דרשה לר"ח מרחשון | הרב אורי יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

חודש טוב

לשובע, לסועדים,

חזק וברוך לזמרים,

לאורגניסט,

יישר כוח לצלם,

ברשות מורינו ורבנו,

אף על פי שאינו כאן, כבודו כאן.

אנחנו מברכים בברכות השחר,

בין שאר הברכות,

שעשה לי כל צורכי.

יש נוסח, שעשה לי כל צרכי.

חזל הקדושים, חכמינו זיכרונם לברכה,

אומרים שהברכה הזאת ניתקנה על הנעליים.

ותמיד זה לא יסתדר לי. איך יכול להיות

שחזל

יגידו על הנעליים, כל צורכי?

זה חלק קטן מהצרכים שלי, יש לי עוד הרבה צרכים.

איך יכול להיות שחזל אמרו שכל צורכי או כל צרכי זה הנעליים?

כן. ניסיתי לחפש תשובות,

ראיתי כמה תשובות,

אבל אז זכיתי שיתחדש לי חידוש.

זה יצא חידוש כמו פאזל, השתבח שמו, התחבר.

רבותיי, אם אדם יהיה לו את כל צרכיו

והוא יהיה מחובר לקללה, אין לו כלום.

נכון?

אבל אם יש לו ברכה, כל מה שיש לו מבורך.

איפה זה כתוב?

בפרשה שלנו,

פרשת בראשית,

נאמר שם

ארורה האדמה בעבורך.

אז יש לזה כמה פירושים מה זה בעבורך.

אחד מהפירושים, בגללך.

האדמה נתקללה בגללך.

חוץ ממה שהיא נתקללה בגלל שנאמר לה לעשות עץ עושה,

עץ פרי עושה פרי.

היא עשתה עץ עושה פרי,

העץ עצמו לא פרי.

אבל

שימו לב,

מרגע שהאדם הראשון חטא,

האדמה נתקללה בעבורך.

אז עכשיו האדמה מקוללת.

אם אין לך נעליים,

אתה מחובר לקללה.

ברגע שאתה שם נעליים, יש לך ציצה.

יש מה שחוצץ בין האדמה לבינך,

אתה יכול להיות מבורך.

יוצא שם נעליים,

חוצץ עוד

בינינו לבין הקללה.

לכן,

כאשר אדם הוא מנודה,

אדם הוא אבל צריך לחלוץ את נעליו.

למה?

כי הוא מתחבר לקללה.

חיפשתי בעניין של הייבום והחליצה.

הרי שם כתוב, וחלצה את נעלו.

האם יש קשר לזה?

ומצאתי

שבעל הלכות גדולות כותב

יש לזה כמה סיבות, כמה טעמים, אבל

לפי בעל הלכות גדולות הוא כותב שהטעם שהיא חולצת לו את נעלו משום שהוא כמנודה וכאבל.

זה נכון כמנודה, אם אני לא טועה.

אז בלאו הכי

גם העניין של החליצה מתחבר.

שימו לב,

מאידך גיסא,

כאשר שכינה שריעה.

אז יש עניין של גילוי מילתא

בדווקא לחלוץ נעליים,

כדי לגלות שהמקום הזה הוא מקום קדוש

ולא ארור.

לכן בסנה הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו,

של נעליך מעל רגליך.

למה?

מקום קדוש.

פה לא, אין קללה.

אותו דבר נאמר אצל יהושע.

של נעליך.

שם אצלו זה נעל אחת.

אצל משה זה שתי נעליים.

בית המקדש.

אין נעליים.

למה?

שכינה שריעה.

ברכת כהנים.

חולצים את הנעליים. למה?

שכינה שורה.

בקרב הכי אנחנו רואים את הקשר של כל העניינים האלה

שבעצם הנעליים חוצצים בינינו לבין הקללה.

אז לכן זה שעשה לי כל צורכי.

השתבח שם. אז עכשיו הכל מסודר.

בפרשה אומר הקדוש ברוך הוא, השתבח שמו לעד, לנחש,

אומר לו, ועפר תאכל כל ימי חייך.

תשימו לב,

לאדם הראשון, הקדוש ברוך הוא פונה אליו ומדבר איתו.

לחווה הוא מדבר איתה.

לנחש הוא לא מדבר איתו.

הוא ישר מקלל אותה.

שמים לב.

אדם עוד יכול לעשות תשובה, אישה יכולה לעשות תשובה.

הנחש

והעפר תאכל כל ימי חייך.

דרך אגב,

כשהקדוש ברוך הוא פונה לאברהם אבינו, הוא אומר לו, אייכה?

לאדם הראשון.

מה אמרתי?

לאברהם אמרתי?

לאדם הראשון הוא פונה אליו ואומר לו,

אייכה?

אומר, הבן איש חי.

כשהיה ילד

בן חמש-שש,

הוא חידש חידוש, מה זה אייכה?

אמר, זה נוטריקון, אני יודע על כל הנסתרות.

מה אתה מתחבא לי אחרי העצים?

אז כתוב, על הנחש

ועפר תאכל כל ימי חייך.

שימו לב מה אומר על זה הגאון.

תשמע מה אומר על זה הגאון מליננה, תכף נגיע לזה.

כתוב בחזל

שלעתיד לבוא

כולם מתרפאים.

כשיבוא המשיח,

חיגרים, סומים, כולם מתרפאים.

מאיפה לומדים את זה?

יש נבואה ביחזקאל.

שם כתוב

שכשיהיה רעידת אדמה

בהר הזיתים,

אז בזוהר הקדוש כתוב שזה יהיה ברדיוס של 45 קילומטר.

אז אני גר בראש העין, אז מישהו אמר לי, תגיד, זה מגיע על ראש העין? אמרתי לו, עד הכניסה.

אז כתוב שיצאו מים חיים

מירושלים,

מהר הזיתים,

ויהיו שני נערות,

אחת לכיוון מרכז הארץ

ואחת לכיוון ים המלח.

אמרתי, על זה אפשר לדרוש את הפסוק

שאמר דוד המלך בתהילים,

על זאת יתפלל אליך

כל חסיד,

אליך לעת מצור, רק לשטף מים רבים, אליו לא יגיעו.

שקריאת שיטבון, שזה לא יהיה בדרך שלנו.

תעבור בצדדים, לא?

אז כתוב שבנהר שיצא מירושלים לכיוון ים המלח, שימו לב,

המים יזרמו בעוצמה כל כך גדולה

שהם יזרמו לים המלח,

משם יעלו לכנרת ומשם לים הגדול.

זה הפך הטבע.

זה צריך לרדת בדרך כלל מטבריה לים המלח.

תשימו לב איזו עוצמה של מים.

הם עולים בעלייה,

יורדים לים המלח ועולים לכנרת ולים הגדול.

שם כתוב

שעוד ידוגו דייגים בים המלח.

שמעתם?

עוד ידוגו דייגים. ביחזקאל כתוב מפורש.

וכתוב שם שיהיו על גדות הנהר עצים,

והיה, כך כתוב שם, והיה פריו

למאכל

ועליהו לתרופה.

ומהעלים האלה של העצים האלה יתרפאו החיגרים והסומים וכו׳ וכו׳.

אומר הגאון מווילנא על זה,

כולם יתרפאו,

חוץ מהנחש.

אומר הגאון מווילנא, הנחש לא יתרפא.

הוא יישאר ככה.

ועופר תאכל כל יום מחייך.

למה?

איך הוא דורש את זה ממה?

הוא אומר, בגלל שכתוב כל ימי חייך.

ועפר תאכל כל ימי חייך.

אז הוא עושה גזירה שווה למה?

למה שאנחנו אומרים בהגדה של פסח.

בהגדה של פסח אנחנו אומרים

ימיך

עולם הזה.

כל ימי חייך לימות המשיח.

אז כל ימי חייך זה לימות המשיח.

אם כתוב ועפר תאכל כל ימי חייך, זאת אומרת שגם בימות המשיח אתה תאכל עפר.

שמעתם?

עכשיו,

מהי קלילת הנחש.

קלילת הנחש,

יש פה שתי קללות.

קללה אחת שכל מה שהוא אוכל הוא טועם טעם עפר.

לא שהוא אוכל עפר.

הוא גם לא טועם, הוא בולע ומקיא את זה.

אבל אין לו את הטעם, את מה שלנו, יש

אפשרות לטעום.

יש לו קללה שכל מה שהוא יאכל,

יאכל ביסלי,

עבר. במבה,

עבר.

כל מה שיאכל, עבר.

זו קללה אחת.

זו קללה אחת.

הקללה היותר גרועה, שימו לב בתוך המילים הללו,

זה שהקדוש ברוך הוא אמר לו, הרי כתוב שחז״ל שואלים,

הרי מזונותיו מצויים לו, אז איפה יש פה קללה?

אם הוא כל הזמן נמצא בעפר וכתוב ועפר תאכל כל ימי חייך,

אז הוא מסודר.

יש לו אוכל כל הזמן.

מה התשובה שחכמינו זיכרונם לברכה אומרים?

שהקדוש ברוך הוא נתן לו את כל המזונות שלו

ואמר לו, לך ממני.

אני לא רוצה שום קשר איתך.

זו הקללה הכי גרועה.

אנחנו, להבדיל, בברכת המזון, מה אומרים?

אלא מידך פתוחה, מלאה, רחבה, עשירה.

ריבונו של עולם, אנחנו רוצים שאתה תתקצב אותנו כל יום.

אל תיתן לנו את הכסף אצלנו.

אתה תדאג לנו כל יום, זה מה שאנחנו רוצים.

שהברכה תבוא מהיד שלך ליד שלנו.

אמר על זה הסטייפלר,

זכר צדיק לברכה,

זכותו תגן עלינו.

הוא אמר שכל אלה שזוכים בפרסים הגדולים,

בלוטו וכדומה,

הוא אמר, זה קיללת הנחש.

למה?

תראה, הרבה אנשים אומרים, תן לי, אני אזכה, אני אסתדר עם זה.

לא מסתדרים, כולם נפלו בזה. רבותי, עשו על זה סטטיסטיקה,

זה משהו מבהיל, מבהיל.

כל אלה שזכו,

או התגרשו, או השתבשו,

או יש להם פרנויה שרודפים אחריהם, או שבאמת רודפים אחריהם,

או הפכו להיות פושטי ידיים בתחנה המרכזית.

מה לא, למה לא הגיעו אנשים שזכו בפרסים האלה? יש אנשים בעלי חובות, למה הוא הפך להיות מהמר?

הוא נהיה בעל חוב יותר מהסכום שהוא זכה.

קיצור, השם ירחם.

אז אומר הסייפלר, זו קללת הנחש. ולמה?

מה זה קשור לקללת הנחש?

שימו לב, רבותי,

כל דבר שבא במכה אחת,

אין בו ברכה.

כל דבר שבא בהדרגה, או.

אבל אם הוא בא במכה אחת, סכנה.

תיקח אור בעוצמה במכה אחת,

בן אדם יכול להסתנוור, להתעוור.

תן לבן אדם חוכמה במכה אחת,

אומר הזוהר הקדוש, לא כל מוחה סבילדה.

הבן אדם יכול להשתבש.

כסף במכה אחת,

שם ירחם.

אתם מכירים את הבדיחה המפורסמת, הישנה,

על אותו אחד שזכה בפרס גדול

של 20 מיליון?

ולא ידעו איך לבשר לו, אמרו, ישלחו פסיכולוג.

אז הפסיכולוג בא אליו

ואמר לו,

שלום,

אני אחד שעושה סקרים, אפשר לשאול אותך כמה שאלות?

אז הוא אומר לו, כן, בבקשה.

הוא אומר לו, תגיד,

אם היית זוכה

ב-5,000 שקל, מה היית עושה?

הוא אומר, 5,000 שקל?

קונה לי קלנועית יד שנייה.

הוא אומר לו, ואם היית זוכה ב-30,000?

או 30,000, הייתי קונה לי איזה אופנוע.

ואם היית זוכה ב-100,000?

קונה רכב.

ואם היית זוכה במיליון?

מיליון, קונה לי בית סוף סוף.

יפה.

ואם היית זוכה ב-10 מיליון?

הוא אומר לו, אבו סענאק,

אם אני הייתי זוכה ב-10 מיליון,

תאמין לי, חצי נותן לך במקום.

רק על זה שבאת, לא הודיע לי.

הפסיכולוג קיבל שבץ לב.

זה עוד שהוא הודיע לו על ה-10.

אז כל דבר שבא במכה אחת, לא טוב.

אז אנשים רוצים לזכות בפרסים הגדולים.

חוץ מזה שצריך לדעת שיש עם זה הרבה בעיות, כל העניינים האלה.

הם נותנים מהכסף הזה לקבוצות כדורגל,

חללות שבת.

מה, אתה שותף לדברים כאלה?

לא לדבר על בעיה של אסמכתה, גזל וכדומה.

יש בזה הרבה בעיות.

ואנשים אומרים, הכול בסדר.

קובייה, עניינים, אשתבע שמות.

חליה בניי לא.

רבותיי,

ועפר תאכל כל ימי חייך נאמר לנחש.

אמרתי פה פעם,

כתוב

לא תיקום ולא תיטור.

מצד שני,

כתוב שכל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם.

אז מה, תלמיד חכם מותר לו לעבור על הלאו שלא תיקום ולא תיטור?

איך זה יכול להיות?

הגאון מוילנה מתרץ

הוא אומר, מה שכתוב

שתלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש,

מדובר על מישהו שהוא פורץ גדר.

כי כתוב פורץ גדר, ישכנו נחש.

מי שפורץ גדר, ישכנו נחש.

מה זה נחש?

נידוי חרם שמעתה.

זה הכלים של הדיין.

לכן התלמיד החכם

נוקם ונוטר עם הנידוי חרם ושמעתה.

כתוב שהנחש

פרץ גדרו של עולם.

אתם יודעים מה הכוונה?

איפה יושב הנחש?

ליד הגדרות.

כמו שכתוב על יצר לפתח,

חטאת רובץ.

מה זאת אומרת?

תשימו לב טוב,

מי שהדברים ברורים לו

והוא עושה הכול בלי שום שאלה, בלי שום ספק,

יצר רע לא יתקוף אותו.

למה?

אין פתח.

הגדר סגורה.

איפה תוקף יצר הרע?

כשאתה מתחיל להסתפק.

כשאתה מתחיל להסתפק, שם היצר הרע,

טרוח, ישר נכנס.

ישר אומר לך, תאמין לי.

ישר הוא מתחיל ב-תאמין לי.

מי שיודע מה הוא רוצה מעצמו ועושה את מה שצריך לעשות בלי שום ספקות,

ספק גימטרייה עמלק.

הספק. הספק הקטן ביותר בלב שלך

זה וחד עמלק שמתחפר לך, מתחפר, מתחפר, ואומר,

ואולי,

ומי אמר,

ואולי כדאי שנבדוק עוד פעם,

ואני חושב דווקא שזה בסדר.

לא, אם לא, הקב' ברוך הוא היה שולח לי בית החיטוט,

היה שולח לי סימן, משהו,

שאני לא בסדר.

איפה שיש הכי הכי משהו, לא בסדר.

לכן, מה אמרו חז״ל?

עשה לך רב.

להסתלק מן הספק.

תדעו לכם שבלשון הקודש

יש כמה לשונות לומר למישהו

לעזוב את המקום.

אדם שעוזר, אדם שמתרחק וכולי,

אבל מסתלק

זה הכי חד, הכי חריף.

מסתלק זה אחת שהולך ולא מתכונן לחזור יותר נגמר.

זהו,

חתך.

זה מה שאומרים חז״ל.

עשה לך רב והסתלק מן הספק.

אל תשאיר שום פתח מילוד.

שום גישה.

ברגע שעשית לך רב, מה שיגיד אמן וקדוש.

עזוב אותי.

מה אני צריך שיהיה צרה, ינכדד אותי. אולי כן, אולי לא.

אולי נחשוב על זה עוד פעם.

מה שיגיד הרב, עזוב אותי.

לכן כתוב, עשה לך רב. מה, אני ממנה דיינים?

למה נקטה המשנה עשה לך רב? הייתה אומרת, לך לרב.

תפנה לרב. מה זה עשה לך רב?

מה, אני עושה רב?

על זה אומרים חכמים.

אם אתה לא תעשה לך את הרב רב,

אתה לא תסתלק מן הספק.

וצריך שזה יהיה רב אחד. הוא עשה לך רבנים.

רב אחד.

ומה שחשוב,

שהוא יפסוק, לא אתה.

יש כאלה שמשתמשים ברב כיועץ.

הוא הולך לשאול את הרב,

ואחר כך הוא אומר, לא, לא נראה לי מה שהוא אמר.

מה הלכת?

בשביל מה הלכת?

סלח הרב זה שאתה מתכופף

מה שיגיד אמן וקדוש.

ואז יש לך שקט נפשי.

אין, כבר לא מבלבל את המוח אחר כך. נגמר.

על אותו כיוון מספרים שהגיע פעם יהודי לחפץ חיים, זכר צדיק לברכה, זכותו תגן עליהם.

ואמר לו, כבוד הרב,

יש לי בעיה בתפילות.

לכסות לי מחשבות,

לא מצליח,

לא מצליח, לא מצליח לכוון.

אומר לו הרב, אם אתה רוצה לפתור את הבעיה,

תיסע לכפר אלמוני,

שם יש יהודי שקוראים לו פלוני,

ותבקש, תגיד לו שאני שלחתי אותך אליו,

ושייתן לך עזרה בעניין.

היהודי שלנו עולה על העגלה,

נוסע לשם,

מגיע,

מבקש בדלת,

לא עונים.

דופק חזק יותר, לא עונים.

עוד, עוד, לא מוותר.

נפתח החלון בקומה שנייה,

ומישהו צועק לו שם מלמעלה, הלו!

אם אתה לא הולך מפה, אבל עכשיו אני שופך עליך מים מלמעלה.

לך מפה!

הוא אומר לו, תשמע, שלח אותי לפה, החפץ חיים, אני לא באתי...

הוא אומר לו, לא יודע מי זה, לא מכיר, לך מפה!

הוא התפלל, הוא אומר, אולי טעיתי בכתובת,

אולי לא שמעתי את מה שהרב אמר.

חוזר לחפץ חיים,

אומר לו, רבנו,

כך וכך היה המעשה.

הוא אומר לו, נו,

אתה אומר לו, מה נו?

הוא אומר, זהו,

בשביל זה שלחתי אותך אליו.

הוא אומר לו, מה זאת אומרת?

הוא אומר לו, רציתי להמחיש לך

איך לא פותחים את הדלת, לי איזה סרור רח.

הוא לא מכיר אותך, למה שיפתח לך?

הוא לא מכיר אותי, אתה אומר לו,

באת מהחפץ חיים, לא, הוא לא מכיר,

לך מפה!

הוא אומר לו, ככה אתה צריך לעשות לי איזה סרור רע.

אם אתה תפתח לו פתח קטן לפתח חטאת רובד.

הוא מחכה רק שתפתח!

אבל אם אתה מלכתחילה, הוא אומר לו, חבל לך על הזמן, אני איתך לא מדבר.

אין לי זמן בשבילך, אני צריך עכשיו לכוון בתפילה.

אז תפוס קודם כל את הברכה הראשונה, אל תוותר עליה.

כן. ולעד איזה לא התפללת בכלל.

ותתאמן, ותתאמן, ותתאמן, לא להכניס אותו. גם אם הוא נדחף,

תגרש אותו, תגיד לו, סליחה, לא רוצה לדבר איתך.

לא לדון במה שהוא אומר, רגע, חכה, אולי, תכף אני אענה לך.

לא רוצה לשמוע אותך בכלל.

יש אנשים שלא יודעים שמותר לעצור בתפילה.

אם יצר רע מפריע לך,

תעצור,

אתה לא חייב להמשיך.

מה, אבל אני לא אספיק.

אתה באת להתפלל או לא אספיק?

תגיד לו, סליחה, לא רוצה לדבר איתך.

זהו.

ואז תמשיך.

בהתחלה הוא יפריע לך הרבה.

כל פעם הוא יגיד לך, רגע, שנייה, אני רוצה להגיד לך משהו חשוב.

לא.

דרך אגב, מי שרוצה לשמוע עצה טובה לכוונה בתפילה,

עצה מצוינת.

מי שבאמת רוצה לכוון כמו שצריך,

יעשה את העצה שלי, ירוויח הרבה.

לפני שאתה מברך את הברכה,

תעצור,

תחשוב מה סיום הברכה כשאתה הולך להגיד אותה.

דוגמה,

חונן הדעת.

לפני ברכת חונן הדעת, סיימת ברכת אתה קדוש,

תעצור,

תגיד במחשבה,

חונן הדעת,

ואז תתחיל.

אתה חונן לאדם דעת.

סיימת את הברכה של חונן הדעת,

תחשוב, הרוצה בתשובה, ואז תגיד.

אתם תראו,

חבל על הזמן,

תפילה אחרת לגמרי.

עליתם רמה,

הסתבחתם.

אתה תראה איך אתה מחובר למילים.

כתוב

שמי שזוכה להתחבר

כל המילים בכוונה, כל התפילה,

מובטח לו שתפילתו נשמעה.

יעני מה, אם פספסנו מילה אחת,

לא מובטח שנשמעה.

יא הולק.

אתם מבינים למה קוראים לזה עבודת התפילה?

זו עבודה.

זה לא אלא...

סיימתי.

תחרות, מי גומר ראשון.

לפעמים אני רואה

מניין

שהם מתפללים בקצב מסוים.

סתם דוגמה, נגיד, תפילת שמונה עשרה,

עורכת להם, נגיד, עשר דקות. סתם דוגמה.

ואתה רואה בן אדם אחרי שלוש דקות סיים את התפילה. עכשיו שבע דקות הוא מחכה להם.

לא חרם על השבע דקות האלה?

הרי אתה עומד עכשיו בפני אבא שבשמיים בבית השם.

אתה כבר עומד לפניו.

הם בלאו הכי לא יתחילו רק עוד שבע דקות.

בשבע הדקות האלה אתה יודע כמה בקשות אתה יכול להכניס?

דבר!

שבע דקות יש לך!

אני לא מבין אפילו מה זה תפילה.

אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ואומר לך, נו, תגיד.

נשמע אותך.

אני מחכה שייסמנו.

לא בזבוז, לא חרב.

אז נסיים בעזרת השם יתברך.

זה קורה גם כן לפעמים.

נכון, אראל?

שהשם יזכה את כולנו,

שנזכה שתמיד התפילות שלנו יתקבלו ברצון.

שהשם יסיר סטן מלפנינו,

מאחרינו.

נזכה בעזרת השם תמיד להיות מחוברים ודבוקים בעבודתו יתברך.

והשם ישרד רכה בכל מעשי ידינו.

זכות ראש החודש הזה.

אמן כן יהיה.

אמן כן יהיה.