

בכל אופן,

הישמעאלים

הם התורה.

הם כנגד,

הם טוענים שהם כנגד מה?

כנגד העניין של יוסף.

עכשיו תראו,

ואתה תורה,

ושתה למאיה.

וכל הדוגמאות הקודמות בחד גדיא

זה דוגמאות של כליה.

זה אכל את זה,

זה היכה את זה, זה שרף את זה, זה חיבה את זה.

אחד גומר את השני, כמו שאומרים.

אצל השור לא נאמר ככה.

כתוב שהוא שותה מהמים.

זאת אומרת, הוא נהנה מהמים.

הוא לא יכול לגמור את כל המים.

שור יכול לגמור את כל המים שיש בנהר.

לא, אבל הוא נהנה מהם.

ככה הישמעאלים

נהנים מאירופה,

ועד עכשיו נהנו מארצות הברית.

כספים, תקציבים, עניינים, עידוד וכולי.

תמיכה

וכל זה

כנגד ישראל.

המלבים כותב דבר מדהים.

הוא כותב

שהמצביעים של הישמעאלים,

לפני הסוף, כמו שאומרים,

הם התחתנו עם נשים נוצריות.

בכוונה, מה המטרה שלהם?

לחבר את הנצרות אליהם כדי שיוכלו ללכת יד ביד נגד ישראל.

נעשו כל מיני דברים כדי

להתחבר ביחד.

ולהכות בישראל חלילה.

אבל זה לא יצלח בידם, כך כותב המלבים.

אולי בשיעור ביום חמישי אני אקריא את מה שהוא כותב שם על

החלומות של דניאל וכו' וכו'.

בכל אופן,

ועתה תורה ושתה למאיה.

אז זו התקופה שאנחנו נמצאים בעצם, שימו לב.

תראו כמה אנחנו קרובים לסוף.

אנחנו כבר בוועתה תורה ושתה למאיה.

זה ברור לכולם, נכון?

נו, מה התחנה הבאה בשיר של חד גדיאן?

ואתה השוחט, משחט לתורה.

מי זה השוחט?

ביבי.

מי זה השוחט?

רבותיי, השוחט זה משיח בן יוסף,

שהוא עתיד לעשות מלחמות ולהכות מכה גדולה ורבה בישמעאלים.

ועליו אנחנו מתפללים

שלא ייהרג על ידי אותו רשע.

תשימו לב, איפה אנחנו מתפללים על זה?

איפה מבקשים את הבקשה הזאת? באיזה ברכה?

בתפילת שמונה עשרה?

בבוני ירושלים.

למה דווקא שם?

כי הג'וב שלו זה להכין את העניין של ירושלים,

וזה לפנה את צמח דוד עבדך, מר תצמיח.

אז זה השלב לפנה.

אבל היות וכתוב בחד גדיא,

ואתה מלאך המוות ושחט לשוחט,

אז לכן אנחנו מתפללים כבר אלפיים שנה, ריבונו של עולם,

תעשה איתנו חסד שהוא לא יהרג.

אפילו שבחד גדיא כתוב ככה,

אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שידלגו על התחנה הזאת.

ושהשוחט

לא יהרג,

שזה משיח בן יוסף.

ואחר כך כתוב,

ועתה קודשה ברכוהו,

ושחט

במלאך המוות.

וזוהי בעצם התגלות מלכות בית דוד,

וטם טרררם טם טם.

זה הגאולה, ישתבח שמו לעני.

אז איפה אנחנו נמצאים תכלס?

בואנה, אנחנו תחנה לפני הסוף.

אנחנו תחנה לפני, כי מה נשאר?

נשאר רק שהשוחט

ישחט את כל הישמעאלים, ישתבח שמו,

וזהו, אחרי זה, זו הגאולה השלמה.

אתם מבינים עד כמה אנחנו קרובים? אנחנו שרים את זה כל שנה.

עכשיו, תארו לעצמכם,

אלה שידעו את מילות השיר והבינו את מה שאני אמרתי עכשיו,

ושרו את זה, נגיד, לפני מאה שנה,

אז הם אמרו, טוב, אם לא נזכה,

לפחות שהילדים שלנו יזכו.

אבל רבותיי, לפי השיר הזה, לנו יש אפשרות לזכות לא בעוד

הרבה זמן.

זה עוד, עוד, עוד.

מה?

אנחנו מוכנים?

הסתבח שמולאנו.

אז אף על פי שהתמהמה, אם כל זה אחכה לו.

נסיים.

בגמרא כתוב שאחת השאלות ששואלים את האדם בעולם עליון

זה האם ציפית לישועה?

לא שואלים אותו האם חיכית לישועה.

מה ההבדל בין חיכית לבין ציפית?

תראו, אדם שמחכה, לדוגמה, לאוטובוס,

אז הוא קורא בינתיים תהילים, פותח ספר,

עד שיבוא האוטובוס, חבל לבזבז את הזמן.

אבל מי שמצפה לאוטובוס כי הוא ממהר,

תראה אותו הולך חוזר, הולך חוזר, הולך חוזר,

מגיע לקצה של המדרכה, מסתכל למה האוטובוס בא. תגיד, בזה שאתה הסתכלת זה יביא אותו יותר מהר?

של מה הלכת לשם?

עצם הציפייה גורמת שאדם כבר לא חושב מה הוא עושה, העיקר, יאללה, שיבוא כבר.

אדם שבא לשמוע דברי תורה באיזה שיעור,

אז עד שיבוא הרב, הוא בינתיים לומד משהו.

אבל מי שאירגן את השיעור, מי שאירגן את ההרצאה, תראה אותו, נכנס, יוצא, מתקשר אליו, כבוד הרב, נו, איפה אתה? מחכים, אנשים הולכים לי,

בורחים לי אנשים,

נכון?

זה מה שישאלו אותנו.

האם ציפית לישועה?

מה זאת אומרת?

זה הפריע לך שהוא עוד לא הגיע?

הוא שאומר לך, ברוך השם, שאתה בחשימו, בינתיים הכל בסדר.

כשיבוא למדון, אנחנו נקבל אותו יפה מאוד.

אבל בינתיים, מה לעשות? צריך להמשיך לחיות.

אז לא הפריע לך שהוא לא.

אתה מסתדר,

הכל בסדר.

היום אתה שומע אנשים דתיים, חרדים,

מדברים שטויות.

מה שלומך?

שלא יהיה יותר טוב, אפשר להשתגע.

תשובות כאלה טיפשיות,

אי אפשר לתאר את זה בכלל. אנשים דתיים מדברים שטויות.

אדם צריך להרגיש כל רגע,

בוודאי שטוב לנו בכל מצב.

אבל הלו,

אנחנו מצפים לישועה.

צריך להפריע לנו.

הנביא אומר,

ומי מכלכל את יום בואו?

ומי העומד ברעותו?

ישאלו אותנו,

כשיבוא המשיח לדפוק על השולחן,

יגיד מי אשר פעל למען אל יבוא ויטול שכרו.

כמה מאיתנו יקומו?

תגיד בבקשה.

מי שעשה משהו ככה בשביל שאני אגיע יותר מהר,

בכבוד שיקום.

אני רוצה לתת לו פרס.

מה תגיד?

שקיימת שולחן ערוך?

אתה חייב, זה לא קשור לבינת המשיח.

שולחן ערוך זה לא קשור.

מה עשית מעבר, מעבר?

מה עשית כדי שהוא יבוא יותר מהר?

מה עשית?

מי גרם לכך שהוא יבוא יותר מהר? מי מכלכל את יום בואו?

ומי העומד ברעותו כשהוא יראה לעין כול? מי יעמוד בכלל?

אנחנו נתחבא במקלטים מהחוף,

לא מטילים, מהמשיח.

שלא יסתכל עליהם, לא יראה

שם מרחם, איפה אנחנו נמצאים בכלל.

ועריחו בירת השם.

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, אז צריך לעשות.

זה לעשות הרבה, רבותיי,

כי איך אומרים?

יש לנו עוד הרבה עבודה.

אנחנו לא צריכים לגמור את כל העבודה, אל תדאגו.

אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות והקדוש ברוך הוא ישלים.

ככה הוא הבטיח בנבואות.

הקדוש ברוך הוא לא מחפש מאיתנו תוצאות, הוא מחפש השתדלות.

אתה צריך להשתדל כאילו כל הג'וב עליך.

כאילו אני צריך את כולם להחזיר בתשובה. אבל אל תדאג, אתה לא צריך להחזיר בתשובה את כולם.

אתה צריך לעשות את שלך והקדוש ברוך הוא יעשה את שלו.

אבל צריך להיות אכפתי

מכל יהודי שחלילה וחס שלא יבוא המשיח

והוא עוד לא יספיק לעלות לרקדת.

מה, לא אכפת לך ממנו?

אז כמו שאמרתי מקודם שאני אסיים, אל תאמינו לי.

אז אני תכף מסיים.

פעם אמרתי למה כשאני אומר שאני מסיים אני לא מסיים.

כי תשימו לב שהאותיות סיום זה ארבעת האותיות שתוכו כברוא.

הסמ״ך

זה שישים.

איך כותבים את זה במילוי? סמ״ך מ״ם-כ״ם. אז המ״ם-כ״ם זה גם שישים.

הי״ד

זה עשר, והו״ו״ד זה גם עשר.

נכון?

ה״ו״ זה ו״ו״, וה״ם-מ״ם.

יוצא שהאותיות סיום

הן בעצם מעגל צנטריפוגלי. כל הזמן אתה לא יכול לצאת מהעיגול הזה. אתה אומר אני מסיים ולא מסיים. אני מסיים ולא מסיים.

טוב יאללה אני אסיים.

חזקים.

זה ביחד אני אומר לאדוני היושב-ראש.

כוח ארבעולם תורו ומסורת.

כמובן אנחנו נאמר שם. יחדיל תורו ויעדים.