הספדו של ר' דוד חבר שיחי' על ר' חיים נגר ז"ל

קשה להתחיל לדבר על רבי חיים. 

רבי חיים, אני והוא מכירים מעל חמשים ושנים (52) שנה, אבל מכירים 52 שנה, אחים בנפש. 

לפני איזה שלושה (3) חודשים, חיים שואל אותי: "אתה זוכר איך התחלנו להיות חברים, חברים? (ממש)". 

אמרתי לו: "לא, חיים, אני לא זוכר". 

אמר לי: "אני אזכיר לך. היינו בשכונה, הרבה חבר'ה, וכולם חברים, אבל איך נקשרנו?". 

אבא שלי ז"ל, היה לו חנות מכולת בשבזי, והוא היה חולה. באתי לחיים, 

אמרתי לו: "חיים, אתה יכול לבוא לעזור לי במכולת?". 

הוא עזר לי, שלושה (3) או ארבעה (4) ימים, הוא אמר לי, ומאז, החברות שלנו נקשרה בלב ובנפש! זה חברות של אמת, חברות של בשעת צרה, בשעת שמחה. 

חיים הרבה פעמים נתן לי כוחות בחיים, להתקדם קדימה. ואני לא אפרט אותם. אבל הרבה כח הוא נתן לי. 

וגם זה היה להיפך, כשבתו רחל אמרה לי: "אני זוכרת שהיית בא, לוקח את אבא, שהיה כואב לו הגב, לטיפולים". חברות כזאתי', קשה, קשה לי גם לדבר. 

כתוב (קהלת ז א): "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ", הפסוק הזה נאמר על חיים. ה

וא לא רב, אבל אני אומר לכם, 'אבד חסיד מן הארץ!' אבד חסיד מן הארץ! אדם שכולו חסד, נתינה, אהבה, אוהב תלמידי החכמים, הכרת הטוב למורו ורבו, רבי אמנון - שיחיה לחיים טובים וארוכים. אתם לא יודעים כמה אהבה היתה לו לרב, זה משהו מדהים! 

הכרת הטוב, הכרת הטוב: 'הוא החזיר אותנו בתשובה, הכרת הטוב!' 

אין לכל אחד את זה. אין לכל אחד את זה. 

רבותי! הוא כל חודש היה מפריש לתלמידי חכמים, ראשון לחודש, הוא היה רואה, הבן אדם לא עבר, הוא מסתכל דרך המרפסת, יום יומיים. הוא לא יכל לרדת. 

הוא התקשר אלי: "ר' דוד, תעשה טובה, תיגש אליו, תתן לו, ואני אחר כך אתן לך". 

בבית חולים, מצב על הפנים: "דוד אל תשכח לתת לו". 

יום רביעי זה, האחרון, שאלתי את צילה: "את יודעת אם הוא נתן?", 

אמרה לי: "לא, ללכת לתת לו". יקי (דייקן).

 הם עברו דירה לפה, והוא אמר לרחל בתו: "תחפשי לי את הזה עם המסמכים, הזה". 

מה זה? כל מה שהוא נותן, הוא רושם. 

אמר לה: "זה רק מה שאני לוקח אתי!". 

כמה גדלות הייתה לבן אדם הזה, כמה חסד; היה הולך לחנות ירקות, היה לנו שמה זה של מסטיקים, הוא אמר לזה ששם את זה, 

הוא אומר לו: "כמה כסף אתה רוצה?"

- "לא רוצה כסף". 

הביא חבילה מסטיקים גדולה. כל הילדים, מזמור תהלים – מסטיק. ברכה – מסטיק. כל יום היו בשתים עשרה וחצי (12:30) מתייצבים. 

אהוב - בצורה לא רגילה! אין אדם שלא אהב אותו. זה מדהים, אני עברתי הרבה בחיים, אני לא ראיתי כזה דבר. אין אדם, זה מילד קטן עד לאדם הכי גדול. 

קבלת אורחים, ביום שבת אצלו, ואשתו שתבדלח"א. היו באים פה יצורים, אני לא יודע אם מישהו היה מוכן להכניס אותם הביתה. קבלת פנים, נכנסים, שיאכלו, תאכלו, תשתו. הכל, זה לא, זה לא יאומן! זה לא, זה לא אנושי. זה לא אנושי. 

הבן אדם סבל יסורים, יסורי תופת! מה שאתם יודעים, זה כאין ואפס, זה מה שאתם יודעים. גם בילדותו, היתה לו ילדות מאוד קשה. זה אני יודע. וגם, כשחזר בתשובה. 

היינו בבית חולים. כתוב בגמרא (ברכות ה.-:): "יסורים של אהבה מכפרים". אבל כתוב: "יסורים של אהבה, אם אדם לא יכול ללמוד תורה, ולא יכול להתפלל, איפה השכר?". זה למדנו במסכת ברכות. 

עלה לי התירוץ, מחיים, כשהיינו בבית חולים, אחרי שהוא קצת התאושש, 

הוא אמר לי: "דוד, אתה רואה את התפילין פה? אני בוכה! אני לא יכול להניח אותם. אני לא יכול להניח. אין לי חיים, אין לי חיים". 

תדעו לכם, אלה החיים. 

כתוב (קידושין מ.): שהקב"ה "מַחְשָׁבָה טוֹבָה מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה" 

עלה לי התירוץ: כן, אם אדם רוצה ובאמת מתכוון, הוא חושב, אז הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, והוא מקבל על זה שכר. 

תבינו, בכל מקום שהוא היה, זה לא משנה איפה, מה, מי - אהוב. כתוב (משנה אבות ג י): מי שאהוב למטה, אהוב למעלה. "כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ,רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ". אבל לא אהוב איזה שחקן, או איזה פרסומאי, אני יודע, שעובר מהעולם. אהוב אמיתי. אהבו אותו אנשים, למה? (כי) הוא תמיד החזיר אהבה! 

תמיד צדקה. כשנשרף מושב 'גמזו' אבא של אשתו של הבן שלי גר שמה, הרב שמה. אספתי כספים, 

התקשרתי לחיים: "חיים, אני אוסף זה". 

- "דוד, כשאתה עובר מפה, תתקשר אלי". 

אני מתקשר אליו: "חיים, אני למטה". 

- "חכה רגע". 

הוא לא יכול לרדת, הוא לא הדליק בקושי קופסת גפרורים (מרוב החולשה) בקופסת סיגריות. אני פותח, רבותי! אלפים (2,000) שקל. תקשיבו טוב, הוא לא מיליונר! הוא חי מפרנסה, אבל הלב שלו היה רחב. 

פה תלמיד חכם, פה תלמיד חכם (תרומות שנתן). 

עכשיו כשהוא חלה, ארגנו שיעור אצלו בבית עם הרב זאב שטרנבוך. 

תשמעו טוב מה הוא היה אומר לי: "אם אני אבריא, זה בזכות השיעור! אני אם אבריא, אני לא משקר, דברי אמת". 

והוא לא היה תלמיד חכם שיקראו לו. 

מידות, אהבה, אהבת רבו! תשמעו, אהבת רבו, 

הוא היה אומר לי: "תבין, דוד, הרב (הרב אמנון יצחק) - בזכותו אני חזרתי בתשובה! הבנות שלי, הנכדים שלי, כל העולם שלי, זה העולם של הרב'. 

והרב ביקר אותו בזמן שהוא היה חולה, את זה לא פרסמו, הרב משמח איתו ורוקד אתו, אני באתי אחרי זה. אתם לא מבינים מה היה שם - איזה אושר! 

אתם יודעים למה? 

היה לאדם הזה הכרת הטוב אמיתית, הכרת הטוב אמיתית בלי משוא פנים. ושזה יהיה נגד הזרם, ושזה לא מענין אותו, זה לא מענין אותו. 

שהרב היה רק זה - הוא היה שמח! שמח, משמח אותו. 

שתבינו, אנחנו איבדנו אדם יקר מאוד! חבר. 

ושתבינו, מאחורי האדם הזה עומדת אישה גדולה, שה' ישמור אותה, ראינו שבוע שעבר, הבנו כמה היא סובלת, לא ישנה ביום חמישי בלילה החלפנו אותה רק יום אחד. 

אמרתי לצילה: 'עשינו טעות! חשבנו רק עליו, לא חשבנו עליך. איך יכלנו?' 

אמרנו לו: 'שיבוא אלי, להירדם בלילה' 

הוא כל רגע היה מתעורר, וכל רגע מוציא את זה, אי אפשר לישון! לילה אחד היינו, לילה אחד - זה הרבה, כמה!! 

ואף פעם לא שמעת אותה אומרת מילה. מילה. 

בבית חולים, אמרנו לו: 'חיים, שיחליפו אותה (את צילה במשמרת). "לא לא, רק צילה, רק צילה". 

אחר כך הוא הבין שאפשר. 

עכשיו אני אסיים, בדבר שתבינו את המהות, מי זה חיים נגר. 

כשחיים התבשר, ביום שהגיעו אליו הרופאות בבוקר, שתי הרופאות, בבית חולים, באו להודיע לו: 'שיש לו את המחלה'. 

ואז הם מקריאים, והוא במיטה שוכב, ולאשתו, שיש לו את המחלה וככה וככה. 

תקשיבו מה הבן אדם אומר לאשתו: "איך נספר לדוד? איך נספר לדוד?".

 עכשיו מבשרים אותך בשורת איוב!!! אתה דואג לי?! אתה דואג לי? אתה מבינים מה זה בכלל? אני לא מבין, לא נתפס, לא נתפס לי במוח, אבא! לא נתפס לי. "איך נספר לדוד?". הוא שוכב, 

הילדים שלי רוצים לעשות: "תן לי, חיים, לעשות לך מסאז'", 

- "לא, אתה לא, אתה לא". 

איזה כבוד. כאילו מי אני? מה אני? 

כמה הוא עזר לי! כמה הוא תמך בי, אני לא יכול לספר. 

יהי רצון: שהקב"ה יקח את כל המעשים האלו וילווה אותו, ויגיע לגן עדן העליון ואני בטוח בזה.

 ותדעו לכם, כתוב (שלחן ערוך יורה דעה סימן שדמ סעיף א): אסור להספיד יותר ממה שראוי. 

אני לא הספדתי אפילו חמשה אחוז (5%) ממה שראוי לו. 

תהי נשמתו "צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים" (שמואל-א כה כט), 

וה' ישמור את אשתו, ובנותיו, וירפא אותם ויסיר מעליהם כל גזרות קשות, ויהיו רק שמחות בעזרת ה'! אמן כן יהי רצון.