עד היכן חסדי ה'? | ר' חיים שושן

- - - לא מוגה! - - - 

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ברשות כבוד מורנו ורבנו,

שהקדוש ברוך הוא יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, אמן.

ברשות מוריי ורבותיי, שהלימוד בעזרת השם יהיה לרפואה וחזרה בתשובה שלמה להוריי וילדיי היקרים.

ספר חוכמת המצפון,

פרשת עקב, מאמר רכד

והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותיי אשר אנוכי מצווה אתכם היום

לאהבה את אדוני אלוהיכם ולעובדו.

תנו רבנן

ואספת דגניך.

מה תלמוד לומר?

לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה זה מפיך,

יכל דברים ככתבן.

תלמוד לומר ואספת דגניך.

הנוהג בהן מנהג דרך ארץ,

דברי רבי ישמעאל.

רבי שמעון בר יוחאי אומר

אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה

וקוצר בשעת קצירה?

תורה, מה תהיה עליה?

אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום,

מלאכתן נעשית על ידי אחרים.

שנאמר

ועמדו זרים וראו צונכם

ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום,

מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר ואספת דגניך.

אמר רבייה,

הרבה עשו כדברי רבי ישמעאל,

שנהגו מנהג דרך ארץ

עם דברי תורה ועלתה בידן.

הצליחו להתפרנס וגם לעסוק בדברי תורה,

והרבה ניסו לנהוג כרבי שמעון בר יוחאי,

ועסקו רק בדברי תורה,

ולא עלתה בידן.

אלה היו טרודים בפרנסתם והתבטלו מדברי תורה.

דברי רבי שמעון בר יוחאי אלו צריכים הבנה רבה

איך הם מתאימים עם הפסוקים שבפרשה,

והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם לאהבה את אדוני אלוהיכם.

והוודאי,

לא דבר קל הוא,

כי מדרגת אהבת השם יתברך באה רק אחרי היראה הנכונה שקדמה לה.

וכמו שנאמר,

מה השם אלוקיך שואל מעמך?

כי אם ליראה ולאהבה אותו?

כמו שכבר דרשו בפרשה הראשונה בכל לבביך בשני יצריך,

ביצר הטוב וביצר הרע.

מן התמיהה והפליאה שעל אף כל המעלות האלה,

ושעל זה ממשיך הכתוב ומבטיח, ואספת דגניך.

בא רבי שמעון בר יוחאי ומפרש בזמן שישראל אין עושים רצונו של מקום,

וכבר הרחשה כן המרשה שם,

אבל בהקדם יש לבער את הרשע,

מה שאמר רבי שמעון בר יוחאי.

בזמן שישראל עושים רצונו של מקום,

ועמדו זרים וראו צונכם.

ושעל זה אמר אביה,

הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי, ולא עלתה בידם.

למה לא עלתה בידם?

ואני אראה בזה יסוד גדול על פי מה שכתבו חכמינו זיכרונם לברכה בגמרא בפסחים נ'.

רבא רמא כתיב.

יש פסוק בתהילים נ'ז.

כי גדול עד שמיים חסדך

חסדך

כי גדול עד שמיים חסדך

ויש פסוק בתהילים ק״ח כי גדול מעל שמיים חסדך.

הכיצד?

כאן בעושים לשמה וכאן בעושים שלא לשמה.

והרן זיכרונו לברכה פירש וזה לשונו.

דבעושים לשמה גדול מעל שמיים חסדך.

כלומר שהקדוש ברוך הוא מבטל ומשנה מערכות שמיים בשבילו.

על כן נמצא דהשכר שמשלם הקדוש ברוך הוא לעושי מצוותיו לשמה.

היינו למעלה מדרך הטבע.

מה שאין כך בעושים שלא לשמה.

מקבלין שכרן רק על דרך הטבע.

היינו השתדלות גשמית.

וזהו עד שמיים חסדך

ולא מעל שמיים.

וצריך לומר

שזה מידה כנגד מידה.

שהרי כבר למדנו מדברי הרמב״ם,

זיכרונו לברכה, מה שכללו חכמינו זיכרונם לברכה הקדושים

במילים מעטות שאמרו

וכל מעשיך יהיו לשם שמיים.

פירושו שישעבד כל כוחות נפשו ולא יעשה כל מעשה קטן או גדול וכן לא ידבר שום דבר.

רק לתכלית ידיעת השם יתברך.

ולא זולת זה.

וזהו

ואהבת את השם אלוקיך.

והלא טבע האדם הוא אדרבה לאהוב את עצמו ולעשות רצון עצמו,

אם על ידי קנאה או תאווה וכבוד.

ותולדותיהן כיוצא בהן הרבה מאוד.

נמצא שמי שעושה לשמה משבר את טבעו ועולה למעלה ממנו לעשות רצון קונו.

לפיכך

גם שכרו למעלה מן הטבע,

שאין הוא נתון תחת חוק הטבע שמנהיג הקדוש ברוך הוא לשאר הנבראים,

אבל הוא משדד מערכות שמיים בשבילו.

וזהו

כי גדול מעל שמיים חסדיך.

מה שאם כן, העושים שלא לשמה,

הרי זה פשוט

שמשתמש ברצונו שבטבעו אשר נולד בו,

או שנטבע בו אחר כך.

וממילא מובן שגם תשלומי שכרו הוא רק לפי דרך הטבע.

מידה כנגד מידה.

ובכך יש להבין את המאמר

של רבי שמעון בר יוחאי, כמו שנאמר,

בזמן שישראל עושים רצונו של מקום,

כלומר,

שעושים לשמה,

והיינו,

שמבטלים כל הרצונות שלהם לגבי רצון השם יתברך.

והרי הקדוש ברוך הוא משלם מידה כנגד מידה.

נמצא שכמו שהם ביטלו רצון טבעם מפני רצון שמיים,

כך שכרם למעלה מן הטבע.

ואין צריכים לדרך ארץ

שבטבע העולם לחרוש ולזרוע ולקצור,

אלא ועמדו זרים ורעו צונחם.

וכן ראינו בכמה צדיקים שכל הנהגתם בחייהם

לא היו בדרך טבעי,

ולא השגיחו בסדרי הטבע כלל.

תלו ביטחונם בשם יתברך לגמרי,

ולא עשו שום השתדלות כמו כן בכל ים,

לא דרשו ברופאים.

וכיוצא בזה,

הרגישו בכל גופם ובכל נפשם כי השם הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל ארץ מתחת אין עוד.

אין עוד מלבדו.

לא פנו אל שום דבר חוץ מלבדו.

ולכן הקדוש ברוך הוא מדד להם מידה כנגד מידתם,

והנהיג אותם

למעלה מדרך הטבע.

וידוע המעשה מהגרע, זכר צדיק לברכה,

שבא אל אחיו ופגש רופא בביתו וטמא,

ואמר, מה להם לרופאים בבית יראי ה'?

ושאל אותו הרופא,

אם כך, למה ברא ה' יתברך את הרופאים?

ענה לו הגרע,

ולמה ברא ה' יתברך שקצים ורומסים?

אלא ברא שקצים ורומסים לאוכליהם.

כך ברא רופאים לדורשיהם, אבל לא ליראי ה'.

וכעת נבוא לצד השני שבמאמר של רבי שמעון בר יוחאי.

בזמן שישראל אין עושים רצונו של מקום,

אז מתקיים עליהם הפסוק

ואספת דגניך.

וצריך לפרש דאחי קאמר דאמנם

להנאת עצמן כדי לקבל שכר או כדי להיפטר מהעונש בעולם הזה או בעולם הבא.

הם עושים את המצוות,

אבל לא משום רצונו של מקום,

אלא לרצונם הם.

זה נקרא שלא לשמה.

ואף

דעל כל עשייה

שלא לשמה כבר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות

אף על פי שלא לשמה.

שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

משתמע מכך תשלומי שכר העשייה שלא לשמה

הוא רק בדרך הטבע.

ועל זה נאמר בפסוק

עד שמיים חסדך.

והטעם דכיוון שהאדם עושה המצווה מתוך הרצון הטבעי להנאת עצמו,

לכן גם שכרו משתלם מידה כנגד מידתו בדרך הטבע.

והוא צריך לחרוש ולזרוע ולקצור.

וזהו שנאמר ואספת דגניך.

יהי רצון שנהיה תמיד מעובדי השם יתברך ועושה רצונו לשמה.

חזקים וברוכים תהיו לשם.