מנהיגות - חלק נז - הצעד הראשון למנהיגות | הרב אמנון יצחק

הצעד הראשון למנהיגות 

מנהיגות חלק נז' | מהו הצעד הראשון למנהיגות? | אחריות בונה מנהיגות, אחרי שנוכחנו ללמוד בשיעורים הקודמים, לדעת כי אדם ישנו עם כוחות עצומים ויכולות אדירות! ויכול לצמוח לאדם גדול בתורה וביראה, גם נוכחנו לדעת שנתנת לו הבחירה להוציא את הכוחות לפועל מהכוח, ויכול להשיג כל אשר יחפוץ, עכשיו אנחנו מגיעים לשלב הראשון: איך בונים מנהיגות? בניית המנהיגות פירושה: לקיחת אחריות! אחריות המשמעות, שעליו לסדר את הענין! אם הוא לא יעשה זאת, אף אחד בעולם לא יעשה זאת! הדבר מוטל רק עליו, והוא זה שצריך לעשות זאת, זה מנהיג, לא מטיל על אחרים, יודע שהאחריות נופלת עליו, הוא מסדר את הענינים, והוא צריך לעשות זאת. 

לקיחת האחריות, היא היסוד של כוח הבחירה שניתן באדם, מכיון שהפעולות מסורות בידיו, על כן הוא זה שישא בתוצאות. כמו שכתב הרמב"ם בפרק ה' מהלכות תשובה הלכה ב': "וכיון שכן הוא" הכוונה שהבחירה ביד האדם "נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו" לאדם יש בחירה; חטאת? אתה הפסדת את עצמך! אתה לא יכול להאשים אף אחד אחר. וכתב עוד בהלכה ד': "לפיכך דנים אותו לפי מעשיו" וזוהי המשמעות המעשית של כח הבחירה בחיי המעשה; לקיחת אחריות, זהו הצעד הראשון בדרך למנהיגות. בכל הרבדים של מנהיגות; אם זה מנהיגות אישית, ואם זה מנהיגות ציבורית, הבסיס: לקיחת אחריות. 

על האדם לומר לעצמו: "אני זה שצריך לבחור וליישם! משום שאני זה שאשא בתוצאות!" השאלה הרלבנטית בהקשר זה: "האם אני לוקח אחריות על החיים שלי? האם אני לוקח אחריות על בני ובני ביתי? האם אני לוקח אחריות על כל עם ישראל?" אם התשובה: "כן!" מדובר פה במנהיג! כך שלמעשה מהטרה שעלינו להציב לעצמנו, היא להגיע למצב בו נוכל להשיב: "כן!" על השאלה הזו. 

דוגמא: המינוי של יהושע בן נון למנהיג עם ישראל על פי חז"ל, מעניק לנו דוגמא ללקיחת אחריות כמפתח למנהיגות, כתוב במדרש: שעם ישראל היו למדים תורה בכל יום מפי משה, אהרן והזקנים, כולם היו מתאספים באוהל ללמוד תורה, וחוזרים הביתה לעת ערב לאכול ולדון בסוגיות שנלמדו. זמן רב אחרי שכולם חזרו הביתה, יהושע בן נון נשאר לארגן את הספסלים והכסאות, להשליט סדר וניקיון בבית מדרש, היה לו חשוב לוודא: שלא יגרם ביטול תורה בבוקר! על פניו זה נקרא אצלנו "איש תחזוקה" אדם שמנקה מפני שאין לו דבר אחר לתרום לעם, אז הוא עושה את זה, מסדר קפה עושה זה - זה איש תחזוקה, אבל זאת טעות! 

שלמה המלך אמר: "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ" (משלי כז יח) מי ששומר על התאנים, ולא נותן להם להתליע, מוריד כל יום מה שצריך לפני שיתליעו, אז הוא יזכה לאכול את הפירות נֹצֵר שומר את התאנה הוא יֹאכַל פִּרְיָהּ, אדם אכפתי, שלוקח אחריות, ולא דואג למעמד שלו, אדם כזה מתאים להיות מנהיג שיהיה של עם ישראל, וככה היה עם יהושע בן נון אחר פטירתו של משה רבינו, הוא היה המנהיג שהנהיג את עם ישראל והכניס אותם לארץ. היו יותר גדולים ממנו בתורה! כבר אמרנו, אבל הקב"ה אמר עליו, מה שאמר שלמה המלך: נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ.

תארו לעצמכם: שאתם נכנסים לאיזה גלריה של אומנות, וכל ציור עולה שמה הון רב! ואנשים עשירים ומכובדים משוטטים בתוך הגלריה, לא מזהים מי בעל הבית, ופתאום צינור התפוצץ בקיר! ומים התחילו לפרוץ, כולם מביטים, לא יודעים מה לעשות? והנה ניגש אחד מתוך הקהל משיל את החליפה בזריזות מפשיל שרוולים ומתחיל לנסות לתקן את הצינור, כולו נשטף במים! ועכשיו ברור לכולם: שזה בעל הבית! למה? כי זה אכפת לו! זה שלו, הוא לוקח אחריות, מה, הוא יעמוד יסתכל? הלך לו כל הציורים! הלך כל הכסף! הוא לוקח אחריות, מפשיל שרוולים מתלכלך, לתקן את הצינור למנוע נזק למוצגים היקרים! 

נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, המנהיג; זה אדם שחושב על הצרכים של עם ישראל, לא על הצרכים של "פייזר"... הוא חושב על המהומה שעלולה לשרור מחר בבוקר; כולם יחזרו ללמוד והכסאות לא יהיו מסודרים! 

ה'בנט' הטיפש הזה! יש שריפה כל כך גדולה!! והוא מחכה יממה שלימה! עד שצריך להזעיק כבר 5 מדינות שיבואו לעזור כי הוא לא יודע להתמודד! יורים טילים ועכשיו הוא יצטרך להגיב, כל דבר שהוא רק נוגע - רק מקלקל! ספרים - הוא יודע לכתוב - כי זה מביא כסף, אבל לעשות מה שהוא כתב בספר? הוא לא יודע! זה מנהיג זה?! והוא צועק כל היום! והוא מתעצבן, כי לא שומעים לו! מי ישמע לך? אתה טיפש! מי ישמע לך, אז לא שומעים לו, אז הוא צועק על 'שאשא' והוא צועק על זה, צועק, כל הזמן צועק, צועק! בושה וחרפה!! אין לו עוד הרבה זמן... 

השימוש של משה רבינו, והטיפול בצרכי עם ישראל, יהיו אשר יהיו, אלו בדיוק המעשים שהפכו את יהושע בן נון למנהיג הבא הגדול של העם היהודי! גם שימש את רבינו, וגם טיפל בצרכים של עם ישראל. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו" (במדבר כז יח) כך הוא הפך למנהיג של עם ישראל אחרי משה רבינו, וכך זה היה בכל הדורות; אלו שלקחו אחריות ופעלו, הם אלו שהפכו למנהיגים. אמנם אין להשוות, אבל "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר" (שמואל-א טו כט) התורה היא נצחית! 

לדוגמא; חסידות סאטמר, גור או ויז'ניץ הם היום חסידויות ענקיות לתפארת! אבל מי שמכיר את ההיסטוריה יודע: שהם התחילו מאפס! וסאטמר לדוגמא, כשהרב'ה הגיע לאמריקה, הוא ברח מהשואה! הצליחו להוציא אותו משמה, העלו אותו לרכבת, ואמרו לו החסידים שלו: "שיוריד את הזקן!" כי אם יזהו אותו עם הזקן – אז ה' ירחם! יגזרו עליו מוות!! הוא לא הסכים להוריד את הזקן, אז מה הוא עשה? יש תמונה מזה! הוא עטף את כל הראש שלו בתחבושות, רק העינים היו בחוץ כאילו הוא פגוע ראש! ולא הוריד את הזקן!! וככה הוא נמלט משם. 

והגיע לאמריקה, הוא הגיע לאיפה שכיום יש את העיר 'מונרו' הוא התרחק מהישוב, לקח מקום ביערות, היו לו איזה 3-5 משפחות שהיו איתו בסך הכל! והיום זה עיר גדולה בישראל!! לא יאומן כי יסופר! יש שמה עשרות אלפים של משפחות, מה זה? סאטמר זה הקהילה כי גדולה שיש בעולם היום! זה הכל התחיל מאדם אחד שקיבץ כמה אנשים, הראה את הדרך, מנהיג! ולאט לאט באו אליו עוד ועוד ועוד. איך נהיה בני ברק? אותו דבר, החזון איש ישב פה בחולות לבד באיזה צריף, והתחילו לבוא - נהיה היום 190,000!! ככה זה עובד! 

אז זאת אומרת, בסאטמר, כשהגיע הרבה' לאמריקה, היה צריך לעמוד בחוץ לחפש מנין! לא היה אז מציאותי ללכת עם שטרימל ברחוב בשבת, והוא החל לעבוד ולהפיח רוח חיים בנשמות של האודים המוצלים מאש! ואט אט בנה את חסידות סאטמר. את הרבי הבית ישראל מגור, שבשנת תשח' הגיעו שני יהודים בחג שבועות לגור, הדבר נחשב: שני יהודים שהגיעו - להישג אדיר! 'הגיעו שני יהודים...!' אולם הבית ישראל החל לעבוד יומם ולילה לקרב עוד יהודי ועוד יהודי וכך צמחה החסידות גור הכי גדולה בישראל! 

מימדים ענקיים, גדולי ישראל אלו, נעשו למנהיגים משום שהם לקחו אחריות על עם ישראל! הם החליטו: לשקם את היהדות מחדש! הם לא נרתעו מכל מיני 'לוחשים מיואשים' שטענו: "שאין סיכוי לכך! מה שהיה - כבר היה, הכל הלך בשואה! לא נשאר כלום..." אבל הם? האמינו בבורא עולם שהוא כל יכול! והאמינו בנצחיות עם ישראל, והאמינו בהבטחה: "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (דברים לא כא) ונלחמו – והצליחו! האמונה, היא שהעניקה להם את הכוח והחזון, היא שגרמה להם לפעול מתוך וודאות מוחלטת: שהיהדות תפרח ותשגשג במלוא תפארתה! הם ראו זאת כבר בעיני רוחם, את כל מה שאנחנו רואים היום? הם ראוי לפני! 

הם הבינו: שעם עמל והשקעה - יצליחו בגדול! זה הסוד של כוחו של מנהיג, כפי מידת האחריות שהאדם מקבל על עצמו, כך היא מידת ודרגת המנהיגות שלו, וכך מידת הכוחות שביכולותו להוציא מן הכוח אל הפועל; אם הוא מקבל אחריות רק על עצמו - הוא יהיה מנהיג על עצמו! 

חשוב להדגיש: שגם זה כבר מדרגה! הרבה מאוד אנשים לא לוקחים אחריות על עצמם כלל! הם רק נגררים! וכן בשאר הרבדים של המנהיגות, הם סומכים על המוסדות בנוגע למנהיגות משפחתית וכן הלאה, זאת אומרת שהמוסדות יתקנו להם את הילדים, וישפצו את המשפחה וכו' וכו', ולכן אל להם להתפלא אם הם יגלו ביום מן הימים: שהם לא מגיעים להישגים שהם יכלו להגיע אליהם! ויכול להיות שהפקירו את הילדים, והם גם התדרדרו! אם הוא מקבל אחריות על בני ביתו וילדיו - הוא צריך להיות מנהיג לבני ביתו וילדיו! 

אם הוא מקבל אחריות על כל עם ישראל - הוא יהפך להיות מנהיג של כל על ישראל! כי מנהיגות לא מבוססת ב'מינוים' אלא 'קבלת אחריות, ופעולות מנהיגותיות הנדרשות!' מנהיגות אמיתית, היא מוגדרת כפעילות ולא כתכונה או כאוסף כישורים ותכונות, מנהיגות היא פעילות לשם הובלת קבוצה ולניהול שינוי! מנהיגות, היא פעילות של הנעה והתקדמות של המונהגים בתורה ועבודת ה'! התקדמות, זע הנעת יכולת ההסתגלות של בני אדם להתמודד גם מול בעיות קשות! תוך שגשוג!! ככל שהפעילות רבה יותר – כך המנהיגות מתעצמת! תחזרו על הקטע הזה כמה פעמים, ותבינו: מה קורה פה בקפ"ז (קהילות פז)! 

וכך ביאר הג"ר חיים שמואלביץ זצ"ל באחת מהשיחות המחכימות בנושא האחריות: "אחריות, היא אמת המידה של האדם, לכן, למלך יש את המעמד הגבוה ביותר בעם ישראל! משום שהוא מקבל על עצמו את האחריות הרבה ביותר על כלל ישראל! אבל רמה זו של אחריות, אינה מוגבלת לאלה ש'המליכו אותם באופן רשמי' אלא כל אחד יכול לקבל על עצמו אחריות, ולהיות מנהיג! הוכחה לכך: אסתר המלכה, שכן יש לה הבין: כיצד יכלה אסתר להורות למרדכי, שהיה גדול רבני הדור, ראש הסנהדרין! איך היא קובעת לו: "לקבוע צום בפסח!" בפסח, 72 שעות לעשות צום?! 

האם זה היה המהלך הנכון? אם זה היה מהלך נכון, אז למה מרדכי לא יזם אותו? התשובה היא: כי הפסוק במגילת אסתר אומר: "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת" (אסתר ה א) הכוונה לא לבגדים שהיא לבשה, אלא לכל המהות שלה, אסתר לקחה אחריות על עצמה - לרווחת עם ישראל! ובכך השיגה מעמד של מלוכה, לכן התאים לה לקבוע צום ולהורות למרדכי: להוציא זאת לפועל! גם אנחנו עשינו צום 3 ימים (ערב פורים תשפא') – וביבי ירד! 

זה היה אף סוד מנהיגותו של משה רבינו! על אף שאין לנו כל מושגים במשה רבינו, במנהיגותו, אבל 'תורה היא וללמוד אנחנו צריכים' על הלידה שלו מספרת התורה: "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא" (שמות ב ב) בהמשך מספרת התורה, על השהות שלו ביאור, ושבִּתיה בת פרעה הצילה אותו! אולם לאחר מכן משה בורח ונעלם לשמונים שנה! אך פסוקים בודדים לאחר מכן מופיע משה רבינו כשהוא כבר בן 80 – זקן! והוא זוכה להתגלות נשגבה בסנה, והקב"ה מתגלה לו "בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" (שמות ג ב) והוא נבחר להיות מושיען של ישראל! 

לכאורה, צריך להבין: כיצד זכה משה רבינו להיות השליח של הקב"ה להוציא את עם ישראל ממצרים? וגם להוריד לעם ישראל את התורה מהשמים! וגם להוליך אותם ולהנהיג אותם במדבר 40 שנה! מה הוא עשה במשך 80 שנה, שהביאו אותו לגדלות נשגבה עד שהוא זכה להבחר להושיע את ישראל? התורה מגלה לנו את סוד המנהיגות של משה רבינו: 3 סיפורים היא מספרת על משה רבינו, שלכולם יש מוטיב מרכזי אחד; סיפור ראשון: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב יא-יב) זה סיפור אחד. 

סיפור שני: "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ. וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה" (שמות ב יג-טו). הסיפור השלישי: "וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר. וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם" (שמות ב טו-יז). 

לכל הסיפורים האלה מכנה משותף אחד: למשה רבינו אכפת!!! מהאחים שלו, הוא לא מתעלם ממה שהוא רואה, הוא לא אומר: "זה לא נוגע לי! מה אכפת לי? מה אני צריך להסתבך? מה מענין אותי? שיסתדרו..." בידיש אומרים "יסידו"... לכן הוא יצא מבית המלכות שבו הוא גדל באושר ובעושר, בשלום בשלוה, כשהוא מוגן מכל הגזירות שנחתו על עם ישראל! ולמה הוא יוצא החוצה? לראות בסבלם של אחיו המעונים! ולבחון: מה ביכולות ולעשות להקל מעליהם? 

וכשהוא רואה את העוולות שנעשו ליהודים, שהם לא מכיר אותם באופן אישי! והם גם לא קרובי משפחה שלו, 'סתם יהודים' היה אכפת לו! הוא לא שתק!! הוא לא נאנח, הוא לא חיפש מישהו אחר שיעשה את העבודה, הוא לקח אחריות! אזר אומץ, תפס יוזמה, ופעל לתקן את העלוות. משה רבינו ידע היטב: שהדבר עלול לגבות ממנו מחיר אישי כבד! של בזיונות, וטרוניות, ואפילו סכנת חיים! אבל הוא לא נרתע, אלא פעל באומץ כדי להציל, להקל את סבלו של יהודי בלתי מוכר - זה מה שעשה את משה רבינו למנהיג של עם ישראל! כי מי שאכפת לו באמת מעם ישראל, ומוכן לקחת אחריות: להלחם ולהסתכן למענם - הוא ראוי להיות מנהיגם! 

כך כתב רבינו חיים ויטאל ב'שערי קדושה': "ולא זכה משה לכל מעלותיו - אלא שהיה אוהב לישראל ומצטער בצרתם! כמו שאמרו ז"ל על וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, ועל הפסוק שאמר בעצמו: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא" (שמות לב לב) הוא מוכן למות בשביל כל ישראל! הוא מוכן "שימותו אלף כיוצא בו, לא תיפול צפורן אחת מציפורנן של ישראל!!" הוא לא מוכן חס ושלום להצעה שה' אומר לו: "שהוא יעמיד את עם ישראל ממנו!" הוא לא מוכן, ולכן "משה רבינו שקול ככל ישראל!" ככתוב בישעיה: "וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ" (ישעיה סג יא) מֹשֶׁה זה עַמּוֹ, הוא ועמו אותו דבר! לומדים מדבריו הקדושים של המהרח"ו: כיון שמשה רבינו לקח אחריות על כל עם ישראל - לכן זכה להיות המנהיג של כל עם ישראל! 

זהו סוד המנהיגות של כל מנהיג בעם ישראל במשך כל הדורות! כמו שכתב הרה"ק ר' שלמה מראדמסק זתע"א בספרו 'תפארת שלמה' וכך הוא כותב: "דהנה כבר ידוע מעלת משה רבינו עליו השלום, שהיה זוכה להיות מנהיג הדור, מפני שכל ימיו נתן לבו ונפשו עליהם להצטער בצרת ישראל! עד שמסר נפשו עליהם!! כמו שנאמר: "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" וזה שאמר: "וַיִגְדַּל הַיֶּלֶד" (שמות ב י) ואח"כ כתוב: "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו" (שמות ב יא) פירש רש"י: "הראשון וַיִגְדַּל הַיֶּלֶד לקומה, והשני וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה לגדולה!" 

הכונה של רש"י בזה: כי מפני כן זכה לגדולה - מחמת שיצא אל אחיו, והיה נותן נפשו וליבו עליהם, וכל אחד בעיניו כאחיו ממש! וזה שכתוב וַיֵּצֵא שהיה מוכן למסירות נפש! כמו שכתוב בשיר השירים: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ" (שיר השירים ה ו) וזה שכתוב, דוד המלך כתב ככה: "שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא" (תהלים פו ד) זאת אומרת זה היה שמחתו שהוא היה מוכן למסור נפש עבור כלל ישראל. תנה יָדְךָ בִּי - וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ?! (ע"פ שמואל-ב כד יז) וכן ראוי להיות כל מנהיג! כל מנהיג הדור, ובזה יכול להמשיך עליהם רחמים וחסדים! בזכות שהוא נותן לבו עליהם. 

א"כ המנהיגות זה לא תכונה שמקבלים בתורשה, אף אחד לא נולד מנהיג! ההפך! בתוך כל אחד ואחד יש את כל הכוחות והכישרונות הנחוצים כדי להיות מנהיג! השאלה: אם הוא יוציא את זה לפועל או לא? תלויה רק בו! אם הוא יכאב את הכאב של ישראל, ויכאב את צער השכינה, יקח אחריות ויפעל - הוא יהיה מנהיג! "ומעשה אבות סימן לבנים" ו"צריך כל אדם לומר: "מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי?" כך רואים לאורך כל ההיסטוריה היהודית והעולמית, מנהיגות נבנתה מכוחה של אכפתיות! מכוחה של אחריות!! מכוחם של מעשים בלבד. 

גם במדבר, גם כשאין להם כלום, המנהיגים פועלים כפי יכולתם, לוקחים אחריות כלפי עצמם וכלפי אחרים. כשבנה האדמו"ר מבאבוב ר' שלמה את חצירו בארצות הברית, הוא התחיל מאפס ממש! סיפר לי אחד מהחסידים, בחור יתום ניצול שואה: "שהגיע אחרי המלחמה באוניה לאמריקה, אל נמל אלי סאיילנד, כי מיד עם הגיעו, ניגש אליו יהודי ושאל אותו: "כיצד אני אוכל לעזור לך?" הבחור השיב: "שאין לו כלום! לא כסף לא משפחה כלום ממש!!" והיהודי השיב לו, אמר לו: "ובכן מהיום אנחנו ההורים שלך! אנחנו נדאג לכל מה שתצטרך!!" מי זה היה האיש הזה? זה היה אדמו"ר ר' נפתלי מבאבוב, שהביא אותו לאביו ר' שלמה, והוא זה שדאג לו לכל צרכיו, וגם הכניס אותו תחת החופה בכבוד! עד שהקים משפחה לתפארת. 

ככה קרב האדמו"ר עוד יהודי ועוד יהודי מבלי שימוש בכוח, ובכתר האדמו"רות, אלא בכתר המנהיגות האישית! שהיא נבעה מאכפתיות לכל יהודי! את אותם יהודים שבורים, כלל לא ענין: האם הוא אדמו"ר או לא? הם פשוט רצו אוכל ובגדים! הם רק רצו לחיות, להשתקם, לבנות חיים מחדש אחרי השואה! והוא זה שהחיה אותם! הוא בנה אותם, הוא עזר להם להשתקם, וקרב אותם לעבודת הבורא! מהיהודים הללו שהוא אסף, נולדה וצמחה חסידות באבוב המפוארת! ואכן, ר' שלמה מבאבוב היה הרבה' של כלל ישראל, כל יהודי שהיה צריך עזרה, ידע שהוא הכתובת בכל תחום, וביכולתו לעזור ולסייע. 

כך ביום מן הימים שמע הרבה': "שישנם המוני יהודים שנותרו במזרח אירופה חסרי כל! לא היה להם אוכל, לא היה להם ביגוד מספיק, אפילו לא מחסה, מרוב מחסור לא מעט מהם שקעו בדיכאון עד ששקלו 'לאבד את חייהם בידיהם' רח"ל! רבים מאותם יהודים, ביקשו להגר לאמריקה, אבל התעוררה בעיה! האמריקאים לא הסכימו לקבל 'פליטים חסרי כל' שיפלו עליהם למעמסה כלכלית - אדום! אדום, אדום. הדבר מאוד כאב לרב'ה! והוא חשב: "מה עליו לעשות?" 

באותה תקופה יו"ר הועד האחראית על ההגירה לאמריקה, היה סנטור יהודי בשם בלום, והוא היה ידוע 'כשומר חוק' בשום אופן לא ניתן לשכנע אותו שיסטה מן החוק היבש אפילו כמלא זרת! כל הפונים אליו בענין הפליטים באירופה, אמר: "אין בידי לעזור! זה החוק, אסור להביא פליטים" בכל זאת הרב'ה החליט: "לעשות את שלו!" קבע פגישה, אחרי מאמצים רבים בוואשינגטון עם הסנטור, והוא הגיע אל העיר יום לפני הפגישה, לא היה לו מקום לישון! נכנס לבית הכנסת המקומי וישן שם, לא קשה לתאר איך הוא נראה בבוקר למחורת... כשהגיע לפגישה אחרי לילה שלם שישן בבית הכנסת עם הבגדים. 

אולם הוא לא חשב על כך, המתין בכליון עינים לפגישה שהקדישו לו: "5 רגעים בלבד!" כשנכנס אל החדר, הסנטור אפילו לא העיף לעברו מבט! רק לאחר מספר רגעים, הרים את הראש ושאל אותו: "מי אתה?" באותו הרגע הבין הרב'ה, כי אם יאמר את האמת - הוא יזרוק אותו מהחדר תכף ומיד! לפיכך בזכות הרצון העז לעזור ליהודים זכה לסיעתא דשמיא! ואל פיו הכניסו מהשמים את המילים הבאות: "הגעתי, בכדי לומר לך: "שאני פורע חוק!" – 'מתנגד חיסונים!!...' אמר הרב'ה כך, והצליח במילים הספורות האלה, להצית את הסקרנות של היושב ממול. מי בא ואומר דבר כזה?! לסנטור שומר חוק! מה זה הדבר הזה? 

"וכעת" המשיך הרב'ה ואמר: "אני מגיע ממקום בוא החוק המקומי קבע: "כי יש לשלוח את כל היהודים לאושוויץ! להעביד אותם עבודת פרך!! וכשהם כבר לא יהיו מסוגלים לעבוד - להשליך אותם למשרפות!!! החוק אסר גם על יהודים לברוח ולהתחבא, ולגנוב אוכל, או לעזור אחד לשני - את כל החוקים הללו הפרתי!!! בזכות זה אני עומד לפניך! כעת ברצוני לשאול שאלה אחת: "האם אתה גם מוכן להצטרף אלי ולהפר חוקים? אני יודע שהחוק בארצות הברית אוסר להכניס פליטים למדינה! אבל החוק הזה גורם לאנשים למות!" – 'החיסונים גורמים לאנשים למות!...' 

"והוא גורם לכך, שלאנשים לא יהיה עתיד! ילדים קטנים יגוועו ברעב! זה חוק אכזרי שצריף להפר אותו!" סיים הרב'י בזעקה ופרץ בבכי!! כשהצליח להרגע לבסוף, הרים הרבה' מבאבוב את עיניו וגילה שהסנטור בלום מביט בו מהורהר, ואז קם הסנטור הנכבד מכסאו, לחץ את ידו של הרב'ה ואמר: "אני מצטרף אליך!" והוא דאג לדרכונים עבור היהודים! ואפילו אסף כספים, והפעיל כשרים כדי להכניס המוני יהודים לאמריקה!! איך קרה הנס? 

הנס קרה מיהודי אחד! שקוראים לו 'האדמו"ר מבאבוב' אלא, משום שכאב לו כל כך על מצבם הנורא של האחים שלו היהודים באירופה! ורצה כל כך לעזור להם, עד שהרצון הזה פתח את ליבו וגרם לו לקחת אחריות: 'לתפוס מנהיגות' אבל לא פחות חשוב מכך, הרצון שלו הצליח לסחוף את הסנטור האמריקאי! ולשחרר אותו מההרגלים של החשיבה המקובעים שלו! ולכבוש את רצונו 'להיות נאמן לחוקים ולכללים...' זה בדיוק כוחו של מנהיג! הוא יודע: "שאין דבר שעומד בפני הרצון!" ומתוך כך הוא פועל, וכך נעשה הרב'ה ר' שלמה מבאבוב למנהיג. 

כך נוצרו כל המנהיגים היהודים לאורך כל הדורות, רק מכח כאב ואכפתיות, מכח אחריות והמנהיגות שלהם כלפי הציבור, אמנם במהלך המנהיגות, מתגלה לא פעם כשרון כזה או אחר, אולם לכל אחד יש כשרונות נפלאים! ויכולות עצומות!! המנהיגים, הם אלה שבכח מעשיהם מוציאים את הכישורים שלהם מן הכוח אל הפועל! עכשיו נשאלת השאלה להיום: "האם אתה רוצים להיות מנהיגים; על עצמכם? על בני ביתכם? או על כל עם ישראל?" - הכל תלוי בכם!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל [email protected]