נסיון אחרון - אי היהלומים

זרק יהלומים תפס בטטות 

היה אדם מאד עני, אשתו היתה בוכה יום יום,

אמרה לו: 'אתה לא מוצלח, אתה לא מצליח להביא פרנסה לילדים, אנחנו רעבים, אין לנו מה לאכול!'

אמר לה: 'תשמעי, יש רק עצה אחת, את צודקת, אני לא מצליח הרבה לעשות, אבל סבא של סבא שלי השאיר פעם מגילת קלף שיש עליה מפה, והמפה הזאת מציינת אי של יהלומים שנמצא אי שם, צריך לעבור כמה מדינות, יש איזה יבשת, אחריה יש אי שנקרא אי היהלומים. זה עובר אצלנו במסורת הסיפור, אבל אף אחד לא קם ועשה משהו עם זה. אני בלית ברירה לאור המצב אם את מסכימה מוכן לנסות נסיון אחרון לקחת את המפה הזאת ולצאת לדרך'.

נתנה לו את 'ברכת הדרך', הילדים ליוו אותו לפתח, כולם בוכים מורידים דמעות, והאבא יוצא לדרך עם המפה הזאת, שוכר בדרך ספינות, עולה ממקום למקום, ולאחר חודשים רבים הוא לוקח סירה, כמובן בלי שאף אחד ידע את היעד לאן הוא הולך, והוא חותר לכיוון שהמפה אומרת לו.

והנה יום אחד הוא מתעורר ככה בלילה והוא רואה אור עצום, והוא לא מבין, מה יכול להיות האור הזה? זה לא אור של שמש, אבל הוא מסונוור מלהסתכל, וכשהוא מתאמץ הוא לא מאמין. במרחק מאות מטרים ממנו, אי שלם נוצץ, נוצץ, נוצץ באור יקרות, יהלומים. כל האי יהלומים. שטיח של יהלומים. הוא מגיע במהירות כמובן שהוא הצטייד עם סכין, עם את חפירה, הוא רץ מהר לאי - על מה הוא דורך? יהלומים. אין חול, רק יהלומים. מיד הוא ממלא את השקים ביהלומים, עוד שק ועוד שק ועוד שק, כולו מזיע, לא חושב על כלום, לא רואה שום דבר, רק ממלא.

פתאום הוא שומע צחוק. חחחח... הוא מסתובב הוא נבהל. הוא רואה ילידים של האי, אנשים עם חצי גום ערוף עומדים מסביבו וצוחקים עליו.

והוא שואל: 'למה אתם צוחקים עלי?'

אומרים לו: 'מה אתה עושה? מה ההתלהבות הזאת?'

אמר להם: 'זה יהלומים! יהלומים'!

אמרו לו: 'מה זה יהלומים?'

אומר: 'זה יהלומים!'.

אמרו לו: 'סליחה! זה חול, זה החול של האי הזה, זה יש פה בכל מקום איפה שתלך, למה אתה ממהר? אתה רוצה לקחת חול תיקח חול...'

הוא התחיל לפקפק כבר אם הוא נורמלי או לא. כל כך הרבה חודשים בדרך, אולי באמת משהו השתבש אצלו. אבל הוא ידע שהוא בא לפה בשביל מה? להביא דבר שיביא לו הרבה כסף ופרנסה למשפחה,

אז הוא שאל אותם: 'רק רגע, זה לא חשוב? אין לזה ערך?'

אמרו לו: 'לא. זה הנה אתה רואה, מצוי כל אחד יכול לקחת'.

אמר להם: 'מה אצלכם יש לו ערך גדול מאד באי?'

אמרו לו: 'או, חבל שלא שאלת מהתחלה. פה באי הזה לא תמצא תפוחי אדמה. בטטה - אין באי הזה. אם תמצא בטטה - אתה תהיה פרזידנט. הכי עשיר בעיר'.

- 'בטטות? אני באתי לאי בשביל בטטות? ואולי באתי בשביל בטטות, אולי אני כבר לא זוכר אני מטושטש'...

אז הוא החליט לחפש פטטות, אמר להם ואיפה יש פטטות, אמרו לו אנחנו יודעים איפה אפשר, אבל אף אחד לא מעיז להגיע לשם כי זה פחד גדול, מעבר להרי חושך פה שאתה רואה, יש שמה ג'ונגל, יש אבל חיות ושמה לפני מאות בשנים מישהו מצא בטטה. מה הוא נסע את כל הדרך בחינם חודשים רבים? עד הסוף. עבר הרי חושך, חיות, לא חיות, אין ברירה, הוא הולך ממקום למקום כולו מטושטש...

ופתאום באחד הלילות הוא דורך על משהו והוא נופל, מתבונן ברצפה והוא רואה תפוח אדמה גדול. הוא לא מאמין, הוא מתחיל לרקוד משמחה, ומתחיל למלא את השקים בתפו"א, פטטות פטטות פטטות, סוחב את כל השקים האלה, מחכה עד שיהיה חושך גמור, מעלה את זה לסירה וחותר בחזרה מהר בורח מהאי שלא יתפסו אותו. מגיע לאחר חודשים לבית, כמובן שהפטטות בינתיים המצב שלהם לא נשאר טרי והן היו מסריחות עם תולעים משהו איום ונורא...!

הוא דופק באמצע הלילה לאשתו: 'אשתי! אשתי, תפתחי'

פותחת לו את הדלת, רואה את בעלה, מחבקת אותו,

- 'איפה אתה?'

הוא אומר: 'אנחנו עשירים! תפתחי תפתחי',

פותחת את הדלת הוא מכניס וגורר את כל השקים, נכנסים לבפנים, אשתו הולכת להתעלף מהריח,

- 'מה זה? אוף אפצ'י אפצ'י...'

כל הילדים סחרחורת, לא יכולים.

- 'מה זה? מה הבאת?'

הוא פותח הוא אומר לה: 'הבאתי פטטות, פטטות'.

אמרה: 'בעלי השתגע! פטטות?! כל המטבח מלא פטטות, הלכת חודשים להביא לי פטטות, מה אתה נורמלי?...'

הוא אומר לה: 'מה? לא?! לא הייתי צריך להביא פטטות?'

היא אמרה לו: 'מה פתאום. אמרת אי של יהלומים!'

הוא שמע: 'יהלומים' - התעלף!

היא מסכנה אמרה: 'לא בעל, לא כסף, עכשיו פטטות מסריחות, לך תוציא את זה, עכשיו תזרוק...'

לוקחת את הילדים בלילה, איזה בושות, איזה בושות. לוקחת שופכת את כל הפטטות בחוץ, מחזירה את השקים, טוב לפחות שקים שישאר מזה. מחזירה את השקים, שוטפת אותם באמבטיה, וכשהיא הופכת את השקים ושוטפת אותם פתאום נופלים כמה אבנים טובות - יהלומים.

והיא צועקת: 'איזה חכם! איזה חכם, איזה חכם בעלי, איזה חכם'.

היא מעירה אותו. היא מעירה אותו ואומרת לו: 'חכם שלי! מתוק שלי...' אייי ז'טם, ווי.

הוא מתעורר, והוא שואל אותה: 'מה קרה? קודם הייתי טיפש, עכשיו נהייתי חכם, אני כבר לא יודע מי חכם מי טיפש, אולי את אולי אני?'

היא אומרת לו: 'אתה כזה חכם! איך עלה בדעתך להחביא את היהלומים בתוך בטטות שלא יתפסו אותך, איזה חכם אתה'.

הוא רק שמע את זה התעלף עוד פעם. היה לו שקים מלאים יהלומים, הוא שפך אותם בגלל שכמה ילידים באי צחקו עליו, 'חחח...' שפך את הכל הלך לחפש בטטות...

ככה אנחנו נראים. שלחו אותנו מן השמים לרדת לעולם הזה. אמרו לנו לפה להביא יהלומים, להביא מצוות, כל מצווה זה יהלום, כל מצווה זה שכר לנצח. ואנחנו מגיעים לכאן וגודלים קצת, עד בר מצווה פחות או יותר אנחנו בסדר, ואחרי זה באים כמה ילידים

ועושים לנו: 'חחח... איזה שטויות, מה מצוות? מה יצא לך ממצוות? לך תעבוד, תרוויח, תהיה מלך, תסע, תאכל, תשתה, תיהנה, מה אתה מבזבז את החיים שלך מצוות מצוות...'

ואנחנו הולכים עוזבים מצוות ומחפשים בטטות. הבלים, שטויות, רצים ממקום למקום. אחרי 120 שנה אנחנו נגיע למעלה,

וישאלו כל אחד: 'תגיד לי! מה עשית למטה? שלחנו אותך הבאת משהו?'

אז הוא יביא שקים, מה יש בשקים? כלום! כלום! כלום! כלום! הבלים, הבל הבלים. אבל כשינערו לו את השקים בתוך השקים של ההבלים, ימצאו כמה מצוות שהיו לו מפעם לפני שהוא שפך את הכל ועזב את הדת, ועזב את התורה, ועזב את המצוות, לפני שהוא שפך את הכל, נשאר לו עוד כמה יהלומים.

ואז יגידו: 'אה, איזה חכם! בא תראה כמה שכר תקבל עכשיו על כל יהלום כזה, על כל מצווה!'

כל מצווה ומצווה אם ישלמו לאדם את כל העוה"ז בשכרו - לא שילמו לא מאומה על המצווה. כיון שמצווה זה דבר נצחי רוחני, והעוה"ז זה גשמי וזמני. ז"א כל העולם כולו - כמה אתה יכול להיות בו? מאה שנה? מאה עשרים שנה? אחרי זה אתה הולך, אין לך ממנו כלום. מה נשאר? כלום. עשית מצווה - השכר שלה הוא לנצח. לנצח.